אבל שולחת לך הרבה כוח מרחוק

וגם אם זה דיכאון וגם אם לא לטפל בעצמך זה דבר חשוב ממש וכל הכבוד לך שאת עושה את הצעד של לשאול ולהתייעץ. מקווה שיעזרו לך פה

תתיעצי איתן

ותלכי לטיפול אם צריך ואם צריך כדורים הם ימליצו לך

ואל תשארי עם הכל לבד בבטן..

חיבוק 💖

גם כאלה לזיהוי דיכאון אחרי לידה ספציפית.

שנית - אפשר ללכת לרופא משפחה ולתאר לו מה את מרגישה. ממנו אפשר להגיע לפסיכיאטר, שהוא הכי מומחה בזיהוי דיכאון.

כך או כך - טיפול פסיכולוגי הוא תמיד טוב במצב כזה, וגם אם לוקחים כדורים, הכי טוב לשלב את זה בטיפול פסיכולוגי. אז מציעה לך כבר מעכשיו להתחיל לברר על מטפלת טובה באזורך...

❤️

אבל באמת - לצערי אין בזה קיצורי דרך...

את יכולה ללכת לפסיכיאטר, ומן הסתם הוא ירשום לך כדורים, אבל לא בטוח שזה יעזור לטפל מהעומק...

אבל אולי בתור התחלה זה גם טוב. (למרות שלדעתי לפסיכיאטרים יש נטייה לתת כדורים גם כשאפשר לטפל בלעדיהם... אבל בכל מקרה את אומרת שזה מה שיש באפשרותך עכשיו. אז תעשי את זה...)

כדורים יכולים ממש ממש להושיע. ולהוציא אותך  מהבור.  כשתהיי מחוץ אליו תוכלי לחשוב ולתכנן מה הלאה.

בעיני, אן אכן את זקוקה לזה. הכדורים הן אלה שיתנו את הפוש ופחות טיפול פסיכולוגי ארוך טווח.

רופא משפחה יכול לעזור לך  בזה או אפילו התייעצות עם אחות טיפת חלב.  חבל על כל יום כי כן לוקח זמן לכדורים להשפיע. 

ויכול להיות שהוא גם אוביקטיבי

אבל הוא יכול להיות גם תוצאה של דיכאון

טיפול נכון יכול לאפשר לך את הכח ואז איתו יגיע גם הזמן והכסף

דיכאון בולע את הכל...

גם את הזמן, את הכח ואת הכסף

❤️

לדכאון

שולחת חיבוק

וכדורים יכולים להקל על הסימפטומים כמובן ולהרים אותך, אבל נשמע שמעבר לזה - את צריכה להוריד עומס, לישון יותר, וכן - לטפל גם בזוגיות 

את ישנה טוב?

את מאפשרת לעצמך להתאוורר מדי פעם ולקחת חופש?

אבלאין הרבה אופציה כרגע...

ה אווררות אני מנסה לקחת חופש מידי פעם, היום לקחתי בשבילי ובשביל הקטן, בנתיים הוא דורש את זה רק בשבילו,

ולא כל כך מוצאת מה גורם לי הנאה בימים האלו, ואני בנאדם שמאד נהנה בדר”כ לכן חשבתי שמשהו פה לא תקין

לנסות למצוא זמן פנוי בלי התינוק.

אפילו להתחיל בחצי שעה של מנוחה עם קפה בלי ילדים ואחריות בכלל.

אני מאוד ממליצה גם על ספורט, זה נותן לי כוח ומרפא לי את הנפש.

עומס הוא גם טריגר לעייפות ועייפות נפשית, אבל אני מבינה שלא תמיד זה ניתן לשינוי בטווח הזמן המיידי.

אבל אם יש אפשרות, אולי להביא מישהי לעזור?

אני אדם שמאוד אוהב להסתדר לבד, ובכל אופן בחצי שנה האחרונה לקחתי מידי פעם עזרה וזה כל כך הקל עלי ואיפשר לי יותר פניות נפשית.

נגיד למצוא נערה לקיפול כביסה וכלים, אצלנו זה 40₪ לשעה והיא מסיימת בשעה את שני הדברים האלו ומפנה אותי לדברים אחרים.

הייתי מתחילה מהדברים הטכניים הקטנים כביכול, אבל אני חושבת שהם משחררים מאוד ועוזרים להתפנות לדברים שדורשים ממך יותר זמן ומאמץ

אבל לא מוצאת זמן כזה.

וכן, התחלתי להביא נערה כמו שהמלצת לכביסה. זה באמת הקל מאד!!

תינוק בן חצי שנה

עבודה תובענית

התמודדות רפואית עם ילד

קושי בזוגיות

אחרי הריון קשה

זה קשה מאד, מעייף ומדכא.

אני מתמודדת עם דיכאון שהולך ובא הרבה שנים, מה שעוזר לי למנוע/ לרפא אותו:

להאט את קצב החיים

לטפל בטריגרים

לטפל בעצמי: תזונה, ספורט וזמן עצמי

כאילו מאטים קצב?

לא עובדים? לא מטפלים בילדים?

ספורט באמת יכול לעשות לי טוב.

כרגע זה עוד מאלה

כן לעבוד, אפשר גם עבודה שדורשת, אבל לא כזו שיוצרת לחצים, לקחת הפסקות, לא לשכוח לאכול, לקחת חופש כשצריך.

כן לטפל בילדים אבל לדאוג לעזרה יומיומית, להפסקות (זו  עבודה מאד שוחקת) ללמוד להתנהל באופן שאינו מתיש.

אפשר שלא רק את תטפלי בילדים

אפשר שתעשי פחות בבית ותרגישי שפחות יושב רק עלייך ותישעני יותר על עזרה

ובאסה שאין לילד מסגרת עכשיו, מתפללת שתמצאי בהקדם  

שאת מתארות. גם הזוגיים. קצת לשחרר שליטה ולסמוך על בעלך שיכול להוריד ממך מהמעמסה, לשתף אותו בקשיים שלך. מאוד ממליצה על הספר "לדעת להיכנע" של לורה דויל. אין לו יחסי ציבור טובים בגלל השם, אבל הוא עושה ממש סויץ' וכלים לשחרר שליטה.

מנסיון היו דברים שחשבתי שאין להם מוצא ופתרון וכששיתפתי את בעלי מצאנו ביחד איך לעזור לי 

זה מתחלק לשניים:

1. שינוי פרקטי - זאת אומרת, מה אני עושה אחרת כדי להיות פחות עמוסה?

2. שינוי במחשבה - איך אני חושבת אחרת כדי להרגיש פחות חנוקה?

כי אפשר להוריד עומס, ועדיין להרגיש חנוקה.

ולפעמים קשה להוריד עומס בטווח המיידי, אבל את המחשבה אפשר לשנות וככה להקל.

זה לא אומר שזה כל הסיפור, אבל אצלי זה היה חלק משמעותי מהסיפור.

ראיתי שאני מספרת לעצמי סיפור על האישה שאני רוצה להיות, אבל הוא לא תואם את המציאות שאני חיה בה, והפער מייצר אצלי לחץ, דכדוך, חוסר חשק וכעס.

אז עבדתי על לשנות את הסיפור שאני מספרת לעצמי על עצמי. במקום להסתכל על מה אני לא, הסתכלתי על מה אני כן. מה נקודות החוזק שלי, במה אני טובה. מה סדרי העדיפויות שלי. מה הסטנדרט שלי.

אם לפני כן כדי להגיד לעצמי שאני אמא טובה אמרתי לעצמי שזה אומר א, ב, ג וכל אחד מהם אני עושה 100%. היום זה א, ב וכל אחד מהם 80%.

אז זה קודם כל שינוי במחשבה, אבל זה גם מוביל לשינוי בצורה פרקטית. כי אם לפני כן חשבתי שאני צריכה לשחק עם הילדים כל אחר הצהריים, ואם לא שיחקתי זה היה עם מצפון, היום אני פחות מעסיקה אותם, אבל שלמה עם זה. וזה מאפשר לי להיות יותר סבלנית בזמנים שאני לגמרי איתם.

אם כשהגשתי עבודה בתואר פעם הייתי חייבת להבין הכל ב100%, היום אני בסדר גם עם 80%. אבל הורדת הסטנדרט הזו איפשרה לי לא להתקע ובעצם להבין יותר ולהתקדם יותר.

בקיצור, קצת חפרתי😅

אבל העיקרון הוא קודם כל לבדוק איך את מסתכלת על עצמך, האם את מעריכה את עצמך, האם מה שאת מצפה מעצמך תואם את מה שאת יכולה. ואם לא, אז מה אנחנו משנים כדי שזה לא ילחיץ ויעיק.

זה בעצם הרעיון של "אמא טובה דיה", שאפשר להכיל אותו על כל תחומי החיים - "אישה טובה דיה", "סטודנטית טובה דיה", "בת אנוש טובה דיה"...

להחדיר במחשבה שאני טובה בעצם מהותי, ולא משנה מה אעשה, אני טובה כי נבראתי בצלם אלוקים. וזהו, זה כבר מוריד מתחושת העומס והלחץ על הנפש...

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...