מצוות פרו ורבו זה של הגבר. לא של האישה.

אז אני מונעת כמה שאני רוצה.

גם מה זה יעזור אם הרב יגיד שאני צריכה להפסיק למנוע ובאמת לא באלי? אכנס להריון לא רצוי?

כי פחדתי אבל רציתי

הוא אמר שכן😂😂

אז מנענו כמה חודשים וזהו (הוא אמר בין חצי שנה לשנה אחרי הלידה, חיכינו טיפה פחות מחצי שנה)

הרב שלנו בד"כ מביא טווח שאפשר למנוע ואם נרצה למנוע גם אחרי אז לשאול שוב

מה שקורה בפועל זה כשהתאריך מתקרב עולות פתאום המון מחשבות ורגשות על הנושא והרצון צף ולא יצא ששאלנו שוב😉

סובר שאברכים (או אברכים לשעבר) יכולים להחליט בזה בעצמם. זה מתוך נקודת הנחה שהם בעצמם רוצים הרבה ילדים, עד כדי כך שלפעמים צריך להזכיר להם שצריך לעשות הפסקה...

אצלנו, בכל אופן, ברוב הפעמים הייתי חייבת רפואית למנוע, אז באמת לא היה מה לשאול רב...

אחרי הלידה הראשונה שאלנו אם אפשר למנוע והרב בעצמו עדכן אותנו לכמה זמן הוא ממליץ (בין חצי שנה לשנה), בראיה לאחור מזל שהוא אמר את זה כי המניעה ההורמונלית הכניסה אותי לדיכאון עמוק ואם הייתי ממשיכה איתה לא בטוח איפה הייתי היום

אחרי הלידה השניה והשלישית פשוט מנענו בלי לשאול 😅

כשרוצים למנוע בעלי מתקשר לרב ומבקש למנוע.

הרב נותן אישור לתקופת זמן מסוימת, ואם אנחנו רוצים להמשיך למנוע בעלי מתקשר לרב שוב.

כמובן שהרב לא זוכר לכמה זמן הוא נתן אישור ולא נכנס לזה. זה חשוב לנו, אנחנו דואגים לזכור לכמה זמן קיבלנו אישור ולהתקשר לבקש שוב.

הרצון להתקשר ולבקש אישור מרב חשוב לשנינו

העניין הזה...כאילו בסוף זו בעייני החלטה סופר אינטימית של בני הזוג בהתאם למשאבים ולרצונות שלהם.אם לאשה אין כוחות או חשק להריון נוסף והיא אמורה לשאת עכשיו הריון כי הרב לא אישר למנוע זו בעייני פגיעה נפשית חמורה...נשמע לי כמו משהו קצת לא תקין להכנס למקומות כאלה עם רב..

אבל זאת אני🙃

הלכתית ולכן יש זוגות שכן מעוניינים לשאול ולהתייעץ.

אף רב לא יאסור על אישה למנוע אם היא במצב שלא מתאים....

במיוחד לא בדור הזה.

כי אני שמעתי על כמה וכמה שרבנים לא התירו להם למנוע למרות שהאישה לא רצתה עוד הריון .

זה עצוב,

וכנראה תופעה שייכת לפלח מסוים מאוד,

אבל קיים בהחלט ולא כ"כ מעט.

שאלתי קצת לפני הלידה

והוא אמר שהוא אומר לכל אישה באשר היא למנוע חצי שנה אחרי לידה ואז לדבר איתו שוב

בתכלס לא רציתי למנוע ולא מנעתי בכלל.

ושאלת המניעה בכלל לא עולה על הפרק?! חחחח

אף פעם לא מנעתי.. וגם לא נקלטתי במרווחים כאלה צפופים אז לא יצא לנו להגיע לצומת הזה של לשאול רב.. 🤦‍♀️🤷‍♀️

מניעה????

לנסות אוביטרל את מתכוונת???

"טבעית"

ב"ה זכיתי בבעל ת"ח שגם מדריך חתנים.

ובמהלך לימודיו שאל והתייעץ הרבה גם בנושאים אלו.

אז כשהגענו לרגע לא נזקקנו לשאול....

כיום גם אחרי ילד אחד רבנים מתירים מניעה לתקופה ממושכת

ובודאי אחרי שיש בנים ובנות.

אחרי הגדול כן התייעצנו עם הרב- לא בתור פסיקה הלכתית מוחלטת אלא בתור התייעצות מה ההתנהלות ה"ראויה" ואיך מחליטים אם כן או לא וכו..

עם העקרונות האלה הלכנו בהמשך וגם הפעם.

בסופו של דבר ההחלטה היא שלנו ולא של הרב, וזה גם מה שהוא הדגיש לנו. הוא בנושא הזה רק בתפקיד מורה דרך אבל לא פוסק...

2 בנות ובן.

וכרגע זה לא נכון לנו עוד היריון ולידה

אז מונעים.

רגשית אני רוצה כל הזמן.

פיזית, טכנית, שכלית זה לא נכון.

אם היה לנו רק מין אחד היינו שואלים

אבל אנחנו שומרי תומ"צ וזאת שאלה לרב אז אנחנו שואלים למרות שלא ברור לי באיזה קטע רב יחליט לי מה לעשות.

תרגישו שאתם עדיין לא מוכנים?

הרבה פעמים רבנים נותנים מינימום זמן ואחר כך נותנים הארכה..

הייתי מעדיפה שיעשו הפוך, שיתנו ליותר זמן ואני אוכל להפסיק עוד לפני שהזמן יעבור.

עכשיו אם נרצה להאריך נצטרך שוב להתקשר לרב ופחות נחמד העניין.

אולי זו המטרה, שזוגות יחשבו אם המניעה באמת קריטית להם על חשבון האי נעימות של להתקשר לרב 🙈

חח לא שאני מסכימה עם השיטה. מסכימה איתך שהייתי מעדיפה שיתירו ליותר זמן ואנחנו נחליט אם הספיק לנו פחות.

לאחרונה בגלל חוסר הנעימות שבשאלות מהסוג הזה ובמיוחד לרב שמכירים בעלי התחיל לשלוח שאלות במייל לרב אחד גדול שמתאים לפסיקה שלנו ולא מכיר אותנו אישית, ומאז יש פחות אי נעימות. אם תרצי אני יכולה לשלוח לך את השם והמייל שלו בפרטי

אבל זה לא ברור מאליו ולא בהכרח בא יחד עם "שומרי תורה ומצוות"

אם בעלי ממש לא מרגיש בנוח לשאול

לדעתכן יש פה מקום לבקש ''היתר'' מפועה?

רבנים מוסמכים שזה בדיוק תחום הפסיקה שהם.

אפשר להתייעץ איתם

אבל הם יתנו לך תשובה גנרית לפי פרטים טכניים יחסית שלכם

ולא פסיקה פרטנית בשבילכם.. תשקלי אם זה נכון לכם(יכול להיות שכן)

הרב שלנו ממה ששומעת מחברות דיי מחמיר

לכן מבחינת בעלי (שלא רוצה בקרוב הריונות נוספים, לילד שבדרך כמובן שמח ומחכה) - מבחינתו בגלל שהרב הזה לא מתיר - הוא לא רוצה בכלל לשאול..

אם ככה אפנה לשקט הנפשי שלי לפועה, בשביל לדעת שיש היתר 

אני הולכת לשיעורי טהרת משפחה ושלום בית

הרבנית שם סיפרה סיפור על רב שאפפעם לא היה מתיר לנשים מניעה לא משנה הוא לא היה מתיר

עד שהבת שלו נכנסה לדיכאון אחרי לידה אחרי הילד ה11 והוא הבין שטעה בדרך שלו

ואז הוא אמר שעכשיו הוא מבין את הצער שגרם לכל אותן נשים

אני חושבת שכן להתייעץ עם רב אבל עם רב שסימפטי למצב אם אתם לא יכולים ומסוגלים לגדל ילד אין סיבה שהרב יחליט שכן.. הרב אמור להיות רגיש למצב ולסיטואציה

בסופו של דבר הרב לא יגדל אותו וזוגות שבסוף מגיעים לגירושים כי העומס של הבית והילדים לא השאיר להם טיפת זמן לבנייה אישית זוגית הרב לא ישלם את המחיר הזה אלא הזוג

היא סיפרה שם עוד כמה סיפורים שהמחישו אבל זה בגדול

ותמיד התירו לי יותר ממה שרציתי.

גם מכון פועה- אחרי תקציר על ההריונות והלידות תמיד התירו לשנתיים/שלוש.

לפני התקן התייעצנו עם רב, שגם עזר לנו מאוד להטהר אחרי ההתקן

תכלס עכשיו אני כבר לא שואלת, מכירה את המורכבות שלנו, יש לנו בנים ובנות, ותמיד התירו לנו מעל ומעבר..

אומר שאסור למנוע

אבל את לא רוצה הריון.

מה תעשי?

רב שאומר שאסור למנוע ואת לא רוצה הריון, כנראה לא הבין את הסיטואציה ולכן פסק מה שפסק.

יכול להיות שלא הסבירו לו כמו שצריך, או שהוא לא הבין.

אין דבר כזה שרב יפסוק שאסור למנוע אם האשה לא רוצה הריון.

מכאן נובע-

שאין מה לשאול, כי לא יכולה להיות סיטואציה שאשה לא תרצה הריון ורב יכריח אותה ויפסוק בכל זאת שאסור לה למנוע. 

נכון שיכול להיות שהוא לא הבין את הסיטואציה, אבל לא בהכרח נכון שאין מה לשאול.

התורה מתווה לנו דרך חיים בכל תחומי החיים. החל בנעילת הסנדל, דרך מה עושים אחרי שירותים, וגם בעניין של פרו ורבו.

זה לא שהרב לא בסדר אם הוא לא ניתן למנוע. כנראה שזו דעת התורה במקרה הזה... לא סתם שואלים 

המצווה של פרו ורבו היא על הגבר.

האשה היא "כלי" במצווה הזו.

אם היא לא רוצה, תראי לי איפה כתוב בתורה שהיא צריכה להביא נגד רצונה ולהפסיק/לא למנוע?

שכל "בקשה" של זוג - מתירים.

נגיד זוג רוצה זמן x בחודשים, כנראה בגלל סיבה מסויימת. הרב יתיר כי הסיבה שלהם כנראה טובה אחרת הם לא היו נוקבים בזמן x של חודשים.

כנל אם מדובר גם בשנים..

הדבר היחיד שבעייתי זה שיש ילדים רק ממין אחד ואז בעצם סוג של לא קיימו את המצווה של פרו ורבו.

וגם אז, ברגע שאשה תגיד שלא מעוניינת - נגמר הסיפור. לא יכריחו אותה.

רק אם מדובר בסיטואציה שגבר רוצה למנוע והאשה סבבה/רוצה עוד ילד, אז פה רב יכול לפסוק.

להביא את הזוג לדיוק של מה הם רוצים

מה היכולות שלהם ומה הרצונות

בעצם זה שצריך להסביר למישהו שלישי ולגרום לו להבין

זה גורם להם להיות יותר מדויקים

-----

גילוח נאות: הכותבת לא שואלת רב

האישיים שלהם לאדם שלישי, שלפעמים הוא זר לחלוטין או מוכר מהיומיום.

זוג בדכ עושה את הבירור הזה בינו לבין עצמו בתקופה שלפני או אחרי הלידה.

ואם לא- כנראה שלא רוצים למנוע.

בשביל להיות מדוייקים ברצון, אפשר להורות את זה בתור הוראה כללית ולא לשלוח לרב.

טאני רוצה לנהוג לפי בהלכה

לכן גם אין פה באמת שאלה כי כמו דאמרת בטוח הרב יתיר לי, אני רוצה להכניס את הקב''ה לחיים שלי ולתת לו מקום במקומות הכי םנימיים

לפסוק לך את הדבר הנכון. כי בעניין של מצוות פריה ורביה יש את השותף השלישי, הקב"ה, וגם לו צריך לתת מקום בתוך ההחלטה

זה לא הרב כאדם אלא הרב כצינור. 

וזה באמת לפעמים רעיון טוב להתיעץ עם רב.

לפעמים בכלל עדיף להתיעץ עם יועצת זוגית

לפעמים זוג לא מרגיש צורך להתיעץ

זה שונה מהותית מ"לשאול רב"

בכלל לא מדמיינת מצב שרב יגיד לי להביא ילדים עד שיגיע בן.

ואם לא יגיע? בגלל זה אביא מלא ילדים כשאני בכלל לא בנויה למשפחה גדולה?

נראה לי הזוי הקטע הזה, בסוף זה רצון ה' אם יהיו לי בנים ובנות, או רק מין אחד. 

בעלי אומר שאפשר לקיים את המצווה גם בנכדות 😅

ואם אני אמשיך ללדת בקצב רק כי אין לי בנות

אז כנראה יהיה לי כל שנה ילד ואני לא בנויה לזה.

אמממה... יגידו אבל ה' לא היה נותן לך נסיון כזה אם את לא מסוגלת. אז לא מסכימה עם הגישה הזאת. 

ה' גם נתן לנו בחירה בעניין הזה.

אני מכירה משפחות גדולות עם מין אחד, וגם רבנים מוכרים עם 8-9 בנות ללא בנים. מניחה שיש גם רק עם בנים..

אני יודעת לומר על עצמי שלא בנויה לגודל כזה ולפני הילדים, לא בנויה לכמות ההריונות..

וגם בעלי אומר שאי אפשר להכריח להביא 10 ילדים רק כי לא קיימו את פרו ורבו.. 

בגלל זה.

אבל אנחנו לא הולכים לפי זה, כי כמו שאמרתי, אני לא בנויה להריון חדש חצי שנה/שנה אחרי לידה רק כי אין לי עדיין משני המינים...

ואם רב יגיד לי שזאת ההלכה, לא חושבת שאצליח לקבל את זה, לכן מראש לא שואלת.. ומקווה שהקב"ה שמח בהשתדלות שלנו לגדל חבורת בנים בקצב שנראה שהכי טוב עבורנו. 

הרב אמר למנוע חצי שנה רק

מאמינה שאם היא היתה אומרת שלא מסוגלת היה נותן טווח ארוך יותר

אבל אני פשוט לא מתחברת להנחיה הכללית הזאת של להמשיך להביא עוד ועוד עד שיגיע גם מהמין השני. פחות מתייחסת כאן לזמן המניעה והמרווחים ביניהם. 

כי זה בכל מקרה צריך להתחשב בכוח של האישה. 

אבל למה אישה שיולדת רק בנים/ בנות צריכה להרגיש שחסר פה משהו במצווה שהיא עושה?! 

מה היא אשמה שיש לה רק ממין אחד?

שרב יפסוק שאסור למנוע אם האשה לא רוצה הריון.

לצערי אני מכירה אישית מישהי שלא מנעה כי רב לא התיר לה.

היא פנתה לרב אחר, אמרה לו שזה מה שהרב איקס אמר לה, הוא התייעץ עם רב אחר (כי זה היה רב גדול שלא אישר לה) ואז התירו לה עוד כמה חודשים.

מה תעשה אחכ? היא מקווה שפשוט תרצה הריון....

כאילו, יש אישה שבאמת תיכנס להריון כי הרב אמר שכך צריך?

כאילו אני אמורה לתכנת את עצמי לרצות הריון בעוד X חודשים.

אני לא שואלת רב אם למוע או לא, כי בעיניי אין לזה שום השלכה.

אני לא רואה את עצמי בוכה כשאני רואה 2 פסים בסטיק, כי הרב אמר שאני חייבת.

אני פשוט שואלת את עצמי אם אני אשמח לראות 2 פסים או לא.

אם לא- אין מה לדבר בכלל.

אז מה הטעם לשאול רב?

אבל זו אני, וברור לי שאני יותר "חופשייה" בהשקפתי

אבל אני חושבת שאם שואלים רב, זה כדי לעשות את מה שהוא אומר 🤔

ואם ממש לא רוצים, אז אפשר לנסות עוד רב (אחרי שאומרים לו ששאלנו רב אחר)

שלא רוצים או לא מסוגלים?

לא מבינה את הגישה😑

ילד זה נשמה

אחריות לחיים שלמים

לא משהו שניתן להתחרט עליו אט להחזיר😏

יש כאלה שפשוט נמנעות מלשאול רב שני, מאמינה שאלה הן הנשים שבסוף מפסיקות מניעה רק כי הרב אמר.

אני אישית, גם בהלכות טהרה נוהגת ככה.

אם אני חושבת שהרב טעה בפסיקה אז פונה לרב שני גדול יותר.

מעדכנת את הרב שרב איקס פסק כך וכך ושואלת לדעתו.

לא כל הרבנים אוהבים את זה ששואלים אחרי ששאלו מישהו אחר אבל הם עונים ולפעמים גם מתירים מה שהרב הראשון אסר.

הגישה היא גישת התורה, גם אני לא תמיד מבינה אותה אבל עדיין הולכת לפיה 🤷🏻‍♀️

זה לא עניין טכני אלא מיסטי (לא בקטע מזלזל. להפך. אבל ההלכה היא לא בהכרח תואמת את המציאות הפיזית... טבילה במים רגילים לא משנה כלום לעומת מקווה אבל לא הופכת אדם מטמא לטהור כמו מקווה)

בהלכות טהרה רב אמר לי לספור 5 ו7 ולטבול

ופניתי לרב אחר, גדול יותר, עדכנתי שזה מה שהרב אמר.

והרב אמר שאני לא צריכה לטבול.

הכוונה היתה שפסיקה כמו טמא-טהור היא יוצרת מציאות. כי זו מציאות הלכתית ולא פיזית. אותו מראה בדיוק אם פנית לרב ואמר שזה מטמא אז זה מטמא. אם הרב טיהר אז טהור.

ולכן עקרונית אסור ללכת למישהו אחר. הסטטוס נקבע (יש מקרים שכן אבל זה העקרון)

הרבה מאוד רבנים לא יגידו שזה טמא אלא שהם "לא הצליחו להתיר" כדי להשאיר פתח לפנות לרב אחר שאולי יתיר
 

פסיקה כמו "מה לעשות" היא קצת שונה
 

אם אני פונה לרב שיפסוק לי בהלכות טהרה אני מחויבת למה שיגיד לי, כי פניתי אליו כדי ש*יפסוק* לי הלכה (למשל אם נאסרנו בסיטואציה מסוימת או לא) 

אבל לפעמים אני לא פונה לרב שיפסוק אלא שייעץ לי מה לדעתו נכון לעשות -למשל כמה בדיקות או האם ללבוש צבעוני. בעיני זו לא פסיקה אלא המלצה כי לא מדובר בשינוי מציאות הלכתית (טמא/טהור/כשר/בשרי....)

אני כן מתכוונת לקבל את דעתו כי פניתי אליו כדי לקבל הכוונה אבל התוקף ההלכתי של זה הוא אחר ואם יש לי סיבה לחשוב ששיקול הדעת לא נכון אז אתייעץ עם רב אחר או אחליט אחרת

איך שאני תופסת את זה -שאלה בענייני ילודה זה לא הלכה.זה המלצה או הנחיה.

בעיני אין פסיקה שיכולה לחייב אישה ללדת.

ולכן זה שונה ופשוט שאפשר לפנות לרב אחר (אם בכלל 😉)

יש נשים שמבחינתן זו *פסיקה* והן תעשינה מה שהרב יאמר לא משנה מה הזוג חושב רוצה או יכול... ובעיני זה לא נכון....

אישה שמביאה ילד ולא רוצה להתמודד עם הקושי עשויה להגיע למצב נפשי קשה

ושם אף רב לא יקח סיכון

אבת צריך להסביר לרב את הדברים האלה

סוג של רב קיצוני ( מזכיר קצת כתות וכד')

זה אגב היה הטריגר שלי לעזיבת העולם החרדי.

אם פעם כתבת פה במפורט איפה ואיך למדתם כדי להתמקם מחדש בעולם הדתי, אשמח לקישור🥰🙏

אולי פה ושם נקודות קטנות.

לא עשינו שינוי ביחד, רק אני עשיתי שינוי.

בכנות- *אני* מקווה שהיא תפסיק לשאול.

ואני מאוד מאמינה בהלכה,בקב"ה ובערך הילודה בעם ישראל.

אבל ברור לי שבשום צורה לא היתה כוונה שאישה תלד בניגוד לרצונה.

מקסימום אני יכולה לקבל מרוח ההלכה קריאת השכמה לזוג שבאמת מאמין שראוי ללדת עוד אחד- לברר איפה הקשיים, מה הגורם המעכב, ואולי יש דרך להסיר את המעכבים (לפעמים קושי שניתן לפתור ע"י עזרה חיצונית,או יציאה של בן הזוג לעבודה שתשחרר אותה להתפנות יותר לבית או כל מיני דברים דומים)

זה סיפור דיי טרי.

אני עוד מתכננת לברר את זה ולהבין מרבנים ומנשים חכמות מה הסיפור הזה ולמה לרב יש אפשרות להחליט לי על החיים ברמה הזאת.

יש את הבחירה של כל אדם מה לעשות, אותה בחירה שיש על ציפורניים קיימת במניעה.

אם עושים דברים שצריכים לעשות בלי בחירה, יכולה להגיע תהייה על מישהו אחר שבוחר בשבילך.

של באיזה יום וסדר לגזור ציפורניים

(חוץ משבת כמובן)

אז בזהירות אני אומרת  שכנראה שזה מנהג ולא הלכה. ואם לא נהגו אצלכם בבית אז למה לקחת את זה?

ולכן אין חובה ממשית לנהוג אותה. (לפחות כל בעלי הסביר לי פעם)

אבל על רמת העיקרון של הדוגמה שלך אני מסכימה איתך...

זה וזה מצוות מהתורה.

וכדבריה, עדיין אנחנו מרשים לאחרים (התורה) לקבוע לנו מה לעשות גם בזה וגם בזה. במקרה שאנחנו שומרי תומ"צ

ושלא תביני לא נכון, גם לי לא ברור באיזה קטע רב יקבע לי אם להביא או לא להביא ילד.

אבל גם לא ברור לי באיזה קטע אני צריכה לספר לרב מה קורה לי בתחתונים ועדיין אני עושה את זה כי צריך 🤷🏻‍♀️

זה הנקודה.

אם היה מוסכם חד משמעית שיש איסור למנוע הריון

אז ברור שזו שאלה לרב ומניעת הריון היא רק במקרה של פיקוח נפש שדוחה כל המצוות שבתורה

אבל אין.

אין הלכה כזו.

יש הלכות שנוגעות לעניין הזה,לכן יש דיון הלכתי ער סביב העניין אבל זה לא מצווה מפורשת שהגדרים שלה ברורים

ברמה הפשוטה אין שום איסור למנוע הריון באמצעים הנוגעים רק לאישה (התקן או גלולות) ויש דיון סביב דיאפרגמה ועוד יותר סביב קונדום (שזה איסור על הגבר...)

עכשיו זה לא שההלכה לא נוגעת לנו בכל תחומי החיים היא כן.  גם בתחום הזה. ולכן צריך ללמוד את הסוגיה מבחינה הלכתית כדי להחליט (כי יש מצוות עשה של פרו ורבו,ויש מה ללמוד)

אבל לא ברמה שהיא חד משמעית

זה יותר דומה למצוות צדקה או מעשר- זו מצוות עשה מהתורה. אבל כמה ואיך- זה כבר דיון בטווח רחב של דעות הלכתיות והחלטה אישית של האדם

לעומת זאת להראות מראה לרב יש בזה שני הבדלים -

1.  יש איסור חד משמעי על מגע אינטימי באישה נידה לפני שהיא טובלת כדין.

2. חסר לי הרבה ידע כדי לקבל החלטה

מה זה נידה? זה כבר יותר מורכב

ולכן לי אישית כמו לרוב מוחלט של הנשים פשוט אין את היכולת לקבוע את הסטטוס ההלכתי של המראה ולכן אני אגיע למצב שאני מראה תחתונים לרב

לא כי שם יש לו סמכות או אחריות על התורה שלי, גם שם אין לו, וגם שם יש לי בחירה את מי לשאול ואחריות להפעיל שיקול דעת.אבל אני חייבת עזרה כי פשוט אין לי את היכולת לדעת את המצב ההלכתי יש הרבה יותר מדי פרטים

למשל , בהחלטה אם ללבוש צבעוני או כמה בדיקות לעשות אני אישית לא שואלת רב.למדתי מספיק בשביל להחליט לבד לפי המצב שלי, ובד"כ סומכת על שיקול דעתי.

אם אגיע לספק- אבקש ממנו עזרה בשיקול דעתו

כנ"ל כשרות - אני לא פונה לרב על כל כפית בכיור הלא נכון. למרות שזו סוגיה הלכתית טהורה. אני פונה אליו כשיש לי ספק

את הקב"ה עומד ומעסה פיזית את הלב שלך. פעם אחרי פעם אחרי פעם. פשוט שומר עליך פיזית בחיים.

והוא אומר לך, שהוא רוצה שלא תמנעי הריון -  יש לך בכלל פתחון פה?

את שלו, הגוף שלך שלו, וגם הילד שיוולד או לא יוולד שלו.

וזה לא הרב שמחליט או לא מחליט בשבלנו.

זה הדרך שלנו לשמוע דברי אלוקים.

חיזקת אותי...

לא אמרתי לא לקחת אף פעם חלילה.

זה לא נכון להסתכל ככה על פסיקה של רב.

זה מבטל את עצמנו לחלוטין אל מול אדם אחר.

אני לא אומר שאין כאן עניין של שאלה הלכתית.

אבל חשוב מאוד גם להכיר את ההלכה, להכיר את האופן שבו היא נבנית ונפסקת,

להבין שיש דברים שעליהם אין מחלוקת

דברים שעליהם יש מחלוקת

שיש הבדל בין דאורייתא, דרבנן, גזירה, מנהג

יש הבדל בין מה שנפסק להלכה כבר בגמרא

לבין מה שנאמר בגמרא כדיון

לא שווה שמירת שבת, לעניין גזירת ציפורניים, לעניין הבאת ילדים בעולם.

בכל אחד מדובר על איסור אחר

על דרך דיון אחרת

על מקורות אחרים שמהם הגיעו למסקנה ההלכתית, וממילא זה משפיע גם על הקיום של הדברים האלו, המחויבות והגמישות ההלכתית בהם.

וזה קריטי בעיניי להבין לפחות את הבסיס של הדברים האלו, גם אם בסוף ניגשים לשאול רב.

לתת לרב את הכוח הבלעדי להחליט על חיינו, בלי הבנה ומחשבה זה בעייתי מאוד מאוד

מאבדים את העצמיות מתוך מחשבה שלהתבטל אל הרב, זו הדרגה הכי גבוהה שיש.

למה? האדם הוא יצור תבוני. ביקורתי. עם יכולת להגיע למסקנות מתוך עצמו ולהחליט על עולמו. עם שפיטה עצמית. לעצב את חייו בצורה עצמאית.

לוותר על זה זה ליצור נסיגה באישיות.

זה כמו שיוצאי כתות, לדוגמה,

אומרים שמאוד קשה להם להחליט בעצמם.

לסמוך על עצמם.

בגלל שהתרגלו להיתלות בדעה של מישהו אחר.

הפוך.

תהיה עצמאי. חושב. ביקורתי. אינדיווידואליסט.

ומתוך כך תכיר את ה' בהכרה עצמאית שלך.

אחרת סתם תחקה אחרים. או שתלך באותה דרך שסללו אבותיך כי זה יותר נוח וקל.

ה' אמר לנו מה הוא רוצה מאיתנו דרך התורה והמצוות, כמו שכתבה ירושלמית.

הרב עוזר לנו כשאנחנו לא יודעים את ההלכה, כי לא למדנו מספיק בעצמינו.

יש לנו שיקול דעת, ואנחנו יכולים להבין בעצמינו מה מתאים עכשיו לנו ולמשפחה שלנו ומה לא - לאור מה שה' רוצה מאיתנו.

אם לא יודעים את ההלכה לגבי מניעה, או אם אין הסכמה בין בני הזוג, יש מקום לשאול רב.

אנחנו בהחלט מקווים שלרב יש רוח הקודש לפסוק, אבל אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. בני הזוג יודעים הכי טוב מה מצבם ואם מתאים להם עכשיו למנוע או לא.

מי שרוצה לשאול אז שישאל, אבל אני ממש לא רואה בזה חובה

ובדבר הזה אני חילונית לגמרי.

הבחירה שלנו היא חופשית לחלוטין. ואדם צריך קודם כל להבין שהוא עומד ברשות עצמו.

אנחנו לא ממוזגים בה' התמזגות סימביוטית.

יש לנו בחירה חופשית וכך ה' מנהיג את עולמו.

גם למשה היתה עצמיות נפרדת מהקב"ה, עד כדי כך שהוא טען כלפיו טענות רציניות.

הדרך הזאת שבה אין אני כי הכל זה ה'- זו דרך שיכולה להביא הרבה עיוותים.

אדם צריך לסלול את דרכו בעולמו ולהתאמץ בכך כאילו אין ה'.

כי הסימביוזה הזו זו דרך להסיר אחריות מתוך איזה אידאליזם שבעיניי מנוגד לדרך הטבע ולא לאופן החיובי.

בשביל זה אלוקים ברא את האדם עם בינה עם יכולת להבחין בין טוב ורע ולבחור ביניהם.

אבל הקב"ה שעומד ומעסה את הלב שלי גם נתן לי שכל משלי ללמוד את ההלכה, ואני מאמינה שהוא גם מדבר איתי במציאות שלי. ככ הרבה פעמים ביקשתי דברים ונענתי, ביקשתי הכוונה והוא כיוון אותי אז מאמינה שגם בעניין הזה הוא מכוון אותי למה שנכון לי ולנו כזוג.

כמו שאני לא שואלת את הרב כל פעם איך לבשל כי אני יודעת הלכות בנושא ורק אם נתקלת במשהו שלא יודעת אני שואלת, ככה גם בעניין הזה. אני יודעת מה ההלכה אומרת והולכת לפיה.

ובתכלס.. הקב"ה יכול לתת לי ילד גם כשאני מונעת ויכול לא לתת לי ילד גם כשאני לא מונעת

אני רק עושה את ההשתדלות לכוון את זה למצב שמתאים לי

אני אישית לא מאמינה שלרב בהכרח יש רוח הקודש,אולי לפעמים,  אבל גם לי יכולה להיות באותה מידה אם אתכוונן ואדייק את עצמי לעשיית רצון ה' (אומרים שלהורים יש בקריאת שם למשל)

אולי זה המקור המשמעותי להבדל בין הגישות השונות בנושא

ועדיין- חשוב לדייק ולומר שאת שואלת רב כדי לשמוע ממנו רוח הקודש ולא כדי לשמוע ממנו הלכה.

אני לא באה להגיד אם זה טוב או רע, או אפילו מה דעתי בנושא,אבל דבר ראשון חשוב לדייק

כדי שתהיה לנו בחירה נכונה

יש אנשים ששואלים רב גם לגבי השם לתינוק

או לגבי השקעה בבורסה

זה לא רע.אבל זה לא הלכה.

חוזרת בי מהמשפט האחרון

@ירושלמית במקור 

@תקומה 

@אן אליוט 

@oo 

@השקט הזה 

@מיקי מאוס 

זה באמת לא לגמרי מובן למה יש הנחיה כזאת גורפת לשאול רב על מניעה.

בעלי (חרדי, אשכנזי - לטאי, תלמיד חכם, מונח מאוד בהלכה, ומקפיד על קלה כבחמורה) באמת דייק לי שזאת לא חייבת להיות שאלת רב, כמו כל ענייני ההלכה השונים.

זוג שיוצא מנקודת הנחה שהברירת מחדל אמורה להיות שאנחנו צריכים לקיים את מצוות פריה ורביה (* רוצה להוסיף משו בסוף) לפחות עד שיש בן ובת, והם מבינים את הציווי, יכולים להחליט בעצמם מתי הזמן הנכון כן למנוע... מאילוצים שונים. כל עוד זה לא רק כי "לא מתחשק לנו" בגלל שזה לא נחשב סיבה למניעה. הקב"ה ציווה להביא ילדים, והוא ציווה לקיים את המצוות גם אם לא מתחשק לנו כרגע. אבל כל סיבה הגיונית אחרת, היא עילה למניעה.

לפעמים לרב ששומע הרבה זוגות ומבין את ההלכה לעומק יש כתפיים יותר רחבות להגיד שמותר למנוע, גם אם הזוג בעצמו מתלבט אם זה נכון.

אבל באמת לא חייבים לשאול רב.. הופתעתי. כי ממה שאני מכירה מהסביבה שלי זה שחובה לשאול רב.

בכל מקרה החלק הראשון של מה שכתבתי עדיין תקף, הקב"ה הביא אותנו לעולם, ואנחנו צריכים לקיים את מצוותיו גם אם זה לא בא לנו עכשיו.

*לגבי מצוות פריה ורביה, יש חובה גם על האישה. כל אישה שנכנסת תחת החופה לוקחת על עצמה את המצווה לעזור לבעלה בהבאת ילדים לעולם. ואישה שלא רוצה, יוצאת בלא כתובה.

שאני ממש ממש מעריכה אותך ששאלת, וחזרת לשתף ולא התביישת לחזור בך.

לא מובן מאליו!

בעיני זה מה שחשוב שיהיה ברור.

לא שיפסיקו לשאול רבנים מי שמתאים לו

לא שיפסיקו חלילה להביא ילדים וכמה שאפשר ומתאים ברור שעוד ילודה זה נפלא

אלא להעיף את התפיסה השגויה כאילו זה חובה

כאילו יש לרב זכות להחליט בשביל מישהי

בעיני זה קריטי

כל עוד יש מישהו שמביאה ילדים בצער ובלי רצון רק כי רב אמר זה זה בעיני גלות השכינה וחילול השם. זה לא הרצון שלו כמו שאני תופסת אותו....

(יש מקום לעבוד על גילוי הרצון הזה, להתאמץ להוריד עכבות ולהשקיע בנושא הזה גם כשלא נח- לדאוג שזה יהיה נח אם רק אפשר. ולעודד כמה זה חשוב. כי זה באמת ערך חשוב! אבל בסוף - רק מתוך רצון של שני בני הזוג)

יש סיבות לרצון / אי רצון,

ככה שתמיד יש סיבה למניעה אם יש רצון כזה.

גם לילדים שאומרים 'לא מתחשק לי׳ יש סיבה שקשה להם לבטא

לא נכנסת לסיפורים ספציפיים, אבל-

למנוע רק כי זה מה שמקובל בסביבה, חשק להיות בלי ילדים קטנים כדי לבלות יותר, רצון להשקיע עוד בקריירה כדי להתעשר...

כשאני מדברת ככה ולא על אנשים, זה מאוד שטוח, וחיים של זוג מלאים בהרבה רבדים אחרים, אז זה מצחיק לתת דוגמא לסיבה אחת שאולי לא מתאימה.

רק אומרת, שצריך לוודא מתי נכון או לא נכון למנוע.

גם אם מישהו לא מצליח להבין/ לומר את הסיבה המדויקת, מספיק שהוא לא רוצה. זו החלטה מספיק חשובה שצריך לרצות אותה בלב שלם.

לכן לא תצליחי לתת דוגמא, כי זה שגוי לחשוב שאין סיבה מהותית מאחורי החלטה מהותית.

למרות שאף פעם לא התחברתי לקטע הזה, שיחליטו בשבילי מתי להביא ילדים..

ב"ה הרב שלנו ממש מפרגן ומבין, בשתיים הראשונות אמר שאפשר שנתיים, בשלישית לא זוכרת כמה נתן אבל אמר שאפשר יותר משנתיים..

בכולן מנענו פחות לבסוף.

הפעם לא יודעת אפילו אם אשאל, דעתי השתנתה מאוד בעניין הזה

בין הראשונה לשניה לא מנענו (היו מניעות טבעיות..)

אחרי השניה בעלי הרגיש שמתאים לו שנלך כמו הפעם שלפני ואני הרגשתי כן צורך בהפסקה יזומה.. כמובן שהוא כיבד את דעתי, בסוף אני הנושאת בעול

בגדול אני יודעת שהרב שלנו מתיר למנוע אחרי לידות לפחות שנה אז לא הרגשתי צורך לשאול ספציפית

ובכלל מרגישה שאם אני מרגישה שאין לי כרגע את הכוחות לעוד הריון לידה והגידול שבא אחריהם, אי אפשר לכפות עליי להביא ילד שאני לא רוצה בו. מאמינה שהתורה שלנו היא תורת חיים (ובגלל שמכירה את הגישה ההלכתית של הרב שלנו ויודעת שזה מתכתב איתה אז פחות מרגישה צורך לשאול כדי לקבל את האישור)

הלך הרוח שלו

לא היה לנו ספק שהוא ישמע, יקשיב ולאציורה לנו להפסיק מניעה כאשר אנחנו לא מוכנים לזה נפשית ופיזית

וגם עם זה לא הייתי שלמה, לא מבינה למה לערב רב בזה… הוא הולך לפרנס או לגדל אותם? לא. נעים לי שהוא יודע מתי אני רוצה ומתי לא? לא. אז לא רואה עניין לשאול… גם ככה אעשה מה שהגוף שלי מרגיש לנכון.

אני בוטחת בקב"ה בעניין הזה שלא יביא לי ילד בזמן שלא יהיה לי את הכלים הנפשיים והגשמיים לגדל אותו כמו שצריך. ולא משנה לי באיזה סדר יגיעו הדברים - אם קודם היכולת הנפשית או הטכנית ואחכ הילד או להיפך. מאמינה שאם הכל כאן ככ ככ מדוייק הדבר הזה שנקרא יילודה בתוך עם ישראל אין מדוייק ממנו, בעיקר שעל הבאת ילד נאמרו ככ הרבה דברים איך הקב"ה מעורב בכל השלבים של היצירה והגידול שלו.

אין ילדים שמגיעים בטעות.. (ואם יש לי קושי מול הגעה של ילד ,טכנית- לעשות הכל כדי להקל ושיהיה לי פנאי להנאה שבגידול, כנל נפשית - מלא עבודה על סדר עדיפויות ואותי עם התפקיד הכי משמעותי, בראש הרשימה)

אם יש לי כיוון מחשבה שכרגע אין לי פניות לשפע הטוב הזה, אז אני בהחלט שואלת רב כדי לדעת שאני מכוונת גם לרצון השם ממני בתקופה הזו.

כדי לקבל את תשובת הרב אני כמובן צריכה לבחור את הרב שעם הכלים שיש לי לבחון את העניין, יש לו את הנקיות ויראת השמים הדרושה לפסיקת הלכה. 

כזוג כמובן.

אנחנו יודעים מה ההלכה ומה הערכים

ההחלטה נובעת בעיקר מהיכולת והרצון שלנו לגדל עוד אחד, זוגית ומשפחתית.

מעולם לא עלה ספק בהיבט הלכתי או אפילו ערכי.

לא רואה איפה רב יכול לעזור לנו בעניין....

(אציין שאצלנו לא היתה התלבטות לפני הלידה הראשונה ואפילו לא לפני השניה שהיתה ממין אחר אז באמת בהיבט הלכתי זה יותר פשוט. אבל עדיין לא חושבת שבמקרה כזה כן היינו שואלים רב. אולי רק העניין ההלכתי היה נכנס לנו בשיקולים קצת יותר לדחוף לכיוון של לא למנוע)

ומאז אני המחליטה

אבל לצערי הייתי מונעת גם אם הרב היה אוסר, בגלל היפראמזיס חמור...

רב מאוד מאוד דוס.

אני מבינה שיש פה שאלה הלכתית.

ועדיין, קשה לי להחשף בצורה הזו ולפרט את כל הסיבות (הפיזיות והנפשיות) למניעה.

והיתה גם תשובה שקיבלנו מרב שלא נקלטים על הפעם הראשונה ושהסיבה הכלכלית (הייתי בחיפוש עבודה, ללא הכנסה נוספת) לא מספיק משמעותית ולכן שנפסיק ונשאיר מקום לקב"ה, ואני שמחה מאוד שהלכנו לשאול רב אחר כי ממש כשהפסקנו את המניעה נקלטנו ואני לא רוצה לדעת מה היתה ההתמודדות שלנו אם היינו מפסיקים קודם.

אבל באמת מאז שואלים רב אחר שהיחס שלו הוא שכל עוד האישה רוצה למנוע אין פה בכלל שאלה ונותן מיד היתר.

לא יודעת מה היינו עושים אם בעלי היה זה שרוצה למנוע...

כי ממש אין סיכוי שהייתי מפסיקה כשהוא לא רוצה גם אם אני מאוד רוצה, חושבת שצריך פה רצון ונכונות זוגיים.

"בד"כ לא נקלטים על הפעמים הראשונות"

פשוט הזוי לומר את זה

לפני החתונה התייעצנו עם 2 מדריכות כלות וזה מה שאמרו לנו

ומה קורה אם אנחנו ב"ה כן זוכים על ההתחלה? ואם בנינו על ההבטחה שלהם שזה לא קורה ישר ובאמת לא היה מתאים לנו?

פשוט חוסר אחראיות

מזל שהתייעצנו עם הרב של בעלי אח''כ שהתיר לנו כמה זמן לחכות

אבל באותה מידה יכולנו ללכת בתמימות אחרי מה שהן אמרו 

מבחינה הלכתית, זה לא שאנחנו לא רוצים ילדים, אלא רוצים מרווח נשימה ביניהם (כל אחד והמרווח נשימה שלו) וזה לא שאנחנו לקראת סיום שנות הפריון, אז בע"ה מקווה שנצליח לקיים בשמחה ובנחת את מצוות "פרו ורבו" אחרי בן ובת, זה הידור אבל לא 'הלכה'.

לכן אין כאן 'ביטול מצווה' אלא 'דיחוי מצווה' וכמו שבעלי לא שואל את הרב האם אפשר להתפלל ערבית ב22:00 ולא בצאת הכוכבים, והאם אפשר לעשות ברית לבן שלנו בצהריים ולא מייד אחרי ותיקין, אז גם כאן אין צורך. ברור שיש מה מהודר ועדיף, אבל אנחנו גם בני אדם שלא תמיד יכולים ומסוגלים ורוצים ומתאים לנו "מהדרין", גם בעוד תחומי חיים אגב. יש הלכה, יש מנהג ויש הידור וצריך להפריד ביניהם ולתת לכל אחד את חשיבותו ומקומו ולא לבלבל ביניהם.

דבר שני - הרב של בעלי מתיר באופן די גורף שנה ראשונה אחרי החתונה, ושנתיים בין ילד לילד... הלכתית האישה נחשבת שאיבריה מתפרקים עד שנתיים, ופטורה מצומות לפי חלק מהדעות כי הגוף עוד לא חזר לעצמו... אז להכנס להריון אם היא מרגישה שהיא לא מסוגלת? אגב גם מחקרית ההמלצה היום היא למנוע 18 חודשים בין הלידה להריון הבא. מה עם 'ונשמרתם לנפשותיכם'? גם את זה צריך לקיים, ולא רק פרו ורבו בהידור. כך שלא ראינו צורך לשאול. אם לקראת גיל שנתיים של הבן שלי עדיין לא נרצה, אולי נתייעץ כדי להרגיש שלמים עם ההחלטה, אבל לא כפסיקה (מה גם שמהיכרות עם הרב ועם עצמנו, כנראה שלא תהיה בעיה)

לא נראלי שנבוא בשאלה- למנוע כן/ לא

אלא יותר התייעצות.

הרב יכול לייעץ ממקום של תלמיד חכם שרואה את ההתלבטות במבט אחר...

בסוף ההחלטה היא שלנו...

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה