מבינים שאלו החיים וככה גם אנחנו נהיה אחרי חתונה ומוצאות חברות אחרות.

ויש חברות נשואות טובות שעדיין שומרים איתם על קשר, אמנם פחות מבעבר אבל עדיין קשר איכותי. 

שלרוב אני זאת שמבחירה מנתקת קשר עם חברות  אחרי חתונה,חוץ מאלה שממש קרובות.

הרבה פעמים הן רוצות לשמור על קשר (רוצות את האוורור הזה ומתגעגעות לשיחות כאלה) ומנסים בהתחלה אבל מרגיש כבר לא שייך, נושאי השיחה פחות רלוונטים וגם עצם זה שהסטטוס שונה משפיע.

ונתקלת בצד השני ב"אני צריכה לשאול את בעלי מתי הוא עסוק", כאילו שמדובר בילדון שצריך בייביסיטר.

אז תעזבי אותו לשעתיים, מה יקרה??

סליחה, אני קצת מתוסכלת

אני מבינה אותך.

לרוב אם הייתה לכם באמת חברות טובה ואכפת לכן אחת מהשניה זה אמור להימשך אחרי חתונה.

תראי עד כמה היא באמת מתאמצת בשביל החברות שלכן. זה מוזר מאוד שהיא לא יכולה להקדיש לכן שעתיים, אני מאמינה שהיא לא עם בעלה 24/7. גם תלוי כמה זמן אחרי חתונה עבר.

התסכול שלך מוצדק אבל תנסי קצת לחשוב מהמקום שלה, תהיי כנה עם עצמך.

הן עדיין חברות. לא רק היו.

אגיד במאמר מוסגר. שהרבה אומרים את זה שוב ושוב, שזוגות בשנה הראשונה צריכים את החברים הטובים שלהם. זאת שנה מסובכת מאוד רגשית.. זה כבר משהו שאת יכולה להועיל להן. ואם זה יקרה, זה אולי השקעה מצידך, אבל ככה חברה טובה מתנהגת..

איך מתמודדים? תלוי במעגלים החברתיים שלך. כמה למה איך. הכל.. זה שהן פחות זמינות לא אומר שלא תפגשי אותה בלימודים או משהו כזה.

בהצלחה

אני צריך אותו הוא עוזר לי

וכן להפך.

בע"ה, גם את תהיי נשואה בקרוב ממש, את תצטרכי אותן גם.

למרות שמבחינת עניין ברור שלרווקה יותר מעניין 

כאילו נראלי זה קצת דרך העולם כזה

שאחרי החתונה הם קצת פחות עם חברות..

אבל כן זה מבאס

וזה גם תלוי בחברה יש כאלה שגם אחרי החתונה מחפשות תקשר וזה כיף

ויש כאלה שלגמרי נעלמות וצריך לשחרר

בכל מקרה פשוט תתמקדי בחברות שעדיין לא התחתנו ופנויות להיפגש חופשי חחחח

הן נמצאות בשלב קריטי של בניית זוגיות. הם עדיין לומדים להכיר אחד את השנייה. נוכחות של עוד מישהי יכולה לבלבל, ולדעתי זה לא שייך.

זה לא שהן הבייביסיטר של הבעלים. זה החיים המשותפים שלהם כרגע. הם בונים את הביחד שלהם, ולוקח זמן עד שמבשילים לבנות את הלבד בביחד הזה. הבעיה היא שהרבה פעמים הזמן הזה מגיע כשכבר עוברים לדברים שמטרידים בשלב הבא של החיים: לבחור מקום מגורים, היריון, לידה - דברים שכנראה פחות רלוונטיים לעולם הרווקות, ולכן החברות עוברות לחפש את קבוצת השוות, נשים שנמצאות בשלב דומה של החיים.

האם אפשר להישאר חברות טובות כשאחת רווקה ואחת לא?

לדעתי כן, אבל זה לא כזה קל. צריך להתאמץ. צריך להבין שזה "חברות טובות" אחרת ממה שהכרת עד כה, וצריך למצוא דרך מאוזנת לשמור על הקשר הזה.

אבל כמו שאותה כבר יתחילו לעניין דברים אחרים, הדברים שמטרידים אותך כבר יתרחקו יותר ויותר מהעולם שלה. וגם את צריכה את קבוצת השוות שלך, שמבינות איפה את נמצאת. חברות זה דבר חשוב, וזה באמת נהיה מורכב שכשולם מתחתנות ואת נשארת מאחור...

התחברתי מניק חדש כדי להגיב

כי בטח החברות המדוברות קוראות כאן 🤭

אז ככה

קודם כל-

זאת התחושה הכי קשה והכי מתסכלת שיש בשלב הזה של חברות שמתחתנות!!!

התחתנתי בין הראשונות אבל הספקתי לחוות כמה סיפורים כמו שאת מתארת

חברה שבשנייה שהם סוגרים ביניהם -

אין על מה לדבר חוץ מהחתונה והבחור

ואחרי החתונה - אין בכלל עם מי לדבר,

נעלמות כאילו לא היינו ביחד כבר שנים.

אז לפני הכל אני רוצה לשלוח לך חיבוק

מבינה אותך ממש,

זה באמת תחושות לא פשוטות!!!

עכשיו לשאלה שלך וברשותך אני מתחילה מהסוף -

כתבת 'חשבתי שהיו' ואני לגמרי מבינה למה

אבל שתדעי

שחברות טובות שהיה לכן טוב ביחד -

זה לא נעלם ככה סתם.

נכון שיש מקרים שבהם הקשר באמת מסתיים לנצח בחתונה

אבל זה לא רווח בכלל!

מהניסיון שלי - יש חברויות שחיכו כמה שנים עד ששתינו התחתנו והתבססנו

והקשר חזר להיות ממש חזק! ממש כמו פעם!

אנחנו נפגשות הרבה והדיבורים כיפים כמו פעם

אבל הייתה באמצע תקופה של ניתוק,

וזה הדבר הבא שאני רוצה לכתוב לך

(וסליחה שיוצא לי כזה ארוך 🙈)

אני אכתוב על עצמי ואת תקחי לך מה שמתאים לך:

רק אחרי שהתחתנתי,

הבנתי מה זה להתחתן.

רק כשחברה אמרה לי

'אבל אמרת שאת לא תהיי כמו זאת וזאת ולא תעלמי'

הבנתי.

אני עשיתי רונדלים באוויר כדי לשמור על קשר גם אחרי החתונה.

והקרבתי המון.

פעם אחת זה עלה לי בזוגיות.

ואז הבנתי שאני פשוט לא יכולה לתזז בין שני העולמות!

טכנית!

בעלי יצא פגוע מזה,

החברות כעסו וממש לא הבינו

הם לא ראו בכלל את המאמצים שלי

ואני הפנמתי סוף סוף

שהן פשוט לא יבינו עד שהן בעצמן יהיו נשואות!!!

את שואלת מה יקרה אם ניפגש פעם בחודש?

תשובה -

פעם בחודש זה המון!!! המון! בשביל זוג צעיר.

שוב אני כותבת על עצמי -

הייתי סטודנטית, הוא אברך.

למדתי עד שש. נפגשנו בשבע.

יש לי מטלות להגיש,

שיעורים למחר להכין,

ומה עם ארוחת ערב/ בוקר צהריים למחר?

מה עם לשבת לדבר?

מה עם זמן לעצמית

ללכת לישון בשעה סבירה?

לעשות קניות לבית?

לנקות את הבית?

קניות לעצמי בגדים וכו'?

ערבי נשים?

שכנות שמצפות ליחס?

אמא וחמות שרוצות להיפגש לפעמים?

אחיות/ גיסות כנל?

מקווה פעם בחודש?

הרשימה עוד ארוכה,

אבל נוספו לי לחיים כל-כך הרבה משימות שפתאום פשוט לא יכולתי להשאר אחרי הלימודים לעשות משהו ביחד

פשוט לא היה לי זמן!

שלא לדבר על העומס הנפשי שמביאה איתה חתונה.

מקווה שהבנת אותי

חשוב חיבוק זאת חוויה ממש לא כיפית ♥️

לסיכום

אם קראת עד כאן 😅

1. את נורמאלית עם התחושות שלך

2. גם הן נורמאליות

3. בחברויות טובות הקשר בעז"ה יחזור לעצמו, תני להן ולך את הזמן

4. תנסי לזכור שאת לא לגמרי מבינה

5. מצטרפת להמלצה שעלתה פה לדאוג לסובב את עצמך בחברות שכן טוב לך אתן, אולי רווקות ואולי לא, שזורמות ובראש שלך.

בהצלחה!!

תודה רבה על התגובה וההבנה, כתבת ממש יפה ודי הכנסת אותי לנעליים שלהן.

עכשיו השאלה שלי איך לדעתך קשר כן אמור להתנהל? להציע לה לצאת פעם ב או בכלל לא? מה כן היית מצפה מחברות שלך? 

שמרתי על קשר עם חברות בשנה הראשונה היה נוח לי לדעת שהן רוצות להיפגשש ושהיה לי זמן הייתי קובעת איתן הייתה לי חברה כמוך שהייתה חברת ילדות שלי היא לקחה את זה ככ כקשה ממש נפגעה וזה הגיע למצב שהעיק כבר לדבר איתה כי היא כל הזמן לא הבינה למה נעלמתי ולא הבינה שזוג בשנה הראשונה צריך ספייססס וזמן

יצא שניתקתי איתה קשר אחרי שנתיים היא גם התחתנה ומהר מאוד קלטה;) והיום ששתינו נשואות כמה שנים אנחנו שוב חברות נפש

אני ברמה האישית כן הייתי שמחה שחברה תמשיך להציע מידי פעם להיפגש, בלי לתת תחושה שאני חייבת להגיד כן.

פשוט להיות שם

ואני אדע שברגע שאני יכולה אני פונה אליה בחזרה.

אבל זאת אני ברמה האישית,

ויכול מאוד להיות שלך בתור חברה לא מתאים להיות במקום הזה

וזה לגמרי בסדר!

אני זוכרת את עצמי מציעה לחברה שלי לצאת ולהיפגש ועוד פעם ועוד פעם וכל פעם היה לה תירוץ אחר

וזה יצר אצלי משקעים ממש לא נעימים

למרות שבתכלס בדיעבד הבנו שתינו שזה מה ששמר על הקשר שלנו

מבינה?

אם זה משהו שלא עושה לך טוב אז ברור שאת לא צריכה לעשות כזה דבר!

אם זורם לך להציע מידי פעם להזכיר שאת פה בשבילה- אני מאמינה שזה אחלה דבר ומעריכה מאוד מאוד מי שעושה ככה!

אם כרגע יותר מתאים לך להתרחק ולחפש את המקום שלך והחברות שלך

אז כן, זה הדבר הכי טוב בשבילך!

גם עם בחורה שמתחתנת אני מצפה להבין את החברות הרווקות שלה אם הן קצת מתרחקות

הלוואי שיותר

נתתי את זה כאחת מתוך המון דוגמאות

למה שזוג עושה היומיום

וזה עוד בלי לדבר אחר כך על גידול ילדים 😉

נניח שאת אחותי אני פוגשת פעם בחודש

עוד פעם בחודש פגישה עם הגיסות

פעם בחודש קניות לעצמי

פעם בשבוע קניות לבית

פעמיים בשבוע ניקיונות

זה כבר בקושי נשאר זמן זוגי 🤪

ולכן מגיע המקום הזה של -

מתי אצא עם חברות??

אגב מהניסיון שלי

דווקא כעבור כמה שנים כשיש יותר עומס וילדים ועבודה

אז פתאום גם נהיה צורך יותר משמעותי לצאת עם חברו ♥️

הרבה יותר מאשר בשנה הראשונה 

את אחותי אני פוגשת מלא ..

אני באמת חושבת שאם את אוהבת מישהי

את יכולה לתת לה מקום לא משנה מתי

אני כן יכולה להבין שבשנה הראשונה יש יותר קושי ..

אבל גם מכירה בנות ששיתפו בקושי ועזרתי להן לצבוע את הדירה / לעצב במקום יציאה וזה הכי נורמלי .

אגב פעם אחרונה הדייט עם אחותי תוך כדי שהיא מכינה אוכל לשבת

אני מבינה שלפעמים יש צרכים שהן חשובים ואין לי בעיה להיות לעזר

בתנאי שגם הן יהיו שם בשבילי .. בטח לא חד צדדי.

אם הייתה לך חברה טובה

שאהבת והיית שם בשבילה

והיא לעומת זאת לא ממש הייתה שם -

זה לא אומר, לדעתי, שהיא לא אוהבת אותך

אגב יש לי חברה כזאת

ממש חברת נפש

והיא כל הזמן מתנצלת שלא נפגשים ושהיא לא מוצאת זמן

וברור שיש לי בלב עלייה

כל-כך קשה לך למצוא זמן?

אז אולי אני לא באמת חשובה לך?

אולי אני בסוף סדר העדיפויות?

אבל אני מבינה שזה שלה

ואני פשוט הפסקתי לרדוף אחריה.

ואכן לא נפגשנו כבר לדעתי שנתיים.

האם אני כועסת? קצת

אבל לא כמו פעם שניסיתי המון וכל פעם היה לה תירוץ אחר

האם אני אוהבת? הרבה. פשוט לא מתעסקת יותר מידי.

היא תרצה? היא תיזום.

את נשמעת באמת חברה מהממת!

הלוואי עליי

יש בה רצון וזה יפה

לא הייתי מנתקת איתה קשר

גם את תודה. 

יש סדר עדיפויות שונה בנישואין

הזוגיות ומשפחה היא קודם ואחר כך משפחה

בדרכ' נשים בזוגיות יותר מחויבות למעמד הבית (תחזוקת בית וילדים בשגרה בדרכ) ואין הרבה פניות למעגל נוסף של חברות למרות שכן יש זמן מידי פעם להיפגש ולעשות משהו יחד אבל גם כאן נכון לומר שנושאי השיחה שמעניינים נשואות לא רלוונטי לרווקות ולכן רווקות הרבה פעמים מרגישות לא חלק ממעגל הנשואות והריחוק שאת מתארת הוא טבעי.

יש לי 3 חברות נשואות שהכרתי אותן אחרי שהן התחתנו .. והן נפגשות לא מעט

אז להיות נשואה זה לא אומר להיות בודדה

וכל הנושאות שנותנת לזה לגיטימציה בחירה שלהן

זה ממש תלוי בך כמה את רואה בעין חיובית את האחר כי מכל אדם אפשר ללמוד ולהתעניין הקבוצה שלנו היא קבוצה מעורבת לחלוטין של רווקות ונשןאות והכל..

תמיד אפשר למצוא נושאים שמעניינים את כולם או לבוא עם עין חיובית

ובנינו מי שאת אוהבת יהיה לך תמיד כיף לידה

אז לבוא ולהגיד

הרווקה לא תרגיש קשורה .. או הנשואה לא תרגיש קשורה

זה לזרוק טייטל ולא להיות בן אדם

אלא להשתמש באנשים לצורך מניע הדיבור שלך

וזה מוזר

תהיי את 

הן פשוט עם סדר עדיפות שונה ומחייב

כלומר אם אני צריכה להוציא תילדים ב15 ולשמור עליהם עד 19 ואז להתחיל מקלחות והשכבות אני לא ממש יכולה להבריז בשביל מפגש 🤷‍♀️

כנל ארוחות כביסות וניקיון וסידור הבית המחוייבות שלך כנשואה משתנה

אני נשואה הילדים והבעל שלי זה לפני הכל אחכ אני יכולה להשקיע בחיי חברה וזה לא אומר ששאין לי אני יוצאת עם חברות לפחות פעם בשבועיים ומתאמנת 4 פעמים בשבוע אבללל זה ממש לא היה המצב בשנתיים ה1 לנישואים

זה שאת רושמת הילדים והבעל זה הכל .. זה מקסים

אבל במידה..

בסופו של דבר אני רואה את זה גם על ההורים שלי

בימים שאמא שלי היתה הולכת לשיעור תורה או עם חברה היא היתה באנרגיות שיא וכל הבית היה מואר

למה לעשות לעצמך זה לא אומר שאת לא עושה לילדים?

את עושה בשביל עצמך כדי שיהיה לך כוח להיות מדהימה כמו שאת

רשמתי שאני עושה המון בשביל עצמי למקרה שפיספסת ..

דבר שני את ראית תזוגיות של ההורים שלך אחרי כמה שנים של נישואים זה ממש לא דומה לזוג צעיר שבונה את עצמו ותקשר שלו

ויש דברים שתביני כנראה בהמשך אם עוד לא הבנת

ורשמתי שהילדים והבעל זה לפני הכל לא שהם הכל..כנראה קראת לא נכון 

יש לי אחיות שהן נשואות והן בקו חשיבה שונה משלך וזה בסדר

לא צריך להתעצבן ולכעוס

אולי אני אבין ואני מקווה שלא

פשןט טבעי שאת לא מצליחה לרדת לסוף דעתי בעיני

מה זה אומר קו חשיבה שונה?

הן לא דןאגות לילדים ולבעל? מה הן חושבות שונה שככ מיוחד מאוד מסקרן אותי

בסופו של דבר אם מישהי חושבת לתעדף חיי חברה ויציאות לצורך עצמה על פני הזוגיות הבית והילדים יש לזה מחיר

אגב הייתה לי חברה כזו שהתחתנה וכל היום טיילה חזרה הביתה מאוחר בעלה היה מחכה לה כל יום שרק תגיע ותביני זה זוג בשנה ה1!

היא יצאה עם חברות כל הזמן והלכה לכל השיעורים שהיא אוהבת כרגיל והאמת שאחרי שנתיים הם התגרשו הוא לא הרגיש שיש לו פרטנרית אני רק מקווה שהיא תלמד מהטעות שלה 

שנגיד הן רואות חשיבות עליונה בטיפוח הגוף והנפש שלהן..

את והבעל והילדים זה לא שהם צריכים להיות לפניך

כדי שיהיה להן כוח להיות אמהות טובות ונשים טובות

והן באמת אמהות כך כל טובות ומסורות

זה ממש לא צריך להיות שחור או לבן ..

אם אפגש עם אחותי זה אחרי שהילדים במיטה או שהיא עשתה מסדר צבאי לבייביסטר והכינה לה בעצם הכל מדוגם עם לוז רשום ומוגזם באהבה.

ברור שבקשרים ממש חזקים ואולי במפגש אחד על אחד של נשואה ורווקה יהיו נושאים משותפים או סתם התעניינות כל אחת בעולם של השנייה. אבל טבעי גם שרווקה תרגיש לא קשורה אם תשב בשיחת נשואות והן ידברו על הבעלים שלהן/ תינוקות וכו, או שנשואה תרגיש ככה בקבוצת רווקות שמדברות על שידוכים/בחורים ... בסוף העולמות שונים, וכל בן אדם רוצה לדבר על התחום שלו ומה שמעניין אותו.

אם מישהי נשואה או לחלופין רווקה עם חבר

לא תפסיק לחפור על כמה הוא מושלם בכל מפגש עם אנשים שונים ..

זה יהיה קצת מוזר:!

שיש בנות שממש משתנות בגלל הבעל וזה מבאס את החברה, כי פתאום היא מקבלת חברה שונה וזה מתסכל מאוד.. 

ויש בנות שלא משתנות ועדיין לבביות

יש לי שתי חברות טובות שהשתנו וזה בהחלט מסתכל

אבל יש גם כאלה שממש לא

חברות שלי ממש התבאסו עליי שנהייתי הרבה יותר רצינית מאז שהתחתנתי

וואלה טוב לי עכשיו הרבה יותר ממה שהיה פעם

אני הרבה יותר מחוברת לעצמי

הנישואין רק עשו לי טוב

האם אני חיה חיי חברה בשביל החברות שלי?

בשביל להצחיק אותם לבדר אותם לעניין אותם?

להתבאס שחברה משתנה זה טבעי ולגיטימי

אבל אל תשכחי מה העיקר ♥️

אגב לטפח את עצמי ואת הגוף שלי ואת חיי החברה שלי

זה דבר באמת סופר חשוב שנותן המון כוחות לאישה!!

אבל אך ורק בתנאי שזה נעשה בסדר העדיפויות *שלי*

אחרי מחשבה שלי ובדיקה שלי האם זה מתאים לי ולבעלי כמובן

לא בהכרח לפי מה שמתאים לחברות שלי...

סתם נקודה למחשבה ♥️

אם אדם בא ומערער לך את כל מה שהאמנת בו עד היום האמונות התקוות החלומות

זה לא כל כך תקין

אם אדם בא ומוסיף לך לעצמך ומגלה בעצמך נקודות חדשות טובות או מרגיע נקודות כואבות זה כן יפה ומוערך.

לגבי מה שכתבת שאת לא חיה בשביל חברה שלך זה ברור ..

אבל מותר לה להתבאס שעד היום היית משהו ועכשיו את שונה לחלוטין .. ויהיה לזה השלכות אין מה לעשות

הכי לגיטימי בעולם!

אני עד היום מבואסת על כמה חברות...

מותר לגמרי

מצד שני - ברור לי שהן חיות קודם כל בשביל עצמן ובשביל הבית שהן הקימו

כנל אני

וכמובן ברור שכשאני לוקחת את המשפחה שלי כדבר ראשון בסדר העדיפויות

אין לי מה להתפלא אחר כך אם חברות מתרחקות

כל זה בסדר העדיפויות שלי

ועליי לספוג את התוצאות

אגב

כתבת שאם אדם בא ומערער לך את כל מה שהאמנת בו עד היום האמונות התקוות החלומות זה לא כל כך תקין

ואני אומרת -

אם חברה שמתרחקת ומתמקדת בבית החדש שהיא מקימה

גורמת לך לזה (לא לך אישית, כן? בכללי)

אז בעייני זאת חברות לא בריאה 🙈

האמונות התקווות והחלומות שלך

צריכים להיות לגמרי בתחום אחריותך

לא בתחומה של אף אחד אחרת ♥️

חשוב מאוד לדעתי לשים לב

שאף אחת/אחד לא יכולים לערער לך את מה שאת מאמינה בו או חולמת עליו

נשמע שעברת הרבה.

זה ממש לא פשוט,

חיבוק על זה ♥️

לא הבנתי כלום 

אני יקרא שוב עוד מעט ..

לא עברתי יותר מידי עם חברות 

כי ב"ה יש הרבה סגנונות 

אל תחשבי שלחברה לא אכפת ממך.

הבעיה היא שהרווק הרבה פעמים מרגיש קושי גדול יותר כי הוא בודד וכי הוא עוד לא השלים את המשימה.

וגם זה שהרווק עזר והיה שם בשביל וזה שהוא במצב נפשי רגיש גורם לו בקלות יותר להרגיש שלא אכפת ממנו ושאולי אפילו ניצלו אותו. אבל זה לא נכון.

(אפשר גם להסתכל על זה כמו חבר שיצא למילואים ארוכים והוא עמוס והמפקד גם לא משחרר אותו למפגש עם חברים)

(אני אישית התאדיתי ממש, אבל זה לא קשור לזה שהתחתנתי זה קשור לדברים אחרים)

קשה ממש בהתחלה אתה מרגיש קצת נבגד חחחח

אבל אחרי הכל שמח בישבילו ועם הזמן זה עובר ומגיע חבר הכי טוב חדש

וכחברות צריך לאפשר להן לבנות את התא המשפחתי שלהן בנחת.

אפשר לשמור על קשר, וכשהם משתקעים יותר בזוגיות לחזור לצאת.

גם לנשואה בריא לצאת עם חברות.

בינתיים תתחברי לבנות שנמצאות איתך באותו סטטוס.

ותתחברי לעצמך ולקב"ה. זה חשוב...

ואולי תמלאי את היומן בדייטים

רווקה. רוב חברותי נשואות.

כשרק חברה אחת שלי התארסה היה לי ברור שהיא מתחתנת ונעלמת.

והיא הבטיחה לי שלא. וקיימה. אבל הקשר נהיה אחר. (והאמת שבמקרה הזה לאחר כמה שנים אני נעלמתי)

אבל בזכותה הבנתי משהו שמשמש אותי כבר הרבה שנים כשכל חברותי סביבי מתחתנות.

הקשר הוא אחר, גבולות הגזרה הם שונים. חייב להבין שהבעל והמשפחה קודמים לי. שאין שיחות של שעות ולא כזה גמישים להפגש וגם שיש נושאים חדשים שמעסיקים אותה.

אבל זה לא אומר שאני לא קיימת.

וברוך ה' זכיתי ולא מעט מחברותי הנשואות בקשר איתי. מי יותר, מי פחות... עם כל אחת למדתי ולומדת את גבולות הגזרה שלי ושלה.

זה אפפעם לא כמו ברווקות. זה שונה.

אבל זה לא בלתי אפשרי.

אני רק אציין, יש גם כאלה שהרגשתי שרק אני מנסה לשמור על קשר ולא נשארנו בקשר.

יש בחינות שברור לי שאני זאת שיכולה להיות יותר גמישה בהם. אבל אם אני יודעת שזה כן חשוב גם לצד השני - אני אשקיע את זה.

בסוף זה אחר! התדירות, הזמן, היחס. אבל זה לא בלתי אפשרי והרוב גם רוצות לשמור על קשר...

וגם אם הן מתעסקות יותר בגננת ובטיטולים, הן משתפות במה שמעסיק אותן ואני יכולה לשתף במה שמעסיק אותי. וזה לא סותר.

וכן יש כאלה שזה עובד יותר טוב ויש שפחות וזה הרבה עניין של אופי ומנטליות. אבל זה לא איזה גזרה משמיים. זה משהו שאפשר לשמור עליו רק בצורה שונה מבעבר.

בשנים הראשונות לחתונה עיקר העיסוק הוא במשפחה שבונים.. יש פחות זמן לחברות בגלל שהלוז משתנה.

אני למשל הייתי עם 2 צמודים בבית גרה בעיר אחרת, ורק עכשיו, 7 שנים מהחתונה, אני באמת מתפנה לחברות.. דיברנו ומדברות כל הזמן. ולי לעומת חברותיי הנשואות האחרות עוד  יש הרבה זמן לדבר כי בעלי עובד הרבה בשעות הערב. לפעמים איתן דווקא שומרת פחות על קשר, כי בבוקר עובדים אחהצ עם הילדים, בערב השכבות וכט ואז זמן עם הבעל או שנגמרים וישנים מוקדם...

אבל בגדול, אם משלבים בנוסף עבודה, עייפות, שגרה, תינוקות.. גם לאמא שלי אין לי את אותו הזמן מן הסתם כדי להיפגש.

פעם בחודש זה ממש הרבה בעיניי. גם כשהייתי רווקה וחברותיי התחתנו, היה לי ברור שזה לא יהיה אותו דבר מבחינת להיפגש וכו. נישואין לוקחים אותך למימד אחר מבחינת זמנים והתנהלות. גם כשזה בלי ילדים בהתחלה. וגם במגזר הלא דתי שאני באה ממנו. זה פשוט מתבקש לתעדף וזה לא מחוסר אהבה או רצון, יש יותר דברים לעשות כנשואה שלוקחים את הזמן והכח והאנרגיות..

כשהיתי מאורסת כל מה ששאלו אותי כל הזמן זה על החתן והחתונה ונמאס לי לדבר על זה, רציתי לדבר על דברים אחרים אבל זה מה שהחברות העלו...

בדרך כלל מאורסות זה כל מה שעומד להן בראש וגם אם מנסים ליצור שיח על משהו אחר, בסוף הן חוזרות לזה. הגיוני כמובן.

מעניין לשמוע שלא כולן ככה

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

הלב שלנו גדול מורכב

ולא תמיד הוא יודע להתמלא בדברים שאנחנו רוצים או חושבים שצריך

השמחה ברור שנמצאת

אבל השאלה כמה מקום היא מצליחה לתפוס

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

אבל השאלה מה האדם רוצה

והפותח רוצה שתהיה לו את ההתרגשות 

טבעיות ממש יפות, בניגוד לחומות שיער.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

גם שלך, בדרכים שונות אמנם.

כבר עבר, אבל תודה על הרגישות, חתול זמני נאמן.

וכחתול זמני, זה היה מקסים. אבל גם קצת עצוב, בשביל הדגים. אבל גם טעים.

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

אולי גם זה  יסורים...

בע"ה שלא נבוא לידי נסיון..

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

לגבר יפה להיות גבוהה

לעומת זאת אם היית אישה 1.9 סביר להניח שלא רק לא היית מקבל מחמאות היית מרגיש חוסר ביטחון על הגובה הזה

בוא נגיד שאני לא מאחלת לבנות שלך להיות 1.9

ההגובה הממוצע לאישה הוא 1.6

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה