הפיצית בת 3 חודשים ושבןע, שבוע הבא נגמר לי החל"ד. הקטן בן השנה וקצת במעון , הגדולים בני 12-13 בביה"ס. החלטתי להאריך את החופש עד תחילת ספטמבר , אין לי מטפלת , מה שכן יש יקר מאוד, היא אלרגית לחלב ולא סומכת על אף אחד כרגע, היא ממש פיצית ובקושי עולה במשקל ומעקב צמוד של משקל. אבל אני כבר מיציתי את החופש. יצא שכבר כמעט שנתיים אני בבית. שמירת הריון-חל"ד-שמירת הריון- חל"ד- חל"ת. נראה לי מספיק להיות בבית. אבל העבודה שלי תובענית. מידי. עכשיו הדרישות ממני יגדלו פי 2 בגלל ההעדרות ויודעת שלא אצליח לעמוד בעבודות הבית ועבודה של 7 -8 שעות. החלטנו להאריך עד ספטמבר.
הבעיה שאין לי חשק לכלום. הקטנה עדיין קמה בין 4-6 בבוקר לאכול , אחרי שכולם מתפזרים למסגרות אני קצת נחה ומורחת את הזמן.יוצא שרק בשעה 12-13 קמה לארגן בית, כביסות, בישול והכל. לא טוב לי ככה. בעלי כבר מתחיל להתלונן ובצדק שהבית לא תמיד מסודר, ולי אין חשק. נמאס לי בבית בא לי לחזןר לעבודה אבל יודעת שלא אעמוד בזה כרגע , לצאת בחוץ בבוקר - אני חוזרת עייפה משם. (טיפת חלב, בדיקות, חברה פעם ב..)
בקיצור אין לי כח לעבודות הבית, מרגישה לא פייר עם הילדים והבעל שהבית מוזנח כזה ואני בבית. טוב שיש תירוץ טוב שהקטנה בכתה הרבה היום 😅
יש מה להציע? או פשוט לתפוס את עצמי בידיים?
כבר החלטנו שאני בבית כרגע וזהו, מפה זה רק איך לעשות לי כח וחשק יותר
תודה למי שקראה, יצא ארוך...
)