כי לפעמים באמת יש דברים רלוונטיים.

אני לא יודעת למה גברת X לא רלוונטית - אבל אולי סיבה א שנתת כבר לא רלוונטית? או אולי לגברת Y השתנה משהו?

לא יודעת כמה זמן עבר מהקשרים, אבל אם מדובר במשהו מסוים שיכול להשתנות - אולי הוא השתנה?

מעבר לזה,

אני מאמינה שבכל זוגיות יהיו פערים, ושבעצם המשמעות של זוגיות זה לגשר על הפערים האלה.

ב"ה יש הרבה נשים טובות ומדהימות בעולם, הרבה נשים פוטנציאליות לבנות איתן קשר. אני מאמינה שמבחינה עקרונית, אתה יכול לעשות את זה גם עם X וגם עם Y - ובעצם בחירה שלך (באחת מהן או אולי ב-Z) היא מה שתקבע את הזוגיות שלך. 

אני לא מרגישה שאני מבינה מספיק מהם הדברים המשמעותיים לחיי נישואין (ואפילו פתחתי על זה שרשור פעם), בעיקר בגלל שלא חוויתי חיי נישואין. לכן אני חושבת שנכון להתייעץ בעולם האמיתי עם מישהו שיש לו ניסיון חיים - או עם איש מקצוע. מישהו שייתן לך כלים להתמודד עם ההתלבטות הזאת.

אני מסכים שבכל זוגיות יהיו פערים, ושנגשר עליהם בע"ה. ושיש הרבה נשים פוטנציאליות והבחירה שלי היא מה שתקבע בסופו של דבר.

אבל, יש לי שתי הסתייגויות:

א'- אני מרגיש שהבעיה היא שהפער כאן הוא כזה שבו אני בהכרח מוותר על משהו במידה שהיא משמעותית.

גם כשאני מוותר על משהו, זה עדין נכון שהבחירה שלי היא מה שתקבע בסופו של דבר.  אבל בחירה עשויה בהחלט לכלול גם ויתור.

האם אני מעוניין לוותר? 

(על משהו שאני אפילו לא בטוח מהו. כמו שכתבת בקטע בסוף - אין לי באמת את הכלים להעריך כמו שצריך את משמעות הוויתור הזה...)

ומפחידה אותי גם המחשבה שאם אוותר אני עשוי בשלב כזה או אחר להצטער (או להתחרט) על הוויתור הזה...

ב'- זה נכון שבחירה בסופו של דבר תקבע את הזוגיות, אבל המשמעות העמוקה של מה שאת אומרת כאן זה שהזוגיות היא עבודה ולא רק התאמה טבעית,

אבל יש עבודה שהיא קלה יותר ויש עבודה שהיא קשה יותר. 

ולפעמים אתה לא מעוניין באתגרים גדולים, במיוחד במקום שבו המחיר של קושי בעמידה באתגר הוא משמעותי (לאו דווקא גירושין, יש גם הרבה לפני זה), ובמקום שאתה יודע שזה אתגר שאתה לא רוצה להגיע למצב שאתה מחליט לוותר עליו אי פעם (מה שקשור גם לסעיף הראשון דלעיל).

האמת שבשני המקרים התייעצתי לפני שנפרדנו. 

עם אחת מהן (השניה שכתבתי עליה) זה אפילו האדם שהתייעצתי איתו שגרם לי להכריע. 

(בניגוד לראשונה ששם מי שהתייעצתי איתו דווקא ניסה לעודד אותי לתת צ'אנס ובשלב מסוים הרגשתי שזה לא בשבילי.)

תמיד אפשר לחשוב שוב, ולהתייעץ שוב. האם זה פותר את כל הספקות? אני לא יודע. 

וכמובן - הם לא אני. הם יכולים לעזור לי לראות טוב יותר את השבילים שלי, אבל בסוף זה השבילים שלי ורק אני רואה אותם.

אבל, לדעתי, בבחירת בן זוג, חשוב שזה יהיה ויתור אמיתי ולא התפשרות.

כלומר - באופן מודע להגיד - אני מחליט שהדבר הספציפי הזה פחות חשוב ועקרוני לי מאשר מה שחשבתי לפני זה, ולכן זו בחירה טובה. (בניגוד ללהגיד - אני מתפשר על משהו שעדיין חשוב ועקרוני לי). בעיני, בלי שינוי פנימי אצלי בסדרי העדיפויות - לא נכון לבחור כך, והסכנה לפזילה לצדדים גדולה יותר.

מי מאיתנו מעוניין באתגרים גדולים? אנחנו הרי מתפללים כל יום לא להגיע לידי ניסיון...

אבל -

כל זוגיות היא אתגר. לדעתי, אין איך להעריך כמה קל \ קשה יהיה הקשר - ויותר מזה, קשר הוא לא בינארי, יש בו עליות ומורדות.

אולי שווה להתייעץ עם יותר מאדם אחד (ואולי גם כדאי בצורה זוגית?). ברור שהם לא אמורים להחליט בשבילך, אלא לעזור לך לעצב את נקודת המבט שלך.

האם אי פעם כל הספקות שלנו יותרו?

לא נראה לי.

אני חושבת שבעצם בחירת בן זוג יש סוג של הימור, כי אין לנו שום דרך לדעת איך החיים יתגלגלו - מה יקרה בעולם, ומה יקרה לנו יחד ולחוד.

ואף אחד לא יכול להגיד לך אם צדקת או טעית בבחירות שאתה עושה.

(לגבי מה ש @נפש חיה. כתבה - אני גם מכירה כמה זוגות כאלו, שיצאו בעבר, נפרדו וכעבור תקופה משמעותית ניסו שוב - חלק נישאו וחלק לא. אם אתה מכיר מישהו כזה - בדגש על מישהו שלא עבד לו גם בפעם השנייה - אותי עניין לשמוע על החוויה. אולי יעניין אותך לדבר איתו על זה.)

אני מרגישה רוח קצת פסימית שיוצאת מדבריי, אז אני רוצה להבהיר:

בעיני, בחירת בן זוג היא אחת מההחלטות הכי גדולות וחשובות שאנחנו מקבלים בחיים.

רוב האנשים הם טובים וחפצים להיטיב, והבחירה שלנו ככל הנראה תהיה בבן אדם טוב.

גם אנשים שיש להם ספקות והתלבטויות - כאשר הם מגיעים להחלטה להתחתן - כשזה הופך להיות משהו אמיתי ומחייב - יכולה לצמוח מזה זוגיות נפלאה.

ומלבד מה שזה עזר לי קצת יותר לסדר את המחשבות וגם לפרוק מטען, היה איזה משהו שהוא אמר לי בסוף שגורם לי לחשוב שאולי אני צריך באמת לעצב מחדש את איך שאני תופס את הזוגיות ואת הציפיות שלי ביחס לזה. (מה שבעצם עשוי להיות נכון גם בלי קשר לפלונית או אלמונית.)

וגם החלטתי להתייעץ עם מי ששידך לי את אחת מהן, שהוא גם אדם שאני מעריך בלי קשר.

וברור שאני לא אוותר על משהו אם אני מרגיש שאני לא מוכן באמת לוותר על זה. אבל עדין כשמדובר בדבר גדול, זה מפחיד יותר. אני לא באמת מבין את המשמעות של זה. וגם זה נותן יותר מקום למחשבה שאולי עדיף לחפש מישהי אחרת שאצלה זה לא יהיה ככה...

חלק ממה שקשה לי כל כך בהתלבטות הזו, זה העוצמה של הצדדים. זה לא משהו שהוא סתם בינוני, ואני מתלבט אם זה בינוני אבל סבבה, או בינוני ואני מוותר. זה מצד אחד ממש משהו מיוחד בעיני, ומצד שני - יש לי חשש משמעותי שמשהו יחסר לי. 

ותודה על החלק בסוף, באמת משמעותי ונותן מבט חיובי יותר!

עם אחת מהן יצאתי פעמיים (יצאנו תקופה ונפרדנו, אחרי יותר משנה החלטתי לנסות לתת לזה צ'אנס שוב). זה התקדם בפעם השניה הרבה יותר, ולא נפל בדיוק על אותו דבר, אם כי זה כן היה קשור לאותן תכונות.

(אם ממש מעניין אותך לשאול משהו בנידון את מוזמנת. אבל בפרטי. אני לא מתכוון לפרט כאן על זה. אני כן יכול לומר שאני לא מצטער שניסיתי.)

מה שמעניין אותי לגבי סיבוב שני עם אותו אדם זה לדבר על מה השתנה בין סבב א לסבב ב.

כמובן שלא מבקשת שתפרט על זה כאן...

יצא לי לדבר על זה עם כמה חברות שונות.

באופן כללי,

אני מאמינה שאם מחליטים לנסות שוב, זה אומר שהיה שינוי באחד מהדברים הבאים: 

א. בי

ב. בצד השני

ג. משהו משמעותי השתנה במציאות

ולכן אני חושבת שכל מי שרוצה לנסות שוב קשר מהעבר, צריך לפנות עם איזשהו הסבר - למה לנסות שוב? מה השתנה בין אז שהוחלט להיפרד (לא משנה אם זה היה הדדי או מצד אחד) לבין עכשיו?

ואז הצד השני עושה את השיקולים שלו ומחליט האם הוא מוכן ג"כ לנסות.

ולדעתי, רוב האנשים לא מצטערים על הפעם השנייה - גם אם לא התחתנו - וגם רואים הבדל משמעותי מהפעם הראשונה (במיוחד אם עבר פרק זמן משמעותי).

ומעניין אותי לשמוע אם הדברים שהפריעו בסבב א היו בסבב ב? מה היה הדבר שהשתנה, למה הוחלט לנסות שוב? איך הקשר עצמו היה שונה מהפעם הראשונה? וכו'.

אני חושב שחלק מהשאלה היא למה את קוראת שינוי

אני אציין כאן משהו נוסף, שלדעתי יש משהו בעייתי בכל העולם של הדייטים שבאים בשידוך ולא מהיכרות אישית.

שבשידוכים זה תמיד כן או לא. אין משהו באמצע. וכל זה בתוך קשר שהוא בסך הכל די קצר ועדין אין איזשהו חיבור עמוק ואיכותי.

וממילא הרבה פעמים דברים נקטעים בגלל חוסר הבנה מסוים, או משהו שאחד הצדדים היה צריך לעבור תהליך בשביל לעכל אותו.

אני לא יודע כמה מהשידוכים יורדים בגלל זה, אבל ברור לי שלא מעט כל כך.

לכן כשמדברים על שינוי, אני מרגיש שלפעמים השינוי הוא משהו במוכנות להכיל (או לפחות לנסות להכיל, מתוך מודעות לסימני השאלה ולאתגרים האפשריים) משהו שלא ציפיתי לו, או שהאינסטינקט הראשוני שלי היה לדחות אותו (וכמו שכבר הדגשתי - כשאני מדבר על האינסטינקט הראשוני אני לא מדבר על תחושת בטן של חמש דקות אחרי פגישה. זה יכול להיות גם שיקול דעת של פרק זמן ממושך וכמה פגישות בתוכו).

בפועל במקרה הספציפי שאני מדבר עליו גם היה איזשהו שינוי בה (שלא ידעתי עליו ולא בניתי עליו מראש), אבל אני לא בטוח בכלל שזה היה הדבר המהותי שעזר לקשר לצמוח הרבה מעבר. אני כן חושב שעצם הניסיון המחודש הביא לתקשורת פתוחה וטובה יותר.

אני חושב שחלק מהסיבה שאני לא מצטער על זה, קשורה גם לעובדה שבעצם לא היה כאן משהו חדש, אלא מיצוי טוב יותר של משהו שנקטע באמצע כביכול בגלל קושי להכיל מציאות מסוימת. (אם כי אני לא יודע איך היא חוותה את זה. ואני מניח שזה גם כן חלק מהמדד למחיר של הניסיון הזה.)

(אגב, השרשור השכן של ההיא עם האברך, זה דוגמא מצוינת לאיך חוסר הבנה, התבטאות לא מוצלחת, וכדו', מפילים שידוך...

ורואים את זה שם על שני הצדדים - הבחורה שהצורה שהוא הגיב הפריעה לה, וגם לצד השני יש שם תגובות של אנשים שאומרים שהיו מורידים על דבר כזה, וזה סתם כי הם לא ידעו למה היא מתכוונת ומה בדיוק היא רוצה...)

הייתי רוצה להגיד שהמסר מזה הוא להיזהר יותר לפני שמחליטים לפסול, אבל קשה לי לומר את זה, כי אני יודע עד כמה היה לי קשה בזמנו, לפעמים לוקח לנו זמן לעכל משהו חדש ומורכב ולהפוך אותו מקושי מרתיע לאתגר שאנחנו מוכנים לקבל, או אפילו משהו שאנחנו מעריכים שאנחנו יכולים להכיל בשמחה.

אני לא יודע אם וכמה אנשים יסכימו על מה שכתבתי כאן. אני מבין את המחשבה שלנסות מחדש בלי להגדיר משהו שהשתנה זה מגוחך. וגם אני אומר את זה לעצמי, כמו שתיארתי קצת בהודעה הפותחת. ואף על פי כן.

לפעמים שווה לתת הזדמנות למשהו גם אם יש לנו הרבה מחשבות ששוללות את זה. מה הסיכוי? לא יודע. 

(אני לא אומר פה שהחלטתי לנסות. ולא מנסה לדחוף אף אחד לדבר כזה. אבל גם לא חושב שצריך כל הזמן לחשוש ולהקשיב לכל מחשבה מבטלת שיש לנו בראש.)

(נכון שזה כן או לא - אבל תחשוב מה קורה אם זה לא, ולחברה הכי טובה שלי זה כן? או לבתדודה שלי?)

מסכימה איתך לחלוטין שהשינוי יכול להיות המסוגלות להכיל. או שעיכלת משהו מסוים.

הרי אני היום זו לא אותה אני מלפני שנה. השאלה שאני שואלת את עצמי זה - בהקשר לקשר ספציפי - האם הפן הזה של "אני" עבר שינוי בזמן הזה. ואני מסכימה איתך שזה לא חייב להיות משהו ספציפי, משהו כמותני שהשתנה - זה יכול להיות גם שאני היום במקום נפשי אחר שמאפשר לי לשקול שוב את הדברים.

אני חושבת שרוב הקשרים שלנו הם לא באמת ממוצים, ושבמקרים רבים ממהרים לפסול (ואני לא מחריגה את עצמי).

ולדעתי, 

יש אנשים שמעדיפים להכיר אנשים חדשים מאשר לנסות לחזור לקשרי עבר. מעדיפים להמר על בלתי ידוע ובלתי מוכר, מאשר לעבוד עם המוכר והידוע.

ומסכימה גם שהבסיס לקשר טוב הוא תקשורת טובה. (ואולי, אולי, יש מקום לעשות את ההתלבטות הזאת מול אחת מהן, ולשמוע גם את הצד שלה?)

מאחלת לך שתצליח לקבל החלטה מתוך שמחה, שתהיה שלם איתה.

אני לא בטוח לגבי מה שכתבת בסוגריים. 

בעיקרון רציתי רק לומר שאני מעריך שבמקום שההיכרות היא מעבר לדייטים, אז יש אופציה לעבור תהליך עמוק בצורה טובה יותר לפעמים (זו לפחות ההערכה שלי).

אפשר לחוות עליות וירידות בקשר, כולל ירידות שכוללות הפסקה מוחלטת, ולא לאבד את זה לגמרי.

אני לא אומר פה שאני חושב שהדרך של השידוכים היא לא טובה או משהו כזה, ולא חושב שיש לי דרך טובה יותר. 

רק מנסה להצביע על הנקודה שבה מתחילה הבעיה שהעליתי.

היה לי נקודה שלא רציתי בבחור מסויים

אחרי כמה שנים רצה הגורל ושוב פגשתי בו

והתחבטתי בפעם השנייה בגלל אותה נקודה ...

בסוף התחתנתי עם אותו בחור כי הבנתי שבפועל הנקודה שבגללה התלבטתי זה מה שיהיה לי טוב.

הקשר, והיום אתה יודע שזה דבר שמבחינתך אפשר להתפשר עליו, אפשר לנסות.. אבל אם זה עדיין נקודה ממש חשובה בעיניך, אז אל תחזור לשם.. 

א' - אני אמנם זוכר בדיוק את הנקודה, אבל הרבה פעמים אתה מבין בדיעבד (או לא רק בדיעבד) שלא מיצית את הבירור כמה זה ככה, וכמה זה מפריע לי.

ולפעמים במחשבה שניה, או רביעית, אז אני אומר לעצמי שנכון שזה הפריע לי, אבל אם היא ממש בחורה טובה וממש מצאה חן בעיני, אז אולי סתם הגזמתי או שקצת נבהלתי מהפער שמצאתי ולא שמתי דברים בפרופורציות נכונות.

ב' - זו נקודה שחשובה בעיני (או לפחות ככה חשבתי עד לפני שנכנסו לי כל המחשבות האלה). אבל מה הפרופורציות שאני נותן או צריך לתת לזה? על השאלה הזו קשה לי יותר לענות.

אוקיי אם אתה עושה בירור עם עצמך ורואה שסה"כ התחברת חוץ מהנקודה הזאת, אולי אפשר לנסות לפנות שוב למי שהכיר לך אותה

והאם אתה יודע לענות על מה אתה צריך (*) בזוגיות?

אולי הוואקום בניהם ייתן לך תשובה לגבי בנות עבר. 

ומצטרפת לאמירות הקודמות בשרשור על הבנת המטרה שלשמה אתה רוצה לתת שוב צ'אנס. 

(*) הכוכבית במקומה כי בשלב זה אתה יכול להניח, אתה לא באמת באמת יודע מה אתה צריך. הכוונה שלי היא יותר לתכונות או דברים אצל הצד השני שלא בהכרח רצית או דמיינת אבל בפועל אתה רואה שעושים לך טוב ברמות שונות. 

תצליח בדרך.

כשאת כותבת על "הוואקום ביניהם".

כן, יש לי ציור מסוים של מה אני רוצה בזוגיות.

אבל הוא ציור די בסיסי. קשה מאד להיכנס לרזולוציות עדינות.

אחת מהן ממש עונה במכלול על מה שאני מחפש (אבל...), השניה בבירור לא (אבל זה שהיא לא מה שאני מחפש, לא בהכרח אומר שזה לא יהיה לי טוב).

(השניה היא זו שחבר שלי אמר שנשמע שיש לי 'קראש' עליה. האמת שאני מעריך אותה מאד, ובאמת מפרגן לה ממש, והיא מוצאת חן בעיני בסה"כ. אבל זה לא סגנון האישיות שאני מחפש באופן טבעי. אציין שכשנפגשנו אז זה עוד לפני שידעתי להצביע על התכונה המסוימת (שחסרה לה קצת) כתכונה שחשובה לי ושאותה אני מחפש.

למעשה, היא גם זו שאני חושב לגביה יותר ברצינות על האופציה לנסות שוב.)

מה אני צריך בזוגיות? זו שאלה טובה, ואני חושב שבשתיהן יש את זה.

ודווקא בזו שאמרתי שהיא לא מה שאני מחפש, אני מרגיש קצת יותר רגוע בהקשר של ה"צריך".

לגבי ההצטרפות לאמירה על הבנת המטרה שלשמה אני רוצה לתת צ'אנס,

אני מניח שזה אחרי שקראת את מה שכתבתי על זה לעיל.

ואני מבין שאתן קצת מערערות על המחשבה שזה יצליח למרות שאני לא רואה משהו ממשי שהשתנה.

(או שלא? אני מבין לא נכון?)

אני לא יודע אם יש לי הרבה מה לומר מעבר למה שכבר אמרתי.

אני מבין אתכן, והאמת שהאמירות שלכן קצת גורמות לי להירתע מזה יותר.

אבל למה בעצם אם שום דבר לא השתנה זה הזוי כל כך לנסות שוב? אולי החיבור כן יכול להיות משמעותי וחזק יותר, והמשקל של הדברים שהפריעו יתגמד לעומת זה?

(האמת שממש חשבתי לפרט פה טיפה יותר בניסיון להסביר את עצמי והחלטתי שלא.

אני כן רוצה לומר שבסופו של דבר אני מכיר את הסיפור קצת יותר, עם כל הצדדים והמורכבויות שלו)

גם אם היית מתאר לפרטי פרטים ( אל תעשה את זה, ערוץ 7 זה לא המקום לאנונימיות מלאה- לך מגיעה פרטיות וגם לבנות שעלולות לזהות את עצמן ו/או את חברותיהן) עדין יש פער לסיפור שמספרים לבין מה שקורה בפועל לאדם שחי את הסיפור . 

אני מקווה שמה שנכתב לך לאורך כל השרשור יעורר אותך למחשבה ויגרום לך להבין בעצמך מה אתה בוחר. 

אמסרר לך דוגמא לגבי הוואקום. 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

סליחה @הרמוניה 

בגדת ככה בשירי נשמה? (כן, ככה אני קוראת למזרחית😛) 

אהה אליסיה משהו מה שמה

כן?

נהייתי קצת אובססיבי לשירים שלה ולאחרונה התחלתי לשמוע את כל האלבומים שלה מהעבר, אפילו נרשמתי לTIDAL רק בשבילה.

היא ממש מיוחדת. למען האמת זה בעיקר בגלל הפרסונה... יש לה לב טוב והפרסום לא גרם לה לאבד את זה.

האמת שמאז הנערות לא שמעתי מזרחית קלאסית רק מזרח חסידי חח .. האייל גולן זה היה יותר נוסטלגיה בשבילי אז שמעתי תקופה מסוימת.

מה שאני שומע עכשיו זה בעיקר את אליסיה וחסידי קלאסי. (חח רק אני מסוגל לעשות את השילובים האלה 🤣🤣)

לבריאות

למה, זה הגיוני. אתה גם: יהודי, גם ישראלי, גם מזרחי, גם בן אדם בעולם, גם ילד לשעבר, גם .... הרבה זהויות.

TIDAL זה כמו ספוטייפי רק באיכות גבוהה יותר ...HiFi .. אני משלם רק 20 ומשהו שקל בחודש..

אשכול פריקה חושפני ופוטוגני לא יעזור לך לשחזר את הכבוד האבוד שלך. יש דברים שקשה מאוד לתקן. אפילו הייתי אומר ביזיון...

אני אחזור לי למוזיקה החביבה עלי ואתענג על החברה שאני מארח לעצמי

יום אחד גם אתה תחזור בתשובה

🍿

זה לא יפה אם את אומרת שמזרחית= שירי עגבים...

יש הרבה שירי עגבים וגם סתם שירים מטומטמים שהם לא מזרחיים

ולצערנו רוב המוזיקה היום (בין הפופ הרגיל ובין הפופ המזרחי) היא מטומטמת. בזכותה אתה מעריך יותר מוזיקה איכותית ונהנה ממנה...

השוני שיש בין הפופ המזרחי של היום לבין ימי תחילת ואמצע הז'אנר הזה- לפני עשרים שלושים שנה, בולט מאוד. כבר אין זכר היום למוזיקה שהיו עושים אז.
 

אבל גם היום מדי פעם יש הבלחות, אפילו מדהימות.

נניח פאר טסי הוא מאוד מוכשר, ומי שיסתכל מהצד לא יכול להבין איך מי שכתב והלחין את "מה יהיה מחר" מבזבז את הכשרון שלו על שירים טיפשיים.

אבל שמה הדור נמצא. תרבות רדודה ואנשים שנמצאים בבוץ רגשי, שצמאים לצאת משם ולהגיע לעומקים רגשיים ולקשר אמיתי, אבל הרבה פעמים לא באמת יודעים מה זה כי הם לא חוו את זה או לא מאמינים שיגיעו לזה.

השיר הראשון חסום לי🤭 והשני לא

נכון