בעקבות השרשור החשוב של דברים שרציתי לומר לך - לקראת נישואין וזוגיות
ודברים של הרב @אסף מסיקה
מרגש, חשוב והשגחה שראיתי/ - לקראת נישואין וזוגיות
ולבקשתה של @לגיטימי?
פותחת שרשור דיון כללי ולא לגופו של אדם ספציפי בנושא והעלאת מחשבות משני הכיוונים.
אנא שמרו על דיון מכבד !
עלתה שם האמירה מכמה גברים - שזו טעות להסתכל על חיי אברכות כהקרבה, אלא כזכות.
לדעתי, כל מי שמתכנן להיות אברך צריך להבין שיש לבחירה בחיים האלה מחירים שצריך לשלם - ושמדובר בהקרבה. בעיני, הקרבה גם לא מנוגדת לזכות.
אני חושבת שהדבר הבולט ביותר - זה העניין הכספי.
עול הפרנסה העיקרי יהיה כנראה עליה, בנוסף לגידול הילדים ומטלות הבית. ההכנסה העיקרית של האברך היא מלגה. זה אומר בין היתר (ובטח יש עוד דברים שאני לא מודעת אליהם):
א. אין לו הפרשות לפנסיה. בטווח הארוך, אלו שנים מאוד חשובות לצבירה הפנסיונית.
ב. הוא ככל הנראה לא צובר הון ראשוני לצורך קניית דירה (או לכל דבר אחר, כמו בלת"מ רפואי).
ג. רמת החיים תהיה יחסית נמוכה - במיוחד אם היתה רגילה לרמה גבוהה יותר - ואני רוצה להדגיש שיש בזה גם פן חברתי. (כנראה תחב"צ ולא רכב, ועם ילדים זה נהיה יותר קשה. בגדים יד שנייה. כנ"ל רהיטים, ואולי גם מכשירי חשמל. וכן הלאה.)
ד. ייתכן ותהיה תלות כלכלית בהורים (שיכול לפגוע בקשר הזוגי. ומה קורה אם ההורים לא רוצים\יכולים?).
לרוב, אברכית הולך בעקבות האברך - כלומר מקום המגורים נבחר לפיו, ולא בטוח שהיא תשתלב שם כל כך.
כמובן, אני לא מזלזלת בצד של הזכות והיתרונות שיש בעניין.
אם הרב היה פונה אליי (ואולי נכון לרב שיפנה לאברכיות בפועל..) -
הייתי אומרת שחשוב שהאברך יבין שיש מחירים שהאברכית - כפרט וכזוג - הולכת לשלם מחירים, בטווח הקרוב והרחוק.
שידע להעריך את הבחירה שלה לרצות אברך -ולהגיד לה את זה. שיראה אותה כשותפה בלימוד שלו (שלי ושלכם...) - ויגיד לה את זה.
שהם יהיו ערניים לצרכים ולרצונות שלה, שידעו לבחון מידי פעם אם הם - כיחידים וכזוג - מסוגלים להמשיך.
וגם לדבר על תכנון כלכלי. כסף זה לא מילה גסה, והוא צורך חיוני. צריך שכל אחד יבין איך מסתדרים בחיי אברכות.
ומוסיפה:
בפורום הזה יש הרבה מאוד שרשורי עבר, ואני בטוחה שיש לא מעט שעסקו בנושא. הנה דוגמה לאחד:
שאלה לבנות שמתכננות להיות אברכיות - לקראת נישואין וזוגיות
ואפשר כמובן למצוא עוד רבים.
אדם שבוחר לשבת בישיבה וללמוד רואה לנגד עיניו את מצוות לימוד תורה. והגית בו יומם ולילה. מתוך כך אני מאמינה שגם בבין הזמנים וכו' הוא מקדיש זמן משמעותי ללימוד.
זוגיות בהכרח תפגע בזמן הלימוד.
האברך צריך לראות את אשתו לא כמכשול בפני זמן לימוד התורה שלו. היא לא צריכה להרגיש ייסורי מצפון על כל דקה שהוא איתה ולא לומד.
במילים אחרות:
מעבר לערך של לימוד תורה, ישנם ערכים אחרים וגם להם צריך לדעת לתת מקום. אני חושבת שכר"מ, חשוב לדבר על הדברים, להבין איך להתבונן על הדברים. להבין שגם בזוגיות צריך להשקיע זמן וכוחות נפש. במיוחד אם כל העול של ניהול הבית הוא על האישה - מהפרנסה, לתחזוקה, לניקיון, לבישול וכו'...
אולי הניסוח פה היה קצת פשטני מידי, אבל אני מקווה שהוא העביר את הנקודה - איך מתוך התפיסה של מרכזיות לימוד התורה אני נותן את המקום והיחס הראוי לערכים אחרים שחשובים גם כן.
לא יודע למה יש תחושה כזאת שאם הבעל אברך זה אומר שהוא לא נמצא כמעט בבית עם אשתו, או שכל ניהול הבית וגידול הילדים על האשה לבד.
בפועל מבחינת הדרישות של הישיבות (והמדינה) אברך לומד בערך 8 שעות ביום בישיבה, לא שונה מעבודה רגילה. ויש גם יתרונות שבד"כ גרים קרוב ולא מתבזבז זמן על נסיעות, והוא גם יכול להוציא את הילד מהגן בהפסקת צהריים.
יש אברכים כמובן שלומדים גם בשעות הערב, אבל זה לא שונה מבעל שעובד כל היום ואז הולך בערב לדף יומי, הרי כולם חייבים בלימוד תורה.. ואפשר גם ללמוד בבית ולא ללכת לישיבה.
וממה שאני יודע בכל הישיבות ההדרכה לחתנים היא לא ללמוד בישיבה בשעות הערב בשנה הראשונה לנישואים.
בקיצור מה שאני בא לומר זה שלא צריך לפחד מחיי אברכות (לפחות מבחינת השעות), יש הרבה סוגים של אברכים.. צריך בעיקר תיאום ציפיות לפני החתונה.
ממה שאני מכירה, רוב האברכים לומדים יותר מ-8 שעות ביום, והם לא רואים את זה כעבודה. זה לא ההסללה של המגזר שלנו, ומי שבוחר להתאברך - בדגש על טווח ארוך, לא מדברת על שנה-שנתיים בגילאים צעירים - כנראה ישקיע הרבה יותר שעות ביממה.
אני לא אומרת שאצל חרדים זה לא ככה - אבל ספציפית תת-המגזר של האברכים בציבור הדת"ל נתפס בעיני כסוג של סיירת, שבה אנשים בוחרים להקריב דברים מסוימים כדי לעסוק בתורה. ובניגוד לחברה חרדית, שרוב רובה מבחירה חיה בעוני, בציבור הדת"ל זה לא כך.
הרבה פעמים הלוז בישיבה מתנגש עם לוז בבית - שחרית יכול להיות בקלות בשעת פיזור ילדים. איסוף ילדים קטנים מהמעון או ילדים מהצהרון הוא אחרי הפסקת הצהריים. וכל השהות עם הילדים בבית אחה"צ חופף לסדר צהריים. ערבית זה בדיוק בשעה של אוכל והשכבות. האברך פחות נמצא בבית בשעות שהילדים בבית וערים (בגילאים צעירים).
הבדל גדול יש בעיני בין אדם שעובד כל היום ואז הולך ללמוד, לעומת אברך שלומד כל היום - בהנחה שאני נשואה לאחד מהם - ושוב אני הולכת לכיוון הכלכלי:
לאדם שחי ברווחה כלכלית (יחסית), הוא יכול להוציא כסף על דברים מסוימים כדי לפנות זמן לדברים אחרים. לדוגמה: להעסיק מישהי שתסייע בניקיון הבית.
כמובן, שיש כאן גם עניין של אופי האדם: כאשר העובד\אברך מגיע הביתה בסוף, איזה חלק הוא נוטל בניהול ותפעול הבית?
אם כך היא ההדרכה לחתנים - זה דורש דיוק לדעתי. ההדרכה לא צריכה להיות בעיני "אל תלמד בישיבה בסדר ערב" - אלא - תשקיע זמן בבניית הזוגיות שלך עם אשתך, כי זה חשוב ונצרך לבנות יסודות איתנים לקשר. זה עד כדי כך חשוב ועקרוני, שזה דוחה במידת מה את המצווה של תלמוד תורה.
וחשוב בעיני להגיד את זה, כי צריך לתת כלים כדי לבחור את סדר העדיפויות במצבים משתנים.
בעיני העול שיש על אברכית הוא עצום. וכמו שאפשר לדבר על נועם עול מצוות, אפשר לדבר על נועם עול אברכות. אבל זה עול. זה לא פשוט בכל כך הרבה רמות, ואני מאמינה שברוב בתי האברכים - יש על הכתפיים שלה המון. אברכות זה לא 8 שעות בישיבה וגמרנו.
ועקרוני בעיני שהאברך לעתיד ידע שהוא דורש מאשתו המון. כמובן שזה מגיע מתוך רצון ובחירה שלה - אבל זה הולך להיות קשה - ויותר קשה - כאשר נולדים הילדים. ולפעמים קשה להעריך מראש את הקושי והמורכבות שיש בעניין.
אני חושבת שאם תדבר עם כל זוג שהיו אברכים תקופה משמעותית - אני מניחה שהם שמחים בבחירות שהם עשו, אבל ידעו להגיד לך גם את המחירים ששילמו על כך. לספר על הקשיים בדרך. לצייר את חיי האברכות כ-8 שעות בישיבה ואז עושים מה שרוצים, כאילו אפשר לצאת מהבית ב-7:00 ולהיות חזרה ב--15:00 - זה ממש לא נכון...
כשאברכית עושה את מטלות הבית כשהוא בישיבה - זה בגלל שהיא רואה את הערך והחשיבות של לימוד התורה, זו הצורה שלה להיות שותפה בלימוד שלו. השאלה היא איך הוא רואה אותה. הרי עד עכשיו בחיים שלו - מישהו בישל לו, מישהו כיבס לו, מישהו ניקה לו וכו'. האם הוא רואה את זה כשותפות? האם הוא רואה כמה שזה קשה לעשות את זה יום אחר יום, במקביל לטיפול בילדים? אני חושבת שכל אישה רוצה שיראו אותה, שיעריכו אותה.
בעיני כל אברך חייב להבין שיש כאן עול עצום.
מסכימה לחלוטין שצריך תיאום ציפיות.
מדהים לאברכות.
קודם כל הליווי הזוגי שזוגם שמתחתן מקבל
לעומת זוג שהבעל לא בישיבה והם הקב"ה יותר תלושים.
לגמרי הרבנים מדריכים להשקיע באישה ולכן ההדרכה בשנה הראשונה לא ללמוד סדר ערב. וגם אחר כך סדר ערב זה ממש לא כולם לאט לאט בקצב ובהתאמה לאישה.
ומבחינת השעות בדרך כלל סדר בוקר מתחיל מאוחר ככה שיש זמן לפזר את הילדים
הפסקת צהרים בשעות סיום הגנים...
הבעל זמין אם רוצה לקחת חופש למשהו וכו זה סבבה. אם אין פתרון לילדים חד פעמי הוא יכול לקחת את הילד איתו או לצאת יותר מוקדם מאוחר וכו.
הרבה ישיבות כל כך משקיעות באברכיותודה זה מדהים!
לנו אישית היה באמת תקופה מדהימה זוגית ורוחנית.
הדבר היחיד שמומלץ בישיבות זה ללמד את הבחורים קצת כלכלה לההיא הרצאה או 2
שמלמדים את המשמעות של פנסיה
עוזרים להם לבחור קרן טובה
ביטוחים וכו
זה באמת חשוב שיעשו בישיבות.
קודם כל חשוב לעשות את החילוק של אברכות לשנים בודדות לאברכות להרבה שנים (בהתחלה לא עשית את החילוק הזה). יש היום הרבה אברכים ב"ה, לא רק "סיירת", ורובם לא ממשיכים ליותר מ 4 שנים. וכן יש הרבה אברכים שלומדים בישיבה 8-9 שעות, ובערב לומדים בבית (ואם צריך לעזור במטלות בבית הם עוזרים)
אם מדברים על ת"ח רציני שממשיך להרבה שנים בישיבה אז מסכים שיכול להיות עול גדול על אשתו, אבל אני חושב שרובם גדול כן רואים את ההשקעה הגדולה של הנשים שלהם, וגם כן מחנכים לזה בישיבות.
נ.ב.
לרוב האברכים לא חשוב להתפלל דווקא בישיבה, ויש המון אברכים שמפזרים בבוקר את הילדים, ואם מדובר במטפלת שגומרת ב 14:00 אז גם אוספים את הילדים.
בפורום שבו יש אברכיות בפועל\לשעבר.
הדיון הזה נוצר במטרה להגיד לר"מ בישיבה שמחנך את תלמידיו להיות אברכים על אילו נקודות כדאי לדבר עם התלמידים לפני שהם מתחילים לצאת לדייטים.
אז הנה לדוגמה משהו שמגיע מהתשובה שלך:
בעז"ה חיי המשפחה ככל הנראה יתנגשו עם הלוז של הישיבה. אין חובה להתפלל דווקא במניין של הישיבה, ב"ה ישנם מניינים נוספים, וכך להתאים את הלוז שלך ללוז שמתאים למשפחתך.
קודם כל אברך רציני שמגיע לתפילות בישיבה (לא אומרת שכולם עושים את זה אבל באופן עקרוני) זה יוצא לו באזור ה11 שעות, אבל בעיני זה שונה מעבודה כי למשל כשאני עובדת 8 שעות ביום זה מ8 עד 4, בעלי מפזר אותן עם הפסקה באמצע, אז יוצא לו 7 עד 8 עם הפסקה של שעתיים, ואגב ההפסקה הזאת לפחות אצלנו לא יוצאת על הזמן שמוציאים ילדים ממסגרות.. אז כן תכלס ניהול הבית והפרנסה זה על האשה..
אבל מי שחושבת שמתאימה רואה בזה מסלול חיים תורני. לעתים נדירות זה מסתיים באברכות. בדרך כלל זה מתקדם למשרה תורנית שאף משתלמת כלכלית. בעיקר בעיקר השנים הראשונות האלו חשובות הבניה התורנית של הבית. הלימוד בכולל יוצר קומה תורנית גבוהה של הבית, לא עוד בית "בעליבתי" אלא בית תורני עם מחויבות גבוהה לתורה.
לא יודע מאיפה הבאת את כל הנתונים האלו...מלא אברכים משלימים הכנסה מלימוד פרטי עם תלמידים...ויש כאלו שגם שוטפים מדריגות...
כשמנהלים חיים נורמלים אז הבעל בשמחה נותן מכל הלב כדי להקל על העול של אשתו...יש לי הרגשה שקיבלת נתונים מאברכית ממורמרת שבאופן ספציפי היתה לה בעיה ועשית מזה מטעמים על כלל חיי האברכות...אם תעשי בדיקה תראי שגם אשתו של רופא יכולה לבוא עם הרבה טענות וגם אשתו של חייל בקבע מקריבה המון... אלא מה?? שם את מבינה את הצורך שלה בהקרבה (ואת ממש ממש צודקת...)אבל אם היה לך קצת מושג על החשיבות של לימוד תורה לא היית מדברת כל כך בזלזול על האברכים הצדיקים שמוסרים את הנפש על לימוד התורה... (שדרך אגב רובם ככולם הלכו בשמחה למילואים בתקופת המלחמה...)
ומה שדיברת על הצורך בפנסיה...אוקיי...פה נכנסים כבר ממש לשער ביטחון בה'.. אם יש ממה להסתדר במצב הנוכחי ומתחילים לדאוג לפנסיה של העתיד זה קצת מזכיר לי מאמר חז"ל "כל שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל מחר- הרי זה מקטני אמונה"...
מאחל לך שאף אחד לא ימנע מעצמו את הזכות הגדולה של לחיות חיי אברכות בגלל כל הטענות שלך...
חבל על הצורת ביטוי הזו
אני בטוח שלגיטימי לא התכוונה בכלל לכל מה שכתבת עליה
היא רוצה לחדד את נק' המבט, לדייק ולעורר דיון מועיל. ח"ו לא לזלזל באברכים
ח"ו שנאה!
כל הפוסל - לקראת נישואין וזוגיות הבין את כוונתי.
אני לא נכנסת כאן לפתרונות ספציפיים (ולחוקיות שלהם) - אבל הדברים שכתבתי ממש לא מגיעים מאברכית ממורמרת. ברור שגם נשים של רופא\חייל בקבע יש התמודדיות.
הדיון פה היה מופנה לר"מ, מה הוא צריך להכין את תלמידיו, ומדבריך אני לומדת שאתה אומר לו כך:
- על אשתך יהיה עול
- אתה צריך לדאוג בשמחה ומכל הלב להקל על העול
אני לא חושבת שלדאוג לפנסיה זה שער בטחון בה', אלא יותר השתדלות שאנחנו צריכים לעשות. (ובעיני צריך יותר מאשר 'להסתדר' בחיים, במיוחד אם יש ילדים...).
שוב, הטענות שלי לא היו נגד חיי אברכות - אלא מה צריך לדעת מישהו\מישהי שבוחרים בחיי אברכות. שיקבלו את ההחלטה הזאת מתוך מודעות לא רק לזכות העצומה - אלא גם למחירים שיש בצד זה.
וכמובן, אני ממליצה לכל מי ששוקל\ת חיי אברכות (ולא מדברת על שנה-שנתיים) - לדבר עם אנשים שעשו\עושים את זה כבר תקופה משמעותית. לשמוע מכלי ראשון.
שהדברים שכתבת הרגישו לי קצת הקצנה.
בוודאי שיש מקרים כמו שאת מתארת, אין ספק. יחד עם זאת חייבים לדעת שזה ממש לא שחור לבן, ואם את יוצאת עם אברך זה לא בהכרח אומר שגזר דינך יהיה לחיות בעוני ובתלות כלכלית בהורים.
יש המון נתונים שיכולים להשפיע על רמת החיים וכל מה שתיארת (מלבד הפנסיה במידה והבעל לא עובד בעבודה עם תלוש), ואותם לא הזכרת. כמו: גובה המלגה (שמשתנה מאוד בין ישיבה לישיבה), רמת השתתפות הישיבה בשכר דירה- יש ישיבות שנותנות דירות לאברכים בחינם או כמעט בחינם- מה שמשפיע מאוד על רמת ההוצאות החודשית, כמה כל אחד מבני הזוג עבד וחסך לפני החתונה, ועוד.
אני חייבת לומר שלא הרגשתי בשום צורה שהתכלבנו בשנה שהיינו אברכים, ב"ה חיינו טוב, לא הרגשנו שחסר לנו משהו, יכלנו להתפנק בכל מיני דברים כשרצינו. וכל זה תוך כדי שלא נגענו בשקל מהכספי חתונה + הצלחנו לחסוך יפה ברמה החודשית + לא נעזרנו בכלל בכלל בהורים (חוץ מכמה מוצרי חשמל מרכזיים + מיטות שהם רצו לקנות לנו לפני החתונה). איך? כי המלגה כיסתה לנו את השכר דירה + נשאר לנו ממנה עוד כמה מאות שקלים בחודש, וכי העבודה שלי (שהייתה יומיים בשבוע כי הייתי סטודנטית) הכניסה בממוצע 2000 שקל בחודש, ותאכלס זוג שמתנהל חכם (לא במסכנות, בחוכמה) לא צריך יותר מזה. אז נכון, לא קנינו רכב, אבל זאת טעות כלכלית בעיני לכמעט כל זוג צעיר בלי ילדים.
אנחנו לא אנשים שטסים לחו"ל לטייל, ואני לא
אחת שמזמינה בגדים משיין פעם בשבוע, אבל חיינו חיים נוחים ונעימים, עם הרבה הרבה יותר מלחם וחמאה על השולחן (וגם בחיים לא לקחתי בגדים יד שנייה😅 וגם בעלי לא..)
קיצור, היה לי חשוב לאזן קצת לטובת הניקיות שנבהלו ממה שכתבת. ולומר שבהחלט אפשר אחרת. בעיקר כשזה מגיע עם הפעלת שיקול דעת נכון.
האברכות שלך היתה יחסית קצרה (שנים בודדות), וללא ילדים.
אני דיברתי על אברכות לטווח ארוך, ועם ילדים.
אני מסכימה איתך שלא דומה זוג שמתחתן תו"כ ש"ל והסדר, לזוג שמתחתן כמה שנים אח"כ.
מסכימה איתך שחשוב להתאים את רמת החיים (טיסות לחו"ל, להזמין בגדים פעם בשבוע) לתקציב.
אבל
הסכומים שתיארת לא יכולים להחזיק משפחה.
אפשר וצריך להפעיל שיקול דעת -
וזו בדיוק הנקודה שלי.
לחשוב על הטווח הקצר והטווח הארוך.
להבין את הצרכים העכשווים והעתידיים (המשוערים), ולהיערך בהתאם - כיחידים וכזוג.
לבדוק מה מתאים ומה אפשרי.
להבין שמה שמתאים וראוי לזוג מסוים לא בהכרח נכון לאחרים.
לא כי זה בלתי אפשרי - זה אפשרי, ועושים את זה - אבל לא לעשות את זה מבחירה, להבין את ההשלכות של הבחירה.
שהרב ידגיש לא רק את המעלות שיש לחיי אברכות (ואני ממש לא מזלזלת בהם) - וידגיש שבחיי אברכות חיי טווח יש גם קשיים.
שהיינו אברכים במשך שנה.
וחשוב באמת להדגיש את מה שכתבת כאן, שמדובר על זוג שמתכנן לחיות חיי אברכות לטווח ארוך מאוד. ובעיני רוב הציבור לא שם. ממה שאני מכירה, המון זוגות נמצאים שנה-שנתיים-שלוש בישיבה ואז עוברים הלאה. ולכן לא נכון בעיני אוטומטית להפחיד. ולטווח הזה לגמרי אפשר להסתדר, ואפילו בטוב ולא בעוני.
כשמדובר על אברך שמתכנן להשתקע באופן רציני בבית המדרש זו באמת כבר שאלה אחרת (שגם כאן בעיני אין הכרחיות של חיי עוני..) אבל בעיני רוב הציבור שלנו לא נמצא שם.
אגב, חשוב לי לציין שאני מניחה שברגע שנמצאים יותר משנה-שנתיים (שאז גם מתחילים להגיע ילדים לעיתים) יורד הסיכוי שהאישה עדיין תהיה סטודנטית וככל הנראה היא תכניס הרבה יותר ממה שאני הכנסתי. מעבר לזה, אני מכירה המון המון אברכים שעובדים במקביל בכל מיני הזדמנויות כמו זמן ארוחת צהריים, ערבים, בין הזמנים וכד'. אברך לא בהכרח = חסר אחריות. אני מניחה שאם אדם יראה שהמצב הכלכלי המשפחתי שלו יצטרך סיוע הוא יבין שהוא חייב להירתם. ועם לוקחים את הנתונים האלה בחשבון, מה שתיארת בתגובה הראשונה הוא ממש ממש לא הכרחי לטווח הקצר, וגם לעיתים לטווח הארוך. שוב, יש מצבים כאלה בוודאי, אבל זה לא גזר הדין ההכרחי. החיים הם הרבה יותר דינמיים מזה. אגב, אני אומרת את זה לא רק מהחוויה האישית שלי, אלא גם מהיכרות קרובה של משפחות אחרות באברכיה שהיינו בה שהיו עם ילדים ויותר שנים ממנו.. אני מכירה אפילו זוג עם 3 ילדים שקנו דירה- ועוד זוג עם 4 ילדים שקנו שתי דירות- ושניהם אברכים כבר איזה 10 שנים. ב"ה היום יש עוד דרכים להרוויח כסף חוץ משעות עבודה..
יצא לי קצת מבולגן, מחילה, אבל אין לי כוח כרגע לסדר את זה😅
על אברכים שקנו דירות -
גם אני מכירה כמה כאלו, אבל הם נעזרו רבות בהורים.
לדעתי, חשוב להבין שלכל זוג ומשפחה יש רקע כלכלי אחר, והשיקולים והבחירות שעושים בחיים צריך לקבל לפי היכולות שלכם, ולא בהשוואה לאחרים - כי אנחנו לא מכירים את המכלול של היכולות הכלכליות של אחרים.
במילים אחרות: לכתוב שיש זוגות אברכים (+10 שנים) שקונים דירות יוצר בעיני מצג מוטעה. לא כי אני אומרת שזה בלתי אפשרי, אלא כי זה לא הרוב (ככל הידוע לי).
(ובכלל, צריך להבין מהן הגדרות העוני. בדוגמאות שנתת - משפחה עם 5 נפשות (3.75 תקניות) ומשפחה עם 6 נפשות (4.25 תקניות) = צריכים להרוויח פחות מ-11,535 ש"ח מדווחים ו13,073 ש"ח כדי להיחשב עניים בישראל 2022. אם זה רק זוג - 6152 ש"ח, וזוג פלוס ילד - 8,151 ש"ח. לפי ההגדרות האלה, נראה לי שרוב האברכים נופלים לתוך ההגדרה הזאת, כזוג צעיר (בשנים שהאברכית סטודנטית).)
לי חשוב להגיד שכסף זה לא מילה גסה.
זה מרכיב חשוב ועקרוני בבריאות הפיזית והנפשית של הפרט ושל המשפחה.
ולכן חשוב לי שר"מ ידבר על זה עם תלמידיו - או אולי יביא סדנה של פעמונים או משהו בסגנון.
לדבר על זה שכסף לא נופל מהשמיים, ושצריך ללמוד להתנהל נכון.
ברירת המחדל, לדעתי, אמורה להיות דרך כל הארץ, כלומר האיש בתור המפרנס העיקרי, האישה במשרה יותר קלה (אם מבחינת שעות, אם בחינת עומס) ועסוקה יותר בעניינים הפנימיים של הבית.
אותם יחידי סגולה שרוצים להשקיע את כל זמנם בתורה, ואותן יחידות סגולה שמוכנות להשתתף בזה, קדוש ייאמר להם, אבל כן לדעתי יש צורך בכמה דגשים.
א' בחיי אברכות אמנם ה"דיל" הוא שהאישה מקבלת אחריות על פרנסה ועוד עניינים, אבל אסור לשכוח שברמת העיקרון, האחריויות הבסיסיות בכתובה נשארות בדיוק אותו דבר:
"ואנא במימרא ובסיעתא דשמיא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתיכי, כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקירין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא." זה אומר שאם מחר האישה אומרת, שמע בעלי היקר והאהוב, קשה לי, נגמרו לי הכוחות, אני רוצה לרדת לחצי משרה, לחילופין, אני מרגישה שאין לנו מספיק כסף, הבעל אמור מהיום למחר ללכת ללשכת עבודה / ראיונות עבודה ולהתחיל להריץ את כל העסק. ואם לא מתכוונים לזה, אז בבקשה לא לחתום על הכתובה.
ב' כדי לרצות להיות אברך לא צריך הרבה. זה פשוט המשך אורגני של ישיבת הסדר / גבוהה. מה שצריך, בסה"כ, זה לאהוב ללמוד, להתמיד פחות או יותר, ולהיות קצת סטואי מבחינת הנאות העוה"ז (מההיכרות שלי, לרוב, לגברים יותר קל להסתדר עם צנע). אין למעשה אחריות, אין מבחנים מטורפים כמו באוניברסיטה ולהישאר ערים כל הלילה על רדבול כדי לסיים עבודות, אין מעסיק שמתקשר אליך 24/6, אתה יכול כל חצי שעה לקום לשתות כוס תה, הפסקות, עניינים (טוב, תלוי קצת במדיניות של הכולל). השחיקה, ממה שאני מכיר, באה לרוב, כשאין התקדמות או מתוך חוסר מעש (שזה גם קיים), לא מתוך לחץ אטומי. אם יש לחץ כזה, אפשר גם פשוט לעבור לכולל לחוץ פחות. בחורי ישיבה מההיכרות שלי קצת מנותקים ממה שהולך "בחיים האמיתיים" מה שנקרא, קרי התנהלות פיננסית, מה זה עבודה, מה זה אחריות, מה זה בית, באיזה שרשור אחר אמרתי שבימי שישי הייתי הופך למגהץ הלאומי בישיבה... והמציאות היא כאפה (ואותם שלא מבינים את הכאפה, זה בא מאוחר יותר, ואז כבר יכולים להיות נזקים). זה מזכיר לי בעיה אחרת שיש אצל חילונים, שמבחינתם זוגיות בתור התחלה זה תמיד רק הבחור והבחורה ולבלות. זה לא מנומס, אולי מפחיד, לחשוב מההתחלה על העתיד, חתונה, בית, ילדים, שאיפות רחוקות טווח. אז גם בזה, ברור שרוצים להתחתן, קרי, רוצים שתהיה בחורה, אבל לא תמיד זה בא עם הבנה מלאה של מה זה חיים חומריים, מה זה אחריות, מה זה ילדים, במה זה כרוך, כו' כו', ויש סכנה להישאר ילדים מגודלים.
בקיצור לאן אני חותר? הגבר לא באמת צריך להקריב כאן עולם שלם, לקרוס תחת עומסים ואחרויות, כדי לרצות להיות אברך. האישה לעומת זאת... היא לוקחת על עצמה אחריות על־טבעית במובן שזה לא הטבע הרגיל של הדברים. גם ככה קשה להיות אישה (היריון, לידה, ילדים) כל־שכן לקחת למעשה את האחריות על כל הבית כדי לשחרר את הבעל. להיות אברך בימינו זה פחות או יותר מובן מאליו. להיות אשת אברך, לא.
ג' מבחינת הבנות כן כמו שאמרו זה לא כזה נכון לבוא מתוך מיינדסט של מרטירית שהולכת להתאבד ולקרוס לטובת כל העניין, או כזאת שכל הזמן תזכיר לבעלה כמה היא עושה הכל בבית וכמה הוא טפיל נחות (למרות שהוא באמת משתדל ללמוד. והאמת? גם אם הוא נמצא בתקופה גרועה).
קרה לכם פעם שהלכתם לראיון עבודה למשרה שממש רציתם, ראיתם שהמקום יפה, אנשים נחמדים, העבודה סבבה, ובסוף גם התקבלתם! וחצי שנה ראשונה העבודה הייתה דבש. אלא, שפתאום התפטר איזה בחור, ובינתיים לא מצאו לו מחליף, אז צריך שתעבדו קצת יותר, והחברה פתאום קיבלה עוד כמה פרויקטים אז יש הרבה יותר עבודה, והמנהל התותח שלכם בדיוק יצא לפנסיה ובמקומו בא אחד מעצבן, ובדיקת הדם שעשיתם לפני כמה זמן – אז גילו שם משהו, ועכשיו תצטרכו ללכת לרופא מדי פעם (ואף־אחד לא ייקח עבודה מהשולחן שלכם)... אין מה לעשות החיים דינמיים ומשתנים ואפשר לבוא עם הרבה אידיאלים ואנרגיות ותחושה של שליחות וזכות ובסוף להישחק חבל על הזמן. צריכים להיות מודעים לזה, לדעת מצד אחד למה נכנסים ומהצד השני לדעת גם מתי ואיך יכול להיות שהגיע הזמן לעשות שינויים והתאמות. ובכל מקרה, האישה צריכה הרבה תמיכה רגשית והערכה, כי אין מה לעשות זה לא פשוט. לבוא בגישה של "מה את רוצה זה מה שבחרת", גרוע.
ובחזרה לב', הציפיות מהבנות בעניין, צריכות לקחת את הדברים האלה בחשבון. נניח מדובר על ילדה בת 20-22, מה אנחנו מצפים ממנה? שתהיה חדורה אידיאלים אינסופיים? ששום דבר לא ישפיע עליה? שלא יהיו לה רגעי חולשה, חששות, כו' כו'? ואם אין לה כרגע, זה סימן שלא יהיו? ואם יש לה, זה לא סימן שהיא מציאותית ופתוחה לגבי זה?
אברכות זה אחלה, אלה חיים של שליחות (של שני הצדדים), זה ממש להיות חלק ממעתיקי השמועה, אי־אפשר להגזים בערך של זה. אבל כן צריך לבוא עם גישה נכונה, משני הצדדים, כי באמת, אפשר לבוא עם אידיאלים כו' ובסוף להפוך לאותם סיפורים מדכאים ששומעים מדי־פעם, כמו זה למשל, (וגם כל־מיני שאלות בדורש ציון של הרב מוצפי, דוגמאות אקראיות: 262814 182350 1425 4117 12300 14561 ועוד ועוד ועוד בקיצור אפילו מבלי להיכנס לתשובות בהחלט יש יכולים להיות משברים אם בפן הכלכלי אם בפן הרגשי וצריך להתייחס לזה ברצינות.)
///
אגב בשרשור שהיה כאן, אני לא יודע אם זה עניין סטטיסטי, אבל נראה לי שצריך לתת את הדעת להבדל בין התשובות של הבנים לבין התשובות של הבנות...
לכתוב כאן משהו כהקדמה, אבל אני חייב להשמיט, רק אגיד שאני מעריץ אברכים ונשותיהם ואף יותר מכך.
אני חושב שאברכות זה דבר ששייך לקומץ קטן של אנשים. אם מתחתנים מוקדם וזה כמה שנים מועטות, אז זה יכול להתאים לקבוצה יותר רחבה של אנשים. אבל לאורך זמן זה דבר ששייך לקומץ.
הסיבות שלי הם:
1. צריך ביטחון חזק מאוד ב-ה' להיות אברך, והביטחון הזה צריך להיות גם של אשת האברך. לא פשוט להגיע לדרגת הביטחון הזה.
2. צריך להתרגל להסתפק במעט, וגם אם האברך יכול, הרבה פעמים זה לא מתאים לאשה ולילדים.
3. אני חושב שלפעמים אם אדם לא מספיק רציני בלימוד, אז הלימוד שלו מתמרח על היום, ואדם שלומד תורה ועובד יכול להספיק אפילו יותר מהאברך שמורח.
4. הלימוד הרבה יותר קשור לחיים עצמם כשאדם עובד.
5. הסכנה של חילול השם יותר גדול כשאתה אברך, ונכשל בדבר קטן.
6. טבע העולם וחיובי הכתובה שאדם צריך לפרנס את אשתו.
בסוף הרוב עשו כר' ישמעאל ששילב תורה ועבודה ועלתה בידם ולא כרשב"י.
לגבי מס' 6, נכון שדרך העולם באופן כללי היא כזו, אבל יש מציאות יוצאת מן הכלל של "אשת חיל" שנאמר עליה: "הייתה כאוניות סוחר ממרחק תביא לחמה", וכן המדרש אומר שבמציאות העתידית: "נקיבה תסובב גבר", וזה חלק מתהליך הגאולה, שהאיש הוא לא גבר האלפה היחיד שהוא זה שמביא את הכסף הביתה, ומופיע גם כוחה וגבורתה של האשה. ועוד לפני מקורות ומדרשים, זה בסופו של דבר היה במשך הרבה שנים, שיחידי סגולה כך עשו, והסתפקו במועט, והקדישו את חייהם ללימוד התורה.
לגבי ההערה ההלכתית של חיובי הכתובה, יש מחלוקת ראשונים בדבר האם יש חיוב שהבעל הוא זה שיפרנס, או שהוא צריך לדאוג לכך שיהיה לה מה לאכול וללבוש, ואם יש לה (כגון שהיא עובדת), אין לו חיוב לעבוד. לא יודע מה נפסק להלכה, אבל יש לי תחושה שלא בדקת את הנושא (יש לי גם עוד הערה בנושא, אבל לא משנה) עכשיו שמתי לב ש@אחו ניסח את זה באופן יפה מאוד, שאם האשה צריכה שהבעל יעבוד, הוא צריך לעבוד.
מסכים לגבי הרוב (=רוב האנשים), ומנגד רואים שיחידי סגולה כן עושים כרשב"י. עוד הערה קצת אמונית, הרבה מדגישים שבא"י יותר מודגש העניין של העבודה (ואכן יש חת"ס שמדבר על זה בדיוק בהקשר של המחלוקת של רבי ישמעאל ורשב"י), אבל הרב קוק בעין אי"ה שבת א', ג' מדבר על הצד ההפוך, שבא"י חוזרת התורה, וגם באורות התורה פרק א' פסקה ג' הרב זצ"ל מדבר על כך שהתורה בזמן הגלות הדלדלה. נכון, ת"ח בא"י צריכים להיות מסוג אחר, והתורה שלהם צריכה להיות יותר תורת חיים, אבל אין זה אומר בהכרח שהם צריכים לעבוד (נגיד אישית אני חושב שזה אומר שבאופן בסיסי רב צריך לשרת בצבא, מלבד העניין שזו מצווה, זה גם משפיע על העולם התורני שלו. לא בהכרח שצריך מסלול ארוך, אפשר גם מקוצר).
לגבי שאר הדברים, נקודות נכונות ששוב מוכיחות שזה מתאים לסוג מסויים של אנשים.
אני מרגישה שמעבר לעניין הטכני הכלכלי שוודאי קיים, אבל לפחות ממה שאני רואה אפשר להסתדר איתו, משמעותי גם הנוכחות של הלימוד התורה בקשר ובזוגיות. אני יודעת שאצל הרבה אברכים נוצרת כמו תחרות בין התורה לאישה, שהאישה תופסת את זה שהתורה באה על חשבונה. לא כי הן לא רוצות את הלימוד של הבעל, ולא כי פתאום הן שכחו עד כמה התורה היא חשובה ומשמעותית, אלא פשוט לאט לאט היום יום שוחק, וכשהוא הולך ללמוד ואני נשארת בבית לבד עם הילדים, זה מרגיש שהתורה זה החלק שלו, והילדים והבית והפרנסה זה החלק שלי, וזה הטעות הכי גדולה מבחינתי שכורמת להרבה מרירות וכעס ותחושה של הקרבה שאת לא המקריב אלא הקרבן.. אני חושבת שמי שמכוון את עצמו לחיי אברכות, גם בחורים וגם בחורות, חייבים לדעת ולהרגיש שהם שותפים במשימה הזאת, שזה של שניהם יחד. שנכון שטכנית זה מה שהוא עושה וזה מה שאני עושה, אבל באמת זה של שנינו. אם הזוג חי בתודעה שהם שניהם בתפקיד ענק של לימוד תורה, ההתייחסות לנושא היא אחרת. כל התפקידים של האישה, אם הבעל רואה אותם כתפקידים שלה, ומצפה לזה שהיא תעשה אותם כמובן מאליו, יש כאן פספוס בעיני. לא כי הוא לא רואה את ההקרבה שלה, אלא כי הוא איבד את השותפות איתה. יכולה לומר שבעלי כל הזמן מדגיש לי כמה הוא מעריך וכמה זה לא מובן מאליו שאני לוקחת את החלק הזה על עצמי, ומנגד מדגיש כמה הלימוד "שלו"- הוא של שנינו, וזה נותן לי כח להמשיך לרצות לפרנס אני לכבס ולבשל וכל זה.. זה בא ממני, וביום שזה לא יבוא ממני, ושאני לא ארגיש שאני יחד איתו, אני מאמינה שהוא יצא ללמוד.
מעורר מחשבות ביחס להפרעה נפשית, זוגיות, משפחה, חלומות. ממליץ לראות למי נשמע לו מעניין.
עצם האחזות הגדולה שלו בזוגיות הקיימת זה פשוט מפליא. קשה לתפוס את זה.
אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.
זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.
בקשר יחסית רציני..
בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.
הוא מצידו מתכונן כבר להציע..
מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,
אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום
אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..
תודה מראש..
מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים. אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.
ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.
בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.
את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?
אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.
בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.
האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?
מה אפשר לעשות עכשיו?
1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.
2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?
3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.
זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.
לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.
וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.
תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות
בהצלחה!
לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן
השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..
ותודה, אני מאזור הצפון
האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,
או משהו כללי יותר.
זה בהחלט משהו שיכול לקרות.
ואגב
אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.
הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.
לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך.
קודם כל לשקף לו את זה
שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו
אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה
ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך
הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה
ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע
לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך
המון בהצלחה
יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.
צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..
פשוט לומר שצריכה עוד זמן.
בהצלחה!
ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.
הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.
בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.
בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.
שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.
בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.
אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.
הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.
דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.
את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?
ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?
או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...
אני סתם זורק פה השערות.
תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר.
אחת שהיא מחפשת לך בחורה שתואמת 1 ל1 למה שאתה מחפש או אחת שגם אם זה לא תואם לכל מה שכתבתם אבל בגדול יש את אותה רוח ולפחות כמה מכנים משותפים היא תציע את זה?
אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?
פשוט אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות
לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...
אבל בהנחה שצריך לבחור אז
לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד
אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...
לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.
כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.
ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים
אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.
השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.
אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.
אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.
עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.
השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?
אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..
לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.
ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .
ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.
סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.
יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..
יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.
ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.
אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.
אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.
כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -
איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -
יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.
[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]
שבוע טוב לכולם.
אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.
אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.
הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.
אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.
משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.
אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...
אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.
אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.
אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?
אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.
חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...
אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.
שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?
אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי
אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...
שדכנים מיזמים חברים
לא להתייאש
להתפלל
שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים
גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים
אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.
https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜
אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.
תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!
שידוכים כהלכה
ושגרירים בלב
בשניהם יש בסיגנון הזה
ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק
יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך -
אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.
לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.
לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -
התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.
יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).
למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?
אין מה להתבייש.
אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?
שלום חברים
אשמח להתייעצות
האם אדם צריך לחפש בחורה לפי מה שהוא רוצה, או מה שהוא צריך?
למשל, אם אני בהייטק, האם נכון לי לחפש דווקא מורה או אישה שתעבוד במקצוע פחות תובעני?
הם החשובים.
תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג
מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.
אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.
כולם מסתדרים בטוב.
אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה
גם תלוי באופי של בני הזוג. כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה.
דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה.
שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..
זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.
ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).
ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.
יש עיקר ויש טפל
מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר
מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.
אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)
נתקלתי השבוע בפרסום למיזם שידוכים חדש.
לא מכירה באופן אישי, לא יודעת מי היוזם והמארגן.
ממה שאני קוראת בין השורות באתר שלהם (שנראה שהם עוד עובדים עליו, נניח נראה שהוא מתאים יותר לקריאה במחשב מאשר בטלפון) - זה נראה שהם מנסים לקחת את הרעיון של שגרירים ולקחת אותו למקום בוגר ומקצועי יותר. זה לא חבר מייצג חבר, אלא שדכני קהילות\ישיבות\אולפנות\מדרשות.
מוזמנים להתרשם בעצמכם:
מפה לחופה - מיזם שידוכים למגזר הדתי לאומי
[לפי הפרסום שראיתי, 500 הנרשמים הראשונים יכולים להירשם בחינם, ולכן משתמע שאח"כ יהיה תשלום.]
זה מה שכתבו על עצמם באתר:
מפה לחופה - מחברים עולמות, ברגישות ובמקצועיות
"מפה לחופה" הוא מיזם חברתי-ערכי שנועד ללוות צעירים וצעירות מהציבור הדתי-לאומי במסע האישי והעדין אל הקמת בית נאמן בישראל. אנחנו לא עוד שירות שידוכים קלאסי, אלא מערכת מקצועית שמובילה תהליך היכרות מדויק, אישי – שאתה או את שולטים בו.
המיזם נולד מתוך ההבנה שרווקים ורווקות רבים מחפשים זוגיות, אך מעוניינים להימנע ממסגרות לוחצות או פורמליות מדי. המטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד ואחת למצוא את החצי השני בקצב שלו, בלי לחץ ובלי מחויבות, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה וכבוד לעולם הרגשי שלכם.
איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו
במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:
מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.
ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.
בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.
האני מאמין שלנו
אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.
עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה.
המיזם הוקם לעילוי נשמת הלל דחבש ז"ל, בן אהוב ואח יקר, שחייו הקצרים היו מלאים באור, עומק, אמת וצניעות. הלל נשא בליבו חלום גדול - להקים בית של אהבה וקדושה מתוך חיבור של אמת ולב פתוח. "מפה לחופה" ממשיך את דרכו ומורשתו, מתוך תחושת שליחות להעניק ליווי אמפתי שמכבד את הקצב והעומק של כל אדם.
אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.
וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו.
ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?
עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.
לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן.
כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.
אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.
אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.
אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.
הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.
וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה.
ובסה"כ,
יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.
חלקם עולות כסף.
ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.
יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.
אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!
הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו!
ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש
ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…
חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע
היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)
ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה.
מה הבעיה בעוד מיזם?
אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.
אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.
אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.
זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.
א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?
ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד
במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.
לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…
הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.
ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.
(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי
רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)
^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית.
אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?
אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.
אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.
באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד.
מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.
בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.
כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.
(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).
מבינה?
ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)
את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?
לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.
אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?
ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?
בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"
כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-
הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?
ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.
ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד
ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.
שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.
והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.
וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?
ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)
כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.
אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)
באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.
לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.
לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.
אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.
(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).
אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך
מספר של חברה אומר לי יותר עליך - שכנראה יצאת עם מלא בחורות ואתה כבר מיואש ותשאל שאלות ותשפוט אותי יתר על המידה ע"פ ניסיון קודם.
אולי אולי במקרים נורא ספציפיים זה יעזור , אבל החברה לא תגיד לך משהו שבאמת ישנה או יעזור לך להחליט בדרך כלל.
ובדרך כלל - את/ה משאיר רושם רע על החברה(לא יודעת איך זה אצל גברים, אבל השאלות שלך בדרך כלל יגיעו אלי חחח) .
בתור מי שהייתה החברה שהתקשרו אליה לברר , וגם זו שביררו עליה - אף פעם לא שאלו אותי או עלי שאלה באמת קריטית, שאלו אם אני אוהבת טיולים או לצייר, או איך הקשר שלי עם המשפחה (ב"ה מצויין, אבל מה נראלך שחברה שלי תגיד? גרוע? ) ,שאלו אותי אם חברה שלי פמיניסטית (תגדיר פמיניסטית…, שאלו את זה גם עלי פעם וחברה שלי , כפרה עליה, אמרה שאני כן עושה תואר ריאלי חחחח) , שאלו אם אני מפונקת, אם אני פלפלית, מה נראה לך שחברה תענה לשאלות האלה? אמיתי .
אני עוד איכשהו מבינה אם אתם שואלים על אופי , אם היא שקטה או צעקנית, אבל בדרך כלל אפשר פשוט לשאול את מי שהעביר לך. (גם אני בדרך כלל מעדיפה חברותיות ופתיחות, אבל בכל זאת) למרות שזה גם קצת חבל, ברור שאם חסר פרטים בכרטיס זה מבאס, אבל לא משנה כמה פרטים, בסופו של דבר לא תדעו כלום עד שתיפגשו, אם הפגישה רחוקה לכם - אז מילא, אבל עוד לא שמעתי על שיחת בירורים שהועילה למשהו.
תם טקס העצבים, אני בטוחה שיש דעות שונות, אבל בעיני אתם לא מרוויחים כלום,
השידוך של הבחור נפל כי הוא הבין שהוא והבחורה ממש לא מחפשים אותו דבר
של הבחורה בדיוק ההפך היא הבינה שזה בדיוק מה שהיא חיפשה ושווה לה להשקיע...
תחשבי שהבחור לא היה מברר ויוצא לפגישה מיותרת ...חבל על הזמן
