מבינים שאלו החיים וככה גם אנחנו נהיה אחרי חתונה ומוצאות חברות אחרות.

ויש חברות נשואות טובות שעדיין שומרים איתם על קשר, אמנם פחות מבעבר אבל עדיין קשר איכותי. 

שלרוב אני זאת שמבחירה מנתקת קשר עם חברות  אחרי חתונה,חוץ מאלה שממש קרובות.

הרבה פעמים הן רוצות לשמור על קשר (רוצות את האוורור הזה ומתגעגעות לשיחות כאלה) ומנסים בהתחלה אבל מרגיש כבר לא שייך, נושאי השיחה פחות רלוונטים וגם עצם זה שהסטטוס שונה משפיע.

ונתקלת בצד השני ב"אני צריכה לשאול את בעלי מתי הוא עסוק", כאילו שמדובר בילדון שצריך בייביסיטר.

אז תעזבי אותו לשעתיים, מה יקרה??

סליחה, אני קצת מתוסכלת

אני מבינה אותך.

לרוב אם הייתה לכם באמת חברות טובה ואכפת לכן אחת מהשניה זה אמור להימשך אחרי חתונה.

תראי עד כמה היא באמת מתאמצת בשביל החברות שלכן. זה מוזר מאוד שהיא לא יכולה להקדיש לכן שעתיים, אני מאמינה שהיא לא עם בעלה 24/7. גם תלוי כמה זמן אחרי חתונה עבר.

התסכול שלך מוצדק אבל תנסי קצת לחשוב מהמקום שלה, תהיי כנה עם עצמך.

הן עדיין חברות. לא רק היו.

אגיד במאמר מוסגר. שהרבה אומרים את זה שוב ושוב, שזוגות בשנה הראשונה צריכים את החברים הטובים שלהם. זאת שנה מסובכת מאוד רגשית.. זה כבר משהו שאת יכולה להועיל להן. ואם זה יקרה, זה אולי השקעה מצידך, אבל ככה חברה טובה מתנהגת..

איך מתמודדים? תלוי במעגלים החברתיים שלך. כמה למה איך. הכל.. זה שהן פחות זמינות לא אומר שלא תפגשי אותה בלימודים או משהו כזה.

בהצלחה

אני צריך אותו הוא עוזר לי

וכן להפך.

בע"ה, גם את תהיי נשואה בקרוב ממש, את תצטרכי אותן גם.

למרות שמבחינת עניין ברור שלרווקה יותר מעניין 

כאילו נראלי זה קצת דרך העולם כזה

שאחרי החתונה הם קצת פחות עם חברות..

אבל כן זה מבאס

וזה גם תלוי בחברה יש כאלה שגם אחרי החתונה מחפשות תקשר וזה כיף

ויש כאלה שלגמרי נעלמות וצריך לשחרר

בכל מקרה פשוט תתמקדי בחברות שעדיין לא התחתנו ופנויות להיפגש חופשי חחחח

הן נמצאות בשלב קריטי של בניית זוגיות. הם עדיין לומדים להכיר אחד את השנייה. נוכחות של עוד מישהי יכולה לבלבל, ולדעתי זה לא שייך.

זה לא שהן הבייביסיטר של הבעלים. זה החיים המשותפים שלהם כרגע. הם בונים את הביחד שלהם, ולוקח זמן עד שמבשילים לבנות את הלבד בביחד הזה. הבעיה היא שהרבה פעמים הזמן הזה מגיע כשכבר עוברים לדברים שמטרידים בשלב הבא של החיים: לבחור מקום מגורים, היריון, לידה - דברים שכנראה פחות רלוונטיים לעולם הרווקות, ולכן החברות עוברות לחפש את קבוצת השוות, נשים שנמצאות בשלב דומה של החיים.

האם אפשר להישאר חברות טובות כשאחת רווקה ואחת לא?

לדעתי כן, אבל זה לא כזה קל. צריך להתאמץ. צריך להבין שזה "חברות טובות" אחרת ממה שהכרת עד כה, וצריך למצוא דרך מאוזנת לשמור על הקשר הזה.

אבל כמו שאותה כבר יתחילו לעניין דברים אחרים, הדברים שמטרידים אותך כבר יתרחקו יותר ויותר מהעולם שלה. וגם את צריכה את קבוצת השוות שלך, שמבינות איפה את נמצאת. חברות זה דבר חשוב, וזה באמת נהיה מורכב שכשולם מתחתנות ואת נשארת מאחור...

התחברתי מניק חדש כדי להגיב

כי בטח החברות המדוברות קוראות כאן 🤭

אז ככה

קודם כל-

זאת התחושה הכי קשה והכי מתסכלת שיש בשלב הזה של חברות שמתחתנות!!!

התחתנתי בין הראשונות אבל הספקתי לחוות כמה סיפורים כמו שאת מתארת

חברה שבשנייה שהם סוגרים ביניהם -

אין על מה לדבר חוץ מהחתונה והבחור

ואחרי החתונה - אין בכלל עם מי לדבר,

נעלמות כאילו לא היינו ביחד כבר שנים.

אז לפני הכל אני רוצה לשלוח לך חיבוק

מבינה אותך ממש,

זה באמת תחושות לא פשוטות!!!

עכשיו לשאלה שלך וברשותך אני מתחילה מהסוף -

כתבת 'חשבתי שהיו' ואני לגמרי מבינה למה

אבל שתדעי

שחברות טובות שהיה לכן טוב ביחד -

זה לא נעלם ככה סתם.

נכון שיש מקרים שבהם הקשר באמת מסתיים לנצח בחתונה

אבל זה לא רווח בכלל!

מהניסיון שלי - יש חברויות שחיכו כמה שנים עד ששתינו התחתנו והתבססנו

והקשר חזר להיות ממש חזק! ממש כמו פעם!

אנחנו נפגשות הרבה והדיבורים כיפים כמו פעם

אבל הייתה באמצע תקופה של ניתוק,

וזה הדבר הבא שאני רוצה לכתוב לך

(וסליחה שיוצא לי כזה ארוך 🙈)

אני אכתוב על עצמי ואת תקחי לך מה שמתאים לך:

רק אחרי שהתחתנתי,

הבנתי מה זה להתחתן.

רק כשחברה אמרה לי

'אבל אמרת שאת לא תהיי כמו זאת וזאת ולא תעלמי'

הבנתי.

אני עשיתי רונדלים באוויר כדי לשמור על קשר גם אחרי החתונה.

והקרבתי המון.

פעם אחת זה עלה לי בזוגיות.

ואז הבנתי שאני פשוט לא יכולה לתזז בין שני העולמות!

טכנית!

בעלי יצא פגוע מזה,

החברות כעסו וממש לא הבינו

הם לא ראו בכלל את המאמצים שלי

ואני הפנמתי סוף סוף

שהן פשוט לא יבינו עד שהן בעצמן יהיו נשואות!!!

את שואלת מה יקרה אם ניפגש פעם בחודש?

תשובה -

פעם בחודש זה המון!!! המון! בשביל זוג צעיר.

שוב אני כותבת על עצמי -

הייתי סטודנטית, הוא אברך.

למדתי עד שש. נפגשנו בשבע.

יש לי מטלות להגיש,

שיעורים למחר להכין,

ומה עם ארוחת ערב/ בוקר צהריים למחר?

מה עם לשבת לדבר?

מה עם זמן לעצמית

ללכת לישון בשעה סבירה?

לעשות קניות לבית?

לנקות את הבית?

קניות לעצמי בגדים וכו'?

ערבי נשים?

שכנות שמצפות ליחס?

אמא וחמות שרוצות להיפגש לפעמים?

אחיות/ גיסות כנל?

מקווה פעם בחודש?

הרשימה עוד ארוכה,

אבל נוספו לי לחיים כל-כך הרבה משימות שפתאום פשוט לא יכולתי להשאר אחרי הלימודים לעשות משהו ביחד

פשוט לא היה לי זמן!

שלא לדבר על העומס הנפשי שמביאה איתה חתונה.

מקווה שהבנת אותי

חשוב חיבוק זאת חוויה ממש לא כיפית ♥️

לסיכום

אם קראת עד כאן 😅

1. את נורמאלית עם התחושות שלך

2. גם הן נורמאליות

3. בחברויות טובות הקשר בעז"ה יחזור לעצמו, תני להן ולך את הזמן

4. תנסי לזכור שאת לא לגמרי מבינה

5. מצטרפת להמלצה שעלתה פה לדאוג לסובב את עצמך בחברות שכן טוב לך אתן, אולי רווקות ואולי לא, שזורמות ובראש שלך.

בהצלחה!!

תודה רבה על התגובה וההבנה, כתבת ממש יפה ודי הכנסת אותי לנעליים שלהן.

עכשיו השאלה שלי איך לדעתך קשר כן אמור להתנהל? להציע לה לצאת פעם ב או בכלל לא? מה כן היית מצפה מחברות שלך? 

שמרתי על קשר עם חברות בשנה הראשונה היה נוח לי לדעת שהן רוצות להיפגשש ושהיה לי זמן הייתי קובעת איתן הייתה לי חברה כמוך שהייתה חברת ילדות שלי היא לקחה את זה ככ כקשה ממש נפגעה וזה הגיע למצב שהעיק כבר לדבר איתה כי היא כל הזמן לא הבינה למה נעלמתי ולא הבינה שזוג בשנה הראשונה צריך ספייססס וזמן

יצא שניתקתי איתה קשר אחרי שנתיים היא גם התחתנה ומהר מאוד קלטה;) והיום ששתינו נשואות כמה שנים אנחנו שוב חברות נפש

אני ברמה האישית כן הייתי שמחה שחברה תמשיך להציע מידי פעם להיפגש, בלי לתת תחושה שאני חייבת להגיד כן.

פשוט להיות שם

ואני אדע שברגע שאני יכולה אני פונה אליה בחזרה.

אבל זאת אני ברמה האישית,

ויכול מאוד להיות שלך בתור חברה לא מתאים להיות במקום הזה

וזה לגמרי בסדר!

אני זוכרת את עצמי מציעה לחברה שלי לצאת ולהיפגש ועוד פעם ועוד פעם וכל פעם היה לה תירוץ אחר

וזה יצר אצלי משקעים ממש לא נעימים

למרות שבתכלס בדיעבד הבנו שתינו שזה מה ששמר על הקשר שלנו

מבינה?

אם זה משהו שלא עושה לך טוב אז ברור שאת לא צריכה לעשות כזה דבר!

אם זורם לך להציע מידי פעם להזכיר שאת פה בשבילה- אני מאמינה שזה אחלה דבר ומעריכה מאוד מאוד מי שעושה ככה!

אם כרגע יותר מתאים לך להתרחק ולחפש את המקום שלך והחברות שלך

אז כן, זה הדבר הכי טוב בשבילך!

גם עם בחורה שמתחתנת אני מצפה להבין את החברות הרווקות שלה אם הן קצת מתרחקות

הלוואי שיותר

נתתי את זה כאחת מתוך המון דוגמאות

למה שזוג עושה היומיום

וזה עוד בלי לדבר אחר כך על גידול ילדים 😉

נניח שאת אחותי אני פוגשת פעם בחודש

עוד פעם בחודש פגישה עם הגיסות

פעם בחודש קניות לעצמי

פעם בשבוע קניות לבית

פעמיים בשבוע ניקיונות

זה כבר בקושי נשאר זמן זוגי 🤪

ולכן מגיע המקום הזה של -

מתי אצא עם חברות??

אגב מהניסיון שלי

דווקא כעבור כמה שנים כשיש יותר עומס וילדים ועבודה

אז פתאום גם נהיה צורך יותר משמעותי לצאת עם חברו ♥️

הרבה יותר מאשר בשנה הראשונה 

את אחותי אני פוגשת מלא ..

אני באמת חושבת שאם את אוהבת מישהי

את יכולה לתת לה מקום לא משנה מתי

אני כן יכולה להבין שבשנה הראשונה יש יותר קושי ..

אבל גם מכירה בנות ששיתפו בקושי ועזרתי להן לצבוע את הדירה / לעצב במקום יציאה וזה הכי נורמלי .

אגב פעם אחרונה הדייט עם אחותי תוך כדי שהיא מכינה אוכל לשבת

אני מבינה שלפעמים יש צרכים שהן חשובים ואין לי בעיה להיות לעזר

בתנאי שגם הן יהיו שם בשבילי .. בטח לא חד צדדי.

אם הייתה לך חברה טובה

שאהבת והיית שם בשבילה

והיא לעומת זאת לא ממש הייתה שם -

זה לא אומר, לדעתי, שהיא לא אוהבת אותך

אגב יש לי חברה כזאת

ממש חברת נפש

והיא כל הזמן מתנצלת שלא נפגשים ושהיא לא מוצאת זמן

וברור שיש לי בלב עלייה

כל-כך קשה לך למצוא זמן?

אז אולי אני לא באמת חשובה לך?

אולי אני בסוף סדר העדיפויות?

אבל אני מבינה שזה שלה

ואני פשוט הפסקתי לרדוף אחריה.

ואכן לא נפגשנו כבר לדעתי שנתיים.

האם אני כועסת? קצת

אבל לא כמו פעם שניסיתי המון וכל פעם היה לה תירוץ אחר

האם אני אוהבת? הרבה. פשוט לא מתעסקת יותר מידי.

היא תרצה? היא תיזום.

את נשמעת באמת חברה מהממת!

הלוואי עליי

יש בה רצון וזה יפה

לא הייתי מנתקת איתה קשר

גם את תודה. 

יש סדר עדיפויות שונה בנישואין

הזוגיות ומשפחה היא קודם ואחר כך משפחה

בדרכ' נשים בזוגיות יותר מחויבות למעמד הבית (תחזוקת בית וילדים בשגרה בדרכ) ואין הרבה פניות למעגל נוסף של חברות למרות שכן יש זמן מידי פעם להיפגש ולעשות משהו יחד אבל גם כאן נכון לומר שנושאי השיחה שמעניינים נשואות לא רלוונטי לרווקות ולכן רווקות הרבה פעמים מרגישות לא חלק ממעגל הנשואות והריחוק שאת מתארת הוא טבעי.

יש לי 3 חברות נשואות שהכרתי אותן אחרי שהן התחתנו .. והן נפגשות לא מעט

אז להיות נשואה זה לא אומר להיות בודדה

וכל הנושאות שנותנת לזה לגיטימציה בחירה שלהן

זה ממש תלוי בך כמה את רואה בעין חיובית את האחר כי מכל אדם אפשר ללמוד ולהתעניין הקבוצה שלנו היא קבוצה מעורבת לחלוטין של רווקות ונשןאות והכל..

תמיד אפשר למצוא נושאים שמעניינים את כולם או לבוא עם עין חיובית

ובנינו מי שאת אוהבת יהיה לך תמיד כיף לידה

אז לבוא ולהגיד

הרווקה לא תרגיש קשורה .. או הנשואה לא תרגיש קשורה

זה לזרוק טייטל ולא להיות בן אדם

אלא להשתמש באנשים לצורך מניע הדיבור שלך

וזה מוזר

תהיי את 

הן פשוט עם סדר עדיפות שונה ומחייב

כלומר אם אני צריכה להוציא תילדים ב15 ולשמור עליהם עד 19 ואז להתחיל מקלחות והשכבות אני לא ממש יכולה להבריז בשביל מפגש 🤷‍♀️

כנל ארוחות כביסות וניקיון וסידור הבית המחוייבות שלך כנשואה משתנה

אני נשואה הילדים והבעל שלי זה לפני הכל אחכ אני יכולה להשקיע בחיי חברה וזה לא אומר ששאין לי אני יוצאת עם חברות לפחות פעם בשבועיים ומתאמנת 4 פעמים בשבוע אבללל זה ממש לא היה המצב בשנתיים ה1 לנישואים

זה שאת רושמת הילדים והבעל זה הכל .. זה מקסים

אבל במידה..

בסופו של דבר אני רואה את זה גם על ההורים שלי

בימים שאמא שלי היתה הולכת לשיעור תורה או עם חברה היא היתה באנרגיות שיא וכל הבית היה מואר

למה לעשות לעצמך זה לא אומר שאת לא עושה לילדים?

את עושה בשביל עצמך כדי שיהיה לך כוח להיות מדהימה כמו שאת

רשמתי שאני עושה המון בשביל עצמי למקרה שפיספסת ..

דבר שני את ראית תזוגיות של ההורים שלך אחרי כמה שנים של נישואים זה ממש לא דומה לזוג צעיר שבונה את עצמו ותקשר שלו

ויש דברים שתביני כנראה בהמשך אם עוד לא הבנת

ורשמתי שהילדים והבעל זה לפני הכל לא שהם הכל..כנראה קראת לא נכון 

יש לי אחיות שהן נשואות והן בקו חשיבה שונה משלך וזה בסדר

לא צריך להתעצבן ולכעוס

אולי אני אבין ואני מקווה שלא

פשןט טבעי שאת לא מצליחה לרדת לסוף דעתי בעיני

מה זה אומר קו חשיבה שונה?

הן לא דןאגות לילדים ולבעל? מה הן חושבות שונה שככ מיוחד מאוד מסקרן אותי

בסופו של דבר אם מישהי חושבת לתעדף חיי חברה ויציאות לצורך עצמה על פני הזוגיות הבית והילדים יש לזה מחיר

אגב הייתה לי חברה כזו שהתחתנה וכל היום טיילה חזרה הביתה מאוחר בעלה היה מחכה לה כל יום שרק תגיע ותביני זה זוג בשנה ה1!

היא יצאה עם חברות כל הזמן והלכה לכל השיעורים שהיא אוהבת כרגיל והאמת שאחרי שנתיים הם התגרשו הוא לא הרגיש שיש לו פרטנרית אני רק מקווה שהיא תלמד מהטעות שלה 

שנגיד הן רואות חשיבות עליונה בטיפוח הגוף והנפש שלהן..

את והבעל והילדים זה לא שהם צריכים להיות לפניך

כדי שיהיה להן כוח להיות אמהות טובות ונשים טובות

והן באמת אמהות כך כל טובות ומסורות

זה ממש לא צריך להיות שחור או לבן ..

אם אפגש עם אחותי זה אחרי שהילדים במיטה או שהיא עשתה מסדר צבאי לבייביסטר והכינה לה בעצם הכל מדוגם עם לוז רשום ומוגזם באהבה.

ברור שבקשרים ממש חזקים ואולי במפגש אחד על אחד של נשואה ורווקה יהיו נושאים משותפים או סתם התעניינות כל אחת בעולם של השנייה. אבל טבעי גם שרווקה תרגיש לא קשורה אם תשב בשיחת נשואות והן ידברו על הבעלים שלהן/ תינוקות וכו, או שנשואה תרגיש ככה בקבוצת רווקות שמדברות על שידוכים/בחורים ... בסוף העולמות שונים, וכל בן אדם רוצה לדבר על התחום שלו ומה שמעניין אותו.

אם מישהי נשואה או לחלופין רווקה עם חבר

לא תפסיק לחפור על כמה הוא מושלם בכל מפגש עם אנשים שונים ..

זה יהיה קצת מוזר:!

שיש בנות שממש משתנות בגלל הבעל וזה מבאס את החברה, כי פתאום היא מקבלת חברה שונה וזה מתסכל מאוד.. 

ויש בנות שלא משתנות ועדיין לבביות

יש לי שתי חברות טובות שהשתנו וזה בהחלט מסתכל

אבל יש גם כאלה שממש לא

חברות שלי ממש התבאסו עליי שנהייתי הרבה יותר רצינית מאז שהתחתנתי

וואלה טוב לי עכשיו הרבה יותר ממה שהיה פעם

אני הרבה יותר מחוברת לעצמי

הנישואין רק עשו לי טוב

האם אני חיה חיי חברה בשביל החברות שלי?

בשביל להצחיק אותם לבדר אותם לעניין אותם?

להתבאס שחברה משתנה זה טבעי ולגיטימי

אבל אל תשכחי מה העיקר ♥️

אגב לטפח את עצמי ואת הגוף שלי ואת חיי החברה שלי

זה דבר באמת סופר חשוב שנותן המון כוחות לאישה!!

אבל אך ורק בתנאי שזה נעשה בסדר העדיפויות *שלי*

אחרי מחשבה שלי ובדיקה שלי האם זה מתאים לי ולבעלי כמובן

לא בהכרח לפי מה שמתאים לחברות שלי...

סתם נקודה למחשבה ♥️

אם אדם בא ומערער לך את כל מה שהאמנת בו עד היום האמונות התקוות החלומות

זה לא כל כך תקין

אם אדם בא ומוסיף לך לעצמך ומגלה בעצמך נקודות חדשות טובות או מרגיע נקודות כואבות זה כן יפה ומוערך.

לגבי מה שכתבת שאת לא חיה בשביל חברה שלך זה ברור ..

אבל מותר לה להתבאס שעד היום היית משהו ועכשיו את שונה לחלוטין .. ויהיה לזה השלכות אין מה לעשות

הכי לגיטימי בעולם!

אני עד היום מבואסת על כמה חברות...

מותר לגמרי

מצד שני - ברור לי שהן חיות קודם כל בשביל עצמן ובשביל הבית שהן הקימו

כנל אני

וכמובן ברור שכשאני לוקחת את המשפחה שלי כדבר ראשון בסדר העדיפויות

אין לי מה להתפלא אחר כך אם חברות מתרחקות

כל זה בסדר העדיפויות שלי

ועליי לספוג את התוצאות

אגב

כתבת שאם אדם בא ומערער לך את כל מה שהאמנת בו עד היום האמונות התקוות החלומות זה לא כל כך תקין

ואני אומרת -

אם חברה שמתרחקת ומתמקדת בבית החדש שהיא מקימה

גורמת לך לזה (לא לך אישית, כן? בכללי)

אז בעייני זאת חברות לא בריאה 🙈

האמונות התקווות והחלומות שלך

צריכים להיות לגמרי בתחום אחריותך

לא בתחומה של אף אחד אחרת ♥️

חשוב מאוד לדעתי לשים לב

שאף אחת/אחד לא יכולים לערער לך את מה שאת מאמינה בו או חולמת עליו

נשמע שעברת הרבה.

זה ממש לא פשוט,

חיבוק על זה ♥️

לא הבנתי כלום 

אני יקרא שוב עוד מעט ..

לא עברתי יותר מידי עם חברות 

כי ב"ה יש הרבה סגנונות 

אל תחשבי שלחברה לא אכפת ממך.

הבעיה היא שהרווק הרבה פעמים מרגיש קושי גדול יותר כי הוא בודד וכי הוא עוד לא השלים את המשימה.

וגם זה שהרווק עזר והיה שם בשביל וזה שהוא במצב נפשי רגיש גורם לו בקלות יותר להרגיש שלא אכפת ממנו ושאולי אפילו ניצלו אותו. אבל זה לא נכון.

(אפשר גם להסתכל על זה כמו חבר שיצא למילואים ארוכים והוא עמוס והמפקד גם לא משחרר אותו למפגש עם חברים)

(אני אישית התאדיתי ממש, אבל זה לא קשור לזה שהתחתנתי זה קשור לדברים אחרים)

קשה ממש בהתחלה אתה מרגיש קצת נבגד חחחח

אבל אחרי הכל שמח בישבילו ועם הזמן זה עובר ומגיע חבר הכי טוב חדש

וכחברות צריך לאפשר להן לבנות את התא המשפחתי שלהן בנחת.

אפשר לשמור על קשר, וכשהם משתקעים יותר בזוגיות לחזור לצאת.

גם לנשואה בריא לצאת עם חברות.

בינתיים תתחברי לבנות שנמצאות איתך באותו סטטוס.

ותתחברי לעצמך ולקב"ה. זה חשוב...

ואולי תמלאי את היומן בדייטים

רווקה. רוב חברותי נשואות.

כשרק חברה אחת שלי התארסה היה לי ברור שהיא מתחתנת ונעלמת.

והיא הבטיחה לי שלא. וקיימה. אבל הקשר נהיה אחר. (והאמת שבמקרה הזה לאחר כמה שנים אני נעלמתי)

אבל בזכותה הבנתי משהו שמשמש אותי כבר הרבה שנים כשכל חברותי סביבי מתחתנות.

הקשר הוא אחר, גבולות הגזרה הם שונים. חייב להבין שהבעל והמשפחה קודמים לי. שאין שיחות של שעות ולא כזה גמישים להפגש וגם שיש נושאים חדשים שמעסיקים אותה.

אבל זה לא אומר שאני לא קיימת.

וברוך ה' זכיתי ולא מעט מחברותי הנשואות בקשר איתי. מי יותר, מי פחות... עם כל אחת למדתי ולומדת את גבולות הגזרה שלי ושלה.

זה אפפעם לא כמו ברווקות. זה שונה.

אבל זה לא בלתי אפשרי.

אני רק אציין, יש גם כאלה שהרגשתי שרק אני מנסה לשמור על קשר ולא נשארנו בקשר.

יש בחינות שברור לי שאני זאת שיכולה להיות יותר גמישה בהם. אבל אם אני יודעת שזה כן חשוב גם לצד השני - אני אשקיע את זה.

בסוף זה אחר! התדירות, הזמן, היחס. אבל זה לא בלתי אפשרי והרוב גם רוצות לשמור על קשר...

וגם אם הן מתעסקות יותר בגננת ובטיטולים, הן משתפות במה שמעסיק אותן ואני יכולה לשתף במה שמעסיק אותי. וזה לא סותר.

וכן יש כאלה שזה עובד יותר טוב ויש שפחות וזה הרבה עניין של אופי ומנטליות. אבל זה לא איזה גזרה משמיים. זה משהו שאפשר לשמור עליו רק בצורה שונה מבעבר.

בשנים הראשונות לחתונה עיקר העיסוק הוא במשפחה שבונים.. יש פחות זמן לחברות בגלל שהלוז משתנה.

אני למשל הייתי עם 2 צמודים בבית גרה בעיר אחרת, ורק עכשיו, 7 שנים מהחתונה, אני באמת מתפנה לחברות.. דיברנו ומדברות כל הזמן. ולי לעומת חברותיי הנשואות האחרות עוד  יש הרבה זמן לדבר כי בעלי עובד הרבה בשעות הערב. לפעמים איתן דווקא שומרת פחות על קשר, כי בבוקר עובדים אחהצ עם הילדים, בערב השכבות וכט ואז זמן עם הבעל או שנגמרים וישנים מוקדם...

אבל בגדול, אם משלבים בנוסף עבודה, עייפות, שגרה, תינוקות.. גם לאמא שלי אין לי את אותו הזמן מן הסתם כדי להיפגש.

פעם בחודש זה ממש הרבה בעיניי. גם כשהייתי רווקה וחברותיי התחתנו, היה לי ברור שזה לא יהיה אותו דבר מבחינת להיפגש וכו. נישואין לוקחים אותך למימד אחר מבחינת זמנים והתנהלות. גם כשזה בלי ילדים בהתחלה. וגם במגזר הלא דתי שאני באה ממנו. זה פשוט מתבקש לתעדף וזה לא מחוסר אהבה או רצון, יש יותר דברים לעשות כנשואה שלוקחים את הזמן והכח והאנרגיות..

כשהיתי מאורסת כל מה ששאלו אותי כל הזמן זה על החתן והחתונה ונמאס לי לדבר על זה, רציתי לדבר על דברים אחרים אבל זה מה שהחברות העלו...

בדרך כלל מאורסות זה כל מה שעומד להן בראש וגם אם מנסים ליצור שיח על משהו אחר, בסוף הן חוזרות לזה. הגיוני כמובן.

מעניין לשמוע שלא כולן ככה

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.