או שאין שום משמעות ליהדותה של נועה או שתחזור לשבי?

ואסור להתעניין בשום דבר שקשור אליה?

אם מישהו היה שואל האם היא גרה בעיר שלו, גם היית מגיבה אותו דבר?

זה נראלי לגיטימי לגמרי [ובמיוחד אחרי שהחזירו אותה].

יש משמעות גדולה לדעת אם מישהו חלק מהעם שלי או לא.

איך אפשר לומר 'והריני אוהב את כל אחד מישראל כנפשי ומאודי',

או להצהיר על המיטה שאתה סולח 'לכל בר ישראל',

אבל לא חשוב לך לדעת מי בפועל 'רעך'.

זה לא נוגע רק לדינים יבשים של חיתון ופת עכו"ם..

וגם את זה לך תסביר אם אתה לא רואה הבדל מהותי בין יהודי לגוי, אלא רק טכני.

ואצ"ל שהיה צריך להשתדל להוציא אותה מפום אריוותא ככל אדם, וכ"ש שהיא מזרע ישראל.

לשאלתך, ראיתי כמה תגובות ברשת שאמרו שמהיכרות אישית היא יהודיה.

בדיוק כמו שלא שייך הדיון של מי נרצח יותר בשמחת תורה, שמאלים או ימניים.

אם היו שואלים האם היא יהודייה זמן קצר אחרי שנחטפה, זה היה חסר רגישות.

אבל אחרי שהשתחררה, לא רואה שום בעיה.

לגבי השאלה השנייה, זה לא לגטימי בשום נקודת זמן.

כי "החטופים מעל הכול" ו"הורי החטופים הם מלאכי עליון", וחס ושלום להטיל בשתי הקבוצות הללו דופי. גם לא בקיבוצניקים שצהלו בימי ההתנתקות ואכלו אותה ב-7 באוקטובר.

למשל כפיר ואריאל ביבס, ממש אכלו אותה. 

וכמובן התצפיתניות שנרצחו או נחטפו ונאנסו - הן ממש אכלו אותה בענק.

איכס. להגיד "אכלו אותה" על אחים שלנו שנרצחו, נאנסו, בותרו, ונחטפו באכזריות על ידי אויב אכזר.

אולי גם הרב יששכר שלמה טייכטל, בעל ה"אם הבנים שמחה", "אכל אותה" על זה שהוא התנגד לעלייה לארץ ישראל ואז נרצח בשואה?

הזכרת לי שלפני 22 שנים, חזרתי בליל שבת הביתה אחרי שנפגשתי עם חברים. בכניסה לבניין פגשתי במקרה שכן חילוני, והוא אמר לי "וואי וואי איך נכנסו בכם עכשיו".

רק במוצאי שבת שמעתי על הפיגוע שהיה בישיבת עתניאל, וקישרתי מיד לדברים שהשכן אמר לי.

נכנסו "בכם"? כי הנרצחים היו דתיים כמוני ולא כמוך אז זה "בכם"?

אבל הם בהחלט אכלו את הדייסה שמנהיגם בישל. אני זוכר את צהלות השמחה של אנשי הקיבוצים בתקופת ההתנתקות, הם לא בדיוק התחבטו בשאלה אם מתיישבי גוש קטיף הם אחים או לא.

כשמישהו קודח חור בתוך ספינה, והספינה טובעת, כולם ימותו, כולל חפים מפשע, אבל ההוא עם המקדחה בהחלט אשם באסון. אז הקיבוצניקים (שבימים כתיקונם גם היו מתנגדים לכל מהלך צבאי בעזה).

הנה תראה איך משפחת פוגל אכלו אותה. חה חה חה הילדים שלהם בחרו לגור בהתנחלות ולא רצו לעשות שלום אז הם בישלו לעצמם את הדייסה. איזה טמבלולים כל כך כיף שהדס התינוקת נרצחה.

וגם משפחת חטואל. חה חה חה, בחרו לגור בהתנחלות במקום לתת פתרונות איזה כיף שהם מתו.

ומשפחת סולומון חה חה חה

ומרכז הרב חה חה חה

והטבח בהר נוף חה חה חה

ושלושת הנערים. איזה אהבלים שתפסו טרמפים. הביאו את זה על עצמם חה חה חה

ושלהבת פס מגיע למרשעת הקטנה והכובשת הזאת. חבל שלא אנסו אותה תוך כדי.

והפיגוע באדורה.

ומשפחת גביש באלון מורה.

והפיגוע בעתניאל.

וסתם דרך אגב, אם לא היה הפינוי מגוש קטיף, ה 7 באוקטובר היה קורה בישובים של הגוש.

המתנחלים "אוכלים אותה" כבר 30 שנה. רק שהפעם בקיבוצים הכמות שונה שהתרכז ליום אחד ובהנחלויות זה מתפרס על פני 30 שנה.

ולכן כל שיח האחווה הזה הוא די מזויף (ואין לו סימוכין בתנ"ך שבו כמעט וחיסלו שבט שלם, ועוד כמה וכמה דוגמאות להיעדר האחווה בכוח).

שוב ושוב: אם ב-6 באוקטובר ביבי היה מכריז על מתקפת מנע בעזה, אותם הקיבוצניקים היו צוווחים בקולי קולות שמדובר בתוכנית זדונית כדי לחבל במחאה כנגד ה'ההפיכה המשטרית', ושיש למנוע מהדיקטטור לפגוע באוכלוסיה שוחרת השלום בעזה. הנה, איש שמאל אחר מודה ומתוודה בכך בפה מלא:

ההבדל בין הפיגועים ביו"ש לבין טבח שמחת תורה הוא בכך שמתיישבי יו"ש יודעים עם מי יש להם עסק ומתנגדים לכל הקלה עבור הפלסטינים המסכנים שוחרי השלום והפרנסה, ואילו תושבי הקיבוצים עד עצם היום הזה טרם הפנימו מי עומד מולם ולמה המחבלים עשו את מה שעשו ("נו, זה בגלל המשיחיים האלה, וגם בגלל ביבי והרפורמה שלו, ואולי בגלל משבר האקלים") והם ידרשו את ההקלות והנסיגות גם בשוך הקרבות.

אדרבה, עורך הדין של עמירם בן אוליאל הוא ממקימי בצלם. קולט? שמאלני קיצוני מגן על ימני קיצוני.

לא חוכמה לזרקר איזו אימרה או ציטוט (אין לי פייסבוק כך שלא ראיתי מה שלחת). כל השיח הזה של "אבל גם השמאלנים שמחו בפינוי" נועד רק כדי לתת הכשר לתחושת העונג שאנשים מסויימים חווים ממוות בייסורים של תינוקות בעריסה ואונס נערות בקיבוצים רק כדי להוכיח לעצמם את "איוולותם" של האחרים.

טבח שמחת תורה שיבש לקפלניסטים את התוכניות, אבל הם בהחלט נחושים לחזור וליישם אותן. אז כן, היינו עם אחד פעם אחת בלבד בהמלך ההיסטוריה - מול הר סיני. מאז האחווה הביולוגית לא בדיוק מתורגמת ללכידות רוחנית. השמאל רואה בי ובך אויב, ואני רואה בהם אויבים ובוגדים, מבלי להיתפס לקלישאות האחווה והרעות.

יש מחבלים שטובחים בעם שלי, ויש לי מלחמה איתם.

יש את המתחרה העסקי שלי שיש לי מלחמה איתו,

את היריב במשחק קלפים, שאני רוצה להביס אותו,

או אפילו החברותא שחושב אחרת,

ויש גם את הדעות הפוליטיות של המפלגה השניה, שאני רוצה לשכנע אותם אחרת\להביס אותם פוליטית.

לא בכל מחלוקת יש בוגדים, ושנאה. 

במיוחד לא אצל כולם באופן גורף.

רוב האנשים שאני מכיר יודעים למסגר את היריבות הזאת לתחום הפוליטי בלבד, גם אם הצד השני טועים ומסכנים אותנו.

כי הוא מכשיר אנשים לעשות עבירות.

יש לצד השני תפיסות שונות , והוא חושב שדוקא מזה יצמח טוב, והישועה הגדולה. 

זה קצת קטנוניות למחוק לגיטימיות של דעה של מישהו אחר כי לדעתך היא חורבן.

אף אחד לא רוצה להטבח או שיטבחו בעם שלו.

עד להפיכה הבולשביקית ותוצאותיה היה ניתן להתווכח עם המרקסיסטים ויכוח תיאורטי, להתגמש, להתפשר, לטעון שיש צדק בדבריהם ועוד. מאז שברית המועצות וגרורותיה רצחו עשרות מיליוני אנשים ומוטטו כלכלית את חצי העולם, מרקסיסט מודרני משול לתומך חמאס.

כנ"ל רעיונות השמאל שנוסו מאז 1993 וגרמו לכך שאלפי יהודים קיפחו את חייהם בגלל תכניות השלום ההזויות והקמת הרש"פ. אכן כן, הקיבוצניקים לא רוצים להיטבח, אבל אם וכאשר טבח דומה יתרחש בשטחי יו"ְש, הם יצדיקו אותו, כי "אקיבוש, דיכוי, משיחיות, זה לא קרה בוואקום, תחי תנועת ההתנגדות הפלסטינית" ושאר הקלישאות הידועות.

השמאל הממוצע לא מצדיק שום טבח.

אני מוכן להתערב איתך על מה שאתה רוצה שבשום מקום בקישור שהבאת לא כתוב "יש תמיכה רחבה בטבח מתנחלים בקרב מחנה השמאל". אפילו בלי לפתוח את הקישור אני יכול להגיד לך את זה.

וחוץ מזה, מה חדש? שהשמאל בעד פינוי התנחלויות? זה חדש לך? זה ידוע כבר מקדמת דנן. ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים.

הוא לא בדיוק יפרוץ בבכי אם, חלילה, מחבלי פת"ח יבצעו שם טבח המוני. אגב, תגובות בסגנון "אתם מסכנים את עצמכם ואת ילדיכם" צצות ברשתות אחרי כל פיגוע בשטחים.

זה שיש כמה אנרכיסטים ששמחים כשיש כאוס ומוות בקרב מתנחלים, שווה ערך לאנרכיסטים ששמחים שתינוקות נשרפו בעריסות ונערות נאנסו ב 7.10. יש ממש אנשים בערוץ 14 וגם בציבור שמרגישים תחושת שמחה עילאית שסוף סוף "שמאלנים" נטבחו ונאנסו עד כדי תרועת ניצחון והזדהות עם החמאס.

ראיתי בעמוד הראשי רק את התגובה שלך. ולא ראיתי את זה:

כשמרבית השמאל רואה בהתנחלויות "נטל"... - צעירים מעל עשרים

'הקיבוצניקים לא רוצים להיטבח, אבל אם וכאשר טבח דומה יתרחש בשטחי יו"ְש, הם יצדיקו אותו'

אני לא רואה באף יהודי אויב,

אני רואה ויכוחים נוקבים שחלקם מובילים לסכנה להבנתי אבל הם לא נובעים מתוך אויב אלא שיקולים אחרים, אני חושב שיש צורך להגיע בהם לפיתרון ונראה לי שביחס לרובם נוכל להגיע לפיתרון מתקבל על הדעת.

הוא אויב לא פחות. כמו כן, גנטיקה משותפת היא לא ערובה לשום דבר. ההיסטוריה של עם ישראל מלאה במשומדים, אוטואנטישמים, אנשי היבסקציה, קאפואים וכו', כולם ממוצא יהודי. בתקופת המקרא אף אחד לא עשה הנחות לאיזשהו שבט סורר או לעובר עבירה כזה או אחר רק "כי הוא משלנו".

אם השאיפה שלך לחיות לפי אמות המידה המקראיות אז זאת בעיה בפני עצמה ואין לזה קשר לימין ושמאל.

אם מישהו דוגל בדרך שלדעתו תשיג תוצאה שלהבנתי הרסנית אז הוא טועה, הוא לא אויב, וזה נכון למחלוקות פוליטיות של שמאל וימין.

כאשר אדם מבצע פעולה שברור שהיא מזיקה אבל הוא עושה אותה ממניעים אחרים אז זה חמור ובעייתי אבל לא הופך אותו לאויב, זה נכון ביחס לסרבני הגיוס והמילואים ולחרדים שלא מתגייסים באותה מידה.

זה אולי הופך ממשלה איתם למסוכנת אבל לא אומר שמדובר באויב.

יש ימנים הרבה יותר מסוכנים ובוגדים מכמה שמאלנים בקפלן.

מה אתה רוצה, ש 10 מיליארד בני אדם יחשבו בדיוק אותו דבר, יתלבשו בדיוק אותו דבר, יאכלו בדיוק אותו דבר, ויעשו הכל אותו דבר? זה לא בני אדם זה רובוטים. מחשב פנטיום באמריקה מתנהג בדיוק אותו דבר כמו מחשב פנטיום בסין.

רק אעיר שנדירים הבוגדים אם קיימים בכלל בכל צד

אם נראה לך שזה היה סתם דיבורים ריקים אתה טומן את הראש בחול וזה יחזור אליך כמו בומרנג, ממש כמו טבח שמחת תורה, החמאס מורתע.

קח את מזרח אוקראינה בשנת 2014: אחרי שורה של הפגנות, הנשיא הפרו-רוסי בורח, ממשלה לאומית יותר עולה לשלטון. תומכי הנשיא המודח מספרים סיפורי בלהות על ה'נאצים' שעוד מעט יתחילו להוציא להורג כל מי שדובר רוסית וכו' וכו'. תושבי מזרח המדינה, הרבה לפני הסיוע הרוסי הצבאי, מתחילים להשתלט על בנייני העיריות ולהכריז על הקמתן של רפובליקות עצמאיות.

תסריט דומה היה עשוי להתממש גם בארץ. הקפלניסטים קראו להקרסת הכלכלה, למרד מיסים ומן הסתם, מאוחר היותר היו מכריזים על תל אביב רבתי כעל יישות מדינית נפרדת. משם הדרך לעימותים מזוינים היא די קצרה.

ערך לאמירות שנאמרו על הקמת "ממלכת יהודה" בתקופת הפינוי מהגוש. גם אז היו כל מיני אנשים שאמרו "מדינת ישראל הכופרת בגדה בנו, זה הזמן להקים ממלכה נפרדת". ואגב, עדיין יש כאלה שאומרים את זה בימין. אז מה? אלה סיסמאות של הפגנה וזעקה, של כמה אנשים. אין לא לקפלן ולא לדתיים שום כלים לעשות שום מרד ושום הקרסה. אלו מילים שנאמרות לחלל האוויר. כמו פוליטיקאים בבחירות, "זה הזמן לשים את האגו בצד". סתם מילים. חרטא. לבנות על זה מקפלן ועל זה מהדתיים מגדלים של מלחמת אזרחים זה הבל מוחלט.

מה אתה מביא את מזרח אוקראינה כדוגמא? שם הייתה מטרה רוסית ברורה, לספח בסוף את חצי האי קרים, זה ממש לא אותו דבר. אם היית אומר לי עכשיו שהמצרים פלשו לישראל וכבשו את עוטף עזה, סיפחו אותה אליהם ואז היו הפגנות בישראל של תומכי הסיפוח ומתנגדי הסיפוח והיה קרבות יריות בתמיכת הממשל המצרי, אז זה באמת מלחמת אזרחים. אבל כאן? לא מדובר על ישות זרה שמתערבת כמו רוסיה ושמלכתחילה יש כוחות בדלניים וכוחות לאומיים באזור בעלי כוחות מפתח. כאן מדובר על מחלוקת פנימית בתוך ישות אחת. הדוגמא לא סימטרית בשום צורה, בקיצור.

עולם הפרסום בעדם, עולם ההיי-טק מממן אותם, אנשי "אחים לנשק" נושאים בדרגות בכירות ויש להם קשרים ענפים בצמרת הצה"לית. ועוד טרם דיברנו על תפקידו לכאורה של בן זוגה של שקמה. אילולי הטבח, תוך כמה חודשים היינו מגיעים לניצני המרד סטייל מזרח אוקראינה (שהיה לו קשר עקיף בחבד לסיפוח חצי האי קרים - התנועות הבדלניות היו על טהרת התושבים המקומיים הרבה לפני התערבותה של רוסיה). 

ארגוני השמאל מורכבים ממתנדבים מאותם קיבוצים, בצלם ושוברים שתיקה שבאים ליו"ש להציק ולעורר פרובוקציות, ואך תגיד עכשיו שזה קונספירציות, אני גר בשומרון.

והוא אמר בפה מלא, שבשום הקשר אחר לא היה מגן עליו - הוא השתכנע שזו עלילת דם גמורה ובלי העינויים (הלא אנושיים ולא חוקיים) לא היה בתיק הזה כלום.

נגד ראשי שמאל הקיצוני העוצמתיים, גם כשהעוול זועק לשמים. למשל אומנים ימניים לא יביעו דעתם, הם ראו מה קרה לאריאל זילבר שהוחרם. וכל הכבוד לעירית לינור האמיצה ויוצאת הדופן במעוזי השמאל.

אבל היה קשה לקרוא..

לגבי ההערה האחרונה, מציאות של התיישבות יהודית שמפרזת את הרצועה, ושומרת על בט"ש,

היתה מקשה מאוד על התחמשות וארגון בסדר גודל כזה.

כמו בשכם, חברון ויריחו (לעומת עזה, ואפילו ג'נין). לא חותם על מה היה קורה אילו, אבל הסיכויים של מתקפה כזאת יורדים ממש.

וזה בערך מה שמציעים הרבה ליום שאחרי..

אלא כי הם תלויים במדינת ישראל,

גם כלכלית וגם בטחונית.

זה רק עוד זווית להשפעה של שליטה של מדינת ישראל בשטח..

https://palwatch.org/Storage/Special-Reports/PMW-Special-Report---Terrorists-in-Uniform---Jan-31-2024-1.pdf

הרשות ממנת את הטרור, כולל את החמאס. כל מחבל ללא יוצא מן הכלל מקבל ממנה משכורת שעולה ככל שהפיגוע חמור יותר. הוא גם יודע שאם ימות - הרשות תדאג למשפחתו.

קציני אוסלו, מכורים לקונספציית שיתוף הפעולה עם הרשות ובכלל לא מודעים להתכוננות שלה מתחת לאף למלחמה בנו. את התחקיר ש'הקול היהודי' עשה, כולו ממקורות גלויים ורשמיים של הרשות באינטרנט, על אימוני צבא הרשות באפגניסטאן - השב"כ לא הכיר. אין לזה שום הסבר חוץ מהתמכרות לקונספציה הנוחה.

אירועי שמחת תורה לא היו מתרחשים.

חמאס השתלט על עזה, רק כשצה"ל לא היה כדי להפריע לו לרצף.

חמאס התחמש כל כך, רק כשצה"ל לא היה בפילדלפי לחסום לו את הדרך.

ההישג של ניתוק צפון הרצועה מדרומה, שדובר צה"ל כל כך התגאה בו, אחרי שבועיים של לחימה קשה עם נפגעים (מה שאפשר את המהלכים הבאים) - כשצה"ל ישב בנצרים היה בפקודה אחת בקשר. גם ניתוק בין דיר אל באלח לחאן יונס ובין חאן יונס לרפיח - היה נעשה בפקודה אחת בקשר.

נכון שהמצב לא היה מושלם. נכון שבניגוד ליו"ש, ברצועה לא השלימו את התנופה של 'חומת מגן' ולא נכנסו למרכזי הערים.

נכון שגם ביו"ש המצב לא מושלם, בעיקר כי במקום לעשות את העבודה עד הסוף, קציני קונספציית אוסלו ומדינאי קונספציית אוסלו (רובם - אותם אנשים שעברו תפקיד...) חוזרים פעם אחר פעם על אותו דבר (נעשה כלפיהם צעדים, ניתן להם נשחרר להם...) ומצפים לתוצאה שונה (הפעם התאוריה שהמפלצות הללו הם בני אדם כמונו שבסה"כ רוצים שקט, חייבת לעבוד).

ועדיין לולי איוולת פשע הגירוש, אירוע בסדר גודל כזה לא יכל להתרחש.

חמאס התעצם מתחת לאף של כולם עוד הרבה לפני הפינוי. חמאס להזכירך התחיל את פעולות הטרור שלו בשנות ה 80 בלי שום נשק. הנשק שלו היה שריפת שדות חקלאיים וניסיונות לחטיפת חיילים. בשנות התשעים הם התחילו לבצע גם פיגועי ירי. עבר לפיגועי תופת ולקראת האינתיפאדה השניה כבר היו חמושים בפצמרים שפיצמרו את הגוש ואת העוטף כמעט מידי יום. זה נקרא התעצמות. התחילו בשריפת שדות והתעצמו לפצמרים וקאסמים ממש מתחת לאף של הצבא גם כשהיה נוכח בציר פילדלפי. עם הזמן הם היו מתעצמים עוד יותר מספיק כדי לטבוח במתנחלים בצורה הרבה יותר פשוטה.

מאשר היום.

סביר להניח גם שהרף שלנו לניצחון מוחלט ופריקה מנשק היה נמוך יותר בגלל אויב פחות חזק.

בדרום אתה לא מצליח להשתלט אז על ארגון ממוסד?

אחד הקלפים בהסברה הכושלת שלנו היא שיצאנו מעזה לפני 15 שנה אז אנחנו לא כובשים שם. אם לא היה הפינוי גם הקלף הזה לא היה לנו בשביל להצדיק פעולה.

את כל הביקורת הבין לאומית, כולל צעדים שלא ננקטו נגדנו מעולם, אנחנו חוטפים בגלל עזה. דו"ח גודסטון, כמעט מעצר של ציפי ליבני באירופה ועד ההליכים כעת בשני בתי הדין בהאג. בגלל הפעילות ביו"ש, שקיימת - לא חטפנו שום צעד בין לאומי.

עובד.

את כל הביקורות שלנו על עזה חטפנו דווקא מאז שיצאנו מעזה. דוח גולדסטון חובר בעקבות מבצע צוק איתן. ציפי ליבני קיבלה בקשה לצו מעצר בעקבות מבצע עופרת יצוקה. בתי הדין בהאג עכשיו זה בגלל חרבות ברזל. הכל מאז שיצאנו מעזה.

ולמה?

כי לפי החוק הבינלאומי, כאשר ישות או מדינה כובשת אנשים ללא מדינה, היא *מחוייבת* להמשיך לכבוש את האוכלוסיה

אבל לדאוג לאוכלוסיה לחשמל, מים, חירויות בסיסיות כמו חופש תנועה עד שלאנשים האלה תהיה מדינה או עצמאות. מה שקרה בעזה זה שדה פקטו קמה מדינה אבל ישראל המשיכה במצור על עזה גם מאז שיצאנו משם ולכאורה ממשיכה לדכא את האוכלוסיה. ביוש אין מצור חוץ ממצור מקומי אחרי פיגועים או בתקופות מתח, יש זכויות בסיסיות לפלסטינים, והשליטה שם היא ביחסית עם קשרים עם ישראל. זה למה כרגע אין לנו איומים מהאיחוד האירופי מצד יוש אלא רק מצד עזה. לפני שיצאנו מעזה, המצב הבינלאומי שלנו היה זהה בין בעזה ובין ביוש.

אז אין קשר בין מה שעמית סגל כתב או לא כתב לבין מה שאני כתבתי.

ואגב, הטענות להצדקת ההתנתקות לא הייתה לגיטימציה בינלאומית. הטענה הייתה שהפלסטינים פשוט צריכים מדינה כחלק מפיתרון של 2 מדינות ל 2 עמים. הלגטימציה באה רק כתגובה ליציאה מעזה ולא ההשארות שם. זה בא לידי ביטוי בזינוק של מיליארדי דולרים בהשקעות זרות בישראל בשנת 2005 שבאו בגלל הציפיה לתהליך של שלום במזרח התיכון.

אבל, כשצה"ל והישובים היו שם - הם לא שלטו בשטח ולא יכלו לשלוט בו.

אז לא, ממש לא. ראית איך חמאס התעצם משנות ה 80 עד האינתיפאדה השניה. ממקלות וקילשונים לטילים ופצצות. תאמין לי שעוד כמה שנים יישובי הגוש היו חוטפים שביעי באוקטובר על סטרואידים חס וחלילה. אין דבר כזה להשאיר את המצב כמו שהוא. אין. זה בדיוק קונספציה, שאם תשאיר את המצב כמו שהוא הבעיה תיעלם או מקסימום תנוהל. זה לא עובד ככה בשום מקום בעולם.

בוגי אמר שההתנתקות היא רוח גבית לטרור והוא צדק בגדול.

בכל יכולתה. גם החמאס (שאכן הוא זה שייצר בפועל את הקאסמים) באותם שלבים פעל בעידודה (פואד הודה בזה). ביו"ש זה די נעצר בחומת מגן, בעזה עד היום לא באמת עצרו, אלא שבעקבות הגירוש החמאס השתלט על הרצועה...

אין ספק שבמוקדם או במאוחר היה צריך לעשות 'חומת מגן' בעזה, בדיוק כמו שעשו ביו"ש. כל דחיה רק גוררת שאת הלחימה הבלתי נמנעת, אנחנו צריכים לעשות בתנאים גרועים יותר מבחינתנו כשהאויב יותר חזק. השבועיים הראשונים של לחימה עזה בתוך הרצועה, עם נפגעים רבים, היו כדי להשיג חייץ בין צפון לדרום. כשצה"ל ישב על נצרים - הציר הזה פשוט היה בידינו.

בהחלט הרצף היה קריטי ביכולת שלהם להשתלט ובקושי שלנו לפעול ובהחלט העובדה שיש להם מעבר לחו"ל שלא נשלט על ידינו, משמעותית מאוד ביכולת שלהם להתחמש. 

אפשר לקשר בין התמיכה בהתנתקות למחיר הגבוה של תושבי העוטף ללא שמחה לאיד.

ברור שאסונם הם אסוננו, אבל הם שילמו הרבה יותר.

אני איבדתי 2 חברים, אך אם הייתי גר בכפר עזה, הייתי מאבד הרבה יותר ואולי הבית שלי היה נשרף.

מותר לקשר בין נהיגה בשכרות לתאונה שקורית אחריה כמו שמותר לקשר בין האהבה של תושבי כפר עזה לבין תושבי עזה שאפשרה להם לטבוח בהם.

כמובן ללא שמחה לאיד ותוך תמיכה באחים שלנו (שהובילה אותי ל7 יחידות שונות שעשיתי בהם מילואים בהתנדבות מלאה).

בדיוק כמו שאפשר וחובה על מערכת הבריאות לקשר בין התנגדות לחיסונים למחלות שיכלו למנוע והדביקו את המתנגדים תוך שמערכת הבריאות תמשיך לתת מענה רפואי לאותם חסרי אחריות.

אבל המילים ''אכלו אותה'' מאוד צרמו, והשתמעה מהן שמחה לאיד.

אפשר גם לקשר בין היותו של ''אם הבנים שמחה'' אנטי ציוני לבין זה שהוא נרצח בשואה, אבל לעולם לא אגיד או אחשוב שהוא ''אכל אותה'' ולא אשמח מזה שהוא נרצח.

אם הגיור נעשה כהלכה כמובן

שמי שהתגייר ואחכ הפסיק לשמור שבת חוזר להיות גוי. זה ממשממש לא עובד ככה.

הוא נשאר יהודי -מחלל שבת.

לכן מזהירים אותם לפני הגיור שיחשבו טובטוב אם הם רוצים להיות יהודים כי זה מחייב ובלתי הפיך.

הוא "על תנאי" רק אם מוכח מעבר לכל ספק, שמראש הוא היה בלוף.

למשל אדם שהתגייר אבל המשיך בחשאי להתפלל בכנסייה.

אבל אם הגיור היה אמיתי וכשר - אז האדם נשאר יהודי לכל חייו, ולא יהודי על תנאי.

אולם מודה שאני לא מומחה בתחום.

מי שעמד בתנאי הזה בזמן הגיור ואחר כך לא עמד בו, עדיין יהודי.

אחרת, גיורם של מאות אלפי עולי חבר העמים ואתיופיה היה מתבטל...

אין כזה דבר יהודי על תנאי.

מי שיהודי, תמיד יהיה יהודי.

ולכן אם קיבל על עצמו באמת עול תורה ומצוות והפך ליהודי,

לא משנה מה הוא עושה- הוא יהודי.

לא שלנו... אנחנו לא מספיק מכירים את ההקשרים, את הכנות שבה התגייר, ואת איך שהתנהל בתקופה שלאחר הגיור..

לפני הטבילה מקבלים עול מצוות כולל כל המצוות דאורייתא ודרבנן כולן יענו מצהירים את זה.

זה לא אומר שממחר מי שמתגייר הולך להיות הבבא סאלי כי הלא הלכה ברמב"ם שמרגע שהגיעו למסקנה שיש לו רצון רציני להתגייר, לא מכבידים עליו אלא מודיעים לו מקצת מצוות בעיקר את החמורות ואת עונשן ואת השאר הוא ילמד עם הזמן. אם כי בגיור הסטנדרטי בא"י עוברים תהליך די ארוך שבו מקיפים ברמה בסיסית את כל הנושאים + אורח חיים יהודי + הווי כו'.

זה בהחלט נכון שאם מישהו בא לטבול ואומר את זה, אבל הוא לא מתכוון נניח לקבל שמירת שבת פרופר, כו', אז הגיור לא תופס. לא יודע איך זה בכל בית דין והאם הדברים השתנו בשנים האחרונות אבל היו הרבה שלא היו עוברים את הוועדות. האם לומר לך שאין כאלה שעוברים הכל אבל לא באמת מתכוונים לקבל הכל? בוודאות מוחלטת כן. אבל זה כבר הנסתרות לה' א־להינו ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. הקב"ה נתן סמכות לדיינים לגייר על אף ההיתכנות של מצבים כאלה, אם כי, לטעמי, בהתחשב בכך שישראל הפכה למדינה ריבונית והיווצרות אתוס "ישראלי לאומי", הסמכות הזאת נמתחת לפעמים יותר ממה שהיא אמורה...

בכל־מקרה, אם אחרי זה הפסיק לשמור שבת, הרי הוא יהודי לכל דבר

גם בית דין של הדיוטות שגיירו, תקף בדיעבד

אלה הלכות סבוכות ואין מספיק מידע כדי להגיד.

אם אבא שלה יהודי וחובש כיפה ומכיר את המסורת, אני מהמר את הזהובים שלי שהוא לא נשוי לגויה. איך איפוא אימא שלה עברה גיור, לא יודע, ומרגיש לא מנומס לנבור בזה. לא הייתי רוצה שינברו באיך התגיירתי באיזה פורום.

ואם את בת, ממילא את לא יכולה להתחתן איתה P:

הרציניות של המתגייר? ואם האמינו לו וקבעו שהגיור תופס זה כשר? 

גם אם למחרת כבר לא שמר שבת? מסקרן

גיור תלוי בקבלת עול מצוות שהמתגייר מצהיר לפני הטבילה.

אפשר לשאול את אותה שאלה לגבי כל דיני עדות ונאמנות בתורה. והתשובה היא כזאת:

הדיין שבא לפניו דין מרומה [=עדים שקרנים], לא יאמר אחתכנו ויהיה העוון תלוי על העדים, אלא ידרשנו ויחקרנו היטב, אם יראה לפי דעתו שאין בו רמאות, חותך הדין על פי העדים, אבל אם לבו נוקפו שיש בו רמאות, או שאין דעתו סומכת על דברי העדים אף על פי שאינו יכול לפוסלן, או שדעתו נוטה שבעל דין זה רמאי והשיא את העדים אף על פי שהם כשרים ולפי תומם העידו וזה הטעם, או שנראה לו מכלל דבריהם שיש שם דברים אחרים ואינם רוצים לגלותן, כל אלו הדברים וכיוצא בהן אם באו לדיין אסור לו לחתוך אותו הדין, אלא יסלק עצמו ממנו וידין אותו מי שלבו שלם בדבר, והדברים מסורין ללב והכתוב אמר "כי המשפט לא־להים הוא".

ומכאן ואילך, "הנסתרות לה' א־להינו"...

אחד מתפקידי בתי הדין לגיור הוא לבחון את המועמדים כמה פעמים לגבי הידע שלהם, רצינות, מה הסיבה שהם מתגיירים, מה הרושם שלהם מהמועמד ועוד כל־מיני דברים, וזאת חלק מהחובה שלהם "ודרשת וחקרת". אמנם, אם קיבלו את דברי המתגייר prima facie, אז "הנסתרות לה' א־להינו". יכול להיות שיש חתיכה של בשר לא כשר, שהעידו עליה בשקר שהיא כשרה, ואף־אחד לעולם לא יידע. "שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני; גם מזדים חשוך עבדך."

לגבי גילוי למפרע: כמו שאמרנו, אם הגר שיקר לגבי כוונתו לקבל עליו עול מצוות, הרי שאין גיורו גיור. אי־שמירת מצוות אחרי הגיור יכולה להעיד על חוסר כוונתו לקבל מצוות, אבל מאידך, אנחנו יודעים שגר שהפסיק לשמור מצוות, עדיין נחשב לגר. כלומר, הגיור לא תלוי באופן בלעדי בשאלה האם הוא שמר מצוות או לא, אבל שמירת המצוות או אי־שמירתן, יכולה להיות ראייה על כוונתו, וצריך לברר את הנושא לעומק. די בבלגן שהיה סביב פרשת האח והאחות, כדי להראות שאומדן בית דין במקרה של גילוי למפרע, הוא נושא מאוד מסובך. במקרה שבו למחרת לא שמר שבת, צריך לדעת את כל העובדות... יש שבכלל לא התכוון לשמור מצוות, יש שהתכוון לשמור מצוות אבל התכוון לעשות זאת "בהדרגה" מה שנקרא, יש שהתכוון לעשות הכל אבל נכשל... כמו בכל דבר, צריך לדעת את כל העובדות במדויק.

בכל מקרה, כל הדיון הזה סביב נועה לא מכבד בכלל, אם רוצים לפתוח שרשור הלכות גרים בפורום בית המדרש לבריאות.

ואם לא נמצאת להם עילה -- מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו וראו אותם שחזרו מאהבה -- מקבלים אותם.

ואם לא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות -- הרי זה גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים וחוששים לו עד שתתברר צדקתו ואפילו חזר ועבד אלילים הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קדושים.

(ישראל מומר שעשה תשובה א"צ לטבול רק מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חבירות בפני ג') (נ"י פ' החולץ):" (שלחן ערוך יורה דעה סימן רסח סעיף יב)

אלא האם מתישהו מאז שהמקדש חרב זה באמת קרה. לא סתם כתבתי את המספר 2,000 - הכוונה הייתה מאז שיצאנו לגלות והפכנו לנרדפים.

לא, הרגנו חיילי אויב. הדת שלהם לא עניינה את חיילינו. מי שלא רצה למות היה צריך פשוט לשחק ששבש בבריכה במקום להחזיק נשק.

שטוב להם חברתית להתגייר.

בעיקרון כתוב בגמ' שלא מקבלים גרים בימות המשיח. ממילא אמר לי פעם מישהו, שדווקא גישה ציונית לסוגיא, אמורה לא להסכים לקבל גרים...

גיור קטן. הגמרא אומרת שהוא גר, אבל אם מחה בגדלותו, למפרע ביטל את גרותו. מדובר על גרות שמצד אחד היא גרות, אך יכול להיות שבעתיד היא תתבטל למפרע. זה לא ממש על תנאי, כי באותה נקודת זמן הוא ממש גר, אבל זה דומה. בכל מקרה, לא נכנסתי לבאר כמה זמן הגר יכול למחות ומה זה אומר וכו', רק אומר את העקרון.

ועוד משהו שקשור למה שאמרת, ואולי התכוונת אליו, זו המחלוקת האם כשבית-דין פוסקים על מישהו שהוא גר, גם אם הוא לא התכוון וכדו', הוא גר, כיוון שחלוּת הגרוּת היא ע"פ בי"ד, ומה שפסק פסק, כמו קידוש החודש, או שאם לא יתקיימו תנאים מסויימים בגרות, והתברר שזה שקר, אז הגרות לא חלה בכלל. אני לא ממש בקיא בסוגייה, אבל זו המחלוקת בגדול. בכל מקרה, לכו"ע אם באותו זמן הגר כן קיבל על עצמו את הגרות, רק שלאחר מכן הפך להיות חילוני וחזר לסורו, זה בוודאי לא מבטל את גרותו, רק הדיון הוא במקרה שנראה שמראש זה לא היה אמיתי.

ובחוזר לסורו נראה לי אין יותר ראייה מאשר חטא העגל... מה לעשות לשמור תורה לא פשוט בכלל.

העול מצוות יכול להיות שזה תנאי לכתחילה, שהתורה אומרת לבי"ד לא לגייר בלי שהגר יקבל עליו עול מצוות, כי התורה לא רוצה שהתגיירו גרים שלא ישמרו תורה ומצוות. אבל יכול להיות שבדיעבד זה לא מעכב, ואם בי"ד פסק- הוי גרות. זו מחלוקת, אני רק אומר שיש צד כזה, לא שאני סובר כמותו.

לגבי זה, לא ברור שמעמד הר סיני היה ממש מעמד של גרות, אלא יכול להיות שכמו שגר כקטן שנולד דמי, כך גם עם ישראל קיבל זהות חדשה וברית חדשה, ועשו שם דברים שדומים לגרות ולומדים מזה לגרות, אבל לא בהכרח שזו גרות. בסופו של דבר קשה לומר שעם ישראל היה "גוי" לפני כן (זה אמנם קשור למחלוקת של בני יוסף והאחים האם הם נחשבים כבני נח או שהם כבר ישראל, אבל הגיוני שזה דווקא באחים, אך הדור אחרי זה וודאי שהוא כבר ישראל, או שנאמר שהדעה של האחים נדחתה ויוסף צדק). אבל אני לא מספיק בקיא בעניין הזה. אבל בלי קשר, העניין נכון.

במה הגרות אפוא?

אבל זו דעה באחרונים. אני חושב אולי שהרב אליעזר מלמד סובר ככה, אבל לא בטוח. יש גם את הבי"ד לגיור של מיכאל אברהם שאולי סובר ככה. וגם אולי הבי"ד של הרב דרוקמן פעל ככה.

ולא הבנתי את השאלה בגוף התגובה.

כאילו, במה הוא הופך להיות יהודי?

ההחלטה של בי"ד. בי"ד הם שמחילים את הגרות. האדם עצמו לא מחיל את הגרות, אלא בי"ד. זה גם נכון לפי הרבה שיטות שסוברות שקבלת מצוות מעכבת, כי הן סוברות שאע"פ שבי"ד מחילים את הגרות, הם מחילים את זה על מצע מסויים, או על תנאי מסויים.

ברמה האמונית זה קשור לעניין הסגולה לעומת הבחירה, ודעת רבי מאיר: "ישראל שחטא- ישראל הוא". הראי"ה והרצי"ה עסקו בסוגיות האלו רבות. יש מאמר מאוד יפה ב"לנתיבות ישראל" שמדבר על העניין הזה של התורה לעומת הסגולה.

מרדכי אולמרט – ויקיפדיה

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.