וקשה לי עם בעלי.
הוא ממש מתאמץ לעזור. הוא באמת עושה המון.
אבל אני כל כך צריכה קצת תמיכה רגשית, להרגיש שאכפת לו ממני והוא מצטער שאני מרגישה ככה.
ובמקום זה הוא רק מרחם על עצמו כל הזמן, רק מדבר על כמה שקשה לו, והוא כבר לא מסוגל, והוא לא יודע איך נסתדר...
ביום רביעי בערב הוא נסע, וחזר בחמישי בצהריים (נסיעה נצרכת שתוכננה כבר מראש ולא יכולנו לשנות).
אז לפני שהוא נסע הוא אמר לי כמה הוא מצטער שאני לא מרגישה טוב, והוא מצטער שהוא משאיר אותי ככה.
וזה היה כל כך טוב לשמוע את זה ממנו. באמת הייתי כל כך זקוקה לזה.
אבל הוא מסוגל להגיד את זה רק כשהוא נוסע, כשבסוף אני נשארת עם כל הילדים חולה וצריכה להתמודד עם זה...
כשהוא איתי, והאחריות נופלת עליו (אני מנסה לעזור קצת במה שאני יכולה, אבל באמת קשה לי), אז הלחץ מהעבודה הכפולה שיש לו גורם לו 'להתמסכן' כל היום, ואין לו בכלל פניות להתייחס אלי.
וקשה לי...
תודה על התגובה!