היתר זה מספיק, אולי לדבר איתו שצורך בלידה הוא בעצם רפואי כי זה משפיע על הלידה.

כמו שלרופא מותר לילד את אשתו אם היא רגועה יותר איתו מאשר רופא אחר( אאל"ט)

להסביר לו שזה לא מותרות או פינוק 

אולי תמצאו רב שתוכלי להסביר לו שזה ממש קריטי בשבילך ומשפיע על מהלך הלידה? אם מותר לחלל שבת בשביל יולדת מן הסתם דברים אחרים שחשובים לה ולבריאות שלה ושל התינוק גם מותרים  ולכתחילה.

אני חושבת שאם החלטתם שזה הדבר הנכון, צריך לעשות את זה בלי מצפון כי זה לא שייך לשם.

פסיקה שניתנת מרב היא מאוד ברורה, ואם הוא אומר משהו צריך לקבל את זה.

בעלך לא רגיל לזה אבל צריך להבין שברגע שצריך את זה והתירו לך, זה צריך להיות לכתחילה ובלי היסוס. כמו לנסוע לבי"ח בשבת ועוד.

לפעמים אנשים חושבים שמותר להם להחמיר על פסיקה של רב, אבל את טעות גדולה, ואין לזה שום קשר לצדיקות. לנו יש אחריות להתייעץ עם סמכות תורנית ולהם האחריות לפסוק נכון, משם, נשאר לנו רק לקיים.

אני רואה שגלשתי לנושא באופן כללי, אבל מקווה שהראייה הזאת תעזור לו לראות את הדברים אחרת.

וגם, התורה לא מסכנת אנשים, הציווי הכי גבוה שנצטווינו בו הוא קדושת החיים, כמו שאישה בתוך 3 ימים מהלידה אסור לה לצום, אבל יש ש"מחמירות" על עצמן, וזאת ממש לא מצווה ואף יכול לסכן אותן...

מקווה שתמצאו את הדרך להגיע ללידה ברוגע, שמחה ושלמות! 

גם @ירושלמית במקור וממש כולן! תודה

זה קצת שונה מצום כי זה ממש הלכה וזה היתר כשרוב הזוגות נוהגים בדרך המחמירה יותר.

זה גורם לי למצפון, ושאני הורסת לו את החלום שלו

גם ככה אני מרגישה שהוא היה רוצה אותי יותר דוסית ממה שאני

והוא מראה שהוא עושה ויתורים

יצא לי כבר פריקה

אם נאמר, יש אישה חרדתית שלא יכולה לעבור את הלידה בלי בעלה צמוד אליה, מן הסתם תקבל היתר ותהיה חייבת אותו ללידה.

אם זה יותר נעים אבל לא קריטי רב הנשים מסתדרות בלי זה.

השאלה 'שלך היא אישית לפי הנתונים שלך, ויש פסקים מאוד נדירים למצבים יותר נדירים.

ולגבי החלום, הוא חיצוני, אי אפשר באמת לדעת מה זוגות אחרים עושים בכל מצב, לפעמים זאת סתם אשליה שמלחיצה. 

בלידות קודמות הייתה לי אפילו עוד מלווה ועכשיו אני לא מעוניינת בזה

כך שבטוח יהיו גם השלכות לזה מבחינת היכולת לתפקד בלידה

השאלה איך אפשר להבהיר לו שלא נכון להשוות 

קבלו.

שבתוכן העניינים יש בסעיף 1.2.3.4

תשובה ובתוכה הערה של הרב יעקב אריאל שמי שלא עוזר לאשתו, דרך כפפה או בגד, במצב של צורך שלה כשהיא מבקשת להחזיק בידו בלידה, הוא בגדר "חסיד שוטה":

נגיעת הבעל באשתו בזמן הלידה – הרחבות לפניני הלכה

לא נעים לי לכתוב כך את שמו פה, אבל הוא ממש פוסק במראות וטהרה

מוזמנת לפרטי

לק"י

אולי תמצאו משהו שיקל על שניכם.

בהצלחה בכל החלטה!

לידה קלה, מהירה ושמחה ובידיים מלאות ובריאות!!

שהוא ממש צריך הכנה נפשית לזה

והאמת שאין לי כוחות לזה כל פעם , בכל דבר כמעט

אנסה באמת להסביר לו שזה צורך רפואי. יש לכן עוד הסברים לתת לו?

נגיד בלידה הקודמת פשוט תוך כדי הלידה ראיתי שהוא מפסיק לגעת בי מידי פעם. וזה ממש הפריע לי בעיקר כי החלטנו משהו מראש

שיש לו רתיעה מהתפקוד בלידה, וזה רק 'מתלבש' על הנושא ההלכתי?

יש גברים כאלו, גם כאלו שלא שומרים מצוות, שנרתעים מהלידה, מהמראות או מהצורך להיות הגבר או מהקושי של האישה...

לדעתי כדאי לבדוק האם הקושי שלו הוא הלכתי פרופר ואז יעזור לדבר עם רב וכו', או שזה בכלל צורת ביטוי לקושי אחר.

וחושבת שאולי זה יותר עניין זוגי מאשר הלכתי.

כי את ההיתר ההלכתי כיבכול יש.

אבל יש כאן פער בין איך שאת רוצה שהלידה תתנהל והציפיות שלך ממנו, לבין מה שהוא רוצה / יכול להביא איתו.

הסיבה משנה כמובן, אבל לא בטוח שהיא העניין המרכזי.

ואולי כדאי לפתוח את זה ביניכם ולהבין מה מתאים לו, מה גבולות הגזרה שלו. אולי הפער הוא באמת הלכתי, ואז יכול לעזור ללכת לדבר עם רב מהישיבה, אבל אולי הפער הוא אחר ואז צריך לנסות לגשר עליו בדרך אחרת.

וקשה לו שנשים ''אחרות'' ורבות נאסרות בפתיחה 4 כמו גדולות

ושהבעלים ה''אחרים'' לא נוגעים כבר מהפתיחה הזו

והוא רוצה גם

מוסיפה שאני לא יודעת אם זה חכם לשאול רב מהישיבה כי זה ישיבה מאוד מחמירה מיסודה (ההיתר ניתן לנו ממכון פועה)

גם זוגי.

הוא רוצה לבחור בגישה הלכתית אחת

את רוצה באחרת

יש כאן פער בדרך ההלכתית שלכם

והשאלה איך מגשרים עליה.

אצלנו בפערים עוזר לדבר ולהבין אחד את השני, אבל כמו בכל פער, לפעמים מצליחים לגשר, ולפעמים משלימים עם זה שלא מצליחים.

אז הדיבור עוזר להבנה, אבל לא בהכרח יוביל לפתרון שאת רוצה להגיע אליו.

שהחלטנו משהו אחד ובפועל היו רגעים שהוא בחר אחרת תו''כ?

חוששת כי הפעם נהיה בע''ה לבד ולא יהיה גיבוי

ומצד שני אולי בגלל הגיבוי שהיה הוא הרשה לעצמו.

מה עושים עם חוסר היכולת (במקרה הזה, שלו) להשתחרר מהרצון האישי לטובת הצלחת הלידה

אני מתכוונת כשאני אומרת שזה עניין זוגי.

לך ברור שהוא צריך לבוא לקראתך, כי את היולדת.

אבל אני מסתכלת על זה אחרת, לא כאת צודקת והוא טועה (למרות שאני מאוד מאוד מבינה אותך). כי אני לא חושבת שלהיות "צודקת" מקדם אותך מולו.

יש כאן קונפליקט זוגי, והשאלה היא איך מגשרים עליו.

הוא רוצה בטובתך, נכון? אחרת הוא לא היה "נענה" להיתר בלידה הקודמת.

מצד שני, גם הצד ההלכתי מאוד חשוב, ואת רואה שקשה לו לעשות את זה בלב שלם.

אז דרך אחת זה להגיד "אני היולדת, הוא צריך להיות שותף ולכן גם אם ההיתר הזה לא מתאים לו, הוא צריך לבוא לקראתי ולהיות שותף בדרך שאני רוצה".

זו דרך אחת.

הרווח - הדרך שלך נבחרת. את מקבלת תמיכה במגע זמן ממושך מהלידה.

ההפסד - לבעלך לא נוח עם זה, את מרגישה את זה במהלך הלידה ולכן התמיכה שהוא נותן לך אולי גם פחות משמעותית. אולי זה גם מייצר איזשהו מתח?

דרך אחרת, היא דרך של דיבור ושיתוף.

את מגיעה אליו ומשתפת אותו כמו שכתבת כאן. שהמגע מאוד חשוב לך בלידה, מסבירה כמה זה עוזר לך, מסבירה שזה לא קשור למה אחרות עושות ועוד ועוד. ואז את גם מוסיפה שאת רואה שזה קשה לו. וכאן את בעצם "מזמינה אותו לשיח". אתה מבין מה אני אומרת?

מה אתה חושב על זה?

מאוד חשובה לי הנוכחות שלך בלידה, אבל חשוב לי שגם אתה תהיה שלם עם זה. מה אנחנו יכולים לעשות?

החיסרון בדרך הזו - במבחן התוצאה, לא בטוח שתקבלי ב100% את מה שאת רוצה. יכול להיות שהוא אפילו יגיד שזה קשה לו מידי והוא לא רוצה לעזור בכלל. זה מחיר גדול, באמת.

היתרון - ייצרת שותפות איתו. את מאפשרת לו להבין אותך באמת ומאפשרת לך להבין אותו באמת. אתם מסתכלים על זה כמשימה זוגית, שניכם ביחד במטרה למצוא פתרון כדי שאת תעברי את הלידה בצורה הכי טובה, שמצד אחד רואה אותך, אבל גם רואה אותו.

זו לא דרך של קסם, כי שוב, יכול להיות שלא תקבלי את מה שאת רוצה, אבל אני מעדיפה אותה כי היא מאפשרת לנו לראות אחד את השני, ובסופו של דבר מחברת בינינו יותר.

אבל שאת תשאלי, ותסבירי לעומק את החשיבות מבחינתך.

אנחנו הולכים לפי רב מחמיר מאוד, ובאחת הלידות כשהיה לי פחד נוראי מצורך פיזי בעזרה כי לא היה לי ליווי אחר חוץ ממנו הרב התיר להיאסר ביציאת הראש.

זה היתר קיים, שבמקרה הצורך גם הרבנים המחמירים מאוד מתירים אותו

(ואז מגיעים לשאלה מה נצרך לדעת הרב... שזה אני לא יכולה להבטיח שגם הרב שלכם יחשוב, אבל לרוב אם זה מאוד משמעותי לך זה יבוא לידי ביטוי בדיבור שלך ולכן אמרתי שחשוב שאת תשאלי)

יודעת שזה יכול להרגיע את בעלי אולי אם רב *שלו* יתיר. אבל לא מחפשת סיכונים כרגע.

וזה לא העניין היחיד, הוא מתבאס בכללי מהצורך בהיתר

הוא גבר גבר כזה

הכרחתי אותו לא להסתכל כשעשו לי אפידורל

סקרן ממש

אולי באמת זה הקושי שלו והצד ההלכתי הוא התירוץ כמו שיראת גאולה כתבה

בלי קשר להלכה

בעלי בכלל לא היה שם בשבילי, חיפש לישון או לברוח החוצה בכל רגע שיכל

את צריכה את בעלך איתך אבל יכול להיות שלא נגע בך בגלל עניינים שלו ולא בגלל שחשש להלכה

ממה שאני יודעת יש את המנהג של פתיחה 4 אבל גם יש אומרים פתיחה 6 או יציאת הראש.

אם קשה לך פתיחה 4, אז אולי פתיחה 6?

לפעמים זה ממש מה שעושה את ההבדל.

(כמובן בהתייעצות עם רב)

ועוד דבר- לעזוב את העניין של "כולן". כי זה פשוט לא רלוונטי, במיוחד בלידה.

מאיפה יש לכם מושג מה כולן עושות בלידה?

זה משהו אישי וכל זוג מתייעץ ונוהג עפ"י הסיטואציה והעניין הייחודי לו.

תנסי לענ"ד ללכת על כיוון של הסברת הצורך שלך, בלי השוואות

בעלי לא מבין כלום בדברים האלה 🤦

אני חושבת שכדאי לך לנסות לשקף לו קצת את המצב שלך בלידה.

תשאלי אותו - נניח אתה בכאבים עצומים, מה היה עוזר לך להתמודד ?  אם הוא לא הסוג שמגע מרגיע אותו יהיה לו קצת קשה יותר להבין את זה אולי...

בעלי דוס טרור

וממש ידוע שפתיחה 4 היא הרגע המכריע. בכל ספר הלכה זה כתוב

בעיה, הוא כזה שרק כשגוסס טורח לעדכן שמשהו בכלל מפריע לו

לא אומר שככה כולן נוהגות כי אולי גם עוד הרבה כמוך קיבלו היתר פרטי להאסר בשלב אחר/ לגעת בשביל לעזור וכו..

ובכלל, חושבת שכדאי לחיות פחות בהשוואה ביחס לאחרים.

אני לא דוסית יותר או פחות אם אני נמנעת ממגע בשלב אחר בלידה מאחרים. אני דוסית אם אני מקיימת את רצון השם והולכת לפי הפסיקה שקיבלתי ואנחנו נוהגים בה.

מכירה מישהי שהולכת עם חצי כיסוי ראש כי חזרה בתשובה אחרי החתונה והילדים, ובעלה חילוני גמור ומאד קשה לו עם כיסוי הראש ולכן הרב מצא את הפתח בהלכה למען שלום הבית שלהם  (לא נכנסת עכשיו לדיון בכלל על הפסיקה עצמה או על הרב, לא רלוונטי)

האם היא פחות דוסית ממישהי שהולכת עם כיסוי שמכסה לגמרי לגמרי את השיער?

אני חושבת שלא. כי היא עושה פה משהו למען שלום הבית שלה ולפי פסיקה שקיבלה מרב שנכונה ורלוונטית לה. ולכן זה לא משנה מה הנשים האחרות סביבה עושות 

בכלל.

פסיקות אישיות זה לא כזה נדיר כמו שזה נשמע מבחוץ....

ולבדוק מאיפה הרצון שלך בא.

פשוט ממקום של בא לי?

או שבאמת אין אף אחד אחר שיכול לעזור לך עם זה?

אם לא, אז לנסות למצוא היתר..

ולתקשר ולתווך לו כי מנקודת מבטו הוא מוותר על דבר מאוד חשוב ומשמעותי לו...

חרדתית מנידה

וגם אני רוצה לנסות להיות רק איתו הפעם בלידה. 

כל כך קשה לי עם המשך ההודעה, זה לידה(!) אני יולדת(!) מוציאה בן אדם מהנרתיק שלי!!! 

מה הוא קשור? 

כאילו, כן . הוא מאוד קשור! זה החיים שלו, העבודת השם שלו, הילד שלו, האישה שלו, החלומות שלו, ברור. 

אבל זה לידה, זה שלי יותר משזה שלו. צריך לחלל שבת על רצון יולדת

גם אני ילדתי, 5 פעמים ברוך השם.

השאלה מאיפה נובע הרצון. לא שאלתי בהתרסה אלא באמת, רק את יודעת לענות על זה ואת בכלל לא חייבת לא לי ולא לאף אחד פה תשובה.

אני לא בטוחה שמחללים שבת על רצון יולדת, אלא שמותר לחלל שבת עבורה לצורך קיומי של הלידה.

יש מקום, במיוחד אם את חושבת מראש למחשבה על רצון הגיוני.

למשל,

אשה שמתחילים לה צירים, מחללים שבת כדי להגיע לביח. אבל גם בביח משתדלים להיכנס מהכניסה של שבת אם מתאפשר, לא לעבןר בדלתות אוטומטיות סתם, וכו'

ואם אשה תגיד שהיא חייבת עכשיו עכשיו לראות סרט, זה מותר בהלכה? לא בטוחה, כדאי תבדוק איפה עובר הגבול רצון האשה.

בסופו של דבר רק את יודעת, ורצון יכול להיעשות בהתאם למה שאנחנו יכולים להבין שנכון או לא נכון.

לגופו של עניין. אם הוא באמת האדם היחיד שמבחינתך יכול לעשות את זה, ויש לך היתר, על מה השאלה?

ולא מדובר דווקא על לידה שמתרחשת בלילה וצריך את הנר בשביל תאורה. 

שידליקו נר בשבת כי זה מה שירגיע אותה - מדליקים.

אפילו שהיא לא תחוש באור הנר

שקודם תתבררי מול עצמך ומול הרצון שלך

לא לרצות על אוטומט

אלא להקשיב לעצמך

להבין למה זה כל כך חשוב לך

ולבדוק אם יש בך איזו גמישות גם עבורו

או שלא

בזוגיות אחרי שאנו מתרגלות קודם כל לבדוק מול עצמינו ולא לבא כשהרצון לשי הוא מובן מאליו חייב לקרות

אז אחרי זה כשניגשים לשוחח עם הבעל

יש יותר כבוד והקשבה

גם אם בסוף המסקנה המעשית היא שאת לא מסוגלת אחרת וזקוקה שהוא זה שיתגמש עבורך

אבל זה לא על אוטומט

ואת גם רואה אותו ולא רק את עצמך

גם בלידה לא חושבת שנכון לבטל אותו לגמרי

להקשיב לברר לדבר ולמצוא פתרון

ואגב- אנחנו התקשרנו לרב לפני הלידה הראשונה והשניה והוא פסק לנו אוטומט להאסר רק כשיש דימום או בפתיחה מלאה

ואנחנו אשכנזים

שאלנו איך הז יכל להיות

הסביר שזה לסברת רב מאוד מוכר וגדול ואפילו חרדי..אני כבר לא זוכרת את ההסבר ולכן לא מפרטת

מאיר וגם הרב ששאלנו הוא לא טיפוס מקל סתם אז סמכנו עליו.ואגב בעלי מאוד מחמיר בכללי ולפני כל לידה אני שואלת אותו איך הוא עם זה ובאמת הוא סומך על הרב ההז.ומסביר לי שזה בסדר שאנו עשינו את שלנו ושזה מעוגן הלכתית לחלוטין

וגם אני יולדת רק טבעי ורק עם בעלי ובלי אפידורל אז גם זקוקה למגע תומך בגב בצירים

אבל

כשהיה לי ספק אולי יש דימום אז כן אסרתי אותנו

אפילו על ספק

וגם לא נוגעים מגע של חיבה רק לצורך הלידה

ולעומת זאת כשפעם גיליתי ביציאה מהבניין שאני בפתיחה מלאה וראש בין הרגליים בודאי שהוא נתן לי יד ועזר לי להגיע לאוטו כי באמת לא יכלתי ללכת..כאמור הראש היה בין הרגליים ממש🫢

אבל ממש כמעט בפתח.. הרגשתי ממש פתיחה מלאה לחלוטין

אבל אמבולנס לא היה עוזר כבר עד שיגיע

וגם לטפס חזרה את כל הקומות בבניין בלי מעלית היה נראה לי לא אפשרי..

העדפתי להתקדם לבי'ח- זה 7 דקות נסיעה

ובנס הספקתי להגיע

תודה! חיזקת אותי

אמה שם הרב? רק לעניין הסקרנות. היתר הרי כבר יש לנו

את אומרת שאת חרדתית מנידה. אולי לברר עם עצמך על מה יושבת החרדה

הפחד שהוא לא איתך, ובגלל זה צריכה את המגע שלו?

הפחד לאבד אותו

בול מה שהטריד אותי לפני הלידה.

רציתי את העזרה שלו והוא חשש מהפן ההלכתי..

לא ממש חיפשנו היתר כי הוא מתעסק עם הדברים האלה ולא ממש ידע את מי לשאול...

בסופו של דבר - העברנו את כל הצירים בבית. היתה חוויה מדהימה הוא עזר לי המון!

הגעתי לבית חולים עם פתיחה 10 וילדתי תוך 5 דקות.

לא היה לנו מושג באיזה פתיחה אני כך שלא חשבנו לאסור את עצמנו (לא היה דם).

(כשיצאנו לבית חולים כן היה טיפה דם בניגוב אבל הייתי כל כך כאובה שלא חשבנו על זה בכלל (אני לפחות😬) הלחיצות שלו בגב הורידו לי את הכאב משמעותית)

בהצלחה עם מה שתחליטו! ממליצה לנסות לתאר לו קצת איך הוא יכול לעזור לך. אולי הוא פשוט מרגיש שזה מיותר.

ואולי לא לבדוק פתיחה זה הפתרון🤔

ואם זה מעודד

בעלי הוא הבן אדם הכי משמעותי בלידות שלי עבורי

וגם בחיי כמובן...

וזאת בנוסף לדולה תותחית

הוא מתפקד ממש כדולה

מבחינה נפשית אבל גם פיזית

ואנחנו הולכים על הדעה הכי מקלה בגלל זה

לא מבינה איך אפשר לוותר על בן הזוג בלידה

הוא חבר לחיים ןזה פרי האהבה שלנו

אנחנו לגמרי מביאים אותו יחד

בכ"כ הרבה דרכים שונות. וגם התמיכה.

רק בעלי איתי בלידות

והיו לידות שנאסרתי בגלל דימום עוד לפני הלידה

והוא היה הגורם הכי משמעותי עבורי בלידה

אפשר לתת כח לא רק במגע.

גם במילים ובמבטים.

אלא גם תמיכה פיזית לחיצות בגב להחזיק את היד שלי כשכואב

לעזור ללכת וכו

זה גם באמת אינדודואלי

אני בזמן לידה בד"כ ממש לא פנויה לשיחות ומבטים

במיוחד שיולדת בלידות קשות יחסית וחלקן בלי אפידורל

אז המגע מאוד מאוד משמעותי בשבילי

זה הכי שלנו מבחינתי ולא מדמיינת את הרגעים האלו בלעדיו

הוא גם הכי מעודד אותי ומנגן ונותן לי כח כשאני מפחדת לרגע

אבל לא נוגעים מגע של חיבה ולפעמים גם היינו אסורים חלק גדול מהזמן

וזה בכלל לא הזיז לי..

פיזית צריכה אותו רק שילחץ לי על הגב כי אני בלי דולה

אבל נפשית הוא הכי מורגש לי גם ככה..

בכלל לא פנויה רגשית האמת ללחפש חיבוקים או מגע של חיבה..

ממוקדת בהתמודדות עם הצירים

והמילים שלו והשגר שלו לגמרי יכולים לתת את כל הכח

אגב זה לא אוטומט ככה

זה אחרי טעויות והסקת מסקנות ושיחות מקדימות והכוונה שלי למה אני זקוקה ממנו בלידה וכו

תראי מה כתבתי לאמהלה

והתכוונתי בהודעתי הראשונה לגבי אלה שהבעל מחוץ לחדר לידה ולא שותף בכלל ללידה..

כל אחת ומה שמתאים לה, כמו שאמרת.

אני רואה שממש קשה לך.

עם זאת, אני חושבת שאולי כדאי להיערך לאפשרות חלופית (תומכת לידה אולי?).

ולו בגלל האפשרות שקיימת להיאסר עוד לפני פתיחה כזו או אחרת (אצלי שתי לידות התחילו בדימום, נאסרנו הרבה לפני פתיחה ארבע)

שבא לידי ביטוי פה עכשיו לקראת הלידה

כמה דברים שעולים לי

מבחינה הלכתית יש בניכם פער

הוא מוצא ערך בלהחמיר

את לא

כדאי לבחון מאיפה הגיע הרצון להחמיר

הרבה פעמים זה מגיע מחרדה

ולפעמים גם מחוסר ידע

יצא לי פעם לשמוע מרב גדול שלהחמיר- כל אחד יכול.

לא צריך להיות גאון גדול בשביל זה

וגם לא רב

אבל צריך להיות ממש בקיא בהלכה ורב עם כתפיים רחבות כדי לדעת למצוא את ההיתר להקל שעדיין נמצא בגבול ההלכה

עכשיו זה בסדר להחליט שהוא מחמיר על עצמו

אבל בעניים שמשפיעים ישירות גם עליך ויש להם השלכות ישירות עליך (ומי יהיה בלידה ואם לקחת אפידורל זה השלכות שצריך לקחת ברצינות)

זה מצריך החלטה זוגית ומשותפת

נושא שני זה עניין ההשוואה.

ההשוואה לאחרים היא הרסנית

'כמו כולם' הוא משפט שבעיני אין לו מקום בזוגיות.

כל זוגיות באשר היא הא מעגל סגור

מה שנורמלי ובריא עבור זוג אחד הוא הרסני עבור זוג אחר

מה שלגיטימי בעיני זוג אחד הוא דיל ברייקר בעבור זוג אחר

כולם לא רלווטים

הוא לא התחתן עם כולם וגם את לא

התחתנתם אחד עם השני בגלל הייחודיות שלכם ובגלל הקסם שבניכם

ומה שקורה בין זוגות אחרים לא רלווטי עבורכם

וכאן מגיע הנושא השלישי

השילוב בין השניים הראשונים

ספרי ההלכה הם אומנם כללים וקובעים את 'הנורמה'

אבל הפסיקה בנושא שבינו לבינה היא אישית

כי אחד השיקולים והמרכיבים העיקריים הוא הבינו והבינה... והם משתנים ממקרה למקרה

בהצלחה רבה

והחלטות טובות

תודה ממש על כל מילה שלך

ממש מדוייקת לסיטואציה. מעתיקה לי את ההודעה ושומרת בצד..

הערך שהוא מוצא בלהחמיר זה לדעתי כי הוא סוג של סוג של חוזר בתשובה, הוא מרגיש לדעתי צורך ''להשלים'' את מה שפספס בצעירותו. והוא ממש צדיק. חושבת שהוא סומך על הפסיקה שנתנו לנו אבל שזה קשה לו לוותר על החלום להחמיר.

ובאמת אני גדלתי על זה שלהקל זה החוכמה הגדולה.

את ממש צודקת בכל מילה ותודה גדולה לך

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות

שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.

נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

נעלמים מרשימת הפורומים, אחרי תקופה מסוימת ללא פעילות.

את יכולה לשאול בפורום משוב...

/forum/f51

(חיפשתי את השם של המנהלת, מסתבר שלשעבר, ודרכה הגעתי לפורום).

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.