אני לא יודעת אם זה נקרא אלימות, כי אלימות פיזית אין.
אבל אני מרגישה שהוא יותר "אבא" שלי מאשר בעלי, זה אומר שאין לי מילה ליד הילדים, וכל מה שאני עושה איתם לא בסדר
נגיד הרדמתי את הבן שלי בן ה3 וקצת צחקנו במיטה,
והוא סיפר איך היה בגן, ואז בעלי פשוט נכנס להתחיל להגיד שאני ילדה קטנה, ומה עובר עליי
לא לדבר עם הילד, אמר לילד להסתכל לקיר וביקש ממני לצאת.
כל דבר שאני עושה שקשור לילדים, הוא מוריד אותי
אומר לי את לא מבינה.. את הורסת אותם.
הילדה סיפרה בגן שאבא מרביץ, עלתה במעלית איתו ולחצה על כפתור והוא נתן לה מכה ביד היא נבהלה ובכתה.
וכמובן שאני התעצבנתי עליו מאוד, עד הילדים שלי!!!!
ואני יכולה להבין מאיפה זה מגיע, בעלי אדם עצבני מאוד וצועק בבית בכל הזדמנות, גם על ההורים שלי
הם מפחדים ממנו, כשאנחנו מגיעים אליהם הוא לא מסכים להם להגיד לילדים כלום אם הם מתנהגים לא יפה,
רק הוא מחליט.
אני בהריון, מוצאת את עצמי רעבה..
ולא רוצה להזמין לעצמי משהו, או לקנות בסופר כי הוא טוען שאני עצלנית ובזבזנית.
הוא מעיר לי על כל דבר, ותמיד טוען שאני לא עושה כלום
למרות שאני עושה המון.
הוא כרגע מטופל אצל פסיכולוגית מטעם הצבא,
ומה שהוא עושה אצלה זה רק לספר לה כמה אני גרועה, וכמה הוא לא נח ואני מעבידה אותו.
ומה היא אומרת לו? אתה חייב זמן לעצמך.
שעה ביום, תהנה תבלה.
אני כל-כך מפחדת על הילדים שלי,
אני מפחדת שהם יצאו כמוהו, הבית שממנו הוא מגיע בית שכל היום יש בו צעקות בין אבא ואמא
ובין ההורים לילדים, ברמה שהוא מסוגל להרביץ לאבא שלו.
אני לא יודעת מה לעשות,
אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו על זה
אני מתביישת
