כי לפעמים באמת יש דברים רלוונטיים.

אני לא יודעת למה גברת X לא רלוונטית - אבל אולי סיבה א שנתת כבר לא רלוונטית? או אולי לגברת Y השתנה משהו?

לא יודעת כמה זמן עבר מהקשרים, אבל אם מדובר במשהו מסוים שיכול להשתנות - אולי הוא השתנה?

מעבר לזה,

אני מאמינה שבכל זוגיות יהיו פערים, ושבעצם המשמעות של זוגיות זה לגשר על הפערים האלה.

ב"ה יש הרבה נשים טובות ומדהימות בעולם, הרבה נשים פוטנציאליות לבנות איתן קשר. אני מאמינה שמבחינה עקרונית, אתה יכול לעשות את זה גם עם X וגם עם Y - ובעצם בחירה שלך (באחת מהן או אולי ב-Z) היא מה שתקבע את הזוגיות שלך. 

אני לא מרגישה שאני מבינה מספיק מהם הדברים המשמעותיים לחיי נישואין (ואפילו פתחתי על זה שרשור פעם), בעיקר בגלל שלא חוויתי חיי נישואין. לכן אני חושבת שנכון להתייעץ בעולם האמיתי עם מישהו שיש לו ניסיון חיים - או עם איש מקצוע. מישהו שייתן לך כלים להתמודד עם ההתלבטות הזאת.

אני מסכים שבכל זוגיות יהיו פערים, ושנגשר עליהם בע"ה. ושיש הרבה נשים פוטנציאליות והבחירה שלי היא מה שתקבע בסופו של דבר.

אבל, יש לי שתי הסתייגויות:

א'- אני מרגיש שהבעיה היא שהפער כאן הוא כזה שבו אני בהכרח מוותר על משהו במידה שהיא משמעותית.

גם כשאני מוותר על משהו, זה עדין נכון שהבחירה שלי היא מה שתקבע בסופו של דבר.  אבל בחירה עשויה בהחלט לכלול גם ויתור.

האם אני מעוניין לוותר? 

(על משהו שאני אפילו לא בטוח מהו. כמו שכתבת בקטע בסוף - אין לי באמת את הכלים להעריך כמו שצריך את משמעות הוויתור הזה...)

ומפחידה אותי גם המחשבה שאם אוותר אני עשוי בשלב כזה או אחר להצטער (או להתחרט) על הוויתור הזה...

ב'- זה נכון שבחירה בסופו של דבר תקבע את הזוגיות, אבל המשמעות העמוקה של מה שאת אומרת כאן זה שהזוגיות היא עבודה ולא רק התאמה טבעית,

אבל יש עבודה שהיא קלה יותר ויש עבודה שהיא קשה יותר. 

ולפעמים אתה לא מעוניין באתגרים גדולים, במיוחד במקום שבו המחיר של קושי בעמידה באתגר הוא משמעותי (לאו דווקא גירושין, יש גם הרבה לפני זה), ובמקום שאתה יודע שזה אתגר שאתה לא רוצה להגיע למצב שאתה מחליט לוותר עליו אי פעם (מה שקשור גם לסעיף הראשון דלעיל).

האמת שבשני המקרים התייעצתי לפני שנפרדנו. 

עם אחת מהן (השניה שכתבתי עליה) זה אפילו האדם שהתייעצתי איתו שגרם לי להכריע. 

(בניגוד לראשונה ששם מי שהתייעצתי איתו דווקא ניסה לעודד אותי לתת צ'אנס ובשלב מסוים הרגשתי שזה לא בשבילי.)

תמיד אפשר לחשוב שוב, ולהתייעץ שוב. האם זה פותר את כל הספקות? אני לא יודע. 

וכמובן - הם לא אני. הם יכולים לעזור לי לראות טוב יותר את השבילים שלי, אבל בסוף זה השבילים שלי ורק אני רואה אותם.

אבל, לדעתי, בבחירת בן זוג, חשוב שזה יהיה ויתור אמיתי ולא התפשרות.

כלומר - באופן מודע להגיד - אני מחליט שהדבר הספציפי הזה פחות חשוב ועקרוני לי מאשר מה שחשבתי לפני זה, ולכן זו בחירה טובה. (בניגוד ללהגיד - אני מתפשר על משהו שעדיין חשוב ועקרוני לי). בעיני, בלי שינוי פנימי אצלי בסדרי העדיפויות - לא נכון לבחור כך, והסכנה לפזילה לצדדים גדולה יותר.

מי מאיתנו מעוניין באתגרים גדולים? אנחנו הרי מתפללים כל יום לא להגיע לידי ניסיון...

אבל -

כל זוגיות היא אתגר. לדעתי, אין איך להעריך כמה קל \ קשה יהיה הקשר - ויותר מזה, קשר הוא לא בינארי, יש בו עליות ומורדות.

אולי שווה להתייעץ עם יותר מאדם אחד (ואולי גם כדאי בצורה זוגית?). ברור שהם לא אמורים להחליט בשבילך, אלא לעזור לך לעצב את נקודת המבט שלך.

האם אי פעם כל הספקות שלנו יותרו?

לא נראה לי.

אני חושבת שבעצם בחירת בן זוג יש סוג של הימור, כי אין לנו שום דרך לדעת איך החיים יתגלגלו - מה יקרה בעולם, ומה יקרה לנו יחד ולחוד.

ואף אחד לא יכול להגיד לך אם צדקת או טעית בבחירות שאתה עושה.

(לגבי מה ש @נפש חיה. כתבה - אני גם מכירה כמה זוגות כאלו, שיצאו בעבר, נפרדו וכעבור תקופה משמעותית ניסו שוב - חלק נישאו וחלק לא. אם אתה מכיר מישהו כזה - בדגש על מישהו שלא עבד לו גם בפעם השנייה - אותי עניין לשמוע על החוויה. אולי יעניין אותך לדבר איתו על זה.)

אני מרגישה רוח קצת פסימית שיוצאת מדבריי, אז אני רוצה להבהיר:

בעיני, בחירת בן זוג היא אחת מההחלטות הכי גדולות וחשובות שאנחנו מקבלים בחיים.

רוב האנשים הם טובים וחפצים להיטיב, והבחירה שלנו ככל הנראה תהיה בבן אדם טוב.

גם אנשים שיש להם ספקות והתלבטויות - כאשר הם מגיעים להחלטה להתחתן - כשזה הופך להיות משהו אמיתי ומחייב - יכולה לצמוח מזה זוגיות נפלאה.

ומלבד מה שזה עזר לי קצת יותר לסדר את המחשבות וגם לפרוק מטען, היה איזה משהו שהוא אמר לי בסוף שגורם לי לחשוב שאולי אני צריך באמת לעצב מחדש את איך שאני תופס את הזוגיות ואת הציפיות שלי ביחס לזה. (מה שבעצם עשוי להיות נכון גם בלי קשר לפלונית או אלמונית.)

וגם החלטתי להתייעץ עם מי ששידך לי את אחת מהן, שהוא גם אדם שאני מעריך בלי קשר.

וברור שאני לא אוותר על משהו אם אני מרגיש שאני לא מוכן באמת לוותר על זה. אבל עדין כשמדובר בדבר גדול, זה מפחיד יותר. אני לא באמת מבין את המשמעות של זה. וגם זה נותן יותר מקום למחשבה שאולי עדיף לחפש מישהי אחרת שאצלה זה לא יהיה ככה...

חלק ממה שקשה לי כל כך בהתלבטות הזו, זה העוצמה של הצדדים. זה לא משהו שהוא סתם בינוני, ואני מתלבט אם זה בינוני אבל סבבה, או בינוני ואני מוותר. זה מצד אחד ממש משהו מיוחד בעיני, ומצד שני - יש לי חשש משמעותי שמשהו יחסר לי. 

ותודה על החלק בסוף, באמת משמעותי ונותן מבט חיובי יותר!

עם אחת מהן יצאתי פעמיים (יצאנו תקופה ונפרדנו, אחרי יותר משנה החלטתי לנסות לתת לזה צ'אנס שוב). זה התקדם בפעם השניה הרבה יותר, ולא נפל בדיוק על אותו דבר, אם כי זה כן היה קשור לאותן תכונות.

(אם ממש מעניין אותך לשאול משהו בנידון את מוזמנת. אבל בפרטי. אני לא מתכוון לפרט כאן על זה. אני כן יכול לומר שאני לא מצטער שניסיתי.)

מה שמעניין אותי לגבי סיבוב שני עם אותו אדם זה לדבר על מה השתנה בין סבב א לסבב ב.

כמובן שלא מבקשת שתפרט על זה כאן...

יצא לי לדבר על זה עם כמה חברות שונות.

באופן כללי,

אני מאמינה שאם מחליטים לנסות שוב, זה אומר שהיה שינוי באחד מהדברים הבאים: 

א. בי

ב. בצד השני

ג. משהו משמעותי השתנה במציאות

ולכן אני חושבת שכל מי שרוצה לנסות שוב קשר מהעבר, צריך לפנות עם איזשהו הסבר - למה לנסות שוב? מה השתנה בין אז שהוחלט להיפרד (לא משנה אם זה היה הדדי או מצד אחד) לבין עכשיו?

ואז הצד השני עושה את השיקולים שלו ומחליט האם הוא מוכן ג"כ לנסות.

ולדעתי, רוב האנשים לא מצטערים על הפעם השנייה - גם אם לא התחתנו - וגם רואים הבדל משמעותי מהפעם הראשונה (במיוחד אם עבר פרק זמן משמעותי).

ומעניין אותי לשמוע אם הדברים שהפריעו בסבב א היו בסבב ב? מה היה הדבר שהשתנה, למה הוחלט לנסות שוב? איך הקשר עצמו היה שונה מהפעם הראשונה? וכו'.

אני חושב שחלק מהשאלה היא למה את קוראת שינוי

אני אציין כאן משהו נוסף, שלדעתי יש משהו בעייתי בכל העולם של הדייטים שבאים בשידוך ולא מהיכרות אישית.

שבשידוכים זה תמיד כן או לא. אין משהו באמצע. וכל זה בתוך קשר שהוא בסך הכל די קצר ועדין אין איזשהו חיבור עמוק ואיכותי.

וממילא הרבה פעמים דברים נקטעים בגלל חוסר הבנה מסוים, או משהו שאחד הצדדים היה צריך לעבור תהליך בשביל לעכל אותו.

אני לא יודע כמה מהשידוכים יורדים בגלל זה, אבל ברור לי שלא מעט כל כך.

לכן כשמדברים על שינוי, אני מרגיש שלפעמים השינוי הוא משהו במוכנות להכיל (או לפחות לנסות להכיל, מתוך מודעות לסימני השאלה ולאתגרים האפשריים) משהו שלא ציפיתי לו, או שהאינסטינקט הראשוני שלי היה לדחות אותו (וכמו שכבר הדגשתי - כשאני מדבר על האינסטינקט הראשוני אני לא מדבר על תחושת בטן של חמש דקות אחרי פגישה. זה יכול להיות גם שיקול דעת של פרק זמן ממושך וכמה פגישות בתוכו).

בפועל במקרה הספציפי שאני מדבר עליו גם היה איזשהו שינוי בה (שלא ידעתי עליו ולא בניתי עליו מראש), אבל אני לא בטוח בכלל שזה היה הדבר המהותי שעזר לקשר לצמוח הרבה מעבר. אני כן חושב שעצם הניסיון המחודש הביא לתקשורת פתוחה וטובה יותר.

אני חושב שחלק מהסיבה שאני לא מצטער על זה, קשורה גם לעובדה שבעצם לא היה כאן משהו חדש, אלא מיצוי טוב יותר של משהו שנקטע באמצע כביכול בגלל קושי להכיל מציאות מסוימת. (אם כי אני לא יודע איך היא חוותה את זה. ואני מניח שזה גם כן חלק מהמדד למחיר של הניסיון הזה.)

(אגב, השרשור השכן של ההיא עם האברך, זה דוגמא מצוינת לאיך חוסר הבנה, התבטאות לא מוצלחת, וכדו', מפילים שידוך...

ורואים את זה שם על שני הצדדים - הבחורה שהצורה שהוא הגיב הפריעה לה, וגם לצד השני יש שם תגובות של אנשים שאומרים שהיו מורידים על דבר כזה, וזה סתם כי הם לא ידעו למה היא מתכוונת ומה בדיוק היא רוצה...)

הייתי רוצה להגיד שהמסר מזה הוא להיזהר יותר לפני שמחליטים לפסול, אבל קשה לי לומר את זה, כי אני יודע עד כמה היה לי קשה בזמנו, לפעמים לוקח לנו זמן לעכל משהו חדש ומורכב ולהפוך אותו מקושי מרתיע לאתגר שאנחנו מוכנים לקבל, או אפילו משהו שאנחנו מעריכים שאנחנו יכולים להכיל בשמחה.

אני לא יודע אם וכמה אנשים יסכימו על מה שכתבתי כאן. אני מבין את המחשבה שלנסות מחדש בלי להגדיר משהו שהשתנה זה מגוחך. וגם אני אומר את זה לעצמי, כמו שתיארתי קצת בהודעה הפותחת. ואף על פי כן.

לפעמים שווה לתת הזדמנות למשהו גם אם יש לנו הרבה מחשבות ששוללות את זה. מה הסיכוי? לא יודע. 

(אני לא אומר פה שהחלטתי לנסות. ולא מנסה לדחוף אף אחד לדבר כזה. אבל גם לא חושב שצריך כל הזמן לחשוש ולהקשיב לכל מחשבה מבטלת שיש לנו בראש.)

(נכון שזה כן או לא - אבל תחשוב מה קורה אם זה לא, ולחברה הכי טובה שלי זה כן? או לבתדודה שלי?)

מסכימה איתך לחלוטין שהשינוי יכול להיות המסוגלות להכיל. או שעיכלת משהו מסוים.

הרי אני היום זו לא אותה אני מלפני שנה. השאלה שאני שואלת את עצמי זה - בהקשר לקשר ספציפי - האם הפן הזה של "אני" עבר שינוי בזמן הזה. ואני מסכימה איתך שזה לא חייב להיות משהו ספציפי, משהו כמותני שהשתנה - זה יכול להיות גם שאני היום במקום נפשי אחר שמאפשר לי לשקול שוב את הדברים.

אני חושבת שרוב הקשרים שלנו הם לא באמת ממוצים, ושבמקרים רבים ממהרים לפסול (ואני לא מחריגה את עצמי).

ולדעתי, 

יש אנשים שמעדיפים להכיר אנשים חדשים מאשר לנסות לחזור לקשרי עבר. מעדיפים להמר על בלתי ידוע ובלתי מוכר, מאשר לעבוד עם המוכר והידוע.

ומסכימה גם שהבסיס לקשר טוב הוא תקשורת טובה. (ואולי, אולי, יש מקום לעשות את ההתלבטות הזאת מול אחת מהן, ולשמוע גם את הצד שלה?)

מאחלת לך שתצליח לקבל החלטה מתוך שמחה, שתהיה שלם איתה.

אני לא בטוח לגבי מה שכתבת בסוגריים. 

בעיקרון רציתי רק לומר שאני מעריך שבמקום שההיכרות היא מעבר לדייטים, אז יש אופציה לעבור תהליך עמוק בצורה טובה יותר לפעמים (זו לפחות ההערכה שלי).

אפשר לחוות עליות וירידות בקשר, כולל ירידות שכוללות הפסקה מוחלטת, ולא לאבד את זה לגמרי.

אני לא אומר פה שאני חושב שהדרך של השידוכים היא לא טובה או משהו כזה, ולא חושב שיש לי דרך טובה יותר. 

רק מנסה להצביע על הנקודה שבה מתחילה הבעיה שהעליתי.

היה לי נקודה שלא רציתי בבחור מסויים

אחרי כמה שנים רצה הגורל ושוב פגשתי בו

והתחבטתי בפעם השנייה בגלל אותה נקודה ...

בסוף התחתנתי עם אותו בחור כי הבנתי שבפועל הנקודה שבגללה התלבטתי זה מה שיהיה לי טוב.

הקשר, והיום אתה יודע שזה דבר שמבחינתך אפשר להתפשר עליו, אפשר לנסות.. אבל אם זה עדיין נקודה ממש חשובה בעיניך, אז אל תחזור לשם.. 

א' - אני אמנם זוכר בדיוק את הנקודה, אבל הרבה פעמים אתה מבין בדיעבד (או לא רק בדיעבד) שלא מיצית את הבירור כמה זה ככה, וכמה זה מפריע לי.

ולפעמים במחשבה שניה, או רביעית, אז אני אומר לעצמי שנכון שזה הפריע לי, אבל אם היא ממש בחורה טובה וממש מצאה חן בעיני, אז אולי סתם הגזמתי או שקצת נבהלתי מהפער שמצאתי ולא שמתי דברים בפרופורציות נכונות.

ב' - זו נקודה שחשובה בעיני (או לפחות ככה חשבתי עד לפני שנכנסו לי כל המחשבות האלה). אבל מה הפרופורציות שאני נותן או צריך לתת לזה? על השאלה הזו קשה לי יותר לענות.

אוקיי אם אתה עושה בירור עם עצמך ורואה שסה"כ התחברת חוץ מהנקודה הזאת, אולי אפשר לנסות לפנות שוב למי שהכיר לך אותה

והאם אתה יודע לענות על מה אתה צריך (*) בזוגיות?

אולי הוואקום בניהם ייתן לך תשובה לגבי בנות עבר. 

ומצטרפת לאמירות הקודמות בשרשור על הבנת המטרה שלשמה אתה רוצה לתת שוב צ'אנס. 

(*) הכוכבית במקומה כי בשלב זה אתה יכול להניח, אתה לא באמת באמת יודע מה אתה צריך. הכוונה שלי היא יותר לתכונות או דברים אצל הצד השני שלא בהכרח רצית או דמיינת אבל בפועל אתה רואה שעושים לך טוב ברמות שונות. 

תצליח בדרך.

כשאת כותבת על "הוואקום ביניהם".

כן, יש לי ציור מסוים של מה אני רוצה בזוגיות.

אבל הוא ציור די בסיסי. קשה מאד להיכנס לרזולוציות עדינות.

אחת מהן ממש עונה במכלול על מה שאני מחפש (אבל...), השניה בבירור לא (אבל זה שהיא לא מה שאני מחפש, לא בהכרח אומר שזה לא יהיה לי טוב).

(השניה היא זו שחבר שלי אמר שנשמע שיש לי 'קראש' עליה. האמת שאני מעריך אותה מאד, ובאמת מפרגן לה ממש, והיא מוצאת חן בעיני בסה"כ. אבל זה לא סגנון האישיות שאני מחפש באופן טבעי. אציין שכשנפגשנו אז זה עוד לפני שידעתי להצביע על התכונה המסוימת (שחסרה לה קצת) כתכונה שחשובה לי ושאותה אני מחפש.

למעשה, היא גם זו שאני חושב לגביה יותר ברצינות על האופציה לנסות שוב.)

מה אני צריך בזוגיות? זו שאלה טובה, ואני חושב שבשתיהן יש את זה.

ודווקא בזו שאמרתי שהיא לא מה שאני מחפש, אני מרגיש קצת יותר רגוע בהקשר של ה"צריך".

לגבי ההצטרפות לאמירה על הבנת המטרה שלשמה אני רוצה לתת צ'אנס,

אני מניח שזה אחרי שקראת את מה שכתבתי על זה לעיל.

ואני מבין שאתן קצת מערערות על המחשבה שזה יצליח למרות שאני לא רואה משהו ממשי שהשתנה.

(או שלא? אני מבין לא נכון?)

אני לא יודע אם יש לי הרבה מה לומר מעבר למה שכבר אמרתי.

אני מבין אתכן, והאמת שהאמירות שלכן קצת גורמות לי להירתע מזה יותר.

אבל למה בעצם אם שום דבר לא השתנה זה הזוי כל כך לנסות שוב? אולי החיבור כן יכול להיות משמעותי וחזק יותר, והמשקל של הדברים שהפריעו יתגמד לעומת זה?

(האמת שממש חשבתי לפרט פה טיפה יותר בניסיון להסביר את עצמי והחלטתי שלא.

אני כן רוצה לומר שבסופו של דבר אני מכיר את הסיפור קצת יותר, עם כל הצדדים והמורכבויות שלו)

גם אם היית מתאר לפרטי פרטים ( אל תעשה את זה, ערוץ 7 זה לא המקום לאנונימיות מלאה- לך מגיעה פרטיות וגם לבנות שעלולות לזהות את עצמן ו/או את חברותיהן) עדין יש פער לסיפור שמספרים לבין מה שקורה בפועל לאדם שחי את הסיפור . 

אני מקווה שמה שנכתב לך לאורך כל השרשור יעורר אותך למחשבה ויגרום לך להבין בעצמך מה אתה בוחר. 

אמסרר לך דוגמא לגבי הוואקום. 

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה