ומציע לפנות לדמות מקצועית שתעזור לעכל את זה, זה אתגר עצום וכדאי להסתייע כמה שאפשר

טיפול רגשי/ נפשי / משלים + זוגי

באנו לעשות סדר! 📣

אז מי זכאי?

משרת מילואים ששירת 30 ימים ומעלה מאז ה 7.10

לא ברצף, כן במסגרת צו 8.

גם אם אין לו ילדים והוא לא נשוי.

▫️

איך מתחלקים הפיצויים❓

▫️

♥️טיפול זוגי-

מיועד לטיפול משותף של משרת המילואים ובת זוגתו

ולא, אתם לא חייבים להיות נשואים. 😀

כולל כל סוג של פעילות זוגית שהמטרה שלה היא לחזק את הזוגיות אחרי התקופה הקשה בנפרד

כולל סדנת בישול, קרמיקה, ריטריט, טיפול זוגי אצל מטפל ועוד.

לא כולל! עיסוי, מסאז', יום ספא. 👎

▫️

♥️טיפול רגשי, נפשי או משלים-

מי יכול ללכת לטיפול?

משרת המילואים, בת הזוג (גם אם לא נשואים), ילדיו של משרת המילואים.

איזה טיפולים זה כולל?

הכל. כל מה שמטפל בנפש.

טיפול בתנועה, הדרכת הורים, רכיבה טיפולית, טיפול באומנות, גמילה מטיטולים, ייעוץ שינה, פסיכולוג, דיקור, פסיכיאטר, שיאצו, וואטסו וגם- עיסוי (מסאז').

אבל אמרת שלא כולל עיסוי/ מסאז'.. 🤔

לא כולל בטיפול הזוגי. את העיסוי/ מסאז' אפשר להגיש רק תחת הטיפול הנפשי/ רגשי/ משלים גם אם נעשה כטיפול זוגי.

הלכתם לעיסוי זוגי? תגישו את זה תחת הטיפול הרגשי.

▫️

▫️

חשוב לדעת❗️

מה לכתוב על הקבלות?

הקבלות חייבות להיות על שם משרת המילואים, בת זוג שנשואה לו, הילד של משרת המילואים.

אתם לא נשואים?

מגיע לך טיפול! רק תוודאי שהקבלה תהיה על שמו. שתקבלי את ההחזר.. 😉

אבל כמה יחזירו לי?

עד 1500 לכל אחת מהקטגוריות. אם תגישי פחות, תקבלי פחות.

הלכת לטיפול שיצא יותר מ 1500? לא תקבלי את מלוא הסכום. תקבלי בגג 1500.

אפשר להגיש כל קבלה בנפרד?

אפשר ללכת למטפלים שונים, בסוגים שונים, לכל אחד מבני המשפחה. בסופו של דבר כדאי להגיש את כל הקבלות יחד.

עד מתי זה תקף?

עד שנת 2026. קחו את הזמן, תראו מה באמת נכון לכם.

▫️

▫️

את ההחזרים מגישים ממש כאן למטה ⬇️⬇️⬇️

טיפול זוגי-

WizSupport Generated Forms

טיפול רגשי/ נפשי/ משלים-

WizSupport Generated Forms

▫️

לא עשינו לך סדר ויש לך עוד שאלות ??? 😮

😜

את מוזמנת לקבל עוד תשובות בדרכים הבאות

או - חייגי 1111 שלוחה 4, יענו לך חיילים מקסימים ממוקד המילואים שיוכלו אפילו לבדוק סטאטוס בקשה שכבר הגשת

או- תשאלי כאן בתגובות של הפוסט. מבטיחות לתת מענה מקצועי בלבד ❤

יואו איזה משמח!

אופ זאת תקופה פסיכית של החיים.. הלוואי שאתה וכל האלופים שלנו יעברו את זה בקלות ובמהירות! ותזכור תמיד שכל ירידה היא לצורך עליה.. אתה תצא מהסיפור הזה חזק פי כמה בעזרת ה יתברך

ראיתי בעוטף עזה בכבישים בהם אנשים נסעו יום יום לעבודה ולבית ספר כמויות לא נתפסות של נשק, משומש ולא משומש, וראיתי גופות.

ואחרי חודשיים איבדתי חבר ילדות קרוב.

אבל לקח זמן לכאב להגיע בהדרגה.

אבל אני בטוח שזה נותן לי בדיוק את הכלים להתגבר עליו.

במקום לספוג סלע בראש, קיבלתי הרבה אבנים קטנות לאורך זמן.

דאאיייי ה׳ יתברך יואו

הזיההה אין מילים

אני משתחווה לאנשים כמוך. כמה גבורה. לא יודעת איך עומדים על הרגליים אחרי כל החוויות האלו.

והמשפט האחרון… נורא.

אני מקווה שתמצא בך כוחות לטפל בעצמך. מגיע לך חיים מאושרים וטובים, עם עיכול הכאב עד כמה שאפשר.

בהצלחה גדולה

ומלאת גאווה והערכה.

ונקיא מתוכנו את כל מי שפגע בחוסן הלאומי ובאחדות.

כל מי שהתנגד לרפורמה המשפטית בצורה הזאת, וקרא למלחמת אחים, או להימנע ממילואים, וסירב להידברות עם הממשלה כי "לא מדברים עם נאצים" או שתמך בתקיפת מתפללים ביום כיפור, או שם בתרגיל צבאי את האחים שלנו בתור בימוי אויב

או לחלופין, מי שהאשים ללא בסיס גנרלים בשיתוף פעולה מכוון עם החמאס, או שאמר עליהם "שם רשעים ירקב" או שחשף אותם בגלל קרבה משפחתית למפגינים,

יתן על כח את הדין, נוקיע אותו ואת השיח שלו ונרחיק אותו מהחיים הציבוריים.

וגם אלה שמתנגדים להתגייס, זה לא פחות גרוע מסרבנות מילואים ואף גרוע מכך.

מי שעושה זאת מכוונה טובה אבל חשיבה מוטעית זה סיפור אחר לגמרי.

לאחרונה בציבור החרדי מציגים את שבט לוי כמי שלא לקח חלק בלחימה.

כמובן שזה לא נכון. משה נלחם בעצמו בעוג וגם החשמונאים.

יש כל מיני דרכים יצירתיות לגייס חלק מהחרדים.

זה נושא לדיון אחר בצמע (וגם כאן יכולים להיות מצבי קיצון של מי שלא יהיה מוכן לגשר על הפער)

(בכל מקרה, לא יודע אם כאן המקום לדיון ולכן לא ארחיב)

הבעיה היא לא רק הטעות בהלכה, אלא חוסר המוכנות לדאוג לחיי יהודים בארץ.

וזה לא שיקול פוליטי עכשיו, אלא פשוט מציאות שהרבה אנשים מחוץ לביתם ומשפחתם לאורך תקופה ומתקשים לתפקד בעוד מגזר מסוים חי כרגיל, בטח שיהיה כעס בציבור.

(יש גם אמירה שצריך להאריך שירות לכלל המשרתים כי צריך חיילים ואז עולה השאלה אם צריך חיילים כדי שנחיה כאן, למה כופים את התוספת רק על אלה שכבר משרתים ואחרים לא מצטרפים?)

ולהגדיר אחרת את הפטור או לתת מסגרות אחרות לחרדים לתרום לביטחון.

אם נבקש מהם עזרה ולא נכפה עליהם.

אני הייתי בעוטף עזה בתקופה שהאיזור עדיין היה איזור מלחמה ועדיין היו חורים בגדר בשביל לאבטח צירים על הגבול והכל היה מלא אמל"ח וגופות.

וזקא וארגוני הצלה חרדים עשו עבודה חשובה תוך סיכון חייהם.

והם הכינו לנו אוכל חם וחמין שחימם את הבטן והלב.

הייתי בגדודים שונים ובאיזורים שונים בארץ בזמן המילואים ובכל מקום חרדים הכינו לנו חמין לשבת שמאוד העלה את המורל.

מה גם שאני אפוטימי כי אחד מגדולי הרבנים החרדים שמאוד מקובל בפלגים השונים בציבור החרדי היה לוחם בגולני. קוראים לו הרב יגאל כהן.

יש כעת צ'אנס, אם עד סוף המלחמה לא יהיה שינוי אז יש פה בעיה קשה מאוד למדינה חפצת חיים.

והערה על המפצים כביכול:

א. האם יש יותר מתנדבים במגזר החרדי בזקא מאשר הפלג הירושלמי? אם לא, למה זקא מייצג ולא הפלג?

הרוב החרדי לא שם ולא שם.

ב. ביחס לדאגה לאוכל לחיילים וכד', אני לא חושב שחרדים עושים יותר מחילונים בקטע הזה, ממילא, זה לא סיבה לפטור. (תסתכל על הרשתות והמשפחות שתרמו אוכל ותראה שיש מכולם)

משמח שזה הביא להקלה גדולה מהמצופה,

יהי רצון שיהיה לך ולכל ישראל כוחות להתמודד

כי סערה

כי חורף וגשם ולבד

זה למה

והיא יודעת לעצור את זה

היא תופסת אותי חזק

מחזיקה אותי בתוך כל הסחרור הזה

היא מזכירה לי לנשום

מזכירה לי שיש אותי

שאני טובה

ואהובה

כשכולם שונאים אותי

ואני בעיקר

היא לא

היא מזכירה לי כל מה שנכון בי

וטוב

זה למה

היא משכנעת אותי שיש עוד טוב בעולם

משכנעת אותי שאני בעצמי זה טוב

משכנעת אותי שכדאי להשתכנע

וזה עובד לה

לעזאזל

זה עובד לה 

ועכשיו מה

היא שואלת

עכשיו ריק

אני עונה

עכשיו כלום

סתם

מגעיל

לא נורא

וזה הכי נורא

שלא נורא 

זה טוב להרגיש לא אהובה. זה מחזיר לי את עצמי.

זה עוזר לי לחזור לאמת האובייקטיבית.

גם כן האולפנה המטומטמת הזאת. אני לא יכולה להגיד "הריני מוחלת וסולחת". לא רוצה לשקר.

אבל עצוב שעדיין לא הצלחתי להוריד את הבוץ הזה מהלב.

פעם הלב היה עטוף קבוע בחומר כזה אמוני שכל הבוץ פשוט היה מחליק. לא היה מצטבר.

אני צריכה השרייה במים, לא ניקיון נקודתי. אבל איך...

אבא אבא אבא,
 

לפעמים יש לי כוח לכתוב מגילה.

אבל מי יקרא?

אני בטח לא.

איזה תועלת תהיה לזה?

לא יודע.

ולפעמים נמאס לי.

ואני רוצה רק לכתוב שתי מילים - "נמאס לי". "אני שבור".

אבל מי יקרא?

אני בטח לא.

איזה תועלת תהיה לזה?

לא יודע.

תודה על ספירת העומר,

על עבודת התיקון.

תודה על ייסורי מצפון כשאשמע מוזיקה

זה מוזר שאני מחכה להם?

אני מחייך ושמח וכמעט מדלג ברחוב ולשם שינוי זה לא פייק זה לא שקר.

ועדיין אני מחכה לכאב ואני רוצה בו.

אני חושב אם מותר לי, שאנשים רבים פשוט נופלים מהסתירות האלה ונעצבים לגמרי.

אני יודע היום שבעבודה עדינה הם יכולים להיות חלקים משלימים,

תעזור לי לגלות את התורה הזאת איך אני עושה את זה.

אבא תעזור.

איך אני עדיין שקוף?

איך שנים עוברות ואני עדיין שקוף?

עדיין לא מובן?

זה גזירת גורל?

קמתי בבוקר היום והחלטתי שלא אכפת לי.

החלטתי שאם אנשים גם ככה חושבים שגיליתי את האור ומצאתי את אלוהים - אין טעם להתווכח איתם.

אני לא אחראי על הבורות שלהם, על צרות האופקים והמחשבה המזוהמת שלא מאפשרים להם לראות שמאז ומעולם אלו היו צדדים משלימים.

אצלי? לא רק אצלי. זה מפתח לנפש נבוכה. אחת כזאת שיש לה סיבות אמיתיות לא האכלו לי שתו לי הרגיל. אולי לצפות מהם להבין זו דרישה מגוזמת.

אולי לא לדון אותם לכף זכות זה עוול.

אבל היפוך היוצרות הזה לא הוגן ולא נתפס. פתאום אני הנורמלי והם המוזרים? אני העקבי והם המעורערים?

אדם קרוב אצל עצמו כמו שלי יש הסברים לגבי עצמי, כאלו שהתפתחו בזהירות עם השנים ושוב בזהירות נהרסו ושוב בזהירות כפולה נבנו, אני בטוח שגם להם יש.

איך מבין כל הדברים הכי הזויים בעולם שלא מוציאים אותי מדעתי דווקא זה הכי מועד להיות כן להיות כזה? אולי התשובה בגוף השאלה אולי כי זה לא דבר כזה הזוי.

(2)

"אני לבד יושב לי וחושב לי היכן אהבתי היכן טעיתי מה לא נכון עשיתי שכך פגעה היא בגאוותי"  - האם כותב את זה אדם מיוסר או ילד בן 6?

האם זה חולשה או חוזקה לתת לעצמי לגיטימציה לוותר לעצמי ולהניח לעצמי לפגוע בעצמי כמו שאני משתוקק?

(3)

אני תפילה גם כשאני לא מדבר אל אלוהים או על אלוהים.

מה שאנשים סולדים ממנו בשם הצביעות הוא בדרך כלל ההופעה היותר עליונה של היחידה שבנפש. לא פתחתם ספר?

(4)

די. אני דובר כמה שפות.

אף אחת לא שוטף.

ומבין עוד כמה.

באופן מספיק טוב.

זה ברכה? זה קללה? זה קבוע? זה משתנה?

זה בכל מקרה כואב.

להיות אמפתי בכמה שפות זה כואב.

לכעוס בכמה שפות זה כואב.

להרגיש בכמה שפות זה מציף.

זה לא תמיד נסבל טוב.

אני לא רוצה לא לומר וגם לא לשמוע משפטים שמתחילים ב

"הנה, אני אומר/ת את זה... "

פערים ותהומות

התחושה שמשהו בי לא מאמין לי. התחושה שמשהו בחברה ובסביבה לא מאמין לי. אני לא יודע אם זה מפתיע או מובן. כאשר שנים אני אומר בפה "אני בסדר" "אני טוב" והגוף משדר ההפך, ואני מבין שחושדים אני מבין שיודעים ש"בסדר וטוב" זה רחוק מהאמת שמתחוללת פנימה. אבל אני לא חושב שאני בכלל מתאמץ להסתיר את השדר של הגוף. להפך בתוכי אני רוצה שישמו לב לצעקה האילמת של המצוקה גם כשאני לא יכול לדברר אותה - בכל אופן ככה חייתי ונשאר מזה מה שנשאר מהמנהגים המורגלים והטבעים המגונים.

אבל אני שואל, עכשיו? מה רואים בי? גם עכשיו זה אותו דבר? כי עכשיו כשאני אומר "בסדר" ו"טוב" אני מתכוון לזה בכל כולי בגוף ובנפש, ואני מרגיש סנכרון בין הגוף והנפש. האם זה לא נראה ככה? 

אולי, אם היית מתחיל רק ב"התחושה שמשהו בסביבה לא מאמין לי" הייתי מבין, אבל אמרת "משהו בי לא מאמין לי" - איפה המשהו הזה נכנס?

במעשים.

אז הנה לך השכל מהסביבה.

מה?

אתה אומר "אני מרגיש טוב" + ואתה משדר "אני מרגיש טוב" =שלב א': הושלם.

אבל אתה מחכה בנוסף ללהגיד "טוב" ולשדר "טוב" -- לפעול "טוב". שהפעולות שלך יעידו עליך שאתה בטוב. ואולי זה גם מה שהסביבה מחכה.

אז שלב ב'?: בתהליך.

אם אעשה טוב אתה תאמין לי? - כן.

יהיה חיזוק חיובי בלתי נמנע בחלקים מודעים ולא מודעים של התפיסה העצמית במוח שלך. בראש ובראשונה זה אתה שמחכה ומצפה לזה מעצמך, גם בלי מילים.

אז למה זה עדיין לא קורה?

- עדיין יש מעידות.

אי אפשר לפעול טוב לצד המעידות?

- בוודאי שאפשר וזאת התכלית המטרה והכוונה.

אז למה זה לא קורה?

- מילה אחת: יאוש. אתה צריך להילחם בחיזוק השלילי הבלתי נמנע של התפיסה עצמית בגלל המעידות, בירידת המוטיבציה לפעולה וההתרוקנות ממשמעות ותוכן.

אז מה העבודה שלי עכשיו?

- להבין שאין יאוש בעולם כלל.

רבה רבה רבה, אבא אבא אבא.

אולי יש תקווה.

תפילה.

המחזה לא נכתב היום.

גם כשהוא עולה היום על במת התיאטרון

באיזה עיבוד שהוא ביחס למקור

בין באופי בין בשפה

המחזה הזה הוא סיפור ישן.

גם אם זאת הפעם הראשונה, שאתה - הצופה, צופה בו

זה בכלל לא משנה

ההצגה לא חדשה

הכתיבה ישנה עוד יותר

והסיפור הוא אותו סיפור חוזר.

רק אתה שונה פה

ותן לי לגלות לך סוד -

ההצגה לא עולה על הבמה בשבילך

שום פיפס לא נעשה לכבודך גם אם שילמת 1000 שקל על מקום vip

אתה סיפור חוזר בעצמך

בא והולך ומקומך יוחלף

והצופים האמיתיים - השחקנים שעל הבמה

ידקלמו מחזה אחר מול הגרסה האחרת שאתה

כי הסוד נכון גם לגבי אלו -

ההצגה לא נכתבה בשבילם

ולא מוצגת בזכותם

שום פיפס לא משכנע שיש להם משמעות שאינה זניחה

בתרומה לשעשוע הגדול

המשחק האולטמטיבי של העולם

או אלוהים

או אדם אחד שבאמת משנה בעולם

או לאלוהים. 

אנטיתזה? - לא היה כלום כי אין כלום

"אני אוהב לדבר איתך", "אני אוהב להקשיב לך".

אפילו כשאני לא מבין כל מה שאתה אומר, וגם כשאני יודע שאתה בעצמך לא מבין כל מה שאתה אומר.

אפילו כשאני לא מסכים איתך, וגם כשאני יודע שאתה טועה.

אפילו כשאני חושד שאתה לא מדייק, וגם כשאני יודע שאתה משקר.

"אני אוהב לשמוע אותך", "אני אוהב להשמיע אותי לך"

____

סוף עונה

מחזור - חג. התחלה - סוף. עוד - עוד - עוד. שוב - שוב - שוב.

אין חדש.

סוף שנה

חשבתי שמשהו יקרה השנה, חשבתי שאני אמות השנה.

או שלכל הפחות סבתא תמות השנה. לא חשבתי שהיא תשרוד עוד שנה כזאת, במסכנות כזאת ובכאב כזה. כבר מתפתח בי חשק למות לפניה. 

חשבתי שמשהו יקרה השנה, 
חשבתי אולי אפילו אני לפני שאמות, אספיק לחיות השנה.

לא חייתי השנה.

חשבתי שמשהו יקרה השנה, 
חשבתי אולי אחי יתארס.

יתחתן.

יעשה קצת נחת רוח להורים

ולסבא

וסבתא

שעוד חיים.

הקטנה שבצרות שלו זה שהוא לא התחתן השנה.

באמת ובתמים חשבתי שיקרה משהו השנה!
שהטרגדיה תדפוק על הדלת

(אפילו שבדקתי את המזוזה),

שהחרמש של השטן יצנרר מישהו שאני מכיר למכונת הנשמה,

בתפילה אסורה שזה יהיה אני, ובתקוות חטאת לתוספת אופיום לווריד בפנטזיה.

אבל לא.

לא קרה כלום.

כלום.

אין חדש תחת השמש.

רק עוד אח של חבר מת בעזה

ועוד חבר שנפצע בלבנון.

כמה רסיסי טילים מתפצלים שנפלו בשכונה

ומלחמה אין סופית שהפכה כבר לשגרה.

אבל חוץ מזה, אני נשבע - כלום!
עוד כמה משפחות אבלות וכמה חיילים שנכנסו לדיכאון

נפשם קורסת פנימה,

כמה מרשמים חדשים לגראס

כמה עסקאות מפוקפקות של אופיאטים,

אבל חוץ מזה עולם כמנהגו נוהג.

עד מתי?

כמה אהבה יש בך כלפי אבא יקר

וכמה מתיקות בדיבור אחד בלי גבול ומספר

וכמה נחמה אמצא בך

משהו קורה

מתבשל

מתרקם

שומע קינג קרימזון וחושב על עוד חליל צד

לנשוף ככה לתוך המסדרון הזה ולהוציא כזה צליל נקי ויפה

אסוציאציות כאלה משמחות אותי

בית המשפט שלהם שיר ארוך ומעולה נוגד את כל המוזיקה מהיום בערך שגם היא סבבה אבל בדרכה

וזה סימבולי שזה השיר כי הוא מבשר משהו וזה מתקרב

שיהיה טוב