שעל נכס שני ומעלה יש מס רכישה מרגע חתימת החוזה על סך 8 אחוז.

זה מעבר לשאר ההוצאות שיש (עו"ד ולקחת אחד משלכם, יועץ משכנתא, שמאי אם צריך ואולי יש עוד מעבר למחיר הדירה).

כדאי לבדוק מה ההון העצמי שאתם יכולים להביא לעיסקה. לזכור שבנכס השני המשכנתא היא לא באותם אחוזי מימון כמו בדירה ראשונה, הם עד 50 אחוז.

זה נכון שיש היום המון "מבצעים" של 80/20 - 90/10 עם כל מיני הלוואות קבלן וכדו' אבל לדעת שבסוף צריך לסיים את העיסקה

ולא נכנסתי כאן אם כדאי או לא. זה לא המקום.

בכל מקרה בהצלחה רבה

אם הבית בבעלותכם היה נקי ממשכנתא - הייתם יכולים לקחת עליו משכנתא בשביל לקבל הון עצמי לבית החדש.

אבל אם ממילא יש לכם עליו משכנתא אז הצעד הזה פחות רלוונטי (אלא אם כן המשכנתא שלכם קטנה ביחס לשווי הנכס, ואז תוכלו לקחת משכנתא נוספת על הבית ועד 50% מערכו בסך הכל).

כמו שנאמר, לבית להשקעה נדרש הון עצמי של 50% ולא 25%, ובנוסף יש מס רכישה של 8% עוד לפני שהרווחתם שקל מההשקעה הזאת.

בנוסף, בבית על הנייר צריך להשקיע עוד הרבה מאוד כסף מעבר למחיר החוזי - ועל הסכומים האלה (שיכולים בקלות להגיע למעל 100 אלף ש"ח) אי אפשר לקחת משכנתא.

לשאלתך - "איך ניתן להגיע ליעד הזה" - יהיה קשה לענות בלי לקבל עוד פרטים. 

לא שאלת האם השקעה בנדלן בכלל משתלמת אז לא אענה על זה

בבקשה

ובין השורות אני מבינה שאתה פחות בעד השקעה בנדלן. מעניין לשמוע

אנחנו גרים באזור שמאוד מתפתח, אז חשבנו ששווה להשקיע כאן בנדלן ונראה תשואה גדולה בעז"ה

אז אם הדירה שלכם שווה 2 מיליון ויש לכם משכנתא על מיליון, לא תוכלו לקחת עוד משכנתא על הבית הנוכחי בשביל לקבל הון עצמי על הבית החדש

?

אני אקרא עוד קצת על נדלן

על נדלן בארץ אפשר לעשות רק בזכות עליית ערך של הנכס.

משכירות התשואה ע"פ רוב היא בין 2-4 אחוז, במקרי פריפריה אפשר קצת יותר, אבל לא מעבר.

עליית ערך של הנכס יכולה בכמה מקרים אבל כל מקרה לגופו וכדאי לבחון היטב

אם אפשר בהרבה הרבה הרבה פחות מאמץ, בלי כאב ראש, בלי עורכי דין, בלי אדריכל, בלי לבחור ריצוף, בלי לחפש דיירים, בלי להראות את הדירה...

אם אפשר בלי כל זה פשוט להשקיע בקופת גמל להשקעה ולהרוויח הרבה יותר, כפי שקרה בכל השנים האחרונות...

אז זה לא עדיף?

בהשכרת דירה יש הרבה יותר כאב ראש:

לקנות דירה, עורכי דין, להשיג מימון, לשלם מס רכישה, ואם זו דירה מקבלן אז בכלל צריך להתחיל לבחור ריצוף ומטבח ומיזוג ואינסטלציה ומה לא.

אחר כך מתחיל שלב חיפוש השוכרים, שלב שיכול לחזור על עצמו בכל שנה מחדש.

להראות את הדירה, להתמקח על מחיר, להתמקח על סעיפים בחוזה, ולעשות את זה עם 10 אנשים שונים עד שבסוף אחד גם חותם.

ואז יש בעיות עם הדוד, ובעיות עם סדקים בקירות, ובעיות עם אלף ואחד דברים.

לעומת זאת, בשביל קופת גמל להשקעה, צריך להיכנס לאינטרנט ולפתוח קופה. 5 דקות עבודה, זהו. בבוקר למחרת כבר שכחת שיש לך את זה, והכסף שלך עובד בשבילך.

בלי עורכי דין, בלי לחפש דיירים, בלי לבחור ריצוף, בלי להתרוצץ בין בנקים, בלי טלפון באמצע הלילה שאין מים חמים.

מילא אם היית אומרת לי שהתשואה על דירות גבוהה יותר באופן משמעותי, ואז באמת אולי כדאי לשקול האם כל כאב הראש שווה.

אלא שלמעשה, כל נקודה בהיסטוריה שתצביעי עליה, אני אוכיח לך שמי שקנה דירה באותו התאריך הרוויח פחות ממי שהשקיע ב-sp500 באותו התאריך.

אין הבטחה שגם בעתיד זה יהיה כך, אבל לפחות לפי ההיסטוריה - שוק המניות ניצח בנוקאאוט את שוק הנדלן.

בנוסף,

אם רוצים לממש חלק מהנכס (למשל כדי לעשות בר מצווה לאחד הילדים, או לתת מתנה לילד שמתחתן) אין שום אפשרות לעשות זאת עם דירה. אי אפשר למכור חדר מתוך דירה.

לעומת זאת, כשיש מניות אפשר לממש כמה שרוצים מתי שרוצים.

כנ''ל בכיוון ההפוך:

אם פתאום ההכנסה שלכם תגדל ויהיו לכם 5,000 ש''ח מיותרים בחודש,

בשוק המניות אפשר להוסיף כמה כסף שרוצים מתי שרוצים, לעומת שוק הנדלן שבו אין אפשרות כזאת.

בכל מקרה,

בבקשה ממך אל תסמכי עלי.

תחקרי את הנושא, תקראי כתבות שאינן מטעם גורמים אינטרסנטיים, תשווי תשואות בעצמך, תשאלי אנשים שאת מכירה במציאות שאת סומכת עליהם ויודעת שהם מבינים בנושא.

קחי את הדברים שכתבתי בתור נקודת התחלה למסע למידה, ולא חלילה בתור אמת מוחלטת.

(למרות שזאת כן אמת מוחלטת 🤭)

בסך הכל מסכים עם רוב הדברים שכתבת, אבל, לא כל כך בצורה בה הם מוצגים באופן קצת מוגזם...

לקנות דירה מקבלן זה לא כזה מסובך. במיוחד להשקעה. הסטנדרט יחסית טוב על פי רוב, ואין המון להתעסק בבחירת כל דבר וגם אם יש, לא חייבים לבזבז המון זמן.וגם יש כאלה שנהנים ללכת לבחור ולהתאים דברים. שוכר לא חייב להתחלף כל שנה (בניסיון שלי, שוכרים בממוצע היו הרבה יותר. בהחלט שווה לבחור מראש שוכרים טובים)

לנדלן יש יתרונות לפעמים כלכליים. במיוחד אם מצליחים למצוא דירה מתחת למחיר השוק. יש תמיד כאלה, צריך לדעת לחפש ולמצוא. (מחיר למשתכן/בהנחה/פינוי בינוי מתקדם שלא מתומחר מספיק/מוכר שמוכן להתפשר/יכולת להשביח/אזור מאוד מתפתח וכו'.

יתרון המינוף יכול להביא לתשואה טובה גם יותר משוק ההון. יש לי הרבה דוגמאות אמיתיות מהשנים האחרונות.

יש גם יתרון פסיכולוגי מסויים לאנשים מסויימים שזה יעזור להם. להשקיע סכום מכובד, עם הלוואה, שלא להתפתות לבזבז, קצת לחייב אותם לחסוך וגם לא להתפתות להשקעות מפוקפקות.

בנוסף, להכנסה מדירה ראשונה להשקעה ניתן לרוב לקבל פטור ממס על שכר הדירה (עד בערך 5,100 שח)

אבל צריך באמת לבחון את הנתונים האמיתיים ביחס לחלופות.

בהצלחה 

יש לא מעט אנשים שכשיראו פתאום שתיק ההשקעות שלהם נמחק ב-20%, ירוצו למכור הכל ולברוח.

והקלות שבה אפשר למשוך את הכספים גם עלולה לגרום להוציא כסף שלא לצורך (נגיד- לשפץ את הבית), לעומת כסף ש"נעול" בדירה ולכן הסיכוי גבוה יותר שיישמר שם לטווח ארוך.

וכמובן- העובדה שבנדל"ן יש אפשרות למנף ולכן אתה מרוויח אחוזים גם על כסף של הבנק ולא רק על ההון הראשוני של עצמך.

מצד שני, לא ראיתי שהתייחסו כאן לסיכון בנדל"ן של 'לשים את כל הביצים בסל אחד'. במיוחד שהפותחת רוצה לקנות נכס נוסף בעיר שבה הם גרים. אסון מקומי עלול לפגוע בכל הנכסים יחד ולהוריד הכל לטמיון- ובעיני זה סיכון מאוד גבוה שלא הייתי לוקחת (דמיינו מה חווה כרגע מי שיש לו שתי דירות בקריית שמונה... אסונות מקומיים עלולים לקרות בכל נקודה בגלובוס. וישראל לא בהכרח מספיק גדולה בשביל ליצור מספיק פיזור סיכונים).

התשובה שלך רק מחזקת את הטענה שלי - נשואים טריים

בהשקעה בשוק ההון זה הפסיכולוגיה של המשקיע.

כלומר, דווקא שיש כאלה נפילות לדעת לנשום עמוק ולחכות ולא למשוך את הכסף כי ככה אתה מממש הפסד, ולהבדיל אם תישאר, בטח לטווח ארוך, זה יתקן את הירידה ויעלה עוד מעל.

וההיסטוריה מוכיחה את זה.

כמובן שמשקיע שלא ישן טוב בלילה מחשש של נפילות כאלה, עדיין לא "בשל" להשקעה בסיכון גבוה וישקיע בהתאם ליכולותיו גם הפסיכולוגיות. זה חשוב.

אם ילמד קצת יבין את כל המשמעויות של השקעה.

עם זה, טוב וכדאי לפזר את ההשקעות, כמו שהצעת לא להשקיע נדלן בעיר אחת ככה אם אפשר גם שוק הון וגם נדלן אז למה לא?

יש יתרונות לכל דבר 

שצריך להתאים את ההשקעה לאדם הספציפי ולנסיבות הספציפיות.

להגיד בצורה גורפת ששוק ההון עדיף (שזה מה שפשוט אני ניסה לעשות בלי להסתבך עם להיות יועץ השקעות...), זה להתעלם מהפן הפסיכולוגי, ובסוף הצד הפסיכולוגי הרבה פעמים הוא החלק הכי חשוב בהשקעה במניות.

אין לי מושג מה הדבר הנכון עבור הפותחת (חוץ ממה שאמרתי בסוף- שלדעתי לקנות עם כל ההון שלך שני בתים בעיר אחת זה ביג נו-נו). 

רק ניסיתי לשים על השולחן עוד שיקולים.

עם מה שכתבת כאן.

פסיכולוגיית ההשקעות היא יסוד חשוב בהשקעה, בטח במניות/מחקה מדדי מניות והמשקיע (בטח הפשוט והפאסיבי) חייב לדעת מה הוא עושה, אפילו ברמת הבסיסית ולדעת מה הסיכונים.

ככל שיידע יותר הפחד יפחת עד שייעלם לגמרי.

כאן נכנס השיקול אם להשקיע דרך בית השקעות (קופת גמל להשקעה) או בחשבון מסחר עצמאי.

כל אחד ושיקוליו. רק שאם רוצים אפשר ללמוד קצת וזה יחסוך (ויחזור להשקעה) לא מעט כסף

א. את צודקת, השקעה צריכה להיות מותאמת לאדם ומה שמתאים לאדם אחד לא יתאים לאדם אחר.

ב. אני תמיד משתדל להזכיר את זה שבסוף אני רק נותן ידע, ובסוף מי שרוצה להשקיע צריך לעשות את הבחירות שלו על סמך בדיקה עצמאית ולא להסתמך על מה שאני כותב.

ג. אני עונה כאן על לא מעט שאלות שקשורות לכסף, השקעות וכו'. לכן יכול להיות שאני בונה על זה שמי שקורא תשובה אחת שלי, קרא גם תשובות אחרות שלי. אני לא יכול בכל תשובה קטנה להוסיף 8 שורות של דיסקליימר לגבי זה שמה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר וכו'. 

הנה למשל מקומות שבהם התייחסתי לזה מפורשות:

כסף, כסף, כסף - נשואים טריים

קודם כל - תודה רבה לך על ההערכה! - נשואים טריים

(שימי לב להערה בסוף)

אני לא ממליץ כלום לאף אחד - נשואים טריים

(ההערה בהתחלה)

גם כאן בשרשור כתבתי:

בבקשה ממך אל תסמכי עלי.

תחקרי את הנושא, תקראי כתבות שאינן מטעם גורמים אינטרסנטיים, תשווי תשואות בעצמך, תשאלי אנשים שאת מכירה במציאות שאת סומכת עליהם ויודעת שהם מבינים בנושא.

קחי את הדברים שכתבתי בתור נקודת התחלה למסע למידה, ולא חלילה בתור אמת מוחלטת.

ד. לסיכום, אני בהחלט חושב שהשקעה בבורסה היא עדיפה, ואני לא מנסה להסתיר זאת. אבל מי שקורא כאן אמור לדעת שזה פורום, שבפורום שומעים מגוון דעות, שבפורום עונים אנשים שהם לא אנשי מקצוע (רוב התשובות כאן בענייני זוגיות לא נכתבות על ידי פסיכולוגים או יועצים, רוב התשובות בפורום הריון ולידה לא נכתבות על ידי רופאים וכו'). מי שמחפש תשובות בפורום אמור להבין שהן רק נקודות למחשבה ולא אמת מוחלטת. ובכל זאת, אני כן מקפיד לציין זאת פעם אחר פעם אחר פעם (גם אם לפעמים זה מתפספס). 

לכן, אני לא חושב שההאשמה הזאת כלפיי הייתה במקום.

ה. לגבי זה שאני לא יועץ השקעות - אני דווקא רואה בזה יתרון ולא חיסרון.

אין לי אינטרסים, אני לא אקבל אחוזים מהתיק שלך, אני לא מקובע למסלולים מנוהלים שמיטיבים עם הבנק/בית ההשקעות שאני עובד בו.

התיק שלי היה מנוהל אצל יועצי ההשקעות הטובים בשוק, וכשראיתי שהם מפסידים פעם אחר פעם למדד סנופי - הוצאתי את כל הכסף ועברתי לסנופי. 

היום בעידן הידע החופשי אני חושב שכל אדם שרוצה להתעמק וללמוד יכול לעשות זאת, גם בלי הצורך להוציא רישיון בייעוץ השקעות או ללכת לאדם שמחזיק ברישיון כזה.

מה שכן, ברור שיועץ השקעות יוכל לבדוק מה מתאים לאדם הספציפי שעומד מולו (מידת אהבת הסיכון, אורך הזמן של ההשקעה וכיוצ"ב) הרבה יותר טוב ממה שאפשר לברר בפורום. לכן אני אומר כ"כ הרבה פעמים שבסוף כל אחד צריך לבדוק מה מתאים לו ולא להסתמך עלי.

ו. @נחשון מהרחברון עדי - הוא שלח לי הודעה בוואצאפ, ובה הוא התנצל על זה שהוא חולק על דעתי באופן פומבי פעם אחר פעם, ועוד בשרשור שאני פתחתי.

כתבתי לו שממש אין לו על מה להתנצל, אני שמח מכך שהוא מגיב בשרשור כי השרשור לא מיועד להביא את דעתו של "פשוט אני" אלא מיועד להרחיב את הידע של כולם, ועל ידי זה שיש חילוקי דעות בסוף כולנו מקבלים הרבה יותר ידע. ממש הפצרתי בו להמשיך לחלוק עלי.

וכנראה שאני אפילו לא חולקת עליך על המסקנה הסופית (שהשקעה בשוק ההון יכולה להניב תשואות טובות יותר).

אבל בתת השרשור הספציפי הזה, הרגשתי שאתה אומר לפותחת- "עזבי לקנות דירה, לכי להשקיע בשוק ההון" והיא עונה לך ב- "וואלה, זה עדיף? אני הולכת לנסות".

אז היה לי חשוב לעצור רגע ולהגיד שזה לא כזה פשוט.

ויכול להיות שאתה כותב את זה בעוד הרבה מקומות. לא קראתי את כל השרשור, ובטח שאני לא עוקבת אחרי כל הודעה שלך.

בכל מקרה, נראה לי שבסוף ההודעות שלנו אמורות להשלים את אותה הנקודה-

אי אפשר לקבל ייעוץ השקעות אמיתי בפורום.

אתה פתחת לה את הראש לאופציה של שוק ההון. זה מצוין ומעולה.

אני מזהירה שבשביל להרוויח בשוק ההון צריך להיות במקום פסיכולוגי מסוים. זה גם חשוב.

זהו.

וסליחה אם נעלבת מדבריי. ממש לא היתה לי כוונה לפגוע.

כלומר, לאדם מן השורה, ברגע שיש לו הון ראשוני מספיק לקניית דירה כלבבו:

האם שווה ללכת על זה מיד כשמתאפשר כלכלית או שיכולים להיות יתרונות בלהמשיך לגור בשכירות?

בהנחה שהכסף מושקע בקרנות משתלמות.

ושאלת בונוס: עם חיסכון של כ3000 ש"ח בחודש, +100 אש"ח  שמושקעים בקופות גמל, תוך כמה שנים ייתכן לרכוש דירה ששוויה כ2 מליון ש"ח

זה תלוי בהרבה משתנים וגם השאלה אם בחרתם את מקום מגוריכם וזה יהיה בית חלומותיכם.

בלי קשר שתמיד אפשר לקנות בית למגורים ואחרי כמה שנים כולל צבירת עוד סכום של חיסכון למכור ולעבור לבית אחר.

לעניין שאלת הבונוס

לפי המספרים שנתת, למשל אם תשקיעו את הסכום הזה כולל החיסכון החודשי, אחרי כ 10 שנים, בהנחה שתשיגו בממוצע 8 אחוז של תשואה, יהיה לכם אחרי מס' 670 אלף שח פלוס.

אם החיסכון יהיה פחות זמן או יותר הרווח יהיה בהתאם. שוב, ההנחה והתשואה תהיה 8 אחוז.

בכל אופן הכלל אומר שלא מסכנים כסף במסלול מסוכן/מוגבר (למשל מניות) אם צריכים את הכסף בטווח זמן קצר.

מקווה שעזרתי

אם כבר שוק ההון, אז למה לא לעשות את זה בצורה ישירה ולחסוך לאורך זמן אחוזים ניכרים מהחיסכון?

קופת גמל זה מוצר יקר מאוד...

א. בחיסכון לטווח ארוך בכלל לא בטוח שקופ"ג יהיה יקר יותר (פטור ממס במשיכה כקצבה לאחר גיל 60, הלוואות זולות בלי למשוך את הכסף, שינוי מסלול וחברה בלי שזה אירוע מס)

ב. מי שלא ידע עד אתמול מה זה להשקיע בשוק ההון - הרבה יותר מתאים לו קופג מאשר לנהל לבד את ההשקעה

ראיתי שלא כ"כ פשוט שהיתר עסקה עוזר כאן, כי מדובר למעשה בהלוואות מהעמיתים והם לא חתמו על היתר עסקה.

לא אומר שזה אסור, רק שכדאי לברר את זה הלכתית.

אבל בטווחים שמעל 20 שנים בסבירות מאוד גבוהה (והסיבה שאי אפשר להיות בטוחים היא חוסר השקיפות של הקופות) זה נוק-אאוט למסחר עצמי.

ב. לכל הפחות כדאי להציג את האפשרות.

אבל לא ענקיים.

יכול למצוא עסקאות טובות להכפיל את הכסף ב4-5 שנים בגלל המינוף כמעט בלי משכנתא (בעיקר הדירה יחידה כדי לא לשלם מס)

כמעט נכנסתי עכשיו לעסקה כזאת בסוף מצאתי שיש תביעה של משקיעים נגד היזם אז ירדתי מזה...

אבל המודל הוא כזה.

אתה נכנס ב20/80 או 90/10 בפריסייל על הנחה מובנת כבר של כ15% כי זה מכירה מוקדמת על הנייר.

יש לי 30 אחוז. לא 20.

במשך 3 וחצי שנים הבניין נבנה ואתה לא משלם משכנתא בכלל.

כשהוא מוכן אתה משלים.

עם משכנתא והחזר המשכנתא +עלות מתווך+שאר הוצאות יוצאים מההון העצמי.

אחרי שנה וחצי מוכר את הדירה.

קיבלת עליית ערך של 5 שנים אחרי שקיבלת הנחה של 15 אחוז אחרי הוצאות תיווך ועו''ד מזגן ועוד תופינים יכול לצאת הכפלה של 100 אחוז ואפילו קצת יותר ב4 וחצי 5 שנים.

כן

זה דורש זמן ידע מיקוח ובדיקה.

אבל זה קיים.

לא נפוץ מאד אבל אפשרי.

וזה יוצא יותר מסנופי

שלא כמו מניות, כאן אחוז מטורף מההון שלך מושקע בנכס בודד. הנכס הזה נופל - אתה נופל איתו.

פשוט לא שווה את ההתעסקות.

וזה עוד לפני שאר הגורמים שכתבתי קודם, אליהם לא התייחסת (כמו חוסר היכולת לבצע מימוש חלקי אם אתה צריך חלק מהכסף).

מצד שני אם אני צריך כסף לטווח קצר בינוני - שווה לי את ההתעסקות הזו כדי לעשות פליפ ב5-6 שנים. במדדים לרוב לטווח כזה אני לא אהיה עם מאה אחוז מניות.

כן צריך לדעת לבדוק. ב''ה אני יודע. (שוב זה חלק מהמקצוע שלי)

לטווח רחוק השיקולים של פאסיבית אמיתית - רק מדדים.

לגבי משיכה חלקית אני מסכים וזה הבעיה הגדולה שלי עם השקעה ראשונה בנדלן.

מצד שני יש לי עוד כמה מאות אלפים בצד במדדים ובכספיות כדי שזה לא יטריד אותי...

נניח דירה ב 2 מיליון?

לא נראה לי שהבנתי את החישובים

דירה של 2 מיליון.

עו''ד חצי אחוז (כפול 2 כי יש מכירה) פלוס מע''מ (23400)

תיווך אחוז וחצי (כפול 2 כי יש מכירה) פלוס מע''מ  (60200)

הוצאות נוספות שידרוג מטבח מזגן וכו' 50000

קודם כל הולכים לדירות על הנייר בפריסייל מקבלים כ8-15 אחוזי הנחה על מחיר השוק הנוכחי.

נניח 10 אחוז לקלות החישוב - הנחה של 200,000₪ בעצם.

זה אומר הדירה שווה 2.2 מיליון.

משלמים 20/80 בלי הצמדה למדד תשומות הבניה (לא תנאי תשלום שיש בכל פרוייקט אבל כיום יש את התנאים הללו)

20 אחוז כרגע - 400 אלף.

את שאר הכסף שיש לי (אמרתי שנניח יש לי 30 אחוז) אני שם בינתיים בקרן כספית שתתן לי כ4 אחוז או קונים אג''ח מדינה לתקופה הזו שיתן יותר יציבות לכסף) אחרי 4 שנים יש לנו כ15-18 אחוז נוספים - עוד 30-36 אלף ש''ח.

עכשיו לוקח כ3-4 שנים לבנות את הדירה. בינתיים - אין עלויות משכנתא.

אחרי 4 שנים נניח שהדירה עלתה רק 5 אחוז בשנה (פחות מהממוצע בשוק ההון פחות מהממוצע בשוק הדיור) ובלי ריבית דריבית (זו הנחה יחסית שמרנית לדירה חדשה דנדשה במרכז)

שווי הדירה כרגע - 2,640,000

צריך לשלם עוד 80 אחוז  ובשביל זה לוקחים משכנתא. מיליון וחצי (משלימים מההון העצמי שיש לנו בצד עוד מאה בשביל 25 אחוז הון עצמי)

משכנתא כזו תעלה בערך 8600 בחודש (מיליון וחצי ל30 שנה בריבית של 5.5)שכירות של 3 אחוז שנתי על שירה כזו צריכה להיות כ6600 נניח תשימו שכירות של 6300

פער של 2300₪ בחודש.

כפול שנה וחצי (עד שיהיה פטור ממס שבח) כ40 אלף פער

אחרי שנה וחצי מוכרים. עם עוד עליית ערך של כ7.5 אחוז כ2,838,000 ש''ח

השקעת 500,000 ועוד 130 סה''כ כ630 אלף.

מוכרת ב2.8 מיליון מכסה משכנתא של מיליון וחצי (טיפה פחות כי כיסינו חלק מהקרן אבל זה זניח)

נשאר 1.3 מיליון.

את הפער של המשכנתא רק הרווח מהקרן כספית מכסה.

עשית פי 2 על הכסף

דורש המון עבודה ובירורים למצוא עסקה שווה (אין כאלו כל יום ובכל מקום) אבל זה אחלה פליפ

צריך לבנות תכנית עסקית נכונה. לוודא מראש שאפשר להשלים את העסקה עם משכנתא (שיש הכנסות שהבנק יאשר) לבדוק את העסקה גם מהצד המשפטי היזמים כמו שצריך כדי לא ליפול לעשות סקר שוק טוב ונכון.

זה עבודה גדולה אבל אחלה פליפ

כשרק 440 בערך מושקעים בהתחלה. השאר מושקע רק אחרי שהדירה בנויה (שיפוץ/שדרוג,  תיווך ועו''ד במכירה וההשלמה של ההון העצמי)

אם מדובר בדירה להשקעה אז צריך להוסיף עוד 3 נתונים:

א. אי אפשר לקבל מהבנק משכנתא על דירה להשקעה, אם ההון העצמי הוא 500 אלף בלבד.

ב. מס רכישה - 8% משווי הדירה ביום הרכישה, שזה 176 אלף ש''ח.

חייבים לשלם מיד עם החתימה, אחרת חייבים להוסיף ריבית 4% פלוס הצמדה.

זה אומר שמתוך ה-500,000 שהיו לך בהתחלה, נשארת עם 324,000 בלבד.

ג. הפטור ממס שבח ניתן רק על דירה יחידה.

בדוגמה שלך, הרווח מעליית ערך הדירה הוא 600 אלף, אם נוריד הוצאות (מס רכישה, עורך דין, שדרוג מטבח וכיוצ''ב) אז בעצם הרווחת 300 אלף, כלומר עוד 75 אלף (רבע מהרווח) הולכים למדינה.

זה אומר שלפי המספרים בדוגמה שלך, ובהנחה שזאת לא דירה יחידה, קודם כל בכלל אי אפשר להיכנס לעסקה הזאת כי אין לך מספיק הון עצמי.

אם נתעלם מזה ונניח שאתה כן יכול להיכנס לעסקה, נגלה שמתוך רווח של 600 אלף על עליית מחיר הדירה, אחרי הוצאות ואחרי מס שבח, אתה נשאר עם 225 אלף ש''ח בלבד.

זה פחות מחצי ממה שהשקעת.

וגם זה בהנחה שמחיר הדירה עולה ב-600 אלף שהם 27% תוך שנים ספורות, הנחה שקשה מאוד לנחש מראש שהיא אכן תתגשם. ברוב הפרויקטים היא לא מתגשמת.

ברור.

ואפשר לגלגל דירה יחידה גם כמה וכמה פעמים.

לגבי עליית מחיר - זה פחות מהממוצע הארצי.

ומשמעותית פחות מהממוצע במרכז 

א. את תשלום השכירות שאתה צריך לשלם, כי אם זו דירה יחידה אז אין לך דירה ולכן אתה משלם כל שנה עשרות אלפי שקלים על שכירות.

ב. את זה שבסוף כשתרצה לקנות לעצמך דירה, המחירים יהיו גבוהים בעשרות אחוזים כי בזמן שיכולת לקנות לעצמך לא עשית זאת.

שני אלה ביחד מובילים לשחיקה מטורפת ברווח, אם בכלל יישאר רווח.

משל למה הדבר דומה?

נניח שמחירי הלחמניות עולים כמו מחירי הדירות.

אדם בבוקר קונה לחמניה ב-5 ש''ח, אבל הוא רואה שהמחיר שלה עולה אז במקום לאכול אותה הוא מוכר אותה ברווח של 2 ש''ח. ואז בצהריים הוא שוב קונה לחמניה, הפעם ב-10 ש''ח, ושוב מוכר אותה ברווח, הפעם של 3 ש''ח.

אבל בערב הוא רעב, אז הוא קונה לעצמו לחמניה תמורת 15 ש''ח.

כלומר הוא הרוויח 5 שקלים מהמכירות ברווח שהוא עשה, אבל בסוף הפסיד 10 שקלים כי את הלחמניה של עצמו הוא קנה ביוקר במקום לאכול כשהיא עוד הייתה זולה.

במילים אחרות, אי אפשר להרוויח מעליית מחירי הנדלן אם יש לך דירה אחת בלבד. כי כשהמחיר שלה עולה, גם המחיר של הדירה הבאה שלך יעלה.

אם תעבור מדירת 3 חדרים לדירת 5 חדרים, מן הסתם הדירה של ה-5 התייקרה הרבה יותר ממה שהתייקרה הדירה שלך, כלומר אתה רק הפסדת מעליית מחירי הנדלן ולא הרווחת כלום.

אלא אם כן תעבור מהמרכז לפריפריה או מדירה חדשה לדירה בשיכון.

כתבתי כאן הרבה על זה בעבר. אידיאלי לגור בשכירות ולהשקיע בדירה.

כשאני משלם שכירות זה מצויין

זה לא הפסד מההשקעה.

בדוגמא שלך אני אוכל לחם ומוכר לחמניות

וכפי ש@פשוט אני.. כתב בחכמה זה עם הרבה יותר גורמים ועשיה.

אם זה שווה צריך לשבת מול המספרים ולראות שזה עושה שכל.

כמה הערך יעלה אי אפשר ממש לדעת, למרות שבעיקרון בית על הנייר יעלה את ערכו אחרי שיהיה בנוי.

נדלן זו השקעה גדולה וצריל ללמוד ולהבין את ההשלכות שלה.

שוק ההון בהחלט אלטרנטיבה אבל זה לא בר השוואה כי לא משווים תפוחים לאגסים.

יש יתרונות לזה ויש לזה.

בסוף כל אלה הם כלים.

צריך להחליט בראש ובראשונה מה המטרה שלנו.

אני רוצה בשנה איקס להיות עם וואי כסף. ממש להציב מטרה.

נדלן זה כלי. גם שוק ההון זה כלי.

קופת גמל כמו שהציעו כאן זה משהו מצויין וקל מאוד, אבל אפשר למשל בחשבון מסחר עצמאי להשיג אותם תשואות (אם לא טובות יותר) אבל בגני ניהול הרבה פחות יקרים. עשירית מקופת גמל, אלא שחייבים קצת ללמוד (באמת לא הרבה) כדי לדעת מה בדיוק עושים, ובסוף מדובר על כמה דק' בחודש של השקעה וזהו (כמובן, אחרי שלמדנו מה לעשות).

בכל מקרה בהצלחה

שוטטתי קצת בגוגל, לא ממש מבינה איך לחפש. 

יש קורסים או הרצאות שמלמדים על זה?

איך אפשר טכנית להקים חשבון עצמאי, לבצע קניות ומכירות וכו'?

את זה מאוד קל להסביר, ולמעשה פשוט פונים לאחת מהחברות שעושות זאת בשוק, מקבלים אפליקציה עם שם משתמש וסיסמה, ובאפליקציה עושים את כל הפעולות שרוצים.

זה יכול להיות בנק וזו יכולה להיות חברה כמו מיטב טרייד או אקסלנס. כדאי להשוות עמלות לפני שמחליטים אצל מי לפתוח חשבון מסחר, ויש גם אפשרות להיכנס לכאן כדי לראות השוואה שנעשתה על ידי הסולידית.

אם את רוצה ללמוד במה כדאי להשקיע, אז כאן העניינים מתחילים להסתבך...

ממש על קצה המזלג כדי לקבל מושג כללי:

קודם כל את צריכה להגדיר לעצמך מה רמת הסיכון שאת רוצה, לכמה זמן את משקיעה, כמה כסף את יכולה ורוצה להשקיע...

אחרי זה, בהתאם לתשובות מהשורה הקודמת, את צריכה להחליט אם את רוצה מניות או אגח קונצרני או אגח מדינה או כל אפשרות אחרת.

השלב הבא הוא לבחור האם את רוצה השקעה אקטיבית (לבחור בדיוק באיזה חברות את משקיעה) או השקעה פאסיבית (להשקיע במדד ולא בחברה ספציפית).

לבסוף את צריכה להחליט, בהתאם לתשובות שלך עד עכשיו, מה בדיוק את רוצה לקנות.

אפשר לקנות מניות של חברות ספציפיות (זה נחשב יותר מסוכן, ובכל מקרה מומלץ מאוד במקרה הזה לקנות מניות של חברות רבות מתחומים שונים ולא לשים את כל הביצים בסל אחד), 

אפשר לקנות קרן מחקה מדד (למשל מחקה מדד תל אביב 35 או מחקה מדד sp500 או מחקה מדד של אגרות חוב וכו')

אפשר לקנות קרן מנוהלת אקטיבית

ובאמת שאלה רק דוגמאות על קצה המזלג, יש עוד אינספור אפשרויות.

רק אגיד שבשנים האחרונות הקרנות מחקות המדדים (בדגש על נאסדק ו-sp500) השיגו את התשואות הטובות ביותר, ולמעשה ניצחו את כל הגאונים שניסו לבחור בפינצטה את המניות הכי טובות.

כמובן זו לא מוכיח שגם בעתיד התמונה תהיה דומה. 

רק שעדיף לא בבנק בגלל עמלות שמיותר לשלם להם. ברוב המכריע של המקרים אם לא בכולם הם יותר יקרים מבתי ההשקעות.

וכדאי בהחלט ללמוד קודם מה קונים ומה מתאים לך כמשקיעה.

יש כל מיני גופים שגם מלמדים איך בפועל פותחים חשבון מסחר ויש אפשרות שבתי ההשקעות עצמם יסבירו לך.

רק לזכור ולדעת שצריך סכום מינימום כדי לפתוח חשבון מסחר עצמאי (הוא שונה מבית השקעות אחד לשני) 

איך להשקיע בבורסה: מדריך למתחילים - הסולידית

איך לקנות מניות, קרנות סל וקרנות נאמנות - הסולידית

יש גם את "השקעות לעצלנים", אבל הוא לא בחינם

מקיף את כל מה שצריך לדעת על השקעה באזור מסחר עצמי.

תיק השקעות פסיבי בניהול עצמי - מורה נבוכים שיקח אתכם מ-zero ל-hero

(של אמיר מויאל האחד והיחיד)

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב