למדתם מורה נבוכים?ירושלמית:)

אם כן:

1. איך הייתה החוויה? שתפו תחושות ומחשבות שחוויתם במהלך/ כתוצאה מהלימוד.

2. איך למדתם אותו? עצמאית, בלווי רב או פרשן (אם כן אז איזה?)

3. איך הלימוד השפיע על עבודת ה' שלכם ועל תפיסת (או חוסר תפיסת) האלוקות בעולם ובכלל? 

לא ממש לעומקאחו

1. לא ממש התחברתי. הסגנון הוא מאוד לוגי, שיטתי, ולעיתים קרובות נכנס להגדרות מאוד מסובכות. זה פחות הסגנון שלי. אני אוהב ספרות יפה, אומנות, מחשבות אקראיות. מאוד קשה לי לחשוב במונחים של מורה הנבוכים.

 

2. לבד.

 

3. לא ממש השפיע עליי מלבד כמה דברים מחכימים שזכורים לי.

תודה על התגובה: )ירושלמית:)
טוב אם כבר התפתח דיון אז אפרט קצת יותר.אחו

אחלק את זה למטא ולעניינים נקודתיים.

שוב כאמור לא התעמקתי בספר ברמה של לקרוא הכל ופרשנויות ועניינים כי זה פשוט יותר מדי בשבילי, אבל אלה המחשבות שלי.

 

נתחיל "מהצד" מה שנקרא,

 

מי שמכיר פילוסופיה "אפלטונית" (או לפחות את הספר "המדינה") יודע שהיא מבטאת סוג מסוים של חשיבה. אריסטו ב"מדינה" אוהב לשאול הרבה שאלות ולחורר חורים בתיאוריות של אמיתיו, אבל כשהוא מציע את האפשרויות שלו, גם הוא מגיע עם אינספור הנחות סמויות. חלקן ברמת האקסיומות הבסיסיות וחלקן גם ברמות "גבוהות" יותר. למשל, הוא מציע שמי שעוסק דווקא במקצוע שלו, מבלי להתעסק בדברים אחרים, יכול להיות יותר שלם במקצוע שלו. לכן ראוי לחלק את העבודה כך שכל אחד ייקח חלק לפי המומחיות שלו ויתעסק רק בזה. אפשר לשאול, האם זה נכון? דווקא לעיתים קרובות יש אנשים שמשלבים כמה דיסציפלינות ויכולים ליצור כך הרבה יותר דברים מאשר אם היו מקובעים בתחום אחד: למשל רפואה משפטית, חינוך וטכנולוגיית מחשבים, כו'. ברמה היותר בסיסית אפשר לשאול, מה זה בכלל "שלם"? יש עדיפות מטפיזית לכך שאותו סנדלר יתעסק רק בסנלדרות? אולי הוא יחיה חיים מאושרים ומגוונים יותר אם חצי מהזמן יעסוק בסנדלרות וחצי מהזמן באומנות?

 

בקיצור מנקודת מבט פוסטמודרנית (או פוסט־אפלטונית) אפשר להקשות על כל מילה עשר קושיות. מה זאת סיבתיות? מה זאת שלמות? מה הכוונה בידיעת ה'? האם הלוגיקה האנושית יכולה ללמד משהו על מציאויות מטפיזיות? מה עם זה שיש לא מעט פילוסופיות מתחרות לפילוסופיה האפלטונית? או לפילוסופיה המערבית בכלל? האם צריך להבין את היהדות מתוך קונטקסט תרבותי מוסלמי נאו־אפלטוני (שכמובן מתמקד בנושאים מסוימים, כמו ה"תווחיד", שלמות, חומר וצורה, עילה ועלול), או אולי מתוך קונטקסטים אחרים ועולמות מושגים שונים לחלוטין, למשל, נניח, הקונטקסט המיסטי־ארמי של תקופת התלמוד (ע"ע מדנעים ושות')? או קונטקסט כנעני־מיתי? האם יש חשיבות לעיסוק בשאלות מטפיזיות לאור מגבלות השכל האנושי? או שעדיף להישאר עם "פילוסופיה מעשית" שנוגעת אך ורק לפרשנות החיים הממשיים?

 

האם בכלל אפשר להגיע לידיעת ה' מתוך עיון ב"אמיתות אבסולוטיות"? האם יש כאלה? אולי האמת היא יותר אקזיסטנציאליסטית, רכה, תלויה בהכרה האנושית שלנו?

 

///

 

הגשמה והפשטה. => התורה אומרת במפורש שבמעמד הר סיני לא ראינו כל תמונה, ואסור לנו לעשות סמלים מוחשיים שמייצגים את הא־לוהות, גם לא את המלאכים. מצד שני, התורה רוויה במטפורות מוחשיות מגוונות. הרמב"ם עושה כברת דרך כדי להסביר לנו שזה לא כפשוטו, שלא ח"ו נטעה לחשוב, שלרגע אחד לא נדמיין שיש לקב"ה גוף ודמות הגוף. כאילו... OK? אם התורה אומרת שאין אז אין, צריך לשכנע מעבר לזה? וזה שיש דימויים, אסור להשתמש בביטויי לשון? אם באמת כל־כך חשוב שלא נטעה, שלא נעשה הגשמה קטנה שבקטנות, שלא נייחס שום תכונה שבתכונות... אז למה בכלל צריך דימויים? לבלבל אותנו?

 

טעמי מצוות. => זאת ממש נקודת תורפה לדעתי. אם קורבנות הן אמירת נגד לעבודה זרה כנענית... אז למה אני קורא קורבנות בבוקר? למה אני אמור להתפלל על זה, לבקש שהתפילה תתקבל כמו קורבן? למה חכמים הקיזו כל־כך הרבה דם על מסכתות זבחים ומנחות, 500-1000 שנה אחרי שנעלם הפולחן הכנעני מהארץ? אם כשרות זה עניין של בריאות... איך זה שליפנים תוחלת חיים כמעט הכי ארוכה בעולם, כשהם חיים על פירות ים ושאר שקצים רמשים? האם מספרי הקורבנות הם "סתם כי היה צריך לבחור איזשהו מספר"? זה מרגיש כמו התעלמות מכוונת מכל טעם אפשרי (סימבולי, הומניסטי / רגשי, מיסטי / מטפיזי) לטובת אך ורק שכל מדעי. זה כמו להסתכל על ציור כאוסף של מולקולות צבע, ולהסביר למה ואיך, מבחינה כימית, הן מסודרות היכן שמסודרות. כאילו... OK, אבל זה מאוד מאוד מאוד מאוד רדוקציוניסטי, ואני לא מבין מה הערך המוסף בזה.

 

ידיעת ה'. => עוד לפני השאלה המהותית, מהי בכלל ידיעת ה' (כי הסבא מסלבודקה יגיד שידיעת ה' היא ההליכה במידותיו, צדק, חסד, כו', ולאו דווקא איזו מטפיזית, ונפש החיים יגיד שעצם ידיעת ההלכות היא ידיעת שם ה', והחסידים יגידו שזאת התחברות רגשית עמוקה, כמו שאדם ידע את חוה...), נשאל שאלה אחרת. מה יעשה המטומטם? או מה יעשה נער בר־מצווה? אנחנו מדברים על שכל, שלמות, ידיעות, מצוות כמכשירים להביא לידיעת ה'... אלה מושגים של עולם אפלטוני השואף לשלמות, הצובר ידע באופן לינארי ומטפס בהדרגה על סולם המוליך ל"ידיעה מלאה". אבל מבחינה מעשית, רוב האנשים, ברוב העולם, וברוב הזמן, נמצאים מול שוקת שבורה. אני לא יכול "לדעת את ה'" בהרהורים מטפיזיים כשאני נמצא בדיכאון. אי־אפשר "לשאוף לשלמות הידיעה" רגע לפני תאי הגזים, או בחרפת רעב. החיים דינמיים, רצופים נפילות, שינויים, דרכים חדשות, תובנות חדשות. אני לא חושב באותן מילים שחשבתי לפני 10 שנים. ובעוד 40 שנה אני אחשוב במילים אחרות לגמרי, בערך כמו הפתחים והבארות של שפת אמת, שיכול הכל להיסתם וצריך לפתוח משהו חדש, או משהו בסגנון של "שכשאר מגיעים לשער החמישים צריך להתחיל מחדש ולברר למפרע כל השערים" (אמרי אמת שבת חול המועד פסח תרצ"ג, בשם התולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט, אם כי האמרי אמת במובהק לוקח את זה למקום אחר), או "יסוד העבודה" שמכריז במפורש שלפעמים, מטעמים כאלה ואחרים, הקב"ה יכול לסגור לך את הצ'קרות ולא יעזור לך כלום, כמו ענן ביום הגשם, פשוט חכה שיעבור (אם בכלל) ובינתיים תתרכז בלהניח תפילין ולהתחזק באמונה. בקיצור, אנחנו חיים בעולם נפיץ ושברירי מדי, החיים שבריריים מדי, ההכרה שלנו מעורפלת ודינמית, אנחנו בעידן של ידע אינסופי שמתחדש הרבה יותר מהר מקצב הקליטה שלנו, ככה שביחס ל"ים הידע" אנחנו נאלצים לסגת למבצר אקזיסטנציאליסטי־סובייקטיבי של הנרטיבים שאנחנו בוחרים, כי פשוט אין דרך לברר שכלית המון שאלות, אנחנו נאלצים לבחור את הפרשנים שמוצאים חן בעינינו, ולרוב החן הזה בא מתוך תחושת חיבור עמומה, לאו דווקא חקירה נגדית סוקרטית חסרת פשרות.

 

לכן אני מעדיף להישאר "בתחום האדם" מה שנקרא, להתעסק יותר ביום־יום, באיך אני מתחבר למצוות, איך אני מתחבר לרגשות, איך אני משפר את המעשים שלי כו', ופחות באופן מתודי, כי אני לא מאמין במתודיקה, מספיק טלטלה חזקה דיה (והיא בהחלט תבוא במוקדם או במאוחר) וכל מגדל הקלפים המתודי שבניתי מתרסק לו, לכן אני מעדיף סיפורים, אמירות שתלוונה אותי, דברים של לב שנחקקים עמוק באישיות.

חזרתי עכשיו לשרשורירושלמית:)אחרונה

ושמתי לב שפספסתי את התגובה שלך.

כתבת מאוד מעניין והעלית לי נקודות למחשבה, תודה. 

כןתות"ח!

1. היה מאוד מעניין ומסקרן.

2. בחבור'ה עם רב מהישיבה.

3. השפיע מאוד. פתח לי פתח לעולמם של הראשונים. עזר לי לברר את הדברים בצורה עמוקה ושכלית. פתח לי פתח להבנת הרמב"ם, איש ענק, ולהבין כל מיני קווים מקבילים בינו לבין הרב קוק.

אתה מרגיש את העומק שבזה, וכמה צריך להתאמץ בשביל להבין לפעמים רק פשט של מה שכתב הרמב"ם במורה-נבוכים. שם הוא טמן את סודותיו, ואני כולי תקווה שיום אחד אצליח לפצח את הדברים ולהבין את דברי הרמב"ם לאשורם....

כתבת יפהירושלמית:)

התחברת לכל הגישה שלו? היו קשיים שנוצרו כתוצאה מהלימוד, או שהכל עבר חלק? 

תודה רבהתות"ח!

אני בכללי יותר מתחבר לגישה של הרב קוק. אבל יש הרבה דברים שהרב קוק מאוד דומה לרמב"ם ופחות לגישה שיותר רווחת אצל המקובלים. העקרון הכללי של זה הוא שהרב קוק בהרבה דברים מתבונן על דברים בצורה שכלית ומסביר הסברות שכליות, בעוד דבר זה חסר לעיתים בקרב המקובלים (לנבוכי הדור זו דוגמא מצויינת לדבר). ומאוד מאוד אהבתי לראות את דעתו ואת הסברותיו. היו קשיים, וודאי. במיוחד הקטעים עם הפיזיקה, קצת מסובך. ויש גם פרקים שאתה פשוט לא יודע מה הוא רוצה ממך (כמו פרקי המרכבה. אם אתה לא מבין את הסוד, זה נראה כמו בליל של כל מיני דברים לא מובנים. וההסבר של מפעל משנה תורה כ"כ שכלי, ולא מספק).

הבנתי אותךירושלמית:)
כתבת בתשובה הקודמת שהוא השפיע מאוד על עבודת ה' שלך והתפיסה של האלוקות, אבל כשפירטת פירטת יותר איך זה השפיע לך מבחינת הלימוד עצמו. יש לך תשובה על השאלה הזאת? יודעת שזה קצת אישי אז מה שאתה מרגיש איתו בנוח
נכוןתות"ח!

עזר לי להיות איש אמת (וזה מתבטא גם בלימוד סוגייה וכו', אבל לא בהכרח) ((בעיקר פרקי הכלאם חידדו לי את העניין הזה. איזה קטע מסויים משם, יותר מדוייק)). עצם הדיון בא-לוהות, בפרקי הרחקת ההגשמה ועוד יותר בתחילת חלק שני, עזר לי לחשוב על הדברים האלו ולהעמיד את עצמי ביחס לה' יתברך (זה דבר שהוא בסיסי כזה, אבל כיוון שהייתי יותר צעיר, זה עזר לי. היום דברים כאלו פחות ישפיעו עליי). פרק נ' שהרמב"ם מדבר על האמונה (ועוד משהו שכתב בפרקי הכלאם שמאוד תפס אותי), מאוד מאוד עזר לי, כתבתי על זה מאמרים, עם שיטות הראשונים, והראיתי את הקירבה לשיטת הרב קוק (ואחרי זה ראיתי שהרב צבי יהודה כתב את זה במפורש). היחס בין המסורת לשכל. זה הדבר העיקרי אני חושב שהשפיע עליי, שאר הדברים משניים יותר.

בשמחה!תות"ח!

סתם מעניין, למה שאלת?

הוא מאוד השפיעירושלמית:)

על עבודת ה' שלי ותפיסת האלוקות, לא יודעת אם לטובה בהכרח.

עניין אותי לשמוע חוויות של אחרים ואם יש מזדהים בקהל

הבנתיתות"ח!

ואת מזדהה עם שיטתו?

עם חלקה, המון מהגישה שלו הייתה אצלי לפניירושלמית:)

מבלי שידעתי שזאת הגישה שלו.

יש עוד חלקים שנראים לי הגיוניים, אבל מצד שני לא הייתי רוצה שהם יהיו חלק מהתפיסה שלי (הרעיון של אלוקים יחסית פסיבי לדוגמא) שאין לי הרבה טענות כדי לסתור את הגישה, אבל לא הייתי רוצה שהיא תהיה חלק מאיך שאני תופסת את הקב"ה.

ואז גם יש לי עוד המון שאלות ודברים שאני לא מבינה שאני מתכננת אחרי בין הזמנים לשאול דמות תורנית שאני מעריכה

הבנתיתות"ח!

בהצלחה רבה. מקווה שיענה על שאלותייך

1. הוא נותן בסיס שכלתני, לוגי והגיוני לתורה. הואחסדי הים

מסדר הרבה מושגים ומגדיר הגדרות מדוייקת, תוך כדי מהלכים שלמים. זה מאוד מסודר ויש בו מתודה כדרכו של הרמב"ם. ממש רואים את רחבות לבו של הרמב"ם.

כאחד שלומד גם קבלה, זה חוויה לראות איך כל דרך יכול להשלים את השניה.


2. עם רבנים ופרשנים. בעיקר הפרשנים הקדמונים. אני אהבתי את האברבנאל. אני ממשיך לראות פרשנים חדשים, כמו שהתגלה לי לא מזמן הכתבים של ר' לוי בן אברהם שממש הולך בדרכו של הרמב"ם, ואפשר להבין ממנו איך הוא הבין ב'מורה'.


3. דבר בסיסי, שזה גרם לי לתפיסה יותר מופשטת של האל  ואז כשהיא יותר מופשטת, אתה מבין את האין סופיות. דבר שהשפיע עלי מאוד, זו התמודדות ותפיסת הרוע בעולם. טעמי המצוות בחלק ג' גורמות למצוות להתיישב ברגש.

זה יותר נותן מבט כללי על התורה והחיים וכל המכלול משפיע על עבודת ה'.

כן.מי האיש? הח"ח!

1. חוויית לימוד כמו כל לימוד.

2. בליווי מורה למחשבת ישראל.

3. לא השפיע כלום - דחיתי מכל וכל את ההידרשות ללימוד, בעיקר כי אין צורך כיום באפולוגטיקה לפילוסופיה הלניסטית ארכאית. ברור שגם עבורי, ככל בית ישראל, ממשה ועד משה לא קם כמשה, אבל זה לא מחייב שאדם יכריח את שכלו במה שמוגדר כשאלות לשכל. אם מבחינתי טוען יטען שאחת ועוד אחת הן שלוש, אז אין לקבל את הדברים. ואם טוען יטען שאפשר שאחת ועוד אחת יהיה שלוש, יידרש כל מבחן מחמיר כדי שיעמדו הדברים. אבל אני באמת לא בדעה שאפשר בקוצר יריעה כזה להסביר את השאלות הסילוגיסטיות, או את מקורותיהן.

כשדחית חלקים בגישהירושלמית:)

זה היה ע"י טענות ספציפיות כלפי הטענות שלו שלא הסתדרו לך?

או בחירה מראש לדחות את הדברים?

אילו הייתי דוחה משהו מראש,מי האיש? הח"ח!

האם הייתי טורח ללמוד אותו בכלל?

אבל אני בהחלט במחשבה שאת ראויה ליותר מתשובה לקונית. שימי לב לציטוט הבא: "אין התפלה נבדלת מכל מוסד או נוהג דתי אחר, שנקבע ע"י ההלכה מתוך דיוניה של תושבע"פ ובתוקף סמכותה של תורה זו". במילים אחרות, אין לצפות כלל מהקב"ה לקבל תפילה, לשמוע תפילה או להתייחס לרמת רצינות או כוונת הלב של המתפלל. כשם שהמקריבים קורבן בבית המקדש השני באמת לא עמדו והמתינו עד שתיפול אש מן השמיים לאכלו. וזה נאמר על התפילה שאחת מברכותיה נחתמת "אתה... שומע תפילה"(!). האם עמדה כזו מתקבלת על הדעת? זו בבירור גישה שכלתנית באופן קיצוני, ואת מוזמנת לבדוק מי אמר את הדברים ומה היו תפיסותיו. אבל משהו מזה להבנתי מצאתי גם במורה הנבוכים. וזה היה קשה מבחינתי עד מאוד.

נשמע כמו מיכאל אברהםאלפיניסטית

זה ליבוביץ?

על הסדר? לא. אבל יצא כמה וכמה פעמיםעברי אנכי

מאוד כנה וחותר לאמת. מברר את הכל והוא מציג גם דעות שהיינו מפחדים להתמודד איתן. והוא מתמודד.

 

אם כי, יש ברמבם גישה מאוד מאוד שכלתנית. מאוד. או את כל התפיסה הקבלית

החל מכך שהוא שולל מציאות של כישופים ושדים. הוא לא אוחז בכלל מענייני קדושת הטבע ולקדש את החומר. ולפעמים זה מאוד "מנמיך" בעיננו.. שהגישה שלנו היא די שונה.

הרב קוק כותב שלעמ"י יש 2 פאות כמו 2 פאות של הראש, בצד אחד הרמבן - שהיה מקובל גדול וכו', ובצד השני הרמבם שהיה שכלתן ופילוסוף. וצריך לזכור את זה.

לכן לדעתי בין היתר לא מלמדים מו"נ כספר יסודי

תגובה קצת שונה...ultracrepidam

הספר הוא ספר עמוק מאד. לא מאד קשה דווקא, וגם לא ספר ארוך מדי (איפשהו באמצע בין הכוזרי והעיקרים)

 

1. חוויה מדהימה. זה ספר ממכר. עומק, רמזים, למידה בכמה ממדים שונים. חיפוש מתמיד ובלתי פוסק. אוצר שמתגלה חלק אחרי חלק. ספר שהוא חידה, ואוצר, ומעביר את הקורא בחוויה עמוקה בלתי נתפסת.

2. עם רב ועם חברותא (צעיר ממני). עם החברותא התקדמתי מהר יותר, אבל הלימוד עם הרב קצת אימן אותי ללימוד הספר ולא רק לימד תוכן. מפרשים - השתמשתי בישנים, כי זה מה שהיה לי. אבל רק במקומות שהרגשתי צורך.

3. המון. הוא נותן חוויה רב-מימדית של תפיסת אלוקות ותפיסת העולם, הוא הופך את תפיסת העולם בצורה שקשה לתאר בכמה שורות.

 

וכמה הערות - לא ברור לי למה אנשים מתייחסים אליו כשכלתן או כספר מסודר. מדובר בספר לא מסודר בהגדרה, ספר על גבול המיסטי, שמשתמש בלוגיקה בתור בסיס רק כדי לבנות על זה קומה שניה.

 

כן, ספר מורה הנבוכים. שכתב הרמב"ם. כן כן, זה. למדת אותו ואתה לא יודע על מה אני מדבר? מוזר, וחבל.

הוא כן מסודר. זה חלק מהבנתו להבין את המהלך ההדרגתיחסדי הים

והכללי.

יש רובד מעבר לשכל וללוגיקה כמו שהרמב"ם כותב בהקדמה, אבל כלי ההבעה של הרמב"ם הם לוגיים, וצריך לתפוס ולהבין בשכל את הרובד הבסיסי הזה.

הוא כותב בהקדמה שהוא יכתוב דברים בסדר הלא-נכוןultracrepidam
שמה הוא מתכוון לראשי פרקים שמתוכם מביניםחסדי הים

מעשה בראשית ומעשה מרכבה.

יש רובד בסיסי של ספר הגות מובנה ומסודר, ובתוך זה מסתתרים ראשי פרקים- רמזים שמובילים להבנת מעשה בראשית ומעשה מרכבה.

ראשי פרקים לא הכוונה הפרקים שלו בספר, אלא הרמזים שמובילים למעשה בראשית ומעשה מרכבה:

"ובארנו אמרם ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, מוסרין לו 'ראשי הפרקים', ולכן אל תבקש ממני כאן אלא 'ראשי הפרקים'. ואפילו אותם 'ראשי הפרקים' אינם במאמר זה לפי סדר, ולא ברציפות, אלא מפוזרים ומעורבים בעניינים אחרים ממה שאני חושב לבאר."

זה ברור שזה הולך על הרמזים למעשה בראשית ומרכבה.

ברור, לא התכוונתי שהתערבב לו הדפיםultracrepidam

יש סדר מסוים בכתיבה. והוא גם כותב ללמוד את הספר לפי הסדר. אבל הוא מצפה ממך ללמוד את כל הפרקים כחלק ממכלול. והוא גם לא מגדיר בצורה מאד ברורה מה המטרה שלו בכל קבוצת פרקים ולמה פתאום הוא מתחיל לעבור לנושא אחר. יש חטיבות שהנושא שלהן ידוע - הגדרות מונחים, תפיסת "המדברים", הוכחת הקדמות, פרקי הנבואה, פרקי המרכבה, השגחה, טעמי מצוות... אבל רק אחרי שאתה קורא אתה מבין את זה. אין כותרות רשמיות לרוב הפרקים, אין הסבר על הפרקים... הוא ממש לא מה שהייתי מצפה מספר "מסודר"

 

מה שהיה חשוב לי להדגיש זה שאני לא רואה אותו כספר שכלתני ומגדיר. הוא הרבה יותר פתוח והרבה יותר מדבר לנפש.

דוגמה לספר מסודר: דרך הultracrepidam

או חובות הלבבות אפשר גם לתאר אותו כך. ובעצם גם אמונות ודעות. אור ה'. ועוד.

יש פרקים, שער נפרד לכל נושא, יש הצגה מסודרת של הנושא, דיון, הוכחות, מסקנות, סגירה.

 

אצל הרמב"ם בעיקר אין כותרות לחטיבות השונות, וגם הסדר של הפרקים אמנם מגיע בסוף למסקנות אבל לא מסודר

הערת אגב,עברי אנכי

אור ה' זה ממש לא מסודר.

הוא מנסה להיות מסודר, אבל יש לו פרקים באורך של 15 פרקים ואפילו יותר..

 

זה לא ממש ספר חוויתי למשתמש כשאתה מנסה לחפש בו משהו..

כמובן הוא גם לא חווייתי לקוראultracrepidam

או יותר נכון החוויה של לקרוא אותו היא לא חיובית במיוחד

הוא ספר מדהים אבל הסגנון שלו הוא בלתי אפשרי

כןטיפות של אור
1. זה עשה לי טוויסט בראש. באופן כללי יש לו חלקים משכנעים ממש. אפילו ההסברים שלו למעשה מרכבה ובראשית מתאימים כמו כפפה ליד. אם לא הייתי יודע שהפיזיקה האריסטוטלית לא נכונה, הייתי בטוח שזה באמת הפירוש שלהם.


2. למדתי עצמאית, מהתרגום של הרב קאפח ושל שוורץ, לפי מה שהיה זמין. פעם בכמה פרקים היה משפט שפתחתי בשבילו מפרשים (הפירוש של הרב אבינר ממש טוב אגב). בשביל להבין את הפרקים של מעשה מרכבה ובראשית פתחתי גם את הספר של קליין ברסלבי - לא הייתי עולה על הפירוש בלעדיה ובלי שוורץ


3. כל ההסתכלות על ההלכה הפכה אצלי לאחרת לגמרי. כשהייתי קטן חינכו אותי על נפש החיים, שכל מעשה שאנחנו עושים בונה ומחריב עולמות עליונים. הדרך בה המורה נבוכים מסביר את המצוות הופך כל מיני חומרות ל...משונות

**ultracrepidam

איזה ספר השתמשת בשביל מעשה בראשית ומעשה מרכבה?

"פירוש הרמב"ם לסיפור בריאת העולם"טיפות של אור
אולי גם השני, "פירוש הרמב"ם לסיפורים על אדם בפרשת בראשית"


לא קראתי אף אחד משניהם בשלמות - הם היו זמינים לי דיגיטלית, וקראתי את הפרקים והקטעים הרלוונטיים

וגם שוורץ בהערות מסביר חלקטיפות של אור

ואחרי שהבנתי את העיקרון אז כבר הסתדרתי איתו בשביל מעשה מרכבה, אם אני זוכר נכון...

תודה על ההפניהultracrepidam

הם לא זמינים לי, ולכן רציתי לדעת לאיזה מהם כדאי להטריח את עצמי ולסקור

עכשיו שמתי לב שניסחתי לא נכוןטיפות של אור

ההסברים של הרמב"ם למעשה בראשית דווקא עובדים גם היום (עם התאמות אולי)

 

הייתי צריך לכתוב: "אפילו ההסברים שלו למעשה מרכבה מתאימים כמו כפפה ליד. אם לא הייתי יודע שהפיזיקה האריסטוטלית לא נכונה, הייתי בטוח שזה באמת הפירוש שלה"

על הסדראש לבנה

בגיל 17 

1. אהבתי את זה שהוא שיטתי ומסדר דברים בראש.

2. עם פירוש הרב קאפח 

3. במהלך הלימוד בו התחלתי לבכות בתפילת 18, מהחוויה של ההרגשה של ה'.

 

יש ספר 'דיבור ומחשבה' שמסכם יפה מאד את מורה הנבוכים, ומשווה לשיטות אחרות, קולח מאד.

יש ספר 'מנופת צוף' שמראה לך כמה מתוחכם מורה נבוכים, מציג בו סתירות שלא שמת לב בכלל.

צריך לדעת שבמספר נקודות הקבלה חולקת על המו"נ

בקשר לשורה האחרונהultracrepidam

בהמון נקודות רמב"ם  דווקא מחדש דברים מתאימים לקבלה. אפשר לומר אפילו שיש יותר דברים שבהם אפשר למצוא התאמה ביניהם מאשר המחלוקות ביניהם

יש לך דוגמאות פשוטות להבנה?אדם כל שהוא
דוגמאאש לבנה

זוהר רל"ו:

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (דברים ו) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד. ע' רַבְרְבָא, ד' אוּף הָכִי. וְסִימָנָא דָּא עֵד. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (שמואל א יב) עֵד יְיָ בָּכֶם. אִשְׁתַּאֲרוּן אַתְוָון ש''מ, מ' פְּתוּחָה. מַאי טַעְמָא לָא סְתִימָא, בְּגִין דְּם' סְתִימָא, מַלְכָּא (ס''א עלמא) עִלָּאָה. מ' פְּתִיחָא, מַלְכָּא (ס''א עלמא) תַּתָּאָה. אַתְוָון אַחֲרָנִין, אִשְׁתָּאֲרוּ א''ח, (משלי כה) כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר כְּתִיב.

> אַשְׁכַּחְנָא בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, כָּל מַאן דִּמְיַיחֵד יִחוּדָא דָּא בְּכָל יוֹמָא, חֶדְוָה זְמִינָא לֵיהּ מִלְּעֵילָּא

 

יש לי מקור עם דוגמאותultracrepidam

בית יעקב - בראשית - לינר, יעקב בן מרדכי יוסף, מאיזביצה, 1814-1878 (page 1 of 527)

לקראת סוף העמוד והלאה לעמודים הבאים

 

כרגע זכורה לי דוגמה מאד מוכרת ופשוטה, שבה משל של מקובלים מסביר את הרמב"ם:

ספר מורה הנבוכים חלק א פרק נט

ונשוב אל השלמת ההערה על דבר ר' חנינא וחכמותיו, לא אמר, משל למלך שהיו לו אלף אלפים דנרי זהב ומקלסין אותו במאה דנרים, שהיה מורה על זה המשל על ששלמיותיו יתעלה יותר שלמות מאלו השלמיות אשר יוחסו לו, רק הם ממינם, ואין הענין כן כמו שבארנו במופת, אבל חכמת זה המשל הוא אמרו דנרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף, להורות שאלו אשר הם אצלנו שלמויות, אין אצלו יתברך ממינם דבר, אלא כולם חסרון בחקו, כמו שבאר ואמר בזה המשל, והלא גנאי הוא לו.

 

כל מי שמכיר את דברי המקובלים, יודע שכסף וזהב הם כנגד חסד וגבורה, כלומר השפעה מול הגבלה. לכן השבח לקב"ה בשלמויות שאנחנו רואים, כלומר באיך שהוא משפיע על העולם, לא יכול לתאר את הקב"ה באמת בגדולה שהיא נמנעת מאיתנו, שהיא ה"זהב".

 

זה נכון גם בפירושו ל"תפוחי זהב במשכיות כסף" בהקדמת הספר.

 

 

דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאראחרונה

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאראחרונה

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

אני הגעתי למסקנהשנונימי

בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.

התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).

אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.

ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.

אין תורה בעולם?טאבי

האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?

ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.

פעם ביקשו מרבי נחמן לומר תורהשנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 12:04

אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".

התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.

דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.

דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.

רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.

ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.

רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.

התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.

על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.

ועוד אמר רבי נחמן -

"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",

"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",

מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.

ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.

אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]

וואי, כמה טוב שהארת לי האור. מעתה אדעדורש טוב לעמי

להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)

מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.

אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.

כל אחד מפרש על פי עוונותיושנונימי

אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?

אולי אצלך השיגעון גדלות?

ואולי רק אתה מחלה חולפת?

יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?

אז אתה מדבר על חסידיו?

אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,

ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.

ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.

אני חושב שמתגבותך ניכר שלצערי צדקתי...דורש טוב לעמי

למה שאתה מסיק שיש לי משהו נגד רבי נחמן?דורש טוב לעמי

גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.

אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.

לאן אתה מכוון? ומה אתה רוצה?שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20

עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12

אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.

אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.

אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -

אז הוא יעקם את התורה כרצונו.

לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.

וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.

ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,

הרמב"ם!

רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?

וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,

וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.

רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.

משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:

רבי שמעון בר יוחאי

^

הארי

^

הבעל שם טוב

^

רבי נחמן

^

המלך המשיח

רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,

וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.

לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.

וואי, עם טיעוניך המנומקים, איך אפשר שלא להתשכנע?דורש טוב לעמי

לשאלותיך:

- אני מכוון לאמת.

- ורוצה לעשות את רצון ה'.

ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת

'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.

בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.

'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.

אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).

אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.

בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...

אגב דע לך שאתה עושה עבודה גרועה בלשווקדורש טוב לעמי

את תורת רבי נחמן זצ"ל.

במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?

במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -

(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).

אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...

מעט מן המעטשנונימי
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:32

הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.

אבל זו לא דרך האמת!

דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.

תפילה תפילה תפילה.

התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----

ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.

והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.

ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?

אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.

ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.

אם היה לי ספק כלשהו האם שגיתי לגביך - הוא נעלםדורש טוב לעמי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 19:41

@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----

אז שיבוא הרב שלך ויגיד שהוא צדיק שלם ללא חטאשנונימי

צדיק שמעיד על עצמו שהוא נקי לגמרישנונימי

..טיפות של אור

תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי

אם כל הגוים יתגיירו, אז:קעלעברימבאר

א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?

ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?

ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"

ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".

ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא

ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב

אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.

רוב הקושיות לא קשות מאדדורש טוב לעמי

אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב

"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"

אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.

קח בשבילךשנונימי

1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."

  1. "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."

  2. "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."

  3. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

איפה כתוב שכולם יתגיירו?דורש טוב לעמי

ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?

חז"ל ידעו שיבוא משיח ויחזיר כולם לה'שנונימי

יחזיר כולם לה' זה לא יגייר אותם.קעלעברימבאר

חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.

גיור זה מילה טבילה ובית דין.

אין מקבלים גרים לעתיד לבוא

בפסוק 4 שציטטתישנונימי

"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."

אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:

היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'

זה לא גיור. זה הליכה ב7 מצוות בני נחקעלעברימבאר

כל הפסוקים שהבאת אומרים שכל הגוים יאמינו בה'קעלעברימבאר

יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.

איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.

ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?

"כי אתם המעט מכל העמים"קעלעברימבאר

ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.

גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.

אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.

ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.

משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.

"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"

ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד

ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו

ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"

הנה ג. זכריה ח כגדורש טוב לעמי

כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם

נלכה עמכם לשמוע דברי אלוקים. לא נלכה להתגיירקעלעברימבאר

"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"

מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה

אבל הכל יהיה על ידי משיח צדקינו - זה כמו רבי נחמןשנונימי

לפי הקבלה לא הגיוני שכולם יתגיירו, כי לפיקעלעברימבאר

הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.

לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.

וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.

הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים

כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה

גם בחב"ד אומרים רעיון דומהדורש טוב לעמי

כי זה על פי הקבלהקעלעברימבאר

אגב, מ"נלוו גוים רבים אל ה" ראיה שלא כולם יתגיירו.קעלעברימבאר

אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"

אם זה החלק בתורה שמחיה אותך - תדבק בו.קעלעברימבאר

אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים

רק מהשם אתה מבין שזה טעותחזק וברוך

ספרים מאוקריינה שבגולה.

גם הגמרא נכתבה בגולהקעלעברימבאראחרונה