בעזרת ה' ההריון יסתיים בבריאות בידיים מלאות!

קשה מאוד!!!

רק תשנני לעצמך כל הזמן שה' אוהב אותך!

זה מה שעוזר לי בזמני קושי-

ה' אתה אוהב אותי. אני יודעת. תודה על כל הטוב. בבקשה תעזור...

לדבר איתו כל הזמן! להגיד לו מה את מרגישה בלי לפחד...

איזו צדיקה את שאת מחפשת להתחזק באמונה ובשמחה!

אני עברתי הרבה הפלות..

רוצה בעדינות לוודא שבנוסף להתחזקות גם עברת בירור רפואי להפלות?

אצלי רק אחרי שקיבלתי תמיכה ועוד כל מיני בה זכיתי לעוד הריונות תקינים

לספור*

זה התחיל בבדיקות לגיטימיות של קרישיות יתר, היסטורוסקופיה, פותולגיה של השיליה וכו..

ברוך ה' הכל היה תקין

וזה המשיך לבדיקות לא קשורות כמו בדיקת אבנים בכליות, בדיקת זאבת, בדיקת פאפ, ויש מצב שעוד  , אבל כבר לא זוכרת.. חח

וגם ברוך ה' היה תקין..

אשמח לשיתוף איזה תמיכה קיבלת שהיתה שליחה להריונות תקינים ברוך ה'?

גם לי יצא תקין הקרישיות.

הרופאה בכל זאת נתנה לי לקחת אספירין עד בערך שבוע 14 (לא זוכרת במדויק) לדילול דם.

בנוסף, אוטראגסטן עד שבוע 13 נראה לי.

לגבי אוטרגסטן הביאו לי מרשם, כמה פעמים ביום לקחת? וסורי על השאלה האישית אבל יש יעילות יותר אם זה נרתיקי מאשר בליעה?

בטח אם לא אובחנת עם קרישות

אפילו להפך...

יכולה לספר לך שלי אחרי 3 הפלות רצופות וקרישיות מאובחנת (פקטור 5) ההמטולוג אמר שלא לקחת מדללים ושרופאי נשים נוטים לחלק מדללים כאילו הם סוכריות

והוא כנראה צדק

למדללי דם יכולות להיות השלכות אחאות כמו המטומה... (עכשיו ראיתי בשרשור אחר שהיה לך המטומה... אז זה די מובם למה לא נותנים לך מדלללים)

בעזרת השם בידיים מלאות ובבריאות

המטומה   , שתינו היינו באותה מצוקה

לה הביאו קלקסן וברוך ה' זכתה ללדת בשלום בחודש תשעי

ולי לא נתנו והמשיכו להתעקש לא לתת..

ומאז המקרה הראשון התעקשתי לקלקסן כי היתה בי תקווה שזה הסוד וזה מה שאני צריכה כדי לחבוק תינוק/ת בריאה ושלמה בחודש תשעי

אני לא יודעת מה השיקולים שלהם, סתם חוששת שדוחים אותי ובסוף יגלו שזה באמת הפיתרון, ה' יודע מתי

גם לי היה הריונות תקינים ואז שרשרת של הפלות ובהריון שזכיתי ללדת לפני שנה ו 4 חודשים אומנם לא היה דימום אבל הייתי בחרדה נוראית. כל כמה דק ללכת לשירותים ולראות אם יש דם או לא, לדמיין שאני מרגישה רטוב למטה , כאבים ומה לא. עשיתי לעצמי מן "השלך על ה'" ממש זרקתי על ה ואמרתי הבאת לי הריון אני לא מסוגלת להתמודד עם הפחד הזה תעזור לי אחרת אשתגע. ב"ה קיבלתי שכל והלכתי לפסיכולוגית מהקופה שממש ממש עזרה לי להתמודד עם הטראומה והפחד, הלכתי גם למשהי בפרטי שעזרה לי. לאט לאט ככל שעברו השבועות הפחד השתחרר.

בהריון אחכ באמת התחיל דימום ואמרתי זהו. הפלה אני מסיימת פה בגרידה ואומרת ביי להריונות הבאים, אני את שלי סיימתי. אבל לא, ה' בחר אחרת ולמרות שהדימומים המשיכו עד שבוע 12 לערך הכל המשיך כתקין , היה לי המטומה. פחדים וחרדות אבל שיחררתי לגמרייי, ממה שלמדתי בטיפול בהריון קודם זה היה לשחרר את הפחד(המון עבודה עצמית) , אצלי בגלל הדת זה היה "השלך על ה" , היה לי קל יותר קצת. וב"ה זכיתי ללדת שוב

יש לי עבר מטורף והסטוריה עשירה לדעתי ומה שהחזיק אותי זה האמונה. בלי זה? לא יודעת איפה הייתי היום.

ודבר נוסף, לקחתי על עצמי לשמוע קו הצניעות וקיבלצי קבלות קצת קשות בשבילי אבל היה שווה לקבל בזכות זה 2 אוצרות כנגד כל הסיכוים

ובדיוק כמוך קיבלתי קבלות, וקיבלתי על עצמי לשמוע את קו הישועות

ולקחתי קבלות שידעתי שיהיה לי קשה (כמו חצאית מקסי,  עכשיו אני שמה רק שיכסה את הברך)

את כל הסגולות האפשריות עשיתי כמו 18 הנרות, ולקרוא את כל ספר תהילים בפורים, ובעלי הלך לכל הרבנים הגדולים לבקש ברכה.

וההריון לצערי הסתיים בלידה שקטה .

לא אשקר, אמונה לא היתה לי , כי הקשבתי לבשר ודם, לרופאים, שאמרו שאין סיכוי ושהם רק מחכים שזה ייגמר כי אני בסכנה.

לרגע לא הצלחתי לשחרר ולהגיד שזה ניסיון ורק ה' יחליט אם יש סיכוי או לא..

ואחרי שנגמר, האמונה אפילו ירדה שבעתיים.

ואז הריון נוסף בהפתעה שהתחיל עם בעיות, אבל הפעם הייתי כל כך בטוחה שזה לא ישרוד,  לאור ניסיון קודם, שעבדתי רגיל ואפילו לא עשיתי השתדלות  , ובאמת נגמר בחודש חמישי.

ועכשיו, הריון נוסף, קיויתי שאני יותר מחוזקת כי עברו כמה שנים, קוראת הרבה על אמונה שהכל לטובה והכל זה ניסיונות ..

וכל הזמן משתדלת לדבר עם עצמי ולהאמין למה שאני אומרת, כי אין ברירה   , אחרת אשתגע.

זה מצב לא פשוט בכלל אבל הקשיים האלה נועדו לחזק אותנו רוחנית ומנטלית.

ואני מאוד משתדלת ללכת בגישה הזו של להשליך על ה' ולדעת שזה לא בשליטתי ולהרפות עם הלחץ.

אבל אני כל הזמן מחפשת את ההשתדלות, לעשות עוד משהו , כדי שההשתדלות תהיה 100% ואז אדע שעשיתי הכל מהצד שלי, אבל ההשתדלות אף פעם לא נגמרת

בין אם זה כדורי תמיכה, או כדורי ויטמינים, או מנוחה, או תזונה  או להרים את המצברוח או לקרוא עוד פרקים על הריון תקין    ...

בעזרת ה' שנזכה להתחזק ברוחניות, באמונה, בלי ניסיונות וייסורים🙏

על שמירת הריון. גם אותי סיבנו שמנוחה לא קשור ופעילות לא גורמת להפלות וכל מיני שטויות, בפועל ההריונות האחרונים כן קיבלתי שמירה מההתחלה (למקרה שלי כי ההפלות היו ממש בהתחלה) הרופא הבין אותי וביטוח לאומי אישר. זאת עןבדה שכן עוזר, במיוחד שיש דימום אז מנוחה היא קריטית

זאת דעתי. וכן, גם אם לא נותנים אני בדעה של לקחת מחלה ולשבת בבית עד שיאושר לך.

זה מה שאני עשיתי ובסוף קיבלתי.

נילחמתי כמו לביאה כי אמרתי, זהו אם זה נופל שוב אני את שלי סיימתי ומספיק לי 2 ילדים וב"ה ה' היה בעזרי.

כנל לגבי תמיכה. קיבלתי גם דופסטון 3 ביום וגם זריקות פרוגרסטרון שאמרו לי אין צורך זה לא קשור, התעקשתי וקיבלתי. בפועל? ילדתי בן נסיך נסיך שהוא כל עולמי כי הצבתי לעצמי מה אני צריכה לעשות (תמיכה חזקה אפילו שלא המליצו ושמירה) ואז אם חלילה היה קורה משהו לא היו נקיפות מצפון של אם ואם...

כי זו לא עבודה פיזית כמו גננת אלא משהו משרדי שלא בהכרח מסכן אותי או את העובר (שזה תנאי הכרחי שיאשרו שמירת הריון) , וכמו שאמרת- טענה שזה לא בהכרח עוזר ואפילו מנוחה קיצונית זה סכנה.  אבל בכל זאת באה לקראתי ואמרה שאחזור אחרי 30 יום שאהיה במחלה. ותכתוב על טופס של שמירת הריון.

באמת שיצאתי מבולבלת ממנה,

כי בהריון שלא שרד והייתי מאושפזת ממש כפו עלי לא לקום מהמיטה  

רק מחזק כמה הכל זה אי וודאות גדול

ורק מאז שהלכה למומחה ונתן לה קלקסן למרות שאין לה קרישיות יתר

+שמירה מלאה

רק אז התחילה להרות הריונות בריאים ב''ה

אני המקרה שבדיוק להפך

אחרי 3 הפלות וקרישות מאובחנת קלה

יצאתי בשבוע שעבר מבית חולים בידיים מלאות ולא לקחתי מדללים (עכשיו כן לוקחת קלקסן במשכב לידה)

אז מה זה אומר?

מדעית - אין הוכחה והסבר שמדללים עוזרים במקרה ואין קרישות

אז בסוף זה עניין סטטיסטי

היא מייצגת את הסטטיסטיקה לצד אחד

אני לצד השני

ובתכלס- לא ניתן להסיק מזה שום דבר

לי באופן אישי. אם אני צריכה להקשיב לאיש מקצוע שזו תחום ההתמחות שלו ואומר לי שאין צורך לקחת וזה אולי אף יזיק

לבין איש מקצוע- שתחום ההתמחות שלו נושק לנושא אבל זה עדין לא תחום ההתמחות שלו ואומר- תקחי...אין לי מושג למה ואיך זה יעזור אבל זה לא מזיק...

אני יודעת למי אני בוחרת להקשיב

בכלל מדללים אם אין סיבה בבדיקות, לעומת רופאי נשים שנותנים בקלות

הייתי תקופה ממושכת מבולבלת לקחת או לא, בסוף החלטתי שכן

דם, התחיל להסביר לי שאם יש לי המטומה אז בטוח אין לי בעיה של קרישיות (עד עכשיו לא הבנתי איך זה הגיוני, הרי המטומה זה קריש דם לא?)

והרופא נשים לא היה מוכן להביא לי בלי אישור מהמטולוג, התחילו לדבר בניהם והגיעו להסכמה לא לקחת..

באותה שנה סבתא של בת דודה שלי נפטרה ממנת יתר של דילול דם- ודוקא זה מה שהאיר אותי שאולי זה סימן מה' לא להתעקש על משהו שרופאים אומרים שאני לא צריכה.. כי מסתבר שזה גם מסוכן, ולא ידעתי את זה..

אבל עדיין אובדת עצות, כי בתוך תוכי חושבת מה יתמוך בהריון חוץ ממדללי דם

אני לא יודעת האם הוא צודק ולא מבינה בזה כלום. רק זה מסתדר עם ההגיון האמירה שלו 

אפילו בלי מרשם.

לי הרופאה המליצה לקחת בלי קשר לשום בדיקה

2 כדורים של אספירין 75 מ"ג ביום עד שבוע 36.

היא אמרה שזה רק יכול להועיל.

והיתה לי המטומה קטנה בתחילת ההריון ועם כל זאת לקחתי את זה.

זאת היתה רופאת הריון בסיכון (ההריון לא היה מוגדר בסיכון אבל לא משנה..הגעתי אליה )

אז לא אומרת לך מה לעשות,

אבל תנסי לברר בקופה על רופא הריון בסיכון ותתיעצי לגבי האספירין

וממש לא מומלץ לקחת בלי יעוץ רפואי, זה מדלל דם ועדיין יש פה הריון

הופתעתי מאוד שראיתי שזה בלי מירשם, מה זה אקמול??

אספירין הוא גם משכך כאב ואנטי דלקתי

כך שלפעמים לוקחים אותו כמו אקמול/נורפן וכו

לי נתנו נרתיקי בפעמים הראשונות (ההריונות הראשונים אחרי ההפלה)

ההריונות המאוחרים יותר בפה

אמאלה אין מאושרת ממניי

הביאו לי 100 לקחת, גם אצלך???

הייתי שם עם הפלות חוזרות והבנה שרק האמונה נותנת כח להרים ראש ולהאמין , ולקוות שהפעם יהיה סוף טוב בידיים מלאות בע"ה.

ממליצה לך לפנות לפרופ קופרמינץ בדחיפות.

הוא מומחה בתחום...

אני גם לוקחת לאורך כל ההריונות קלקסן ובשליש הראשון עוד זריקות שמומחה נוסף המליץ. ב"ה הם היו עבורנו שליחים טובים של הקב"ה.

מתפללת עבורך להריון קל ותקין שיסתיים בעתו ובזמנו בידיים מלאות ובאושר גדול. 

מתחילים מלהאמין בך, בגוף שלך ובנפש שלך.

תאמיני שיש לך רחם חזקה. תגעי בה. תלטפי אותה, תדברי אליה- את חזקה! את מסוגלת! את יכולה!

תפרגני לה על 9 שבועות שבהם היא התמודדה עם המשימה בגבורה עד עתה.

תאמיני שהגוף שלך מסוגל להחזיק את ההריון ולהזין את התינוק כל צורכו.

תאמיני בנפש שלך,

תאמיני שמגיע לך.

אח"כ גם תגיע האמונה בריבונו של עולם ובדרך שבה הוא מנהל את העולם.

אני מבינה מאוד מאיפה מגיע הצורך לתת הסבר לכל מה שקרה לך בעבר.

מבינה למה הראש שלך הולך למקומות של רחם חלשה, דימום= הספד להריון.

זה נועד לשמור על הנפש שלא תתרסק שוב אם ח"ו יקרה משהו.

אבל ב"ה ההריון מתקדם, והגישה הזאת כבר מתחילה להעיק עלייך ולהכניס אותך לחרדות.

לכן לדעתי, זה הזמן לאפשר לך לרצות ולהאמין בתקינות ההריון אבל באמת ועד הסוף הטוב בע"ה.

לקוות, להתפלל, להאמין.

אני תמיד נתקעת על ה2 הריונות שלא צלחו במקום על 2 הריונות שכן צלחו תודה לה'

ואמונה מתחילה כשמפסיקים לחשוב בהגיון, עם השכל.  בלי להגיד "הכי הגיוני שזה לא ישרוד כי ככה בדיוק היה בקודמים שלא שרדו"

ו"הנה שוב דם ושוב כאבי בטן כמו בקודמים שלא שרדו אבל ברור שלא ישרוד גם, כי בהריונות התקינים לא היה את זה"

נגעת בנקודה כל כך רגישה ונכונה, שצריך להפסיק להסתכל על ההגיון, ולהאמין, פשוט להאמין שיהיה בסדר, כי זה מה שירפא אותנו וצריך לחשוב חיובי לא משנה מה אומרים הרופאים או מה מרגישה בגוף  

חייבת להתחזק בזה

תודה על זה!!

בשני ההריונות שלא צלחו

אבל באמת הבנתי שכל סגולה שעושים או ברכה שמבקשים- צריך להאמין מכל הלב שזהו , נושעתי, יהיה נס

והיה לי מאוד קשה להאמין כי הייתי עם רופאים, "מנוסים" (אני עושה מרכאות כי הם בשר ודם לא משנה כמה הם מנוסים), שדאגו להוריד לי את התקווה.

הייתי מאושפזת תקופה ארוכה וכל יום, כמה פעמים ביום נכנסו לחדר לבדוק לשלומי, וכל פעם מחדש קיויתי לשמוע מהם צל של תקווה, אבל היו כל כך חסרי רגישות וקרים, היו חייבים לכסות את עצמם שלא אגיד שהם אמרו שיסתדר, אני מבינה, אבל הורידו לי את כל הביטחון שיהיה בסדר, הייתי מוקפת רק בשליליות שלא הצלחתי להאמין למשהו אחר

וזה לא הולך שסגולה "עובדת" רק אם מאמינים בה...

כן כדאי תמיד להתחזק באמונה בה' יתברך שהוא כל יכול ומסוגל לעשות ניסים.

אבל בסופו של דבר זה לא הולך, אם את לא מאמינה לא ילך לך ואם את מאמינה ילך לך...

לא כך היהדות עובדת...

חזקה יכולה לשנות את המציאות הכי מורכבת.

קרה לי הרבה פעמים שהייתי בטוחה במשהו, אף אחד לא היה יכול להזיז אותי מ"השטות" שלי וזה באמת קרה. בלי הסבר, בלי הגיון, פשוט היתה לי אמונה חזקה שזה יקרה

ותמיד שזה קורה אני מתבאסת על עצמי איך האמונה הזו לא היתה מול הרופאים 

אבל מה שבטוח שזה משנה את ההסתכלות על המציאות.

וזה משמעותי מאוד מאוד לגוף ולנפש...

אבל אין לך מה להתבאס על עצמך.

בסוף אנחנו חיים בעולם של דרך הטבע.

ברור לי שהתחזקות באמונה וביטחון זה חשוב בטירוף!

אבל שלא תחשבי שאם היית מאמינה יותר היה קורה אחרת...

זה קרה כי כך גזר הקב"ה ובאמת זה כואב ברמה מטורפת וצריך גם להתחזק כדי לקבל את גזר הדין באהבה...

מה שבטוח שכשמתחזקים- לשים דגש על הרעיון שאני מאמינה שהקב"ה כל יכול ולא ח"ו אני מאמינה שהפעולה/ המילים שאמרתי יצילו אותי....

גדול יותר..

אז זה קרה כי ה' רצה, לא משנה מה הייתי חושבת או עושה..

תודה על זה💞

בעזרת ה' ההריון הזה יסתיים בידיים מלאות

בבריאות ואושר!

יש קבוצת וואצפ שכל יום לומדים עוד פרק,

מאוד מאוד מחזק באמת💞🙏

הלב שלי יוצא אלייך

אמרתי לך שגם לי היו 2 לידות שקטות בגלל המטומה ואז עוד הריון עם המטומה שהצליח ב"ה,

אז קודם כל תדעי שיש תקווה! אני גם לא האמנתי שיכול לצאת הריון תקין אחרי..

וכל הזמן אמרתי לעצמי שה' אוהב אותי, זה הדרך שהוא בחר שאני אעבור אז זה מה שצריך עכשיו. הכל בתוכנית אלוקית ומושגחת.

לא אומרת שזה הפחית לגמרי את החרדה והיו הרבה פעמים שהתפרקתי , אבל זה כן הכניס את השכל למקום הנכון והצליח למשוך קצת את הלב..

וגם בטכני שלקחתי יותר תמיכה מההריונות הקודמים הרגיע אותי יותר שכן יהיה יותר סיכוי..

שמרגישים שעכשיו כן יסתדר כי לקחתי תמיכה ולקחתי חומצה ועשית כל מיני דברים שהמליצו לך.

מחר אני בביקור ראשון אצל רופא להריון בסיכון

את יכולה בבקשה אם זה בסדר לשתף אותי איזה תמיכה לקחת שאוכל להתייעץ איתו ולקבל גם מרשם אולי?? 🙏🙏

בתור התחלה הביאו לי במיון מרשם לאוטרגסטן פעם ביום בנרתיק..

אשמח לשמוע על התמיכה שהמליצו לך

וממש ממש תודה!! מעריכה כל כך!

לי  לקחת 4 פעמים ביום דופסטון עד הזמן שבו היתה הלידה השקטה (שבוע 25) (בהריונות הקודמים לקחתי 2 ולא החזיק..)

בהצלחה ממש!! בעה שתהיה סיעתא דישמיא ויהיו השליחים לעזור לך❣️

שהסכנה חלפה? אחרי שבוע 25 הפסקת לגמרי?

וממש תודה על השיתוףף מעריכה מאוד!!

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

כל התכנים זמינים כל הזמן

אני זוכרת שאחי הקטן היה בן 3 וידע שאבא שלי צריך לחזור מהעבודה כשמסתיימת תכנית x, והוא איחר והילד נלחץ

מאזעברו הרבה מים בנהר ויש vod וטאבלט ונייד וכל הזמן יש מה לראות וזה מפתה וממכר

כשהייתי ילדה היו תכניות קבועות בשעות קבועות וזה מה שהיה ובנוסף היו לנו חיים מחוץ למסך והיום זה שונה והכל יותר זמין

אז כן צריך להפעיל שיקול כי בסוף יש לזה השלכות

גם כמבוגרים

כמה אנשים היום מדברים בטלפון? נפגשים פנים אל פנים? הרבה פחות מפעם

וכהורים - היום המסך בקלות הופך לבייביסיטר בכל שעה ביום וזה מרחיק מאיתנו ההורים התמודדות מול הילדים לדעתי וגם האפשרות לפקח על תכנים ומינון נשחקת עם הזמן כי זה נח ונותן שקט

אצלי באופן אישי אין מסכים לילדים כרגע . אולי פעם בכמה שבועות מראים להם סרטון מצחיק וזה בסדר בעיניי

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים