הרבה נשים כותבות שהן סובלות ממיעוט חלב, ומוכנות להשקיע מאמצים רבים כדי להגביר כמויות. כולנו יודעות שייצור חלב מבוסס על היצע וביקוש, וגם יודעות שהנקה סמוך ללידה היא חשובה מאד, אבל אני לפחות לא ידעתי עד כמה.
אז אני מעולם לא סבלתי ממחסור בחלב, התינוקות שלי מתמקמים באחוזונים גבוהים וזוכים למחמאות מאחריות טפ"ח (או לחילופין המלצות לדיאטה). השבועות הראשונים לאחר הלידה אני בנזילות תמידיות, ישנה על מגבת, זה המצב...
בהיריון החמישי גילינו שהעובר פגוע ונאלצנו לעבור הפסקת היריון. הלידה התקיימה בשבוע 27 ולאחריה - בניגוד למקובל - לא טופלתי בתרופה להפסקת ייצור חלב, מכיוון שעדיין הינקתי את התינוק הקודם שלי, ילדון בן 1.8.
התארגנתי מראש להתעסקות עם החלב, רפידות הנקה ושקיות לאחסון חלב אם שתכננתי לתרום.
הלידה היתה בלילה. השתחררתי כעבור יממה וכשחזרתי הביתה הילדים כבר ישנו, כך שהינקתי רק בבוקר, כמעט 30 שעות אחרי הלידה. בימים שאחרי כך הינקתי פעם-פעמיים ביום וחיכיתי לגודש, אך להפתעתי הוא לא הגיע.
ארבעה ימים אחרי הלידה, ערב שבת, דמיינתי שאולי אני מרגישה מלאות קלה. מיהרתי לשאוב כדי לא להתקע עם גודש בשבת - אך במאמצים מרובים הצלחתי להפיק משהו כמו 20-30 מ"ל.
יותר לא שאבתי, מסרתי את הרפידות והמשכתי בשגרת ההנקה מלפני הלידה.
עד כאן הסיפור.
אם לא היה לי נסיון קודם, והייתי יולדת ומכל מיני סיבות לא מניקה מספיק ביממה הראשונה (לא מצליחה/שמה בתינוקיה כדי לנוח/מצב רפואי של הילד או שלי וכו') סביר להניח שהייתי צריכה לעבוד קשה מאד כדי לייצר מספיק חלב, ומאד הגיוני שהייתי חושבת שמשהו לא תקין עם הגוף שלי, או שהנקה זה ליחידות סגולה וכד'.
הלוואי שהתובנה הזו תהיה לתועלת למישהי מכאן.
שפע חלב ובריאות שלמה לכולן!
