אחרת לא היינו נכנסות בחיים שוב להריון 🤣

תאמת אני ארבעה לידות ילדתי עם אפידורל ואני גיבורה לא פחות ממי שיולדת בלי,אני מתייסרת בצירים אז מבחינתי זה הצלת נפשות זה נותן אוויר עד השלב של היציאה של התינוק,אני לא רואה סיבה ללדת בלי תאמת אני אומרת לך..מאיזו סיבה את לא רוצה אפידורל? 

אפידורל זה מבורך אבל יש לו גם חסרונות

אני הרגשתי הבדל מטורף בהתאוששות בין הלידה עם האפידורל ללידה בלי

משהו לא נורמלי.. הייתי בשוק מההבדל

ומקווה לא לקחת אפידורל שוב כי *לי אישית* היה הרבה יותר נכון ללדת בלי..

אבל שווה לבדוק איזה עוד עזרים יש.

לי יש נסיון רק עם אפידורל וגז צחוק.

עליי האפידורל השפיע מעולה בלידה ואחכ לא היו לי תופעות לוואי, והגז צחוק טישטש אבל עדיין הרגשתי לא מעט.

שמעתי שדיקור גם עוזר.

תבדקי איפה שאת הולכת ללדת איזה עזרים להקלה על הכאב יש להם.

הוא מהאפידורל?

זה אותו כאב שיש מהרגע שההשפעה של האפידורל התפוגגה ובאותו מקום בדיוק.

אבל חשבתי שאני מדמיינת

ולגבי הלידה עצמה, הלידות שלי היה סבירות מינוס אבל אחרי הלידה האחרונה אני מוכנה ללדת עכשיו בגדול😂

היתה לי חוויה עוצמתית ומדהימה ומעצימה.

אובייקטיבית היתה מאוד דומה ללידה הקודמת אבל אני חושבת שהתכוננתי אליה אחרת וזה שינה הכל!

אז בעז"ה יהיה טוב!!!

אני יודעת מה זה הכאב גב שהיא מתארת וגם אני הרגשתי ככה אחרי הלידה עם אפידורל.

בלידות הבאות לא היו לי כאבי גב, ובלידה האחרונה כן אבל מסוג אחר, כאב גב שמרגישים אחרי מאמץ, גב תפוס ועוד.

הכאב גב הספציפי הזה במקום של האפידורל לא חזר על עצמו, ושמעתי על זה מהרבה נשים שחוו לידות עם אפידורל ובלי

ויולדות ימשיכו להרגיש את זה באורח פלא

והמון יולדות שחוו גם לידה עם אפידורל וגם בלי ירגישו יפה מאוד את ההבדל.

מחילה, לא מקבלת את זה שזה מיתוס

המציאות מראה אחרת....

🤷🙈

שלקחתי אפידורל בשתי הלידות (בשניה הוא לא השפיע אבל לא משנה..)

ובאמתאחרי הלידה הראשונה היו לי ממש כאבי גב כל החורף שאחרי ואחרי הלידה השניה אין זכר..

לא יודעת להגיד מה גרם להבדל אבל מעודדת שלא חייב להיות שישפיע כמו בראשונה

קיבלתי אפידורל בפתיחה 1 מרוב שהצירים היו בלתי נסבלים ולא התקדמתי. ובשעות שחיכיתי שהלידה תתקדם מידי פעם שמענו יולדות צורחות אז אחותי הרגיעה אותי שהן בלי אפידורל ואני לא אצרח ככה.

בפועל האפידורל לא השפיע לי בכלל על איזור האגן וכשלחצתי (שעה וחצי) הקירות של הבניין רעדו. בעלי טוען שהצרחות שלי הדהדו לו באוזניים בכל מקום שהלך הרבה זמן אחר כך.

שאר הלידות שלי היו בלי אפידורל, הרבה פחות כואבות והרבה יותר בעבודה, וגם כשצעקתי זה היה הרבה יותר אסוף ממוקד ומתוך עבודה ולא מתוך חוסר אונים וסבל.

ולמחשבה של - "מה, באמת אני עומדת לעבןר את זה שוב??"

אבל בפועל, כשנמצאים במהלך הלידה והצירים, כבר לא חושבים על כלום אלא מתמקדים בהתמודדות, ולכן אחר כך פשוט שוכחים מהכאבים...

שיהיה לך הרבה כוח ובקלות!

למרות שיש כאלה שעם דמיון מודרך וכל מיני טוענות שלא מרגישות את הכאבים

אבל כשנמצאים בתנועה,נשימות, ומודעות נכונה - אז הכאב הזה יכול להיות באמת בסדר.

אני לא זוכרת שסבלתי מהצירים בלידות בלי האפידורל,רק בצירי הלחץ וזה לא בדיוק היה מהכאב אלא יותר מהלחץ וחוסר האונים

הגוף שלנו מוצף בהורמונים בשלב הזה, בדיוק בשביל זה...

ולגבי ההתלבטות עם אפידורל או בלי- אני סבלתי מאוד מהאפידורל כשלקחתי. וברור לי שכל עוד יש לי ברירה והלידה רגילה בעז"ה אני אעדיף ללדת בלי

אבל לנשים אחרות יש איתו חוויה טובה ומרגיעה

אם את חושבת שהחוויה הרעה שלך לא היתה מהאפידורל עצמו אלא מטעות או משהו כזה את יכולה לראות איך הלידה מתפתחת ואז להחליט

בכל מקרה שווה ללמוד ולהתאמן על דרכי התמודדות עם הכאב הזה

ממש עושה לי טוב לקרוא כל אחת ואחת פה

ו@מיקי מאוס ב"ה היתה לי לידה מהממת! פשוט ההתאוששות היתה קשה מאוד ועברתי בין כמה רופאים שכולם אמרו שזה כנראה בגלל האפידורל

וב"ה היתה לידה מהירה, אז אני די בונה על זה גם הפעם שיהיה מהר (אפילו יותר כי זאת לידה חוזרת)

הייתי במצב שלך לפני 10 ימים

זכרתי את הלידה הקודמת כחוויה ממש טובה (לא ממש הספקתי אפידורל... ז.א. הספיקות לדקור אבל ילדתי לפני שהספיק להשפיע ולפני שחיברו אותי למשאבה)

כשהגעתי למיון ממש התבאסתי שאני לא יכולה ללדת בחדר לידה טבעית

והייתי בטוחה שאני הולכת ללדת בלי אפידורל

היה ברור לי שברגע שיאפשרו לי אחרי הלידה- אני אכנס להתקלח

בפועל דברים התפתחו אחרת

והרצונות שלי השתנו בהתאם

וזה בסדר גמור

עכשיו אני כבר אחרי

והטיפ הכי טוב שלי זה

תראי פתוח, תהיי ברגע

אם יזרום לך בלי אפידורל- יופי

ואם תרצי אפידורל- גם יופי

הכי חשוב זה שברגע האמת תקבלי החלטות כשאת קשובה לעצמך באותו הרגע

לא מתוך ציפיות שהיו לפני הלידה

אין דבר כזה באופן טוביקטיבי לידה אידיאלית

כל לידה והנתונים והמשתנים שלה

והעיקר בבריאות ובידיים מלאות

!!!

והלידה היתה מאוד מאוד מאוד ארוכה.

כאב לי מאוד בצירים, לא אשקר

בצירי לחץ זה היה בלתי נסבל אבל היה קצר יחסית

ואח"כ פשוט שכחתי כמה כאב.

אבל לפני הצירי לחץ היו שלבים בלידה שהיו ממש חוויתיים.

הייתי מלא זמן במקלחת עם כדור פיזיו,

מוזיקה שאני אוהבת ואורות עמומים

והיה מדהים פשוט מדהים

עד שהאחות הוציאה אותי לעשות מוניטור...

לדעתי תבואי בגישה שאם זה בלתי נסבל את כן תקחי אפידורל כי זה ירגיע אותך.

ובלידה עצמה תנסי לסחוב את האפידורל.

אני נעזרתי בגז צחוק ועזר לי מאוד, אולי תנסי גם.

וזהו יש שלב שגם אם רוצים אפידורל זה כבר בלתי אפשרי.

ופשוט עוברים את זה.

תכננתי ללדת בלי אפידורל בדיוק מהסיבות שציינת,

רציתי לחסוך כאבי גב ולזרז את ההתאוששות שאחרי הלידה. בפועל בלידה עצמה שמעתי צרחות מכל הכיוונים של נשים שסובלות, לא יכולתי לסבול את המחשבה שהנה עוד מעט יהיה בלתי נסבל. ההתמודדות שלי עם הצירים היתה נסבלת, פשוט פחדתי להגיע לצירי לחץ בלי אפידורל. צירי הלחץ אצלי נוראיים ממש עם האפידורל, לא הייתי מסוגלת לדמיין מה יקרה בלי, והצרחות מסביב הפחידו אותי ככ, אני טיפוס שאוהב להיות בשליטה. התביישתי מאוד שבעלי ואמא שלי ישמעו אותי צורחת. אז לקחתי אפידורל. לא התחרטתי. ברוך ה ההתאוששות היתה (ועודנה🤭) יותר טובה בהרבה מהלידה הקודמת וגם כאבי הגב נסבלים לחלוטין בהשוואה לקודמת. היה לי בהחלט שווה את הרוגע

ומודה לכל אחת שכותבת, זה ממש מרגיע עושה לי טוב לשמוע

סליחה שלא מגיבה אישית לכל אחת

א. מה שתבחרי תהיי שמחה וגאה בו. אין דבר כזה אישה גיבורה יותר מהאחרת, ללדת זה חתיכת דבר גם עם אפידורל.

ב. אם את מחפשת הרגעות לאפידורל, אז גם לי 2 לידות עם אפידורל, לידה אחת היתה קשה מאוד וההתאוששות הייתה ארוכה יותר,

לידה שניה היתה קלה ב"ה וההתאוששות היתה מדהימה והכי קלה בעולם.

אחרי שתי הלידות לא היו לי בכלל כאבי גב.

גם הגעתי למיון לבדוק משהו שבסוף התברר כבסדר ב"ה, אבל השהיה שם במיון פתאום הלחיצה אותי והחזירה אותי ללידה הראשונה שהיתה קצת קשה בשבילי (ב"ה היתה יחסית קלה אבל היה לי קשה לדעת להתמודד נכון וזה נורא הלחיץ אותי) ואמרתי לעצמי שאין לי מושג איך אני עושה את זה שוב ובאלי הביתה הרגע

בסוף ב"ה כשהגיעה הלידה זאת היתה לידה מהירה ומהממת😅

אגב, בשתיהן ילדתי בלי אפידורל..

ללידה

לקרוא על סביבה אוקסיטוצינית

לשמוע פודקאסטים

יש למשל פרק על היפנוברתינג עם תימור נמדר בספוטיפיי

ממליצה ממש

בכלל

מפגש זום שעתיים איתה ממש נתן לי הרבה

וקיבלתי החזר מהבית חולים

בכלל האווירה בבית חולים מפחיתה אוקסיטוצין שנחוץ ללידה

אני לא בעד לידת בית

אבל צריך לדעת את זה ולחשוב על פתרונות מראש.

יש טנס שיכול לעזור

ללמוד נשימות מראש עוזר מאד

מנטרות מחזקות

להתכונן

קחי את ההצצה הזו כהזדמנות לתזכורת שחשוב להתכונן!!

בהצלחה ובקלות ובריאות!!!

זה היה אחרי 6 שנים מהלידה השניה (השלישית הייתה קיסרי). הגעתי למיון בגלל כאבים, וחיכינו בתור. לבינתיים שמעתי את כל הנשים כאובות וצועקות. פשוט התחלתי לבכות לבעלי שאני מפחדת ללדת ושזה כואב..

אחרי כמה שבועות ב"ה ילדתי בלידה מהירה בטירוף..

אפילו לא מרגישה טיפת צורך להשמיע קול

לא מדברת כמעט ולא מצייצת

גג נאנחת

לי זה עוזר ככה לשמור אנרגיות אסופות ורגועות

אבל זה גם אופי בסוף

אם היה מתחשק לי לצעוק אז בכיף למה לא🫢😉

הזכרתן לי משהו שאיכשהו שכחתי- שהתינוק אמור לצאת🤭 בעז"ה בקלות ובריאות!

באמת כאבים מטורפים מה נאמר. כאבים הכי חזקים שחוויתי בחיים שלי, ואני שלא צורחת בחיים כמעט צעקתי ממש.

אבל תדעי שדווקא כשצעקתי זה ממש קידם את הלידה. בצעקה הראשונה פקעו המים ובצעקה השניה יצא התינוק (תראי איך ה' מושיע ברגע שצועקים אליו)

אני לא חושבת שזה חוסר שליטה, להיפך, חלק מהתהליך של הלידה זה שהחלקים במוח שאחראיים לוויסות התנהגותי ולשמירה על מוסכמות מושבתים בלידה טבעית (בניגוד ללידה אפידורלית)

זה מנגנון ככ ככ אלוקי וחכם! ככה אישה ממוקדת בלעשות טוב לעצמה ולא בלהתחשב בסביבה.

לצעקה בטונים נמוכים יש גם ערך בקידום הלידה אז בכלל

היתי שומעת את הצעקות ונבהלת מכמה זה כואב

ואימאלה וכו

אבל ההבדל הוא שכשאת בפנים בסיטואציה זה אחרת

גם מרגישה שה' נותן כוחות

באמת

וגם אני עסוקה בהתמודדות ולא במחשבות ותרחישים כמו לפני

וגם למדתי לעצור מחשבות מחלישות ושל פחד ברגע שצפות

לא לתת להן לגדול

ובעיקר להתמקם נכון נפשית

לזכור שכל כך חיכיתי לזה!!

שעוד מעט זה מאחורי ומדמיינת את הרגע שאחרי והמפגש המרגששש עם הקטן

וגם משננת לעצמי שבלידה אני כותבת את הסיפור לידה שלי

שילך איתי כל החיים

ואני כל הזמן מסכירה לעצמי מי אני רוצה להיות שם..מה אני רוצה לזכור מההתרחשות

ושזה בידיים שלי

משתדלת להיות מאוד מכונסת ומרוכזת בעצמי

מוזיקה מרגיעה  תפילות

מבקשת מבעלי דבורים מחזקים ולעודד אותי

ותמיד

גם כשתוך כדי כאב לי מאוד

וכן זה כואב..כמובן..

ב''ה תמיד כמעט נשארתי עם חוויה מטורפת ועוצמ.ית שרק בא לי לחזור אליה עוד ועוד

כבר עכשיו כשהוא בן 4 חודשים בא לי שוב

שכחתי לחלוטין מהכאב חח

לא באמת בקטע שבא ךי עכשיו הריון חדש וכו ובעצם גם ילד חדש- בעז''ה צריכה עוד זמן🫢

אבל ללדת אני מוכנה שוב הרגע

וגם אני פחדתי ממש לפני

אבל אין

זה באמת הדבר הכי עוצמתי ומטורף שיש בעולם

איזה כיף לך!!

בזמן צירים השמיים פתוחים ואפשר לבקש בקשות, ולהתמקד בזה

לא להתמקד בכאב כי אז ברור שיכאב, אלא להתמקד בעל מי אפשר להתפלל , לחזרת השבויים, לשמירה על החיילים, לפרי בטן/ זיווג הגון/ בריאות/ שלום בית/ פרנסה, לא חסרים אנשים שצריכים ברכה ותפילה

ולדעת שהכאב מכפר על העוונות, וככל שכואב ככה זה מסתיים בקרוב.

ולידה זה ליד ה' = ה' הכי קרוב לאישה בזמן הלידה

והעיקר בבריאות ובידיים מלאות לכולנו אמן!

בכיף אני חוזרת ללידה.

ההריונות שלי מאד לא פשוטים וכשמתחילה להתפתח לידה עם כל הכאב והקושי זה התחלת הגאולה שלי. אני גם לוקחת אפידורל ובעיני זה כלי מדהים לחוות את הרגעים הגדולים והמרגשים האלה בטוב.

ממליצה מאד על קורס הכנה שעובד גם על התודעה, על לזרום עם הכאב ולצפות לו כי צירים זה דבר מבורך!ו 

אני עברתי עכשיו לידה וב"ה היא לא ככ כאבה לי! ברמה שהגעתי פתיחה 10 ולא האמנתי כי לא כזה כאב....

מחזקת אותך❤️ שיכולה להיות לידה מדהימה...

וגם מחוויה שלי לגמרי לידה יכולה להיות חוויה טובה ומשמחת!

אני מאמינה מאוד בהכנה טובה .

היחס לכאב מאוד משפיע

כלומר- באופן אוטומטי שיש כאב אנחנו מתכווצות, והציר יותר כואב

כשלומדים להרפות הכאב פחות כואב.

אני מאמינה שברוב המקרים בלידות רגילות  אישה יכולה להתמודד עם הכאב גם  ללא אפידורל

(זה האמונה שלי, מעריכה מאוד גם את מי שלוקחת)

ה' נותן לך כאב שהוא טוב, הוא פותח את הגוף שלך ונותן לתינוק לצאת

זה לא אמור להיות בלתי נסבל.

רק הפחד מזה שזה לא נסבל יכול לכווץ מאוד מאוד והכאב נהיה בלתי נסבל.

ממליצה מאוד על הספר לראות את הנולד- משנה הסתכלות כל החוויה של הלידה כדבר טוב ואפשרי.

על הקורס של עמית לידה- מומלץ מאוד וממה שאני זוכרת מקבלים את רוב ההחזר לתשלום מקופת חולים.

כדי שנרצה עוד פעם להיכנס להריון.... 🤣

ה' טבע את זה באישה.

בלידה יש דברים טובים בעיקר בגלל שאחר כך יוצא הדבר הכי מופלא בעולם... אז זה באמת כואב, אבל למטרה טובה... 

לק"י

אני אולי לא זוכרת איך מרגיש הכאב פיזית.

אבל לא שוכחת שזה כואב (האמת שאולי זה לא רק הפחד מהלידה עצמה).

והלידות שלי נראה לי סבירות. כואבות, אבל לא יממה בחדר לידה וכאלה.

לידה כואבת/לא כואבת

לא משנה

בסוף זה עובר

אותי מהריון להריון גודל החשש לגבי הריון תקין ותינוק בריא.

יש כל כך הרבה מקרים מצערים ומפחידים

ה' ישמור

ואת הכאבים והקשיים

זו חוויה מספיק משמעותית כדי לזכור לתמיד

שבלידה הקודמת היו כמה רגעים שחשבתי לעצמי

'יאוו איך אני הולכת לעשות את זה שוב?!?!'

והנה אני שוב באותה סיטואציה, שבוע 40+

ותיכף הולכת איכשהו לעשות את זה שוב...

לא חושבת שהנשים שוכחות באמת איך היה כואב וכמה היה קשה. אני יכולה לספר לך לפרטי פרטים מה קרה לי בכל חמשת הלידות שלי.

פשוט הקושי מקבל פרספקטיבה אחרת לאחר זמן, כאשר יש את התינוק בידיים, ואחכ הוא גדל ויש ממנו רגעים של שמחה ונחת.

זה הכל ביחד

זה כואב, נכון,

אבל זו חוויה מטורפת

שמקבלת מימד אחר ביחס של זמן

בלי לדבר מילה על הילד והאור שזה מביא איתו..

וגם אז, לא אמרתי שאני לא אעשה את זה שוב,

זה היה לי ברור שאלד שוב בעז"ה, אבל השאלה נבעה ממקום זמני של כאב

של מצוקה מסויימת בסיטואציה, שהיא לגיטימית ונורמלית

אבל כבר כמה שבועות בודדים אחרי הייתי מוכנה לעבור את זה שוב..

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך  את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך
 

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

אולי לשחרר קצת. לא לחשוב על רגשות? פשוט לחיות. הוא לא אוהב בקבוק , שיצרח , לא רוצה משולש , שיצרח. את לא חייבת להרגיע אותו. אם ילד מתרגל שאמא מפחדת מבכי שלו ובוחרת בפינצטה על מה היא מתעקשת , אז הוא מתרגל לבכות על כל דבר. פעם כשבת שלי הייתה בת שנתיים  (עכשיו סיימה בית ספר) רצתה מיץ מסוים. והוא נגמר. אז היא צרחה שעתיים רצוף. והיא לא על הרצף ולא כלום. היא מתנדבת במד"א , עובדת , ציונים טובים.

ילדים גם מרגישים לחץ. אם יש לחץ באוויר , הם מאוד נלחצים. גם אם את לפי הספר , לא מרימה קול , מדברת בצורה יפה. הם עדיין מרגישים לחץ.

נשמע פרק זמן סביר

תודה!

21 עוד היה נחשב גבוה, ההנחיה הייתה לרדת מץחת ל5

אותי הנחו לעשות פעם בשבוע בדיקת בטא ולמנוע חצי שנה

הופניתי גם למעקב אונקוגניקולוגי

אין לך עם מי להתייעץ ? רופאת נשים שתנחה?

יש לי את הפגישה במרפאת נשים בבית החולים עוד יומיים, ואני כמובן גם יכולה לקבוע תור בקופה לרופאת נשים.
אבל עד לתור ביום חמישי, עניין אותי לשמוע מה בערך ההנחיות כיום...

תודה על השיתוף!
מרגיע, כי אם למולה מליאה היה צריך רק 6 חודשים מניעה, אז מניחה לחלקי יהיה פחות.

אם באמת ההנחיה אצלי גם תהיה של מניעה קצרה של כמה חודשים, באיזה סוג של מניעה כדאי להשתמש, שלא יעשה לי בעיות ודימומים, ומתאים למניעה קצרה?

עד עכשיו המניעות שעשיתי היו עם נרות - שהם לא הרמטיים, ועם התקן - שנראה לי ביזבוז לשים התקן רק עבור כמה חודשים בודדים.

כולל חופשים

אם היא מסיימת כמו בי''ס רגיל ואז י 'חודשיים חופש

בעיני זה פחות הגיוני לקחת על החודשיים

מכירה כאלה שלוקחים על 12 חודשים

חלק על 11

וחלק על 10

ולפעמים הסכום משתנה בהתאמה

הכל יכל להיות בסדר אבל העיקר שמסוכם מראש

יש כלל שאם הצטרפתם באמצע שנה משלמים חלקי

את יכולה להחליט גם לא לגבות באוגוסט אבל לגלם את המחיר של אוגוסט בשאר החודשים- ז"א נניח חשבת לגבות 2000 שח לחודש שזה אומר סהכ 24,000 לשנה של 12 חודשים, אז את יכולה לא לגבות באוגוסט אבל שהמחיר לכל חודש יהיה 2180.

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

זה מותר לכתחילה

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

בהריון שישי ותינוק בן שבעה חודשים בבית!

קשוח ממש! השבוע אני נכנסת לשבוע 14 ולא עשיתי שום בדיקה חוץ מסטיק! בחוסר תפקוד כמעט מוחלט, עכשיו פחתו הבחילות, אבל עדין לא ממש נוגעת במאכלים שגרמו לי בחילות...

אולי תנסי כדור נגד בחילות?

לי הבונגסטה גרם לעייפות קיצונית, אבל אני יודעת שיש עוד שני סוגים זה כבר מקל..

מקווה שתעברי את זה בקלות! זה באמת לא פשוט! ובאמת יש כאלו שנתברכו בכך שהן לא מרגישות כלום בתחילת ההריון ב"ה..

כבר הגעתי לשלב שאני מרגישה שהכל בראש שלי והנה כולם בסדר ועושות את זה ועוברות את זה

אז תודה על הנרמול.

ממש ממש מתלבטת על בונגסטה

אני לא אחת שבעד כדורים ואף פעם לא לקחתי והיה לי הריונות קשים תמיד

אבל הפעם שילוב מקרים שמרגיש לי חסר שליטה.

חוץ מעייפות שזה נראה לי עדיף יש עוד משהו? השפעה אפילו מזערית על העובר?

זה כדור מאה אחוז בטוח לשימוש בהריון

לזה הוא נועד

והוא פשוט מציל נפשות!! את לא מבינה איזה הקלה זה לקום בבוקר ולהרגיש טוב

ממליצה ממש ממש ממש

אין לך מה לחשוש.. אותי זה ממש הציל, אומנם לא היה לי תאבון אבל הצלחתי להרים את הבית ולהכין אוכל מבלי להיגעל..

4 הריונות סבלתי בלי הכדור, לא ידעתי שיש כדור כזה בכלל ובהריון החמישי כששיתפתי את הרופאה שאני לא מתפקדת בכלל היא ישר הציעה וזה עשה לי פלאים בתפקוד חוץ מהעייפות אבל נראה לי שגםצחסר לי ברזל שזה משהו בפני עצמו כי בהריון החמישי לא סבלתי מעייפות כזו...

איך באמת ממשיכים הכל כרגיל?

ולמה תמיד אנחנו מסתכלות מסביב ולא לבפנים?

אני שואלת גם את עצמי,

מה זה מעניין אם כולן עובדות ונראה שמתפקדות כרגיל,

אם אני לא מצליחה.

אני בתחילת הריון ראשון עכשיו וחלשה, בחילות, הקאות.

ואני גם עצמאית וגם שכירה,

וזה קשוח.

ופשוט מורידה את הראש לגל הזה שיעבור, 

ועושה את המינימום מינימום.

אז תרגישי בנח, יש כל כך הרבה נשים שגם להן קשה ולא מצליחות להמשיך לעבוד ולתפקד כרגיל,

ולא צריך להילחם בהרגשה הזו,

כי גם ככה אנחנו מותשות.

תנשמי עמוק,

זה גל, וזה יעבור.

(אומרת הכל גם לעצמי)

ומזל טוב 😊

יאללה בעזרת ה' שימתיק לנו את התקופה הזו מהר לשמחה זוהרת ומאושרת

גם לך השם גדוללל כמובן💓

ותודה נראה לי שאפילו לא הספקתי להתרגש ולאחל לעצמי גיליתי מזה שהרגשתי כל כך נורא

לעזוב את העבודה למשך ימי הקושי של ההתחלה
זה מה שאני עשיתי (אבל עם היפרמאזיס)
העבודה תחכה הכסף יחכה
את תרגישי טוב ותחזרי.

תכלס, אנחנו גם לא יעילות בעבודה עם הבחילות והחולשה הזו. אז בשביל מה?

זה מבאס.
אבל אל תקחי לך עכשיו לקוחות חדשות... לא?

אלא לדבר תדיר

ואני לא בדיוק מבינה למה את מתכוונת אבל לדעתי אתם צריכים טיפול זוגי כי ברור שהאמון ביניכם נפגם לפי המעט שכתבת

שולחת חיבוק❤️

אבל אין לו מה להגיד חוץ מזה שהוא מתנצל

ואני כועסת

כי מה עוזרת לי התנצלות שאני צריכה לשלם מחירים על דברים שהוא עשה בלי לשאול אותי ובלי להתחשב בי

נניח לספר לי במשך תקופה מאוד עמוסה אחרי לידה שהוא חייב לעבוד

ולאז לגלות שהוא לא עבד רוב הזמן הזה

או להשתמש בכספים שלנו בצורה שלא סיכמנו עליה

סליחה לא תעזור לי במיוחד שהסליחה שלו לא נחשבת בשבילי

כי את יודעת שהוא עלול לחזור שוב על הדברים האלה?

אם זה כך, אז הבעיה היא באמת בחוסר האמון שלך בו, שהוא זה שמוביל לכעס, וזו באמת בעיה שורשית יותר...

מצטרפת להמלצה לפנות לטיפול זוגי (בתקווה שיש לכם הכסף לכך...) כדי לפתור את הבעיה מהשורש...

חיבוק!

לא יחזור על זה

וגם מה זה עוזר לי אם משכורות שלמות שלי יצטרכו ללכת על להחזיר שטויות שהוא עשה או דברים שהוא אמר שיטפל בהם ולא טיפל והצטברו

היינו בטיפול ואולי נמשיך אבל פתרונות לבעיות שהוא כבר יצר זה לא יתן לי 

אולי זה משהו נקודתי אצלו?

אני יודעת שיש דבר כזה אנשים שממש יש להם באג עם כסף.

זה יכול להיות כמו התמכרות להימורים, שאתה ממש מכור פיזית ללהוציא כסף על כביכול השקעות שנראות לך שוות,

ואתה כמובן לא תשתף את הבת זוג שלך,

כי היא לא מכורה לזה אז בוודאי לא תסכים,

מצד שני אין לך כל כך שליטה על זה,

כמו כל התמכרות אחרת לסמים או לאלכוהול.

ממש עושים לזה גמילה.

אולי הרחקתי לכת, אבל נשמע שיש לך פה אישיו ממש סביב הכסף, יותר מססביב האמון הבסיסי שנפגע.

וגם הסיטואציה שהוא מבקש סליחה רק, ולא מנסה לשנות מעבר לזה,

והתחושה שלך שהוא מבקש כי הוא מבין שזה לא בסדר,

מצד שני כנראה לא יצליח לא לעשות את זה שוב.

ממש קשוח אם זה זה.

אבל תמיד אפשר לטפל. חיבוק.

באמת סליחה אין סיבה שתספק אותך. אם אין לך אמון שהוא לא יעשה את זה שוב פעם.

אני לרוב צריכה להבין גם מה אתה מבין מיזה שזה לא בסדר ומה תעשה להבא כדי שלא יקרה.

תנסי לחשוב מה כן ירגיע אותך, ותבדקי אם יש לך אפשרות לקבל את זה ממנו.

וכמובן טיפול זוגי.

את לא מעורבת בחשבונות הבנק שלכם?

לא ראית שאין משכורת שנכנסת?

אם את לא מסכימה עם הוצאות כספיות שלו, אתם צריכים לשבת ולהגדיר מה כן

זה מאוד כוללני ותלוי במה מדובר כמובן וצריך להבין את הפרטים אבל בכללי נראה שיש ביניכם דינמיקה לקויה שצריך לתקן ואמון שצריך לבנות מחדש

ואת צודקת. סליחה לא תעזור. נדרש גם לרדת לפסים מעשיים

פשוט בזבז את הזמן שלו במשרד שלו

ולא יום יומיים תקופה

בדקנו התמודדות עם התמכרות או בריחה ממחויבות

וגם אם הוא יטפל בזה זה לא עוזר לי עם הכעס והבעיןת שכבר הוא הכניס לתוכם

כי את מה שהיה את לא יכולה לשנות אבל מכאן והלאה צריך לבנות

לדעתי צריך להתייחס ל- למה הוא במשרד אם הוא לא עובד?

מה הוא עושה שם בשעות שהוא אומר שהוא עובד?

על מה הוא בזבז,כסף? למה זה חשוב לדעתו? למה זה לא חשוב לדעתך? ולנה הוא עושה דברים מאחורי גבך?

את כל זה אני כותבת כאישה של עצמאי בעצמי. בעלי מתוקף עבודתו מנהל קשרים חברתיים רחבים ולכן העבודה היא לא רק במשרד, שזה התכלס הרבה פעמים. יש גם מעבר ויש לו גם חיים אישיים כמובן. אז אני לא מתפלאת למה הוא לא במשרד כל הזמן כשהוא יוצא וגם לא דורשת דין וחשבון על כל יציאה מהבית, ואם הוא עצמאי זה גם לא אומר שכל הזמן יש הכנסה כמובן (בעז"ה כן?) הרבה מדברים שעושה עצמאי זה הכנות ועבודה לקראת הכנסות עתידיות.

אבל את מכירה את בעלך ויודעת מה היה שם. תפנו שוב לטיפול וביז"ה מקווה שתצליחו לצאת מהמשבר

דברים לא טובים

ואני בכלל לא מבקשת דין וחשבון לכן הוא הצליח למשוך את זה תקופה

התגלה בטעות

להתנהל דינמיקה של דין וחשבון בכלל בעיניי,ממקום של דרישה

זה יותר מתאים לאמא מול ילד

בזוגיות זה אמור לעבוד אחרת

את סמכת ונתת אמון והוא הוליך אותך שולל לפי מה שאת אומרת. עד עכשיו התנהלת כמו אישה נורמטיבית בתחום הזה. אל תתני למקרה הזה להפוך אותך לאמא מולו לדעתי ולהתחיל לרדיף אחריו עם בקשות והסברים

ודווקא לכן חשוב ליווי טיפולי טוב כי זה לא פותר את הפצע, לבדוק כל רגע איפה הוא ומה עם העסקה ההיא ולמה לא נכנס כסף ומה עשית בחוץ כל הזמן הזה, זה רק ייצור אחד חדש

נלך לטיפול אני פשוט כועסת יותר מדיי בשביל לתת בכלל הזדמנות

ולא מדובר באיזה קושי כלכלי שיכול להיות בכל עסק וזה חלק מהסיכון

פשוט בריחה אישית שלו נפשית ממחויבות שאני אין לי כוח להכיל

וזה עסק שהוא בחר בו ותמכתי

ולהישאר כועסת קצת. לדעתי

מה שמרגיש לך - תנכיחי

בזוגיות יהיה להגדיר יעדים של ליווי עסקי או של רו"ח שבודק הביצוע מול התכנית

או עבודה כשכיר.

כרגע את כועסת מאוד מאוד ולכן לא רואה מה זה יעזור,

אבל בע"ה אחרי הכעס יגיעו גם דברים אחרים, יש עוד תקווה ויש עוד עתיד.

חיבוק גדול!!!

ותראי איזה נס שהתגלה עכשיו ולא המשיך להידרדר חלילה.

אולי יעזור גם לדבר עם ה', להשליך עליו את הניסיון.

כשעושים טעות יש עניין לקחת אחריות ולעשות חשבון נפש,

אבל פה לא עשית טעות, ולכן מצד ההתמודדות שלך אפשר להסתכל על זה כמו על גזירה ולהתפלל קרע רוע גזר דיננו.

ושיתהפך הכל לטובה ומחושך ואפילה תצאו לאור גדול!

חיבוק 🤗

עצמאי צריך לדעת לנהל את עצמו ולנהל סדר יום, מעבר לעניין המקצועי. ישנם אנשים מאוד מוכשרים ומקצועיים אבל לא מתאים להם להיות עצמאיים

יש תוכנית ברורה לשינוי? וזה לא יקרה שוב?

בעיני הכעס שלך הוא לא הבעיה, הפוך. הכעס אומר שאת עדיין מרגישה משהו ושיש עם מה לעבוד. הבעיה היא האמון שנפגע, וזה הדבר הכי קשה בין בני זוג. אין לי עיצות לצערי איך משקמים אמון אחרי בגידה משמעותית (בעיני הגם שזה בזמן ובכסף, זאת בגידה לכל דבר, אבל זכותך לא להסכים עם ההגדרה כמובן) אבל כן חשוב לדעתי לתמלל לו את הכעס הזה. להגיד את זה כל פעם שאת מרגישה ככה. אני בשונה מתגובות אחרות פה, כן חושבת שהסתרה זה דבר חמור מאוד וחשוב לשקף לו את זה וכמובן לעשות תוכנית מסודרת איך לצאת מהמצב הזה ואיך לוודא שזה לא יקרה שוב 

קו קלוש

❤️

וכבר שנה חיכיתי לזה

ואני שיא המתרגשת מלשמיין שזה אמיתי

ואז יש את הקול הזהיר ש..מה את מדומיינת זה כהז חלש ולא אומר..ואולי לא ימשיך

מצד איחור- הביוץ שלי מאוחר כמעט תמיד אז סביר להניח שאני לפני איחור אז לא מצפה שיהיה פס חזק..וגם יצא לי הריונות שזיהיתי ככה

גם אתמול היה לי חשד שיש שם משהו בבדיקה

וכאילו אני רגע מתרגשת

ורגע מנסה להשתיק את הלב

ובשכל אני כזה- אבל למה את כזה רוצה .. גם ככה עמוס לך בחיים ואין לך כח..ומלא מילואים..והריון שלישי במילואים לש המלחמה האלו איזה הזויייייי!!

ומצד שני יש לי דביליות כזאת שדוקא הריון-לידה-תינוק זה גם נותן לי את הכח והשמחה

וגם באמת הלב רצה

איך מכילים את 2 הצדדים יחד

איך מצפים ולא מצפים

מתרגשים ולא מדי

רוצים ממש וחוששים

אני מרגישה לא נורמלית

כשאני מגלה הריון, גם כזה שחיכיתי לו הרבה זמן

יש תמיד חששות מה ואילו

בתוך תוכי אני יודעת שרציתי ואני שמחה

אבל זה בסדר שיש גם רגשות אחרים ביחד

לאט לאט ההריון נהיה יותר בטוח וודאי וחלק מהקולות מושתקים מאליהם.. ואז יש קולות מחשבות ורגשות אחרים.. אבל חכי

לא נקדים את המאוחר 😉

אולי תצלמי את הפצעים, ותראי לו את התמונה אם זה כבר יעבור.

ואולי יספיק לו גם תיאור בשביל לאבחן.

בצורה שיראו אותם ברור...

אבל אולי אצלם את מה שיש לה ברגל.

(האמת שאני לא בטוחה שהוא רופא מאוד סבלן בשביל תמונות וכדומה בעלי היה אצלו עם ילדים אחרים בעבר והתרשם שהוא לא הכי-הכי. קבענו אצלו תור כי הוא קרוב אלינו יחסית)

אם יש לך תמונות או תיעוד של מה שהיה לפני שבועיים אז אפשר להראות לו את התיעודים, לדווח על השינוי העכשווי בהשפעת הסבון ככה שיהיה לו את הרצף המלא של האירוע

שמעת על קומי עורי? זה עמותה לאטופיק דרמטיטיס בישראל. יש שם מאמרים והרבה מידע.

הם יכולים לתת לך (דרך פנייה למזכירה) רשימת רופאים לפי קופות חולים ומקומות בארץ.

ועכשיו ראיתי שגם הנגעים ברגל נעלמו לה...

מפחדת להגיע לרופא ושהוא יאמר לי שהוא לא מבין על מה אני מדברת