ואם לא מגיעים לעבודה לא מקבלים משכורת.

בצה"ל אי אפשר לעזוב באמצע

המשכורת הנמוכה דומה אם אתה

יושב בכולל במזגן

או

נלחם בעזה עם סכנת חיים ממשית.

השירות הצבאי מוציא את האדם מהבית שלו למשך ימים ארוכים.  

החייל נמצא תחת משטר ומשמעת שונים מהקו החרדי.  

ביציאה לעבודה, יוצאים לכמה שעות וחוזרים הביתה, חוזרים לקהילה.

היה כבר קונטרס נפוץ שתקף בחריפות את הציבור החרדי "הכללי המתון" ש"הידרדר" למצב שהגבר יושב ללמוד תורה, אך האישה מתקשטת ומתהדרת ויוצאת לעבודה לפרנס, במקומות עבודה הפתוחים לכל ואף מנוהלים בידי מי שלא דאיגי בתורה ובמצוות. ושלא זו בלבד שבכך מחלישה את הצניעות והקדושה, אלא אף זו שמחלישה את מעמד לומד התורה כראש המשפחה, בהיותה המפרנסת ובעלת המאה, ההופכת לבעלת הדעה, ומחציפה פנים כנגד האברך היקר תוך שימוש בנשק הכספי והכלכלי.

בתחושה שלי זה באמת שהתהפך הגלגל באמת - שהנשים הן לא רק המפרנסות אלא מעבר לזה. בטח כשמדובר בנשים במשרה מלאה בהייטק.

בקונטרס היתה גם ביקורת חריפה על המקצועות שאליהם שואפות נשים חרדיות, לצורך הישג כספי וכלכלי (וגם לצורך ההגשמה האישית), שכמובן מפגישים יותר ויותר עם החברה הלא-חרדית, שלא לומר החילונית. הובהר שם ש"בכל הדורות" (מעין אוטופיה אנאכרוניסטית המקובלת בדרשות כאלו) היו היהודים האדוקים מעדיפים לחם צר ומים לחץ, ובלבד שהפרנסה תבוא בקדושה ובטהרה שלמה, ושמי ששואפים (או שואפות) לפרוץ גדר זו לטובת הסידור הכלכלי והנוחות הגשמית, הם בנפילה רוחנית נוראה אל התהום. הם הוקעו שם חד-משמעית כמהרסי היהדות הגרועים שבגרועים.

אני מאזינה לקו מסויים

אחת ההנהגות החוזרת ונשנית בלימוד היא

אף שהאישה יוצאת לעבוד וכו'

יש להיזהר שמתוך שהיא בעלת המאה שלא תהא בעלת הדעה (ממה שהבנתי זה אומר- מבטלת את דברי בעלה , מתייחסת אליו בזלזול וכד') 

כלומר ממה שהבנתי כמאזינה לקו הנ"ל  -

אין רע בלצאת לעבוד!

יש בעיה כששלום הבית נפגם או יותר חמור, נהרס על ידי יחס (הדדי) לא נאות מצד האישה לבעלה

וממילא להפך.

הטענה היא שמשרות מסוגים מסוימים יובילו אוטומטית לתוצאות שאת שומעת את האזהרות מפניהן. אין לי שום מידע אם זו אכן המציאות אם לאו, אבל הקונטרס הציג עמדה השוללת לכתחילה את אותם סוגי משרות.

העולם החרדי התקדם במובן מסויים

ובמובן מסויים נשאר אחור כדי להגן עקרונית על ערכים מהותיים.

נשים מפרנסות מתקדמות ועושות דברים (חלקן גם דברים שהמערכת לא אוהבת) כדי להתפרנס ולהתקדם.

דוגמא קיצונית: נשים חרדיות שמתפרנסות מאינסטגרם.

ובצד הגברי, הם נשארים רכים ומוגנים ועדינים בישיבה ונמנעים מחיכוך עם העולם החיצוני. ממש היפוך קוטביות בצורה הקיצונית שלו. 

זה לא רק שהאישה מתקדמת. זה גם שהגבר נשאר שפל וחלש (והפוך ממודל "גבר" במובן הביולוגי שלו). זה מפרק את המתח הזוגי משני הקצוות שלו.

בדקת פעם את הנושא שאתה מדבר??

רוב הנשים החרדיות מתפרנסות ממקצוע של הוראה/ גננות במגזר החרדי או מקסימום ממ"ד

ונשארות שמורות וצדיקות

כמה נשים חרדיות יש שהן מתפרנסות מהאינסטגרם? ועד כמה הן חרדיות??

הם השוליים ממש של הציבור החרדי ושם זה באמת אבסורד

אבל רוב גדול של הנשים במגזר החרדי מתפרנס ממקצועות כשרים ושמורים ללא מכשולות וכו'

המוטיב העיקרי של הנשים זה לפרנס בית של תורה ולא להיות אשת קריירה, נכון שיש כאלה שהן כן נשות קריירה אבל רובן מעדיפות עבודה שתאפשר להן לשלב את חיי המשפחה.

נשים חרדיות מתחנכות על הערך של לתת לבעל להוביל, להחליט ולהיות הגבר "אישה כשרה עושה רצון בעלה"

כמובן שיש זוגות כמו שאתה מתאר אבל אחוז קטן ממש במגזר החרדי

לגבי רוב הנשים החרדיות המבוגרות, אני חושב שאת צודקת. למעשה, כמו שהעידו פה ניקיות בעבר - הן בכוונה לומדות למבחנים של בית יעקב ולא היה להן תואר אקדמי כדי שלא יוכלו לעבוד בעולם החילוני או הממ"ד.

בחמש-שש שנים האחרונות יש לחץ מאוז חזק בעולם החרדי (להבנתי בעיקר הליטאי) להפנות את הנשים להייטק, בידיעה שזו כנראה הדרך היחידה להפעיל את "חברת הלומדים" בגלל השכר הגבוה המקובל שם. בתור מי שעובד כמתכנת+++ בין השאר מול המגזר הזה, אני רואה בדיוק איך זה נראה ואת השלכות הצד של זה.

(בעיקר, קשוח למי שלא מתאים לה באופן טבעי העולם הטכנולוגי ומי שלא רוצה להתפתח מקצועית)

ממש כללל הציבור החרדי 

כל כולו

ככה נוהג

ברור

מי שהולך לעבודה זה יותר סבבה ויותר מקול ואף אחד לא בודק עם מי הוא עובד ומה הוא עושה שם

מי שהולך לצבא בקהילות מסוימות יעשו עליו שיימינג ברמה מסוימת, לא יקבלו את הילדים שלו למוסדות חינוך (הכוונה לשמורים יותר ולא לחרדים מודרנים) לא יהיה שידוכים לילדים שלו מהמשפחות שבמיינסטרים

יש גם את העניין ההשקפתי שיש כאלו שסבורים במגזר החרדי שהמדינה היא לא טובה מעצם היותה והצבא הוא חילוני שרוצה לעקור את הדת ולכן לא ישרתו בכזה מקום. חוץ מזה שהרבה חרדים נמנעים מללכת למקומות עבודה מעורבים או גודרים את עצמם בחדר רק גברים או רק נשים וכדו', יש המון כללים להתנהגות והתנהלות במקומות עבודה מעורבים

את הצבא אי אפשר לעזוב.

אנשים שלא חזקים בדת עוזבים כשהם פוגשים את העולם הרחב וזה קורה בדרך כלל בצבא מה שנותן רושם בדרך כלל שגוי שהצבא הוא הגורם העיקרי לעזיבה של הדת.

בצבא יש יצרים חזקים יותר, אנשים ביחד ימים שלמים ושבועות שלמים ולעיתים גם במצבי קיצון והם מתנהגים אחרת לגמרי (אחוז גבוה בהרבה של מילים גסות לדוגמא).

יש אנשים שחוששים שלא בצדק להיות כפופים באופן יותר חזק למדינה (מה שמאפיין את הצבא) וכך היא יכולה לדרוש מהם לעזוב את הדת או להתחשב בצרכים הדתיים.

שים לב שמניתי גם הבדלים אמיתיים וגם חששות לא רציונלים.

מוותרים על משכורות גבוהות כדי לעבוד בסביבה שמורה רוחנית.

יש חברת הייטק שעובדות בה המון חרדיות במשכורת נמוכה מהרגיל בשוק

כי יש שם תנאים שמתאימים להן...

אני באמת לא בטוח שמוותרים על משכורת גבוהה מתוך בחירה אישית ורצון פנימי - ולא מתוך סוג של כורח למלא אחר הנחיות ההנהגה הרוחנית.

האם אישה חרדית נשואה הולכת לעבוד במקומות המותאמים לציבור החרדי (כמו מוקדי שירות לקוחות, כמו מתכנתות שעובדות במקומות עבודה מותאמים לחרדיות) - ולא למקומות עבודה רגילים, של הציבור הלא-חרדי, כי ההנהגה החרדית  מתווה את המסלול הזה?

אם את לא תעבדי במקום מותאם לחרדים - זה עלול לפגוע במשפחה? יחתים את המשפחה בכתם? הילדים  לא יתקבלו לגני הילדים ובתי הספר המסוימים של הקהילה? הבעל לא יוכל ללמוד בכולל המסויים שהוא רוצה?

ולא שום דבר.

זה מבחירה.

עובדה שיש מי שבוחר אחרת ולא קורה לו כלום.

כן אם בחורה רווקה תעבוד בסביבה חילונית יהיה לה יותר קשה בשידוכים

אבל אישה נשואה ובעלת משפחה- זה נטו מבחירה.

ואני לא אמרתי אם אני בעד או נגד.

בסך הכל הסברתי שכמו שלא הולכים לצבא, כך גם לא עובדים בכל עבודה...

להיות חרדי זה לא להיות חבר בכת!

לכל אחד יש בחירה חופשית.

מי זה "ההנהגה"

אך יש דברים שנעשים מתוך לחץ חברתי חיצוני.  

כמו שציינת לגבי רווקות.  שעלול לפגוע בשידוכים.  

לא רק אצל חרדים.

ולכל רווקה בכל חברה יהיו דברים שיכולים להפריע לה להתחתן

ללא ספק בעיני הסיבה העיקרית שרוב החרדיות עובדות במשרה במקום חרדי היא סיבה דתית.

אבל אם מתעקש שזו לא הסיבה היחידה, אז הסיבה השניה בתור היא שמקומות שמותאמים למגזר החרדי לרוב גם מותאמים לאימהות ומגלים יותר רגישות לזמנים וזמינות.

וזה לגמרי הופך את העניין לבחירה מודעת ורציונלית ממקום עמוק ללא קשר בהכרח ללחץ חברתי.

אכן המשכורות הרבה פחות מושכות במקומות עבודה האלו

אבל המעלות של סביבה שמורה + שעות עבודה מותאמות לאימהות (למשל להתחיל ב8 ולסיים ב2) הן מאוד משמעותיות

אומרת מהיכרות של משרד כזה ויודעת שיש לא מעט

בסדיר מתנתקים מהקהילה ומהבית למשך שבועות. אתה יכול לעשות שם מה שאתה רוצה: אין משגיח שישגיח עליך, אין הורים שינזפו בך, אין מבטים שינעצו בך אם תעשה עבירות. ולכן הרבה באמת מתדל"שים בשלב הזה

ואחוזי היציאה בשאלה בציבור הדתי לאומי בהתאם. לכל בחירה יש מחירים)

אני יהודיה ומכירה את היהדות שמבוססת על בחירה חופשית

חלק מהבחירה היא לבחור מה תהיה הסביבה שלך...

ומי שמגיע מחו"ל צריך להחליט האם לשלוח את הילדים לתיכון / ישיבה תיכונית / ישיבה קטנה

ויש צד שמשחרר?

וואו איזה הגדרה מעניינת

יש כמה הבדלים, שהמרכזיים ביניהם קשורים לסגירות מול פתיחות
 

לי ברור שגם היחס לציונות הוא רק נגזרת של השאלה הזאת

על לחץ חברתי

זה לא בסיס לשום דבר

בשום מקום

חיים בו.

אני מניח שאת מודעת להבדלים בין אורח החיים החרדי בישראל לעומת הקהילות החרדיות בארה״ב, שם נמצא הריכוז החרדי הגדול בעולם מחוץ לישראל.

לימודי החול במוסדות הליטאיים נלמדים לרוב מגישה של הכנה לחיי המעשה.

ישיבות רבות במגזר הליטאי, כמו נר ישראל, נוטות לעסוק בלימודי חול בהיקף ניכר, המתקרב במידה רבה להיקף בישיבות תיכוניות דתיות־לאומיות בישראל. חלק ניכר מהבוגרים שלהן פונים ללימודים אקדמיים. בתי ספר אלו נמצאים בריכוזי הליטאים בכל מדינות ארצות הברית, למעט בריכוזים השמרניים בלייקווד, ניו ג'רזי ובברוקלין, ניו יורק.

נתוני סקר על החברה החרדית כולה מעידים ש־ 15% מהחרדים בארצות הברית הם בעלי תואר ראשון וכ-10% נוספים — בעלי תואר שני.

מסקר שנערך ב־2021 עולה שההכנסה השנתית הממוצעת של משק בית ליטאי עמדה על 164,000 דולר, לא הרבה פחות מהכנסה של משק בית אורתודוקסי מודרני 188,000 דולר.

מדוע המצב בישראל שונה מהמצב בארה״ב?

מתוך בחירה חופשית של הציבור החרדי? 

בדיוק כמו כל הבדל בין חברה לחברה

זו לא אותה חברה

למרות שהם נמצאים תחת אותה קטגוריה

חייב להיות להם כסף. חינוך יהודי שם הוא יקר בטרוף ולמעשה כל מי שגר באמריקה ויש לו ילדים חייב להיות עשיר בשביל לעמוד בהוצאות.

ברור שהם עובדים.   

שהם עובדים ובמקצועות עם הרבה כסף כי אחרת הילד שלהם ילך לבית ספר ציבורי. לא אופציה.

מי שכן שולח ילדים ל public school זה החבר'ה הישראלים-היורדים. ושם באמת יש התבוללות פסיכית.

אבל עדיין

בכל חברה יש

ובטח אצל חרדים

אבל לא על זה מבוססת הדתיות שלהם.

שהדתיות מבוססת על זה?

בציבור הדתי לאומי יגידו, לעומת זאת, "צריך לפתח עולם רוחני שיעזור להתמודד גם מחוץ לחממה". זה עובד, פחות מהגישה החרדית (מבחינת אחוזי נשירה וכו')

כי יש המון מצוות שהם רק בין האדם לאלוקים ורוב מוחלט של החרדים נמנעים מלבצע עבירות בסתר

אפילו דברים קטנים של תלישת עור מהשפתיים למשל שזה לא משהו שאנשים אחרים יכולים לעלות על זה ולעשות שיימינג

אם זה היה בגלל לחץ חברתי אז היו מקיימים רק את המצוות שאפשר לראות. אין אף בן אדם בעולם שעוקב אחרי חרדי אם הוא מתפלל בבוקר או לא אם הוא מניח תפילין או לא

ועוד המון דוגמאות כאלה

שהלחץ החברתי הוא הכלי המרכזי

נכון שהוא כלי

אבל זה לא העניין המרכזי

בתור אחת שגדלה בציבור החרדי

לא נמנעתי מלעשות דברים לא מקובלים רק כי פחדתי מהתגובות...

נמנעתי בעיקר בגלל יראת העונש ופחד מה'

נראה לי זה הכלי המרכזי

אני לא חושב שנמנעת מלעשות עבירות רק (או אפילו בעיקר) בגלל לחץ חברתי. ניסחתי בזהירות מאוד

אבל אמרת שזה הכלי המרכזי

ואני חושבת שהכלי המרכזי הוא יותר ההפחדות בענייני גהינום ושכר ועונש

הצבא מאפשר לאנשים להתרחק מסביבת המגורים שלהם ולעשות בחירות שיותר מתאימות להם. זה נכון לגבי הסרת הכיפה אבל גם לגבי התחזקות וחזרה בתשובה, שינויים בלבוש, יציאה מהארון וכו'. הכל יותר קל כשאתה רחוק ממשפחת המוצא.

אם תשאל אותם בצורה מושכלת אם הם רוצים להוריד את הכיפה, לשמור מצוות ברמה נמוכה יותר או לצאת בשאלה, לצאת מהארון וכו' לפני שהם מתגייסים הם יגידו לך שממש לא

זה לא שזה הרצון שלהם ובצבא הם יכולים לממש את החזון הגדול

החברה משפיעה הרבה ולכל בן אדם יש יצר הרע וכשאין חיזוקים או עוגן רוחני כלשהו קשה הרבה יותר עד בלתי אפשרי להישאר כמו שנכנסים

אני מכיר קצת את צה"ל בהקשר הזה (אמנם את צה"ל של 2006-2009, אבל בצה"ל כמו בצה"ל לא השתנה כלום). בגדול יש לך בחירה. יש בית כנסת, יש רב, יש חברים דתיים יותר ופחות, יש ימי ישיבה.

ויש גם את הספסלים בחוץ עם העישון.

(ויש את המשרד שלי, שהיה סוג של אי עם אווירה אחרת לגמרי).

אתה בוחר.

כשרות למשל לפעמים קשה יותר.

1. חרדים לא הולכים לעבודה בגיל 18, אלא בגיל 23 ומעלה, אז הם כבר נשואים וחזקים יותר רוחנית.

2. אצל חרדים (גברים) לעבוד זה בדיעבד, כשאין ברירה. והנשים עובדות במקומות לא מעורבים.

3. הצבא הוא מרחב שהחילון והציונות נוכחות בו מאוד, וחייל מחויב לערכי הרעות והלאומיות. עבודה זה מקום שונה לגמרי, באים, עושים את העבודה, והלכים.

4.  אפשר להפסיק לעבוד אם מזהים ירידה רוחנית, בצבא אי אפשר.

5. צבא זה סידור ל-24 שעות, 365 ימים. עבודה זה 8/9 שעות, חמישה ימים. אתה משווה את האיטנסיביות?

6. לפחות בעיני חרדים הצבא נתפס כמקום שיש בו הפקרות מבחינה רוחנית. 

7. הצבא הוא "כרטיס הכניסה" להוויה הישראלית, מי ששירת בצבא כבר יהיה ציוני, ויהיה מחובר לתרבות הישראלית. החרדים רוצים להישאר בגטו שלהם. 

עד כאן לגבי הסכנה הרוחנית בצבא.

לא דיברנו על ערך לימוד התורה אצל חרדים (שגורם להם גם לא ללכת לעבוד).

לא דיברנו על כך שחרדים לא מוכנים להיות שותפים לפרויקט הציוני שהוא חילוני במהותו.

בדיוק כמו שהשמאלנים אמרו שהם לא מוכנים לשרת בצבא של דיקטטורה (בראיה המעוותת שלהם). 

החרדים עצמם שטוענים שלימוד התורה מגן, הם אינם מתגייסים, מתוך אי הכרה במדינת ישראל כמדינתם. יעידו על כך רחובות בני ברק, בית שמש ואלעד, וכל השכונות החרדיות בארץ, בלי דגלי ישראל ביום העצמאות.

ביום העצמאות האחרון באתרי החדשות הייתה ידיעה "מרעישה": בישיבת פונוביץ' הניפו דגל!
וואו!! אז ככל הנראה זה חריג, כי לא שמעתי ידיעה כזו מרעישה על ישיבת נתיב מאיר, כמשל, על הנפת הדגל.
הידיעה "המרעישה" היא תעודת עניות לישיבה, שבימים כתיקונם אינה מצדיעה ומוקירה לדגל הציוני.
מילא אלו שלא מתגייסים, אבל למה החברה החרדית מתעקשת לשכנע את אותם בחורים שכן בחרו להתגייס שהם "טועים"?
מדוע בחברה החרדית לא מעודדים, במקום שירות צבאי, לעשות שירות לאומי?
אין זאת אלא אי הכרה במדינה, ופחד שאינו מוסבר מהכרה במפעל הציוני.

היכן נמצאים בגיל 30 כל אלו שלא התגייסו בגיל 20 בגלל "לימוד התורה"?
מדוע רוב רובו של החרדים שנפטרו מגזירת הגיוס יוצאים לעבוד במקום ללמוד ולהמית עצמם באהלה של תורה?

גם אילו הייתי מקבל את הטענה "תורה מגנא ומצלא" כתירוץ לשמירה על עם ישראל, יואילו נא אותם אלו שבחרו להיות השומרים, למלא את תפקידם כשומרים.
אני מתכוון לכך ששמירה צריכה להיות 24/7/365.
בזמן ארוחת הצהריים, שיישארו שתי חברותות לשמירה בעמדה ליד הסטנדר, עד שיבואו אחרים להחליף אותם.
כנ"ל לאייש את עמדות השמירה בלילות ובסופי השבוע, בחגים ובחודשי הקיץ, בדיוק כפי שעושים בכל מקום שצריך שמירה.
כך היה בבית המקדש, עם הכהנים ששמרו בשערי המקדש בהר הבית, כך עושים בכל בסיס צבאי, וכך, להבדיל, עושים בשגרירויות ובארמון המלוכה.
כן. גם בליל שמחת תורה צריך שמירה, וגם בזמן התפילות וההקפות.

אז שיפסיקו לבלבל לנו בשכל, שיקבלו על עצמם 40 יום של תענית על "שבירת השמירה" בשמחת תורה, ושיכינו רשימת שמירה.

וכמו בבית המקדש, אם ראש המשמר רואה שומר ישן, שישרוף לו את החליפה ואת המגבעת.
למחרת ניתן לו חליפה חדשה, בצבע ירוק זית.
אחרי חצי שנה ומסע של 84 ק"מ יקבל גם מגבעת חדשה בצבע סגול.

א. באלעד יש דגלי ישראל בכל הרחובות, בבית שמש בשכונות מסוימות, לגבי בני ברק אני לא יודעת.

ב. בפונוביז' כל שנה תולים דגל ישראל ביום העצמאות- מורשתו של הרב כהנמן.

ג. רוב רובם של הבחורים החרדים לא יוצאים לעבוד אלא ממשיכים במסגרת של כולל (למעט המגזר החסידי ששם יותר יוצאים לעבוד)

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל