מלהגיד תודה שאני יהודי למלחמות הרגילות עם עצמי והסתביכים שרק הולכים ונהיים קשים יותר..
ללב שרוצה לעבוד אותו יתברך ולרצון פשוט להיות טוב שמתבטא בתפילה עמוקה וכנה גם אם ההוא לידי חושב שאני מתנשא ומרגיש שאני איזה "מישהו" אז לא אחי, אני הכי פסול מבין כל המניין..פשוט סתם אני אוהב לדבר עם בורא עולם ולהתחנן אליו שיושיע אותי ואם לא נוח לך אתה מוזמן להסתכל קדימה גם ככה אני אוהב לתפוס פינה בסוף כדי לא להפריע
ומסדר הלימוד הכל כך כיף לתוך עומס נפשי שכאילו נוחת על הלב איך שאתה סוגר את הגמרא..כאילו שם בלימוד אין לו רשות להיכנס, אין לו אחיזה, אבל ברגע שהגמרא נסגרת..אוהו איזו אחיזה כאילו תוקף על הזמן שלא הייתה לו רשות בכפל כפליים..וכל ההודאה על שאני יהודי פתאום חלילה קצת כמו נעלמת וקצת יש רצון כבר לא להיות כי מה העולם יחסר כבר? ודי כבר להיות שקרן אחד בפה אחד בלב..
ומשם למחשבות ומלחמות פנימיות ופחדים וחששות ומה לא
ואז למחשבות על לאן ממשיכים מכאן? ועל שאר בעיות וחששות ואיכשהו..
ומה כבר ביקשתי בורא עולם? מישהי צדיקה? צנועה? אחת שרוצה לעבוד אותך? שתדחף אותי קדימה בעבודתך ואני אותה? שתעשה אותי עבד נאמן לך? טוב אני לא טלית שכולה תכלת אז הגיוני שהתפילה תקועה ולא עולה..
ויותר מדי אנשים ויותר מדי רעשים ולפעמים די! בא לי שקט מכל המחשבות ומכל העבר וכל מה שהיה שם ולא מרפה ולא נותן מנוחה וממשיך להכות כל יום מכה רבה..
ואז אני מבין למה האוצר הזה נמצא שם ולא אצלי..
ופתאום השעה מאוחרת והלב רוצה מנוחה, לא שינה ולא שקט..סוג של דממה כזאת, אחת שתפתור הכל ותעשה כאילו כלום לא היה, או שתעשה אותי מחוץ לאינקוויזיציה..לבד בעולם רק איתך, רק אני ואתה..
אבל כבר עשית את זה ואמרת לא טוב היות האדם לבדו..אז מי אני שתשנה שוב את המציאות בשבילו?
