כי לפעמים באמת יש דברים רלוונטיים.

אני לא יודעת למה גברת X לא רלוונטית - אבל אולי סיבה א שנתת כבר לא רלוונטית? או אולי לגברת Y השתנה משהו?

לא יודעת כמה זמן עבר מהקשרים, אבל אם מדובר במשהו מסוים שיכול להשתנות - אולי הוא השתנה?

מעבר לזה,

אני מאמינה שבכל זוגיות יהיו פערים, ושבעצם המשמעות של זוגיות זה לגשר על הפערים האלה.

ב"ה יש הרבה נשים טובות ומדהימות בעולם, הרבה נשים פוטנציאליות לבנות איתן קשר. אני מאמינה שמבחינה עקרונית, אתה יכול לעשות את זה גם עם X וגם עם Y - ובעצם בחירה שלך (באחת מהן או אולי ב-Z) היא מה שתקבע את הזוגיות שלך. 

אני לא מרגישה שאני מבינה מספיק מהם הדברים המשמעותיים לחיי נישואין (ואפילו פתחתי על זה שרשור פעם), בעיקר בגלל שלא חוויתי חיי נישואין. לכן אני חושבת שנכון להתייעץ בעולם האמיתי עם מישהו שיש לו ניסיון חיים - או עם איש מקצוע. מישהו שייתן לך כלים להתמודד עם ההתלבטות הזאת.

אני מסכים שבכל זוגיות יהיו פערים, ושנגשר עליהם בע"ה. ושיש הרבה נשים פוטנציאליות והבחירה שלי היא מה שתקבע בסופו של דבר.

אבל, יש לי שתי הסתייגויות:

א'- אני מרגיש שהבעיה היא שהפער כאן הוא כזה שבו אני בהכרח מוותר על משהו במידה שהיא משמעותית.

גם כשאני מוותר על משהו, זה עדין נכון שהבחירה שלי היא מה שתקבע בסופו של דבר.  אבל בחירה עשויה בהחלט לכלול גם ויתור.

האם אני מעוניין לוותר? 

(על משהו שאני אפילו לא בטוח מהו. כמו שכתבת בקטע בסוף - אין לי באמת את הכלים להעריך כמו שצריך את משמעות הוויתור הזה...)

ומפחידה אותי גם המחשבה שאם אוותר אני עשוי בשלב כזה או אחר להצטער (או להתחרט) על הוויתור הזה...

ב'- זה נכון שבחירה בסופו של דבר תקבע את הזוגיות, אבל המשמעות העמוקה של מה שאת אומרת כאן זה שהזוגיות היא עבודה ולא רק התאמה טבעית,

אבל יש עבודה שהיא קלה יותר ויש עבודה שהיא קשה יותר. 

ולפעמים אתה לא מעוניין באתגרים גדולים, במיוחד במקום שבו המחיר של קושי בעמידה באתגר הוא משמעותי (לאו דווקא גירושין, יש גם הרבה לפני זה), ובמקום שאתה יודע שזה אתגר שאתה לא רוצה להגיע למצב שאתה מחליט לוותר עליו אי פעם (מה שקשור גם לסעיף הראשון דלעיל).

האמת שבשני המקרים התייעצתי לפני שנפרדנו. 

עם אחת מהן (השניה שכתבתי עליה) זה אפילו האדם שהתייעצתי איתו שגרם לי להכריע. 

(בניגוד לראשונה ששם מי שהתייעצתי איתו דווקא ניסה לעודד אותי לתת צ'אנס ובשלב מסוים הרגשתי שזה לא בשבילי.)

תמיד אפשר לחשוב שוב, ולהתייעץ שוב. האם זה פותר את כל הספקות? אני לא יודע. 

וכמובן - הם לא אני. הם יכולים לעזור לי לראות טוב יותר את השבילים שלי, אבל בסוף זה השבילים שלי ורק אני רואה אותם.

אבל, לדעתי, בבחירת בן זוג, חשוב שזה יהיה ויתור אמיתי ולא התפשרות.

כלומר - באופן מודע להגיד - אני מחליט שהדבר הספציפי הזה פחות חשוב ועקרוני לי מאשר מה שחשבתי לפני זה, ולכן זו בחירה טובה. (בניגוד ללהגיד - אני מתפשר על משהו שעדיין חשוב ועקרוני לי). בעיני, בלי שינוי פנימי אצלי בסדרי העדיפויות - לא נכון לבחור כך, והסכנה לפזילה לצדדים גדולה יותר.

מי מאיתנו מעוניין באתגרים גדולים? אנחנו הרי מתפללים כל יום לא להגיע לידי ניסיון...

אבל -

כל זוגיות היא אתגר. לדעתי, אין איך להעריך כמה קל \ קשה יהיה הקשר - ויותר מזה, קשר הוא לא בינארי, יש בו עליות ומורדות.

אולי שווה להתייעץ עם יותר מאדם אחד (ואולי גם כדאי בצורה זוגית?). ברור שהם לא אמורים להחליט בשבילך, אלא לעזור לך לעצב את נקודת המבט שלך.

האם אי פעם כל הספקות שלנו יותרו?

לא נראה לי.

אני חושבת שבעצם בחירת בן זוג יש סוג של הימור, כי אין לנו שום דרך לדעת איך החיים יתגלגלו - מה יקרה בעולם, ומה יקרה לנו יחד ולחוד.

ואף אחד לא יכול להגיד לך אם צדקת או טעית בבחירות שאתה עושה.

(לגבי מה ש @נפש חיה. כתבה - אני גם מכירה כמה זוגות כאלו, שיצאו בעבר, נפרדו וכעבור תקופה משמעותית ניסו שוב - חלק נישאו וחלק לא. אם אתה מכיר מישהו כזה - בדגש על מישהו שלא עבד לו גם בפעם השנייה - אותי עניין לשמוע על החוויה. אולי יעניין אותך לדבר איתו על זה.)

אני מרגישה רוח קצת פסימית שיוצאת מדבריי, אז אני רוצה להבהיר:

בעיני, בחירת בן זוג היא אחת מההחלטות הכי גדולות וחשובות שאנחנו מקבלים בחיים.

רוב האנשים הם טובים וחפצים להיטיב, והבחירה שלנו ככל הנראה תהיה בבן אדם טוב.

גם אנשים שיש להם ספקות והתלבטויות - כאשר הם מגיעים להחלטה להתחתן - כשזה הופך להיות משהו אמיתי ומחייב - יכולה לצמוח מזה זוגיות נפלאה.

ומלבד מה שזה עזר לי קצת יותר לסדר את המחשבות וגם לפרוק מטען, היה איזה משהו שהוא אמר לי בסוף שגורם לי לחשוב שאולי אני צריך באמת לעצב מחדש את איך שאני תופס את הזוגיות ואת הציפיות שלי ביחס לזה. (מה שבעצם עשוי להיות נכון גם בלי קשר לפלונית או אלמונית.)

וגם החלטתי להתייעץ עם מי ששידך לי את אחת מהן, שהוא גם אדם שאני מעריך בלי קשר.

וברור שאני לא אוותר על משהו אם אני מרגיש שאני לא מוכן באמת לוותר על זה. אבל עדין כשמדובר בדבר גדול, זה מפחיד יותר. אני לא באמת מבין את המשמעות של זה. וגם זה נותן יותר מקום למחשבה שאולי עדיף לחפש מישהי אחרת שאצלה זה לא יהיה ככה...

חלק ממה שקשה לי כל כך בהתלבטות הזו, זה העוצמה של הצדדים. זה לא משהו שהוא סתם בינוני, ואני מתלבט אם זה בינוני אבל סבבה, או בינוני ואני מוותר. זה מצד אחד ממש משהו מיוחד בעיני, ומצד שני - יש לי חשש משמעותי שמשהו יחסר לי. 

ותודה על החלק בסוף, באמת משמעותי ונותן מבט חיובי יותר!

עם אחת מהן יצאתי פעמיים (יצאנו תקופה ונפרדנו, אחרי יותר משנה החלטתי לנסות לתת לזה צ'אנס שוב). זה התקדם בפעם השניה הרבה יותר, ולא נפל בדיוק על אותו דבר, אם כי זה כן היה קשור לאותן תכונות.

(אם ממש מעניין אותך לשאול משהו בנידון את מוזמנת. אבל בפרטי. אני לא מתכוון לפרט כאן על זה. אני כן יכול לומר שאני לא מצטער שניסיתי.)

מה שמעניין אותי לגבי סיבוב שני עם אותו אדם זה לדבר על מה השתנה בין סבב א לסבב ב.

כמובן שלא מבקשת שתפרט על זה כאן...

יצא לי לדבר על זה עם כמה חברות שונות.

באופן כללי,

אני מאמינה שאם מחליטים לנסות שוב, זה אומר שהיה שינוי באחד מהדברים הבאים: 

א. בי

ב. בצד השני

ג. משהו משמעותי השתנה במציאות

ולכן אני חושבת שכל מי שרוצה לנסות שוב קשר מהעבר, צריך לפנות עם איזשהו הסבר - למה לנסות שוב? מה השתנה בין אז שהוחלט להיפרד (לא משנה אם זה היה הדדי או מצד אחד) לבין עכשיו?

ואז הצד השני עושה את השיקולים שלו ומחליט האם הוא מוכן ג"כ לנסות.

ולדעתי, רוב האנשים לא מצטערים על הפעם השנייה - גם אם לא התחתנו - וגם רואים הבדל משמעותי מהפעם הראשונה (במיוחד אם עבר פרק זמן משמעותי).

ומעניין אותי לשמוע אם הדברים שהפריעו בסבב א היו בסבב ב? מה היה הדבר שהשתנה, למה הוחלט לנסות שוב? איך הקשר עצמו היה שונה מהפעם הראשונה? וכו'.

אני חושב שחלק מהשאלה היא למה את קוראת שינוי

אני אציין כאן משהו נוסף, שלדעתי יש משהו בעייתי בכל העולם של הדייטים שבאים בשידוך ולא מהיכרות אישית.

שבשידוכים זה תמיד כן או לא. אין משהו באמצע. וכל זה בתוך קשר שהוא בסך הכל די קצר ועדין אין איזשהו חיבור עמוק ואיכותי.

וממילא הרבה פעמים דברים נקטעים בגלל חוסר הבנה מסוים, או משהו שאחד הצדדים היה צריך לעבור תהליך בשביל לעכל אותו.

אני לא יודע כמה מהשידוכים יורדים בגלל זה, אבל ברור לי שלא מעט כל כך.

לכן כשמדברים על שינוי, אני מרגיש שלפעמים השינוי הוא משהו במוכנות להכיל (או לפחות לנסות להכיל, מתוך מודעות לסימני השאלה ולאתגרים האפשריים) משהו שלא ציפיתי לו, או שהאינסטינקט הראשוני שלי היה לדחות אותו (וכמו שכבר הדגשתי - כשאני מדבר על האינסטינקט הראשוני אני לא מדבר על תחושת בטן של חמש דקות אחרי פגישה. זה יכול להיות גם שיקול דעת של פרק זמן ממושך וכמה פגישות בתוכו).

בפועל במקרה הספציפי שאני מדבר עליו גם היה איזשהו שינוי בה (שלא ידעתי עליו ולא בניתי עליו מראש), אבל אני לא בטוח בכלל שזה היה הדבר המהותי שעזר לקשר לצמוח הרבה מעבר. אני כן חושב שעצם הניסיון המחודש הביא לתקשורת פתוחה וטובה יותר.

אני חושב שחלק מהסיבה שאני לא מצטער על זה, קשורה גם לעובדה שבעצם לא היה כאן משהו חדש, אלא מיצוי טוב יותר של משהו שנקטע באמצע כביכול בגלל קושי להכיל מציאות מסוימת. (אם כי אני לא יודע איך היא חוותה את זה. ואני מניח שזה גם כן חלק מהמדד למחיר של הניסיון הזה.)

(אגב, השרשור השכן של ההיא עם האברך, זה דוגמא מצוינת לאיך חוסר הבנה, התבטאות לא מוצלחת, וכדו', מפילים שידוך...

ורואים את זה שם על שני הצדדים - הבחורה שהצורה שהוא הגיב הפריעה לה, וגם לצד השני יש שם תגובות של אנשים שאומרים שהיו מורידים על דבר כזה, וזה סתם כי הם לא ידעו למה היא מתכוונת ומה בדיוק היא רוצה...)

הייתי רוצה להגיד שהמסר מזה הוא להיזהר יותר לפני שמחליטים לפסול, אבל קשה לי לומר את זה, כי אני יודע עד כמה היה לי קשה בזמנו, לפעמים לוקח לנו זמן לעכל משהו חדש ומורכב ולהפוך אותו מקושי מרתיע לאתגר שאנחנו מוכנים לקבל, או אפילו משהו שאנחנו מעריכים שאנחנו יכולים להכיל בשמחה.

אני לא יודע אם וכמה אנשים יסכימו על מה שכתבתי כאן. אני מבין את המחשבה שלנסות מחדש בלי להגדיר משהו שהשתנה זה מגוחך. וגם אני אומר את זה לעצמי, כמו שתיארתי קצת בהודעה הפותחת. ואף על פי כן.

לפעמים שווה לתת הזדמנות למשהו גם אם יש לנו הרבה מחשבות ששוללות את זה. מה הסיכוי? לא יודע. 

(אני לא אומר פה שהחלטתי לנסות. ולא מנסה לדחוף אף אחד לדבר כזה. אבל גם לא חושב שצריך כל הזמן לחשוש ולהקשיב לכל מחשבה מבטלת שיש לנו בראש.)

(נכון שזה כן או לא - אבל תחשוב מה קורה אם זה לא, ולחברה הכי טובה שלי זה כן? או לבתדודה שלי?)

מסכימה איתך לחלוטין שהשינוי יכול להיות המסוגלות להכיל. או שעיכלת משהו מסוים.

הרי אני היום זו לא אותה אני מלפני שנה. השאלה שאני שואלת את עצמי זה - בהקשר לקשר ספציפי - האם הפן הזה של "אני" עבר שינוי בזמן הזה. ואני מסכימה איתך שזה לא חייב להיות משהו ספציפי, משהו כמותני שהשתנה - זה יכול להיות גם שאני היום במקום נפשי אחר שמאפשר לי לשקול שוב את הדברים.

אני חושבת שרוב הקשרים שלנו הם לא באמת ממוצים, ושבמקרים רבים ממהרים לפסול (ואני לא מחריגה את עצמי).

ולדעתי, 

יש אנשים שמעדיפים להכיר אנשים חדשים מאשר לנסות לחזור לקשרי עבר. מעדיפים להמר על בלתי ידוע ובלתי מוכר, מאשר לעבוד עם המוכר והידוע.

ומסכימה גם שהבסיס לקשר טוב הוא תקשורת טובה. (ואולי, אולי, יש מקום לעשות את ההתלבטות הזאת מול אחת מהן, ולשמוע גם את הצד שלה?)

מאחלת לך שתצליח לקבל החלטה מתוך שמחה, שתהיה שלם איתה.

אני לא בטוח לגבי מה שכתבת בסוגריים. 

בעיקרון רציתי רק לומר שאני מעריך שבמקום שההיכרות היא מעבר לדייטים, אז יש אופציה לעבור תהליך עמוק בצורה טובה יותר לפעמים (זו לפחות ההערכה שלי).

אפשר לחוות עליות וירידות בקשר, כולל ירידות שכוללות הפסקה מוחלטת, ולא לאבד את זה לגמרי.

אני לא אומר פה שאני חושב שהדרך של השידוכים היא לא טובה או משהו כזה, ולא חושב שיש לי דרך טובה יותר. 

רק מנסה להצביע על הנקודה שבה מתחילה הבעיה שהעליתי.

היה לי נקודה שלא רציתי בבחור מסויים

אחרי כמה שנים רצה הגורל ושוב פגשתי בו

והתחבטתי בפעם השנייה בגלל אותה נקודה ...

בסוף התחתנתי עם אותו בחור כי הבנתי שבפועל הנקודה שבגללה התלבטתי זה מה שיהיה לי טוב.

הקשר, והיום אתה יודע שזה דבר שמבחינתך אפשר להתפשר עליו, אפשר לנסות.. אבל אם זה עדיין נקודה ממש חשובה בעיניך, אז אל תחזור לשם.. 

א' - אני אמנם זוכר בדיוק את הנקודה, אבל הרבה פעמים אתה מבין בדיעבד (או לא רק בדיעבד) שלא מיצית את הבירור כמה זה ככה, וכמה זה מפריע לי.

ולפעמים במחשבה שניה, או רביעית, אז אני אומר לעצמי שנכון שזה הפריע לי, אבל אם היא ממש בחורה טובה וממש מצאה חן בעיני, אז אולי סתם הגזמתי או שקצת נבהלתי מהפער שמצאתי ולא שמתי דברים בפרופורציות נכונות.

ב' - זו נקודה שחשובה בעיני (או לפחות ככה חשבתי עד לפני שנכנסו לי כל המחשבות האלה). אבל מה הפרופורציות שאני נותן או צריך לתת לזה? על השאלה הזו קשה לי יותר לענות.

אוקיי אם אתה עושה בירור עם עצמך ורואה שסה"כ התחברת חוץ מהנקודה הזאת, אולי אפשר לנסות לפנות שוב למי שהכיר לך אותה

והאם אתה יודע לענות על מה אתה צריך (*) בזוגיות?

אולי הוואקום בניהם ייתן לך תשובה לגבי בנות עבר. 

ומצטרפת לאמירות הקודמות בשרשור על הבנת המטרה שלשמה אתה רוצה לתת שוב צ'אנס. 

(*) הכוכבית במקומה כי בשלב זה אתה יכול להניח, אתה לא באמת באמת יודע מה אתה צריך. הכוונה שלי היא יותר לתכונות או דברים אצל הצד השני שלא בהכרח רצית או דמיינת אבל בפועל אתה רואה שעושים לך טוב ברמות שונות. 

תצליח בדרך.

כשאת כותבת על "הוואקום ביניהם".

כן, יש לי ציור מסוים של מה אני רוצה בזוגיות.

אבל הוא ציור די בסיסי. קשה מאד להיכנס לרזולוציות עדינות.

אחת מהן ממש עונה במכלול על מה שאני מחפש (אבל...), השניה בבירור לא (אבל זה שהיא לא מה שאני מחפש, לא בהכרח אומר שזה לא יהיה לי טוב).

(השניה היא זו שחבר שלי אמר שנשמע שיש לי 'קראש' עליה. האמת שאני מעריך אותה מאד, ובאמת מפרגן לה ממש, והיא מוצאת חן בעיני בסה"כ. אבל זה לא סגנון האישיות שאני מחפש באופן טבעי. אציין שכשנפגשנו אז זה עוד לפני שידעתי להצביע על התכונה המסוימת (שחסרה לה קצת) כתכונה שחשובה לי ושאותה אני מחפש.

למעשה, היא גם זו שאני חושב לגביה יותר ברצינות על האופציה לנסות שוב.)

מה אני צריך בזוגיות? זו שאלה טובה, ואני חושב שבשתיהן יש את זה.

ודווקא בזו שאמרתי שהיא לא מה שאני מחפש, אני מרגיש קצת יותר רגוע בהקשר של ה"צריך".

לגבי ההצטרפות לאמירה על הבנת המטרה שלשמה אני רוצה לתת צ'אנס,

אני מניח שזה אחרי שקראת את מה שכתבתי על זה לעיל.

ואני מבין שאתן קצת מערערות על המחשבה שזה יצליח למרות שאני לא רואה משהו ממשי שהשתנה.

(או שלא? אני מבין לא נכון?)

אני לא יודע אם יש לי הרבה מה לומר מעבר למה שכבר אמרתי.

אני מבין אתכן, והאמת שהאמירות שלכן קצת גורמות לי להירתע מזה יותר.

אבל למה בעצם אם שום דבר לא השתנה זה הזוי כל כך לנסות שוב? אולי החיבור כן יכול להיות משמעותי וחזק יותר, והמשקל של הדברים שהפריעו יתגמד לעומת זה?

(האמת שממש חשבתי לפרט פה טיפה יותר בניסיון להסביר את עצמי והחלטתי שלא.

אני כן רוצה לומר שבסופו של דבר אני מכיר את הסיפור קצת יותר, עם כל הצדדים והמורכבויות שלו)

גם אם היית מתאר לפרטי פרטים ( אל תעשה את זה, ערוץ 7 זה לא המקום לאנונימיות מלאה- לך מגיעה פרטיות וגם לבנות שעלולות לזהות את עצמן ו/או את חברותיהן) עדין יש פער לסיפור שמספרים לבין מה שקורה בפועל לאדם שחי את הסיפור . 

אני מקווה שמה שנכתב לך לאורך כל השרשור יעורר אותך למחשבה ויגרום לך להבין בעצמך מה אתה בוחר. 

אמסרר לך דוגמא לגבי הוואקום. 

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.