ואני מכירה עוד כמה מהחברות שלה שילדו בגיל הזה או בגיל 44.

לא יודעת יותר מזה כי הייתי בעצמי ילדה...

אני הקטנה, אמא שלי ילדה אותי בגיל 42.

גם שתיים מהאחיות שלי ילדו את האחרון (בינתיים...?) בגיל 42.

מבחינתי עד אז פחות או יותר זה סבבה ללדת

בעולם הדתי מתחילים ללדת בגילאים צעירים והרוב יולדות עד גיל 40 גג

אבל מניחה שזה ישתנה ונקבל את ה"נורמה" מהציבור החילוני

כלומר - רוצים הרבה ילדים, אז יולדים כל עוד אפשר.

אמא שלי ילדה בגיל 42 ו-45, למשל (התחתנה באמצע שנות העשרים).

ומכירה מסביבי עוד נשים בגילאים האלה שיולדות עדיין, למרות שב"ה יש להם כבר חבורה גדולה בבית.

(אני עוד לא שם מבחינת הגיל...)

במגזר החרדי, בגיל 43 גם לנשים שיולדות הרבה יש סיבות למה לא ללדת:

חוסר פריון

עייפות פיזית/ נפשית

פחד מתינוק פגוע

מכירה נשים שילדו בגיל כזה, אבל רובן כבר לא יולדות.

מה ההבדל בין 41 ל 43 לעניין תינוק פגוע.

חרדיות יולדות גם מעל גיל 40 ואני עצמי (דתיה תורנית) ילדתי ובע"ה עוד אלד מעל 40.

אגב, איך הגוף מצליח לסחוב הריון בגילאים כאלה כשלא מדובר בהריון ראשון או שני גג?

אני לגמרי מרגישה שזה לא אותו דבר לעומת הגילאים הצעירים.

גם ההתאוששות יותר קשה. .אני בעיקר מנחמת את עצמי שזה קושי זמני וילד זה לכל החיים.

ותודה על התשובה 

לי זה נשמע שנה שלמה(הריון+התאוששות מלידה) של סבל מאד מאד קשה,

אמנם לכל החיים, אבל בואי.. מגיע שלב שכבר מתבגרים ורק נהיים לעול על הילדים(הקטנים בדכ), אז מה זה שווה את זה?

נגיד אשה יולדת בגיל 45

כשהיא בת 65 הילד בן 20 מתחיל את חייו הבוגרים. 

נניח הוא מתחתן בן 25, האשה כבר בת 70. 

כמה כח כבר יש בגיל 70 לארח את הזוצ? להתייחס יפה לכלה? צומי לנכדים שמגיעים בשנים שאחרי..? 

גיל 70 זה כבר גיל של פנסיה לא סתם..

יש הרבה אנשים שכבר כואב להם הגוף והם רק חצי מתפקדים.

קשה עבודות הבית, קשה קניות, קשה הכל..

ברור שיש יותר חלשים, אבל סך הכל היום הרבה בגיל הזה הם עוד צעירים יחסית.

החיים הבוגרים שלו, זה מבאס לדעתי

יש לי כמה דודים שמסיבות של פוריות לא הצליחו להביא ילדים בגילאים הצעירים ל"ע, אלא רק בגילאי ה40, וכמה מהם לא זכו להנות מנכדים בכלל כמעט.

לעולם כלל?

והאם אנשים שלא זכו לללדת עד גיל 40 (אני לא המקרה, אם כי בשנים הראשונות נעזרתי בטיפולים) צריכים לוותר לגמרי על הורות?

זה שמישהו לא יזכה בנכדים לא אומר שהוא צריך להפסיד גם ילדים, ובסופו של יום גם כשהוא יפטר מן העולם, המצוות של צאצאיו יעמדו לו עד עולם. 

ולגבי הילדים שלי, ובכלל תוחלת החיים, הרופאה מתקדמת, קיימות הרבה תרופות שמצילות חיים ומאריכות חיים, ניתוחים מתקדמים כך שאני מקווה ומתפללת שאזכה לראות אותם ואת צאצאיהם וגם יש להם אחים שאני מקווה שיסייעו אחד לשני. 

אנחנו מביאים ילדים בשביל הכיף? זהו?

ה' נטע בנו את הרצון הפנימי אבל אנחנו עושות זאת למרות ויחד עם האתגרים. יש אתגרים בגידול, בהנקה בכלכלה בחינוך בתזונה בחברים בבתי הספר עם המורים........

המון! בהכל יש אתגר ואנחנו עושים את זה מתוך שליחות מתוך מחשבה שאנחנו שליחים בעולם הזה! המצווה הראשונה בתורה זה פרו ורבו ומילאו את הארץ!

איזה דור של גאולה שאנחנו זוכים להרבות את הארץ בעוד ועוד יהודים!

כמובן שאני לא יורדת עכשיו לפסים ההלכתיים המספריים... אלא כעיקרון. כמה מיוחד וגאולי ושורשי זה לזכות ללדת עוד יהודי/ה בכלל ובארץ בפרט וקל וחומר במדינת ישראל העצמאית....

כמה ניסים!

אז כל אחד עם עצמו עושה את השיקולים האישיים שלו מבחינה מעשית... אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון...

"בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך..." (קהלת)

כל עוד יש כוח (נפשי, פיזי וכו) אז ממשיכים להתאמץ ולהביא עוד גאולה לעולם... 

לא אמרתי בשביל הכיף או לא, שיתפתי כי הייתי כבר בכמה לוויות לצערי. הגדולים שבילדים היו בני 31. הצעיר ביניהם בן 15

אעפ שנראה שהרפואה מתקדמת וכו', לא תמיד זה עוזר.

וזה קשה להיות יתום בגיל צעיר. וזה קשה להיות הורה מבוגר לילד צעיר. אז כתבתי. שכל אחת תיקח את זה לאן שהיא רוצה כמובן 

אבל להיות יתום בגיל צעיר יכול לקרות גם למי שנולד להורים צעירים ל"ע.

בימינו, אדם שנפטר בגיל 60 זה מקרה טראגי, זה לא סיפור שכיח.

מי שהילד שלו נולד לו בגיל 45, אין סיבה מיוחדת לחשוש שהילד יהיה יתום בגיל 15.

מן הסתם הוא כן יצטרך יותר לעזור להורים בגיל צעיר יחסית, ונכון שיש גם השפעות לכך שההורים מבוגרים, אבל בעיני המקרה שהזכרת הוא מקרה טראגי ולא שכיח, ולכן פחות רלוונטי לשאלה.

הצעיר

אבל גם בגיל 25 זה צעיר וגם בגיל 30 זה צעיר בעיניי.

אני הבאתי את הזווית שלי לעניין בכל אופן.

אבל יש הבדל גדול מאוד בין גיל 25  או 30 לגיל 15.

אם רצית להעלות למודעות את האפשרות של פטירה של ההורים כשהילדים עוד צעירים, אז לדעתי היה עדיף לכתוב עם גילאים יותר ריאליים, ולא לתת דוגמא ממקרה קצה.

וזה נכון, מי שנולד להורים שלו כשהם כבר מבוגרים, יחווה את הפטירה שלהם בגיל יותר צעיר.

כמו שכבר כתבתי, סבא שלי נפטר כשאבא שלי היה בן קצת יותר מ-30. הוא הספיק לראות רק נכדה אחת, ונפטר כחודש לפני שאני נולדתי.

וזה באמת עצוב, ושונה ממה שאנחנו מכירים.

ועדיין אני שמחה מאוד שאבא שלי נולד לו (אצלו זה היה בגיל 54, הרבה יותר מבוגר מהגילאים המדוברים פה).

לבין להיות נכד לסבא בן 70.

וגם אז, לא הייתי אומרת לזוג שהתחתן מאוחר לא להביא ילדים לעולם. למרות שזה באמת נראה לי לא קל (ואני מכירה משפחה כזאת).

אנשים היו שמחים שהכל ילך חלק ויתחתנו צעירים ויוכלו ללדת צעירים

ולהיות סבא וסבתא צעירים

אף אחד לא מחכה לגיל הזה מתוך אידיאל

אנשים מתמודדים עם לא מעט קשיים בחיים

סיפור של אדם שנפטר כשיש לו ילדים קטנים זו טרגדיה..

תהי בטוחה שזו סוגיה כואבת גם ככה ואף אחד לא צריך תזכורת למצבו הכואב ועל כמה שזה מבאס..

(אף שברור לי שאת חוזרת וכותבת על כמה שזה מבאס מתוך רגישות ואכפתיות כלפי הילדים, אבל זה לא משהו שמי שנמצא במצב לא מודע אליו אלא שהשתוקקות לדבר חזקה מכל דבר אחר)

(אמא שלו הייתה בת 39)

אני כל כך שמחה שהם לא חשבו שזה מאוחר מכדי ללדת ילדים! (אחרי בעלי נולדו עוד שני ילדים)

ב"ה הם זכו בבריאות טובה יחסית לגילם, ולחמותי יש כוח ומרץ יותר ממני, לפעמים... מארחת אותנו ומכינה תמיד מלא אוכל, ומתרוצצת כדי לקנות מתנות לנכדים וכו'. ב"ה כבר יותר מ-16 שנים הם נהנים מהסבאות

ודווקא אני רואה בזה המון יתרונות.

אז נכון, איתנו הם טיילו הרבה טיולים רגליים, ואיתם פחות. אבל עדיין הם חוו הרבה טיולי רביצה ומעיינות שווים ככה שלא נראה לי יש להם איסה חסר ואם כן הם השלימו אותו עם חברים.

הם גדלו להורות יותר בשלה.

יותר מתונה, מכילה, סבלנית- משהו יותר סבאי וסבתאי כזה.  שלא מתרגש מכל מרד נעורים ויותר מכיל וזורם עם הילד.

יש להם קשר מאוד קרוב להורים, הם למדו לתת להורים ולעזור ולא רק לקבל.

יש להם אחריות ואכפתיות כלפי ההורים יותר מלילד צעיר, אבל זה לא בא כהיפוך תפקידים, להיפך יש היבטים שבהם הם יותר מפונקים. הם פשוט יותר ידאגו להישאר לפני חגים לעזור, להרים ולסחוב. מצד שני הם הכי יתכרבלו על אבא ואמא, יכינו להם את האוכל שהם הכי הכי אוהבים..

מצד ההורים זה פשוט מחייה שיש עוד אחים צעירים בבית. ההורים שלי בגיל מעל 60 עוד באסיפות הורים, והם עושים את זה עם כל הלב ובאהבה. זה משאיר אותם צעירים ב"ה.

כן אני רוצה לומר שהעיקר הוא הרוח הצעירה של ההורים. אם ההורים כבר זקנים באופי, נצאס להם מלגדל ילדים והם מותשים- זה משהו אחר לגמרי.

אבל עם יש רוח צעירה ורצון לגדל ילדים ושמחת חיים- זה ברהה עצומה לכולם. גם אם הכוחות הפיזיים לא בשיאם. 

לא שאף אחת *צריכה* ללדת בגיל כזה, אבל מי שכן יולדת בגיל כזה - ילדה פה עוד בן אדם שמוסיף לעולם, שיהיו לו עוד ילדים ונכדים וכו'.

אבא שלי נולד כשאבא שלו היה מעל גיל 50 (והוא הבן היחיד שלו).

אז נכון, כשאבא שלו לקח אותו מהגן, הגננת היתה בטוחה שהוא סבא שלו. וכשאבא שלי היה בן קרוב לגיל 30, אבא שלו כבר היה סיעודי והוא היה צריך לטפל בו. וסבא שלי זכה לראות רק נכדה אחת לפני שהוא נפטר (כחודש לפני שנולדתי).

אבל אבא שלי ממשיך ומוסיף פה בעולם, ויש לו כבר יותר מ-20 צאצאים, כן ירבו...

וזה בערך הגיל של ההורים שלה (או קצת פחות.. נראה לי אזור 65)

ובאמת היחס הוא אחר. .

היא באה לעזור להם לפעמים אבל הם גם עוזרים לה במה שהם יכולים..

אין ספק שזה יחס שונה אבל מי אמר שזה רע?

וסבתא שלי נולדה בת יחידה להורים שלה בגילאים האלה בערך (אמא שלה הייתה ארבעים ומשהו, אבא שלה היה קרוב לחמישים) 

הם לא חשבו שיזכו לראות אותה מתחתנת והם זכו לראות נינים!! ב"ה

ברגע שילד מתבגר, הוא כבר לא תלוי בהורים. אירוח ועזרה זה בונוס נחמד אבל ממש לא קריטי, כל יומיים נפתח פה שרשור של מישהי שלא נעזרת ההורים שלה ואצל רובן זה לא קשור לגיל.

בשביל להתייחס יפה ולתת צומי לא צריך להיות צעירים, אם כבר להיפך... אולי רצוי להיות אחרי גיל הפנסיה, אבל גם זה לא כלל גורף.

כן מכגיע שלב שמתבגרים והופכים לכול על הילדים. זו דרכו של עולם, בתור מי שנמצאת בשלב הזה עם ההורים שלי אני מודה לה' על כך שהם הביאו שבעה ילדים כך שהנטל מתחלק בין כולנו.

את צודקת!!!!

כבר בגיל 15 התחיל מאין ''לסעוד'' את ההורים

לא מגיעה חלילה בתלונות

אבל כן, זו ילדות אחרת לגמרי מכל חברות שלי בכיתה 

בשביל מי שהתחתן מאוחר.. כאילו גם היה לו את הקושי של רווקות מאוחרת ועכשיו הוא גם "נדפק" בילודה?

קיצר, ביאסתן 🤦

(@כבתחילהאני מגיבה להודעה שלך  כי מכאן זה התחיל אבל לא אישי חלילה... 

לק"י

גם אני כתבתי, ואולי באמת זה היה מיותר.

למרות שהשתדלתי לנסח בעדינות.

אני חושבת שהדיון פה מציף קשיים שקיימים אצל מי שהילדים שלו נולדים לו בגיל מבוגר.

והקשיים אכן קיימים (וכמובן משתנים בין משפחות, בהתאם לנתונים האישיים, המצב הבריאותי, וכו'). אבל כמובן שזה לא אומר שלא נכון ללדת בגיל מאוחר.

בסופו של דבר, כל אחת תעשה את הבחירה שלה. ויש פה גם הרבה נשים שכתבו בזכות הלידות בגיל מאוחר.

ואם את מרגישה שהדיון הזה לא עושה לך טוב - את באמת לא צריכה לקרוא אותו.

(כמובן שאם את מרגישה שנכתב משהו פוגעני שלא ראוי להיכתב - את מוזמנת לדווח לנו. אבל אם זה סתם לא עושה לך טוב באופן אישי - את באמת יכולה לדלג הלאה לשרשורים אחרים...) 

יכול לפצוע הרבה נשים שהילודה שלהן מתחילה בגיל מאוחר (ספציפית בפורום הזה מבעיות פוריות, ולא רווקות מאוחרת)

אז האמת שאני הייתי מוסיפה טריגר, או נועלת...

לכל אחת יש את הבחירה מה לקרוא ומה לא.

אבל יש פה מקום לדון גם בנושאים רגישים.

הפותחת שאלה על לידה בגיל מבוגר וביקשה לשמוע מניסיון. נשים ענו מהניסיון שלהן. מטבע הדברים עלו גם החסרונות של לידה בגיל מבוגר. זה חלק לגיטימי בדיון.

מי שהנושא רגיש עבורה לא חייבת לקרוא.

ושוב - אם יש משהו ספציפי שנראה למישהי מוגזם או פוגעני - מוזמנות לדווח.

(לגבי הוספת טריגר - נראה לי שהנושא של הודעת הפתיחה מהווה טריגר מספיק)

לא יכלו להביא אותנו קודם מכמה סיבות

ואני ממש שמחה שאני קיימת

והם הורים נהדרים

יתרונות וחסרונות יש בכל מצב

בסוף אני מאמינה שהקב''ה מתכנן לכל ילד ולכל משפחה תוכנית מיוחדת שמתאימה להם.

ולכן אין מה לומר באופן גורף מה הכי טוב...

אני ילדה שישית... ההורים שלי לא היו צעירים כשנולדתי

התחתנתי מעל גיל 30

את יכולה לעשות את החישוב

הכי לא נדפקתי בעולם

להפך! החיים שלי הם ברכה

יש לי הורים אהובים שכן, סימני הזקנה כבר פה ולא תמיד יש להם את הכוחות לעזור- אבל למי אכפת??? הם פה! והם אוהבים ואהובים

שבוע שעבר נולד להורים שלי נין

ולי בן (נכד)

ונכון שהיום בברית אבא שלי לא הרגיש הכי טוב בעולם- והם עזבו מוקדם

אבל הם היו

וקיבלתי אהבה מאבא ואמא

והילדים שלי זכו לעוד בוקר קסום עם סבא וסבתא שהם מהממים

וכל רגע כזה הוא מתנה

וכן, לפעמים יש שיקולים של 'בא ננצל את היכולת להיות ביחד- כל עוד אפשר'

והילדים שלי זוכים לסבא וסבתא שונים מהאחיינים שלי

אבל אנחנו ביחד!

הכל ענין של הסתכלות

עם ראיה כזו חיובית הכל נראה טוב! אשרייך

אם האורחים מחלקים ביניהם סלטים, עיקרית, עוגה, מכניסים את המצעים מיד בתור האירוח למכונה והמנקה מגיעה ביום א' יש הרבה כוח לתת תשומת לב לנכדים ולילדים.

בכלל המנהג הזה שילדים בגילאי ה 30 נוסעים להתפנק אצל ההורים שלהם בני ה60 זה מנהג קלוקל בעיניי.

להתפנק זה בבית מלון.

אצל ההורים זה להיות בחיק המשפחה, לחלוק חוויות, להתרפק על זכרונות, לכבד את ההורים וזהו.

ולא לסקול אותי באבנים בבקשה. תודה.

אני כותבת מראש.

זו דעתי.

וזו דעה מטומטמת.

סבבה. מקבלת.

אמנם ב"ה ההורים שלנו משני הצדדים צעירים ושמחים לעזור ולפנק אבל מסתכלת כמה שנים קדימה ויודעת שזה יראה אחרת..

ובכלל אחרי כל השנים שהשקיעו בי בוודאי שיבוא הזמן שבו אחזיר להם 

שלה ילדה אותה בגיל 43 והיא נהנתה מפינוקים, מפניות של ההורים לגידול שלה, מיציבות נפשית של ההורים, מאחיינים שסיפקו לה חברה והיא היתה הדודה הכי שווה

כשהיא ילדה היתה לה בחירה גדולה מי יבוא איתה לחדר לידה- אחיות/גיסות.

בקיצור, יש יתרונות

לדעתי יש גם פניות כלכלית גדולה יותר.

אומנם המוסדות של הגדולים כבר יקרים יותר, אבל גם ההורים מבוססים יותר כלכלית, אולי אפילו סיימו את המשכנתא ואפשר לתת מ  שפעם לא התאפשר לתת. 

אצל המשפחות שבהם ההורים נותנים כסף לחתונה דירה וכו'

במשפחות כאלה זה לגמרי מגיע על חשבון הילדים שבבית 

ברור שבמקרה כזה הילדים שבבית 'יסבלו' (וזה ככ מעוות כי צריך לזון ולפרנס את הילדים שבבית, לא את אלה שהתחתנו)

ניסחת את זה מעולה!!!!!

ממש ממש ממש מקווה שיהיה שינוי ביום מן הימים

כרגע בחלק מהקהילות שנטהגות כך (מקווה ששתינו מבינות לאיזה קהילות הכוונה) - יש שינוי סופר איטי

אבל הוא מתרחש

יותר מזה, טוב - נעצור כדי שלא יזהו אותי חחח

את יכולה לראות בגרף פה, שמראה את כמות התינוקות שנולדים עם תסמונת דאון מתוך 1000 לידות, ביחס לגיל האישה.

בגיל 40 מדובר בערך ב-10 תינוקות מתוך 1000 (1%)

בגיל 43 הסיכון עולה בערך פי 2 (20 מתוך 1000, 2%)

(כתבתי לפי מה שנראה מהגרף, לא דייקתי לגמרי במספרים, ולא יודעת עד כמה המידע עדכני. אבל זה כן ממחיש את העליה של הסיכון ככל שהגיל עולה)

וזה היה הגרף הכי ברור.

זה המקור שלו - בדיקות סקר לגילוי תסמונת דאון בעובר | ד"ר ארנון אגמון - מומחה במיילדות וגניקולוגיה

כתוב שם שהגרף משנת 2002

אבל נראה לי שאלו נתונים שלא משתנים כל כך במהלך השנים. אם כי לא התעמקתי בזה אז אני לא כותבת מידיעה.

לא חשבתי שזה משהו משתנה, כי מדובר פה בנתון גופני של הביציות שלנו.

אם תראי מידע עדכני שונה, אני אשמח לשמוע...

בטבלה שהבאתי באמת כתוב על התינוקות שנולדים עם תסמונת דאון.

אבל למעשה מה שיותר מעניין ורלוונטי זה אחוז העוברים עם תסמונת דאון, בלי תלות בהחלטת ההורים אם להמשיך את ההריון או לא.

וזה מן הסתם נתון שלא משתנה עם השנים.

שמכון פוע"ה לפעמים מתיר להורים לבצע הפלה במקרה של תסמונת דאון. השיקול הוא שהרבה הורים שרוצים להביא ילדים בגיל מבוגר ימנעו אם ידעו שאין אפשרות להפיל במקרה של תסמונת דאון והסטטיסטיקה בגילאים האלה מבהילה.

אז בהחלט יש גב הלכתי למי שרוצה להביא לעולם ילדים אבל לא בכוחות לגדל ילד מיוחד בגיל מבוגר. 

מקווה שזה לא נכון

זו לא התלבטות בין מניעה להפלה.

היא תיארה מצב של הורים שרוצים ילד.

הם רק חוששים מילד פגוע.

זה בחירה בין אפשרות להביא נשמה לעולם, גם אם יתכן ובמקרים מסוימים של בדיקות לא טובות, יהיה זוג שיפיל.

אם התינוק עם תסמונת, הוא לא בהכרח מאד פגוע.

בעיניי להעדיף אופציה של הפלת עובר רק בגלל שהוא תסמונת ע״פ מניעה, זה בלתי נתפס. 

למרות שהפסיקה במקרה הזה היא מאוד קשה וכואבת.

תביני,

יש המון ילדים שלא היו באים לעולם בלי הפסיקה הזו.

מי שהיה פוסק אחרת היה מכרית את כל אותן הנשמות שבזכות הפסיקה הזו הגיעו לפה. נשמות שההורים לא היו מביאים אם היו יודעים שיש הסתברות ככ גדולה לכך שיהיו לא בריאים.

את חושבת שזה נורא להפסיק הריון של עובר לא בריא.

מי שפוסק חושב שנורא למנוע רוב של הריונות בריאים.

אולי יש נשים שהמניעה קשה בשבילם נפשית, לא חושבת שהן מעדיפות לשאת בתוצאות של הפלה אפשרית.

תמוה בעיניי שיש מי שחושב שחשוב להביא נשמות לעולם ובדרך להפיל נשמה שפגומה בעיניו, בשם האידיאולוגיה והדת.

והעניין הוא לא רק שהמניעה קשה נפשית, אלא שאולי לא יהיה לזוג ילדים בכלל.

אם היו שואלים אותי הייתי מפחדת לפסוק הלכה כזאת.

אבל אם ניתן לפסוק הלכה כזאת על פי דרך תורה, אני שמחה בשביל כל זוג שזה יעזור להם.

אפשר להרות תינוק פגוע. נכון שהסיכון עולה עם הגיל אבל הוא קיים גם בגילאים צעירים.

האפשרות להפסיק היריון לא ייחודית רק לגילאים המבוגרים.

לא הבנתי איך האידאולוגיה והדת קשורים. דתיים מפסיקים הריונות יותר מלא דתיים?!

אני לא יודעת ממה סובל הבן שלך, והאמת שאני לא חושבת שזה רלוונטי. תסמונת דאון היא תסמונת מוכרת יחסית עם יחסי ציבור, אבל יש עוד שלל טריזומיות ומומים שאפשר לסבול מהם וכל מקרה לגופו.

'רק בגלל שהוא תסמונת' זה פונקציה גם לאיזו משפחה הוא עתיד להיוולד

עם איזה כוחות ויכולות התמודדות

ומה יקרה למשפחה הזו בדרך...

עכשיו נחזיר את הגיל

יש פה שרשור שלם על הקושי של יחד להיוולד להורים מבוגרים

תוסיפי חזה עכשיו את ה'רק תסמונת' והקושי הוא פי שמונה

מכירה מקרוב הורים לילדים מיוחדים, על כל הסקילה, חלקם גם הורים לילדים ת. דאום

החשש העיקרי שלהם זה- מה יהיה כשנתבגר, מי יהיה לצד הילד הפגוע, לא תמיד האחים לוקחים אחריות

ולפעמים ילדי תסמונת שמגיעים לגיל 30 - חיים חיים בודדים מאוד

יש לי ילד מוגבל.

לא חולקת על הקושי, זה מאד מאד קשה והעתיד אכן אינו ידוע.

אני לא נגד הפלות בצורה גורפת, ועדין הפלה היא פעולה לא פשוטה, בעיניי היא צריכה להעשות לצורך הגנה על התינוק שלא יחיה חיים מלאי סבל ולא כהגנה על ההורים.

הפלה היא לא פתרון לפחדים מוצדקים ככל שיהיו. כששמים אותה בהשוואה למניעה בגיל מבוגר (מטעמי אידיאולוגיה או דת), אותי זה מאד מטריד.

שמחפש פסק הלכתי ולא מקבל החלטה כזו באופן עצמאי, חושב שהפלה היא פעולה פשוטה

אלא להפך..  בגלל המורכבות ובגלל הקושי- הוא מחפש בנוסף לצורך שלו גם ביסוס הלכתי

ואולי כחלק ממגוון השיקולים של הגנה על תינוק שלא יחווה חיי סבל,

בטח כשמדובר על תינוק עם צרכים מיוחדים יש לקחת בחשבון את המצב הנפשי של ההורים להתמודדות שכזו ואת היכולת שלהם להעניק לו את אותם צרכים מיוחדים

---

אני מבינה שאת מדברת בכובע של אמא ל...

וזה באור לי למה אתה רואה כך את הדברים

אני פשוט מכירה את הצד השני

אני מכירה אמא שנאלצה לקבל את ההחלטה הקשה שלא להמשיך את ההריון- למרות כל הקושי

בגלל מצב מאוד מורכב במשפחה

היה ברור לכולם שלהמשיך את ההריון יהיה מעשה בלתי אחראי כלפי בעלה והילדים

ורבנים על כל גווני הקשת ואנשי מקצוע שונים פסקו באופן גורף שלא רק שמותר' לה לעשות הפלה אלא שזה מה שנכון

לא היה בזה שום דבר פשוט

אלא הרבה כאב לב שהיא סוחבת עד היום

ועדיין גם בדיעבד- זה היה הדבר הנכון לעשות

מבינה רצון להפלה של תינוק פגוע.

מכירה את הסטטיסטיקה של נטישת ילדים פגועים/ מסירה לאימוץ/ אומנה.

מכירה משפחות שנפגעו מגידול ילד כזה וגם משפחות שהילד תרם להם.

אפשר להגיד שאני מכירה את כל הצדדים.

תינוק שפגוע באופן קל ויכול לחיות חיים מלאי אושר אישי שלו ואולי גם של הוריו. אין הרבה מודעות לענין הזה וגם יש הרבה בורות וחוסר ידע בכל הנוגע לילדם פגועים.

לכן התחלתי את הדיון הזה, כי זה היה מקפיץ הסיבה ל׳אשר הפלות׳ כדי למנוע מניעה בגיל מבוגר, כדי ׳להביא נשמות לעולם׳

ברגע האמת, זוגות שיגלו שהעובר פגוע 'באופן קל'- לא כל כך מהר ילכו על הפלה

רק במקרים קיצוניים

וגם שאר הסיבות שכתבתי

וגם בגיל 40 חלקן מתחילות לחתן ילדים וזה קשה מאד לעשות זאת בהריון או עם תינוק קטן.

חלק גדול מאוד יולדות.

מאוד גדול.

לא כולן, אבל בהחלט לא מיעוטן.

אני מכירה הרבה חרדיות, גם ליטאיות, גם חסידיות (לא ספרדיות האמת) שיולדות יחד עם הבנות והכלות שלהן.

הכרתי מישהי שאמא שלה ילדה בהפרשת של שבוע ממנה.

הייתי בחתונה שאם הכלה הייתה בהריון מתקדם מאוד בחתונה, והיא המשיכה ללדת גם אחריה.

בתור אחת שלא מכירה הרבה חרדיות, כמעט 90 אחוז ממי שאני מכירה, זה רלוונטי לגביה, אז מכיוון שהמדגם הזה לא מייצג אז הייתי בכיף מורידה את הנתון נניח לחצי או אפילו לשליש.

חצי זה לא מיעוטן ושליש זה זה מיעוט לא מבוטל בכלל.

שוב, מהתרשמותי בלבד. ואת מכירה יותר חרדיות ממני ואולי את חרדית בעצמך, כך שיש מצב שסטיית התקן היא בול במקום העבודה שלי 😆

אבל הייתי

ואני מכירה הרבה חרדיות.

ענית לעצמך, את לא מכירה מספיק.

אגב אצל חסידות מתחתנים מוקדם אז אפשר ללדת בגיל 19 וללדת ביחד עם הבת בגיל 38

המשפחה שלי ליטאית מיינסטרים, כל האחיות, גיסות, דודות, אף אחת לא ילדה מעל 40, ולכולן יש 6 ילדים ומעלה

ב2 חתונות של הילדים שלה.

בחתונה שלנו (השלישית) היא הייתה עם תינוק בן כמה חודשים ואמרה שממש כיף

ללוות לחופה בלי הכובד והבטן... ולרקוד בחתונה בקלות...

אבל ממה שאני רואה לרוב הסיבות האלה לא משפיעות על הרצון...

ויש דווקא משהו מגניב בללדת ביחד עם הבת שלך (הבכורה שלי אמרה שהיא רוצה שזה יקרה אצלנו... אני דווקא מעדיפה שזה לא יקרה, כדי שאוכל להיות פנויה בשבילה...)

אפשר להביא דולה.

אפשר להיעזר באחות.

אח"כ אפשר לנסוע למלונית.

בבני ברק יש מלוניות זולות מאוד ויש גם החזרים מהקופות.

העיקר שהאם בין החיים ובריאה.

יש גם יולדות יתומות.

זה באמת באסה. 

לק"י

ברור שיש "צרות" גדולות יותר מאמא שיולדת יחד איתך ולא יכולה לעזור. וברור שלא כל האמהות עוזרות אחרי לידה.

אבל מה שכתבת נשמע לי קיצוני למדי. היא סך הכל כתבה למה זה לא כזה כיף כמו שזה נשמע לבחורה צעירה.

(אני גם יתומה מאמא. כך שאני יודעת מה זה😉

למרות שב"ה יש לי עזרה מדודות שלי בחלק מהדברים).

שכל היולדות באות עם אמא ללדת וכולן מתארחות אצלה תקופה ארוכה.

(שכל היולדות מעוניינות בזה, ושכך האמהות פנויות ומסוגלות ותת את זה).

לא כזה מגניב בשטח

זה לא משנה הפרטים 

אם האמא באה לחדר לידה, או מארחת, או שולחת ארוחה, או מקשיבה לדמעות של היולדת

או משהו אחר.

לי כיולדת היה צורך גדול מאד באמא שלי, צורך נפשי

ולא, לא הזמנתי אותה לחדר לידה, והצורך שלי אח"כ היה הרבה יותר נפשי מטכני

מה שאני מניחה שלאמא שהיא יולדת בעצמה אין פניות נפשית לבת היולדת שלה.

נערה צעירה לא מבינה את זה, וזה בסדר.

זה נכון שיש יולדות יתומות

זה לא אומר שמצבים אחרים בהם האמא לא פנויה הם לא מבאסים

אבל עדיין יש הרבה שהנוכחות של אמא עוזרת להן מאד, אפילו רגשית ולא רק טכנית.

(ב''ה אמא שלי הגיעה לכל הלידות שלי ותמכה בי, לא דיברתי על עצמי. אבל באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה).

לא אמרתי שבגלל זה אסור להיכנס להריון בגיל מאוחר. זה שיקול של האמא מה לעשות.

רק אמרתי שזה לא כל כך מגניב, ויש לזה הרבה חסרונות מהצד של הילדה (שכבר בעצמה יולדת).

אגב, אני מכירה מישהי חרדית בסיטואציה הזאת.

ספציפית שם ההריון היה בטעות והאמא לקחה את זה מאד קשה, כי לא רצתה הריון בגיל מאוחר.

אולי זה לא מעיד על הכלל, סתם מקרה שנזכרתי בו.

כל מי שאני מכירה שהתלבטה על זה בעבר וחוותה את זה כאירוע לא קל שמחה על הילד הנוסף הזה היום. חלקן הלכו לטיפול ועיבדו את הדברים, אבל כולן שלמות עם ההחלטה שלהן

בשלהי שנות ה30 ואפילו יותר-רק אז מתחילים ילודה. יש גם "סוגי משפחות" כמו זוגות חד מיינים וגם אמהות יחידניות ועוד..

אצל דתיים שכן מתכננים ילודה מתחילים ללדת מוקדם יחסית ואז גם מסיימים מוקדם בדרכ

יש כאלה שלא מתכננים ילודה ולכן גם לא עוצרים עד שהגוף מעצמו עוצר..

ההריונות היו קשים מאוד. ילדים בריאים ב"ה

ההריונות לא היו מתוכננים, היא כנראה לא רצתה למנוע בצורה קונבנציונלית, אבל אני לא באמת יודעת ולא נכנסתי איתה לזה

הגידול אולי יותר קל כי יש עזרה מהאחים, היינו גדולים בפער של כמעט 20 שנה מהם.

אמא שלי היום בת 61, שתהיה בריאה. אבל זה ממש לא אותה הורות.

אני חושבת שלמרות שלא הייתי מוותרת עליהם בחיים זה לא קל בכלל.

רוב ככל האנשים בגיל של ההורים שלי כבר הרבה אחרי השלב הזה בחיים אז אמא שלי הרבה פעמים מרגישה לא קשורה כשכולם סביבה מדברים על כמה הנכדים מקסימים והם רק רוצים שיבואו, אבל לה אין כח לזה בכלל כי היא עוד דואגת ומגדלת מתבגרים כולל הכל: בגרויות, טקסים בבית הספר, ימי הורים, טיולים שנתיים, גיוס, ועוד.

גם אנחנו הגדולים נדחקנו הצידה והרבה פחוות חווים אותה כמו שהסביבה שלנו חווה הורים עם פניות.

ושלא יובן לא נכון, אני ממש מחזיקה ממנה שהיא עשתה ועושה עד עכשיו למען כולנו. והיא עושה הרבה. גם אבא שלי. אבל זה לא אותו דבר.

** ברור שמי שהתחילה ללדת מאוחר זה שונה. אמא שלי ילדה את הילד הראשון בגיל 25

יש לי ב״ה עשרה ילדים וחושבת לעצמי למה להפסיק?

5-7

אני לא אומרת לך למה להפסיק, אין לי תשובות לתת לך, אבל יש לזה השלכות מן הסתם כמו שכתבתי

את עוד רוצה כנראה, אמא שלי לא רצתה מעצמה אבל וזה קרה (כמו שכתבתי,לא נכנסתי בסוד הדברים). וגם אם זה היה מרצון, בגלל הפער הגדול בין הילדים כולנו חווינו את זה כקושי. גם היא. פשוט עשינו מהלימון לימונדה כי זה היה מצב נתון ואנחנו משפחה מאוד חריגה בנוף סביבנו, אולי לעומתך

אמא שלי מתקשה היום, כי היא מאוד מנסה להספיק להיות עבור כולם, גם עם הגדולים וגם עם הקטנים, אבל ברור שזה לא אותו דבר כמו אמא שיש לה ילדים שפשוט בגרו וגם היא מתבגרת. זה בא לידי ביטוי במלא דברים. זה פשוט הרבה פחות חופש בגיל שכבר אמור להיות בו. גם לחוות אמא בהריון ואחרי לידה כמתבגר/ חייל, זה קצת קשוח.

אבא שלי נגיד כן חושש לזה שהם הורים מבוגרים ואמר לי פעם שהוא ממש מקווה להגיע לחתונה של בן הזקונים. והאמת, התכווצתי קצת בשבילו שאלו המחשבות שלו. אבל אצלנו גם לא נוהגים להתחתן מוקדם בכלל..

אז אמרתי איך זה היה אצלנו. אבל שוב, ההפרשים הם גדולים אצלנו ממש כי היא התחילה ילודה בגיל צעיר וזה שונה מאישה שיולדת עשרה ילדים בהפרשים סבירים אולי. לא יודעת

עוד ילד (אחד לפחות) אבל אני רוצה לחכות שהמצב הבטחוני יירגע קצת. מלחיץ אותי לחוות הריון בתקופה כזו ובטח שללדת.. אני קוראת אתכן וחושבת לעצמי שכדאי להדרז בגלל שלל הסיבות שכתבתן..מצד שני רוצה לחכות ליציבות ביטחונית

אשמח לשמוע אתכן על ההתלבטות שלי

בתקופת הקורונה מאוד פחדתי להיכנס להריון ושאלנו רב,

רב אמר שזה לא סיבה למנוע הריון.

את לא צריכה שום סיבה מיוחדת כדי למנוע הריון

את צריכה ללכת לפי הרצון והכוחות שלכם

לעולם.

כל עוד המצב הטכני הספציפי שלכם יחסית בסדר (כלומר - לא מפונים, לא בעל מגויס לאורך זמן בעומק הלחימה) - לא רואה סיבה למה לא לנסות להיכנס להיריון עכשיו.

ומלא חרדות זה שילוב קטלני

וגם טכנית. למשל: להשאיר ילדים וללכת ללדת וחוח לא אוכל להגן עליהם

אולי בלי קשר כדאי לטפל בזה, לנסות להעניק לעצמך שלווה למרות הכול.

אם לא - אז אולי באמת יהיה לך קשה להיות בהיריון עכשיו.

לגבי הזמן שהולכים ללדת - בכל מקרה כדאי למצוא מישהו שסומכים עליו שישמור על הילדים...

ואי אפשר לדעת מה יהיה עוד 10 חודשים

אם את מפונה אז אולי זאת הרגשה אחרת של חוסר וודאות..  

הרבה כוחות

גם לי השרשור העלה הרבה מחשבות. אני כמעט בגיל שלך, וב"ה בתחילת הריון (מטיפולים) כשהפער גדול בין הילד הקודם לנוכחי. היו לנו הרבה מחשבות אם לחזור לטיפולים בתקופה הזו, ב"ה אני ממש שמחה שהחלטנו ללכת על זה.

מסכימה עם מתואמת שזמן כזה הוא כן זמן להוסיף חיים. מחזקת אותך במה שתחליטי.

זה להסתכל אחורה, ולחשב רגע מי מהאחים שלי נוצר כשאוטובוסים התפוצצו באוויר, מי בזמן שפצצות כימיות היו איום ממשי וכולם פה עטו מסכות אב"כ..

אנחנו מוקפים באיומים מהרגע שנוצרנו. אם האמהות שלנו במצריים היו מחכות לעתיד יותר וורוד כשזרקו להן את התינוקות ליאור ומונעות ילודה- אני לא הייתי קיימת.

לנשות ישראל יש אמונה של סלע. אמונה שמוכיחה את עצמה אל מול כל האיומים שעברו על העם שלנו. אנחנו חייבים את עצמנו לאותן נשים שבתקופות שחורות משחור המשיכו להאמין בחיים.

בימים האלה, כשאני מנערת את עצמי ממחשבות איומות ופחדים על הילדים-

אני מזכירה לעצמי 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם'

אני בוחרת ללטף את הכרס שלי ולהתפלל שהילד הזה יגדל לגאולה שלמה!

ואם לא הוא, ח"ו, אז הילד שלו, או הנכד..

כמו שסבתא שלי האמינה וכמו שאמא שלה. 

לא חשבתי האמת שצריכה להיות בלחץ בגלל המצב הבטחוני

מתלבטת אם להתחיל לחשוש עכשיו 

החרדות שיש מספיקות! אל תוסיפי עוד

יש לי חברה שילדה עכשיו בגיל 43. מכירה כאל השילדו בגיל 44, 45, 46.

האם כולן עושות את זה? לא.

האם זה מספיק נפוץ ומוכר? כן.

האם יש סיכון דווקא בגיל 43 יותר מבגיל 41? קראתי איפשהו שלא. אותו דבר.

האם הסיכון הזה הוא באחוזים גבוהים? לא...רובם המוחלט של התינוקות נולדים בריאים.

האם יש פחות כוח? כן...

האם זה שווה את זה? כנראה שכן. תשאלי אותי עוד חודשיים שלושה, כשאתאושש ואחזור לעצמי. עכשיו אני לא כ"כ כשירה לענות על שאלה קשה כזאת כשמאחורי לידה, ברית, פסח וכו'. 

ילדה בגיל 45 ההריון לא היה קל והלידה בניתוח חירום אבל הילד היה בהחלט שווה את זה

חמותי ילדה בגיל 41 לידה רגילה והכל טוב... חיתנה תוך כדי ההריון ילד...

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!