טבעית ושלא תרגישי שלא נעים לך מאמא שלך או מבעלך.

בלידה הקודמת עשו לך חתך יזום? זה הרבה קשור לסוג העור תפרים שמים הרדמה מקומית.

בכשר ללידה בשכיבה אם את בלי אפידורל אפשר להיות חופשיה עד צירי הלחץ  ואז לעלות על המיטה או ללדת בתנוחה אחרת אם זורמים איתך.

בלידה הקודמת התלבטו אם אני צריכה חתך ובסוף כן חתכו

אבל המיילדת אמרה שלדעתה הלידות הבאות לא אצטרך (הלוואי!!)

אבל אני לא בונה על זה, ומתכוננת נפשית גם למקרה שיהיו תפרים

גם כשאני לא בטוחה שארצה לידה טבעית?

ויכול להיות שאתחרט באמצע ואקח אפידורל?

זה לא הרגיש לה מוזר שמישהי זרה נמצאת איתך בסיטואציה כל כך אישית?

זה שונה ממיילדת

ואיפה אני יכולה לחפש? לא מתמצא בכלל

למעשה, עשיתי איתה פגישה מקדימה וגם שיחת טלפון ארוכה ממש. והרגשתי שאנחנו מכירות.

ובזמן הלידה היה לנו חיבור טוב והיא היתה לי משמעותית הרבה יותר מהמיילדת.

אני ממליצה אם את מוצאת מישהי בראש שלך שאת מרגישה איתה נח וחיבור בסיסי בשיחה ואו בפגישה מקדימה.

את יכולה לשאול ולקבל המלצות דרך חברות/ קבוצות וואטצאפ/ לכתוב פה אזור..

בהצלחה

היא תרמה המון לזה שהיתה לידה טבעית, והרגיעה ותווכה מול הצוות

אבל יצאתי עם חוויה לא טובה מהנוכחות שלה

כותבת את זה כדי שתדעי שזה גם דבר שיכול לקרות 

ושצריך לדעת לומר בזמן אמת אם לא מתאים לך הנוכחות שלה

הרגיש לי חדירה לפרטיות, מילא המיילדת חייב, אבל עוד מישהי לא קשורה?

 ולא רציתי שאדם זר יגע בי

מצד שני, הייתי עם אפידורל אז הייתי יותר מפוקסת

אבל בעצם-גם לפניו לא ככ שיתפתי איתה פעולה

(יכולה לפרט יותר באישי)

מבחינתי היא יותר משמעותית מהמילדת

אני מרגישה שהיא עוזרת לי ללדת כפשוטו,

היא עושה איתי תרגילים ונמצאת איתי בנוכחות ובהבנה של מה שאני צריכה כדי ללדת.

לא יודעת איך יולדים בלי דולה😅

עשינו מפגשי הכנה לפני זה

אצלי זה קצת שונה, הייתה לי חוויה מעולה עם האפידורל

אבל בלידה אחרי הוא לא ממש עזר

ואני גם מתלבטת. לא יודעת איך יתפתח הפעם אבל לפני זה היה ילוד יזום

כבר לקראת הלידה ועוד לא יודעת מה לעשות 

את התינוק זה באמת מדהים.

ילדתי את כולם בלי אפידורל אז אין לי למה להשוות  גם אצלי הלידות קצרות לדעתי זה היה לי משמעותי בללדת בלי אפידורל.

אני הייתי עושה הכנה טובה לפני וזורמת בהתאם למצב. ממש ממליצה על לידת מים בעיקר אם אין לך מלווה פעיל זה עוזר להתמודד עם הצירים בלי עזרה חיצונית (של לחיצות וכו).

אשמח לשאול אם זה בסדר (תרגישי חופשי לא לענות אם לא מתאים לך)

הוצאת את התינוק בלידת מים?

אם לא- אז באיזו תנוחה זה אפשרי?

איך עשית את זה?

לא הייתה איתך מיילדת?

אמאלה

בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל, בלידה השניה רציתי אבל היא הייתה כ"כ מהירה שלא הספיקו... ולמפרע, ממש שמחתי, כי ההתאוששות הייתה הרבה יותר קלה. בלידה השלישית רציתי בלי, אבל סבלתי כ"כ הרבה שעות שבסוף החלטתי שכן....

המסקנה שלי, לבוא פתוחה לאפשרויות. יכול להיות שהלידה תתארך ותצטרכי אפידורל, ויכול להיות שלא... 

אני ילדתי פעמיים בלי אפידורל, ונחתכתי/ נקרעתי. החתך לא מורגש במהלך הציר

אחרי זה תופרים עם הרדמה מקומית

בעיניי אמא שלך היא לא שיקול, מחילה

אמא שלי סבלה בלידה הראשונה שלי ונלחצה/ הלחיצה אז בלידה השנייה לא קראתי לה שתבוא במהלך הלידה. זה לא שיקול ללקיחת אפידורל בעיניי במיוחד אם סבלת מכאבים ותופעות..

מציעה ללכת בראש פתוח. יתאים בלי אחלה

לא יתאים תקחי

אבל שהשיקול יהיה את בלבד. בעלי היה איתי בביהח האמת אבל לא נכח ממש בחדר בלידה.

חמתי ליוותה אותי ב2 הלידות והיה מעולה, אבל לא מתאים לכל אחת כמובן 😅

וזה שאת כותבת שהוא מפחד שלא תקחי אפידורל

אני חושבת שמה שהוא חושב על הנושא מאוד תלוי בך.

בהנחה והוא לא מיילד/ רופא נשים הוא לא באמת יודע מה זה לידות, ואיך נראות לידות בלי אפידורל לעומת עם.

הוא פשוט מכיר את הסיפור שלך (ואולי של עוד כמה נשים)

אבל את יכולה לבחור איזה סיפור לספר. (וכמובן קודם כל צריך שאת בעצמך תאמיני בו)

אני ילדתי בלי אפידורל את 2 הלידות שלי ובכללי אני מאוד מחוברת לנושא של לידה טבעית, ובלי לומר יותר מדי אני שומעת את בעלי ממליץ לחברים שלו כמה כדאי ללדת בלי אפידורל ושזה הכי טוב ומוצלח וכו וכו (:

אני אומרת קודם נסה טיפול שיניים בלי הרדמה ונדבר

הוא פשוט זוכר איך הייתי לפני האפידורל ואיך אחרי 😉

ולא מבין למה לסבול סתם

למרות שמבין את השיקול של כאבי הגב אח''כ. חושבת שפשוט לא מתאר לעצמו עד כמה זה כאב לי אח''כ 

מבחינת הכנה פיזית הוא די מספיק. מבחינת הכנה ריגשית יש את הספר היפנובירטינג תראי אם את מתחברת.

כמה נקודות שלי היו משמעותיות

1. להשתדל לא לעלות למיטה בכלל עד הלידה עצמה כי הכאב הרבה יותר חזק בשכיבה וקשה אחר כך להרים את עצמך לתנועה גם מוניטור אפשר לבקש לעשות בישיבה על כדור פיזו (יש גם נייד אבל גם הלא נייד אפשר לשבת ליידו) לפעמים מבקשים שהמוניטור הראשון בקבלה יהיה בשכיבה אבל זה פחות נורא כי זה בדרך כלל שלב מוקדם שהצירים עוד לא מורגשים מאוד אם את מרגישה שאת במצב שאת לא יכולה לשכב אפשר להתעקש גם על זה.

2. לא לחשוב מה יהיה בהמשך הרבה מהרצון לאפידורל זה מה יהיה בהמשך אם עכשיו קשה מה יהיה הלאה זה ממש לא מחייב שבהמשך יכאב יותר במיוחד אם הלידות שלך קצרות יכול להיות שבלי שתשימי לב תגיעי לשלב הלחיצות  להיות מרוכזת בציר הספציפי לדעת שהוא נמשך כך וכך נשימות ואחר כך יש הפסקה שבין הצירים.

3. להבין שאת לא צריכה שום עזרה מבחוץ את בעצמך מסוגלת להקל על הכאב שלך הגוף שלך יודע ללדת בעצמו. אני זוכרת שבלידה הראשונה הרגשתי הרבה חוסר אונים כי בתחושה שלי כל הזמן חיכיתי שמשהו אחר יעזור לי שיכניסו אותי לחדר לידה כבר שהמיילדת תגיע כבר וכו.. בלידה השניה כל כך נהנתי מזה שאני ובעלי העברנו את הצירים בעצמנו בלי לחכות לשום דבר ממש לא עניין אותי שאני במסדרון ואף אחד עדיין לא ניגש לבדוק אותי פשוט שיחררתי (ואפילו הצלחנו לצחוק בין הצירים והייתי בפתיחה 7)

בתודעה של כאן ועכשיו, כלומר - לא לחשוב מה יהיה, והיה גרוע ממש, ואיזה מפחיד וכו' אלא - האם אני יכולה להתמודד עם מה שיש לי עכשיו? אם כן, מצוין. זהו.

כשבטעות חשבתי על כמה יכאב לי יותר בעוד דקה, הרגשתי ממש שאני לא מצליחה לנשום.

ואם התשובה לשאלה - האם אני יכולה להתמודד עם זה היא לא - אז אפשר אפידורל... או דרך אחרת שיכולה להקל על הכאב, כמו מים או מגע או גז צחוק.

בלידות שלי (אם כי היו נחשבות קלות יחסית) הגעתי לשלב הבלתי נסבל רק ממש בצירי הלחץ.

ולפני כן התרכזתי ברגע הזה ממש. בעכשיו.

בכאב שפותח את הרחם והתינוק שיורד בתעלה ואני מסוגלת להתמודד איתו...

בצירי הלחץ הקשים הצלחתי לדמיין את התינוק תכף יוצא וזה עזר לי להתמודד.

זה כנראה פחות מתאים למי שהלידות שלה ארוכות ממש והכאבים בלתי נסבלים אבל אצלי זה עבד, כמה לידות בלי אפידורל ב"ה.

ולפי איך שיתפתח תגיבי  ...

אני יולדת בלי אפידורל וכל לידה מחדש שואלים אותי את תקחי אפידורל ואני תמיד עונה לא יודעת נראה מה יהיה..

מי יודע איך תיהיה הלידה??

בלי קשר לידה 2 בדכ יותר קלה מ1 ולכן אם את אומרת שהייתה לך אחלה לידה 1  ומהירה אז יכול מאוד להיות שלללדת בלי אפידורל יתאים לך

אני לא לוקחת אפידול מה שעוזר זה להיות בתנועתיות בציר ממש להשען ולסובב תאגן מקלחת עם מים חמים

וצירי לחץ כבר על המיטה בתנוחה שמתאימה לך כריעה על הצד עם רגל מורמת או על הגב

לידה אחרונה ילדתי בקבלה ככה שלא היה מקלחת אז עברתי תצירים בתנועתיות והיה עדיין בסדר

בקיצר טיפ שלי תגיעי בראש פתוח הולך טוב מתקדם טוב מצויין

מרגיש לך שגדול עליך תמיד יש אופציה הכי חשוב בבריאות לך ולולד

כשהייתי לפני לידה ראשונה, וסיפרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת על גישה טבעית, בלי אפידורל -

היא אמרה לי שהיא לא מלווה אותי ללידה בלי דולה. כי יש לה כלים לתמוך בי רגשית, אבל אין לה מספיק ידע וכלים לעזור לי בלידה עצמה. והיא אפילו שילמה על הדולה.

בפועל, שתיהן עזרו לי מאוד.

הדולה שלי היתה מאוד רגישה וטקטית, עזבה מיד כשהתינוקי נולד, היתה מקצועית ויעילה, ולא ניסתה לתפוס מקום רגשי בתהליך.

לגבי המוניטור, לא חייבים להיות מחוברים כל הזמן במצב תקין. גם אם אין מוניטור אלחוטי.

אני הייתי עד פתיחה מלאה במקלחת, בלי מוניטור, הוציאו אותי פעם אחת לתת לי אנטיביוטיקה (GBS חיובי) וזה היה 5 דק קשות ממש.

המים היו לי הצלה.

ממליצה לך ולבעל לקרוא את הספר לראות את הנולד של רחל ברונכר. ספר יפייפה! בגישה טבעית, משלב ידע מעשי וטכני, סיפורים ועוד..

חשוב מאוד ללכת לקורס ולהגיע עם ידע איך להתמודד עם הצירים, ובזה הדולה גם מאוד מאוד עוזרת. היא ממש נשמה יחד איתי

אני ג"כ לקראת לידה שניה בעז"ה (יש עוד זמן..) ומתחברת מאוד לחלום שלך להוציא את התינוק מתוכך בעצמך.

אני מאוד רוצה ללכת על לידה מים. מרגיש לי שזה דרך כ"כ נכונה בשבילי ללדת.

בהצלחה רבה רבה!!

כל הצוות היה מדהים.

היה לי המון זמן של לחיצות, והמילדות עשו הכל כדי למנוע חתך.

הן ממש התחננו לרופאה לתת לי עוד זמן.

וילדתי בלי תפרים בכלל ב"ה!

זהו באמת שמעתי שהם יותר בגישה טבעית שם

אני ילדתי בשערי צדק ולא הסכימו לי להכנס למקלחת אפילו

הייתי בקבלה, עוד מחוברת למוניטור, והאחות שאלה אותי אם אני רוצה אפידורל.

עניתי לה שאני רוצה לנסות בלי, והתשובה שלה, בלי היסוס היתה: "איזה טעות!"

זה היה ממש חוצפה בעיני.

יש הרבה טכניקות, טכניות ורגשיות להתמודד עם הכאבים של הלידה.

בלעדיהן אני לא יודעת אם אפשר בלי אפידורל..כי סתם לשכב במיטה של בי"ח בזמן צירים זה נשמע לי סיוט. 

אם את רוצה ללדת בלי אפידורל אז כדאי מאוד שתתכונני ותגיעי מוכנה, פיזית ונפשית, ותדעי מה לעשות כשהציר מגיע, ואיך לזהות כל שלב. ממליצה מאוד על החוברת של תמרה אשד, כבר לא זוכרת איך קוראים לה. אבל לפני הלידה השלישית שלי קראתי את החוברת ובזכותה היתה לי לידה מדהימה ללא אפידורל. ממש חוויה רוחנית של קרבת ה', למרות שכמובן שהיה כואב..

ולגבי חתך וכד'- בדר"כ בלידה טבעית ללא אפידורל אז תלדי בתנוחה שהיא לרוב חוסכת קרעים. ואם יש קרע- לי בלידה השלישית הזו כן היה לי קרע קטן במקום שבו בלידה הראשונה היו תפרים- אז אפשר גם לבקש גז צחוק ולא זריקת הרדמה. כך המליצה לי המיילדת וכך עשיתי. היו לי 2-3 תפרים. 

בכל אופן, לא בכל בי"ח יאפשרו לך ויזרמו איתך לגמרי, אז צריך ללכת לבי"י שבו המיילדות בגישה מתאימה.

לגבי בעלך- דווקא בלידה ללא אפידורל יכול להיות לו תפקיד חשוב. אני זוכרת שבעלי היה מולי ועזר לי מאוד בזמן צירים, בעיקר בכך שבמקום לעצום את העיניים בזמן הציר אז הסתכלתי לו בעיניים וזה עזר להתמודד עם הכאב. באיזשהו שלב המיילדת ביקשה ממנו להצחיק אותי, כדי ליצור לחץ עדין בזמן צירי לחץ. ובסוף, נתנה לו לחתוך את חבל טבור וזה היה לו מפתיע אבל חוויה!

אצלי היו שתי לידות מהירות שלא הספקתי אפידורל אפילו שמאד מאד רציתי ותכננתי מראש לקחת. בלידה השלישית הספקתי לקבל אפידורל (כי זה היה זירוז והפחדתי את האחות במחלקת נשים שאני אלד במעלית…חחח) והאמת שזו היתה הלידה הכי קשה שלי, ארוכה יותר מהקודמות ועם האטות בדופק.

אני אחרי לידה שניה טבעית ושמחה ב״ה, עם הנוסחה

התפרים אחרי הלידה כאבו לי יותר מהלידה (הייתה זריקת הרדמה אבל.. לא יודעת אם אובייקטיבית זה יותר כאב, אבל מה שבטוח יותר פחדתי מזה מאשר מהלידה... פחד-לחץ-כאב)

לדעתי עם הכנה נפשית טובה לגמרי אפשר לעבור את הצירים בטוב

בלידת מים לא חייב להיות חשופים, אני הייתי עם חלוק של הבית חולים

תדאגי לליווי תומך, תבררי אם אמא שלך באמת תתן את התמיכה שאת צריכה, ואם היא תהיה המלווה אז תדאגי שתתן את התמיכה הרצויה, ממש תדברו על זה...

לגבי אפידורל - אני הייתי בראש פתוח אבל לכיוון הבלי... הפתעתי את עצמי בסוף שהתמודדתי לגמרי טוב בלעדיו

לידה טובה!

והשאר בלי. בלידה הראשונה הגעתי עייפה וכאובה, וההתקדמות עד שלב מסוים היתה ככ איטית, שרק רציתי לישון קצת אז ביקשתי אפידורל. חסדי ה', בפועל בבדיקה שאחרי הזריקה הייתי בפתיחה מלאה, כלומר עשיתי את כל הדרך בלי... וגם אצלי הלידה הראשונה היתה יחסית מהירה במושגים של לידה ראשונה, וחויה מעולה.

ללידה הבאה עשיתי שוב קורס הכנה (למעשה מפגש עם דולה לרענן קצת את הזיכרון על התהליך, מה היא מכירה וממליצה, באיזה נקודות ומצבים אפשר לקדם, תנוחות). עצה טובה שהיא נתנה לי ואני מיישמת מאז, להגיד בקבלה שאני מעדיפה לידה טבעית בתנוחות, וככה המיילדת שיצמידו לי תהיה כזו שבעניין.

בתכלס הצירים בלידה השניה היו פחות ארוכים ועוצמת הכאב פחות גבוהה בשיא ביחס ללידה הראשונה.

היו לי חוויות טובות סהכ בכל הלידות, אהבתי ממש שלא הייתי צריכה לחכות עם להסתובב (הגזמתי, לקום מהמיטה ולהרגיש את הרגליים) אחרי הלידה בגלל ההרדמה. אהבתי שלא הייתי צריכה את התנוחה שבאופן אישי לי היתה מאוד לא נעימה- של המיטה.

וכמו שכתבו לך, לא צריך להתחשב באמא או בבעל, כרגע הם אלה שצריכים להתחשב בך. אם את חוששת שיהיה לאמא קשה לראות אותך ככה, אז זה בסדר להגיד לה שאת מנסה הפעם לבד. לא חייבים דולה, לא חייבים עוד אנשים, אני תמיד הגעתי עם בעלי בלבד ולא היה לו מידי מה לעשות תכלס. אם את אחת שצריכה לפרוק את הכאב בצעקות (טבעי ומקל באמת) אז תכיני את בעלך. זה משהו שקשה לגבר לראות, אשתו סובלת והוא חסר אונים, לפחות שלא יבוא לו בהפתעה. ותגידי לו שהכי יעזור לך כשאת ככה שהוא יהיה מפוקס כדי לעשות מה שתבקשי ממנו מיד, נגיד לקרוא למיילדת או להביא לך לשתות או לצעוק איתך תהילים פסוק פסוק- מה שתצטרכי ממנו. ותמיד לבוא עם ראש פתוח ולא להיות נעולה, כי לפעמים ברגע האמת מבינים שלא הבנתי כלום כשננעלתי על אופציה x. ואם הכאב של הצירים ממש גרוע, ואת כבר חושבת לקחת אפידורל, שוה לבקש בדיקה לפתיחה שאם את כבר קרובה ללחיצות ואת יודעת שבעוד נגיד שעה את אחרי בע"ה, אז האם שוה לך הכאב של אפידורל וכו' לעומת עוד שעה צירים. זה לא מדע מדויק, לא מובטח כלום, אבל שזה יהיה בשיקולים ברגע ההחלטה.

שיהיה בקלות, בבריאות, בידיים מלאות

ילדתי 2 לידות בלי אפידורל. אבל ידעתי מראש שאסור לי, ככה שלא היתה התלבטות..

שתיהן היו מהירות יחסית, ובשתיהן עשו לי חתך.

בלידה הראשונה המיילדת נתנה זריקת הרדמה מקומית לפני שחתכה, ככה שלא הרגשתי את החיתוך בכלל.

בלידה השניה היה קצת לחץ שהתינוקת תצא, לכן המיילדת חתכה בלי להרדים (ביקשה ממני רשות קודם כמובן) ונתנו לי זריקה מקומית רק לפני התפירה. זה נשמע די נורא, אבל כמו שהמקורית כתבה - בתוך מהלך הלידה זה לא מורגש. כלומר הרגשתי לשניה את הכאב של החיתוך, אבל זה כ"כ זניח לעומת הצירים ובכללי ההתרגשות של הלידה. כמו שאמרה הרופאה שתפרה אותי אח"כ - בלידה הגוף כ"כ מוצף באנדרופינים שדברים שבמצב רגיל היו כואבים ממש, פשוט לא מורגשים בלידה.

שתי הלידות היו מדהימות, ויצאתי עם חוויה ממש טובה ב"ה.

בקשר להתמודדות, זה מאוד משתנה בין אחת לשניה. אני אישית לא אוהבת את כל המסאג'/מקלחת/תנועה. מעדיפה לשכב בנחת במיטה, וברגע שמגיע ציר פשוט לעשות נשימות עמוקות.

שיהיו החלטות טובות!

ובכל מקרה בשמחה ובידיים מלאות♥️

לידה אחת חוויתי, בלי אפידורל או משככים אחרים ובלי קרעים או חתכים, כמו שרציתי. אחרי לילה של צירים, שאני עובדת איתם מרגע שהתחילו - הגעתי בתשע בבוקר לביתחולים, נבדקתי בשעה 11 ונמצאתי בפתיחה 5, ככה שהוכנסנו לחדר לידה ומשם תוך איזה 4-5 שעות ילדתי. ביום שלפני כן כמעט לא חוויתי צירים.

כל זה קרה בעזרת השם כמובן וברחמיו, אבל מעשית כי לקחנו דולה *שאיתה עשינו שנינו כמה פגישות* וזה ממש שינה - המון טכניקות שלימדה, המון שאלות במהלך התקופה כי היתה לה זמינות שיא, המלצה שלה על בית חולים בגישה טבעית, ניסיון פרקטי שלה מה עושים מהרגע שהגענו לבית החולים, ממש הובלה של האירוע - והנס של לידה מהממת קרה. היינו רק אני, האיש שלי והדולה.

כמובן שלא חשתי חדירה לפרטיות כי אחרי כל הפגישות והשאלות הכרנו מצוין אבל זה אולי עניין של אופי ואם את מובכת בקלות שווה מאד מאד להשקיע בשתיים-שלוש פגישות. חודש או או אפילו חודשיים לפני, בשביל לתרגל טכניקות מספיק זמן.

ופוצצה את כל השירשור😂😂

כיף שיש אותך פה!

ואני עדיין חושבת שזה כן קשור ושמעתי על המון נשים שהרגישו הבדלים משמעותיים מאדדד בכאבי גב בלידות עם אפידורל ובלי אפידורל

🤷

ובכללי לרוב ההתאוששות בלי אפידורל קלה יותר אבל זה גם תלוי במהלך הלידה... וברור שלאפידורל יש גם את היתרונות שלו..

יש לי כמה חברות שיש להם כאבים נקודתיים ממש איפה שהייתה הזריקה. ולצורך העניין יש לי חברה שילדה כמה לידות וזה היה לה רק בלידה שבה לקחה אפידורל...

ושמעתי מעוד חברות על זה

ועל הבדלים משמעותיים בין לידות עם ובלי אפידורל לעניין כאבי הגב

בחיים לא שמעתי שזה מיתוס

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭