על כאבים של אישה שבעלה מגוייס חצי שנה כמעטאנונימית בהו"ל

לא יודעת למה אני כותבת פה

באלי לבכות ואין לי למי

ולא באלי להזדהות בשמי

 

 

כבר כמה שבועות אני מחפשת מילים לכאב הזה

על מה קורה לזוגיות שלי וללב שלי בחצי שנה של מילואים

מחפשת למצוא איזה משו שמישהי כתבה ולהגיד.

וואי זה זה

 

 

מנסה לכתוב את הדמעות שלי

יש את הרוח והאידיאאל ולזכור שזו מלחמה על קידוש ה'

שזה לגמרי אמת

רק שהיומיום שלי מורכב מכל כך הרבה פרטים כואבים

 

 

האיש שלי הזה כבר כמעט חצי שנה מילואים

בחזית

במלחמה

בסכנת חיים יומיומית

כמה אני כבר יכולה להחזיק את הפחד הזה לשלומו

כמה אני כבר יכולה לדמיין חיילים דופקים בדלת

כמה אני כבר יכולה לדמיין את הלוויה חס וחלילה, שה' ישמור

כמה אני כבר יכולה להחזיק לבד לבד לבד בית עם 7 ילדים מתוקים מקסימים מאירים אבל ילדים. עם כאבי שיניים, וקקי שבורח בתחתונים, וילד שמתחצץ למורה, ורופא שיניים, וטיפת חלב, וארוחת צהרים וארוחת ערב וארוחת בוקר וקניות ובישולים וכלים

כמה אני כבר יכולה להחזזיק ביחד עם זה עבודה אינטנסיבית (הם מאד מתחשבים ועדיין)

כמה שבתות של לבשל לבד לאכול לבד או לחלופין לנסוע לבד

 

אבל כל זה עוד בקטנה

 

הכי כואב לי זה הזוגיות

לא יודעת איפה לחפש את מה שהיה ביננו

היינו קרובים

ועכשישו גם כשהוא מתקשר אין לי כח לדבר

על מה אספר לו? אלפים של שעות עברו עלי בלעדיו

גם בדרך כלל הוא כל כך לא פנוי לשמוע

 

אני לא צריכה עצות פרקטיות

ניסינו את כולם

בכל אפטר אנחנו מקדישים זמן שקט לשיח

אבל תאמינו לי בזמן הזה אין כלום

הוא מותש ועייף

אני מותשת ועייפה

ונמאס לי להסתדר לבדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

זה מה שמפחיד שאני מסתדרת טוב לבד

ופתאום שאלות של בירור של מהות הזוגיות וההבנה שהיחד שלנו הוא לא טכני, כי טכני אפשר לבד

אז מה הוא כן?

כי שום שיח עמוק לא היה ביננו בחצי שנההזו

הוא סוחב בגזרתו

אני סוחבת בגזרתי

כבד לי אבהלה.......

וכל כך הרבה לבד

לקבל מחזור לבד

ללכת למקווה לבד

להרגיש ביוץ קורה בתוך הגוף שלך ולהיות לבד לבד לבד איתו, כי הוא רחוק

ב"ה לגלות שאני בהריון, לבד\

לעבור בחילות, לבד

לפחד בלילות לבד

להרדם מתוך בכי לבד

לרוץ למקלט עם הילדים לבד

לאבד שליטה ולצעוק על הילדים לבד

לעבוד מלא רגעים של עצה, שמחה, תסכול, סיפוק- וכולם לבדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

ואין מתי ואין איך ואין למה לשתף. והוא לא פה...

כבר עובר זמן.. והמרחק גדל

וכשהוא מתקשר הוא מספר על מה שהם עוברים שם.

 

כבר הטלפונים רק מעייפים אותי

הוא שואל מה עם הילדים

מה איתי

 

מה איתנו?

כבר חודשים עוברים חיים ואתה לא פה

 

והיו אפטרים גם ארוכים

והיה נופש זוגי רק של שנינו. לא הצלחנו להגיע ללב בו

ותמיד קל לנו לברוח למגע הגופני, שפת אם כזו

אבל הלב ריק ורחוק

 

אני לא כועסת עליו על כלום

הוא מהמם

ועושה כל מאמץ להיות קשוב אלי

 

 

אבל רחוק לי ולבד לי ובודד לי

 

וה' אין לי כח

תעשהלנו נס בבקשה

 

 

איך איך איך נשקם את כל זה כשהכל יגמר והוא ישוב בשמחה בבריאות הביתה??????

נגעת לי עמוק עמוק בלבהמקורית

שולחת לך חיבוק ענק❤️

יקרה שאתאני זה א

הלב שלי יוצא אליך

מהעומק של מה שביטאת פה בכזה אומץ!!

חיבוק גדול יקרה

אין לי מילים!!! תודה לך!!!! ומקווה שתמצאו אחד אתהריון דנדש

השני בחזרה.

מתייגת את @נגמרו לי השמות האלופה

אולי לה לא יגמרו המילים אחרי כזה שיתוף

תודה רבה לך יקרה על התיוג 🙏 עניתי למטהנגמרו לי השמות
וואי יקרה שאתאורות המלחמה
אין מילים, רק חיבוק גדול. והוקרה מעומק הלב. גם בעלי היה תקופה ארוכה במילואים (ועוד יהיה...) ואני מאוד בונה על הטיפול הזוגי...  בע"ה שיעזור 
קראתי עד הסוף כל מילהSeven

חיבוק גדול!❤️ והרבה כוחות

רשמת ככ ככ מרגש

מאמי שלי. מתחברת רק בשביל להגיב לךבי פוזיטיב

גיבורה

גיבורה

גיבורה


נגעת בי בטירוף

והכי מה שהעלה בי דמעות זה שכתבת שהשפה של הגוף זה השפת אם שלכם.. יואו אמאל'ה


אחותי חיבוק

חיבוק גדול מאד מאד....


ה' איתך

מותר לך לכאוב

גיבורה ואמיצה אחת.

בסוף זה ייגמר

כמה שזה נראה רחוק

בעז'ה בסוף זה ייגמר


אני כל כך מזדהה איתך

עם השלב הראשוני של אמאל'ה איך לבד

ואז השלב של ההשלמה כן, לבד, ואני מסוגלת

ואז האמאלה הזה של אם לבד אז למה הביחד...


מבינה אותך כל כךךךךךךךך

וחשוב לי להזכיר לעצמנו שאנחנו במנגנון הגנה מטורף של הנפש

והמעברים בין הלבד לבין הביחד הם כל כל מטלטלים והקושי שמה יעזור עכשיו הביחד, מפחדת להתרגל הוא תכף הולך שוב אז עזוב...

אוף זה באמת כל כך קשה וככ הישרדותי


אחותי היפה והמתוקה

זה יעבור

זה ייגמר

הוא יחזור


ואתם (ואנחנוווו אמאל'ה אני פשוט כותבת את כל זה לעצמי שיהיה ברור) נגלה קומה חדשה ועומק חדש וייוולד פה טוב גדול


אחותי חיבוק

אני בכלל לא יודעת אם זה עוזר מה שכתבתי פה

רק להגיד שאני אוהבת אותך ומחזקת אותך

ומבינה אותך כל כךךךךך


את גיבורה ומדהימה

שבעה ילדים והריון  וחיים

(אוף המילים שלך על הגוף שקורה.. ועל החיים שקורים בינתיים.. דמעות)

את מדהימה


ואני פשוט משתחווה לרגליים בשם כל עם ישראל ובשם כל המלאכים שבשמיים ובשם השם יתברך בעצמו

ואומרת לך

אנונימיתוש אהובה

אנונימיתוש צדיקה

אנונימיתוש גיבורה

תודה!

תודה

תודה

תודה!


תודה שאת מוסרת גוף ונפש על קדושת ישראל

תודה שאת מוסרת גוף ונפש על קדושת השם

תודה שאת חלק מגאולת ישראל


תודה על המחיר שאת משלמת בגופך ממש את המלחמה הזאת על מלחמת המצווה הזאת על מלחמת הקודש

להושיע ישראל מיד צר

לשחרר את אחינו אהובינו משבי הרשעים

לגאול את עם ישראל מהאויבים הקמים עליו


כי ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (הייתי הולכת לגוגל לחפש את הפסוק המקורי אבל מפחדת שהתגובה תימחק לי.. חח סליחה)


תודה אנונימיתוש הצדיקה האהובה והגיבורה....

תודה ענקית מכולנו

באמת באמת באמת באמת באמת


כתבת מדהיםנגמרו לי השמות

וריגשת אותי מאוד

חיבוק גדול גדול גם לך ותודה ענקית לכם 🙏❤️

רשמת מהמם!אמאשוני

אם בא לך יש קבוצת פייסבוק שנקראת "נלחמות על הבית- פורום נשות המילואמניקים"

וחיבוק גדול והלוואי ויקרה נס בקרוב ממש.

יש גם קבוצת וואטסאפ כזובתנועה מתמדת
יכולה לקשר..
חיבוק!!אמא ל4 + פצפון

מרגישים את הכאב שלך.


אחרי המלחמה על המדינה, יגיע תורה של המלחמה על הבית הפרטי, וגם על זה כולנו נצטרך למסור את הנפש.

כמו שיש לכם כוחות עכשיו שלא חלמת ולא תיארת, יוולדו לכם כוחות אחכ. שקשה עכשיו לדמיין.


אולי זה כמו הריון. שאת יודעת שכל הקושי הוא זמני, ואחר כך, אחרי שהתינוק יוולד, את תחזרי לעצמך. לא בדיוק לאותו גוף, לא בדיוק לאותה נפש, כי בכל זאת עברת הריון ולידה. אבל התקופה הסוערת לא תמשך לנצח, ואתם תלמדו מחדש את הדרך אחד לשנייה.

בע"ה זה דבר להתפלל עליו.

עבורך, עבור כל המילואימניקים.

תחשבי שכשאנחנו מתפללים על החיילים שיחזרו הביתה בשלום / לשלום, גם על העניין הזה אנחנו מכוונים.

לא רק את מתפללת על הבית הפרטי שלך, כל עם ישראל מתפלל עליכם. 

דמעות בעיניים, נגעת לי ממש בלבברונזה
חיבוק גדול גדול
ווואו. אין מילים.שוקולד פרה.

כתבת כל כך מהלב, והלב איתך.

מה אפשר לעשות חוץ מלהצטרף לתפילתך שהלבבות שלכם יתרפאו?

אין לי מושג איך את מצליחה עם 7 ילדים לבד ובהריון ס"ה. את ממש וואו

אימאלה גרמת לי לבכותתאיר ארץ.

הרגשתי כמוך

לבדדדדדדדדד

שזועק מכל פינה

שזועק עד לב השמיים.שאוכלתלי את הלב

כל רגע

תוך כדי שאני מבשלת מדברת מכבסת משחקת עם הילדים קונה בסופר

כל רגע

ל-ב-דדד


בלילות זה בכלל היה צף

נשמתי את הלבד אכלתי אותו


ואת עוד ממשיכה וממשיכה ככה עד עכשיו ועוד בהריון שמיני..

זה בעיני ממש מעל הטבע

וזה לא מובן מאליו בכללל

גם אם העולם התרגל למציאות ההזויה הזאת

גם אם את כביכול למדת להסתדר


הזוגיות שתיארת היא האיתות שזה

לא לא לא מצב נורמלי לחיות ככה

לא הגיוני לחיות במקביל מציאויות שונות כל כך תהומיות כל כך

ולא מבחירה מושכלת אלא ככורח המציאות


ועכשיו היא פשוט מגלה לך מזכירה לך

שיש פה מרחב

שצריך הלחמה מחדש


ויכולה להגיד שמהחוויה שלי- זה תהליך

לא תמיד קל

אנחנו גם עברנו..ולא פשוט היה..ובהתחלה כשחזר הרגשתי שקבלתי מישהו אחר

ושיש ביננו מן תהום בחוויה

ו..דיברנו

וזה עוד לאצקרה

ודיברנו

ועוד.והלכנוצשנינו בנפרד לטיפול

והתקדמנו

ודיברנו שוב

ובסוף לאט לאט התקרבנו אחד לשני


ואז גם גיליתי את הטוב שנולד בו ובי ובחלומות שלנו

דווקא מתוך המציאות הזאת

דברים שלא העזנו לחלום

שינויים שלא העזנו לעשות בעצמינו בפנים ובחוץ..


וגם עכשיו יש עוד נק' פתוחות ..לא חושבת שהגל נסגר ונאסף

אבל ב''ה יש בסיס בריא יותר


ומברכת אותך

שתזכו יחד עם כולנו לחוזר לחיים פשוטים טובים בעולם מתוקן יותר

ושכשישתחרר בעז''ה בקרוב..תצליחו לבא עם פנים אחד לשני וסבלנות לתהליך למידה מחדש שלכם יחד..

ואל תבהלי

ואל תתיאשי

לאט לאט תחזרו אחד לשני

ומאמינה שבגירסה עמוקה ומושדרגת יותר


ממליצה מממש. מממש ללכת לטיפול- לא כי יש בעיה

אפילו את לבד..פשוט לשתף לפרוק להוציא מהלב

לגלות מה בעצם היית רוצה מה שלומך בכלל...

אחרי שהיית כל כך בשביל כולם

ואז לבחור איך ןכמה ומה נכון להציף מולו

ואיך לנהל את השיח בינכם מחדש




❤️❤️❤️❤️❤️לפניו ברננה!

אין מילים

שולחת חיבוק

ומצדיעה לך 🫡

תודה על הכנות

תודה על השיתוף

מבינה אותך כל כך

ולא מבינה בכלל

כי מה שאני חוויתי זה כאין וכאפס...

הפותחתאנונימית בהו"ל

תודה רבה רבה רבה לכולכן

אני קוראת שוב ושוב,כל מילה

אתן מחזקות אותי ומעודדות אותי מאד!!!

קראתיזמני לשליש1

ופשוט באלי לתת לך להדליק משואה

ולחבק אותך

ולומר לך תודה שבזכותך אני יכולה לחיות בארץ  

בזכות ההקרבה, המסירות והנתינה שלך שבעלך יצא וילחם. תודה.

אני ממש בוכה מלקרוא את זהכובע שמש

אני מקנאה בזכויות שלך!

אני מאמינה שבעז"ה אחרי המלחמה הזאת, עם קצת עבודה תחזרו למה שהייתם ואף יותר.

את נשמעת אישה מדהימה ועמוקה והכי חשוב את כל כך רוצה... ואם הוא החצי שלך אז כנראה גם הוא רוצה.

מאחלת לך שיום אחד תסתכלו אחורה על התקופה הזאת ותצליחו לחייך, לצחוק, לטפוח לעצמכם על השכם ולהודות לה' על החיים היפים שלכם. 

העלית לי דמעות...מתואמת

כתבת את עצמך מדהים וכן ופנימי כל כך. מתפללת שבקרוב תוכלי לכתוב את סיומו הטוב של מה שכתבת... ❤️

את מדהימה ממש, ואני כל כך מעריכה אותך ומודה לך על מה שאת מקריבה בשבילנו...

מתפללת שהזכות העצומה הזאת שלך תעמוד לכם - שבעלך ישוב בשלום, שתמשיכי להתמודד עד אז, ובעיקר - שתצליחו לשקם את הקשר ביניכם, שאני מאמינה שהערעור שלו עכשיו הוא רק זמני (והגיוני כל כך), ובעומק הוא מבוסס וטוב וקרוב... ❤️❤️❤️

אין לי מילים לנסחפליונקה

רק אומרת שאת מדהימה ובזכותך וכמוך אנחנו פה

רק שכולם יחזרו בשלום 

וואוו וואווהשקט הזה

קראתי ובכיתי..

איזה אישה גיבורה

איזה זוג מדהים אתם

אתם מוסרים את הנפש בשביל עם ישראל כפשוטו

גם את.


רק רוצה להגיד לך תודה!

תודה שבזכותך יש מי ששומר עלינו

תודה שאת נושאת את המשא הזה על הכתפיים

תודה שאת עושה את זה בשבילנו


עמ"י חייב לך כ"כ ואפילו לא יודע את זה.


מצדיעה!

בדיוק!!! מצטרפת!!!!נביעה
אולי עכשיו טוב יותר כי בוקר... אבל יהיה בע"הירושלמית במקור
 טוב יותר באמת. ככה משתלם להאמין.... חיבוק חזק, הלב איתך ואיתו ועם שניכם
וואו!! רק להעריץ אותך ואתכםתהילה 4
ממה שאני רואה וגם מאמינה. מאחלת לכם שמי שנתן לכם את הכוחות להילחם עבור כולנו גן בחיי הבית שאת עושה וגן במלחמה הפיזית שהוא משתתף בה, הוא  ייתן לכם את הכח להתחדש וליצור זוגיות מחודשת וגבוהה וטובה. 
את נהדרת, וכל הכבוד לכםאן אליוט

ברמה מסויימת אני מאוד מזדהה איתך. בעלי היה מגוייס כמעט 3 חודשים, והרגשתי מאוד כמוך. עם הרבה עזרה הסתדרתי בצד הטכני, אבל הרגשתי ככל שהזמן עובר את הריחוק הזה שאת מדברת עליו.

הרגשתי שכדי להגן על עצמי עטפתי את הלב שלי במין חומה להגן עליו, וגם כשהיה בבית לא יכולתי לשחרר עד הסוף, כי ידעתי שזה זמני והוא יחזור לצבא.

ב"ה הוא השתחרר, ולאט לאט דברים חזרו לקדמותם. הוא השתלב בבית בחזרה, צברנו חוויות משותפות חדשות אבל הפעם עם פניות רגשית שלא הייתה בחופשים, וגם אני הצלחתי לשחרר ולהתקרב שוב.

אז יש תקווה!! את כבר חצי שנה ככה, וזה ממש נצח, אבל בע"ה כשישתחרר זה יהיה אחרת! אוחי תצטרכו עוד זמן, אולי טיפול זוגי, אבל הדברים בהחלט יכולים להשתפר ואפילו לעלות קומה לעומת העבר!!

אל תתיאשי!

אישה גדולה שאת❤️אם מאושרת

רק מלקרוא מה שכתבת מאבדים את הנשימה, אז את שחיה את זה ביום יום- ממש אלופה!!!


 

וכמה מתאים מה שכתבת ליום הזה- ראש חדש ניסן -בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל.


 

חשבתי קצת על מה שכתבת-

"מחפשת למצוא איזה משו שמישהי כתבה ולהגיד.

וואי זה זה"

וזה הזכיר לי את מה שכתב  הרמב"ם-

ומאחר שיכנס אדם בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד ה' הוא עושה מלחמה ולא יירא ולא יפחד ולא יחשב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרם מלבו.

וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר "אל ירך לבבכם וכו'", ולא עוד, אלא שכל דמי ישראל תלויים בצווארו...וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו של א ימצא נזק ולא תגיעו רעה ויבנה ל ו בית נכון בישראל". (הלכות מלכים, ז', ט"ו)


 

זה קצת מרגיע, לזכור שזה טבע הלוחם הישראלי,וזה לא שהוא לא שואל עליכם, אלא כך הוא מתחזק ונלחם יותר טוב ,

ומה שאתם בונים הזוגיות ואחר כך שוב ושוב,הזכיר לי את חיילי דוד המלך שהיו כותבים גט כשהיו יוצאים למלחמה,וכשהיו חוזרים להפוגה בבית היו קורעים אותו וכשחזרו להילחם כתבו גט חדש!

זה ממש טלטלה זוגית גדולה ,בדיוק מה שאת מתמודדת בגבורה כבר חצי שנה.


 

זה מרגיע ההבטחה שכותב הרמב"ם- ויבנה לו בית נכון בישראל!

בעז"ה שגם יחזור בלי נזק וגם תזכו לזוגיות טובה.


 

על הנייר זה קל לקרוא ולכתוב, אבל בחיים האמיתיים זה קשה!!!!וקורע וגם כואב🙁

את שמיישמת את זה- את אישה גדולה!!!עם כוחות על אנושיים.❤️❤️❤️

ובזכותך אנחנו ניגאל בעז"ה.

תודה רבה לך אישה יקרה וגדולה❣️


 

 

חותמת על כל מה שכבר כתבו לךקמה ש.

בס״ד


ומצטרפת רק

לחיבוק

לתפילה

ולאמונה


ששוב יהיה לכם טוב מאד בע״ה.

לא רק ששעב נהיה לכח טוב, אלא שזה בע״ה יהיה

בעוד יותר גדול,

עוד יותר חזק,

עוד יותר מבורר,

עוד יותר עמוק,

עוד יותר קרוב

ועוד יותר שמח ומאושר ❤️


ופשוט מודה לך, לו ולכם

מעומק הלב ממש

על הגבורה שאין מילים הזאת

על מסירות הנפש העצומה

ועל כך שאתם נלחמים עבור כולנו.

כל אחד בישראל חב לכם תודה. פשוט ככה.


כמה אתם גדולים ומדהימים.

כמה זכויות ענקיות יש לכם.


אני לא מרגישה שאני מצליחה להעביר את כל הערכה ואת כל הכרת הטוב שבי אבל באמת שמכל הלב אני שולחת את הדברים האלה.


בע״ה שאישך היקר יחזור לשלום בקרוב ושיהיה לכם, לכולכם, לך, לו ולילדים, רק טוב. בגוף ובלב. בפשטות, בגלוי, במתיקות וברכות. יחד עם כל עמ״י. ושוב תודה תודה תודה.


🤍🤍🤍🤍🤍🤍🤍

וואו 😢יער גשם

העלית לי דמעות.

למרות שקצת מורכב לי להיות פה לאחרונה ולהכיל הודעות של קושי, כי הן נוגעות לי במדי הרבה פצעים..., היה לי חשוב לכתוב לך.

ממש הרגשתי את העוצמה של הכאב שלך,

שבלתי אפשרי לשאת,

וכמה את אשה מופלאה.  

קטונתי מלדעת מה לומר ואיך לחזק,

אבל אני כל כך רוצה בשבילך טוב

ולשלוח לך חיבוק עצום.

מאחלת לך מעומק הלב שתצליחו לרפא ולגשר את התהום הזאת שנפערה. ותזכו לביחד משמח ומתוק כל כך, שיכסה על כל מה שהיה עם ריבית...




תאמיני לי שהכל אפשריEliana a

גם לשקם זוגיות ברמה כזאת

שולחת לך חיבוק , 

ואת מהממת!!! כמה עוצמות יש בך! 

ה איתך

 

חיימיי מהממת שאת!!! דבר ראשון חיבוק ענק ענק ענק!!!נביעה
עבר עריכה על ידי נביעה בתאריך ב' בניסן תשפ"ד 18:13

אין את חייבת חברה טובה איתה לעבור חלק מהלבד שיהיה ביחד. עוד מישהי שבעלה מגויס ואתן תומכות אחת בשניה!!

שתיים- את חייבת לצאת, להתאוורר, לקנות דברים מפנקים, לראות סרטים יפים: כי כרגע המטרה היא: לשמוח!!!!!! בלי מצפון!!

שלוש: וזה סוד כמוס.. כשבעלי גויס, 4 חוד, מצאנו משהו מטריף שבחיים לא עשינו שבהתחלה הביך אח"כ זרם ומצאנו משהו חדש למיניות שלנו שכמעט נעלמה:

צ'ט 

 

 

 


 

שולחת חיבוק ענק!!!

את מהממת ואלופה מחכת עולם!!!

מעריכים!!!

 

הפותחתאנונימית בהו"ל

אתן פשוט נשים צדיקות

אני קוראת כל תגובה כל מילה

אתן כל כך מעודדות אותי!!!

כל אחת מהזוית שלה נותנת לי מלא כח

באמת

התגובות שלכן גורמות לי להרגיש לא לבד עם הכאב הזה

תודה על המילים הטובות

והכרת הטוב

והעצות הטובות.

לא מגיבה לכל אחת אבל תדעו שכל תגובה פה ריפאה אותי

יקרה שאת! השיתוף שלך כ"כ נוגע.מקופלת

מרגישים את הכאב בפנים, והוא באמת באמת קשה.

הם נלחמים בנו גם כדי לפרק את הרוח.

אני מצדיעה לך, ולכל הנשים שמחזיקות את הכל לבד.

ומתפללת שה' יתן לכם הרבה כח, לעבור את התקופה הזאת בקלות.

כי זה באמת באמת לא פשוט, כ"כ הרבה זמן לבד ולנהל את הכל על כל המשתמע מזה..

שולחת חיבוק גדול, ומברכת אותך שהזכות הזו תעמוד לכם לבניין הבית הפרטי שלכם, ותראו הרבה ברכה ואור ביניכם. ושהמקום הזה רק יצמיח לכם כוחות טובים יותר כתשובו לשיגרה בריאה ושמחה ביחד בעזרת ה'!!


שוב חיבוק ענק ענק!! את אישה גיבורה ואמיצה, ואני מודה לך מאוד!!! מאמינה שבשם כל עם ישראל❤️

קוראת ובוכה...רקאני

אבא שבשמים!!!

איזה מצב קשה עם ישראל נמצא בו!!!

כואב כואב כואב

ה' איתנו ובקרוב ממש ממש הגאולה פה!

את גיבורה אמיתית!

וה' יעזור לכם ורק תתקדמו מהנקודה הזו למקום טוב יותר ממה שהיה אי פעם...

כי מהקושי צומחים..

אין לי מילים. חיבוק!!בזמן הקרוב:)

נשמע קשה בטירוף

ואת נשמעת פשוט מדהימה! ממש!

ה' איתך!!!

ואיתו

ואיתכם.

והמציאות הזו פשוט הזויה.

בע"ה כשהכל ירגע ונחזור (כמה שאפשר, כן? לא באמת נחזור למציאות הקודמת) תמצאו את הכוחות לשקם ולחזק אתכם!

שוב חיבוק! את באמת שנמעת אישה מופלאה!

שולחת חיבוק ענק!!!בתנועה מתמדת

אנחנו גויסנו לתקופה קצרה יותר (בעלי השתחרר לפני כחודש) ורק רוצה להגיד לך מפה- שההסתגלות חזרה קשה, קשה ממש... אבל בע"ה אח"כ חוזרים להיות קרובים ❤️❤️ זה מגיע בסוף, כמה שעכשיו זה נראה רחוק.. אז לפחות אל תתחלשי מהמחשבות האלה על מה יהיה🙏


שולחת יםםםם כוחות

וחיבוק גדול

את מלכה אמיתית ועלייך המדינה שלנו עומדת!


ומזכירה שוב את האפשרות של להצטרף לקבוצת שווים כלשהי לפריקה ותמיכה, יכולה לקשר לקבוצות וואטסאפ. זה כ"כ חשוב לדבר עם מי שעובר אותו דבר כמוך, להתחזק ולחזק אחת את השניה🫂🫂🫂

וואו. וואו. אישה גיבורה יקרה ומדהימה שאת!!!נגמרו לי השמות

כמה כמה שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב

ההודעה שלך נכנסה לי, לכולנו, כ"כ כ"כ עמוק ללב.

באמת שהדבר הראשון הוא שאין מילים לנוכח כל העוצמות כאן.

גם העוצמות והתעצומות של הגבורה שלך ושל בעלך

וגם העוצמות של הכאב וההתמודדות והקושי שחולשים על *כל כך* הרבה תחומים ורבדים בחיים, ובעומקים כ"כ כ"כ גדולים!!!

 

ואת כותבת וממש מרגישים את הכאב הגדול שלך

את הבכי שלך

את ההרגשה שאין למי לבכות אותו בכלל

ואת כל הדמעות האלה

שכבר חצי שנה שלמה (!!!) זולגות וזולגות

כואבות וכואבות ש*האיש  הזה שלך* בחזית, במלחמה, בסכנת חיים יומיומית

כואבות את ההחזקה הבלתי נתפסת הזו שלך יום יום, שעה שעה

להחזיק את הפחד לשלומו

להחזיק את הדמיונות הכי מפחידים

להחזיק את כל הבית ואת כל הילדים

להחזיק את העבודה האינטנסיבית בנוסף

להחזיק את כל השבתות, את כל ההתארגנויות, את כל השהות לבד.

להחזיק ולכאוב את זה שגם כשהוא כן מתקשר לך כבר נגמר הכוח לדבר ולו אין פניות לשמוע

להחזיק ולכאוב ולפחד גם מעצם זה שיש כורח להסתדר לבד

להחזיק ולפחד מכל התהיות הקיומיות שעולות על מהות הזוגיות והביחד (ורוצה רק להניח ולכתוב רגע שזה כ"כ כ"כ טבעי!!! וזוגות רבים נאלצים בנוסף להתמודדות הבלתי נתפסת הזו להתמודד גם עם התהיות הקיומיות הללו על זוגיות.

אז רק להרגיע לרגע ולכתוב שלא רק שזה טבעי ואנושי, אלא שהדברים מתבררים לאט לאט ורואים עד כמה אותה זוגיות ואותו ביחד ואותה מהות כן נמצאים! וחזקים! ושרירים וקיימים! 

יודעת שזה ממש על קצה המזלג אבל רק היה חשוב לי להעביר את זה)

להחזיק ולכאוב את כל הכובד הזה על הנפש

ולהחזיק ולכאוב שאין מתי ואין איך לשתף

 

והרגשת הלבד הזו ☹

כל כך כל כך הרבה לבד

לקבל מחזור לבד

וללכת למקווה לבד

ולהיות בריחוק מהאיש בתנודות הגוף לבד

ולגלות שאת בהריון לבד!

ולעבור בחילות לבד!

ולפחד בלילות לבד!

ולהירדם מתוך הכי לבד!

ולרוץ למקלט עם הילדים לבד!

ולהיות עם הילדים גם במצבי קצה, וגם בכל כל קשת הרגשות והחוויות – לבד!!!

 

וכמה שהלבד הזה חונק את הגרון ואת הלב

כמה שהלבד הזה נוכח יום יום ברגש

כמה שהלבד הזה נוכח יום יום ברוח

כמה שהלבד הזה נוכח יום יום בשכל

כמה שהלבד הזה נוכח יום יום בנפש

כמה שהלבד הזה נוכח יום יום בגוף

וכמה שהלבד הזה נוכח יום יום גם בפן הביולוגי – בתוך הריון שבתוך תוכך נרקמים עוד חיים חדשים במציאות כה מורכבת שכזו.

והרצון הפנימי בסיסי שלך, אישה ואם ואדם – קודם כל להגנה. להישרדות. ליציבות. לביטחון.

גם עבורך, גם עבור הילדים-הצאצאים שלך וגם עבור העובר שממש עכשיו מתפתח בקרבך.

 

והצורך הכל כך טבעי ואנושי ביציבות וביטחון פשוט נלקח לך.

נלקח לכל העם שלך.

בבת אחת.

ככה פתאום ובצורה כה שחורה, חזקה, אכזרית, נוראה.

כל הקרקע היציבה נשמטה.

כל האמונות, התפיסות, המחשבות על ביטחון התאדו עם הרוח והעשן של ההרס.

 

זה ממש מזכיר לי את מזמור כ"ב בתהילים שמיוחס לאסתר המלכה ממש רגע לפני שפנתה לאחשוורוש בעוד שלא הייתה קרויה למלך:

"לַ֭מְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי:"

שהכי הכי חשוך, לפני עלות השחר, ורק מרגישים את השגאה הפנימית הזו שאנו רחוקים-רחוקים כל כך מהישועה ושחס ושלום ה' עזב אותנו,

שאנחנו צועקים וזועקים "זעקה גדולה ומרה" כמו מרדכי היהודי,

שאנחנו מרגישים בחוש שאנו תלויים על בלימה ותהום ענקית פעורה תחתינו ואין עוזר ח"ו

ואת, יחד עם כל העם, מבקשת: קצת רוגע. קצת יציבות. 

גם בזוגיות.

ה' תחזיר לי את בעלי לשלום!

ה' תיתן לנו את הקירבה המחודשת בזוגיות!

ה' שמע קול זעקתי!

 

אני באמת כותבת לך עם דמעות כי הזעקה שלך – היא זעקתן של הנשים הגיבורות במערכה הזו והיא זעקתם של כל העם שלנו.

ועל ידי אותה זעקה שלך, שלכן, ואותה הקרבה וגבורה שלך, שלכם – אתם מאפשרים חיים פשוטו כמשמעו לעם שלם.

 

ודווקא בראש חודש ניסן בעת כתיבת הודעתך זו,

זה כל כך מפעים איך כמו נשות ישראל הצדקניות שבזכותן נגאלו ישראל ממצרים - ובזכותן עתידים ישראל להיגאל גם עכשיו ב"ה

אותן נשים, כמוך מדהימה שאת - שלא התייאשו

שנכון שהיו *בריחוק* כה גדול מהבעלים שלהם, שפרשו מהן (!) מרוב יאוש מגזירת פרעה והעבודה הקשה,

והן לקחו את כל *הלבד* ו*הריחוק* הזה – והמשיכו להאמין

ודווקא דווקא דרך *הגוף* שדיבר, בשפת אם כמו שתיארת כל כך מצמרר וחזק –

הן לקחו את המראות הצובאות והחלו להתקרב לאיש שלהן, 

ואותה קיבה גופנית עוצמתית, אותו חיבור קדוש שהוא-הוא זה שנמצא בקודש הקודשים שלנו – בדמות הכרובים – איש ואשתו המעורים זה בזה על ארון הברית במקום הכי קדוש שיש –

היא זו שהביאה את הגאולה!!!

היא זו שלמרות שפרש גם עמרם מיוכבד אשתו – בזכות מרים, בזכות יוכבד, שפעלו *לקרב*, ודווקא *בגוף, בחיבור בין איש לאשתו* - נולד משה רבנו עבד ה' הקדוש שהיה השליח לישועת וגאולת ישראל השלמה!!!

והיא זו שבזכותה ששה בכרס אחת – קיום והמשכת עם ישראל עצמו!!!

 

ואת יקרה,

ואתם יקרים,

גם אתם ממשיכים ממש בפועל את עם ישראל בהבאת עוד נשמה של נצח ישראל לעולם

וגם מתחברים ומחברים בצורה ההכי גדולה שיש בין הקב"ה לכנסת ישראל בזכות הקירבה והחיבור הנשמתי-נצחי ועוצמתי ביניכם!

וכל כך ריגשת שכתבת את "שפת האם" הזו, זה ממש שפה מאימותינו הקדושות שבזכותן נגאלו ישראל ממצרים שעברה אליכם ישירות.

וכמה כמה יקרה הגוף זוכר את האמת הפנימית הזו כל כך חזק.

כמה הגוף הזה חכם ומדבר עוד לפני השכל והרגש

כמה הגוף בעצם מראה לכם - שזו המהות של הקירבה בינכם שמזדקקת שם לתמצית הטוב, הביחד והקירבה שלכם!

שם שם רואים עד כמה ה*קירבה* ביניכם ו*האהבה* ביניכם חזקה!

גם בזמנים מאתגרים כל כך כגון אלה!

 

וכמו שכתוב:

"על כן יעזוב איש את אביו ואמו

ודבק באשתו

והיו לבשר אחד"

יש שלבים.

הקירבה דורשת זמן.

קודם כל עזיבת בית ההורים – כעזיבת המצב ההישרדותי של המלחמה, חזרה לחיים של ביטחון לאחר הניצחון ב"ה. זה לוקח זמן. אבל זה תהליך והוא קורה ב"ה.

אח"כ "ודבק באשתו" – להרגיש לאט לאט את הדבקות חוזרת

ורק אז – "והיו לבשר אחד" – הקירבה המחודשת הכי עוצמתית דווקא מתוך הדרך והתהליך שהיה.

והקירבה העוצמתית הזו מתוארת שוב, דווקא *בגוף*, דווקא בעוד הבאת נשמות לעולם.

ממש כמוכם, שגם מחוברים הכי חזק שיש וגם מביאים עוד אחדות ודבקות ונשמה חדשה לעולם!

 

והזמן הזה,

והדרך הזו

לא פשוטים.

אנחנו ממש יכולים לראות לאורך כל התורה שלנו איך דווקא מהמקומות הכי חשוכים – הגיעה הישועה.

שכבר אמר שלמה המלך החכם מכל אדם: לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים

עת להרוג (את כל האויבים אמן!)

ואת *לרפוא* 

עת לפרוץ

ועת לבנות

עת לבכות

ועת לשחוק

עת *לחבוק*

ועת *לרחוק מחבק*

עת מלחמה

ועת שלום

 

ו"*עת*

צרה היא ליעקב *וממנה* יוושע*"!

 

גם דוד המלך שנולד אחרי *ריחוק* גדול של הוריו – ואז הקירבה המחודשת שהביא ללידתו של מלך ישראל!

יהודה שנולד דרך קירבה מחודשת של הוריו, הסיפור שמלמדנו גם עם תמר ויהודה, עם רות ובועז

 

וכמובן משה רבינו, שכל לידתו היא נס גדול שהרי היה המרחק הכי גדול בין הוריו לפני לידתו –

ובזכות קירבתם *המחודשת*, לאחר אותו מרחק – נולד מושיען של ישראל!

והוא נולד 3 חודשים לפני הזמן,

ואמו מצפינה אותו 3 חודשים

וגם לתינוק הקטן והטהור הזה נראה שהוא לבד לבד לבד 

לבד בתיבה עוד מלידתו

אבל הוא לא לבד!!!

אחותו שומרת עליו כל רגע

הקב"ה שומר עליו כל רגע

בת פרעה מושה אותו מן המים וזרועה מתארכת-מתארכת, ללמדנו שגם זרוע ה' יתברך ארוכה ארוכה להושיע אותנו בכל רגע! ישועת ה' כהרף עין!

המיניקת זו אמו שלו

המלאך מזיז ידו במבחן שעשה לו פרעה כדי להצילו

הוא כבד פה וכבד לשון

אבל אחרי הכל - הוא הוא המושיע!

 

וכך היא הישועה

וכך היא גאולתו של ישראל

קמעה קמעה

וככל שהיא הולכת היא רבה הולכת

כמו איילת השחר

הכי חשוך לפני עלות השחר

 

ולכן בתוך כל הלבד הנורא הזה

נתחזק ונזכור

שאותו לבד הזה הוא רק *חלק*

חלק ממך, חלק מהמציאות העכשווית שלכם

והלבד הזה הוא גם *זמני* 

ולאחריו עוד תגיע הקירבה המחודשת ב"ה!

והלבד הזה שהוא כ"כ טבעי ונורמלי במציאות שהיא היא הלא נורמלית,

הלבד הזה שהוא גם *הישרדותי* ורק רוצה יציבות וביטחון עבור החיים עצמם שלך ושל כל אהובייך.

והלבד הזה יש בו גם הרבה הרבה *ביחד*

כמו זה שכתבת שהוא מהמם וקשוב אלייך

כמו שפת האם שלכם בחיבור הכי גדול

כמו יצירת החיים החדשים של שניכם – פרי אהבתכם – דווקא בעת מלחמה!

וכמו עוד הרבה הרבה ביחד – שקיים! ושילך ויגדל עוד ועוד ב"ה!

 

ואותה ה"עת" הזו

אותו הזמן הזה

שכרגע קשה מנשוא

 וכרגע הוא מורגש כזמן שהרחיק –

תהיה גם עת חדשה של לרפוא, של לבנות, של לחבוק, של לשחוק, של שלום.

יהיה גם זמן שיקרב שוב 

צעד אחר צעד

אתם צועדים שם,

בתמונה הרחבה הזו אחד לכיוון השנייה

ובינתיים אוספים בדרך גם הרבה מאוד מתנות יקרות ערך

והקירבה תגיע מחדש 

עוצמתית יותר

קרובה יותר

נוכחת

חיה 

וקיימת.

 

שולחת לך חיבוק הכי הכי גדול שיש

הערכה כנה ותודה עצומה לך ולבעלך על כל שנייה ושנייה מהחצי שנה הזו

רוצה לשים לכם שוב ושוב כתר זהב לראשכם 👑🏆🎖

אתם בצורה הכי עמוקה של זה מוסרים נפשכם

למען כל העם שלנו

הגביע הוא שלכם, לגמרי

מה ששלנו - שלכם הוא

חיינו, אושרנו, רווחתנו, המשך ההתנהלותנו היומיומית מסורים לכם ובידיכם

איך הקמתם מדינה שלמה, עם שלם מאפר

איך הרמת את הראש לכל כך הרבה אנשים

איך גרמתם לפיסות של רוגע אור ושלווה לצוץ ולהיות שולטים עוד ועוד במקום אזעקה אחר אזעקה, פחד אחר פחד

איך גרמתם לילדים לישון ברוגע בשנתם, ללא הרטבה במיטה סיוטים ופחדים

איך החזרתם לכולם את השגרה בעוד אתם נאבקים דקה אחר דקה בקושי עצום נטול שיגרה

איך החזרתם לעם שלם אוויר לנשימה

איך החזרתם לעם שלם את החיים!

תודה לכם

תודה עליכם

תודה ❤

אתם אלופים שאין דברים כאלה!!!

גיבורי וגיבורות על

המלאכים שלנו ששומרים

שהקב"ה יברך אתכם בכל הברכות הקיימות ויחזיר לכם שבעתיים באושר, בריאות, שמחה, הצלחה, נחת אהבה וכל הטוב שרק קיים!!!

אמאל'ה. גמרת אותי! כמה מחזקת את!!!!!!!המלחמה האחרונה?
מותר לשלוח את זה מחוץ לפורום?המלחמה האחרונה?
וואו, כ"כ מזדהההבוקר יעלה

כשבעלי חזר הרגשתי כמוך, היינו בלבל אחר לגמרי.. ראיתי רק את הצרכים שלי ולא הבנתי את המקום שלו בכלל.

ב"ה זה עבר אחרי איזה חודש. היינו בתכנון ללכת לטיפול זוגי ובסוף ראינו שאין צורך אבל אם היה, ברור שהיינו הולכים!

בכל אופן ריגשת מאוד.. 

וואייי כל מילה צמרמורתהמלחמה האחרונה?
חיבוק אחותי
חיבוק גדול של הבנה❤❤❤שמן קוקוס

לכל יש פיתרון חוץ מלהרגשה של הלבד וזה כואב ושורף וקשה ונוראי.

תדברי איתו כל הזמן, אל תוותרי עליכם, הקשר שלכם הכי חשוב והכי יקר שיש.

אני רק להגיד לך תודה. בשמי ובשם כל עמ"יזברה ירוקה
שובר לב יקרה. חיבוק גדולאורוש3
מאמינה שבסוף לאט לאט תוכלו לבנות מחדש. אבל זה נשמע ומרגיש כ''כ קשה. מלא חיבוקים. 
תודה לך יקרה!צפורה

תודה לך על מסירות הנפש!

בוודאי זה מעורר רחמים על עמ"י כל המאמץ והשליחות הזו של שניכם.


מניסיוני הדל (4 ומשהו חודשים שהבעל במילואים..)

היה זמן שהרגשתי שמבחינת הטכני אני מסתדרת לא רע בכלל בלעדיו ויש רגעים שאפילו ראיתי קצת טוב בזה שאני לא צריכה לדאוג לו( נניח יכולתי לחפף בארוחת ערב כי לילדים מספיק משהו קליל כזה).

אבל אחרי שהוא חזר לגמרי ראיתי מה היה חסר לי בלעדיו ולדעתי הגנתי על עצמי שסיפרתי לעצמי שזה בעצם לא כל כך נורא בלעדיו, כנראה זה עזר לי להתמודד עם היומיום לבד.


בעז"ה כשבעלך ישתחרר תתמודדו יותר טוב עם החיבור הזוגי המחודש כי אז תהיה יותר יציבות - כשאין ברקע גיוס חוזר מידי, כמו אחרי אפטר.

אין לי מיליםממשיכה

מה שאת עוברת זה בשביל כלנו.

אנחנו פשוטו כמשמעו חייבות לך את החיים שלנו.

אתמקריבה כדי שאנחנו נחיה.

תודה זה כ"כ שולי.

מה שכתבת שם לי מראה למציאות.

את ראויה להערצה.

מתפללת שיהיה לך את כל הטוב שבעולם!

שראי רק נחת!

מצדיעה לך!

ואי איזה אישה צדיקה את!באיהאחרונה

תודה לכם על כל ההקרבה שלכם!

שולחת לך הרבה כוחות 💞💞

מי המציא את החג הזזזזזההההה??רוני 1234
איף
שאלה מוזרהשאלת היריון

אז היו לי כמה היריונות מכמה סוגים

חוץ רחמי הפלה והיריון תקין בה

לכל אחד מהם תסמינים שונים לגמרי,

עכשיו היריון חדש נוסף והתסמינים ממש כמו של ההריון שנפל.

דוגמא- אז וגם עכשיו אני יכולה לבכות מכל דבר, להתעצבן על כל דבר, ובכללי אני מרגישה על הקצה. ואני אוכלת מלא מלא גזר 😂

(ולפני אני לא אוכלת בכלל)

בהריון הרגיל לא היה לי אף אחד מאלה (היו דברים אחרים) ובחוץ רחמי לא היה לי כלום חוץ מתשישות ועייפות

מה אומרות? זה לא קשור נכון?

לא קשור, בשעה טובה ובידיים מלאות!אני אמא
כל הריון שונה, חהיה בסדר בעז"ה!!יעל...אחרונה
מועדים לשמחה! ראינו את הטרול שהשתלט על הפורוםטארקו
אנחנו מוחקות הכל זה אולי יקח כמה דקות בנתיים תתעלמו אין צורך בעוד דיווחים❤️
תודה לכן אהובות על הניהול המסור❤️השקט הזה
מה פספסתי? 🤭באתי מפעם
לא משו מעניין..טארקואחרונה

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים


איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...

אז מה הגאולה הפרטית שקרתה לכם השנה?אנונימית בהו"ל

מחשש לאוטינג כותבת מאנונימי...

אז אני אתחיל...

אחרי שנים של חיפוש...ותקיעות בבית

מצאתי עבודה שתפורה עלי בול

אני כל כך מאושרת ומרגישה סיפוק.

תןדה לה' היה שווה לחכות כי הוא

הביא לי משהו שכל כך  מדויק לי...

ומה איתכן?

לא חייבים משהו גרנדיוזי..

איזשהי גאולה

משהו שהתהפך או השתנה לטובה,

כיתבו לנו: )

פסח כשר לכולן

איזה יופי!מש ממש שמחה בבשילך!! ומצטרפת..אוהבת את השבת

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה


 

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..


 

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית


 

 

פעם ראשונה שיש לנו מטבחון פסח וזה כל כך מקל!מחי
זה באמת מקל!מתואמת
לנו יש כבר 11 שנים, ואני לא מבינה איך הסתדרנו לפני...
מזה מטבחון פסח?שירה_11
הגעתי לבדיקת חמץ בלי לחץ ועצביםלפניו ברננה!

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.


 

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

 

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

 

ב"ה הספקתי להגיע לפינות שכוחות בבית, ויחסיתהתייעצות הריון
ממש בנחת, 'בזכות' המלחמה שגרמה לכך שאהיה כל כך הרבה בבית בחודש האחרון עם הילדים. ב"ה בעלי איתנו בליל הסדר ולא הקפיצו אותו למילואים, שזה לא ברור מאליו בכלל. ולצד הקושי המטורף בחודש האחרון, הצלחתי לראות גם את הטוב והמתיקות בלראות את הקטנים שלי גדלים ומתפתחים כשהם פה בבית ולא במסגרות.
השנה לא היתה לי שנה של גאולהפה משתמש/ת

אלא של אתגר מתמשך...


אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו


מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...


וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי


משמח לקרואשירה_11
הריון קל ולידה במועד של תינוק מתוק ב"המולהבולה
אחרי פג קיצוני בשבוע 26
החלטתי איך אני מתארגנת שיהיה בנחת ההכנותנפש חיה.
מרגש מאוד❤️ בע"ה שתמשיכי ליהנות בעבודה עוד שנים!מתואמת

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

וואו את מלכהתוהה לעצמי

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

גם אני מכירה מקרוב השלכות של אוטיזם שלא מאובחןמתואמת

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

לא יודעת אם זה ממש גאולהמתיכון ועד מעון
אבל ב''ה לפני כמה ימים קיבלתי את התואר פסיכולוגית מדריכה, שזה התואר הכי בכיר בפסיכולוגיה שיש ועבדתי הרבה כדי להשיג אותו וזה משמח אותי מאוד, וגם פותח לי תפקידים חדשים אם ארצה
איזה יופי! דורש ככ הרבה השקעה. כל הכבוד לךכורסא ירוקה
שאפו! יישר כח ממש אלופה🏆 עלי והצליחי♥️המקורית
אחרי המתנה של זמןעם ישראל חי🇮🇱

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

ילד שהיו לו אתגרים בכמה תחומים השתפר מאודשיפור
ברוך ה' לקחנו אותו לטיפול ועשינו הדרכת הורים וממש רואים ומרגישים את הפירות בכל ההתנהלות איתו בבית וגם בתפקוד במסגרת.
שמחה פשוטה של חיים, אחרי דיכאון קל שנה שעברהאני אמא

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

הריוןאנונימית בהו"לאחרונה
וואו כמה זמן חיכינו לו

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..


ופתאום הוא הגיע

אם אתה כזה צדיקהריון ולידה

ועושה כאילו אתה מנסה להדר במצוות גם כשלא חייב

למה אתה לא מסוגל לקחת את הרגליים שלך ולקנות לאשתך מתנה לחג?!!!?

אמאלה זה מרתיח אותי כבר! הוא יודע לבחור והוא ידע להיות רומנטי בהתחלה

והוא יודע שגם משהו פשוט ב15 שח ישמח אותי למרותשמגיע לי הרבה יותר  

אז לאיפה זה נעלם??

ולא הוא לא שכח כי אני באופן אישי טרחתי להזכיר

כמו שטרחתי להתבאס מולו כשאכזב.

לא זוכרת מתי קנה לי לאחרונה תכשיט. לא לחגים לא ללידה לא ליומולדת לא ליומנישואין

לא יודעת למה זה ככה קשה לו

דפוק

אין לי מילה אחרת

גורם לי לזלזל בקיום המצוות שלו

באהבה שלו אליי שגם ככה שיודע שקשה לי להרגיש אותה לאחרונה

ושאני צריכה להרגיש אותה מאוד ושהיא חסרה לי מאוד

שוכבת פה בוכה

כי בחג עגיל יהיה לי כי קניתי לעצמי ב20 שח והצהרתי לו שאני אמנם שומרת לחג להתחדש אבל אני עדיין מצפה ממנו לקנות לי גם.

מרגישה אישה לא מוערכת

ממש ככה

ועם בעל שבוחר מתי להיות הכי צדיק בעולם ומתי לבחור שכנראה זה לא מצווה מספיק חשובה כדי לקיים אותה אפילו בסימון וי. 

ומכתב בכלל לא נראה לי כבר שנים רבות

ובכלל בא לי אפילו למרוד בגלל זה

כמעט הלכתי מאחורי הגב שלו לעשות נזם או הליקס או גם וגם

לא כי אני רוצה באמת

אלא בעיקר כי מרגישה צורך לצעוק לו ניעור.

אוף לא התכוונתי לאורך כזה ובטח שלא להשתפך ככה

התקופה הזאת במיוחד מוציאה ממני את כל האיכסה

למרות שיצאה ממני גם לפניה

והעיקר הוא ישן שינת ישרים כי אחרי שהכרחתי אותו להגיב כל מה שהיה לי להגיד זה "מצטער" 

-מצטער שמה? 

שאני לא עונה על הציפיות שלך

השם תשלח לו שכללללל

מי יכול לנער דבר כזה בכלל?? נראה לי שאף אחד

@בעלי

מהמם! ממש שמחה בשבילך, ואיזה יופיהמקורית
שהתקרבתם! שימשיך ככה♥️
שנים שאנחנו לבד בחגים לצערי,מחפשת מה ירגש אוירה?פלפלונת
לנו ולילדים. הגדולים בתיכון..יש גם קטנים יותר. 
אולי יש אדם באזורכםכובע לבן
שישמח שיזמינו אותו?
כרגע פחות מתאים. הלוואי.פלפלונת
תלוי באופי שלכםכורסא ירוקה

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

אוירה לא חייבת להיות באנשים... מציעה רעיונותשש וארגמן

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.


•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

בהצלחה יקירה!! אמן שיהיה לכםמלא באווירה ובשמחה!שש וארגמן
אמן. בע"ה, תודה.פלפלונת
תודה לכן על הרעיונות הטובים. בע"ה איישם מהם.פלפלונת
גם אנחנו לבד בסדר כבר שנים. מאז שהבכורה היתה בת 3אמהלה

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

 

אנחנועוד מעט פסח

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.


אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.


וגם-עוד מעט פסח

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

תודה לכן 🩷פלפלונת
היה לנו מושלם בסוף. כולם נהננו השתתפופלפלונתאחרונה
הבאנו הפתעות למי שאמר רעיון, ענה, הקריא, שמנו מפיות יפות וכלי פסח, באפיקומן קצת השתוללו להתאוורר. והיה מקסים! תודה.
גמנחנו אוכלים על הספותהמקורית
והילדים ממש זוכרים את זה לטובה

אהבתי את הרעיון של שולחן סלון ממש! חייבת להציע לבעלי לשנה הבאה

אולי זה המקום להתייעץ. ארוך. תודה ממש למי שתקרא.דפני11

בעל מתוק

חמוד. צדיק. לב זהב. בעל מדהים. בבסיס שלו לא אופי של דיבורים.

בזנן האחרון משהו עובר ואני לא מצליחה לשים את האצבע.. אולי תעזרו לי להבין אותו? או לאסוף יותר אמפתיה או כוחות עד יעבור זעם?


אז משהו עובר...

מרגישה שיותר מידי פעמים הוא הופך זבוב לפיל... חוסר סבלנות ל"פדיחות" או טעויות למינהם.

מאז ומעולם הוא כעס כשלא הובן כמו שצריך או שלא זכרתי דברים מסויימים שהיו לו חשובים. או סתם כשמשהו לא הלך לו, או תקופה עמוסה- היה גורם לו להיות לחוץ, כועס, ממהר כזה...

אבל ברמה שהיתה סבירה. וגם היה קורה פעם ב...

לפיסכולוגיה בגרוש שלי, תמיד הרגשתי שזה קשור לבית שבו גדל- הורים שעטפו ילדים בצמר גפן, כמעט ולא היו להם התמודדויות, וכשבנאדם גדל וצריך להתמודד-בטח אם יש כמה דברים בו זמנית, ובטח אם משהו לא תמיד הולך כמו שרציתי- זה שובר אותו ומבאס ברמות. לא ברמה שזה גורם לשיתוק אבל דרמות פנימיות כאלה... של חוסר כח ועצבים ולחץ...

אני רואה את זה גם אצל האחים שלו האחרים (רווקים) וגם באיך אמא שלו עד היום חיה... מנסה לרפד לילדים שלה את הכל. ואם יש קושי אפילו קטן זה די סוף העולם.

כלפי חוץ אף אחד לא ירגיש, אבל בבית הכל יוצא. עצבנות, כעס.. כזה. לא מצליחה ככ להסביר.


אני למשל- חיה עם זה יותר בשלום. מבינה שהחיים לא מושלמים, מנסים, טועים, מצליחים או שלא מצליחים, תקופות עמוסות, מוותרים על דברים.. כזה. יותר שלוות נפש בקטע הזה.

לא עושה דרמה כמשהו לא מצליח לי- וגם אם כן- לרוב הדרמה חולפת מאוד מאוד מהר (ברמת הדקות).


אבל בזמן האחרון... זה קצת בלתי נסבל מבחינתי...

גם כי לפעמים מרגישה שזה יוצא בכעס עלי או בביקורת עלי- וזה ממששש לא מתאים לי.


סתם לדוגמא. קצת קיצונית אבל היא קרתה לא מזמן וזכורה לי.

קניתי לפסח טפט כזה להדביק על השיש.

הוא שטף את הבית וראה את הטפט- שאל אותי- את קנית? אמרתי כן. חשבתי לעצמי שיחמיא לי, איזה אלופה שזכרת... אבל לא החמיא (לא חריג, אמרתי, לא איש של מילים) אבל ככה חשבתי שאמר בליבו וככה פירגנתי לעצמי ושלום.

אחכ כשהכשיר את המטבח (הייתי בעבודה) כתב לי כמה הוא שונא את הטפט הזה, וכמה סיוט להסתדר איתו ושלח תמונה שיצא מכוער ממש למרות כך המאמצים. באמת היה מכוער.

התבאסתי איתו שבאמת יצא מכוער ואיזה באסה שככה... וזהו. בלב שלי: באסה, אין מה לעשות, כולה שבוע, נהיה חזקים, העיקר השיש כשר

חזרתי הביתה, הבנאדם כולו עצבנייייי.... איך כל שנה אני קונה את הטפט.. כל שנה הוא מסתבך איתו... שונא אותו.. לא מסתדר איתו.. והכי הרגשתי שהוא כועס עלי ש"כבר אמר לי את זה שנה שעברה ולמה קניתי שוב"... אז התנצלתי ואמרתי שבאמת לא זכרתי שהוא ביקש שלא נקנה.... שאלתי אותו- מה עדיף? נייר כסף? אז הוא ענה שלא כי זה שורט..

אז שאלתי מה הוא מציע..

הוא שוב חזר על זה שאיך לא זכרתי... וכאילו התעקש שאני אחראית לכל הסבל שלו כי אני לא זכרתי וקניתי שוב ובגללי...

עכשיו אני הכיייי לא טיפוס של "בגללי בגללך". הכי לא.

מאמינה שכולנו עושים הכי טוב שיכולים. בטח בין בני זוג.

חוץ מזה- בלב שלי- תגיד תודה שבכלל חשבתי על זה וקניתי... אתה לא עשית שום קניות לחג...

וגם. (ואת זה אמרתי לו ברגע ששיקפתי לו שאני מרגישה שהוא מאשים אותי בזה ואכן הוא הסכים איתי שהוא מאשים-) שאם כבר, האחריות שלו היא בדיוק כמו שלי- ברגע שראה את הטפט, היה יכול להתכבד , ללכת לסופר ולקנות משהו אחר שיותר טוב לו.....

לא מתאים לי האשמה שלי במשהו שהוא היה יכול גם לשנות.


אבל הכייייי מפריע לי..זה שהרגשתי שהוא מוציא מפרופורציה את כל עניין הטפט.....


כאילו. אוקיי.

נגיד שנעשתה פה טעות. נגיד שאני אחראית בלעדית על הטעות. מה נסגר עם הכעס הלא פרופורציונאלי על זה?

מבינה שהתעסקת עם זה שעות. מבינה שלא כיף. אבל הייי כולנו מתעסקים לפעמין גם בדברים שלא כיף לנו. מה נסגר עם להתפוצץ ככה?


עכשיו זאת דוגמא קצת קיצונית

אבל אני מרגישה שזה קורה לו קצת יותר מהרגיל, בטח יחסית אליו. שבדכ הוא טיפוס נעים ונח. גם אם ברגעים של כישלון הוא דרמטי יותר ממני..... מרגישה שהכעסים האלה על "טעויות" ממש מוציאים אותו מדעתו. הוא מתייחס אליהם כאילו הם סוף העולם. וגם בכלל בהקשרים חברתיים אם לדוג יש לנו חברים שקצת נפגעו מחברים אחרים, הוא לוקח את זה קשה... או למשל עכשיו לקראת פסח יש כל מיני שכנים שמבקשים עזרה בבניין בכל מיני דברים- בקבוצה הכללית! לא בפרטי. אז הוא אומר לי, דפנה איזה מזל שאני במילואים שאני לא מתרוצץ כל היום בעזרה פה עזרה שם... וזה לא נאמר בטון צוחק או רגוע.. זה נאמר באמיתיות. כאילו זה ממש מטריד אותו הבקשות האלה. ואני לא מבינה... מה הדרמה? מישהי ביקש עזרה, הכל טוב אל תעזור.... למה לקחת את זה ככ קשה?

למה זה גורם לך להרגיש ככ עומס בלב מבקשה תמימה של אנשים? אתה באמתתתת לא חייב לעזור והכל טוב...


מרגישה שהוא עובר משהו.

ומרגישה גם שאני לא רואה איך זה ישתפר בקרוב. כי ב"ה כמה ילדים, עבודה עמוסה, עומס החיים, בעיות החיים (הלגמרי רגילות ב"ה!!) ככה זה. רק ילך ויגדל הפערים בחוסר שלמות, וגם בכשלונות.


איך חיים ככה?


יודעת שלא יכולה לשנות אותו

מצד שני גם לא ככ יודעת מה החלק שלי


ומודה שאני מופעלת כשמרגישה אשמה כלפי. יש לי לזה ממש אלרגיה. לא מתאים לי כשזורקים עלי אשמה, באופן כללי, ובטח לא מהאיש שלי. זה לא בלקסיקון שלי אשמה. וזה מטריף אותי.


בקיצור

דברו אלי חכמות


ואשמח בלי האשמות כלפיו- ברור לי שהוא איש זהב. וטוב. ומתוק.

וגם בלי הפניות ליעוץ זוגי, זה לא האירוע כרגע

יכולה לומר שהזדהיתי איתו, אני מוצאת את עצמי ככהעכבר בלוטוס

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

 

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

 

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

 

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

 

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

 

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

 

 

זה מה שיש לי לכתוב

 

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

תודה על זהדפני11

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?


ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

זה יכול להיות השינוי מהשגרהעכבר בלוטוס

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

 

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

 

אלופה ממש!

תודה ממש. הלוואי.. ננסה..אנונימית בהו"ל
מאוד מעריכה❤️
בטעות עברתי לאנונימידפני11

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

מותקקקק איזה אישה מדהימה את!!!!אוהבת את השבת

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!


כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...


מקווה שזה בסדר לכתוב...


בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

תודה יא מהממתאנונימית בהו"ל

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

כנל❤️דפני11
לדעתי את לא צריכה להזהר כל כךרוני 1234

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

תודה❤️דפני11
צריכה למצוא זמן טוב וגם להיות רגועה בעצמי כדי לפתוח את זה שוב... בע"ה...
נשמע שהוא "אדם רגיש מאד". תגגלי את המושגזוית חדשה
בזכותךדפני11

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

אני כזו, וזה באמת משתנה בעוצמותזוית חדשה

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

רק להגיד שאת נשמעת אישה זהב לא פחות רחלי:)
יש לי מה להרחיב מקווה בעזרת השם מחר 
נשמה. אשמח אם מסתדר לךדפני11
חיבוק! את נשמעת אישה מדהימהוואלה באלה

תמיד אוהבת לקרוא אותך.


 

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.


 

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי


 

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.


 

 

איזה מהממת את!דפני11

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

מבינה אותך מאוד❤️וואלה באלה
יכולה להזדהות איתונעומית

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).


תודה נשמה!!דפני11

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

אני חושבת שברגע שאת מדברת עליוהמקורית
"יצאת מכל פרןפורציות" לעומת - לא היה לי נעים שהאשמת אותי, זה נחווה אצלו שוב כאשמה

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.


ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️


את צודקתדפני11

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

בדיוק זה המקורית
תשמעי מאמי, את חמודה קודם כלבאתי מפעם

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בדיוקקקדפני11
הגדרת את מה שאני מרגישה 
בעלך מזכיר לי את עצמישוקולד פרה.

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.


 

 

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.


 

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.


 

 

את מדייקת אותו בולדפני11

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.


יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

ממש ממש מה שרציתי לכתוב לך מצטרפת לשוקולד פרהרחלי:)

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  


אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .


וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

את מקסימה עם לב רחב מאודשוקולד פרה.

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.


היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.


אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.


לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.


עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.


הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

את נשמעת אישה מדהימהמתואמת

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

גם מזדהה עם בעלך...שיפור

הגיוני מאוד שהמלחמה+ מילואים+ הכנות לפסח מוציאים אותו מאיזון. אם זה מתמשך אפשר לפתוח איתו ולדבר על זה.

נגיד לגבי הטפסים מתאים לי לנסות לשים כי קנית ואז להתעצבן כי השקעתי וזה לא עבד ולא הייתי קונה מראש ורק בגללך ניסיתי... למרות שבראש אאני יודעת שזה לא הגיוני.

ולגבי זה שזה דומה בין בעלך לאחים שלו- רגישות היא גנטית.

אני גם יכולה להבין אותווגם מאוד מבינה אותךאני אמאאחרונה

אני יכולה להיות כמוהו גם על עצמי, כאילו, גם אם אני קניתי את הטפט ויצא גרוע לפעמים יהיה לי נורא קשה לשחרר.

למשל הלכתי לקניוות וקניתי מוצצים חדשים לתינוק כי באורח פלא כל המוצצים שלו נעלמו. כשהגענו הביתה אחרי שעשיתי סטריליזציה, גיליתי שקניתי מידה גדולנה מדי. התבאסתי על עצמי יומיים עד שנסעתי וקניתי מוצצים חדשים.

אם זה היה בעלי קונה הייתי מתבאסת באותה מידה רק שאז זה היה יוצא האשמה.

אני רוצה לומר שהוא בעצם מתקשה לשחרר את המציאות, לא כועס עלייך. 

 

וגם, מתחבר לי לפרק בפודקאסט "בחזרה ללב ההורות" שבו היא מדברת על ילדים שמאשימים את אמא במה שמתפקשש להם, "בגללך נ]לה לי הגלידה" אפילו אם הייתי בכלל בחדר אחר. אז היא אומרת שזה בעצם נובע מקושי להתמודד עם רגשות ליליים אז הופכים אותם להאשמה ואז מה שכדאי לעשות זה לא לדבר אל ההגיון ולהוכיח שזה בכלל לא אשמתי, אלא לתת מקום לרגש, זה באמת מאוד מאכזב...

טבילה בשבת כשמתארחים😀טוט

איזה הזוי ומטורף זה נשמעעע

הרבה פעמים טובלת בשבת, אבל פעם ראשונה שאנחנו מתארחים. ניסינו לחזלש בעדינות אבל הבנו שמחכים לנו ממש ולא יתקבל יפה אם לא נגיע.


יש עצות ורעיונות לגבי איך לעשות את זה כך שלא ירגישו?

יש ילדים קטנים שיהיה מוזר להשאיר עם המארחים...

להתפלל על זהדפני11
לי קרו עם זה ניסים מעל הטבע חח פעם סיפרתי פה

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

רעיון נפלא! איישם בעזרת השםטוט

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.


מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

ניסתי לחפש לך את השרשור, לא מצאתידפני11

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן


 

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

תודהטוט
סיעתא דשמיא ואומץ היו לך
אכן היתה סיעתא דשמיאדפני11

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

מקפיצה לעוד רעיונותטוט
תזכורת קטנה שאולי תעזוררק טוב!
בשבת חוה"מ קבלת שבת קצרה יותר. אז יוצא שמי שהולך למנחה בכניסה שבת, יש זמן בביהכנ"ס שמחכים להמשך התפילה. בד"כ יש שיעור בזמן הזה. אולי בעלך יוכל לנצל את הזמן הזה לשמור על הילדה. 
זכרתי את זה, רק שטובלים אחרי צאת הכוכבים, לא?טוט
מרגע לרגע אני חושבת שזה לא היה חכם לעשות הפסק בלי לחזלש את ההתארחות
מחזקת אותך שאת עשית הכי נכון והכי טובנפש חיה.
אתם ישנים אצל המארחים ?אחת כמוני
אם בדירה נפרדת, אפשר שתגידו שאת נשארת "לנוח" אחרי הדלקת נרות..
כן...טוט
ה יעזור
וואי, ממש בהצלחה 🙏אחת כמוני
תבקשי מראש דירה...כובע לבן
שלא נוח לכם ככה.. הזוי?
יש להם יחידת אירוח שהיא חלק מהדירהטוט
מפנקת ממש, זה יהיה מוזר להתעקש על דירה אחרת, ואם אומר שאני יוצאת עם הילדים שלי לגינה גם הילדים שלהם יצטרפו🤪
לנסות לשאול רב על טבילה ביום השביעיכובע לבן
לפעמים מתירים... לא בכל הקשר אבל שווה שאלה
אני הייתי מחזלשת למרות הכלמדברה כעדן.
כולל פתאום לא מרגישה טוב...

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

הצעה מוזרה- רק אם יש לך חברות בעיריום שני

לומר למארחת בשקט שחברה שלך ביקשה שתשמרי לה על הילדה לחצי שעה עכשיו...

שהיא תחשוב שהחברה צריכה ללכת למקווה ואת עוזרת לה

מוכרחה להודות שזה גאוניטוט
אבל היא לא תבין למה אני משאירה את הילדים שלי, אדרבא מצופה שאצרף אותם
הם כבר הלכו לישוןמדברה כעדן.

וזה יעיר אותם בוודאות להביא חבורת ילדים

 

אפילו לומר: יש לי חברה שחיפשה מישהי שתבוא בלי ילדים לשמור לה על הילד הישן... התנדבתי... 

אני היתי כועסת שהתנדבה בלי לבקש רשות ממניפה משתמש/ת
אז לבקש רשות ממנהמדברה כעדן.

כל אחת יודעת מה הדינמיקה שמתאימה במשפחה...

חמותי היתה ממש זורמת לענד

תכיני עוגה (בכאילו(Seven

תלכי עם תבנית עוגה בתן0וך התבנית את יכולה לשים מגבת;)

להביא לחברה שלך ואת כמה דק חוזרת וזהו

האמת היתי דוחה ביוםפה משתמש/תאחרונה

מכל השרשורים פה היתי בטוחה שזה ממש דאורייתא לא לדחות

שאלתי רב גדול שידןע אפילו כמחמיר- וואלה הוא בכלל לא הציג כבעיה כל כך חמורה.. רצוי לשא ברור אבל אם יש כבר בן ובת וזה חד פעמי ולא הרגל קבוע ומוסכם על 2 הצדדים- אז אפילו לא אמר שבעיה לדחות אלא שפשוט אפשר.

אגב אני שאלתי על לדחות הפסק..לא טבילה

אז אולי הז קצת שונה


אבל אישית אם לא היה אפשר לדחות- היתי מבטלת בטענת מישהו לא מרגיש טוב או משהו שהוא לגמ רי שקר

או מגיעה ושולחת את הילדים עם הבעל אבל מציגה שהולכת איתו לתפילה

אולי יעניין אותך