בפרט בדורנו. כי גם אם לפעמים זה נראה אחרת, בבסיס אנחנו דור של "הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך". ואם לא ניכנס לחדרים הפנימיים לא נבין את מהות הבית וממילא לא נוכל להתחבר למלך (אפשר להשוות את זה לאדם שלא יודע מה זה בית מקדש, ומגיע להר הבית ומה שהוא רואה זה רק את העבודה בעזרה בחוץ עם בעלי החיים, ולא יודע על מה שיש ומה עושים בפנים).
אי אפשר לוותר על חלק המחשבה של הדורות האחרונים שעוזר להיכנס פנימה- מהר"ל, רמח"ל, גר"א, חסידות, ראי"ה, (מניטו).
ומתוך זה להתבונן במציאות ולהידבק בה' בדרך בה הוא בחר להתגלות. ובפשטות ובתמימות, כמו אצל דור הסבים שעלה ארצה.
בלי העומק, הנפש שוקעת בדמיונות שנובעים מהחדרים חיצוניים.
(הטעות היסודית היא הציפיה רק למשיח בן דוד כדי שיחזרו כל הדברים שאנחנו מחכים להם, במקום לנכוח במציאות באמת שאז ממילא מתעורר הרצון להתקדם מתוכה, ולהחזיר את הדברים במעשינו יחד עם ה').