אוף, צריכה להניח את זה איפשהו... פורום פתוח זה לא המקום הכי מוצלח אבל אתן חמודות...
גמילה של ילד ועבודת המידות של אמא.
גמלתי את הבכור המקסים שלי בקיץ מטיטול, זה בא ממני ולא ממנו, חשבתי שקיץ וחופש והריון זה הזדמנות טובה, לפני שנולד אח קטן. הוא היה בן שנתיים. הייתי מאוד סבלנית ונחושה והתהליך עבר בטוב, הילד למד המון מיומנויות, הגענו לימים שלמים בלי פספוסים. אבל הוא לא לקח אחריות על זה, תמיד אני הייתי צריכה להיות על זה וגם הייתי צריכה זמינות מלאה אליו כי הוא לא ידע להתאפק הרבה זמן וזה קצת בעייתי.
בקיצור, הגענו לתחילת שנה עם ילד שיודע להיות עם תחתונים ולעשות בשירותים בלי לפספס אבל לא גמול עדיין. החלטתי לשלוח עם טיטול בימים הראשונים ואחר כך (בתיאום עם המטפלת) לחזור לתחתונים. אבל אז הילד היה חולה אז גם בבית הוא היה עם טיטול וכשהבריא הוא סירב ללבוש תחתונים, לא רצה וזהו. ויתרתי. זאת הייתה עבודת המידות קשה מאוד, לוותר על תהליך של חודשיים, לוותר על סבלנות אינסופית על נקיון של פספוסים, והכל. וגם להודות לכל מי שאמר שהוא קטן מדי, לא בשל, אמא לילד בכור, כן גם אני בבכור שלי הייתי ככה וכו'... וואו כמה אגו שלי היה מעורבב שם בתהליך. זה היה קשה מאוד. זה נהיה קשה יותר לאורך החודשים הבאים כשראיתי איך כל המיומנויות שהוא רכש נעלמות לו, לגמרי. הוא היה יכול לפספס במגבת בחצי דקה שבין המקלחת להלבשה, הוא היה בכלל לא מודע ליציאות שלו. בקיצור כלום, כאילו הוא לא מכיר את המנגנון בכלל. אנשים מסביב הבטיחו לי שבפעם הבאה יהיה קל יותר והעבודה של הקיץ לא הייתה לשווא, אבל לא האמנתי להם כי ראיתי את הילד, כמה הוא חזר אחורה, כמה הוא שכח הכל.
ואני ילדתי ונהיה חורף ופשוט חיכיתי שהקיץ יחזור.
אבל הייתה בי מחשבה אולי כשאני בחופשת לידה תהיה לי יותר סבלנות? ראיתי כבר כמה הסבלנות חשובה... ויום אחד שבוע שעבר כשהילד ישב על הספה עם טיטול מלא ואז עשה עוד, ושלולית גדולה נוצרה על הספה, חשבתי לעצמי אם כבר ממילא לנקות פספוסים, אולי עדיף לנקות אותם מבחירה ולהרוויח משהו על הדרך? בדקתי תחזית, ראיתי עשרה ימים לא גשומים. הצעתי לילד שנלביש לו תחתונים והוא זרם. חזרנו לגמילה, ביום הראשון שעתיים עם שלושה פספוסים, ביום השני פספוס אחד ומהיום השלישי לא היו פספוסים בכלל, היו הרבה הצלחות וגם מודעות, רק גדולים הוא לא הוציא בשירותים עדיין אבל זה הגיוני כי יש לו טיטול בלילה ובבוקר חצי יום עד שחוזרים הביתה ואז עוד פעם טיטול אחרי המקלחת, זה יוצא משהו כמו ארבע שעות עם תחתונים ביום.
איזה כיף 
רציתי לעבור לימים שלמים, אבל המטפלת שלו לא זרמה בכלל, אחרי פסח כשנהיה חם היא מתחילה גמילה עם מי שרוצה, ושאני לא אדאג, יש לו הרבה זמן עד הגן. למי אכפת בכלל מהגן?! זה ממש לא הסיבה שאני חושבת לגמול אותו. פסח עוד חודשיים, בקצב הזה ובעזרת ה' הוא כבר יהיה גמול בפסח... הוא כבר בן שנתיים ותשע. האח הקטן שלו בגיל הזה יהיה באוגוסט שלפני גן עירייה... בקיצור, נמשיך בבית ושיהיה לנו בהצלחה. אבל התבאסתי נורא מהתגובה של המטפלת. וגם זה קצת תוקע שהוא חצי יום עם טיטול עדיין.
ושוב אני חושבת לעצמי, אולי אני עושה טעות? הרי גם בקיץ הרבה מהסביבה אמרו לי שזאת טעות ואני התעקשתי. ומה הלחץ? גם עכשיו זה בא ממני ולא ממנו. אולי הוא עדיין לא בשל? אולי נוותר ודי? דווקא עכשיו הוא לא מבקש לחזור לטיטול בכלל ואפילו אמר שהוא רוצה לנסות בגן גם לעשות בשירותים, אבל הוא לא ביקש ללבוש תחתונים, הוא יזרום עם מה שאני אחליט.
מפחדת ששוב האגו שלי מעורבב פה יותר מדי, מפחדת שהסבלנות שלי תיגמר או שהתהליך יהיה ארוך מדי וימשיך גם אחרי שחופשת הלידה תיגמר.
וגם מבואסת בכל פעם שאני קונה לו עוד שלוש חבילות טיטולים ב100 ש"ח...
