חיבת ציון

גילי ציון

אור ציון

רוני ציון

אני מכירה ציון בת

אפשר רוני ציון

או כמובן בת ציון

בסביבה שאני גרה בה זה יהיה מאוד מוזר אבל בלי קשר זה פחות יפה בעיניי.

שמעתי על תאיר ציון, אוריה ציון וכאלה (וגם זה לא משהו בעיניי, אבל אולי אתם תתחברו )

לסבא שלי קוראים ציון ואם אקרא לבת שלי ציון סבתא שלי בטח תתגלגל מצחוק 😂

אבל אישית אני חושבת שזה שם יפה מאוד לבת

יש בנות שקוראים להן בר.

שפירוש המילה חוץ מתבואה היא גם - בן.

כמו בר מצווה, בר מינן ועוד.

בעיני שם מוזר ביותר עבור בת. 

שלומציון.

לא אותו שם בכלל אבל דומה

תחשבי אל האנשים שיקראו את זה במלעיל, עוד פחות נשמע לי

אבל זאת דעתי, לכן הייתי מחברת לעוד שם

מכירה מישהי מתוקה מתוקה שקוראים לבת ציון אז בזכותה את השם בת ציון אני אוהבת☺️

אבל זה אובייקטיבי ושלכם.

רק אומרת בתור מי שיש לה שם 'מיוחד' - זה לא כיף להסביר את השם כל החיים ולהתקל בהרמת גבה וכו..

כל חיי התבאסתי שאין לי שם 'רגיל' והבטחתי לעצמי שלילדי אתן שמות רגילים..

עד כאן השיתוף 😉

מקובל מאוד

אני אישית חושבת שזה יותר מסתדר לבן ציון לבד

אפשר באמת עם עוד שם

שיר ציון

טל ציון

רני ציון

זה הולך עם מלא שמות.

בהצלחה

ירושלים, עיר. זה נקבה

אבל באמת התרגלנו שציון זה זכר, ולא הייתי קוראת לבת שלי ככה רק בגלל העניין החברתי

כי יש ממש פסוק שאומר "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך"

שכאן ממש ברור שההטייה היא בנקבה, עבור השם הזה ספציפית

כמו "הללי א-לוהיך ציון"

(לא נותן לי לערוך את התגובה הקודמת)

גם עם תוספות למינהן

אבל אני עדיין לא מתחברת ככ (:

חרות ציון, שיר ציון ועוד ועוד...

משתלב עם כל שם כמעט🤭

מכירה גם ציון לבד לבנות, באזורנו מקובל. כמעט בכל שנתון יש אחת.. ועדיין לי פחות מתחבר. אוהבת את זה יותר כשם שני, אבל מה שטוב לכם בכל אופן המשמעות מהממת

כמו למשל : "ציון הלוא תשאלי לשלום אסירייך"

"ציון תמתי, ציון חמדתי"

כך שברמת העיקרון זה שם שמתאים הרבה יותר לבת מאשר לבן.

מכירה כמה כאלו

לילדים עם שמות לא שגרתיים בעליל

ציון נשמע לי מאד מקובל.  ...

אבל זה באמת מאד תלוי סביבה

חברה של הבת שלי

בגילאי יסודי

ממש לא מוזר

לא בעיני ולא בעיני החברות

חן ציון מהמם בעיני

שיר ציון

עדי ציון

שובי ציון

עטרת ציון

שבות ציון

טל ציון

לדעתי סופר מקובל, אבל לפי התגובות פה כנראה שזה מאוד תלוי סביבה וחברה...

רעיון לשילובים עם השם ציון-

רני ציון

שיר ציון

הללי ציון

לציון.

לכיוון ציון.

כמו שאומרים ששרים: שאו ציונה נר ודגל, או אומרים נסע ירושלימה.

התוספת של ה- ה"א משנה את המילה ולדעתי הופכת אותה למוזרה.

ובכללי לפותחת, ציון הוא שם יפיפה לדעתי לבדו.

שם קצת מבוגר לדעתי ועלול לגרום להצקות שזה שם של סבתות..

אני פחות אוהבת ציון לבת, תמיד חשבתי שזה שם של בן אבל מהתגובות פה אני מבינה שזה דווקא מתאים לבנות בהקשר הפסוקים. אני מכירה הרבה בנות ציון וגם שילובים כמו שהציעו פה

מכירה יותר בנות מבנים בשם ציון

שיר ציון

הללי ציון

בת ציון

רוני ציון

אם אתם לא גומרים את החודש ברור שצריך להוסיף הכנסה.

אולי אפשר לשנות משהו בהתנהלות הכלכלית?

ולזכור שבריאות וכוחות הגוף והנפש הם לא פחות חשובים מהכסף

האם זה תחום שאת אוהבת או שזה נטו כדי להביא כסף הבייתה?

בגדול אני חושבת שאם את יוצאת לעבוד רק כדי להביא כסף לבית אז זה בעייתי. זה סהכ התפקיד של הגבר לדאוג ולנהל את כל העניין הכלכלי.

אם תעבדי אפילו כמות מעטה שתאפשר לך גם מנוחה בבית, גם סיפוק בעבודה בתחום שאת עוסקת וגם תוספת הכנסה לבית, האם זה יעזור?

לא רוצה

כתבת רק למה כדאי...

אני אחרי תקופה מאתגרת נפשית

עדיין לא ממש התאוששתי ממנה

וזה שאני בבית עוזר לי מאוד לטפל בעצמי בכמה סיבות

מה בעלך אומר?

ושאולי כדאי עוד קצת בבית

באמת שטוב לי בבית ואני מרגישה שמטפלת בעצמי

אבל המצב הכלכלי קצת מציק לי

יש חסכונות

הייתי נשארת בבית עוד קצת

מקרים...

א. אם יש דרך אחרת להגדיל אפילו קצת הכנסות

אז כדאי לנסות

ב. הייתי מכניסה לשיקול עד כמה התחום שלך מבוקש

אם זה תחום שקשה למצוא בו עבודה ועכשיו הציעו לך מציאה אז הייתי הולכת על זה

ג. תלוי כמה את צריכה את החופש הזה וכמה 5 שעות עבודה ישפיעו עלייך

וזה רק את יכולה לדעת...

עשוי לקדם את הבריאות הנפשית שלך או עלול לדרדר?

האם זו הזדמנות שתחזור?

האם עוד פרק זמן נוסף מעבר למה שתכננת ישמח ויקדם יותר או שעלול לשבלל אותך ולדרדר אחורה.

זה שאלות שעולות לי בראש שנראה לי חשובות להחלטה

אני עובדת על אש קטנה ממש כי להוסיף יעשה לי רע, אבל במינון שאני עובדת אני גם נהנית מהעבודה ומוצאת בה סיפוק.

אני לא הייתי מצליחה לעבוד 5 שעות ביום לחמישה ימים בשבוע, אני עובדת 6 שעות לשלושה ימים ויש לי שלושה ימים חופשיים (אחד מהם זה שישי והתינוק גם בבית) במינון הזה אני גם מרגישה שיש לי זמן לנשום, לנוח ולעזור לנפש שלי... ומצד שני אני יוצאת, אני עושה דברים משמעותיים שאני אוהבת ואני פוגשת חברות בעבודה שטוב לי איתן ושווה לי לצאת מהבית כדי לעבוד איתן.

יכול להיות שדבר כזה יהיה טוב גם לך אם יש בכלל אפשרות כזאת?

אלא אם כן זה ממש יעשה לך רע.

יתכן שלהפל- תצאי מהבית, תרגישי יעילה וכו, וזה יעזור לך גם בפן האישי

יש אופציה לעשות חלקי?

כמה נורא מבחינתך להתחיל ולהתפטר אחרי זמן קצר?(אני לדוגמא אדם שלא בא בחשבון, יודעת שיש אנשים שיותר זורם להם לא לדפוק חשבון )

אולי תספגו ככה עוד כמה חודשים ואז תתחזקי? מה הצפי?

אני גם לא יודעת איך נצא כרגע מהמצב אבל אני לא מסוגלת לקבל על עצמי עבודה כרגע. גם יום בשבוע מלחיץ אותי..

כמה קל/קשה למצוא עבודה בתחום שלך בתנאים האלה.

כמה ימים בשבוע?

כמה תוכלי לקחת חופשים- האם יש גמישות בימים/ שעות?

מה המרחק מהבית? נסיעות זה עוד זמן וכוח..

זה שאלה שתלויה בהמון גורמים

קודם כל, מבחינה נפשית הייתי מנסה באמת להבין איך אני מרגישה עם זה, אם זה רק הפחד או שבאמת אין י כרגע מסוגלות. אם אין מסוגלות-אז לא. עדיף להיות בתקופה פחות טובה כלכלית מאשר לגמור את עצמנו

ביחד עם זה יש פה עוד כמה שאלות-

כמה כסף עוד יש לכם בחסכון? על חשבון מה זה יבוא? בגדול חסכונות נועדו בשביל שישתמשו בהם ולא בשביל שנקבר איתם, מצד שני יש גם עוד דברים שאתם בטח רוצים לעשות עם החסכון חוץ מלהשתמש בו עכשיו. שאלה מורכבת שתלויה בהרבה גורמים, כדי לשבת על זה ולהבין את המשמעויות של כל החלטה, לא מתוך לחץ על זה שאתם נוגעים בחסכון, כי מותר לגעת בחסכון! אבל כן לנסות שניה להבין את המשמעויות שיש לזה.

בנוסף כמה קשה למצוא עבודה בתחום שלך (כלומר האם זה הזדמנות נדירה או שתוכלי בקלות למצוא עוד חצי שנה?)

אם תרגישי שאת קורסת את רואה את עצמך עוזבת אחרי כמה חודשים?

את חושבת שמשהו ישתנה אצלך ועוד כמה חודשים כן תוכלי לעבוד יותר בטוב?

אם כן אז אולי באמת עדיף לחכות ולא נורא על החסכונות, בעזרת ה' בהמשך תשלימו אותם,

אבל אם לא אז כדי לעצור עכשיו ולראות מה אפשר לעשות, מומלץ התייעצות עם אנשי מקצוע.

בכללי צריך לדעת איך לעבוד עם מחבת נירוסטה ולתת לשמן להתחמם לפני שמניחים את האוכל

יש לי כמה סירי נירוסטה (מחבתות רק נונסטיק האמת ומחליפה מתי שנשחק) ומסיר שומנים בהחלט הוריד מהם לגמרי את מה שנדבק ויצאו כמו חדשים נוצצים

גם מים חמים וסבון מספיקים האמת למי שיש ןו סבלנות

אולי לחזור לשם ולבקש החלפה כי המוצר לא תקין?

ממש כמו חנונית עבדתי לפי הכללים של נירוסטה😅

ומחבת במחיר הזה נשמע לי הזוי אם זה לא איכותי, אבל אולי.

ג'מיני טוען שאם התחלף לזה הצבע זה דווקא מראה על האיכות אבל זה פשוט לא פרקטי לבשל ככה ולעבוד ככ קשה על הניקיון. לכן תהיתי אם זה הנורמה, נשמע שלא..

אבל באמת אחרי כל שימוש את משתמשת במסיר שומנים? בנון סטיק זה ככ כיף שמעבירים במים והכל נשטף ברגע

אני מעדיפה מראש לא להיכנס לזה וקונה דווקא נון סטיק

אני יודעת שלשף עומר מילר יש כל מיני טריקים לעבודה עם מחבתות נירוסטה, אולי כדאי לבדוק..

ולא ממש לא

רוב הזמן אף פעם לא נדבק. אבל שכחתי את הסיר ורציתי לסיים עם זה מהר

מחזיק לי להמון זמן (אריזה גדולה)

ואני לא לוקחת הרבה , ממש כמות קטנה ,שמה על הסקוטש הרגיל, משפשפת איפה שצריך שבדרך כלל עובד לי בסדר, בלי צמרמורת...

ואצלי הסירים הם נירוסטה/נון סטיק שחור ככה שלא התנסיתי בהורדת צבע , ומה שפעם היה לי צבעוני וירד - בשבילי זה לא משמעותי כי העיקר שהסיר נקי. (אישית לא אוהבת נונסטיקים, מעדיפה מתכת איכותית )

אנחנו קנינו מחבת נירוסטה עם ציפוי נון סטיק נירוסטה של סולתם. זה עדיין נדבק יותר מנון סטיק אבל יותר בריא וכן מתנקה לי מעולה עם הסקוטי הזה.

גם אני התבאסתי על זה בטירוף עד שגילו לי את הסוד

זה ספוג מצופה נייר זכוכית

תחפשי ספוג פלא נירוסטה

אני חושבת שטיפול טוב, אישי או זוגי, אמור לייצר סביבה בטוחה שבה לאט לאט ההגנות יורדות ואפשר להגיע לרגשות הפגיעים שבפנים, להרגיש ולבטא אותם.

בלי קשר לשיטה אם עברו עשרה מפגשים ואתם לא מרגישים שיפור זה הזמן להמשיך הלאה.

אני ממליצה על טיפול בגישה ממוקדת רגש (EFT).

אין לי המלצה ספיציפית בירושלים, אני חושבת שיש לזה אתר ואפשר למצוא שם רשימת מטפלים.

בשולי הדברים אוסיף שכדאי לחשוב אם טיפול זוגי נכון לכם כרגע או שעדיף שכל אחד יעשה תהליך נפרד.

למה את חושבת שעדיף שכל אחד יעשה תהליך נפרד?

אבל לפעמים כשהכל מאד טעון ומעורר המון אמוציות אז הפריקה של כל אחד מבני הזוג רק מעלה עוד יותר כעס ותסכול אצל השני והכל נחווה כהאשמה.

לרוב יש לשני בני הזוג אישיוז לפתור ואפשר שכל אחד יעשה דרך בנפרד.

ובהחלט נתנו ייעוץ וגם פרקטיקה וגם שיקוף רגשות

בעלי באיזשהו שלב כבר לא רצה להמשיך

אני לא מבינה מה התועלת בטיפול זוגי מסוג זה, שרק מדברים ולא יוצאים עם שיקוף מהסתכלות של מטפל/ פרקטיקה לבית

אולי יתאים לך משו אחר

לא תקין שהוא לא מצליח להתאפק גם כשמדובר בפעם/ פעמיים בשבוע.

לא תקין המניפולציות שהוא מפעיל עליך.

לא תקין הריצוי מהצד שלך ולעשות את זה 100% בשבילו בלי שום רצון מצידך.

פשוט לא תקין ואת לא צריכה לעבור את זה בנוסף לכל הקושי של ההריון ולחוסר חשק המובן (גם מההריון וגם מהנואשות והחפירה שלו)

אולי יש אפשרות שהוא ידבר עם מישהו שיאפס אותו

ומצד שני להתחזק במקום שלך ולדעת לשים גבול ברור שיגרום לסיום השיח הזה כשזה קורה.

ולא צריך שום דבר,

גם לפני ההלכה התדירות נקבעת לפי רצון האישה, שיספק את עצמו בדרכים אחרות בגבולות הנישואים או שילמד להתאפק.

ומאוד נורמלי שאין לך חשק, במיוחד שאת לא מרגישה טוב. הרבה נשים לא מקיימות יחסים בכלל בשליש הראשון והבעל מתמודד עם זה גם אם לא נחמד לו. זה יפה מצידך שאת מתאמצת בשבילו ואני מאוד מבינה את המקום הזה, אבל נשמע שאת מקריבה בשבילו יותר מדי וזה בכלל לא מספק אותו

אגיד בפן היותר פרקטי, שכדאי ייעוץ הלכתי, כי (מנסה בצניעות) יש לפעמים היתרים לקיום אקטים מיניים שאינם כוללים חדירה.

נשמע שאצלכם יש גם מטען רגשי שמרחיק אותך ממנו, וכמובן כל אינטרקציה מינית צריכה להיות מרצון הדדי, אבל ייתכן שזה יתאים לכם.

ולא, זה ממש לא ממקום של "שלא יסתכל על נשים אחרות". אלא ממקום של מה טוב לך, לו, ולזוגיות שלכם, מתוך הכרה בקשיים ובמעלות של כל מצב.

יש כאלו ברמה יחסית גבוהה לאכסניות

והמחיר ממש אחלה (וגם אפשר 6 בחדר ככה שזה מוזיל בפני עצמו למשפחה מעל 2 ילדים כי אין צורך לפתוח עוד חדר)

לנו יש נסיון טוב עם אנא פוריה

ואומרים שגם בית שאן ממש אחלה

יש גם את אכסניית יהודה בירושלים

ותגגלו בתי הארחה... גם אופציה טובה

שבדר"כ שבת מחוץ לבית דורש יותר מאמץ מאשר שבת בבית, אפילו שאת לא מבשלת. לארוז תיקים זה חתיכת עניין ארוך, לקלח את הילדים, לנקות את הבית מן הסתם מי נסיעה, הילדים בהתרגשות אז יש לפעמים יותר אמוציות , בלאגן... נסיעה זה כרוך במריבות, אח''כ מגיעים למלון ורבים על המיטות מי של מה, הילדים בהתרגשות שיא משתוללים ואת צריכה להרגיע, וכללים חדשים במה מותר לגעת במה אסור וכו'..

לא שאני אומרת לך לא לצאת, רק תתכוננו מראש שזה לא כזה נחת... אלא אם כן יש לכם ילדים סופר ממושמעים 😉

פשוט בא לנו גיוון ואין לנו איפה להתארח או לשים את הילדים

שבת בצפת\טבריה\עיר עתיקה ירושלים זה הכי כיף שיש

מלא גירויים

ויכול להביא למצב שהם רצים לכל מקום

ואז זה גם לרדוף אחריהם

ובתקווה שהם יאכלו את האוכל שם

ואולי גם התקפי בכי באמצע הלובי

אבל באמת,

כן בטח שלצאת שבת לשנות אווירה.

מלון בארץ באמת יקר ממש…

אני הייתי לוקחת דירת נופש/צימר באיזור עם בית כנסת (כמובן לבדוק טוב ביקורות)

ולהביא אוכל מקייטרינג הכל כולל הכל כדי שלא תכיני בעצמך.

במיוחד שאין א הנוחות של הבית...

כדאי לנסות להתאוורר מדי פעם, גם אני עכשיו הייתי בשבתות פה ושם.

אבל אפשר גם להזמין אוכל הביתה וזה חוסך בישולים.

לצאת לשבת בבית מלון עם ילדים קטנים בשבילי זה עונש.. בעלי מהאלה שרוצים לגוון ולצאת, אני אמרתי לו שאם הוא רוצה בית מלון אז רק בלי הילדים. ההמוניות והרעש בחדרי אוכל בשבת זה פשוט סיוט ולא מתאים עם קטנטנים.

אני הייתי חושבת משהוא יותר אינטימי עם מרחבים לילדים. הייתי בודקת צימרים. אנחו היינו בבית הארחה בקיבוץ עין צורים והיה מאד נחמד.

אבל שינוי האווירה וזה שאין להם את מה שיש בבית - זה טרלול

לא הייתי עושה את זה במלון בשבת

נסי אוםציה אחרת ממה שהבנות הציעו שיהיה לילדים גם איפה לפרוק אנרגיות

עדיף דירה ואוכל מקייטרינג.

בדירה שימי לב שתהיה חצר סגורה עם טרמפולינה וכמה מתקני חצר לכיף. אם יש בריכה אפשר להיכנס לפני שבת (אבל אז לשים לב שלא נגיש להיכנס למים שלט תחת השגחה)

עדיף באיזור עם מגרש שתוכלו לתת להם להשתולל שם קצת

מבחינת מזג אוויר זאת עונה מושלמת.

במלון צריך ללוות ילדים לשירותים וכו' לכל דבר יש המון אנשים זרים. אי אפשר להוריד את העיניים מהילדים שניה.

אם צריך משהו מהחדר חייבים לעלות איתם או לחכות לשני שישגיח בזמן שאת עולה. ממש לא כיף לדעתי עם ילדים קטנים.

כדי לנוח ממש צריך בלי ילדים קטנים. אולי בעלך יוכל לפרגן לך פעם אחת שהוא ישאר עם הקטנטנים ותקחי איתך רק גדולים יחסית, או שתסעי לבד בלי הילדים.

אופציה נוספת, פעם היינו בדירות אירוח בקיבוץ דתי, משלמים על לינה ואוכל, אז מהבחינה הזאת הכל מסודר. היה ממש רגוע יחסית ובתוך הדירה וסביב הדירה נתתי לילדים חופשיות כי לא היו זרים. בגני שעשועים שם הייתה ספריית רחוב ומתקנים מגוונים היה מאוד מאוד נחמד. אחר"צ טיילנו, בין בע"ח, תצפית כזה.

התנאים לא מפנקים כמו בית מלון אבל יחסית סביר, לנו היה טוב.

מבחינת מנוחה וגיוון היה ממש אחלה.

נתנו לנו גם שובר לבריכה של הקיבוץ. היינו ממש עד סמוך לכניסת שבת. כן צריך להתקלח כולם זריז לפני שבת, אבל היה להם כיף אז שיתפו פעולה והיה טוב.

הרבה פחות המוני מאנ"א.

בחדר אוכל היו כמה קבוצות של שבת חתן וכזה אבל בחדרים היה שקט ופרטי.

אם אני מבינה מה שמטריד אותך במיוחד זה בישול, הגשה פינוי.

מהבחינה הזאת יותר זול לקנות אוכל מוכן ושבעלך יקח על עצמו פינוי וכלים.

לילדים תהיה עצמאות בבית שלהם. תבדקי אופציות מבחינת מחירים ותראי מה התדירות שאפשר לכל סוג של גיוון.

בנוסף אפשר גם לעשות שבתות של אוכל מינימלי, זה ממש נחמד שלא צריך לטרוח מדי.

לפעמים יש אצלנו שבתות ממש פשוטות ולפעמים מושקעות.

לקנות אוכל מוכן ולאכול בחד''פ.

ככה יש רק לחמם ולהגיש.

בית מלון עם ילדים זה קשהההה

אני רוצה לצאת עם בעלי לאמצע שבוע בצימר בלי לדאוג לאוכל...

איפה ואיך אפשר להתארגן על אוכל הכי בקלות? מפחדת לצאת לנופש ולהרגיש שאני יותר מדי מתעסקת סביב אוכל...

הייתי יוצאת למסעדה...

וארוחת בוקר קונה בסופר

בערב + בבוקר וזה בכלל מעולה

הייתי מביאה איתי רק מים מינרליים ושוקולד (אם יש שם עמדת קפה זה מושלם)

ובערב מסעדה

בין לבין מטיילים עם נשנושים מהסופר

מושלם🤭

שזה כזה נורא עם ילדים

זה אריזה וכו', אבל גם לנסוע לצימר צריך לארוז

וזה מאוד נח שלא צריך להכין אוכל או לסדר אחרינו

מבחינת המחיר זה משמעותי יותר

תבדקי כמה עולה במדיטרה- לא מלון מפואר ו5 כוכבים, אבל נעים, נחמד וקרוב לים

מודים לד' העבודה של בעלי מממנת לנו שבתות במלון ומצטרפת פה לגמרי לכל האחרות!

זה לא נחת עם ילדים, לגמרי עדיף צימר או משהו יותר רגוע עם מרחבים

לק"י

לא זוכרת אם הבעיה היא עם כל אגוז שלא טחון לגמרי או שחתיכות פיציות זה בסדר.

ועשית לי חשק לעוגת גבינה עם שוקולד!!

שלם אני לא אתן

השאלה אם שברים זה בסדר

ומכיוון ששברי האגוזים כן פיציים -

אני הייתי נותנת לה, בהשגחה.

לא לוקחת אחריות, כמובן.

אם לא מתנסים גם לא יודעים איך לאכול בזהירות

<<אין בזה המלצה לאחרים איך לנהוג, כל אחת ורמת הלחץ שלה...>>

כדי ללמוד איך לרסק את המוח על המדרכה בזהירות...

וברצינות:

זה לא עניין של אימון. קנה הנשימה קטן מדי, רפלקס השיעול בוסרי מדי, השיניים הטוחנות חלשות מדי, וגם אם זה יהיה בסדר 50 פעמים, הפעם ה-51 עלולה להיגמר באסון.

זה בכלל לא עניין של אימון, הגוף של ילד בן 4 פשוט עוד לא מספיק מפותח בשביל לאכול אגוזים בבטחה.

זה באמת שווה את זה, בשביל עוגה?

יש עניין של אימון בכל מה שקשור ליכולות לעיסה. ילד שמתנסה עם יותר מרקמים אז לומד ללעוס את המזון יותר ביעילות עד לבליעה וכן ככל שמתנסים עם יותר מרקמים אז ה gag רפלקס נהיה יותר אחורי.

רק כדי להגיד שזה גם עניין של אימון והתנסות עם מרקמים קשים, אבל כמובן שאני אישית לא הייתי מקדימה את ההתנסות כאשר מדובר ממש בחתיכות של אגוזים אלא רק בתור מומס.

בגיל שבו כל ארגוני הבטיחות בעולם, שיודעים יותר טוב ממני על אימון, טוענים שזה מסוכן

בגיל המותר- גיל 5.

אנחנו מתכוונים בפועל אותו דבר רק דייקתי שזה לא רק עניין של גודל קנה הנשימה אלא גם יכולות לעיסה

הורה שמרוב חרדה מחליט להגדיל ראש ולא לתת אגוזים וכדומיהם עד גיל 12, אותו ילד לא בהכרח ידע איך להתמודד עם האגוזים גם בגיל הזה.

לא יכול פתאום לחצות כל כביש לבד, אלא צריך הדרגה ואימון,

אז גם ילד בן חמש לא בבת אחת יכול לאכול כל אגוז רק כי קנה הנשימה גדל, אלא צריך אימון בהדרגתיות ובהשגחה?

זה יכולת למידה ללעוס את המזון באופן מספק לכדי בליעה

אין מה להתאמן ליפול מקורקינט

איך לאכול וללעוס זה משהו שדורש אימון

סתם לדוגמא תינוקות שנותנים להם להתנסות עם מרקמים שונים מתחילים לאכול יעיל יותר מהר מכאלו שטוחנים ומועכים להם הכל ועודים בשבילם הכל

על ידי מאכל גדול מדי ויבש מדי עם נטייה להיתקע

כמו בממרח שוקולד אין בעיה

חנק - מניעת חנק | בטרם בטיחות ילדים

אסור אגוזים מתחת לגיל 5, רק טחונים לגמרי.

עם שברי אגוזים או בלי

לא משנה לי.

ואין לי בבית

מה אני אעשה?😵

יום לםני גיל 5 אסור, יום אחר מותר?

ברור שלא. הרעיון הוא שבגיל 5 רוב מוחלט של הילדים מפותחים מספיק כדי ללעוס היטב ולפלוט.

מי שקצת מבים את המנגנון יכול להחליט שהילד הספציפי שלו כבר יכול להתחיל לקבל בגיל נמוך יותר.

למשל אם הייתי קלינאית תקשורת מאמינה שהייתי יכולה ממש לשים לב.

אצלי כשאני רוא הילד שמתמודד היטב ללעוס בשר בקר או דברים מהסוג הזה אני במינה שכבר יכול להתמודד עם אגוזים.

זה באמת תחושה של בשלות של ילד.

יש לי ילדה עכשיו שכמעט בת 5 ואני לא נותנת לה כי משהו באכילה שלה מאוד ילדי בעיני.

מאמינה ששוקולד עם אגוזעם קטנים ממש כן הייתי נותנת.. פחות אוהבת אז לא יוצא לי.

שמתעסקות באכילה אצל פעוטות (כמוני, כשמתרגלות אכילה עם הילדים, ממש לא חורגות מהנהלים של משרד הבריאות, גם אם בתצפית קלינית הילד מראה יכולות אכילה מפותחות

בבית?

כשמדובר בדברים שממש יצא נוהל של משרד הבריאות מאיזה גיל לתת- לא מנסה לפני גם בבית.

כשמדובר במרקמים מורכבים שלא יצא עליהם איזשהוא נוהל מסויים אז אני מתנהלת לפי מה שאני רואה באמת נכון לילד- לדוגמא בשר עם מרקם צמיג

להקלה לראות אם יעזור?

האמת שעזר.. לא לגמרי העלים את הכאב אבל עזר..

ממליצה לקחת על הבוקר לפני שהכנסת משו לפה

עולם אחר לגמרי

לדעתי אומפרדקס היא במינון גבוה יותר (ולכן גם במרשם) את יכולה לבקש מרופאת משפחה אפילו או לקחת 2 נקסיום. אפשר להתייעץ עם רוקח לפני (וכדאי)

היה לי גם ככה באחד ההריונות

תנסי לקחת אומפרדוקס ותראי אם אחרי כמה זמן יש הקלה.

@shiran30005 היא עשתה לילדים שלה גם, את יכולה לברר איתה פרטים (או פשוט לחפש את השרשורים שלה)

הבת שלי עברה שני ניתוחי כפתורים (אחד מהם עם הסרת שקד שלישי), אבל בגיל גדול יותר, אז לא הייתה לנו בעיה עם השעה.

הבן שלי עבר ניתוח אחר בגיל שנה, ועדיין ינק. אני כבר לא זוכרת איך עשינו עם הצום לפני, אני כן זוכרת שהינקתי אותו במחלקה בהתאוששות, והאחות כעסה עליי... אז תתכונני גם לזה, שאחרי הניתוח הוא גם לא יוכל מיד לינוק. (כדאי לשאול בדיוק את הצוות מה העללים והזמנים)

לבת שלי לקחנו באופן פרטי את ד"ר אורי פלג (מקווה שלא טועה בשם) והוא היה טוב. אבל עברו מאז כבר יותר מעשר שנים, אז לא יודעת אם הוא עדיין שם. זה ניתוח פשוט יחסית אז לא בטוח שצריך רופא פרטי. זה רק כדי שבאמת תוכלו יותר לשלוט (אולי) בזמנים וגם כדי שלא יעכבו אתכם יותר מדי בקביעת התור או יחליפו לכם אותו ברע האחרון (אבל גם זה לא מבטיח).

אם את רוצה המלצות בהדסה עין כרם (המלצות עדכניות יותר) - אז יש את ד"ר שגית שטרן וד"ר מיכל קאופמן.

בהצלחה!

דווקא הוא עבר פעמיים הרדמה מסיבות אחרות ואמרו לי להניק אחרי שהתעורר.

אני רוצה דווקא בשע"צ כי יש שם הרבה רופאים שכבר מכירים אותו.

עברנו את זה לפני חודש באסותא רמת החייל.

היא גם יונקת בלילה והייתי בלחץ מזה.

הנקתי אותה ב2:30בלילה(אמרו לנו הנקה עד 3)

היא הייתה ראשונה בתור ב7, זה לפי גיל. באמת כדי שלקטנטנים יהיה קצת יותר קל עם הצום.

אמרו לנו להיות שם בשש בבוקר, היה צריך קצת להעסיק אותה במשחקים, בסרטונים וכו' כי היא ביקשה לינוק מדי פעם.

בפועל נכנסנו ב7:30, ב8:20 היא כבר הייתה בהתאוששות. ואח"כ הנקתי אותה שם באישור האחיות.

באותו יום היא הייתה מעוכה. אבל למחרת היא קמה בפול אנרגיה...😄 (לנו אמרו 48 שעות מנוחה בבית אח"כ) סה"כ היה בסדר.

עברנו את זה גם עם בן נוסף שלי, שהיה בן 3. הוא נכנס רק ב10:30-11 כי הוא היה הכי גדול שם והיה יותר קשה.

אז טוב שעליתם על זה מוקדם. בהצלחה ממש. ואם אפשר לעזור בעוד משהו בשמחה תשאלי

גם מאתגר מבחינת הילדים האחרים שבבית...

אולי נבקש שיקבעו לנו סביב 9-10, ואז הוא יוכל לינוק עד 5-6 בערך ואת הבוקר נראה לי שנצליח לעבור בסדר...

שם רוב הניתוחים הם לשעות אחה"צ

אצלינו גילו בעיה בקרישת הדם אז קבעו לנו לשעה 8 בבוקר הכי ראשונים וזה גם מה שאני רציתי, הבת שלי היתה בת 2.5 אבל יותר גדולה אז לא ידועת איך הולך בגילאים כאלה

החלמה האמת קשוחה, אנחנו עשינו כפתורים, שקדים ושקד שלישי ולקח לה שבוע לחזור לעצמה, אז צריך לקחת בחשבון גם

שיהיה בהצלחה!!

מקווה שיהיה אצלנו יותר מהר. אבל אני בהחלט אקח בחשבון שיכול גם לקחת יותר זמן...

לקחתי פרטי את דר דוד אטל, בנאדם מדהים ומיוחד.

אמרו לך שהניתוח על הבוקר, כי בדכ זה לפי גיל או דחיפות סוציאלית.. אז ככל שהילד קטן יותר הוא ראשון. וכן עדיף לך כמה שיותר מוקדם, ככה את גם משתחררת אותו יום.מותר לתת מים או תה עד שעה לפני הניתוח, לנו למרות ההנקה זה הספיק.

הניתוח הוא ממש בקטנה. מה שזאת מעל כתבה שלקח שבוע להתאושש זה בגלל שהם עשו גם שקדים. שקדים ושקד שלישי זה הבדל גדול מאוד...

אם יש לך עוד שאלות אשמח לענות

בהצלחה !!

שקד שלישי וכפתורים פחות גרוע לרוב.

זה בגלל השקדים? שמעתי שזה יותר כואב אחרי. אבל לא התנסינו.

ורק מאכלים קשים לא

לנו המרדים אמר שלשתות מים/תה/מיץ כדאי עד שעה לפני הניתוח

הוא היה בן 5 אז לא היה עניין של הנקה...

מותר להניק עד 3 שעות לפני.

משקאות צלולים אפשר עד שעה לפני.

אז תור מוקדם מידי בבוקר עשוי להיות קשה, אבל ב9-10 דווקא יהיה בסדר, נראה לי.

לא היינו בשעצ

אז היה גדול יותר ומבין

אבל לדעתי כן עדיף בבוקר כי זה יכול להתארך ואת לא רוצה להיתקע לילה שם.

לנו היה תור בבוקר והוא התעכב בכמה שעות המתנה ואז התאוששות שלקחה עוד כמה שעות טובות ויש מקומות שגם דורשים לחכות שיעשה פיפי ואז זה עוד כמה שעות,

ואפילו שהיה התור בבוקר יצאנו משם ב8 בערב שבורים ועיפים ורעבים.

אז ממליצה בכל מקרה בוקר.

אם את רוצה יש לי רופאה מצוינת ממש. נעימה וטובה. פרטי אבל יש החזר אם את במאוחדת. יחס מעולה קיבלנו לכל אורך התהליך, עשינו את הניתוח עצמו באסותא.

אם תרצי אתן לך מספר.

אצלנו ההתאוששות והתעוררות לקחה הרבה זמן. רצו לראות שמתעוררים, אוכלים קרטיב/מעדן , והולכים קצת לפני שמשתחררים. אצל שניהם הגענו רק בערב הביתה.(יש לנו גם נסיעה די ארוכה הביתה) זה מעייף...

יש לנו עוד עניינים רפואיים איתו ושם הרופאים מכירים אותו. נראה לי שזה הכי נכון בשבילו.

ונשמע ממש מבאס שהתור מתעכב בבוקר בכמה שעות כשהילד בצום... מקווה ממש שאצלנו לא יהיה ככה.

תודה על ההכנה לזה שהשחרור יכול להתעכב. שנדע להתארגן בהתאם...

ללילה

לפני הניתוח אמרו שכנראה נשתחרר באותו היום...

טוב שאת אומרת.

מקווה שלא יהיה ככה אצלנו...

אבל הכי חשוב שיעבור בשלום. ונתארגן מראש גם לאפשרות להישאר.

ניתוח שקדים +שקד שלישי

השתחררה כמעט 36 שעות אחרי, במוצאי שבת (הניתוח היה בשישי בבוקר)

רק בשביל ניתוח כזה!

וטוב שאתן מכינות אותי שיש סיכוי שלא משתחררים באותו יום... אנחנו עומדים עכשיו בפני ניתוח כפתורים שלישי במשפחה (אולי אפילו גם רביעי🙈), אז כדאי שלא נבנה על ההיכרות המוקדמת שלנו איתו... (הבת הגדולה שלי, שנותחה פעמיים, השתחררה באותו יום)

שזה לא כזה הטריד אותנו..

אני הנקתי תינוק בן שלושה חודשים אז. אבל באתי לבקר אותה בשישי ובשבת(אנחנו גרים במרחק הליכה)

אם זה רק כפתורים זה שחרור באותו יום, אנחנו תוך שעה מסיום הניתוח היינו בבית , אבל שוב רק כפתורים

והוא ילד אסמתי אז חשבנו שיותר יקשיחו אבל לא

ובפעם השנייה גם שקד שלישי, ובשתי הפעמים השתחררה באותו יום.

עכשיו לבת אחרת אמור להיות לנו כפתורים+ניתוח למשהו אסטתי באזור. אז מעניין באמת אם זה ישפיע...

ואולי הקטנה גם תצטרך ניתוח כפתורים (אבל עקרונית רק זה)

והבנתי שגם בשעצ זן הנחיה חדשה יחסית

עשה כפתורים ושקד שלישי

כל מי שכתבה שהשאירו אותם - כתבה על ניתוח שקדים.

אז מקווה שאצלנו עם כפתורים ושקד שלישי באמת ישחררו באותו יום.

בכל מקרה זה באמת משהו שכדאי לברר מראש.

ולקחת בחשבון עיכובים. אחרי הניתוח של הקטנה (כפתורים ושקד שלישי, נכנסה ראשונה ב7:30) אמרו לנו 3 שעות השגחה ומשתחררים.

חשבתי שעד 14:00 נהיה בבית. בסוף יצאנו רק בסביבות 15:00 אחה"צ... עד שהתעוררה, אכלה משהו וכו'