אני מרגישה כל פעם שאני אמא רעה, רק בגלל התגובות שלו!

ואני יודעת שאני מרעיפה אהבה לילדים ושעברתי כברת דרך באימהות שלי.

*כל היום כמעט ולא למדתי בגלל שהרגשתי לא טוב

בניתי על הזמן שהם ישנים בשביל ללמוד /לנוח ובכל זאת הייתי מאה אחוז סבלנית לילד שהיה ער והיה אמור לישון

אני מבינה מאיפה זה נובע אצלו, הבכור היה ממש תינוק קשה ולא הייתי מצליחה לתפקד כשאני איתו אפילו בשביל ללכת לשירותים, הייתי רק מרוכזת בו וזה היה מאוד קשה (ובאמת כולם אומרים שהוא היה תינוק קשה מאוד מאוד ,הרבה יותר מקושי ''סביר'' 

את אישה טובה ואמא הכי טובה שיש.

אבל את לא צריכה "לבלוע" את הקשיים הלגטימיים שלך כי הוא לא יודע איך להתמודד עם זה.

מרגיש לי נכון במצב הזה לפנות לטיפול זוגי.

הוא חייב ללמוד להכיל את הקשיים שלך

חייב להבין שזה לגטימי ונורמלי, ובשביל זה אנחנו פה ביחד.

ואת חייבת לשתף אותו כשקשה לך!

אסור לך להגיע למצב של עילפון ח"ו בשביל לשתף

(ד"א, כאבי ראש קיצוניים- בדקת חשד לרעלת? עשית בדיקות דם/שתן לאחרונה? את נשמעת ממש סובלת)

מתייגת את המומחית המיוחדת שלנו @נגמרו לי השמות שבטח יהיו לה מילים טובות בשבילך

ושוב חיבוק אהובה

שה' יתן לך הרבה בריאות, כח, נחת ושמחה!!!

ובכללי אני מאוד מעריכה אותך

לא בדקתי שעלת אבל הלח''ד לפי הספר, אני סובלת כבר שנים רבות מהכאבי ראש האלה ועכשו זה תקופה מתוחה ועמוסה יותר מהרגיל וזה עלול להשפיע

שהוא לא מספיק מעורב, שהוא לא אבא טוב, שהוא לא דואג לך.. סתם זורקת כיוונים ורעיון..

ממליצה גם ללכת להתייעץ על זה עם אחד מקצוע, אולי אפילו מהו נקודי, אולי מספיק פגישות בודדות

נגיד עכשיו אני על הספה והוא שוטף רצפה

הוא איתם לא מעט ולוקח חלק בבית בלי סוף

בקשר, ובפרט הוא.

פשוט לשאול אותו בכנות לצה הוא. מגיב ככה,

ולהגיד לו שאת מרגישה מתוחה ועצבנית בגלל הלופ הזה.

בכללי, אתם מרשים לעצמכם להתעצבן ולהוציא החוצה רגשות שליליים?

כי נשמע שהוא מאוד קובר פנימה רגשות ומחשבות, ובעקבותיו גם את...

אני אישית מעדיפה דוגרי, גם אם זה אומר כעס ופיצוצים לפעמים, מאשר שתיקות. השתיקות האלה זה עינוי נפשי וסיוט, ומי שבוחר בזה לא תמיד מודע לסהל שזה גורם לזולת.

הייתי משתפת אותו בהכל, והשיתוף הוא זה שגרם לו להרגיש שהקושי שלי הוא יותר מידי או משהו כזה אז הפסקתי

שזה גם לא טוב

אין לנו כסף לטיפול אבל אם לא יהיה מנוס אנחנו נלך לזה. מנסים לבד לפצח אותנו

אני מאוד משתפת ומאוד מוציאה כעס ותסכול, זה גרם לו אחרי שלוש שנים גם להגיב ככה קצת יותר.

הטיפוס שלו הוא טיפוס מלאכי כזה. ששומר לעצמו אבל בקטע שהכל טוב לו תמיד והכל מושלם ושהוא דואג לכל מה שצריך כשצריך, בלי להתלונן על כלום אף פעם (ואני ההיפך)

דיברנו עכשיו שעתיים, אמר שזה פשוט מעכיר את האוירה לדעתו כשמשתפים בקשיים (נניח אם אני מתקשרת לספר לו שקשה לי)

הסברתי לו שמבחינתי זה מקל עלי ונותן לי כוח כשאני משתפת ופורקת לו

מנסים וממשיכים לנסות

והלוואי נצליח כבר, כי קשה לי!!!

אחרי בכי מ20:30 עד לפני חצי שעה רצוף

תודה יקרה שהשקעת מזמנך

הפיתרון הוא לדעתי לדבר ולדבר..

ועדיף גם לקבוע דייט.ולצרת לבית קפה קצת לשנות אווירה ולדבר ברגוע..

חשוב שהוא יבין ברוגע ובנעימות ובצורה מכבדת שהצורה שהוא החליט להתמודד בה מקשה עלייך ורק מכבידה וגורמת לך לסבול...

שאת אוהבת את הילדים ומטפלת בהם מדהים וגם אם קשה זה הגיוני ובריא...

שאם תתמודדו עכשיו בהבנה אחד של השני ומתוך כך בשמחה וברוגע זה מה שיבנה לכם את המסוגלות להסתדר בהמשך

ולא לסבול בשקט כדי לבנות כוח סבל..

לא באתם לסבול באתם להנות...

תמשיכו לדבר

לשקף מה אתם מרגישים

להבין מה עובר על כל אחד

מאיפה זה מגיע

וכו וכו

בהצלחה גדולה יקרה שלהו!!

תעדכני מה שלומך!

אני חוששת שהוא מרגיש שהקושי שלי הוא מעבר לרגיל

גם כי כמו שאמרתי- לו יש דרכי התמודדות שונות, ובעיקר אולי כי אני באופן כללי מתבטאת בצורה שיכולה להישמע קיצונית יותר .

ז''א להגיד לו משפטים כמו ''אני לא יכולה יותר'' או לא הצלחתי לשבת דקה, או לא הצלחתי אפילו ללכת להתפנות

זה דברים שמבחינתו קיצוניים

הסברתי לו שאני מדברת איתו כשממש קשה לי ושזה לא משקף את שאר היום לרוב, ושכשאני פורקת ככה זה נותן לי אשכרה כוחות מחודשים וכשאני מנתקת אני רגועה קצת יותר.

אבל מציינת גם,שכשאני מתקשרת אליו הוא פשוט שותק (ואז אני מתעצבנת ומנתקת)

ואני לא יודעת איך לשפר את המצב הזה

@נגמרו לי השמות @אמהלהאולי גם לך יש עצה בהתאם למה שכתבתי פה? 

אמרתי לו שהיה מאוד טוב איתם, שלמרות שלא הרגשתי טוב שיחקנו והיה טוב מאוד ואפילו נהניתי להיות איתם

אני חוששת שהוא פשוט בטראומה מהחודשים הראשונים של הבכור, שהיה ממש ממש קשה

לא מוצאת כרגע אפשרות להגיב באריכות,

לכן כותבת בקצרה שיתכן שהעמקה בכל מה שתיארת, והבנה יותר לעומק גם את הצד שלו וכל מה שעובר עליו שם וגם את הצד שלך - יכולה לקדם ב"ה ולעזור לכם למצוא את הנוסחא המדויקת יותר עבורכם.

אם לא מצליחים לבד אפשר להיעזר באיש מקצוע שינחה ויכוון אתכם לשם ויתן כלים והארות לכל מה שמתחולל גם בדינמיקה ביניכם בנושא הזה (ובכלל).

וכדאי גם לבחון אולי כיוון שיאפשר לבעלך להרגיש רגוע מכל "קטסטרופה" כזו או אחרת שהוא חושש שתהיה (גם אם היא קיימת "רק" במחשבתו), או חשש שלו מקושי שיוצא מגדר הרגיל, ולעשות שם גם עבודה זוגית אבל גם אישית שיותר תרגיע ותיתן ניראות וריפוי לכל מה שהתחולל ומתחולל בו, לכל החששות והפחדים שלו שם (ואולי גם מה המקור שלהם לרגישות הזו), וכמובן ליצירת דרך שתקדם אותו ואתכם.

המון המון ברכה והצלחה יקרה 🙏🌹

שזה באמת נחשב לקיצוני אם אחכ את אומרת שזה רק פריקה

לא באה לבקר חלילה, כן? אלא שהשימוש בסמנטיקה חשוב

אם את רוצה שהוא יבין אותך את יכולה להשתמש במילים קצת יותר עדינות כי הוא רגיש לקושי שלך כפשוטו.

ועוד על זה שאת לא מצליחה להתפנות או לשבת דקה - בני כמה הילדים שלך? נשמע זאולי את צריכה לתת לעצמך יותר מקום וקצת לשחרר כי זה באמת לא נשמע מצב רגיל לא להצליח להתפנות או לשבת דקה. את צריכה וחייבת לאפשר את זה לעצמך

זה באמת יכול להביא לקצה ולהרגשה שאי אפשר יותר, זה חיים באוטוסטרדה ואם את מעבירה חוויה של מצוקה, זו תגובה די ''טיפוסית' בעיניי, ההשתבללות הזו מחוסר אונים. 

הייתי מתחילה מזה האמת. וכשהרגשתך תשתפר בינך לבין עצמך,ויהיה לך קצת אוויר, דרכי הביטוי שלך יהיו תואמות סיטואציה ותחושה, כמו היום, רק יותר רגוע, וככל הנראה יהיה קל יותר להכיל

אני יכולה למצוא את עצמי אומרת לבעלי שאני לא יכולה יותר, שלא נחתי דקה ושאני צריכה להתפנות כבר מלא זמן ולא מצליחה... מציאות די טיפוסית של אמא לילדים קטנים 🙃

מסכימה איתך שאם האמירות האלה גורמות לו למצוקה כדאי לחשוב איך לעדן את זה, למשל להשתמש בדוגמאות ששוקולד פרה כתבה

לא מצאתי את עצמי בסיטואציה הזו גם מעל שנתיים בבית כשהיו תינוקות - פעוטות.

הכל תלוי בכמה את מצליחה לשים את עצמך גבוה.

בעיניי זה קיצוני להגיע לסיטואציה הזו, ואז ממילא התגובה היא קיצונית.

גם אם ילד יבכה, אלך לשירותים. זה צורך בסיסי ומאפשר פניות רגשית. כשאת דואגת לעצמך - את לא נכנסת למצבים של מצוקה לכתחילה

שבהסתכלות היא, השורש היא לא התגובה של הבעל בהכרח, אלא ההתנהלות של הפותחת. כשהיא לא מצליחה שנייה לנשום, זה יוצר תחושות קשות ומפה מתחיל הגלגל.

גם אם הבעל תומך יותר ומכיל, זה לא אומר שההתנהלות תקינה בעיניי, לא להתפנות אחהצ שלם ולהרגיש מצוקה. משהו בהתנהלות פה צריך להשתנות כבר בבית. עזרה חיצונית, לשחרר שליטה, לשים את עצמי במקום הראשון..

כי גם אם בעל נותן הרבה כח, מה שלא קורה פה עכשיו, אפזר לשפר באמצעות שינוי דפוסי התנהלות ומחשבה לכתחילה

אז אולי לכן אפשר לא להסכים איתי

זה קורה למשך כשעה מקסימום בדרך כלל.

בזמנים יותר לחוצים ביום

לא התפניתי אותו אחה''צ לעיסוקים אחרים בגלל שהילדה לא הרגישה טוב, ונשארה ערה, וגם אני.

אבל דברים כמו שירותים ואוכל אני כן הסתדרתי לעצמי פחות או יותר

מה שעוזר לי לפניי סדר ערב בכל אופן, זה להכין את עצמי מראש לשעה אינטנסיבית לפני שינה ומנחם אותי שאחרי זה יש לי זמן לעצמי וזה מקל.

וזו רק שעה. ואחרי זה הערב כולו שלי (או מה שנשאר ממנו חח)

שעה אחת לא צובעת לך את כל היום בצבעים קודרים. גםאן היא קשה.

מה שאני באה להגיד בעצם, זה שעל שעה אחת קשה ביום להגיד שאין לך כח יותר זה כן מעצים תחושות קשות. כי הוא לא יודע כמה שאר היום היה בטוב ובסבלנות אם זה הפתיח ל'מה נשמע' שלו.

ולכן אני עדיין חושבת שהסמנטיקה חשובה. והדרך בה את מספרת לו את הסיפור שלך מול הילדים ואיך את מעבירה עיתם את הזמן כן משפיע על התגובה.

אפשר גם לא להסכים איתי כמובן

בד''כ זה אכן שעה קשה (חוזרים ממסגרות עייפים ורעבים ואחרי הליכה) ואז הם אוכלים והולכים לישון שנ''צ

תמיד אנחנו מפנטזים על הזמן שהם ישנים כדי להתאושש בעצמנו/לישון אנחנו

הפעם אחרי השעה הזאת הקטנה נשארה ערה והייתה דביקית+חולשה גדולה שלי+++

אז זה היה מאוד מתסכל

ועדיין לא התקשרתי אליו לפרוק

ועדיין שיחקתי איתה והייתי סבלנית וכיפית ועשינו צחוקים

בדרך שלחתי לו שאלה מתי הוא חוזר, ומסתבר שכשהוא חזר הוא התבאס מהפרצוף החמוץ שלי

כל זה אני יודעת מאז שדיברתי איתו על אותו היום

במצב של אי סבילות לכל מה שקשור בחוסר שמחה..

ואיך היתה השיחה ביניכם? את מרגישה שהוא מבין אותך? 

ארוכה, בכיתי הרבה והייתי ממש מיואשת מהמצב

אבל מרגישה שהפריקה פה עזרה לי לסדר את הדברים ולהגיד לו אותם במסודר יותר, מאז אנחנו ב''ה יותר בטוב אבל עדיין מאוד נזהרת בנושא הזה

ומניחה שגם הוא

ניסיון

אני לא הייתי ככה לפני שנתיים וחצי, עכשיו אני קצת יותר ככה ב''ה

השבוע אפילו נכנסתי למקלחת לפני שנרדמט.

אבל אני ב''ה לקראת לידה וניובורן זה דורש יותר (וגם אני פחות נותנת לניו בורן לחכות לי

והם מאוד צפופים ברמה שאף אחד לא הכין אותי לטרלול שאחרי הלידה השנייה. הלוואי.

זה לימוד תוך כדי תנועה

אבל מודה שכן היתה לי דוגמה אישית מאמא שלי כילדה. היא לא מוותרת אף פעם על שנצ. אז עשיתי גזירה שווה לעצמי כשראיתי כמה זה אינטנסיבי ודורש

ולקראת לידה זה באמת יותר קשה..

אבל אני משתפרת גם בזה

זה בעיקר מטריף לי את האוזניים ואת הלב

עכשיו זה פחות ככה, או שזה רק למשך זמן ספיציפי ביום (כשרעבים/עייפים)

הם קטנים מאוד, גילאי מעון

את נשמעת כזו אישה ואמא טובה

ואת כ"כ רוצה לרצות את כולם

מרגיש לי שאת קצת שוכחת את עצמך לפעמים.

וכן- שני קטנטנים+הריון זה אנטנסיבי מאד והגיוני שאת מגיעה יום יום לקריסה.

אז קודם כל לקחת עזרה כמה שיותר

עזרה בנקיון/כביסות

נערה שתצא עם הילדים לשעה שתוכלי ללכת לנוח ולאגור כוחות

וכמובן, לא סותר את מה שכבר כתבתי לך שנשמע לי שכדאי לכם לקחת יעוץ זוגי

הוא חייב לדעת להכיל את המשפטים האלו שלך ולא להתמוטט מהם/לשתוק

את צריכה אותו איתך לאורך כל הדרך

ולפעמים מישהו חיצוני יכול לעזור לו לפקוח את העיניים

ולעזור לך לדעת איך לשתף בצורה שהוא יבין ולא יסתגר

מקווה שעזרתי

חיבוק גדול יקרה

לצערי אין לנו כסף לכל זה.

טיפול בעת הצורך נעשה למרות זאת (ולמרות שיקר יותר מעוזרת) אבל עוזרת כנראה שלא 

זה נשמע יותר מטריד מאשר גורם התפעלות.

מי שהוא מלאך כי הוא לא מחצין שום קושי, ולא מסוגל לקבל קושי של מישהו אחר- זה נראה כמו מנגנון הישרדותי שנשאר מהילדות. אצל ההורים שלו לא מבטאים רגשות?

אני חושבת שכדאי לכם אפילו לפתוח את עניין ה"מלאך". לשמוע אותו. מה קורה לו כשהוא נפגש עם קשיים? איזה קושי כן לגיטימי בעיניו לפרוק?

אולי כן כדאי לשתף, אבל במילים פחות דרמטיות. במקום לא נחתי דקה- אני עייפה

במקום לא הייתי בשירותים בגלל הילדים- היה לי עמוס אז אני רוצה להתפנות

אבל הוא ספיציפית ההיפך הגמור מהם

אסביר

הוא לא מחצין קשיים כי הוא חושב שזה לא יעזור (גבר פרקטי לפי הספר) והוא מבין שככה זה ילדים ולכן לא מתייחס לזה בהשפעה של זה עליו.

ואני חושבת שהקושי שלו בלהבין את הקשיים שלי, זה זה שמבחינתו כשאני פורקת אני נותנת להם מקום גדול מידי.

ניסיתי להסביר לו שכשאני פורקת זה משחרר אותי, ושזה לא משקף את איך שהיה כל הזמן איתם. ושזה חלק מהדרך שלי להתמודד.

אבל הפערים בינינו מאוד גדולים כנראה, בדרך ההתמודדות

שולחת לך חיבוק גדול גדול זה באמת כואב ומתסכל להרגיש כך.

הצלחת לשים על הכתב ולדייק הרבה מאוד דברים חשובים שקורים לכם. וזה כבר צעד מצוין.

הצלחת להגדיר מה את מרגישה - שבעלך לא מסוגל להכיל קושי שלך עם הילדים.

הצלחת לפרט איך זה בא לידי ביטוי בפועל - שאם קשה לך הוא נהיה מכונס ושקט ולא מסוגל לעבור על זה ולהבין שלפעמים יש לך קושי להיות איתם ושזה נורמלי.

הצלחת לכתוב ולזהות שאת מרגישה שברירת מחדל שלו לקושי כלשהו שיש לך היא שזה בגלל שאת לא מסוגלת להיות עם הילדים.

והצלחת לזהות גם מה זה גורם לך בחזרה - זה גורם לך להימנע מלשתף אותו בקשיים, זה גורם לך לעשות כאילו הכל טוב גם כשלא ככה, ועוד.

בנוסף לכל זה, הצלחת לתת דוגמא שממחישה את איך שאת מרגישה. ובתוך הדוגמא שלך הצלחת לזהות שגם כשלא הרגשת טוב, עדיין שיחקת עם בנך ועשיתם צחוקים והיית מעולה (!)

זיהית גם שאפילו לא שאלת את בעלך מתי הוא מגיע, אבל כשעברו כבר שעתיים שאלת אותו בעדינות אם יש צפי לדעתו, כי הילד ער ואת מרגישה לא טוב. 

וזיהית שמאז שחזר הביתה הוא שאל בחפיף מה קורה ומאז נהיה מסוגר ודומם.

אחרי שעשית עבודה כזו נפלאה מול עצמך,

מציעה לך להמשיך בדרך ולעשות עוד כמה שלבים:

א. להמשיך להעמיק *בינך ובין עצמך* את כל מה שמתחולל *בך*

ממש לכתוב לעצמך מול דף ועט -

מה חשוב לי כאן?

מה בעצם אני רוצה כאן?

מה עוד קשה לי כאן?

מה אני צריכה מבעלי? מעצמי? מהמציאות?

למשל, חלק מהדברים שכבר זיהית זה -

אני צריכה להרגיש בלב של בעלי וגם ביני לבין עצמי שאני אמא טובה. שאני מסוגלת. שיש לי תחושת ערך, מסוגלות ויכולת. 

ואני צריכה ש*זה* מה שיהדהד לי, גם בלב שלי וגם בלב של בעלי.

וכאשר משהו הפוך מהדהד לי, משהו של: את לא אמא מספיק טובה / אין לך תחושת מסוגלות / את לא יכולה / אין לך מספיק ערך וכן הלאה - זה קשה ומכאיב לי מאוד מאוד.

ואני צריכה מבעלי את ההכרה הזו בי ובהשתדלות שלי, את ההכרה הזו במאמצים שאני כן עושה ומצליחה, ואפילו מצליחה מאוד! 

את ההערכה הזו, את הניראות הזו למה שכן. 

את הידיעה הזו שאני כן טובה! שאני כן מסוגלת!

ואני רוצה להגיד לך, בעלי, שגם אם אני בקושי מולם - זה בסדר! זה קורה! זה נורמלי! ואני רוצה לחזק אותך ואת שנינו שאני אקום מזה ואתגבר.

וגם אם אני פורקת

וגם אם אני מבקשת עזרה -

הכל עדיין בסדר!

ושהפריקה עבורי היא דרך להוציא, לאוורר רגשות, לנקז קצת מהקושי שבפנים,

שעצם הפריקה עצמה היא האי חלק מההקלה והעזרה שלי!

ושבכך שאתה מקשיב לי, מקשיב לפריקה שלי, ונותן יד כאשר צריך - זה מאוד מקל עליי ומשמח אותי.

אני לא צריכה הרבה. ואתה לא חייב למצוא לי תמיד פתרונות

לפעמים אני פשוט רוצה רק את ההקשבה שלך ולדעת שאתה כאן. זהו.

רק לפרוק.

רק להוציא.

אחרי זה אני מרגישה "נקייה" יותר מהמשא הזה של הקושי.

בעצם זה שאתה מקשיב לי - אתה עוזר לי! זו העזרה הכי גדולה עבורי במקרים מסוימים!

ודע גם בעלי היקר שהיה לי באמת אחלה עם הילד! וצחקנו ושיחקנו והיה ממש טוב, אפילו שלא הרגשתי טוב.

אז אם תוכל לתת לי את זה -

את ההכרה שאתה רואה את האמא הטובה שאני, המשתדלת שאני, העושה גם המון טוב שאני, המסוגלת שאני,

את ההקשבה לפריקה ולתת לה פשוט מקום,

את הידיעה שאני בסדר גם אם קשה לי מול הילדים ולא קרה שום דבר קטסטרופלי

ואת החיזוק הזה שהכל בסדר. קשה ומתמודדים ובאמת שהכל בסדר

ב. אחרי שהבנת עם עצמך לעומק מה באמת חשוב לך, לנסות לתווך את זה לבעלך בצורה של תקשורת מקדמת.

למשל בשפת האני - שפה שמתמקדת בך ולא בו, שפה שבה את מתארת לו את כל מה שזה גורם *לך* להרגיש, ממש בדומה למה שפירטת כאן בהודעתך.

אפילו להפוך כל סעיף וסעיף שזיהית (כמפורט למעלה) לשפה של תקשורת מקדמת ולומר לו זאת.

בשפה שבה את מצליחה לתווך לו את הלב שלך וליצור הקשבה אמיתית והדדית ביניכם.

ג. לאחר מכן לנסות לשאול את בעלך אם הוא רוצה להגיד את ה"למה" שלו, את הלב שלו בעניין הזה.

מה קשה לך שם?

מה קורה לך כאשר אתה רואה אותי עם הילדים כשקשה לי? איך זה גורם לך להרגיש? (אולי בכלל הוא מתמודד עם קושי שלו מול עצמו או נקודה רגישה אצלו שזה "טריגר" עבורה? אולי הוא זקוק שם לניראות אחרת/נוספת למשהו שהוא צריך? אולי מקום שנותן לו להתבטא ולהביא גם אותו ואת הצד שלו יכול לקדם עוד?)

לשאול אותו זאת ממבט סקרן, שרוצה לדעת כי אכפת לו וכי הוא סקרן, ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

בעלי! אשמח לשמוע איך אתה מרגיש בנושא, מה אתה חווה שם, איך אתה רואה את הדברים?

אני שואלת כי אני רוצה באמת לדעת, כי אני רוצה באמת להבין אותך יותר כי אני אוהבת אותך.

אני שומעת. אתה יכול להגיד לי.

ד. אחרי שעשיתם את הסעיפים הקודמים, 

להמשיך ולנסות לזהות ולקרוא בשם לצרכים של שנינו.

מה הצרכים שלי כאן?

מה הצרכים שלך בעלי כאן?

אחרי ששניכם אמרתם אותם ומיפיתם אותם, כדאי לכתוב אותם.

ה. לאחר מכן לנסות לראות איך מגיעים לפתרון שטוב *לשנינו* בנושא הזה.

איך למצוא פתרון שהצרכים של שנינו יתממשו

ולנסות כמה שיותר להביא ניראות לשנינו בתהליך הזה.

את נותנת לעצמך ניראות ומנסה כמה שאפשר אפילו במשפט, אפילו במבט, להראות לבעלך שאת רואה גם אותו ואתם כאן ביחד. אחד עם השנייה ולא אחד נגד השנייה,

בחתירה למטרה המשותפת שלכם למשפחה מאושרת ושלמה יחד.

ואז לשאול את עצמיכם - מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגיע לאושר של שנינו?

אני רואה אותך בעלי,  אני שומעת מה קשה לך, רואה מה חשוב לך ונותנת לזה מקום ניראות.

ואני רואה אותי, אני רואה מה חשוב לי ואני נותנת גם לזה מקום וניראות.

ואיך אנו עושים את זה ביחד, בלי שזה יבוא אחד על חשבון השני?

ו. לאחר כל הנ"ל מומלץ גם לעשות עוד עבודה *מול עצמך* ולראות כיצד את יכולה בפני עצמך להוסיף לך עוד רוגע ושלווה ועוד הכרה, ועוד ניראות, ועוד חיזוק בכך שאת טובה ומסוגלת -

אך הפעם מי שתיתן לך את כל הנ"ל - היא את!

וזה גם המון

וגם עוזר מאוד

לעשות גם עבודה אישית לצד העבודה הזוגית,

להתחזק מתוכך פנימה,

להעריך את עצמך,

להגיע למצב שגם אם בעלך עוד לא צעד צעד לקראת השינוי, או עד שהוא יצעד - את בעצמך עושה את הצעד שיעזור לך

את בעצמך לא "מופעלת" אם הוא יותר מכונס ושותק, אלא את מתחזקת בינך לבין עצמך שאת טובה ומסוגלת!

את מגיעה למקום שבו ההתנהגות שלו מול דברים לא מפעילה אותך, אלא את עם יציבות פנימית שאת אמא טובה ומסוגלת ומדהימה!

ותנועה כזו גם מפנים - יקרה מאין כמוה.

(כמובן שכל המגילה הנ"ל היא על קצה המזלג ויש עוד מה להאריך וגם לראות בפועל איך להגיע לידי כך וזו דרך אבל השתדלתי לכתוב כמה שניתן במסגרת הזו )

ב"הצלחה רבה יקרה ❤ ב"ה שתראו המון אור וטוב ותגדלו עוד ועוד דווקא מתוך כך 🙏

- ותודה רבה לך @אמהלה יקרה על התיוג ועל המילים הטובות ומחממות הלב שלך 🙏❤

האמת שעשינו את הדברים האלה

לפחות את רובם המוחלט 

ואתם מדהימים שעשיתם ופעלתם כ"כ הרבה

ב"ה תמשיכו לדייק ולהעמיק ולהגיע לנוסחא הכי מדויקת ומקדמת עבורכם 🙏

את צודקת.

מותר לך שיהיה לך קשה, מותר לך להגיד את זה. את לא חייבת להעמיד פנים כשקל, כשבעצם קשה.

אז מצד האמת, לגיטימי לגמרי להגיד "זו מי שאני, אני משתפת כשקשה לי וככה אני, תתמודד".

אבל זה קשה לו, ובסוף אתם רוצים ליצור אווירה נעימה ביניכם, ולכן אפילו אם מצד "הדין" את צודקת, יכול להיות שהבנה שלכם אחד של השני, תעזור לכם גם בפרקטיקה לבוא אחד לקראת השני ולשפר את האווירה.

אנסה להסביר איך כל אחד מכם רואה את זה, מוזמנת להגיד אם זה נראה לך מתאים.

כשאת משתפת בקושי, את פשוט מתארת מה עבר עלייך. זו הדרך שלך להפוך אותו לשותף שלך. לשתף אותו מה עובר עלייך, שידע מה קורה איתך, שתקבלי הזדהות ותמיכה.

אבל יכול להיות, שהוא לא מפרש את זה ככה. אולי אפילו באופן לא מודע. הוא רוצה שיהיה לך טוב, שתהיה שמחה, הוא רואה עצמו **אחראי** לאושר שלך. וכשהוא חוזר הביתה, ומיד שומע קושי, זה מיד מעלה אצלו את התחושות הבאות "לא טוב לה. מה אני יכול לעשות כדי שיהיה לה טוב? אבל למה לא טוב לה? אני כל כך רוצה שיהיה לה טוב. רגע, אולי היא לא יכולה להסתדר בלעדיי? אז אני צריך להישאר בבית כדי שיהיה לה טוב. רגע, אבל איך אני אשאר בבית, אני הרי עובד בשביל המשפחה שלנו, שיהיה לנו טוב, שנוכל לקנות כל מה שצריך. אבל לא טוב לה. למה לא טוב לה? אוף, אף פעם לא טוב לה. לא משנה מה אני עושה."

אבל אולי הוא לא יודע לתמלל את זה כל זה, ואולי אפילו לא מודע לזה לגמרי וזה יוצא בצורה של ריחוק.

ואני חושבת שהפתרון הוא לא קצר, אבל הוא עובד לטווח הארוך. פתרון של דיבור ואיזונים. קודם כל הבנה אחד של השני. הוא צריך להבין שלא כל קושי שלך זו נורה אדומה, שזו הדרך שלך לשתף ולא הדרך שלך להעביר אליו אחריות לפתרון. שהאחריות על התמודדות עם הקושי שלך היא עלייך, ולא עליו. מצד שני, את תביני שהוא דואג לך ורוצה לדעת שטוב לך. וזה לא מגיע מתוך מחשבה שאת צריכה להיות סופרמן

ואז מגיע שלב האיזונים.

נסי כשהוא מגיע הביתה להתחיל במשהו טוב שהיה לך היום

לשתף בנקודת אור או כיף עם הילדים

נסי לשתף בצורה של התגברות ויכולת להתמודד "היום הילדים עשו מלא שטויות, קצת שיגעו אותי, אבל הייתי ממש גאה בעצמי שהתגברתי והצלחתי להרגיע אותם בלי להתעצבן" - זה יכול להיות חמש דקות מכל היום, אבל את נותנת על זה זרקור. מפרגנת לעצמך ומראה לו (ולעצמך) שאת לא חסרת אונים בסיטואציה. שהוא יכול לשחרר את האחריות והדאגה לך כשהוא לא בבית.

אני לפעמים תוך כדי היום מחפשת נקודות אור כדי לשתף את בעלי, ואז זה גם משמח אותו, אבל גם עוזר לי לצאת קצת מהקושי

הזדהיתי בעיקר עם האמצע- סוף.

לוקחת לי מסקנות מהטיפים שלך. עשה לי טוב לקרוא את ההודעה!

*אני חושבת שעיקר העניין אצלו זה לא דווקא שהוא רוצה שיהיה לי טוב ומתוסכל מזה שמבין שלא(זה נשמע רעמאבל זה לא הכוונה), אלא שכשאני פורקת הוא מרגיש שאני לא מסוגלת להיות איתם בלעדיו.

לא יעזור כמה אני מסבירה לו שזה לא נכון.

הוא אמר בעצמו- אולי אני צריך להיות עקר בית

ואת תיהי בחוץ

זה ממש שובר אותי.

שכשאני מבקשת פרגונים הוא יפרגן לי על כמה אני טובה בחוץ, ולא עם הילדים. כשאני אומרת לו שאני טופחת לעצמי על השכם על איזה אמא טובה אני

סליחה שפרקתי עוד על הדרך

שוב תודה על המילים שלך, אני לומדת מהן

התגובה שלו מוכיחה בדיוק את מה שתקומה כתבה.

הוא מרגיש שאת לא מסוגלת להיות איתם בלעדיו = הוא מרגיש שיש פה בעיה שהוא צריך לפתור, שהאחריות נופלת עליו, מלחיצה אותו המחשבה שכביכול את לא מסתדרת והוא חייב להיות בבית בשביל להציל אותך. השורש של זה הוא הרצון לדאוג לך (וגם לילדים, אבל קודם לך), שלא תקרסי, שלא יהיה לך קשה מדי. יכול להיות שהוא מגיב בצורה קצת תוקפנית ואז זה ממש לא מרגיש כמו דאגה, זה מרגיש כאילו הוא כועס עליך. אבל השורש של זה הוא רגש האחריות, שהוא מרגיש אחראי עליך ועל האושר שלך.

סליחה אם חפרתי

קראתי בשקיקה... הרגשתי שקלעת בול.

אני חושבת שבנוסף לזה ש''טוב לי'' לפרוק לו בקיצוניות אולי,

שיש גם מקום משמעותי בעיניי לעובדה שהוא הקטן במשפחה של ילדים מרווחים. גדל בבית שקט ונקי מאז שהוא מכיר את עצמו

ואני הגדולה בבית במספר כמעט דו ספרתי

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

הורים זה עם נגיעה אישית. זה לא מידע אמיתי שיתנו לה.

מטפלת טובה שמבינה בנושא תתן מידע אמין ורלוונטי בלי להיות נגועה בדבר.

אישה שבעלה בגד בה, ומהמר, לדעתי חייבת לערב את ההורים שלה.

זה לא שהוא רוצה לטפל בעצמו ואז חבל על הסטיגמה שתיווצר בעיניהם. היא צריכה חבל הצלה ותמיכה רגשית. לדעתי.

אני חושבת שזה מה שהיא צריכה לעשות, אבל זה טוב שיש עוד דעות

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אני די בטוחה שברגע שתפתחי את זה מול ההורים שלך ותסםרי להם מה את עוברת, הם ישימו את החברות בצד ועדאגו לאינטרסים שלך.

זה לא מה שאמור למנוע ממך לפעול לטובתך

וכל הכבוד לך שאת מוכנה ככה לפעול באומץ ולזעזע את המערכת.

כי זה אומר שאת שמת גבול חזק מאוד, ושאת לא מוכנה לחיות בחוסר כבוד כזה.

מחזקת אותך.

וחושבת יחד איתך, מה התוצאות שאת רוצה לראות בסוף?

שהוא לא מתקרב להימורים?

שהוא הולך למכון גמילה?.שהוא מפצה אותך בענק על המגע המיני?

נראה לי שכדאי שתנסחילעצמך מה העתיד הטוב שאת רואה, כדי שגם הוא יידע מה הציפיות...

חיבוק גדול.

כל זה לא פשוט בכלל.

אני חושבת, שאת צריכה לחזק בתוכך את העניין שגירושים זה לא סוף העולם, ובסיטואציה שלך, יכול להיות שזה אפילו עדיף.

כי ברגע שהוא רואה שאת מאוד מפחדת מגירושין, ומוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אז אין לו עניין להתאמץ.

תשקיעי בעצמך, להתחזק שאת שווה ומגיע לך יותר, ותבואי מולו בעמדת כח עם אולטימטום ברור.

ומצטרפת ל@שוקולד פרה שחשוב שתגדירי לעצמך יעד, מה זה בשבילך להיות במקום טוב.

ואלופה שעשית את הצעד הראשון!

ובבקשה ממך, אל תחשבי לרגע שאת הבעייתיות פה

ממליצה בלי קשר להפרדת רכוש,ועכשיו.

אין סיבה שהוא יגרור אותך לבור שיפיל את כל המשפחה אחריו.

ואת ממש צודקת,אם אין נכונות לעבודה וחובת ההוכחה היא עליו ועליו בלבד,אין לך הרבה מה לעשות עם זה.

אני לא חןשבת שלקחת בחשבון את המשפחות המורחבות זה נכון אף אחד מהם לא חי עם זה באותו בית.

טוב שאת שלמה עם עצמך כי ככה בעצם שמת גבול ממש ברור,שיתבאס כמה שבא לו מובן שהוא מבואס אבל הןא צריך להיות אחראי על תוצאות המעשים שלו.

כן ממליצה לך להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום ולשתף את ההורים או את מי שייתן לך כוח ותמיכה

שיהיה לך המון בהצלחה🌹🙏

כן קשוח מאוד, ומקווה שיהיה בסדר.

בקשר למשפחות הקשר הוא מאוד מאוד קרוב, מכירים מילדות, וזה מפחיד אותי הבאלגן שיהיה מסביב..

תודה, אני משתדלת לחזק את עצמי שאני שווה יותר, ובאמת הזוגיות כמו שהיא עכשיו לא שווה את המאמצים שלי, לבקש ממני לשכוח בלי צעדים ועבודה שלו לא יתקנו כלום. כמה שניסיתי זה צף אין ברירה.

פרידה מפחידה אותי אבל יהיה טוב. זו בחירה שלו עכשיו, אני סיימתי להילחם לבד.

ומבחינתי תיקון זה אומר שיושבים וחושבים איך משפרים את הקשר איך הוא יהיה גלוי כלפיי, איך לא אצטרך לחשוש ובנוסף לזה טיפול זוגי.

כמובן לא הכל ביחד אבל כן צעדים.

בסוף ההתנהלות פה שלו לא תקינה בכלל לצערי.

תודה רבה לכן על התמיכה מקווה לעדכן בבשורות טובות.

כן אגיד שלצערי ההתמכרות להימורים גורמת לו לעשות דברים שהוא עצמו לא דמיין בחיים. וזו מחלה קשה..

אין לי מילים, בטוחה שזה משבר גדול

מאחלת שיהיה לך טוב

ממליצים לספר להורים שלו.

בעיני כדאי גם להתייעץ עם רטורנו או משהו בסגנון

אם הוא ילך על טיפול זה מצריך טיפול מאדם שמבין בתחום (יש אפשרות לבדוק ביחידת ההתמכרויות במחלקת הרווחה העירונית שלכם)

ומצטרפת לעצה שתדאגי לעצמך גם בתחום הכלכלי אם הוא רימה אותך פעם אחר פעם כשהייתם ביחד אז אם תחליטי להפרד הוא מסוגל לשכלל את פעולותיו

שולחת כוחות

אני חושבת שאת לא צריכה לחכות למה שיחליטו אלא עכשיו לנסוע להורים שלך. לספר להם הכול ולספר גם להורים שלו.

אחר כך תלכו לאיש מקצוע ושיעזור לך לקבל החלטות שתהיי שלמה איתן.

וכמובן לפני הכול - למנוע הריון.

נשמע ממש כואב וקשה ולא הוגן כלפייך שאת בסיטואציה הקשה הזאת. חיבוק גדול ושה' ייתן לך כוחות

אני יודעת שקשה לקרוא מה שאני אומרת אבל לפעמים כדאי פיצוץ אחד גדול ואפילו גירושין כדי לצאת לדרך חדשה וטובה יותר. במקום לחיות את כל החיים בהסתרה ריחוק וכאב...

שולחת לך כוחות וריפוי

שהייתי נמנעת מכל מגע מיני, כי לכי תדעי אם הוא נחשף למחלות מין כאלה ואחרות...

מקווה שתשימי את עצמך בעדיפות ראשונה גם אם זה במחיר של ריחוק המשפחות..

כי תחשבי על זה שאם להבדיל היו 2 משפחות שמכירות שנים עוד כשהילדים היו קטנים ומישהו מהמשפחה אחת היה פוגע מינית באחד או כמה מהילדים מהמשפחה השניה, גם הייתי חושבת על החברות בין המשפחות, כשהיא באה על חשבון נפש של ילד?

בכל אופן מקווה שתצליחי להחזיק ראש בכל המצב הזה, לשמור על עצמך, ולהרחיק את מה שלא עושה לך טוב!

חיבוק!

לא מגיעה לאף אישה נשואה ששומרת על עצמה לבעלה שיתנהגו אליה ככה!

אל תהיי טובה ומתחשבת מידי, החברים, במשפחה, בסוף זה החיים שלך.

הוא עבר את הקו הכי אדום שאדם יכול לעבור בנישואין.

תקחי את עצמך, תדאגי לעצמך, כי אף אחד בעולם לא ידאג לך חוץ ממך.

תשתפי את ההורים, תתיעצו עם אנשי מקצוע איך לעבור את זה עם כמה שפחות נזק.

את עוד תעברי את זה ובע"ה שבעתיד תזכי לזוגיות טובה אוהבת ומכבדת.

שולחת לך ים כוחות! תדברי עם ה' כל הזמן, זה תמיד עוזר❤️

ועכשיו עברתי על הודעות קודמות שלך, זה קצת נשמע שיש לו נטיות הפוכות או איזה סטיה מינית . תראי, הוא אפילו לא מראה טיפת נכונות להתקדם הלאה ולחזןר בתשובה, לא הייתי נותנת אמון עוד דקה.

כן, בהודעות הקודמות כתבתי על מה שהוא עשה בעבר, לצערי זה גם קשור להימורים. אין לו נטיות הפוכות.

לצערי הוא מעניש אותי עכשיו בשתיקה בבית בדיבור חסר סבלנות ובפרצופים אבל יהיה בסדר.

מקסימום אלך בלי לחכות לתגובה שלו

אני לא רוצה עוד לספר להורים שלנו למקרה שיש סיכוי לתיקון.. יש לנו 2 ילדים קטנים

אני הגעתי למצב שאני מבינה באמת שמגיע לי יותר. שמגיע לי טוב יותר

תודה לכן על החיזוקים

אותם לעניין.

הדבר שהכי עוזר בהתמכרויות זה תמיכה משפחתית.

אם את מעוניינת להמשיך לחיות איתו על אף מה שהוא עשה,

את חייבת לשתף אותם.

מבינה את הקושי בשיתוף, אבל הוא יצטרך לעמוד מול המשפחה שלו.....ושלך

לדעתי זה הכלי היחיד שיכול לסייע לך להביא אותו לכדי טיפול.

וכמובן-לפנות בהקדם האפשרי לרטורנו.

חיבוק ענק ואוהב

מעריצה אותך ששיתפת אותנו

הלוואי שנוכל לתת לך כח

עדיין מציעה לך לא לחכות ולנסוע להורים ולערב איש מקצוע.

זה משבר ולא קל בכלל

אבל תצאי ממנו חזקה בעזרת ה'

מגיע לך ולילדים שלך משהו אחר.

מצרפת קישור לפודקאסט עם מישהו שהיה מכור להימורים, נגמל והיום הוא מטפל במכורים.

מקווה שזה יעזור.

חיבוק.

לצאת משעבוד, לנצח את ההתמכרות | עם יעקב ישראל אשר

@נגמרו לי השמות המדהימה

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

שינה היא יותר בסיסית מאוכל,אדם יכול לא לאכול כמה ימים והכל יהיה בסדר אבל אם הוא לא יישן יומיים ברצף יתחילו לו שיבושים במח.

זה יותר חשוב אפילו משתיה.

וכשעייפים בטח שרואים הכל שחור פי עשר.

הייתי מדברת איתו בצורה אחרת,אומרת לו אני זקוקה לכך וכך כדי להיות בכלל,אני לא אצא מהמצב בלי לישון ובלי העזרה שלך,מציבה בתור עובדה.

שולחת לך חיבוק כמה קשה להיות בתוך ענן עייפות הזה.

אולי תזמיני בייביסיטר שתעשה סיבוב עם עגלה ותוכלי לישון קצת.

עכשיו בעל לא יכול לתת לך קצת לישון ?

ואז הוא יצא לשחרית למרות שביקשתי שלא

הוא לא מסוגל לא להתפלל במניין

אבל כבר לא אחזור לישון

תודה 🙏🏼

תגידי לו שבקושי ישנת, תבקשי שישמור על התינוק ותיכנסי לישון לשעתיים. זה כבר יעשה הבדל משמעותי...

כאילו אם הוא בלילה בנאדם אחר, תנצלי את היום פשוט...

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

ככה אני מבינה מהכתוב

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

תודה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי