היה שלב בלידה שהיו צריכים לשחרר אותי כי היתה פתיחה של 1.5 וחיכיתי לרופא שיאשר שיחרור במשך 3 שעות

הוא עשה טיולים במיון… ואני עם ציר כל 30 שניות, קןראת לו בלחש ויודעת שהוא לא שןמע כי הוא בצד השנייייי ומתה מכאבייםםםם

אז ממש מרגישה אותך אחות!!

מה שעזר לי- אמרתי לעצמי במשך כל התקופה של סוף ההריון עם שלל תסמיניה- שזו גם החוויה שלו. ושגם הוא מסתבך. וזה בסדר.

לא אשקר שהיו שם כמה צירים שרציתי לרוץ אליו ולתת לו אגרוף לפנים שיעמוד וייתן לי יד כי אני זו שעם ציר לא הוא

אבל באופן גורף

כדהוא היה צריך להסתובב- הוא פשוט עשה את זה וחזר אליי בכוחות מחודשים לזמן הקרוב

כבר חשבתי שבעלי "חריג"

כי אני רואה שם מלא זוגות ממתינים יחד.. 

היו זוג לידי שישבו יחד

לא זז ממנה😂

והיא נראתה הרבה פחות כאובה ממני

בשלב מסויים הוא קם להביא לה מים

אז הוא מסתכל עליי כולו רחמים ׳שאני אמזוג גם לך לשתות?׳

מסכן😂😂

ואני כזה לאלא אני בסדר אני בסדר🥵🥵🥵

לק"י

אני תמיד הולכת לבד למעקב הריון עודף.

בעלי בא רק כשיש צפי לזירוז או ללידה.

לא מרגישה צורך שיבוא איתי (למרות שנתקלתי כמה פעמים ברופא ממש מעצבן בקופה, אז אולי היה נחמד לא להיות לבד).

אולי זה קטע של גברים בכללי?

בא נראה פה לפי כמות התגובות אם זאת תופעה ידועה אצל גברים 😉

בכל מקרה, כמו שכתבתי למעלה

כן יש את הגברים שיושבים עם הנשים שלהם בסבלנות.. פגשתי אותם אתמול בבית חולים.. אבל אולי זה ה"חריג"

גם אנחנו לא רחוקים מהבית חולים

הקטע שלרוב כשמגיע התור שלי לרופא ונניח רציתי שהוא יהיה איתי

אז בסוף הוא לא נמצא

כי אני אומרת לעצמי.. יאללה

הסתדרתי עד עכשיו.. אסתדר גם הלאה

ואז בסוף עוברת הכל לבד.

ברור שבלידה הוא יהיה איתי. אבל חלק גדול מהזמן הוא יהיה בלי סבלנות.. כבר יודעת את זה

בעלי לא ממש ככה, אבל נגיד מפקקי תנועה הוא משתגע ממש. לדעתי זה מכיוון שבאמת אין שום דבר לעשות חוץ מלשבת באוטו ולהמתין שהפקק ייפתח...

בהמתנות לתורים וכדומה הוא מביא ספר ללמוד או משהו בסגנון, ואז צולח את זה יפה. (לפעמים זה מבאס אותי, כי עד שאנחנו שנינו לבד בהמתנה לתור - בהנחה שזה תור בשבילי - אז אני רוצה שהוא יפטפט איתי, אבל מצד שני אני שמחה שהוא מנצל את הזמן... ומדי פעם הוא כן מפסיק כדי לפטפט איתי )

אולי משהו כזה יוכל לעזור לבעלך? (אם כי נשמע שאצלו באמת זה קשור לקש"ר, ואז ההתמודדות צריכה להיות אחרת...)

כשהייתי מאושפזת לקראת זירוז שחיברו אותי מלא זמן למוניטור (3 שעות) ובעלי התלונן מדי פעם למה זה לוקח כזה הרבה זמן..

בעלי עד היום אומר לי את לא מבינה מה זה להיות בעל של יולדת (בקטע של כמה מסכן הוא שהוא צריך לעבור את זה)

מודה שלעבור את התאריך זה לא מתכון טוב לזוגיות.

תחזיקו מעמד ותשמרו על השפיות..

האמת שלא ציפיתי שיבוא איתי למעקב הריון עודף, רק כשהלכתי להיבדק בבי"ח הוא בא איתי.

ובאיזשהו מקום העדפתי שהוא לא יהיה איתי בלידה (סוג של לא מצפה לא מתאכזבת)

כי עם היסטוריית לידות מהירות והנטייה שלו להיעלם ככל האפשר, לא הייתי יכולה לסמוך עליו שהוא יהיה בזמן.

בפועל באמת הוא איחר לחדר לידה (הורידו אותי מהמחלקה לחדר לידה בלעדיו)

רק שהלידה לא התקדמה כ"כ מהר, אז הוא הספיק להיות נוכח.

אני דוקא נהניתי מזה שהייתי בנחת בבית, ולא היה לי דחוף ללדת....

להביא את בעלי למעקב היריון עודף... זה הדבר הכי משעמם אבר

ואצלנו זה הפוך, אני עם קשיי קשב ולבעלי יש עודף קשב אם יש דבר כזה..

בלידות הוא דוקא ממש מגוייס, אבל זה בגלל שהוא יודע מה התפקיד שלו. בלידה הראשונה הוא היה ממש חסר אונים ולא יעיל (וכמובן בלידה עצמה בדיוק נעלם). לקראת הלידה השניה הלכנו ללמוד את שיטת אמית, ובאמת מאז הוא מתפקד כדולה. בלידה האחרונה אחותי באה ללוות אותי וגם הייתי עם הכנה לאפידורל מתחילת הלידה ככה שהוא לא הרגיש נצרך ובאמת כמעט ולא הרגשתי את הנוכחות שלו... חלק נכבד מהזמן הוא ישן על הכורסא בצד.

אצלינו היה בול אותו הדבר

לידה ראשונה- הוא היה אבוד וחסר אונים, מאוד רצה לעזור אבל לא ידע מה לעשות

ואז הלכנו גם לאמית

ובלידה השניה והשלישית- היה כל כך משמעותי

שאין לי מושג איך הייתי שורדת בלעדיו

אני חושבת שהדיוק - מה אני צריכה ממנו

חשוב כל כך

ולא רק בלידה עצמה

אלא גם במהלך ההריון

בבדיקות השונות

וכן.  גם במעקב הריון עודף

ולפעמים לא מספיקה רק הנוכחות

אלא גם מה יקרה כשתהיה נוכח (סבלני, קשוב, מכיל, כל התשובות נכונות)

ולהבין אם זה ציפיה מציאותית או מתכון לתסכול הדדי

קוראים לה 'אמית לידה'

לא חשבתי מעולם על הרעיון שיבא איתי גם אם יכל

בסוף זה נורא טכני ובירוקרטיה ותורים

וזה לא מקום נעים לשיח זוגי או התרחשות נעימה

אז מן הסתם או שהוא ישב וילמד או יתעסק במשהו

או שאני אקרא ספר

לי אישית אין צורך שיהיה איתי כי זה לא מרגיש לי בדיקות רגישות כמו סקירה או בדיקת דופק ראשונה..

אבל אם בתחושה שלך זה חשוב לך אז אולי תנסי להסביר לעצמך

מה היית רוצה שיהיה

היית רוצה תשדברו יותר?(גם אם זאת שיחת מסדרון בבי"ח) אז אולי תחשבי על מה את רוצה לשתף או להתיעץ..אולי להתעניין יותר בו או לדובב אותו..

ובעיקר נשמע לי שלו לא מובן מה התפקיד שלו מה המשמעות שלו שם

אז גם אפשר לשקף לו מה זה עבורך..ולבקש ממנו במפורש נקודות שיעשה לך טוב אם יהיה שם עבורך.גם מעשית אפילו..שירגיש משמעותי

וגם באמת להביא איתכם אולי דברים שיעזרו לו להרגיש לא רק על קוצים

ואגב נשמע מאוד אופייני לגבר..

ובא לי לברך אותך שלא תצטרכי

אני ילדתי חצי שעה לפני שתכננתי לצאת למעקב הריון עודף הראשון שלי

כל כך שמחתי שנחסך ממני הפעם!!😃

באמת קלפים או משהו

אני במקרים כאלה אומרת לבעלי להיות בישיבה (מרחק של 10 דקות מבי"ח) ולהיות בהיכון במידה ומשהו יזוז לכיוון הלידה ואם לא אז הוא תומך בי טלפונית בהמתנה לבדיקות..

הייתה פעם אחת שלא מצאנו סידור לילדים ואמרתי לו שישאר איתם בינתיים וינסה למצוא מישהו שישמור עליהם ואם יהיה משהו רלוונטי אצור איתו קשר.. ב"ה איך שיצרתי איתו קשר הוא הצליח למצוא וישר הגיע לבי"ח כמה שעות אחרי זה ילדתי.. ובאתי למעקב, כן?

זה נורא קשה לבקש מהבעל להמתין כ"כ הרבה זמן, אפשר להיעזר באחות/ חברה קרובה...

ריטלין/אטנט וכו?

אם כן אז זה יכול לעזור לצלוח יום כזה...

הוא ממש מתפדח כשאני הולכת לשאול מה קורה

ומנסה לקדם עיניינים

הוא ממש מנומס, ישב בשקט עד אחרית הימים

יש לו גם קשיי קשב אבל בלי ההיפר

הוא פשוט מתנתק חחחח

שקטים וזורמים😉

אצלו זה דווקא לא קש”ר, הוא פשוט בנאדם של עשיה ומחרפן אותו לשבת סתם ככה בלי כלום, זה צד שאני מאד אוהבת בו לכן פחות מפריע לי, רק קצת לפעמים...

אני הלכתי להריון עודף בלעדיו כי זה באמת סחבת בידיעה שהוא זמין ובא מיד אם צריך.

היה באמת יותר נח ורגוע...

ממליצה על ריטלין ללידה

לנסות כמובן גם לפני כדי לוודא שעוזר

עודף.

גם אותי זה מעצבן הבזבוז זמן של היום בהמתנה לתורי כשאני האחרונה בתור כי ליולדות יש קדימות. (אצלנו זה במיון יולדות בבית רפואה).

אפילו לא חשבתי על האופציה לקחת איתי מישהו לכייף הזה 😆

לק"י

למרות שזכור לי שגם דרך בי"ח היו פעמים שרץ לי (בשבוע 41 כבר עושים אצלינו בבי"ח).

ואני מעדיפה ללכת לבית רפואה

כי במיון הקהילתי הם שולחים למיון על כל דבר קטן ואין לי אנרגיות וסבלנות לזה..

לק"י

אני בכל ההריונות הייתי במעקב הריון עודף.

ופעם אחת הרופאה נלחצה מהמוניטור ושלחה אותי למיון, כי עמדו לסגור את המרכז לבריאות האשה כבר (אם לא, היא היתה עושה שם שוב).

במיון לא הבינו למה נשלחתי בכלל🤦‍♀️

העיקר נלחצתי סתם....

ובכלל חבל שאי אפשר לפעמים לפצל את הבטן ממני ואז לתת למישהו אחר לסחוב או לשכב קצת על הבטן בכיף

אז אספר לכן מה בעלי הספיק לעשות בזמן שהייתי בחדר לידה:

לקרוא עיתון

להגיד תהילים

לענות להודעות וואצאפ

לישון.. כולל נחירות 😂

ללכת למקווה ולחזור (אומרים שזה סגולה ללידה להתקדם)

להתפלל שחרית ולאכול ארוחת בוקר אצל ההורים שלו

העיקר ב"ה הוא היה נוכח איתי

ואני פשוט שחררתי אותו לעשות את הדברים בקצב שלו כי הבנתי שסך הכל הוא גם מאוד לחוץ ונלהב בו זמנית.

אה, ולפני שיצאנו למיון יולדות דיברתי איתו על זה, שקשה לי ההרגשה שהוא בלי סבלנות

אז כנראה שזה הכניס לו למודעות פחות להראות לי את זה והשתדל להיות עסוק בדברים אחרים שקשורים איכשהו לעניין הלידה..

ב"ה זכיתי בבעל מיוחד

הוא באמת כל הזמן מנסה להיות הכי בשבילי, לתמוך, לעזור

רק שלפעמים זה לא תואם לגמרי את האופי שלו והיכולות ( קש"ר)

אז הפיתרון זה משהו באמצע..

אז ככה יצא שהוא הבין את הקושי שלי

אני הבנתי את הקושי שלו ויצא משהו באמצע מוצלח  

בפתיחה 5 הלידה נתקעה לגמרי במשך מלא שעות. לא ברור למה. מ2:30 עד 9 בבוקר בערך.

אבל הייתי עם אפידורל אז הכל היה בסדר.

ולא רצו לתת פיטוצין כי יש לי קיסרי בעבר.

ואז נתנו לי זריקה של איזה חומר שמרגיע/משחרר לא זוכרת את שמו

ולאחר מכן הלידה פשוט טסה. תוך דקות פתיחה מלאה ועוד כמה דקות התינוק בחוץ.

פקעו מים?

אצלי 2 לידות נתקעו על פתיחה 6 ומהרגע שפקעו מים התקדמו, לא היה צריך פיטוצין.

העניין שלא היו כמעט צירים.

ציר אחד כל איזה 20 דק - חצי שעה

גם הצואר היה רך לגמרי וכאילו חזר והתקשה קצת, ככה אמרה המיילדת.

הרופא הגדיר - לא לידה פעילה.

בשלב שכבר אמור להיות לידה פעילה..

משהו לא ברור.

אבל ב"ה לא היה לי קשה כי לא סבלתי.. אז נכון שזה היה ארוך אבל לא סיוט

פשוט בפתיחה 5

עם אפידורל

הם הפסיקו ( יותר נכון, פחתו מאוד)🤷

משהו מוזר ממש.

יכול להיות שבדיעבד, היה עדיף לחכות ולא להיכנס עדיין לחדר לידה,

אבל מצד שני אני כבר הייתי על סף שגעון, אחרי לילה ויום מלא צירים כואבים הרגשתי שצריכה כבר לקבל חדר לידה ויקח כמה שיקח.. 

אבל זאת לא קביעה מוחלטת. אצלי אני חושדת שאני עוד בלטנטי בפתיחה 5.

הסתובבתי יום שלם בביח )שבת( בפתיחה 5 ולא התקדם, רק במוצש פקעו מים והתחיל לזוז... 

עד שבוע 12 בערך

אולי באמת יש קשר?

בפרט שזה לא הרבה זמן שלקחת.

אצלי אני חושבת שזה השפיע מהסיבה שאכן במהלך ההריון לא היו לי התקצרויות בזכות התמיכה. ואצלי כנראה זה גם כן השפיע על האלסטיות של צוואר הרחם

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

שהוא ידע שהוא מציק לו.

ואסור בשום אופן להציק אח קטן

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

וקשה לישון עם חום גבוה, צמרמורות, קור וכו'. בנוסף לפעמים שותים פחות, אוכלים פחות, ודווקא החום הגבוה בעקיפין מונע מהגוף את הדברים שהוא באמת צריך בשביל להחלים.

לא נמצא קשר בין לקיחת משככי כאבים ומורידי חום לבין התמשכות המחלה, אבל נמצא קשר ישיר בין אי לקיחת התרופות הנ''ל לבין סבל שאפשר למנוע בקלות.

אני לא אומר שצריך לקחת תרופה בכל פעם שיש 37.7 מעלות, אבל אם באופן כללי יש סבל ויש יום גבוה (או רק אחד מהם, תלוי בהקשר) - אין סיבה להמשיך לסבול בשם איזו מחשבה כאילו הגוף הוא מכונה משומנת שאף פעם לא טועה ולא צריכה עזרה מבחוץ.

הזעה היא מנגנון מבורך בשביל לקרר את הגוף, אבל במצבים קיצוניים היא גורמת למוות מהתייבשות או ממחסור במלחים.

שימוש לא נכון במערכת החיסונית הוא מה שגורם לאנשים אלרגיים לסבול ואף למות, כשהם נחשפים לחומר שאין בו כל סכנה אובייקטיבית.

חולי אסתמה וזאבת גם כן סובלים מאוד ואף עלולים למות בגלל תגובות מוגזמות של הגוף שלהם, שתוקף את עצמו במקום לתקוף פולשים אמיתיים.

הרפלקס שמחייב אותנו לנשום עלול לגרום לנו לטבוע, וניסיונות של הגוף למלא סידן במקומות מסוימים בעצמות בשביל לחזק אותן, גורם לנו לסבל מיותר ולדלקות כואבות.

כשאנחנו בלחץ המוח שולח אדרנלין בשביל שיהיה לנו יותר כוח, אבל ההורמון הזה יכול לגרום להתקף לב ולמוות מהיר במיוחד.

לכן, המחשבה כאילו אם הגוף מעלה חום אז זה בהכרח טוב לנו כי ''הגוף לא טועה'', לא נכונה.

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

לא לקחתי כלום.

התולעים חיות זמן מה ואז מתות.

הבעיה אצל ילדים שהם מגרדים, ואז הביצים נדבקות לציפורניים ומשם לפה 🤢

מבוגרים שומרים על היגיינה, ולכן לא ממשיכים את ההדבקה.

וגם, למבוגרים התולעים פחות מציקות לעומת ילדים. גם אצל ילדים - יש כאלו שהתולעים פשוט לא מפריעות להם. בד"כ במשפחות אפשר לראות שאלו אותם ילדים שנדבקים שוב ושוב... האחרים גם עשויים להידבק אבל זה לא מציק להם והם לא מגרדים ולא ממשיכים את מעגל ההדבקה.

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר