שעל נכס שני ומעלה יש מס רכישה מרגע חתימת החוזה על סך 8 אחוז.

זה מעבר לשאר ההוצאות שיש (עו"ד ולקחת אחד משלכם, יועץ משכנתא, שמאי אם צריך ואולי יש עוד מעבר למחיר הדירה).

כדאי לבדוק מה ההון העצמי שאתם יכולים להביא לעיסקה. לזכור שבנכס השני המשכנתא היא לא באותם אחוזי מימון כמו בדירה ראשונה, הם עד 50 אחוז.

זה נכון שיש היום המון "מבצעים" של 80/20 - 90/10 עם כל מיני הלוואות קבלן וכדו' אבל לדעת שבסוף צריך לסיים את העיסקה

ולא נכנסתי כאן אם כדאי או לא. זה לא המקום.

בכל מקרה בהצלחה רבה

אם הבית בבעלותכם היה נקי ממשכנתא - הייתם יכולים לקחת עליו משכנתא בשביל לקבל הון עצמי לבית החדש.

אבל אם ממילא יש לכם עליו משכנתא אז הצעד הזה פחות רלוונטי (אלא אם כן המשכנתא שלכם קטנה ביחס לשווי הנכס, ואז תוכלו לקחת משכנתא נוספת על הבית ועד 50% מערכו בסך הכל).

כמו שנאמר, לבית להשקעה נדרש הון עצמי של 50% ולא 25%, ובנוסף יש מס רכישה של 8% עוד לפני שהרווחתם שקל מההשקעה הזאת.

בנוסף, בבית על הנייר צריך להשקיע עוד הרבה מאוד כסף מעבר למחיר החוזי - ועל הסכומים האלה (שיכולים בקלות להגיע למעל 100 אלף ש"ח) אי אפשר לקחת משכנתא.

לשאלתך - "איך ניתן להגיע ליעד הזה" - יהיה קשה לענות בלי לקבל עוד פרטים. 

לא שאלת האם השקעה בנדלן בכלל משתלמת אז לא אענה על זה

בבקשה

ובין השורות אני מבינה שאתה פחות בעד השקעה בנדלן. מעניין לשמוע

אנחנו גרים באזור שמאוד מתפתח, אז חשבנו ששווה להשקיע כאן בנדלן ונראה תשואה גדולה בעז"ה

אז אם הדירה שלכם שווה 2 מיליון ויש לכם משכנתא על מיליון, לא תוכלו לקחת עוד משכנתא על הבית הנוכחי בשביל לקבל הון עצמי על הבית החדש

?

אני אקרא עוד קצת על נדלן

על נדלן בארץ אפשר לעשות רק בזכות עליית ערך של הנכס.

משכירות התשואה ע"פ רוב היא בין 2-4 אחוז, במקרי פריפריה אפשר קצת יותר, אבל לא מעבר.

עליית ערך של הנכס יכולה בכמה מקרים אבל כל מקרה לגופו וכדאי לבחון היטב

אם אפשר בהרבה הרבה הרבה פחות מאמץ, בלי כאב ראש, בלי עורכי דין, בלי אדריכל, בלי לבחור ריצוף, בלי לחפש דיירים, בלי להראות את הדירה...

אם אפשר בלי כל זה פשוט להשקיע בקופת גמל להשקעה ולהרוויח הרבה יותר, כפי שקרה בכל השנים האחרונות...

אז זה לא עדיף?

בהשכרת דירה יש הרבה יותר כאב ראש:

לקנות דירה, עורכי דין, להשיג מימון, לשלם מס רכישה, ואם זו דירה מקבלן אז בכלל צריך להתחיל לבחור ריצוף ומטבח ומיזוג ואינסטלציה ומה לא.

אחר כך מתחיל שלב חיפוש השוכרים, שלב שיכול לחזור על עצמו בכל שנה מחדש.

להראות את הדירה, להתמקח על מחיר, להתמקח על סעיפים בחוזה, ולעשות את זה עם 10 אנשים שונים עד שבסוף אחד גם חותם.

ואז יש בעיות עם הדוד, ובעיות עם סדקים בקירות, ובעיות עם אלף ואחד דברים.

לעומת זאת, בשביל קופת גמל להשקעה, צריך להיכנס לאינטרנט ולפתוח קופה. 5 דקות עבודה, זהו. בבוקר למחרת כבר שכחת שיש לך את זה, והכסף שלך עובד בשבילך.

בלי עורכי דין, בלי לחפש דיירים, בלי לבחור ריצוף, בלי להתרוצץ בין בנקים, בלי טלפון באמצע הלילה שאין מים חמים.

מילא אם היית אומרת לי שהתשואה על דירות גבוהה יותר באופן משמעותי, ואז באמת אולי כדאי לשקול האם כל כאב הראש שווה.

אלא שלמעשה, כל נקודה בהיסטוריה שתצביעי עליה, אני אוכיח לך שמי שקנה דירה באותו התאריך הרוויח פחות ממי שהשקיע ב-sp500 באותו התאריך.

אין הבטחה שגם בעתיד זה יהיה כך, אבל לפחות לפי ההיסטוריה - שוק המניות ניצח בנוקאאוט את שוק הנדלן.

בנוסף,

אם רוצים לממש חלק מהנכס (למשל כדי לעשות בר מצווה לאחד הילדים, או לתת מתנה לילד שמתחתן) אין שום אפשרות לעשות זאת עם דירה. אי אפשר למכור חדר מתוך דירה.

לעומת זאת, כשיש מניות אפשר לממש כמה שרוצים מתי שרוצים.

כנ''ל בכיוון ההפוך:

אם פתאום ההכנסה שלכם תגדל ויהיו לכם 5,000 ש''ח מיותרים בחודש,

בשוק המניות אפשר להוסיף כמה כסף שרוצים מתי שרוצים, לעומת שוק הנדלן שבו אין אפשרות כזאת.

בכל מקרה,

בבקשה ממך אל תסמכי עלי.

תחקרי את הנושא, תקראי כתבות שאינן מטעם גורמים אינטרסנטיים, תשווי תשואות בעצמך, תשאלי אנשים שאת מכירה במציאות שאת סומכת עליהם ויודעת שהם מבינים בנושא.

קחי את הדברים שכתבתי בתור נקודת התחלה למסע למידה, ולא חלילה בתור אמת מוחלטת.

(למרות שזאת כן אמת מוחלטת 🤭)

בסך הכל מסכים עם רוב הדברים שכתבת, אבל, לא כל כך בצורה בה הם מוצגים באופן קצת מוגזם...

לקנות דירה מקבלן זה לא כזה מסובך. במיוחד להשקעה. הסטנדרט יחסית טוב על פי רוב, ואין המון להתעסק בבחירת כל דבר וגם אם יש, לא חייבים לבזבז המון זמן.וגם יש כאלה שנהנים ללכת לבחור ולהתאים דברים. שוכר לא חייב להתחלף כל שנה (בניסיון שלי, שוכרים בממוצע היו הרבה יותר. בהחלט שווה לבחור מראש שוכרים טובים)

לנדלן יש יתרונות לפעמים כלכליים. במיוחד אם מצליחים למצוא דירה מתחת למחיר השוק. יש תמיד כאלה, צריך לדעת לחפש ולמצוא. (מחיר למשתכן/בהנחה/פינוי בינוי מתקדם שלא מתומחר מספיק/מוכר שמוכן להתפשר/יכולת להשביח/אזור מאוד מתפתח וכו'.

יתרון המינוף יכול להביא לתשואה טובה גם יותר משוק ההון. יש לי הרבה דוגמאות אמיתיות מהשנים האחרונות.

יש גם יתרון פסיכולוגי מסויים לאנשים מסויימים שזה יעזור להם. להשקיע סכום מכובד, עם הלוואה, שלא להתפתות לבזבז, קצת לחייב אותם לחסוך וגם לא להתפתות להשקעות מפוקפקות.

בנוסף, להכנסה מדירה ראשונה להשקעה ניתן לרוב לקבל פטור ממס על שכר הדירה (עד בערך 5,100 שח)

אבל צריך באמת לבחון את הנתונים האמיתיים ביחס לחלופות.

בהצלחה 

יש לא מעט אנשים שכשיראו פתאום שתיק ההשקעות שלהם נמחק ב-20%, ירוצו למכור הכל ולברוח.

והקלות שבה אפשר למשוך את הכספים גם עלולה לגרום להוציא כסף שלא לצורך (נגיד- לשפץ את הבית), לעומת כסף ש"נעול" בדירה ולכן הסיכוי גבוה יותר שיישמר שם לטווח ארוך.

וכמובן- העובדה שבנדל"ן יש אפשרות למנף ולכן אתה מרוויח אחוזים גם על כסף של הבנק ולא רק על ההון הראשוני של עצמך.

מצד שני, לא ראיתי שהתייחסו כאן לסיכון בנדל"ן של 'לשים את כל הביצים בסל אחד'. במיוחד שהפותחת רוצה לקנות נכס נוסף בעיר שבה הם גרים. אסון מקומי עלול לפגוע בכל הנכסים יחד ולהוריד הכל לטמיון- ובעיני זה סיכון מאוד גבוה שלא הייתי לוקחת (דמיינו מה חווה כרגע מי שיש לו שתי דירות בקריית שמונה... אסונות מקומיים עלולים לקרות בכל נקודה בגלובוס. וישראל לא בהכרח מספיק גדולה בשביל ליצור מספיק פיזור סיכונים).

התשובה שלך רק מחזקת את הטענה שלי - נשואים טריים

בהשקעה בשוק ההון זה הפסיכולוגיה של המשקיע.

כלומר, דווקא שיש כאלה נפילות לדעת לנשום עמוק ולחכות ולא למשוך את הכסף כי ככה אתה מממש הפסד, ולהבדיל אם תישאר, בטח לטווח ארוך, זה יתקן את הירידה ויעלה עוד מעל.

וההיסטוריה מוכיחה את זה.

כמובן שמשקיע שלא ישן טוב בלילה מחשש של נפילות כאלה, עדיין לא "בשל" להשקעה בסיכון גבוה וישקיע בהתאם ליכולותיו גם הפסיכולוגיות. זה חשוב.

אם ילמד קצת יבין את כל המשמעויות של השקעה.

עם זה, טוב וכדאי לפזר את ההשקעות, כמו שהצעת לא להשקיע נדלן בעיר אחת ככה אם אפשר גם שוק הון וגם נדלן אז למה לא?

יש יתרונות לכל דבר 

שצריך להתאים את ההשקעה לאדם הספציפי ולנסיבות הספציפיות.

להגיד בצורה גורפת ששוק ההון עדיף (שזה מה שפשוט אני ניסה לעשות בלי להסתבך עם להיות יועץ השקעות...), זה להתעלם מהפן הפסיכולוגי, ובסוף הצד הפסיכולוגי הרבה פעמים הוא החלק הכי חשוב בהשקעה במניות.

אין לי מושג מה הדבר הנכון עבור הפותחת (חוץ ממה שאמרתי בסוף- שלדעתי לקנות עם כל ההון שלך שני בתים בעיר אחת זה ביג נו-נו). 

רק ניסיתי לשים על השולחן עוד שיקולים.

עם מה שכתבת כאן.

פסיכולוגיית ההשקעות היא יסוד חשוב בהשקעה, בטח במניות/מחקה מדדי מניות והמשקיע (בטח הפשוט והפאסיבי) חייב לדעת מה הוא עושה, אפילו ברמת הבסיסית ולדעת מה הסיכונים.

ככל שיידע יותר הפחד יפחת עד שייעלם לגמרי.

כאן נכנס השיקול אם להשקיע דרך בית השקעות (קופת גמל להשקעה) או בחשבון מסחר עצמאי.

כל אחד ושיקוליו. רק שאם רוצים אפשר ללמוד קצת וזה יחסוך (ויחזור להשקעה) לא מעט כסף

א. את צודקת, השקעה צריכה להיות מותאמת לאדם ומה שמתאים לאדם אחד לא יתאים לאדם אחר.

ב. אני תמיד משתדל להזכיר את זה שבסוף אני רק נותן ידע, ובסוף מי שרוצה להשקיע צריך לעשות את הבחירות שלו על סמך בדיקה עצמאית ולא להסתמך על מה שאני כותב.

ג. אני עונה כאן על לא מעט שאלות שקשורות לכסף, השקעות וכו'. לכן יכול להיות שאני בונה על זה שמי שקורא תשובה אחת שלי, קרא גם תשובות אחרות שלי. אני לא יכול בכל תשובה קטנה להוסיף 8 שורות של דיסקליימר לגבי זה שמה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר וכו'. 

הנה למשל מקומות שבהם התייחסתי לזה מפורשות:

כסף, כסף, כסף - נשואים טריים

קודם כל - תודה רבה לך על ההערכה! - נשואים טריים

(שימי לב להערה בסוף)

אני לא ממליץ כלום לאף אחד - נשואים טריים

(ההערה בהתחלה)

גם כאן בשרשור כתבתי:

בבקשה ממך אל תסמכי עלי.

תחקרי את הנושא, תקראי כתבות שאינן מטעם גורמים אינטרסנטיים, תשווי תשואות בעצמך, תשאלי אנשים שאת מכירה במציאות שאת סומכת עליהם ויודעת שהם מבינים בנושא.

קחי את הדברים שכתבתי בתור נקודת התחלה למסע למידה, ולא חלילה בתור אמת מוחלטת.

ד. לסיכום, אני בהחלט חושב שהשקעה בבורסה היא עדיפה, ואני לא מנסה להסתיר זאת. אבל מי שקורא כאן אמור לדעת שזה פורום, שבפורום שומעים מגוון דעות, שבפורום עונים אנשים שהם לא אנשי מקצוע (רוב התשובות כאן בענייני זוגיות לא נכתבות על ידי פסיכולוגים או יועצים, רוב התשובות בפורום הריון ולידה לא נכתבות על ידי רופאים וכו'). מי שמחפש תשובות בפורום אמור להבין שהן רק נקודות למחשבה ולא אמת מוחלטת. ובכל זאת, אני כן מקפיד לציין זאת פעם אחר פעם אחר פעם (גם אם לפעמים זה מתפספס). 

לכן, אני לא חושב שההאשמה הזאת כלפיי הייתה במקום.

ה. לגבי זה שאני לא יועץ השקעות - אני דווקא רואה בזה יתרון ולא חיסרון.

אין לי אינטרסים, אני לא אקבל אחוזים מהתיק שלך, אני לא מקובע למסלולים מנוהלים שמיטיבים עם הבנק/בית ההשקעות שאני עובד בו.

התיק שלי היה מנוהל אצל יועצי ההשקעות הטובים בשוק, וכשראיתי שהם מפסידים פעם אחר פעם למדד סנופי - הוצאתי את כל הכסף ועברתי לסנופי. 

היום בעידן הידע החופשי אני חושב שכל אדם שרוצה להתעמק וללמוד יכול לעשות זאת, גם בלי הצורך להוציא רישיון בייעוץ השקעות או ללכת לאדם שמחזיק ברישיון כזה.

מה שכן, ברור שיועץ השקעות יוכל לבדוק מה מתאים לאדם הספציפי שעומד מולו (מידת אהבת הסיכון, אורך הזמן של ההשקעה וכיוצ"ב) הרבה יותר טוב ממה שאפשר לברר בפורום. לכן אני אומר כ"כ הרבה פעמים שבסוף כל אחד צריך לבדוק מה מתאים לו ולא להסתמך עלי.

ו. @נחשון מהרחברון עדי - הוא שלח לי הודעה בוואצאפ, ובה הוא התנצל על זה שהוא חולק על דעתי באופן פומבי פעם אחר פעם, ועוד בשרשור שאני פתחתי.

כתבתי לו שממש אין לו על מה להתנצל, אני שמח מכך שהוא מגיב בשרשור כי השרשור לא מיועד להביא את דעתו של "פשוט אני" אלא מיועד להרחיב את הידע של כולם, ועל ידי זה שיש חילוקי דעות בסוף כולנו מקבלים הרבה יותר ידע. ממש הפצרתי בו להמשיך לחלוק עלי.

וכנראה שאני אפילו לא חולקת עליך על המסקנה הסופית (שהשקעה בשוק ההון יכולה להניב תשואות טובות יותר).

אבל בתת השרשור הספציפי הזה, הרגשתי שאתה אומר לפותחת- "עזבי לקנות דירה, לכי להשקיע בשוק ההון" והיא עונה לך ב- "וואלה, זה עדיף? אני הולכת לנסות".

אז היה לי חשוב לעצור רגע ולהגיד שזה לא כזה פשוט.

ויכול להיות שאתה כותב את זה בעוד הרבה מקומות. לא קראתי את כל השרשור, ובטח שאני לא עוקבת אחרי כל הודעה שלך.

בכל מקרה, נראה לי שבסוף ההודעות שלנו אמורות להשלים את אותה הנקודה-

אי אפשר לקבל ייעוץ השקעות אמיתי בפורום.

אתה פתחת לה את הראש לאופציה של שוק ההון. זה מצוין ומעולה.

אני מזהירה שבשביל להרוויח בשוק ההון צריך להיות במקום פסיכולוגי מסוים. זה גם חשוב.

זהו.

וסליחה אם נעלבת מדבריי. ממש לא היתה לי כוונה לפגוע.

כלומר, לאדם מן השורה, ברגע שיש לו הון ראשוני מספיק לקניית דירה כלבבו:

האם שווה ללכת על זה מיד כשמתאפשר כלכלית או שיכולים להיות יתרונות בלהמשיך לגור בשכירות?

בהנחה שהכסף מושקע בקרנות משתלמות.

ושאלת בונוס: עם חיסכון של כ3000 ש"ח בחודש, +100 אש"ח  שמושקעים בקופות גמל, תוך כמה שנים ייתכן לרכוש דירה ששוויה כ2 מליון ש"ח

זה תלוי בהרבה משתנים וגם השאלה אם בחרתם את מקום מגוריכם וזה יהיה בית חלומותיכם.

בלי קשר שתמיד אפשר לקנות בית למגורים ואחרי כמה שנים כולל צבירת עוד סכום של חיסכון למכור ולעבור לבית אחר.

לעניין שאלת הבונוס

לפי המספרים שנתת, למשל אם תשקיעו את הסכום הזה כולל החיסכון החודשי, אחרי כ 10 שנים, בהנחה שתשיגו בממוצע 8 אחוז של תשואה, יהיה לכם אחרי מס' 670 אלף שח פלוס.

אם החיסכון יהיה פחות זמן או יותר הרווח יהיה בהתאם. שוב, ההנחה והתשואה תהיה 8 אחוז.

בכל אופן הכלל אומר שלא מסכנים כסף במסלול מסוכן/מוגבר (למשל מניות) אם צריכים את הכסף בטווח זמן קצר.

מקווה שעזרתי

אם כבר שוק ההון, אז למה לא לעשות את זה בצורה ישירה ולחסוך לאורך זמן אחוזים ניכרים מהחיסכון?

קופת גמל זה מוצר יקר מאוד...

א. בחיסכון לטווח ארוך בכלל לא בטוח שקופ"ג יהיה יקר יותר (פטור ממס במשיכה כקצבה לאחר גיל 60, הלוואות זולות בלי למשוך את הכסף, שינוי מסלול וחברה בלי שזה אירוע מס)

ב. מי שלא ידע עד אתמול מה זה להשקיע בשוק ההון - הרבה יותר מתאים לו קופג מאשר לנהל לבד את ההשקעה

ראיתי שלא כ"כ פשוט שהיתר עסקה עוזר כאן, כי מדובר למעשה בהלוואות מהעמיתים והם לא חתמו על היתר עסקה.

לא אומר שזה אסור, רק שכדאי לברר את זה הלכתית.

אבל בטווחים שמעל 20 שנים בסבירות מאוד גבוהה (והסיבה שאי אפשר להיות בטוחים היא חוסר השקיפות של הקופות) זה נוק-אאוט למסחר עצמי.

ב. לכל הפחות כדאי להציג את האפשרות.

אבל לא ענקיים.

יכול למצוא עסקאות טובות להכפיל את הכסף ב4-5 שנים בגלל המינוף כמעט בלי משכנתא (בעיקר הדירה יחידה כדי לא לשלם מס)

כמעט נכנסתי עכשיו לעסקה כזאת בסוף מצאתי שיש תביעה של משקיעים נגד היזם אז ירדתי מזה...

אבל המודל הוא כזה.

אתה נכנס ב20/80 או 90/10 בפריסייל על הנחה מובנת כבר של כ15% כי זה מכירה מוקדמת על הנייר.

יש לי 30 אחוז. לא 20.

במשך 3 וחצי שנים הבניין נבנה ואתה לא משלם משכנתא בכלל.

כשהוא מוכן אתה משלים.

עם משכנתא והחזר המשכנתא +עלות מתווך+שאר הוצאות יוצאים מההון העצמי.

אחרי שנה וחצי מוכר את הדירה.

קיבלת עליית ערך של 5 שנים אחרי שקיבלת הנחה של 15 אחוז אחרי הוצאות תיווך ועו''ד מזגן ועוד תופינים יכול לצאת הכפלה של 100 אחוז ואפילו קצת יותר ב4 וחצי 5 שנים.

כן

זה דורש זמן ידע מיקוח ובדיקה.

אבל זה קיים.

לא נפוץ מאד אבל אפשרי.

וזה יוצא יותר מסנופי

שלא כמו מניות, כאן אחוז מטורף מההון שלך מושקע בנכס בודד. הנכס הזה נופל - אתה נופל איתו.

פשוט לא שווה את ההתעסקות.

וזה עוד לפני שאר הגורמים שכתבתי קודם, אליהם לא התייחסת (כמו חוסר היכולת לבצע מימוש חלקי אם אתה צריך חלק מהכסף).

מצד שני אם אני צריך כסף לטווח קצר בינוני - שווה לי את ההתעסקות הזו כדי לעשות פליפ ב5-6 שנים. במדדים לרוב לטווח כזה אני לא אהיה עם מאה אחוז מניות.

כן צריך לדעת לבדוק. ב''ה אני יודע. (שוב זה חלק מהמקצוע שלי)

לטווח רחוק השיקולים של פאסיבית אמיתית - רק מדדים.

לגבי משיכה חלקית אני מסכים וזה הבעיה הגדולה שלי עם השקעה ראשונה בנדלן.

מצד שני יש לי עוד כמה מאות אלפים בצד במדדים ובכספיות כדי שזה לא יטריד אותי...

נניח דירה ב 2 מיליון?

לא נראה לי שהבנתי את החישובים

דירה של 2 מיליון.

עו''ד חצי אחוז (כפול 2 כי יש מכירה) פלוס מע''מ (23400)

תיווך אחוז וחצי (כפול 2 כי יש מכירה) פלוס מע''מ  (60200)

הוצאות נוספות שידרוג מטבח מזגן וכו' 50000

קודם כל הולכים לדירות על הנייר בפריסייל מקבלים כ8-15 אחוזי הנחה על מחיר השוק הנוכחי.

נניח 10 אחוז לקלות החישוב - הנחה של 200,000₪ בעצם.

זה אומר הדירה שווה 2.2 מיליון.

משלמים 20/80 בלי הצמדה למדד תשומות הבניה (לא תנאי תשלום שיש בכל פרוייקט אבל כיום יש את התנאים הללו)

20 אחוז כרגע - 400 אלף.

את שאר הכסף שיש לי (אמרתי שנניח יש לי 30 אחוז) אני שם בינתיים בקרן כספית שתתן לי כ4 אחוז או קונים אג''ח מדינה לתקופה הזו שיתן יותר יציבות לכסף) אחרי 4 שנים יש לנו כ15-18 אחוז נוספים - עוד 30-36 אלף ש''ח.

עכשיו לוקח כ3-4 שנים לבנות את הדירה. בינתיים - אין עלויות משכנתא.

אחרי 4 שנים נניח שהדירה עלתה רק 5 אחוז בשנה (פחות מהממוצע בשוק ההון פחות מהממוצע בשוק הדיור) ובלי ריבית דריבית (זו הנחה יחסית שמרנית לדירה חדשה דנדשה במרכז)

שווי הדירה כרגע - 2,640,000

צריך לשלם עוד 80 אחוז  ובשביל זה לוקחים משכנתא. מיליון וחצי (משלימים מההון העצמי שיש לנו בצד עוד מאה בשביל 25 אחוז הון עצמי)

משכנתא כזו תעלה בערך 8600 בחודש (מיליון וחצי ל30 שנה בריבית של 5.5)שכירות של 3 אחוז שנתי על שירה כזו צריכה להיות כ6600 נניח תשימו שכירות של 6300

פער של 2300₪ בחודש.

כפול שנה וחצי (עד שיהיה פטור ממס שבח) כ40 אלף פער

אחרי שנה וחצי מוכרים. עם עוד עליית ערך של כ7.5 אחוז כ2,838,000 ש''ח

השקעת 500,000 ועוד 130 סה''כ כ630 אלף.

מוכרת ב2.8 מיליון מכסה משכנתא של מיליון וחצי (טיפה פחות כי כיסינו חלק מהקרן אבל זה זניח)

נשאר 1.3 מיליון.

את הפער של המשכנתא רק הרווח מהקרן כספית מכסה.

עשית פי 2 על הכסף

דורש המון עבודה ובירורים למצוא עסקה שווה (אין כאלו כל יום ובכל מקום) אבל זה אחלה פליפ

צריך לבנות תכנית עסקית נכונה. לוודא מראש שאפשר להשלים את העסקה עם משכנתא (שיש הכנסות שהבנק יאשר) לבדוק את העסקה גם מהצד המשפטי היזמים כמו שצריך כדי לא ליפול לעשות סקר שוק טוב ונכון.

זה עבודה גדולה אבל אחלה פליפ

כשרק 440 בערך מושקעים בהתחלה. השאר מושקע רק אחרי שהדירה בנויה (שיפוץ/שדרוג,  תיווך ועו''ד במכירה וההשלמה של ההון העצמי)

אם מדובר בדירה להשקעה אז צריך להוסיף עוד 3 נתונים:

א. אי אפשר לקבל מהבנק משכנתא על דירה להשקעה, אם ההון העצמי הוא 500 אלף בלבד.

ב. מס רכישה - 8% משווי הדירה ביום הרכישה, שזה 176 אלף ש''ח.

חייבים לשלם מיד עם החתימה, אחרת חייבים להוסיף ריבית 4% פלוס הצמדה.

זה אומר שמתוך ה-500,000 שהיו לך בהתחלה, נשארת עם 324,000 בלבד.

ג. הפטור ממס שבח ניתן רק על דירה יחידה.

בדוגמה שלך, הרווח מעליית ערך הדירה הוא 600 אלף, אם נוריד הוצאות (מס רכישה, עורך דין, שדרוג מטבח וכיוצ''ב) אז בעצם הרווחת 300 אלף, כלומר עוד 75 אלף (רבע מהרווח) הולכים למדינה.

זה אומר שלפי המספרים בדוגמה שלך, ובהנחה שזאת לא דירה יחידה, קודם כל בכלל אי אפשר להיכנס לעסקה הזאת כי אין לך מספיק הון עצמי.

אם נתעלם מזה ונניח שאתה כן יכול להיכנס לעסקה, נגלה שמתוך רווח של 600 אלף על עליית מחיר הדירה, אחרי הוצאות ואחרי מס שבח, אתה נשאר עם 225 אלף ש''ח בלבד.

זה פחות מחצי ממה שהשקעת.

וגם זה בהנחה שמחיר הדירה עולה ב-600 אלף שהם 27% תוך שנים ספורות, הנחה שקשה מאוד לנחש מראש שהיא אכן תתגשם. ברוב הפרויקטים היא לא מתגשמת.

ברור.

ואפשר לגלגל דירה יחידה גם כמה וכמה פעמים.

לגבי עליית מחיר - זה פחות מהממוצע הארצי.

ומשמעותית פחות מהממוצע במרכז 

א. את תשלום השכירות שאתה צריך לשלם, כי אם זו דירה יחידה אז אין לך דירה ולכן אתה משלם כל שנה עשרות אלפי שקלים על שכירות.

ב. את זה שבסוף כשתרצה לקנות לעצמך דירה, המחירים יהיו גבוהים בעשרות אחוזים כי בזמן שיכולת לקנות לעצמך לא עשית זאת.

שני אלה ביחד מובילים לשחיקה מטורפת ברווח, אם בכלל יישאר רווח.

משל למה הדבר דומה?

נניח שמחירי הלחמניות עולים כמו מחירי הדירות.

אדם בבוקר קונה לחמניה ב-5 ש''ח, אבל הוא רואה שהמחיר שלה עולה אז במקום לאכול אותה הוא מוכר אותה ברווח של 2 ש''ח. ואז בצהריים הוא שוב קונה לחמניה, הפעם ב-10 ש''ח, ושוב מוכר אותה ברווח, הפעם של 3 ש''ח.

אבל בערב הוא רעב, אז הוא קונה לעצמו לחמניה תמורת 15 ש''ח.

כלומר הוא הרוויח 5 שקלים מהמכירות ברווח שהוא עשה, אבל בסוף הפסיד 10 שקלים כי את הלחמניה של עצמו הוא קנה ביוקר במקום לאכול כשהיא עוד הייתה זולה.

במילים אחרות, אי אפשר להרוויח מעליית מחירי הנדלן אם יש לך דירה אחת בלבד. כי כשהמחיר שלה עולה, גם המחיר של הדירה הבאה שלך יעלה.

אם תעבור מדירת 3 חדרים לדירת 5 חדרים, מן הסתם הדירה של ה-5 התייקרה הרבה יותר ממה שהתייקרה הדירה שלך, כלומר אתה רק הפסדת מעליית מחירי הנדלן ולא הרווחת כלום.

אלא אם כן תעבור מהמרכז לפריפריה או מדירה חדשה לדירה בשיכון.

כתבתי כאן הרבה על זה בעבר. אידיאלי לגור בשכירות ולהשקיע בדירה.

כשאני משלם שכירות זה מצויין

זה לא הפסד מההשקעה.

בדוגמא שלך אני אוכל לחם ומוכר לחמניות

וכפי ש@פשוט אני.. כתב בחכמה זה עם הרבה יותר גורמים ועשיה.

אם זה שווה צריך לשבת מול המספרים ולראות שזה עושה שכל.

כמה הערך יעלה אי אפשר ממש לדעת, למרות שבעיקרון בית על הנייר יעלה את ערכו אחרי שיהיה בנוי.

נדלן זו השקעה גדולה וצריל ללמוד ולהבין את ההשלכות שלה.

שוק ההון בהחלט אלטרנטיבה אבל זה לא בר השוואה כי לא משווים תפוחים לאגסים.

יש יתרונות לזה ויש לזה.

בסוף כל אלה הם כלים.

צריך להחליט בראש ובראשונה מה המטרה שלנו.

אני רוצה בשנה איקס להיות עם וואי כסף. ממש להציב מטרה.

נדלן זה כלי. גם שוק ההון זה כלי.

קופת גמל כמו שהציעו כאן זה משהו מצויין וקל מאוד, אבל אפשר למשל בחשבון מסחר עצמאי להשיג אותם תשואות (אם לא טובות יותר) אבל בגני ניהול הרבה פחות יקרים. עשירית מקופת גמל, אלא שחייבים קצת ללמוד (באמת לא הרבה) כדי לדעת מה בדיוק עושים, ובסוף מדובר על כמה דק' בחודש של השקעה וזהו (כמובן, אחרי שלמדנו מה לעשות).

בכל מקרה בהצלחה

שוטטתי קצת בגוגל, לא ממש מבינה איך לחפש. 

יש קורסים או הרצאות שמלמדים על זה?

איך אפשר טכנית להקים חשבון עצמאי, לבצע קניות ומכירות וכו'?

את זה מאוד קל להסביר, ולמעשה פשוט פונים לאחת מהחברות שעושות זאת בשוק, מקבלים אפליקציה עם שם משתמש וסיסמה, ובאפליקציה עושים את כל הפעולות שרוצים.

זה יכול להיות בנק וזו יכולה להיות חברה כמו מיטב טרייד או אקסלנס. כדאי להשוות עמלות לפני שמחליטים אצל מי לפתוח חשבון מסחר, ויש גם אפשרות להיכנס לכאן כדי לראות השוואה שנעשתה על ידי הסולידית.

אם את רוצה ללמוד במה כדאי להשקיע, אז כאן העניינים מתחילים להסתבך...

ממש על קצה המזלג כדי לקבל מושג כללי:

קודם כל את צריכה להגדיר לעצמך מה רמת הסיכון שאת רוצה, לכמה זמן את משקיעה, כמה כסף את יכולה ורוצה להשקיע...

אחרי זה, בהתאם לתשובות מהשורה הקודמת, את צריכה להחליט אם את רוצה מניות או אגח קונצרני או אגח מדינה או כל אפשרות אחרת.

השלב הבא הוא לבחור האם את רוצה השקעה אקטיבית (לבחור בדיוק באיזה חברות את משקיעה) או השקעה פאסיבית (להשקיע במדד ולא בחברה ספציפית).

לבסוף את צריכה להחליט, בהתאם לתשובות שלך עד עכשיו, מה בדיוק את רוצה לקנות.

אפשר לקנות מניות של חברות ספציפיות (זה נחשב יותר מסוכן, ובכל מקרה מומלץ מאוד במקרה הזה לקנות מניות של חברות רבות מתחומים שונים ולא לשים את כל הביצים בסל אחד), 

אפשר לקנות קרן מחקה מדד (למשל מחקה מדד תל אביב 35 או מחקה מדד sp500 או מחקה מדד של אגרות חוב וכו')

אפשר לקנות קרן מנוהלת אקטיבית

ובאמת שאלה רק דוגמאות על קצה המזלג, יש עוד אינספור אפשרויות.

רק אגיד שבשנים האחרונות הקרנות מחקות המדדים (בדגש על נאסדק ו-sp500) השיגו את התשואות הטובות ביותר, ולמעשה ניצחו את כל הגאונים שניסו לבחור בפינצטה את המניות הכי טובות.

כמובן זו לא מוכיח שגם בעתיד התמונה תהיה דומה. 

רק שעדיף לא בבנק בגלל עמלות שמיותר לשלם להם. ברוב המכריע של המקרים אם לא בכולם הם יותר יקרים מבתי ההשקעות.

וכדאי בהחלט ללמוד קודם מה קונים ומה מתאים לך כמשקיעה.

יש כל מיני גופים שגם מלמדים איך בפועל פותחים חשבון מסחר ויש אפשרות שבתי ההשקעות עצמם יסבירו לך.

רק לזכור ולדעת שצריך סכום מינימום כדי לפתוח חשבון מסחר עצמאי (הוא שונה מבית השקעות אחד לשני) 

איך להשקיע בבורסה: מדריך למתחילים - הסולידית

איך לקנות מניות, קרנות סל וקרנות נאמנות - הסולידית

יש גם את "השקעות לעצלנים", אבל הוא לא בחינם

מקיף את כל מה שצריך לדעת על השקעה באזור מסחר עצמי.

תיק השקעות פסיבי בניהול עצמי - מורה נבוכים שיקח אתכם מ-zero ל-hero

(של אמיר מויאל האחד והיחיד)

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.