ההסתכלות הזו מאוד נקודתית לתקופת זמן שממש מאתגרת. תסתכלי שנה מהלידה.
ילד שגדל לבד בטווח היותר רחוק, יהיה בהחלט יותר מפותח כנראה, יקראו לו יותר, ישחקו איתו אחד על אחד, יקשיבו לו בלי לקטוע אותו להנקות וסידורים.
ומצד שני- הוא יפספס חברות עם אחים קרובים, הוא לא ידע להתחלק, הוא יהיה יותר אגואיסט וכנראה שגם משועמם.
הכללתי, ברור. אבל זה הכיוון.
נקודתית אחרי הלידה במשך כמה חודשים אכן האחים משלמים מחיר לא קל בגלל אמא ואבא שמוקד תשומת הלב שלהם כרגע הוא יצור חסר אונים וקטן.
אבל אחרי החודשים הללו כל המשפחה זוכה במתנה, שתלך ותגדל.
כשנולד השני שלי ריחמתי ככ על הגדול שהיה ממש כמו שתארת, הילד שלי, שכל הזמן השקעתי בו ופיתחתי אותו וטיילנו ושיחקנו. פתאום הוא נאלץ להסתפק בסיפורים בין הנקות ומשחקים בשלט רחוק.
אז זה היה מאתגר לכולנו, ועבר ב"ה.
היום שניהם צמד חמד. אוהבים אחד את השני ברמות, מקשקשים במיטות בלי הפסקה בלילה. אם אחד ישן השני רץ להעיר אותו, לחבק, להתגפף יחד.
זה ממיס, זו ה- מתנה שיכולתי רק לתת להם. אחד את השני. תלכי עוד קדימה- הם יגדלו יחד בעז"ה, יהיה להם עוד אח בבית הספר, לצעוד איתו לאוטובוס, לצחוק בדרך, להעזר בש"ב, לשחק בצהריים יחד ולא לחפש חברים באומללות לבד, לפרוק תסכולים. אח שיזדהה איתם.. מה יותר מזה?
נראה לך שהנער העתידי שהוא יהיה יעדיף להיות אח יחיד? מפותח מאוד, אבל בודד?
לכל דבר יש מחיר, גם משכנתא כואבת בכיס ומצמצמת אבל בסוף משתלמת.. את מגדלת לו מתנה עצומה.
מסכימה מאוד שלא צריך להזניח את הגדול, לתת לו כמה תשומת לב שרק אפשר, ליצור זמנים שלך ושלו לבד בלי המתחרה החדש, לפנק אותו בדברים שחשבתם עליו, לתת לו תפקידים של גדול שמותרים רק לו..
ובשעה טובה!
