אבל מצד שני איזה ברירה יש לך??

בכלל מה הם נוסעים שיש לידה?

הבן שלהם יצטרך עזרה גם אם זו בת...

תגידי להם שגם אם זה בת יהיה זבד הבת ושלא יטוסו

הם לא יכולים ליסוע כי הבן שלהם יצטרך עזרה עם הילד שהוא בחר להביא לעולם?

אם הם רוצים לעזור זה משהו אחד אבל אני ממש לא חושבת שזאת מחויבות שלהם ויותר מזכותם ליסוע מתי שמתאים להם.

אם יש לידה כולם צריכים להיות באיזור מבחינת ההורים... אחרת זה מתפרש חוסר אכפתיות. זאת אומרת לא לקבוע עכשיו מראש טיסה לאנשהו דווקא באיזור הלידה. ואם הבן יצטרך עזרה עם הילדים האחרים?!?!

זאת המנטליות שלנו. משני הצדדים.

לימדת אותי עכשיו מנטליות שלא הכרתי.

תודה

האמת שגם אצלנו זה ככה ויש המון התרגשות סביב הלידה ומריבות איפה נהיה אחרי (אם אצל ההורים שלי או שלו)😂

אבל מכירה הרבה שזה לא ככה..

אם הצלחת להגיע למצב שהוא מתווכח איתך אצל מי תהיו אחרי הלידה בלי לפחד😂

אצלי זה ברור שאני בוחרת איפה שטוב לי ושם נהיה

בגדול זה יותר חמותי ואמא שלי רבות😂

הן חברות טובות ומדברות מלאא ביניהן.

בתור מישהי שמעולם לא היתה אצל ההורים או אצל החמות אחרי לידה

זה נש

מע כל כך עוטף ומפנק שככה זה מרגש ומעורר מודעות לצורך לתמוך ולעזור

ועדיין חשוב באמת לדעת שלכל משפחה אופי וסגנון אחר

ולא כולם זכו לזה

ואגב גם מנטליות כזאת לפעמים עלולה לגרום לעודף התערבות או גוננות או מחנק..אז כל אחת והסיפור שלה באמת

בהלם לקרוא שיש כאלה שזה לא ככה

גיסתי התארסה בהריון הקודם, כל הזמן זה היה ברור שהזטג חייב להתחתן לפני אוגוסט כדי שזה לא ייפול סביב הלידה - כי אין מצב שזה יוצא ביחד חחח

לא מערבבים שמחה בשמחה צריך זמן לכל אחד בנפרד..

תחשבו על משפחות מרובות ילדים שנולדים להם נכדים כל חודש-חודשיים, באמת יש ציפיה שהסבא והסבתא יעצרו את כל החיים שלהם בגלל שיש הרבה צאצאים?

הנכדים כבר מביאים נינים

חלקם גרין בארצות הברית

כל אחד מהילדים עם הרבה ילדים (תלוי בגיל, אבל אצל כולם היד נטויה)

ההורים שלי תמיד התאימו את עצמם

כי הם רוצים להיות חלק מהשמחה

גם כשאחיינית שלי ילדה בארהב כמה ימים אחר כך אמא שלי עלתה על מטוס להיות שם בשמחה לכמה ימים..

היא לא עוצרת את החיים, היא יוצרת אותם סביב השמחות

ככה כיף לה להתנהל

זה שרצו לעשות חתונה לגיסתי לפני הלידה שלי, זה לא מתוך מקום של לעצור

זה מתוך מקום של התאמת כל הצרכים בצורה הכי טובה שיש (למרות שבינינו? אני שונאת אירועים וממש קיוויתי ללדת לפני החתונה כדי לשחרר את עצמי מזה)

בעניין הנופש של הפותחת,

זה כנראה גם תלוי סגנון חיים 

כי ההורים שלי למשל ל הסוג שיסעו לטייל עכשיו ברחבי העולם עם הזמנת כרטיסים של יובל מראש..

המקסימום זה נסיעה לסופש טגן זה בהתארגנות של שבועיים לפני, כך שיודעים בעזרתו שלצבורא עולם מה צםוי להיות מבחינת לידות

מעל הכל -- הכל תלוי ברצון של ההורין להיות חלק מהשמחה או לא

למשפחה שזה חשוב, הם לא יקריבו כלום וזה יקרה

משפחה שלא חדוב לה להיות חלק -- לתחושתי תמיד יהיו בלתמים ותירוצים

והכי לא בחירת הזוג

שיקול של ההורים בלבד

מה רמת המעורבות הם רוצים..

כך לדעתי בכל אופן, מקווה שלא מטעה..

אן

בטווח של חודש בערך.. משבועיים לפני התאריך ועד אחריו.

לי אין ציפייה שאנשים לא יקבעו דברים כל החודש הזה בגלל הלידה.

ואת ההוכחה קיבלתי שנה שעברה כשקבענו בבי"ס תאריך לפרוייקט שכבתי לפי התאריך לידה שלי למרות שהיה פחות נוח (האופציות היו או כמה ימים לפני התאריך שלי שזה היה הכי נוח, או שבועיים וחצי לפני התאריך שזה פחות נוח, וזה מה שקבעו בסוף, בגללי)

ובבוקר של הפרוייקט, בשבוע 37 וקצת התחילה לי ירידת מים.

אז בכל מקרה לא הייתי ויצא שהתאריך היה פחות טוב ונוח.

בקיצור בעיני לידה היא חלק מהחיים.

מסתדר לכולם? מצויין. לא מסתדר? מוצאים פתרונות

אני פשוט מכירה משהו אחר.

גם אם זו בת מן הראוי שההורים ישארו באיזור באותה תקופה ואחכ יטוסו ...

אבל שוב זה מה שאני מכירה. כנראה זה יותר מדי נתינה כי אני רואה מהתגובות פה שוק. כל אחד ומה שמכיר. אצלינו זה ברור מאוד לכולם.

ראיתי שהגבת על זה. בעיניי

מותר להם להחליט לנסוע ולעשות מה שהם צריכים. היא לא אמורה להחליט להם על החיים 

אצלנו לא לחצו אבל הייתי צריכה ללדת בחגים והיה קורונה

חמותי הייתה קצת לחוצה מברית וקורונה ונסיעה..

וביקשה לדעת אז בסוף סיפרנו לה.

אם זה נכון לכם תספרו.

אצלי עזר להבין למה חשוב לי שלא ידעו. מול הצורך שלהם לדעת.

ומערך השיקולים עזר לי לקבל החלטה. 

בעלך יכול להסביר להם שאתם רוצים לשמור את זה לעצמכם.

שיעשו את השיקולים שלהם והתכנונים שלהם.

גם ככה ברית זה לא מועד ידוע מראש.

מה אם הם ידחו את הנסיעה ובסוף תלדי מאוחר? או יקדימו ותלדי מוקדם? מה אם הם ידחו בחודש ויהיה צהבת ארוכה?

שיתכננו מה שהם רוצים ויקחו בחשבון שאולי זה יפול על הלידה

לא רוצה לספר.

מאמינה בברכה השרויה...

וגם

כאילו שזה ודאי

התאריך ,והבריאות..

שונאת את האובר תיכנון הזה.

שהכל יעבור בשלום...

לגביי העזרה שלהם לא ככ צריכה

סהכ זה ביקורים רישמיים

שצריך לכבודם לסדר את הבית..

שיסעו שיבלו

שיוציאו הרבה כסף

שעדיף שיצא

על עגלה חדשה

במקרה כזה בדיוק (חמי וחמותי, טיסות)

מצד שני האחיות של בעלי לא אמרו להורים שלהן.

מצד שלישי כמו שכבר כתבו לך, יש לידות שמתחילות לפני התאריך המשוער, יש שבאיחור יחסית גדול, ועד שאין לידה לא יודעים את התאריך האמיתי. וגם אז יש 8 ימים עד הברית בע"ה. אז או שיתנהלו כאילו הם יודעים שזה בן. שאם רוצים להיות בארץ לא יקבעו טיסה בטווח של נגיד 6 שבועות משבוע 37-38, או שיקבעו וידעו שעלול להיות שינוי שיש מספיק זמן להיערך אליו

זה עניין שלהם לגמרי ואם לא בא לה זה קצת לא יפה מצידם ללחוץ עליה כדי לדאוג לבילויים של עצמם

שלא בא לה לספר ולוחצים עליה.

גם אם ההורים לא עושים מזה עניין- אם היא לא רוצה היא לא צריכה לספר

אני עדיין חושבת שזכותה של הפותחת לשמור את מין העובר בסוד.

הרבה דברים בחיים אנחנו לא עושים כי אנחנו חייבים. אלא כי אנחנו מבינים שבטח במערכות יחסים, לפעמים שווה לוותר/להתגמש כי ההתעקשות עצמה על משהו רק גוזלת מאיתנו יותר אנרגיות מאשר להתגמש. גם אם "נפסיד" מזה משהו. ובטח כשמדובר במערכות יחסים עם הורים/מחותנין

אבל גם הרבה פעמים נכנעים ללחץ בלי שרוצים באמת

כי יהיו בחול?

תקבלי בהבנה שהם חשבו שזה בת והזמינו כרטיסים?

מה הציפיות שלך מהם סביב הלידה?

לק"י

אבל מצד שני, אפשר להבין שהם רוצים לתכנן מראש טיסה.

ואישית אני גם לא חושבת שקריטי שנם ידעו מראש אם זה בן או בת.

אבל לחץ כזה בהחלט יכול היה ליצור אצלי אנטי לספר🙊

לידות, והם היו קצת מבואסים מזה שלא ידעו מראש אם זה בן או בת, אבל כמובן לא לחצו.

זה עניין שלהם, וזהו! אם הם רוצים לנסוע לחו"ל, שייקחו בחשבון שיפסידו ככה ברית, או סתם לראות את הנכד/ה בימים הראשונים.

(אגב, במקרים שהיו אצלנו - פעם אחת הלידה הקדימה אז הם לא טסו בסוף ובפעם השנייה הלידה הייתה אחרי שחזרו מהנסיעה לחו"ל. הם הביאו איתם הרבה בגדים לילדים כמתנות, ולתינוק/ת שעוד לא נולד/ה הם קנו בגדים שמתאימים לשני המינים. וכך קרה שלתינוקת הנ"ל כמעט לא היו בגדים ורודים כשנולדה😜 אז מה, זה "מחיר" שאני מוכנה לסבול בשם הרצון שלי לשמור על מין העובר בסוד מפני העולם...)

אני במקומך הייתי אומרת שאני לא מוכנה לגלות ושיעשו את השיקולים שלהם.

מקסימום יפסידו ברית

אבל את יכולה לשקול רווח מול הפסד ולהחליט

זו בחירה שלך 

אבל מצד שני אני חושבת שזה הגיוני שירצו לדעת

ואם לא תגידי להם ואז ייצא שהברית היא בימים שהם לא נמצאים.. זה יכול ליצור מצב לא נעים מולם

כן הייתי אומרת,

אבל אם לא הכרחי,

 בתכל'ס מה הבעיה לקבוע שבועיים מהתלמ שלך? זה בד"כ לא מקפיץ את המחיר בטירוף

"גם אם זו תהיה בת ולא נעשה ברית, עדיין מאוד חשוב לנו ונשמח שתהיו בארץ בזמן הלידה".

ואז להשאיר את זה ידיים שלהם. 

זה מעצבן שלוחצים עלינו לגלות משהו שלא רצינו לומר, אני אישית אומרת בכל מקרה, אבל מכירה הרבה שלא אוהבים להגיד אבל..

הי זה חמות. היא לא חייבת כלום.

באמת, מאמא שלי אני לא מצפה שתדחה טיסה בגלל לידה שלי. בדרך כלל היא תרצה מיוזמתה ולכן מבקשת לדעת מה התלמ ובטווח של חודש לא תטוס אבל זה בא ממנה. להתעצבן על זה? למה?

ולגיב האמירה שלך שמוציאים הרבה כסך שהיה עדיף שיצא על עגלה- ברור שאת היית מוציאה את הכסף על עגלה אבל זה כסף שלהם, בכלל לא שלכם

להורים מותר לעזור ויש מקובלות כזו אבל להתעצבן שלא עוזרים?

יש לי חברה טובה שכל היום מקטרת על המתנות העלובות מחמותה, שנתנה לה ללידה גיפט כארד שקבלה כנראה בעבודה..  בסוף אמרתי לה שחמותי מעולם לא קנתה לי מתנה ללידה, ואני לא מצפה כלום מאף אחד, מי שייתן בשמחה אבל להתעצבן?

זה נכד או נכדה חדשים שלהם, זה אמור להיות רצון שלהם להיות פה, ויותר מזה הם אומריםא נחנו רוצים לנסוע אבל נשאר פה אם יש ברית כי חשוב לנו לנכוח- באופן אישי הייתי מתפרגנת מזה, בכלל לא היה עולה בדעתי שיש כאן משהו להתרעם עליו. יכול הליותש לא הייתי רוצה לומר מין, אבל בכל מקרה זה לא מעצבן הרצון שלהם לטוס, אני רואה את זה הרבה יותר כמחווה שהן מציעים לבטל או לדחות טיול בשביל לנכוח בשמחה שלכם..

פשוט תוהה למה אני היחידה שלא רןאה כאן עילה לביקורת על החמות? כי בדרך כלל אני לא מהרואות טוב בכל אדם בטח לא בחמותי...

ובטח שלא לבקר על זה שעל זה הם מוציאים את הכסף ולא על עגלה חדשה. היה להם את כל הילדים שלהם להוציא עליהם כספים, הם לא צריכים עכשיו לחסוך על עצמם שוב בגלל הנכדים..

גם אצלנו אף אחד משני הצדדים לא עזר כלכלית עם הלידות. כשאנשים מביאים ילדים הם צריכים לקחת בחשבון שיש להם יכולת כלכלית עצמאית לדאוג למה שצריך ולא לבנות על אחרים בהקשר הזה. ככה אני מתנהלת אגב גם בהקשר של עזרה- לא בונה על אף אחד שיעזור ויהיה שם עבורנו. אם מציעים עזרה-מדהים.. אבל זה לא ממש קרה😅 והכול טוב, הם כבר עשו את שלהם. 

נשמע שלא אכפת לה מבחינתה אם חמותה תהיה או לא תהיה ואם היא תבוא לבקר או לא - העיקר שיניחו להם לחיות את חייהם כפי שהם מבינים.

לא נשמע שהפותחת מצפה לאיזושהי מתנה או עזרה מחמיה וחמותה...

אני ממש מבינה את התסכול.

שמצפים ממך להתחשב אבל לא נותנים גם בחזרה משהו.

עולה פה ביקורת קצת לא מובנת בעיניי

אז היא רוצה לסגור טיסה ולבזבז את הכסף שלה כראות עיניה, אז מה?

מה רע בזה?

אם תהיה ברית והם לא יהיו כי לא אמרו להם - מה טוב בזה? ממילא יש סיכוי שהם לא יהיו כי לידה זה לא מתמטיקה

ואני גם לא רואה קשר בין לא אכפת לה שתהיה בת כמו שכתבו פה. לבנות אין ברית. דהה

בקיצור, לדעתי חלק מהדעות פה לא מקדמות מאוד את הפותחת.

מסכימה עם זה שכשגוחקים אותך לפינה זה יוצר אנטי, אבל לדעתי לא לתת לאגו להשתלט. הכוונה מאחורי המילים היא טובה והביקורת על כן טיסה לא טיסה לא רלוונטית בעיניי

גם לחמה מגיע להתאורר. והתחשבות בגילוי מין העובר זה לא אוי ואבוי לדעתי

אצלנו תמיד מפעילים מכבש לחצים שנגלה.

שיקחו בחשבון את כל האופציות, אתם לא חייבים לגלות אם החלטתם שלא

ולא יפה ללחוץ

אני אישית לא שמרתי את מין העובר בסוד ובטח שהייתי מספרת לחמות שרוצה לתכנן נסיעה

אותי עצבן שמעניין אותם להיות בארץ רק כדי לא להפסיד ברית ושלא משנה להם לא להיות פה אם זה בת

אבל כמו שאמרו לא חייבים לכם כלום כי ככה זה

אבל מפה ועד ללחוץ עליכם לספר זה כבר רחוק מידי!!

ואנחנו כן התחלנו לספר בהריונות האחרונים כולל הנוכחי, אבל מבחירה שלנו ורק למי שמתאים לנו באותו רגע

לאבא שלי היתה צריכה להיות טיסת עבודה. זה היה יותר משבועיים אחרי התל"מ כך שבטוח הייתי צריכה להיות אחרי הלידה, אבל אם זה היה בן זה היה יכול ליפול על הברית.

אז ההורים שלי כן שאלו, בעדינות, ואני בהתחלה אפילו לא קלטתי למה זה משנה כי אני בטוח אהיה אחרי הלידה (וידעתי שזו בת אז ברית לא היתה במודעות שלי...), אבל אחרי שנפל לי האסימון החלטנו שאפשר לספר, כדי להקל על אבא שלי בתכניות שלו.

זה כן שונה מהמצב שלך, בהרבה מובנים.

ואני חושבת שההבדל העיקרי זו התחושה שנותנים לכם - אם אתם חייבים לשתף, או שזו לגמרי בחירה שלכם.

אבל בעיני כדאי לנסות להסתכל על השאלה ממבט נקי, לנסות לראות את ההורים בעין טובה ולהבין שזה באמת יעזור להם לדעת אבל בסוף ההחלטה היא רק שלכם, ומתוך כך לבחון מה חשוב לכם, מה ההשלכות של כל החלטה, ומה בסוף אתם מחליטים ובוחרים לעשות - לא כי 'הכריחו' אתכם, אלא כי אתם בחרתם בזה.

עניין הביזבוז כסף ממש לא הכפת לי...

זה שלהם ושיהנו ...והם באמת מוצאים הרבה על בילוים. היו בהפגלה מטורפת  ספינה סוג של מלון מטורף בשנה שעברה וכו...

יש בי משהו שפשוט מקנא

מתביישת קצת להודות בזה ....

כאילו טיולים ,בילוים בחול.. זה לא משהו שנעשה

וכל התמונות המנקרות עניים ששולחים בקבוצה המשפחתית-זה גם האחים של בעלי כאלו..

לגיטימי שזה סוג של קנאה ובגלל שזה הורים זה טיפה עוד יותר מתסכל??

מדובר על נסיעות בכל קיץ.

תחשבו שבזמן הזה אני קורעת את עצמי עם להעסיק את הילדים "בחופש גדול רגיל " של ארץ ישראל ובעל עובד...

אז זה כן קצת לזרוע מלח על הפצעים .

במיוחד שהשנה אלף פעם תודה !

ובעזרת ה' אהיה אחריי לידה.

ועכשיו

שהדרישות זה לגלות אם זה בן או בת

תדרכו עלי וזהו.

אני קטנונית?

אנחנו אף פעם לא מגלים לאף אחד.

זה חשוב לנו מאוד -והם לא מבינים את זה כי האחים של בעלי תמיד יגידו,אז כאילו מה הקטע שלנו....

מינימום לכבד לא?

ולראות גם אותנו במה שחשוב לנו-במקרה הזה

זה לשמור לנו את הסוד בפרטיות.

לא מצפה לעזרה,מתנות.

עגלה זה היה דיי בצחוק.

אני טועה שאני מרגישה שלא רואים אותי?

הבחירה שלהם לנהל אורח חיים מסויים, לא קשורה אלייך בכלל בכלל. זאת אומרת, אני מבינה את הקנאה. אבל מעבר לקנאה נשמע שאת גם קצת מעבירה אליהם את האחריות לכך. אולי את מצפה מהם שינהגו אחרת כדי שאת לא תקנאי? וזה בעיניי לא הוגן. אני לא חושבת שאת עושה את זה בכוונה, אבל ככה נשמע מהדברים שאת כותבת. אנשים שעושים דברים שאנחנו אולי רוצים לעשות ולא יכולים זה לפעמים מעורר קנאה, זה אנושי וטבעי לגמרי! אבל העבודה על זה היא שלנו ושלנו בלבד. ועם כמה שזה מובן, כדאי לשים לב ולא לכעוס על אנשים בגלל הבחירות הלגיטימיות שהם עושים.

לעניין גילוי המין - זה גם שלכם. אתם יכולים להבין אותם, ועדיין לא לשתף. ואתם יכולים להבין אותם, ולשתף. מבינה אותך שהלחץ מצידם מעצבן. וזה באמת לא הוגן. אבל את יכולה לקחת את זה למקום שחשוב להם להיות חלק באירוע משמעותי כמו ברית, וזה מעיד על אכפתיות וקרבה. ועם כל זה, עדיין אתם יכולים לא לשתף, כי זה לגמרי שלכם

זה באמת מתסכל!!!

את ממש לא חייבת לספר אם את לא רוצה!

ומותר לקנא... (בעצם לוידעת אם מותר הלכתית או משו אבל זה טבעי ונורמלי לגמרי לגמרי!!!)

מה שאני קוראת בין השורות זה שבגלל שקשה לך לפרגן להם בלב שלם על הטיסה- זה נכנס לך למאגר השיקולים אם לספר או לא.

הכי בדוגרי-

אם היה לי הורים/או אח שסביב לידה היו רוצים לטוס לבילוי- והם לא היו טסים בגלל שלא יודעים אם יש/אין ברית והיינו יודעים שזה בכלל בת- הייתי מפרגנת להם על הטיסה ומגלה להם שהם יכולים לטוס בכיף...

הייתי ממש מתבאסת אם הייתי מגלה שהם ביטלו תוכניות בגלל שלא ידעו

ולגבי הבאסה שלך

זה שלב בחיים

יש שלב שלחוץ יותר, הילדים קטנים, ההוצאות גדולות והטיסות לחול זה ממש מותרות

תעברו את השלב הזה, תחתנו ילדים, תפחיתו הוצאות וגם לכם יתפנה יוצר זמן לבלות

אין לך מה להשוות את עצמך לאחרים.... 

כן, זה קשה פערים בסגנוןה זה במשפחה..

וזה נורמלי לקנא, אפילו שלא נעים להודות בזה.

ההורים שלי טסו לחופש עם כל הרווקים, פעם ראשונה בחיים שנה אחרי שהתחתנו, ועושים את זה כל שנה מאז. להגיד שלא קינאתי? קינאתי...

עכשיו האמת, אני מביה אותך יותר אבל מניחה שהם לוחצים כי בעיניהם אין כאן אישיו, הרי כולם אומרים... ולך זה מציק כי קצת יושב לך בלב עוד משהו.

אז פשוט תחזקי את עצמך שמותר לך לספר או לא לספר איך שבא לך, ותנסי להגיד לעצמך שזה שהם רוצים להיות בברית זה כי אכפת להם והם רוצים להרגיש שייכות וחלק..

בהצלחה ובשעה טובה!!

או שזה רק ההורים.

את מרגישה מהם שופוני? שהם לא רגישים מספיק למצב שלך?

או שזו כבר תחרות סמויה איזו משפחה מושלמת יותר ומנצנצת יותר בחול?

תנסי לשים את הנקודה...

ההורים שלי כל שנה בחול, ומלא פעמים בשנה באילת. זה אולי טיפ טיפה צובט, אבל ממש בקטנה.

נראה לי שזה בעיקר בגלל שכל ההנאות שם לא מדברות אליי.

תנסי לחשוב מה שם מדבר אלייך, ועל דרכים יצירתיות איך את יכולה לבלות גם כשיש ילדים.

אני וגם אמא שלי למשל - בחיים בחיים בחיים לא מספרות (חמי דווקא ביקש לדעת מסיבה דומה עם הבכורה שלנו, אבל סרבתי. גדלתי בתודעה שזה מעשה שלא יעשה...)

אבל גם אם כן - ספק כמה זה עוזר, בהנחה שאת לא מתכננת ניתוח קיסרי לתאריך מסוים - מנין לך בדיוק מתי תלדי? לא מכירה הרבה שילדו בדיוק בתל"מ...

כשאחי התארס כשהייתי בהריון - הם תכננו את החתונה לתחילת שמיני שלי בהנחה שבוודאי יסתדר. הם לא לקחו בחשבון שאני אהיה עם צירים מוקדמים... (בסוף השתחררתי מבית החולים במיוחד לכבוד זה, אבל יכולתי גם בדיוק ללדת, היו כל התנאים!)

וגם בלי צירים מוקדמים - לידה 3 שבועות לפני התל"מ או שבועיים אחרי - זה נורמלי לחלוטין. גם תינוקות צהובים ובריתות שנדחות לא חסרים...

מאחלת לך שהכל יעבור הכי חלק שאפשר, אבל איך חמותך יכולה להניח מתי תהיה הברית במידה וזה בן? מה יעזור לה לדעת?

את ככ צודקת שאי אפשר לתכנן תוכניות.

מרגיש לי שבנות כאן ממש שופטות אותי

או מדברות מהמקום הפרטי שלהם.

הן היו מספרות

אז הן לא מבינות מישהי כמוני שחשוב לה שלא.

ולא מנסות לראות אותי אחריי שפתחתי כאן את הלב....

אני ממש מכבדת אותם

ומסתדרת איתם.

ושוב התאריך המשוער

בוא רק משוער.

אין לי שום רצון שיבטלו או ידחו .

להפך אמרתי להם

תסעו בכיף!

אנחנו נסתדר.

גם ככה יש את הצד שלי.

ולא ברור מה זה יהיה בן או בת.

אני לא מבינה למה זה נהיה ככ מקובל לספר מה זה.

ומי שלא מספרת .

היא המוזרה??

"מיותר להסתיר וכו.."

קצת פרטיות זוגית

מה ביקשתי?

קצת מקום להרגשה שיש פה משהו גדול

שמיימי

לא מבינה

איך בנות פה ככ יצאו לרעתי

שסהכ

מרגישה צורך זוגי

לשמור לעצמי

מה כבר ביקשתי?

ואני הכלה שהכי מתחשבת ואהובה

והכל בסדר

רק למה משחשוב לי

לא יכול להיות חשוב.?

יש פה בנות שממש פגעו אחריי שפתחתי קלפים

ואת הלב

עצוב לי.

לק"י

גם אם לא הסכימו איתך.

אני דוקא מבינה את הצורך לשמור בסוד, כי בחלק מההריונות רציתי שיישאר משהו פרטי ביננו.

אבל מצד ההגיון השכלי והקר, אני לא חושבת שיש פה עניין גדול.

ואם יש סיבה לספר, כמו תכנון של טיסה, נשמע לי יותר הגיוני לספר.

אני לא סיפרתי להם ששאלו כי רצו לטוס,

בגלל האגו שלי, מודה. זה היה הנכד הראשון במשפחה ונעלבתי שאין להם רצון לנכוח בתקופה של הלידה, בלי קשר לאם זה בן או בת.

בסוף טסו, והסתדר להם מעולה, החופשה הייתה בדיוק בין הברית לפדיון. ובכנות, בעומק ליבי משהו בי התבאס, הייתי רוצה שיפסידו ויתמודדו עם הבחירה שלהם לא להיות פה.

אני מודעת שזו מחשבה קטנונית ומעצבנת, אישה לפני ואחרי לידה עם הורמונים... 🙈ככה הרגשתי ואני לא מתכחשת למצב

שיתפתי את זה כי נשמע מהפותחת שהיא גם חווה סוג של תסכול. בעייני יש מקום לרגש כזה, ואם מרגישה ככה זה לגיטימי

אלא למישהי אחרת שמשומה התגובה שלה איננה

אולי זה ירד פשוט אלייך במקום🤦

תתעלמי, זה לא היה עבורך❤️

ותהיתי מה הקשר 😅

הנחתי שזה שורשר לא נכון אבל לא הבנתי איפה זה היה אמור להיות 🙃

אם את רוצה רק הזדהות והסכמה לדעה שלך

אז תכתבי אני אוצה רק הזדהות ועידוד

אבל אם את מניחה פה סיטואציה ותיעצת אז תקבלי גם דעות שונות משלך

ואין מה להפגע זה לא נגדך

זה עוד נק' מבט

ואת לא חייבת להסכים כמובן

סה'' במות השקיעו וענו כדי לעזור 

אצלנו ממש לא מקובל לספר וגם אף אחד לא שואל

יש ניחושים בצחוק אבל אני ממש ממש מבינה אותך

זכותך המלאה לשמור את זה לעצמך.

סליחה, לא נכנסתי אז מגיבה באיחור...

זה באמת הרגשה קשה, מצטערת בשבילך שככה את מרגישה!

אבל לא נראה לי שבנות התכוונו לפגוע בך, אלא רק לומר מה הן היו עושות במקרה כזה.

נראה לי היה כאן משהו לא מספיק ברור - עד כמה שאני הבנתי, הן לא התכוונו לומר שלא לגיטימי לשמור לעצמך במקרה כזה, ברור שלגיטימי!

יכול להיות שהן הבינו שאת שואלת - מה הן באופן אישי היו עושות במקרה שחמות היתה מבקשת מהן לגלות, ואילו את התכוונת בשאלה שלך שיקחו בחשבון את הרגשות האישיים שלך - שמאוד קשה לך עם הבקשה הזאת - ולא מה הן היו מרגישות - מה שהיה משפיע על ההחלטה שלהן?

אני אישית - לא מספרת אף פעם ולא הייתי מספרת במקרה כזה.
אבל מאמינה שגם לדעת מי שכן היתה מספרת, או אפילו מספרת באופן קבוע בלי קשר - ברור שאם חשוב לך לא לספר, הרגשות שלך ומה שחשוב לך אמורים להיות שיקול משמעותי בהחלטה - האם להיענות לבקשה של חמותך ולוותר על זכותך הלגיטימית לשמור על זה בסוד - או לא...

זה איך שאני הבנתי.

אבל זה באמת מעצבן אי הבנה כזאת, מבינה אותך...

ולגבי התל"מ   - כן. הטווח האפשרי ללידה סביב התל"מ כל כך רחב, שלמען האמת - קשה לי להבין איך אפשר לתכנן ככה משהו, גם אם מספרים.

ואם עודדת אותם ליסוע בכיף - אז מעולה, אני אישית לא הייתי עושה יותר מזה.

בין אם תבחרי לספר ובין אם לא - העיקר שתרגישי שלמה ושמחה ושתעברי את ההיריון והלידה בקלות, בבריאות לשניכם ובידיים מלאות!

אתם ממש לא חייבים להגיד.

אנחנו גם לא אומרים, וכל שאר המשפחה כן וזה מוזר להם, ותמיד לפני הלידה הם מנסים לגלות.

אבל זו הזוגיות שלנו ואנחנו עומדים על זה, גם אם ניסו להוציא ממנו כי הם צריכים לדעת כדי לדעת אם להוציא הרבה כסף לברית (לא ביקשנו) וגם במחיר שקנו לנו בגדים בצבע הלא נכון (גם כמובן לא ביקשנו).

זה שלהם, ואם לכם חשוב אז הם יצטרכו לכבד ולהסתדר

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק