בסיס לקיים מפגשים חברתיים נעימים.
כל זה חוץ מסיפוק הצרכים הבסיסיים של תדלוק הגוף באנרגיה.
זו לא תרבות של המאה ה-21.
זו תרבות שקיימת מאז ומעולם.
כבר אברהם אבינו ״פתח שולחן״ והזמין את שלושת המלאכים לסעודה מכובדת ורצינית אצלו באוהל. שחט בקר, הכין להם מכל טוב.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, להבדיל בין הטמא לטהור - הסעודה האחרונה היא אירוע בחייו של ישו, המתואר בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה. זהו אחד האירועים המרכזיים המיוחסים לחייו של ישו, ואירוע מכונן בנצרות, אשר שימש ומשמש השראה לטקסים נוצריים, לרעיונות תאולוגיים, לאגדות עממיות וליצירות אמנות.
עם קם מתוך מיתוס ועובדות היסטוריות, כמו גם תרבותו. מטבחו של עם נוצר מאוסף של מתכונים העוברים מפה לאוזן, מיד ליד, מאם לבתה.
תרבות האוכל היהודי, נוצרה כהוויה המרכזית באורח החיים. ציר מרכזי עליו נסובו החיים בכל קהילות ישראל.
ביהדות, התרבות האנושית נולדה מתוך הקשר המורכב בין אוכל וחכמה – אכילה של אדם וחוה מפרי עץ הדעת.
זה מתבטא בסעודות חג כדוגמת ארוחת ליל הסדר, בה משלבים דברי חכמה בהקשר ישיר לארוחה עצמה, סעודת הברכות בראש השנה בה ניתן לראות היטב את ההבדלים בין מנהגי העדות השונות.
יש לחלק את תרבות האוכל לתת-תרבויות בהתאם לארצות הפזורה של הגולה היהודית ולמעמד החברתי בכל אחת מהן.
אך גם תרבות האוכל עוברת אינטגרציה תרבותית כתוצאה מהתפתחות תרבות גלובאלית, חשיפה למאכלים אחרים, זרימת מוצרים קלה יותר, תקשורת גלובאלית הכוללת עיתונים מקצועיים ואינטרנט וכמובן מעבר של אנשים מארץ לארץ.
תרבות האוכל ביהדות נוצרה במשך אלפי שנים, הושפעה מהמאכלים בארצות המוצא אך נבדלת מהם בעיקר בגלל שתי סיבות עיקריות:
שמירה על חוקי הכשרות – חוסר היכולת לשלב בשר וחלב, כלומר הבישול נעשה בשומן של חיות כשרות או בשומן צמחי. בשר החזיר שהינו זול מטבעו ומשמש כבסיס עיקרי בארצות מזרח אירופה, אסור לאכילה.
שמירת השבת – רוב ימות השבוע אכלו רק כדי לשרוד את העבודה הקשה, אך בשבת הקפידו על 'סעודה כהלכתה', בה היו מגישים תבשילים שונים ומאכלים מיוחדים יותר. בגלל איסור בישול בשבת התפתחה שיטת הבישול האיטי, הרבה לפני ששיטה זו אומצה ע"י חובבי הגורמה ברחבי תבל.
