כאשר הפגיעה עדיין מתממשת?
(שאלה יפה שנשאלתי ולא יודעת מה לענות )
עוד שאלה האם חובה להוכיח כאשר מי שפגע לא יבין מה האדם רוצה כי הוא אטום /עיוור לרגשות האחר?
ומי יודע אולי נוסח של תפילה / תהילים שאדם שפגעו בו אומר על מנת לסלוח להעיף את הפגיעה
כאשר הפגיעה עדיין מתממשת?
(שאלה יפה שנשאלתי ולא יודעת מה לענות )
עוד שאלה האם חובה להוכיח כאשר מי שפגע לא יבין מה האדם רוצה כי הוא אטום /עיוור לרגשות האחר?
ומי יודע אולי נוסח של תפילה / תהילים שאדם שפגעו בו אומר על מנת לסלוח להעיף את הפגיעה
אפשר בצורה חכמה, אולי דרך צד שלישי. הכי גרוע זה להחזיק בבטן.
להודיע לו, זו אכן הדרכה תורנית כדברי הרמב"ם שחסדי ציטט
וכל מה שכתבת אני מסכימה וגם מכירה
אבל שתפו אותי בסיפור שבאמת זה לא כזה קל להגיד לאן הוא משתייך ..
ואז חשבתי שגם לכל אחד יש כמה מצבים ומאוד קשה לשייך את זה למקרה הנכון .
כל זה ברמת העצות, אבל לגבי השאלה שלך בכותרת - בוודאי שלא *חייב* לסלוח.
דבורה' על 'נושא עון' שכמו שה' נותן חיות לחוטאים נגדו, כך: "ילמוד האדם כמה צריך שיהיה סבלן לסבול עול חבירו ורעותיו שהריע עד שיעור כזה שעדיין רעתו קיימת, שחטא נגדו והוא יסבול עד יתקן חבירו או עד שיתבטל מאליו וכיוצא". אבל זו מעלה עליונה מאוד ולא כל אדם צריך לשאוף לשם.
2. זה תלוי מקרה. הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו, ו כותב: "כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים".
לפעמים כשאדם משאיר בלב, אז זה עושה יותר גרוע, כמו שאבשלום בסוף הרג את אמנון, ונתגלגל מזה מרד אבשלום, שבסוף הוא עצמו נהרג.
ברוב הפעמים כדאי להגיד לו בפירוש, רק להוריד את זה מהלב של האדם ויש סיכוי קטן שהפוגע ישמע ויבקש סליחה.
יש גם מקרים קטנים, שעדיף להתאפק ולשתוק ולא לעשות את המצב יותר גרוע.
תלוי מקרה. יש בזה הרבה פרטים ושיקול דעת.
3. מזמור לט
עומד על בולם פיו בשעת מריבה, כנראה שזה לא הכי פשוט להגיע לדרגות האלה.
כמו שכתבתי, בולם פיו, זה לאו דוקא לא להגיד כלום, אלא לדעת מה ומתי לומר ולשקול את המלים בתבונה.
דוד המלך גם יש לו מזמורים קשים על על אלה שפגעו בו. רק המזמור הזה לפי המדרש תהלים והמפרשים, זה שהוא החליט לבלום פיו בצורה מסויימת ולהתאפק.
המדרש תהלים מביא על המזמור הזה את המדרש-סיפור הידוע על כח הפה.
אכתוב פה למי שרוצה להיזכר:
"אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני. מעשה היה במלך פרס שנטה למות ונעשה כחוש ביותר, אמרו לו הרופאים אין לך תקנה עד שיביאו חלב לביאה, ותשקה אותה עד שתרפא, שלח אצל מלך שלמה בן דוד, ונטלו בידם ממון הרבה, מיד שלח שלמה וקרא לבניהו בן יהוידע, אמר לו כיצד נוכל למצוא חלב לביאה, אמר ליה בניהו תן לי עשרה עזים, הלך הוא ועבדי המלך לגוב אריות, והיתה שם לביאה מינקת גוריה, יום ראשון עמד לו מרחוק והשליך לה אחת ואכלה, יום שני נתקרב מעט [והשליך אחרת], וכן בכל יום ויום, לסוף עשרה ימים נתקרב אצלה, עד שהיה משחק עמה, וממשמש בשדיה, ולקח מחלבה והלך לו לדרכו, ובאו אצל שלמה ופטרן לשלום, והלכו לדרכם, כשהיו בחצי הדרך ראה אותו רופא בחלומו והיו אבריו מהרסין זה עם זה, הרגלים אומרים אין בכל האיברים כמונו, שאם לא הלכנו לא היה הגוף יכול להביא מן החלב, ענו הידים ואמרו אין כמונו, שאם לא היינו ממשמשין לא היה יכול להביא מן החלב, [העינים אמרו אנו למעלה מן הכל, שאם לא היינו מראים לו הדרך, לא היה נעשה כלום]. ענה הלב ואמר אני למעלה מכם, שאם לא נתתי העצה, לא הועלתם בדבר כלום. ענה הלשון ואמר אני טוב מכם, שאם לא הדיבור מה הייתם עושים, ענו כל האיברים והשיבו ללשון, איך לא יראת להדמות אלינו, ואתה יושב במקום חשך ואפלה, ואין בך עצם ככל האיברים, אמרה להם הלשון היום תאמרו שאני שולטת בכם. כשניעור האיש משנתו שמר החלום בלבו והלך לדרכו, נכנס אצל המלך, ואמר לו הא לך חלב כלבא שבקשנו בשבילך ותשתה, מיד קצף המלך עליו וצוה לתלותו, כשהלך להתלות התחילו כל האיברים רועדים, אמר להם הלשון הלא אמרתי לכם היום שאין בכם ממש, אם אני מציל אתכם תודו לי שאני שולט עליכם, אמרו לו הן, מיד אמר הלשון לתולים אותו השיבוני אל המלך, השיבוהו אל המלך, אמר לו למה צוית לתלותי, אמר ליה שהבאת לי חלב כלבתא, אמר לו ומה איכפת לך, ויהא לך רפואה, ועוד ללבייא קורין כלבתא, לקח ממנה ושתה ונתרפא, ונמצא שהיה חלב לביאה, ופטרו אותו לשלום, אמרו לו כל האיברים, עכשיו אנו מודים לך שאת שולטת על כל האיברים, הדא הוא דכתיב מות וחיים ביד לשון (משלי יח כא), אמר דוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני."
מביא מדרש ואז אני לא מבינה כלום
שמספרים לילדים.
אם מישהו יש לו את זה ב'לשון' יותר פשוטה שיביא.
בגדול, תומר דבורה הוא ספר חשוב מאוד, אבל ההנהגות שבו, וודאי באופן מלא, מתאימות ליחידים.
יש יחידים כאלו, מצאנו מגדולי ישראל מהנביאים והתנאים ועד גדולי הדורות האחרונים אנשים כאלו.
אבל חשוב לזכור מי אנחנו ומה מדרגתינו. כשאדם רגיל נפגע, אבל הוא חושב בטעות שהוא חייב למחול - זה עלול להיות מסוכן.
כמובן, מי שבאמת מסוגל למחול בלב שלם - זו מעלה גדולה וזה גם מאוד כדאי לאדם עצמו, לא לשאת עומס של פגיעות.
אבל, לא פעם אדם לא מסוגל באמת למחול. אבל בגלת אווירה דוסית לא נכונה הוא חושב שהוא חייב למחול, אז הוא טוען שהוא מוחל, אבל בפנים הוא לא באמת מוחל והוא רק אכול מבפנים, על זה שהוא לא בסדר.
מלבד זאת, מחילה כשהפגיעה ממשיכה, עלולה להפוך בתודעה שלנו או של הסביבה להכשר לחטא. כשמדובר על צדיק עליון שמוחל, אף אחד לא יחשוב שהוא מצדיק את העבירה. אבל, לדוגמא, כשיש סיפור של פגיעה בתוך משפחה או קהילה, הרבה פעמים כחלק מהמנגנון של הנסיון להשתיק, מנסים 'לחנך' את הנפגעים לכמה ראוי למחול ושהם לא בסדר אם הם לא מוחלים - כאן, הדרישה מהם למחול, היא חלק מהמנגנון של האשמת הקורבן.
אז אני מודיע חגיגית - על דברים זוטרים וסתמיים, אני מוחל בלב שלם, בד"כ אפילו לא הספקתי להקפיד. אבל, יש כמה אנשים שבאמת פגעו בי בצורה חמורה במשך החיים, להם אני לא מוחל, עד שיעשו תשובה שלמה ויתאמצו לתקן את מעשיהם החמורים (אי אפשר לתקן בשלמות, לכן מעיקר הדין לעולם לא אהיה חייב למחול, אבל אני בהחלט רוצה ולכן אם אראה מאמץ, אמחול להם).
בררתי את הנושא עם תלמידי חכמים חשובים.
לדעתי תלוי בסוג הפגיעה.
יש הבדל בין מישהו שנפגע מחבר בגלל אי הבנה לבין מישהו שעושה עוול לשני, מעשה אסור.
לפעמים אנשים מתנהגים בסדר אבל הם דורכים על נקודות רגישות לאחרים. בעצם אפשר לחלק את זה לפגיעה אובייקטיבית ופגיעה סובייקטיבית.
אני חושדת שזה המקרה כי כתבת שהאדם אטום לרגשות האחר... זה נשמע פגיעה שקרתה לא בכוונה. כי ככה האופי של האדם (שניהם לא על אותו גל, או שאחד רגיש מדי או שהשני לא עדין או שסתם יש חוסר הבנה).
השאלה האם להעיר את תשומת לבו יעזור... אם כן אז הכי טוב. אם לא, אז לדעתי הנפגע צריך להרפות קצת מהצורך לקבל את הסליחה מהצד השני, הסליחה שהוא יסלח היא בשביל עצמו.
צריך להיות רכים ולהעביר את זה בשביל הקשר עם אותו אדם אם הוא חשוב לנו. (כמו "בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם"?) כי לפעמים יש מריבות שאין פה מי צודק ומי לא השאלה היחידה היא אם רוצים להתקבע על שלנו, על "הצדק" מה שמגיע לנו או שרוצים שיהיה ביננו קשר טוב ואז אין מה לעשות צריך לדון לכף זכות להכנס לנעליים של השני ולסלוח.
(השאלה הזאת רלוונטית לי כי יש מישהי שזה קורה לי איתה לאחרונה שאנחנו פשוט לא מסתדרות... והייתי חייבת לעשות את העבודה הזאת עם עצמי כי זה הגיע לרמה שהרגשתי: או אני או היא. אם היא באה לX אני לא באה.. וממנה אין לי אפשרות למנוע אבל למה שאני אפסיד? והסיבה שאני רוצה לסלוח לה זה כי אני רוצה שיהיה ביננו קשר טוב לא בגלל שהיא טובה או רעה. אם יש לה חיסרון בבן אדם לחברו שלה זה מול אלוקים, לא מולי, החובה שלי זה להתנהג אליה כמו שצריך איך שהיא מתנהגת זה כבר עניין אישי שלה.)
יואב גלאחרונהכתבתי פה על זה כבר, אבל מסתבר שאתרוג לא גומר להפתיע לרעה!!!
מה אתם אומרים על זה שבאופן קבוע אחרי שאני לא משתמש כמה שעות במחשב, אני יכול לפתוח אותו ולהיכנס לאיזה ערוץ שאני רוצה ביוטיוב כולל פורנו???
ואני עוד במסלול הכי חסום!!!
פתית שלגאחרונהמוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.
לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)
"הכל סיפור של פיקסלים" תמר.
ספר חובה לדעתי. במיוחד עבור נשים שתקועות במצב כזה,
ומבולבלות ממלכודת הדבש הזו. וכן עבור נערות בשידוכים.
ספר קשה מאוד, למרות שבראיון עם הסופרת, היא אומרת
שהרבה הרבה ריככה...
כל כך מצליחה להעביר את הנושא. ממש לתוך הלב.
מאוד ממליצה.
יש ראיון איתה באחת החוברות של "המקום".
כי זה לא חודש מצחיק
משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"
בשמן שומשומין ראשי
זאת בקשה אלמנטרית מטרמפיסטים.
עדיין מתאושש מהנסיעה שהיתה לי עכשיו 🤢
שיש לו הפריבילגיה להתמודד עם הבעיה ופשוט לא להעלות טרמפיסטים.
ומה יעזור לך להתלונן כאן?
אנ בתור טרמפיסט חשוב לי מאוד לשמור על הגיינה ועל התנהגות נורמלית בתור אורח,
ואני גם מתעצבן על אחרים שגורמים לאנשים טובים לא לרצות להעלות טרמפים
(ואני מכיר כמה סיפורים..),
מבקש סליחה בשם כלל הטרמפיסטים למיניהם 
תדלג הלאה, אתה יכול לסגור את האינטרנט גם.
מה התגובה המוזרה הזו? אתה כותב כאן בפורום מה אתה מצפה שאנשים יעשו?
ויקבל תשובה מכאלה שאכפת להם מזה,
מאשר שימשיך עם זה ולא ירצה להעלות טרמפים.
הוא יכול להתלונן קצת פה, זה חלק מהמטרות של הפורום
אבל הוא כן רוצה להעלות טרמפים ואני מבין אותו ומעריך אותו על זה.
ואני משתדל לתת לו פידבק על החסד ולא לנסות להניא אותו מזה.
בכל מקרה מותר להגיד מה שאתה רוצה, פשוט נראלי כדאי קצת יותר בנחת...
אני מחפש המלצות לאוזניות מגן נגד רעשים אבל כאלה שלא מוחצות את המוח המסכן.
לא אוזניות שמתחברות למכשיר אלא פשוט אוזניות שמבודדות רעש. לא אלחוטיות.
מכירים כזה? אשמח מאוד מאוד לקבל המלצות.
תחפש בגוגל אטמים נגד רעש
אני מכירה את הפשוטים שמוכרים בסופר פארם אבל יש הרבה סוגים לאיטום מקצועי יותר
לק"י
ראיתי פעם בדן דיל.
בטוח גוגל יידע לכוון אותך.
רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים
מעניין
שמות אתה זוכר?
בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.
אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.
פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי
ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם
(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)
בזיכרון פרצופים במחשבה
גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,
אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם
זה נשמע סבבה לחלוטין.
כשאני מדמיין
קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם
גם אם אני מכיר אותו די טוב
אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.
נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.
לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.
עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה
מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה
או משחקים משפחתיים אשמח לשיתוף!
חג שמח!🌸🌸🌸
הראשון יפה...
אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה
באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון
הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף
האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊