היה שלב בלידה שהיו צריכים לשחרר אותי כי היתה פתיחה של 1.5 וחיכיתי לרופא שיאשר שיחרור במשך 3 שעות

הוא עשה טיולים במיון… ואני עם ציר כל 30 שניות, קןראת לו בלחש ויודעת שהוא לא שןמע כי הוא בצד השנייייי ומתה מכאבייםםםם

אז ממש מרגישה אותך אחות!!

מה שעזר לי- אמרתי לעצמי במשך כל התקופה של סוף ההריון עם שלל תסמיניה- שזו גם החוויה שלו. ושגם הוא מסתבך. וזה בסדר.

לא אשקר שהיו שם כמה צירים שרציתי לרוץ אליו ולתת לו אגרוף לפנים שיעמוד וייתן לי יד כי אני זו שעם ציר לא הוא

אבל באופן גורף

כדהוא היה צריך להסתובב- הוא פשוט עשה את זה וחזר אליי בכוחות מחודשים לזמן הקרוב

כבר חשבתי שבעלי "חריג"

כי אני רואה שם מלא זוגות ממתינים יחד.. 

היו זוג לידי שישבו יחד

לא זז ממנה😂

והיא נראתה הרבה פחות כאובה ממני

בשלב מסויים הוא קם להביא לה מים

אז הוא מסתכל עליי כולו רחמים ׳שאני אמזוג גם לך לשתות?׳

מסכן😂😂

ואני כזה לאלא אני בסדר אני בסדר🥵🥵🥵

לק"י

אני תמיד הולכת לבד למעקב הריון עודף.

בעלי בא רק כשיש צפי לזירוז או ללידה.

לא מרגישה צורך שיבוא איתי (למרות שנתקלתי כמה פעמים ברופא ממש מעצבן בקופה, אז אולי היה נחמד לא להיות לבד).

אולי זה קטע של גברים בכללי?

בא נראה פה לפי כמות התגובות אם זאת תופעה ידועה אצל גברים 😉

בכל מקרה, כמו שכתבתי למעלה

כן יש את הגברים שיושבים עם הנשים שלהם בסבלנות.. פגשתי אותם אתמול בבית חולים.. אבל אולי זה ה"חריג"

גם אנחנו לא רחוקים מהבית חולים

הקטע שלרוב כשמגיע התור שלי לרופא ונניח רציתי שהוא יהיה איתי

אז בסוף הוא לא נמצא

כי אני אומרת לעצמי.. יאללה

הסתדרתי עד עכשיו.. אסתדר גם הלאה

ואז בסוף עוברת הכל לבד.

ברור שבלידה הוא יהיה איתי. אבל חלק גדול מהזמן הוא יהיה בלי סבלנות.. כבר יודעת את זה

בעלי לא ממש ככה, אבל נגיד מפקקי תנועה הוא משתגע ממש. לדעתי זה מכיוון שבאמת אין שום דבר לעשות חוץ מלשבת באוטו ולהמתין שהפקק ייפתח...

בהמתנות לתורים וכדומה הוא מביא ספר ללמוד או משהו בסגנון, ואז צולח את זה יפה. (לפעמים זה מבאס אותי, כי עד שאנחנו שנינו לבד בהמתנה לתור - בהנחה שזה תור בשבילי - אז אני רוצה שהוא יפטפט איתי, אבל מצד שני אני שמחה שהוא מנצל את הזמן... ומדי פעם הוא כן מפסיק כדי לפטפט איתי )

אולי משהו כזה יוכל לעזור לבעלך? (אם כי נשמע שאצלו באמת זה קשור לקש"ר, ואז ההתמודדות צריכה להיות אחרת...)

כשהייתי מאושפזת לקראת זירוז שחיברו אותי מלא זמן למוניטור (3 שעות) ובעלי התלונן מדי פעם למה זה לוקח כזה הרבה זמן..

בעלי עד היום אומר לי את לא מבינה מה זה להיות בעל של יולדת (בקטע של כמה מסכן הוא שהוא צריך לעבור את זה)

מודה שלעבור את התאריך זה לא מתכון טוב לזוגיות.

תחזיקו מעמד ותשמרו על השפיות..

האמת שלא ציפיתי שיבוא איתי למעקב הריון עודף, רק כשהלכתי להיבדק בבי"ח הוא בא איתי.

ובאיזשהו מקום העדפתי שהוא לא יהיה איתי בלידה (סוג של לא מצפה לא מתאכזבת)

כי עם היסטוריית לידות מהירות והנטייה שלו להיעלם ככל האפשר, לא הייתי יכולה לסמוך עליו שהוא יהיה בזמן.

בפועל באמת הוא איחר לחדר לידה (הורידו אותי מהמחלקה לחדר לידה בלעדיו)

רק שהלידה לא התקדמה כ"כ מהר, אז הוא הספיק להיות נוכח.

אני דוקא נהניתי מזה שהייתי בנחת בבית, ולא היה לי דחוף ללדת....

להביא את בעלי למעקב היריון עודף... זה הדבר הכי משעמם אבר

ואצלנו זה הפוך, אני עם קשיי קשב ולבעלי יש עודף קשב אם יש דבר כזה..

בלידות הוא דוקא ממש מגוייס, אבל זה בגלל שהוא יודע מה התפקיד שלו. בלידה הראשונה הוא היה ממש חסר אונים ולא יעיל (וכמובן בלידה עצמה בדיוק נעלם). לקראת הלידה השניה הלכנו ללמוד את שיטת אמית, ובאמת מאז הוא מתפקד כדולה. בלידה האחרונה אחותי באה ללוות אותי וגם הייתי עם הכנה לאפידורל מתחילת הלידה ככה שהוא לא הרגיש נצרך ובאמת כמעט ולא הרגשתי את הנוכחות שלו... חלק נכבד מהזמן הוא ישן על הכורסא בצד.

אצלינו היה בול אותו הדבר

לידה ראשונה- הוא היה אבוד וחסר אונים, מאוד רצה לעזור אבל לא ידע מה לעשות

ואז הלכנו גם לאמית

ובלידה השניה והשלישית- היה כל כך משמעותי

שאין לי מושג איך הייתי שורדת בלעדיו

אני חושבת שהדיוק - מה אני צריכה ממנו

חשוב כל כך

ולא רק בלידה עצמה

אלא גם במהלך ההריון

בבדיקות השונות

וכן.  גם במעקב הריון עודף

ולפעמים לא מספיקה רק הנוכחות

אלא גם מה יקרה כשתהיה נוכח (סבלני, קשוב, מכיל, כל התשובות נכונות)

ולהבין אם זה ציפיה מציאותית או מתכון לתסכול הדדי

קוראים לה 'אמית לידה'

לא חשבתי מעולם על הרעיון שיבא איתי גם אם יכל

בסוף זה נורא טכני ובירוקרטיה ותורים

וזה לא מקום נעים לשיח זוגי או התרחשות נעימה

אז מן הסתם או שהוא ישב וילמד או יתעסק במשהו

או שאני אקרא ספר

לי אישית אין צורך שיהיה איתי כי זה לא מרגיש לי בדיקות רגישות כמו סקירה או בדיקת דופק ראשונה..

אבל אם בתחושה שלך זה חשוב לך אז אולי תנסי להסביר לעצמך

מה היית רוצה שיהיה

היית רוצה תשדברו יותר?(גם אם זאת שיחת מסדרון בבי"ח) אז אולי תחשבי על מה את רוצה לשתף או להתיעץ..אולי להתעניין יותר בו או לדובב אותו..

ובעיקר נשמע לי שלו לא מובן מה התפקיד שלו מה המשמעות שלו שם

אז גם אפשר לשקף לו מה זה עבורך..ולבקש ממנו במפורש נקודות שיעשה לך טוב אם יהיה שם עבורך.גם מעשית אפילו..שירגיש משמעותי

וגם באמת להביא איתכם אולי דברים שיעזרו לו להרגיש לא רק על קוצים

ואגב נשמע מאוד אופייני לגבר..

ובא לי לברך אותך שלא תצטרכי

אני ילדתי חצי שעה לפני שתכננתי לצאת למעקב הריון עודף הראשון שלי

כל כך שמחתי שנחסך ממני הפעם!!😃

באמת קלפים או משהו

אני במקרים כאלה אומרת לבעלי להיות בישיבה (מרחק של 10 דקות מבי"ח) ולהיות בהיכון במידה ומשהו יזוז לכיוון הלידה ואם לא אז הוא תומך בי טלפונית בהמתנה לבדיקות..

הייתה פעם אחת שלא מצאנו סידור לילדים ואמרתי לו שישאר איתם בינתיים וינסה למצוא מישהו שישמור עליהם ואם יהיה משהו רלוונטי אצור איתו קשר.. ב"ה איך שיצרתי איתו קשר הוא הצליח למצוא וישר הגיע לבי"ח כמה שעות אחרי זה ילדתי.. ובאתי למעקב, כן?

זה נורא קשה לבקש מהבעל להמתין כ"כ הרבה זמן, אפשר להיעזר באחות/ חברה קרובה...

ריטלין/אטנט וכו?

אם כן אז זה יכול לעזור לצלוח יום כזה...

הוא ממש מתפדח כשאני הולכת לשאול מה קורה

ומנסה לקדם עיניינים

הוא ממש מנומס, ישב בשקט עד אחרית הימים

יש לו גם קשיי קשב אבל בלי ההיפר

הוא פשוט מתנתק חחחח

שקטים וזורמים😉

אצלו זה דווקא לא קש”ר, הוא פשוט בנאדם של עשיה ומחרפן אותו לשבת סתם ככה בלי כלום, זה צד שאני מאד אוהבת בו לכן פחות מפריע לי, רק קצת לפעמים...

אני הלכתי להריון עודף בלעדיו כי זה באמת סחבת בידיעה שהוא זמין ובא מיד אם צריך.

היה באמת יותר נח ורגוע...

ממליצה על ריטלין ללידה

לנסות כמובן גם לפני כדי לוודא שעוזר

עודף.

גם אותי זה מעצבן הבזבוז זמן של היום בהמתנה לתורי כשאני האחרונה בתור כי ליולדות יש קדימות. (אצלנו זה במיון יולדות בבית רפואה).

אפילו לא חשבתי על האופציה לקחת איתי מישהו לכייף הזה 😆

לק"י

למרות שזכור לי שגם דרך בי"ח היו פעמים שרץ לי (בשבוע 41 כבר עושים אצלינו בבי"ח).

ואני מעדיפה ללכת לבית רפואה

כי במיון הקהילתי הם שולחים למיון על כל דבר קטן ואין לי אנרגיות וסבלנות לזה..

לק"י

אני בכל ההריונות הייתי במעקב הריון עודף.

ופעם אחת הרופאה נלחצה מהמוניטור ושלחה אותי למיון, כי עמדו לסגור את המרכז לבריאות האשה כבר (אם לא, היא היתה עושה שם שוב).

במיון לא הבינו למה נשלחתי בכלל🤦‍♀️

העיקר נלחצתי סתם....

ובכלל חבל שאי אפשר לפעמים לפצל את הבטן ממני ואז לתת למישהו אחר לסחוב או לשכב קצת על הבטן בכיף

אז אספר לכן מה בעלי הספיק לעשות בזמן שהייתי בחדר לידה:

לקרוא עיתון

להגיד תהילים

לענות להודעות וואצאפ

לישון.. כולל נחירות 😂

ללכת למקווה ולחזור (אומרים שזה סגולה ללידה להתקדם)

להתפלל שחרית ולאכול ארוחת בוקר אצל ההורים שלו

העיקר ב"ה הוא היה נוכח איתי

ואני פשוט שחררתי אותו לעשות את הדברים בקצב שלו כי הבנתי שסך הכל הוא גם מאוד לחוץ ונלהב בו זמנית.

אה, ולפני שיצאנו למיון יולדות דיברתי איתו על זה, שקשה לי ההרגשה שהוא בלי סבלנות

אז כנראה שזה הכניס לו למודעות פחות להראות לי את זה והשתדל להיות עסוק בדברים אחרים שקשורים איכשהו לעניין הלידה..

ב"ה זכיתי בבעל מיוחד

הוא באמת כל הזמן מנסה להיות הכי בשבילי, לתמוך, לעזור

רק שלפעמים זה לא תואם לגמרי את האופי שלו והיכולות ( קש"ר)

אז הפיתרון זה משהו באמצע..

אז ככה יצא שהוא הבין את הקושי שלי

אני הבנתי את הקושי שלו ויצא משהו באמצע מוצלח  

בפתיחה 5 הלידה נתקעה לגמרי במשך מלא שעות. לא ברור למה. מ2:30 עד 9 בבוקר בערך.

אבל הייתי עם אפידורל אז הכל היה בסדר.

ולא רצו לתת פיטוצין כי יש לי קיסרי בעבר.

ואז נתנו לי זריקה של איזה חומר שמרגיע/משחרר לא זוכרת את שמו

ולאחר מכן הלידה פשוט טסה. תוך דקות פתיחה מלאה ועוד כמה דקות התינוק בחוץ.

פקעו מים?

אצלי 2 לידות נתקעו על פתיחה 6 ומהרגע שפקעו מים התקדמו, לא היה צריך פיטוצין.

העניין שלא היו כמעט צירים.

ציר אחד כל איזה 20 דק - חצי שעה

גם הצואר היה רך לגמרי וכאילו חזר והתקשה קצת, ככה אמרה המיילדת.

הרופא הגדיר - לא לידה פעילה.

בשלב שכבר אמור להיות לידה פעילה..

משהו לא ברור.

אבל ב"ה לא היה לי קשה כי לא סבלתי.. אז נכון שזה היה ארוך אבל לא סיוט

פשוט בפתיחה 5

עם אפידורל

הם הפסיקו ( יותר נכון, פחתו מאוד)🤷

משהו מוזר ממש.

יכול להיות שבדיעבד, היה עדיף לחכות ולא להיכנס עדיין לחדר לידה,

אבל מצד שני אני כבר הייתי על סף שגעון, אחרי לילה ויום מלא צירים כואבים הרגשתי שצריכה כבר לקבל חדר לידה ויקח כמה שיקח.. 

אבל זאת לא קביעה מוחלטת. אצלי אני חושדת שאני עוד בלטנטי בפתיחה 5.

הסתובבתי יום שלם בביח )שבת( בפתיחה 5 ולא התקדם, רק במוצש פקעו מים והתחיל לזוז... 

עד שבוע 12 בערך

אולי באמת יש קשר?

בפרט שזה לא הרבה זמן שלקחת.

אצלי אני חושבת שזה השפיע מהסיבה שאכן במהלך ההריון לא היו לי התקצרויות בזכות התמיכה. ואצלי כנראה זה גם כן השפיע על האלסטיות של צוואר הרחם

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.