1. את חמודה מאוד שאת לא רוצה סימני מתיחה, אבל זה לא באמת בשליטתך.. אפשר למרוח קרמים, לא מובטח שיעזור. טוב לשמור על לחות בעור הבטן, זה כן יכול לעזור להפחית.

תתחילי למרוח בשליש השני, כשהבטן מתחילה לגדול.

2. קורס הכנה ללידה- יש מלא. אם אין לך ידע קודם בתחום זה כדאי, שתביני קצת מה זה לידה ומה צפוי, עד כמה שאפשר לצפות כי זה תהליך מאוד לא צפוי..

3. בהריון את מפוצצת בהורמונים, הכל הגיוני.

4. אין כללים, תתחילי לחשוב ולתכנן מתי שאת רוצה.

5. ללדת מחוץ לבית חולים בלידה ראשונה? נשמע לי קצת הרפתקני מידי, אולי קודם תעשי קורס הכנה ותלמדי על זה קצת יותר ואז תחליטי. מבחינת ההנחיות ללידת בית, אני לא בטוחה שמותר למיילדת ליילד בבית בלידה ראשונה, תבררי.

בהצלחה רבה, מאחלת לך שהכל ילך בדיוק כמו שאת רוצה.

שיהיה בשעה טובה בעזרת ה' הריון קל ומשעמם וידיים מלאות 🙏

אז ככה,

לגבי סימני מתיחה הכי טוב לדעתי למרוח מהרגע שהבטן קצת גדלה, ההמלצה גם למרוח אחרי לידה.

זה לא בהכרח מונע לגמרי סימני מתיחה , כי הבנתי שזה הרבה בגנטיקה.

יודעת על נשים שלא מרחו כלום ואין להן סימנים כלל , לעומת אחרות (אני בין היתר) שהקפידו מההתחלה ויש סימנים..

אבל אין לדעת איך היה אם לא הייתי מורחת בכלל , אז אין מה להפסיד. ולזכור- אלה סימני החיים שהבאנו לעולם💞😉

לגבי מה למרוח- אני מורחת שמן שקדים , אחרי שהתנסיתי בכמה קרמים שנועדו למתיחה אבל עשו לי קילופים בעור אז הגעתי למסקנה ששמן שקדים זה הכי טוב.

קורס הכנה ללידה לא עשיתי, אבל ממליצה לך ללכת לפי המלצות, כי גיסתי חזרה בטראומה אחרי הקורס. רק הלחיצו אותה.

ותכלס לידה זה לא דבר מלחיץ, זו חוויה מהממת שזכינו לה ולהתפלל שנזכה לחוויה הכי טובה וטבעית שיש.

לגבי חשק מיני הגיוני לחלוטין! ברמה שהבעל ממש נעלב, הריון ראשון הייתי נגעלת אפילו מהקרבה או המגע שלו אז קל וחומר מעבר... אבל בעזרת ה' זה יעבור והחשק יחזור עם הזמן..

לגבי בכי לא זכור לי משהו יוצא דופן אבל זה ידוע שהריוניות רגישות ובוכות על כלום חח

מה יהיה בלידה בעזרת ה' מי ילווה אותך וכו-  זה לשיקולך אם באלך להכנס לזה עכשיו או כשהיעד יהיה קרוב יותר

ושאלה מפתיעה להרייון ראשון, חח נשמע מאוד מפתה ללדת בבית אבל לא הייתי ממליצה כבר בהריון ראשון.

מכירה מישהי שילדה בלידה שלישית והיא אמרה שהיתה חוויה , אבל לא בטוח שהיתה מסוגלת לעשות את זה כבר בלידה ראשונה..

בלידה שלישית ומעלה יש יותר אומץ לעשות דברים יוצאי דופן כמו לידת בית או לידת מים.

אצלך לידה בכללי זה יוצא דופן אז עדיף להתחיל עם זה.

אבל את מכירה את עצמך הכי טוב וכנראה יש סיבה שאת מבררת על זה, אז תחקרי על זה יותר כדי לדעת למה להתכונן.

ואם באמת מאשרים לידת בית כבר בלידה ראשונה אז מה טוב.

ידע = כח אין כמו אשה שמודעת למה שקורה סביבה בלידה 

קראתי הרבה באינטרנט וראיתי סרטונים ביוטיוב של הכנה ללידה.

הוא לא בהכרח מה שיתן את הכח..

גיסתי לידה ראשונה היתה בהכנה ורק הלחיצו אותה על כל מיני דברים שלא בהכרח יקרו.. והיא גם נכנסה ללידה מתוך לחץ, וזה הכל פסיכולוגי...

אני לקחתי דולה, שהיא לא עשתה הכנה ללידה אבל כן עשתה לי דימיון מודרך

שאלה איך אני מדמיינת את הלידה שלי וניסתה להכניס בי שזה מה שיהיה.. ברוך ה' היתה לידה טובה, היתה שליחה.

בזמן הלידה היא לא הספיקה להגיע ב"ה, השליחות שלה היתה רק בדימיון מודרך החד פעמי הזה וזהו חחח

מזל טוב((((:

1. לי המליצו על הקרם והשמן של וולדה שהוא הכי טוב ושמתי באמת כמעט כל יום, הקפדתי ממש, בבוקר משחה ובערב שמן ושמחתי מאד שלא היו לי שוםםם סימנים. ולצערי הרב יום אחרי הלידה הייתי סימן מתיחה אחד גדול עד עצם היום הזה. זה גנטיקה אז תתפללי. יש לי חברה שאחרי שתי לידות אין לה בכלל סימני מתיחה

2. עשיתי קורס של לידות טבעיות כזה לא התאים לי.

אחכ עשיתי פרטי אצל מישי בבית וגם לא עזר לי בכלל

תכלס מה שעזר לי מאד זה לקרוא את הספר מיילדות רוחנית, שמספר ממש מלא סיפורי לידה טבעית - זה ממש הרגיע אותי ודימה לי איך נראית לידה ושזה לא כזה נורא ומפחיד ומה שעוד עזר לי זה בחורה אחת באינסטגרם שמסבירה בדיוק מה קורה בגוף בלידה ואיך אפשר לעזור לעצמי. מאד מעניין וזה באמת עזר לי בזמן אמת  

3. בהתחלה לא היה לי גם חשק בכלל באמת הדחיה, אבל בשליש האחרון פרחתי בתחום, זה עובר

4. לא יודעת, עד הרגע האחרון לא החלטתי, בסוף באמצע הלידה התקשרתי לאחותי שתבוא דחוף חח

בהצלחה(:

גם לגבייך וגם לגבי התינוק.

אני בלידה הראשונה לא ידעתי שיש לתינוקות קטע לינוק כל הלילה השני (אם אני זוכרת נכון) והשתגעתי מזה.

ואני האחרונה שהייתי צריכה הדרכה איך לטפל בתינוקות, אבל את זה לא הייתה לי סיבה לדעת לפני שהיה לי ילד משלי.

וזה היה כל כך תסכול לחשוב שהבת שלי כל הזמן רעבה ואני כנראה לא מספיקה לה

במקום להבין שכן, היא כל הזמן רעבה כי זו הדרך לאותת לגוף לייצר חלב

ואיזה הבדל תהומי זה בלידה השניה שהכנתי את עצמי נפשית ללילה לבן וכשהאחות הגיעה לפנות בוקר ושאלה אותי מה שלומי עניתי בחיוך "עייפה אבל מצויין"

וזה שביממה הראשונה הם בקושי אוכלים וזה בסדר. לא צריך להבהל מזה ורק לנצל את הזמן כדי לישון (במיוחד לקראת הלילה השני המדובר)

@שנהב

אני ויתרתי על הנקה מלאה בגלל הלילה ההוא....

שילבתי בקבוקים מהבוקר למחרת.

אפילו האחיות שם לא חשבו לומר לי שככה זה וזה לא אומר כלום על החלב או הרעב שלו

כי גם נפצעתי ופשוט כאב לי כבר להניק והיא לא הפסיקה לבכות

ואז הייתה אחות מקסימה שדאגה להגיד לי שאם הבאתי לה בקבוק היא לא תרצה לינוק יותר.

מזל שלא הקשבתי לה והמשכתי להניק אותה עד שהייתה בת שנה וארבע

מה שכתבת על הלילה השני..

ויש לי שלושה ילדים שינקו ב"ה. איך פספסתי? :-0

וגם לא זכור לי משהו מיוחד משמונת היונקים שלי... (את התאומים בעצם אי אפשר לחשב, כי הם התחילו לינוק רק ביממה השנייה שלהם, ובקושי הצליחו גם ככה)

אולי סתם אני לא זוכרת, כי גם ככה רציתי להיות קרובה לתינוקות שלי כל הזמן...

לכן לדעתי ממש מומלץ קורס לפני לידה ראשונה.

בקורס שעשיתי לגמרי דיברו על כל מה שכתבו כאן - הסבר מפורט על הנקה, הלילה השני שיונקים בלי סוף, איך יודעים שהתינוק שבע, טיפול בתפרים והחלמה מהלידה, ובכללי הטיפול הראשוני בתינוק וכל הרכבת הרים הרגשית בשבועות הראשונים.

שווה להשקיע ולברר על קורס שמדבר גם על זה.

כי כמו שאמרת, ההכנה לאחרי היא הרבה יותר משמעותית. בסוף הלידה היא כמה שעות, גג ימים. והתקופה אחרי הרבה יותר ארוכה..

אז לדעת שיש קורסים שמדברים גם על זה, ולדעתי ממש כדאי לברר את זה מראש, וללכת לקורס של כמה מפגשים שמקיף את כל התחומים.

כמובן שלידה ראשונה היא תמיד הלם. עד שלא חווים את זה לא באמת מבינים. אבל ההכנה והבנה שזה נורמלי ועובר, יכולה ממש לשנות את החוויה לדעתי.

לגבי הלידה בבית- זה משהו שסקרן אותי ולא ידעתי אם לחשוב על זה ברצינות, מבינה שפחות מומלץ..

יש חוזר של משרד הבריאות עם כל התנאים

אין בעיה בלידה ראשונה

מוזמנת לקרוא כאן

לידת בית

חברה שלי מהאלה שלא עושות בדיקות ברמת האולטראסאונד ראשוני והיא תכננה ללדת בבית והיא  הגיעה לשבוע 43! ולא ילדה אמא שלה אמרה לה ללכת לבדוק רק שהכל סבבה היא הגיעה לבית חולים והעיפו אותה לניתוח כי התינוק לא ירד לתעלת לידה והוא היה במצוקה

רק לחשוב שהיא הייתה יולדת בבית🤯

איך היא שרדה עד 43? וואו

כי מיילדת בית מוסמכת מקבלת ללידה רק הריונות תקינים עם מעקב.

לק"י

היו מגלים שהיא בכלל בשבוע מוקדם יותר.

אבל ב"ה שהתינוק יצא בחיים.

תראי, ללידה ראשונה לא הייתי ממליצה

אין לך בתכלס מושג מה זה, ואיך זה יהיה, גם אם תשמעי מליון סיפורים ותקראי המון

זה עדיין לא החוויה עצמה

בפועל, את לא רוצה למצוא את עצמך בסיטואציה שאין לך מושג מה עושים,

לכן לא ממליצה.

ללידה ראשונה לדעתי חשוב להיות במקום מוסמך, בטוח, למקרה שחלילה יכול להתפתח משהו.

אחרי שתחווי, אז אפשר להתחיל ל"סגנן ולתכנן" את הלידות הבאות שלך

למרות שביננו, לא תמיד יש בזה עקביות בכלל....

לגבי ההורמונים - בטח!!!

לא האמנתי על עצמי בהריון הראשון שלי, אף פעם לא הייתי כזו - אבל את מדברת על לבכות משטויות?

לי היו פעמים שבכיתי ובכיתי וכשבעלי שאל אותי למה - עניתי לו שאני לא יודעת - אפילו סיבה שטותית לא הייתה!

זה ממש לא להכיר את עצמך...

להתחיל לחשוב על הלידה - אפשר תמיד, אבל לקחת בחשבון שלא  תמיד התכנון יתממש, לעיתים קרובות הוא לא.
 

אם שאלת על לידה בבית - זה בדיוק מה שקרה לי בלידה הראשונה - לידת בית לא מתוכננת, ובניתי על אפידורל, כן? וגם תכננתי שאימא שלי תהיה איתי...

הלידה עצמה - מלבד זה שפספסתי אפידורל - הייתה חוויה ממש חיובית: מיטה הרבה יותר גדולה ונוחה, בלי מוניטור ובדיקת פתיחה, אווירה הרבה יותר רגועה...

אבל!

בחיים לא הייתי עושה את זה מלכתחילה. כי ב"ה, אחרי שעבר בשלום - זו היתה חוויה חיובית מאוד, אבל מה אם חלילה יש בעיה כלשהי וצריך עזרה רפואית? ומי בכלל יגלה למשל ירידת דופק במהלך הלידה? סיבוכים בלידה - לאימא ו/או לתינוק - זה לא נדיר מספיק כדי שאני לא אחשוש מזה...

העיקר שילך בקלות ובמהירות, בידיים מלאות ובבריאות מלאה לשניכם!

ו'וואו! את חייבת לספר את הסיפור אם לא בתם פספסתי אותו

איזה גיבורה!

האמת שלא הייתי חברה בפורום אז - הילדה כבר עולה לכיתה א', אז באמת לא סיפרתי כאן.

מה שקרה בגדול זה - שאמרו לי שלידה ראשונה לוקחת הרבה זמן ואין לי מה ללכת לבית החולים לפני שיש לי צירים כל 4 דקות, דקה-דקה וחצי כל ציר - וכל זה במשך שעה.

ומכיוון שלשבת להמתין על הספסל מול המיון יולדות בצירים לא היה נשמע לי הכיף הכי גדול - לא רציתי ללכת מוקדם מדי...

מה שלא ידעתי זה, שאחוז מסוים מהנשים נוטות ללידות בזק. ואין לך כל כך דרך לדעת אם את ביניהן ***לפני*** הלידה הראשונה!

(שתי הלידות הבאות היו בזירוז אז כבר הייתי בחדר לידה, אבל ברור לי - לפי האורכים שלהן - שאין מצב הייתי מספיקה להגיע לחדר לידה אם הלידות היו מתחילות בבית)

כן הייתה לי תומכת לידה שקראתי לה כבר בשלב הראשוני של הצירים - למסאג'ים והרגעה וכו', והיא יילדה את התינוקת. הצלה הגיעו ממש כמה דקות לפני שהיא נולדה, ומד"א עם האמבולנס - כשהיא כבר הייתה בחוץ...

ובמשפחה שלי בכלל נוהגים לא לקנות כלום כלום לתינוק שעוד לא נולד. התכנון היה שאימא שלי תקנה בגד להוציא את התינוק מבית החולים - במהלך היומיים שלאחר הלידה, לפני השחרור.
ומכיוון שזו הבכורה - לא היה בבית שום בגד בשבילה, עטפנו אותה במגבות!

ולפותחת - מכיוון שגם את - מי יודע - יכולה להיות עם נטייה ללידות בזק - אולי לא כדאי לסמוך על זה שלידה ראשונה היא בהכרח ארוכה...

אנחנו עד היום צוחקים עליה שהיא לא רצתה לצאת ולא רצתה לצאת (נולדה בשבוע 42) - ואז כשסוף סוף החליטה שהגיע הזמן - לא הייתה לה אפילו הסבלנות לחכות להגיע לבית החולים

איזה גיבורה את!

וואו! ספיץ' לס

שאחת המחשבות הראשונות אחרי שהילדה נולדה היו ש- רגע, הבחילות נעלמו!

והרגשתי הרבה יותר טוב...

הלידה עצמה כאבה - כמו כל לידה בלי אפידורל מינוס המוניטור הלוחץ והבדיקות פתיחה, אבל היא הייתה מהירה מאוד אז זה לא היה נורא.

מדא הביאו כיסא גלגלים כדי להעביר אותי לאמבולנס, אבל ההשפעה של להיות בלי בחילות לבד הייתה ממש דרמטית!

והיה דווקא נחמד - קיבלתי אותה להרבה זמן - באמבולנס היא שכבה עלי, וגם עד שהאמבולנס הגיע...
בלידה השנייה שלי קיבלתי את הילדה לדקה ואחר כך לא ראיתי אותה ל10 שעות (בגלל סיבוך אצלי - ב"ה שזו לא הייתה לידת בית)

להחזיק את הילדה מיד לאחר הלידה לפרק זמן - זה היה ממש מדהים

ילדתי עם פיטוצין בלי אפידורל אז נשמע לי הזוי

אבל לא מכירה משהו אחר. נותן תקווה ללידות בלי זירוז בתקווה שיהיו כאלה חח

תדעי שכשאין סיבוך בע''ה יתנו לך להיות עם הבייבי יותר ממה שחווית.

יש בתי חולים שזה ממש לפחות שעה,ואז שוקלים, ואז עוד שעה שעתיים ככה

וזה כאב ממש, מבינה אותך לגמרי... זה הרבה יותר כואב מלידות רגילות בלי אפידורל

הלידה השלישית, שגם הייתה בזירוז -  למדתי לקח - לקחתי את האפידורל לפני, חיכיתי עד שראיתי שמשפיע - ורק אז לקחתי את הפיטוצין

היה תענוג, פשוט לא כאב! כל הלידה פטפטתי עם סטודנטית חמודה שהייתה שם...

לא נראה לי שהילדה היתה איתי שעה, אבל בהחלט פרק זמן משמעותי, שלא הרגשתי קרועה

לק"י

אני ילדתי 2 עם זירוז ו-2 בלי.

והזירוז השני היה עם בלון כשהייתי כבר עם צירים.

אפידורל לפני הצירים זה מושלם!

וגם - אני פוחדת שאם אני לא אהיה בבית החולים מראש - שאני לא אספיק להגיע לפני מה שאומר שזירוז זו אופציה טובה

וגם אם הלידת בית שלי היתה ממש מוצלחת - אני פוחדת שחלילה יהיה סיבוך...

אבל זירוז עם בלון בצירים? נשמע מפחיד, מה זה?

לק"י

יש פלוס ומינוס לכל דבר🤷‍♀️

בלון זה לא נעים, אבל לא בהכרח כזה נוראי. זה בלון שמכניסים לצוואר הרחם ומנפחים, והוא גורם לפתיחה. מגיעה עד פתיחה של 3 ויוצא לבד. אני כבר הייתי עם פתיחה. ונתנו זירוז כי הייתי בשבוע 41+4. ואחרי קיסרי לא נותנים כל זירוז.

וכשכתבת 2 עם זירוז ו2 בלי לא קלטתי שאחד מהם היה קיסרי!

גיבורה את!

אחרי זירוז - ללכת לקיסרי?

באמת גיבורה!

מבחינת כאב חח

עברתי רק זירוזים בכל הלידות שלי

פשוט כי הוא נולד לפני שהיא הספיקה לנסוע. והיא אמרה שזו הלידה הכי טובה שהיתה לה.

מכירה רק שזה קורה בלידות חוזרות

נשמע אם כן קצת פחות מלחית כי יודעים לקראת מה הולכים

מה יש לומר על זה?

ובכן, לצאת בזמן לבי"ח 😄

אם את בקטע של לידה טבעית אז תלמדי ותקראי על זה הרבה, יש הרבה מקומות שנותנים מעטפת ככה שלא חייב לקחת את הסיכון ללדת מחוץ לבי"ח בגלל זה. (יש אפילו לידות מים)

גם אני ילדתי באמבולנס.

אחרי הלידה אמרתי לאחותי (מיילדת) שרציתי להתקשר לשאול אותה אם לצאת כבר לבית חולים, אבל לא הצלחתי לדבר איתה כי היה לי ציר כל 3 דקות.

אז היא אמרה לי - פעם הבאה, אם יש לך ציר כל 3 דקות - עדיף שלא תצאי בכלל...

אני למשל יכולה להגיע לבי"ח תוך כמה דקות באמבולנס.

כי כאילו זה לא טיפ שאפשר לעשות איתו משהו..

יש לידות שמתפתחות ממש מהר.

אבל אפונה צודקת שיש מצבים שעדיף להישאר ללדת בבית מאשר לצאת וללדת בדרך.

אבל חבל להרוס לפותחת את התמימות, בע"ה שתהיה לידה טובה והכל יעבור כמתוכנן בצורה נעימה קלה ובריאות איתנה.

קורס הכנה ללידה הוא מאוד חשוב. מסבירים בו על התהליך שמוביל ללידה, מה עושים בזמן צירים ועוד... אנחנו עשינו אצל מישהי פרטית, תבררי באזור שלך.

הגיוני שאין חשק והגיוני לבכות משטויות... ככה זה הריון... 

סימני מתיחה- יש כל מיני תכשירים בשוק, בעיניי זה בעיקר גנטיקה ולא באמת שווה להשקיע בזה אבל יש כאלה שאומרות שזה עוזר..

קורס הכנה ללידה- בעיני ממש ממש חשוב ומשמעותי ויכול להשפיע מאד על החוויה. ממליצה מאד ללכת לקורס פרטי ולא אחד של בי"ח. יש גם החזרים משמעותיים מהקופת חולים לרוב וגם מחלק מהבתי חולים(אני אישית יודעת שבירושלים גם שערי צדק וגם הדסה נותנים החזר של 400-500..) וזה יוצא ממש סכום סביר, שווה את זה לגמרי לדעתי.

הורמונים ברור שזה אמיתי, תיהיי רכה עם עצמך🩷

להתחיל לחשוב על הלידה מתי שעושה לך טוב.. יכולה עכשיו ויכולה לקראת חודש שישי או גם אחרי

בהצלחה ובשעה טובה!😘

ב"ה יש 5 ילדים כולם בריאים וכולם נולדו בבית.

נזרקו כאן הרבה אמירות על זה שזה מסוכן..

אז לא בדיוק..

את יכולה לחפש קצת מחקרים.

(חוץ ממחקרים שנעשו בארץ כי הם לא עושים אבחנה בין מי שילדה בבית עם מיילדת/רופא לבין מי שילדה בלי ליווי מקצועי כמו מאות בדואיות בנגב- ככה שברור שהתוצאות של המחקר יהיו לרעת לידת בית)

לפי מחקרים שנעשו על לידות בית מסודרות עם ליווי רופא או מיילדת הסיכון בלידת בית ובלידת בית חולים בלידה ראשונה הוא אותו סיכון.

בלידות חוזרות כבר יש פחות סיכון בלידה בבית מאשר בבית חולים.

סיכון אני מדברת על ח"ו מקרים קשים של מוות של התינוק או האמא. זה באמת מקרים נדירים אבל קורים גם בבית חולים..

מבחינת שאר הסיכונים ההתערבותיים, חתך חיץ, ניתוח קיסרי, ואקום- הרבב יותר לידות שהתחילו בבית חולים הסתיימו ככה מאשר לידות שהתחילו בבית.

חשוב לי להגיד- אני לא באה לשכנע.

אני חושבת שהדבר הכי חשוב בלידה זה שהאישה תרגיש רגועה ועטופה- זה חד משמעית מגדיל את הסיכויים שהלידה תתקדם כמו שצריך ושלא יהיו סיבוכים. לכן אין שום עניין לשנכע ללדת בבית מישהי שתרגיש בלחץ מהסיטואציה. זה בטוח לא יעזור לה..

ועוד משהו-

אין דבר חשוב יותר מזה שלידה תסתיים בבריאות וחיים לאם ולתינוק.

אז גם אם מחליטים ללדת בבית- צריך לקחת איש מקצוע עם ניסיון ואחריות.

כל האנשים שהיו איתי בלידה ידעו לתפעל מצבים שיש בהם סיכון ולזהות אותם בזמן.

במקרה הצורך הם גם היו מפנים לבית חולים.

בקיצור בהצלחה בהחלטה!

אבל זה לגמרי אפשרי גם ללידה ראשונה.. 

לא מייצגים כי בארץ אין מערך לידות בית כמו בחו"ל, שם יש גם מרכזי לידה שלא כמו פה ולא יולדים רק בבית חולים.

לגבי בדואיות- בתור אחת שעובדת עם המגזר הבדואי זה ממש לא שכיח שהן יולדות בבית, אם כבר זו לידה לא מתוכננת, הרבה פעמים ברכב בדרך לבית החולים.

שמחה בשבילך שעבר אצלך בשלום אבל לבוא ולהגיד שלא מסוכן זו די הטעיה.. לידה זה תהליך מסוכן, איפה שלא יהיה. לא סתם יולדת צריכה להגיד הגומל אחרי. 

משרד הבריאות שם כל רגל אפשרית כדי שלא יהיה כאן מערך לידות בית כמו שצריך..

ב. אני לא טענתי שאין סיכון בלידה או בלידת בית. אני רק טענתי שההבדל בסיכון לפי המחקרים הוא לא שונה.

ג. עובדתית, לא נעשה מחקר בארץ שבודק רק לידות בית מסודרות. בכל המחקרים מתייחסים אותו דבר ללידת בית עם מיילדת ובלי.. ולא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שההבדל ביניהם הוא גדול.

ד. אני עושה כל מה שביכולת שלי כדי שהלידות שלי יהיו בטוחות. האם יש לי ביטוח על זה? לא. אבל גם בלידה בבית חולים אין לי ביטוח והיו לא מעט סיפורים..

בלידת בית אני גם יכולה לבחור מראש את המיילדת שלי וגם בזמן הלידה היא נמצאת רק איתי ויכולה להיות במקסימום פוקוס וקשב לראות שהכל קורה כמו שצריך.. 

כך שזה לא תירוץ ללדת בבית.

בכל מקרה,  בכל לידה יש סיכונים

צריך פשוט לבחור בחכמה אילו סיכונים לקחת..

מבחינה הגיונית, עדיף ללדת במקום שאולי יש חשש יותר גדול לסיבוכים אבל שיותר ידעו לתת מענה נכון ובזמן. וזה רק בית חולים יכול לתת.

ב"ה את נפלת בצד הטוב של הסטטיסטיקה ולא היה שום דבר חריג בלידות שלך

אפילו יכולת ללדת לבד ועם בעלך, גם לא היה קורה כלום והכל היה בסדר איתך

אבל זה עלול גם להסתבך בלי שום הגיון ואפשרות לצפות את זה מראש.

כשאת אומרת "נפלת בצד הטוב של הסטטיסטיקה", את בעצם אומרת שלידות בית מסתיימות רע הרבה יותר מאשר לידות בית חולים ובמקרה לה זה הסתיים בסדר.

(וזה מה שאינטואיטיבית רוב האנשים חושבים על לידת בית)

הטענה של @לידה בבית היא שיש סטטיסטיקה שמראה שלידה בבית היא בטוחה לפחות כמו לידה בבית החולים. אז בעצם היא לא נפלה על הצד הטוב של הסטטיסטיקה, כמו שכל אחת שיולדת בבית החולים לא "נופלת הצד הטוב של הסטטיסטיקה".

סטטיסטית כל לידה באשר היא יש לה אפשרות להגיע למצב הנדרש התערבות כלשהי. לפעמים דברים פשוטים יחסית שכל מילדת יכולה להתמודד עם זה ולפעמים דברים יותר מורכבים שדורשים התערבות רפואית.

יש הטוענים שבבתי החולים הסטטיסטיקה יותר גבוהה. לא נכנסת לדיון הזה.

למזלה היא נפלה על הסטטיסטיקה הטובה ולא היה צורך בהתערבות רפואית בלידות שלה וכולם הסתיימו בטוב.

זה עדיין לא אומר שיותר בטוח ללדת בבית מאשר בבית חולים עם צוות רפואי. 

הסטטיסטיקה המדוברת מראה שהסכנה בלידת בית חולים היא *לפחות* כמו הסכנה בלידת בית.

אז אני יכולה להגיד על כל אחת שילדה בבית חולים שלמזלה הכל הסתיים בשלום אבל זה לא אומר שעדיף ללדת בבית חולים.

(אני לא אומרת את זה. אני חושבת שללדת בבית חולים זה מצוין. אבל כשמדברים על סיכון וסטטיסטיקה, חשוב לדעת על מה מדברים )

אני כן יודעת שהתערבויות בבית החולים עלולות לגרור שרשרת של התערבויות.

ובהחלט יש בבית חולים יותר נטיה להתערבויות. וסביר שהרבה מהן היו נמנעות בלידה שכל ההתנהלות שלה היתה יותר טבעית.

אז נשמע לי הגיוני וסביר שסטטיסטית יש יותר אין יותר 'סיבוכים' בלידת בית מאשר בלידה בבית חולים, ואולי אפילו להיפך.

אבל מה שמשנה יותר בעיני זה מה קורה בסופו של דבר.

כי עוד לא קרה לי ששמעתי על תינוק שח"ו נפטר בגלל שרשרת התערבויות של בית חולים. אולי היו התערבויות מיותרות, והלידה היתה יכולה לעבור בצורה יותר טבעית בבית, אבל בסוף נולד תינוק בריא.

ובלידת בית, כן שמעתי על סיבוכים שנגמרו בתינוק שנפטר ל"ע.

(אמא שלי וגם דודה שלי בגישה מאוד טבעית בהרבה דברים בחיים. אבל אף פעם לא חשבו על לידת בית בגלל מישהי שהכירו, שילדה בבית והתינוק נפטר ל"ע, ואם היה נולד בבית חולים היו יכולים להציל אותו. אז אולי זה מקרה בודד ודי נדיר, אבל בסוף זו אפשרות שיכולה לקרות ל"ע).

לא הבאתי מקורות בכוונה. פשוט טענתי את הטענה שלי בהסתמך מה שאמרה @לידה בבית על סטטיסטיקה.

אני יכולה לחפש מקורות ולהביא. אבל אני בטוחה שקיימים גם מחקרים שיכולים לסתור את מה שאמרתי (גם @לידה בבית כתבה על זה).

אני אישית אף פעם לא השוויתי מחקרים וכו (וגם אין לי את הידע לעשות את זה) אז אני לא רוצה להכנס לוויכוח על איזה מחקר אמין ולמה.

בכל מקרה, מצרפת פה מידע על מחקר מארגון מילדות הבית בישראל

תוצאות של לידות בית מתוכננות עם מיילדות מוסמכות מקצועיות: מחקר פרוספקטיבי גדול בצפון אמריקה – אמה"י – ארגון מיילדות הבית בישראל

סתם מסקרנות, האם המקרה שהכרת על תינוק שנפטר היה בלידה עם מיילדת? (יש כאלה שאפילו מתבלבלים בין דולה למיילדת)

ומבינה את השיקול שלך.

תודה על מה שהבאת. לי זה בכל מקרה לא רלוונטי, אבל מעניין לקרוא...

לגבי הסיפור שהזכרתי, הוא היה לפני הרבה שנים, אני שמעתי עליו מכלי שני מאמא שלי. לא יודעת לגבי הפרטים (אני יכולה לשאול, לא יודעת כמה אמא שלי תדע, אבל נראה לי לא באמת קריטי לפה).

אבל באמת ממקרה אחד אי אפשר ללמוד. סטטיסטיקה נותנת תמונה יותר רחבה ומלאה (וגם פה התוצאות תלויות באיזה נתונים לוקחים, איך מנתחים אותם, וכו').

סתם תמיד תהיתי מה באמת הכוונה כשאומרים שאחוזי הסיבוך לא גבוהים יותר בלידת בית מאשר בבית חולים. אז ניסיתי להבין אם מדובר באותם סוגי סיבוכים.

זה סיבוך אפשרי שאף אחת לא לוקחת אותו בשיקולים אם לקחת אפידורל או לא.. (גילוי נאות, ילדתי עם אפידורל) ולמה? כי זה סיבוך נדיר ולא נפוץ.

כנל מוות בלידת בית *מתוכננת ואחראית*

דווקא כן היו לידות שדרשו התערבות ולכן היתה שם מיילדת שיכלה לעשות את זה.

אגב, זאת מיילדת עם המון שנות ניסיון בחדר לידה בבית חולים, היא ראתה דבר או שניים. ובכל זאת, היא אומרת חד משמעית שאין סיכון גדול יותר בלידה בבית, והיא אישה אחראית ושקולה..

לרוב, הסתבכויות בבית חולים מגיעות אחרי שרשרת התערבויות- מה שלא קורה בבית.

כמובן שתמיד יש דברים שיכולים לקרות כמו קרע ברחם או תסחיף מי שפיר ל"ע דברים שגם שהייה בבית חולים לא תמיד מספיקה כדי לעזור. ובלידת בית אם יש מיילדת שתזהה את הסיפור בזמן היא תספיק לשלוח את היולדת לטיפול מהיר בבית חולים.

בסופו של דבר- הכל זה סיעתא דשמיא ואני כל לידה מתפללת שתעבור בשלום, בידיים מלאות ובבריאות לי ולתינוק, גם אם היא תתרחש בבית חולים..

ושוב,לא מנסה לשכנע אף אחת ללדת בבית. רק כואב לי שהדברים מוצגים בצורה כזאת ששמה את כל הנשים שיולדות בבית כמישמנסות לסכן את עצמן או את התינוקות שלהן.

והלוואי שמשרד הבריאות יפסיק להלחם בזה ובמקום זה יתן לייעל את מערך לידות הבית בצורה שתהיה בטוחה יותר..

היתה לי לידה שרופא גרם ללידה להתרחש תוך כמה דקות מפתיחה 4 וממש עזר לתינוק לצאת בזמן. (צוות חדר ניתוח היו כבר מוכנים לניתוח חירום במידת הצורך)

כל אישה יכולה לנהל את הלידה שלה בבית חולים, לא צריך להישאר בשביל זה בבית, כדאי לנתב את ה׳אומץ׳ ללדת אחרת, בהנחיות ברורות לצוות הרפואי מה רוצים ומה לא רוצים.

אנחנו לא נסכים על זה

רק אגיד שיש למיילדות הכשרה וסיון לעשות הרבה דברים. בבית חולים פעמים רבות לא נותנים להן להשתמש בכלים שלהן כי רופאים מנהלים שם את הלידות 

זו כמובן דוגמא אחת שאני חוויתי באופן אישי, ייתכן שהפעולה הזו היא הגורם לכך שהלידה הסתיימה בשלום באופן רגיל, ללא צורך בניתוח.

אי אפשר להשוות ניסיון וידע של מיילדת לזה של רופא, שלמד והתנסה יותר. אצלי ספציפית מיד הרגשתי שהוא רופא מומחה, אולי יותר מהרבה רופאים אחרים. בבית חולים יש לא רק רופא אלא צוות שלם שבטוח הרבה יותר מקצועי ממיילדת אחת.

האמת שהייתי מאד מופתעת כשהרופא הצליח לגרום ללידה מפתיחה 4 ולהוציא את התינוק בצורה זריזה, לא שמעתי על פרוצדורה כזו קודם וכנראה לא כל רופא יודע לעשות את זה, המיילדת לא ידעה לעשות את זה.

זה יותר קשור לניסיון מאשר ל'מעמד'

אני מעדיפה שצוות שלם של בית חולים יעמוד לרשותי במקרה הצורך, לא סומכת על בנאדם אחד, מנוסה ככל יהיה, בפעולה שיכולה להסתבך. אותי לא ענין מי יעשה מה, העיקר שתבוצע הפעולה הנכונה בזמן הנכון לפי רצוני כמובן.

שהסתיימה בחדר ניתוח

דימום מוגבר ועוד שלל תופעות

כרגע יודעת שלידות הבאות אין לי בכלל מה לדמיין על לידת בית

אבל במידה והייתי עושה את זה,

האם הייתי מקבלת בבית את המענה המהיר כמו שקיבלתי בבית חולים?

בבית חולים 10 דקות מהלידה כבר הייתי מורדמת בניסיון לפתור את הדימום

בבית זה לא היה קורה כל-כך מהר!!!!

קיבלתי 20 דקות מהלידה 2 מנות דם - האם בבית הייתי יכולה לקבל את זה?

נשמע לי מטורף לבוא ולהמלחץ לאישה לפני לידה ראשונה לשקול לידת בית כשהיא עוד אפילו לא יודעת במה מדובר

היא לא מכירה את הגוף שלה ואת הנטיות שלו..

(אירוע pph למשל - לאישה שהיה לה בלידה ראשונה ממה שהרופאים אמרו לי יש נטייה לחזרה גם הלידות הבאות - איך האישה לפני הלידה הראשונה תדע את זה?)

בעיניי זה סיכון גדול מידי

אחרי לידה ראשונה, ניחא

אבל לידה ראשונה - פחות.

לדעתי בנוסף אין מקום להשוות בין מערך לידוץ בית בחוץ לארץ

שם יש מענה אחר לגמרי לעניין

פה זה עוד לא מספיק מפותח מבחינת מענה, נותני שירות וכו'

אצלי היתה לידה רגועה שהסתבכה ונגמרה בניתוח חירום- ברור ה שכולנו יצאנו בטוב. מרגע ההסתבכות עד שהילג היה בחוץ לקחו 10 דקות אולי

איך היינו מספיקים אם הייתי בבית? באמת מנסה להבין את זה. נשמע חלומי אבל חתיכת סיכון לא?

הכל היה תקין כולל דופקים ופתאום תוך 10 דקות הרדימו חתכו והוציאו?

לפני כן לא היתה פקיעת מים יזומה, פיטוצין, אפידורל וכו?

הכל היה תקין

כן לקחתי אפידורל כמה דקות לפני אבל בלי קשר.. כי אני רציתי

אבל אם זו היתה מצוקה של העובר אז איך זה קשור לאפידורל?

בתאוריה יכול להיות שבלי אפידורל לא היינו מגיעים לזה?

ממש מעניין במחשבות על הלידה הבאה. בבית היא לא תהיה כמובן, אבל חושבת מה כן

ובטוח לא יודעת אם ואיך זה גרם למצוקה של העובר.

אני חושבת שהסיכון לסיבוך עם אפידורל היא לא מספיק גבוה כדי להימנע מאפידורל במידת הצורך.

מה שנסיתי להגיד אי אפשר להסתכל על מקרה של לידה בבית חולים ולהגיד מה היה קורה אם זה היה קורה בבית. כי מהלך של לידת בית הוא שונה לגמרי מלידת בית חולים.

ואני אוסיף עוד משהו. בלידה מיילדת בית אחראית היולדת בדרך כלל תגיע לבית החולים הרבה לפני שנגיע למצב חירום. לדוגמא אחרי זמן מסוים בלי התקדמות, או אחרי זמן מסוים מירידת מים.

והתינוק נולד במצוקה קלה

ועבדו קשה כדי לעצור את הדימום מהר...

לא ידועת מה היה קורה אם הייתי בבית

לא הייתה לי דרך לדעת על זנ קודם...

ולומר שלידה בבית היא לא בהכרח חוסר אחריות.

צריךלהפריד בין 2 סוגים של לידת בית.

"לידה אנאסיסטד": אישה שפשוט יולדת לבד/ עם גורם לא מוסמך. כמובן שכאן מדוברבחוסר אחריות.

לידת בית מסודרת: עם מיילדת בעלת נסיון שהוכשרה ליילד בלידות בית ויש לה רשיון ממשרד הבריאות לעסוק בלידת בית, על פי כל הכללים.

יש היום לידות בית מסודרות ואחראיות מאוד שסטטסטית הן לא מסוכנות יותר מלידות בבית חולים.

המיילדות מגיעות עם כל הציוד הנדרש, כולל ציוד תפירה, החיסונים הראשונים לתינוק וכו וכו והלידה מתקיימת באזור לא מרוחק מדי מבית חולים למקרה הצורך.

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

אהבתי את הרעיון של שולחן סלון ממש! חייבת להציע לבעלי לשנה הבאה

כרגע

במצב של החודש האחרון, שיש עומס של החיים בצורה די קיצונית, הכל ביחד

פלוס זה שאני אדם רגיש

מוציא ממני משהו מאוד דומה למה שאת מתארת

משהו כמו הקש ששבר את גב הגמל רק בצורה יומיומית

דברים קטנים שמהם נשברים אבל בגלל שהעומס הכללי הוא ענק

אני אסביר

בתור אדם רגיש מאוד,  כל דבר שסביבי הולך איתי.

בקשת העזרה של השכן

הילד שחורק עם הכסא

אם אני צריכה לגעת בדברים שאני לא מסוגלת לגעת בהם או להרגיש את המגע שלהם 

כמות העומס שעלי מורגשת והולכת איתי

ואז כל דבר קטן, יכול להיות הצעקת 'די אני כבר לא יכולה יותר'

וזה יכול לבוא לידי ביטוי ב'איזה טפט גרוע' וב 'אוף על איקס ואי זד'

לחיות כבנאדם רגיש זה דורש עבודה ולימוד

מאוד קשה להיות הבת זוג/בן זוג של אדם שקשה לו להכיל את המציאות. שמורכב לו. אני מודה...

מעריכה ממש את בעלי וגם הוא משתגע מזה לפעמים

אני יודעת שכשאני מעל המים מבחינת שינה, אוכל, זמן לעצמי, זמן זוגי- אני לא לוקחת קשה..

וגם אני גם מנסה להכיר במתנות שיש ברגישות הזאת, כמו יכולת הזדהות, הבנה עמוקה של דברים ועוד

זה מה שיש לי לכתוב

ממש כל הכבוד לך, אני באמת מעריכה את הצד השני של אנשים כמונו

ובתור אני מנסה ללמוד להקליל, להבין שהחיים מורכבים ולא הכל חייב להיות במאה אחוז דיוק

זה קשה (ממש)

וגם לעבוד על לבקש את הצורך שלי כדי לקבל אותו

ושלא יתבטא בעצבנות כללית כזאת כי אף אחד לא מבין מזה שיש כאן צורך שלא מולא

אבל זה הקטע

אנחנו חיים במקום בלי אזעקות כמעט

אומנם הילדים בבית ואני עובדת כרגיל אבל הוא במילואים! דווקא במילואים אצלו יותר נחת מהעבודה ( בדכ עובד מאוד קשה)

אז למה הפתיל הקצר הזה?

ובכל אופן, מה לדעתך החלק שלי בסיפור?

אני לא ככ יודעת איך להתייחס לזה..

מצד אחד צריך פה הכלה כנראה

מצד שני לא מוכנה לקבל האשמות

הצורך ללמוד מקום חדש

או ליצור קשרים חברתיים חזקים חדשים במילואים

או אדם שלא מסתדרים איתו במילואים

או הנסיעות 

או כל דבר שאת חווה כמשהו קטן ומעצבן ולאדם רגיש מאוד ולא מספיק בטוח בעצמו יכול להשפיע מאוד על מצב הרוח

החלק שלך

קודם כל לדעת ש'את' לא הסיפור פה... לא מאשימים אותך, אלא את המציאות ואת הקושי

ולשקף שזה מאוד לא נעים

אם הוא באמת אדם רגיש מאוד הוא יתנצל ויקח לתשומת ליבו

אחכ לנסות לדייק מה הצורך שלא ממומש אצלו או מה יושב עליו

אלופה ממש!

כי חיפשתי ל@טוט את השרשור על המקווה 😅 אגב לא מצאתי.. באסה.

זאת אני אל דאגה❤️

כמה הוא זכה בך!!

ואיזה כיף למשוע שגם את בו!!

כותבת בקצרה כי אני ביום מעוך אז הראש לא עובד..

יכול להיות שיש לו "פוסט טראומה " קלה מהמילואים?

זה ממש הגיוני .. ולפעמים מגיע באופן קל..

אבל בסוף השנתיים וחצי האחרונות מטורפות לגמרי...

מקווה שזה בסדר לכתוב...

בכל מקרה חיבוק ענק

ובע"ה שתהיה לכם מלא סיעתא דשמיא להיחלץ ולהתעלות מהכל!!

על פניו לא נראה לי...

מצד שני גם אם כן- אין לי ככ מה לעשות עם זה... הוא טיפוס שלא מוכן ללכת לשום טיפול, בטח אם אין טריגר מסויים שהוא מרגיש אותו... מה שאני באה לומר זה שבאן כללי הוא לא ילך לשום טיפול בלי שהוא ירגיש צורך. וגם אז זה רק כשזה יבוא לגמרי ממנו...

כרגע הוא לא מרגישככ בעיה לדעתי למרות שניסיתי קצת לשקף לו (גם בזהירות. כי איזה לא כיף זה לשמוע יותר מידי שאתה עצבני כל הזמן...)

ולא צריכה לספוג את כל זה בשקט.

אבל אם זה ממשיך נגיד אחרי החג, תמצאי זמן רגוע ותפתחי את זה איתו בצורה נעימה.

ובזכות עכבס בלוטוס גיגלתי אתמול...

וואלה באמת יש מצב!

באמת גם יש לו קטע עם רעשים קצת, ובכלל כל מיני דברים שכתובים שם.

מצד שני זה לא היה ככה חזק תמיד....

וגם. שוב מחזיר אותי לשאלה מה החלק שלי בסיפור.

בנות כותבות פה וזה עוזר.

אם יש לך עוד תובנות אשמח לשמוע❤️

לפי כמה אני טרודה/עצבנית

אבל אני לא חושבת שיש לך כ''כ איך לעזור לו, זה יותר שלו מול עצמו.

תמיד אוהבת לקרוא אותך.

לא יודעת אם מתאים, אבל פעם @אמאשוני כתבה על שפת הפה לעומת שפת הלב בהקשר של ילדים ואני משתמשת בזה המון איתם וזה עוזר להבין את הדברים שנאמרים בהקשר האמיתי שלהם.

הכוונה שיש את מה שיוצא מהפה ויש את מה שהלב מרגיש.

ילד יכול לראות חבר שלו עם משחק חדש ולהגיד לו כמה זה משחק דפוק ומשעמם כשבעצם הוא רק מרגיש קנאה והיה מאוד שמח במשחק כזה.

נשמע שבעלך לא מספיק יודע להביע במילים בדיוק מה הוא מרגיש (לא איש של מילים..), קל לו יותר להטיח בך דברים.

במקום להגיד: זלדה, אני ככ מבואס שיצא כזה מכוער ועוד עבדתי על זה ככ קשה ואיזה חבל שלא יצאתי בעצמי לקנות סוג אחר של טפט

הוא אומר לך: זאת את, את אשמה, את שוכחת, את מתעלמת ממני ומהבקשות שלי

כשלומדים לשמוע את שפת הלב מבין המילים הכל נראה אחרת.

וואו תודה זה כיף לשמוע.

אני באמת מרגישה שיש פה את שפת הלב שאת אומרת.... אבל זה גם קצת משגע אותי. כאילו יאללה... אתה בנאדם בוגר. זה מעייף אותי ככה כל הזמן.. כי כאמור התדירות ממש גברה..

וגם. מודה שיש בי צד אגןאיסט שברגע שאני מקבלת האשמות אני עוברת להגנה ולא מוכנה לשמוע את הביקורת או הקושי שלו ש"אני מתעלמת מהבקשות שלו". כשאני חושבת על זה, הוא גם באמת אמר את זה לאחרונה שאני הרבה פעמים לא מספיק עונה לו ומתעלמת. ואני בהחלט הרבה יותר משתדלת לענות אבל חשבתי על זה, וזה מגיע בעיקר כי הדרך שהוא מדבר לא נותנת מקום לצד שני (למשל- לא הספקתי לשטוף, תצטרכי להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים ואת תשטפי. אז לא היתה פה בקשה, או שאלה מה דעתי, אלא קביעת עובדה. אז מבחינתי קצת הרגשתי שלא ראה אותי/כיבד אותי. ובכל מצב קבע עובדה אז מה יש לי לענות? תוסיפי לזה גם טון קצת עצבני.. ואז הוא אומר לי- למה את לא עונה? בקיצור.....

ברור לי שיש פה צורך בלתי ממומש שלו

וגם קושי שלי לתת מענה כי נפגעת מהדרך שהוא מביע את זה

גם אני נוטה להיות חסרת סבלנות ולהאשים לפעמים.

לא נעים לי להגיד, אבל עוזר לי שמקרקעים אותי קצת.

(היי מותק, אני מבין שלא נעים לך, אבל ממש לא נעים לי שאת מאשימה אותי ככה

או זה באמת מכוער, מתנצלת, אבל דיברנו על זה כבר, אני אשמח שלא נדבר על זה כל היום).

כן הבנתי שזה קצת נצרך...

גם אחרי סיפור הטפט אמרתי לו את זה. שהעצבים שלו לדעתי חסרי פרופורציה לאירוע שזה.

זה אומנם קצת הפסיק את הויכוח, אבל לא הרגשתי שהוא הפנים את זה באמת...

התפקיד שלך זה לדבר עלייך ומה את מרגישה עם מה שהיה ועם ההתנהגות שלו. כל עוד את מכילה ומוציאה את עצמך מהתמונה או מדברת עליו רק - זה  מפספס את הנקודה שלך פה בעצם.

ומצטרפת לנכתב פה, את זהב לא פחות♥️

סבתא שלי היתה קוראת לזה "שפת האני"....

תודה על התזכורת❤️

שאת מחליקה בחיים.

אם את אומרת שזה משהו שהשתנה נשמע כמו קלאסי קשור למילואים, מלחמה. אנשים על הקצה, עצבניים.

כן, קשוח לחיות לידם.

ואת צודקת שאת יכולה להיות מכילה אבל עד האשמה אלייך. לא לאפשר לזה לקרות. יכול לחטוף כריזה, אני אכיל... אבל להפיל את האשמה עליי ועוד בחוסר פרופורציה. לא. לא. אני לא שק חבתות.

כן יכולה להזדהות איתו שדברים קטנים יכולים לגרום לי לעצבים מוגזמים. חיבוק

בגלל שאני יותר "פלואידית"- יותר יכולה ללכת לקראת ויותר מרגישה את האחר, וגם אין לי כמעט דרישות מהזולת

אז אני יותר רגישה לתחושות של ניצול או של מרמור.

כביכול אם הזולת רוצה משהו אני חייבת להיענות לו. בלי לבדוק אם רציתי בכלל. ויש תחושה של אשמה כבדה אם לא עשיתי.

כל ציפייה של האחר מכניסה אותי קצת ללחץ.

ויכול להיות שגם בעלך לא רוצה את הטפט

או שהוא רוצה להרגיש שהוא לא חייב לשים אותו. ושהוא חופשי להגיד לך לא. ואם הוא שם מתוך כפייה (גם אם פנימית ולא מצידך)- הוא ירגיש מרמור

ויכול להיות שהןא מרגיש שאפילו הבקשות של השכנים מחייבות אותו.

ואז הוא גם אשם כלפיהם שלא עזר.

או שהוא מרגיש אשמה ונחיתות כלפיי עצמו- אחרים נרתמו בכיף ואני לא. איזה מן בן אדם אני?

בקיצור הערך העצמי לא חזק דיו כדי להרגיש שלם עם הבחירות שלי.

לאנשים כאלה הכי טוב לפעול דרך מרחב ושחרור.

והרבה מחמאות וחיזוקים שהם טובים גם אם לא עשו כמו הציפייה מהם.

ממש כל מה שכתבת. ואני מודעת לזה.

ונותנת יםם של מרחב ושחרור. כנל על החיזוקים.

יש מצב שכשזה קשור אלי אני יותר מצפה/רגילה שהוא כן עושה.. ואז כשלא זה יותר קשה לי.

אבל אני באמת משתדלת המון לתת לו את כל הכבוד לומר שמשהו לא מתאים לו. ולכבד את זה.

חושבת שבאמת יש שיפור בנושא... אבל אולי גם בגלל הוא יותר כועס בזמן האחרון? מרגיש לי שזה גם חלק מהלהביא את עצמו כמו שהוא ולא לשמור הכל בפנים ולהיות מרצה.... ובכל זאת... אני מצפה שיגיד "לא מתאים לי" בענייניות ואולי גם נדבר על זה. אבל לא לעצבים לא קשורים...

טוב  מבינה שיש דרך ולמרות שהןא מושלם הוא כנראה לא. ואולי טוב שכך.....

על הריצוי והאשמה - בעלי היה ככה (עדיין אבל הוא כן הלך לכמה מפגשים עם מישהו והוא במודעות)

אני חושבת שמאוד מאוד משמעותי פה שלא תקחי עלייך את הבלאגן הפנימי שלו, אני הרגשתי תקופה ארוכה שאסור לי להביע רגשות של תסכול לידו כי ישר אפילו אם זה בדקות הוא נכנס ללופ ממש לופ מתגונן וכמובן גם מאשים ואין איך לעצור אותו.

עד שלמדתי כן לשים לב הרבה יותר לעיתוי אם אני באמת מעוניינת בשיח שיוביל לאנשהו ולעשות הרבה הקדמות, ועדיין אם הוא יוצא מפרופורציה וזה קורה לו בהחלט הרבה יותר בתקופות לחוצות - אני אומרת לעצמי ברור את ההפרדה - ועם הזמן גם הוא למד להגיד לי אותה בעצמו שזה לא שייך אליי וזה רק הוא שלא מסוגל להכיל כלום עכשיו.

אבל זה באמת אחרי הרבה זמן של עבודה דו צדדית.

בהתחלה הוא היה כמו דובי לא לא חחח , כל בקשה שלי הוא היה בודק עם עצמו אם הוא עושה את זה כי הוא רוצה - מטריף

אבל הבנתי שזה שלב ושמחתי מזה כי עכשיו אחרי התהליך הרבה יותר כיף ונעים איתו, הוא נותן והוא חושב מה הוא רוצה לתת ולשים פה ולא כי הוא מרגיש חייב.

(אצלם בבית לאמא שלהם היה רצון מאודדדד חזק ולא היה כדאי שהיא תצא לא מרוצה )  

אני כן אומרת בזהירות שאם אני הייתי מנסה בכח להימנע לגמרי מפיצוצים -לא היינו מגיעים למודעות והקרבה של היום -פשוט הייתי מתרחקת וזהו, ותסמכי עליו שאם הוא אדם טוב לב ורגיש כמו שאת מתארת הוא יעשה את שלו ויתקדם בעז"ה .

וזה שאת נותנת את הכבוד אין טוב מזה - יכול להיות שזה בדיוק מה שמאפשר לו להרגיש סוף סוף בבית להרגיש רגשות ולעשות שינויים בעצמו שלא היו מתאפשרים קודם . 

זה עניין של ביטחון עצמי.

נדרשו לי הרבה שנים כדי להביא את עצמי לקשר. היה חי הרבה יותר קל להקשיב לבעלי ולהשתתף אתו בעולם שלו, מאשר להביא את עצמי.

גם כי לא ראיתי טעם בסתם לשתף כשהוא לא יכול לעזור לי (דברים מהעבר שלי)

וגם כי לא הייתי מספיק בטוחה שזה יעניין אותו.

היום יש לי כבר יותר ביטחון עצמי בקשר, כי גם פיתחתי יותר את העולם שלי, ואני מרגישה שיש לי עניין בתוך עצמי.

אבל פיתוח הביטחון העצמי זה מסע.

בתור בת זוג באמת להחמיא ולפרגן זה הכי חשוב. ככל שהוא יאמין שהוא חשוב לך, שאת מסתפקת בו כמו שהוא. שהוא כמו שהוא זה וואו, שהוא מספיק לך ואת אוהבת אותו-

הוא ירגיש יותר בטוח להביא את העולם שלו.

לאנשים שאין להם מספיק ביטחון עצמי ושלא עודדו אותם מהבית להגיד הכל בחופשיות, ולא שידרו להם קבלה עמוקה של מי שהם-

הנטייה הראשונית היא לברוח. לנוס.

האסטרטגיה הראשונה היא להדוף כל מתקפה על הסף.

גם אני כזאת. הודפת כל ביקורת ממני. כי המחשבה שאני פגומה בעיניו היא ממש קשה לי. זה נתפס לי כאיום על הבסיס, ולא כביקורת של מישהו שאוהב אותי מאוד, אבל בסה"כ רוצה שאתקן דברים קלים.

עם הזמן למדתי פחות לענות ויותר להקשיב. לא לפחד לשהות ברגש. לא לפחד להכיר בחסרונות שלי. להסכים לקבל אותם, ואותי כמו שאני.

הדיפת הביקורת היא מאוד מתסכלת עבורך, אני לגמרי מבינה, אבל זה נטו ממצוקה שלו. הוא כ"כ רוצה להיות מושלם עבורך, ורוצה להאמין שהוא יכול להיות מושלם עבורך.

בעיניו, אם הוא לא מושלם, אולי את תחפשי מישהו יותר מושלם ממנו... (שזה כמובן קשקוש, אבל ככה מדבר מוחצשל אדם כזה)

כתבו פה על אדם רגיש מאוד.

בתור אחת כזו - אני לא חושבת שזה הדבר היחיד שמציק לו. כלומר, יכול להיות שהוא אדם רגיש מאוד, אבל על זה התלבש משהו נוסף שמעצים הכול. (מצטרפת לרעיון שאולי זה קשור למילואים. זה בהחלט משהו שיכול להציף אנשים רגישים...)

כתבת שהוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול. אולי ביחד איתך הוא כן יהיה מוכן? ואם לא - אז אולי ללכת בעצמך לטיפול שיעזור לך בהתמודדויות איתו?

הרבה הצלחה, אישה יקרה❤️

הגיוני מאוד שהמלחמה+ מילואים+ הכנות לפסח מוציאים אותו מאיזון. אם זה מתמשך אפשר לפתוח איתו ולדבר על זה.

נגיד לגבי הטפסים מתאים לי לנסות לשים כי קנית ואז להתעצבן כי השקעתי וזה לא עבד ולא הייתי קונה מראש ורק בגללך ניסיתי... למרות שבראש אאני יודעת שזה לא הגיוני.

ולגבי זה שזה דומה בין בעלך לאחים שלו- רגישות היא גנטית.

אני יכולה להיות כמוהו גם על עצמי, כאילו, גם אם אני קניתי את הטפט ויצא גרוע לפעמים יהיה לי נורא קשה לשחרר.

למשל הלכתי לקניוות וקניתי מוצצים חדשים לתינוק כי באורח פלא כל המוצצים שלו נעלמו. כשהגענו הביתה אחרי שעשיתי סטריליזציה, גיליתי שקניתי מידה גדולנה מדי. התבאסתי על עצמי יומיים עד שנסעתי וקניתי מוצצים חדשים.

אם זה היה בעלי קונה הייתי מתבאסת באותה מידה רק שאז זה היה יוצא האשמה.

אני רוצה לומר שהוא בעצם מתקשה לשחרר את המציאות, לא כועס עלייך. 

וגם, מתחבר לי לפרק בפודקאסט "בחזרה ללב ההורות" שבו היא מדברת על ילדים שמאשימים את אמא במה שמתפקשש להם, "בגללך נ]לה לי הגלידה" אפילו אם הייתי בכלל בחדר אחר. אז היא אומרת שזה בעצם נובע מקושי להתמודד עם רגשות ליליים אז הופכים אותם להאשמה ואז מה שכדאי לעשות זה לא לדבר אל ההגיון ולהוכיח שזה בכלל לא אשמתי, אלא לתת מקום לרגש, זה באמת מאוד מאכזב...

מה לגבי ל את עם בעלך לתפילה והוא יקח את הילדים לגינה ואת תלכי לטבול ותחזרי זריז?

סקרנת עם הניסים.

בעלי אמור להתפלל יחד עם המארחים אז יהיה חשוד אם לא יבוא איתם לתפילה, הקטנה שלי תפטפט בלי הפסקה בביכ, אז לא שייך להכניס אותה.

מספיקים לחזור מהמקווה לפני שהתפילה מסתיימת? אם לא זה ממש פדיחה שאגרום לסעודה להתעכב

כנראה כתבתי מאנונימי

אצלי מה שהיה בסוף זה שסיפרתי לחברה שגרה שם באיזור והיתה באותה שבת על המקווה

קבעתי להפגש איתה כאילו סתם עם הילדים והכל

היא שמרה לי על הילדים בגינה קרובה ואני טבלתי..

בעקרון אם את מנוסה בטבילות ליל שבת את יודעת שזה די זריז ומוקדם.. אם תגיעי מספיק מוקדם ואם לא יהיה עומס חריג את אמורה לחזור בזמן

אגב אני טיפה התעכבתי כי היה עומס במקווה והוא גם היה ממש רחוק מהמארחים אבל זה התקבל טוב כי "היה ככ כיף עם החברה שלא שמנו לב לשעון..."

וניסים מעל הטבע..

כבר מאוחר אין חי כח לפרט אבל זה היה משהו לא נורמלי

אפילו בעלי לא האמין שדברים כאלה קורים

ואם נוסעים ויהי מה, אז לצאת כולם ביחד לתפילה עם הילדים, אחרי קבלת שבת (בחוהמ נראה לי מקוצרת) בעלך לוקח ממך את הילדים לטיול ואת הולכת למקווה. הוא משלים את התפילה בחדר ביחידות... 

לומר למארחת בשקט שחברה שלך ביקשה שתשמרי לה על הילדה לחצי שעה עכשיו...

שהיא תחשוב שהחברה צריכה ללכת למקווה ואת עוזרת לה

וזה יעיר אותם בוודאות להביא חבורת ילדים

אפילו לומר: יש לי חברה שחיפשה מישהי שתבוא בלי ילדים לשמור לה על הילד הישן... התנדבתי... 

כל אחת יודעת מה הדינמיקה שמתאימה במשפחה...

חמותי היתה ממש זורמת לענד

תלכי עם תבנית עוגה בתן0וך התבנית את יכולה לשים מגבת;)

להביא לחברה שלך ואת כמה דק חוזרת וזהו

מכל השרשורים פה היתי בטוחה שזה ממש דאורייתא לא לדחות

שאלתי רב גדול שידןע אפילו כמחמיר- וואלה הוא בכלל לא הציג כבעיה כל כך חמורה.. רצוי לשא ברור אבל אם יש כבר בן ובת וזה חד פעמי ולא הרגל קבוע ומוסכם על 2 הצדדים- אז אפילו לא אמר שבעיה לדחות אלא שפשוט אפשר.

אגב אני שאלתי על לדחות הפסק..לא טבילה

אז אולי הז קצת שונה

אבל אישית אם לא היה אפשר לדחות- היתי מבטלת בטענת מישהו לא מרגיש טוב או משהו שהוא לגמ רי שקר

או מגיעה ושולחת את הילדים עם הבעל אבל מציגה שהולכת איתו לתפילה