שכבר יום העצמאות.
מבחינתן זה עוד יום הזיכרון.
טוב הן דמעות מה הן יודעות.
הלכתי לבקר את הקבר של סבא.
כל היום הזה נזכרתי בו
אולי בגלל האנרגיה של כל היום,
הוא אמנם לא נפל במלחמה על הבית
אלא ממלחמה מסוג אחר מלחמה באויב פנימי
מלחמה בסרטן שהכניעה אותו.
ואם אני חושב על זה מאז המוות שלו העולם השתגע
קורונה סגרים מלחמות עברתי טסט בכלל.
סיימתי יב יצאתי מהישיבה
אני גר בבית שלו
כל כך הרבה שהוא לא יודע.
ואני קצת מרגיש שאת לא עיכלתי את המוות שלו עד הסוף.
לא היה זמן.
ועכשיו אחרי מעטה ההדחקה
שלקחתי בתחילת המלחמה כדי לתפקד.
פתאום קורס
פתאום היובש בעין מתגבר לכדי בכי
ממש בכי כזה עם דמעות.
מוזר לי חדש לי.
ומצד שני
הלל ושהחיינו
אני לא דתי, אבל היום ברכתי שהחיינו
והלב לא מבדיל בין האבל של יום הזיכרון
לחגיגיות של יום העצמאות.
או אולי כן
פתאום הפסוק עין במר בוכה ולב שמח
תופס משמעות חזקה.
כן זה מיטיב לתאר.
ועדיין מזל טוב מדינה שלי
מזל טוב אהובה שלי
מזל טוב עם שלי שקם לתחייה
העצמות היבשות שנהייו למדינת ישראל
אני אוהב אותך ארץ יחידה שלי מכורה שלי עם אחד ומיוחד שלי
נס מהלך אנחנו.
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי מוֹלֶדֶת
🇮🇱💙🤍
