מבינים שאלו החיים וככה גם אנחנו נהיה אחרי חתונה ומוצאות חברות אחרות.

ויש חברות נשואות טובות שעדיין שומרים איתם על קשר, אמנם פחות מבעבר אבל עדיין קשר איכותי. 

שלרוב אני זאת שמבחירה מנתקת קשר עם חברות  אחרי חתונה,חוץ מאלה שממש קרובות.

הרבה פעמים הן רוצות לשמור על קשר (רוצות את האוורור הזה ומתגעגעות לשיחות כאלה) ומנסים בהתחלה אבל מרגיש כבר לא שייך, נושאי השיחה פחות רלוונטים וגם עצם זה שהסטטוס שונה משפיע.

ונתקלת בצד השני ב"אני צריכה לשאול את בעלי מתי הוא עסוק", כאילו שמדובר בילדון שצריך בייביסיטר.

אז תעזבי אותו לשעתיים, מה יקרה??

סליחה, אני קצת מתוסכלת

אני מבינה אותך.

לרוב אם הייתה לכם באמת חברות טובה ואכפת לכן אחת מהשניה זה אמור להימשך אחרי חתונה.

תראי עד כמה היא באמת מתאמצת בשביל החברות שלכן. זה מוזר מאוד שהיא לא יכולה להקדיש לכן שעתיים, אני מאמינה שהיא לא עם בעלה 24/7. גם תלוי כמה זמן אחרי חתונה עבר.

התסכול שלך מוצדק אבל תנסי קצת לחשוב מהמקום שלה, תהיי כנה עם עצמך.

הן עדיין חברות. לא רק היו.

אגיד במאמר מוסגר. שהרבה אומרים את זה שוב ושוב, שזוגות בשנה הראשונה צריכים את החברים הטובים שלהם. זאת שנה מסובכת מאוד רגשית.. זה כבר משהו שאת יכולה להועיל להן. ואם זה יקרה, זה אולי השקעה מצידך, אבל ככה חברה טובה מתנהגת..

איך מתמודדים? תלוי במעגלים החברתיים שלך. כמה למה איך. הכל.. זה שהן פחות זמינות לא אומר שלא תפגשי אותה בלימודים או משהו כזה.

בהצלחה

אני צריך אותו הוא עוזר לי

וכן להפך.

בע"ה, גם את תהיי נשואה בקרוב ממש, את תצטרכי אותן גם.

למרות שמבחינת עניין ברור שלרווקה יותר מעניין 

כאילו נראלי זה קצת דרך העולם כזה

שאחרי החתונה הם קצת פחות עם חברות..

אבל כן זה מבאס

וזה גם תלוי בחברה יש כאלה שגם אחרי החתונה מחפשות תקשר וזה כיף

ויש כאלה שלגמרי נעלמות וצריך לשחרר

בכל מקרה פשוט תתמקדי בחברות שעדיין לא התחתנו ופנויות להיפגש חופשי חחחח

הן נמצאות בשלב קריטי של בניית זוגיות. הם עדיין לומדים להכיר אחד את השנייה. נוכחות של עוד מישהי יכולה לבלבל, ולדעתי זה לא שייך.

זה לא שהן הבייביסיטר של הבעלים. זה החיים המשותפים שלהם כרגע. הם בונים את הביחד שלהם, ולוקח זמן עד שמבשילים לבנות את הלבד בביחד הזה. הבעיה היא שהרבה פעמים הזמן הזה מגיע כשכבר עוברים לדברים שמטרידים בשלב הבא של החיים: לבחור מקום מגורים, היריון, לידה - דברים שכנראה פחות רלוונטיים לעולם הרווקות, ולכן החברות עוברות לחפש את קבוצת השוות, נשים שנמצאות בשלב דומה של החיים.

האם אפשר להישאר חברות טובות כשאחת רווקה ואחת לא?

לדעתי כן, אבל זה לא כזה קל. צריך להתאמץ. צריך להבין שזה "חברות טובות" אחרת ממה שהכרת עד כה, וצריך למצוא דרך מאוזנת לשמור על הקשר הזה.

אבל כמו שאותה כבר יתחילו לעניין דברים אחרים, הדברים שמטרידים אותך כבר יתרחקו יותר ויותר מהעולם שלה. וגם את צריכה את קבוצת השוות שלך, שמבינות איפה את נמצאת. חברות זה דבר חשוב, וזה באמת נהיה מורכב שכשולם מתחתנות ואת נשארת מאחור...

התחברתי מניק חדש כדי להגיב

כי בטח החברות המדוברות קוראות כאן 🤭

אז ככה

קודם כל-

זאת התחושה הכי קשה והכי מתסכלת שיש בשלב הזה של חברות שמתחתנות!!!

התחתנתי בין הראשונות אבל הספקתי לחוות כמה סיפורים כמו שאת מתארת

חברה שבשנייה שהם סוגרים ביניהם -

אין על מה לדבר חוץ מהחתונה והבחור

ואחרי החתונה - אין בכלל עם מי לדבר,

נעלמות כאילו לא היינו ביחד כבר שנים.

אז לפני הכל אני רוצה לשלוח לך חיבוק

מבינה אותך ממש,

זה באמת תחושות לא פשוטות!!!

עכשיו לשאלה שלך וברשותך אני מתחילה מהסוף -

כתבת 'חשבתי שהיו' ואני לגמרי מבינה למה

אבל שתדעי

שחברות טובות שהיה לכן טוב ביחד -

זה לא נעלם ככה סתם.

נכון שיש מקרים שבהם הקשר באמת מסתיים לנצח בחתונה

אבל זה לא רווח בכלל!

מהניסיון שלי - יש חברויות שחיכו כמה שנים עד ששתינו התחתנו והתבססנו

והקשר חזר להיות ממש חזק! ממש כמו פעם!

אנחנו נפגשות הרבה והדיבורים כיפים כמו פעם

אבל הייתה באמצע תקופה של ניתוק,

וזה הדבר הבא שאני רוצה לכתוב לך

(וסליחה שיוצא לי כזה ארוך 🙈)

אני אכתוב על עצמי ואת תקחי לך מה שמתאים לך:

רק אחרי שהתחתנתי,

הבנתי מה זה להתחתן.

רק כשחברה אמרה לי

'אבל אמרת שאת לא תהיי כמו זאת וזאת ולא תעלמי'

הבנתי.

אני עשיתי רונדלים באוויר כדי לשמור על קשר גם אחרי החתונה.

והקרבתי המון.

פעם אחת זה עלה לי בזוגיות.

ואז הבנתי שאני פשוט לא יכולה לתזז בין שני העולמות!

טכנית!

בעלי יצא פגוע מזה,

החברות כעסו וממש לא הבינו

הם לא ראו בכלל את המאמצים שלי

ואני הפנמתי סוף סוף

שהן פשוט לא יבינו עד שהן בעצמן יהיו נשואות!!!

את שואלת מה יקרה אם ניפגש פעם בחודש?

תשובה -

פעם בחודש זה המון!!! המון! בשביל זוג צעיר.

שוב אני כותבת על עצמי -

הייתי סטודנטית, הוא אברך.

למדתי עד שש. נפגשנו בשבע.

יש לי מטלות להגיש,

שיעורים למחר להכין,

ומה עם ארוחת ערב/ בוקר צהריים למחר?

מה עם לשבת לדבר?

מה עם זמן לעצמית

ללכת לישון בשעה סבירה?

לעשות קניות לבית?

לנקות את הבית?

קניות לעצמי בגדים וכו'?

ערבי נשים?

שכנות שמצפות ליחס?

אמא וחמות שרוצות להיפגש לפעמים?

אחיות/ גיסות כנל?

מקווה פעם בחודש?

הרשימה עוד ארוכה,

אבל נוספו לי לחיים כל-כך הרבה משימות שפתאום פשוט לא יכולתי להשאר אחרי הלימודים לעשות משהו ביחד

פשוט לא היה לי זמן!

שלא לדבר על העומס הנפשי שמביאה איתה חתונה.

מקווה שהבנת אותי

חשוב חיבוק זאת חוויה ממש לא כיפית ♥️

לסיכום

אם קראת עד כאן 😅

1. את נורמאלית עם התחושות שלך

2. גם הן נורמאליות

3. בחברויות טובות הקשר בעז"ה יחזור לעצמו, תני להן ולך את הזמן

4. תנסי לזכור שאת לא לגמרי מבינה

5. מצטרפת להמלצה שעלתה פה לדאוג לסובב את עצמך בחברות שכן טוב לך אתן, אולי רווקות ואולי לא, שזורמות ובראש שלך.

בהצלחה!!

תודה רבה על התגובה וההבנה, כתבת ממש יפה ודי הכנסת אותי לנעליים שלהן.

עכשיו השאלה שלי איך לדעתך קשר כן אמור להתנהל? להציע לה לצאת פעם ב או בכלל לא? מה כן היית מצפה מחברות שלך? 

שמרתי על קשר עם חברות בשנה הראשונה היה נוח לי לדעת שהן רוצות להיפגשש ושהיה לי זמן הייתי קובעת איתן הייתה לי חברה כמוך שהייתה חברת ילדות שלי היא לקחה את זה ככ כקשה ממש נפגעה וזה הגיע למצב שהעיק כבר לדבר איתה כי היא כל הזמן לא הבינה למה נעלמתי ולא הבינה שזוג בשנה הראשונה צריך ספייססס וזמן

יצא שניתקתי איתה קשר אחרי שנתיים היא גם התחתנה ומהר מאוד קלטה;) והיום ששתינו נשואות כמה שנים אנחנו שוב חברות נפש

אני ברמה האישית כן הייתי שמחה שחברה תמשיך להציע מידי פעם להיפגש, בלי לתת תחושה שאני חייבת להגיד כן.

פשוט להיות שם

ואני אדע שברגע שאני יכולה אני פונה אליה בחזרה.

אבל זאת אני ברמה האישית,

ויכול מאוד להיות שלך בתור חברה לא מתאים להיות במקום הזה

וזה לגמרי בסדר!

אני זוכרת את עצמי מציעה לחברה שלי לצאת ולהיפגש ועוד פעם ועוד פעם וכל פעם היה לה תירוץ אחר

וזה יצר אצלי משקעים ממש לא נעימים

למרות שבתכלס בדיעבד הבנו שתינו שזה מה ששמר על הקשר שלנו

מבינה?

אם זה משהו שלא עושה לך טוב אז ברור שאת לא צריכה לעשות כזה דבר!

אם זורם לך להציע מידי פעם להזכיר שאת פה בשבילה- אני מאמינה שזה אחלה דבר ומעריכה מאוד מאוד מי שעושה ככה!

אם כרגע יותר מתאים לך להתרחק ולחפש את המקום שלך והחברות שלך

אז כן, זה הדבר הכי טוב בשבילך!

גם עם בחורה שמתחתנת אני מצפה להבין את החברות הרווקות שלה אם הן קצת מתרחקות

הלוואי שיותר

נתתי את זה כאחת מתוך המון דוגמאות

למה שזוג עושה היומיום

וזה עוד בלי לדבר אחר כך על גידול ילדים 😉

נניח שאת אחותי אני פוגשת פעם בחודש

עוד פעם בחודש פגישה עם הגיסות

פעם בחודש קניות לעצמי

פעם בשבוע קניות לבית

פעמיים בשבוע ניקיונות

זה כבר בקושי נשאר זמן זוגי 🤪

ולכן מגיע המקום הזה של -

מתי אצא עם חברות??

אגב מהניסיון שלי

דווקא כעבור כמה שנים כשיש יותר עומס וילדים ועבודה

אז פתאום גם נהיה צורך יותר משמעותי לצאת עם חברו ♥️

הרבה יותר מאשר בשנה הראשונה 

את אחותי אני פוגשת מלא ..

אני באמת חושבת שאם את אוהבת מישהי

את יכולה לתת לה מקום לא משנה מתי

אני כן יכולה להבין שבשנה הראשונה יש יותר קושי ..

אבל גם מכירה בנות ששיתפו בקושי ועזרתי להן לצבוע את הדירה / לעצב במקום יציאה וזה הכי נורמלי .

אגב פעם אחרונה הדייט עם אחותי תוך כדי שהיא מכינה אוכל לשבת

אני מבינה שלפעמים יש צרכים שהן חשובים ואין לי בעיה להיות לעזר

בתנאי שגם הן יהיו שם בשבילי .. בטח לא חד צדדי.

אם הייתה לך חברה טובה

שאהבת והיית שם בשבילה

והיא לעומת זאת לא ממש הייתה שם -

זה לא אומר, לדעתי, שהיא לא אוהבת אותך

אגב יש לי חברה כזאת

ממש חברת נפש

והיא כל הזמן מתנצלת שלא נפגשים ושהיא לא מוצאת זמן

וברור שיש לי בלב עלייה

כל-כך קשה לך למצוא זמן?

אז אולי אני לא באמת חשובה לך?

אולי אני בסוף סדר העדיפויות?

אבל אני מבינה שזה שלה

ואני פשוט הפסקתי לרדוף אחריה.

ואכן לא נפגשנו כבר לדעתי שנתיים.

האם אני כועסת? קצת

אבל לא כמו פעם שניסיתי המון וכל פעם היה לה תירוץ אחר

האם אני אוהבת? הרבה. פשוט לא מתעסקת יותר מידי.

היא תרצה? היא תיזום.

את נשמעת באמת חברה מהממת!

הלוואי עליי

יש בה רצון וזה יפה

לא הייתי מנתקת איתה קשר

גם את תודה. 

יש סדר עדיפויות שונה בנישואין

הזוגיות ומשפחה היא קודם ואחר כך משפחה

בדרכ' נשים בזוגיות יותר מחויבות למעמד הבית (תחזוקת בית וילדים בשגרה בדרכ) ואין הרבה פניות למעגל נוסף של חברות למרות שכן יש זמן מידי פעם להיפגש ולעשות משהו יחד אבל גם כאן נכון לומר שנושאי השיחה שמעניינים נשואות לא רלוונטי לרווקות ולכן רווקות הרבה פעמים מרגישות לא חלק ממעגל הנשואות והריחוק שאת מתארת הוא טבעי.

יש לי 3 חברות נשואות שהכרתי אותן אחרי שהן התחתנו .. והן נפגשות לא מעט

אז להיות נשואה זה לא אומר להיות בודדה

וכל הנושאות שנותנת לזה לגיטימציה בחירה שלהן

זה ממש תלוי בך כמה את רואה בעין חיובית את האחר כי מכל אדם אפשר ללמוד ולהתעניין הקבוצה שלנו היא קבוצה מעורבת לחלוטין של רווקות ונשןאות והכל..

תמיד אפשר למצוא נושאים שמעניינים את כולם או לבוא עם עין חיובית

ובנינו מי שאת אוהבת יהיה לך תמיד כיף לידה

אז לבוא ולהגיד

הרווקה לא תרגיש קשורה .. או הנשואה לא תרגיש קשורה

זה לזרוק טייטל ולא להיות בן אדם

אלא להשתמש באנשים לצורך מניע הדיבור שלך

וזה מוזר

תהיי את 

הן פשוט עם סדר עדיפות שונה ומחייב

כלומר אם אני צריכה להוציא תילדים ב15 ולשמור עליהם עד 19 ואז להתחיל מקלחות והשכבות אני לא ממש יכולה להבריז בשביל מפגש 🤷‍♀️

כנל ארוחות כביסות וניקיון וסידור הבית המחוייבות שלך כנשואה משתנה

אני נשואה הילדים והבעל שלי זה לפני הכל אחכ אני יכולה להשקיע בחיי חברה וזה לא אומר ששאין לי אני יוצאת עם חברות לפחות פעם בשבועיים ומתאמנת 4 פעמים בשבוע אבללל זה ממש לא היה המצב בשנתיים ה1 לנישואים

זה שאת רושמת הילדים והבעל זה הכל .. זה מקסים

אבל במידה..

בסופו של דבר אני רואה את זה גם על ההורים שלי

בימים שאמא שלי היתה הולכת לשיעור תורה או עם חברה היא היתה באנרגיות שיא וכל הבית היה מואר

למה לעשות לעצמך זה לא אומר שאת לא עושה לילדים?

את עושה בשביל עצמך כדי שיהיה לך כוח להיות מדהימה כמו שאת

רשמתי שאני עושה המון בשביל עצמי למקרה שפיספסת ..

דבר שני את ראית תזוגיות של ההורים שלך אחרי כמה שנים של נישואים זה ממש לא דומה לזוג צעיר שבונה את עצמו ותקשר שלו

ויש דברים שתביני כנראה בהמשך אם עוד לא הבנת

ורשמתי שהילדים והבעל זה לפני הכל לא שהם הכל..כנראה קראת לא נכון 

יש לי אחיות שהן נשואות והן בקו חשיבה שונה משלך וזה בסדר

לא צריך להתעצבן ולכעוס

אולי אני אבין ואני מקווה שלא

פשןט טבעי שאת לא מצליחה לרדת לסוף דעתי בעיני

מה זה אומר קו חשיבה שונה?

הן לא דןאגות לילדים ולבעל? מה הן חושבות שונה שככ מיוחד מאוד מסקרן אותי

בסופו של דבר אם מישהי חושבת לתעדף חיי חברה ויציאות לצורך עצמה על פני הזוגיות הבית והילדים יש לזה מחיר

אגב הייתה לי חברה כזו שהתחתנה וכל היום טיילה חזרה הביתה מאוחר בעלה היה מחכה לה כל יום שרק תגיע ותביני זה זוג בשנה ה1!

היא יצאה עם חברות כל הזמן והלכה לכל השיעורים שהיא אוהבת כרגיל והאמת שאחרי שנתיים הם התגרשו הוא לא הרגיש שיש לו פרטנרית אני רק מקווה שהיא תלמד מהטעות שלה 

שנגיד הן רואות חשיבות עליונה בטיפוח הגוף והנפש שלהן..

את והבעל והילדים זה לא שהם צריכים להיות לפניך

כדי שיהיה להן כוח להיות אמהות טובות ונשים טובות

והן באמת אמהות כך כל טובות ומסורות

זה ממש לא צריך להיות שחור או לבן ..

אם אפגש עם אחותי זה אחרי שהילדים במיטה או שהיא עשתה מסדר צבאי לבייביסטר והכינה לה בעצם הכל מדוגם עם לוז רשום ומוגזם באהבה.

ברור שבקשרים ממש חזקים ואולי במפגש אחד על אחד של נשואה ורווקה יהיו נושאים משותפים או סתם התעניינות כל אחת בעולם של השנייה. אבל טבעי גם שרווקה תרגיש לא קשורה אם תשב בשיחת נשואות והן ידברו על הבעלים שלהן/ תינוקות וכו, או שנשואה תרגיש ככה בקבוצת רווקות שמדברות על שידוכים/בחורים ... בסוף העולמות שונים, וכל בן אדם רוצה לדבר על התחום שלו ומה שמעניין אותו.

אם מישהי נשואה או לחלופין רווקה עם חבר

לא תפסיק לחפור על כמה הוא מושלם בכל מפגש עם אנשים שונים ..

זה יהיה קצת מוזר:!

שיש בנות שממש משתנות בגלל הבעל וזה מבאס את החברה, כי פתאום היא מקבלת חברה שונה וזה מתסכל מאוד.. 

ויש בנות שלא משתנות ועדיין לבביות

יש לי שתי חברות טובות שהשתנו וזה בהחלט מסתכל

אבל יש גם כאלה שממש לא

חברות שלי ממש התבאסו עליי שנהייתי הרבה יותר רצינית מאז שהתחתנתי

וואלה טוב לי עכשיו הרבה יותר ממה שהיה פעם

אני הרבה יותר מחוברת לעצמי

הנישואין רק עשו לי טוב

האם אני חיה חיי חברה בשביל החברות שלי?

בשביל להצחיק אותם לבדר אותם לעניין אותם?

להתבאס שחברה משתנה זה טבעי ולגיטימי

אבל אל תשכחי מה העיקר ♥️

אגב לטפח את עצמי ואת הגוף שלי ואת חיי החברה שלי

זה דבר באמת סופר חשוב שנותן המון כוחות לאישה!!

אבל אך ורק בתנאי שזה נעשה בסדר העדיפויות *שלי*

אחרי מחשבה שלי ובדיקה שלי האם זה מתאים לי ולבעלי כמובן

לא בהכרח לפי מה שמתאים לחברות שלי...

סתם נקודה למחשבה ♥️

אם אדם בא ומערער לך את כל מה שהאמנת בו עד היום האמונות התקוות החלומות

זה לא כל כך תקין

אם אדם בא ומוסיף לך לעצמך ומגלה בעצמך נקודות חדשות טובות או מרגיע נקודות כואבות זה כן יפה ומוערך.

לגבי מה שכתבת שאת לא חיה בשביל חברה שלך זה ברור ..

אבל מותר לה להתבאס שעד היום היית משהו ועכשיו את שונה לחלוטין .. ויהיה לזה השלכות אין מה לעשות

הכי לגיטימי בעולם!

אני עד היום מבואסת על כמה חברות...

מותר לגמרי

מצד שני - ברור לי שהן חיות קודם כל בשביל עצמן ובשביל הבית שהן הקימו

כנל אני

וכמובן ברור שכשאני לוקחת את המשפחה שלי כדבר ראשון בסדר העדיפויות

אין לי מה להתפלא אחר כך אם חברות מתרחקות

כל זה בסדר העדיפויות שלי

ועליי לספוג את התוצאות

אגב

כתבת שאם אדם בא ומערער לך את כל מה שהאמנת בו עד היום האמונות התקוות החלומות זה לא כל כך תקין

ואני אומרת -

אם חברה שמתרחקת ומתמקדת בבית החדש שהיא מקימה

גורמת לך לזה (לא לך אישית, כן? בכללי)

אז בעייני זאת חברות לא בריאה 🙈

האמונות התקווות והחלומות שלך

צריכים להיות לגמרי בתחום אחריותך

לא בתחומה של אף אחד אחרת ♥️

חשוב מאוד לדעתי לשים לב

שאף אחת/אחד לא יכולים לערער לך את מה שאת מאמינה בו או חולמת עליו

נשמע שעברת הרבה.

זה ממש לא פשוט,

חיבוק על זה ♥️

לא הבנתי כלום 

אני יקרא שוב עוד מעט ..

לא עברתי יותר מידי עם חברות 

כי ב"ה יש הרבה סגנונות 

אל תחשבי שלחברה לא אכפת ממך.

הבעיה היא שהרווק הרבה פעמים מרגיש קושי גדול יותר כי הוא בודד וכי הוא עוד לא השלים את המשימה.

וגם זה שהרווק עזר והיה שם בשביל וזה שהוא במצב נפשי רגיש גורם לו בקלות יותר להרגיש שלא אכפת ממנו ושאולי אפילו ניצלו אותו. אבל זה לא נכון.

(אפשר גם להסתכל על זה כמו חבר שיצא למילואים ארוכים והוא עמוס והמפקד גם לא משחרר אותו למפגש עם חברים)

(אני אישית התאדיתי ממש, אבל זה לא קשור לזה שהתחתנתי זה קשור לדברים אחרים)

קשה ממש בהתחלה אתה מרגיש קצת נבגד חחחח

אבל אחרי הכל שמח בישבילו ועם הזמן זה עובר ומגיע חבר הכי טוב חדש

וכחברות צריך לאפשר להן לבנות את התא המשפחתי שלהן בנחת.

אפשר לשמור על קשר, וכשהם משתקעים יותר בזוגיות לחזור לצאת.

גם לנשואה בריא לצאת עם חברות.

בינתיים תתחברי לבנות שנמצאות איתך באותו סטטוס.

ותתחברי לעצמך ולקב"ה. זה חשוב...

ואולי תמלאי את היומן בדייטים

רווקה. רוב חברותי נשואות.

כשרק חברה אחת שלי התארסה היה לי ברור שהיא מתחתנת ונעלמת.

והיא הבטיחה לי שלא. וקיימה. אבל הקשר נהיה אחר. (והאמת שבמקרה הזה לאחר כמה שנים אני נעלמתי)

אבל בזכותה הבנתי משהו שמשמש אותי כבר הרבה שנים כשכל חברותי סביבי מתחתנות.

הקשר הוא אחר, גבולות הגזרה הם שונים. חייב להבין שהבעל והמשפחה קודמים לי. שאין שיחות של שעות ולא כזה גמישים להפגש וגם שיש נושאים חדשים שמעסיקים אותה.

אבל זה לא אומר שאני לא קיימת.

וברוך ה' זכיתי ולא מעט מחברותי הנשואות בקשר איתי. מי יותר, מי פחות... עם כל אחת למדתי ולומדת את גבולות הגזרה שלי ושלה.

זה אפפעם לא כמו ברווקות. זה שונה.

אבל זה לא בלתי אפשרי.

אני רק אציין, יש גם כאלה שהרגשתי שרק אני מנסה לשמור על קשר ולא נשארנו בקשר.

יש בחינות שברור לי שאני זאת שיכולה להיות יותר גמישה בהם. אבל אם אני יודעת שזה כן חשוב גם לצד השני - אני אשקיע את זה.

בסוף זה אחר! התדירות, הזמן, היחס. אבל זה לא בלתי אפשרי והרוב גם רוצות לשמור על קשר...

וגם אם הן מתעסקות יותר בגננת ובטיטולים, הן משתפות במה שמעסיק אותן ואני יכולה לשתף במה שמעסיק אותי. וזה לא סותר.

וכן יש כאלה שזה עובד יותר טוב ויש שפחות וזה הרבה עניין של אופי ומנטליות. אבל זה לא איזה גזרה משמיים. זה משהו שאפשר לשמור עליו רק בצורה שונה מבעבר.

בשנים הראשונות לחתונה עיקר העיסוק הוא במשפחה שבונים.. יש פחות זמן לחברות בגלל שהלוז משתנה.

אני למשל הייתי עם 2 צמודים בבית גרה בעיר אחרת, ורק עכשיו, 7 שנים מהחתונה, אני באמת מתפנה לחברות.. דיברנו ומדברות כל הזמן. ולי לעומת חברותיי הנשואות האחרות עוד  יש הרבה זמן לדבר כי בעלי עובד הרבה בשעות הערב. לפעמים איתן דווקא שומרת פחות על קשר, כי בבוקר עובדים אחהצ עם הילדים, בערב השכבות וכט ואז זמן עם הבעל או שנגמרים וישנים מוקדם...

אבל בגדול, אם משלבים בנוסף עבודה, עייפות, שגרה, תינוקות.. גם לאמא שלי אין לי את אותו הזמן מן הסתם כדי להיפגש.

פעם בחודש זה ממש הרבה בעיניי. גם כשהייתי רווקה וחברותיי התחתנו, היה לי ברור שזה לא יהיה אותו דבר מבחינת להיפגש וכו. נישואין לוקחים אותך למימד אחר מבחינת זמנים והתנהלות. גם כשזה בלי ילדים בהתחלה. וגם במגזר הלא דתי שאני באה ממנו. זה פשוט מתבקש לתעדף וזה לא מחוסר אהבה או רצון, יש יותר דברים לעשות כנשואה שלוקחים את הזמן והכח והאנרגיות..

כשהיתי מאורסת כל מה ששאלו אותי כל הזמן זה על החתן והחתונה ונמאס לי לדבר על זה, רציתי לדבר על דברים אחרים אבל זה מה שהחברות העלו...

בדרך כלל מאורסות זה כל מה שעומד להן בראש וגם אם מנסים ליצור שיח על משהו אחר, בסוף הן חוזרות לזה. הגיוני כמובן.

מעניין לשמוע שלא כולן ככה

אבל אם מפריע תפתח את זה בעדינות בחכמה ובזמן מתאים אולי

אני לא מכיר אותה מספיק זמן כדי לדעת מה זה אומר. האם זה מעיד משהו על המידות שלה? האם זה משהו בתפיסה של מה זה גבר ומה זו אישה? לא יודע

מצד שני לבוא לפתוח איתה שאני רוצה שהיא גם תרצה לשלם או לפנות או להרים נשמע לי קצת שיחה מוזרה לנהל, לא יודע

ככה נראה

כאילו חסר רגישות יותר כלפי הצד השני.

בשלב התחלתי כמו שאתה מדבר הייתי מחזיקה את זה בראש ומנסה לתת עוד זמן ולראות האם זה משתנה בהמשך. יכול להיות שזה גם מביישנות וחוסר ביטחון בהתחלה וככל שהיא תרגיש ביטחון בקשר אז היא תפגין יותר יוזמה.

בהצלחה

שהיא לא ביישנית בכלל ונראה שיש לה הרבה ביטחון בקשר חחח, אז זה לא נראה לי ממניע כזה.

יותר מניע של תפיסת עולם אולי?🤔 מסובך

בכל מקרה, לדעתך אפשר לדבר על דבר כזה?

אחראית בבית, אם היא סוג פרינססה באופן כללי או שכן מתפקדת רק עוד לא בא לידי ביטוי בקשר.

(אני למשל טיפוס שעושה הרבה, אבל ברגע שמישהו לוקח אחריות פחות בנוח לי להתחיל את הויכוח המוכר הזה מי ישלם, מי יפנה וכו')

ממה שאני מכיר היא בכלל לא פרינססה בבית. מבשלת עוזרת וכו.

אבל חשבתי שאולי דווקא בגלל שאין לה את המקום "להתפנק" בבית אז אולי זה גרם לה להיות ככה בדייטים כי ככה היא מדמיינת את התפקיד שלה בבית שהיא תבנה בע"ה. אבל ברור שזו השערה גדולה מאוד.

חבל שאי אפשר פשוט לשאול דוגרי, זה היה מקל מאוד בהרבה דברים חחח

שאישה נשואה ממוצעת מפרפרת המון.

ובכללי אישה שבעלה טוב כלפיה בד"כ רוצה להחזיר לו לא פחות.

לא מבינה איך אפשר לפספס את המידות של הנשים שאתה סביבן קל וחומר אישה שהוא יוצא איתה

בשלב הזה בכל מקרה לא הייתי פותחת את זה.

בהמשך תלוי...חוץ מזה היא מוצאת חן בעיניך ויש התאמה באורח חיים? היא כן מפגינה באיזשהיא צורה מחוות רומנטיות כלפיך?

זה שאלות שתצטרך לשאול את עצמך בהמשך..

אתה לגמרי צודק שכל אדם זקוק לאיזשהיא הערכה. יכול להיות שהיא טיפוס יותר "קריר" וזה באמת פחות מתאים לך, ויכול להיות שרק צריך לדבר איתה על זה בהמשך ולהסב את תשומת ליבה ודברים ישתנו. כשרוצים מאד מישהוא אנחנו נעשה בשבילו הרבה.

יכול להיות שהיא מפרגנת לך הזדמנות לצאת גבר?

אולי אפילו - היא מעריצה אותך ורואה בך כזה גבר-גבר שכל נסיון שלה לעשות משהו במקומך יפגע ביחס הזה?

מאד יכול להיות שהיא רוצה את החיזור הזה כדי להתמסר. יכול להיות שאם תתן לה 100% עכשיו, היא תרגיש בטוחה מספיק לתת לך 100% כל החיים.

כמובן יכול להיות שהיא גם מרשעת, יש גם כאלה. אבל בעיני עדיף לעוף על הפרשנות המחמיאה ולבדוק רק מדי פעם שאתה לא מפספס שורה של נורות אדומות.

ואם אתה מרגיש בנוח לדבר איתה על זה - זה מעולה שאתה מרגיש בנוח לדבר על זה, ותנצל את זה כדי להעלות את זה לשיחה.

אני הייתי ממליץ להיזהר מלהיכנס לחשבונאות קטנה, ורק להסביר שאתה מנסה להבין מה הראיה שלה של שותפות בזוגיות. אם היא פשוט מרגישה שאתה יכול הכל והעזרה שלה לא שווה כלום, או שאתה משרה עליה אווירה של עצלנות.

(נניח מביאה דברים שהיא הכינה) והיא מקשיבה באמת כשאתה מדבר על עצמך- אני לא חושב שיש פה בעיה. היא כנראה תופסת את הדברים שציינת כדינמיקה בין גבריות לנשיות.

אם אכן כן, אני גם לא חושב שכדאי לדבר על זה ולפנצ'ר את הענן שלה

אתם רק בהתחלה, תמשיך הלאה. אם טוב לכם - לא הפסיק.

יכול להיות שהיא סתם לא שמה לב כי היא מאוד מרוגשת, או חושבת ומהרהרת בתוכה הרבה (לא מוכרח שאתה מזהה את זה) או עוד אלף ואחת סיבות חיצוניות.

תבדוק בהמשך עד כמה זה משמעותי.

אם תראה שזה חלק ממנה, תכונה שלה; אז אם זה מאוד משמעותי לך (ונשמע שזה כן -מבין אותך לגמרי... גם לי הדבר הזה מפריע ומשמעותי. הייתה לי אחת כזו. זה מעיק ומציק) אז כשאתם יותר בעומק הקשר בהחלט ששייך לשקול להעלות את זה בעיתוי ובצורה הנכונה והעדינה. כי אם תרגיש שהיא שלך אבל זה משהו שכן מפריע, זה בעצם אומר שאתה מקבל אותה כפי שהיא לגמרי אבל רק בפרט הזה לא. אז תוכל להעלות את זה מתוך מקום של בירור מולה איפה זה יושב. מאיפה זה מגיע.. לא כביקורת וככה תבין מה זה ועל מה זה.

*מומלץ לא להיות בעננים כבר מההתחלה...

כמו לשלם, לסחוב, אולי גם למזוג שתיה ולפתוח דלת. אבל לסדר ולפנות אשפה נשמע לי כמו דברים בסיסים שאין סיבה לא לקחת חלק בהם. אחריות בסיסית שנדרשת מאנשים לסביבה ולמעשים שלהם.

אני מבינה מאוד למה זה צורם לך, בעיקר אם אין הבעה של הערכה באופן כללי למה שאתה עושה.

אבל אני לא חושבת שזה סיבה לפסול בגללה, בעיקר שבאופן כללי הולך טוב.

כדאי לקחת זמן לראות אם זה התנהלות שחוזרת על עצמה, ולא ביישנות/ התרגשות/ חוסר נעימות של התחלה. בהמשך כדאי לדבר על תפקידים של גבר ואישה בקשר ומשפחה. אפשר להגיד בעדינות "עכשיו אני משלם ומסדר, זה נראה לך משהו שאמור להיות בנישואים?" "אני חושב שגם אישה צריכה לקחת חלק בXYZ, מה את חושבת?" ולנסות להבין אם זה עקרוני אצלה.

יכול להיות שזה לא קשור לתפיסה של דינמיקה זוגית, אלא סתם תכונה לא טובה של חוסר לקיחת אחריות. לא משהו שהיית רוצה בבת זוג, אבל בסוף אף אחד לא מושלם. ואז צריך לשקול את זה כמו כל חסרון אחר, אם זה לא מפריע באופן מהותי ומאפיל על הדברים הטובים בקשר אפשר לקבל את זה כחסרון אנושי.

של לשחק אותה כדי להביא לגבר להוביל (;

בקשר להצעה לתשלום, זה סתם משחק חיזורי, כמו שבעבר נשים התעלפו כדי שהבעל יתפוס אותן, אם גם ככה ברור לך שתשלם, למה המשחק? יש כאלה שלא מעוניינות לשחק משחקים, אם היא אומרת תודה זה סימן מספיק שזה לא מובן מאליו בעיניה.

בקשר לשאר הדברים, היא לא עוזרת בכלל או רק מחכה שתיזום בעצמך ואז נותנת יד?

יכול להיות מביישנות, יכול להיות מהתחשבות יתר שלא תרגיש לא נעים, יכול להיות מלתת לך מקום להוביל, יכול להיות שבאמת קיפלת את הדייט לפניה.

ברור שהיא צריכה להעריך ולהודות ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו

אבל מה קרה לכם היא פרינססה (:

למה כל דבר צריך להיות מלווה בציפייה לקבל משהו בחזרה

גם לי היה בחור שכבר בהתחלה מתי את תבואי אליי

ואני שואלת למה הלחץ?

אפשר פשוט לחזר ולפנק מתוך רצון לשמח

כשאבא שלי או אח שלי מפנקים אותי אני לא מרגישה שאני צריכה להוכיח משהו בחזרה

כשבחורה מרגישה אהובה ומוערכת הנתינה כבר מגיעה ממנה בטבעיות

מה קרה לגברי ישראל

אגב היה בחור שהעלה נושא דומה למה שאתם כותבים .. האמת? קצת מרגיש לי פחד מלהיות גבר

וכן להיות גבר זה לא להיות קטנוני .

לגיטימי לגמרי להרגיש רצון להדדיות בקשר ולא להיות היחיד שמחזיק אותו כשהצד השני לא נוכח ורק לוקח.

אבא ואח גדול כבר מושקעים בך רגשית ומכירים אותך, בחור רנדומלי שפגשת פעמיים עוד לא מכיר. למה לו להשקיע בך? מה את מביאה לקשר? זה לא חייב להיות הרבה, אבל זה צריך להיות משהו. (ולא, מראה חיצוני זה לא נחשב).

לא אומרת שצריך להיות מרוץ "להוכיח את עצמי" או דקדוק מייגע של כמה כל אחד תרם, אבל אין סיבה שהבחורה תהיה פרינססה והגבר יסחוב את הקשר על גבו בלי שום תמורה.

וכמו שאת מעריכה שמתאמצים בשבילך, גם הבחור- לפני כל השטויות של "משפיע ומקבלת"- הוא גם בן אדם עם רגשות ולא אוהב להרגיש שמנצלים אותו.

אני מביא שתביא גם ..

דיי זה ימעייף אז אל תביא .. באמת שעדיף לא להביא אם לא מביאים בכיף..

שאני מכינה עוגיות לבחור, אני חושבת על מה יצא לי מזה? מזה השטויות האלה די כבר לקחת כוח של נתינה ולהשמיד אותו ועוד בתור גבר מזעזע בעייני

ותקראי את ההמשך

תראי - לקראת נישואין וזוגיות

גם אחרי נישואים זה ככה?

אם לא, מתי זה משתנה?

זה נועם הליכות די בסיסי בעיני.

מי שלא מראה את זה לפני נישואין כנראה שזה לא יופיע גם אחרי נישואין, לפחות לא באופן טבעי.

ולהשתפר עם דוגמא טובה יותר. אני חושבת שאני גדלתי יחסית בלי מודעות של ליטול חלק בדברים כאלה, ואצל המשפחה של בעלי ראיתי דוגמא של יותר שותפות ולמדתי מזה.

כלומר, זה לא נבע מעצלות או תפיסת עולם של פרינססה, פשוט מחוסר מודעות.

(מסייגת שלא זוכרת כבר מה הייתי עושה בסיטואציה של דייט - יש מצב שכן יותר משתתפת, אבל כן בטוחה שלמדתי לקחת חלק בסיטואציה של סעודה משפחתית למשל, מה שלא היה הרגל שלי לפני כן.)

אוהבים אותך כמשפחה, למה גבר שבקושי מכיר אותך צריך לחזר באובססיביות רק מעצם היותך, מושלמת ככל שתהיי?

יותר הגיוני שבעל אחרי שנים יחזר בצורה כזאת.

ודווקא בעלי גם נסע אליי תמיד וגם שילם וגם יותר מזה.

אבל זה לא אובייס בכלל.

צריך לחזר ובטח מצד הגבר, אבל אם זאת הסיבה שהיא לא נותנת יד בלארוז פיקניק, זה מוגזם לדעתי (מלמדת עליה זכות זאת לא הסיבה)

הגבר אולי לא צריך לצפות בחזרה בנתינה שלו,

אבל גם ציפייה של חיזור מוציאה את כל הטעם מהחיזור.

חיזור צריך להינתן ולא להילקח.

אישה שדורשת חיזור מייצרת גבר שלא ירצה לחזר אחריה

כי כל הטעם של חיזור זה לצאת מהמובן מאליו ולא לתת מה שהצד השני דורש לקחת.

זה הרבה עניין של איך הבחור גדל

אצלנו בבית הגברים פשוט אוהבים לעזור ולדאוג

אם אני בדרך לאוטו עם מזוודה אין סיכוי שאסחב אותה לבד הם כבר יתערבו וייקחו אותה ממני בלי שאבקש

וכמו שחברה שלי אומרת אם לתת לבחורה יחס של נסיכה זה מורכב בשבילך אולי פשוט אל תבחר אחת כזאת

ואם היית יודעת כמה משברים אחרי החתונה קשורים גם לדינמיקה של גבריות ונשיות היית מבינה כמה המקום הזה

משמעותי

אז קח טמבוי..

למה אתה מצפה שהבת זוג שלך תצליח לסחוב כמוך ?

או תפתח דלתות ששוקלות מאה קילו

למה צריך להשוות בכלל ? למה זה לא בא לך בכיף

אני באמת חושבת שאתה צריך לעבוד על עצמך על המקום הזה

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם