אבל גם התבוננות והסקת מסקנות.
כשילד מתחיל משהו ופורש,
כשילד מתקשה להצטרף, לשים לב איפה הייתה נקודת השינוי.
אצל תינוקות אומרים לנו לבנות לתינוק מגדל ולתת לו לפרק, וככל שהוא גדל רמת הקושי עולה.
אומרים לנו לטחון לו ירקות ואח"כ עם הזמן לתת לו להחזיק לבד.
כשהילדים גדלים כבר אין נוסחה קבועה מה מתאים לאיזה גיל. זה גם תלוי מצב רוח והשפעות סביבתיות.
בנחת,
אם הולך אז אחלה, אם לא, להמשיך להתבונן.
מה שחשוב זה להסיק מסקנות סמוך לאירוע.
עדיף לרשום על דף מה הלך טוב ומה פחות, לשמר את מה שהלך טוב ולנסות בהזדמנות אחרת מה שהלך פחות טוב.
גם בתפקידים בבית או בזמן פנוי או בתעסוקות אני אוהבת להבציע לילדים כמה אפשרויות מתחומים שונים עד שאני מזהה לאיזה תחומים כל ילד מתחבר.
אם ישאלו אותך מה הילד אוהב לאכול?עם מי הוא אוהב לשחק? במה הוא אוהב לשחק? כנראה שתדעי לענות.
תבחני למשל כתצפית בשבוע הקרוב לאיזה מתקן בגן שעשועים הוא עולה ראשון, האם בהמשך הוא מעלה את רמת הקושי? האם הוא אוהב להתעסק עם דברים לבד או עם מישהו?
כמה זמן לוקח לו למצות מתקן?
למשל כשאני משחקת עם ילד קטן משחקי התאמות
אני מוציאה 4 חלקים שמרכיבים שני זוגות.
אם מצליח בקלות מעלה ל4,
אם מצליח בקלות מעלה ל6.
אם מתקשה, מרכיבה שניים מהזוגות ושמה בצד ככה ששוב נשארים 4.
אותו דבר עם מגדלים, פאזלים, משחקי כדור וכל דבר דומה.
נגיד הבת שלי בא' עשיתי איתה משחק חיות באותיות אומרים אות וחושבים על חיה באותה האות.
מתחילה מאותיות קלות, אם קל לה עוברת לאותיות יותר נדירות, אם קל לה הולכת לאותיות הקשות, אם קשה לה חוזרת לאותיות הקלות.
ככה לומדת לווסת את רמת הקושי.
אתגר צריך להיות הרמה שלה ועוד קצת כלומר אם היא שולפת תוך חצי שניה, יימאס לה מהר. אם ייקח לה שתי דקות לחשוב, יימאס לה גם.
אם לוקח לה 20-30 שניות (לא באמת בדקתי על השעון, רק נותנת פרופורציות)
אז הרמה מתאימה והיא תתמיד במשחק יותר זמן וזו נקודת הזרימה. אם היא לא בנקודת הזרימה אני מתקנת את רמה הקושי כדי למצוא את הנקודה לפי הזמן והמוטיבציה שלה לחשוב.
ברמה שלה היא לא מתקדמת, כי היא כבר ברמה הזאת, ברמה מעל היא לא תתקדם כי היא עוד לא שם.
לכן ברמה שלה ועוד קצת, זה רמה מתאימה להתקדמות.
אותו דבר עם דפי עבודה, קטעי קריאה באנגלית שאני מביאה לילדים ועוד.
תנסי לשחק מחר עם הילדים בקפיצה בגומי או ים יבשה.
תתחילי מרמה יחסית קלה. ותעלי מהר את הרמה, תבחני את התגובה, אם מתלהבים מהרמה החדשה, תעלי עוד.
אם זה מוריד להם את ההתלהבות תורידי לרמה באמצע.
עד שתקלטי איפה הרמה שלהם.
כשאת מקריאה סיפור,
תשאלי מה אתה חושב שיקרה? אם אין תשובה תשאלי שאלה יותר ספציפית, אם אין תשובה תכווני לפי הציור, הפרצוף שמח או עצוב?
אפשר לתת רמז עבה לפי השינוי בקול (טונציה)
ככה תנסי לבחון לפי התגובה. אחרי 4-5 פעמים כאלו מאמינה שתהיה לך תפיסה טובה לגבי מה הרמה של השאלות בסיפור שיגרמו לילד להתעניין בסיפור ולא רק לשמוע פאסיבית.
מכירה את זה שיש איזה כפתור שגורם לילד פתאום לשפוך ולספר בהתלהבות על משהו שקרה/ ראה/ שמע?
תנסי לנתח בדיעבד מה היה שם שנדלק אצלו. תכתבי את המסקנה.
אחרי כמה פעמים כאלו זה ירמוז לך איך לגרות אותו לשתף.
וכו' על זה הדרך.
(נדיר שאני זוכרת גילאים של ילדים של ניקיות, אז אל תקחי אישית אבל אין לי מושג לאיזה גילאים התכוונת. אז אם תרצי דוגמאות לגיל מסויים תגידי..)
