[פריקה] מתפללת שתוכלו לעזור ושתקראו.אנונימית בהו"ל

בעלי לא מסוגל להכיל קושי שלי עם הילדים

אם קשה לי הוא נהיה מכונס ושקט ולא מסוגל לעבור על זה ולהבין שלפעמים יש לי קושי להיות איתם ושזה נורמלי

מיד הוא לוקח את זה בראש שלו למקום של- אם זה ככה עכשו אז מה יהיה כשיהיו עוד ילדים וכו

זה הגיע למצב שכל פרשנות שלו לקושי שלי עם הילדים,ולו הקטן ביותר, הוא מתחרפן ומתעלם ממני ומכל המסביב . בלי לשים לב

הברירת מחדל שלו לקושי כלשהו שיש לי (נניח אפילו רק שואלת מתי הוא מגיע) היא שזה בגלל שאני לא מסוגלת להיות עם הילדים

זה הגיע למצב שאני נמנעת מלשתף אותו בקשיים, עושה כאילו הכל טוב גם כשלא ככה, ועוד.

אם זה חשש שלו מזה שאני אהיה בהריון כי בהריון אני פחות מתפקדת- אז אחרי שמנענו והפסקנו את המניעה ונכנסתי להריון, אני מראה לו שהכל טוב ובולעת את הקשיים הפיזיים. למעט פעמים שאני על סף עילפון או עייפות קיצונית ואז הוא יודע מזה.

אתן דוגמה טריה מהיום

הייתי אחראית אני לקחת אותם היום מהגנים אחרי שהייתי אמורה ללמוד מהבית. יצאתי לקחת אותם וכשחזרתי ראיתי שחור בעיניים כמעט,מאני עם כאב ראש חריג מאוד וחלשה (הריון)

בדרך כלל כשהם חוזרים הם הולכים לישון אבל אחד מהם לא היה עייף והיה צריך הרבה צומי. למרות שלא הצלחתי ללמוד בגלל החולשה שלי, ושהרגשתי לא טוב, שיחקתי איתו ועשינו צחוקים והייתי מעולה. אפילו לא שאלתי אותו מתי הוא מגיע, אבל כשעברו שעתיים(!!) מאז שהיה אמור לסיים (*מציינת שלא טרח להגיד לי כשיצא, כמו שתמיד עושה) שאלתי אותו בעדינות אם יש צפי לדעתו, כי עוד ער ואני מרגישה לא טוב. הייתי אמורה כבר לצאת קצת אחרי לעבודה וכבר פספסתי הזדמנות לישון או ללמוד.

מפה לשם הוא חזר הביתה, שאל בחפיף מה קורה ומאז נהיה מסוגר ודומם.

למה? כי פירש את ההודעה שלי ישירות לכיוון של הילדים. היה לי אחלה עם הילד! באמת! פשוט לא מרגישה טוב

נמאס לי להצטדק, נמאס לי לבלוע קשיים, נמאס לי לבכות כי בעלי לא מסוגל להבין שלפעמים יש קושי, וגם אם זה קושי עם הילדים זה נורמלי!!!!!!!!

חזרתי מהעבודה ומאז אני רק בוכה

 

לא נותן לי לגלול כדי לערוךאנונימית בהו"ל

אני מרגישה כל פעם שאני אמא רעה, רק בגלל התגובות שלו!

ואני יודעת שאני מרעיפה אהבה לילדים ושעברתי כברת דרך באימהות שלי.


*כל היום כמעט ולא למדתי בגלל שהרגשתי לא טוב

בניתי על הזמן שהם ישנים בשביל ללמוד /לנוח ובכל זאת הייתי מאה אחוז סבלנית לילד שהיה ער והיה אמור לישון


אני מבינה מאיפה זה נובע אצלו, הבכור היה ממש תינוק קשה ולא הייתי מצליחה לתפקד כשאני איתו אפילו בשביל ללכת לשירותים, הייתי רק מרוכזת בו וזה היה מאוד קשה (ובאמת כולם אומרים שהוא היה תינוק קשה מאוד מאוד ,הרבה יותר מקושי ''סביר'' 

וואי, את נשמעת כ"כ כאובה ומוצפת, אז קודם כל חיבוקאמהלה

את אישה טובה ואמא הכי טובה שיש.

אבל את לא צריכה "לבלוע" את הקשיים הלגטימיים שלך כי הוא לא יודע איך להתמודד עם זה.

מרגיש לי נכון במצב הזה לפנות לטיפול זוגי.

הוא חייב ללמוד להכיל את הקשיים שלך

חייב להבין שזה לגטימי ונורמלי, ובשביל זה אנחנו פה ביחד.

ואת חייבת לשתף אותו כשקשה לך!

אסור לך להגיע למצב של עילפון ח"ו בשביל לשתף

(ד"א, כאבי ראש קיצוניים- בדקת חשד לרעלת? עשית בדיקות דם/שתן לאחרונה? את נשמעת ממש סובלת)

מתייגת את המומחית המיוחדת שלנו @נגמרו לי השמות שבטח יהיו לה מילים טובות בשבילך

ושוב חיבוק אהובה

שה' יתן לך הרבה בריאות, כח, נחת ושמחה!!!

צודה על המילים שלך, עשית לי מאוד טובאנונימית בהו"ל

ובכללי אני מאוד מעריכה אותך

לא בדקתי שעלת אבל הלח''ד לפי הספר, אני סובלת כבר שנים רבות מהכאבי ראש האלה ועכשו זה תקופה מתוחה ועמוסה יותר מהרגיל וזה עלול להשפיע

מתפללת בשבילכם שתראו רק טובאמהלה
אולי הוא מפרש את זה כביקורת עליו?אולי בקרוב

שהוא לא מספיק מעורב, שהוא לא אבא טוב, שהוא לא דואג לך.. סתם זורקת כיוונים ורעיון..

ממליצה גם ללכת להתייעץ על זה עם אחד מקצוע, אולי אפילו מהו נקודי, אולי מספיק פגישות בודדות

תודה! אני לא חושבת, כי הוא עושה המון כל הזמןאנונימית בהו"ל

נגיד עכשיו אני על הספה והוא שוטף רצפה

הוא איתם לא מעט ולוקח חלק בבית בלי סוף

נשמע לי שאתם צריכים יותר כנותשוקולד פרה.

בקשר, ובפרט הוא.

פשוט לשאול אותו בכנות לצה הוא. מגיב ככה,

ולהגיד לו שאת מרגישה מתוחה ועצבנית בגלל הלופ הזה.


בכללי, אתם מרשים לעצמכם להתעצבן ולהוציא החוצה רגשות שליליים?

כי נשמע שהוא מאוד קובר פנימה רגשות ומחשבות, ובעקבותיו גם את...


אני אישית מעדיפה דוגרי, גם אם זה אומר כעס ופיצוצים לפעמים, מאשר שתיקות. השתיקות האלה זה עינוי נפשי וסיוט, ומי שבוחר בזה לא תמיד מודע לסהל שזה גורם לזולת.

יש לנו כנות, לפחות הייתה לנו, לי, עד לפני כחצי שנהאנונימית בהו"ל

הייתי משתפת אותו בהכל, והשיתוף הוא זה שגרם לו להרגיש שהקושי שלי הוא יותר מידי או משהו כזה אז הפסקתי

שזה גם לא טוב

אין לנו כסף לטיפול אבל אם לא יהיה מנוס אנחנו נלך לזה. מנסים לבד לפצח אותנו

אני מאוד משתפת ומאוד מוציאה כעס ותסכול, זה גרם לו אחרי שלוש שנים גם להגיב ככה קצת יותר.

הטיפוס שלו הוא טיפוס מלאכי כזה. ששומר לעצמו אבל בקטע שהכל טוב לו תמיד והכל מושלם ושהוא דואג לכל מה שצריך כשצריך, בלי להתלונן על כלום אף פעם (ואני ההיפך)

דיברנו עכשיו שעתיים, אמר שזה פשוט מעכיר את האוירה לדעתו כשמשתפים בקשיים (נניח אם אני מתקשרת לספר לו שקשה לי)

הסברתי לו שמבחינתי זה מקל עלי ונותן לי כוח כשאני משתפת ופורקת לו

מנסים וממשיכים לנסות

והלוואי נצליח כבר, כי קשה לי!!!

אחרי בכי מ20:30 עד לפני חצי שעה רצוף

תודה יקרה שהשקעת מזמנך

חיבוק יקרה!!! איזה יופי שאתם מדברים!!!אוהבת את השבת

הפיתרון הוא לדעתי לדבר ולדבר..

ועדיף גם לקבוע דייט.ולצרת לבית קפה קצת לשנות אווירה ולדבר ברגוע..


חשוב שהוא יבין ברוגע ובנעימות ובצורה מכבדת שהצורה שהוא החליט להתמודד בה מקשה עלייך ורק מכבידה וגורמת לך לסבול...


שאת אוהבת את הילדים ומטפלת בהם מדהים וגם אם קשה זה הגיוני ובריא...


שאם תתמודדו עכשיו בהבנה אחד של השני ומתוך כך בשמחה וברוגע זה מה שיבנה לכם את המסוגלות להסתדר בהמשך

ולא לסבול בשקט כדי לבנות כוח סבל..

לא באתם לסבול באתם להנות...


תמשיכו לדבר

לשקף מה אתם מרגישים

להבין מה עובר על כל אחד

מאיפה זה מגיע

וכו וכו


בהצלחה גדולה יקרה שלהו!!


תעדכני מה שלומך!

תודה אהובה, מוסיפה קצת יותראנונימית בהו"ל

אני חוששת שהוא מרגיש שהקושי שלי הוא מעבר לרגיל

גם כי כמו שאמרתי- לו יש דרכי התמודדות שונות, ובעיקר אולי כי אני באופן כללי מתבטאת בצורה שיכולה להישמע קיצונית יותר .

ז''א להגיד לו משפטים כמו ''אני לא יכולה יותר'' או לא הצלחתי לשבת דקה, או לא הצלחתי אפילו ללכת להתפנות

זה דברים שמבחינתו קיצוניים

הסברתי לו שאני מדברת איתו כשממש קשה לי ושזה לא משקף את שאר היום לרוב, ושכשאני פורקת ככה זה נותן לי אשכרה כוחות מחודשים וכשאני מנתקת אני רגועה קצת יותר.

אבל מציינת גם,שכשאני מתקשרת אליו הוא פשוט שותק (ואז אני מתעצבנת ומנתקת)

ואני לא יודעת איך לשפר את המצב הזה


@נגמרו לי השמות @אמהלהאולי גם לך יש עצה בהתאם למה שכתבתי פה? 

אז אולי לשתף גם בדברים טובים עם הילדים?אולי בקרוב
אולי זה יוצר לו תחושה שרק לא טוב לך עם הילדים? הייתי מציעה לנסות לשתף אותו גם בדברים חיובים, למשל, שיחקתי עכשו עם איקס והיה ממש כיף! ראיתי את וואי עושה משהו מזה חמוד! נמסתי.. וכו'
אמרתי לו את זה.אנונימית בהו"ל

אמרתי לו שהיה מאוד טוב איתם, שלמרות שלא הרגשתי טוב שיחקנו והיה טוב מאוד ואפילו נהניתי להיות איתם

אני חוששת שהוא פשוט בטראומה מהחודשים הראשונים של הבכור, שהיה ממש ממש קשה

תודה על התיוג יקרהנגמרו לי השמות

לא מוצאת כרגע אפשרות להגיב באריכות,

לכן כותבת בקצרה שיתכן שהעמקה בכל מה שתיארת, והבנה יותר לעומק גם את הצד שלו וכל מה שעובר עליו שם וגם את הצד שלך - יכולה לקדם ב"ה ולעזור לכם למצוא את הנוסחא המדויקת יותר עבורכם.

אם לא מצליחים לבד אפשר להיעזר באיש מקצוע שינחה ויכוון אתכם לשם ויתן כלים והארות לכל מה שמתחולל גם בדינמיקה ביניכם בנושא הזה (ובכלל).

וכדאי גם לבחון אולי כיוון שיאפשר לבעלך להרגיש רגוע מכל "קטסטרופה" כזו או אחרת שהוא חושש שתהיה (גם אם היא קיימת "רק" במחשבתו), או חשש שלו מקושי שיוצא מגדר הרגיל, ולעשות שם גם עבודה זוגית אבל גם אישית שיותר תרגיע ותיתן ניראות וריפוי לכל מה שהתחולל ומתחולל בו, לכל החששות והפחדים שלו שם (ואולי גם מה המקור שלהם לרגישות הזו), וכמובן ליצירת דרך שתקדם אותו ואתכם.

 

המון המון ברכה והצלחה יקרה 🙏🌹

תודה רבה יקרהאנונימית בהו"ל
האמתהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך י"ג באדר א׳ תשפ"ד 17:04

שזה באמת נחשב לקיצוני אם אחכ את אומרת שזה רק פריקה

לא באה לבקר חלילה, כן? אלא שהשימוש בסמנטיקה חשוב

אם את רוצה שהוא יבין אותך את יכולה להשתמש במילים קצת יותר עדינות כי הוא רגיש לקושי שלך כפשוטו.

ועוד על זה שאת לא מצליחה להתפנות או לשבת דקה - בני כמה הילדים שלך? נשמע זאולי את צריכה לתת לעצמך יותר מקום וקצת לשחרר כי זה באמת לא נשמע מצב רגיל לא להצליח להתפנות או לשבת דקה. את צריכה וחייבת לאפשר את זה לעצמך

זה באמת יכול להביא לקצה ולהרגשה שאי אפשר יותר, זה חיים באוטוסטרדה ואם את מעבירה חוויה של מצוקה, זו תגובה די ''טיפוסית' בעיניי, ההשתבללות הזו מחוסר אונים. 

הייתי מתחילה מזה האמת. וכשהרגשתך תשתפר בינך לבין עצמך,ויהיה לך קצת אוויר, דרכי הביטוי שלך יהיו תואמות סיטואציה ותחושה, כמו היום, רק יותר רגוע, וככל הנראה יהיה קל יותר להכיל

 

דווקא לי זה לא נשמע קיצונימחי

אני יכולה למצוא את עצמי אומרת לבעלי שאני לא יכולה יותר, שלא נחתי דקה ושאני צריכה להתפנות כבר מלא זמן ולא מצליחה... מציאות די טיפוסית של אמא לילדים קטנים 🙃

מסכימה איתך שאם האמירות האלה גורמות לו למצוקה כדאי לחשוב איך לעדן את זה, למשל להשתמש בדוגמאות ששוקולד פרה כתבה

גם הילדים שלי קטניםהמקורית

לא מצאתי את עצמי בסיטואציה הזו גם מעל שנתיים בבית כשהיו תינוקות - פעוטות.

הכל תלוי בכמה את מצליחה לשים את עצמך גבוה.

בעיניי זה קיצוני להגיע לסיטואציה הזו, ואז ממילא התגובה היא קיצונית.

גם אם ילד יבכה, אלך לשירותים. זה צורך בסיסי ומאפשר פניות רגשית. כשאת דואגת לעצמך - את לא נכנסת למצבים של מצוקה לכתחילה

ומוסיפההמקורית

שבהסתכלות היא, השורש היא לא התגובה של הבעל בהכרח, אלא ההתנהלות של הפותחת. כשהיא לא מצליחה שנייה לנשום, זה יוצר תחושות קשות ומפה מתחיל הגלגל.

גם אם הבעל תומך יותר ומכיל, זה לא אומר שההתנהלות תקינה בעיניי, לא להתפנות אחהצ שלם ולהרגיש מצוקה. משהו בהתנהלות פה צריך להשתנות כבר בבית. עזרה חיצונית, לשחרר שליטה, לשים את עצמי במקום הראשון..

כי גם אם בעל נותן הרבה כח, מה שלא קורה פה עכשיו, אפזר לשפר באמצעות שינוי דפוסי התנהלות ומחשבה לכתחילה

אז אולי לכן אפשר לא להסכים איתי

זה נכון כל זה, אולי לא הייתי ברורהאנונימית בהו"ל

זה קורה למשך כשעה מקסימום בדרך כלל.

בזמנים יותר לחוצים ביום

לא התפניתי אותו אחה''צ לעיסוקים אחרים בגלל שהילדה לא הרגישה טוב, ונשארה ערה, וגם אני.

אבל דברים כמו שירותים ואוכל אני כן הסתדרתי לעצמי פחות או יותר

נשמע טוב ופחות גרוע ממה שחשבתי ב"ההמקורית

מה שעוזר לי לפניי סדר ערב בכל אופן, זה להכין את עצמי מראש לשעה אינטנסיבית לפני שינה ומנחם אותי שאחרי זה יש לי זמן לעצמי וזה מקל.

וזו רק שעה. ואחרי זה הערב כולו שלי (או מה שנשאר ממנו חח)

שעה אחת לא צובעת לך את כל היום בצבעים קודרים. גםאן היא קשה.


מה שאני באה להגיד בעצם, זה שעל שעה אחת קשה ביום להגיד שאין לך כח יותר זה כן מעצים תחושות קשות. כי הוא לא יודע כמה שאר היום היה בטוב ובסבלנות אם זה הפתיח ל'מה נשמע' שלו.

ולכן אני עדיין חושבת שהסמנטיקה חשובה. והדרך בה את מספרת לו את הסיפור שלך מול הילדים ואיך את מעבירה עיתם את הזמן כן משפיע על התגובה.

אפשר גם לא להסכים איתי כמובן

כשאני פורקת לו זה כשאני מתקשרת במיוחד לזהאנונימית בהו"ל

בד''כ זה אכן שעה קשה (חוזרים ממסגרות עייפים ורעבים ואחרי הליכה) ואז הם אוכלים והולכים לישון שנ''צ

תמיד אנחנו מפנטזים על הזמן שהם ישנים כדי להתאושש בעצמנו/לישון אנחנו

הפעם אחרי השעה הזאת הקטנה נשארה ערה והייתה דביקית+חולשה גדולה שלי+++

אז זה היה מאוד מתסכל

ועדיין לא התקשרתי אליו לפרוק

ועדיין שיחקתי איתה והייתי סבלנית וכיפית ועשינו צחוקים

בדרך שלחתי לו שאלה מתי הוא חוזר, ומסתבר שכשהוא חזר הוא התבאס מהפרצוף החמוץ שלי

כל זה אני יודעת מאז שדיברתי איתו על אותו היום

אז נשמע שהוא כברהמקורית

במצב של אי סבילות לכל מה שקשור בחוסר שמחה..

ואיך היתה השיחה ביניכם? את מרגישה שהוא מבין אותך? 

היתה שיחה קשהאנונימית בהו"ל

ארוכה, בכיתי הרבה והייתי ממש מיואשת מהמצב

אבל מרגישה שהפריקה פה עזרה לי לסדר את הדברים ולהגיד לו אותם במסודר יותר, מאז אנחנו ב''ה יותר בטוב אבל עדיין מאוד נזהרת בנושא הזה

ומניחה שגם הוא

חייבת להגיד שזה משהו שאת אומרת אחרי שכבר יש לךאנונימית בהו"ל

ניסיון

אני לא הייתי ככה לפני שנתיים וחצי, עכשיו אני קצת יותר ככה ב''ה

השבוע אפילו נכנסתי למקלחת לפני שנרדמט.

אבל אני ב''ה לקראת לידה וניובורן זה דורש יותר (וגם אני פחות נותנת לניו בורן לחכות לי

איזה ניסיון מאמי? יש לי 'רק' שני ילדיםהמקורית

והם מאוד צפופים ברמה שאף אחד לא הכין אותי לטרלול שאחרי הלידה השנייה. הלוואי.

זה לימוד תוך כדי תנועה

אבל מודה שכן היתה לי דוגמה אישית מאמא שלי כילדה. היא לא מוותרת אף פעם על שנצ. אז עשיתי גזירה שווה לעצמי כשראיתי כמה זה אינטנסיבי ודורש

ולקראת לידה זה באמת יותר קשה..

לי קשה לשבת לאכול כשאני רואה שהם צורחיםאנונימית בהו"ל

אבל אני משתפרת גם בזה

זה בעיקר מטריף לי את האוזניים ואת הלב

כנל. זה באמת קשוחהמקורית
נכון, תודה רבה על הנירמולאנונימית בהו"ל
הם פיצים
זה באמת היה קיצוני, אבל זה היה לפני שנתייםאנונימית בהו"ל

עכשיו זה פחות ככה, או שזה רק למשך זמן ספיציפי ביום (כשרעבים/עייפים)

הם קטנים מאוד, גילאי מעון


סליחה יקרה לא שמתי לב שתייגת אותיאמהלה

את נשמעת כזו אישה ואמא טובה

ואת כ"כ רוצה לרצות את כולם

מרגיש לי שאת קצת שוכחת את עצמך לפעמים.

וכן- שני קטנטנים+הריון זה אנטנסיבי מאד והגיוני שאת מגיעה יום יום לקריסה.

אז קודם כל לקחת עזרה כמה שיותר

עזרה בנקיון/כביסות

נערה שתצא עם הילדים לשעה שתוכלי ללכת לנוח ולאגור כוחות

וכמובן, לא סותר את מה שכבר כתבתי לך שנשמע לי שכדאי לכם לקחת יעוץ זוגי

הוא חייב לדעת להכיל את המשפטים האלו שלך ולא להתמוטט מהם/לשתוק

את צריכה אותו איתך לאורך כל הדרך

ולפעמים מישהו חיצוני יכול לעזור לו לפקוח את העיניים

ולעזור לך לדעת איך לשתף בצורה שהוא יבין ולא יסתגר

מקווה שעזרתי

חיבוק גדול יקרה

תודה יקרהאנונימית בהו"לאחרונה

לצערי אין לנו כסף לכל זה.

טיפול בעת הצורך נעשה למרות זאת (ולמרות שיקר יותר מעוזרת) אבל עוזרת כנראה שלא 

כשאת כותבת שהוא מלאךשוקולד פרה.

זה נשמע יותר מטריד מאשר גורם התפעלות.

מי שהוא מלאך כי הוא לא מחצין שום קושי, ולא מסוגל לקבל קושי של מישהו אחר- זה נראה כמו מנגנון הישרדותי שנשאר מהילדות. אצל ההורים שלו לא מבטאים רגשות?


אני חושבת שכדאי לכם אפילו לפתוח את עניין ה"מלאך". לשמוע אותו. מה קורה לו כשהוא נפגש עם קשיים? איזה קושי כן לגיטימי בעיניו לפרוק?


אולי כן כדאי לשתף, אבל במילים פחות דרמטיות. במקום לא נחתי דקה- אני עייפה

במקום לא הייתי בשירותים בגלל הילדים- היה לי עמוס אז אני רוצה להתפנות


דווקא אצלם הם מאוד רגשייםאנונימית בהו"ל

אבל הוא ספיציפית ההיפך הגמור מהם

אסביר

הוא לא מחצין קשיים כי הוא חושב שזה לא יעזור (גבר פרקטי לפי הספר) והוא מבין שככה זה ילדים ולכן לא מתייחס לזה בהשפעה של זה עליו.

ואני חושבת שהקושי שלו בלהבין את הקשיים שלי, זה זה שמבחינתו כשאני פורקת אני נותנת להם מקום גדול מידי.

ניסיתי להסביר לו שכשאני פורקת זה משחרר אותי, ושזה לא משקף את איך שהיה כל הזמן איתם. ושזה חלק מהדרך שלי להתמודד.

אבל הפערים בינינו מאוד גדולים כנראה, בדרך ההתמודדות

יקרה ❤ כתבת כ"כ בכנות את הלב שלךנגמרו לי השמות
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך ח' באדר א׳ תשפ"ד 21:59

שולחת לך חיבוק גדול גדול זה באמת כואב ומתסכל להרגיש כך.

 

הצלחת לשים על הכתב ולדייק הרבה מאוד דברים חשובים שקורים לכם. וזה כבר צעד מצוין.

הצלחת להגדיר מה את מרגישה - שבעלך לא מסוגל להכיל קושי שלך עם הילדים.

הצלחת לפרט איך זה בא לידי ביטוי בפועל - שאם קשה לך הוא נהיה מכונס ושקט ולא מסוגל לעבור על זה ולהבין שלפעמים יש לך קושי להיות איתם ושזה נורמלי.

הצלחת לכתוב ולזהות שאת מרגישה שברירת מחדל שלו לקושי כלשהו שיש לך היא שזה בגלל שאת לא מסוגלת להיות עם הילדים.

והצלחת לזהות גם מה זה גורם לך בחזרה - זה גורם לך להימנע מלשתף אותו בקשיים, זה גורם לך לעשות כאילו הכל טוב גם כשלא ככה, ועוד.

בנוסף לכל זה, הצלחת לתת דוגמא שממחישה את איך שאת מרגישה. ובתוך הדוגמא שלך הצלחת לזהות שגם כשלא הרגשת טוב, עדיין שיחקת עם בנך ועשיתם צחוקים והיית מעולה (!)

זיהית גם שאפילו לא שאלת את בעלך מתי הוא מגיע, אבל כשעברו כבר שעתיים שאלת אותו בעדינות אם יש צפי לדעתו, כי הילד ער ואת מרגישה לא טוב. 

וזיהית שמאז שחזר הביתה הוא שאל בחפיף מה קורה ומאז נהיה מסוגר ודומם.

 

אחרי שעשית עבודה כזו נפלאה מול עצמך,

מציעה לך להמשיך בדרך ולעשות עוד כמה שלבים:

א. להמשיך להעמיק *בינך ובין עצמך* את כל מה שמתחולל *בך*

ממש לכתוב לעצמך מול דף ועט -

מה חשוב לי כאן?

מה בעצם אני רוצה כאן?

מה עוד קשה לי כאן?

מה אני צריכה מבעלי? מעצמי? מהמציאות?

 

למשל, חלק מהדברים שכבר זיהית זה -

אני צריכה להרגיש בלב של בעלי וגם ביני לבין עצמי שאני אמא טובה. שאני מסוגלת. שיש לי תחושת ערך, מסוגלות ויכולת. 

ואני צריכה ש*זה* מה שיהדהד לי, גם בלב שלי וגם בלב של בעלי.

וכאשר משהו הפוך מהדהד לי, משהו של: את לא אמא מספיק טובה / אין לך תחושת מסוגלות / את לא יכולה / אין לך מספיק ערך וכן הלאה - זה קשה ומכאיב לי מאוד מאוד.

ואני צריכה מבעלי את ההכרה הזו בי ובהשתדלות שלי, את ההכרה הזו במאמצים שאני כן עושה ומצליחה, ואפילו מצליחה מאוד! 

את ההערכה הזו, את הניראות הזו למה שכן. 

את הידיעה הזו שאני כן טובה! שאני כן מסוגלת!

 

ואני רוצה להגיד לך, בעלי, שגם אם אני בקושי מולם - זה בסדר! זה קורה! זה נורמלי! ואני רוצה לחזק אותך ואת שנינו שאני אקום מזה ואתגבר.

וגם אם אני פורקת

וגם אם אני מבקשת עזרה -

הכל עדיין בסדר!

ושהפריקה עבורי היא דרך להוציא, לאוורר רגשות, לנקז קצת מהקושי שבפנים,

שעצם הפריקה עצמה היא האי חלק מההקלה והעזרה שלי!

ושבכך שאתה מקשיב לי, מקשיב לפריקה שלי, ונותן יד כאשר צריך - זה מאוד מקל עליי ומשמח אותי.

אני לא צריכה הרבה. ואתה לא חייב למצוא לי תמיד פתרונות

לפעמים אני פשוט רוצה רק את ההקשבה שלך ולדעת שאתה כאן. זהו.

רק לפרוק.

רק להוציא.

אחרי זה אני מרגישה "נקייה" יותר מהמשא הזה של הקושי.

בעצם זה שאתה מקשיב לי - אתה עוזר לי! זו העזרה הכי גדולה עבורי במקרים מסוימים!

 

ודע גם בעלי היקר שהיה לי באמת אחלה עם הילד! וצחקנו ושיחקנו והיה ממש טוב, אפילו שלא הרגשתי טוב.

 

אז אם תוכל לתת לי את זה -

את ההכרה שאתה רואה את האמא הטובה שאני, המשתדלת שאני, העושה גם המון טוב שאני, המסוגלת שאני,

את ההקשבה לפריקה ולתת לה פשוט מקום,

את הידיעה שאני בסדר גם אם קשה לי מול הילדים ולא קרה שום דבר קטסטרופלי

ואת החיזוק הזה שהכל בסדר. קשה ומתמודדים ובאמת שהכל בסדר

 

ב. אחרי שהבנת עם עצמך לעומק מה באמת חשוב לך, לנסות לתווך את זה לבעלך בצורה של תקשורת מקדמת.

למשל בשפת האני - שפה שמתמקדת בך ולא בו, שפה שבה את מתארת לו את כל מה שזה גורם *לך* להרגיש, ממש בדומה למה שפירטת כאן בהודעתך.

אפילו להפוך כל סעיף וסעיף שזיהית (כמפורט למעלה) לשפה של תקשורת מקדמת ולומר לו זאת.

בשפה שבה את מצליחה לתווך לו את הלב שלך וליצור הקשבה אמיתית והדדית ביניכם.

 

ג. לאחר מכן לנסות לשאול את בעלך אם הוא רוצה להגיד את ה"למה" שלו, את הלב שלו בעניין הזה.

מה קשה לך שם?

מה קורה לך כאשר אתה רואה אותי עם הילדים כשקשה לי? איך זה גורם לך להרגיש? (אולי בכלל הוא מתמודד עם קושי שלו מול עצמו או נקודה רגישה אצלו שזה "טריגר" עבורה? אולי הוא זקוק שם לניראות אחרת/נוספת למשהו שהוא צריך? אולי מקום שנותן לו להתבטא ולהביא גם אותו ואת הצד שלו יכול לקדם עוד?)

לשאול אותו זאת ממבט סקרן, שרוצה לדעת כי אכפת לו וכי הוא סקרן, ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

בעלי! אשמח לשמוע איך אתה מרגיש בנושא, מה אתה חווה שם, איך אתה רואה את הדברים?

אני שואלת כי אני רוצה באמת לדעת, כי אני רוצה באמת להבין אותך יותר כי אני אוהבת אותך.

אני שומעת. אתה יכול להגיד לי.

 

ד. אחרי שעשיתם את הסעיפים הקודמים, 

להמשיך ולנסות לזהות ולקרוא בשם לצרכים של שנינו.

מה הצרכים שלי כאן?

מה הצרכים שלך בעלי כאן?

 

אחרי ששניכם אמרתם אותם ומיפיתם אותם, כדאי לכתוב אותם.

 

ה. לאחר מכן לנסות לראות איך מגיעים לפתרון שטוב *לשנינו* בנושא הזה.

איך למצוא פתרון שהצרכים של שנינו יתממשו

ולנסות כמה שיותר להביא ניראות לשנינו בתהליך הזה.

את נותנת לעצמך ניראות ומנסה כמה שאפשר אפילו במשפט, אפילו במבט, להראות לבעלך שאת רואה גם אותו ואתם כאן ביחד. אחד עם השנייה ולא אחד נגד השנייה,

בחתירה למטרה המשותפת שלכם למשפחה מאושרת ושלמה יחד.

ואז לשאול את עצמיכם - מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגיע לאושר של שנינו?

אני רואה אותך בעלי,  אני שומעת מה קשה לך, רואה מה חשוב לך ונותנת לזה מקום ניראות.

ואני רואה אותי, אני רואה מה חשוב לי ואני נותנת גם לזה מקום וניראות.

ואיך אנו עושים את זה ביחד, בלי שזה יבוא אחד על חשבון השני?

 

ו. לאחר כל הנ"ל מומלץ גם לעשות עוד עבודה *מול עצמך* ולראות כיצד את יכולה בפני עצמך להוסיף לך עוד רוגע ושלווה ועוד הכרה, ועוד ניראות, ועוד חיזוק בכך שאת טובה ומסוגלת -

אך הפעם מי שתיתן לך את כל הנ"ל - היא את!

וזה גם המון

וגם עוזר מאוד

לעשות גם עבודה אישית לצד העבודה הזוגית,

להתחזק מתוכך פנימה,

להעריך את עצמך,

להגיע למצב שגם אם בעלך עוד לא צעד צעד לקראת השינוי, או עד שהוא יצעד - את בעצמך עושה את הצעד שיעזור לך

את בעצמך לא "מופעלת" אם הוא יותר מכונס ושותק, אלא את מתחזקת בינך לבין עצמך שאת טובה ומסוגלת!

את מגיעה למקום שבו ההתנהגות שלו מול דברים לא מפעילה אותך, אלא את עם יציבות פנימית שאת אמא טובה ומסוגלת ומדהימה!

ותנועה כזו גם מפנים - יקרה מאין כמוה.

 

(כמובן שכל המגילה הנ"ל היא על קצה המזלג ויש עוד מה להאריך וגם לראות בפועל איך להגיע לידי כך וזו דרך אבל השתדלתי לכתוב כמה שניתן במסגרת הזו )

 

ב"הצלחה רבה יקרה ❤ ב"ה שתראו המון אור וטוב ותגדלו עוד ועוד דווקא מתוך כך 🙏

 

- ותודה רבה לך @אמהלה יקרה על התיוג ועל המילים הטובות ומחממות הלב שלך 🙏❤

תודה יקרה על הטרחהאנונימית בהו"ל

האמת שעשינו את הדברים האלה

לפחות את רובם המוחלט 

בשמחה,נגמרו לי השמות

ואתם מדהימים שעשיתם ופעלתם כ"כ הרבה

ב"ה תמשיכו לדייק ולהעמיק ולהגיע לנוסחא הכי מדויקת ומקדמת עבורכם 🙏

מקפיצה לעוד בנותאנונימית בהו"ל
תודה,קראתי את כולכן וחוזרת לקרוא שוב
בגדולתקומה

את צודקת.

מותר לך שיהיה לך קשה, מותר לך להגיד את זה. את לא חייבת להעמיד פנים כשקל, כשבעצם קשה.

אז מצד האמת, לגיטימי לגמרי להגיד "זו מי שאני, אני משתפת כשקשה לי וככה אני, תתמודד".


אבל זה קשה לו, ובסוף אתם רוצים ליצור אווירה נעימה ביניכם, ולכן אפילו אם מצד "הדין" את צודקת, יכול להיות שהבנה שלכם אחד של השני, תעזור לכם גם בפרקטיקה לבוא אחד לקראת השני ולשפר את האווירה.


אנסה להסביר איך כל אחד מכם רואה את זה, מוזמנת להגיד אם זה נראה לך מתאים.


כשאת משתפת בקושי, את פשוט מתארת מה עבר עלייך. זו הדרך שלך להפוך אותו לשותף שלך. לשתף אותו מה עובר עלייך, שידע מה קורה איתך, שתקבלי הזדהות ותמיכה.


אבל יכול להיות, שהוא לא מפרש את זה ככה. אולי אפילו באופן לא מודע. הוא רוצה שיהיה לך טוב, שתהיה שמחה, הוא רואה עצמו **אחראי** לאושר שלך. וכשהוא חוזר הביתה, ומיד שומע קושי, זה מיד מעלה אצלו את התחושות הבאות "לא טוב לה. מה אני יכול לעשות כדי שיהיה לה טוב? אבל למה לא טוב לה? אני כל כך רוצה שיהיה לה טוב. רגע, אולי היא לא יכולה להסתדר בלעדיי? אז אני צריך להישאר בבית כדי שיהיה לה טוב. רגע, אבל איך אני אשאר בבית, אני הרי עובד בשביל המשפחה שלנו, שיהיה לנו טוב, שנוכל לקנות כל מה שצריך. אבל לא טוב לה. למה לא טוב לה? אוף, אף פעם לא טוב לה. לא משנה מה אני עושה."

אבל אולי הוא לא יודע לתמלל את זה כל זה, ואולי אפילו לא מודע לזה לגמרי וזה יוצא בצורה של ריחוק.


ואני חושבת שהפתרון הוא לא קצר, אבל הוא עובד לטווח הארוך. פתרון של דיבור ואיזונים. קודם כל הבנה אחד של השני. הוא צריך להבין שלא כל קושי שלך זו נורה אדומה, שזו הדרך שלך לשתף ולא הדרך שלך להעביר אליו אחריות לפתרון. שהאחריות על התמודדות עם הקושי שלך היא עלייך, ולא עליו. מצד שני, את תביני שהוא דואג לך ורוצה לדעת שטוב לך. וזה לא מגיע מתוך מחשבה שאת צריכה להיות סופרמן


ואז מגיע שלב האיזונים.

נסי כשהוא מגיע הביתה להתחיל במשהו טוב שהיה לך היום

לשתף בנקודת אור או כיף עם הילדים

נסי לשתף בצורה של התגברות ויכולת להתמודד "היום הילדים עשו מלא שטויות, קצת שיגעו אותי, אבל הייתי ממש גאה בעצמי שהתגברתי והצלחתי להרגיע אותם בלי להתעצבן" - זה יכול להיות חמש דקות מכל היום, אבל את נותנת על זה זרקור. מפרגנת לעצמך ומראה לו (ולעצמך) שאת לא חסרת אונים בסיטואציה. שהוא יכול לשחרר את האחריות והדאגה לך כשהוא לא בבית.

אני לפעמים תוך כדי היום מחפשת נקודות אור כדי לשתף את בעלי, ואז זה גם משמח אותו, אבל גם עוזר לי לצאת קצת מהקושי

תודה לך, שומרת ליאנונימית בהו"ל

הזדהיתי בעיקר עם האמצע- סוף.

לוקחת לי מסקנות מהטיפים שלך. עשה לי טוב לקרוא את ההודעה!

*אני חושבת שעיקר העניין אצלו זה לא דווקא שהוא רוצה שיהיה לי טוב ומתוסכל מזה שמבין שלא(זה נשמע רעמאבל זה לא הכוונה), אלא שכשאני פורקת הוא מרגיש שאני לא מסוגלת להיות איתם בלעדיו.

לא יעזור כמה אני מסבירה לו שזה לא נכון.

הוא אמר בעצמו- אולי אני צריך להיות עקר בית

ואת תיהי בחוץ

זה ממש שובר אותי.

שכשאני מבקשת פרגונים הוא יפרגן לי על כמה אני טובה בחוץ, ולא עם הילדים. כשאני אומרת לו שאני טופחת לעצמי על השכם על איזה אמא טובה אני

סליחה שפרקתי עוד על הדרך

שוב תודה על המילים שלך, אני לומדת מהן

לדעתימחי

התגובה שלו מוכיחה בדיוק את מה שתקומה כתבה.

הוא מרגיש שאת לא מסוגלת להיות איתם בלעדיו = הוא מרגיש שיש פה בעיה שהוא צריך לפתור, שהאחריות נופלת עליו, מלחיצה אותו המחשבה שכביכול את לא מסתדרת והוא חייב להיות בבית בשביל להציל אותך. השורש של זה הוא הרצון לדאוג לך (וגם לילדים, אבל קודם לך), שלא תקרסי, שלא יהיה לך קשה מדי. יכול להיות שהוא מגיב בצורה קצת תוקפנית ואז זה ממש לא מרגיש כמו דאגה, זה מרגיש כאילו הוא כועס עליך. אבל השורש של זה הוא רגש האחריות, שהוא מרגיש אחראי עליך ועל האושר שלך.

סליחה אם חפרתי

מסכימה מילה במילה! תודה על הדיוק שלך!אנונימית בהו"ל

קראתי בשקיקה... הרגשתי שקלעת בול.


אני חושבת שבנוסף לזה ש''טוב לי'' לפרוק לו בקיצוניות אולי,

שיש גם מקום משמעותי בעיניי לעובדה שהוא הקטן במשפחה של ילדים מרווחים. גדל בבית שקט ונקי מאז שהוא מכיר את עצמו

ואני הגדולה בבית במספר כמעט דו ספרתי

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמיאחרונה

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלהאחרונה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידהאחרונה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמוןאחרונה

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

אבל בא' צריך לתרגל הרבהמתיכון ועד מעון

גם קריאה, גם כתיבה

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואית

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אצלינו הלו"ז הוא כזה-שימושית

מגיעים ב16 הביתה, עד 16:30 מתאפסים

אני מביאה ירקות ומים

ואז משחקים

ב18:30 גומרים עם ארוחת ערב ואז יושבת על ש.ב. אבל אצלינו זה יוח"א ולא צהרון, אם היה צהרון היו עושים ש.ב. שם

אולי כדאי לך לדבר עם המורה של הצהרון שתעשה ש.ב. בכיתה?

ב20:00 נמצאים במיטה אחרי מקלחת

לעבוד על אנגלית את יכולה לעשות כחלק מהשעת צפיה (סרטונים ומשחקי מחשב של לימוד אנגלית)

ספורט אני עושה פעם בשבוע בערב ועוד 3 פעמים בשבוע בבוקר לפני העבודה. (לא אימון מלא, 15-20 דק' בבית)

חברים זה פעמיים בשבוע

אם הם בצהרוןמתיכון ועד מעוןאחרונה

אז לא עושים שם שיעורי בית?

בעיני לו"ז הגיוני מכיל מנוחה שחוזרים, נניח לראות קצת טלוויזיה נשמע הגיוני, או איך שחוזרים לשתות ביחד שתיה חמה עם פרי או נשנוש ולהקשיב לסיפורים אז שיעורים

(אצלנו לרוב בא' זה לא המון זמן)

ואם מספיקים חבר וכו'... עד 18 גג, ואז אנחנו לומדים קצת (לימודי קודש) למשך כמה דקות, מקלחות, ארוחות ערב והולכים לישון סביב 8, אחרי שנמרחים ומקשקשים עוד קצת