אבל שולחת לך הרבה כוח מרחוק

וגם אם זה דיכאון וגם אם לא לטפל בעצמך זה דבר חשוב ממש וכל הכבוד לך שאת עושה את הצעד של לשאול ולהתייעץ. מקווה שיעזרו לך פה

תתיעצי איתן

ותלכי לטיפול אם צריך ואם צריך כדורים הם ימליצו לך

ואל תשארי עם הכל לבד בבטן..

חיבוק 💖

גם כאלה לזיהוי דיכאון אחרי לידה ספציפית.

שנית - אפשר ללכת לרופא משפחה ולתאר לו מה את מרגישה. ממנו אפשר להגיע לפסיכיאטר, שהוא הכי מומחה בזיהוי דיכאון.

כך או כך - טיפול פסיכולוגי הוא תמיד טוב במצב כזה, וגם אם לוקחים כדורים, הכי טוב לשלב את זה בטיפול פסיכולוגי. אז מציעה לך כבר מעכשיו להתחיל לברר על מטפלת טובה באזורך...

❤️

אבל באמת - לצערי אין בזה קיצורי דרך...

את יכולה ללכת לפסיכיאטר, ומן הסתם הוא ירשום לך כדורים, אבל לא בטוח שזה יעזור לטפל מהעומק...

אבל אולי בתור התחלה זה גם טוב. (למרות שלדעתי לפסיכיאטרים יש נטייה לתת כדורים גם כשאפשר לטפל בלעדיהם... אבל בכל מקרה את אומרת שזה מה שיש באפשרותך עכשיו. אז תעשי את זה...)

כדורים יכולים ממש ממש להושיע. ולהוציא אותך  מהבור.  כשתהיי מחוץ אליו תוכלי לחשוב ולתכנן מה הלאה.

בעיני, אן אכן את זקוקה לזה. הכדורים הן אלה שיתנו את הפוש ופחות טיפול פסיכולוגי ארוך טווח.

רופא משפחה יכול לעזור לך  בזה או אפילו התייעצות עם אחות טיפת חלב.  חבל על כל יום כי כן לוקח זמן לכדורים להשפיע. 

ויכול להיות שהוא גם אוביקטיבי

אבל הוא יכול להיות גם תוצאה של דיכאון

טיפול נכון יכול לאפשר לך את הכח ואז איתו יגיע גם הזמן והכסף

דיכאון בולע את הכל...

גם את הזמן, את הכח ואת הכסף

❤️

לדכאון

שולחת חיבוק

וכדורים יכולים להקל על הסימפטומים כמובן ולהרים אותך, אבל נשמע שמעבר לזה - את צריכה להוריד עומס, לישון יותר, וכן - לטפל גם בזוגיות 

את ישנה טוב?

את מאפשרת לעצמך להתאוורר מדי פעם ולקחת חופש?

אבלאין הרבה אופציה כרגע...

ה אווררות אני מנסה לקחת חופש מידי פעם, היום לקחתי בשבילי ובשביל הקטן, בנתיים הוא דורש את זה רק בשבילו,

ולא כל כך מוצאת מה גורם לי הנאה בימים האלו, ואני בנאדם שמאד נהנה בדר”כ לכן חשבתי שמשהו פה לא תקין

לנסות למצוא זמן פנוי בלי התינוק.

אפילו להתחיל בחצי שעה של מנוחה עם קפה בלי ילדים ואחריות בכלל.

אני מאוד ממליצה גם על ספורט, זה נותן לי כוח ומרפא לי את הנפש.

עומס הוא גם טריגר לעייפות ועייפות נפשית, אבל אני מבינה שלא תמיד זה ניתן לשינוי בטווח הזמן המיידי.

אבל אם יש אפשרות, אולי להביא מישהי לעזור?

אני אדם שמאוד אוהב להסתדר לבד, ובכל אופן בחצי שנה האחרונה לקחתי מידי פעם עזרה וזה כל כך הקל עלי ואיפשר לי יותר פניות נפשית.

נגיד למצוא נערה לקיפול כביסה וכלים, אצלנו זה 40₪ לשעה והיא מסיימת בשעה את שני הדברים האלו ומפנה אותי לדברים אחרים.

הייתי מתחילה מהדברים הטכניים הקטנים כביכול, אבל אני חושבת שהם משחררים מאוד ועוזרים להתפנות לדברים שדורשים ממך יותר זמן ומאמץ

אבל לא מוצאת זמן כזה.

וכן, התחלתי להביא נערה כמו שהמלצת לכביסה. זה באמת הקל מאד!!

תינוק בן חצי שנה

עבודה תובענית

התמודדות רפואית עם ילד

קושי בזוגיות

אחרי הריון קשה

זה קשה מאד, מעייף ומדכא.

אני מתמודדת עם דיכאון שהולך ובא הרבה שנים, מה שעוזר לי למנוע/ לרפא אותו:

להאט את קצב החיים

לטפל בטריגרים

לטפל בעצמי: תזונה, ספורט וזמן עצמי

כאילו מאטים קצב?

לא עובדים? לא מטפלים בילדים?

ספורט באמת יכול לעשות לי טוב.

כרגע זה עוד מאלה

כן לעבוד, אפשר גם עבודה שדורשת, אבל לא כזו שיוצרת לחצים, לקחת הפסקות, לא לשכוח לאכול, לקחת חופש כשצריך.

כן לטפל בילדים אבל לדאוג לעזרה יומיומית, להפסקות (זו  עבודה מאד שוחקת) ללמוד להתנהל באופן שאינו מתיש.

אפשר שלא רק את תטפלי בילדים

אפשר שתעשי פחות בבית ותרגישי שפחות יושב רק עלייך ותישעני יותר על עזרה

ובאסה שאין לילד מסגרת עכשיו, מתפללת שתמצאי בהקדם  

שאת מתארות. גם הזוגיים. קצת לשחרר שליטה ולסמוך על בעלך שיכול להוריד ממך מהמעמסה, לשתף אותו בקשיים שלך. מאוד ממליצה על הספר "לדעת להיכנע" של לורה דויל. אין לו יחסי ציבור טובים בגלל השם, אבל הוא עושה ממש סויץ' וכלים לשחרר שליטה.

מנסיון היו דברים שחשבתי שאין להם מוצא ופתרון וכששיתפתי את בעלי מצאנו ביחד איך לעזור לי 

זה מתחלק לשניים:

1. שינוי פרקטי - זאת אומרת, מה אני עושה אחרת כדי להיות פחות עמוסה?

2. שינוי במחשבה - איך אני חושבת אחרת כדי להרגיש פחות חנוקה?

כי אפשר להוריד עומס, ועדיין להרגיש חנוקה.

ולפעמים קשה להוריד עומס בטווח המיידי, אבל את המחשבה אפשר לשנות וככה להקל.

זה לא אומר שזה כל הסיפור, אבל אצלי זה היה חלק משמעותי מהסיפור.

ראיתי שאני מספרת לעצמי סיפור על האישה שאני רוצה להיות, אבל הוא לא תואם את המציאות שאני חיה בה, והפער מייצר אצלי לחץ, דכדוך, חוסר חשק וכעס.

אז עבדתי על לשנות את הסיפור שאני מספרת לעצמי על עצמי. במקום להסתכל על מה אני לא, הסתכלתי על מה אני כן. מה נקודות החוזק שלי, במה אני טובה. מה סדרי העדיפויות שלי. מה הסטנדרט שלי.

אם לפני כן כדי להגיד לעצמי שאני אמא טובה אמרתי לעצמי שזה אומר א, ב, ג וכל אחד מהם אני עושה 100%. היום זה א, ב וכל אחד מהם 80%.

אז זה קודם כל שינוי במחשבה, אבל זה גם מוביל לשינוי בצורה פרקטית. כי אם לפני כן חשבתי שאני צריכה לשחק עם הילדים כל אחר הצהריים, ואם לא שיחקתי זה היה עם מצפון, היום אני פחות מעסיקה אותם, אבל שלמה עם זה. וזה מאפשר לי להיות יותר סבלנית בזמנים שאני לגמרי איתם.

אם כשהגשתי עבודה בתואר פעם הייתי חייבת להבין הכל ב100%, היום אני בסדר גם עם 80%. אבל הורדת הסטנדרט הזו איפשרה לי לא להתקע ובעצם להבין יותר ולהתקדם יותר.

בקיצור, קצת חפרתי😅

אבל העיקרון הוא קודם כל לבדוק איך את מסתכלת על עצמך, האם את מעריכה את עצמך, האם מה שאת מצפה מעצמך תואם את מה שאת יכולה. ואם לא, אז מה אנחנו משנים כדי שזה לא ילחיץ ויעיק.

זה בעצם הרעיון של "אמא טובה דיה", שאפשר להכיל אותו על כל תחומי החיים - "אישה טובה דיה", "סטודנטית טובה דיה", "בת אנוש טובה דיה"...

להחדיר במחשבה שאני טובה בעצם מהותי, ולא משנה מה אעשה, אני טובה כי נבראתי בצלם אלוקים. וזהו, זה כבר מוריד מתחושת העומס והלחץ על הנפש...

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג...