ומציע לפנות לדמות מקצועית שתעזור לעכל את זה, זה אתגר עצום וכדאי להסתייע כמה שאפשר

טיפול רגשי/ נפשי / משלים + זוגי

באנו לעשות סדר! 📣

אז מי זכאי?

משרת מילואים ששירת 30 ימים ומעלה מאז ה 7.10

לא ברצף, כן במסגרת צו 8.

גם אם אין לו ילדים והוא לא נשוי.

▫️

איך מתחלקים הפיצויים❓

▫️

♥️טיפול זוגי-

מיועד לטיפול משותף של משרת המילואים ובת זוגתו

ולא, אתם לא חייבים להיות נשואים. 😀

כולל כל סוג של פעילות זוגית שהמטרה שלה היא לחזק את הזוגיות אחרי התקופה הקשה בנפרד

כולל סדנת בישול, קרמיקה, ריטריט, טיפול זוגי אצל מטפל ועוד.

לא כולל! עיסוי, מסאז', יום ספא. 👎

▫️

♥️טיפול רגשי, נפשי או משלים-

מי יכול ללכת לטיפול?

משרת המילואים, בת הזוג (גם אם לא נשואים), ילדיו של משרת המילואים.

איזה טיפולים זה כולל?

הכל. כל מה שמטפל בנפש.

טיפול בתנועה, הדרכת הורים, רכיבה טיפולית, טיפול באומנות, גמילה מטיטולים, ייעוץ שינה, פסיכולוג, דיקור, פסיכיאטר, שיאצו, וואטסו וגם- עיסוי (מסאז').

אבל אמרת שלא כולל עיסוי/ מסאז'.. 🤔

לא כולל בטיפול הזוגי. את העיסוי/ מסאז' אפשר להגיש רק תחת הטיפול הנפשי/ רגשי/ משלים גם אם נעשה כטיפול זוגי.

הלכתם לעיסוי זוגי? תגישו את זה תחת הטיפול הרגשי.

▫️

▫️

חשוב לדעת❗️

מה לכתוב על הקבלות?

הקבלות חייבות להיות על שם משרת המילואים, בת זוג שנשואה לו, הילד של משרת המילואים.

אתם לא נשואים?

מגיע לך טיפול! רק תוודאי שהקבלה תהיה על שמו. שתקבלי את ההחזר.. 😉

אבל כמה יחזירו לי?

עד 1500 לכל אחת מהקטגוריות. אם תגישי פחות, תקבלי פחות.

הלכת לטיפול שיצא יותר מ 1500? לא תקבלי את מלוא הסכום. תקבלי בגג 1500.

אפשר להגיש כל קבלה בנפרד?

אפשר ללכת למטפלים שונים, בסוגים שונים, לכל אחד מבני המשפחה. בסופו של דבר כדאי להגיש את כל הקבלות יחד.

עד מתי זה תקף?

עד שנת 2026. קחו את הזמן, תראו מה באמת נכון לכם.

▫️

▫️

את ההחזרים מגישים ממש כאן למטה ⬇️⬇️⬇️

טיפול זוגי-

WizSupport Generated Forms

טיפול רגשי/ נפשי/ משלים-

WizSupport Generated Forms

▫️

לא עשינו לך סדר ויש לך עוד שאלות ??? 😮

😜

את מוזמנת לקבל עוד תשובות בדרכים הבאות

או - חייגי 1111 שלוחה 4, יענו לך חיילים מקסימים ממוקד המילואים שיוכלו אפילו לבדוק סטאטוס בקשה שכבר הגשת

או- תשאלי כאן בתגובות של הפוסט. מבטיחות לתת מענה מקצועי בלבד ❤

יואו איזה משמח!

אופ זאת תקופה פסיכית של החיים.. הלוואי שאתה וכל האלופים שלנו יעברו את זה בקלות ובמהירות! ותזכור תמיד שכל ירידה היא לצורך עליה.. אתה תצא מהסיפור הזה חזק פי כמה בעזרת ה יתברך

ראיתי בעוטף עזה בכבישים בהם אנשים נסעו יום יום לעבודה ולבית ספר כמויות לא נתפסות של נשק, משומש ולא משומש, וראיתי גופות.

ואחרי חודשיים איבדתי חבר ילדות קרוב.

אבל לקח זמן לכאב להגיע בהדרגה.

אבל אני בטוח שזה נותן לי בדיוק את הכלים להתגבר עליו.

במקום לספוג סלע בראש, קיבלתי הרבה אבנים קטנות לאורך זמן.

דאאיייי ה׳ יתברך יואו

הזיההה אין מילים

אני משתחווה לאנשים כמוך. כמה גבורה. לא יודעת איך עומדים על הרגליים אחרי כל החוויות האלו.

והמשפט האחרון… נורא.

אני מקווה שתמצא בך כוחות לטפל בעצמך. מגיע לך חיים מאושרים וטובים, עם עיכול הכאב עד כמה שאפשר.

בהצלחה גדולה

ומלאת גאווה והערכה.

ונקיא מתוכנו את כל מי שפגע בחוסן הלאומי ובאחדות.

כל מי שהתנגד לרפורמה המשפטית בצורה הזאת, וקרא למלחמת אחים, או להימנע ממילואים, וסירב להידברות עם הממשלה כי "לא מדברים עם נאצים" או שתמך בתקיפת מתפללים ביום כיפור, או שם בתרגיל צבאי את האחים שלנו בתור בימוי אויב

או לחלופין, מי שהאשים ללא בסיס גנרלים בשיתוף פעולה מכוון עם החמאס, או שאמר עליהם "שם רשעים ירקב" או שחשף אותם בגלל קרבה משפחתית למפגינים,

יתן על כח את הדין, נוקיע אותו ואת השיח שלו ונרחיק אותו מהחיים הציבוריים.

וגם אלה שמתנגדים להתגייס, זה לא פחות גרוע מסרבנות מילואים ואף גרוע מכך.

מי שעושה זאת מכוונה טובה אבל חשיבה מוטעית זה סיפור אחר לגמרי.

לאחרונה בציבור החרדי מציגים את שבט לוי כמי שלא לקח חלק בלחימה.

כמובן שזה לא נכון. משה נלחם בעצמו בעוג וגם החשמונאים.

יש כל מיני דרכים יצירתיות לגייס חלק מהחרדים.

זה נושא לדיון אחר בצמע (וגם כאן יכולים להיות מצבי קיצון של מי שלא יהיה מוכן לגשר על הפער)

(בכל מקרה, לא יודע אם כאן המקום לדיון ולכן לא ארחיב)

הבעיה היא לא רק הטעות בהלכה, אלא חוסר המוכנות לדאוג לחיי יהודים בארץ.

וזה לא שיקול פוליטי עכשיו, אלא פשוט מציאות שהרבה אנשים מחוץ לביתם ומשפחתם לאורך תקופה ומתקשים לתפקד בעוד מגזר מסוים חי כרגיל, בטח שיהיה כעס בציבור.

(יש גם אמירה שצריך להאריך שירות לכלל המשרתים כי צריך חיילים ואז עולה השאלה אם צריך חיילים כדי שנחיה כאן, למה כופים את התוספת רק על אלה שכבר משרתים ואחרים לא מצטרפים?)

ולהגדיר אחרת את הפטור או לתת מסגרות אחרות לחרדים לתרום לביטחון.

אם נבקש מהם עזרה ולא נכפה עליהם.

אני הייתי בעוטף עזה בתקופה שהאיזור עדיין היה איזור מלחמה ועדיין היו חורים בגדר בשביל לאבטח צירים על הגבול והכל היה מלא אמל"ח וגופות.

וזקא וארגוני הצלה חרדים עשו עבודה חשובה תוך סיכון חייהם.

והם הכינו לנו אוכל חם וחמין שחימם את הבטן והלב.

הייתי בגדודים שונים ובאיזורים שונים בארץ בזמן המילואים ובכל מקום חרדים הכינו לנו חמין לשבת שמאוד העלה את המורל.

מה גם שאני אפוטימי כי אחד מגדולי הרבנים החרדים שמאוד מקובל בפלגים השונים בציבור החרדי היה לוחם בגולני. קוראים לו הרב יגאל כהן.

יש כעת צ'אנס, אם עד סוף המלחמה לא יהיה שינוי אז יש פה בעיה קשה מאוד למדינה חפצת חיים.

והערה על המפצים כביכול:

א. האם יש יותר מתנדבים במגזר החרדי בזקא מאשר הפלג הירושלמי? אם לא, למה זקא מייצג ולא הפלג?

הרוב החרדי לא שם ולא שם.

ב. ביחס לדאגה לאוכל לחיילים וכד', אני לא חושב שחרדים עושים יותר מחילונים בקטע הזה, ממילא, זה לא סיבה לפטור. (תסתכל על הרשתות והמשפחות שתרמו אוכל ותראה שיש מכולם)

משמח שזה הביא להקלה גדולה מהמצופה,

יהי רצון שיהיה לך ולכל ישראל כוחות להתמודד

דבר שאני חושב עליו הבוקר וזה אקראי כמו שזה נשמע.

בהתחלה אפילו לא זכרתי איך קוראים לעצם הזו.

העצם הזאת שמאמינים שתישאר ולא משנה מה יקרה

שממנה הכל יתחיל מחדש ברגע מסוים על הזמן.

מה הדבר האחרון

הפרט הכי קטן ואקראי

משהו שלא שמים אליו לב אולי אבל הוא הכי מהותי בך

משהו שעליו הכל נשען

משהו שמחזיק אותך גם בלי לדעת

שלא משנה מה עוברים הוא נשאר

וישאר

תמיד

שגם עוד מיליון שנה כשהכל כבר יעלם ויתחדש בצורה שאי אפשר לדמיין הוא ישאר כמו שהוא

דבר שממנו תצמח מחדש

כולך תיוולד מחדש ממנו

חי בשביל להילחם ביום אחר

כנראה

שדה קרב כזה שלפעמים אתה מנצח לפעמים מפסיד אבל שדה קרב

כשאתה מפסיד אתה נסוג כמו במלחמה

מפסיד בקרב

וחי

וחוזר להילחם ביום אחר

כנראה שאין ברירה.

די פחדני האמת

כמו אדם שמשכנעים אותו בניגוד לרצונו

הוא יישאר באותה דעה בדיוק.

כמו הצביעות הדתית שמכפרת על חטא שיש לה חשק אליו בזה שהיא מגנה חטאים שהיא מתעניינת בהם.

כל אחד וכל דבר חוזר למקום

או שלא

החיים ממשיכים בשלהם כמו זרם

לוקחים אותך איתם

זה יכול להפתיע, להיות טוב להיות רע העיקר שקורה מה שקורה.

הזנחתי את הקריאה בזמן האחרון

צריך לחזור לזה

משמעת מתרופפת זה לא סימן טוב

קפה שני להיום

מירי המזכירה מספרת איך היה היום הראשון

אני מחייך משאיר קהל אחר שיאזין והולך להסתגר ולשמוע תכנים שונים

תוהה על שובניזם ושמרנות וכמה רע בן אדם יכול לצאת כי הוא מאחל לאמא שתגדל את הילדים שלה בעצמה ולא מטפלת אדישה עם טלפון בשביל שהיא תצא לעבוד.

כנראה שזה מורכב יותר או שלא

המהפכה התעשייתית מודל 2026

להפשיר במיקרו ולשלוח לגן

סיפור

לתקשר

בכתב, בעל פה, בתמונה, בסרט, בספר

כמו אלה שמצלמים את עצמם או את אותו דבר ואותו מקום כל יום באותו זמן במשך חודשים או שנים. אם תסתכל על אחת מהתמונות לא תבין כלום, גם אם תדפדף מהר.

אם לא תאט לא תבין

זה המשפט

יש סיפורים שהם לא עם דרמות גדולות הכל בפרטים הקטנים, כל מיני שינויים קטנים מזעריים ששמים אליהם לב לאט, מקרוב, לאורך זמן.

בסיפור בעל פה כבר אפשר להפליג רחוק, לערב דמויות, לפרט, להמציא, להגזים, לשנות. הכל תלוי במטרה להגיע לפנטזיה המוחלטת של המציאות האמיתית.

החיים הם רצף של מקריות, של תאונות, של היתקלויות שמרכיבות קשרים ומצבים עם אינסוף הסתעפויות אפשריות ואפשרויות. דלתות מסתובבות שנעקרות מהצירים באגרסיביות הגורלית של החיים. זה סיפור

החגים מגיעים וכמה סיפורים הם מביאים איתם

כמה סיפורים הם יביאו

כמה התניות כמה אהבה, שנאה, כעס, השפלה, בדידות, שמחה, געגוע הם מביאים איתם.

מישהו אומר לי שהחג האהוב עליו הוא סוכות כי כשהיה ילד בנה מחנה עם אבא שלו. כמה פעמים שמעתי משפט כזה שאין לו קשר לחג ועדיין הכי קשור אליו ומביא את כל המטען של החג עד שנמות.

יש סיפור על געגוע

איך שוקלים געגוע

היה לי פרופסור אחד זקן שהתאהב באישה אחת והם היו יחד אבל היא חזרה אל הארץ שלה, מעבר לים. הם לא נפגשו יותר אחרי שנפרדו וכל אחד המשיך בחייו. כששאלתי אותו איך הוא מעריך את הגעגוע אליה הוא ענה 7 קילו ו-600 גרם בערך.

לא הבנתי והפרופסור לקח אותי לעלית הגג.

הראה לי את כל המכתבים שנשארו בפינה קרועים ואמר לי

לאורך השנים כתבתי לה המון אבל לא שלחתי מכל מיני סיבות.

כל ערימת הדפים הזאת שאתה רואה כאן, אם תרים אותה ותשקול אותה תגיע ל-7 קילו ו-600 גרם ככה זה היה הבוקר.

זה משקל הגעגוע שלי אליה והוא גדל מדי יום ורגע.

החגים יכולים להיות כבדים אבל יש בהם מטען שמספר משהו גם אם הוא רע וגם אם טוב זה אנחנו וחלק מהחיים. זה לא דת ולא הלכה ולא תורה גם זה חלק מזה. זה נמצא בכל דבר וכל רגע.

עכשיו לקרר בירות לעבור בחנות ולהביא וויסקי בדרך לבית ולצלול לערב עם ספר או סרט ולצאת מהפיוטיות הזאת

שרק הולך ומקצין את עצמו באיזו מערבולת שמכניסה אותך עמוק יותר ויותר במעגלים רחבים.

כמו אפקט הפרפר טעות קטנה בגיל צעיר הופכת להיות אסון בקנה מידה היסטורי כמה שנים אחר כך.

עצימת עיניים קטנה וזהו

תוסיפו לזה את עייפות החומר והזקנה שקופצת עליך מגיל 37 והלאה כמו איזה חיידק טורף שמתעלק עליך ויש מתכון מושלם.

מבט אחד במראה בבוקר כבר לא סלחני

בטח אחרי ערב של בירה וחצי ליטר של משהו חזק יותר הכל מרגיש הרבה יותר כבד לתפעול

זה לא מה שהיה

אז המלחמה נמשכת בכל הכוח כמו שבוקובסקי אמר

כל עוד אפשר תרביץ

מחפשים את האהבה עצמה לא אחרת שאוהב אותה.

נשמע עמוק אינטיליגנטי אבל לא יודע כשזה לא פשוט זה לא זה.

בסוף אתה כאן היא מחייכת אליך כי מי באמת יושבת בבית קפה עם מחשב ללמוד? הכל הצגה בשביל לצאת קצת וליצור קשר כלשהו אבל זו סימולקרה היא לא באמת מפלרטטת איתך.

גם אם כן זה כבר לא הענין

שני טיפוסים בעיר הגדולה שמחליפים כמה מילים ומימיקה מסוג מסוים כמו בסרט של גודאר שזה מאוד פשוט וטבעי.

המרחב הזה גם יכול לזמן אליו כל מיני שיחות ועניינים משלו.

תיאוריות לתוך החיים ולמי אכפת.

אכניס שישייה למקרר

והוא מנסה

לשמור על איזה ניצוץ של משהו

והכל בתוך מערכת עסקית של מפעל עם תזרים רציני

וזה מנווט יפה וחכם בין קווים מקבילים כמו פסי רכבת לאופק הדדי

היא מחייה אותו משם באיזה משהו חדש ומרגש שהביאה אישה אמיתית וזה עושה לה טוב כמו שלו זה עושה טוב רק ממקום שונה.

הוא דואג שיהיה כל מה שצריך

חסר מדף שם

הכיור מלא

הכל נשחק יש חוסר מהותי כי זה לא נבנה נכון ואז מתחילה עבודה

ואיזה שטויות זה עבודה

יעוץ זוגי טיפול

כמה רומנטי זה להתאמץ על מלאכותיות של קשר

איזה חיים יש לזקן שמנשימים?

לא מאמין בחרא הזה וזה גם לא ענין של אמונה.

ואז יש איזה סערה שמזיזה הכל

אותה אותו

וזה סבבה

אין סטריליות וואקום

ולא מתרגש מזה

נותן לזה יחס משתעשע עם הסופה הזאת

וחוזר

וגם היא רואה ולומדת

צריך את הגמישות לצאת בשביל למצוא חזרה את הדרך להיכנס גם אם זה ממקום אחר

כמו איזה גנב בתוך מבוך של כספות

הכל מלא ונוצץ בטח מרחוק והוא יודע בדיוק מה הוא עושה ואיך

נוגע ללב

ועדיין שהמוח ישלוט ישים את המושכות עליה ויחזיק קרוב

גם אותה וגם את מי שצריך

וברתימות האלה מתקדמים

זה כמו ריקוד

כמו מוזיקה קלאסית בתחילת סרט שואתי עם רקע של דרזדן המופצצת בהתחלה בסוף היא כמו אישה שיודעת בדיוק איך לחזור לעצמה כזאת חתיכה היום

רק לתת לה בטחון ולדאוג למה שהיא צריכה

אני יוצא איתם טיולים וכל מיני צועדים בעיר

מגלים מקומות חדשים

איזה הרפתקה זה לילד לצעוד ככה לגלות עוד דרך למקום מוכר

ולא משנה כמה הדרך ארוכה אם היא חדשה אז היא נקראת דרך קיצור

וזה מהעיניים שלו

מגיעים לאיזה גן משחקים חדש התרגשות

סצנה שלמה של הורים שאני נמנע ממנה גם אם זה אומר שאקפוץ ואשחק איתם בכל המתקנים אם צריך.

מסתכן באירוע לב אבל התחלתי להתאמן אז נשרוד בינתיים.

ויש אמא שגם כנראה לא מתאים לה והיא מתחילה לדבר איתי

ואני עונה

מדי פעם נעלמים לראות מה ומי צריך עזרה

וממשיכים מתוך הבנה הדדית של המחיר שיש

הפרעות קשב חיצוניות לחיים

וכנראה שלא ניפגש יותר אבל זה היה נחמד

ומחיה בדרך שלו

מרגש משהו אפילו

ריגוש לעניים

כמו סיפור שעוד לא נכתב מאיזה במאי סוג ז' על תסריט רומנטי דהוי

ואז יוצאים חזרה

כל אחד קיבל את הדופמין שלו להיום

וככה החיים מזמנים לך בדיוק מה שצריך רק לשים לב

ליופי הפשוט שעוטף אותך

מחלקים שוטים של אלכוהול בכניסה?

שנדע שאין באמת למי להצביע כאן?

רק המילה הזאת מדגדגת לי ביד ללכת להביא בירה

כל סיטואציה חברתית אבל זה השיא

הכל אותו דבר וזה ראי העולם והחברה והאהבה

יחסים בין בני אדם

הבטחות בלי כיסוי

חיבורים ונישואים מתוך אינטרס ענין אידיאלים עמוקים

ממש אחד לאחד סיפור האהבה המושלם

כל המוטיבים כאן וחזק עד הפירוק המוחלט שיבוא כי שם יש תאריך תפוגה או פירוק יזום.

אלה רוצים הכל בלי לתת כלום

אלה נותנים הכל בלי לקחת

בינתיים הילדים צורחים

ההתחלה שהיתה חלקה מתחילה לרעוד

אולי נעזוב אותה ונתחבר להיא

הכל אותו דבר

שומע כנסיית השכל דברים בלחש

הדבר היחיד שיחזיר לשפיות

אעבור לרוסיה

אפילו הנשים (המהממות) שם עם אופי בנוסף

תתחבר להיא. כן. פששש

לעשות ככל אשר יורוך

תראי את גפני נשבר הלב

יש פה הקבלה אחד לאחד

או שטויות של מגזרים.

זה רחוק ממני ומיותר.

תשחרר מה שמיותר לך.

אתה מתעסק באנרגיה כלואה ומבוזבזת.