אפשר בצורה חכמה, אולי דרך צד שלישי. הכי גרוע זה להחזיק בבטן.

להודיע לו, זו אכן הדרכה תורנית כדברי הרמב"ם שחסדי ציטט

וכל מה שכתבת אני מסכימה וגם מכירה

אבל שתפו אותי בסיפור שבאמת זה לא כזה קל להגיד לאן הוא משתייך ..

ואז חשבתי שגם לכל אחד יש כמה מצבים ומאוד קשה לשייך את זה למקרה הנכון .

כל זה ברמת העצות, אבל לגבי השאלה שלך בכותרת - בוודאי שלא *חייב* לסלוח.

דבורה' על 'נושא עון' שכמו שה' נותן חיות לחוטאים נגדו, כך: "ילמוד האדם כמה צריך שיהיה סבלן לסבול עול חבירו ורעותיו שהריע עד שיעור כזה שעדיין רעתו קיימת, שחטא נגדו והוא יסבול עד יתקן חבירו או עד שיתבטל מאליו וכיוצא". אבל זו מעלה עליונה מאוד ולא כל אדם צריך לשאוף לשם.

2. זה תלוי מקרה. הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו, ו כותב: "כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים".

לפעמים כשאדם משאיר בלב, אז זה עושה יותר גרוע, כמו שאבשלום בסוף הרג את אמנון, ונתגלגל מזה מרד אבשלום, שבסוף הוא עצמו נהרג.

ברוב הפעמים כדאי להגיד לו בפירוש, רק להוריד את זה מהלב של האדם ויש סיכוי קטן שהפוגע ישמע ויבקש סליחה.

יש גם מקרים קטנים, שעדיף להתאפק ולשתוק ולא לעשות את המצב יותר גרוע.

תלוי מקרה. יש בזה הרבה פרטים ושיקול דעת.

3. מזמור לט

עומד על בולם פיו בשעת מריבה, כנראה שזה לא הכי פשוט להגיע לדרגות האלה.

כמו שכתבתי, בולם פיו, זה לאו דוקא לא להגיד כלום, אלא לדעת מה ומתי לומר ולשקול את המלים בתבונה.

דוד המלך גם יש לו מזמורים קשים על על אלה שפגעו בו. רק המזמור הזה לפי המדרש תהלים והמפרשים, זה שהוא החליט לבלום פיו בצורה מסויימת ולהתאפק.

המדרש תהלים מביא על המזמור הזה את המדרש-סיפור הידוע על כח הפה.

אכתוב פה למי שרוצה להיזכר:

"אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני. מעשה היה במלך פרס שנטה למות ונעשה כחוש ביותר, אמרו לו הרופאים אין לך תקנה עד שיביאו חלב לביאה, ותשקה אותה עד שתרפא, שלח אצל מלך שלמה בן דוד, ונטלו בידם ממון הרבה, מיד שלח שלמה וקרא לבניהו בן יהוידע, אמר לו כיצד נוכל למצוא חלב לביאה, אמר ליה בניהו תן לי עשרה עזים, הלך הוא ועבדי המלך לגוב אריות, והיתה שם לביאה מינקת גוריה, יום ראשון עמד לו מרחוק והשליך לה אחת ואכלה, יום שני נתקרב מעט [והשליך אחרת], וכן בכל יום ויום, לסוף עשרה ימים נתקרב אצלה, עד שהיה משחק עמה, וממשמש בשדיה, ולקח מחלבה והלך לו לדרכו, ובאו אצל שלמה ופטרן לשלום, והלכו לדרכם, כשהיו בחצי הדרך ראה אותו רופא בחלומו והיו אבריו מהרסין זה עם זה, הרגלים אומרים אין בכל האיברים כמונו, שאם לא הלכנו לא היה הגוף יכול להביא מן החלב, ענו הידים ואמרו אין כמונו, שאם לא היינו ממשמשין לא היה יכול להביא מן החלב, [העינים אמרו אנו למעלה מן הכל, שאם לא היינו מראים לו הדרך, לא היה נעשה כלום]. ענה הלב ואמר אני למעלה מכם, שאם לא נתתי העצה, לא הועלתם בדבר כלום. ענה הלשון ואמר אני טוב מכם, שאם לא הדיבור מה הייתם עושים, ענו כל האיברים והשיבו ללשון, איך לא יראת להדמות אלינו, ואתה יושב במקום חשך ואפלה, ואין בך עצם ככל האיברים, אמרה להם הלשון היום תאמרו שאני שולטת בכם. כשניעור האיש משנתו שמר החלום בלבו והלך לדרכו, נכנס אצל המלך, ואמר לו הא לך חלב כלבא שבקשנו בשבילך ותשתה, מיד קצף המלך עליו וצוה לתלותו, כשהלך להתלות התחילו כל האיברים רועדים, אמר להם הלשון הלא אמרתי לכם היום שאין בכם ממש, אם אני מציל אתכם תודו לי שאני שולט עליכם, אמרו לו הן, מיד אמר הלשון לתולים אותו השיבוני אל המלך, השיבוהו אל המלך, אמר לו למה צוית לתלותי, אמר ליה שהבאת לי חלב כלבתא, אמר לו ומה איכפת לך, ויהא לך רפואה, ועוד ללבייא קורין כלבתא, לקח ממנה ושתה ונתרפא, ונמצא שהיה חלב לביאה, ופטרו אותו לשלום, אמרו לו כל האיברים, עכשיו אנו מודים לך שאת שולטת על כל האיברים, הדא הוא דכתיב מות וחיים ביד לשון (משלי יח כא), אמר דוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני."

מביא מדרש ואז אני לא מבינה כלום

שמספרים לילדים.

אם מישהו יש לו את זה ב'לשון' יותר פשוטה שיביא.

בגדול, תומר דבורה הוא ספר חשוב מאוד, אבל ההנהגות שבו, וודאי באופן מלא, מתאימות ליחידים.

יש יחידים כאלו, מצאנו מגדולי ישראל מהנביאים והתנאים ועד גדולי הדורות האחרונים אנשים כאלו.

אבל חשוב לזכור מי אנחנו ומה מדרגתינו. כשאדם רגיל נפגע, אבל הוא חושב בטעות שהוא חייב למחול - זה עלול להיות מסוכן.

כמובן, מי שבאמת מסוגל למחול בלב שלם - זו מעלה גדולה וזה גם מאוד כדאי לאדם עצמו, לא לשאת עומס של פגיעות.

אבל, לא פעם אדם לא מסוגל באמת למחול. אבל בגלת אווירה דוסית לא נכונה הוא חושב שהוא חייב למחול, אז הוא טוען שהוא מוחל, אבל בפנים הוא לא באמת מוחל והוא רק אכול מבפנים, על זה שהוא לא בסדר.

מלבד זאת, מחילה כשהפגיעה ממשיכה, עלולה להפוך בתודעה שלנו או של הסביבה להכשר לחטא. כשמדובר על צדיק עליון שמוחל, אף אחד לא יחשוב שהוא מצדיק את העבירה. אבל, לדוגמא,  כשיש סיפור של פגיעה בתוך משפחה או קהילה, הרבה פעמים כחלק מהמנגנון של הנסיון להשתיק, מנסים 'לחנך' את הנפגעים לכמה ראוי למחול ושהם לא בסדר אם הם לא מוחלים - כאן, הדרישה מהם למחול, היא חלק מהמנגנון של האשמת הקורבן.

אז אני מודיע חגיגית - על דברים זוטרים וסתמיים, אני מוחל בלב שלם, בד"כ אפילו לא הספקתי להקפיד. אבל, יש כמה אנשים שבאמת פגעו בי בצורה חמורה במשך החיים, להם אני לא מוחל, עד שיעשו תשובה שלמה ויתאמצו לתקן את מעשיהם החמורים (אי אפשר לתקן בשלמות, לכן מעיקר הדין לעולם לא אהיה חייב למחול, אבל אני בהחלט רוצה ולכן אם אראה מאמץ, אמחול להם).

בררתי את הנושא עם תלמידי חכמים חשובים.

לדעתי תלוי בסוג הפגיעה.

יש הבדל בין מישהו שנפגע מחבר בגלל אי הבנה לבין מישהו שעושה עוול לשני, מעשה אסור.

לפעמים אנשים מתנהגים בסדר אבל הם דורכים על נקודות רגישות לאחרים. בעצם אפשר לחלק את זה לפגיעה אובייקטיבית ופגיעה סובייקטיבית.

אני חושדת שזה המקרה כי כתבת שהאדם אטום לרגשות האחר... זה נשמע פגיעה שקרתה לא בכוונה. כי ככה האופי של האדם (שניהם לא על אותו גל, או שאחד רגיש מדי או שהשני לא עדין או שסתם יש חוסר הבנה). 

השאלה האם להעיר את תשומת לבו יעזור... אם כן אז הכי טוב. אם לא, אז לדעתי הנפגע צריך להרפות קצת מהצורך לקבל את הסליחה מהצד השני, הסליחה שהוא יסלח היא בשביל עצמו.

צריך להיות רכים ולהעביר את זה בשביל הקשר עם אותו אדם אם הוא חשוב לנו. (כמו "בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם"?) כי לפעמים יש מריבות שאין פה מי צודק ומי לא השאלה היחידה היא אם רוצים להתקבע על שלנו, על "הצדק" מה שמגיע לנו או שרוצים שיהיה ביננו קשר טוב ואז אין מה לעשות צריך לדון לכף זכות להכנס לנעליים של השני ולסלוח. 

(השאלה הזאת רלוונטית לי כי יש מישהי שזה קורה לי איתה לאחרונה שאנחנו פשוט לא מסתדרות... והייתי חייבת לעשות את העבודה הזאת עם עצמי כי זה הגיע לרמה שהרגשתי: או אני או היא. אם היא באה לX אני לא באה.. וממנה אין לי אפשרות למנוע אבל למה שאני אפסיד? והסיבה שאני רוצה לסלוח לה זה כי אני רוצה שיהיה ביננו קשר טוב לא בגלל שהיא טובה או רעה. אם יש לה חיסרון בבן אדם לחברו שלה זה מול אלוקים, לא מולי, החובה שלי זה להתנהג אליה כמו שצריך איך שהיא מתנהגת זה כבר עניין אישי שלה.)

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.