השבת עיינתי בגמרא הבאה:
אמר ריש לקיש מאי דכתיב (דברים יא) ועצר את השמים בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד <טל ומטר> [מטר] דומה לאשה שמחבלת ואינה יולדת והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה נאמרה עצירה באשה שנאמר (בראשית כ) כי עצר עצר ה' בעד כל רחם ונאמרה עצירה בגשמים דכתיב (דברים יא) ועצר את השמים נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים נאמר לידה באשה דכתיב (בראשית ל) ותהר ותלד בן ונאמר לידה בגשמים דכתיב (ישעיהו נה) והולידה והצמיחה נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בגשמים נאמר פקידה באשה דכתיב (בראשית כא) וה' פקד את שרה ונאמר פקידה בגשמים דכתיב (תהילים סה) פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה פלג אלהים מלא מים (בבלי תענית ח ע״א - ע״ב)
והאנלוגיה הזאת בין אשה לשמים החזירה אותי לאנלוגיה אחרת שעסקתי בה פעם בהרחבה בין אשה אשה לארץ / אדמה :
ואז חשבתי לעצמי שאם מרחיבים את האנלוגיה של אשה - ארץ / אדמה לאנלוגיה של:
גבר - שמים
אשה - ארץ
מקבלים אנלוגיה יותר כללית וממש יפהפיה.
בשלב הבא חשבתי לעצמי שאם ניקח את האנלוגיה הכללית הזאת ונרצה ליישם אותה כאן אז ה״פירוש״ ל- ״שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר״ הוא בעצם גבר ״שלא מתפקד״.
ובשלב הבא והאחרון חשבתי לעצמי לנסות ליישם את זה בתור פרשנות עבור פרשת אבימלך ושרה בבראשית פרק כ משם לקוח הפסוק ״כי עצר עצר ה׳ בעד כל רחם״.
ואז גיליתי שבאופן הזה, דהיינו, בהבנה שכשהכתוב אומר ״כי עצר עצר ה׳ בעד כל רחם״ זאת דרך
מכובדת לומר שאבימלך בעצם לקה באימפוטנציה, מתקבלת פרשנות ממש חזקה לפרק שגם
פותרת כמה וכמה קשיים בפרק:
1. כיצד בדיוק התקיים מה שאומר ה׳ לאבימלך ״וָאֶחְשֹׂךְ גַּם-אָנֹכִי אוֹתְךָ, מֵחֲטוֹ-לִי; עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיךָ, לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ״.
2. מונע מאיתנו להיכנס לכל מיני דחוקים כגון הצורך להניח שבדיוק באותו זמן היו כמה וכמה נשים שכולן היו ״על המשבר״ ואף אחת לא הצליחה ללדת.
3. שומר על כבודה של שרה אמנו. כי כל הנשים שהוא ניסה להתקרב אליהן ראו שהוא לא הצליח אז היה ברור לכולם באותה תקופה שגם בשרה אמנו הוא לא הצליח לגעת. כי הוא פשוט לא היה מסוגל.
4. הרבה יותר משמעותי. עונה על השאלה במה בדיוק לקה אבימלך כאשר הכתוב אומר: ״וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת-אֲבִימֶלֶךְ״ ואין שום זכר בכתוב ממה בדיוק הוא נרפא.
5. עונה על שאלה מוסרית שלצערי לא ראיתי אף אחד שמתייחס אליה ובעיני היא מציקה ממש: אבימלך חוטא, בסדר. למה אשתו ואמהותיו צריכות להיענש ? טוביה חטא וזיגוד מינגד?!
ניסיתי לחפש בין הפרשנים תנא דמסייע לי ואז גיליתי שגם הרמב״ן מפרש ככה:
״…והנכון בעיני כי מיום אשר נלקחה שרה לקה אבימלך באברי התשמיש ולא יוכל לשמש וזהו לא נתתיך לנגוע אליה כי הנגיעה והקריבה בנשים הוא על התשמיש כענין אל תגשו אל אשה (שמות יט טו) ואקרב אל הנביאה (ישעיהו ח ג) ואשתו ואמהותיו שהן מעוברות עצר בעד רחמן ולא יכלו להמליט כי "עצירת רחם" הוא שלא תהר כדרך וה' סגר רחמה (שמואל א א ה) אבל "עצירה בעד הרחם" הוא שלא תלד כלשון גדר בעדי ולא אצא (איכה ג ז) ועמדה שרה בביתו ימים ולא שב אבימלך מדרכו הרעה כי לא הבין עד שבא אליו האלהים בחלום והודיעו ולא פירש הכתוב חולי אבימלך והזכירו ברמז דרך מוסר וכבוד לשרה ואחרי תפלת אברהם נרפא אבימלך ואשתו ואמהותיו וילדו הנשים״.
אמנם הוא בניגוד אלי פירש כי ״ואשתו ואמהותיו שהן מעוברות עצר בעד רחמן ולא יכלו להמליט״ ואז שוב מתעוררת השאלה המוסרית על מה ולמה הן נענשו ? אבל ברוך שכיוונתי לדעת גדולים 
לסיום אני רוצה לטעון שייתכן שריש לקיש עצמו בדרך רמז מכוון לפרשנות הזאת לכתוב, וזה לא רק אני שהפלגתי במחשבות בזמן התפילה…
על מנת לראות זאת נצטרך לעשות משהו שאני ככלל מאוד מתנגד לו, והוא לבצע הגהה (קטנה!)
מסברא בגמרא בלי ראיה לכך מכתב יד, אבל במקרה הזה אני חושב שזה די הגיוני ומתבקש:
על מנת להוכיח שגם באשה נאמר לשון לידה מביאה הגמרא לפי הנוסח שלנו והתורה אור את הפסוק מבראשית פרק ל: ״ותהר ותלד בן״ בעניין רחל ויוסף. אני טוען שאולי במקור הפסוק שהגמרא כיוונה אליו היה בעניין שרה ויצחק ״וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן״. ולמה זה עוזר לנו בחיים ?
כי אז אם נשים לב טוב טוב נראה שכל הפסוקים שהגמרא מביאה בדרשה הם מאזור חיוג מאוד מצומצם של שלושה פסוקים *עוקבים*
יח כִּי-עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל-רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, עַל-דְּבַר שָׂרָה, אֵשֶׁת אַבְרָהָם. {ס}
א וַיהוָה פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.
ב וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים
גילוי נאות: הפירוש הזה לא חף מקשיים כגון זה שמהבבלי בבבא קמא צ״ב ע״א נראה שאכן היתה חסימת נקבים כללית ונרחבת בארמון באותה תקופה כעונש.
זהירות בתגובות 
