אחרת לא היינו נכנסות בחיים שוב להריון 🤣

תאמת אני ארבעה לידות ילדתי עם אפידורל ואני גיבורה לא פחות ממי שיולדת בלי,אני מתייסרת בצירים אז מבחינתי זה הצלת נפשות זה נותן אוויר עד השלב של היציאה של התינוק,אני לא רואה סיבה ללדת בלי תאמת אני אומרת לך..מאיזו סיבה את לא רוצה אפידורל? 

אפידורל זה מבורך אבל יש לו גם חסרונות

אני הרגשתי הבדל מטורף בהתאוששות בין הלידה עם האפידורל ללידה בלי

משהו לא נורמלי.. הייתי בשוק מההבדל

ומקווה לא לקחת אפידורל שוב כי *לי אישית* היה הרבה יותר נכון ללדת בלי..

אבל שווה לבדוק איזה עוד עזרים יש.

לי יש נסיון רק עם אפידורל וגז צחוק.

עליי האפידורל השפיע מעולה בלידה ואחכ לא היו לי תופעות לוואי, והגז צחוק טישטש אבל עדיין הרגשתי לא מעט.

שמעתי שדיקור גם עוזר.

תבדקי איפה שאת הולכת ללדת איזה עזרים להקלה על הכאב יש להם.

הוא מהאפידורל?

זה אותו כאב שיש מהרגע שההשפעה של האפידורל התפוגגה ובאותו מקום בדיוק.

אבל חשבתי שאני מדמיינת

ולגבי הלידה עצמה, הלידות שלי היה סבירות מינוס אבל אחרי הלידה האחרונה אני מוכנה ללדת עכשיו בגדול😂

היתה לי חוויה עוצמתית ומדהימה ומעצימה.

אובייקטיבית היתה מאוד דומה ללידה הקודמת אבל אני חושבת שהתכוננתי אליה אחרת וזה שינה הכל!

אז בעז"ה יהיה טוב!!!

אני יודעת מה זה הכאב גב שהיא מתארת וגם אני הרגשתי ככה אחרי הלידה עם אפידורל.

בלידות הבאות לא היו לי כאבי גב, ובלידה האחרונה כן אבל מסוג אחר, כאב גב שמרגישים אחרי מאמץ, גב תפוס ועוד.

הכאב גב הספציפי הזה במקום של האפידורל לא חזר על עצמו, ושמעתי על זה מהרבה נשים שחוו לידות עם אפידורל ובלי

ויולדות ימשיכו להרגיש את זה באורח פלא

והמון יולדות שחוו גם לידה עם אפידורל וגם בלי ירגישו יפה מאוד את ההבדל.

מחילה, לא מקבלת את זה שזה מיתוס

המציאות מראה אחרת....

🤷🙈

שלקחתי אפידורל בשתי הלידות (בשניה הוא לא השפיע אבל לא משנה..)

ובאמתאחרי הלידה הראשונה היו לי ממש כאבי גב כל החורף שאחרי ואחרי הלידה השניה אין זכר..

לא יודעת להגיד מה גרם להבדל אבל מעודדת שלא חייב להיות שישפיע כמו בראשונה

קיבלתי אפידורל בפתיחה 1 מרוב שהצירים היו בלתי נסבלים ולא התקדמתי. ובשעות שחיכיתי שהלידה תתקדם מידי פעם שמענו יולדות צורחות אז אחותי הרגיעה אותי שהן בלי אפידורל ואני לא אצרח ככה.

בפועל האפידורל לא השפיע לי בכלל על איזור האגן וכשלחצתי (שעה וחצי) הקירות של הבניין רעדו. בעלי טוען שהצרחות שלי הדהדו לו באוזניים בכל מקום שהלך הרבה זמן אחר כך.

שאר הלידות שלי היו בלי אפידורל, הרבה פחות כואבות והרבה יותר בעבודה, וגם כשצעקתי זה היה הרבה יותר אסוף ממוקד ומתוך עבודה ולא מתוך חוסר אונים וסבל.

ולמחשבה של - "מה, באמת אני עומדת לעבןר את זה שוב??"

אבל בפועל, כשנמצאים במהלך הלידה והצירים, כבר לא חושבים על כלום אלא מתמקדים בהתמודדות, ולכן אחר כך פשוט שוכחים מהכאבים...

שיהיה לך הרבה כוח ובקלות!

למרות שיש כאלה שעם דמיון מודרך וכל מיני טוענות שלא מרגישות את הכאבים

אבל כשנמצאים בתנועה,נשימות, ומודעות נכונה - אז הכאב הזה יכול להיות באמת בסדר.

אני לא זוכרת שסבלתי מהצירים בלידות בלי האפידורל,רק בצירי הלחץ וזה לא בדיוק היה מהכאב אלא יותר מהלחץ וחוסר האונים

הגוף שלנו מוצף בהורמונים בשלב הזה, בדיוק בשביל זה...

ולגבי ההתלבטות עם אפידורל או בלי- אני סבלתי מאוד מהאפידורל כשלקחתי. וברור לי שכל עוד יש לי ברירה והלידה רגילה בעז"ה אני אעדיף ללדת בלי

אבל לנשים אחרות יש איתו חוויה טובה ומרגיעה

אם את חושבת שהחוויה הרעה שלך לא היתה מהאפידורל עצמו אלא מטעות או משהו כזה את יכולה לראות איך הלידה מתפתחת ואז להחליט

בכל מקרה שווה ללמוד ולהתאמן על דרכי התמודדות עם הכאב הזה

ממש עושה לי טוב לקרוא כל אחת ואחת פה

ו@מיקי מאוס ב"ה היתה לי לידה מהממת! פשוט ההתאוששות היתה קשה מאוד ועברתי בין כמה רופאים שכולם אמרו שזה כנראה בגלל האפידורל

וב"ה היתה לידה מהירה, אז אני די בונה על זה גם הפעם שיהיה מהר (אפילו יותר כי זאת לידה חוזרת)

הייתי במצב שלך לפני 10 ימים

זכרתי את הלידה הקודמת כחוויה ממש טובה (לא ממש הספקתי אפידורל... ז.א. הספיקות לדקור אבל ילדתי לפני שהספיק להשפיע ולפני שחיברו אותי למשאבה)

כשהגעתי למיון ממש התבאסתי שאני לא יכולה ללדת בחדר לידה טבעית

והייתי בטוחה שאני הולכת ללדת בלי אפידורל

היה ברור לי שברגע שיאפשרו לי אחרי הלידה- אני אכנס להתקלח

בפועל דברים התפתחו אחרת

והרצונות שלי השתנו בהתאם

וזה בסדר גמור

עכשיו אני כבר אחרי

והטיפ הכי טוב שלי זה

תראי פתוח, תהיי ברגע

אם יזרום לך בלי אפידורל- יופי

ואם תרצי אפידורל- גם יופי

הכי חשוב זה שברגע האמת תקבלי החלטות כשאת קשובה לעצמך באותו הרגע

לא מתוך ציפיות שהיו לפני הלידה

אין דבר כזה באופן טוביקטיבי לידה אידיאלית

כל לידה והנתונים והמשתנים שלה

והעיקר בבריאות ובידיים מלאות

!!!

והלידה היתה מאוד מאוד מאוד ארוכה.

כאב לי מאוד בצירים, לא אשקר

בצירי לחץ זה היה בלתי נסבל אבל היה קצר יחסית

ואח"כ פשוט שכחתי כמה כאב.

אבל לפני הצירי לחץ היו שלבים בלידה שהיו ממש חוויתיים.

הייתי מלא זמן במקלחת עם כדור פיזיו,

מוזיקה שאני אוהבת ואורות עמומים

והיה מדהים פשוט מדהים

עד שהאחות הוציאה אותי לעשות מוניטור...

לדעתי תבואי בגישה שאם זה בלתי נסבל את כן תקחי אפידורל כי זה ירגיע אותך.

ובלידה עצמה תנסי לסחוב את האפידורל.

אני נעזרתי בגז צחוק ועזר לי מאוד, אולי תנסי גם.

וזהו יש שלב שגם אם רוצים אפידורל זה כבר בלתי אפשרי.

ופשוט עוברים את זה.

תכננתי ללדת בלי אפידורל בדיוק מהסיבות שציינת,

רציתי לחסוך כאבי גב ולזרז את ההתאוששות שאחרי הלידה. בפועל בלידה עצמה שמעתי צרחות מכל הכיוונים של נשים שסובלות, לא יכולתי לסבול את המחשבה שהנה עוד מעט יהיה בלתי נסבל. ההתמודדות שלי עם הצירים היתה נסבלת, פשוט פחדתי להגיע לצירי לחץ בלי אפידורל. צירי הלחץ אצלי נוראיים ממש עם האפידורל, לא הייתי מסוגלת לדמיין מה יקרה בלי, והצרחות מסביב הפחידו אותי ככ, אני טיפוס שאוהב להיות בשליטה. התביישתי מאוד שבעלי ואמא שלי ישמעו אותי צורחת. אז לקחתי אפידורל. לא התחרטתי. ברוך ה ההתאוששות היתה (ועודנה🤭) יותר טובה בהרבה מהלידה הקודמת וגם כאבי הגב נסבלים לחלוטין בהשוואה לקודמת. היה לי בהחלט שווה את הרוגע

ומודה לכל אחת שכותבת, זה ממש מרגיע עושה לי טוב לשמוע

סליחה שלא מגיבה אישית לכל אחת

א. מה שתבחרי תהיי שמחה וגאה בו. אין דבר כזה אישה גיבורה יותר מהאחרת, ללדת זה חתיכת דבר גם עם אפידורל.

ב. אם את מחפשת הרגעות לאפידורל, אז גם לי 2 לידות עם אפידורל, לידה אחת היתה קשה מאוד וההתאוששות הייתה ארוכה יותר,

לידה שניה היתה קלה ב"ה וההתאוששות היתה מדהימה והכי קלה בעולם.

אחרי שתי הלידות לא היו לי בכלל כאבי גב.

גם הגעתי למיון לבדוק משהו שבסוף התברר כבסדר ב"ה, אבל השהיה שם במיון פתאום הלחיצה אותי והחזירה אותי ללידה הראשונה שהיתה קצת קשה בשבילי (ב"ה היתה יחסית קלה אבל היה לי קשה לדעת להתמודד נכון וזה נורא הלחיץ אותי) ואמרתי לעצמי שאין לי מושג איך אני עושה את זה שוב ובאלי הביתה הרגע

בסוף ב"ה כשהגיעה הלידה זאת היתה לידה מהירה ומהממת😅

אגב, בשתיהן ילדתי בלי אפידורל..

ללידה

לקרוא על סביבה אוקסיטוצינית

לשמוע פודקאסטים

יש למשל פרק על היפנוברתינג עם תימור נמדר בספוטיפיי

ממליצה ממש

בכלל

מפגש זום שעתיים איתה ממש נתן לי הרבה

וקיבלתי החזר מהבית חולים

בכלל האווירה בבית חולים מפחיתה אוקסיטוצין שנחוץ ללידה

אני לא בעד לידת בית

אבל צריך לדעת את זה ולחשוב על פתרונות מראש.

יש טנס שיכול לעזור

ללמוד נשימות מראש עוזר מאד

מנטרות מחזקות

להתכונן

קחי את ההצצה הזו כהזדמנות לתזכורת שחשוב להתכונן!!

בהצלחה ובקלות ובריאות!!!

זה היה אחרי 6 שנים מהלידה השניה (השלישית הייתה קיסרי). הגעתי למיון בגלל כאבים, וחיכינו בתור. לבינתיים שמעתי את כל הנשים כאובות וצועקות. פשוט התחלתי לבכות לבעלי שאני מפחדת ללדת ושזה כואב..

אחרי כמה שבועות ב"ה ילדתי בלידה מהירה בטירוף..

אפילו לא מרגישה טיפת צורך להשמיע קול

לא מדברת כמעט ולא מצייצת

גג נאנחת

לי זה עוזר ככה לשמור אנרגיות אסופות ורגועות

אבל זה גם אופי בסוף

אם היה מתחשק לי לצעוק אז בכיף למה לא🫢😉

הזכרתן לי משהו שאיכשהו שכחתי- שהתינוק אמור לצאת🤭 בעז"ה בקלות ובריאות!

באמת כאבים מטורפים מה נאמר. כאבים הכי חזקים שחוויתי בחיים שלי, ואני שלא צורחת בחיים כמעט צעקתי ממש.

אבל תדעי שדווקא כשצעקתי זה ממש קידם את הלידה. בצעקה הראשונה פקעו המים ובצעקה השניה יצא התינוק (תראי איך ה' מושיע ברגע שצועקים אליו)

אני לא חושבת שזה חוסר שליטה, להיפך, חלק מהתהליך של הלידה זה שהחלקים במוח שאחראיים לוויסות התנהגותי ולשמירה על מוסכמות מושבתים בלידה טבעית (בניגוד ללידה אפידורלית)

זה מנגנון ככ ככ אלוקי וחכם! ככה אישה ממוקדת בלעשות טוב לעצמה ולא בלהתחשב בסביבה.

לצעקה בטונים נמוכים יש גם ערך בקידום הלידה אז בכלל

היתי שומעת את הצעקות ונבהלת מכמה זה כואב

ואימאלה וכו

אבל ההבדל הוא שכשאת בפנים בסיטואציה זה אחרת

גם מרגישה שה' נותן כוחות

באמת

וגם אני עסוקה בהתמודדות ולא במחשבות ותרחישים כמו לפני

וגם למדתי לעצור מחשבות מחלישות ושל פחד ברגע שצפות

לא לתת להן לגדול

ובעיקר להתמקם נכון נפשית

לזכור שכל כך חיכיתי לזה!!

שעוד מעט זה מאחורי ומדמיינת את הרגע שאחרי והמפגש המרגששש עם הקטן

וגם משננת לעצמי שבלידה אני כותבת את הסיפור לידה שלי

שילך איתי כל החיים

ואני כל הזמן מסכירה לעצמי מי אני רוצה להיות שם..מה אני רוצה לזכור מההתרחשות

ושזה בידיים שלי

משתדלת להיות מאוד מכונסת ומרוכזת בעצמי

מוזיקה מרגיעה  תפילות

מבקשת מבעלי דבורים מחזקים ולעודד אותי

ותמיד

גם כשתוך כדי כאב לי מאוד

וכן זה כואב..כמובן..

ב''ה תמיד כמעט נשארתי עם חוויה מטורפת ועוצמ.ית שרק בא לי לחזור אליה עוד ועוד

כבר עכשיו כשהוא בן 4 חודשים בא לי שוב

שכחתי לחלוטין מהכאב חח

לא באמת בקטע שבא ךי עכשיו הריון חדש וכו ובעצם גם ילד חדש- בעז''ה צריכה עוד זמן🫢

אבל ללדת אני מוכנה שוב הרגע

וגם אני פחדתי ממש לפני

אבל אין

זה באמת הדבר הכי עוצמתי ומטורף שיש בעולם

איזה כיף לך!!

בזמן צירים השמיים פתוחים ואפשר לבקש בקשות, ולהתמקד בזה

לא להתמקד בכאב כי אז ברור שיכאב, אלא להתמקד בעל מי אפשר להתפלל , לחזרת השבויים, לשמירה על החיילים, לפרי בטן/ זיווג הגון/ בריאות/ שלום בית/ פרנסה, לא חסרים אנשים שצריכים ברכה ותפילה

ולדעת שהכאב מכפר על העוונות, וככל שכואב ככה זה מסתיים בקרוב.

ולידה זה ליד ה' = ה' הכי קרוב לאישה בזמן הלידה

והעיקר בבריאות ובידיים מלאות לכולנו אמן!

בכיף אני חוזרת ללידה.

ההריונות שלי מאד לא פשוטים וכשמתחילה להתפתח לידה עם כל הכאב והקושי זה התחלת הגאולה שלי. אני גם לוקחת אפידורל ובעיני זה כלי מדהים לחוות את הרגעים הגדולים והמרגשים האלה בטוב.

ממליצה מאד על קורס הכנה שעובד גם על התודעה, על לזרום עם הכאב ולצפות לו כי צירים זה דבר מבורך!ו 

אני עברתי עכשיו לידה וב"ה היא לא ככ כאבה לי! ברמה שהגעתי פתיחה 10 ולא האמנתי כי לא כזה כאב....

מחזקת אותך❤️ שיכולה להיות לידה מדהימה...

וגם מחוויה שלי לגמרי לידה יכולה להיות חוויה טובה ומשמחת!

אני מאמינה מאוד בהכנה טובה .

היחס לכאב מאוד משפיע

כלומר- באופן אוטומטי שיש כאב אנחנו מתכווצות, והציר יותר כואב

כשלומדים להרפות הכאב פחות כואב.

אני מאמינה שברוב המקרים בלידות רגילות  אישה יכולה להתמודד עם הכאב גם  ללא אפידורל

(זה האמונה שלי, מעריכה מאוד גם את מי שלוקחת)

ה' נותן לך כאב שהוא טוב, הוא פותח את הגוף שלך ונותן לתינוק לצאת

זה לא אמור להיות בלתי נסבל.

רק הפחד מזה שזה לא נסבל יכול לכווץ מאוד מאוד והכאב נהיה בלתי נסבל.

ממליצה מאוד על הספר לראות את הנולד- משנה הסתכלות כל החוויה של הלידה כדבר טוב ואפשרי.

על הקורס של עמית לידה- מומלץ מאוד וממה שאני זוכרת מקבלים את רוב ההחזר לתשלום מקופת חולים.

כדי שנרצה עוד פעם להיכנס להריון.... 🤣

ה' טבע את זה באישה.

בלידה יש דברים טובים בעיקר בגלל שאחר כך יוצא הדבר הכי מופלא בעולם... אז זה באמת כואב, אבל למטרה טובה... 

לק"י

אני אולי לא זוכרת איך מרגיש הכאב פיזית.

אבל לא שוכחת שזה כואב (האמת שאולי זה לא רק הפחד מהלידה עצמה).

והלידות שלי נראה לי סבירות. כואבות, אבל לא יממה בחדר לידה וכאלה.

לידה כואבת/לא כואבת

לא משנה

בסוף זה עובר

אותי מהריון להריון גודל החשש לגבי הריון תקין ותינוק בריא.

יש כל כך הרבה מקרים מצערים ומפחידים

ה' ישמור

ואת הכאבים והקשיים

זו חוויה מספיק משמעותית כדי לזכור לתמיד

שבלידה הקודמת היו כמה רגעים שחשבתי לעצמי

'יאוו איך אני הולכת לעשות את זה שוב?!?!'

והנה אני שוב באותה סיטואציה, שבוע 40+

ותיכף הולכת איכשהו לעשות את זה שוב...

לא חושבת שהנשים שוכחות באמת איך היה כואב וכמה היה קשה. אני יכולה לספר לך לפרטי פרטים מה קרה לי בכל חמשת הלידות שלי.

פשוט הקושי מקבל פרספקטיבה אחרת לאחר זמן, כאשר יש את התינוק בידיים, ואחכ הוא גדל ויש ממנו רגעים של שמחה ונחת.

זה הכל ביחד

זה כואב, נכון,

אבל זו חוויה מטורפת

שמקבלת מימד אחר ביחס של זמן

בלי לדבר מילה על הילד והאור שזה מביא איתו..

וגם אז, לא אמרתי שאני לא אעשה את זה שוב,

זה היה לי ברור שאלד שוב בעז"ה, אבל השאלה נבעה ממקום זמני של כאב

של מצוקה מסויימת בסיטואציה, שהיא לגיטימית ונורמלית

אבל כבר כמה שבועות בודדים אחרי הייתי מוכנה לעבור את זה שוב..

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

ופחות תוכלי לעשות אחרי הלידה. ואם אפשר עם הבעל אז בכלל נחמד. ערב זוגי כל יום.

וגם מכינים דברים שיעזרו לך אחרי הלידה. הזמנה אינטרנטית של קניות סופר ובכלל. מאכלים שאפשר להקפיא. כביסות לתינוק וכו. 

מה שהכי עוזר, תגידי לעצמך אני יולדת ב42.

זהו, תשחררי מ- אולי זה יקרה היום? אולי עכשיו? אולי מחר?

פשוט להתכוונן ל42, רק זה מה שעזר לי לא להשתגע 

והולכים יחפים על החול

שומעים מוזיקה שמרגשת אותך

נחיםםם

מדברים עם חברה

רואים סרט מעניין

מסתכלים על תמונות מרגשות של המשפחה

ומנסים להשתגע עם חיוך....

מה עוד את מסוגלת לעשות שאת אוהבת?

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר