כי אולי ככה אני ארגע.
ואולי לא.
מאז שהתחתנתי אני פשוט שונאת חגים.
כל היום יש אירועים (מעניין מאיזה צד..) שצריך לרוץ אליהם, ולהגיע לשם.
במקום לשבת בנחת בבית, עם אורחים שאנחנו רוצים ושמתאימים לנו.
הקטע שבסהכ אני נהנת מהאירועים האלו.
אבל אנחנו גרים רחוק, ממש רחוק.
וההורים שלי גרים רחוק בצד השני.
ובאמצע ההורים שלו.
אז כאילו זה נהיה שהם הנקודת יציאה שלנו.
ולא מתאים לי, בכלללל!!!
גם ככה יוצא השנה שאנחנו אצלם חג ראשון ושבת (שבת כי יש אורחים שאנחנו ממש רוצים לפגוש...)
ואנחנו בתקופה שמעדיפים לחסוך, אז על כל דבר אני אתקצן לנסוע סתם הביתה (שכמובן זו רק שריטה שלי, ובעלי מוציא הרבה יותר בקלות. הוא לא בזבזן, פשוט אני קצת מגזימה)
וכל פעם שבאים להורים שלי, אני מרגישה כאילו הוא לא רוצה להיות שם והיה מעדיף משהו אחר (שוב, השלכות שלי על מה שאני מרגישה אצלם.. וגם אין בכלל בנים בבית. אז עוד יותר)
אז גם לא ניסע יותר מידי להורים שלי.
וגם את סבתא שלי לא פגשתי מלא זמן, אבל הם גרים במקום ממש לא נגיש עם מלא הליכה ברגל.
ועוד יותר לא באלי לנסוע, כי נוח לי להניק בבית שלי (או של אמא שלי) וזה הופך כל יציאה לסרט.
אה, וגם בעלי ממש התחנן שאני אקנה שמלה לחג.
אז בסוף מצאתי.
אבל אין לי מטפחת חדשה וזה מוציא לי את כל החשק.
ולא יודעת איפה לחפש לי אחת כזאת.
אין מה לתת לי פתרונות, זה באמת רק לפריקה.
לא חושבת שיש מה להועיל לנו.
והוא באמת סופר מתחשב, אבל לאור כל האילוצים
