רשימה שהכנו בפסח שנה שעברה של ציוד שיש לנו בכלי הפסח שלא צריך לקנות לשנה הבאה.

באורח פלא הרשימה נשמרה שנה שלמה על המקרר..

אבל אולי להדפיס את הלוח שהכנת, צבעוני,

וזה בעצם כמו לוח שנה נוח.

ואז לשבץ את המשימות בכתב יד?

ואם חשוב לך, תוסיפי אח''כ את השיבוץ הידני לתוך הקובץ.

אני אוהבת לחלק לפי סדר, לפי שבועות. יותר נוח לי לקלוט את המידע בשלבים.

הוא ממש לא סובל את זה.

חשבתי אם יהיה בכלי (אפליקציה כלשהי של ניהול משימות)

אז התצורה פחות תהיה משנה כי זה יזרום יותר.

מכירה שבקלנדר של אאוטלוק אפשר לשנות את התצוגה?

אני אוהבת את התצוגה כמו לוח שנה מודפס שעוברים בו שורה שורה כמו סולמות ונחשים,

בעלי אוהב את כל המידע בתמונה אחת, אפילו לא יודעת איך בדיוק להסביר את זה...

האמת פשוט אשמח לשמוע ולקבל רעיונות חדשים לאיך לנהל את זה, איך זה עובד אצלכן.. 

על המייל של בעלי, וזה מופיע אצל שנינו.

רשימת קניות רגילה

רשימת קניות לפסח

רשימת סידורים לפסח

רשימת נקיונות

זה פשוט מופיע לי כאחת האפליקציות בטלפון.

אם אצלך לא, אולי תכתבי tasks בחנות האפליקציות.

תקשיבי - אחד המשולמים

תודה לך 

/ימים בנפרד.

ובשבילו תצוגה של כל החודש או שבוע שלם.

מהאאוטלוק זה רעיון מעולה

שנקראת add it, זה בשביל רשימות ומשימות. ואת בעצם יכולה לשתף אותה עם עוד אנשים, וככה כל שינוי שנעשה כולם רואים

בשביל לוח שנה, אפשר לשתף את היומן של גוגל ואז שניכם יכולים לראות את האירועים

זה נראה לי מדי מורכב להתנהל ככה האמת בלוז מוקפד.. אני עושה דברים בזמן שלי האמת לפי הכח. זורמת..

ולגבי רשימות - אני כותבת רשימה אחרי שבדקתי מה יש לי בבית ומה לדעתי אצטרך 

לגבי העניין של הבית - לא יודעת, יש ככ הרבה פרטים להתייחס אליהם בפסח שהרשימה היא אינסופית לדעתי אז ויתרתי עליה מראש חח

אם זה עוזר לבעלך - פשוט תרשמי לו כמו רשימת קניות מה מוטל עליו ותנהלי את זה כמו שאת רוצה דמוי אאוטלוק עבורך

אנחנו 2 מבוגרים ו 2 ילדים אחראיים ושני ילדים שצריכים השגחה,

ולכל אחד יש את הלוז שלו,

אני כמעט לא רואה אותם, בשיא הלחץ בעבודה.

אבל נגיד הבוקר היה לי שעתיים לתקתק דברים בבית ולא ידעתי ממה להתחיל,

אז עשיתי רק שוטף (כלים, כביסות, סידור הבית)

ונגיד הבן שלי יכול לעשות המון דברים אבל הוא מכור לשואב והוא מקולקל ובעלי לא רוצה לקנות ומבחינתו לא צריך, וזה מסתבך לי ממש, אני חייבת התחלה אמצע וסוף ואז להזיז דברים.

נגיד אם בעלי לא רוצה לקנות שואב אז הוא יהיה אחראי על המשימות שאני והבן שחי חושבים שצריך שואב,

אבל אס צריך לראות מה אנחנו כן יכולים לעשות ולהכניס הכל ללוח זמנים.

מבחינתי תכנון ותיאום ציפיות זה עם משהו על השולחן ולא שיחה של סיעור מוחות.

בעלי הפוך ממני

הבן שלי כמוני, הבת שלי כמו בעלי..

אז הסתבכנו ובזבזנו שבועיים שכל דקה יקרה.

אז מרגיש לי שחייבים שינוי באיך אנחנו כמשפחה מתכנסים לאירוע.

זה לא רק הניקיונות.

זה קניות, סדר כללי, חלוקת שמירה על הילדים מי ומתי..

אלא רעיונות להתמודדות עם אופיים שונים במשפחה, כפי שמתבטא בניקיונות...

אין לי ממש עצות (פתאום מבינה שצריכה להודות שאצלנו כולם פחות או יותר באותו ראש), אבל אולי כדאי פעם אחת לפני כל משימה גדולה לכנס ישיבה משפחתית, ולהעלותאת הצרכים של כל אחד בנוגע למשימה הסופית ואת הצרכים של המשימה עצמה, וליישר עמדות...

בכל אופן, אצלנו אנחנו עובדים עם לוח שנה בתכנון הניקיונות (מכינים באופן עצמאי ומדפיסים), ורושמים בו בגדול את המשימות לפי ימים (למשל: א' בניסן - ניקיון צעצועים, ב' בניסן - חדר בנים חלק ב'). ואז באותו יום פורטים את המשימה לחלקים קטנים (למשל: הזזת מיטות ושאיבתן, כיבוס כל הבובות).

ועוד לפני הימים הרשמיים לניקיון כל חדר, אנחנו נכנסים כבר לתודעה של הסדר, ואני מבקשת מהילדים שיעשו מיון של החפצים שלהם כדי שיהיה קל לנקות אחר כך. (המגירות האישיות בחדר הבנים, למשל, כבר נקיות די מזמן, למרות שעל ההחדר עצמו התחלנו לעבוד רק השבוע).

מקווה שקצת עזרתי לך...

הפער הוא באופן ניהול המשימות,

על הצרכים והמשאבים אנחנו מסכימים.

סתם דוגמה, ביקשתי מבעלי לפתוח את ארגז המצעים, רציתי להתחיל משם כדי שיהיה לי מקום אחסון,

הוא לא חושב שזה רעיון טוב להתחיל משם, הוא רוצה לחבר את ארגז מצכים לשטיפה יסודית של החדר, כשההזדמנות מבחינתו היא בשבוע הבא כשנזיז מיטות..

מבחינתי הסדר שלו תוקע את איך שאני חושבת על ההשלכות של כל דבר,

ובגלל שהוא לא מסכים אין לי איך להתחיל פסח הבית עמוס בטירוף אחרי תקופת מילואים ארוכה שהוא סבל מהזנחה ועומס..

ואני לא יכולה לבד לפתוח ולנקות או לסדר מקומות אחסון כי זה כבד ומצריך הזזה מסיבית

וגם במרפסת אי אפשר מזג האוויר בעייתי, אני תלויה בו. לא יכולה להתחיל בלעדיו והוא כבר התחיל את התפקידים שלו, אבל גם לא יכולה פשוט להשלים עם הלוז שלו (כי אין לו באמת לו"ז)

בטווח הארוך יותר אנחנו עוד שניה בונים קומה נוספת אז כאילו רק עכשיו אני צריכה קצת שטח להתחיל להזיז דברים ממקום למקום.

אין לי פנאי למיין באמת כמו שצריך אבל קצת..

לצורך העניין יש לי בחדר ערימת מעילים זרוקה על הרצפה,

אני מכבסת בלי הפסקה וחצי מהבגדים חוזרים חזרה לכביסה כי אין מקום בשום מקום.

הבית מלא שקיות מסתובבות.

לא מבינה איך יכולה ככה להחליט שאני עושה פינה מסויימת.

אוף ואוף.

בערב אנחנו לא מצליחים לקדם שום דבר.

פשוט מציק

אין שום סיבה השנה שיהיה קשה לנו פסח,

אני לא בהריון, לא אחרי לידה, אין תינוק בבית (הקטן בן 3 ילד מקסים, ממש אפשר לעשות דברים)

הגדולים כבר גדולים ועוזרים.

סתם פערים מעצבנים באיך רואים את הדברים.

ועוד יותר מעצבן שאני מנסה מפורים לדחוף את התכנון של החודש הזה.

אנחנו מכירים את האתגרים, שום דבר חדש לא התחדש השנה, הבית הוא אותו בית שנה שישית, לא יודעת אפילו לשים את האצבע למה קשה לנו דווקא השנה (בטוח זה קשור למילואים ולדינמיקה בבית ולאיך כל אחד מרגיש חלק והרצון לא לדחוק ולהעמיס ציפיות על השני)

והמזג אוויר הזה שלא סגור על עצמו בכלל לא עושה לי טוב

ובאמת הגיוני שזה קשור למילואים שהיו ולכך שהתרגלתם להתנהל בנפרד, בלי להיות תלויים זה בזה...

נשמע שאין ברירה אלא להחליט ביניכם שרק אחד יהיה "מנהל העל" והאחראי על יצירת טבלת משימות הגיונית, והשני (והילדים) יצטרכו להתנהל לפיה. (מטבע הדברים המנהל צריך להיות זה שנמצא יותר בבית או זה שאחראי על הסדר השוטף בבית. מקווה שתצליחו להחליט מי זה מבין שניכם...)

והלוואי שזו תופעת הלוואי היחידה שהמילואים יצרו אצלכם ❤️

באמת צריך לקחת בפרופורציות..

בעלי לרוב בבית, וסדר זה ממנו והלאה.

אני חייבת סדר אבל לא נמצאת בבית,

אבל נסתדר

ולהתחשב ככה בדעתו הייתי מתפוצצת עליו מזמן

אז קודם כל מעריצה אותך על זה שהרצון שלו מבחינתך זה בונקר

והאמת שאני לכתחילה לא מסכמת עם בעלי דברים שמתנגשים לי עם המשימות שלי בגלל השוני במחשבה. אני מעדיפה לעשות וזהו, אם הוא בבית מבקשת עזרה נקודתית או משאירה לו את מה שנשאר אחרי ששחררתי מעליי את המשימה 

וגם - בעלי פחות מנקה ומסדר. לא כי הוא לא יודע אגב, הוא יותר טוב ממני בפער, אבל = הרצון שלו בשליטה והצורך שלו שאכבד אותו מתנגש עם הדרך שבה אני רואה איך הבית הולך ומסתדר (כי כאמור אנחנו תופסים את הדברים אחרת לגמרי) ומתנקה לפסח, הן מבחינת זמנים והן מבחינת תעדוף, ולכן זה מחוץ לתחום השיתוף פעולה אצלנו

באמת בשנים קודמות פחות התחשבתי באיך הוא רואה את הדברים ופשוט באתי אליו עם הצעה של לו"ז מובנה.

הוא הלך בו לאיבוד וביקש את השורה התחתונה ובזה זה נגמר.

והשנה, אני ערבבתי את הרצונות שלו, ורציתי שגם הוא יסכל איתי ביחד על הזמנים והחופשים והסידור לילדים,

הוא לא ביקש שאתחשב באיך הוא רואה את הדברים, אני רציתי את השותפות של כולם יחד בהובלה של הנושא,

אבל אולי זה לא רעיון טוב.

אולי עדיף שאני אתכנן לבד בשיטה שאני מכירה,

אתאם איתו מה מו מי (הוא ממש חרוץ וסבבה ומוכן לעשות המון, פה אין לנו בעיה הוא בד"כ מציע לעשות יותר ממה שאני מבקשת)

ואשחד את הבכור בכסף על הספקים שהוא עושה במקומי.

(בד"כ התפקידים הקבועים שלו זה החדר שלו, האוטו שלי, וכמה ארונות מטבח)

ובתשלום זה חדר הילדים השני שאני בוכה רק מלחשוב עליו והוא ישר מתחיל לתקתק,

שאר ארונות המטבח ועוד דברים שאזכר לבקש ממנו.

אולי גם את הבת שתשמור על אחים שלה בזמנים הקריטיים אצ'פר בתשלום.

ולי יהיה אולי עוד כמה שעות פה ושם בעיקר למיין ולוודא שדברים מבוצעים יחסית לציפיות שלי (שלא כאלה גבוהות)

ובא לציון גואל.

אולי אם הייתי עושה את התכנון לבד מראש, הוא היה מסכין בשבילי השבוע לנקות מקומות אחסון,

אבל מפורים אני רק עסוקה בלרדוף אחריו בו נשב ונראה איך נערכים והוא רק מתחמק מלתכנן

אתמול פשוט התחיל לעשות דברים...

והבנתי שאם אמשיך לחכות יגיע ערב חג אז חיפשתי אמצעי חדש לתכנון שאולי יעזור לי להביא אותו לשולחן,

אבל אולי זה באמת מיותר.

ולאן רצית להגיע

אבל בגדול - גם עכשיו זו שותפות.

הרי אי אפשר שיהיו שני ראשים. או 'שני מלכים בכתר אחד'

ולכן - את מתכללת את הכל אצלך ומאצילה סמכויות או מבקשת פשוט, והוא עושה זה אחלה שיתוף פעולה

וכמובן שאם הוא ירצה להביע דעה יהיה לו מקום

כנל לגבי הלוז עם הילדים או חופשים. 

לא יודעת, כאילו בעיניי זה שיתוף פעולה אידאלי כי יוצא שכמעט הכל הולך לפי מה שרציתי ובעלי אוהב להגשים את הרצונות שלי

אבל אני חושבת שאולי העניין שהוא היה חסר לך הרבה זמן בבית גם משחק פה תפקיד

כשבעלי היה במילואים עבדתי קשה אמנם, אבל מהבית.

וגם החזקתי את הילדים

הבית היה תמיד מסודר ונקי (יחסית)

ומפונה מערימות מצבורים.

ומאז שבעלי חזר אני חזרתי לעבוד לרוב מהמשרד, ואחרי יומיים שאני לא בבית אני מקבלת סחרחורת מכל הבלאגן, בכל זאת ארבעה חודשים לא היה לי את זה.

וחבל ומעצבן אותי שכל ההרגלים שהקנתי לילדים התאדו פשוט,

והם כבר גדולים ומסוגלים, אבל צריכים את המבוגר שיראה להם לפני/ אחרי

כדי שהם יבינו מה הציפייה ואין את זה עכשיו

אז הכל מתנגש.

אני הרבה לא בבית ועובדת ממש לתוך החג,

אבל זה לא שונה משנים קודמות ואפילו השנה פחות עמוס.

תודה שעזרת לי להבין אותי ולהבין איך יוצאים מזה ואיך מקדמים את זה מהנקודה שנתקענו בה.

🤗

ואני גם עובדת לתוך החג

כאילו עד יום חמישי שלפני

משבוע הבא הילדים בקייטנה עד 1 שבוע, ועוד השבוע של החג בבית

ומבחינתי זה קטסטרופה. הייתי מעדיפה להיות בחופש איתם ולהנות ולשמור על הבית אבל פחות מתאפשר

לכן אני גם לא מתאמצת יותר מדי עכשיו על הניקיון בטח ובטח לא באזור המטבח.

בימי שישי שעכשיו הם ארוכים אני מתעסקת במיונים וכו ובשאר השבוע אני מתחזקת את הבית יותר כדי שלא  אתעסק עם זה בשישי

הפערים האלו בזוגיות זה סיפור חיי

אנחנו רואים כל כך שונה את העולם

אבל מנגד כשאנחנו פורשים את הנתונים, לגבי המטרות אנחנו ממש מסכימים. רק הדרכים מאוד שונות.

לפעמים זה מאוד עוזר לצאת ולדבר על זה. להסביר למה חשוב לי לעשות את ארגז המצעים קודם. ואם הוא חושב אחרת אז לבקש ממנו פתרון למקום אחסון. איך הוא רואה את זה מתאפשר? לפעמים כך אני מגלה שיש לבעלי באמת רעיון שלא חשבתי. או שהוא קולט שהוא לא הבין טוב את הצרכים.

ובכללי, למה זה נתקע?

כי

כל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

אז חייבים להרגיש קצת מיצר...

זה חלק מלצאת ממצרים.

אין דרך אחרת.

והאתגר הוא תמיד להתחיל... אחכ זה זורם.

אגב, לגבי תכנון

מצאנו פתרון ביניים של תכנון ברמה שבועית ולא יומית

כלומר עד שבוע איקס צריך לסיים כך וכך.

האם אפשר לעשות רשימת משימות, ואז לחלק את המשימות ביניכם, וכל אחד עושה בזמנו הפנוי.

אצלנו זה מה שעובד.

מחלקים תפקידים בינינו, וכל אחד עושה את זה בזמנו ולפי איך שהוא רואה לנכון.

לגבי הדוגמאות שהבאת לדבירם שקשורים אחד לשני, לצורך העניין ארגז המצעים. אי אפשר שעכישו הוא יפתח אותו בשבילך ובשבוע הבא יעשה את מה שהוא תיכנן לעשות?

יכול להיות שזה קצת מוסיף עבודה, אבל אולי במצב הנוכחי עדיף ככה מאשר להישאר תקועים בגלל שלא מצליחים להחליט בדיוק איך להתנהל?

לאתר 2net  תדפיסי לוח חודש על a3 הריבועים מאוד גדולים ואפשר לכתוב המובן דברים בכל יום.

ואת המשימות או דברים מיוחדים יש הרבה מקום לכתוב מתחת הטבלה.

תתלי על המקרר עם עט וככה להוסיף או לשנות אפשר גם למרקר.

תתעדכנו במוצאש על מהלך השבוע, ויום לפני כדי לוודא של שכחתם להתכונן למשימות חשובות.

שבוע ראשון: חצי בית- חדרים, פינת מחשב, חדר כביסה, משחקים, מצעים וכל מה שמשמח אותך שמקבל צומי ומתנקה ומתחדש ומתקפל😄

שבוע שני: חצי שני: מטבח. סלון ופינת אוכל- שואב אבק בעיקר, לעבור על הכיסאות, וספונג'ה..

אני מחלקת משימות וכל אחד בוחר מה שהוא מסוגל יכול ואני מצ'פרת עם מסטיק ומוזיקה טובה עם אוזניות בזמן העבודה. ככה יש לי שיתוף פעולה מהילדים.(בגילאי 14.5 ומטה) כל אחד מקבל משימה לגילו וליכולתו.

וחדרים לוקח לי שבועיים

וסלון וכל השאר גם שבוע

מה שאומר שמפורים אני עובדת יום יום

וגם זה בקושי מספיק לי

🫢🫢

מה את עושה שבוע שלם במטבח?

שעה ביום ארונות עליונים

שעה ביום אחר ארונות תחתונים

שעה ביום שלישי מקרר

ביום הרביעי תנור

וכן הלאה

האמת שגם לי מבית ההורים המקרר זכור כמבצע

אבל איכשהו אצלנו בבית (והמקרר גדול ולא נקי) בעלי פשוט מתקתק את הפירוק שלו, והשטיפה של החלקים, אני תוך כדי מנקה את המקרר עצמו ואז רק נשאר לחכות שיתייבש ולהחזיר למקום

האמת. אבל גם בשלי היה מה לנקות כמובן

חוץ מלהעביר מגבון נקודתית פעם ב.....

האמת שגם במקרה כזה - זה תלוי איך מנקים

אני נגיד לא מוציאה את כל הדברים החוצה ביחד אלא מנקה מדף מדף בנפרד, ממיינת את האוכל, מחזירה - מוציאה חדש.

זה חוסך לי הרבה זמן

ואני גם לא מחכה שיתייבש עד הסוף ומשתמשת בהרבה נייר סופג פשוט. ובספריי אקונומיקה, לאחרונה גם בספריי אורנים. 

לק"י

אז מוציאה את כל המדפים.

איך את מנקה את גוף המקרר, אם את מוציאה מדף מדף?

אני גם משתמשת בנייר סופג.

נגיד הוצאתי מדף - רחצתי אותו- ב2 דקות שהוא יושב על השיש לייבוש מנקה גם את המסילה והגוף ומחזירה

זה לא שיש לי שם פרורי לחם או משהו

הכי הרבה קצת רוטב של משהו שנשפך ולא הגעתי אליו.

אבל רק לנקות את הארונות ולאחסן את הכלים

גם עוברים עליהם על מה שיש שאריות בצק..

מקרר מקפיא תנור כיריים שייש שולחן וכסאות מיקרו טוסטר..

להכשיר

לצפות בנייר כסף..

ובכללי אני לא מאלו שזריזים מאוד..קשה לי לעבוד מהר..

אני עובדת לא רצוף..עם תינוק תורן  והפסקות להניק וכו ולפעמים עם מנשא

ובזמן שיכולה רק..לא כל היום

קיצר..באמת אולי פחות משבוע .אבל בהחלט שבועיים זה לא מתקרב ללהספיק

וכן החדרים שלי מוזנחים מאוד משך השנה מצד נקיון וסדר בארונות

אז זה מה יש

חחח לא הבנתי אותך😂

אז זה מובן

אבל האמת שאני מעדיפה פשוט לרוץ על זה בפעם אחת וזהו אז כנראה פה ההבדל

לא מנקה תריסים, לא חלונות..לא מסילות..

מנקה לפי בריאות הנפש שלי

חח

יש לנו רק זכוכית אטומה במילא לא רואים כלום

וגם לא בלקסיקון שלי

והכי טוב שאת מנקה לפי מה שמדוייק לך💖💓

אבל אני מכינה הכל כמו שנח לי ואז נותנת לבעלי לאשר ולהעיר הערות. ככה הוא לא הולך לאיבוד עם כמה רשימות ויש לנו הכל מסודר.

את התוצאה אני מדפיסה (או מראש עושה ביד) ותולה במקום בולט. שינויים עושים עם עט.

רשימות עשינו עם אפליקציית todoist שניתן לסנכרן בין משתמשים. היא נותנת לסמן דברים לפי דחיפות, לפי מי עושה, למיין לפי קטגוריות,  לפרט לתתי משימות ולהוסיף הערות. ניסינו גם לעשות איתה את כל מעקב המשימות, אבל זה לא היה לי מספיק נח כי יותר נח לי לראות את כל החודש ביחד.

פחות אכפת לי אם זה מודפס/ ידני/ במחשב

אלא ארגון המידע,

איך זה נראה בסוף

וזה לא ממש הולך...

אנסה לשלוח במסר אישי.

מרגישה כמו מתבגרת עם ילדים ולא כמו בלעבוסטית כמוכן

אבל האמת היא שטוב לי ככה, לא להיות לחוצה.

היום עשיתי רק ארון מטבח אחד. הידד!

אבל כל יום זרקתי שקיות לאשפה, וזה הכי כיף 

לא מאמינה שאני כבר מבוגרת מספיק, ואמורה להיות האחראית בעצמי.

חודש בערך לפני פסח אני עושה רשימה מפורטת ומסודרת לפי חדרים. כל דבר שאני עושה אני ממרקרת.

(השנה למשל הבנתי שאין מצב שאני מגיעה להכל אז עשיתי כוכביות על מה שהכרחי ואותו אני עושה קודם).

שבוע לפני פסח אנחנו מחלקים את המשימות ממש לפי ימים (טבלה של ימים) ומי עושה מה ושם גם משבצים מתי מטיילים וכאלה.

אנסה את האפליקציות שהצעתן.

ב"ה הייתה התקדמות חיובית היום ברמת תיאום הציפיות וגם דיברתי עם הבכור, שהוא רק בן 12 וכבר יש לו לו"ז של ישיבע בוחר.

כיף שאפשר להתייעץ ולעבור תהליך ואז גם ליישם בשטח במקביל,

זה ממש עוזר לדברים לקרות..

אז אין לנו לו"ז יפה, אבל יש ארגז המצעים נקי ומלא שקיות מסומנות מה לעשות איתם ובעלי הבטיח שהוא יעשה לפי ההוראות.

והילדים הרגישו שמתחילים לזוז דברים וגם השתתפו יפה היום.

אז בסוף גם התחלנו פסח

גם דפקתי שני כיורים מפוצצים על הבוקר ושני כיורים עכשיו בערב

גם הפעלתי 5 מכונות כביסה וקיפלתי 8,

וגם עשינו סדר כללי והחזרנו לבית את הצורה.

ועכשיו יש פה בן 3 שלא נרדם ואני מתחרפנת כבר..

מתפללת בשבילך שימשיך כך!

אגב, לפעמים בני 12 עסוקים יותר מבחורי ישיבה... בחור הישיבה שלי (כיתה ט') יצא היום לבין הזמנים, ופתאום היה לו זמן לסדר את הארון שלו ולעשות בשבילי שליחויות וללכת לקנות סוף סוף משקפיים חדשים במקום אלה שנשברו...

ואילו בני ה-12 שלי - היום חזרו מוקדם בגלל ראש חודש, אבל מחר כנראה נשחרר אותם מוקדם כדי שיוכלו לעזור, וזה נס בכלל שהם יהיו בבית ולא בטיול השנתי שהיה אמור להיות להם והתבטל בגלל מזג האוויר... (אבל לפחות הם לא בסניף. הבת שלי בגיל הזה הייתה הרבה יותר עסוקה. והיום - בכלל בקושי אני רואה אותה...)

וגם פה יש ילדים שמסרבים לישון למזלי בחור הישיבה הצעיר התגייס גם כדי לספר להם סיפורים...

בכל מקרה אני לא עובדת ומה שלי עוזר בשנים האחרונות זה להכין רשימה באפליקציה של הקניות

עם פירוט של כל חדר מה צריך לעשות בו

במטבח פירוט יותר מדוקדק ממש כל ארון

ואז אני פשוט מסמנת מה שעשיתי וזה לא נמחק זה מסומן שנעשה ובשנה אחכ אני מורידה את הסימון ומתחילה מחדש. כמובן שיש שינויים קטנים מדי פעם.

אצלי הבעל לא מנקה כלום חוץ מהיום של הפיניש שהוא מתגייס לעזור.

אה וגם הקניות של המתנות וכל מה שצריך הרוב עליו רק ביגוד עלי.

הילדים עוזרים מעט בחופשה עוד לא מרגיש לי שאפשר להישען על הניקיון שלהם.

השבוע למשל אחד הילדים עשה יחד איתי שידה של מגירות זה היה בעיקר בשביל השותפות.

והשנה בגלל שיש לי עומס מבורך מאוד בנושא אחר לגמרי שתפס לי הרבה מהזמן ממש שחררתי ואני מתמקדת נטו באותו יום מה יכולה לקדם ולכן הרשימה נוחה לי כי ככה מה שנעשה פשוט מסמנת.

במוצאי פסח רושמת מה נשאר לי משנה שעברה

מה צריך לחדש בכלים

וגם כמויות של דברים מצרכים וכו.. השנה למשל לא מתכננת לאפות הרבה הורדתי מהרשימה הרבה ממוצרי האפיה שלא זקוקה להם וקונה רק לפסח וזורקת שנה אחכ כמו קמח תפא או קורנפלור

בנוסף לכל מה שאמרו כאן (החכמתי מאוד! ), ממליצה לעשות אח"כ סוג של תחקיר על הניקיון כדי לשמור המלצות לשנה הבאה: עם מה כדאי להתחיל, באיזה תאריך כדאי שX יהיה מוכן, איך היה הכי נוח לנקות את Y ועוד דברים (לדוגמה - שנה אחת ניקיתי בטעות את המיחם מאבנית עם חומץ לא כשלפ... נצרב בזכרון חחח). ואז אפשר להשתמש בזה שנה הבאה כשמתכננים את הנקיונות.

תלינו על קיר

לוח חודשי ולידו פירוט משימות

כל אחד עושה כל יום משהו קטן

אחד עושה בשקט, השני עושה עם מוזיקה

ולאט אבל מהר זה מתקדם

אבל אולי יועיל למישהי:

כותבים כל משימה על פתק פוסט איט דביק כזה,

על בריסטול מציירים קו אחד, ועליו מדביקים את כל פתקי המשימות.

מתחתיו /בצד השני של הדף מציירים עוד קו, וכל מי שעושה משימה לוקח את הפתק הרלוונטי מהקו של המשימות ומעביר לקו של המשימות שנעשו.

המטרה הברורה היא כמובן שלא יישארו פתקים על קו המשימות, כי כולם יעברו לקו של המשימות שנעשו.

כמובן אפשר להתאים את זה, או לסדר את הפתקים לפי סדר הגיוני/לפי רמת דחיפות, או להשתמש בצבעים שונים של פתקים כדי לדרג רמות דחיפות או קושי. 

אבל מהטקסט נשמע שכן

בשעה טובה וחיבוק

יש פס יקרה!

לא יודעת כמה זמן עבר נראה לי אוביטרל משפיע משהו כמו 12 ימים אז רק תבדקי שזה לא ההשפעה של זה. ואם לא אז אכן פס לגמרי...

כן??

תודה🩷

בשעה טובה!!!

נראה חיובי לגמרי

מרגש ממש!

שיהיה רק בבריאות וידיים מלאות

מרגשששששש ממשששששש!!

בע"ה שהכל יעבור בבריאות ובקלות! תינוק בריא ולידה קלה

יש שם פס חלש. אבל זה עדיין מוקדם...

מזל טוב בשעה טובה

אני השנה הצלחתי יחסית לשרוד ואף ליהנות רק בזכות זה שרוב הזמן לא כולם היו בבית (רק שבועיים כולם היו).

אנחנו עושים בתחילת החופש (יותר נכון, בתחילת בין הזמנים) ישיבה משפחתית שבה כל אחד בתורו אומר רעיון שהוא רוצה שנעשה בחופש (עורכים כמה סבבים), וכותבים את כ-ל הרעיונות. אח"כ (עם הילדים או בלעדיהם) משבצים את הרעיונות האפשריים בלוח הזמנים, ומשתדלים שכל יום יהיה משהו.

לזמנים שבהם רק חלק בחופש - מנסים לתת להם פרויקט מתמשך שירתק אותם.

זה לא שאין בכלל התברברות ומריבות ובלגן וחוסר סדר בזמנים... בטח בימים האחרונים של החופש, כשכבר אין כוח יותר ויש את השילוב של להעיר ילדים בבוקר והטיפול בילדים שבבית... (ואז בא לעזרה לא מעט גם מידידנו המסך)

אבל לפחות בחלק מהזמן מצליחים להגיע גם להנאה.

יש דברים שיכולים לגרום לחופש להיות יותר כיף כמו לשים לב לצרכים של הילדים ולתכנן את היום שהילדים יקבלו את הצרכים שלהם בצורה שמתאימה לי. והיו חופשים שעשיתי את זה וממש עבד.!

אבל יש גם הרבה שלא תלוי בי אלא לשלב הספציפי שהילדים נמצאים בו והאינטראקציות ביניהם וכו'

לדוג' קיץ שעבר אחד הילדים היה בשלב מאוד קשוח וכל היום הציק והיה לי ממש קשה להיות איתם.

לעומת זאת בשאגת הארי הילדים שיחקו כל כך יפה ביחד והיה ממש כיף. וזה לא קשור בכלל אליי.

נגיד הבכי של הקטנה נשמע כמו משהו שלא תלוי בך שמאוד מקשה. גם לדברים כאלה אפשר לחפש פתרונות, אולי להשאיר אותה עם בייביסיטר לפעמים, אבל זה באמת מורכב.

אני חושבת שאם ביומיום היית מגדלת את הילדים בבית, זה היה לך יותר קל. היציאה מהשגרה מאוד קשה לנו ולהם.

וגם דבר שאנחנו מאוד מאוד אוהבים מותר שיהיה קשה איתו ונמאס ממנו. זה לא אומר שאת לא אוהבת את הילדים שלך.

בסוף אני לא חושבת שיש אמא שמבחינתה החופש הגדול הוא רק אבל רק פרפרים ואושר ונחת, לכולם לדעתי מגיע בסוף המיצוי והקושי וה''נמאס מהילדים''. אני מניחה שיש כאלו שמתמודדות עם זה יותר או פחות טוב אבל לכולם זה קורה.

ועוד משהו- לא בטוח שכדאי להגיע בציפייה של ''הולך להיות נפלא''. יכול להיות שאם תגיעי בציפייה ריאלית יותר זה גם יקל על המציאות. כי יכול להיות שחלק מזה שאת מצפה שזה יהיה זמן נפלא ולך יהיה נהדר איתם יוצר חלק מהבעיה, ואם לא תצפי לזה יהיה לך קל יותר.

לתכנן מראש ארוחות מסודרות. להשאיר ימים בלי תוכניות מסודרות כדי לתת להם זמן להנות מהבית ולאפשר בלת"מים.

הכנתי לפני החופש לוח שמכיל את כל החופש. שיבצנו שם דברים שרצינו, כמו טיול משפחתי, סידור תיקים וכו'. דאגתי לשבץ 2-3 דברים בשבוע.

שאלתי אותם מראש מה הם רוצים ללמוד בחופש וקניתי דברים בהתאם. קניתי המון חומרי יצירה וכמה משחקים ששלפתי במקרים מיוחדים.

אבל שלי עוד קטנים (הגדולה עולה לא'), לא יודעת אם יעבוד גם עם בוגרים יותר.

לגבי סדר - שטיפת כלים אני עושה בזמן שאני מבשלת את הארוחה הבאה. סידור משחקים אני מבקשת כשיש משחק במקום בעייתי או כשקשה לעבור בחדר. הרבה אני משחררת ולפני שבת עובדים קשה יותר. ליצירות יש איזור מוגדר ואני אוכפת זאת גם בחופש. כנ"ל אוכל.

אני מאלו שנהנות מהחופש והלוואי שהיה ארוך יותר

באמת הקושי עם החופש עולה עם הגיל והנפרדות

אני לא מצפה מהחופש להיות מהנה, אני מצפה מהחיים להיות מהנים בכללי, בחוויה. ובתוך שגרה שהיא מ0 ל100 אני מצפה לרגעים של אור שיצבעו את החוויה באור חיובי. אבל יש גם רגעים קשים מאוד, כמו בחיים עצמם אצלנו למשל לבן שלי היתה הסתגלות קשה בחופש, יש לו דרישות ורצונות לאטרקציות מסוימות, לשעות יציאה שלא מתאימות לי, לשעות שינה שלא מתאימות לי. וכמובן שבתוך כל זה גם לעבוד וגם להאכיל ולתחזק את הבית וכן, אני מרשה לעצמי גם לצפות לזמן שלי עם עצמי שיהיה לי בו כיף ולא רק להיות כל היום בנתינה. כמו בשגרה אבל בקטן

להגיד לך שהוא היה רוב החופש שמח ומאושר? ממש לא. הוא היה מתוסכל הרבה פעמים ותסכל אותי מאוד גם כן. גם קשה לי לצאת בחום הזה ולעשות פרצוף של "כיף לי". וואלה לא כיף ככ 😅

אז בגלל שהוא בגיל שהוא יכול להבין עשיתי לו שיחת תיאום ציפיות, הכלתי את התסכול ונתתי לדברים לקרות. התאמצתי איפה שאפשר כדי לתת לו חוויות, ובזמנים שלא התאפשר אז לא וזה בסדר

בכללי אני חושבת שהציפייה מהחופש להיות חודשיים של האפי האפי היא מנותקת. את כל יום כל היום האפי האפי? אני לא. הלוואי כאילו, אבל אני משתדלת למצוא את הרגעים האלה שבהם אני יכולה להיות נוכחת, יכולה לתת את האקסטרא, לשמח, לתת, וזה מה שעושה את ההבדל, אם הפסגה של הפעמון שלך היא טוב/ תסכול. בחופש או בשגרה אותו דבר מבחינתי, השאיפה היא חוויות של טוב ולא הכל טוב. כי אחו החיים

יש לי בעיה לצד השני, קשה לי מאוד להתחיל את השנה , גם לי בתור אמא שקצת עובדת בחוץ וגם בשביל הילדים, הייתי ממשיכה בחופש עוד. וזה לא שהיה פה הכל מושלם ומוצלח, היו רגעים קשים וזמנים מעייפים ועוד, אבל בסך הכל הכללי נהנתי ברוך השם. אנחנו פחות אנשים של תכנונים מראש, ההיפך מעייף אותי לתכנן מראש, קובעים בדרכ כמה דברים מראש( עם המשפחה המורחבת וחברים) וכל השאר מה שבא ברוך הבא, מתכננים תוך כדי. מנסים לעשות הרבה דברים וחוויות ולא תמיד רחוק/ נסיעות ארוכות. והבית בחופש לא מושלם בסדר וניקיון מקבלים את זה ומשחררים..לא יודעת אם עזרתי במשהו

אמהות לא גידלו את הילדים שלהם לבד

את בטח מכירה את המשפט

דרוש כפר שלם....

אז נכון בעבר הילדים לא היו במסגרות אבל המשפחות חיו ביחד וככה אפשר היה לגדל את הילד גם עם הסבתא והדודה והבתדודה

חוצמזה יכולה לספר לך עלי- שעד אוגוסט הזה אני רק חיכיתי לחופשות (יש לי קטנים) ובאוגוסט הזה הם גדלו קצת והם רבים המון המון וגם פחות מקשיבים לי מפעם

וזאת פעם ראשונה שהיה לי גם קשה אוגוסט

הפעמים שעזרו לי והיה לי טוב זה

א. כשזרקתי את הפלאפון לאנשהוא והחלטתי בבוקר כבר שהיום מוקדש לילדים

ב. בהמשך לזה- כששחררתי ציפיות של בית מסודר ומשימות וכו' וגם ציפיות של זמן לעצמי...

ג. טיילנו הרבה. זה היה נהדר.

ד. חברה, משפחה, זה מרענן ונותן אוויר. וגם ערך אחר כך ללהיות לבד רק אתם

וגם הכי עזר לי לקראת הסוף, להיפרד מהמחשבה שלי על אמהות מושלמת. על ילדים מושלמים וכל זה שהכול הולך כמו שצריך. ולדעת שככה זה בכל בית ובית. לאחוז ברגעי המתיקות שלהם ולהגדיל אותם. כל יום שכיף יחד, או שעה שכיף יחד היא שעה שאפשר לאחסן בזכרון ולהתרפק עליה ובסוף זה מגדיל את הכיף החיבור והאהבה.

אבל גם הרבה התמודדות...

תכלס אמרתי לעצמי שראיתי בעבודה בחינוך שכל הילדים חוזרים אחרי החופש עם קפיצת גדילה כזו וברור לי שלא כל הבתים המצב טוב אבל עצם הזמן עם ההורים ההתנודדות עם משו אחר שהוא לא השגרה, החוויות המגוונות, הקשיים והאתגרים גם ממש מבגר ונותן להם הרבה. כמובן לא מדברת על נוער שמדרדר בחופש... אלא מי שבנורמה...

וואלה עזר לי להוריד את האסימון שלא צריך להיות מושלם...

אבל חייבת להגיד לך

שתינוקת שבוכה כל הזמן בחוץ זה ממש מקשה ומוריד הרבה מהאנרגיות...

אצלנו גם הקטני צרחן בנסיעות אז נסענו בתחבצ למקומות ותכלס גם שאר הילדים נהנים מהחוויה של האוטובוסים.. אבל זה מגביל קצת...

הייתה מגיעה לגן עם שמיכה ומוצץ (גם קטנה בשנתון ועלתה לגן קצת לפני גיל 3). לקח זמן עד שהיא למדה שהשמיכה נשארת בבית. רק לאחר מכן התחלנו להרגיל אותה שכשהיא באה לגן עם מוצץ הוא מיד היה נכנס לתיק/מגרה אישית ובמשך היום לא הייתה עם מוצץ.

אני לא יודעת מה תהיה מדיניות הצוות, אבל אם אפשר לא הייתי מפסיקה מיד עם המוצץ, והייתי ממתינה עם זה קצת שלפחות ייכנס לשגרה של הגן ותראי שהוא מסתדר.

ואת הקושי

ודי בטוח שהוא לא יהיה היחיד בגן עם מוצץ... בדרך כלל בהתחלה רוב הגננות זורמות עם מוצץ

אם היא מאפשרת לילדים להיות עם מוצץ.

שלא יהיה מצב שתתנו לו מוצץ ובכן לא ירדו לו להיות איתו.

גם הבן שלי עלה לכם לפני גיל 3.

כשהוא היה במעון היה לו מוצץ לשינה.

כשהוא התחיל את הגן קבעתי שהמוצץ רק בבית. לא לוקחים לגן, ולא לוקחים ביציאות מהבית.

זה היה לו בסדר.

בבית הוא היה הרבה עם מוצץ, וגם כשהייתי להגביל זה לא עבד.

בגיל 3.5 הוא נגמל מהמוצץ לגמרי.

כמה שיותר להקל על ההסתגלות

עד שהוא יסתגל בהתחלה. למרות הגיל..הצוות ידע לאט לאט להוריד ממנו

גם ככה קשה לו, לא חושבת שכדאי להעמיס עליו עוד קושי. החפץ מעבר זה מה שעוזר להם לווסת את עצמם

וכשירצה יוכל לקחת

אחר כך אפשר בהדרגה...

במיוחד אם הוא בגן שמעורב עם השנתון מעליו.

אם יש חפץ אחר, מעולה.

אם לא, אפשר לקשור בתוך התיק (קשר שהוא לא יכול לפתוח) ואם ירגיש צורך יוכל לגשת כמה דקות לתיק להשתמש במוצץ הקשור לתיק, ואז לחזור לפנים הגן.

אפשר גם לקנות חפץ במיוחד עבור ההסתגלות.

עלה לגן 3, בערך שליש מילדי הגן מסתובבים בחלק מהיום עם שמיכה ומוצץ.

הגננות אמרו שיתחילו כשבועיים אחרי ההתחלה לבקש לא להביא יותר.

נשמע לי הגיוני

ואם ארגיש שהוא עדיין זקוק לזה, נמצא דרך עם הצוות

אלא שאלות פשוטות ויש להן תשובות ברורות -

הפתח נמצא בין הרגליים

את התינוק אי אפשר לראות כי הבטן לא שקופה, אבל לרופאים יש מכשיר מיוחד שאפשר לראות בו תמונות לא מאד ברורות בשחור-לבן. (אם שמרת, את יכולה להראות להם צילומים שלהם משלב העוברות).

זה מתייששב לך או עדיין מרגיש לא בנח?

תראי לנו את זה )את הפתח)

אמרתי כל אחד מסתכל על הגוף שלו.

אז הם אמרו תראי לנו איפה זה עם הבגדים. 🫣

לא יודעת..

והם שאלו אם שהתינוק נולד ראיתי מה יש בתוך הבטן, הם כנראה הבינו שהפתח בבטן.

ושהם לא יכולים לראות, כי זה אזור פרטי.

ככה גם לא תהיה להם שאלה על הבטן.

את יכולה להסביר שזה פתח מאוד קטן, ורק כשהתינוק יוצא הוא גדל, ואז נהיה שוב קטן.

וכמו שכשפותחים את הפה לא רואים מה יש בתוך הגוף, ככה גם כשהתינוק נולד לא רואים מבפנים.

תחשבי על זה מראש של ילד

אין להם מושג

זה מאד מסקרן איך תינוק יוצא פתאום.

אם זה לא היה איבר פרטי, לא היית מראה להם?

ברור שכן

אבל זה פרטי אז אי אפשר...

וזה לא יגרום לבת לחפש את הפתח בין הרגליים שלה?

היא כבר שמה לב ל"חור" שלה, בניגוד לאחים.

להפך, מעולה.. שתכיר את הגוף שלה.

תסבירי לה יש שם שני פתחים - אחד שממנו יוצא הפיפי, ועוד פתח שמוביל לרחם ודרכו נולדים התינוקות.

שזה פד ששמים שמחליף צבע כשזה מי שפיר

לא יודעת אם מוכרים את זה עדיים שווה לבדוק

נראלי שכשמדובר בירידת מים אז לא יהיה לך ספק..זה פשוט גלונים של מים שיורדים כך שאין התלבטות..

ככה זה היה אצלי לפחות🙈

הייתה לי ירידת מים שלוש פעמים. פעם אחת הייתה כמו שאת מתארת, אבל בפעמיים הבאות זה לגמרי לא היה ברור... טפטופים קטנים בכל פעם...

וגם הם לא תמיד מצליחים לזהות בוודאות?

זה אכן מתסכל ומלחיץ

באיזה שבוע את?

כמו אחרי קיום יחסים.

ותנסי לשים פד ולראות אחרי שעתיים אם הוא באמת רטוב.

לפעמים יש תחושת לחלחות כזאת אבל אין באמת טפטוף.

בכל מקרה אם את מתלבטת תבדקי, מכירה מישהי שהיה לה מיעוט משמעותי אחרי שבוע של טפטופים שהיא לא ידעה שזה ירידת מים....

איך זה עבר בפעם הקודמת? אולי את יכולה להשתמש גם עכשיו באותם כלים שעזרו לך אז?

פעם שעברה ממש קרסתי, ואז היו לי כמה שיחות סוג של טיפול עם העוסית בקופה ובעלי התחיל לחזור הביתה כל יום בצהריים במשך שלושה חודשים להיות עם הילדים ואני גם לקחתי לי כמה ימי מחלה ושמתי המון פוקוס על מה יעשה לי טוב ומה הנפש שלי צריכה.

אז גם ידעתי מה הטריגר היה זה היה סוג של עומס יתר. עכשיו אני לא יודעת מה הטריגר ואני גם לא במצב כל כך גרוע אני לא קורסת רק אינלי כוח לכלום ואני במצב רוח נאכס כל היום ולא מחכה לשום דבר ולא מחכה אפילו לראשון לספטמבר, כאילו מן שורדים את העולם הזה ומחכים שהיום יגמר כדי שיגיע מחר שגם הוא יגמר שתיגמר השנה הזאת כדי שתגיע עוד שנה שגם בה אני אספור את הימים עד שהיא תיגמר. מן דכדוך כזה

ואם אפשרי שבעלך יהיה יותר נוכח אז מבורך ממש.

מאז ההפלה (לפני חודש וחצי) אני מרגישה שכל דבר קטן נראה לי קשה מדי

נגיד הקטע של הגמילה אני לוקחת ממש קשה וגם עוד דברים

לא שאני עצובה כל היום, אבל כאילו הרבה יותר חלשה ונשברת. סתם מעצבן

בטח אם את בתקופה עמוסה רגשית, אז פרגני לעצמך.

לי באופן קשה עם גמילה לכן ברגע שיש לי יותר פספוסים ממה שאני יכולה לשאת ולהיות נינוחה החזרתי חיתול.

מהניסיון שלי כשילד מוכן הוא מוכן, אז יהיו פיספוסים שהוא מתרגל או לא שם לב, אבל כמות שאת מתארת זה יותר ממה שהייתי יכולה לסבול.

אני כל כך לא רוצה לחזור אחורה

השאלה אם זה בדרך להשתפר בזמן הקרוב....

כמו שוקולד צ'יפס או משהו ברעיון על כל פעם שהוא עושה? אולי כדאי

והגיוני ממש שמעון יגרום לנסיגה... לא בטוחה שכדאי להחזיר טיטולים, בטח אם המטפלת זורמת לנסות להמשיך

וזה מאד הגיוני

אבל אני לא יודעת עד כמה המטפלת זורמת

היא נתנה לזה עוד שבוע מבחינתה

לא יודעת אם היא הבינה שזה נסיגה בגלל המעון

והדד ליין הזה מעצבן אותי

ואם אחרי שבוע תרצי להמשיך את יכולה להגיד שעוד שניה החגים, ובחגים הוא יהיה בבית ואת לא רוצה להחזיר לו טיטול עד אז כי זה יבלבל אותו...