״כרם זלות לבני אדם״ - מה הכוונה ?בן מערבא

יה״ר שיהיו הדברים לזכות לרפואת יוסי בן ז׳נט ואמנון בן אסתר וכן לחיילי צה״ל שנפצעו במלחמה.


 

השבת עיינתי בפרק יב בתהלים. בפרק זה ישנם מספר ביטויים קשים וסתומים, ואני רוצה להתמקד

באחרון שבהם שחותם את הפרק והוא ״כרם זלות לבני אדם״.


 

מהבבלי ברכות ו ע״ב נראה שגם לחז״ל היה קושי בהבנת הדברים:


 

״א"ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי (תהילים יב) כרום זלות לבני אדם?״.


 

ועל זה באה התשובה:


 

״אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן״.


 

את הביטוי ״דברים שעומדים ברומו של עולם״ רש״י מפרש ״כגון תפילה שעולה למעלה״.


 

הפירוש הזה אכן מתאים להקשר המקומי בסוגיית הגמרא שעוסקת בעניינה של תפילה, אבל מאידך הוא כלל לא הולם את ההקשר של הפרק בתהלים, והפירוש המתקבל ממנו לפסוק נראה כרחוק מאוד מפשוטו של מקרא.


 

בניגוד לרש״י, מפרש בעל הערוך את הביטוי ״דברים שעומדים ברומו של עולם״ כך:


 

״התורה והמצוות ***שהמקיימים אותן עומדין ברומו של עולם*** ובני אדם מזלזלין בהן״.


 

זהו לכאורה הבדל קטן, אך אם נשתמש בהבדל הקטן הזה נוכל לקבל פירוש נהיר והולם לפסוק הקשה שלנו באופן הבא:


 

״סביב רשעים יתהלכון״ - בדומה לחיות טרף, שמייצרים מעגל מסביב לקורבן שלהם על מנת לפגוע בו ולהקשות עליו מלהימלט, גם הרשעים הולכים מסביב לצדיקים על מנת לנסות לפגוע בהם.

וכחתימה לכל הפרק שעוסק בנושא זה נותן לנו דוד המלך את השורש והסיבה להתנהגות הזאת של הרשעים.  

והסיבה לכך שהרשעים נוהגים באופן זה היא ״כרם זלות לבני אדם״ שאין הם מכירים בערכם ובמעלתם של הצדיקים שהם עומדים ברומו של עולם, ומתוך כך שאין הם מכירים בערכם ובמעלתם של הצדיקים

״בני אדם מזלזלין בהן״, ובהקשר של הפרק שלנו בני אדם הוא כינוי לרשעים, כמו שנאמר בראש הפרק ״כי פסו אמונים מבני אדם״.


 

הפירוש באופן הזה מתקשר גם לגמרא אחרת בבבלי במסכת שבת קנא ע״ב:


 

״דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר (תהילים מט) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו״.


 

מה הסיבה והשורש לכך שחיה מנסה לפגוע באדם ? כי הוא ירד בערכו ובמעלתו הרוחנית.


 

כלומר, הרשעים מנסים לפגוע בצדיקים כי אין הם מודעים לערכם ומעלתם הרוחנית, שאילו היו מודעים לה לא היו נוהגים באופן שבו הם נוהגים בצדיקים. ואילו החיות מנסות לפגוע ברשעים כי הם מודעים

לערכם ולמעלתם הרוחנית של הרשעים שהרי הם נדמים בעיניהם כבהמה.

[ובפרט נובע מכאן שבמובן הזה הרשעים גרועים מחיות]

כמה טיפות של מים מפרק צג בתהליםבן מערבא

א  יְהוָה מָלָךְ,    גֵּאוּת לָבֵשׁ: לָבֵשׁ יְהוָה, עֹז הִתְאַזָּר;    אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט.

ב  נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז;    מֵעוֹלָם אָתָּה.

ג  נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, יְהוָה--נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם;    יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם.

ד  מִקֹּלוֹת, מַיִם רַבִּים--אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם;    אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה.

ה  עֵדֹתֶיךָ, נֶאֶמְנוּ מְאֹד--לְבֵיתְךָ נַאֲוָה-קֹדֶשׁ:    יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים.


 

באופן אישי זה הפרק האהוב עלי בתהלים, כמובן בניגון המופלא של קרליבך.


 

יש בפרק הזה כמה אפקטים יפים של מים.  

 

1. סיומות של מילים ב- *ים*

 

2. התחלת המזמור: ״גֵּאוּת לָבֵשׁ״ - המשמעות הפשוטה היא גאות במובן של גאווה. 

אבל יש כאן גם משמעות נוספת של גאות הים כמו בתהלים פרק פט פסוק י ״אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם״.

 

3. סיום המזמור: ״יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים״ - המשמעות הפשוטה היא של ימים במובן של Days, 

אבל יש כאן גם משמעות נוספת [ברוח המזמור] של ימים במובן של Seas כמו בבראשית א פסוק ב ״ורוח אלהים מרחפת על פני המים״.


 

כלומר יש במזמור הזה קישור למעשה בראשית! וכן משמע מהמדרש בראשית רבה ה,ד:


 

״מתחלת ברייתו של עולם לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים הדא הוא דכתיב (תהלים צג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים ומה היו אומרין אדיר במרום ה'״.


 

אבל! יש במזמור הזה קישור גם למעשה מרכבה: ״מִקֹּלוֹת, מַיִם רַבִּים״ מפנה אותנו לאמור במעשה מרכבה של יחזקאל בפרק א פס׳ כד שם: ״ וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל-שַׁדַּי, בְּלֶכְתָּם--קוֹל הֲמֻלָּה, כְּקוֹל מַחֲנֶה; בְּעָמְדָם, תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן״.


 

ואנחנו נעצור כאן בגלל אזהרתו המפורסמת של רבי עקיבא!

ועוד טיפה אחת אחרונהבן מערבא

כדאי לשים לב לכך שהפרק הזה הוא שיר של יום שישי, היום האחרון במעשה בראשית…

בהחלט.מי האיש? הח"ח!

מאפשר תובנה נאה לגבי הידרשות החיים למים ככל הידוע לנו, מבחינה ביוכימית. שהרי אפילו צורות חיים מבוססות חום פלנטרי (גיאותרמיות, כמו בפתחי הסעת החום ברכסי האוקיינוסים) צורכות מולקולות מים.

לא חשבתי בכלל בכיוון הזה. אבל קיבלתי. יפהבן מערבא
טיפה אחרונה (של רחל ויוסף) - השוואה לשירת היםבן מערבא

בדיעבד, אני שם לב שיש דמיון חזק מאוד בין מזמור צג בתהלים לבין שירת הים. נראה אותו בע״ה:


א  יְהוָה מָלָךְ,    גֵּאוּת לָבֵשׁ:

לָבֵשׁ יְהוָה, עֹז הִתְאַזָּר;    אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט.

ב  נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז;    מֵעוֹלָם אָתָּה.

ג  נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, יְהוָה--נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם;    יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם.

ד  מִקֹּלוֹת, מַיִם רַבִּים--אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם;    אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה.

ה  עֵדֹתֶיךָ, נֶאֶמְנוּ מְאֹד--לְבֵיתְךָ נַאֲוָה-קֹדֶשׁ:    יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים.


א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,  {ר}

לֵאמֹר:  {ס}  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  {ס}  סוּס  {ר}

וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}  ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  {ר}

לִישׁוּעָה;  {ס}  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  {ס}  אֱלֹהֵי  {ר}

אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.  {ס}  ג יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,  {ר}

שְׁמוֹ.  {ס}  ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם;  {ס}  וּמִבְחַר  {ר}

שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.  {ס}  ה תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ-  {ר}

אָבֶן.  {ס}  ו יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ;  {ס}  יְמִינְךָ  {ר}

יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.  {ס}  ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס  {ר}

קָמֶיךָ;  {ס}  תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ.  {ס}  ח וּבְרוּחַ  {ר}

אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,  {ס}  נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד  {ר}

נֹזְלִים;  {ס}  קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם.  {ס}  ט אָמַר  {ר}

אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג,  {ס}  אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ  {ר}

נַפְשִׁי--  {ס}  אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.  {ס}  י נָשַׁפְתָּ  {ר}

בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  {ס}  צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם,  {ר}

אַדִּירִים.  {ס}  יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה,  {ס}  מִי  {ר}

כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ;  {ס}  נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה  {ר}

פֶלֶא.  {ס}  יב נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ.  {ס}  יג נָחִיתָ  {ר}

בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ;  {ס}  נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה  {ר}

קָדְשֶׁךָ.  {ס}  יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן;  {ס}  חִיל  {ר}

אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.  {ס}  טו אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי  {ר}

אֱדוֹם--  {ס}  אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  {ס}  נָמֹגוּ,  {ר}

כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.  {ס}  טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה  {ר}

וָפַחַד,  {ס}  בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:  {ס}  עַד-  {ר}

יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה,  {ס}  עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  {ר}

קָנִיתָ.  {ס}  יז תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ--  {ס}  מָכוֹן  {ר}

לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה;  {ס}  מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ  {ר}

יָדֶיךָ.  {ס}  יח יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד.  {ס}  יט כִּי  {ר}

בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם,  {ס}  וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם,  {ר}

אֶת-מֵי הַיָּם;  {ס}  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם.  {ר}{ש}


*מזמור צג מתחיל במילים ״יְהוָה מָלָךְ״ ונגמר במילים ״יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים״ ואילו שירת הים נגמרת במילים ״יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד״.


*מזמור צג מתחיל במילים ״גֵּאוּת לָבֵשׁ״ וגם שירת הים מתחילה במילים ״כִּי-גָאֹה גָּאָה״.


* נָכוֹן כִּסְאֲךָ במזמור צג מקביל ל- מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ בשירת הים.

  מַיִם רַבִּים--אַדִּירִים במזמור צג מקביל ל- בְּמַיִם אַדִּירִים בשירת הים

  אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה במזמור צג מקביל ל- מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; בשירת הים

  נַאֲוָה-קֹדֶשׁ  במזמור צג מקביל ל- נְוֵה קָדְשֶׁךָ בשירת הים.

 

*עוד מילים משותפות: עֹז במזמור צג לעומת עָזִּי בשירת הים. תִּכּוֹן במזמור צג לעומת כּוֹנְנוּ בשירת הים.

מֵאָז במזמור צג מקביל ל- אָז (ישיר) בשירת הים. 

זה מעניין משמע ברש"י על פי המדרש שנה לבשחסדי הים

לבוש של גיבור:

"לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים."

זה יכול להיות כביכול הלבוש המזמור צג.

כמה הערות: כתוב ימים במשמעות sea וdays במעשהחסדי הים

בראשית.

המדרש תהלים כותב: "אף תכון תבל בל תמוט. אמר ר' אייבו למלך שמלך תחילה, עמד לגיון אחד אמר לו הימנון, נתן לו המלך פרוקפו שאינה זזה ממנו לעולם, כך כיון שמלך הקב"ה בעולמו, אמרו המים תחילה הימנון, שנאמר מקולות מים רבים, אמר להם הקב"ה חייך שאני נותן לך פרוקפי, שנאמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט (לעולם) [עולם] ועד (תהלים קד ה), הוי אף תכון תבל בל תמוט." שזה בעצם הרעיון שהבאת המדרש רבה שקלוסו עלה תחילה מהמים.


יש מדרש תהלים מעניין לגבי הקשר למעשה בראשית: "מקולות מים רבים. נקראו מים של מטה רבים, שנאמר חמר מים רבים (חבקוק ג טו), הוי של מטה, של מעלה מנין שנקראו רבים, שנאמר כקול מים רבים (יחזקאל א כד). משל למלך שהי' לו שתי לגיונות כשהי' המלך נכנס אצל זה נקרא גדול, היו אומרים גדול לגיון שהמלך נכנס בו, וכשהיה בא אצל זה היו אומרים גדול לגיון הזה שהמלך נכנס בו, כך כשהקב"ה היה למעלה נקראו מים העליונים רבים, שנאמר כקול מים רבים כקול שדי (יחזקאל שם /א'/), וכשירד למטה נקראו המים התחתונים רבים, שנאמר חמר מים רבים (חבקוק שם /ג'/)."

אבל מאיפה יש מכאן ראיה לכךבן מערבא
שכתוב ימים גם במשמעות days וגם במשמעות seas במעשה בראשית ?
זה מפורש. "ולמקוה המים קרא ימים", "ומלאו את המיםחסדי הים
בימים";  "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים".
הבנתי. יפה. תודהבן מערבא
(מלכתחילה חשבתי שגם בפרשת בראשית יש כפל משמעות כזה)
יפה מאוד!תות"ח!

לגבי הפירוש של רש"י, רש"י הוא ע"פ פשט הגמ' שם שאמרה אחת לפני כן הגמ' דנה בפירוש תחילת הפסוק: "סביב רשעים יתהלכון" ואומרת על בסיסו ש"כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע", והסביב זה מדבר על מסביב לבית הכנסת, הרשעים לא נכנסים פנימה, לתוך הקודש, אלא נשארים מסביב.

רש"י בעצמו על הפסוקים שם לא מפרש כפי פירוש הגמ', כי סובר שאכן הגמ' לא באה לפרש את פשט הפסוק, אלא באה להגיד רעיון, ולתלות אותו בפסוק (וכעין זה מסביר הרמב"ם חלק מדרשות הפסוקים הרחוקות, עיין הקדמה למשנה).

ואני חושב שיש כאן רעיון עמוק מאוד בדברי הגמרא. הרבה מהאנשים, אע"פ שיודעים במובן השכלי שהקודש הוא אמת, בכל אופן לא לגמרי מקיימים אותו, ובעצם לא נכנסים לגמרי לתוך הקודש. הם נשארים בחוץ. התפילה מאוד מבטאת את זה: התפילה זה המקום שבו האדם עומד באופן כנה מול ריבונו של עולם. ישנם אנשים שבכוונה מדחיקים את הרוחניות שלהם כי לא נוח להם להשקיע בזה, וזה דורש מאמץ ועבודה, והם מעדיפים להישאר בחוץ, להתפלל זריז ובלי להיות באמת בצורה אמיתית וכנה מול ה' (=לשבת בספסל מאחורה ורק לחכות לסוף התפילה כדי לברוח). זה נראה לי עומק הגמרא, והיא רואה את זה רמוז בפסוק: "סביב רשעים יתהלכון". זה ברובד הרמז, ואין זה אומר שזה פשט הפסוק. (יש פסקה יפה של הרב צבי יהודה שמסביר את העניין של הרמז- אם תרצה אשלח בלנ"ד).

תודהבן מערבא
״כי סובר שאכן הגמ' לא באה לפרש את פשט הפסוק, אלא באה להגיד רעיון, ולתלות אותו בפסוק (וכעין זה מסביר הרמב"ם חלק מדרשות הפסוקים הרחוקות, עיין הקדמה למשנה)״.


לא מקבל בכלל את הקישור שלך בנידון דידן לדברי הרמב״ם שהבאת בסוגריים, אין זה נכון ליישם אותם היכן שזה לא הכרחי (אולי לפירוש השני בגמרא על האדם הנצרך לבריות זה רלוונטי). ואפילו אם נקבל את דבריך לגבי רש״י שלא סבר ככה, עדיין נראה שבעל הערוך כן סבר ככה (שהרי הוא קצת דוחק בלשון של הגמרא, בשביל לקבל סברא יפה?) והפירוש שלו מוביל אותנו (לטעמי) לפשט נהיר והולם בפסוק בתהלים. אם הפירוש המתקבל לא נאה בעיניך אנא האר את עינינו מדוע. (ולהגיד שרש״י סובר שהגמרא לא באה לפרש את פשט הפסוק זה לא מספיק)


הסיפא שלך ראויה למחשבה ועיון. הסבר מעניין. חזק וברוך!

בשמחהתות"ח!

קודם כל, נראה לי פשוט שרש"י כך סבר, ולא המציא מעצמו סתם דוגמא לדברים ברומו של עולם, אלא נקט דווקא תפילה, משום שהגמ' בעצמה פירשה את תחילת הפסוק על תפילה, וקשה לומר שהגמרא תפרש שני חצאי פסוק באופנים שונים. לגבי הערוך, פירושו עומד בפני עצמו, אך נראה לי שהוא אינו פשט דברי הגמ', ולא מה שהגמ' התכוונה (אם כי הוא פירוש מצויין לפשט הפסוק, ורש"י בעצמו על התנ"ך מפרש בדומה למה שהצעת פה בפירושו האחרון). אם מסתכלים על החלק הספיציפי הזה של הגמ' והמילים של הפסוק, פירוש הערוך יכול להיות הגיוני, אך אם מסתכלים על מימרא אחת קודם לכן, מבינים שפירוש הערוך לענ"ד אינו פשט דברי הגמרא.

תודה, אשריך אתה!

יפה. ייש"כטיפות של אור
ברוך תהיהבן מערבא
נהנתי מההסבראני הנני כאינני

אשריך! 

אני כרגע עובד על סוג של פירוש לתהילים שנועד ליישב איך רש"י קרא את המזמורים, כשאגיע לשם אעדכן [לא סביר שאזכור, אני עכשיו רק במזמור יח.. אבל בכל מקרה]

ברוך תהיהבן מערבא

אבל זה פרק יב, אז היית אמור לעבור אותו אם אתה כבר בפרק יח.  

 


 

אגב. בשבת הרהרתי בכך שאם אני הייתי כותב פירוש כזה הייתי קורא לו ״באר היטב״, אפילו שהשם הזה כבר תפוס, רק כי התרגום שלו לאנגלית ממש נחמד Well Well

אופס. אצלי זה מופיע ככה (ואני מאוד רחוק מלתת שם)אני הנני כאינני

פרק יב

לביאור רש"י. (פתיחה כנ"ל בפרק ו'). הושיעני ה', כי כלו כל החסידים ואפסו האנשים הנאמנים[1], כך שרבים משקרים לי בדיבורם, בהראות לי שליבם שלם עימי ובאמת הם שונאים לי בליבם, ומגלים לשאול את מחבואיי. וציפייתם בזה [בדבריהם במרמה] לעלות לגדולה[2], ואינם חוששים ממשפט האדון ה'. אולם ה' רואה הכל, ויקום לעזור לנפגעים מהם [דוד וכהני נוב], והבטחתו ודבריו לשים עליהם [מלכות ו]ישועה, ואמרותיו אלו נאמנות [וברור שיֵּעשו[3]] שלעולם בכוחו לקיימם[4]. בעזרתך זו ובישועתך תשמור את הנפגעים (כלל, ואת כל פרט ופרט[5]) שלא יאבדו לגמרי[6] ע"י רודפיהם המלשינים[7], רק יהיו[8] הרשעים טומנים להם מוקשים מקנאתם בהם (על מעלתם[9]), ולא יעלה בידם.

לביאור המצו"ד. ה', הושיעני משאול, שאין מי שימחה בו על רדיפתו אותי וילמד לפניו חסד עלי[10] (חסיד), אלא אדרבא, מדברים עלי כזב בפניו (וא"כ, אין אנשים נאמנים, דוברי אמת). [ולא אוכל להשמר מהם שכן] הם מסבירים לי פנים, מדברים איתי רכות ודברים חשובים ויקרים, אולם זה שקר ומרמה, שבליבם ומחשבותיהם הם עוינים לי, ע"כ הכריתם. סבורים הם שע"י רמאות לשונם (בפרט באופן של אחד בפה ואחד בלב) הם יתעלו על כולם, שאין מי שיכול להכיר בה.

הלא גילית לנו[11] שמחמת שתי סיבות אתה קם להפרע מהרשעים, (א) שאתה רואה בפגיעתם באחרים (ב) ושומע צעקת הנפגעים מרמאותם הנ"ל, ו(דבר ג' גילית לנו, ש)כחלק מדרך פריעתך מהם אתה מושיע ועוזר לאדם הבא להכרית את הרשע, שיוכל לעשות זאת בקלות. ודבריך בזה נאמנים עלינו, ואנו בטוחים בהם שאתה מקיימם (ובפרט בנתינת כח לאדם כנ"ל). ועם זה, אנו בטוחים שתשמור את כלל האביונים ואת אישיהם הפרטיים, מאנשי הדור (בו כלה חסיד ואפסו אמונים) הרשעים שמנסים במרמה ללכוד לאביונים[12], כאותה חיה המכונה 'ראם' שאוכלת בני אדם[13], מבלעדי שמירתך – אין להם אחרית.


 

[1]האם פונה אל ה' אחר שלא מצא לו עוזר מבנ"א? צ"ב למה מדבר על 'חסיד' ולא עד 'צדיק' או 'ישר' וכדו'. (וכן אולי יש מקום לשאול למה לא כת' "ופסו אמונים", היינו למה חוזר על מילת 'כי' וחותם 'מבני אדם').

[2]ראה בפרק ה', ובפרט בסוף ביאור המצו"ד.

[3]ככסף נקי (כל ד' הלשונות שמפרש ל'בעליל' נוטות לשם).

[4]משא"כ בו"ד שכַּלים.

[5]ברש"י אינו מפורש אולם כ"כ מצו"ד ורד"ק, ההולכים בדרך פירושו הראשונה (בשונה ממלבי"ם וראב"ע שמסבירים שהשמירה היא על האמרות, ונראה שהוא מסיבת הקושי הנזכר בהערה הבאה).

[6]כך צריך לפרש, שהרי אם מקודם מבקש שה' יושיעם מצרת הרודפים אותם, הרי שהם כבר נתונים בצרה וא"כ מה פשר שמירה זו (שהיא בד"כ למנוע מן הצרות לבוא)? ע"כ צ"ל שכוונתו שהשמירה היא מאובדן גמור.

[7]לפס' זה והקודם לו (ז-ח) מביא רש"י ביאור ממדרש אגדה וטוען שהוא מתישב על סדר המקראות (ראה לעיל פרק יא הערה 10), ובו מתבארות באופן ספציפי גם התיבה 'שבעתיים'. עניינו – תפילת דוד על הדור הבא שלא ילמדו מאנשי הדור הזה להיות מלשינים (ובכך תפגם תורתם [או שמתפלל שיעשה זאת בעבור התורה הפלאית שבהם]).

[8]אפשר לפרש שהוא תיאור המציאות המבוקשת בה ה' שומר על הנפגעים (וכך פירשתי למעלה) ואפשר לומר שהוא תיאור המציאות ההוית, שדוד 'מציג' לפני ה' את דרכי רשעותם של הרודפים את הנפגעים.

[9]לדוד על שנלקח למלכות, [ולכהני נוב נ"ל שהוא על מדרגת צדיקותם, וכנזכר במזמור הקודם, שהם יסוד העולם (ואולי אף על כהונתם)].

[10]מה לעניין יהונתן?

[11]צ"ב היכן.

[12]ולא רק שאתה עתיד להפרע מהם, אלא שאתה שומר ומגן על האביונים גם בהווה, קודם הופעת הפרעון.

[13]כ"כ רש"י בשם מנחם.

חזק וברוךבן מערבאאחרונה

לא למדתי את הפרק עם פירוש רש״י אז אין לי הערות ספציפיות. חיילך לאורייתא 

מלבד מה שציינו בהקשר המאמר בגמרא נושא מרכזיחסדי הים

המזמור עצמו זה כח הדיבור ולזה מתקשר התפילה.

זה גם מבוסס על אמור רבה (לב, א):

"אימתי כרום זלות לכשירומם הקב"ה מצות בזויות בעולם"

שמישהו יסביר לי למה אנחנו לא אוכלים מצות רכות כלקעלעברימבאר

החג וכל חול המועד?

קשה לשמור על הטריות שלהןחתול זמני

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

 

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

 

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

 

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

 

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

 

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

ומותר לאפות מצות בחול המועד? אזקעלעברימבאר

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

 

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

 

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

הלש אחר זמן איסור חמץ יאמר בשעת לישה כל פירוריםחתול זמני

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

 

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

 

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

 

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

 

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

 

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

 

1713473457594.png
זה יקראריק מהדרום

לפחות המצות הרכות הטובות.

מה הבעיה ההלכתית לאפות בבית? נגידקעלעברימבאר

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

צריך לדעת להכין אותןאריק מהדרום
שלא יעשו בלגן בבטן
בקיצורטיפות של אור

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג

 

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

אהבתי את הסיפא שלג דאשתקד
וכפי שמאוד צפוי אצל אשכנזים, מרגע שכמה וכמה מפרשים ופוסקים כותבים שהמצות צריכות להיות "רקיקים דקים", ויש ניסוחים של "כמה שיותר דק", אז כבר הולכים עד הסוף ולך תשכנע אותם שאף אחד לא התכוון עד כדע כך...
אבל אם זה בא על חשבון שמחת חול המועד?קעלעברימבאר
השאלה אם זה לא נובע מחומרא שלקעלעברימבאראחרונה
לא לאפות בפסח.

והשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד

ימין ושמאלתמימלה..?

מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???

הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???

מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??

לא, ממש לא לזרוק את השכל כשמגיעים לרבהסטורי
ומי שצטט את הפסוק הזה לגבי רב/צדיק/אדמו"ר/בבא/מקובל - גדול ככל שיהיה, מסלף את התורה.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.


כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

אני שנים רבותאריק מהדרום

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

ראשית מדובר מצד האמת בסנהדרין, ולא בכל רב שהואנקדימון
והתשובה הטובה כאן לדעתי זה כמו ההבחנה שעושה הרב מיכי אברהם בין סמכות פורמלית לסמכות מהותית. מקיימים את פסק הסנהדרין כי זו סמכותה לפסוק, ולאו דווקא בגלל שדעתם הכי צודקת או נכונה. התורה קבעה ככה את שלטון החוק. כמובן אם ישתכנעו שטעו יצטרכו להביא קרבן העלם דבר.
..טיפות של אוראחרונה

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן


(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)


~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא


לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

למה אוכלים רק אחרי סיפור יציאת מצרים ולא לפני?מבקש אמונה

קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...

נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

שאלתי ת"חהרמוניה

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

 

למה זה היה קשור?אני:)))))
תסבירי. מענייןפתית שלג
אני לא יודעת להסבירהרמוניה

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

לא מאמיןהסטורי
תלמיד חכם הרשה לא להחזיר גניבה?!
מפתיע, אני מסכימה איתךהרמוניה

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא מבין איך זה לא גניבה...הסטורי
ואיך יכולות להיות כאן תשובות שונות.
תראההרמוניה

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

לא מביןהסטוריאחרונה
אם מעניין אותךשלג דאשתקד

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.


בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).


כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

כן...הרמוניה

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

 

נכוןשלג דאשתקד

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

..הרמוניה

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקד
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
אין ספק שזו גנבה ובוודאי עבירה מדאורייתאמי האיש? הח"ח!

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

הייתי פעם באחת בנורווגיהחתול זמני

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

גנבתshindov

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
מחוייבים לתורה קודם כל.נחלת

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

חושבת שכן צריך מבוקר מתולעיםנחלתאחרונה

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

 

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

 

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

 

 

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדד
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
דיון על קטניות (פיצול משרשור אחר)טיפות של אור
פעם היתה פה תנועה של אנשיםאריק מהדרום
כולם ברחו לפלטפורמות אחרות.
במה חולק רבי יוחנן בן נוריצע

כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.

הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)

בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?

מן הסתם לא חלקו במציאות..


2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?


מצרף את הגמרא:


מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי

1. מן הסתם על ההגדרה של חימוץטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 14:15

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

 

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

(אגב, המקבילה בירושלמי מעניינתטיפות של אור

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

 

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

מה זה קרמית? סוג של תבואהקעלעברימבאר
לא הבנתי מה כתבתטיפות של אור

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלתי "מה זה קרמית? סוג של תבואה?" שכחתי לשים סימןקעלעברימבאר

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

 

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?


 

 

שיצניתחתול זמניאחרונה
נשמע באמת שלפי רבי יוחנן אורז הוא חמץ דאוריתא.לגביקעלעברימבאר
הפן הכימי של חימוץ באורז, נדמה לי פרופסור זוהר עמר כתב על זה בהרחבה בספרו 5 מיני דגן
הסוגיה הולכת ככהחתול זמני

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

 

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

 

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

 

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

 

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

 

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

 

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

 

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אולי יעניין אותך