שהציצית שלי בחוץ. זה החזיר אותי חודשים אחורה לגויה בארה"ב שגם העירה לי הערה אנטישמית על הציצית ביחד עם ביקורת על ישראל.
כמובן, סתמתי את הפה.
בסוף התרופה זה עוד אהבה, ועוד אהבה ועוד אהבה ודוגמה אישית של קידוש השם.
כמו שכותב הרב אהרן שלמה מהריל זצ"ל על מסכת אבות (שסליחה שאני בור בענין אבל בטוח היה לו קשר חזק עם הרב קוק. אם מישהו יכול להוסיף פרטים):
הוא כותב "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו"- זה לא סתם שמחבבים אדם בגלל תכונה זו או אחרת, אלא הוא ממש חי לגמרי את המהות של אהבת ישראל שהיא מצוה כללית.

