אני חודש וחצי בדיוק אחרי לידה של בת. עייפה , גמורה מעייפות

אפילו שהיא ישנה לשם שינוי משעה 2 בלילה עד 6 בבוקר קמתי הפוכה לגמרי. זורמת עם זה ולמדתי לשחרר את העניין של הסדר והניקיון בבית, את זה הגדולים עושים. לי חשוב שיהיה אוכל לצהרים (לא תמיד, היום הזמנתי להם פיצה) וגם זה בסדר.

לומדים לחיות עם העייפות מתישהוא.

אם אני לא טועה יש לך עוד כמה וכמה ילדים בבית לא? אין פלא שאת עייפה גם מלהתעסק איתם

גם לא לוקחת ויטמינים בגלל מעי רגיז ובעיות ספיגה (אחרי עירוי ברזל בהריון) אבל יודעת שזה תקופה ויעבור.

בדכ שהתינוק מתחיל לישון יותר בלילה מרגישים פיזית טוב יותר

בה לא הנקתי. אבל לא יודעת כמה זה מעיד, יש לי 2 ילדים. אבל זה בהחלט הקל שאני לא צריכה לשאוב או להניק ומישהו אחר יכול לקחת ולהאכיל, גם כי בהנקה זה לפי דרישה והרגשתי ממש מה שאת מתארת, סחרחורות של עייפות כזה, וגמורה.

ההפוגות הקצרות מלהיות אמא לתינוק דורש ויונק ממש עזרו לי ויכלתי לישון ולצאת קצת לבד להתאוורר או סתם להיות בהית עם עצמי ולשמוע את המחשבות שלי בבהירות.

כדאי לעשות בדיקת ויטמינים מקיפה

ההנקה שואבת את התמצית של התמצית

אז צריך להיות באקסטרה מהכל

את אוכל בשרי? סלמון? זה ממש חיזק אותי. 1

ואני עכשיו בהריון באמצע וסמרטוט, חוששת מההמשך.... 

צמחונית..

נוטלת b12...

גם מספר הלידה משפיע כמובן... אבל גם אופי הלידה והתקופה שהייתה לפניה או אחריה.

אם קשה לך עם ההנקה, אז את לא חייבת להמית את עצמך בשביל זה, גם בלי למצוא "תירוצים" ❤️

(לי אישית קשה יותר לתת בקבוקים... אז מעדיפה להיניק. אבל כל אחת והעדפותיה...)

גם אני היתי ככה

פתיל קצר באנרגיות

כמו תינוק חח

ישנה- רעבה קצת ערנית לזמן קצר וצהר שוב רעבה וכמו עם בור בבטן מההנקות או בבת אחת ושב עייפפהה וחלששה וזה בא בבום

אבל הז כן התאזן עם כל שבוע שעבר..

נרה לי שאחרי חודשיים זה פחת משמעותית..עדיין אבל סביר יותר

ולאור מה שכתבת בעבר

מאוד עזר לי לא להשאר 'יולדת'

להתלבש בבוקר

לקום ולשבת עם הקפה בנחת..לקרוא או לכתוב לשים קצת מוזיקה..

לצאת כמה שיותר..למפגש  יולדות ,לסידורים, אפילו לסופר או סתם לסיבוב בחוץ עם העגלה

לקבוע עם חברות

לא להיות צמודה למיטה

זה משפיע גם גופנית וגם על האנרגיות בחוויה שלי

כמעט ולא אוכלת בניגוד להריון, מוצאת עצמי בשעה 12-13 אוכלת ארוחת בוקר, חוסר תיאבון מוחלט - יודעת שזה בגלל העייפות

ודווקא לא יורדת במשקל מזה אבל ב"ה הנושא של המשקל לא מעסיק אותי בכלל (די רזה אבל עדיין שאריות מהריונות צפופים מאוד) 

ותכלס גם לא בין הצהרים לערב

וגם בצהרים לא הרבה

קיצר אולי מסביר את התחושות🫢

לא מוצאת מה לאכול...

אבל לא משהו קבוע

פשוט כשנח לנו

נגיד אם בעלייכל לשמור על הילדים בצהרים ואני רוצה לנוח

או להשאר איתו עד שנרגעים הגזים מאוחר בלילה או כשאני צריכה ללכת לאנשהו..ככה יש לי את האופציה בפשטות בלי הינדוסי הנקה ושאיבות וכו

זה ממש עוזר לי גם נפשית לא להרגיש את הכבילות המתוקה של ההנקה..אבל שלפעמים כן קצת עודפת..

ממליצה לבקש בדיקה מיוחדת של ויטמין די, לא נותנים אותנ בדרך כלל וכמובן לבדוק את כל השאר.

א. ממש הגיוני, הרבה מעבר להגיוני. מעטות מי שלא מרגישות ככה.

ב. בהחלט הנקה מתישה פי כמה, מנסיון.

בעיניי היא משתלמת בהמשך מהרבה היבטים, שלא כולם רק רגשיים.

את לא תצטרכי לקום להכין בקבוקים ולשטוף ולעשות סטיריליזציה בכל פעם, הילד שלך פחות יחלה משמעותית, יהיה בניכם חיבור וקשר מיוחד, כשאת איתו לא תצטרכי לסחוב מחלק מנות, ותרמוס, ובקבוקים, ושאר ירקות. אין דאגות של 'אולי זה לא יספיק לי לדרך'

אם את איתו אתם יכולים לטייל לנצח.

את אוכלת אוכל טוב? או ג'אנק?

עשית בדיקות דם? מאגרי ברזל? ויטמינים אחרים? באיזו רמת ברזל סיימת את האישפוז?

משהו חריג בהתנהגות של התינוק/ת? עצבנות יתר? ריפלוקס? כאבי בטן יוצאי דופן?

לכל דבר כזה יש השלכות. בגדול, כן, להיות ממוטטת זה סביר מאוד. אבל אולי אצלך זה כבר חצה את גבול הסביר. אם תתני יותר מידע נוכל לנסות לעזור.

לגבי הרעב, אותי אישית זה הכי פחות מדאיג. זו תופעה ידועה בהנקה. כדאי לך לשים לב רק מה את מכניסה לגוף, כי יש נשים שבגלל הבולמוס של ההנקה ממש משמינות וזה מבאס. אז תוכלי טוב, תתני לגוף שלך מה שמגיע לו. (הלוואי עלי! איזו שיחת מוטיבציה)

הבנתי שהבעיה זה כנראה שלא ישנתי כבר חודש ושבוע יותר משלוש שעות בלילה.. ואני מניקה בלילה..

אתמול הבנתי שאם לא אעשה שינוי יש מצב שאוותר על כל ההנקה וחבל.

אז

החלטתי שלא משנה מה ננסה ובעה נצליח:

שאניק לפני שאני הולכת לישון

ואלך לישון לפחות 6 שעות רצוף (אמן)

ובעלי יקום בשביל להאכיל אותו.

טוב

לא קרה עדיין

אבל בע"ה מקווה שנצליח ושזה יאפס אותי חברות!!!!!!

ה' יעזור

ה'

עוזר

ובע"ה שיהיה לי כח לטפל בעצמי

במשפחתי

ולהבריא

אמן

ותודה לכולכן על העיצות הטובות💗💗💗

(רואים שאת ההודעה כתבתי אחריי שישנתי משהו, כי כרגע אני אופטימית😆)

אז אולי זה לא קשור להנקה....

אולי כמו שאמרו יש לך חוסרים בגוף וזה משפיע.

ואני גם אוכלת בלי הפסקה אבל בלי תחושת רעב 🙈

סתם מחפשת כל היום שיהיה משהו בפה ולא ברור לי למה.

ולא עייפה באופן קיצוני. אבל זה יכול להיות כי בטבע שלי אני אדם עם מרץ ודחף לקום. 

אם את לא מזהה את עצמך ולא טבעית לעצמך- תבדקי אולי חסרים לך ויטמינים או ברזל. את לוקחת פרנטל? 

(אני לא לוקחת פרנטל וזה לא משהו שאני גאה בו. רוצה לקחת אבל הגודל של הגלולה חוסם אותי)

של אלטמן

יקר, אבל בעיני שווה כל שקל

הרים אותי בהריון וגם אחרי הלידה

לקחתי גם ברזל שלהם

ילדתי באותו איזור זמן שלך, וגם אני ע י י פ ה!!!

ואפילו מעבר לעייפות, אני מרגישה שההנקה עדיין לא התבססה ועוד כמה תופעות של אחרי לידה קורות אצלי...

מה גם שהיא קמה כל שלוש שעות בלילה שלא כמו אחותה הגדולה ואני לא רגילה לזה😆

הלילה ממש הייתי עייפה ברמה קיצונית וגיליתי שממש טוב לי להניק בשכיבה! ממליצה אם את לא עושה את זה עדיין!

ששה שבועות זה משכב לידה. ההחלמה הכי בסיסית. לא סתם יש עדות שנהגו שיולדת לא יוצאת מהבית 40 יום. זה כדי לשמור עליה.

לא ממליצה להפסיק להניק...כי ההתאוששות תגיע בסופו של דבר ואת הההנקה אי אפשר להחזיר. אאת גם אף פעם לא יודעת מראש אם מעבר לתמ"ל יהיה קל וחלק או שפתאום תתגלה רגישות ואז מתחילים סרטים אחרים...

כן ממליצה לבדוק תפקוד של בלוטת התריס. תת פעילות של הבלוטה זה דבר שקורה אחרי לידה (קרה לי בלידה האחרונה) וזה גורם למותשות אינסופית, שזה בערך מה שאת מתארת. 

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.