טבעית ושלא תרגישי שלא נעים לך מאמא שלך או מבעלך.

בלידה הקודמת עשו לך חתך יזום? זה הרבה קשור לסוג העור תפרים שמים הרדמה מקומית.

בכשר ללידה בשכיבה אם את בלי אפידורל אפשר להיות חופשיה עד צירי הלחץ  ואז לעלות על המיטה או ללדת בתנוחה אחרת אם זורמים איתך.

בלידה הקודמת התלבטו אם אני צריכה חתך ובסוף כן חתכו

אבל המיילדת אמרה שלדעתה הלידות הבאות לא אצטרך (הלוואי!!)

אבל אני לא בונה על זה, ומתכוננת נפשית גם למקרה שיהיו תפרים

גם כשאני לא בטוחה שארצה לידה טבעית?

ויכול להיות שאתחרט באמצע ואקח אפידורל?

זה לא הרגיש לה מוזר שמישהי זרה נמצאת איתך בסיטואציה כל כך אישית?

זה שונה ממיילדת

ואיפה אני יכולה לחפש? לא מתמצא בכלל

למעשה, עשיתי איתה פגישה מקדימה וגם שיחת טלפון ארוכה ממש. והרגשתי שאנחנו מכירות.

ובזמן הלידה היה לנו חיבור טוב והיא היתה לי משמעותית הרבה יותר מהמיילדת.

אני ממליצה אם את מוצאת מישהי בראש שלך שאת מרגישה איתה נח וחיבור בסיסי בשיחה ואו בפגישה מקדימה.

את יכולה לשאול ולקבל המלצות דרך חברות/ קבוצות וואטצאפ/ לכתוב פה אזור..

בהצלחה

היא תרמה המון לזה שהיתה לידה טבעית, והרגיעה ותווכה מול הצוות

אבל יצאתי עם חוויה לא טובה מהנוכחות שלה

כותבת את זה כדי שתדעי שזה גם דבר שיכול לקרות 

ושצריך לדעת לומר בזמן אמת אם לא מתאים לך הנוכחות שלה

הרגיש לי חדירה לפרטיות, מילא המיילדת חייב, אבל עוד מישהי לא קשורה?

 ולא רציתי שאדם זר יגע בי

מצד שני, הייתי עם אפידורל אז הייתי יותר מפוקסת

אבל בעצם-גם לפניו לא ככ שיתפתי איתה פעולה

(יכולה לפרט יותר באישי)

מבחינתי היא יותר משמעותית מהמילדת

אני מרגישה שהיא עוזרת לי ללדת כפשוטו,

היא עושה איתי תרגילים ונמצאת איתי בנוכחות ובהבנה של מה שאני צריכה כדי ללדת.

לא יודעת איך יולדים בלי דולה😅

עשינו מפגשי הכנה לפני זה

אצלי זה קצת שונה, הייתה לי חוויה מעולה עם האפידורל

אבל בלידה אחרי הוא לא ממש עזר

ואני גם מתלבטת. לא יודעת איך יתפתח הפעם אבל לפני זה היה ילוד יזום

כבר לקראת הלידה ועוד לא יודעת מה לעשות 

את התינוק זה באמת מדהים.

ילדתי את כולם בלי אפידורל אז אין לי למה להשוות  גם אצלי הלידות קצרות לדעתי זה היה לי משמעותי בללדת בלי אפידורל.

אני הייתי עושה הכנה טובה לפני וזורמת בהתאם למצב. ממש ממליצה על לידת מים בעיקר אם אין לך מלווה פעיל זה עוזר להתמודד עם הצירים בלי עזרה חיצונית (של לחיצות וכו).

אשמח לשאול אם זה בסדר (תרגישי חופשי לא לענות אם לא מתאים לך)

הוצאת את התינוק בלידת מים?

אם לא- אז באיזו תנוחה זה אפשרי?

איך עשית את זה?

לא הייתה איתך מיילדת?

אמאלה

בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל, בלידה השניה רציתי אבל היא הייתה כ"כ מהירה שלא הספיקו... ולמפרע, ממש שמחתי, כי ההתאוששות הייתה הרבה יותר קלה. בלידה השלישית רציתי בלי, אבל סבלתי כ"כ הרבה שעות שבסוף החלטתי שכן....

המסקנה שלי, לבוא פתוחה לאפשרויות. יכול להיות שהלידה תתארך ותצטרכי אפידורל, ויכול להיות שלא... 

אני ילדתי פעמיים בלי אפידורל, ונחתכתי/ נקרעתי. החתך לא מורגש במהלך הציר

אחרי זה תופרים עם הרדמה מקומית

בעיניי אמא שלך היא לא שיקול, מחילה

אמא שלי סבלה בלידה הראשונה שלי ונלחצה/ הלחיצה אז בלידה השנייה לא קראתי לה שתבוא במהלך הלידה. זה לא שיקול ללקיחת אפידורל בעיניי במיוחד אם סבלת מכאבים ותופעות..

מציעה ללכת בראש פתוח. יתאים בלי אחלה

לא יתאים תקחי

אבל שהשיקול יהיה את בלבד. בעלי היה איתי בביהח האמת אבל לא נכח ממש בחדר בלידה.

חמתי ליוותה אותי ב2 הלידות והיה מעולה, אבל לא מתאים לכל אחת כמובן 😅

וזה שאת כותבת שהוא מפחד שלא תקחי אפידורל

אני חושבת שמה שהוא חושב על הנושא מאוד תלוי בך.

בהנחה והוא לא מיילד/ רופא נשים הוא לא באמת יודע מה זה לידות, ואיך נראות לידות בלי אפידורל לעומת עם.

הוא פשוט מכיר את הסיפור שלך (ואולי של עוד כמה נשים)

אבל את יכולה לבחור איזה סיפור לספר. (וכמובן קודם כל צריך שאת בעצמך תאמיני בו)

אני ילדתי בלי אפידורל את 2 הלידות שלי ובכללי אני מאוד מחוברת לנושא של לידה טבעית, ובלי לומר יותר מדי אני שומעת את בעלי ממליץ לחברים שלו כמה כדאי ללדת בלי אפידורל ושזה הכי טוב ומוצלח וכו וכו (:

אני אומרת קודם נסה טיפול שיניים בלי הרדמה ונדבר

הוא פשוט זוכר איך הייתי לפני האפידורל ואיך אחרי 😉

ולא מבין למה לסבול סתם

למרות שמבין את השיקול של כאבי הגב אח''כ. חושבת שפשוט לא מתאר לעצמו עד כמה זה כאב לי אח''כ 

מבחינת הכנה פיזית הוא די מספיק. מבחינת הכנה ריגשית יש את הספר היפנובירטינג תראי אם את מתחברת.

כמה נקודות שלי היו משמעותיות

1. להשתדל לא לעלות למיטה בכלל עד הלידה עצמה כי הכאב הרבה יותר חזק בשכיבה וקשה אחר כך להרים את עצמך לתנועה גם מוניטור אפשר לבקש לעשות בישיבה על כדור פיזו (יש גם נייד אבל גם הלא נייד אפשר לשבת ליידו) לפעמים מבקשים שהמוניטור הראשון בקבלה יהיה בשכיבה אבל זה פחות נורא כי זה בדרך כלל שלב מוקדם שהצירים עוד לא מורגשים מאוד אם את מרגישה שאת במצב שאת לא יכולה לשכב אפשר להתעקש גם על זה.

2. לא לחשוב מה יהיה בהמשך הרבה מהרצון לאפידורל זה מה יהיה בהמשך אם עכשיו קשה מה יהיה הלאה זה ממש לא מחייב שבהמשך יכאב יותר במיוחד אם הלידות שלך קצרות יכול להיות שבלי שתשימי לב תגיעי לשלב הלחיצות  להיות מרוכזת בציר הספציפי לדעת שהוא נמשך כך וכך נשימות ואחר כך יש הפסקה שבין הצירים.

3. להבין שאת לא צריכה שום עזרה מבחוץ את בעצמך מסוגלת להקל על הכאב שלך הגוף שלך יודע ללדת בעצמו. אני זוכרת שבלידה הראשונה הרגשתי הרבה חוסר אונים כי בתחושה שלי כל הזמן חיכיתי שמשהו אחר יעזור לי שיכניסו אותי לחדר לידה כבר שהמיילדת תגיע כבר וכו.. בלידה השניה כל כך נהנתי מזה שאני ובעלי העברנו את הצירים בעצמנו בלי לחכות לשום דבר ממש לא עניין אותי שאני במסדרון ואף אחד עדיין לא ניגש לבדוק אותי פשוט שיחררתי (ואפילו הצלחנו לצחוק בין הצירים והייתי בפתיחה 7)

בתודעה של כאן ועכשיו, כלומר - לא לחשוב מה יהיה, והיה גרוע ממש, ואיזה מפחיד וכו' אלא - האם אני יכולה להתמודד עם מה שיש לי עכשיו? אם כן, מצוין. זהו.

כשבטעות חשבתי על כמה יכאב לי יותר בעוד דקה, הרגשתי ממש שאני לא מצליחה לנשום.

ואם התשובה לשאלה - האם אני יכולה להתמודד עם זה היא לא - אז אפשר אפידורל... או דרך אחרת שיכולה להקל על הכאב, כמו מים או מגע או גז צחוק.

בלידות שלי (אם כי היו נחשבות קלות יחסית) הגעתי לשלב הבלתי נסבל רק ממש בצירי הלחץ.

ולפני כן התרכזתי ברגע הזה ממש. בעכשיו.

בכאב שפותח את הרחם והתינוק שיורד בתעלה ואני מסוגלת להתמודד איתו...

בצירי הלחץ הקשים הצלחתי לדמיין את התינוק תכף יוצא וזה עזר לי להתמודד.

זה כנראה פחות מתאים למי שהלידות שלה ארוכות ממש והכאבים בלתי נסבלים אבל אצלי זה עבד, כמה לידות בלי אפידורל ב"ה.

ולפי איך שיתפתח תגיבי  ...

אני יולדת בלי אפידורל וכל לידה מחדש שואלים אותי את תקחי אפידורל ואני תמיד עונה לא יודעת נראה מה יהיה..

מי יודע איך תיהיה הלידה??

בלי קשר לידה 2 בדכ יותר קלה מ1 ולכן אם את אומרת שהייתה לך אחלה לידה 1  ומהירה אז יכול מאוד להיות שלללדת בלי אפידורל יתאים לך

אני לא לוקחת אפידול מה שעוזר זה להיות בתנועתיות בציר ממש להשען ולסובב תאגן מקלחת עם מים חמים

וצירי לחץ כבר על המיטה בתנוחה שמתאימה לך כריעה על הצד עם רגל מורמת או על הגב

לידה אחרונה ילדתי בקבלה ככה שלא היה מקלחת אז עברתי תצירים בתנועתיות והיה עדיין בסדר

בקיצר טיפ שלי תגיעי בראש פתוח הולך טוב מתקדם טוב מצויין

מרגיש לך שגדול עליך תמיד יש אופציה הכי חשוב בבריאות לך ולולד

כשהייתי לפני לידה ראשונה, וסיפרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת על גישה טבעית, בלי אפידורל -

היא אמרה לי שהיא לא מלווה אותי ללידה בלי דולה. כי יש לה כלים לתמוך בי רגשית, אבל אין לה מספיק ידע וכלים לעזור לי בלידה עצמה. והיא אפילו שילמה על הדולה.

בפועל, שתיהן עזרו לי מאוד.

הדולה שלי היתה מאוד רגישה וטקטית, עזבה מיד כשהתינוקי נולד, היתה מקצועית ויעילה, ולא ניסתה לתפוס מקום רגשי בתהליך.

לגבי המוניטור, לא חייבים להיות מחוברים כל הזמן במצב תקין. גם אם אין מוניטור אלחוטי.

אני הייתי עד פתיחה מלאה במקלחת, בלי מוניטור, הוציאו אותי פעם אחת לתת לי אנטיביוטיקה (GBS חיובי) וזה היה 5 דק קשות ממש.

המים היו לי הצלה.

ממליצה לך ולבעל לקרוא את הספר לראות את הנולד של רחל ברונכר. ספר יפייפה! בגישה טבעית, משלב ידע מעשי וטכני, סיפורים ועוד..

חשוב מאוד ללכת לקורס ולהגיע עם ידע איך להתמודד עם הצירים, ובזה הדולה גם מאוד מאוד עוזרת. היא ממש נשמה יחד איתי

אני ג"כ לקראת לידה שניה בעז"ה (יש עוד זמן..) ומתחברת מאוד לחלום שלך להוציא את התינוק מתוכך בעצמך.

אני מאוד רוצה ללכת על לידה מים. מרגיש לי שזה דרך כ"כ נכונה בשבילי ללדת.

בהצלחה רבה רבה!!

כל הצוות היה מדהים.

היה לי המון זמן של לחיצות, והמילדות עשו הכל כדי למנוע חתך.

הן ממש התחננו לרופאה לתת לי עוד זמן.

וילדתי בלי תפרים בכלל ב"ה!

זהו באמת שמעתי שהם יותר בגישה טבעית שם

אני ילדתי בשערי צדק ולא הסכימו לי להכנס למקלחת אפילו

הייתי בקבלה, עוד מחוברת למוניטור, והאחות שאלה אותי אם אני רוצה אפידורל.

עניתי לה שאני רוצה לנסות בלי, והתשובה שלה, בלי היסוס היתה: "איזה טעות!"

זה היה ממש חוצפה בעיני.

יש הרבה טכניקות, טכניות ורגשיות להתמודד עם הכאבים של הלידה.

בלעדיהן אני לא יודעת אם אפשר בלי אפידורל..כי סתם לשכב במיטה של בי"ח בזמן צירים זה נשמע לי סיוט. 

אם את רוצה ללדת בלי אפידורל אז כדאי מאוד שתתכונני ותגיעי מוכנה, פיזית ונפשית, ותדעי מה לעשות כשהציר מגיע, ואיך לזהות כל שלב. ממליצה מאוד על החוברת של תמרה אשד, כבר לא זוכרת איך קוראים לה. אבל לפני הלידה השלישית שלי קראתי את החוברת ובזכותה היתה לי לידה מדהימה ללא אפידורל. ממש חוויה רוחנית של קרבת ה', למרות שכמובן שהיה כואב..

ולגבי חתך וכד'- בדר"כ בלידה טבעית ללא אפידורל אז תלדי בתנוחה שהיא לרוב חוסכת קרעים. ואם יש קרע- לי בלידה השלישית הזו כן היה לי קרע קטן במקום שבו בלידה הראשונה היו תפרים- אז אפשר גם לבקש גז צחוק ולא זריקת הרדמה. כך המליצה לי המיילדת וכך עשיתי. היו לי 2-3 תפרים. 

בכל אופן, לא בכל בי"ח יאפשרו לך ויזרמו איתך לגמרי, אז צריך ללכת לבי"י שבו המיילדות בגישה מתאימה.

לגבי בעלך- דווקא בלידה ללא אפידורל יכול להיות לו תפקיד חשוב. אני זוכרת שבעלי היה מולי ועזר לי מאוד בזמן צירים, בעיקר בכך שבמקום לעצום את העיניים בזמן הציר אז הסתכלתי לו בעיניים וזה עזר להתמודד עם הכאב. באיזשהו שלב המיילדת ביקשה ממנו להצחיק אותי, כדי ליצור לחץ עדין בזמן צירי לחץ. ובסוף, נתנה לו לחתוך את חבל טבור וזה היה לו מפתיע אבל חוויה!

אצלי היו שתי לידות מהירות שלא הספקתי אפידורל אפילו שמאד מאד רציתי ותכננתי מראש לקחת. בלידה השלישית הספקתי לקבל אפידורל (כי זה היה זירוז והפחדתי את האחות במחלקת נשים שאני אלד במעלית…חחח) והאמת שזו היתה הלידה הכי קשה שלי, ארוכה יותר מהקודמות ועם האטות בדופק.

אני אחרי לידה שניה טבעית ושמחה ב״ה, עם הנוסחה

התפרים אחרי הלידה כאבו לי יותר מהלידה (הייתה זריקת הרדמה אבל.. לא יודעת אם אובייקטיבית זה יותר כאב, אבל מה שבטוח יותר פחדתי מזה מאשר מהלידה... פחד-לחץ-כאב)

לדעתי עם הכנה נפשית טובה לגמרי אפשר לעבור את הצירים בטוב

בלידת מים לא חייב להיות חשופים, אני הייתי עם חלוק של הבית חולים

תדאגי לליווי תומך, תבררי אם אמא שלך באמת תתן את התמיכה שאת צריכה, ואם היא תהיה המלווה אז תדאגי שתתן את התמיכה הרצויה, ממש תדברו על זה...

לגבי אפידורל - אני הייתי בראש פתוח אבל לכיוון הבלי... הפתעתי את עצמי בסוף שהתמודדתי לגמרי טוב בלעדיו

לידה טובה!

והשאר בלי. בלידה הראשונה הגעתי עייפה וכאובה, וההתקדמות עד שלב מסוים היתה ככ איטית, שרק רציתי לישון קצת אז ביקשתי אפידורל. חסדי ה', בפועל בבדיקה שאחרי הזריקה הייתי בפתיחה מלאה, כלומר עשיתי את כל הדרך בלי... וגם אצלי הלידה הראשונה היתה יחסית מהירה במושגים של לידה ראשונה, וחויה מעולה.

ללידה הבאה עשיתי שוב קורס הכנה (למעשה מפגש עם דולה לרענן קצת את הזיכרון על התהליך, מה היא מכירה וממליצה, באיזה נקודות ומצבים אפשר לקדם, תנוחות). עצה טובה שהיא נתנה לי ואני מיישמת מאז, להגיד בקבלה שאני מעדיפה לידה טבעית בתנוחות, וככה המיילדת שיצמידו לי תהיה כזו שבעניין.

בתכלס הצירים בלידה השניה היו פחות ארוכים ועוצמת הכאב פחות גבוהה בשיא ביחס ללידה הראשונה.

היו לי חוויות טובות סהכ בכל הלידות, אהבתי ממש שלא הייתי צריכה לחכות עם להסתובב (הגזמתי, לקום מהמיטה ולהרגיש את הרגליים) אחרי הלידה בגלל ההרדמה. אהבתי שלא הייתי צריכה את התנוחה שבאופן אישי לי היתה מאוד לא נעימה- של המיטה.

וכמו שכתבו לך, לא צריך להתחשב באמא או בבעל, כרגע הם אלה שצריכים להתחשב בך. אם את חוששת שיהיה לאמא קשה לראות אותך ככה, אז זה בסדר להגיד לה שאת מנסה הפעם לבד. לא חייבים דולה, לא חייבים עוד אנשים, אני תמיד הגעתי עם בעלי בלבד ולא היה לו מידי מה לעשות תכלס. אם את אחת שצריכה לפרוק את הכאב בצעקות (טבעי ומקל באמת) אז תכיני את בעלך. זה משהו שקשה לגבר לראות, אשתו סובלת והוא חסר אונים, לפחות שלא יבוא לו בהפתעה. ותגידי לו שהכי יעזור לך כשאת ככה שהוא יהיה מפוקס כדי לעשות מה שתבקשי ממנו מיד, נגיד לקרוא למיילדת או להביא לך לשתות או לצעוק איתך תהילים פסוק פסוק- מה שתצטרכי ממנו. ותמיד לבוא עם ראש פתוח ולא להיות נעולה, כי לפעמים ברגע האמת מבינים שלא הבנתי כלום כשננעלתי על אופציה x. ואם הכאב של הצירים ממש גרוע, ואת כבר חושבת לקחת אפידורל, שוה לבקש בדיקה לפתיחה שאם את כבר קרובה ללחיצות ואת יודעת שבעוד נגיד שעה את אחרי בע"ה, אז האם שוה לך הכאב של אפידורל וכו' לעומת עוד שעה צירים. זה לא מדע מדויק, לא מובטח כלום, אבל שזה יהיה בשיקולים ברגע ההחלטה.

שיהיה בקלות, בבריאות, בידיים מלאות

ילדתי 2 לידות בלי אפידורל. אבל ידעתי מראש שאסור לי, ככה שלא היתה התלבטות..

שתיהן היו מהירות יחסית, ובשתיהן עשו לי חתך.

בלידה הראשונה המיילדת נתנה זריקת הרדמה מקומית לפני שחתכה, ככה שלא הרגשתי את החיתוך בכלל.

בלידה השניה היה קצת לחץ שהתינוקת תצא, לכן המיילדת חתכה בלי להרדים (ביקשה ממני רשות קודם כמובן) ונתנו לי זריקה מקומית רק לפני התפירה. זה נשמע די נורא, אבל כמו שהמקורית כתבה - בתוך מהלך הלידה זה לא מורגש. כלומר הרגשתי לשניה את הכאב של החיתוך, אבל זה כ"כ זניח לעומת הצירים ובכללי ההתרגשות של הלידה. כמו שאמרה הרופאה שתפרה אותי אח"כ - בלידה הגוף כ"כ מוצף באנדרופינים שדברים שבמצב רגיל היו כואבים ממש, פשוט לא מורגשים בלידה.

שתי הלידות היו מדהימות, ויצאתי עם חוויה ממש טובה ב"ה.

בקשר להתמודדות, זה מאוד משתנה בין אחת לשניה. אני אישית לא אוהבת את כל המסאג'/מקלחת/תנועה. מעדיפה לשכב בנחת במיטה, וברגע שמגיע ציר פשוט לעשות נשימות עמוקות.

שיהיו החלטות טובות!

ובכל מקרה בשמחה ובידיים מלאות♥️

לידה אחת חוויתי, בלי אפידורל או משככים אחרים ובלי קרעים או חתכים, כמו שרציתי. אחרי לילה של צירים, שאני עובדת איתם מרגע שהתחילו - הגעתי בתשע בבוקר לביתחולים, נבדקתי בשעה 11 ונמצאתי בפתיחה 5, ככה שהוכנסנו לחדר לידה ומשם תוך איזה 4-5 שעות ילדתי. ביום שלפני כן כמעט לא חוויתי צירים.

כל זה קרה בעזרת השם כמובן וברחמיו, אבל מעשית כי לקחנו דולה *שאיתה עשינו שנינו כמה פגישות* וזה ממש שינה - המון טכניקות שלימדה, המון שאלות במהלך התקופה כי היתה לה זמינות שיא, המלצה שלה על בית חולים בגישה טבעית, ניסיון פרקטי שלה מה עושים מהרגע שהגענו לבית החולים, ממש הובלה של האירוע - והנס של לידה מהממת קרה. היינו רק אני, האיש שלי והדולה.

כמובן שלא חשתי חדירה לפרטיות כי אחרי כל הפגישות והשאלות הכרנו מצוין אבל זה אולי עניין של אופי ואם את מובכת בקלות שווה מאד מאד להשקיע בשתיים-שלוש פגישות. חודש או או אפילו חודשיים לפני, בשביל לתרגל טכניקות מספיק זמן.

ופוצצה את כל השירשור😂😂

כיף שיש אותך פה!

ואני עדיין חושבת שזה כן קשור ושמעתי על המון נשים שהרגישו הבדלים משמעותיים מאדדד בכאבי גב בלידות עם אפידורל ובלי אפידורל

🤷

ובכללי לרוב ההתאוששות בלי אפידורל קלה יותר אבל זה גם תלוי במהלך הלידה... וברור שלאפידורל יש גם את היתרונות שלו..

יש לי כמה חברות שיש להם כאבים נקודתיים ממש איפה שהייתה הזריקה. ולצורך העניין יש לי חברה שילדה כמה לידות וזה היה לה רק בלידה שבה לקחה אפידורל...

ושמעתי מעוד חברות על זה

ועל הבדלים משמעותיים בין לידות עם ובלי אפידורל לעניין כאבי הגב

בחיים לא שמעתי שזה מיתוס

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.