כן, היינו מתחתנים אם זה היה קורה

אבל מייאש, זה כבר להכניס את עצמך למצב שהוא פשוט לא נכון ולא ראוי.

(הייתי אומר כפירה בה׳, אבל בגלל שזה יכול להשמע קשוח מדי למגזר הדתי ולי פחות, אז אני לא משתמש בזה כרגע)

אוקי אז ככה :

מתסכל - זה שהזמנת פיצה עם תוספות האהובות עליך, גבינה מלוחה וזיתים שחורים ואז הם טעו בהזמנה והביאו לך פיצה עם אננס. זה מתסכל.

מייאש - זה שבעקבות ההזמנה הם הוציאו לך את החשק להזמין פיצה שוב. וזה כבר לא הגיוני.

עכשיו אני יודע, יגיד מיי שיגיד ״לא, זה כמו להזמין שוב שוב פיצה ומקבלים הזמנה לא נכונה״.

זה לא אותו דבר. חלק מתהליך השידוכים, זה שאתה לא יודע מה אתה מקבל ואתה בודק. אז לחכמולוג שחשב על זה (כן, אתה הקורא), עזוב את זה.

לכן אני מסכם :
תהיי מתוסכלת. 
אבל אסור לרגע אחד להתייאש.  את עושה משהו לא נכון. 
-ואת- שולטת בזה.
 

מה זה אומר -ואת שולטת בזה-.
זה שאת יכולה להחליט, על תוכנית -אחרת-.

לשנות משהו. מה לשנות ? איך ? כמה ולמה ? זה כבר תלוי בך.

יש לך עד סוף החג השני, לתת לנפש לנוח ולצבור כוחות,

ויום למחרת, לתכנן מחדש ולחשוב מה אפשר לעשות -אחרת.

בהצלחה.

נ.ב - כן, אני יודע שבד״כ בפריקה, צריך להשתתף בצער עם סמיילי עצוב ולא להגיב לעניין עצמו.

אבל אני חילוני-מסורתי, אצלנו אין תקנון. יש חופש בחירה. בחרתי להגיב. 

בהצלחה.
 

שאנשים באים להיות אנשי תובנות

סליחה אם זה מפריע חח

תכל'ס יותר משתמש במילה מתאים מאשר טעם

יש הבדל עם טעם זה שהוא לא בא לה בטוב או שזה לא מתאים מבחינתה.

מודעת לחסרונות וליתרונות של הקונספט?

מנסה להתגמש כמה שניתן?

יש התגמשות מצומצמת ויש התגמשות רחבה

תתנחמי ביופי שאת מביאה

זה מזכיר לי שהצעתי לבחור אחד את הבחורה הכי יפה בארץ אולי ..

והוא אמר היא לא הסגנון שלי ..

די לא אני בוכה

ועכשיו ברצינות ..

תחפשי יופי פנימי זה הכי חשוב 

ממילא מי שיפה פנימית גם יפה חיצונית 

לפעמים כן יש מראה שהוא מאוד מושך

לפעמים יש מראה שהוא מאוד לא

אבל יש גם מקרי ביניים, לא?

אולי כדאי לך לתצפת על איזו הרקדה של בנים בגיל הרלוונטי, ולבחון מתוך האפשרויות שכן יש לך, מה מוצא חן בעינייך.

שאת כן נמשכת אליהם? (בישראל ביומיום, לא על המסך)

אם את לא מחפשת הרבה זמן אז במקומך פשוט הייתי ממשיכה לנסות לפנות לאלו שכן מוצאים חן בעינייך.

נדרשת פה עבודה עמוקה יותר ..

בנות לא בוחרות את הזיווג שלהם רק על סמך יופי.

שאמרתי לך בהתחלה שווה להיפתח יותר

אני באמת מתכוונת לזה .

תבחרי 2 קריטריונים חשובים לך נניח חיוך העיניים טובות או גובה ווחיוך וכל השאר תזרקי/שחררי.. כי זה בלתי אפשרי ..לא יהיו לך בסוף הצעות הגיוניות.

ואני אומרת לך את זה מניסיון ..

בחורה שאומרת לי יש לך מישהו להציע לי עם שיער חום עייינים ירוקות אף קטן אני אומרת לה ,מותק תתעוררי מהסרט שאת חיה בו.

דווקא לה אני לא ארצה לשדך.

גם אנשים יפים אתה חושב שהם מכוערים 

אני אף פעם לא ראיתי את אתרי ההכרויות מהצד השני אז קצת קשה לי להבין במה מדובר.

אני יכול להגיד לך שאני מחפש מישהי שלא מזניחה את עצמה רוב הזמן.
אבל מנגד לזה בדרך כלל יהיה לי מה זה פאדיחה לגשת באירוע למישהי שנראית מטופחת מאד לטעמי ולהתחיל לדבר איתה.
נעזוב את זה שבאתרי הכרויות זה בממוצע 1 ל10 עונים בכלל להודעה ששלחת.

כי לרוב מבחינתן הפינימיות משפיעה יותר על המשיכה מאשר בנים, ואז יוצא שמאליו זה מקרין לכן חיצונית אבל זה רק תוצר של הפנימיות, ולא באמת.

בכל אופן אני מכיר מלא בנים וגם בנות שנראים ממוצע ויש להם פנימיות נשגבת על גבול המושלם ולעומת זאת כאלה שנראים טוב+ אבל..

חשבתי שבמגזר הדתי-לאומי אסור לכם בכלל לשמוע מוסיקה שהיא לא עברית,
אז סרטים ? סלבס  אמריקאים ?

איך את יודעת מי זה טום קרוז ומי זה בראד פיט ?

בנוסף,

אני לא יודע אם את מבינה,
אבל על המשפט הזה ״אם תסתכלי על הגברים הישראלים תראה קירחות, השמנה ביטנית, שקעים מתחת לעיניים, שיערות באוזניים ובאף.. וכו'״
שהוא סופר-חילוני, למעשה את עוקפת ברמזור אדום 80% מהחילונים, את צריכה להתחיל לקרוא תהילים מעכשיו ועד...נגיד חג שבועות.

עכשיו, אם את מעל גיל 25, שזה הגיל שהמח מסיים את ההתפתחות שלו,
אז לצערי, אני מוציא לך כרטיס צהוב. 

עכשיו את בטח תגידי לעצמך ״מה ? כרטיס צהוב ? הלווווו זה פוסט -פריקה-״

אז מה עם זה פוסט פריקה ? זה אומר שאפשר לומר מה שבא לך בלי שאחרים יגיבו ? ממש ממש לא.

יש כאן קוראים. אלפי קוראים. מספיק שאחד מהם יש לו שיערות באוזניים, למרות שביקשו ממנו שוב ושוב ״מה הבעיה שלך להוריד את זה ? הנה קוצץ שיערות, קח. קח !!!!!!״,

והוצאת אותו מאיזון לכמה ימים. הוא לא בן אדם ? אין לו רגשות ? ברור שיש לו. 

סיימתי לפרוק.
כן, גם לי מותר.

תגובת פריקה בתוך פוסט פריקה. זה סטארט-אפ חדש.
אז אני מבקש לכבד גם אותי.

תודה.

טל מוסרי.

הבן אדם לירטרלי נראה אותו דבר כבר 40 שנה. בזכותו אני מבין את דברי חזל על האבות הקדושים שהיו נראים צעירים תמיד

מתסכל ומבאס,

מאחל שתימצא הסכמה בינך לבעל המתאים בקרוב

והאם אפשר לשנות אותו?

אני חושבת שכולנו כאן פחות או יותר באותה צרה, ואין לי פתרון קסם...

שמעתי אומרים: "הרצוי אינו מצוי, המצוי אינו רצוי והרצוי והמצוי  - נשוי".

שזה אמירה נוראית בעיניי, אבל יש בה אמת כלשהי. מכירה כמה זוגות שהתחתנו בגילאים מבוגרים עם שכנים שגדלו איתם מילדות - ופתאום מצאו אותם בגיל מבוגר, וגילו שבעצם גדלו ממש באותו רחוב או ברחובות סמוכים, אבל בגילאים צעירים יותר זה אפילו לא היה אופציה.

אני מבינה שאת מדברת על חיצוניות, ואני חושבת שבהחלט צריך לקחת בחשבון שרוב האנשים הם לא דוגמני-על או מכוערי-על אלא ממוצעים, ושעצם ההיכרות עם הפנימיות של האדם משפיעה גם על התפיסה החיצונית.

בנוסף, אפשר גם להסתכל מהצד השני - האם בחורים בטעם שאת מחפשת, מחפשים מישהי בטעם כמו שלך? אולי משהו בהצגה העצמית שלך מרתיע את מי שאת מחפשת?

אולי עדיף מהנדסות עפות עלי? טיפה יותר כסף

ממחישה את מה שאת מרגישה?

חוץ מזה, כדאי לא לברור יותר מידי בדקדקנות על מראה חיצוני לפני פגישה, כל עוד אין סלידה.

כי מהמילה הראשונה, או לפחות מפגישה ראשונה, הכל יכול להשתנות.

יכול להיות שתמצאי בו את כל מה שחיפשת, ובהמשך אפילו חיצונית..

ויש גברים מטופחים...

אצלנו בהתחלה לא הייתה מציאת-חן באופן הדדי

אבל ככל שגדלה ההערכה זה כלפי זו, מסתכלים יותר על  מה שיפה בעיניך ופחות על מה שפחות יפה בעיניך, וכך יש יותר מציאת החן.

עם הזמן, גם דברים פחות יפים מוארים באור אחר שהופך אותם ליפים בעצמם.

דברים שלא מצאו חן בעיניי בהתחלה, כיום ממש לא מפריעים ואף חלקם חמודים בעיניי.

וכיום מבחינתי, אשתי היא הדבר הכי יפה בעולם!!

לי אישית יש מום חיצוני,

שאשתי אומרת שהיא ממש אוהבת אותו..

רק אבהיר, אל תתארסו או תחליטו להתחתן לפני שיש מציאת-חן.

אבל אם לאדם שלפניכם יש אופי טוב, תנו צ'אנס של חודש לזוגיות.

אם אחרי חודש עדיין מפריע לכם המראה החיצוני, זה סימן שההערכה שלכם כלפיו לא מספקת, ואז כדאי לשקול להיפרד.

ספציפיות תעזור...

זה באמת מקום לרחף בו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

עם הזמן זה צריך להתאזן לדעתי ושהאישה גם תתפוס פיקוד לפעמים ותביא רעיונות טובים, לפחות זו הזוגיות אליה אני מכוון.

אם אתם כבר יוצאים תקופה, אפשר קצת לבחון את הקשר. לבדוק שהיא מעריכה את המאמצים שלך עד כה, ושהיא מחוברת לקשר, חשוב שלא תיקח אותך כמובן מאליו..

אתה יכול להוריד טיפה מהגז, לראות איך היא תגיב.

לא לכתוב איזה יומיים ולחכות לראות: האם היא מתעניינת? חושבת עליך? מצפה לדייט הבא?

לא ממקום נידי שלך, שאתה מחכה לאישור שלה.. אתה לא זקוק לה. רק תן לה להיות מושקעת יותר בקשר בניכם.

אם היא אכן בעניין ולא סתם זורמת כי למה לא, אז היא תגיב ותתעניין.

ויותר מזה, לא רק שההשקעה שלה תעיד על רצון חיובי, אלא ההירתמות שלה לקשר היא שתעורר יותר חיבור ואהבה מצידה!

אנחנו כבני אדם אוהבים את מה שאנו מטפחים. וגם יודעים להעריך יותר את מה שבא במאמץ על פני מתנת חינם..

היא תעריך יותר כשתבין שאתה כגבר לא מובן מאליו בחיה.. אתה מישהו שראוי לרצות אותו.

כל זה במידה שאתה אכן רוצה לפתח את הקשר הזה הלאה. אבל אם אתה לא מתלהב כל כך אז זאת נקודה אחרת..

מה שכן, ברגע שתפעל ככה גם קשר מנומנם יכול להתעורר מחדש. גם מצידך.

אני אוסיף שיש הבדלי אופי בין בחורות, יש כאלו שמצפות שיחזרו סביבם הרבה, וכאלה שמההתחלה מסורות לעניין.

כדאי לחשוב על זה טוב, מיהי ובאיזה שלב אתם בקשר. האם הגיע הזמן לערב אותה יותר או להמשיך עוד במתכונת הזו..

קרה לי בעבר שלא חישבתי נכון את המצב ובחנתי מוקדם מדי את הבחורה.. היא לא ממש הבינה למה ניתקתי מגע. מבחינתה היא נהנתה בקשר וציפתה שאמשיך לקחת את המושכות.

בקיצור צריך רגישות והטיימינג חשוב. אבל זה בהחלט צעד שיכול להקפיץ קדימה קשר תקוע

זוגיות, היא, ובכן, משהו זוגי.

זה אמור להיות אינטרס של שנינו להיפגש.

אני לא מצפה שהוא יקבע עבורי איפה ומתי נפגשים. ("אם" מבחינתי כן תלוי בו, כי אם הוא לא מעוניין אין טעם שניפגש).

בעיני זה צריך להיות קביעה משותפת, שבאה מתוך שיח של שני הצדדים.

לגבי השיחות בין לבין - אם זה מפריע לך שאתה שולח ראשון - דבר איתה על זה! ככה יוצרים קשר של קרבה - מדברים ומשתפים (גם) על הדברים שפחות נעימים לנו.

כמובן שיש דרך וצורה לעשות את זה, ברגישות. לשתף אותה שאתה מרגיש שאתה יוזם כל דבר, ושזה לא המקום שהיית רוצה בקשר. ותשאל אותה איך היא מרגישה עם זה, ואיך היא רואה את הקשר.

זה הזדמנות לצלול לעומק גדול יותר. יכול להיות שהיא רואה את הדברים אחרת לגמרי, שהיא מגיעה מתרבות\מנטליות שונה לחלוטין, ואולי תופתע לשמוע מה היא מרגישה ומה היא חושבת על הקשר.

אם קשה לו לשלוח הודעה

יאללה בכיינים

בוא נשים את הדברים על השולחן אתה חייב לשלוח הודעה אחרי הדייט ראשון 

ככה לפחות בכל שלב הדייטים.

לגבי הפגישות איפה לעשות זה צריך להיות משותף דברו בניכם תגיעו בכיף למה שבא לכם .

לפני שתגיד לה מה אתה מעדיף שאל אותה "איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם?" תראה מה זה בשבילה, תן לה לפרש את זה.

אם זה קשה לך מבחינה כזו או אחרת או שאתה תשמח למוערבות שלה, אתה יכול גם לשתף.. ככה זה נראה לי בזוגיות.

נ.ב - 

העולם אומר שנשים אוהבות שמחמאים להן.. אפשר לפתוח בכמה מילים טובות ;)

הניסוח: איך את עם זה שאני תמיד קובע ויוזם.

נשמה אתה רושם לאישה לא לגבר אתה זוכר את זה?

(זה עקיצה המשפט שלך 

מה עם עדינות?

וגם למה להיכנס לזה מראש

אם אפשר להגיד מה בא לך 

תגיד פשוט בצורה נכונה: " ואי את יודעת ממש עושה לי טוב לקבל ממך הודעה 

או 

"שאת משתפת איפה את רוצה להיפגש .. " 

ככה פשוט

אלא כדי להבין את המקום שלה. זה צריך להיות בשיחה ולא בהודעה, עם האינטונציה הנכונה והתעניינת כנה, להבין מאיזה מקום זה מגיע מבחינתה. (אישית לא חושבת שיש בעיה לומר קודם מה חסר לו ולא חושבת שיש בעיה קודם לשאול מה דעתה, רק רציתי לומר איך הבנתי את ההודעה)

אך ניסוח אחר שיותר טוב הוא יכול להשאל.

"זה כיף שאת זורמת עם הרעיונות והדברים שאני מביא, תודה לך היית רוצה להביא דברים והעלות רעיונות בעצמך? איך את מרגישה ביחס למה שאני מביא וליוזמות שלי?"

זה יותר טוב?

בהחלט לא טוב אם זה נשמע עקיצה. לא עלה על דעתי.. 

וכן, לא התכוונתי לאותם מילים.. אולי בגלל שאני אוהב קצת להתבטא בצורה צינית וזה מה שיצא חח

כאילו, אני כתבתי את זה בלי פילטרים, כי רק רציתי להעביר את המסר בצורה ברורה.

כמובן שצריך לשאול בצורה נעימה וחמודה.

תודה על החידוד

ואם אתה מרגיש שהדייטים שלכם -באמת- סבבה ויש פידבק ממש ממש טוב ממנה בזמן הדייטים,

אז לא הייתי מתעסק במי יוזם הודעה ראשון ומי יוזם לאן הולכים ומתי, לפחות לא בחודשים הקרובים.

אם כיף לה ככה, וכל עוד היא מתנהגת אליך יפה בדייטים וומשדרת שהיא בעניין לגמרי, אז זה דבר טוב.  אין טעם לנסות לשנות משהו כרגע.

זה בסה"כ חודש. אתה בונה את הבסיס כרגע. אח"כ תוכל לבקש ממנה מה שתרצה וכשיש בסיס, זה לא יפריע לה בכלל. הסבלנות במקרה הזה משתלמת.

אבל אם הדייטים עצמם גם לא משהו.

אז זו הבעיה העיקרית כאן ועדיף שתברר כאן יותר. תנסה לגשש מה היא חושבת עד עכשיו על הקשר..וכו'...

ושם תדע יותר אם באמת אכפת לה או לא ואם תבין שאכפת לה, שם תנסה להכניס לפחות את שליחת ההודעה (הייתי משחרר לגמרי את נושא מי מחליט איפה ומתי נפגשים).

בהצלחה.

שווה לתת לה גם להתאמץ על הקשר (כשמתאמצים ויש ניגוד מסוים זה מראה לה שאתה לא 'מובן מאליו' בעולם שלה, וזה מקנה למציאות שלך איתה, ולזמן הזה כשאתם בפועל ביחד, יותר ערך). אפשר להעלות את זה באופן מילולי כמו שהציעו, אבל אני חושב שכדאי להיות חכם ולגרום שזה יעלה מצידה. לא ב'פאסיב-אגרסיב' אלא בכנות. ברור שיש זמנים שברגעל אתה לא זמין לשוחח/להתכתב/להפגש עם חברים - וכרגע היא לא אמורה להיות מאוד שונה מהגדר הזה (מבחינת הזמינות שלך).

אז תעשה בחכמה, בלי לנסות להפוך את היוצרות, אבל לפעמים לתת לה לקחת אחריות וכו'.