היה שלב בלידה שהיו צריכים לשחרר אותי כי היתה פתיחה של 1.5 וחיכיתי לרופא שיאשר שיחרור במשך 3 שעות

הוא עשה טיולים במיון… ואני עם ציר כל 30 שניות, קןראת לו בלחש ויודעת שהוא לא שןמע כי הוא בצד השנייייי ומתה מכאבייםםםם

אז ממש מרגישה אותך אחות!!

מה שעזר לי- אמרתי לעצמי במשך כל התקופה של סוף ההריון עם שלל תסמיניה- שזו גם החוויה שלו. ושגם הוא מסתבך. וזה בסדר.

לא אשקר שהיו שם כמה צירים שרציתי לרוץ אליו ולתת לו אגרוף לפנים שיעמוד וייתן לי יד כי אני זו שעם ציר לא הוא

אבל באופן גורף

כדהוא היה צריך להסתובב- הוא פשוט עשה את זה וחזר אליי בכוחות מחודשים לזמן הקרוב

כבר חשבתי שבעלי "חריג"

כי אני רואה שם מלא זוגות ממתינים יחד.. 

היו זוג לידי שישבו יחד

לא זז ממנה😂

והיא נראתה הרבה פחות כאובה ממני

בשלב מסויים הוא קם להביא לה מים

אז הוא מסתכל עליי כולו רחמים ׳שאני אמזוג גם לך לשתות?׳

מסכן😂😂

ואני כזה לאלא אני בסדר אני בסדר🥵🥵🥵

לק"י

אני תמיד הולכת לבד למעקב הריון עודף.

בעלי בא רק כשיש צפי לזירוז או ללידה.

לא מרגישה צורך שיבוא איתי (למרות שנתקלתי כמה פעמים ברופא ממש מעצבן בקופה, אז אולי היה נחמד לא להיות לבד).

אולי זה קטע של גברים בכללי?

בא נראה פה לפי כמות התגובות אם זאת תופעה ידועה אצל גברים 😉

בכל מקרה, כמו שכתבתי למעלה

כן יש את הגברים שיושבים עם הנשים שלהם בסבלנות.. פגשתי אותם אתמול בבית חולים.. אבל אולי זה ה"חריג"

גם אנחנו לא רחוקים מהבית חולים

הקטע שלרוב כשמגיע התור שלי לרופא ונניח רציתי שהוא יהיה איתי

אז בסוף הוא לא נמצא

כי אני אומרת לעצמי.. יאללה

הסתדרתי עד עכשיו.. אסתדר גם הלאה

ואז בסוף עוברת הכל לבד.

ברור שבלידה הוא יהיה איתי. אבל חלק גדול מהזמן הוא יהיה בלי סבלנות.. כבר יודעת את זה

בעלי לא ממש ככה, אבל נגיד מפקקי תנועה הוא משתגע ממש. לדעתי זה מכיוון שבאמת אין שום דבר לעשות חוץ מלשבת באוטו ולהמתין שהפקק ייפתח...

בהמתנות לתורים וכדומה הוא מביא ספר ללמוד או משהו בסגנון, ואז צולח את זה יפה. (לפעמים זה מבאס אותי, כי עד שאנחנו שנינו לבד בהמתנה לתור - בהנחה שזה תור בשבילי - אז אני רוצה שהוא יפטפט איתי, אבל מצד שני אני שמחה שהוא מנצל את הזמן... ומדי פעם הוא כן מפסיק כדי לפטפט איתי )

אולי משהו כזה יוכל לעזור לבעלך? (אם כי נשמע שאצלו באמת זה קשור לקש"ר, ואז ההתמודדות צריכה להיות אחרת...)

כשהייתי מאושפזת לקראת זירוז שחיברו אותי מלא זמן למוניטור (3 שעות) ובעלי התלונן מדי פעם למה זה לוקח כזה הרבה זמן..

בעלי עד היום אומר לי את לא מבינה מה זה להיות בעל של יולדת (בקטע של כמה מסכן הוא שהוא צריך לעבור את זה)

מודה שלעבור את התאריך זה לא מתכון טוב לזוגיות.

תחזיקו מעמד ותשמרו על השפיות..

האמת שלא ציפיתי שיבוא איתי למעקב הריון עודף, רק כשהלכתי להיבדק בבי"ח הוא בא איתי.

ובאיזשהו מקום העדפתי שהוא לא יהיה איתי בלידה (סוג של לא מצפה לא מתאכזבת)

כי עם היסטוריית לידות מהירות והנטייה שלו להיעלם ככל האפשר, לא הייתי יכולה לסמוך עליו שהוא יהיה בזמן.

בפועל באמת הוא איחר לחדר לידה (הורידו אותי מהמחלקה לחדר לידה בלעדיו)

רק שהלידה לא התקדמה כ"כ מהר, אז הוא הספיק להיות נוכח.

אני דוקא נהניתי מזה שהייתי בנחת בבית, ולא היה לי דחוף ללדת....

להביא את בעלי למעקב היריון עודף... זה הדבר הכי משעמם אבר

ואצלנו זה הפוך, אני עם קשיי קשב ולבעלי יש עודף קשב אם יש דבר כזה..

בלידות הוא דוקא ממש מגוייס, אבל זה בגלל שהוא יודע מה התפקיד שלו. בלידה הראשונה הוא היה ממש חסר אונים ולא יעיל (וכמובן בלידה עצמה בדיוק נעלם). לקראת הלידה השניה הלכנו ללמוד את שיטת אמית, ובאמת מאז הוא מתפקד כדולה. בלידה האחרונה אחותי באה ללוות אותי וגם הייתי עם הכנה לאפידורל מתחילת הלידה ככה שהוא לא הרגיש נצרך ובאמת כמעט ולא הרגשתי את הנוכחות שלו... חלק נכבד מהזמן הוא ישן על הכורסא בצד.

אצלינו היה בול אותו הדבר

לידה ראשונה- הוא היה אבוד וחסר אונים, מאוד רצה לעזור אבל לא ידע מה לעשות

ואז הלכנו גם לאמית

ובלידה השניה והשלישית- היה כל כך משמעותי

שאין לי מושג איך הייתי שורדת בלעדיו

אני חושבת שהדיוק - מה אני צריכה ממנו

חשוב כל כך

ולא רק בלידה עצמה

אלא גם במהלך ההריון

בבדיקות השונות

וכן.  גם במעקב הריון עודף

ולפעמים לא מספיקה רק הנוכחות

אלא גם מה יקרה כשתהיה נוכח (סבלני, קשוב, מכיל, כל התשובות נכונות)

ולהבין אם זה ציפיה מציאותית או מתכון לתסכול הדדי

קוראים לה 'אמית לידה'

לא חשבתי מעולם על הרעיון שיבא איתי גם אם יכל

בסוף זה נורא טכני ובירוקרטיה ותורים

וזה לא מקום נעים לשיח זוגי או התרחשות נעימה

אז מן הסתם או שהוא ישב וילמד או יתעסק במשהו

או שאני אקרא ספר

לי אישית אין צורך שיהיה איתי כי זה לא מרגיש לי בדיקות רגישות כמו סקירה או בדיקת דופק ראשונה..

אבל אם בתחושה שלך זה חשוב לך אז אולי תנסי להסביר לעצמך

מה היית רוצה שיהיה

היית רוצה תשדברו יותר?(גם אם זאת שיחת מסדרון בבי"ח) אז אולי תחשבי על מה את רוצה לשתף או להתיעץ..אולי להתעניין יותר בו או לדובב אותו..

ובעיקר נשמע לי שלו לא מובן מה התפקיד שלו מה המשמעות שלו שם

אז גם אפשר לשקף לו מה זה עבורך..ולבקש ממנו במפורש נקודות שיעשה לך טוב אם יהיה שם עבורך.גם מעשית אפילו..שירגיש משמעותי

וגם באמת להביא איתכם אולי דברים שיעזרו לו להרגיש לא רק על קוצים

ואגב נשמע מאוד אופייני לגבר..

ובא לי לברך אותך שלא תצטרכי

אני ילדתי חצי שעה לפני שתכננתי לצאת למעקב הריון עודף הראשון שלי

כל כך שמחתי שנחסך ממני הפעם!!😃

באמת קלפים או משהו

אני במקרים כאלה אומרת לבעלי להיות בישיבה (מרחק של 10 דקות מבי"ח) ולהיות בהיכון במידה ומשהו יזוז לכיוון הלידה ואם לא אז הוא תומך בי טלפונית בהמתנה לבדיקות..

הייתה פעם אחת שלא מצאנו סידור לילדים ואמרתי לו שישאר איתם בינתיים וינסה למצוא מישהו שישמור עליהם ואם יהיה משהו רלוונטי אצור איתו קשר.. ב"ה איך שיצרתי איתו קשר הוא הצליח למצוא וישר הגיע לבי"ח כמה שעות אחרי זה ילדתי.. ובאתי למעקב, כן?

זה נורא קשה לבקש מהבעל להמתין כ"כ הרבה זמן, אפשר להיעזר באחות/ חברה קרובה...

ריטלין/אטנט וכו?

אם כן אז זה יכול לעזור לצלוח יום כזה...

הוא ממש מתפדח כשאני הולכת לשאול מה קורה

ומנסה לקדם עיניינים

הוא ממש מנומס, ישב בשקט עד אחרית הימים

יש לו גם קשיי קשב אבל בלי ההיפר

הוא פשוט מתנתק חחחח

שקטים וזורמים😉

אצלו זה דווקא לא קש”ר, הוא פשוט בנאדם של עשיה ומחרפן אותו לשבת סתם ככה בלי כלום, זה צד שאני מאד אוהבת בו לכן פחות מפריע לי, רק קצת לפעמים...

אני הלכתי להריון עודף בלעדיו כי זה באמת סחבת בידיעה שהוא זמין ובא מיד אם צריך.

היה באמת יותר נח ורגוע...

ממליצה על ריטלין ללידה

לנסות כמובן גם לפני כדי לוודא שעוזר

עודף.

גם אותי זה מעצבן הבזבוז זמן של היום בהמתנה לתורי כשאני האחרונה בתור כי ליולדות יש קדימות. (אצלנו זה במיון יולדות בבית רפואה).

אפילו לא חשבתי על האופציה לקחת איתי מישהו לכייף הזה 😆

לק"י

למרות שזכור לי שגם דרך בי"ח היו פעמים שרץ לי (בשבוע 41 כבר עושים אצלינו בבי"ח).

ואני מעדיפה ללכת לבית רפואה

כי במיון הקהילתי הם שולחים למיון על כל דבר קטן ואין לי אנרגיות וסבלנות לזה..

לק"י

אני בכל ההריונות הייתי במעקב הריון עודף.

ופעם אחת הרופאה נלחצה מהמוניטור ושלחה אותי למיון, כי עמדו לסגור את המרכז לבריאות האשה כבר (אם לא, היא היתה עושה שם שוב).

במיון לא הבינו למה נשלחתי בכלל🤦‍♀️

העיקר נלחצתי סתם....

ובכלל חבל שאי אפשר לפעמים לפצל את הבטן ממני ואז לתת למישהו אחר לסחוב או לשכב קצת על הבטן בכיף

אז אספר לכן מה בעלי הספיק לעשות בזמן שהייתי בחדר לידה:

לקרוא עיתון

להגיד תהילים

לענות להודעות וואצאפ

לישון.. כולל נחירות 😂

ללכת למקווה ולחזור (אומרים שזה סגולה ללידה להתקדם)

להתפלל שחרית ולאכול ארוחת בוקר אצל ההורים שלו

העיקר ב"ה הוא היה נוכח איתי

ואני פשוט שחררתי אותו לעשות את הדברים בקצב שלו כי הבנתי שסך הכל הוא גם מאוד לחוץ ונלהב בו זמנית.

אה, ולפני שיצאנו למיון יולדות דיברתי איתו על זה, שקשה לי ההרגשה שהוא בלי סבלנות

אז כנראה שזה הכניס לו למודעות פחות להראות לי את זה והשתדל להיות עסוק בדברים אחרים שקשורים איכשהו לעניין הלידה..

ב"ה זכיתי בבעל מיוחד

הוא באמת כל הזמן מנסה להיות הכי בשבילי, לתמוך, לעזור

רק שלפעמים זה לא תואם לגמרי את האופי שלו והיכולות ( קש"ר)

אז הפיתרון זה משהו באמצע..

אז ככה יצא שהוא הבין את הקושי שלי

אני הבנתי את הקושי שלו ויצא משהו באמצע מוצלח  

בפתיחה 5 הלידה נתקעה לגמרי במשך מלא שעות. לא ברור למה. מ2:30 עד 9 בבוקר בערך.

אבל הייתי עם אפידורל אז הכל היה בסדר.

ולא רצו לתת פיטוצין כי יש לי קיסרי בעבר.

ואז נתנו לי זריקה של איזה חומר שמרגיע/משחרר לא זוכרת את שמו

ולאחר מכן הלידה פשוט טסה. תוך דקות פתיחה מלאה ועוד כמה דקות התינוק בחוץ.

פקעו מים?

אצלי 2 לידות נתקעו על פתיחה 6 ומהרגע שפקעו מים התקדמו, לא היה צריך פיטוצין.

העניין שלא היו כמעט צירים.

ציר אחד כל איזה 20 דק - חצי שעה

גם הצואר היה רך לגמרי וכאילו חזר והתקשה קצת, ככה אמרה המיילדת.

הרופא הגדיר - לא לידה פעילה.

בשלב שכבר אמור להיות לידה פעילה..

משהו לא ברור.

אבל ב"ה לא היה לי קשה כי לא סבלתי.. אז נכון שזה היה ארוך אבל לא סיוט

פשוט בפתיחה 5

עם אפידורל

הם הפסיקו ( יותר נכון, פחתו מאוד)🤷

משהו מוזר ממש.

יכול להיות שבדיעבד, היה עדיף לחכות ולא להיכנס עדיין לחדר לידה,

אבל מצד שני אני כבר הייתי על סף שגעון, אחרי לילה ויום מלא צירים כואבים הרגשתי שצריכה כבר לקבל חדר לידה ויקח כמה שיקח.. 

אבל זאת לא קביעה מוחלטת. אצלי אני חושדת שאני עוד בלטנטי בפתיחה 5.

הסתובבתי יום שלם בביח )שבת( בפתיחה 5 ולא התקדם, רק במוצש פקעו מים והתחיל לזוז... 

עד שבוע 12 בערך

אולי באמת יש קשר?

בפרט שזה לא הרבה זמן שלקחת.

אצלי אני חושבת שזה השפיע מהסיבה שאכן במהלך ההריון לא היו לי התקצרויות בזכות התמיכה. ואצלי כנראה זה גם כן השפיע על האלסטיות של צוואר הרחם

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡