ואני מכירה עוד כמה מהחברות שלה שילדו בגיל הזה או בגיל 44.

לא יודעת יותר מזה כי הייתי בעצמי ילדה...

אני הקטנה, אמא שלי ילדה אותי בגיל 42.

גם שתיים מהאחיות שלי ילדו את האחרון (בינתיים...?) בגיל 42.

מבחינתי עד אז פחות או יותר זה סבבה ללדת

בעולם הדתי מתחילים ללדת בגילאים צעירים והרוב יולדות עד גיל 40 גג

אבל מניחה שזה ישתנה ונקבל את ה"נורמה" מהציבור החילוני

כלומר - רוצים הרבה ילדים, אז יולדים כל עוד אפשר.

אמא שלי ילדה בגיל 42 ו-45, למשל (התחתנה באמצע שנות העשרים).

ומכירה מסביבי עוד נשים בגילאים האלה שיולדות עדיין, למרות שב"ה יש להם כבר חבורה גדולה בבית.

(אני עוד לא שם מבחינת הגיל...)

במגזר החרדי, בגיל 43 גם לנשים שיולדות הרבה יש סיבות למה לא ללדת:

חוסר פריון

עייפות פיזית/ נפשית

פחד מתינוק פגוע

מכירה נשים שילדו בגיל כזה, אבל רובן כבר לא יולדות.

מה ההבדל בין 41 ל 43 לעניין תינוק פגוע.

חרדיות יולדות גם מעל גיל 40 ואני עצמי (דתיה תורנית) ילדתי ובע"ה עוד אלד מעל 40.

אגב, איך הגוף מצליח לסחוב הריון בגילאים כאלה כשלא מדובר בהריון ראשון או שני גג?

אני לגמרי מרגישה שזה לא אותו דבר לעומת הגילאים הצעירים.

גם ההתאוששות יותר קשה. .אני בעיקר מנחמת את עצמי שזה קושי זמני וילד זה לכל החיים.

ותודה על התשובה 

לי זה נשמע שנה שלמה(הריון+התאוששות מלידה) של סבל מאד מאד קשה,

אמנם לכל החיים, אבל בואי.. מגיע שלב שכבר מתבגרים ורק נהיים לעול על הילדים(הקטנים בדכ), אז מה זה שווה את זה?

נגיד אשה יולדת בגיל 45

כשהיא בת 65 הילד בן 20 מתחיל את חייו הבוגרים. 

נניח הוא מתחתן בן 25, האשה כבר בת 70. 

כמה כח כבר יש בגיל 70 לארח את הזוצ? להתייחס יפה לכלה? צומי לנכדים שמגיעים בשנים שאחרי..? 

גיל 70 זה כבר גיל של פנסיה לא סתם..

יש הרבה אנשים שכבר כואב להם הגוף והם רק חצי מתפקדים.

קשה עבודות הבית, קשה קניות, קשה הכל..

ברור שיש יותר חלשים, אבל סך הכל היום הרבה בגיל הזה הם עוד צעירים יחסית.

החיים הבוגרים שלו, זה מבאס לדעתי

יש לי כמה דודים שמסיבות של פוריות לא הצליחו להביא ילדים בגילאים הצעירים ל"ע, אלא רק בגילאי ה40, וכמה מהם לא זכו להנות מנכדים בכלל כמעט.

לעולם כלל?

והאם אנשים שלא זכו לללדת עד גיל 40 (אני לא המקרה, אם כי בשנים הראשונות נעזרתי בטיפולים) צריכים לוותר לגמרי על הורות?

זה שמישהו לא יזכה בנכדים לא אומר שהוא צריך להפסיד גם ילדים, ובסופו של יום גם כשהוא יפטר מן העולם, המצוות של צאצאיו יעמדו לו עד עולם. 

ולגבי הילדים שלי, ובכלל תוחלת החיים, הרופאה מתקדמת, קיימות הרבה תרופות שמצילות חיים ומאריכות חיים, ניתוחים מתקדמים כך שאני מקווה ומתפללת שאזכה לראות אותם ואת צאצאיהם וגם יש להם אחים שאני מקווה שיסייעו אחד לשני. 

אנחנו מביאים ילדים בשביל הכיף? זהו?

ה' נטע בנו את הרצון הפנימי אבל אנחנו עושות זאת למרות ויחד עם האתגרים. יש אתגרים בגידול, בהנקה בכלכלה בחינוך בתזונה בחברים בבתי הספר עם המורים........

המון! בהכל יש אתגר ואנחנו עושים את זה מתוך שליחות מתוך מחשבה שאנחנו שליחים בעולם הזה! המצווה הראשונה בתורה זה פרו ורבו ומילאו את הארץ!

איזה דור של גאולה שאנחנו זוכים להרבות את הארץ בעוד ועוד יהודים!

כמובן שאני לא יורדת עכשיו לפסים ההלכתיים המספריים... אלא כעיקרון. כמה מיוחד וגאולי ושורשי זה לזכות ללדת עוד יהודי/ה בכלל ובארץ בפרט וקל וחומר במדינת ישראל העצמאית....

כמה ניסים!

אז כל אחד עם עצמו עושה את השיקולים האישיים שלו מבחינה מעשית... אבל העיקרון נשאר אותו עיקרון...

"בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך..." (קהלת)

כל עוד יש כוח (נפשי, פיזי וכו) אז ממשיכים להתאמץ ולהביא עוד גאולה לעולם... 

לא אמרתי בשביל הכיף או לא, שיתפתי כי הייתי כבר בכמה לוויות לצערי. הגדולים שבילדים היו בני 31. הצעיר ביניהם בן 15

אעפ שנראה שהרפואה מתקדמת וכו', לא תמיד זה עוזר.

וזה קשה להיות יתום בגיל צעיר. וזה קשה להיות הורה מבוגר לילד צעיר. אז כתבתי. שכל אחת תיקח את זה לאן שהיא רוצה כמובן 

אבל להיות יתום בגיל צעיר יכול לקרות גם למי שנולד להורים צעירים ל"ע.

בימינו, אדם שנפטר בגיל 60 זה מקרה טראגי, זה לא סיפור שכיח.

מי שהילד שלו נולד לו בגיל 45, אין סיבה מיוחדת לחשוש שהילד יהיה יתום בגיל 15.

מן הסתם הוא כן יצטרך יותר לעזור להורים בגיל צעיר יחסית, ונכון שיש גם השפעות לכך שההורים מבוגרים, אבל בעיני המקרה שהזכרת הוא מקרה טראגי ולא שכיח, ולכן פחות רלוונטי לשאלה.

הצעיר

אבל גם בגיל 25 זה צעיר וגם בגיל 30 זה צעיר בעיניי.

אני הבאתי את הזווית שלי לעניין בכל אופן.

אבל יש הבדל גדול מאוד בין גיל 25  או 30 לגיל 15.

אם רצית להעלות למודעות את האפשרות של פטירה של ההורים כשהילדים עוד צעירים, אז לדעתי היה עדיף לכתוב עם גילאים יותר ריאליים, ולא לתת דוגמא ממקרה קצה.

וזה נכון, מי שנולד להורים שלו כשהם כבר מבוגרים, יחווה את הפטירה שלהם בגיל יותר צעיר.

כמו שכבר כתבתי, סבא שלי נפטר כשאבא שלי היה בן קצת יותר מ-30. הוא הספיק לראות רק נכדה אחת, ונפטר כחודש לפני שאני נולדתי.

וזה באמת עצוב, ושונה ממה שאנחנו מכירים.

ועדיין אני שמחה מאוד שאבא שלי נולד לו (אצלו זה היה בגיל 54, הרבה יותר מבוגר מהגילאים המדוברים פה).

לבין להיות נכד לסבא בן 70.

וגם אז, לא הייתי אומרת לזוג שהתחתן מאוחר לא להביא ילדים לעולם. למרות שזה באמת נראה לי לא קל (ואני מכירה משפחה כזאת).

אנשים היו שמחים שהכל ילך חלק ויתחתנו צעירים ויוכלו ללדת צעירים

ולהיות סבא וסבתא צעירים

אף אחד לא מחכה לגיל הזה מתוך אידיאל

אנשים מתמודדים עם לא מעט קשיים בחיים

סיפור של אדם שנפטר כשיש לו ילדים קטנים זו טרגדיה..

תהי בטוחה שזו סוגיה כואבת גם ככה ואף אחד לא צריך תזכורת למצבו הכואב ועל כמה שזה מבאס..

(אף שברור לי שאת חוזרת וכותבת על כמה שזה מבאס מתוך רגישות ואכפתיות כלפי הילדים, אבל זה לא משהו שמי שנמצא במצב לא מודע אליו אלא שהשתוקקות לדבר חזקה מכל דבר אחר)

(אמא שלו הייתה בת 39)

אני כל כך שמחה שהם לא חשבו שזה מאוחר מכדי ללדת ילדים! (אחרי בעלי נולדו עוד שני ילדים)

ב"ה הם זכו בבריאות טובה יחסית לגילם, ולחמותי יש כוח ומרץ יותר ממני, לפעמים... מארחת אותנו ומכינה תמיד מלא אוכל, ומתרוצצת כדי לקנות מתנות לנכדים וכו'. ב"ה כבר יותר מ-16 שנים הם נהנים מהסבאות

ודווקא אני רואה בזה המון יתרונות.

אז נכון, איתנו הם טיילו הרבה טיולים רגליים, ואיתם פחות. אבל עדיין הם חוו הרבה טיולי רביצה ומעיינות שווים ככה שלא נראה לי יש להם איסה חסר ואם כן הם השלימו אותו עם חברים.

הם גדלו להורות יותר בשלה.

יותר מתונה, מכילה, סבלנית- משהו יותר סבאי וסבתאי כזה.  שלא מתרגש מכל מרד נעורים ויותר מכיל וזורם עם הילד.

יש להם קשר מאוד קרוב להורים, הם למדו לתת להורים ולעזור ולא רק לקבל.

יש להם אחריות ואכפתיות כלפי ההורים יותר מלילד צעיר, אבל זה לא בא כהיפוך תפקידים, להיפך יש היבטים שבהם הם יותר מפונקים. הם פשוט יותר ידאגו להישאר לפני חגים לעזור, להרים ולסחוב. מצד שני הם הכי יתכרבלו על אבא ואמא, יכינו להם את האוכל שהם הכי הכי אוהבים..

מצד ההורים זה פשוט מחייה שיש עוד אחים צעירים בבית. ההורים שלי בגיל מעל 60 עוד באסיפות הורים, והם עושים את זה עם כל הלב ובאהבה. זה משאיר אותם צעירים ב"ה.

כן אני רוצה לומר שהעיקר הוא הרוח הצעירה של ההורים. אם ההורים כבר זקנים באופי, נצאס להם מלגדל ילדים והם מותשים- זה משהו אחר לגמרי.

אבל עם יש רוח צעירה ורצון לגדל ילדים ושמחת חיים- זה ברהה עצומה לכולם. גם אם הכוחות הפיזיים לא בשיאם. 

לא שאף אחת *צריכה* ללדת בגיל כזה, אבל מי שכן יולדת בגיל כזה - ילדה פה עוד בן אדם שמוסיף לעולם, שיהיו לו עוד ילדים ונכדים וכו'.

אבא שלי נולד כשאבא שלו היה מעל גיל 50 (והוא הבן היחיד שלו).

אז נכון, כשאבא שלו לקח אותו מהגן, הגננת היתה בטוחה שהוא סבא שלו. וכשאבא שלי היה בן קרוב לגיל 30, אבא שלו כבר היה סיעודי והוא היה צריך לטפל בו. וסבא שלי זכה לראות רק נכדה אחת לפני שהוא נפטר (כחודש לפני שנולדתי).

אבל אבא שלי ממשיך ומוסיף פה בעולם, ויש לו כבר יותר מ-20 צאצאים, כן ירבו...

וזה בערך הגיל של ההורים שלה (או קצת פחות.. נראה לי אזור 65)

ובאמת היחס הוא אחר. .

היא באה לעזור להם לפעמים אבל הם גם עוזרים לה במה שהם יכולים..

אין ספק שזה יחס שונה אבל מי אמר שזה רע?

וסבתא שלי נולדה בת יחידה להורים שלה בגילאים האלה בערך (אמא שלה הייתה ארבעים ומשהו, אבא שלה היה קרוב לחמישים) 

הם לא חשבו שיזכו לראות אותה מתחתנת והם זכו לראות נינים!! ב"ה

ברגע שילד מתבגר, הוא כבר לא תלוי בהורים. אירוח ועזרה זה בונוס נחמד אבל ממש לא קריטי, כל יומיים נפתח פה שרשור של מישהי שלא נעזרת ההורים שלה ואצל רובן זה לא קשור לגיל.

בשביל להתייחס יפה ולתת צומי לא צריך להיות צעירים, אם כבר להיפך... אולי רצוי להיות אחרי גיל הפנסיה, אבל גם זה לא כלל גורף.

כן מכגיע שלב שמתבגרים והופכים לכול על הילדים. זו דרכו של עולם, בתור מי שנמצאת בשלב הזה עם ההורים שלי אני מודה לה' על כך שהם הביאו שבעה ילדים כך שהנטל מתחלק בין כולנו.

את צודקת!!!!

כבר בגיל 15 התחיל מאין ''לסעוד'' את ההורים

לא מגיעה חלילה בתלונות

אבל כן, זו ילדות אחרת לגמרי מכל חברות שלי בכיתה 

בשביל מי שהתחתן מאוחר.. כאילו גם היה לו את הקושי של רווקות מאוחרת ועכשיו הוא גם "נדפק" בילודה?

קיצר, ביאסתן 🤦

(@כבתחילהאני מגיבה להודעה שלך  כי מכאן זה התחיל אבל לא אישי חלילה... 

לק"י

גם אני כתבתי, ואולי באמת זה היה מיותר.

למרות שהשתדלתי לנסח בעדינות.

אני חושבת שהדיון פה מציף קשיים שקיימים אצל מי שהילדים שלו נולדים לו בגיל מבוגר.

והקשיים אכן קיימים (וכמובן משתנים בין משפחות, בהתאם לנתונים האישיים, המצב הבריאותי, וכו'). אבל כמובן שזה לא אומר שלא נכון ללדת בגיל מאוחר.

בסופו של דבר, כל אחת תעשה את הבחירה שלה. ויש פה גם הרבה נשים שכתבו בזכות הלידות בגיל מאוחר.

ואם את מרגישה שהדיון הזה לא עושה לך טוב - את באמת לא צריכה לקרוא אותו.

(כמובן שאם את מרגישה שנכתב משהו פוגעני שלא ראוי להיכתב - את מוזמנת לדווח לנו. אבל אם זה סתם לא עושה לך טוב באופן אישי - את באמת יכולה לדלג הלאה לשרשורים אחרים...) 

יכול לפצוע הרבה נשים שהילודה שלהן מתחילה בגיל מאוחר (ספציפית בפורום הזה מבעיות פוריות, ולא רווקות מאוחרת)

אז האמת שאני הייתי מוסיפה טריגר, או נועלת...

לכל אחת יש את הבחירה מה לקרוא ומה לא.

אבל יש פה מקום לדון גם בנושאים רגישים.

הפותחת שאלה על לידה בגיל מבוגר וביקשה לשמוע מניסיון. נשים ענו מהניסיון שלהן. מטבע הדברים עלו גם החסרונות של לידה בגיל מבוגר. זה חלק לגיטימי בדיון.

מי שהנושא רגיש עבורה לא חייבת לקרוא.

ושוב - אם יש משהו ספציפי שנראה למישהי מוגזם או פוגעני - מוזמנות לדווח.

(לגבי הוספת טריגר - נראה לי שהנושא של הודעת הפתיחה מהווה טריגר מספיק)

לא יכלו להביא אותנו קודם מכמה סיבות

ואני ממש שמחה שאני קיימת

והם הורים נהדרים

יתרונות וחסרונות יש בכל מצב

בסוף אני מאמינה שהקב''ה מתכנן לכל ילד ולכל משפחה תוכנית מיוחדת שמתאימה להם.

ולכן אין מה לומר באופן גורף מה הכי טוב...

אני ילדה שישית... ההורים שלי לא היו צעירים כשנולדתי

התחתנתי מעל גיל 30

את יכולה לעשות את החישוב

הכי לא נדפקתי בעולם

להפך! החיים שלי הם ברכה

יש לי הורים אהובים שכן, סימני הזקנה כבר פה ולא תמיד יש להם את הכוחות לעזור- אבל למי אכפת??? הם פה! והם אוהבים ואהובים

שבוע שעבר נולד להורים שלי נין

ולי בן (נכד)

ונכון שהיום בברית אבא שלי לא הרגיש הכי טוב בעולם- והם עזבו מוקדם

אבל הם היו

וקיבלתי אהבה מאבא ואמא

והילדים שלי זכו לעוד בוקר קסום עם סבא וסבתא שהם מהממים

וכל רגע כזה הוא מתנה

וכן, לפעמים יש שיקולים של 'בא ננצל את היכולת להיות ביחד- כל עוד אפשר'

והילדים שלי זוכים לסבא וסבתא שונים מהאחיינים שלי

אבל אנחנו ביחד!

הכל ענין של הסתכלות

עם ראיה כזו חיובית הכל נראה טוב! אשרייך

אם האורחים מחלקים ביניהם סלטים, עיקרית, עוגה, מכניסים את המצעים מיד בתור האירוח למכונה והמנקה מגיעה ביום א' יש הרבה כוח לתת תשומת לב לנכדים ולילדים.

בכלל המנהג הזה שילדים בגילאי ה 30 נוסעים להתפנק אצל ההורים שלהם בני ה60 זה מנהג קלוקל בעיניי.

להתפנק זה בבית מלון.

אצל ההורים זה להיות בחיק המשפחה, לחלוק חוויות, להתרפק על זכרונות, לכבד את ההורים וזהו.

ולא לסקול אותי באבנים בבקשה. תודה.

אני כותבת מראש.

זו דעתי.

וזו דעה מטומטמת.

סבבה. מקבלת.

אמנם ב"ה ההורים שלנו משני הצדדים צעירים ושמחים לעזור ולפנק אבל מסתכלת כמה שנים קדימה ויודעת שזה יראה אחרת..

ובכלל אחרי כל השנים שהשקיעו בי בוודאי שיבוא הזמן שבו אחזיר להם 

שלה ילדה אותה בגיל 43 והיא נהנתה מפינוקים, מפניות של ההורים לגידול שלה, מיציבות נפשית של ההורים, מאחיינים שסיפקו לה חברה והיא היתה הדודה הכי שווה

כשהיא ילדה היתה לה בחירה גדולה מי יבוא איתה לחדר לידה- אחיות/גיסות.

בקיצור, יש יתרונות

לדעתי יש גם פניות כלכלית גדולה יותר.

אומנם המוסדות של הגדולים כבר יקרים יותר, אבל גם ההורים מבוססים יותר כלכלית, אולי אפילו סיימו את המשכנתא ואפשר לתת מ  שפעם לא התאפשר לתת. 

אצל המשפחות שבהם ההורים נותנים כסף לחתונה דירה וכו'

במשפחות כאלה זה לגמרי מגיע על חשבון הילדים שבבית 

ברור שבמקרה כזה הילדים שבבית 'יסבלו' (וזה ככ מעוות כי צריך לזון ולפרנס את הילדים שבבית, לא את אלה שהתחתנו)

ניסחת את זה מעולה!!!!!

ממש ממש ממש מקווה שיהיה שינוי ביום מן הימים

כרגע בחלק מהקהילות שנטהגות כך (מקווה ששתינו מבינות לאיזה קהילות הכוונה) - יש שינוי סופר איטי

אבל הוא מתרחש

יותר מזה, טוב - נעצור כדי שלא יזהו אותי חחח

את יכולה לראות בגרף פה, שמראה את כמות התינוקות שנולדים עם תסמונת דאון מתוך 1000 לידות, ביחס לגיל האישה.

בגיל 40 מדובר בערך ב-10 תינוקות מתוך 1000 (1%)

בגיל 43 הסיכון עולה בערך פי 2 (20 מתוך 1000, 2%)

(כתבתי לפי מה שנראה מהגרף, לא דייקתי לגמרי במספרים, ולא יודעת עד כמה המידע עדכני. אבל זה כן ממחיש את העליה של הסיכון ככל שהגיל עולה)

וזה היה הגרף הכי ברור.

זה המקור שלו - בדיקות סקר לגילוי תסמונת דאון בעובר | ד"ר ארנון אגמון - מומחה במיילדות וגניקולוגיה

כתוב שם שהגרף משנת 2002

אבל נראה לי שאלו נתונים שלא משתנים כל כך במהלך השנים. אם כי לא התעמקתי בזה אז אני לא כותבת מידיעה.

לא חשבתי שזה משהו משתנה, כי מדובר פה בנתון גופני של הביציות שלנו.

אם תראי מידע עדכני שונה, אני אשמח לשמוע...

בטבלה שהבאתי באמת כתוב על התינוקות שנולדים עם תסמונת דאון.

אבל למעשה מה שיותר מעניין ורלוונטי זה אחוז העוברים עם תסמונת דאון, בלי תלות בהחלטת ההורים אם להמשיך את ההריון או לא.

וזה מן הסתם נתון שלא משתנה עם השנים.

שמכון פוע"ה לפעמים מתיר להורים לבצע הפלה במקרה של תסמונת דאון. השיקול הוא שהרבה הורים שרוצים להביא ילדים בגיל מבוגר ימנעו אם ידעו שאין אפשרות להפיל במקרה של תסמונת דאון והסטטיסטיקה בגילאים האלה מבהילה.

אז בהחלט יש גב הלכתי למי שרוצה להביא לעולם ילדים אבל לא בכוחות לגדל ילד מיוחד בגיל מבוגר. 

מקווה שזה לא נכון

זו לא התלבטות בין מניעה להפלה.

היא תיארה מצב של הורים שרוצים ילד.

הם רק חוששים מילד פגוע.

זה בחירה בין אפשרות להביא נשמה לעולם, גם אם יתכן ובמקרים מסוימים של בדיקות לא טובות, יהיה זוג שיפיל.

אם התינוק עם תסמונת, הוא לא בהכרח מאד פגוע.

בעיניי להעדיף אופציה של הפלת עובר רק בגלל שהוא תסמונת ע״פ מניעה, זה בלתי נתפס. 

למרות שהפסיקה במקרה הזה היא מאוד קשה וכואבת.

תביני,

יש המון ילדים שלא היו באים לעולם בלי הפסיקה הזו.

מי שהיה פוסק אחרת היה מכרית את כל אותן הנשמות שבזכות הפסיקה הזו הגיעו לפה. נשמות שההורים לא היו מביאים אם היו יודעים שיש הסתברות ככ גדולה לכך שיהיו לא בריאים.

את חושבת שזה נורא להפסיק הריון של עובר לא בריא.

מי שפוסק חושב שנורא למנוע רוב של הריונות בריאים.

אולי יש נשים שהמניעה קשה בשבילם נפשית, לא חושבת שהן מעדיפות לשאת בתוצאות של הפלה אפשרית.

תמוה בעיניי שיש מי שחושב שחשוב להביא נשמות לעולם ובדרך להפיל נשמה שפגומה בעיניו, בשם האידיאולוגיה והדת.

והעניין הוא לא רק שהמניעה קשה נפשית, אלא שאולי לא יהיה לזוג ילדים בכלל.

אם היו שואלים אותי הייתי מפחדת לפסוק הלכה כזאת.

אבל אם ניתן לפסוק הלכה כזאת על פי דרך תורה, אני שמחה בשביל כל זוג שזה יעזור להם.

אפשר להרות תינוק פגוע. נכון שהסיכון עולה עם הגיל אבל הוא קיים גם בגילאים צעירים.

האפשרות להפסיק היריון לא ייחודית רק לגילאים המבוגרים.

לא הבנתי איך האידאולוגיה והדת קשורים. דתיים מפסיקים הריונות יותר מלא דתיים?!

אני לא יודעת ממה סובל הבן שלך, והאמת שאני לא חושבת שזה רלוונטי. תסמונת דאון היא תסמונת מוכרת יחסית עם יחסי ציבור, אבל יש עוד שלל טריזומיות ומומים שאפשר לסבול מהם וכל מקרה לגופו.

'רק בגלל שהוא תסמונת' זה פונקציה גם לאיזו משפחה הוא עתיד להיוולד

עם איזה כוחות ויכולות התמודדות

ומה יקרה למשפחה הזו בדרך...

עכשיו נחזיר את הגיל

יש פה שרשור שלם על הקושי של יחד להיוולד להורים מבוגרים

תוסיפי חזה עכשיו את ה'רק תסמונת' והקושי הוא פי שמונה

מכירה מקרוב הורים לילדים מיוחדים, על כל הסקילה, חלקם גם הורים לילדים ת. דאום

החשש העיקרי שלהם זה- מה יהיה כשנתבגר, מי יהיה לצד הילד הפגוע, לא תמיד האחים לוקחים אחריות

ולפעמים ילדי תסמונת שמגיעים לגיל 30 - חיים חיים בודדים מאוד

יש לי ילד מוגבל.

לא חולקת על הקושי, זה מאד מאד קשה והעתיד אכן אינו ידוע.

אני לא נגד הפלות בצורה גורפת, ועדין הפלה היא פעולה לא פשוטה, בעיניי היא צריכה להעשות לצורך הגנה על התינוק שלא יחיה חיים מלאי סבל ולא כהגנה על ההורים.

הפלה היא לא פתרון לפחדים מוצדקים ככל שיהיו. כששמים אותה בהשוואה למניעה בגיל מבוגר (מטעמי אידיאולוגיה או דת), אותי זה מאד מטריד.

שמחפש פסק הלכתי ולא מקבל החלטה כזו באופן עצמאי, חושב שהפלה היא פעולה פשוטה

אלא להפך..  בגלל המורכבות ובגלל הקושי- הוא מחפש בנוסף לצורך שלו גם ביסוס הלכתי

ואולי כחלק ממגוון השיקולים של הגנה על תינוק שלא יחווה חיי סבל,

בטח כשמדובר על תינוק עם צרכים מיוחדים יש לקחת בחשבון את המצב הנפשי של ההורים להתמודדות שכזו ואת היכולת שלהם להעניק לו את אותם צרכים מיוחדים

---

אני מבינה שאת מדברת בכובע של אמא ל...

וזה באור לי למה אתה רואה כך את הדברים

אני פשוט מכירה את הצד השני

אני מכירה אמא שנאלצה לקבל את ההחלטה הקשה שלא להמשיך את ההריון- למרות כל הקושי

בגלל מצב מאוד מורכב במשפחה

היה ברור לכולם שלהמשיך את ההריון יהיה מעשה בלתי אחראי כלפי בעלה והילדים

ורבנים על כל גווני הקשת ואנשי מקצוע שונים פסקו באופן גורף שלא רק שמותר' לה לעשות הפלה אלא שזה מה שנכון

לא היה בזה שום דבר פשוט

אלא הרבה כאב לב שהיא סוחבת עד היום

ועדיין גם בדיעבד- זה היה הדבר הנכון לעשות

מבינה רצון להפלה של תינוק פגוע.

מכירה את הסטטיסטיקה של נטישת ילדים פגועים/ מסירה לאימוץ/ אומנה.

מכירה משפחות שנפגעו מגידול ילד כזה וגם משפחות שהילד תרם להם.

אפשר להגיד שאני מכירה את כל הצדדים.

תינוק שפגוע באופן קל ויכול לחיות חיים מלאי אושר אישי שלו ואולי גם של הוריו. אין הרבה מודעות לענין הזה וגם יש הרבה בורות וחוסר ידע בכל הנוגע לילדם פגועים.

לכן התחלתי את הדיון הזה, כי זה היה מקפיץ הסיבה ל׳אשר הפלות׳ כדי למנוע מניעה בגיל מבוגר, כדי ׳להביא נשמות לעולם׳

ברגע האמת, זוגות שיגלו שהעובר פגוע 'באופן קל'- לא כל כך מהר ילכו על הפלה

רק במקרים קיצוניים

וגם שאר הסיבות שכתבתי

וגם בגיל 40 חלקן מתחילות לחתן ילדים וזה קשה מאד לעשות זאת בהריון או עם תינוק קטן.

חלק גדול מאוד יולדות.

מאוד גדול.

לא כולן, אבל בהחלט לא מיעוטן.

אני מכירה הרבה חרדיות, גם ליטאיות, גם חסידיות (לא ספרדיות האמת) שיולדות יחד עם הבנות והכלות שלהן.

הכרתי מישהי שאמא שלה ילדה בהפרשת של שבוע ממנה.

הייתי בחתונה שאם הכלה הייתה בהריון מתקדם מאוד בחתונה, והיא המשיכה ללדת גם אחריה.

בתור אחת שלא מכירה הרבה חרדיות, כמעט 90 אחוז ממי שאני מכירה, זה רלוונטי לגביה, אז מכיוון שהמדגם הזה לא מייצג אז הייתי בכיף מורידה את הנתון נניח לחצי או אפילו לשליש.

חצי זה לא מיעוטן ושליש זה זה מיעוט לא מבוטל בכלל.

שוב, מהתרשמותי בלבד. ואת מכירה יותר חרדיות ממני ואולי את חרדית בעצמך, כך שיש מצב שסטיית התקן היא בול במקום העבודה שלי 😆

אבל הייתי

ואני מכירה הרבה חרדיות.

ענית לעצמך, את לא מכירה מספיק.

אגב אצל חסידות מתחתנים מוקדם אז אפשר ללדת בגיל 19 וללדת ביחד עם הבת בגיל 38

המשפחה שלי ליטאית מיינסטרים, כל האחיות, גיסות, דודות, אף אחת לא ילדה מעל 40, ולכולן יש 6 ילדים ומעלה

ב2 חתונות של הילדים שלה.

בחתונה שלנו (השלישית) היא הייתה עם תינוק בן כמה חודשים ואמרה שממש כיף

ללוות לחופה בלי הכובד והבטן... ולרקוד בחתונה בקלות...

אבל ממה שאני רואה לרוב הסיבות האלה לא משפיעות על הרצון...

ויש דווקא משהו מגניב בללדת ביחד עם הבת שלך (הבכורה שלי אמרה שהיא רוצה שזה יקרה אצלנו... אני דווקא מעדיפה שזה לא יקרה, כדי שאוכל להיות פנויה בשבילה...)

אפשר להביא דולה.

אפשר להיעזר באחות.

אח"כ אפשר לנסוע למלונית.

בבני ברק יש מלוניות זולות מאוד ויש גם החזרים מהקופות.

העיקר שהאם בין החיים ובריאה.

יש גם יולדות יתומות.

זה באמת באסה. 

לק"י

ברור שיש "צרות" גדולות יותר מאמא שיולדת יחד איתך ולא יכולה לעזור. וברור שלא כל האמהות עוזרות אחרי לידה.

אבל מה שכתבת נשמע לי קיצוני למדי. היא סך הכל כתבה למה זה לא כזה כיף כמו שזה נשמע לבחורה צעירה.

(אני גם יתומה מאמא. כך שאני יודעת מה זה😉

למרות שב"ה יש לי עזרה מדודות שלי בחלק מהדברים).

שכל היולדות באות עם אמא ללדת וכולן מתארחות אצלה תקופה ארוכה.

(שכל היולדות מעוניינות בזה, ושכך האמהות פנויות ומסוגלות ותת את זה).

לא כזה מגניב בשטח

זה לא משנה הפרטים 

אם האמא באה לחדר לידה, או מארחת, או שולחת ארוחה, או מקשיבה לדמעות של היולדת

או משהו אחר.

לי כיולדת היה צורך גדול מאד באמא שלי, צורך נפשי

ולא, לא הזמנתי אותה לחדר לידה, והצורך שלי אח"כ היה הרבה יותר נפשי מטכני

מה שאני מניחה שלאמא שהיא יולדת בעצמה אין פניות נפשית לבת היולדת שלה.

נערה צעירה לא מבינה את זה, וזה בסדר.

זה נכון שיש יולדות יתומות

זה לא אומר שמצבים אחרים בהם האמא לא פנויה הם לא מבאסים

אבל עדיין יש הרבה שהנוכחות של אמא עוזרת להן מאד, אפילו רגשית ולא רק טכנית.

(ב''ה אמא שלי הגיעה לכל הלידות שלי ותמכה בי, לא דיברתי על עצמי. אבל באמת לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה).

לא אמרתי שבגלל זה אסור להיכנס להריון בגיל מאוחר. זה שיקול של האמא מה לעשות.

רק אמרתי שזה לא כל כך מגניב, ויש לזה הרבה חסרונות מהצד של הילדה (שכבר בעצמה יולדת).

אגב, אני מכירה מישהי חרדית בסיטואציה הזאת.

ספציפית שם ההריון היה בטעות והאמא לקחה את זה מאד קשה, כי לא רצתה הריון בגיל מאוחר.

אולי זה לא מעיד על הכלל, סתם מקרה שנזכרתי בו.

כל מי שאני מכירה שהתלבטה על זה בעבר וחוותה את זה כאירוע לא קל שמחה על הילד הנוסף הזה היום. חלקן הלכו לטיפול ועיבדו את הדברים, אבל כולן שלמות עם ההחלטה שלהן

בשלהי שנות ה30 ואפילו יותר-רק אז מתחילים ילודה. יש גם "סוגי משפחות" כמו זוגות חד מיינים וגם אמהות יחידניות ועוד..

אצל דתיים שכן מתכננים ילודה מתחילים ללדת מוקדם יחסית ואז גם מסיימים מוקדם בדרכ

יש כאלה שלא מתכננים ילודה ולכן גם לא עוצרים עד שהגוף מעצמו עוצר..

ההריונות היו קשים מאוד. ילדים בריאים ב"ה

ההריונות לא היו מתוכננים, היא כנראה לא רצתה למנוע בצורה קונבנציונלית, אבל אני לא באמת יודעת ולא נכנסתי איתה לזה

הגידול אולי יותר קל כי יש עזרה מהאחים, היינו גדולים בפער של כמעט 20 שנה מהם.

אמא שלי היום בת 61, שתהיה בריאה. אבל זה ממש לא אותה הורות.

אני חושבת שלמרות שלא הייתי מוותרת עליהם בחיים זה לא קל בכלל.

רוב ככל האנשים בגיל של ההורים שלי כבר הרבה אחרי השלב הזה בחיים אז אמא שלי הרבה פעמים מרגישה לא קשורה כשכולם סביבה מדברים על כמה הנכדים מקסימים והם רק רוצים שיבואו, אבל לה אין כח לזה בכלל כי היא עוד דואגת ומגדלת מתבגרים כולל הכל: בגרויות, טקסים בבית הספר, ימי הורים, טיולים שנתיים, גיוס, ועוד.

גם אנחנו הגדולים נדחקנו הצידה והרבה פחוות חווים אותה כמו שהסביבה שלנו חווה הורים עם פניות.

ושלא יובן לא נכון, אני ממש מחזיקה ממנה שהיא עשתה ועושה עד עכשיו למען כולנו. והיא עושה הרבה. גם אבא שלי. אבל זה לא אותו דבר.

** ברור שמי שהתחילה ללדת מאוחר זה שונה. אמא שלי ילדה את הילד הראשון בגיל 25

יש לי ב״ה עשרה ילדים וחושבת לעצמי למה להפסיק?

5-7

אני לא אומרת לך למה להפסיק, אין לי תשובות לתת לך, אבל יש לזה השלכות מן הסתם כמו שכתבתי

את עוד רוצה כנראה, אמא שלי לא רצתה מעצמה אבל וזה קרה (כמו שכתבתי,לא נכנסתי בסוד הדברים). וגם אם זה היה מרצון, בגלל הפער הגדול בין הילדים כולנו חווינו את זה כקושי. גם היא. פשוט עשינו מהלימון לימונדה כי זה היה מצב נתון ואנחנו משפחה מאוד חריגה בנוף סביבנו, אולי לעומתך

אמא שלי מתקשה היום, כי היא מאוד מנסה להספיק להיות עבור כולם, גם עם הגדולים וגם עם הקטנים, אבל ברור שזה לא אותו דבר כמו אמא שיש לה ילדים שפשוט בגרו וגם היא מתבגרת. זה בא לידי ביטוי במלא דברים. זה פשוט הרבה פחות חופש בגיל שכבר אמור להיות בו. גם לחוות אמא בהריון ואחרי לידה כמתבגר/ חייל, זה קצת קשוח.

אבא שלי נגיד כן חושש לזה שהם הורים מבוגרים ואמר לי פעם שהוא ממש מקווה להגיע לחתונה של בן הזקונים. והאמת, התכווצתי קצת בשבילו שאלו המחשבות שלו. אבל אצלנו גם לא נוהגים להתחתן מוקדם בכלל..

אז אמרתי איך זה היה אצלנו. אבל שוב, ההפרשים הם גדולים אצלנו ממש כי היא התחילה ילודה בגיל צעיר וזה שונה מאישה שיולדת עשרה ילדים בהפרשים סבירים אולי. לא יודעת

עוד ילד (אחד לפחות) אבל אני רוצה לחכות שהמצב הבטחוני יירגע קצת. מלחיץ אותי לחוות הריון בתקופה כזו ובטח שללדת.. אני קוראת אתכן וחושבת לעצמי שכדאי להדרז בגלל שלל הסיבות שכתבתן..מצד שני רוצה לחכות ליציבות ביטחונית

אשמח לשמוע אתכן על ההתלבטות שלי

בתקופת הקורונה מאוד פחדתי להיכנס להריון ושאלנו רב,

רב אמר שזה לא סיבה למנוע הריון.

את לא צריכה שום סיבה מיוחדת כדי למנוע הריון

את צריכה ללכת לפי הרצון והכוחות שלכם

לעולם.

כל עוד המצב הטכני הספציפי שלכם יחסית בסדר (כלומר - לא מפונים, לא בעל מגויס לאורך זמן בעומק הלחימה) - לא רואה סיבה למה לא לנסות להיכנס להיריון עכשיו.

ומלא חרדות זה שילוב קטלני

וגם טכנית. למשל: להשאיר ילדים וללכת ללדת וחוח לא אוכל להגן עליהם

אולי בלי קשר כדאי לטפל בזה, לנסות להעניק לעצמך שלווה למרות הכול.

אם לא - אז אולי באמת יהיה לך קשה להיות בהיריון עכשיו.

לגבי הזמן שהולכים ללדת - בכל מקרה כדאי למצוא מישהו שסומכים עליו שישמור על הילדים...

ואי אפשר לדעת מה יהיה עוד 10 חודשים

אם את מפונה אז אולי זאת הרגשה אחרת של חוסר וודאות..  

הרבה כוחות

גם לי השרשור העלה הרבה מחשבות. אני כמעט בגיל שלך, וב"ה בתחילת הריון (מטיפולים) כשהפער גדול בין הילד הקודם לנוכחי. היו לנו הרבה מחשבות אם לחזור לטיפולים בתקופה הזו, ב"ה אני ממש שמחה שהחלטנו ללכת על זה.

מסכימה עם מתואמת שזמן כזה הוא כן זמן להוסיף חיים. מחזקת אותך במה שתחליטי.

זה להסתכל אחורה, ולחשב רגע מי מהאחים שלי נוצר כשאוטובוסים התפוצצו באוויר, מי בזמן שפצצות כימיות היו איום ממשי וכולם פה עטו מסכות אב"כ..

אנחנו מוקפים באיומים מהרגע שנוצרנו. אם האמהות שלנו במצריים היו מחכות לעתיד יותר וורוד כשזרקו להן את התינוקות ליאור ומונעות ילודה- אני לא הייתי קיימת.

לנשות ישראל יש אמונה של סלע. אמונה שמוכיחה את עצמה אל מול כל האיומים שעברו על העם שלנו. אנחנו חייבים את עצמנו לאותן נשים שבתקופות שחורות משחור המשיכו להאמין בחיים.

בימים האלה, כשאני מנערת את עצמי ממחשבות איומות ופחדים על הילדים-

אני מזכירה לעצמי 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם'

אני בוחרת ללטף את הכרס שלי ולהתפלל שהילד הזה יגדל לגאולה שלמה!

ואם לא הוא, ח"ו, אז הילד שלו, או הנכד..

כמו שסבתא שלי האמינה וכמו שאמא שלה. 

לא חשבתי האמת שצריכה להיות בלחץ בגלל המצב הבטחוני

מתלבטת אם להתחיל לחשוש עכשיו 

החרדות שיש מספיקות! אל תוסיפי עוד

יש לי חברה שילדה עכשיו בגיל 43. מכירה כאל השילדו בגיל 44, 45, 46.

האם כולן עושות את זה? לא.

האם זה מספיק נפוץ ומוכר? כן.

האם יש סיכון דווקא בגיל 43 יותר מבגיל 41? קראתי איפשהו שלא. אותו דבר.

האם הסיכון הזה הוא באחוזים גבוהים? לא...רובם המוחלט של התינוקות נולדים בריאים.

האם יש פחות כוח? כן...

האם זה שווה את זה? כנראה שכן. תשאלי אותי עוד חודשיים שלושה, כשאתאושש ואחזור לעצמי. עכשיו אני לא כ"כ כשירה לענות על שאלה קשה כזאת כשמאחורי לידה, ברית, פסח וכו'. 

ילדה בגיל 45 ההריון לא היה קל והלידה בניתוח חירום אבל הילד היה בהחלט שווה את זה

חמותי ילדה בגיל 41 לידה רגילה והכל טוב... חיתנה תוך כדי ההריון ילד...

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)