הי,
אז,מרגישה צורך לפרוק ואולי גם לשמוע מכם.
אז אני אוטוטו שבוע 32. לא מוכנה ללידה בכלל! משום כיוון.
כל ההריון היה לי כ"כ לבד עם בעלי שבצבא ובתקופה קשה שעבר/עובר עם עצמו בעקבות המלחמה.
ניסיתי לדבר איתו על הלידה במהלך החודשים כמה וכמה פעמים אך זה פשוט לא הלך.
ניסיתי לבד לחשוב על הלידה ולהתמקד בהריון ולא לשכוח לגמרי.
בינתיים מצאתי דולה - שהיתה צריכה לבטל.. אמרתי שאקח את אמא שלי, אבל בסוף גם זה לא אופציה.
פגשתי דולה נוספת שילשום. עשינו מפגש הכנה ועיבוד לידה. יצאתי בתחושה שלא היה עיבוד, לא היה הכנה, ותיאמתי איתה בטלפון שנצא עם תכנון לידה - שזה הציל אותי פעם קודמת שנתתי לבית חולים!! ויצאתי עם כלום. אז בטח שלא אקח אותה ללידה עצמה
בינתיים, אני בביקורת יותר הדוקה רוב הסיכויים שיעשו לי זירוז בשבוע 37. בתקווה שלא קיסרי!
פתאום אני מבינה שעוד 5 + שבועות בע"ה אני אהיה עם עוד תינוק!!
מתה מפחד מזירוז! מפחדת מהלידה בכללי (לידה קודמת היתה קשה ... ) וכרגע אין מי שיהיה איתי בלידה.
אין לי סידור לבן הגדול שלי (שהוא עוד לא בן שנה וחצי). שזה קושי נוסף. מפחדת איך הוא יקח את הלידה.. יסתדר בלעדי כשמאושפזת. הוא כעס עלי מאוד השבוע שהייתי הרבה פחות איתו כי היה עמוס בעבודה. אבל זה לשירשור אחר.
כל ההריון ניסיתי להיות חזקה.ניסיתי להיות פה לבעלי. לא שכחתי את עצמי. אבל עכשיו זה כ"כ מתקרב הלידה. והכל באויר.
זה קשה לי ממש.
אין לי כוח לנסות להכיר דולות חדשות. על כולם יש המלצות מהממות - ובסוף התאכזבתי כבר פעמיים.
חוששת מהלידה, חוששת אחרי הלידה. מפחדת מאוד מזירוז.
ב"ה יש לנו משפחות תומכות מאוד. סוגרים את הבית בזכותם ולא צריכים לנקות לפסח שזה הקלה ועזרה כ"כ גדולה!!!
בונה על זה שיעזרו אחרי הלידה. אבל החשש הוא יותר על כמה חודשים אחרי. והבן שלי. ובעלי.
מרגישה שגדול עלי..
*אתמול עשיתי אולטרסאונד וראיתי את העובר ב 3d פעם ראשונה. כמה כוח זה נתן! כמה התרגשות! כל היום המשכתי להסתכל על התמונה!!
תודה למי שקראה עד לכאן!!!
