אבל זה גג עד שבוע 42 +-

לא הייתי לוקחת שמן קיק

אבל תעשי הליכות. ללכת. על חול בים. יחסים. עיסוי פטמות. אמבטיה חמימה.

בהצלחה ושיהיה בידיים מלאות בקרוב ממש ❤️

לק"י
 

אם הייתי רוצה לזרז בעצמי.

בדרך כלל אין לי עניין כזה😅 (וילדתי בים שבוע 40+5 לבין 41+4/5).

חח.. סתם, הייתי חייבת

לק"י

מי זה ילדתם?? אני ילדתי

האמת שללדת במים נשמע טוב, רק אחרי שילדתי בקיסרי אחד לא נראה לי שנותנים.

ואני גם לא אסע רחוק בשביל זה בכל מקרה.

זה להתחיל את הלידה מנקודה של חולשה (שלשולים/הקאות).

אח''כ נראה לי שיעורים

כמובן שלא פוסקת הלכה בפורום..

אבל לכן היא היתה ככ בלחץ ללדת דווקא בימים האלה😂

מסוגלת לאכול ביום כיפור.

אולי לשתות.

כבר כמה שנים שאני נאלצת לאכול ולשתות בשיעורים ביום כיפור, רק שתיה לא עוזרת מספיק.

כן זה מרגיש מאוד מוזר, אבל כשמגיעים לכזה מצב אין מקום לשיקולים. פשוט מרגישים לא מסוגלים לא לאכול 😏

לק"י

אני שברתי את יום כיפור בגלל שהתחילו צירים. בהתחלה שתיתי לשיעורים, ואז לא לשיעורים. ואחרי שילדתי, גם אכלתי.

לא סוף העולם...

ושיהיה רק בנסיבות טובות!!

היתה ביום כיפור ביום השלישי ללידה

בתוך 3 ימים יולדת אמורה לאכול ולשתות כרגיל! בלי שיעורים!

ניסתה לצום וזה ב"ה לא נגמר ברע...

אני לא יודעת את הפרטים, הייתי קטנה מדי,אבל את רוב הצום היא אכלה כרגיל...

התורה היא תורת חיים

יש לי גיס שנולד באותו תאריך

והוא מספר שאמא שלו אמרה באותה שנה - שיש לה מצווה נדירה

לאכול ולשתות כרגיל ביום כיפור! זו המצווה שלה!

ב"ה שמסיבה משמחת שהיא יולדת עדיין בתוך 3 ימים ללידה

ולדעתי זה נוראי אם יולדת לא אוכלת בגלל הצום,

ממש לא יהודי

זה לא אישי אליך

מקווה שלא נפגעת, ואם כן אז מתנצלת.

מרחיבה קצת יותר אם מעניין אותך

כל הרעיון של התורה והמצוות זה החיים, התורה נקראת תורת חיים

לכן אם אישה תסכן את עצמה בשם התורה זה לפספס את כל הרעיון בעצם

ובכלל זה כואב לי שלפעמים אורח החיים של תורה ומצוות הופך להיות סגפני וגורר חוסר הקשבה פנימית.

אבל כשיש פסק הלכה שאסור לצום, המצווה היא לאכול!!!! 

כשהנקתי את התאומות הייתי צריכה לאכול ולשתות כרגיל ביום כיפור. (כשהייתי בהריון שלהן שתיתי שיעורים מתחילת הצום)

כי הן היו פגות ולא לקחו מטרנה (היו כבר בנות 9+ חודשים) אז האוכל שלהם היה תלוי בי.

אבל אני פשוט לא הצלחתי לבלוע כלום

זה קשה!!!!!

שתיתי כרגיל וכרסמתי בסקויטים.

לא הייתי מסוגלת לעשות סעודה ולאכול עם הילדים.

למרות שהסברתי להם שהרב אמר שהפעם המצוה שלי לאכול. זה תחושה לא פשוטה בכלל.

זאת אומרת, לכוון את הלידה ככה שלא יהיה צורך לצום ביום כיפור?

שואלת כי אני אמורה ללדת בקיסרי מתוכנן באזור הזמן הזה, ואני תוהה אם באמת מותר לי לתכנן אותו ככה שלא אצום בכיפור.. (כמובן שנשאל רב קרוב למועד אבל סתם מעניין אותי אם מישהי יודעת. והאמת שלא בא לי ללדת כ"כ סמוך ליו"כ כדי לא להיות מאושפזת בכיפור..)

היא השתחררה לפני יוכ ואני יכולה להבין אותה שאם כבר התלמ באיזור הזמן הזה אז יותר קל לאכול מאשר לצום. (נגיד אם זה היה יוצא 4 ימים לפני יוכ אז כבר צריך שיעורים ועם הנקה ותפרים וכו זה פחות נחמד)

ושיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות!

שאין הרבה מרחב תמרון עם התאריכים גם ככה

לא יודעת באיזה יום יוצא יו"כ בשנה הבאה

אבל בד"כ מבחינה רפואית רוצים קיסרי מתוכנן בשבוע מסוים

ואם יש בשבוע הזה שבת ויו"כ

או יו"כ וסוכות

לכאורה אין הרבה ימים לנתח בהם..

אז אם התאריך המיטבי לניתוח יוצא סמוך ליו"כ- מניחה שלא אמורה להיות הנחיה הלכתית לא לקבןע אז 

זה הזמן שהקב"ה קבע שתצטרכי ללדת

(בלי שום ביסוס הלכתי,

אבל מניחה שאישה בחודש תשיעי לפני ניתוח מתוכנן, אם יש סכנה שתתפתח לידה רגילה - יתירו לה יותר מהר לפתוח צום ולשתות בשיעורים

לעומת אישה בחודש תשיעי שהולכת ללידה וגינאלית, שמקסימום הצום יגרום שתתפתח לידה.

שוב, לא משהו מבוסס, מחשבה שלי בעקבות התאריך שכתבת..)

אז מהבחינה הזאת זה דווקא יוצא טוב. אבל מצד שני זה יוצא שבוע 37, שאולי יש עניין לעשות את הניתוח יותר מאוחר.

טוב, לא משנה עכשיו, בבוא העת אני בטח אחפור לכן על זה עוד

להשתדל לא לקבוע בשלושה ימים שלפני יוכ"פ או אין עניין, וענו לי שאין (זה היה זמן טוב מבחינה רפואית. ובכל התקופה של החגים אין הרבה מרווח לשחק עם אלקטיביים). ואכן הניתוח היה יומיים לפני יום כיפור ולא צמתי כמובן. אם כי זו שאלה מעט שונה מאשר האם בסדר להשתדל דווקא כן לקבוע בימים האלה.

יש עניין בכללי לגבי ניתוחים שיש בהם בחירה אם לעשות סמוך לחג ושבת וכאלה דברים.

כמובן רק בתוך ההמלצות הרפואיות, לא במחיר של שום סיכון משום סוג

אבל לגבי זירוזים טבעיים נראה לי פשוט שאין שום בעיה.גם ככה בסוף הלידה תקרה בזמן שמתאים לתינוק אם נרצה ואם לא. כל הדברים האלה רק מקלים על הגוף ומסירים דברים שעשויים לעכב אותו מלפתח לידה

בתור מישהי שניסתה כמעט כל זירוז טבעי אפשרי כדי להמנע מזירוז רפואי וכלום לא עזר 😉

גם כאן לא באמת בטוח שזה בזכות השמן, אי אפשר לדעת

ואז התברר שבכלל חייבים מרשם ואין איפה לקנות וירדתי מזה ובאותו לילה ילדתי בלי שום סימן מראש אז רק מודה לה' שלא לקחתי אחרת גם הייתי סובלת וגם מכאן להבא הייתי חושבת שזה מה שגרם ללידה😜

ועוד ממש התבאסתי כי בעלי חרש את כל החנויות בעיר מחניות פארם וכאלה ועד לחניות טבעיות ובשום מקום לא הסכימו למכור לו..

לק"י

(כי גם פתיחה לא תמיד אומרת משהו)

היא לא לבדוק את זה.

אני במעקב הריון עודף לא נבדקת בלי סיבה אמיתית (עושה רק אול' ומוניטור). הרי אם תתחיל לידה אני ארגיש את זה.....

ולעומת זאת- להתקע על פתיחה קטנה במשך ימים ארוכים בלי התקדמות

זה רלוונטי רק למי שרוצה לנסות לזרז,סטריפינג למשל מומלץ רק בפתיחה מסוימת

אם הגוף מוכן, זה עוזר

פעם אחת עזר לי

פעם שניה לא עזר

אבל הגועל.... עד היום לא עוזב אותי

ותקחי בחשבון שזה גורם ליציאות רכות מאוד, תנסי לדמיין את זה בחדר לידה

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.

ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה

בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה

רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.

לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.

ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.

בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.

נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

זה לא בהכרח קצת.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי

זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.

אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

סביר להניח שיביאו אנט', ואח"כ יטפלו בשן.

לדעתי

אפילו פרטי אם יש אופציה 

חשוב לפנות בהקדם כי זה עלול להחמיר ממש

אגב זה לא ממש כואב לו כי זה נפוח.כרגע שמתנפח זה כבר פחות כואב

הייתי מדברת על רופא אונליין או קופצת מיד על הבוקר לעזרה ראשונה לצילום וקבלת אנטיביוטיקה לפני שבת

רפואה שלמה!

ממה שאני מכירה

לא לחכות לביקורת רנדומלית. הילד סובל וצריך טיםול. הייתי הולכת איתו לחירום האמת

זה מיועד בדיוק למקרים כאלה, ורק רופא שיניים. זה מה שכואב לו ורופא משפחה לא מטפל בשיניים..

ולא הייתי מעבירה שבת בלי לראות רופא האמת. לא בשביל להלחיץ אני אומרת, כי שוב, סביר להניח שזו דלקת, אבל חבל שהילד יסבול כשאפשר שלא וכאבי שיניים זה סיוט

נראה לי שכל קופה אמורה לספק תורים מהרגע להרגע לעזרה ראשונה ברפואת שיניים

זה לא חייב להיות מקרה חירום

אם יש כאבים כלשהם לא צריך לחכות לתור מסודר אלא נותנים תור לאותו יום או מקסימום יום למחרת

לשבת קצת אחורה לא לרכון אליו שהזרם יהיה איטי יותר?

אני בסרטיםנשיש לו בעיה כלשהי חלילה

למרות שכשאוכל בבקבוק זה לא קורה

שאת שוכבת ושמים את התינוק עליך ליד השד והוא 'מאכיל' את עצמו לבד ואז הוא שולט בזרם. 

ואז השד מקביל אלין ולא מעליו

והזרם פחות

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

וגם בילדות

אבל ספר זה מהדברים הלא שווים לחובבי קריאה

תמיד גמרתי את הספר ביום או בלילה שקניתי אותו.

כן היה לנו מנוי לכל ספריה אפשרית..

לק"י

ספרים טובים. כאלה שאני קוראת הרבה.

חבל רק שאין הרבה כאלה...

(ואוהבים לקנות ספרים זה לא בהכרח כל חובבי הקריאה).

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

תלוי מה התקציב

אבל הייתי משקיעה בבקבוק תרמי טוב (בשביל שתיה קרה/חמה/גם וגם). אם תרצי אשלח לך המלצה.

תקני בצבע בנאלי. נגיד שחור.

משהו שלא מסובך גם לנקות.

כיף לקחת ללימודים, ולא צריך בשביל זה טעם אישי מי יודע מה.

את יודעת איזה כיף זה שהשתיה החמה לא מתקררת בגלל שהתרכזת שעה? ואפשר להביא מהבית קפה טעים ולא את הקפה-חדר-מורים שבישיבה.

או משהו אחר שקשור, לא מספיק יודעת מה מותאם לבחור ישיבה:

תיק ללימודים (צריך לדעת איזה גודל בערך הוא צריך)

סטנדר נוח ללמידה עצמה?

אם הוא מסכם/כותב לעצמו הערות אז מחברת מעולה עם עטים טובים.

בעצם, אם אוהב קפה או תה אז אפשר להביא מגוון של תה/קפה שווה. (משהו איכותי)

לספרים.

אין מצב שיוצאים לקניות ולא חוזרים עם ספרים....

וזה ככה ברוב המשפחה שלי.

וזה בנוסף כמובן להשאלה מהספריה של 9 ספרים לשבוע

זה פשוט לא מספק אותנו...

אין  כמו ספר חדש טרי מהחנות

ולפותחת-

הכי טוב זה להביא סכום כסף או שובר מתנה כמו גיפטא

אם דווקא מתנה

אז:

ארנק

מברשת לכובע- אפשר לחרוט שם

עט עם חריטה

צעיף

אוזניות בלוטוס

מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנוי?

זה לא קשור רק למגזר, גם בתוך מגזרים לכל אינדיבידואל יש העדפות משלו.

סוודר שווה

פיג'מה חורפית

סטנדר

לעסות את הגושים תוך כדי הנקה, יתכן שזה סתימות , זה שהיא רוצה לינוק הרבה זה טוב לשחרר את הגושים.

להתייעץ

ושתראה איך את מניקה ואיך התינוק יונק