שכרגע ההחלטה היא להשאר בבית.

בעלי מעודד את זה ושמח בזה שאני מגדלת את הילדים ולא במעון..

2- בעלי עמוס חוזר כל ערב מאוחר. אז אני זאת שצריכה (ורוצה) להיות בבית בכל מה שצריך: קניות, לאסוף אותם, להחזיר, ש ב, מבחנים, טיולים להתכונן, מקלחות, א.צהרים, ערב, לשמוע אותם להקשיב להנחות לחנך להיות לאם.

זה לא שאם אני יוצאת איזו שהיא אחריות יורדת ממני...

ואת באמת לא חייבת להניק אם ירווח לך בלי ויהיה לך יותר קל

אין לי עצות חוץ מלהניע לכיוון האושר. עם הילד.

לקום להתארגן בבוקר לפזר תילדים ולצאת לראות שמש אנשים וים.

אני גם כזו

תהני מהשהות בבית בינתיים אבל אל תזניחי את עצמך

איך עושים את זה עם תינוק????

לבד זה גרוע.. אני פשוט אתחיל לדבר עם אנשים..  או אשתגע מהבדידות..

וגם לנסוע זה שעה וחצי לפחות כולל פקקים בערים שאני לא מכירה ותכלס מפחדת לנסוע (תצחקו ביוש אין לי בעיה לנסוע, באיזור המרכז אני מתה מפחד מבחינת הכבישים... רמזורים.. מחלפים..)

איפה עוד אפשר לפגוש אנשים??

אם יש לך כמה שעות פנויות - תסעי

למרכזי קניות

לחוף

לאיזה טיילת

איך עושים את זה- מאיזה מובן? כי טכנית קושרים את התינוק בכיסא, מכינים לו תיק עם ציוד ומניעים את הרכב. איפה את נתקלת בקושי עם זה?

ולחזור הביתה בזמן לילדים בצהרים..

ואם בטעות אעלה על מחלף לא נכון ואגיע לחיפה במקום לתל אביב

או לאנאערף במקום לחוף שרציתי

ואם לא אשים לב לאיזה רמזור שאני לא מכירה ואעשה תאונה ח"ו,

ואם בכבישים ביוש יהיו לי אבנים (תפסתם אותי. החשש שלי גם פה, קצת, טיפטיפה.. טיפטיפונת..)

ואם הקטנצ'יק יצרח ואצטרך לעצור להניק??

אוף אני כזאת פחדנית 

ולא להרבה זמן גם

וגםלא כל יום. אז יום אחד תהיי עייפה. בעיניי זה שווה אם נטענת נפשית וזה דווקא ייתן לך כח לאחהצ מהנה עם הילדים. ככה זה אצלי לפחות

לפעמים עצם היציאה גם בלי יעד מוגדר רק להכיר את הכבישים - היא כשלעצמה טובה ומשחררת. מוכיחה לך שאת יכולה.

האמת בא לי קבוצת חברות גם במצבי לצאת איתן ביחד....

קבוצת נשים אחרי לידה

שנפגשות ועושות דברים ביחד עם התינוקות שלהן?

אולי תיזמי ותצרי קבוצה כזאת?

אפילו אם קבוצה

של נשים מכמה יישובים סמוכים שנפגשות בוקר אחד או שניים בשבוע..

מעצבן שאצלי בישוב קטן כל כך ומפחיד לצאת לבד בלילה ואין נפש חיה!!!

את כותבת ככ יפה ויש לי מלא מה להגיד אבל לא מצליחה להתנסח

אולי בהמשך תבוא לי המוזה הנכונה😆

ומה שלא יהיה, מלא בהצלחה מהממת!!

שכיף לקרוא אותך

את נשמעת אמא מושלמת, באמת, האורות יוצאים מהכתב כשאת מדברת על הקטן או על הילדים שלך ורואים שאת עושה את זה באהבה

ובאמת ב"ה שבעלך מביא יד לזה שלא תעבדי

ובצדק את מחפשת קצת אנשים, מגיע לך! הפיתרון לחפש נשים אחרי לידה באיזורך זה רעיון מושלם לדעתי 

תודה מותק!

אני באמת כל פעם נדהמת מחדש איך נפלה בידי הזכות לילדים האלה.

כל אחד מהם הוא פלא אחד גדול,

ואני פשוט לא מאמינה, שבעבר כנערה חשבתי שאני אגוצנטרית, ורוצה רק הנאות בחיים- ולא טיפול בילדים וכזה-

והיום אני לא מאמינה כמה כמה כמה גדולה אהבה יכולה להיות.

היא ממלאת לי את כל חדרי הלב,

איזה זכות הקב"ה נתן לי.

אני חושבת על כל רגע של נס- איך באולטרה סאונד הראשון ראו דופק..

איך בכלל הוא נשאר..

איך הסקירה מערכות היתה תקינה- נס!!!!!

איך הוא התפתח כמו שצריך

איך בלידה כשהיו האטות בדופק והיה צריך להתערב מכשירנית: איך לא הוטסתי לניתוח חרום.. נס!!

איך האפידורל עזר ולא הרגשתי את המלקחיים והוואקום ולא נחתכתי- נס!!!

וזה שהוא נושם כאן לידי, ומתעורר בבוקר- איזה לא מובן מאליו.. (לצערי מכירה מישהי שהתינוק שלה פשוט לא התעורר בבוקר, נורא ואיום),

אני משכיבה אוצם לישון וכשהם נרדמים אני לפעמים מעבירה את האצבע משרטטת את האף.. הלחי.. משתאה.

אני אוהבת להקשיב להם כשהם חוזרים מלאים בחוויות

כשהם שמחים שבאתי לאסוף אותם מהתחנה

לשחק רמי

או קאטן

אפילו לראות את הקטנים רבים- אני עדיין בהלם שיש לי בכלל בנים קטנים.. (היו לי הרוב בנות בהתחלה..)

.

וזה לא נגמר..

אבל אני חייבת להגיד

את הפלא הגדול הזה, אני מרגישה שאני מצליחה להעריך היום יותר מאשר פעם כשהיו לי רק קטנים.

כשיש גם גדולים וגם קטנים יש כבר משהו מאוזן יותר בגמירות שלך כאמא... את יכולה לחלק נטל.

את לא צריכה להשכיב את כולם כולם לישון- רק את השליש הקטן... זה לא סך המאה אחוז שגומר אותך.

האם הצלחתי להעביר את מה שניסיתי להגיד?

שבעצם לא תמיד היתה לי את הפניות לראות את כל הטוב ולהודות עליו, בגלל עומס פסיכי (כשהם היו קטנים ולא היתה לי יד עוזרת, היום ב"ה יש בצהרים מי שחוזר ולוקח את התינוק שאוכל לנוח.. או בקניות.. זה לא אני לבד עם קטנטנים כל הזמן כל הזמן כל הזמן- יש כבר אנשים בבית... גדולים..  יש שיח, יש חלוקת עבודה)

עכשיו בסוף הריון שביעי

כשהקטן בן 5

מוצאת את עצמי כל כך מודה לה' בכל רגע

דברים שלא הצלחתי לראות כשהגדולים היו קטנים

פתאום כשהמוח רגוע יותר הפלא הזה צף...

הבריאות, החיים, החיוכים.. ההודיה על כל דבר קטן שהוא פשוט נס

עשית לי טוב עם הכתיבה שלך....

באמת ברכה עצומה,

💓💓💓

לזכות אותה למשפחה מרובת ילדים

כל כך מרגש לקרוא את ההערכה שלך לכל דבר, ההסתכלות שלך וההשתאות מהדברים הקטנים אבל לא באמת קטנים , כולנו צריכים להשתאות ולהודות על כל רגע כזה

ואת מהממת, אין מה להגיד יותר, אני ספיץ' לס, ללא מילים חח

האמת שימחת,

לא מובן מאליו שאנשים מעריכים אימהות (imahut)

אז תודה על הבלון השמח שגאה בתוכי שקראתי את ההודעה שלך💜

אין ברירה כי חייבים את המשכורת ואיבוד שפיות מלהיות לבד עם תינוק בגיל הזה.

את מערבבת כל מיני דברים, זה לא הכל או כלום.

אפשר להפסיק להניק ועדיין להישאר בבית

אפשר ללכת למעגלי אמהות להכיר נשים עם תינוקות ולהפגש בבקרים

אפשר להקים (אם אין אצלכם) מיזם עם לאם - פנסיונריות ויולדות שנפגשות בבקרים בקונסטלציה כזו או אחרת שמתאימה לקהילה שלכם

אפשר לנסוע עם הילדים פעם פעמיים בשבוע לאיזה פארק או חוף

אפשר לפגוש משפחה וחברים

יש המון הזדמנויות למפגשים חברתיים ויציאות בלי קשר לעבודה.

אם ספציפית את רוצה לחזור לעבוד, אז כן, גם אפשר. חוזרים עייפים, הראש לא במקום בהתחלה, אבל נכנסים לזה לאט לאט

אכן אני בנאדם של או הכל או לא כלום..

צריכה את האיפוס של האיזון😆

הייתי רוצה להיות עם אופי אחר שיאפשר לי להעביר איתם ימים שלמים, אבל אז זו לא הייתי אני... 

אני בול במצבך...

הרבה ימים קשה לי. יש ימים שפחות...

והעצות שלי

- תחפשי מטפלת לבוקר בשבוע. בוקר שהוא רק שלך.

ואז את יוצאת לבד, בלי התינוק. מאמינה שתמצאי יותר מהר מה לעשות.

- אימון עד הבית- יש היום 12 מפגשי אימון עד הבית במחיר בדיחה. מישהי באה עעעעד אליך. עם התינוק. עורת לך להתאמן אישית וגם נותנת לך תרגולים שמתאים לבצע בבית

- תזונה בהנקה. כל כך מזדהה עם הקושי. אני דוגלת בשלב הזה רק בעשה טוב. רק להכין לי אוכל טעים בריא ושווה. זה עוזר. חלקית, אבל עוזר.

ואני לא נשקלת בהנקה!!

ועוד לגבי ההנקה אל תניקי אם את לא שלמה עם זה.

- יש עבודןת שאפשר מהבית קצת שעות. מבינה שהמטרה שלך לא משכורת. כי בדרך כלל זה לא דברים מתגמלים, אולי תנסי?

-ליצור כמה שיותר סדר יום. אפילו אם מופיע בו שמ10 עד 12 את מתבטלת... לי אישית הקל.

להתפלל להשם.. גם אני פה בלי חברה ואני בניגוד אליךלא בן אדם זיוצר קשרים בין רגע, אבל כן צריך אותם. ןהבדידות עלולה להוביל לדכאון....

חלומי!!!!

איפה יש דבר כזה??

אחותי עשתה ונהנתה מכל רגע!

מגיעה מאמנת הביתה.

אני בקשתי תרגול שאפשר לעשות איתו..

קבעתי לשעה שהצלחתי לארגן אותו רגוע

מה עם לתנסות בלעסוק במשהו שאת אוהבת?

להתנדב? אולי כתיבה? אולי עסק קטן מהבית?הכנת מוצר כלשהו?

אולי לצלם את עצמך ולהעלות תוכן? ואם את אוהבת לדבר ומתחברת בשניה אולי זה הכיוון.

וזה יפתח אותך להכיר עוד נשים וזאת ההזדמנות לפני שאת חוזרת שוב לעבודה כשכירה אולי לנסות את עצמך במשהו חדש

אפילו תמונה של כל המשפחה אני לא שמה בוואטסאפ בפרופיל כי אני לא קוצה להשויץ ביהלומים שלי..

זה כמו שמישהו ישים את כל הכסף בבנק לראווה ויצלם וישלח לעולם..  

זה שלי שלי שלי

מצד שני-

אני יודעת שאם אנשים יראו אישה שמחה עם מש ברוכה זה יכול לעשות טוב.. לגרום לאנשים להבין שזה אפשרי..

אבל שוב-קשה לי מאוד להעלות את חיי.

רעיון שבעלי הציע זה שאעלה תוכן מהחיים עצמם- רוחני.. מתוך החיים שלי.

לא יודעת

אין לי ביטחון בגרוש

אחריי שאת רואה את כל המוצלחות ברשת...

אבל תכלס זה רעיון מהמם 

אם את יכולה לתרום מנסיון שלך לאמהות טירות השראה, ערך או כל דבר אחר זה מבורך לדעתי וגם יוצר קשרים.

אבל כן, בהחלט דורש תעוזה 😉 

את חייבת את זה לעצמך.

תארזי אותו ותצאי איתו לקניון, לראות עולם...

אני עוד לא ילדתי אבל בלחץ נורא מהידיעה שבגיל חודשיים כבר אצטרך להיפרד ממנו בבקרים....

אפילו קצת פחות מחודשיים

התשובה היא שלא היתה לי ברירה 🤷‍♀️

אם יש לך אופציה אחרת אז ברור שעדיף להישאר בבית ולצאת באופן יזום לקניות/חברות/מפגשים בקהילה.

רק שהמחשבות מתערבבות בין התקופות.

תזכרי שתקופה לא חוזרת, החיים רק ממשיכים הלאה.

אם לא היית נהנית להניק ועם התינוק בבית, זה היה מצב אחר.

אבל את נהנית איתם ורוצה להמשיך את התרופה הזאת.

רק מתגעגעת ליתרונות שבתקופה האחרת.

אבל היא תגיע, בכיתה ובזמנה, ואת יודעת שתתגעגעי לתקופה שבבית,

אז עכשיו תנצלי אותה!

פרקטית לא ריאלי לצאת לעבוד שניה לפני החופש הגדול, עד שתמצאי מסגרת ותחזרי לעבודה כולם יצאו שוב.

אז פשוט תתכנני אחרת את שלושת החודשים הקרובים.

תחשבי איך את רוצה שיראו ומה אפשר לעשות.

למשל לנסוע להורים ולישון שם לילה, או לצאת בבוקר עם כל הילדודס ולחזור בשעות האור.

או כל מיני אפשרויות אחרות.

אולי גם הלוז של השכנה שלך משתנה בחופש.

ההתמקדות בעשייה ושיפור המצב יעודדו אותך כשאת מרגישה כבויה.

בהצלחה!

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

להשאיר אור קטן בחדר

אולי חם לה?

לנו עזר אצל כמה ילדים לצאת דווקא לפני שנרדמו. לחזור כל כמה דקות לתת נשיקה וחיבוק. ככה הם לא מפחדים שיעלמו להם. כמובן, לא השארנו אותם צורחים. נכנסנו ממש כל פעם שהם ירגישו צורך. עם הזמן התארך פרק הזמן עד שהם רצו שניכנס.

רק זה עזר במצב כזה, של חיפוש גם באמצע הלילה.

מה שכן, אם יש אירוע נקודתי של מחלה או סיוטים אני מרשה להם לבוא לישון במזרון ליד המיטה שלנו

ובהתחלה נבהלתי, אבל חקרתי את הנושא, גיליתי שזהו שלב התפתחותי.

החלומות והפחדים מתחילים להתפתח, ההבנה של הפרידה בשינה מתחילה בגיל הזה, ועכשיו צריך לפתח הרגלי הרדמה חדשים תואמי גיל והתפתחות.

האמת שאצלי זה בא בזמן ממש גרוע של אזעקות אז נתתי לה לישון איתי, ואחכ היינו צריכים לעבור גמילה נוראית.

הטיפ שלי - להיות שלמה ורגועה בעצמך שזה בסדר. לשבת איתה בזמן ובצורה שאת מחליטה להקדיש לזה,  ואז לשחרר. לתת בה אמון שהיא מסוגלת להרגע ולישון. כן, אפילו שהיא קטנטונת.

אני גם הייתי קמה אליה בלילה, מדבררת מה שקרה "התעוררת ונבהלת ועכשיו חוזרים לישון" וחוזרת למיטה.

תמצאי את הדרך שלך, שלכן, מחדש

אבל זה בסדר גמור שזה קורה, נורמלי מאד וגם מראה שהיא מתפתחת כמו שצריך

בהצלחה רבה!

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

זה גם לא מספיק שעות, הייתי ממשיכה לחפש אולי מתגמשת, במקצוע/ בגיל וכו...  

ומתפללת על זה. ספציפית.