ירושלמי, מסכת שבת, דף ט,א פרק א הלכה ד.

"תנא ר' יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה".

מלבד זה שלפי הרמב"ם מחלוקת מראה על שכחת התורה

(מה עובר עלי, שאני בכלל נכנס לדיון הזה

"המקורי" (וכן, אני יודע שכך נהגו אחינו ק"ק הספרדים).

פשוט וידוע שאדר א' הוא הוא אדר האמיתי, ואכמ"ל

צא ולמד כי אדר ב' הוא חודש שלושה עשר, ולא אדר אריכתא.

אם אני לא טועה, היה זה רבן שמעון בן גמליאל שקבע שהטעם שחוגגים את פורים באדר ב', הוא כדי להסמיך גאולה (פורים) לגאולה (פסח).

מובן שאם אדר ב' היה האדר המקורי, לא היה נזקק רבן גמליאל לטעם הזה, אלא פשוט היה אומר שחוגגים את פורים בזמן שנקבע.

עיין תרומת הדשן.

ועיין גם תוספות בשאלה מדוע מעברים חודש אדר בדווקא, וי"ל כי אדר לעולם יהיה החודש השנים עשר, ואילו עיבור בכל חודש אחר יעביר בהכרח את אדר לחודש שלושה עשר.

וגם, שמור את חודש האביב, והגיוני שהתיקון ככל שידרש יהיה סמוך לחודש האביב.

כך ואחרת לא מצאנו בשום מקום בתנ"ך שנה רגילה ושנה מעוברת.

"תוכחה ואזהרה — מה יורה יום צום ״תענית אסתר״? הוא יזהיר אותנו, לבלי נכשל בתעתועי גלות הנזכרים, לבלי לבטוח עד למאד ״בחסד לאומים״ ולהתדבק על ידו במנהגיהם גם בגללם לפרוק עול תורה ומצות, להתבולל בעמים ולחיות כמוהם" [אי-שם בחורב]

ביחס ליום ניקנור + תעניות שנהגו בעבר מטעמים שונים:

"אחרי אשר אבותינו בפעם השנית נקבצו ובאו על אחוזת נחלתם בארץ ירושתם, ומושב בני ישראל בארץ הקדושה בימי בית שני קבל צורה בתכונה כזאת, כאלו הישיבה ההיא היתה רק בתור הקדמה והכנה אל גלות החל, גלות ישראל והזמנים, אשר התעתדו אליה, אז ראו חכמי ישראל וזקני העם, כי תעודתם הוא לעמוד על המצפה, ואת אשר יראו ממפעלות ההשגחה העליונה בחביון עוזו של אל מסתתר, לכתוב זכרון בספר, גם צרה וצוקה גם הצלה וישועה, אשר באו בעקבותיהן, למען דעת, כי ממכה רפואה נמצאה ומכל. מזור תרופה — ואת כל אלה רשמו בכתב אמת. את יום הישועה קבעו לעם, להיות לו יום מועד ושמחה, למען ילמדו בניהם ובני בניהם אחריהם לדעת את הקורות את אבותיהם ואת המלחמות הפנימיות והחיצוניות, אשר עצרו כח, לכונן על ידם וליסד את קיום ישראל בגולה, וכי בראש וראשון עליהם היה לשמור ולנצור את התורה, קנין ישראל, למען יוכלו האבות למסור אותה לבניהם, לנינם ונכדם ולדורות הבאים קשט ודת בעצם טהרם, וכי על שניהם כאחד קיום האומה ונצחיות התורה כבוד ה׳ חופף עליהם — ואף כי לא הראה להם ה׳ נפלאות ונסים גלוים בדרך מצרים, בכל זאת נוכחו לדעת, כי בתור ״אל מסתתר״ בהשגחת שכינת עזו ישמור וינצור אותם תמיד, כי שומר ישראל לא ינום ולא יישן ופודה ומציל הנהו את עמו מצרותיו הרבות והרעות ויוציאם למרחב. — באופן הזה יצאה לאור— ״מגלת תענית״, ספר הזכרון הנודע לשם, ובו כתבו לדור הסכנות האיומות, אשר רחפו על חיי ישראל ועל התורה תחת סבל ולחץ ועול גוים עריצים, וביחוד תחת ממשלות סוריא ומוקדן, גם סכנות כאלה, אשר רחפו על התורה ע״י התנכרות רוח ישראל מפני המפלגות בקרב העם בעצמו. ויהי במשך הזמן, אשר אבד ישראל בו את ההעמדה ברשות עצמו, וקיום ישראל והחזקת התורה בנס היו עומדים ע״י ה׳, אשר השליט עליהם את ההשגחה הנעלמה לשמרם ולהצילם, וצרות כאלה וכאלה הרשומות בספר הזכרון היו כמעט ״מעשים בכל יום״, וכמאמר חכמינו ז״ל אשר הצרות התכופות כה הסירו את התפעלות הלב והרגש, עד כי נדמה היה לבשר מת אשר לא ירגיש עוד את נתוח המאכלת, לכן חדלו מאז לכתוב ולרשום בספר הזכרון הזה את הצרות והתשועות גם יחד, וגם אלה הזכרונות הרשומים שמה, חדלו להיות מקוימים ומקובלים באומה ״ומגלת תענית בטלה״

יום ניקנור אם היה אז תענית אסתר?

זה מראה שכנראה לא נהגו בזה בארץ ישראל.

לפי רבי פינחס הכהן הסיבה לתענית מאוחרת ליום ניקנור אז אין שאלה.

רמב"ם פהמ"ש ראש השנה

ובבית שני לא היו מתענין לא עשירי בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא הרוצה יתענה או שלא יתענה ולפיכך לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז, אמר ה' כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וכו', כאלו נתן את הבחירה בידם באלו המים אם רצו מתענין בהם או שלא יתענו. וצום הרביעי הוא שבעה עשר בתמוז, לפי שתמוז הוא החדש הרביעי, וצום החמישי תשעה באב שהוא בחדש החמישי, וצום השביעי צום גדליה, וצום העשירי עשירי בטבת לפי שהוא בחדש העשירי. והיו מתענין תשעה באב אע"פ שהוא מסור לרצונם מפני שהוכפלו בו צרות כמו שיתבאר בתעניות.

"איתמר רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית רבי יוחנן וריב"ל אמרי לא בטלה מגילת תענית רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום"

ג' תשרי (=צום גדליה) גם הוא אחד מהימים של מגילת תענית

נראה שבימי בית שני הצומות לא היו ממש חובה לכן אם היה יום של שמחה יכלו לקבוע שאסור להתענות גם בימים שהיה בהם צום (וכנ"ל שנראה שהיו גם כאלה שמתענים באותם ימים)

לכן בהחלט יכול להיות שהייתה תענית אסתר בי"ג באדר פשוט בגלל ניקנור ביטלו (או הזיזו כדלקמן)

והנה מסכת סופרים בנושא (פי"ז):

שלשת ימי הצום, אין מתענין אותן רצופין אלא פרודין, שני וחמישי ושני, ורבותינו שבארץ ישראל נהגו להתענות אחר ימי הפורים, מפני ניקנור וחביריו, ועוד שמאחרין בפורענות ואין מקדימין.

אז א' יש כבר 3 ימי צום ולא אחד, דבר שני אם הוא מדבר על ניקנור אז כנראה זה בזמן שעוד לא בטלה מגילת תענית? ומשמע שלפני ניקנור היו נוהגים בתענית הזאת? או שלא היו נוהגים עד אחרי חורבן בית שני, אבל זה למנהג לפיו מגילת תענית לא בטלה אחרי בית שני?

מצד שני בפרק כ"א:

מפסיקים לפורים כמנהג רבותינו שבמערב להתענות שלשה ימי צום מרדכי ואסתר פרודות ולאחר פורים שני וחמישי ושני: ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן [...] [=מתענים בה"ב באייר]

עכשיו אם תענית אסתר היא בעצם בה"ב, בחלק מהשנים הבה"ב יוצא בז' באייר שהוא יום של מגילת תענית => מעניין מה היו עושים אם זה, אני חושב שאו שהיו מזיזים, או שביטלו את מגילת תענית בהדרגה או חלקים ממנה, וניקנור נשאר משום-מה

בקיצור נכון לעכשיו המנהג הוא תענית אסתר בי"ג באדר, מעולם לא שמעתי על כך שיקבעו תענית על מחלוקת ב"ש ב"ה, לא מוזכר לא בנוסח התפילה וגם לא במסורת הכללית

המקור לתענית אסתר, שזה לא בטוח. נגיד הר"ן כותב שהסיבה שצמו בי"ג להצלחת המלחמה בימי אסתר.

לעצם הענין, בבית שני ביטלו את חובת צומות שקשורים לאירועים שהובילו לחורבן ולגלות (צום גדליה גרם לאיבוד השארית) כי נבנה המקדש (חוץ מתשעה באב שהוכפלו בו הצרות), אבל לא את הצומות האחרים כמו שרואים שבמגילת תענית שבזמן בית שני קבעו צומות, וכנראה גם אסתר קרה כשהתחילו לבנות את הבית השני או אפילו יותר מאוחר (השאלה מתי מתארכים).

אז אין שום סיבה שתענית אסתר לא יהיה נהוג, ועדיין זה לא מופיע במגילת תענית, וקבעו יום שמחה באותו יום.

אתה בעצמך הבאת מהמסכת סופרים שנהגו לצום אחרי פורים את השלושה צומות, שמובא בראשונים שזה תענית צדיקים לצום את שלשתם. גם אם התבטל יום ניקנור אחרי החורבן, עדיין נשאר הסיבה של פורענות מאחרין.

אז קשה מאיפה לנו התענית בי"ג באדר בארץ ישראל?

אז כמו שהבאתי רבי פינחס הכהן שחי במאה השמינית בארץ ישראל והיה כנראה אותו רבי פינחס ראש ישיבת הגאונים-'גאון יעקב' בארץ ישראל, כותב בפיוטיו לקידושי ירחים שזה צום למחלוקת שמאי והלל.

נחזור להנחות שהועלו במקור:

א. אי-אפשר לקבוע את יום ניקנור על י"ג אם באותו יום הייתה קבועה כבר תענית אסתר

ב. מכאן אם קבעו, משמע שתענית אסתר לא נהגה בבית שני

ג. כיוון שלא נהגה, מה שיש לנו עכשיו בי"ג זה מסיבה אחרת

ד. מכיוון שהיום הזה הוא יום ניקנור, מה שיש לנו, בהכרח נוצר מסיבה מאוחרת יותר ליום ניקנור שבגללה ביטלו אותו

א. לא מוכרח, כמו שראינו, לפי הרמב"ם היו כאלה שנהגו בצום ג' בתשרי לצורך העניין, אבל מגילת תענית ביטלה אותו לגמרי. לא בטוח שתענית אסתר, שאינה מדברי קבלה, לא יכולה להתבטל לחלוטין בגלל אירוע של מגילת תענית. כ"ח בכסלו למשל המוזכר בטור, בוטל בגלל חנוכה, לא בטוח שתענית אסתר הייתה במעמד חשוב יותר

ב. אין גם צורך לומר שהיא התבטלה לחלוטין, כי לפי מסכת סופרים, היו 3 ימי צום, שלא צמים אותם באדר, בגלל "ניקנור וחבריו", אלא רק אחרי ניסן. כלומר, בהחלט יכול להיות שלפני ניקנור, היו צמים אותם באדר במתכונת של בה"ב (לפי הלוח, בחלק מהשנים הב' האחרון יוצא בי"ג באדר), אלא שאחרי ניקנור החליטו להזיז את כל העסק. כיוון שאין מקדימין פורענות, לא הקדימו את הצום, אלא מאחרים אותו עד לאייר. עצם העניין שמאחרים פורענות לא סיבה להזיז את הצום קדימה (כי אפשר גם להזיז אותו לסוף השנה...) זה פשוט אומר שלא מזיזים אותו אחורה.

האם 3 ימי הצום הם הם מה שיש לנו בי"ג אדר? לא בטוח, יכול להיות שאלה שני מנהגים נפרדים, או תקנה מאוחרת בהרבה, אבל לי זה נראה שהיה מנהג לצום צום כלשהו שקשור לפורים, בין אם זה יום אחד או 3 ימים, יכול להיות שאם זה היה בה"ב אז צמצמו את זה לב' האחרון שאמור להיות צמוד, פחות או יותר, לפורים.

ג. כנ"ל, יכול להיות שבמקור זה היה י"ג (או בה"ב שלפעמים יוצא בי"ג), פשוט הזיזו את זה קדימה, כיוון שבטלה מגילת תענית החזירו את זה למקום

ד. מגילת תענית בטלה בלי קשר להאם קרו צרות אח"כ באותם ימים שנקבעו בהתחלה, אם בטל ניקנור זה לא בהכרח כי קרה משהו מיוחד שביטלו אותו

אחר כך.

בסופו של דבר, אתה זה שמניח הנחות וממציא. אין לנו עדות קדומה לתענית אסתר, רק ליום הורקנוס.

מגילת סופרים החוקרים מעריכים שזה התחבר כנראה במאה התשיעית וגם שם לא כתוב תענית דווקא ביג באדר.

לפני כן במאה השמינית רבי פינחס הכהן קבע במפורש שזה נקבע בגלל מחלוקת שמאי והלל.

אז אתה יכול להניח כל מיני הנחות כאילו שזה התחיל קודם במגילת תענית ומשום מה זה לא מוזכר בשום מקום במשנה, בתלמוד והמדרשים הקדומים, אבל זה תמוה.

ומה בדיוק המצאתי?

אתה טענת במקור שלא יכול להיות שקבעו את יום ניקנור אם הייתה כבר תענית אסתר (ולכן לא הייתה תענית אסתר בי"ג), א' מניין לך, ב' ראינו שחנוכה ביטל את כ"ח כסלו

אולי הייתה אולי לא הייתה

אולי 3 הימים שבמסכת סופרים מדבר על גרסה מוקדמת של תענית אסתר, אולי זה משהו אחר לגמרי, אני לא בא עם שום הנחות מוקדמות

מלשון המסכת סופרים משמע שדחו את זה לאייר בגלל ניקנור, אז לפני ניקנור, זה היה צמוד לפורים, מה שמאוד הגיוני אם זה צום שקשור לפורים. לא מוכרח, אבל הגיוני

זה שתענית אסתר לא מוזכרת במקורות מוקדמים: א' לא מצינו אינה ראייה, ב' תענית אסתר אינה חובה אלא מנהג אולי זאת הסיבה, ג' אולי באמת זאת תקנה מאוחרת אין לי דרך לדעת.

אלא שזה נשמע לי מוזר שאי-שם בימי הגאונים יגיעו למסקנה שיהיה נחמד לקבוע תענית ->

א. לזכר פורים, אבל בלי שתהיה שום מסורת של צום שקשור לפורים, פשוט לבוא כמה מאות שנים אחרי החורבן ולהחליט שמעכשיו צמים בי"ג באדר זכר לנס ושזה יתפשט בכל תפוצות ישראל, אולי זה באמת הסיפור אבל נשמע קצת רחוק. צומות שנקבעו יחסית מאוחר הם או בגלל מאורע ספציפי של אותה תקופה / קהילה, או עם איזה טעם / סמך מעורפל כמו בה"ב, ככל הידוע לי

א. לזכר המחלוקת ולא פורים, רק שבדברי רוב הראשונים והאחרונים אין שום זכר למחלוקת, לפי טוש"ע היא הייתה בכלל ט', זה לא בא לידי ביטוי בנוסח התפילה, לא במסורת הכללית, כאילו לא יודע אם זה צום שצמים אותו בגדול בכל תפוצות ישראל הייתי מצפה שידעו מה הסיבה? או שכולם שכחו שזה בגלל המחלוקת והתחילו לחשוב שזה בגלל פורים? או שזה התפצל לשני מנהגים, שא"י קבעו צום דווקא בגלל המחלוקת וזה תפס חזק, ובבל בגלל פורים, בלי להיות מודעים אחד לשני, ושניהם באותו יום?

לא בדיוק הבנתי לאן אתה חותר אשמח אם תסביר כי אני כבר מבולבל לגמרי.

כזה בבבל, לא בארץ ישראל.

יכול להיות שהיה מנהג קדום מימי אסתר בבבל שליד פרס, אבל ברור שזה תפס תאוצה רק בימי הגאונים (אם לא המציאו את זה אז בימי הגאונים לזכר תענית על המלחמה או שלושת ימים שצמה אסתר)

זה מסביר למה זה לא מופיע בכל חז"ל ולא בבבלי, כי גם אם זה היה קיים זה היה זניח, ותפס תאוצה בעיקר בימי הגאונים.

לראשונים לא היה את פיוטי רבי פינחס הכהן. השולחן ערוך סמך על מגילת תענית בתרא.

אבל לנו שיש אותו, אז ברור שנסמוך על גאון ארץ ישראלי שהיה ענק בתורה והכיר טוב מאוד את מנהגי ארץ ישראל כנראה מפיוטיו, מאשר כותב אנונימי שכתב את מגילת תענית בתרא, שגם סותר לפעמים את מגילת תענית עצמה.

לכן בארץ ישראל נהגו לצום בשלושה עשר בו בגלל מחלוקת הלל ושמאי, וזה מקור יותר קדום מאשר הופעת תענית אסתר.

כבר הבית יוסף כתב ש'לא שמעתי מי שנהג להתענות בהם', והערוך השולחן הסביר שהיום אף אחד לא מתענה בהם כי גם הגאונים לא קבעו את זה כחובה, ובכלל אחרי חתימת התלמוד אי אפשר לגזור על כל ישראל

לכן איני רואה את הדחיפות לצאת מן הכלל

דן בסוגיית יום השנה באדר של שנה מעוברת, ולמסקנתו יש לציין באדר א', ומביא מחלוקת תנאים בין רשב"ג לרבי אלעזר.

ועיין שם בהרחבה גם לעניין ז' באדר, ועוד.

אני רואה באינטרנט שבפיוט שהזכרת כתוב 'צום הלל ושמאי בשלושה בו'. מי מגיה ל-'בשלושה עשר בו'?

כל האפליקציות לתשלום בתחבורה ציבורית - Moovit, הופ-און, Egg, מחשבות את התשלום באותו אופן.

אבל אין קשר בינהם, ואף אפליקציה לא יודעת על חיובים שבוצעו באפליקציה מקבילה.  

סדר היררכי:

- חישוב חיוב נסיעה בודדת ראשונה ביום.

- חישוב חיוב נסיעה נוספת באותו יום. עד לתקרת חודשי יומי.

- חישוב נסיעה נוספת באותו חודש, עד לתקרת חופשי חודשי של כלל הנסיעות באותה קבוצת מרחק נסיעה.

אם יש נסיעה שחורגת בטווח נסיעה משאר הנסיעות, היא (ושאר הנסיעות באותו יום) לא נכנס לחישוב החופשי חודשי.  

לכן כל עוד נוסעים נסיעות מרובות באותה קטגוריה של מרחק, חשוב להשתמש באותו אמצעי חיוב.  

אם יש נסיעה בודדת (והדגש על בודדת, לא צבר נסיעות שמגיעות לחופשי יומי) ביום מסויים שחורגת במרחק משאר הנסיעות בחודש - כאן דווקא יותר משתלם לחייב באמצעי תשלום נפרד.

זה המינוס והמגרעה בחוקי החיוב של משרד התחבורה.  אם חורגים אפילו רק פעם אחת במרחק, כל היום הזה מוחרג מהחופשי חודשי ולא רק נסיעה בודדת.    

אולי ביי מי

למרות ש90 זה לא הרבה לשובר

אפשר סתם להכין אוכל מפנק שיראו שזוכרים אותם...

לא הייתי אומר שאפשר לקנות חצי שוק ב86 ש"ח

אולי 2 בורקס בבא + לימודה

בכל שאר השבוע רק הסגור המקורה פתוח, והוא קטן ויקר יותר.

תכלס, אולי תקנו להם בורקס

לא היו יותר מדי אנשים ותנועה

אם אתה רוצה להגיע אליהם, סע דרך בארות יצחק, יש שם קניון פתוח של עודפים. או שתעבור דרך צומת בילו. (תלוי מאיזה כיוון אתה מגיע) תמצא שם בטח איזה כלי או משהו ב90 שח שייראה יפה.

אם אתם יותר בעניין של יציאה  אז יש כמה אטרקציות לגיל 50+ ברמלה (אם תרצה אפרט לך), וכן מסעדות (אולי יש גם בלוד, את לוד אני פחות מכיר)

הייתי במקרה שם

למוביט יש ממשק יותר נוח לתכנון נסיעות

אבל לegg באמת אין פרסומות

אז אם אין לך חוסם פרסומות אולי עדיף

מהפרסומת המעצבנות (אני עם אייפון) והממשק המעצבן.  

ב egg ממשק מאוד נקי ומאוד נוח.  

גם התצוגה יותר מרוכזת ויעילה, בהצגת אלטרנטיבות- כי לא נדחפות פרסומות באמצע האלטרנטיבות.  

שווה לנסות להשוות בין האפליקציות בביצוע חיפוש נסיעות מזדמנות לפי הצורך. 

אני עברתי לegg,הוא הרבה פחות מדוייק, ומציג מסלולים יותר מסורבלים

פעם אחת הוא גם כתב על אוטובוס שמגיע, בשעה מאוחרת שאיןכבר את האוטובוס הזה

קיצר חזרתי למוביט

אנחת רווחה

הוא לא מתכנן מסלולים אבל עוזר למי שכבר יודע לאן ואיך.

אי אפשר להשוות את השימוש ב Moovit כאשר אתה לא מופצץ בפרסומות - הרי זו כל ההצדקה לעבור ל egg, בעיית הפרסומות 

אבל תפסתי את זה כשהם הציעו את זה ממש בגרושים. המחיר הוא כמעט חינם.

והאפליקציה טובה, מה לעשות.

נוחה, מאורגנת טוב, מדויקת.

זה נראה כמעט לגמרי כמו הופאון

(בהופאון יש אפשרות לתכנן מסלולי נסיעה, רק שאנשים לא יודעים..)

הופאון עובד לנו מעולה. בהתחלה אשתי הייתה גם משווה למוביט, כי היא השתמשה במוביט שנים, אבל עכשיו אנחנו לגמרי משתמשים רק בהופאון

להתאים לסוג העור, האם מתגלח או זיפים או זקן

(כמו אצל נשים.   התאמה אישית והעדפה אישית של מוצרי טיפוח) 

הכי הרבה זה קרם לידיים בגלל יובש

ולכן, אם את רוצה לקנות את זה למישהו

תוודאי טוב טוב אם הוא משתמש בזה

בדיאודורנט

ושמפו 

🤭

ברצינות- אם המטרה היא לקנות מתנה למישהו, נדמה לי שגבר קלאסי לא מתפנק ממוצרי טיפוח. בדרך כלל משתמשים רק במוצרים הבסיסיים. שמפו-דאודורנט.

אם זה גבר שמשתמש בבשמים אז זאת אחלה אופציה. אבל בבשמים לא תמיד קל לקלוע לטעם שלו..

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.