ואני מכירה עוד כמה מהחברות שלה שילדו בגיל הזה או בגיל 44.

לא יודעת יותר מזה כי הייתי בעצמי ילדה...

אני הקטנה, אמא שלי ילדה אותי בגיל 42.

גם שתיים מהאחיות שלי ילדו את האחרון (בינתיים...?) בגיל 42.

מבחינתי עד אז פחות או יותר זה סבבה ללדת

בעולם הדתי מתחילים ללדת בגילאים צעירים והרוב יולדות עד גיל 40 גג

אבל מניחה שזה ישתנה ונקבל את ה"נורמה" מהציבור החילוני

כלומר - רוצים הרבה ילדים, אז יולדים כל עוד אפשר.

אמא שלי ילדה בגיל 42 ו-45, למשל (התחתנה באמצע שנות העשרים).

ומכירה מסביבי עוד נשים בגילאים האלה שיולדות עדיין, למרות שב"ה יש להם כבר חבורה גדולה בבית.

(אני עוד לא שם מבחינת הגיל...)

במגזר החרדי, בגיל 43 גם לנשים שיולדות הרבה יש סיבות למה לא ללדת:

חוסר פריון

עייפות פיזית/ נפשית

פחד מתינוק פגוע

מכירה נשים שילדו בגיל כזה, אבל רובן כבר לא יולדות.

מה ההבדל בין 41 ל 43 לעניין תינוק פגוע.

חרדיות יולדות גם מעל גיל 40 ואני עצמי (דתיה תורנית) ילדתי ובע"ה עוד אלד מעל 40.

אגב, איך הגוף מצליח לסחוב הריון בגילאים כאלה כשלא מדובר בהריון ראשון או שני גג?

אני לגמרי מרגישה שזה לא אותו דבר לעומת הגילאים הצעירים.

גם ההתאוששות יותר קשה. .אני בעיקר מנחמת את עצמי שזה קושי זמני וילד זה לכל החיים.

ותודה על התשובה 

לי זה נשמע שנה שלמה(הריון+התאוששות מלידה) של סבל מאד מאד קשה,

אמנם לכל החיים, אבל בואי.. מגיע שלב שכבר מתבגרים ורק נהיים לעול על הילדים(הקטנים בדכ), אז מה זה שווה את זה?

נגיד אשה יולדת בגיל 45

כשהיא בת 65 הילד בן 20 מתחיל את חייו הבוגרים. 

נניח הוא מתחתן בן 25, האשה כבר בת 70. 

כמה כח כבר יש בגיל 70 לארח את הזוצ? להתייחס יפה לכלה? צומי לנכדים שמגיעים בשנים שאחרי..? 

גיל 70 זה כבר גיל של פנסיה לא סתם..

יש הרבה אנשים שכבר כואב להם הגוף והם רק חצי מתפקדים.

קשה עבודות הבית, קשה קניות, קשה הכל..

ברור שיש יותר חלשים, אבל סך הכל היום הרבה בגיל הזה הם עוד צעירים יחסית.

החיים הבוגרים שלו, זה מבאס לדעתי

יש לי כמה דודים שמסיבות של פוריות לא הצליחו להביא ילדים בגילאים הצעירים ל"ע, אלא רק בגילאי ה40, וכמה מהם לא זכו להנות מנכדים בכלל כמעט.

לעולם כלל?

והאם אנשים שלא זכו לללדת עד גיל 40 (אני לא המקרה, אם כי בשנים הראשונות נעזרתי בטיפולים) צריכים לוותר לגמרי על הורות?

זה שמישהו לא יזכה בנכדים לא אומר שהוא צריך להפסיד גם ילדים, ובסופו של יום גם כשהוא יפטר מן העולם, המצוות של צאצאיו יעמדו לו עד עולם. 

ולגבי הילדים שלי, ובכלל תוחלת החיים, הרופאה מתקדמת, קיימות הרבה תרופות שמצילות חיים ומאריכות חיים, ניתוחים מתקדמים כך שאני מקווה ומתפללת שאזכה לראות אותם ואת צאצאיהם וגם יש להם אחים שאני מקווה שיסייעו אחד לשני. 

אנחנו מביאים ילדים בשביל הכיף? זהו?

ה' נטע בנו את הרצון הפנימי אבל אנחנו עושות זאת למרות ויחד עם האתגרים. יש אתגרים בגידול, בהנקה בכלכלה בחינוך בתזונה בחברים בבתי הספר עם המורים........

המון! בהכל יש אתגר ואנחנו עושים את זה מתוך שליחות מתוך מחשבה שאנחנו שליחים בעולם הזה! המצווה הראשונה בתורה זה פרו ורבו ומילאו את הארץ!

איזה דור של גאולה שאנחנו זוכים להרבות את הארץ בעוד ועוד יהודים!

כמובן שאני לא יורדת עכשיו לפסים ההלכתיים המספריים... אלא כעיקרון. כמה מיוחד וגאולי ושורשי זה לזכות ללדת עוד יהודי/ה בכלל ובארץ בפרט וקל וחומר במדינת ישראל העצמאית....

כמה ניסים!

אז כל אחד עם עצמו עושה את השיקולים האישיים שלו מבחינה מעשית... אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון...

"בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך..." (קהלת)

כל עוד יש כוח (נפשי, פיזי וכו) אז ממשיכים להתאמץ ולהביא עוד גאולה לעולם... 

לא אמרתי בשביל הכיף או לא, שיתפתי כי הייתי כבר בכמה לוויות לצערי. הגדולים שבילדים היו בני 31. הצעיר ביניהם בן 15

אעפ שנראה שהרפואה מתקדמת וכו', לא תמיד זה עוזר.

וזה קשה להיות יתום בגיל צעיר. וזה קשה להיות הורה מבוגר לילד צעיר. אז כתבתי. שכל אחת תיקח את זה לאן שהיא רוצה כמובן 

אבל להיות יתום בגיל צעיר יכול לקרות גם למי שנולד להורים צעירים ל"ע.

בימינו, אדם שנפטר בגיל 60 זה מקרה טראגי, זה לא סיפור שכיח.

מי שהילד שלו נולד לו בגיל 45, אין סיבה מיוחדת לחשוש שהילד יהיה יתום בגיל 15.

מן הסתם הוא כן יצטרך יותר לעזור להורים בגיל צעיר יחסית, ונכון שיש גם השפעות לכך שההורים מבוגרים, אבל בעיני המקרה שהזכרת הוא מקרה טראגי ולא שכיח, ולכן פחות רלוונטי לשאלה.

הצעיר

אבל גם בגיל 25 זה צעיר וגם בגיל 30 זה צעיר בעיניי.

אני הבאתי את הזווית שלי לעניין בכל אופן.

אבל יש הבדל גדול מאוד בין גיל 25  או 30 לגיל 15.

אם רצית להעלות למודעות את האפשרות של פטירה של ההורים כשהילדים עוד צעירים, אז לדעתי היה עדיף לכתוב עם גילאים יותר ריאליים, ולא לתת דוגמא ממקרה קצה.

וזה נכון, מי שנולד להורים שלו כשהם כבר מבוגרים, יחווה את הפטירה שלהם בגיל יותר צעיר.

כמו שכבר כתבתי, סבא שלי נפטר כשאבא שלי היה בן קצת יותר מ-30. הוא הספיק לראות רק נכדה אחת, ונפטר כחודש לפני שאני נולדתי.

וזה באמת עצוב, ושונה ממה שאנחנו מכירים.

ועדיין אני שמחה מאוד שאבא שלי נולד לו (אצלו זה היה בגיל 54, הרבה יותר מבוגר מהגילאים המדוברים פה).

לבין להיות נכד לסבא בן 70.

וגם אז, לא הייתי אומרת לזוג שהתחתן מאוחר לא להביא ילדים לעולם. למרות שזה באמת נראה לי לא קל (ואני מכירה משפחה כזאת).

אנשים היו שמחים שהכל ילך חלק ויתחתנו צעירים ויוכלו ללדת צעירים

ולהיות סבא וסבתא צעירים

אף אחד לא מחכה לגיל הזה מתוך אידיאל

אנשים מתמודדים עם לא מעט קשיים בחיים

סיפור של אדם שנפטר כשיש לו ילדים קטנים זו טרגדיה..

תהי בטוחה שזו סוגיה כואבת גם ככה ואף אחד לא צריך תזכורת למצבו הכואב ועל כמה שזה מבאס..

(אף שברור לי שאת חוזרת וכותבת על כמה שזה מבאס מתוך רגישות ואכפתיות כלפי הילדים, אבל זה לא משהו שמי שנמצא במצב לא מודע אליו אלא שהשתוקקות לדבר חזקה מכל דבר אחר)

(אמא שלו הייתה בת 39)

אני כל כך שמחה שהם לא חשבו שזה מאוחר מכדי ללדת ילדים! (אחרי בעלי נולדו עוד שני ילדים)

ב"ה הם זכו בבריאות טובה יחסית לגילם, ולחמותי יש כוח ומרץ יותר ממני, לפעמים... מארחת אותנו ומכינה תמיד מלא אוכל, ומתרוצצת כדי לקנות מתנות לנכדים וכו'. ב"ה כבר יותר מ-16 שנים הם נהנים מהסבאות

ודווקא אני רואה בזה המון יתרונות.

אז נכון, איתנו הם טיילו הרבה טיולים רגליים, ואיתם פחות. אבל עדיין הם חוו הרבה טיולי רביצה ומעיינות שווים ככה שלא נראה לי יש להם איסה חסר ואם כן הם השלימו אותו עם חברים.

הם גדלו להורות יותר בשלה.

יותר מתונה, מכילה, סבלנית- משהו יותר סבאי וסבתאי כזה.  שלא מתרגש מכל מרד נעורים ויותר מכיל וזורם עם הילד.

יש להם קשר מאוד קרוב להורים, הם למדו לתת להורים ולעזור ולא רק לקבל.

יש להם אחריות ואכפתיות כלפי ההורים יותר מלילד צעיר, אבל זה לא בא כהיפוך תפקידים, להיפך יש היבטים שבהם הם יותר מפונקים. הם פשוט יותר ידאגו להישאר לפני חגים לעזור, להרים ולסחוב. מצד שני הם הכי יתכרבלו על אבא ואמא, יכינו להם את האוכל שהם הכי הכי אוהבים..

מצד ההורים זה פשוט מחייה שיש עוד אחים צעירים בבית. ההורים שלי בגיל מעל 60 עוד באסיפות הורים, והם עושים את זה עם כל הלב ובאהבה. זה משאיר אותם צעירים ב"ה.

כן אני רוצה לומר שהעיקר הוא הרוח הצעירה של ההורים. אם ההורים כבר זקנים באופי, נצאס להם מלגדל ילדים והם מותשים- זה משהו אחר לגמרי.

אבל עם יש רוח צעירה ורצון לגדל ילדים ושמחת חיים- זה ברהה עצומה לכולם. גם אם הכוחות הפיזיים לא בשיאם. 

לא שאף אחת *צריכה* ללדת בגיל כזה, אבל מי שכן יולדת בגיל כזה - ילדה פה עוד בן אדם שמוסיף לעולם, שיהיו לו עוד ילדים ונכדים וכו'.

אבא שלי נולד כשאבא שלו היה מעל גיל 50 (והוא הבן היחיד שלו).

אז נכון, כשאבא שלו לקח אותו מהגן, הגננת היתה בטוחה שהוא סבא שלו. וכשאבא שלי היה בן קרוב לגיל 30, אבא שלו כבר היה סיעודי והוא היה צריך לטפל בו. וסבא שלי זכה לראות רק נכדה אחת לפני שהוא נפטר (כחודש לפני שנולדתי).

אבל אבא שלי ממשיך ומוסיף פה בעולם, ויש לו כבר יותר מ-20 צאצאים, כן ירבו...

וזה בערך הגיל של ההורים שלה (או קצת פחות.. נראה לי אזור 65)

ובאמת היחס הוא אחר. .

היא באה לעזור להם לפעמים אבל הם גם עוזרים לה במה שהם יכולים..

אין ספק שזה יחס שונה אבל מי אמר שזה רע?

וסבתא שלי נולדה בת יחידה להורים שלה בגילאים האלה בערך (אמא שלה הייתה ארבעים ומשהו, אבא שלה היה קרוב לחמישים) 

הם לא חשבו שיזכו לראות אותה מתחתנת והם זכו לראות נינים!! ב"ה

ברגע שילד מתבגר, הוא כבר לא תלוי בהורים. אירוח ועזרה זה בונוס נחמד אבל ממש לא קריטי, כל יומיים נפתח פה שרשור של מישהי שלא נעזרת ההורים שלה ואצל רובן זה לא קשור לגיל.

בשביל להתייחס יפה ולתת צומי לא צריך להיות צעירים, אם כבר להיפך... אולי רצוי להיות אחרי גיל הפנסיה, אבל גם זה לא כלל גורף.

כן מכגיע שלב שמתבגרים והופכים לכול על הילדים. זו דרכו של עולם, בתור מי שנמצאת בשלב הזה עם ההורים שלי אני מודה לה' על כך שהם הביאו שבעה ילדים כך שהנטל מתחלק בין כולנו.

את צודקת!!!!

כבר בגיל 15 התחיל מאין ''לסעוד'' את ההורים

לא מגיעה חלילה בתלונות

אבל כן, זו ילדות אחרת לגמרי מכל חברות שלי בכיתה 

בשביל מי שהתחתן מאוחר.. כאילו גם היה לו את הקושי של רווקות מאוחרת ועכשיו הוא גם "נדפק" בילודה?

קיצר, ביאסתן 🤦

(@כבתחילהאני מגיבה להודעה שלך  כי מכאן זה התחיל אבל לא אישי חלילה... 

לק"י

גם אני כתבתי, ואולי באמת זה היה מיותר.

למרות שהשתדלתי לנסח בעדינות.

אני חושבת שהדיון פה מציף קשיים שקיימים אצל מי שהילדים שלו נולדים לו בגיל מבוגר.

והקשיים אכן קיימים (וכמובן משתנים בין משפחות, בהתאם לנתונים האישיים, המצב הבריאותי, וכו'). אבל כמובן שזה לא אומר שלא נכון ללדת בגיל מאוחר.

בסופו של דבר, כל אחת תעשה את הבחירה שלה. ויש פה גם הרבה נשים שכתבו בזכות הלידות בגיל מאוחר.

ואם את מרגישה שהדיון הזה לא עושה לך טוב - את באמת לא צריכה לקרוא אותו.

(כמובן שאם את מרגישה שנכתב משהו פוגעני שלא ראוי להיכתב - את מוזמנת לדווח לנו. אבל אם זה סתם לא עושה לך טוב באופן אישי - את באמת יכולה לדלג הלאה לשרשורים אחרים...) 

יכול לפצוע הרבה נשים שהילודה שלהן מתחילה בגיל מאוחר (ספציפית בפורום הזה מבעיות פוריות, ולא רווקות מאוחרת)

אז האמת שאני הייתי מוסיפה טריגר, או נועלת...

לכל אחת יש את הבחירה מה לקרוא ומה לא.

אבל יש פה מקום לדון גם בנושאים רגישים.

הפותחת שאלה על לידה בגיל מבוגר וביקשה לשמוע מניסיון. נשים ענו מהניסיון שלהן. מטבע הדברים עלו גם החסרונות של לידה בגיל מבוגר. זה חלק לגיטימי בדיון.

מי שהנושא רגיש עבורה לא חייבת לקרוא.

ושוב - אם יש משהו ספציפי שנראה למישהי מוגזם או פוגעני - מוזמנות לדווח.

(לגבי הוספת טריגר - נראה לי שהנושא של הודעת הפתיחה מהווה טריגר מספיק)

לא יכלו להביא אותנו קודם מכמה סיבות

ואני ממש שמחה שאני קיימת

והם הורים נהדרים

יתרונות וחסרונות יש בכל מצב

בסוף אני מאמינה שהקב''ה מתכנן לכל ילד ולכל משפחה תוכנית מיוחדת שמתאימה להם.

ולכן אין מה לומר באופן גורף מה הכי טוב...

אני ילדה שישית... ההורים שלי לא היו צעירים כשנולדתי

התחתנתי מעל גיל 30

את יכולה לעשות את החישוב

הכי לא נדפקתי בעולם

להפך! החיים שלי הם ברכה

יש לי הורים אהובים שכן, סימני הזקנה כבר פה ולא תמיד יש להם את הכוחות לעזור- אבל למי אכפת??? הם פה! והם אוהבים ואהובים

שבוע שעבר נולד להורים שלי נין

ולי בן (נכד)

ונכון שהיום בברית אבא שלי לא הרגיש הכי טוב בעולם- והם עזבו מוקדם

אבל הם היו

וקיבלתי אהבה מאבא ואמא

והילדים שלי זכו לעוד בוקר קסום עם סבא וסבתא שהם מהממים

וכל רגע כזה הוא מתנה

וכן, לפעמים יש שיקולים של 'בא ננצל את היכולת להיות ביחד- כל עוד אפשר'

והילדים שלי זוכים לסבא וסבתא שונים מהאחיינים שלי

אבל אנחנו ביחד!

הכל ענין של הסתכלות

עם ראיה כזו חיובית הכל נראה טוב! אשרייך

אם האורחים מחלקים ביניהם סלטים, עיקרית, עוגה, מכניסים את המצעים מיד בתור האירוח למכונה והמנקה מגיעה ביום א' יש הרבה כוח לתת תשומת לב לנכדים ולילדים.

בכלל המנהג הזה שילדים בגילאי ה 30 נוסעים להתפנק אצל ההורים שלהם בני ה60 זה מנהג קלוקל בעיניי.

להתפנק זה בבית מלון.

אצל ההורים זה להיות בחיק המשפחה, לחלוק חוויות, להתרפק על זכרונות, לכבד את ההורים וזהו.

ולא לסקול אותי באבנים בבקשה. תודה.

אני כותבת מראש.

זו דעתי.

וזו דעה מטומטמת.

סבבה. מקבלת.

אמנם ב"ה ההורים שלנו משני הצדדים צעירים ושמחים לעזור ולפנק אבל מסתכלת כמה שנים קדימה ויודעת שזה יראה אחרת..

ובכלל אחרי כל השנים שהשקיעו בי בוודאי שיבוא הזמן שבו אחזיר להם 

שלה ילדה אותה בגיל 43 והיא נהנתה מפינוקים, מפניות של ההורים לגידול שלה, מיציבות נפשית של ההורים, מאחיינים שסיפקו לה חברה והיא היתה הדודה הכי שווה

כשהיא ילדה היתה לה בחירה גדולה מי יבוא איתה לחדר לידה- אחיות/גיסות.

בקיצור, יש יתרונות

לדעתי יש גם פניות כלכלית גדולה יותר.

אומנם המוסדות של הגדולים כבר יקרים יותר, אבל גם ההורים מבוססים יותר כלכלית, אולי אפילו סיימו את המשכנתא ואפשר לתת מ  שפעם לא התאפשר לתת. 

אצל המשפחות שבהם ההורים נותנים כסף לחתונה דירה וכו'

במשפחות כאלה זה לגמרי מגיע על חשבון הילדים שבבית 

ברור שבמקרה כזה הילדים שבבית 'יסבלו' (וזה ככ מעוות כי צריך לזון ולפרנס את הילדים שבבית, לא את אלה שהתחתנו)

ניסחת את זה מעולה!!!!!

ממש ממש ממש מקווה שיהיה שינוי ביום מן הימים

כרגע בחלק מהקהילות שנטהגות כך (מקווה ששתינו מבינות לאיזה קהילות הכוונה) - יש שינוי סופר איטי

אבל הוא מתרחש

יותר מזה, טוב - נעצור כדי שלא יזהו אותי חחח

את יכולה לראות בגרף פה, שמראה את כמות התינוקות שנולדים עם תסמונת דאון מתוך 1000 לידות, ביחס לגיל האישה.

בגיל 40 מדובר בערך ב-10 תינוקות מתוך 1000 (1%)

בגיל 43 הסיכון עולה בערך פי 2 (20 מתוך 1000, 2%)

(כתבתי לפי מה שנראה מהגרף, לא דייקתי לגמרי במספרים, ולא יודעת עד כמה המידע עדכני. אבל זה כן ממחיש את העליה של הסיכון ככל שהגיל עולה)

וזה היה הגרף הכי ברור.

זה המקור שלו - בדיקות סקר לגילוי תסמונת דאון בעובר | ד"ר ארנון אגמון - מומחה במיילדות וגניקולוגיה

כתוב שם שהגרף משנת 2002

אבל נראה לי שאלו נתונים שלא משתנים כל כך במהלך השנים. אם כי לא התעמקתי בזה אז אני לא כותבת מידיעה.

לא חשבתי שזה משהו משתנה, כי מדובר פה בנתון גופני של הביציות שלנו.

אם תראי מידע עדכני שונה, אני אשמח לשמוע...

בטבלה שהבאתי באמת כתוב על התינוקות שנולדים עם תסמונת דאון.

אבל למעשה מה שיותר מעניין ורלוונטי זה אחוז העוברים עם תסמונת דאון, בלי תלות בהחלטת ההורים אם להמשיך את ההריון או לא.

וזה מן הסתם נתון שלא משתנה עם השנים.

שמכון פוע"ה לפעמים מתיר להורים לבצע הפלה במקרה של תסמונת דאון. השיקול הוא שהרבה הורים שרוצים להביא ילדים בגיל מבוגר ימנעו אם ידעו שאין אפשרות להפיל במקרה של תסמונת דאון והסטטיסטיקה בגילאים האלה מבהילה.

אז בהחלט יש גב הלכתי למי שרוצה להביא לעולם ילדים אבל לא בכוחות לגדל ילד מיוחד בגיל מבוגר. 

מקווה שזה לא נכון

זו לא התלבטות בין מניעה להפלה.

היא תיארה מצב של הורים שרוצים ילד.

הם רק חוששים מילד פגוע.

זה בחירה בין אפשרות להביא נשמה לעולם, גם אם יתכן ובמקרים מסוימים של בדיקות לא טובות, יהיה זוג שיפיל.

אם התינוק עם תסמונת, הוא לא בהכרח מאד פגוע.

בעיניי להעדיף אופציה של הפלת עובר רק בגלל שהוא תסמונת ע״פ מניעה, זה בלתי נתפס. 

למרות שהפסיקה במקרה הזה היא מאוד קשה וכואבת.

תביני,

יש המון ילדים שלא היו באים לעולם בלי הפסיקה הזו.

מי שהיה פוסק אחרת היה מכרית את כל אותן הנשמות שבזכות הפסיקה הזו הגיעו לפה. נשמות שההורים לא היו מביאים אם היו יודעים שיש הסתברות ככ גדולה לכך שיהיו לא בריאים.

את חושבת שזה נורא להפסיק הריון של עובר לא בריא.

מי שפוסק חושב שנורא למנוע רוב של הריונות בריאים.

אולי יש נשים שהמניעה קשה בשבילם נפשית, לא חושבת שהן מעדיפות לשאת בתוצאות של הפלה אפשרית.

תמוה בעיניי שיש מי שחושב שחשוב להביא נשמות לעולם ובדרך להפיל נשמה שפגומה בעיניו, בשם האידיאולוגיה והדת.

והעניין הוא לא רק שהמניעה קשה נפשית, אלא שאולי לא יהיה לזוג ילדים בכלל.

אם היו שואלים אותי הייתי מפחדת לפסוק הלכה כזאת.

אבל אם ניתן לפסוק הלכה כזאת על פי דרך תורה, אני שמחה בשביל כל זוג שזה יעזור להם.

אפשר להרות תינוק פגוע. נכון שהסיכון עולה עם הגיל אבל הוא קיים גם בגילאים צעירים.

האפשרות להפסיק היריון לא ייחודית רק לגילאים המבוגרים.

לא הבנתי איך האידאולוגיה והדת קשורים. דתיים מפסיקים הריונות יותר מלא דתיים?!

אני לא יודעת ממה סובל הבן שלך, והאמת שאני לא חושבת שזה רלוונטי. תסמונת דאון היא תסמונת מוכרת יחסית עם יחסי ציבור, אבל יש עוד שלל טריזומיות ומומים שאפשר לסבול מהם וכל מקרה לגופו.

'רק בגלל שהוא תסמונת' זה פונקציה גם לאיזו משפחה הוא עתיד להיוולד

עם איזה כוחות ויכולות התמודדות

ומה יקרה למשפחה הזו בדרך...

עכשיו נחזיר את הגיל

יש פה שרשור שלם על הקושי של יחד להיוולד להורים מבוגרים

תוסיפי חזה עכשיו את ה'רק תסמונת' והקושי הוא פי שמונה

מכירה מקרוב הורים לילדים מיוחדים, על כל הסקילה, חלקם גם הורים לילדים ת. דאום

החשש העיקרי שלהם זה- מה יהיה כשנתבגר, מי יהיה לצד הילד הפגוע, לא תמיד האחים לוקחים אחריות

ולפעמים ילדי תסמונת שמגיעים לגיל 30 - חיים חיים בודדים מאוד

יש לי ילד מוגבל.

לא חולקת על הקושי, זה מאד מאד קשה והעתיד אכן אינו ידוע.

אני לא נגד הפלות בצורה גורפת, ועדין הפלה היא פעולה לא פשוטה, בעיניי היא צריכה להעשות לצורך הגנה על התינוק שלא יחיה חיים מלאי סבל ולא כהגנה על ההורים.

הפלה היא לא פתרון לפחדים מוצדקים ככל שיהיו. כששמים אותה בהשוואה למניעה בגיל מבוגר (מטעמי אידיאולוגיה או דת), אותי זה מאד מטריד.

שמחפש פסק הלכתי ולא מקבל החלטה כזו באופן עצמאי, חושב שהפלה היא פעולה פשוטה

אלא להפך..  בגלל המורכבות ובגלל הקושי- הוא מחפש בנוסף לצורך שלו גם ביסוס הלכתי

ואולי כחלק ממגוון השיקולים של הגנה על תינוק שלא יחווה חיי סבל,

בטח כשמדובר על תינוק עם צרכים מיוחדים יש לקחת בחשבון את המצב הנפשי של ההורים להתמודדות שכזו ואת היכולת שלהם להעניק לו את אותם צרכים מיוחדים

---

אני מבינה שאת מדברת בכובע של אמא ל...

וזה באור לי למה אתה רואה כך את הדברים

אני פשוט מכירה את הצד השני

אני מכירה אמא שנאלצה לקבל את ההחלטה הקשה שלא להמשיך את ההריון- למרות כל הקושי

בגלל מצב מאוד מורכב במשפחה

היה ברור לכולם שלהמשיך את ההריון יהיה מעשה בלתי אחראי כלפי בעלה והילדים

ורבנים על כל גווני הקשת ואנשי מקצוע שונים פסקו באופן גורף שלא רק שמותר' לה לעשות הפלה אלא שזה מה שנכון

לא היה בזה שום דבר פשוט

אלא הרבה כאב לב שהיא סוחבת עד היום

ועדיין גם בדיעבד- זה היה הדבר הנכון לעשות

מבינה רצון להפלה של תינוק פגוע.

מכירה את הסטטיסטיקה של נטישת ילדים פגועים/ מסירה לאימוץ/ אומנה.

מכירה משפחות שנפגעו מגידול ילד כזה וגם משפחות שהילד תרם להם.

אפשר להגיד שאני מכירה את כל הצדדים.

תינוק שפגוע באופן קל ויכול לחיות חיים מלאי אושר אישי שלו ואולי גם של הוריו. אין הרבה מודעות לענין הזה וגם יש הרבה בורות וחוסר ידע בכל הנוגע לילדם פגועים.

לכן התחלתי את הדיון הזה, כי זה היה מקפיץ הסיבה ל׳אשר הפלות׳ כדי למנוע מניעה בגיל מבוגר, כדי ׳להביא נשמות לעולם׳

ברגע האמת, זוגות שיגלו שהעובר פגוע 'באופן קל'- לא כל כך מהר ילכו על הפלה

רק במקרים קיצוניים

וגם שאר הסיבות שכתבתי

וגם בגיל 40 חלקן מתחילות לחתן ילדים וזה קשה מאד לעשות זאת בהריון או עם תינוק קטן.

חלק גדול מאוד יולדות.

מאוד גדול.

לא כולן, אבל בהחלט לא מיעוטן.

אני מכירה הרבה חרדיות, גם ליטאיות, גם חסידיות (לא ספרדיות האמת) שיולדות יחד עם הבנות והכלות שלהן.

הכרתי מישהי שאמא שלה ילדה בהפרשת של שבוע ממנה.

הייתי בחתונה שאם הכלה הייתה בהריון מתקדם מאוד בחתונה, והיא המשיכה ללדת גם אחריה.

בתור אחת שלא מכירה הרבה חרדיות, כמעט 90 אחוז ממי שאני מכירה, זה רלוונטי לגביה, אז מכיוון שהמדגם הזה לא מייצג אז הייתי בכיף מורידה את הנתון נניח לחצי או אפילו לשליש.

חצי זה לא מיעוטן ושליש זה זה מיעוט לא מבוטל בכלל.

שוב, מהתרשמותי בלבד. ואת מכירה יותר חרדיות ממני ואולי את חרדית בעצמך, כך שיש מצב שסטיית התקן היא בול במקום העבודה שלי 😆

אבל הייתי

ואני מכירה הרבה חרדיות.

ענית לעצמך, את לא מכירה מספיק.

אגב אצל חסידות מתחתנים מוקדם אז אפשר ללדת בגיל 19 וללדת ביחד עם הבת בגיל 38

המשפחה שלי ליטאית מיינסטרים, כל האחיות, גיסות, דודות, אף אחת לא ילדה מעל 40, ולכולן יש 6 ילדים ומעלה

ב2 חתונות של הילדים שלה.

בחתונה שלנו (השלישית) היא הייתה עם תינוק בן כמה חודשים ואמרה שממש כיף

ללוות לחופה בלי הכובד והבטן... ולרקוד בחתונה בקלות...

אבל ממה שאני רואה לרוב הסיבות האלה לא משפיעות על הרצון...

ויש דווקא משהו מגניב בללדת ביחד עם הבת שלך (הבכורה שלי אמרה שהיא רוצה שזה יקרה אצלנו... אני דווקא מעדיפה שזה לא יקרה, כדי שאוכל להיות פנויה בשבילה...)

אפשר להביא דולה.

אפשר להיעזר באחות.

אח"כ אפשר לנסוע למלונית.

בבני ברק יש מלוניות זולות מאוד ויש גם החזרים מהקופות.

העיקר שהאם בין החיים ובריאה.

יש גם יולדות יתומות.

זה באמת באסה. 

לק"י

ברור שיש "צרות" גדולות יותר מאמא שיולדת יחד איתך ולא יכולה לעזור. וברור שלא כל האמהות עוזרות אחרי לידה.

אבל מה שכתבת נשמע לי קיצוני למדי. היא סך הכל כתבה למה זה לא כזה כיף כמו שזה נשמע לבחורה צעירה.

(אני גם יתומה מאמא. כך שאני יודעת מה זה😉

למרות שב"ה יש לי עזרה מדודות שלי בחלק מהדברים).

שכל היולדות באות עם אמא ללדת וכולן מתארחות אצלה תקופה ארוכה.

(שכל היולדות מעוניינות בזה, ושכך האמהות פנויות ומסוגלות ותת את זה).

לא כזה מגניב בשטח

זה לא משנה הפרטים 

אם האמא באה לחדר לידה, או מארחת, או שולחת ארוחה, או מקשיבה לדמעות של היולדת

או משהו אחר.

לי כיולדת היה צורך גדול מאד באמא שלי, צורך נפשי

ולא, לא הזמנתי אותה לחדר לידה, והצורך שלי אח"כ היה הרבה יותר נפשי מטכני

מה שאני מניחה שלאמא שהיא יולדת בעצמה אין פניות נפשית לבת היולדת שלה.

נערה צעירה לא מבינה את זה, וזה בסדר.

זה נכון שיש יולדות יתומות

זה לא אומר שמצבים אחרים בהם האמא לא פנויה הם לא מבאסים

אבל עדיין יש הרבה שהנוכחות של אמא עוזרת להן מאד, אפילו רגשית ולא רק טכנית.

(ב''ה אמא שלי הגיעה לכל הלידות שלי ותמכה בי, לא דיברתי על עצמי. אבל באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה).

לא אמרתי שבגלל זה אסור להיכנס להריון בגיל מאוחר. זה שיקול של האמא מה לעשות.

רק אמרתי שזה לא כל כך מגניב, ויש לזה הרבה חסרונות מהצד של הילדה (שכבר בעצמה יולדת).

אגב, אני מכירה מישהי חרדית בסיטואציה הזאת.

ספציפית שם ההריון היה בטעות והאמא לקחה את זה מאד קשה, כי לא רצתה הריון בגיל מאוחר.

אולי זה לא מעיד על הכלל, סתם מקרה שנזכרתי בו.

כל מי שאני מכירה שהתלבטה על זה בעבר וחוותה את זה כאירוע לא קל שמחה על הילד הנוסף הזה היום. חלקן הלכו לטיפול ועיבדו את הדברים, אבל כולן שלמות עם ההחלטה שלהן

בשלהי שנות ה30 ואפילו יותר-רק אז מתחילים ילודה. יש גם "סוגי משפחות" כמו זוגות חד מיינים וגם אמהות יחידניות ועוד..

אצל דתיים שכן מתכננים ילודה מתחילים ללדת מוקדם יחסית ואז גם מסיימים מוקדם בדרכ

יש כאלה שלא מתכננים ילודה ולכן גם לא עוצרים עד שהגוף מעצמו עוצר..

ההריונות היו קשים מאוד. ילדים בריאים ב"ה

ההריונות לא היו מתוכננים, היא כנראה לא רצתה למנוע בצורה קונבנציונלית, אבל אני לא באמת יודעת ולא נכנסתי איתה לזה

הגידול אולי יותר קל כי יש עזרה מהאחים, היינו גדולים בפער של כמעט 20 שנה מהם.

אמא שלי היום בת 61, שתהיה בריאה. אבל זה ממש לא אותה הורות.

אני חושבת שלמרות שלא הייתי מוותרת עליהם בחיים זה לא קל בכלל.

רוב ככל האנשים בגיל של ההורים שלי כבר הרבה אחרי השלב הזה בחיים אז אמא שלי הרבה פעמים מרגישה לא קשורה כשכולם סביבה מדברים על כמה הנכדים מקסימים והם רק רוצים שיבואו, אבל לה אין כח לזה בכלל כי היא עוד דואגת ומגדלת מתבגרים כולל הכל: בגרויות, טקסים בבית הספר, ימי הורים, טיולים שנתיים, גיוס, ועוד.

גם אנחנו הגדולים נדחקנו הצידה והרבה פחוות חווים אותה כמו שהסביבה שלנו חווה הורים עם פניות.

ושלא יובן לא נכון, אני ממש מחזיקה ממנה שהיא עשתה ועושה עד עכשיו למען כולנו. והיא עושה הרבה. גם אבא שלי. אבל זה לא אותו דבר.

** ברור שמי שהתחילה ללדת מאוחר זה שונה. אמא שלי ילדה את הילד הראשון בגיל 25

יש לי ב״ה עשרה ילדים וחושבת לעצמי למה להפסיק?

5-7

אני לא אומרת לך למה להפסיק, אין לי תשובות לתת לך, אבל יש לזה השלכות מן הסתם כמו שכתבתי

את עוד רוצה כנראה, אמא שלי לא רצתה מעצמה אבל וזה קרה (כמו שכתבתי,לא נכנסתי בסוד הדברים). וגם אם זה היה מרצון, בגלל הפער הגדול בין הילדים כולנו חווינו את זה כקושי. גם היא. פשוט עשינו מהלימון לימונדה כי זה היה מצב נתון ואנחנו משפחה מאוד חריגה בנוף סביבנו, אולי לעומתך

אמא שלי מתקשה היום, כי היא מאוד מנסה להספיק להיות עבור כולם, גם עם הגדולים וגם עם הקטנים, אבל ברור שזה לא אותו דבר כמו אמא שיש לה ילדים שפשוט בגרו וגם היא מתבגרת. זה בא לידי ביטוי במלא דברים. זה פשוט הרבה פחות חופש בגיל שכבר אמור להיות בו. גם לחוות אמא בהריון ואחרי לידה כמתבגר/ חייל, זה קצת קשוח.

אבא שלי נגיד כן חושש לזה שהם הורים מבוגרים ואמר לי פעם שהוא ממש מקווה להגיע לחתונה של בן הזקונים. והאמת, התכווצתי קצת בשבילו שאלו המחשבות שלו. אבל אצלנו גם לא נוהגים להתחתן מוקדם בכלל..

אז אמרתי איך זה היה אצלנו. אבל שוב, ההפרשים הם גדולים אצלנו ממש כי היא התחילה ילודה בגיל צעיר וזה שונה מאישה שיולדת עשרה ילדים בהפרשים סבירים אולי. לא יודעת

עוד ילד (אחד לפחות) אבל אני רוצה לחכות שהמצב הבטחוני יירגע קצת. מלחיץ אותי לחוות הריון בתקופה כזו ובטח שללדת.. אני קוראת אתכן וחושבת לעצמי שכדאי להדרז בגלל שלל הסיבות שכתבתן..מצד שני רוצה לחכות ליציבות ביטחונית

אשמח לשמוע אתכן על ההתלבטות שלי

בתקופת הקורונה מאוד פחדתי להיכנס להריון ושאלנו רב,

רב אמר שזה לא סיבה למנוע הריון.

את לא צריכה שום סיבה מיוחדת כדי למנוע הריון

את צריכה ללכת לפי הרצון והכוחות שלכם

לעולם.

כל עוד המצב הטכני הספציפי שלכם יחסית בסדר (כלומר - לא מפונים, לא בעל מגויס לאורך זמן בעומק הלחימה) - לא רואה סיבה למה לא לנסות להיכנס להיריון עכשיו.

ומלא חרדות זה שילוב קטלני

וגם טכנית. למשל: להשאיר ילדים וללכת ללדת וחוח לא אוכל להגן עליהם

אולי בלי קשר כדאי לטפל בזה, לנסות להעניק לעצמך שלווה למרות הכול.

אם לא - אז אולי באמת יהיה לך קשה להיות בהיריון עכשיו.

לגבי הזמן שהולכים ללדת - בכל מקרה כדאי למצוא מישהו שסומכים עליו שישמור על הילדים...

ואי אפשר לדעת מה יהיה עוד 10 חודשים

אם את מפונה אז אולי זאת הרגשה אחרת של חוסר וודאות..  

הרבה כוחות

גם לי השרשור העלה הרבה מחשבות. אני כמעט בגיל שלך, וב"ה בתחילת הריון (מטיפולים) כשהפער גדול בין הילד הקודם לנוכחי. היו לנו הרבה מחשבות אם לחזור לטיפולים בתקופה הזו, ב"ה אני ממש שמחה שהחלטנו ללכת על זה.

מסכימה עם מתואמת שזמן כזה הוא כן זמן להוסיף חיים. מחזקת אותך במה שתחליטי.

זה להסתכל אחורה, ולחשב רגע מי מהאחים שלי נוצר כשאוטובוסים התפוצצו באוויר, מי בזמן שפצצות כימיות היו איום ממשי וכולם פה עטו מסכות אב"כ..

אנחנו מוקפים באיומים מהרגע שנוצרנו. אם האמהות שלנו במצריים היו מחכות לעתיד יותר וורוד כשזרקו להן את התינוקות ליאור ומונעות ילודה- אני לא הייתי קיימת.

לנשות ישראל יש אמונה של סלע. אמונה שמוכיחה את עצמה אל מול כל האיומים שעברו על העם שלנו. אנחנו חייבים את עצמנו לאותן נשים שבתקופות שחורות משחור המשיכו להאמין בחיים.

בימים האלה, כשאני מנערת את עצמי ממחשבות איומות ופחדים על הילדים-

אני מזכירה לעצמי 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם'

אני בוחרת ללטף את הכרס שלי ולהתפלל שהילד הזה יגדל לגאולה שלמה!

ואם לא הוא, ח"ו, אז הילד שלו, או הנכד..

כמו שסבתא שלי האמינה וכמו שאמא שלה. 

לא חשבתי האמת שצריכה להיות בלחץ בגלל המצב הבטחוני

מתלבטת אם להתחיל לחשוש עכשיו 

החרדות שיש מספיקות! אל תוסיפי עוד

יש לי חברה שילדה עכשיו בגיל 43. מכירה כאל השילדו בגיל 44, 45, 46.

האם כולן עושות את זה? לא.

האם זה מספיק נפוץ ומוכר? כן.

האם יש סיכון דווקא בגיל 43 יותר מבגיל 41? קראתי איפשהו שלא. אותו דבר.

האם הסיכון הזה הוא באחוזים גבוהים? לא...רובם המוחלט של התינוקות נולדים בריאים.

האם יש פחות כוח? כן...

האם זה שווה את זה? כנראה שכן. תשאלי אותי עוד חודשיים שלושה, כשאתאושש ואחזור לעצמי. עכשיו אני לא כ"כ כשירה לענות על שאלה קשה כזאת כשמאחורי לידה, ברית, פסח וכו'. 

ילדה בגיל 45 ההריון לא היה קל והלידה בניתוח חירום אבל הילד היה בהחלט שווה את זה

חמותי ילדה בגיל 41 לידה רגילה והכל טוב... חיתנה תוך כדי ההריון ילד...

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

אל תישארי עם זה לבד♥️

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

אני די בטוחה שברגע שתפתחי את זה מול ההורים שלך ותסםרי להם מה את עוברת, הם ישימו את החברות בצד ועדאגו לאינטרסים שלך.

זה לא מה שאמור למנוע ממך לפעול לטובתך

וכל הכבוד לך שאת מוכנה ככה לפעול באומץ ולזעזע את המערכת.

כי זה אומר שאת שמת גבול חזק מאוד, ושאת לא מוכנה לחיות בחוסר כבוד כזה.

מחזקת אותך.

וחושבת יחד איתך, מה התוצאות שאת רוצה לראות בסוף?

שהוא לא מתקרב להימורים?

שהוא הולך למכון גמילה?.שהוא מפצה אותך בענק על המגע המיני?

נראה לי שכדאי שתנסחילעצמך מה העתיד הטוב שאת רואה, כדי שגם הוא יידע מה הציפיות...

חיבוק גדול.

כל זה לא פשוט בכלל.

אני חושבת, שאת צריכה לחזק בתוכך את העניין שגירושים זה לא סוף העולם, ובסיטואציה שלך, יכול להיות שזה אפילו עדיף.

כי ברגע שהוא רואה שאת מאוד מפחדת מגירושין, ומוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אז אין לו עניין להתאמץ.

תשקיעי בעצמך, להתחזק שאת שווה ומגיע לך יותר, ותבואי מולו בעמדת כח עם אולטימטום ברור.

ומצטרפת ל@שוקולד פרה שחשוב שתגדירי לעצמך יעד, מה זה בשבילך להיות במקום טוב.

ואלופה שעשית את הצעד הראשון!

ובבקשה ממך, אל תחשבי לרגע שאת הבעייתיות פה

ממליצה בלי קשר להפרדת רכוש,ועכשיו.

אין סיבה שהוא יגרור אותך לבור שיפיל את כל המשפחה אחריו.

ואת ממש צודקת,אם אין נכונות לעבודה וחובת ההוכחה היא עליו ועליו בלבד,אין לך הרבה מה לעשות עם זה.

אני לא חןשבת שלקחת בחשבון את המשפחות המורחבות זה נכון אף אחד מהם לא חי עם זה באותו בית.

טוב שאת שלמה עם עצמך כי ככה בעצם שמת גבול ממש ברור,שיתבאס כמה שבא לו מובן שהוא מבואס אבל הןא צריך להיות אחראי על תוצאות המעשים שלו.

כן ממליצה לך להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום ולשתף את ההורים או את מי שייתן לך כוח ותמיכה

שיהיה לך המון בהצלחה🌹🙏

כן קשוח מאוד, ומקווה שיהיה בסדר.

בקשר למשפחות הקשר הוא מאוד מאוד קרוב, מכירים מילדות, וזה מפחיד אותי הבאלגן שיהיה מסביב..

תודה, אני משתדלת לחזק את עצמי שאני שווה יותר, ובאמת הזוגיות כמו שהיא עכשיו לא שווה את המאמצים שלי, לבקש ממני לשכוח בלי צעדים ועבודה שלו לא יתקנו כלום. כמה שניסיתי זה צף אין ברירה.

פרידה מפחידה אותי אבל יהיה טוב. זו בחירה שלו עכשיו, אני סיימתי להילחם לבד.

ומבחינתי תיקון זה אומר שיושבים וחושבים איך משפרים את הקשר איך הוא יהיה גלוי כלפיי, איך לא אצטרך לחשוש ובנוסף לזה טיפול זוגי.

כמובן לא הכל ביחד אבל כן צעדים.

בסוף ההתנהלות פה שלו לא תקינה בכלל לצערי.

תודה רבה לכן על התמיכה מקווה לעדכן בבשורות טובות.

כן אגיד שלצערי ההתמכרות להימורים גורמת לו לעשות דברים שהוא עצמו לא דמיין בחיים. וזו מחלה קשה..

אין לי מילים, בטוחה שזה משבר גדול

מאחלת שיהיה לך טוב

ממליצים לספר להורים שלו.

בעיני כדאי גם להתייעץ עם רטורנו או משהו בסגנון

אם הוא ילך על טיפול זה מצריך טיפול מאדם שמבין בתחום (יש אפשרות לבדוק ביחידת ההתמכרויות במחלקת הרווחה העירונית שלכם)

ומצטרפת לעצה שתדאגי לעצמך גם בתחום הכלכלי אם הוא רימה אותך פעם אחר פעם כשהייתם ביחד אז אם תחליטי להפרד הוא מסוגל לשכלל את פעולותיו

שולחת כוחות

אני חושבת שאת לא צריכה לחכות למה שיחליטו אלא עכשיו לנסוע להורים שלך. לספר להם הכול ולספר גם להורים שלו.

אחר כך תלכו לאיש מקצוע ושיעזור לך לקבל החלטות שתהיי שלמה איתן.

וכמובן לפני הכול - למנוע הריון.

נשמע ממש כואב וקשה ולא הוגן כלפייך שאת בסיטואציה הקשה הזאת. חיבוק גדול ושה' ייתן לך כוחות

אני יודעת שקשה לקרוא מה שאני אומרת אבל לפעמים כדאי פיצוץ אחד גדול ואפילו גירושין כדי לצאת לדרך חדשה וטובה יותר. במקום לחיות את כל החיים בהסתרה ריחוק וכאב...

שולחת לך כוחות וריפוי

שהייתי נמנעת מכל מגע מיני, כי לכי תדעי אם הוא נחשף למחלות מין כאלה ואחרות...

מקווה שתשימי את עצמך בעדיפות ראשונה גם אם זה במחיר של ריחוק המשפחות..

כי תחשבי על זה שאם להבדיל היו 2 משפחות שמכירות שנים עוד כשהילדים היו קטנים ומישהו מהמשפחה אחת היה פוגע מינית באחד או כמה מהילדים מהמשפחה השניה, גם הייתי חושבת על החברות בין המשפחות, כשהיא באה על חשבון נפש של ילד?

בכל אופן מקווה שתצליחי להחזיק ראש בכל המצב הזה, לשמור על עצמך, ולהרחיק את מה שלא עושה לך טוב!

חיבוק!

לא מגיעה לאף אישה נשואה ששומרת על עצמה לבעלה שיתנהגו אליה ככה!

אל תהיי טובה ומתחשבת מידי, החברים, במשפחה, בסוף זה החיים שלך.

הוא עבר את הקו הכי אדום שאדם יכול לעבור בנישואין.

תקחי את עצמך, תדאגי לעצמך, כי אף אחד בעולם לא ידאג לך חוץ ממך.

תשתפי את ההורים, תתיעצו עם אנשי מקצוע איך לעבור את זה עם כמה שפחות נזק.

את עוד תעברי את זה ובע"ה שבעתיד תזכי לזוגיות טובה אוהבת ומכבדת.

שולחת לך ים כוחות! תדברי עם ה' כל הזמן, זה תמיד עוזר❤️

ועכשיו עברתי על הודעות קודמות שלך, זה קצת נשמע שיש לו נטיות הפוכות או איזה סטיה מינית . תראי, הוא אפילו לא מראה טיפת נכונות להתקדם הלאה ולחזןר בתשובה, לא הייתי נותנת אמון עוד דקה.

כן, בהודעות הקודמות כתבתי על מה שהוא עשה בעבר, לצערי זה גם קשור להימורים. אין לו נטיות הפוכות.

לצערי הוא מעניש אותי עכשיו בשתיקה בבית בדיבור חסר סבלנות ובפרצופים אבל יהיה בסדר.

מקסימום אלך בלי לחכות לתגובה שלו

אני לא רוצה עוד לספר להורים שלנו למקרה שיש סיכוי לתיקון.. יש לנו 2 ילדים קטנים

אני הגעתי למצב שאני מבינה באמת שמגיע לי יותר. שמגיע לי טוב יותר

תודה לכן על החיזוקים

אותם לעניין.

הדבר שהכי עוזר בהתמכרויות זה תמיכה משפחתית.

אם את מעוניינת להמשיך לחיות איתו על אף מה שהוא עשה,

את חייבת לשתף אותם.

מבינה את הקושי בשיתוף, אבל הוא יצטרך לעמוד מול המשפחה שלו.....ושלך

לדעתי זה הכלי היחיד שיכול לסייע לך להביא אותו לכדי טיפול.

וכמובן-לפנות בהקדם האפשרי לרטורנו.

חיבוק ענק ואוהב

מעריצה אותך ששיתפת אותנו

הלוואי שנוכל לתת לך כח

מצרפת קישור לפודקאסט עם מישהו שהיה מכור להימורים, נגמל והיום הוא מטפל במכורים.

מקווה שזה יעזור.

חיבוק.

לצאת משעבוד, לנצח את ההתמכרות | עם יעקב ישראל אשר

@נגמרו לי השמות המדהימה

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

שינה היא יותר בסיסית מאוכל,אדם יכול לא לאכול כמה ימים והכל יהיה בסדר אבל אם הוא לא יישן יומיים ברצף יתחילו לו שיבושים במח.

זה יותר חשוב אפילו משתיה.

וכשעייפים בטח שרואים הכל שחור פי עשר.

הייתי מדברת איתו בצורה אחרת,אומרת לו אני זקוקה לכך וכך כדי להיות בכלל,אני לא אצא מהמצב בלי לישון ובלי העזרה שלך,מציבה בתור עובדה.

שולחת לך חיבוק כמה קשה להיות בתוך ענן עייפות הזה.

אולי תזמיני בייביסיטר שתעשה סיבוב עם עגלה ותוכלי לישון קצת.

עכשיו בעל לא יכול לתת לך קצת לישון ?

ואז הוא יצא לשחרית למרות שביקשתי שלא

הוא לא מסוגל לא להתפלל במניין

אבל כבר לא אחזור לישון

תודה 🙏🏼

תגידי לו שבקושי ישנת, תבקשי שישמור על התינוק ותיכנסי לישון לשעתיים. זה כבר יעשה הבדל משמעותי...

כאילו אם הוא בלילה בנאדם אחר, תנצלי את היום פשוט...

כמה זמן יש לך מיגרנה ?

היה לי כמה ימים ברצף ואז התחיל לי כאב ראש וגרון חזק וזה היה דלקת בגרון אז מניחה את זה פה.

גם אם את ממש סובלת את נראה לי בגדר של חולה שאין בו סכנה ולא בהכרח את צריכה לצום - אני לא פוסקת אבל כדאי תשאלי רב

זה כבר שבועיים כזה לפחות. החמיר יותר ביומיים שלושה האחרונים

מרגישה שהמערכת חיסונית שלי נוראית לאחרונה אבל לא גרון עכשיו, היה לפני כחודש תחושה כזו שעברה בלי אנטיביוטיקהכי כנראה היה ויראלי

סתם ככה שתדעי שאני מכירה מישהי שהיה לה התקף מיגרנה כמה ימים לפני הצום והרב אמר לה לא לצום בכלל

אז לא הייתי מתמהמהת מלשאול ...

חוץ מזה אם זה באמת משהו שקורה הרבה אולי כן שווה להתיעץ עם נוירולוג. חמותי סובלת הרבה והיא אמרה שיש דברים שמותר בהנקה ( היא בדיוק לוחצת עלי ללכת חחח )

כי יש תקופות שיש לי כמה ימים ברצף אבל נשמע שפחות חמור משלך

בהצלחה ותרגישי טוב

מעניין תודה!

ואיך יעזור לא לצום? הלוואי שזה היה פותר את המיגרנה

שואלת גם אותך

@קנקן שבור

מהר למצוא רב שזמין לשאלה, אני כמעט בטוחה שתחזרי לספר פה שפסק לך שאת לא צריכה לצום (מכירה מקרוב לאחותי שפסקו ככה, בתקופהשהיתה סובלת המון ממיגרנות)

ואז נשימה עמוקה, לנסות להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי בעלך

לזכור את היום הזה שאנחנו נמצאים בו, ושהשטן מנסה יותר מהרגיל

(יש אצלכם אולי נערות שעושות קייטנות תשעה באב לילדים? אולי שווה לשקול לשלוח, אפילו חלק, את אלה הדורשים יותר)

למיגרנות יש טיפולים טובים.

גם לטיפול בזמן התקף וגם למניעה.

נוירולוג/נוירולוגית עם תת התמחות בכאבים ראש.

יתן מענה מיטבי.

הרבה בריאות.

ואם היית אישה היית יודע שזה לא רלוונטי בהריונות והנקות

קודם כל אומר שאני אישה.

יש תרופות אחרות ייעודיות למיגרנות.

רופא משפחה הוא הכתובת/לטיפול מונע נוירולוג.

חבל לסבול.

דבר שני כבר הגענו למיצוי הטיפולים כמובן גם מול רופא משפחה ואז מול הנוירולוג

ולא יודעת איך יעזור לי לא לצום כי המגרנה חזקה בזה

זה שאוכל /אשתה לא יפתור אותה

נראה כשיתמעט החלב אמשיך לרב אולי

כשאחותי שאלה רב זה היה לפני הצום

אחרי כמה ימים שהיה לה התקפי מיגרנות חזקות

שווה לשאול לדעתי

רב פוסק ידוע בציבור החרדי.

אם כן תגידי לי ואשים פה

ונראה לי תביני מה את צריכה לעשות

מציינת שעכשיו עם.ינון מלא של אקמול ונורופן אני מרגישה שיפור. עדיין יש כאב ראש אבל עמום

זה חלק מחוברת פסקי הלכות של הרב עמרם פריד

תסתכלי איפה שכתוב 'חולים הפטורים מהצום'

ממה שאני מבינה זה לא מחייב שעם תאכלי ותשתי תרגישי יותר טוב

אבל עצם המצב הזה פוטר מהצום

הייתי בה עד לפני חצי שעה ומאז קצת יותר טוב וכבר לא במיטה

הלוואי שזה יהיה צום 9 באב האחרון שלנו

ששנה הבאה נאכל בזמן הזה בשרים יינות ומעדנים

יש שם גם התייחסות לסחרחורת

ככה אני מבינה מהכתוב

גם לי זה היה ממש קשה לשבור

אני עם סטרפ ורק בחצות שברתי ויש לי ממש מצפון אפילו שהרב אמר שבתשעה באב מקבילים

תודה

יש מאכלים שגורמים לזה.

הבת שלי שנים סבלה מכאבי ראש. עד שנירולוג אמרה לה להימנע מרשימת מאכלים: קקאו כולל חמאת קקאו, גבינה צהובה, סויה, משקאות מוגזים ואולי עוד דברים. הקפידה על זה ומאז אין כאבי ראש אלא אם אכלה את הדברים הבעיתיים לה.

בדקתי בערב והרב אמר שבוודאי שאני חייבת לשבור

אז אמנם שברתי כמעט בסוף הצום אבל טוב ששברתי

ואצלנו החל מחצות היום מבשלים, כל הקטנים ואני במטבח

ומאמינים ומקווים שעוד רגע נארוז כל מה שהכנו בצידנית גדולה ונעלה לבית המקדש.

לי אישית ממש מעביר את הזמן...

ונהוג אצלנו ב 9 באב לבנות אוהלים בסלון יחד עם המזרונים מהלילה(כי הבנים ובעלי ישנים בסלון במזרונים בערב 9 באב בגלל דיני אבלות) ולילדים שלי זה ממש כיף...הם מאוד יצירתיים עם זה בבוקר, ואחר כך משחקים כאילו זה הבית שלהם...ואני נחה לי על הספה.

יש כאלה ערכות כמו של הדפי מדבקה ששופכים חולות צבעוניים אבל כזה עם דפים צבעוניים במקום חול. הרבה יותר נקי וממש כיף.

יש גם ערכות של מדבקות שמדביקים על ציור ויוצרים תמונה. זה כאילו מדבקות שגזורות ספציפית לציור. ההסבר הכי גרוע אבר אבל אם מענין אותך אחפש תמונה.

אפשר לבקש מהצאט לייצר כרטיסים למשחק זיכרון או רביעיות, לתת לילדים לצבוע לגזור להדביק על בריסטולים, זה בעצמו תופס כמה שעות ואז משחקים בזה עוד זמן זה נחמד.

משחקי דף ועט כמו איקס עיגול, או משחקי קלפים בסגנון דאבל. כל משחק שאין לך תבקשי מהצאט לייצר לך..

אפשר להכין כרטיסי שנה טובה לשלוח לפני ראש השנה, או קישוט לסוכה.

אם הם גדולים ואחראיים מספיק או שלך יש כוח אז אחהצ אפשר להכין עוגה בחושה לסוף הצום או כדורי שוקולד לשבת.

ושאלה:

בשבת אנחנו חוגגים יומולדת במשפחה,

שייך להעסיק אותם בקשר לזהאו פחות מתאים?

כדורי שוקולד יהיה מעולה לסוף הצום.

סוםרים פתוחים מחר, נכון?

כי אין לי כלום בבית..

אני הייתי כן נותנת להכין דברים לשבת, אבל תלוי מה. דברים שפשוט יקלו עלייך כמו נגיד להכין משהו טעים נראה לי סבבה. להכין משחק על השנה של ילד יום ההולדת שזה ממש פעילות כיפית נראה לי טיפה פחות. אבל אם יש משהו יותר פרווה כמו הכנת משחק בכללי נראה לי יותר הגיוני.

יותר ענין של תחושה לדעתי, וגם כמה הם מתאמצים במחשבה על הדבר או יותר עושים את החלק הטכני (הדפסת כרטיסים, גזירה, צביעה)

פעילות שקטה ורגועה סהכ.. מה עדיתם בסוף?

הם עכשיו נחים צהריים, כשיקומו יכינו את הציורים וינפחו כבר בלונים.

תכלס גם שישי ארוך וצריל להלהיב אותם על משהו..

זה גם דירבן אותם לעזור לנקות היום.

שיעסיקו את עצמן ואני תוהה לעצמי אם זה חכם או מטופש😅

מעבר לזה נראה לי ברבצק, דפים צבעים ומדבקות ושיחשבו לבד מה ליצור

וזהו, בגדול מתכננת יום של רביצה וכאוס של הבית בסיום היום🙊

צריכה לבדוק אם נשאר משהו בבית או להכין להם במיקסר.

הם מחכים לבנות את בית המקדש ממגנטים

אז יהיה מגנטים וקפלה ובובות וחיות... (לא הכל ביחד)

יש פלסטלינה וקליי

ביקשתי מבת ה9 וחצי שלי שתהיה מדריכה בקיטנה לאחים שלה- היא כבר הכינה להם הצגה...

מקווה שיקומו מאוחר

מנסה לחשוב מה אני יכולה להכין להם לאכול בלי הרבה התעסקות, בלי לחם ובלי מתוק. אולי סיר פסטה ושימזגו לעצמם

וירקות ופירות הם יודעים לחתוך לעצמם.

בעיקר אני חושבת איך לא להתעצבן עליהם, כי היום כבר מיציתי את החופש... שיהיו בריאים בקשות ותלונות בלי סוף.

לדעתי מחר בעלי לא יהיה מאד נוכח ועוד נצטרך לשמור בשבילו על השקט

אני גם חוששת שהחלב יגמר לי סופית, גם ככה התמעט לי לאחרונה.

יצא קצת פריקה... סליחה על הנצלוש

למה בלי לחם?

מבחינת מתוק, קטשופ נגיד נשמע לי בסדר.

בהצלחה רבה לך!

וגם לא שניצל תירס

הכנתי עכשיו פסטה- נחמם מחר ואולי נוסיף מלוואח עם ביצה קשה

היא הכינה ארבעה רעיונות ליצירות וגם משחק אחד. (ב"ה היא ילדה יצירתית מאוד כשהיא במצב רוח טוב)

בכל אופן, דפי צביעה בהמוניהם זו התעסוקה הכי קלה להכנה. אפשר גם לבקש מהבינה המלאכותית ליצור דפים שקשורים לתשעה באב.

ויש לי גם קובץ סיפורים לילדים שכתבתי פעם לתשעה באב, אז אם יהיה לי כוח אקריא להם, אם לא אז אבקש מהקוראים הצעירים להקריא.

ויש גם סרטונים שממחישים את חורבן בית המקדש, של מכון מגלי"ם ושל ענפים לילדים. רק צריך לשים לב שזה לא מפחיד מדי...

היו שנים שהילדים הגדולים הפעילו קיר של מעשים טובים - בכל פעם שילד עשה מעשה טוב, כתבו אותו על "לבנה" מנייר והדביקו על הקיר במסקינגטייפ מאחור. בסוף הצום היה יפה לראות כמה מעשים טובים הם השתדלו לעשות.

בכל אופן, אני מאוד מקווה שנצלח את תשעה באב השנה, עם שתי קטנות שובבות ודביקיות ועם עוד ילדים שעלולים ליפול לעצבים בתוך שניות...

למזלנו יש לנו ילדה שהיא רגע לפני הגיל שהיא כבר צריכה לצום, ואני מקווה שהיא תהיה במצב רוח טוב מספיק בשביל להיות אחראית על הקטנים ממנה...

קניתי חוברות צביעה ויש לה ספרי ספריה חדשים

הבעה תהיה עם הקטן הזוחל😅

מתכננת להעלות למעלה את כל המשחקים עפ יותר מידי חלקים ולהוציא לו כמה משחקים שכבר מזמן לא הוצאנו

אני מתוכננת בעיקר בהקשר לאוכל🤣יש פירות חתוכים לבוקר, אח"כ יאכלו בעשר קורנפלקס

לצהרים לחם עם ממרחים ירקות חתוכים וביצה קשה שכבר מחכים במקרר

לערב טונה מקופסא, צ'יפס בתנור ופסטה לבנה (למי שלא אוהב צ'יפס ) שכבר מוכנים

לא יודעת עם מה אנחנו נשבור את הצום🤣אבל זה כבר פחות קריטי

רוצה משהו שקשור לתשעה באב, לגילאי 8-10, ובלי מוזיקה!

ממש מפריע לי שהרבה סרטונים בנושא תשעה באב הם עם מוזיקת רקע!

לא יודעת אבל לגבי מוזיקה

בעיקרון, חוץ מלילד שעלול להשתגע אם לא...

(לקטנות אנחנו מראים בימים אלה סרטים בלי קול.הן זורמות ב"ה...)

אז המוזיקה היא חלק מהחיבור ולא רואה בזה בעיה.