״כרם זלות לבני אדם״ - מה הכוונה ?בן מערבא

יה״ר שיהיו הדברים לזכות לרפואת יוסי בן ז׳נט ואמנון בן אסתר וכן לחיילי צה״ל שנפצעו במלחמה.


 

השבת עיינתי בפרק יב בתהלים. בפרק זה ישנם מספר ביטויים קשים וסתומים, ואני רוצה להתמקד

באחרון שבהם שחותם את הפרק והוא ״כרם זלות לבני אדם״.


 

מהבבלי ברכות ו ע״ב נראה שגם לחז״ל היה קושי בהבנת הדברים:


 

״א"ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי (תהילים יב) כרום זלות לבני אדם?״.


 

ועל זה באה התשובה:


 

״אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהן״.


 

את הביטוי ״דברים שעומדים ברומו של עולם״ רש״י מפרש ״כגון תפילה שעולה למעלה״.


 

הפירוש הזה אכן מתאים להקשר המקומי בסוגיית הגמרא שעוסקת בעניינה של תפילה, אבל מאידך הוא כלל לא הולם את ההקשר של הפרק בתהלים, והפירוש המתקבל ממנו לפסוק נראה כרחוק מאוד מפשוטו של מקרא.


 

בניגוד לרש״י, מפרש בעל הערוך את הביטוי ״דברים שעומדים ברומו של עולם״ כך:


 

״התורה והמצוות ***שהמקיימים אותן עומדין ברומו של עולם*** ובני אדם מזלזלין בהן״.


 

זהו לכאורה הבדל קטן, אך אם נשתמש בהבדל הקטן הזה נוכל לקבל פירוש נהיר והולם לפסוק הקשה שלנו באופן הבא:


 

״סביב רשעים יתהלכון״ - בדומה לחיות טרף, שמייצרים מעגל מסביב לקורבן שלהם על מנת לפגוע בו ולהקשות עליו מלהימלט, גם הרשעים הולכים מסביב לצדיקים על מנת לנסות לפגוע בהם.

וכחתימה לכל הפרק שעוסק בנושא זה נותן לנו דוד המלך את השורש והסיבה להתנהגות הזאת של הרשעים.  

והסיבה לכך שהרשעים נוהגים באופן זה היא ״כרם זלות לבני אדם״ שאין הם מכירים בערכם ובמעלתם של הצדיקים שהם עומדים ברומו של עולם, ומתוך כך שאין הם מכירים בערכם ובמעלתם של הצדיקים

״בני אדם מזלזלין בהן״, ובהקשר של הפרק שלנו בני אדם הוא כינוי לרשעים, כמו שנאמר בראש הפרק ״כי פסו אמונים מבני אדם״.


 

הפירוש באופן הזה מתקשר גם לגמרא אחרת בבבלי במסכת שבת קנא ע״ב:


 

״דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה שנאמר (תהילים מט) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו״.


 

מה הסיבה והשורש לכך שחיה מנסה לפגוע באדם ? כי הוא ירד בערכו ובמעלתו הרוחנית.


 

כלומר, הרשעים מנסים לפגוע בצדיקים כי אין הם מודעים לערכם ומעלתם הרוחנית, שאילו היו מודעים לה לא היו נוהגים באופן שבו הם נוהגים בצדיקים. ואילו החיות מנסות לפגוע ברשעים כי הם מודעים

לערכם ולמעלתם הרוחנית של הרשעים שהרי הם נדמים בעיניהם כבהמה.

[ובפרט נובע מכאן שבמובן הזה הרשעים גרועים מחיות]

כמה טיפות של מים מפרק צג בתהליםבן מערבא

א  יְהוָה מָלָךְ,    גֵּאוּת לָבֵשׁ: לָבֵשׁ יְהוָה, עֹז הִתְאַזָּר;    אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט.

ב  נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז;    מֵעוֹלָם אָתָּה.

ג  נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, יְהוָה--נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם;    יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם.

ד  מִקֹּלוֹת, מַיִם רַבִּים--אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם;    אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה.

ה  עֵדֹתֶיךָ, נֶאֶמְנוּ מְאֹד--לְבֵיתְךָ נַאֲוָה-קֹדֶשׁ:    יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים.


 

באופן אישי זה הפרק האהוב עלי בתהלים, כמובן בניגון המופלא של קרליבך.


 

יש בפרק הזה כמה אפקטים יפים של מים.  

 

1. סיומות של מילים ב- *ים*

 

2. התחלת המזמור: ״גֵּאוּת לָבֵשׁ״ - המשמעות הפשוטה היא גאות במובן של גאווה. 

אבל יש כאן גם משמעות נוספת של גאות הים כמו בתהלים פרק פט פסוק י ״אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם״.

 

3. סיום המזמור: ״יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים״ - המשמעות הפשוטה היא של ימים במובן של Days, 

אבל יש כאן גם משמעות נוספת [ברוח המזמור] של ימים במובן של Seas כמו בבראשית א פסוק ב ״ורוח אלהים מרחפת על פני המים״.


 

כלומר יש במזמור הזה קישור למעשה בראשית! וכן משמע מהמדרש בראשית רבה ה,ד:


 

״מתחלת ברייתו של עולם לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים הדא הוא דכתיב (תהלים צג) מקולות מים רבים אדירים משברי ים ומה היו אומרין אדיר במרום ה'״.


 

אבל! יש במזמור הזה קישור גם למעשה מרכבה: ״מִקֹּלוֹת, מַיִם רַבִּים״ מפנה אותנו לאמור במעשה מרכבה של יחזקאל בפרק א פס׳ כד שם: ״ וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל-שַׁדַּי, בְּלֶכְתָּם--קוֹל הֲמֻלָּה, כְּקוֹל מַחֲנֶה; בְּעָמְדָם, תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן״.


 

ואנחנו נעצור כאן בגלל אזהרתו המפורסמת של רבי עקיבא!

ועוד טיפה אחת אחרונהבן מערבא

כדאי לשים לב לכך שהפרק הזה הוא שיר של יום שישי, היום האחרון במעשה בראשית…

בהחלט.מי האיש? הח"ח!

מאפשר תובנה נאה לגבי הידרשות החיים למים ככל הידוע לנו, מבחינה ביוכימית. שהרי אפילו צורות חיים מבוססות חום פלנטרי (גיאותרמיות, כמו בפתחי הסעת החום ברכסי האוקיינוסים) צורכות מולקולות מים.

לא חשבתי בכלל בכיוון הזה. אבל קיבלתי. יפהבן מערבא
טיפה אחרונה (של רחל ויוסף) - השוואה לשירת היםבן מערבא

בדיעבד, אני שם לב שיש דמיון חזק מאוד בין מזמור צג בתהלים לבין שירת הים. נראה אותו בע״ה:


א  יְהוָה מָלָךְ,    גֵּאוּת לָבֵשׁ:

לָבֵשׁ יְהוָה, עֹז הִתְאַזָּר;    אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט.

ב  נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז;    מֵעוֹלָם אָתָּה.

ג  נָשְׂאוּ נְהָרוֹת, יְהוָה--נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם;    יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם.

ד  מִקֹּלוֹת, מַיִם רַבִּים--אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם;    אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה.

ה  עֵדֹתֶיךָ, נֶאֶמְנוּ מְאֹד--לְבֵיתְךָ נַאֲוָה-קֹדֶשׁ:    יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים.


א אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לַיהוָה, וַיֹּאמְרוּ,  {ר}

לֵאמֹר:  {ס}  אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה,  {ס}  סוּס  {ר}

וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.  {ס}  ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי-לִי  {ר}

לִישׁוּעָה;  {ס}  זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ,  {ס}  אֱלֹהֵי  {ר}

אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.  {ס}  ג יְהוָה, אִישׁ מִלְחָמָה; יְהוָה,  {ר}

שְׁמוֹ.  {ס}  ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, יָרָה בַיָּם;  {ס}  וּמִבְחַר  {ר}

שָׁלִשָׁיו, טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף.  {ס}  ה תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ-  {ר}

אָבֶן.  {ס}  ו יְמִינְךָ יְהוָה, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ;  {ס}  יְמִינְךָ  {ר}

יְהוָה, תִּרְעַץ אוֹיֵב.  {ס}  ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ, תַּהֲרֹס  {ר}

קָמֶיךָ;  {ס}  תְּשַׁלַּח, חֲרֹנְךָ--יֹאכְלֵמוֹ, כַּקַּשׁ.  {ס}  ח וּבְרוּחַ  {ר}

אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם,  {ס}  נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד  {ר}

נֹזְלִים;  {ס}  קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם.  {ס}  ט אָמַר  {ר}

אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג,  {ס}  אֲחַלֵּק שָׁלָל; תִּמְלָאֵמוֹ  {ר}

נַפְשִׁי--  {ס}  אָרִיק חַרְבִּי, תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי.  {ס}  י נָשַׁפְתָּ  {ר}

בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם;  {ס}  צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם,  {ר}

אַדִּירִים.  {ס}  יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה,  {ס}  מִי  {ר}

כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ;  {ס}  נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה  {ר}

פֶלֶא.  {ס}  יב נָטִיתָ, יְמִינְךָ--תִּבְלָעֵמוֹ, אָרֶץ.  {ס}  יג נָחִיתָ  {ר}

בְחַסְדְּךָ, עַם-זוּ גָּאָלְתָּ;  {ס}  נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ, אֶל-נְוֵה  {ר}

קָדְשֶׁךָ.  {ס}  יד שָׁמְעוּ עַמִּים, יִרְגָּזוּן;  {ס}  חִיל  {ר}

אָחַז, יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת.  {ס}  טו אָז נִבְהֲלוּ, אַלּוּפֵי  {ר}

אֱדוֹם--  {ס}  אֵילֵי מוֹאָב, יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד;  {ס}  נָמֹגוּ,  {ר}

כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.  {ס}  טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה  {ר}

וָפַחַד,  {ס}  בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן:  {ס}  עַד-  {ר}

יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה,  {ס}  עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  {ר}

קָנִיתָ.  {ס}  יז תְּבִאֵמוֹ, וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ--  {ס}  מָכוֹן  {ר}

לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, יְהוָה;  {ס}  מִקְּדָשׁ, אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ  {ר}

יָדֶיךָ.  {ס}  יח יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד.  {ס}  יט כִּי  {ר}

בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, בַּיָּם,  {ס}  וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם,  {ר}

אֶת-מֵי הַיָּם;  {ס}  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה, בְּתוֹךְ הַיָּם.  {ר}{ש}


*מזמור צג מתחיל במילים ״יְהוָה מָלָךְ״ ונגמר במילים ״יְהוָה, לְאֹרֶךְ יָמִים״ ואילו שירת הים נגמרת במילים ״יְהוָה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד״.


*מזמור צג מתחיל במילים ״גֵּאוּת לָבֵשׁ״ וגם שירת הים מתחילה במילים ״כִּי-גָאֹה גָּאָה״.


* נָכוֹן כִּסְאֲךָ במזמור צג מקביל ל- מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ בשירת הים.

  מַיִם רַבִּים--אַדִּירִים במזמור צג מקביל ל- בְּמַיִם אַדִּירִים בשירת הים

  אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהוָה במזמור צג מקביל ל- מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ; בשירת הים

  נַאֲוָה-קֹדֶשׁ  במזמור צג מקביל ל- נְוֵה קָדְשֶׁךָ בשירת הים.

 

*עוד מילים משותפות: עֹז במזמור צג לעומת עָזִּי בשירת הים. תִּכּוֹן במזמור צג לעומת כּוֹנְנוּ בשירת הים.

מֵאָז במזמור צג מקביל ל- אָז (ישיר) בשירת הים. 

זה מעניין משמע ברש"י על פי המדרש שנה לבשחסדי הים

לבוש של גיבור:

"לפי שנגלה בים כגבור מלחמה, ונגלה כאן כזקן מלא רחמים."

זה יכול להיות כביכול הלבוש המזמור צג.

כמה הערות: כתוב ימים במשמעות sea וdays במעשהחסדי הים

בראשית.

המדרש תהלים כותב: "אף תכון תבל בל תמוט. אמר ר' אייבו למלך שמלך תחילה, עמד לגיון אחד אמר לו הימנון, נתן לו המלך פרוקפו שאינה זזה ממנו לעולם, כך כיון שמלך הקב"ה בעולמו, אמרו המים תחילה הימנון, שנאמר מקולות מים רבים, אמר להם הקב"ה חייך שאני נותן לך פרוקפי, שנאמר יסד ארץ על מכוניה בל תמוט (לעולם) [עולם] ועד (תהלים קד ה), הוי אף תכון תבל בל תמוט." שזה בעצם הרעיון שהבאת המדרש רבה שקלוסו עלה תחילה מהמים.


יש מדרש תהלים מעניין לגבי הקשר למעשה בראשית: "מקולות מים רבים. נקראו מים של מטה רבים, שנאמר חמר מים רבים (חבקוק ג טו), הוי של מטה, של מעלה מנין שנקראו רבים, שנאמר כקול מים רבים (יחזקאל א כד). משל למלך שהי' לו שתי לגיונות כשהי' המלך נכנס אצל זה נקרא גדול, היו אומרים גדול לגיון שהמלך נכנס בו, וכשהיה בא אצל זה היו אומרים גדול לגיון הזה שהמלך נכנס בו, כך כשהקב"ה היה למעלה נקראו מים העליונים רבים, שנאמר כקול מים רבים כקול שדי (יחזקאל שם /א'/), וכשירד למטה נקראו המים התחתונים רבים, שנאמר חמר מים רבים (חבקוק שם /ג'/)."

אבל מאיפה יש מכאן ראיה לכךבן מערבא
שכתוב ימים גם במשמעות days וגם במשמעות seas במעשה בראשית ?
זה מפורש. "ולמקוה המים קרא ימים", "ומלאו את המיםחסדי הים
בימים";  "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים".
הבנתי. יפה. תודהבן מערבא
(מלכתחילה חשבתי שגם בפרשת בראשית יש כפל משמעות כזה)
יפה מאוד!תות"ח!

לגבי הפירוש של רש"י, רש"י הוא ע"פ פשט הגמ' שם שאמרה אחת לפני כן הגמ' דנה בפירוש תחילת הפסוק: "סביב רשעים יתהלכון" ואומרת על בסיסו ש"כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע", והסביב זה מדבר על מסביב לבית הכנסת, הרשעים לא נכנסים פנימה, לתוך הקודש, אלא נשארים מסביב.

רש"י בעצמו על הפסוקים שם לא מפרש כפי פירוש הגמ', כי סובר שאכן הגמ' לא באה לפרש את פשט הפסוק, אלא באה להגיד רעיון, ולתלות אותו בפסוק (וכעין זה מסביר הרמב"ם חלק מדרשות הפסוקים הרחוקות, עיין הקדמה למשנה).

ואני חושב שיש כאן רעיון עמוק מאוד בדברי הגמרא. הרבה מהאנשים, אע"פ שיודעים במובן השכלי שהקודש הוא אמת, בכל אופן לא לגמרי מקיימים אותו, ובעצם לא נכנסים לגמרי לתוך הקודש. הם נשארים בחוץ. התפילה מאוד מבטאת את זה: התפילה זה המקום שבו האדם עומד באופן כנה מול ריבונו של עולם. ישנם אנשים שבכוונה מדחיקים את הרוחניות שלהם כי לא נוח להם להשקיע בזה, וזה דורש מאמץ ועבודה, והם מעדיפים להישאר בחוץ, להתפלל זריז ובלי להיות באמת בצורה אמיתית וכנה מול ה' (=לשבת בספסל מאחורה ורק לחכות לסוף התפילה כדי לברוח). זה נראה לי עומק הגמרא, והיא רואה את זה רמוז בפסוק: "סביב רשעים יתהלכון". זה ברובד הרמז, ואין זה אומר שזה פשט הפסוק. (יש פסקה יפה של הרב צבי יהודה שמסביר את העניין של הרמז- אם תרצה אשלח בלנ"ד).

תודהבן מערבא
״כי סובר שאכן הגמ' לא באה לפרש את פשט הפסוק, אלא באה להגיד רעיון, ולתלות אותו בפסוק (וכעין זה מסביר הרמב"ם חלק מדרשות הפסוקים הרחוקות, עיין הקדמה למשנה)״.


לא מקבל בכלל את הקישור שלך בנידון דידן לדברי הרמב״ם שהבאת בסוגריים, אין זה נכון ליישם אותם היכן שזה לא הכרחי (אולי לפירוש השני בגמרא על האדם הנצרך לבריות זה רלוונטי). ואפילו אם נקבל את דבריך לגבי רש״י שלא סבר ככה, עדיין נראה שבעל הערוך כן סבר ככה (שהרי הוא קצת דוחק בלשון של הגמרא, בשביל לקבל סברא יפה?) והפירוש שלו מוביל אותנו (לטעמי) לפשט נהיר והולם בפסוק בתהלים. אם הפירוש המתקבל לא נאה בעיניך אנא האר את עינינו מדוע. (ולהגיד שרש״י סובר שהגמרא לא באה לפרש את פשט הפסוק זה לא מספיק)


הסיפא שלך ראויה למחשבה ועיון. הסבר מעניין. חזק וברוך!

בשמחהתות"ח!

קודם כל, נראה לי פשוט שרש"י כך סבר, ולא המציא מעצמו סתם דוגמא לדברים ברומו של עולם, אלא נקט דווקא תפילה, משום שהגמ' בעצמה פירשה את תחילת הפסוק על תפילה, וקשה לומר שהגמרא תפרש שני חצאי פסוק באופנים שונים. לגבי הערוך, פירושו עומד בפני עצמו, אך נראה לי שהוא אינו פשט דברי הגמ', ולא מה שהגמ' התכוונה (אם כי הוא פירוש מצויין לפשט הפסוק, ורש"י בעצמו על התנ"ך מפרש בדומה למה שהצעת פה בפירושו האחרון). אם מסתכלים על החלק הספיציפי הזה של הגמ' והמילים של הפסוק, פירוש הערוך יכול להיות הגיוני, אך אם מסתכלים על מימרא אחת קודם לכן, מבינים שפירוש הערוך לענ"ד אינו פשט דברי הגמרא.

תודה, אשריך אתה!

יפה. ייש"כטיפות של אור
ברוך תהיהבן מערבא
נהנתי מההסבראני הנני כאינני

אשריך! 

אני כרגע עובד על סוג של פירוש לתהילים שנועד ליישב איך רש"י קרא את המזמורים, כשאגיע לשם אעדכן [לא סביר שאזכור, אני עכשיו רק במזמור יח.. אבל בכל מקרה]

ברוך תהיהבן מערבא

אבל זה פרק יב, אז היית אמור לעבור אותו אם אתה כבר בפרק יח.  

 


 

אגב. בשבת הרהרתי בכך שאם אני הייתי כותב פירוש כזה הייתי קורא לו ״באר היטב״, אפילו שהשם הזה כבר תפוס, רק כי התרגום שלו לאנגלית ממש נחמד Well Well

אופס. אצלי זה מופיע ככה (ואני מאוד רחוק מלתת שם)אני הנני כאינני

פרק יב

לביאור רש"י. (פתיחה כנ"ל בפרק ו'). הושיעני ה', כי כלו כל החסידים ואפסו האנשים הנאמנים[1], כך שרבים משקרים לי בדיבורם, בהראות לי שליבם שלם עימי ובאמת הם שונאים לי בליבם, ומגלים לשאול את מחבואיי. וציפייתם בזה [בדבריהם במרמה] לעלות לגדולה[2], ואינם חוששים ממשפט האדון ה'. אולם ה' רואה הכל, ויקום לעזור לנפגעים מהם [דוד וכהני נוב], והבטחתו ודבריו לשים עליהם [מלכות ו]ישועה, ואמרותיו אלו נאמנות [וברור שיֵּעשו[3]] שלעולם בכוחו לקיימם[4]. בעזרתך זו ובישועתך תשמור את הנפגעים (כלל, ואת כל פרט ופרט[5]) שלא יאבדו לגמרי[6] ע"י רודפיהם המלשינים[7], רק יהיו[8] הרשעים טומנים להם מוקשים מקנאתם בהם (על מעלתם[9]), ולא יעלה בידם.

לביאור המצו"ד. ה', הושיעני משאול, שאין מי שימחה בו על רדיפתו אותי וילמד לפניו חסד עלי[10] (חסיד), אלא אדרבא, מדברים עלי כזב בפניו (וא"כ, אין אנשים נאמנים, דוברי אמת). [ולא אוכל להשמר מהם שכן] הם מסבירים לי פנים, מדברים איתי רכות ודברים חשובים ויקרים, אולם זה שקר ומרמה, שבליבם ומחשבותיהם הם עוינים לי, ע"כ הכריתם. סבורים הם שע"י רמאות לשונם (בפרט באופן של אחד בפה ואחד בלב) הם יתעלו על כולם, שאין מי שיכול להכיר בה.

הלא גילית לנו[11] שמחמת שתי סיבות אתה קם להפרע מהרשעים, (א) שאתה רואה בפגיעתם באחרים (ב) ושומע צעקת הנפגעים מרמאותם הנ"ל, ו(דבר ג' גילית לנו, ש)כחלק מדרך פריעתך מהם אתה מושיע ועוזר לאדם הבא להכרית את הרשע, שיוכל לעשות זאת בקלות. ודבריך בזה נאמנים עלינו, ואנו בטוחים בהם שאתה מקיימם (ובפרט בנתינת כח לאדם כנ"ל). ועם זה, אנו בטוחים שתשמור את כלל האביונים ואת אישיהם הפרטיים, מאנשי הדור (בו כלה חסיד ואפסו אמונים) הרשעים שמנסים במרמה ללכוד לאביונים[12], כאותה חיה המכונה 'ראם' שאוכלת בני אדם[13], מבלעדי שמירתך – אין להם אחרית.


 

[1]האם פונה אל ה' אחר שלא מצא לו עוזר מבנ"א? צ"ב למה מדבר על 'חסיד' ולא עד 'צדיק' או 'ישר' וכדו'. (וכן אולי יש מקום לשאול למה לא כת' "ופסו אמונים", היינו למה חוזר על מילת 'כי' וחותם 'מבני אדם').

[2]ראה בפרק ה', ובפרט בסוף ביאור המצו"ד.

[3]ככסף נקי (כל ד' הלשונות שמפרש ל'בעליל' נוטות לשם).

[4]משא"כ בו"ד שכַּלים.

[5]ברש"י אינו מפורש אולם כ"כ מצו"ד ורד"ק, ההולכים בדרך פירושו הראשונה (בשונה ממלבי"ם וראב"ע שמסבירים שהשמירה היא על האמרות, ונראה שהוא מסיבת הקושי הנזכר בהערה הבאה).

[6]כך צריך לפרש, שהרי אם מקודם מבקש שה' יושיעם מצרת הרודפים אותם, הרי שהם כבר נתונים בצרה וא"כ מה פשר שמירה זו (שהיא בד"כ למנוע מן הצרות לבוא)? ע"כ צ"ל שכוונתו שהשמירה היא מאובדן גמור.

[7]לפס' זה והקודם לו (ז-ח) מביא רש"י ביאור ממדרש אגדה וטוען שהוא מתישב על סדר המקראות (ראה לעיל פרק יא הערה 10), ובו מתבארות באופן ספציפי גם התיבה 'שבעתיים'. עניינו – תפילת דוד על הדור הבא שלא ילמדו מאנשי הדור הזה להיות מלשינים (ובכך תפגם תורתם [או שמתפלל שיעשה זאת בעבור התורה הפלאית שבהם]).

[8]אפשר לפרש שהוא תיאור המציאות המבוקשת בה ה' שומר על הנפגעים (וכך פירשתי למעלה) ואפשר לומר שהוא תיאור המציאות ההוית, שדוד 'מציג' לפני ה' את דרכי רשעותם של הרודפים את הנפגעים.

[9]לדוד על שנלקח למלכות, [ולכהני נוב נ"ל שהוא על מדרגת צדיקותם, וכנזכר במזמור הקודם, שהם יסוד העולם (ואולי אף על כהונתם)].

[10]מה לעניין יהונתן?

[11]צ"ב היכן.

[12]ולא רק שאתה עתיד להפרע מהם, אלא שאתה שומר ומגן על האביונים גם בהווה, קודם הופעת הפרעון.

[13]כ"כ רש"י בשם מנחם.

חזק וברוךבן מערבאאחרונה

לא למדתי את הפרק עם פירוש רש״י אז אין לי הערות ספציפיות. חיילך לאורייתא 

מלבד מה שציינו בהקשר המאמר בגמרא נושא מרכזיחסדי הים

המזמור עצמו זה כח הדיבור ולזה מתקשר התפילה.

זה גם מבוסס על אמור רבה (לב, א):

"אימתי כרום זלות לכשירומם הקב"ה מצות בזויות בעולם"

למה...סיעתא דשמייא1

...במעשה העגל השם סלח כאשר העניין הוא עבודה זרה ממש במזיד

ואילו בעניין המרגלים שזה לשון הרע לכאורה ועוד שהם עשו תשובה השם לא סלח?

לדעתי השם תכנן מראש שדור יציאת מצרים לא יכנס לארץ ישראל.

כמו שנאמר "אל נורא עלילה".

גם בכבוש הארץ הם היו….סיעתא דשמייא1
… זקוקים לניסים מעל הטבע כמו: נפילת חומות יריחו, "שמש בגבעון דום".
תשובה על סחיטהפשוט אני..

נניח אתם יודעים על אדם כלשהו, שהוא מתכוון לעשות מעשה חמור מאוד. 

למשל לשדוד בנק.

 

 

אתם מאיימים עליו שאם הוא לא ייתן לכם חלק מהשלל, אתם תדווחו עליו למשטרה.

הוא לא מוכן לשלם, ואתם מדווחים למשטרה כמו שאיימתם.

 

 

אני חושב שאין חולק על כך שהאיום הוא מעשה חמור מאוד, ויש לעשות עליו תשובה. כלפי האדם וכלי המקום.

 

אך מה לגבי מימוש האיום, כלומר זה שבסוף סיפרתם למשטרה? האם צריך לעשות על זה תשובה? האם זה מעשה רע?

 

מצד אחד, עשיתם את זה מתוך טעמים אגואיסטיים, מתוך חמדנות ונקמנות וכו'. הנפש שלכם הושחתה, אין לי ספק.

מצד שני, סוף סוף המשטרה עצרה בזכותכם אדם מסוכן ומנעה ממנו להוציא לפועל את זממו, ואולי בזכותכם חייהם של אנשים ניצלו (של השודד עצמו ושל עובדי הבנק).

 

מה דעתכם? צריך לעשות תשובה על ההלשנה? אם כן, איך?

מתוך שלא לשמה יבוא לשמה אבלקעלעברימבאר

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כלומר מול אותו אדם לא היית מבקש סליחה?פשוט אני..
בפן המעשי - לא עשית לו משהו רע,קעלעברימבאר

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

אולי לבקש סליחה על הצער שצעירנו לפני התלונה למשטרהקעלעברימבאראחרונה
כיוון ש-"לא בשמים היא", אלא כל אחד לפי ההשקפהפ.א.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

אם אתה ציני אני אתך.סיעתא דשמייא1
אם הם רבותיך אז כןנקדימוןאחרונה
פורים שני
לא מוצא זמן ללמודאבא פגום

אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.

אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.

אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה

שבת זה המאני טייםחתול זמני
בחן את עצמךשפוי

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אשמח לעוד עצות ☺️אבא פגום
אתה נבחן כשיש לך פנאיאלעדאחרונה

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

המלצות לספר בים דרכך וסדרת אש החסידותאבא פגום

אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?

תודה🙏

אש החסידות חזק מאודאחד איש
בשפה פשוטה. זה חסידי ממש אם אתה בעניין אז זה מאוד טוב.  בים דרכך גם טוב זה עיבוד כזה של הרב מורגנשטרן
עוד מישהו מכיר? המלצות?אבא פגום
לפני זמן מה סיימת את בים דרכךאלעד

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

מה הכוונה תובעני?אבא פגוםאחרונה

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

מה המקור למשפט "הרבה שלוחים למקום"?מתואמת

מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...

גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...

אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)

בחז"ל זה "הרבה הורגים למקום" תענית דף י"ח עמוד ב'הסטורי
אבל נכון שהרבה מקורות במפרשים שציטטו את זה, הביאו בנוסח של "הרבה שלוחים למקום" והמשמעות בהקשר שם, היא אותה משמעות.
תודה רבה!מתואמת
אז איך קרה שהציטוט השתנה לשלוחים?
אני לא יודעהסטורי
אבל כפי שכתבתי, במקור המשמעות היא שאם טריינוס לא יהרוג אותם, יש הרבה שליחים להרוג - דובים, אריות וכו'.

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

תודה רבה!מתואמת
הרבה פעמים ברשי (בכמה וריאציות)טיפות של אור
שמות טז לב, איוב לז ח, יומא פז עמוד א, שמות כג ז, דברים לב לה, שמות ד יג
אולי הוא שינה מלשון הגמרא בתענית שהזכירוטיפות של אור

בהשראת המכילתא

 

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

 

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

תודה רבה! עוזר לי מאוד.מתואמת
בשמחה 😊טיפות של אוראחרונה
איזה ספרי קודש אתם רוצים..אנונימי 14

א. שייכתבו כמותם ולא מספיק נכתבו?

ב. שלמיטב ידיעתכם טרם נכתב כזה?

(תכלס לא חייב להצמד ל2 הקטגוריות.. תכתבו חופשי)

(אולי גם הודות לשרשור נחשף לספרות שלא ידענו שיש..)

אפשר תשובות כלליות אפשר תשובות מיוחדות..


אני אתחיל.

א.  קלאסי-  ספר שינסה לפרט ולבאר יותר את הלכות בין אדם לחברו וכן ספר שינסה לפרט להסביר ולבאר את נושא אהבת ה' ויראת ה' כפי שמעורר על זה הרמחל (שוב, לא פירוש למסלש אלא חיבור עיוני ומעשי על שני ענפים גדולים אלו.).


ב. הייתי רוצה ספר על הלכות שבת שלא יכתב על סדר השוע, אלא פשוט יחשוב על איך נראה יום חול שגרתי אצל רוב האנשים וביחס לכל פעולה ופרטיה ירשום מה דינה בשבת..

הייתי רוצה לכתוב ספר כולו על מצוות "מעקה"אריק מהדרום

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

א. בהצלחה בעבודה החדשה. (קפץ לי מצמע)אנונימי 14

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

שאלות חזקות!אשר ברא
מה שאני רוצהחתול זמני

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

 

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

יש לי חבר שמחבב את מדרש רבהטיפות של אוראחרונה

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

 

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אההה , שאלה מעולה!אני:)))))

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

הוא לא המריא (; לא נורא..אנונימי 14
לא בדיוק ספר, ואולי קיים כזה (תספרו לי אם כן!)מרגול

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

כאילו סידור לאשה , אבל רק שחרית ומנחה ליוםאנונימי 14
חול, וגם שם לא כל התפילה אלא המינמום שנשים צריכות לומר?
כן, ואפילו בנפרדמרגול

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…


אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)


הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

יש כזה! עם מסלולים לפי הזמן שיש לךנפש חיה.
כן! נקרא "תהילת נשים" , אני יודעת שיש שם שחריתנפש חיה.


וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמישירהבו
מחפשת מקורות/ שיעוריםאשר ברא

בנושא של 'התלהבות', איך לקיים דברים ביותר אש פנימית.. דבקות וכו'..

ה' ישמח אתכם, תודה

אני לא מכיר מספיק את כתביו אבל אולי אחריםאנונימי 14

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

אכן.אחד איש
הכשרת האברכים עסוק בזה
תוכל לפרט?אשר ברא
...אחד איש

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

וזה לא בדיוק מה שביקשת אבל על הצד שאולי כןאנונימי 14

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

זהו..אשר ברא

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

צריך לדעתאחד איש
הרבה פעמים קושי בהתעוררות הלב והתלהבות תלוי לפעמים במצב נפשי שצריך לעבוד עליו או באיזה תפיסה מסוימת על ה' או על עבודת ה' שצריך לשפץ ועוד עניינים שלאו דווקא הפתרון שלהם זה להוסיף התחזקות על עניין ההתלהבות בעצמו אלא העניין הוא המסביב. להבין מה מונע מהלב להיפתח מה יושב עליו
^^ יפה מאוד שכויחאנונימי 14
נכוןאשר ברא
אבל אני מדברת על השלב של אחרי, שהבן אדם נמצא כבר בשמחה ורוצה להגביר התלהבות (:
אז לדעתי הכשרת האברכים יכול להיות טובאחד איש
מניח שיש כל מיני ספרים חדשים של הדור הזה וכל מיני שיעורים בנושא לא מכיר מספיק אבל מן הסתם אפשר למצוא
לא מכירה🙈אשר ברא
תוכל לפרט?
מסילת ישרים פרק זפצל"פ
ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות. והיינו, כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה, כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן, והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה. וזה דבר שהנסיון יעידהו.

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.


אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

השיעור הכי טוב לנושא הזה הוא בליבנו פנימהמחפש אהבהאחרונה

בהצלחה!

אולי יעניין אותך