טבעית ושלא תרגישי שלא נעים לך מאמא שלך או מבעלך.

בלידה הקודמת עשו לך חתך יזום? זה הרבה קשור לסוג העור תפרים שמים הרדמה מקומית.

בכשר ללידה בשכיבה אם את בלי אפידורל אפשר להיות חופשיה עד צירי הלחץ  ואז לעלות על המיטה או ללדת בתנוחה אחרת אם זורמים איתך.

בלידה הקודמת התלבטו אם אני צריכה חתך ובסוף כן חתכו

אבל המיילדת אמרה שלדעתה הלידות הבאות לא אצטרך (הלוואי!!)

אבל אני לא בונה על זה, ומתכוננת נפשית גם למקרה שיהיו תפרים

גם כשאני לא בטוחה שארצה לידה טבעית?

ויכול להיות שאתחרט באמצע ואקח אפידורל?

זה לא הרגיש לה מוזר שמישהי זרה נמצאת איתך בסיטואציה כל כך אישית?

זה שונה ממיילדת

ואיפה אני יכולה לחפש? לא מתמצא בכלל

למעשה, עשיתי איתה פגישה מקדימה וגם שיחת טלפון ארוכה ממש. והרגשתי שאנחנו מכירות.

ובזמן הלידה היה לנו חיבור טוב והיא היתה לי משמעותית הרבה יותר מהמיילדת.

אני ממליצה אם את מוצאת מישהי בראש שלך שאת מרגישה איתה נח וחיבור בסיסי בשיחה ואו בפגישה מקדימה.

את יכולה לשאול ולקבל המלצות דרך חברות/ קבוצות וואטצאפ/ לכתוב פה אזור..

בהצלחה

היא תרמה המון לזה שהיתה לידה טבעית, והרגיעה ותווכה מול הצוות

אבל יצאתי עם חוויה לא טובה מהנוכחות שלה

כותבת את זה כדי שתדעי שזה גם דבר שיכול לקרות 

ושצריך לדעת לומר בזמן אמת אם לא מתאים לך הנוכחות שלה

הרגיש לי חדירה לפרטיות, מילא המיילדת חייב, אבל עוד מישהי לא קשורה?

 ולא רציתי שאדם זר יגע בי

מצד שני, הייתי עם אפידורל אז הייתי יותר מפוקסת

אבל בעצם-גם לפניו לא ככ שיתפתי איתה פעולה

(יכולה לפרט יותר באישי)

מבחינתי היא יותר משמעותית מהמילדת

אני מרגישה שהיא עוזרת לי ללדת כפשוטו,

היא עושה איתי תרגילים ונמצאת איתי בנוכחות ובהבנה של מה שאני צריכה כדי ללדת.

לא יודעת איך יולדים בלי דולה😅

עשינו מפגשי הכנה לפני זה

אצלי זה קצת שונה, הייתה לי חוויה מעולה עם האפידורל

אבל בלידה אחרי הוא לא ממש עזר

ואני גם מתלבטת. לא יודעת איך יתפתח הפעם אבל לפני זה היה ילוד יזום

כבר לקראת הלידה ועוד לא יודעת מה לעשות 

את התינוק זה באמת מדהים.

ילדתי את כולם בלי אפידורל אז אין לי למה להשוות  גם אצלי הלידות קצרות לדעתי זה היה לי משמעותי בללדת בלי אפידורל.

אני הייתי עושה הכנה טובה לפני וזורמת בהתאם למצב. ממש ממליצה על לידת מים בעיקר אם אין לך מלווה פעיל זה עוזר להתמודד עם הצירים בלי עזרה חיצונית (של לחיצות וכו).

אשמח לשאול אם זה בסדר (תרגישי חופשי לא לענות אם לא מתאים לך)

הוצאת את התינוק בלידת מים?

אם לא- אז באיזו תנוחה זה אפשרי?

איך עשית את זה?

לא הייתה איתך מיילדת?

אמאלה

בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל, בלידה השניה רציתי אבל היא הייתה כ"כ מהירה שלא הספיקו... ולמפרע, ממש שמחתי, כי ההתאוששות הייתה הרבה יותר קלה. בלידה השלישית רציתי בלי, אבל סבלתי כ"כ הרבה שעות שבסוף החלטתי שכן....

המסקנה שלי, לבוא פתוחה לאפשרויות. יכול להיות שהלידה תתארך ותצטרכי אפידורל, ויכול להיות שלא... 

אני ילדתי פעמיים בלי אפידורל, ונחתכתי/ נקרעתי. החתך לא מורגש במהלך הציר

אחרי זה תופרים עם הרדמה מקומית

בעיניי אמא שלך היא לא שיקול, מחילה

אמא שלי סבלה בלידה הראשונה שלי ונלחצה/ הלחיצה אז בלידה השנייה לא קראתי לה שתבוא במהלך הלידה. זה לא שיקול ללקיחת אפידורל בעיניי במיוחד אם סבלת מכאבים ותופעות..

מציעה ללכת בראש פתוח. יתאים בלי אחלה

לא יתאים תקחי

אבל שהשיקול יהיה את בלבד. בעלי היה איתי בביהח האמת אבל לא נכח ממש בחדר בלידה.

חמתי ליוותה אותי ב2 הלידות והיה מעולה, אבל לא מתאים לכל אחת כמובן 😅

וזה שאת כותבת שהוא מפחד שלא תקחי אפידורל

אני חושבת שמה שהוא חושב על הנושא מאוד תלוי בך.

בהנחה והוא לא מיילד/ רופא נשים הוא לא באמת יודע מה זה לידות, ואיך נראות לידות בלי אפידורל לעומת עם.

הוא פשוט מכיר את הסיפור שלך (ואולי של עוד כמה נשים)

אבל את יכולה לבחור איזה סיפור לספר. (וכמובן קודם כל צריך שאת בעצמך תאמיני בו)

אני ילדתי בלי אפידורל את 2 הלידות שלי ובכללי אני מאוד מחוברת לנושא של לידה טבעית, ובלי לומר יותר מדי אני שומעת את בעלי ממליץ לחברים שלו כמה כדאי ללדת בלי אפידורל ושזה הכי טוב ומוצלח וכו וכו (:

אני אומרת קודם נסה טיפול שיניים בלי הרדמה ונדבר

הוא פשוט זוכר איך הייתי לפני האפידורל ואיך אחרי 😉

ולא מבין למה לסבול סתם

למרות שמבין את השיקול של כאבי הגב אח''כ. חושבת שפשוט לא מתאר לעצמו עד כמה זה כאב לי אח''כ 

מבחינת הכנה פיזית הוא די מספיק. מבחינת הכנה ריגשית יש את הספר היפנובירטינג תראי אם את מתחברת.

כמה נקודות שלי היו משמעותיות

1. להשתדל לא לעלות למיטה בכלל עד הלידה עצמה כי הכאב הרבה יותר חזק בשכיבה וקשה אחר כך להרים את עצמך לתנועה גם מוניטור אפשר לבקש לעשות בישיבה על כדור פיזו (יש גם נייד אבל גם הלא נייד אפשר לשבת ליידו) לפעמים מבקשים שהמוניטור הראשון בקבלה יהיה בשכיבה אבל זה פחות נורא כי זה בדרך כלל שלב מוקדם שהצירים עוד לא מורגשים מאוד אם את מרגישה שאת במצב שאת לא יכולה לשכב אפשר להתעקש גם על זה.

2. לא לחשוב מה יהיה בהמשך הרבה מהרצון לאפידורל זה מה יהיה בהמשך אם עכשיו קשה מה יהיה הלאה זה ממש לא מחייב שבהמשך יכאב יותר במיוחד אם הלידות שלך קצרות יכול להיות שבלי שתשימי לב תגיעי לשלב הלחיצות  להיות מרוכזת בציר הספציפי לדעת שהוא נמשך כך וכך נשימות ואחר כך יש הפסקה שבין הצירים.

3. להבין שאת לא צריכה שום עזרה מבחוץ את בעצמך מסוגלת להקל על הכאב שלך הגוף שלך יודע ללדת בעצמו. אני זוכרת שבלידה הראשונה הרגשתי הרבה חוסר אונים כי בתחושה שלי כל הזמן חיכיתי שמשהו אחר יעזור לי שיכניסו אותי לחדר לידה כבר שהמיילדת תגיע כבר וכו.. בלידה השניה כל כך נהנתי מזה שאני ובעלי העברנו את הצירים בעצמנו בלי לחכות לשום דבר ממש לא עניין אותי שאני במסדרון ואף אחד עדיין לא ניגש לבדוק אותי פשוט שיחררתי (ואפילו הצלחנו לצחוק בין הצירים והייתי בפתיחה 7)

בתודעה של כאן ועכשיו, כלומר - לא לחשוב מה יהיה, והיה גרוע ממש, ואיזה מפחיד וכו' אלא - האם אני יכולה להתמודד עם מה שיש לי עכשיו? אם כן, מצוין. זהו.

כשבטעות חשבתי על כמה יכאב לי יותר בעוד דקה, הרגשתי ממש שאני לא מצליחה לנשום.

ואם התשובה לשאלה - האם אני יכולה להתמודד עם זה היא לא - אז אפשר אפידורל... או דרך אחרת שיכולה להקל על הכאב, כמו מים או מגע או גז צחוק.

בלידות שלי (אם כי היו נחשבות קלות יחסית) הגעתי לשלב הבלתי נסבל רק ממש בצירי הלחץ.

ולפני כן התרכזתי ברגע הזה ממש. בעכשיו.

בכאב שפותח את הרחם והתינוק שיורד בתעלה ואני מסוגלת להתמודד איתו...

בצירי הלחץ הקשים הצלחתי לדמיין את התינוק תכף יוצא וזה עזר לי להתמודד.

זה כנראה פחות מתאים למי שהלידות שלה ארוכות ממש והכאבים בלתי נסבלים אבל אצלי זה עבד, כמה לידות בלי אפידורל ב"ה.

ולפי איך שיתפתח תגיבי  ...

אני יולדת בלי אפידורל וכל לידה מחדש שואלים אותי את תקחי אפידורל ואני תמיד עונה לא יודעת נראה מה יהיה..

מי יודע איך תיהיה הלידה??

בלי קשר לידה 2 בדכ יותר קלה מ1 ולכן אם את אומרת שהייתה לך אחלה לידה 1  ומהירה אז יכול מאוד להיות שלללדת בלי אפידורל יתאים לך

אני לא לוקחת אפידול מה שעוזר זה להיות בתנועתיות בציר ממש להשען ולסובב תאגן מקלחת עם מים חמים

וצירי לחץ כבר על המיטה בתנוחה שמתאימה לך כריעה על הצד עם רגל מורמת או על הגב

לידה אחרונה ילדתי בקבלה ככה שלא היה מקלחת אז עברתי תצירים בתנועתיות והיה עדיין בסדר

בקיצר טיפ שלי תגיעי בראש פתוח הולך טוב מתקדם טוב מצויין

מרגיש לך שגדול עליך תמיד יש אופציה הכי חשוב בבריאות לך ולולד

כשהייתי לפני לידה ראשונה, וסיפרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת על גישה טבעית, בלי אפידורל -

היא אמרה לי שהיא לא מלווה אותי ללידה בלי דולה. כי יש לה כלים לתמוך בי רגשית, אבל אין לה מספיק ידע וכלים לעזור לי בלידה עצמה. והיא אפילו שילמה על הדולה.

בפועל, שתיהן עזרו לי מאוד.

הדולה שלי היתה מאוד רגישה וטקטית, עזבה מיד כשהתינוקי נולד, היתה מקצועית ויעילה, ולא ניסתה לתפוס מקום רגשי בתהליך.

לגבי המוניטור, לא חייבים להיות מחוברים כל הזמן במצב תקין. גם אם אין מוניטור אלחוטי.

אני הייתי עד פתיחה מלאה במקלחת, בלי מוניטור, הוציאו אותי פעם אחת לתת לי אנטיביוטיקה (GBS חיובי) וזה היה 5 דק קשות ממש.

המים היו לי הצלה.

ממליצה לך ולבעל לקרוא את הספר לראות את הנולד של רחל ברונכר. ספר יפייפה! בגישה טבעית, משלב ידע מעשי וטכני, סיפורים ועוד..

חשוב מאוד ללכת לקורס ולהגיע עם ידע איך להתמודד עם הצירים, ובזה הדולה גם מאוד מאוד עוזרת. היא ממש נשמה יחד איתי

אני ג"כ לקראת לידה שניה בעז"ה (יש עוד זמן..) ומתחברת מאוד לחלום שלך להוציא את התינוק מתוכך בעצמך.

אני מאוד רוצה ללכת על לידה מים. מרגיש לי שזה דרך כ"כ נכונה בשבילי ללדת.

בהצלחה רבה רבה!!

כל הצוות היה מדהים.

היה לי המון זמן של לחיצות, והמילדות עשו הכל כדי למנוע חתך.

הן ממש התחננו לרופאה לתת לי עוד זמן.

וילדתי בלי תפרים בכלל ב"ה!

זהו באמת שמעתי שהם יותר בגישה טבעית שם

אני ילדתי בשערי צדק ולא הסכימו לי להכנס למקלחת אפילו

הייתי בקבלה, עוד מחוברת למוניטור, והאחות שאלה אותי אם אני רוצה אפידורל.

עניתי לה שאני רוצה לנסות בלי, והתשובה שלה, בלי היסוס היתה: "איזה טעות!"

זה היה ממש חוצפה בעיני.

יש הרבה טכניקות, טכניות ורגשיות להתמודד עם הכאבים של הלידה.

בלעדיהן אני לא יודעת אם אפשר בלי אפידורל..כי סתם לשכב במיטה של בי"ח בזמן צירים זה נשמע לי סיוט. 

אם את רוצה ללדת בלי אפידורל אז כדאי מאוד שתתכונני ותגיעי מוכנה, פיזית ונפשית, ותדעי מה לעשות כשהציר מגיע, ואיך לזהות כל שלב. ממליצה מאוד על החוברת של תמרה אשד, כבר לא זוכרת איך קוראים לה. אבל לפני הלידה השלישית שלי קראתי את החוברת ובזכותה היתה לי לידה מדהימה ללא אפידורל. ממש חוויה רוחנית של קרבת ה', למרות שכמובן שהיה כואב..

ולגבי חתך וכד'- בדר"כ בלידה טבעית ללא אפידורל אז תלדי בתנוחה שהיא לרוב חוסכת קרעים. ואם יש קרע- לי בלידה השלישית הזו כן היה לי קרע קטן במקום שבו בלידה הראשונה היו תפרים- אז אפשר גם לבקש גז צחוק ולא זריקת הרדמה. כך המליצה לי המיילדת וכך עשיתי. היו לי 2-3 תפרים. 

בכל אופן, לא בכל בי"ח יאפשרו לך ויזרמו איתך לגמרי, אז צריך ללכת לבי"י שבו המיילדות בגישה מתאימה.

לגבי בעלך- דווקא בלידה ללא אפידורל יכול להיות לו תפקיד חשוב. אני זוכרת שבעלי היה מולי ועזר לי מאוד בזמן צירים, בעיקר בכך שבמקום לעצום את העיניים בזמן הציר אז הסתכלתי לו בעיניים וזה עזר להתמודד עם הכאב. באיזשהו שלב המיילדת ביקשה ממנו להצחיק אותי, כדי ליצור לחץ עדין בזמן צירי לחץ. ובסוף, נתנה לו לחתוך את חבל טבור וזה היה לו מפתיע אבל חוויה!

אצלי היו שתי לידות מהירות שלא הספקתי אפידורל אפילו שמאד מאד רציתי ותכננתי מראש לקחת. בלידה השלישית הספקתי לקבל אפידורל (כי זה היה זירוז והפחדתי את האחות במחלקת נשים שאני אלד במעלית…חחח) והאמת שזו היתה הלידה הכי קשה שלי, ארוכה יותר מהקודמות ועם האטות בדופק.

אני אחרי לידה שניה טבעית ושמחה ב״ה, עם הנוסחה

התפרים אחרי הלידה כאבו לי יותר מהלידה (הייתה זריקת הרדמה אבל.. לא יודעת אם אובייקטיבית זה יותר כאב, אבל מה שבטוח יותר פחדתי מזה מאשר מהלידה... פחד-לחץ-כאב)

לדעתי עם הכנה נפשית טובה לגמרי אפשר לעבור את הצירים בטוב

בלידת מים לא חייב להיות חשופים, אני הייתי עם חלוק של הבית חולים

תדאגי לליווי תומך, תבררי אם אמא שלך באמת תתן את התמיכה שאת צריכה, ואם היא תהיה המלווה אז תדאגי שתתן את התמיכה הרצויה, ממש תדברו על זה...

לגבי אפידורל - אני הייתי בראש פתוח אבל לכיוון הבלי... הפתעתי את עצמי בסוף שהתמודדתי לגמרי טוב בלעדיו

לידה טובה!

והשאר בלי. בלידה הראשונה הגעתי עייפה וכאובה, וההתקדמות עד שלב מסוים היתה ככ איטית, שרק רציתי לישון קצת אז ביקשתי אפידורל. חסדי ה', בפועל בבדיקה שאחרי הזריקה הייתי בפתיחה מלאה, כלומר עשיתי את כל הדרך בלי... וגם אצלי הלידה הראשונה היתה יחסית מהירה במושגים של לידה ראשונה, וחויה מעולה.

ללידה הבאה עשיתי שוב קורס הכנה (למעשה מפגש עם דולה לרענן קצת את הזיכרון על התהליך, מה היא מכירה וממליצה, באיזה נקודות ומצבים אפשר לקדם, תנוחות). עצה טובה שהיא נתנה לי ואני מיישמת מאז, להגיד בקבלה שאני מעדיפה לידה טבעית בתנוחות, וככה המיילדת שיצמידו לי תהיה כזו שבעניין.

בתכלס הצירים בלידה השניה היו פחות ארוכים ועוצמת הכאב פחות גבוהה בשיא ביחס ללידה הראשונה.

היו לי חוויות טובות סהכ בכל הלידות, אהבתי ממש שלא הייתי צריכה לחכות עם להסתובב (הגזמתי, לקום מהמיטה ולהרגיש את הרגליים) אחרי הלידה בגלל ההרדמה. אהבתי שלא הייתי צריכה את התנוחה שבאופן אישי לי היתה מאוד לא נעימה- של המיטה.

וכמו שכתבו לך, לא צריך להתחשב באמא או בבעל, כרגע הם אלה שצריכים להתחשב בך. אם את חוששת שיהיה לאמא קשה לראות אותך ככה, אז זה בסדר להגיד לה שאת מנסה הפעם לבד. לא חייבים דולה, לא חייבים עוד אנשים, אני תמיד הגעתי עם בעלי בלבד ולא היה לו מידי מה לעשות תכלס. אם את אחת שצריכה לפרוק את הכאב בצעקות (טבעי ומקל באמת) אז תכיני את בעלך. זה משהו שקשה לגבר לראות, אשתו סובלת והוא חסר אונים, לפחות שלא יבוא לו בהפתעה. ותגידי לו שהכי יעזור לך כשאת ככה שהוא יהיה מפוקס כדי לעשות מה שתבקשי ממנו מיד, נגיד לקרוא למיילדת או להביא לך לשתות או לצעוק איתך תהילים פסוק פסוק- מה שתצטרכי ממנו. ותמיד לבוא עם ראש פתוח ולא להיות נעולה, כי לפעמים ברגע האמת מבינים שלא הבנתי כלום כשננעלתי על אופציה x. ואם הכאב של הצירים ממש גרוע, ואת כבר חושבת לקחת אפידורל, שוה לבקש בדיקה לפתיחה שאם את כבר קרובה ללחיצות ואת יודעת שבעוד נגיד שעה את אחרי בע"ה, אז האם שוה לך הכאב של אפידורל וכו' לעומת עוד שעה צירים. זה לא מדע מדויק, לא מובטח כלום, אבל שזה יהיה בשיקולים ברגע ההחלטה.

שיהיה בקלות, בבריאות, בידיים מלאות

ילדתי 2 לידות בלי אפידורל. אבל ידעתי מראש שאסור לי, ככה שלא היתה התלבטות..

שתיהן היו מהירות יחסית, ובשתיהן עשו לי חתך.

בלידה הראשונה המיילדת נתנה זריקת הרדמה מקומית לפני שחתכה, ככה שלא הרגשתי את החיתוך בכלל.

בלידה השניה היה קצת לחץ שהתינוקת תצא, לכן המיילדת חתכה בלי להרדים (ביקשה ממני רשות קודם כמובן) ונתנו לי זריקה מקומית רק לפני התפירה. זה נשמע די נורא, אבל כמו שהמקורית כתבה - בתוך מהלך הלידה זה לא מורגש. כלומר הרגשתי לשניה את הכאב של החיתוך, אבל זה כ"כ זניח לעומת הצירים ובכללי ההתרגשות של הלידה. כמו שאמרה הרופאה שתפרה אותי אח"כ - בלידה הגוף כ"כ מוצף באנדרופינים שדברים שבמצב רגיל היו כואבים ממש, פשוט לא מורגשים בלידה.

שתי הלידות היו מדהימות, ויצאתי עם חוויה ממש טובה ב"ה.

בקשר להתמודדות, זה מאוד משתנה בין אחת לשניה. אני אישית לא אוהבת את כל המסאג'/מקלחת/תנועה. מעדיפה לשכב בנחת במיטה, וברגע שמגיע ציר פשוט לעשות נשימות עמוקות.

שיהיו החלטות טובות!

ובכל מקרה בשמחה ובידיים מלאות♥️

לידה אחת חוויתי, בלי אפידורל או משככים אחרים ובלי קרעים או חתכים, כמו שרציתי. אחרי לילה של צירים, שאני עובדת איתם מרגע שהתחילו - הגעתי בתשע בבוקר לביתחולים, נבדקתי בשעה 11 ונמצאתי בפתיחה 5, ככה שהוכנסנו לחדר לידה ומשם תוך איזה 4-5 שעות ילדתי. ביום שלפני כן כמעט לא חוויתי צירים.

כל זה קרה בעזרת השם כמובן וברחמיו, אבל מעשית כי לקחנו דולה *שאיתה עשינו שנינו כמה פגישות* וזה ממש שינה - המון טכניקות שלימדה, המון שאלות במהלך התקופה כי היתה לה זמינות שיא, המלצה שלה על בית חולים בגישה טבעית, ניסיון פרקטי שלה מה עושים מהרגע שהגענו לבית החולים, ממש הובלה של האירוע - והנס של לידה מהממת קרה. היינו רק אני, האיש שלי והדולה.

כמובן שלא חשתי חדירה לפרטיות כי אחרי כל הפגישות והשאלות הכרנו מצוין אבל זה אולי עניין של אופי ואם את מובכת בקלות שווה מאד מאד להשקיע בשתיים-שלוש פגישות. חודש או או אפילו חודשיים לפני, בשביל לתרגל טכניקות מספיק זמן.

ופוצצה את כל השירשור😂😂

כיף שיש אותך פה!

ואני עדיין חושבת שזה כן קשור ושמעתי על המון נשים שהרגישו הבדלים משמעותיים מאדדד בכאבי גב בלידות עם אפידורל ובלי אפידורל

🤷

ובכללי לרוב ההתאוששות בלי אפידורל קלה יותר אבל זה גם תלוי במהלך הלידה... וברור שלאפידורל יש גם את היתרונות שלו..

יש לי כמה חברות שיש להם כאבים נקודתיים ממש איפה שהייתה הזריקה. ולצורך העניין יש לי חברה שילדה כמה לידות וזה היה לה רק בלידה שבה לקחה אפידורל...

ושמעתי מעוד חברות על זה

ועל הבדלים משמעותיים בין לידות עם ובלי אפידורל לעניין כאבי הגב

בחיים לא שמעתי שזה מיתוס

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈