מצוות פרו ורבו זה של הגבר. לא של האישה.

אז אני מונעת כמה שאני רוצה.

גם מה זה יעזור אם הרב יגיד שאני צריכה להפסיק למנוע ובאמת לא באלי? אכנס להריון לא רצוי?

כי פחדתי אבל רציתי

הוא אמר שכן😂😂

אז מנענו כמה חודשים וזהו (הוא אמר בין חצי שנה לשנה אחרי הלידה, חיכינו טיפה פחות מחצי שנה)

הרב שלנו בד"כ מביא טווח שאפשר למנוע ואם נרצה למנוע גם אחרי אז לשאול שוב

מה שקורה בפועל זה כשהתאריך מתקרב עולות פתאום המון מחשבות ורגשות על הנושא והרצון צף ולא יצא ששאלנו שוב😉

סובר שאברכים (או אברכים לשעבר) יכולים להחליט בזה בעצמם. זה מתוך נקודת הנחה שהם בעצמם רוצים הרבה ילדים, עד כדי כך שלפעמים צריך להזכיר להם שצריך לעשות הפסקה...

אצלנו, בכל אופן, ברוב הפעמים הייתי חייבת רפואית למנוע, אז באמת לא היה מה לשאול רב...

אחרי הלידה הראשונה שאלנו אם אפשר למנוע והרב בעצמו עדכן אותנו לכמה זמן הוא ממליץ (בין חצי שנה לשנה), בראיה לאחור מזל שהוא אמר את זה כי המניעה ההורמונלית הכניסה אותי לדיכאון עמוק ואם הייתי ממשיכה איתה לא בטוח איפה הייתי היום

אחרי הלידה השניה והשלישית פשוט מנענו בלי לשאול 😅

כשרוצים למנוע בעלי מתקשר לרב ומבקש למנוע.

הרב נותן אישור לתקופת זמן מסוימת, ואם אנחנו רוצים להמשיך למנוע בעלי מתקשר לרב שוב.

כמובן שהרב לא זוכר לכמה זמן הוא נתן אישור ולא נכנס לזה. זה חשוב לנו, אנחנו דואגים לזכור לכמה זמן קיבלנו אישור ולהתקשר לבקש שוב.

הרצון להתקשר ולבקש אישור מרב חשוב לשנינו

העניין הזה...כאילו בסוף זו בעייני החלטה סופר אינטימית של בני הזוג בהתאם למשאבים ולרצונות שלהם.אם לאשה אין כוחות או חשק להריון נוסף והיא אמורה לשאת עכשיו הריון כי הרב לא אישר למנוע זו בעייני פגיעה נפשית חמורה...נשמע לי כמו משהו קצת לא תקין להכנס למקומות כאלה עם רב..

אבל זאת אני🙃

הלכתית ולכן יש זוגות שכן מעוניינים לשאול ולהתייעץ.

אף רב לא יאסור על אישה למנוע אם היא במצב שלא מתאים....

במיוחד לא בדור הזה.

כי אני שמעתי על כמה וכמה שרבנים לא התירו להם למנוע למרות שהאישה לא רצתה עוד הריון .

זה עצוב,

וכנראה תופעה שייכת לפלח מסוים מאוד,

אבל קיים בהחלט ולא כ"כ מעט.

שאלתי קצת לפני הלידה

והוא אמר שהוא אומר לכל אישה באשר היא למנוע חצי שנה אחרי לידה ואז לדבר איתו שוב

בתכלס לא רציתי למנוע ולא מנעתי בכלל.

ושאלת המניעה בכלל לא עולה על הפרק?! חחחח

אף פעם לא מנעתי.. וגם לא נקלטתי במרווחים כאלה צפופים אז לא יצא לנו להגיע לצומת הזה של לשאול רב.. 🤦‍♀️🤷‍♀️

מניעה????

לנסות אוביטרל את מתכוונת???

"טבעית"

ב"ה זכיתי בבעל ת"ח שגם מדריך חתנים.

ובמהלך לימודיו שאל והתייעץ הרבה גם בנושאים אלו.

אז כשהגענו לרגע לא נזקקנו לשאול....

כיום גם אחרי ילד אחד רבנים מתירים מניעה לתקופה ממושכת

ובודאי אחרי שיש בנים ובנות.

אחרי הגדול כן התייעצנו עם הרב- לא בתור פסיקה הלכתית מוחלטת אלא בתור התייעצות מה ההתנהלות ה"ראויה" ואיך מחליטים אם כן או לא וכו..

עם העקרונות האלה הלכנו בהמשך וגם הפעם.

בסופו של דבר ההחלטה היא שלנו ולא של הרב, וזה גם מה שהוא הדגיש לנו. הוא בנושא הזה רק בתפקיד מורה דרך אבל לא פוסק...

2 בנות ובן.

וכרגע זה לא נכון לנו עוד היריון ולידה

אז מונעים.

רגשית אני רוצה כל הזמן.

פיזית, טכנית, שכלית זה לא נכון.

אם היה לנו רק מין אחד היינו שואלים

אבל אנחנו שומרי תומ"צ וזאת שאלה לרב אז אנחנו שואלים למרות שלא ברור לי באיזה קטע רב יחליט לי מה לעשות.

תרגישו שאתם עדיין לא מוכנים?

הרבה פעמים רבנים נותנים מינימום זמן ואחר כך נותנים הארכה..

הייתי מעדיפה שיעשו הפוך, שיתנו ליותר זמן ואני אוכל להפסיק עוד לפני שהזמן יעבור.

עכשיו אם נרצה להאריך נצטרך שוב להתקשר לרב ופחות נחמד העניין.

אולי זו המטרה, שזוגות יחשבו אם המניעה באמת קריטית להם על חשבון האי נעימות של להתקשר לרב 🙈

חח לא שאני מסכימה עם השיטה. מסכימה איתך שהייתי מעדיפה שיתירו ליותר זמן ואנחנו נחליט אם הספיק לנו פחות.

לאחרונה בגלל חוסר הנעימות שבשאלות מהסוג הזה ובמיוחד לרב שמכירים בעלי התחיל לשלוח שאלות במייל לרב אחד גדול שמתאים לפסיקה שלנו ולא מכיר אותנו אישית, ומאז יש פחות אי נעימות. אם תרצי אני יכולה לשלוח לך את השם והמייל שלו בפרטי

אבל זה לא ברור מאליו ולא בהכרח בא יחד עם "שומרי תורה ומצוות"

אם בעלי ממש לא מרגיש בנוח לשאול

לדעתכן יש פה מקום לבקש ''היתר'' מפועה?

רבנים מוסמכים שזה בדיוק תחום הפסיקה שהם.

אפשר להתייעץ איתם

אבל הם יתנו לך תשובה גנרית לפי פרטים טכניים יחסית שלכם

ולא פסיקה פרטנית בשבילכם.. תשקלי אם זה נכון לכם(יכול להיות שכן)

הרב שלנו ממה ששומעת מחברות דיי מחמיר

לכן מבחינת בעלי (שלא רוצה בקרוב הריונות נוספים, לילד שבדרך כמובן שמח ומחכה) - מבחינתו בגלל שהרב הזה לא מתיר - הוא לא רוצה בכלל לשאול..

אם ככה אפנה לשקט הנפשי שלי לפועה, בשביל לדעת שיש היתר 

אני הולכת לשיעורי טהרת משפחה ושלום בית

הרבנית שם סיפרה סיפור על רב שאפפעם לא היה מתיר לנשים מניעה לא משנה הוא לא היה מתיר

עד שהבת שלו נכנסה לדיכאון אחרי לידה אחרי הילד ה11 והוא הבין שטעה בדרך שלו

ואז הוא אמר שעכשיו הוא מבין את הצער שגרם לכל אותן נשים

אני חושבת שכן להתייעץ עם רב אבל עם רב שסימפטי למצב אם אתם לא יכולים ומסוגלים לגדל ילד אין סיבה שהרב יחליט שכן.. הרב אמור להיות רגיש למצב ולסיטואציה

בסופו של דבר הרב לא יגדל אותו וזוגות שבסוף מגיעים לגירושים כי העומס של הבית והילדים לא השאיר להם טיפת זמן לבנייה אישית זוגית הרב לא ישלם את המחיר הזה אלא הזוג

היא סיפרה שם עוד כמה סיפורים שהמחישו אבל זה בגדול

ותמיד התירו לי יותר ממה שרציתי.

גם מכון פועה- אחרי תקציר על ההריונות והלידות תמיד התירו לשנתיים/שלוש.

לפני התקן התייעצנו עם רב, שגם עזר לנו מאוד להטהר אחרי ההתקן

תכלס עכשיו אני כבר לא שואלת, מכירה את המורכבות שלנו, יש לנו בנים ובנות, ותמיד התירו לנו מעל ומעבר..

אומר שאסור למנוע

אבל את לא רוצה הריון.

מה תעשי?

רב שאומר שאסור למנוע ואת לא רוצה הריון, כנראה לא הבין את הסיטואציה ולכן פסק מה שפסק.

יכול להיות שלא הסבירו לו כמו שצריך, או שהוא לא הבין.

אין דבר כזה שרב יפסוק שאסור למנוע אם האשה לא רוצה הריון.

מכאן נובע-

שאין מה לשאול, כי לא יכולה להיות סיטואציה שאשה לא תרצה הריון ורב יכריח אותה ויפסוק בכל זאת שאסור לה למנוע. 

נכון שיכול להיות שהוא לא הבין את הסיטואציה, אבל לא בהכרח נכון שאין מה לשאול.

התורה מתווה לנו דרך חיים בכל תחומי החיים. החל בנעילת הסנדל, דרך מה עושים אחרי שירותים, וגם בעניין של פרו ורבו.

זה לא שהרב לא בסדר אם הוא לא ניתן למנוע. כנראה שזו דעת התורה במקרה הזה... לא סתם שואלים 

המצווה של פרו ורבו היא על הגבר.

האשה היא "כלי" במצווה הזו.

אם היא לא רוצה, תראי לי איפה כתוב בתורה שהיא צריכה להביא נגד רצונה ולהפסיק/לא למנוע?

שכל "בקשה" של זוג - מתירים.

נגיד זוג רוצה זמן x בחודשים, כנראה בגלל סיבה מסויימת. הרב יתיר כי הסיבה שלהם כנראה טובה אחרת הם לא היו נוקבים בזמן x של חודשים.

כנל אם מדובר גם בשנים..

הדבר היחיד שבעייתי זה שיש ילדים רק ממין אחד ואז בעצם סוג של לא קיימו את המצווה של פרו ורבו.

וגם אז, ברגע שאשה תגיד שלא מעוניינת - נגמר הסיפור. לא יכריחו אותה.

רק אם מדובר בסיטואציה שגבר רוצה למנוע והאשה סבבה/רוצה עוד ילד, אז פה רב יכול לפסוק.

להביא את הזוג לדיוק של מה הם רוצים

מה היכולות שלהם ומה הרצונות

בעצם זה שצריך להסביר למישהו שלישי ולגרום לו להבין

זה גורם להם להיות יותר מדויקים

-----

גילוח נאות: הכותבת לא שואלת רב

האישיים שלהם לאדם שלישי, שלפעמים הוא זר לחלוטין או מוכר מהיומיום.

זוג בדכ עושה את הבירור הזה בינו לבין עצמו בתקופה שלפני או אחרי הלידה.

ואם לא- כנראה שלא רוצים למנוע.

בשביל להיות מדוייקים ברצון, אפשר להורות את זה בתור הוראה כללית ולא לשלוח לרב.

טאני רוצה לנהוג לפי בהלכה

לכן גם אין פה באמת שאלה כי כמו דאמרת בטוח הרב יתיר לי, אני רוצה להכניס את הקב''ה לחיים שלי ולתת לו מקום במקומות הכי םנימיים

לפסוק לך את הדבר הנכון. כי בעניין של מצוות פריה ורביה יש את השותף השלישי, הקב"ה, וגם לו צריך לתת מקום בתוך ההחלטה

זה לא הרב כאדם אלא הרב כצינור. 

וזה באמת לפעמים רעיון טוב להתיעץ עם רב.

לפעמים בכלל עדיף להתיעץ עם יועצת זוגית

לפעמים זוג לא מרגיש צורך להתיעץ

זה שונה מהותית מ"לשאול רב"

בכלל לא מדמיינת מצב שרב יגיד לי להביא ילדים עד שיגיע בן.

ואם לא יגיע? בגלל זה אביא מלא ילדים כשאני בכלל לא בנויה למשפחה גדולה?

נראה לי הזוי הקטע הזה, בסוף זה רצון ה' אם יהיו לי בנים ובנות, או רק מין אחד. 

בעלי אומר שאפשר לקיים את המצווה גם בנכדות 😅

ואם אני אמשיך ללדת בקצב רק כי אין לי בנות

אז כנראה יהיה לי כל שנה ילד ואני לא בנויה לזה.

אמממה... יגידו אבל ה' לא היה נותן לך נסיון כזה אם את לא מסוגלת. אז לא מסכימה עם הגישה הזאת. 

ה' גם נתן לנו בחירה בעניין הזה.

אני מכירה משפחות גדולות עם מין אחד, וגם רבנים מוכרים עם 8-9 בנות ללא בנים. מניחה שיש גם רק עם בנים..

אני יודעת לומר על עצמי שלא בנויה לגודל כזה ולפני הילדים, לא בנויה לכמות ההריונות..

וגם בעלי אומר שאי אפשר להכריח להביא 10 ילדים רק כי לא קיימו את פרו ורבו.. 

בגלל זה.

אבל אנחנו לא הולכים לפי זה, כי כמו שאמרתי, אני לא בנויה להריון חדש חצי שנה/שנה אחרי לידה רק כי אין לי עדיין משני המינים...

ואם רב יגיד לי שזאת ההלכה, לא חושבת שאצליח לקבל את זה, לכן מראש לא שואלת.. ומקווה שהקב"ה שמח בהשתדלות שלנו לגדל חבורת בנים בקצב שנראה שהכי טוב עבורנו. 

הרב אמר למנוע חצי שנה רק

מאמינה שאם היא היתה אומרת שלא מסוגלת היה נותן טווח ארוך יותר

אבל אני פשוט לא מתחברת להנחיה הכללית הזאת של להמשיך להביא עוד ועוד עד שיגיע גם מהמין השני. פחות מתייחסת כאן לזמן המניעה והמרווחים ביניהם. 

כי זה בכל מקרה צריך להתחשב בכוח של האישה. 

אבל למה אישה שיולדת רק בנים/ בנות צריכה להרגיש שחסר פה משהו במצווה שהיא עושה?! 

מה היא אשמה שיש לה רק ממין אחד?

שרב יפסוק שאסור למנוע אם האשה לא רוצה הריון.

לצערי אני מכירה אישית מישהי שלא מנעה כי רב לא התיר לה.

היא פנתה לרב אחר, אמרה לו שזה מה שהרב איקס אמר לה, הוא התייעץ עם רב אחר (כי זה היה רב גדול שלא אישר לה) ואז התירו לה עוד כמה חודשים.

מה תעשה אחכ? היא מקווה שפשוט תרצה הריון....

כאילו, יש אישה שבאמת תיכנס להריון כי הרב אמר שכך צריך?

כאילו אני אמורה לתכנת את עצמי לרצות הריון בעוד X חודשים.

אני לא שואלת רב אם למוע או לא, כי בעיניי אין לזה שום השלכה.

אני לא רואה את עצמי בוכה כשאני רואה 2 פסים בסטיק, כי הרב אמר שאני חייבת.

אני פשוט שואלת את עצמי אם אני אשמח לראות 2 פסים או לא.

אם לא- אין מה לדבר בכלל.

אז מה הטעם לשאול רב?

אבל זו אני, וברור לי שאני יותר "חופשייה" בהשקפתי

אבל אני חושבת שאם שואלים רב, זה כדי לעשות את מה שהוא אומר 🤔

ואם ממש לא רוצים, אז אפשר לנסות עוד רב (אחרי שאומרים לו ששאלנו רב אחר)

שלא רוצים או לא מסוגלים?

לא מבינה את הגישה😑

ילד זה נשמה

אחריות לחיים שלמים

לא משהו שניתן להתחרט עליו אט להחזיר😏

יש כאלה שפשוט נמנעות מלשאול רב שני, מאמינה שאלה הן הנשים שבסוף מפסיקות מניעה רק כי הרב אמר.

אני אישית, גם בהלכות טהרה נוהגת ככה.

אם אני חושבת שהרב טעה בפסיקה אז פונה לרב שני גדול יותר.

מעדכנת את הרב שרב איקס פסק כך וכך ושואלת לדעתו.

לא כל הרבנים אוהבים את זה ששואלים אחרי ששאלו מישהו אחר אבל הם עונים ולפעמים גם מתירים מה שהרב הראשון אסר.

הגישה היא גישת התורה, גם אני לא תמיד מבינה אותה אבל עדיין הולכת לפיה 🤷🏻‍♀️

זה לא עניין טכני אלא מיסטי (לא בקטע מזלזל. להפך. אבל ההלכה היא לא בהכרח תואמת את המציאות הפיזית... טבילה במים רגילים לא משנה כלום לעומת מקווה אבל לא הופכת אדם מטמא לטהור כמו מקווה)

בהלכות טהרה רב אמר לי לספור 5 ו7 ולטבול

ופניתי לרב אחר, גדול יותר, עדכנתי שזה מה שהרב אמר.

והרב אמר שאני לא צריכה לטבול.

הכוונה היתה שפסיקה כמו טמא-טהור היא יוצרת מציאות. כי זו מציאות הלכתית ולא פיזית. אותו מראה בדיוק אם פנית לרב ואמר שזה מטמא אז זה מטמא. אם הרב טיהר אז טהור.

ולכן עקרונית אסור ללכת למישהו אחר. הסטטוס נקבע (יש מקרים שכן אבל זה העקרון)

הרבה מאוד רבנים לא יגידו שזה טמא אלא שהם "לא הצליחו להתיר" כדי להשאיר פתח לפנות לרב אחר שאולי יתיר
 

פסיקה כמו "מה לעשות" היא קצת שונה
 

אם אני פונה לרב שיפסוק לי בהלכות טהרה אני מחויבת למה שיגיד לי, כי פניתי אליו כדי ש*יפסוק* לי הלכה (למשל אם נאסרנו בסיטואציה מסוימת או לא) 

אבל לפעמים אני לא פונה לרב שיפסוק אלא שייעץ לי מה לדעתו נכון לעשות -למשל כמה בדיקות או האם ללבוש צבעוני. בעיני זו לא פסיקה אלא המלצה כי לא מדובר בשינוי מציאות הלכתית (טמא/טהור/כשר/בשרי....)

אני כן מתכוונת לקבל את דעתו כי פניתי אליו כדי לקבל הכוונה אבל התוקף ההלכתי של זה הוא אחר ואם יש לי סיבה לחשוב ששיקול הדעת לא נכון אז אתייעץ עם רב אחר או אחליט אחרת

איך שאני תופסת את זה -שאלה בענייני ילודה זה לא הלכה.זה המלצה או הנחיה.

בעיני אין פסיקה שיכולה לחייב אישה ללדת.

ולכן זה שונה ופשוט שאפשר לפנות לרב אחר (אם בכלל 😉)

יש נשים שמבחינתן זו *פסיקה* והן תעשינה מה שהרב יאמר לא משנה מה הזוג חושב רוצה או יכול... ובעיני זה לא נכון....

אישה שמביאה ילד ולא רוצה להתמודד עם הקושי עשויה להגיע למצב נפשי קשה

ושם אף רב לא יקח סיכון

אבת צריך להסביר לרב את הדברים האלה

סוג של רב קיצוני ( מזכיר קצת כתות וכד')

זה אגב היה הטריגר שלי לעזיבת העולם החרדי.

אם פעם כתבת פה במפורט איפה ואיך למדתם כדי להתמקם מחדש בעולם הדתי, אשמח לקישור🥰🙏

אולי פה ושם נקודות קטנות.

לא עשינו שינוי ביחד, רק אני עשיתי שינוי.

בכנות- *אני* מקווה שהיא תפסיק לשאול.

ואני מאוד מאמינה בהלכה,בקב"ה ובערך הילודה בעם ישראל.

אבל ברור לי שבשום צורה לא היתה כוונה שאישה תלד בניגוד לרצונה.

מקסימום אני יכולה לקבל מרוח ההלכה קריאת השכמה לזוג שבאמת מאמין שראוי ללדת עוד אחד- לברר איפה הקשיים, מה הגורם המעכב, ואולי יש דרך להסיר את המעכבים (לפעמים קושי שניתן לפתור ע"י עזרה חיצונית,או יציאה של בן הזוג לעבודה שתשחרר אותה להתפנות יותר לבית או כל מיני דברים דומים)

זה סיפור דיי טרי.

אני עוד מתכננת לברר את זה ולהבין מרבנים ומנשים חכמות מה הסיפור הזה ולמה לרב יש אפשרות להחליט לי על החיים ברמה הזאת.

יש את הבחירה של כל אדם מה לעשות, אותה בחירה שיש על ציפורניים קיימת במניעה.

אם עושים דברים שצריכים לעשות בלי בחירה, יכולה להגיע תהייה על מישהו אחר שבוחר בשבילך.

של באיזה יום וסדר לגזור ציפורניים

(חוץ משבת כמובן)

אז בזהירות אני אומרת  שכנראה שזה מנהג ולא הלכה. ואם לא נהגו אצלכם בבית אז למה לקחת את זה?

ולכן אין חובה ממשית לנהוג אותה. (לפחות כל בעלי הסביר לי פעם)

אבל על רמת העיקרון של הדוגמה שלך אני מסכימה איתך...

זה וזה מצוות מהתורה.

וכדבריה, עדיין אנחנו מרשים לאחרים (התורה) לקבוע לנו מה לעשות גם בזה וגם בזה. במקרה שאנחנו שומרי תומ"צ

ושלא תביני לא נכון, גם לי לא ברור באיזה קטע רב יקבע לי אם להביא או לא להביא ילד.

אבל גם לא ברור לי באיזה קטע אני צריכה לספר לרב מה קורה לי בתחתונים ועדיין אני עושה את זה כי צריך 🤷🏻‍♀️

זה הנקודה.

אם היה מוסכם חד משמעית שיש איסור למנוע הריון

אז ברור שזו שאלה לרב ומניעת הריון היא רק במקרה של פיקוח נפש שדוחה כל המצוות שבתורה

אבל אין.

אין הלכה כזו.

יש הלכות שנוגעות לעניין הזה,לכן יש דיון הלכתי ער סביב העניין אבל זה לא מצווה מפורשת שהגדרים שלה ברורים

ברמה הפשוטה אין שום איסור למנוע הריון באמצעים הנוגעים רק לאישה (התקן או גלולות) ויש דיון סביב דיאפרגמה ועוד יותר סביב קונדום (שזה איסור על הגבר...)

עכשיו זה לא שההלכה לא נוגעת לנו בכל תחומי החיים היא כן.  גם בתחום הזה. ולכן צריך ללמוד את הסוגיה מבחינה הלכתית כדי להחליט (כי יש מצוות עשה של פרו ורבו,ויש מה ללמוד)

אבל לא ברמה שהיא חד משמעית

זה יותר דומה למצוות צדקה או מעשר- זו מצוות עשה מהתורה. אבל כמה ואיך- זה כבר דיון בטווח רחב של דעות הלכתיות והחלטה אישית של האדם

לעומת זאת להראות מראה לרב יש בזה שני הבדלים -

1.  יש איסור חד משמעי על מגע אינטימי באישה נידה לפני שהיא טובלת כדין.

2. חסר לי הרבה ידע כדי לקבל החלטה

מה זה נידה? זה כבר יותר מורכב

ולכן לי אישית כמו לרוב מוחלט של הנשים פשוט אין את היכולת לקבוע את הסטטוס ההלכתי של המראה ולכן אני אגיע למצב שאני מראה תחתונים לרב

לא כי שם יש לו סמכות או אחריות על התורה שלי, גם שם אין לו, וגם שם יש לי בחירה את מי לשאול ואחריות להפעיל שיקול דעת.אבל אני חייבת עזרה כי פשוט אין לי את היכולת לדעת את המצב ההלכתי יש הרבה יותר מדי פרטים

למשל , בהחלטה אם ללבוש צבעוני או כמה בדיקות לעשות אני אישית לא שואלת רב.למדתי מספיק בשביל להחליט לבד לפי המצב שלי, ובד"כ סומכת על שיקול דעתי.

אם אגיע לספק- אבקש ממנו עזרה בשיקול דעתו

כנ"ל כשרות - אני לא פונה לרב על כל כפית בכיור הלא נכון. למרות שזו סוגיה הלכתית טהורה. אני פונה אליו כשיש לי ספק

את הקב"ה עומד ומעסה פיזית את הלב שלך. פעם אחרי פעם אחרי פעם. פשוט שומר עליך פיזית בחיים.

והוא אומר לך, שהוא רוצה שלא תמנעי הריון -  יש לך בכלל פתחון פה?

את שלו, הגוף שלך שלו, וגם הילד שיוולד או לא יוולד שלו.

וזה לא הרב שמחליט או לא מחליט בשבלנו.

זה הדרך שלנו לשמוע דברי אלוקים.

חיזקת אותי...

לא אמרתי לא לקחת אף פעם חלילה.

זה לא נכון להסתכל ככה על פסיקה של רב.

זה מבטל את עצמנו לחלוטין אל מול אדם אחר.

אני לא אומר שאין כאן עניין של שאלה הלכתית.

אבל חשוב מאוד גם להכיר את ההלכה, להכיר את האופן שבו היא נבנית ונפסקת,

להבין שיש דברים שעליהם אין מחלוקת

דברים שעליהם יש מחלוקת

שיש הבדל בין דאורייתא, דרבנן, גזירה, מנהג

יש הבדל בין מה שנפסק להלכה כבר בגמרא

לבין מה שנאמר בגמרא כדיון

לא שווה שמירת שבת, לעניין גזירת ציפורניים, לעניין הבאת ילדים בעולם.

בכל אחד מדובר על איסור אחר

על דרך דיון אחרת

על מקורות אחרים שמהם הגיעו למסקנה ההלכתית, וממילא זה משפיע גם על הקיום של הדברים האלו, המחויבות והגמישות ההלכתית בהם.

וזה קריטי בעיניי להבין לפחות את הבסיס של הדברים האלו, גם אם בסוף ניגשים לשאול רב.

לתת לרב את הכוח הבלעדי להחליט על חיינו, בלי הבנה ומחשבה זה בעייתי מאוד מאוד

מאבדים את העצמיות מתוך מחשבה שלהתבטל אל הרב, זו הדרגה הכי גבוהה שיש.

למה? האדם הוא יצור תבוני. ביקורתי. עם יכולת להגיע למסקנות מתוך עצמו ולהחליט על עולמו. עם שפיטה עצמית. לעצב את חייו בצורה עצמאית.

לוותר על זה זה ליצור נסיגה באישיות.

זה כמו שיוצאי כתות, לדוגמה,

אומרים שמאוד קשה להם להחליט בעצמם.

לסמוך על עצמם.

בגלל שהתרגלו להיתלות בדעה של מישהו אחר.

הפוך.

תהיה עצמאי. חושב. ביקורתי. אינדיווידואליסט.

ומתוך כך תכיר את ה' בהכרה עצמאית שלך.

אחרת סתם תחקה אחרים. או שתלך באותה דרך שסללו אבותיך כי זה יותר נוח וקל.

ה' אמר לנו מה הוא רוצה מאיתנו דרך התורה והמצוות, כמו שכתבה ירושלמית.

הרב עוזר לנו כשאנחנו לא יודעים את ההלכה, כי לא למדנו מספיק בעצמינו.

יש לנו שיקול דעת, ואנחנו יכולים להבין בעצמינו מה מתאים עכשיו לנו ולמשפחה שלנו ומה לא - לאור מה שה' רוצה מאיתנו.

אם לא יודעים את ההלכה לגבי מניעה, או אם אין הסכמה בין בני הזוג, יש מקום לשאול רב.

אנחנו בהחלט מקווים שלרב יש רוח הקודש לפסוק, אבל אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. בני הזוג יודעים הכי טוב מה מצבם ואם מתאים להם עכשיו למנוע או לא.

מי שרוצה לשאול אז שישאל, אבל אני ממש לא רואה בזה חובה

ובדבר הזה אני חילונית לגמרי.

הבחירה שלנו היא חופשית לחלוטין. ואדם צריך קודם כל להבין שהוא עומד ברשות עצמו.

אנחנו לא ממוזגים בה' התמזגות סימביוטית.

יש לנו בחירה חופשית וכך ה' מנהיג את עולמו.

גם למשה היתה עצמיות נפרדת מהקב"ה, עד כדי כך שהוא טען כלפיו טענות רציניות.

הדרך הזאת שבה אין אני כי הכל זה ה'- זו דרך שיכולה להביא הרבה עיוותים.

אדם צריך לסלול את דרכו בעולמו ולהתאמץ בכך כאילו אין ה'.

כי הסימביוזה הזו זו דרך להסיר אחריות מתוך איזה אידאליזם שבעיניי מנוגד לדרך הטבע ולא לאופן החיובי.

בשביל זה אלוקים ברא את האדם עם בינה עם יכולת להבחין בין טוב ורע ולבחור ביניהם.

אבל הקב"ה שעומד ומעסה את הלב שלי גם נתן לי שכל משלי ללמוד את ההלכה, ואני מאמינה שהוא גם מדבר איתי במציאות שלי. ככ הרבה פעמים ביקשתי דברים ונענתי, ביקשתי הכוונה והוא כיוון אותי אז מאמינה שגם בעניין הזה הוא מכוון אותי למה שנכון לי ולנו כזוג.

כמו שאני לא שואלת את הרב כל פעם איך לבשל כי אני יודעת הלכות בנושא ורק אם נתקלת במשהו שלא יודעת אני שואלת, ככה גם בעניין הזה. אני יודעת מה ההלכה אומרת והולכת לפיה.

ובתכלס.. הקב"ה יכול לתת לי ילד גם כשאני מונעת ויכול לא לתת לי ילד גם כשאני לא מונעת

אני רק עושה את ההשתדלות לכוון את זה למצב שמתאים לי

אני אישית לא מאמינה שלרב בהכרח יש רוח הקודש,אולי לפעמים,  אבל גם לי יכולה להיות באותה מידה אם אתכוונן ואדייק את עצמי לעשיית רצון ה' (אומרים שלהורים יש בקריאת שם למשל)

אולי זה המקור המשמעותי להבדל בין הגישות השונות בנושא

ועדיין- חשוב לדייק ולומר שאת שואלת רב כדי לשמוע ממנו רוח הקודש ולא כדי לשמוע ממנו הלכה.

אני לא באה להגיד אם זה טוב או רע, או אפילו מה דעתי בנושא,אבל דבר ראשון חשוב לדייק

כדי שתהיה לנו בחירה נכונה

יש אנשים ששואלים רב גם לגבי השם לתינוק

או לגבי השקעה בבורסה

זה לא רע.אבל זה לא הלכה.

חוזרת בי מהמשפט האחרון

@ירושלמית במקור 

@תקומה 

@אן אליוט 

@oo 

@השקט הזה 

@מיקי מאוס 

זה באמת לא לגמרי מובן למה יש הנחיה כזאת גורפת לשאול רב על מניעה.

בעלי (חרדי, אשכנזי - לטאי, תלמיד חכם, מונח מאוד בהלכה, ומקפיד על קלה כבחמורה) באמת דייק לי שזאת לא חייבת להיות שאלת רב, כמו כל ענייני ההלכה השונים.

זוג שיוצא מנקודת הנחה שהברירת מחדל אמורה להיות שאנחנו צריכים לקיים את מצוות פריה ורביה (* רוצה להוסיף משו בסוף) לפחות עד שיש בן ובת, והם מבינים את הציווי, יכולים להחליט בעצמם מתי הזמן הנכון כן למנוע... מאילוצים שונים. כל עוד זה לא רק כי "לא מתחשק לנו" בגלל שזה לא נחשב סיבה למניעה. הקב"ה ציווה להביא ילדים, והוא ציווה לקיים את המצוות גם אם לא מתחשק לנו כרגע. אבל כל סיבה הגיונית אחרת, היא עילה למניעה.

לפעמים לרב ששומע הרבה זוגות ומבין את ההלכה לעומק יש כתפיים יותר רחבות להגיד שמותר למנוע, גם אם הזוג בעצמו מתלבט אם זה נכון.

אבל באמת לא חייבים לשאול רב.. הופתעתי. כי ממה שאני מכירה מהסביבה שלי זה שחובה לשאול רב.

בכל מקרה החלק הראשון של מה שכתבתי עדיין תקף, הקב"ה הביא אותנו לעולם, ואנחנו צריכים לקיים את מצוותיו גם אם זה לא בא לנו עכשיו.

*לגבי מצוות פריה ורביה, יש חובה גם על האישה. כל אישה שנכנסת תחת החופה לוקחת על עצמה את המצווה לעזור לבעלה בהבאת ילדים לעולם. ואישה שלא רוצה, יוצאת בלא כתובה.

שאני ממש ממש מעריכה אותך ששאלת, וחזרת לשתף ולא התביישת לחזור בך.

לא מובן מאליו!

בעיני זה מה שחשוב שיהיה ברור.

לא שיפסיקו לשאול רבנים מי שמתאים לו

לא שיפסיקו חלילה להביא ילדים וכמה שאפשר ומתאים ברור שעוד ילודה זה נפלא

אלא להעיף את התפיסה השגויה כאילו זה חובה

כאילו יש לרב זכות להחליט בשביל מישהי

בעיני זה קריטי

כל עוד יש מישהו שמביאה ילדים בצער ובלי רצון רק כי רב אמר זה זה בעיני גלות השכינה וחילול השם. זה לא הרצון שלו כמו שאני תופסת אותו....

(יש מקום לעבוד על גילוי הרצון הזה, להתאמץ להוריד עכבות ולהשקיע בנושא הזה גם כשלא נח- לדאוג שזה יהיה נח אם רק אפשר. ולעודד כמה זה חשוב. כי זה באמת ערך חשוב! אבל בסוף - רק מתוך רצון של שני בני הזוג)

יש סיבות לרצון / אי רצון,

ככה שתמיד יש סיבה למניעה אם יש רצון כזה.

גם לילדים שאומרים 'לא מתחשק לי׳ יש סיבה שקשה להם לבטא

לא נכנסת לסיפורים ספציפיים, אבל-

למנוע רק כי זה מה שמקובל בסביבה, חשק להיות בלי ילדים קטנים כדי לבלות יותר, רצון להשקיע עוד בקריירה כדי להתעשר...

כשאני מדברת ככה ולא על אנשים, זה מאוד שטוח, וחיים של זוג מלאים בהרבה רבדים אחרים, אז זה מצחיק לתת דוגמא לסיבה אחת שאולי לא מתאימה.

רק אומרת, שצריך לוודא מתי נכון או לא נכון למנוע.

גם אם מישהו לא מצליח להבין/ לומר את הסיבה המדויקת, מספיק שהוא לא רוצה. זו החלטה מספיק חשובה שצריך לרצות אותה בלב שלם.

לכן לא תצליחי לתת דוגמא, כי זה שגוי לחשוב שאין סיבה מהותית מאחורי החלטה מהותית.

למרות שאף פעם לא התחברתי לקטע הזה, שיחליטו בשבילי מתי להביא ילדים..

ב"ה הרב שלנו ממש מפרגן ומבין, בשתיים הראשונות אמר שאפשר שנתיים, בשלישית לא זוכרת כמה נתן אבל אמר שאפשר יותר משנתיים..

בכולן מנענו פחות לבסוף.

הפעם לא יודעת אפילו אם אשאל, דעתי השתנתה מאוד בעניין הזה

בין הראשונה לשניה לא מנענו (היו מניעות טבעיות..)

אחרי השניה בעלי הרגיש שמתאים לו שנלך כמו הפעם שלפני ואני הרגשתי כן צורך בהפסקה יזומה.. כמובן שהוא כיבד את דעתי, בסוף אני הנושאת בעול

בגדול אני יודעת שהרב שלנו מתיר למנוע אחרי לידות לפחות שנה אז לא הרגשתי צורך לשאול ספציפית

ובכלל מרגישה שאם אני מרגישה שאין לי כרגע את הכוחות לעוד הריון לידה והגידול שבא אחריהם, אי אפשר לכפות עליי להביא ילד שאני לא רוצה בו. מאמינה שהתורה שלנו היא תורת חיים (ובגלל שמכירה את הגישה ההלכתית של הרב שלנו ויודעת שזה מתכתב איתה אז פחות מרגישה צורך לשאול כדי לקבל את האישור)

הלך הרוח שלו

לא היה לנו ספק שהוא ישמע, יקשיב ולאציורה לנו להפסיק מניעה כאשר אנחנו לא מוכנים לזה נפשית ופיזית

וגם עם זה לא הייתי שלמה, לא מבינה למה לערב רב בזה… הוא הולך לפרנס או לגדל אותם? לא. נעים לי שהוא יודע מתי אני רוצה ומתי לא? לא. אז לא רואה עניין לשאול… גם ככה אעשה מה שהגוף שלי מרגיש לנכון.

אני בוטחת בקב"ה בעניין הזה שלא יביא לי ילד בזמן שלא יהיה לי את הכלים הנפשיים והגשמיים לגדל אותו כמו שצריך. ולא משנה לי באיזה סדר יגיעו הדברים - אם קודם היכולת הנפשית או הטכנית ואחכ הילד או להיפך. מאמינה שאם הכל כאן ככ ככ מדוייק הדבר הזה שנקרא יילודה בתוך עם ישראל אין מדוייק ממנו, בעיקר שעל הבאת ילד נאמרו ככ הרבה דברים איך הקב"ה מעורב בכל השלבים של היצירה והגידול שלו.

אין ילדים שמגיעים בטעות.. (ואם יש לי קושי מול הגעה של ילד ,טכנית- לעשות הכל כדי להקל ושיהיה לי פנאי להנאה שבגידול, כנל נפשית - מלא עבודה על סדר עדיפויות ואותי עם התפקיד הכי משמעותי, בראש הרשימה)

אם יש לי כיוון מחשבה שכרגע אין לי פניות לשפע הטוב הזה, אז אני בהחלט שואלת רב כדי לדעת שאני מכוונת גם לרצון השם ממני בתקופה הזו.

כדי לקבל את תשובת הרב אני כמובן צריכה לבחור את הרב שעם הכלים שיש לי לבחון את העניין, יש לו את הנקיות ויראת השמים הדרושה לפסיקת הלכה. 

כזוג כמובן.

אנחנו יודעים מה ההלכה ומה הערכים

ההחלטה נובעת בעיקר מהיכולת והרצון שלנו לגדל עוד אחד, זוגית ומשפחתית.

מעולם לא עלה ספק בהיבט הלכתי או אפילו ערכי.

לא רואה איפה רב יכול לעזור לנו בעניין....

(אציין שאצלנו לא היתה התלבטות לפני הלידה הראשונה ואפילו לא לפני השניה שהיתה ממין אחר אז באמת בהיבט הלכתי זה יותר פשוט. אבל עדיין לא חושבת שבמקרה כזה כן היינו שואלים רב. אולי רק העניין ההלכתי היה נכנס לנו בשיקולים קצת יותר לדחוף לכיוון של לא למנוע)

ומאז אני המחליטה

אבל לצערי הייתי מונעת גם אם הרב היה אוסר, בגלל היפראמזיס חמור...

רב מאוד מאוד דוס.

אני מבינה שיש פה שאלה הלכתית.

ועדיין, קשה לי להחשף בצורה הזו ולפרט את כל הסיבות (הפיזיות והנפשיות) למניעה.

והיתה גם תשובה שקיבלנו מרב שלא נקלטים על הפעם הראשונה ושהסיבה הכלכלית (הייתי בחיפוש עבודה, ללא הכנסה נוספת) לא מספיק משמעותית ולכן שנפסיק ונשאיר מקום לקב"ה, ואני שמחה מאוד שהלכנו לשאול רב אחר כי ממש כשהפסקנו את המניעה נקלטנו ואני לא רוצה לדעת מה היתה ההתמודדות שלנו אם היינו מפסיקים קודם.

אבל באמת מאז שואלים רב אחר שהיחס שלו הוא שכל עוד האישה רוצה למנוע אין פה בכלל שאלה ונותן מיד היתר.

לא יודעת מה היינו עושים אם בעלי היה זה שרוצה למנוע...

כי ממש אין סיכוי שהייתי מפסיקה כשהוא לא רוצה גם אם אני מאוד רוצה, חושבת שצריך פה רצון ונכונות זוגיים.

"בד"כ לא נקלטים על הפעמים הראשונות"

פשוט הזוי לומר את זה

לפני החתונה התייעצנו עם 2 מדריכות כלות וזה מה שאמרו לנו

ומה קורה אם אנחנו ב"ה כן זוכים על ההתחלה? ואם בנינו על ההבטחה שלהם שזה לא קורה ישר ובאמת לא היה מתאים לנו?

פשוט חוסר אחראיות

מזל שהתייעצנו עם הרב של בעלי אח''כ שהתיר לנו כמה זמן לחכות

אבל באותה מידה יכולנו ללכת בתמימות אחרי מה שהן אמרו 

מבחינה הלכתית, זה לא שאנחנו לא רוצים ילדים, אלא רוצים מרווח נשימה ביניהם (כל אחד והמרווח נשימה שלו) וזה לא שאנחנו לקראת סיום שנות הפריון, אז בע"ה מקווה שנצליח לקיים בשמחה ובנחת את מצוות "פרו ורבו" אחרי בן ובת, זה הידור אבל לא 'הלכה'.

לכן אין כאן 'ביטול מצווה' אלא 'דיחוי מצווה' וכמו שבעלי לא שואל את הרב האם אפשר להתפלל ערבית ב22:00 ולא בצאת הכוכבים, והאם אפשר לעשות ברית לבן שלנו בצהריים ולא מייד אחרי ותיקין, אז גם כאן אין צורך. ברור שיש מה מהודר ועדיף, אבל אנחנו גם בני אדם שלא תמיד יכולים ומסוגלים ורוצים ומתאים לנו "מהדרין", גם בעוד תחומי חיים אגב. יש הלכה, יש מנהג ויש הידור וצריך להפריד ביניהם ולתת לכל אחד את חשיבותו ומקומו ולא לבלבל ביניהם.

דבר שני - הרב של בעלי מתיר באופן די גורף שנה ראשונה אחרי החתונה, ושנתיים בין ילד לילד... הלכתית האישה נחשבת שאיבריה מתפרקים עד שנתיים, ופטורה מצומות לפי חלק מהדעות כי הגוף עוד לא חזר לעצמו... אז להכנס להריון אם היא מרגישה שהיא לא מסוגלת? אגב גם מחקרית ההמלצה היום היא למנוע 18 חודשים בין הלידה להריון הבא. מה עם 'ונשמרתם לנפשותיכם'? גם את זה צריך לקיים, ולא רק פרו ורבו בהידור. כך שלא ראינו צורך לשאול. אם לקראת גיל שנתיים של הבן שלי עדיין לא נרצה, אולי נתייעץ כדי להרגיש שלמים עם ההחלטה, אבל לא כפסיקה (מה גם שמהיכרות עם הרב ועם עצמנו, כנראה שלא תהיה בעיה)

לא נראלי שנבוא בשאלה- למנוע כן/ לא

אלא יותר התייעצות.

הרב יכול לייעץ ממקום של תלמיד חכם שרואה את ההתלבטות במבט אחר...

בסוף ההחלטה היא שלנו...

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡