בעזרת ה' ההריון יסתיים בבריאות בידיים מלאות!

קשה מאוד!!!

רק תשנני לעצמך כל הזמן שה' אוהב אותך!

זה מה שעוזר לי בזמני קושי-

ה' אתה אוהב אותי. אני יודעת. תודה על כל הטוב. בבקשה תעזור...

לדבר איתו כל הזמן! להגיד לו מה את מרגישה בלי לפחד...

איזו צדיקה את שאת מחפשת להתחזק באמונה ובשמחה!

אני עברתי הרבה הפלות..

רוצה בעדינות לוודא שבנוסף להתחזקות גם עברת בירור רפואי להפלות?

אצלי רק אחרי שקיבלתי תמיכה ועוד כל מיני בה זכיתי לעוד הריונות תקינים

לספור*

זה התחיל בבדיקות לגיטימיות של קרישיות יתר, היסטורוסקופיה, פותולגיה של השיליה וכו..

ברוך ה' הכל היה תקין

וזה המשיך לבדיקות לא קשורות כמו בדיקת אבנים בכליות, בדיקת זאבת, בדיקת פאפ, ויש מצב שעוד  , אבל כבר לא זוכרת.. חח

וגם ברוך ה' היה תקין..

אשמח לשיתוף איזה תמיכה קיבלת שהיתה שליחה להריונות תקינים ברוך ה'?

גם לי יצא תקין הקרישיות.

הרופאה בכל זאת נתנה לי לקחת אספירין עד בערך שבוע 14 (לא זוכרת במדויק) לדילול דם.

בנוסף, אוטראגסטן עד שבוע 13 נראה לי.

לגבי אוטרגסטן הביאו לי מרשם, כמה פעמים ביום לקחת? וסורי על השאלה האישית אבל יש יעילות יותר אם זה נרתיקי מאשר בליעה?

בטח אם לא אובחנת עם קרישות

אפילו להפך...

יכולה לספר לך שלי אחרי 3 הפלות רצופות וקרישיות מאובחנת (פקטור 5) ההמטולוג אמר שלא לקחת מדללים ושרופאי נשים נוטים לחלק מדללים כאילו הם סוכריות

והוא כנראה צדק

למדללי דם יכולות להיות השלכות אחאות כמו המטומה... (עכשיו ראיתי בשרשור אחר שהיה לך המטומה... אז זה די מובם למה לא נותנים לך מדלללים)

בעזרת השם בידיים מלאות ובבריאות

המטומה   , שתינו היינו באותה מצוקה

לה הביאו קלקסן וברוך ה' זכתה ללדת בשלום בחודש תשעי

ולי לא נתנו והמשיכו להתעקש לא לתת..

ומאז המקרה הראשון התעקשתי לקלקסן כי היתה בי תקווה שזה הסוד וזה מה שאני צריכה כדי לחבוק תינוק/ת בריאה ושלמה בחודש תשעי

אני לא יודעת מה השיקולים שלהם, סתם חוששת שדוחים אותי ובסוף יגלו שזה באמת הפיתרון, ה' יודע מתי

גם לי היה הריונות תקינים ואז שרשרת של הפלות ובהריון שזכיתי ללדת לפני שנה ו 4 חודשים אומנם לא היה דימום אבל הייתי בחרדה נוראית. כל כמה דק ללכת לשירותים ולראות אם יש דם או לא, לדמיין שאני מרגישה רטוב למטה , כאבים ומה לא. עשיתי לעצמי מן "השלך על ה'" ממש זרקתי על ה ואמרתי הבאת לי הריון אני לא מסוגלת להתמודד עם הפחד הזה תעזור לי אחרת אשתגע. ב"ה קיבלתי שכל והלכתי לפסיכולוגית מהקופה שממש ממש עזרה לי להתמודד עם הטראומה והפחד, הלכתי גם למשהי בפרטי שעזרה לי. לאט לאט ככל שעברו השבועות הפחד השתחרר.

בהריון אחכ באמת התחיל דימום ואמרתי זהו. הפלה אני מסיימת פה בגרידה ואומרת ביי להריונות הבאים, אני את שלי סיימתי. אבל לא, ה' בחר אחרת ולמרות שהדימומים המשיכו עד שבוע 12 לערך הכל המשיך כתקין , היה לי המטומה. פחדים וחרדות אבל שיחררתי לגמרייי, ממה שלמדתי בטיפול בהריון קודם זה היה לשחרר את הפחד(המון עבודה עצמית) , אצלי בגלל הדת זה היה "השלך על ה" , היה לי קל יותר קצת. וב"ה זכיתי ללדת שוב

יש לי עבר מטורף והסטוריה עשירה לדעתי ומה שהחזיק אותי זה האמונה. בלי זה? לא יודעת איפה הייתי היום.

ודבר נוסף, לקחתי על עצמי לשמוע קו הצניעות וקיבלצי קבלות קצת קשות בשבילי אבל היה שווה לקבל בזכות זה 2 אוצרות כנגד כל הסיכוים

ובדיוק כמוך קיבלתי קבלות, וקיבלתי על עצמי לשמוע את קו הישועות

ולקחתי קבלות שידעתי שיהיה לי קשה (כמו חצאית מקסי,  עכשיו אני שמה רק שיכסה את הברך)

את כל הסגולות האפשריות עשיתי כמו 18 הנרות, ולקרוא את כל ספר תהילים בפורים, ובעלי הלך לכל הרבנים הגדולים לבקש ברכה.

וההריון לצערי הסתיים בלידה שקטה .

לא אשקר, אמונה לא היתה לי , כי הקשבתי לבשר ודם, לרופאים, שאמרו שאין סיכוי ושהם רק מחכים שזה ייגמר כי אני בסכנה.

לרגע לא הצלחתי לשחרר ולהגיד שזה ניסיון ורק ה' יחליט אם יש סיכוי או לא..

ואחרי שנגמר, האמונה אפילו ירדה שבעתיים.

ואז הריון נוסף בהפתעה שהתחיל עם בעיות, אבל הפעם הייתי כל כך בטוחה שזה לא ישרוד,  לאור ניסיון קודם, שעבדתי רגיל ואפילו לא עשיתי השתדלות  , ובאמת נגמר בחודש חמישי.

ועכשיו, הריון נוסף, קיויתי שאני יותר מחוזקת כי עברו כמה שנים, קוראת הרבה על אמונה שהכל לטובה והכל זה ניסיונות ..

וכל הזמן משתדלת לדבר עם עצמי ולהאמין למה שאני אומרת, כי אין ברירה   , אחרת אשתגע.

זה מצב לא פשוט בכלל אבל הקשיים האלה נועדו לחזק אותנו רוחנית ומנטלית.

ואני מאוד משתדלת ללכת בגישה הזו של להשליך על ה' ולדעת שזה לא בשליטתי ולהרפות עם הלחץ.

אבל אני כל הזמן מחפשת את ההשתדלות, לעשות עוד משהו , כדי שההשתדלות תהיה 100% ואז אדע שעשיתי הכל מהצד שלי, אבל ההשתדלות אף פעם לא נגמרת

בין אם זה כדורי תמיכה, או כדורי ויטמינים, או מנוחה, או תזונה  או להרים את המצברוח או לקרוא עוד פרקים על הריון תקין    ...

בעזרת ה' שנזכה להתחזק ברוחניות, באמונה, בלי ניסיונות וייסורים🙏

על שמירת הריון. גם אותי סיבנו שמנוחה לא קשור ופעילות לא גורמת להפלות וכל מיני שטויות, בפועל ההריונות האחרונים כן קיבלתי שמירה מההתחלה (למקרה שלי כי ההפלות היו ממש בהתחלה) הרופא הבין אותי וביטוח לאומי אישר. זאת עןבדה שכן עוזר, במיוחד שיש דימום אז מנוחה היא קריטית

זאת דעתי. וכן, גם אם לא נותנים אני בדעה של לקחת מחלה ולשבת בבית עד שיאושר לך.

זה מה שאני עשיתי ובסוף קיבלתי.

נילחמתי כמו לביאה כי אמרתי, זהו אם זה נופל שוב אני את שלי סיימתי ומספיק לי 2 ילדים וב"ה ה' היה בעזרי.

כנל לגבי תמיכה. קיבלתי גם דופסטון 3 ביום וגם זריקות פרוגרסטרון שאמרו לי אין צורך זה לא קשור, התעקשתי וקיבלתי. בפועל? ילדתי בן נסיך נסיך שהוא כל עולמי כי הצבתי לעצמי מה אני צריכה לעשות (תמיכה חזקה אפילו שלא המליצו ושמירה) ואז אם חלילה היה קורה משהו לא היו נקיפות מצפון של אם ואם...

כי זו לא עבודה פיזית כמו גננת אלא משהו משרדי שלא בהכרח מסכן אותי או את העובר (שזה תנאי הכרחי שיאשרו שמירת הריון) , וכמו שאמרת- טענה שזה לא בהכרח עוזר ואפילו מנוחה קיצונית זה סכנה.  אבל בכל זאת באה לקראתי ואמרה שאחזור אחרי 30 יום שאהיה במחלה. ותכתוב על טופס של שמירת הריון.

באמת שיצאתי מבולבלת ממנה,

כי בהריון שלא שרד והייתי מאושפזת ממש כפו עלי לא לקום מהמיטה  

רק מחזק כמה הכל זה אי וודאות גדול

ורק מאז שהלכה למומחה ונתן לה קלקסן למרות שאין לה קרישיות יתר

+שמירה מלאה

רק אז התחילה להרות הריונות בריאים ב''ה

אני המקרה שבדיוק להפך

אחרי 3 הפלות וקרישות מאובחנת קלה

יצאתי בשבוע שעבר מבית חולים בידיים מלאות ולא לקחתי מדללים (עכשיו כן לוקחת קלקסן במשכב לידה)

אז מה זה אומר?

מדעית - אין הוכחה והסבר שמדללים עוזרים במקרה ואין קרישות

אז בסוף זה עניין סטטיסטי

היא מייצגת את הסטטיסטיקה לצד אחד

אני לצד השני

ובתכלס- לא ניתן להסיק מזה שום דבר

לי באופן אישי. אם אני צריכה להקשיב לאיש מקצוע שזו תחום ההתמחות שלו ואומר לי שאין צורך לקחת וזה אולי אף יזיק

לבין איש מקצוע- שתחום ההתמחות שלו נושק לנושא אבל זה עדין לא תחום ההתמחות שלו ואומר- תקחי...אין לי מושג למה ואיך זה יעזור אבל זה לא מזיק...

אני יודעת למי אני בוחרת להקשיב

בכלל מדללים אם אין סיבה בבדיקות, לעומת רופאי נשים שנותנים בקלות

הייתי תקופה ממושכת מבולבלת לקחת או לא, בסוף החלטתי שכן

דם, התחיל להסביר לי שאם יש לי המטומה אז בטוח אין לי בעיה של קרישיות (עד עכשיו לא הבנתי איך זה הגיוני, הרי המטומה זה קריש דם לא?)

והרופא נשים לא היה מוכן להביא לי בלי אישור מהמטולוג, התחילו לדבר בניהם והגיעו להסכמה לא לקחת..

באותה שנה סבתא של בת דודה שלי נפטרה ממנת יתר של דילול דם- ודוקא זה מה שהאיר אותי שאולי זה סימן מה' לא להתעקש על משהו שרופאים אומרים שאני לא צריכה.. כי מסתבר שזה גם מסוכן, ולא ידעתי את זה..

אבל עדיין אובדת עצות, כי בתוך תוכי חושבת מה יתמוך בהריון חוץ ממדללי דם

אני לא יודעת האם הוא צודק ולא מבינה בזה כלום. רק זה מסתדר עם ההגיון האמירה שלו 

אפילו בלי מרשם.

לי הרופאה המליצה לקחת בלי קשר לשום בדיקה

2 כדורים של אספירין 75 מ"ג ביום עד שבוע 36.

היא אמרה שזה רק יכול להועיל.

והיתה לי המטומה קטנה בתחילת ההריון ועם כל זאת לקחתי את זה.

זאת היתה רופאת הריון בסיכון (ההריון לא היה מוגדר בסיכון אבל לא משנה..הגעתי אליה )

אז לא אומרת לך מה לעשות,

אבל תנסי לברר בקופה על רופא הריון בסיכון ותתיעצי לגבי האספירין

וממש לא מומלץ לקחת בלי יעוץ רפואי, זה מדלל דם ועדיין יש פה הריון

הופתעתי מאוד שראיתי שזה בלי מירשם, מה זה אקמול??

אספירין הוא גם משכך כאב ואנטי דלקתי

כך שלפעמים לוקחים אותו כמו אקמול/נורפן וכו

לי נתנו נרתיקי בפעמים הראשונות (ההריונות הראשונים אחרי ההפלה)

ההריונות המאוחרים יותר בפה

אמאלה אין מאושרת ממניי

הביאו לי 100 לקחת, גם אצלך???

הייתי שם עם הפלות חוזרות והבנה שרק האמונה נותנת כח להרים ראש ולהאמין , ולקוות שהפעם יהיה סוף טוב בידיים מלאות בע"ה.

ממליצה לך לפנות לפרופ קופרמינץ בדחיפות.

הוא מומחה בתחום...

אני גם לוקחת לאורך כל ההריונות קלקסן ובשליש הראשון עוד זריקות שמומחה נוסף המליץ. ב"ה הם היו עבורנו שליחים טובים של הקב"ה.

מתפללת עבורך להריון קל ותקין שיסתיים בעתו ובזמנו בידיים מלאות ובאושר גדול. 

מתחילים מלהאמין בך, בגוף שלך ובנפש שלך.

תאמיני שיש לך רחם חזקה. תגעי בה. תלטפי אותה, תדברי אליה- את חזקה! את מסוגלת! את יכולה!

תפרגני לה על 9 שבועות שבהם היא התמודדה עם המשימה בגבורה עד עתה.

תאמיני שהגוף שלך מסוגל להחזיק את ההריון ולהזין את התינוק כל צורכו.

תאמיני בנפש שלך,

תאמיני שמגיע לך.

אח"כ גם תגיע האמונה בריבונו של עולם ובדרך שבה הוא מנהל את העולם.

אני מבינה מאוד מאיפה מגיע הצורך לתת הסבר לכל מה שקרה לך בעבר.

מבינה למה הראש שלך הולך למקומות של רחם חלשה, דימום= הספד להריון.

זה נועד לשמור על הנפש שלא תתרסק שוב אם ח"ו יקרה משהו.

אבל ב"ה ההריון מתקדם, והגישה הזאת כבר מתחילה להעיק עלייך ולהכניס אותך לחרדות.

לכן לדעתי, זה הזמן לאפשר לך לרצות ולהאמין בתקינות ההריון אבל באמת ועד הסוף הטוב בע"ה.

לקוות, להתפלל, להאמין.

אני תמיד נתקעת על ה2 הריונות שלא צלחו במקום על 2 הריונות שכן צלחו תודה לה'

ואמונה מתחילה כשמפסיקים לחשוב בהגיון, עם השכל.  בלי להגיד "הכי הגיוני שזה לא ישרוד כי ככה בדיוק היה בקודמים שלא שרדו"

ו"הנה שוב דם ושוב כאבי בטן כמו בקודמים שלא שרדו אבל ברור שלא ישרוד גם, כי בהריונות התקינים לא היה את זה"

נגעת בנקודה כל כך רגישה ונכונה, שצריך להפסיק להסתכל על ההגיון, ולהאמין, פשוט להאמין שיהיה בסדר, כי זה מה שירפא אותנו וצריך לחשוב חיובי לא משנה מה אומרים הרופאים או מה מרגישה בגוף  

חייבת להתחזק בזה

תודה על זה!!

בשני ההריונות שלא צלחו

אבל באמת הבנתי שכל סגולה שעושים או ברכה שמבקשים- צריך להאמין מכל הלב שזהו , נושעתי, יהיה נס

והיה לי מאוד קשה להאמין כי הייתי עם רופאים, "מנוסים" (אני עושה מרכאות כי הם בשר ודם לא משנה כמה הם מנוסים), שדאגו להוריד לי את התקווה.

הייתי מאושפזת תקופה ארוכה וכל יום, כמה פעמים ביום נכנסו לחדר לבדוק לשלומי, וכל פעם מחדש קיויתי לשמוע מהם צל של תקווה, אבל היו כל כך חסרי רגישות וקרים, היו חייבים לכסות את עצמם שלא אגיד שהם אמרו שיסתדר, אני מבינה, אבל הורידו לי את כל הביטחון שיהיה בסדר, הייתי מוקפת רק בשליליות שלא הצלחתי להאמין למשהו אחר

וזה לא הולך שסגולה "עובדת" רק אם מאמינים בה...

כן כדאי תמיד להתחזק באמונה בה' יתברך שהוא כל יכול ומסוגל לעשות ניסים.

אבל בסופו של דבר זה לא הולך, אם את לא מאמינה לא ילך לך ואם את מאמינה ילך לך...

לא כך היהדות עובדת...

חזקה יכולה לשנות את המציאות הכי מורכבת.

קרה לי הרבה פעמים שהייתי בטוחה במשהו, אף אחד לא היה יכול להזיז אותי מ"השטות" שלי וזה באמת קרה. בלי הסבר, בלי הגיון, פשוט היתה לי אמונה חזקה שזה יקרה

ותמיד שזה קורה אני מתבאסת על עצמי איך האמונה הזו לא היתה מול הרופאים 

אבל מה שבטוח שזה משנה את ההסתכלות על המציאות.

וזה משמעותי מאוד מאוד לגוף ולנפש...

אבל אין לך מה להתבאס על עצמך.

בסוף אנחנו חיים בעולם של דרך הטבע.

ברור לי שהתחזקות באמונה וביטחון זה חשוב בטירוף!

אבל שלא תחשבי שאם היית מאמינה יותר היה קורה אחרת...

זה קרה כי כך גזר הקב"ה ובאמת זה כואב ברמה מטורפת וצריך גם להתחזק כדי לקבל את גזר הדין באהבה...

מה שבטוח שכשמתחזקים- לשים דגש על הרעיון שאני מאמינה שהקב"ה כל יכול ולא ח"ו אני מאמינה שהפעולה/ המילים שאמרתי יצילו אותי....

גדול יותר..

אז זה קרה כי ה' רצה, לא משנה מה הייתי חושבת או עושה..

תודה על זה💞

בעזרת ה' ההריון הזה יסתיים בידיים מלאות

בבריאות ואושר!

יש קבוצת וואצפ שכל יום לומדים עוד פרק,

מאוד מאוד מחזק באמת💞🙏

הלב שלי יוצא אלייך

אמרתי לך שגם לי היו 2 לידות שקטות בגלל המטומה ואז עוד הריון עם המטומה שהצליח ב"ה,

אז קודם כל תדעי שיש תקווה! אני גם לא האמנתי שיכול לצאת הריון תקין אחרי..

וכל הזמן אמרתי לעצמי שה' אוהב אותי, זה הדרך שהוא בחר שאני אעבור אז זה מה שצריך עכשיו. הכל בתוכנית אלוקית ומושגחת.

לא אומרת שזה הפחית לגמרי את החרדה והיו הרבה פעמים שהתפרקתי , אבל זה כן הכניס את השכל למקום הנכון והצליח למשוך קצת את הלב..

וגם בטכני שלקחתי יותר תמיכה מההריונות הקודמים הרגיע אותי יותר שכן יהיה יותר סיכוי..

שמרגישים שעכשיו כן יסתדר כי לקחתי תמיכה ולקחתי חומצה ועשית כל מיני דברים שהמליצו לך.

מחר אני בביקור ראשון אצל רופא להריון בסיכון

את יכולה בבקשה אם זה בסדר לשתף אותי איזה תמיכה לקחת שאוכל להתייעץ איתו ולקבל גם מרשם אולי?? 🙏🙏

בתור התחלה הביאו לי במיון מרשם לאוטרגסטן פעם ביום בנרתיק..

אשמח לשמוע על התמיכה שהמליצו לך

וממש ממש תודה!! מעריכה כל כך!

לי  לקחת 4 פעמים ביום דופסטון עד הזמן שבו היתה הלידה השקטה (שבוע 25) (בהריונות הקודמים לקחתי 2 ולא החזיק..)

בהצלחה ממש!! בעה שתהיה סיעתא דישמיא ויהיו השליחים לעזור לך❣️

שהסכנה חלפה? אחרי שבוע 25 הפסקת לגמרי?

וממש תודה על השיתוףף מעריכה מאוד!!

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

לפחות חה שהיה אצלי בהריון. יש אצלנו בעיר קבוצה של מכירות יד 2 ויש ממש 'מסחרה' בין לאומית זהב להריוניות מקופות אחרות שמוכרות אחת לשנייה.

אני ממש ממליצה לקחת, הריון ראשון זה הציל אותי.

הריון שני לא היו בחילות ב''ה 

לא נתקלתי בעוצמה שלא נותנים

בהיפראמזיס זה לא תמיד רלוונטי

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

אני ממש שמחה שיש שיפור, שאתם גם רואים את התוצאות. מדהים!

מלא נחת תמיד 

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

אני בדיוק גם התחלתי תפקיד חדש בעבודה, מרגישה יותר מסופקת - מקווה בעז''ה שיהיה לטובה.

אני שמחה בשבילך שמצאת משהו שתפור עלייך - מאתגר למצוא עבודה ועוד אחד טוב שהוא בול בשבילך זה ממש בגדר נס לדעתי.

אני מודה על זה שעם הזמן אני מרגישה קצת יותר שלמה ומקבלת את עצמי, יותר ממה שהיה בעבר. וזה עושה טוב בלב לקבל ולסלוח לעצמך בלי לכעוס עלייך כל הזמן.