עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך ז' באייר תשפ"ד 20:42
התאומים מתוקים, וחמודים, יש ביניהם המון אהבה אבל מניחה שגם קנאה
מה שמעצבן שאחד מהם הוא בעלעבוסט ויודע להסתדר בחיים ובחברה, קולני ובכיין, חוטף, משתמש במרפקים ובכוח הזרוע או בסחטנות רגשית להשיג מה שרוצה בעוד שאחיו תמים, עדין, לא מרביץ, לא פוגע בזבוב, רחפן וותרן. הוא גם ילד שובב, אבל השובבות שלו כלפינו וכלפי אחיו הוא ממש מכיל ואוהב אותו ופשוט אצילי.
אני מוצאת את עצמי רוצה להעניק יותר לתאום הנוח, האוהב, הנעים ופחות מתחברת לתכונות של התאום "הכוחני".
בעוד שהוותרן יגיד על אחיו שהוא גם רוצה ביסקיוויט וידאג לו , השני החוטף יגיד "אח שלי לא רוצה מזה" ומדבר בשמו (יענו תביאי רק לי). אם המכונית שלו תתקלקל, הוא ישכנע את השני להחליף איתו. הוא יכול לנשוך או להציק ולהיטפל. לאור כל זה, יש לי נטייה להתעצבן על התאום שחוטף, מרביץ, מסדר אותו ולוקח לו-כי למה בעצם? זה ממש לא יפה.
כל דבר שיש לאחיו הוא לוקח לו. והתאום הנוח בוכה טיפה וזהו מוותר לו. לא אוהבת את ההתנהגות הזו היא נחווית אצלי כבריונית.
אומרים שאסור להתערב, אבל הלב שלי יוצא לתאום העדין יותר. מניחה שהוא גם יותר דומה לי.
ייתכן שזה גם מה שמפעיל את התאום הזה להשתלט אבל זה כמו בביצה ותרנגולת. ככל שהוא שתלטן יותר אני נרתעת יותר!!!
אני כמובן מחבקת אותו ועוטפת אותו במלא מצבים, אבל ביחסים ביניהם זה ממש מדאיג ומטריד אותי.
כשאני לא מסתכלת התאום החוטף יכול להציק, להיטפל או למשוך לו ולעשות דברים לא נעימים בכללי, ומרגישה שאני צריכה "להשגיח".
בנוסף, אני מרגישה שאני מעניקה לו גם אבל הוא נורא זקוק לטוטאליות ומאד משתלט (בוכה המון, מעסיק אותנו כל הזמן) ואז מרגישה שאם אני איתו השני לא מקבל בפרט שהשני הוא עם פאסון ולא נזקק בכלל ולא מראה שצריך משהו (מה שגורם לרצות להיות איתו יותר מרצונך).
אשמח לשמוע אם מכירים כזה מצב אצלכם,
ומה עושים?
פתחתי את הניק כשהייתי בהיריון איתם...
תודה על התגובה!