בטווח שבין 3.900-4.500

ומעולם לא אמרו לי משהו בסגנון

שהרגלים קטנות וזה אולי מעיד על גמדות...האמת שטכנאית אמרה לי ..וכתבה מופנית בדחיפות לרופאת נשים... ואז הלכתי לרופאת נשים. היא ישר שללה ואמרה את קטנטנה ורזה הגיוני שהעובר הזה יהיה קטן כמוך.. וילדתי ילד בריא בתחילת תשיעי 3.100. סתם בילבלו לי את המוח.

אם את גדולה וילדת גדולים אז לא הייתי נלחצת. אבל הרופאים חייבים להגיד כל פיפס כי אחרת חשופים לתביעות...

תתייעצי עם פרופ' הכי טוב כדי להיות רגועה 

הערכת משקל אצל רופא אחר

אבל אני כבר מותשת מהם... מרגישה,שכל פעם

שאני נכנסת לשם הם 'מוצאים' לי עוד משהו

כל פעם אני יוצאת משם בוכה...

תודה לך 

ליסוע לבית חולים לקבוע תור לשר'פ.

לא יודעת מאיזה איזור את

אני יודעת שיש בעין כרם פרופסורים שיכולים ממש להרגיע אם באמת אין פה כלום..

אם הרופאים שבודקים אותך כל פעם אלה רופאים מומחים רגילים הייתי פונה פעם אחת למישהו בכיר כפי שכתבתי שיתן חוות דעת נוספת

כוח כבר לראות בתי חולים,אין לי כוח לראות רופאים

אני נמצאת בממוצע פעמיים בשבוע בבית חולים

הנפש שלי כבר עייפה...

הרופא שאני הולכת להיבדק אצלו הוא ראש מחלקה בבית חולים שאני מטופלת בו (שיבא) ככה שאני דיי סומכת עליו (כבר נבדקתי אצלו למשהו אחר)ואין לי בםק בקשר למקצועיות.

אולי ירגיע אותך?

מצד שני הרופאים תמיד מלחיצים לא מרוע האחרת הם חשופים לתביעות.

הם אומרים את הגרוע מכל..

מה נעשה?

נתפלל, נהיה באמונה.. באמת לא קל מה שאת עוברת. כואב לי עלייך.

לפום צער אגרא.

איזה שבוע את?

הסיוט של האי ודאות יגמר בקרוב.

בעזרת ה' מתפללת עלייך ללילדה קלה בידים מלאות תינוק בריא...

יעבור בטילים..אמן!

מצד אחד מודה לה' שאנחנו בדור שיש הרבה ידע וטכנותוגיה מתקדמת

מצד שני גם הנחת של האמא והרוגע שלה כל כך משפיעים על העובר!! וזה מוכח!

אז איך אפשר להתעלם מההשפעה של כל הבדיקות האלו על הרווחה הנפשית של האמא?!

אני יכולה לספר רק על עצמי שאני ממש מרשה לעצמי להתעלם ולהיעלם ולהגיע להיבדק בתדירויות נמוכות וככה שומרת על עצמי.

ואני מאוד שלמה עם עצמי והסיכונים שאני בוחרת לקחת. פשוט כי גם להיבדק עוד ועוד ולהעלות עוד ועוד ספקות זה אמנם כסתח טוב, ומפחית סיכונים לפספס התערבות נצרכת, אבל מהווה מחיר כבד על הרווחה הנפשית של האם.

אז אם את יוצאת משם כל פעם בוכה, אל תלכי לשם יותר למעט המינימום ההכרחי.

ולשאלה עצמה, אם הגנטיקה המשפחתית שלכם היא כזו, וכבר ילדת שניים שמנמנים ובריאים, אז יש לך שתי אוזניים- מאחת להכניס ומשניה להוציא!!

וגם החלטתי לא ללכת אליה דוב,

במילא המעקב של ההריון סיכון לא קשור בכלל

למה שיש,לעובר שלי אז ככה שזה סתם ובאמת

לא אלך יותר ב"נ

ילדתי בתחילת תשיעי עובר במשקל קרוב ל4.

לא רוצה לדעת מה היה קורה אם היה נולד בסוף תשיעי

עכשיו אני בהריון עם עובר גדול. אחוזון 90. שאלו מה היה המשקל של הקודם ואם היתה או יש סכרת וזהו.

הרופאה אמרה שיש נשים עם נטיה לעוברים גדולים, לא הלכה בכלל לכיוון שלך. 

אופפ זה ממש מעצבן אותי, היא ממש הלחיצה אותי!

ומספיק אני מטופלת שם למשהו אחר בכלל שלא קשור

(ואין לי סכרת הריון בדקתי)

3.800, 4.300 וקרוב ל5.

אף פעם לא דיברו על התיסמונת הזו, כן בדקו חשד לסכרת (שלא הייתה).

ואני ובעלי לא גבוהים ולא עם נטיה להשמנה

אופ אני כבר לא יודעת... מרכישה,שנם כבר הוציאו לי את כל החשק מההריון הזה,

שבכל מקרה גם אחרי הלידה יהיה מאתגר

סביבות ה 4 קילו, הכי הרבה שלי 4150, אני ממוצעת בגובה ומשקל( וגם בעלי(.

והם רק נולדים גדולים אצלי , הם גודלים להיות ילדים בגובה ומשקל ממוצעים.

אף פעם לא אמרו לי משהו על התסמונת הזו. 

סביבות ה-4 קילו, לפני שבוע 40...

ובחיים לא שמעתי על התסמונת הזאת.

מה שכן- אמרו לי תמיד לעשות את העמסה של 100 לשלול סכרת (שלא הייתה ב"ה)

מה,שמעצבן אותי שישר מעלים דבר כבר על סמך אולטראסאונד אחד בלבד.

הרבה רופאים (ולצערי בשני ההריונות האחרונים שלי נפגשתי עם מלא) לא יודעים להגיד דברים בצורה שתתיישב על הלב. קודם כל אומרים את התסריט הכי גרוע, ובסוף מסייגים ואומרים שרוב הסיכויים שזה כלום. אולי הפוך, אולי תאמרו שרוב הסיכויים שזה כלום, אבל יכולה להיות אפשרות שזה x בוא נהיה במעקב בוא נבדוק את העבר שלך... או אני רואה שהעובר מאוד גדול, בואי נעשה מעקב נראה, אולי שינוי בתזונה אולי לא יודעת מה, ואם רואים שבאמת הוא עולה באחוזונים מאוד אז להעלאות את האפשרות... וזה רק על קצת המזלג.

וששאלתי את הרופאה אם לבדוק את זה במי שפיר (שעשיתי השבוע לחשד במשהו אחר) היא אמרה לי שבינתיים לא נראה לה שצריך).

בלי שום קשר שהגנטיקאית אמרה לי שצריך לעשות יעוץ בכל מקרה לפני אז אני לא יכולה ובחרתי לא להשאיר חומר והיום שהיא דברה איתי בטלפון זה היה נשמע כאילו אני ממש חסרת אחריות שאני לא רוצה לבוא שוב ליעוץ. אמרתי לה ובמקרה ותמליצי לי לעשות בדיקות גנטיות מה אני יעשה שוב מי שפיר?אין סיכוי בעולם!! ועוד לפני שהרופא בדק אותי שוב?

סליחה שיצאתי עלייך פשוט ההתנהלות שלהם מעצבנת אותי!

באמת שעייפתי אין לי כוח לרופאים האלה וכבר נמאס לי מוציא את כל השמחה מההריון, את כל המצב רון וגם אחרי הלידה יהיה לא פשוט כי לעובר שלי יש מום הלב שיצריך ניתוח בשנה הראשונה, אי אפשר לכסות את הכל. כל מה,שאני רוצה לומר זה,שאי אפשר להתחיל להגיד על כל דבר שאולי יש אותו, כי ככה אין לדברים סוף.

סליחה אני ממש מוצפת

מתפללת שהקב"ה יתן לי כוח להמשך ולכולן

ומתי לסכרת?

מה כל כך גדול במשקלים שילדת??!

וגנטית יש גנטיקה של עוברים גדולים ותינוקו. גדולים

וזה לא שום דבר בעייתי

טבע העולם

חשוב לבדוק שאין סכרת הריון כמובן

אבל לא מבינה מאיפה התאוריה כשלא תיארת שום משקלים חריגים בכלל

אני ילדתי תינוק ממש גדול ב''ה בלידה קלהההה טבעית מהירה בלי תפר אחד-אמן שתזכי גם את לכזאת לידה מהממת!💖

ואין לי גנטיקה של עוברים גדולים ..שאר הילדים שלי סטנדרטים

והערכת משקל היתה בשבוע 38- 4 קילו..והוא נולד אחרי התאריך הרבה יותר ..

למה? ככה

הרופאה ממש לא התרגשה

עשיתי העמסה  של 100 והכל טוב

אם יש עוד נתונים ספציפיים שלך אני לא יודעת

אבל סתם ככה לא נשמע לי הגיוני

שאלתי אותה אם הראש גדול, הרגל, משהו שמחשיד והיא אמרה לא רק בגלל המשקל שסה אחוזון 98...

בכל מקרה החלטתי שאני לא הולכת אליה יוצר בלי נדר

שזה עוד יותר חשוד כי אין לי סכרת הריון...

🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️

או שהוא שומר על האחוזון של עצמו וה"בעיה" היא רק כי הוא בקצה?

שואלת כי גם שלי די גדולים וכל פעם סרט... 

ועכשיו 98... היא לא אמרה כלום על הקפיצה

רק על המשקל, שאלתי ומקווה שהבנתי נכון...

הייתי מתייעצת עם מומחה

אבל ממש מבינה אותך עם הפחד, התסכול והעייפות. מכל הריצות והבדיקות

גם אותי הקפיצו ב2 הריונות וזה מתיש נפשית ופיזית... 

ודי אין לי כוח לאף אחד!

אני אפילו לא חושבת על הלידה עצמה ואני

כבר באפיסת כוחות☹️

בשבוע כמעט 41 הלחיצו אותי על 3800

🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️

אני פשוט בתקופה כ"כ רגישה שכבר כל דבר

גורם לי לצאת מפרופורציה

שמעי..אני גם ילדתי משקלים יותר גדולים מזה ולא נאמר לי שום דבר..וגם אצלנו בגנטיקה לא נולדו גדולים..כן יש גנטיקה של גובה אבל מעבר לזה לא..

אבל כן יכולה להגיד שבאחד ההריונות היה לי איזה בדיקה שלא יצאה טוב והרופאה הלחיצה בטירוף ועכשיו אני בהריון עם גם בדיקה גבולית אצל רופאה אחרת והיא נעימה ומממש לא מלחיצה והכל טוב..

אז גם ממש תלוי גישה ורופא..

בכלל לא גדולים.

ושתביני שבהריון הקודם על 3800 עשו לי סרטים

(בשבוע 40+5)

אצלי היה מסע הפחדה מטורף שהעובר קטן מידי, שבוע 35 הערכה 1,700.

רצו מי שפיר והתנגדתי בתוקף, כי בשלב זה בכל מקרה הפלה לא באה בחשבון מבחינתי.

יום למחרת רצו ליילד אותי, ב"ה הרופא שלי לא היה בארץ, ואמר לי לחכות יומיים שהוא יחזור ונחליט.

כעבור ארבעה ימים ילדתי, במשקל 2600. פער של 900 גרם ...

צריך לזכור שהמערכת משקל היא הערכה בלבד, ויכולות להיות סטיות לכל הכיוונים. שמעת את ההפחדות, הבנת את הסיכונים, תחזרי הביתה תנשמי, ולהכניס לפרופורציה.

בעז"ה הכל תקין, העובר במשקל מצויין, זה לא משהו חריג ביחס לילדים שלך. הרופאים שפכו עלייך את המידע שהם מחוייבים, בצורה לא רגישה במיוחד..

תלכי לפי תחושות הבטן שלך. אם תרצי פירוט בפרטי על כמה השגחה פרטית ורופאים שהפחידו סתם יש לי בשפע...

חשבתי שיש לי עוברים גדולים, לא ידעתי שהם ענקים.

האחרונה נולדה 4 וחצי בשבוע 39, אחותה שברה שיא של 4.660 בשבוע 41, בחיים שלי לא שמעתי על תסמונת גדילת יתר, למרות שכל הרופאים היו הסטריים מהגודל. תמיד חשדו אצלי לסכרת הריון, אבל ברוך השם כל הבדיקות יצאו שליליות.

הסביר לי רופא אחד שברגע שעולים מעל האחוזון ה90 או יורדים מתחת לאחוזון ה10, זה מדליק נורה אדומה. גם אם הגנים וההיסטוריה מוכיחים אחרת,  זה הפרוטוקול פשוט.

אם כל זה, אני עדיין עושה העמסות סוכר ובדיקות שרושמים לי אבל משתדלת מאד למצוא את האיזון בין השתדלות לביטחון ואמונה.

ואני כן חושבת שכדאי למצוא רופא עם ראש בריא ולא כזה שמחפש בעיות

מתפללת שילך בקלות ובשמחה, מוזמנת לכתוב לי, צברתי מעט ניסיון בנושא

מקלים גדולים כולם,

האחרונה 4500

וכן, בהריון של הרביעי שלי הפחידן אותי על תסמונת האיברים הגדולים... לא הבנתי מה רוצים מחיי

ולא ייחסתי חשיבות בגלל שאני מכירה שזה מגנטיקה

אז היום הלכתי להערכת משקל נוספת ועוד בדיקה שהייתי צריכה לעשות,

אחרי שחיכיתי מלאאאאאאא זמן (למה הם קובעים שעה אם נכנסים שעתיים אחרי?)

נכנסתי לרופא המומחה ואת מי אני רואה?את הרופאה

שהפחידה אותי עם הגדילת יתר (ועכשיו הבנתי מאיפה ההיסטריה- היא רופאה חדשה).

הרופא עשה לי הערכת משקל והפלא ופלא העובר באחוזון 84 (לפני כמעט שבועיים היא אמרה לי 98!!)

יכול להיות שזה בגלל שהשבוע נורא הקפדתי על התזונה הורדתי את המתוקים והשתדלתי להמעיט בפחמימות, אבל זה פער ניכר!

והיא עוד,אומרת לי זה ממש עובר גדול, אמרתי לה לפני שבועיים אמרת לי 98 עכשיו 84 זה ממש,הבדל גדול.

והיא עוד שואלת את הד"ר -זה לא עובר ממש גדול?הרגיש כאילו היא רוצה לצאת בסדר😡

והוא ממש לא התרגש ואמר שממש לא וזה,בסדר.

קיצור-ב"ה

תודה לכל מי שנירמלה ושיתפה,

בשורות טובות לכל עמ"י

הגב' הזו כנראה היסטרית וגם לא מקצועית. עובר לא יורד ככה באחוזונים בהינף דיאטה של שבועיים.

תנשמי עמוק

הם קצת תמיד מחפשים מה לא בסדר

ילדתי בשבוע 42 4300

בשבועות 41 לקראת הסוף במשקלים 3700 ו3900

ללא זירוזים ללא תפרים ללא התערבויות ואפידורלים

אבל כן עם טייטל של סרבנית חחח

והכל בסדר בה ,אז לתחושתי הם תמיד הולכים על התסריט הרע וזה בסדר זה התפקיד שלהם..אבל התפקיד שלי זה להאמין בגוף שלי וביכולתיו ובהשם שמנהל הכל ..

זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.

משפחה זה עסק מורכב לפעמים,

ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗

מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.

מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.

ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).

וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.

הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.

אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.

ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.

לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.

לפותחת,

אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור

חוויה לא פשוטה בכלל

איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.

אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.

לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.

ולפתור את הבעיה עם הבעל

מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?

ממש לא נעים...

וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים

מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו

הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה

זה לא הזוי????????

היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד

אבל אני כועסת

מאוד

הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם 

והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה

שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..

אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה 

אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:

אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.

לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד

היא לא ממש נורמלית

זה לא אומר שצריך לספוג

זה אומר שצריך להתרחק

גם אם זה אומר לא להתארח שם

הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה

אפשר לרחם עליהם …

בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.

זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה

מבחינתם אני רגישה מדי

להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.

להעמיד אותם במקום זה אסור

אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק

שהייתי בגינה

והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר

כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר

הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.

זה כבר קרה

אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין

כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום

שתחנך את הבנות שלה

לעצור את זה.

להתייחס לזה.

בפומבי או אח"כ.

אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.

אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.

אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,

אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.

אח"כ בשבילך.

רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.

אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..

את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם

יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה

ואם  אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.

אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.

לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.

אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.

אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל. 

לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…

לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.

לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום. 

אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?

לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.

מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.

לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)

לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש

והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?

זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה

וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.

ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן

ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.

לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.

ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.

ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.

לגבי סכרת הריון-

ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.

זה קשור לשילייה.

לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.

ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.

להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו

אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון

אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.

היא פסיכולוגית.

אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.

אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...

בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️

כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.

מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.

זה ממש להדרכת הורים.

במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?

לא ראיתי משהו חריג לגיל 6

זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי 

מבררים עם הרב מראש באיזה מצבים בהריון צריך לשבור את הצום, שלא תצטרכי להתעסק עם זה בצום אם חלילה לא תרגישי טוב..

אחרי שיודעים מתי צריך לצום ומתי צריך לא לצום- אז להתחיל לאכול טוב דברים שיזינו אותך לאורך זמן כמו שכתבו אחרות.

גם אני במצב דומה, בן שנה וחצי ואני מרגישה שהרבה יושב על רגשי ופחות על צורך ממשי של אוכל או שובע

אני מציעה שכשהוא נושך לעצור אותו ולהגיד לו לא! אסור לנשוך! אחרי מס פעמים מועטות- אני חושבת שהוא יפסיק לעשות את זה 

ביות חלקי

החיסרון מבחינתי שאין תינוקיה מתי שאת בוחרת. רק בלילה עד 6 בבוקר

ובצהריים איזה שעתיים

את לא יכולה לשים שם את התינוק מתי שאת רוצה

לפני 8 חודשים

יש חדרים פרטיים על בסיס מקום פנוי ,אפשרי לחכות לחדר פנוי

אבל חדרים ממש יפים

הצוות, תלוי מחלקה

ממש תלוי על מי את נופלת

ילדתי שם לפני 15 שנה בלידה טבעית לחלוטין (וגם לפני 10 ו3 שנים) והגעתי פעם אחת לפני 7 שנים והיה עומס ולא הייתה אף מיילדת שיודעת ליילד באופן טבעי וזה היה באסה ממש