לכולם קרה ש*ט בחיים שלהם, זה לא מגדיר אותך. כל כך הרבה אנשים מוסללים לתדמית עצמית נמוכה בגלל דברים שעברו. לא התכוונתי שזה אינסטקטיבי עבור כל אחד (ב"ה), אלה דווקא עבור אלו, הלוחמים. ועוד בדרך כלל ביחס אליהם האמת נמצאת בדיוק 180 מעלות מכך.
לא מפתיע אותי שאת לא אוהבת את עצמך, מפתיע אותי שאת מרשה לעצמך להגיד את זה בקול רם. את משכנעת את עצמך שזאת עובדה. וחבל, זה מושך אותך אחורה.
פערים מאיך שאת מרגישה שאנשים תופסים אותך לאיך שאת תופסת את עצמך? בחייאת, תפקחי את העיניים, זה לא מגדיר אותך, רק עוד מאפיין שלך.
רק לאחרונה דיברתי עם חבר טוב שלי שלוקה בעניין הזה ומאוד הוטרד מזה. חפרתי לו הרבה, ובסוף הוא נשאר בלי מילים. אני מרגיש שאת השליחות שלי בעניין הזה כבר עשיתי עבור מישהו חחח, ובואי, זה לא באמת שאת צריכה אותי.
את יודעת כמה אנשים בחוץ את תופסת בצורה מסוימת, והם מיוסרים בינם לבין עצמם כמה הם מרגישים שאנשים רואים אותם לא נכון?
תשאלי את עצמך, למה את מרגישה ככה? את מסוגלת לענות לעצמך בכנות?
התשובה היא בגלל שאת בן אדם טוב, שלא מסתפק בתדמית חיצונית טובה, אלא נכסף לאמת, לחיות עם עצמו לכל עומק נפשו בשלום ושלווה, מימוש עצמי ובמקום כמו שאת קוראת לזה.
זה לא יקרה לעולם. לא משנה כמה טובה וצדיקה תהיי. מצטער על הישירות. זאת תכונתה של הנשמה, שנועדה לקדם אותך. אבל אל תבלבלי ממנה.
זאת הגישה שאת צריכה לשנות. לא שום הישג שאת צריכה לעמוד בו כדי להוכיח לעצמך משהו. רק ככה תחיי בלי פערים.
ביטחון וודאות הם הדבר הבסיסי ביותר? לא לכולם. לאנשים מסוימים מדובר לגמרי בפריווילגיה. כי המצפון שלהם לא מסתפק. הבטחוןן והוודאות שהם מבקשים, שהם כמההים אליהם, הרבה יותר עמוקים. את צריכה לשמוח על התכונה הזאת. כי רק בצימאון הנשמה עצמו אפשר להרוות את צימאונה. אבל תה חייבת ללמודד לחיות עם זה בשלום. ולא ב"בסדר, כל, אני בסדר". אלא בשלום כזה שיעניק לך סיפוק ותענוג ניצחי כזה, שלא תתחרטי על שמץ של ייסורים שעברתי בדרך.
וזה בר השגה. זה בר השגה. השלב הראשון זה להאמין שזה בר השגה. ממש. גם עבורך.
ובבקשה, אל תוני את עצמך, את חיה בשביל לחיות אמת באמת וכל יום חיים חדשים בתענוג רוחני שאין שני לו.
ההקטנה שלך את עצמך? היא חטא לכל דבר. את יודעת שעבור התיקון שלך תהיי חײַבת לעבוד על הענווה הפסולה הזאת.
