טוב אני צריכה איפשהו להוציא את כל מה שהולך לי בראש ובלב ולחברות שלי חפרתי מספיק וזה גם ככה מבולגן.
מאיפה מתחילים. מספר חד ספרתי של דייטים אני מכירה אותו ממש מעט זמן אבל משהו שם נקשר עמוק, משהו שם עובד.
ומצד שני אולי זו אשליה אולי זו סתם התאהבות אולי הכול יתפוצץ לי בפנים עוד מעט.
אף פעם לא הרגשתי ככה ואף פעם לא פגשתי מישהו כמוהו ומצד שני אני לא מכירה אותו עדיין בכלל.
כועסת על עצמי שאני מתאהבת מהר מדי ומצד שני מבינה שאחרת לא יהיה מה שיחזיק את הקשר.
נבהלת מהמשיכה החזקה ומפחדת שאולי זה רק זה, אולי הכול בנוי על זה, ואז אומרת איזה מזל שיש ואיזה בריא ורגיל זה.
אבל אולי לא נצליח להחזיק מעמד ואולי מרוב משיכה נשבר ואז בא לי כבר לסיים עם זה וזהו ולחכות למשהו סתמי יותר שיהיה יותר קל.
ואז נזכרת להגיד תודה לאלוקים על חוויות כאלה חיוביות וטובות, גם אם זה לא יימשך, גם אם לא נהיה ביחד בסוף, גם אם זה לא שלנו.
אבל אני כל כך מפחדת שזה יגמר וכל כך מפחדת שזה ימשך וכל כך מפחדת בכללי.
איזה שלב קשה זה, החוסר וודאות הזה. אני לא מכירה אותו בכלל הרי. כל כך הרבה דברים יכולים לקרות. חוסר שליטה.
כל הפחדים האלה והבהלה - זה אני. זה לא חדש לי. זה הגיוני מאוד שאני ככה. זה היה ככה גם בקשר המשמעותי הקודם שהיה לי.
אני מנסה למצוא דרכים להירגע ויודעת שזה מה שחשוב. שאין לי שליטה על מה שיהיה. לבטוח באלוקים שהוא לוקח אותי בדרך טובה וישרה.
אני כל כך רוצה שזה יצליח ושאני אגלה רק דברים טובים ושהקשר יתחזק ושיהיה פה סיכוי אמיתי, והתקווה הזאת מפצחת לי את הלב, כי ישר אני מבינה שזה גם יכול לא לקרות.
בבקשה תגידו לי שאני נורמלית קצת. אני רק שומעת מלא על זוגות שבהתחלה זה לא עבד והיו צריכים לחפש דרך להגיע ללב, ופה ככה על ההתחלה נמצא הלב, אולי זה לא טוב?
אולי אין דרך אחת נכונה? כל זוג והתמודדות שלו.
מלא פחדים שצפים ועולים, אולי הכול אשליה, אולי זה מתאים רק חלקית ונפרד בסוף, אולי זה יתאים באמת ונתחתן בסוף, הכול מפחיד.
המון המון המון חיזוק באמונה. מלאנתלפים. אמונה באלוקים שמכוון את הכול בצורה מדויקת, ומה ששלי שלי ומה שלא שלי לא שלי.
ואמונה בעצמי, שאני יכולה לבחור עבור עצמי, שאני יודעת מה טוב לי. שאני יכולה לזהות טוב. שאני לא מתבלבלת. שאני כאן ונוכחת.
צריכה קצת תמיכה ברגעים מבלבלים וחסרי וודאות אלו.
תודה
🤗
