יש המון מאמרים רפואיים שמסתמכים על מחקרים ממונים על ידי חברות חיסונים וכו.. ככה שקשה לתת אמון

ומצד שני מי שמתנגד מביא המון דעות נגד, בד"כ לא  מגובה מחקרית, אם כי אין מי שיחקור ויאשר מחקרים כאלו.....

אישית אני מרגישה שיש את אלו שממש בעד בכל מחיר וקשה לי לשמוע ולקבל מהם בטח אחרי חיסוני הקורונה,

ומצד שני יש את כל הטבעיים וכו שגם מיחסים לחיסונים סיכונים מטורפים ולא מגובה מחקרית וגם אצלם מרגיש לי קיצוני ולא ברור מה נכון ומה לא.

אני מתחברת מאד לדעות שמרשות לשים גם סימן שאלה לשני הצדדים. 

הבחירה שלי בפועל כרגע היא לא לחסן.

מדעת

וישיר לחיסוני ילדים: מדעתvaccination/childhood/

על כל חיסון מסבירים מהו, איזה שמועות יש לגביו, אם השמועות נכונות ומקורות כדי לאמת את כל מה שהם אומרים.

הנה לדוגמה שמועות לגבי חיסון צהבת B, ואיך הם מתמודדים איתם: מדעתrumors/hep-b-2/

נכון שהוא נותן מידע חשוב ואמין סה"כ

אני ממליצה גם להסתכל עליו

אבל בעיני אין שם התיחסות מספקת לבעיות,זה לא שהוא מסוגל לתת את שני הצדדים אלא שהוא נותן את הצד שבעד חיסונים בצורה הוגנת וטובה

לא הכל זה רק "קונספירציות" (למרות שיש המון 😉) יש גם כשלים ונתונים פחות נוחים והם לא נותנים לזה תשובה מההתרשמות שלי

קשה לי לתת הוכחות כי אני בד"כ מקבלת את המידע מכלי שני (מאנשים שאני סומכת עליהם) ולא את המחקרים עצמם ,הרוב כמובן מחו"ל ובאנגלית.

אבל חיסונים זה לא רק תועלת, אין שום דבר ברפואה שהוא כזה מושלם אז בטח לא תחום כזה פולשני וכזה מקובע, יש גם סיכונים.

ומעצבן שהגישה של כל המערכת בארץ היא לנפנף את הסיכונים במקום לנסות להוכיח שהתועלת גדולה על הנזק ולכן זה נכון לחסן (ואולי אפילו לגלות שלא תמיד זה נכון. אולי...)

וזה קשה ומבאס וזה מה שמשאיר וואקום של הרבה דיסאינפורמציה שאני מסכימה שרובה מלאה בשטויות

ואני מגיעה מעולם המדעים המדויקים אני אדם מאוד מאוד רציונלי. זה לא העניין פה

ואני גם מחסנת בד"כ

למשל בחיסוני הקורונה למבוגרים הייתי בעד, אבל גם בזה אין ספק שהיו גם נזקים (לא שטויות כמו השתלת שבבים או ביזנס של ביבי מול פייזר ושטויות מפגרות כאלה)  ולכן היה ראוי וחשוב לנהל שיח על העלות תועלת ולא להציג כאילו יש רק תועלת כי זה לא אמין.  אנשים לא מטומטמים.

וכשאין מידע נורמלי מגורמים מוסמכים הם מתחילים להאמין יותר לשרלטנים....

את מתכוונת, בהחלט יש חיסונים שהתגלו בהם סיכונים מסויימים והופקו לקחים, למשל סוג אחד של חיסוני הרוטה שהתברר שעלול לגרום להתפשלות מעי בתינוקות ולכן פחות משתמשים בו כיום (אולי בכלל לא, לא בטוחה). לגבי החיסוני קורונה עוד קשה להסיק מסקנות כי מדובר בחיסון חדש והחשדות שעלו עדיין בבדיקה אבל בהחלט יש גם בארץ וגם בחו"ל מערכת לדווח על תופעות לוואי וכשיש הרבה דיווחים על תופעות מסויימות זה נבדק. אני לא רואה שיש התעלמות מזה, אין למערכת הבריאות אינטרס לגרום נזק לאנשים. ועדיין לרוב האנשים זה באמת רק תועלת כי גם אם יש סיבוכים מדובר בדברים מאוד מאוד נדירים ובכל מקרה אין ספק שהתועלת בהסתכלות הכוללת עולה על הנזק הפוטנציאלי. לא רואה שחיסונים זה כזה דבר פולשני, או כזה מקובע, אולי לא הבנתי את כוונתך.

לא מכירה מידע אמין על נזק, בדרך כלל אלה טענות של אנשים שמקשרים ארועים שהתרחשו בסמיכות למתן החיסון. 

מקרה של ילד שניה משותק בגלל חיסון

והרופאים אמרו שזה מזה לא המצאה של ההורים.

עוד מקרה של ילד שההתפתחות שלו בדיבור נעצרה והוא עד היום מדבר ברמה של יחד קטן

הריונית שהראש שלה ךא במקום....

אני קוראת המון מלא ובכל הזדמנות

ממש לא קונספירציות

אני החלטתי שאני לא מחסנת ואני הרבה יותר רגועה עכשיו

אי אפשר לאמר שזה מבוסס על מיתוסים

שרציתי לעשות רשימה לא מזמן 

לאגד לי את הכל

לא מזמן קראתי באתר של דר אריה אבני אאלט הוא ללא מיתוסים וכו

ועוד האמת...

הרבה פעמיים יש הרגשה שמשרד הברחאות לא כאלה תמימים ולא בטוחים בעצמם, יש טעויות יש פשלות

והעיקר הוא שיש שאלות שנשאלות ואפחד לא מפסק תשובות

חיסוני קורונה למשל... אני מאמינה שהרבה מהעם הבינו שזה פאדיחה ולא חיסון

אריה אבני הוא שרלטן מוכר. ושללו לו את הרישיון לעסוק ברפואה למיטב ידיעתי.

מה הכוונה "לא תמימים"? איזה אינטרס יכול להיות להם מלבד מניעת מחלות?  ברור שיש טעויות, כולנו בני אדם. גם מדע ורפואה הם דברים שמתפתחים ונלמדים עם הזמן. נכון אין תשובות להכל, רק ל-ה'.

מה פדיחה בחיסוני הקורונה? זה מה שעצר את המגיפה. 

עם הקורונה.

היא הפכה למעין שפעת עונתית שאפשר להתמודד איתה וכבר לא מגיפה עולמית מפחידה שהורגת מלא

אין ספק שזה בזכות זה שרובינו התחסנו והפכנו אותנו למסוכנת פחות

אבל מי שנגד חיסונים ימשיך להתעלם מהעובדות. 

מנגנים לנו בכיף על הפחדים

לא עם מספיק אחריות להשלכות.

ככה לדעתי

כי הם לא מציגים לך את שני הצדדים אלא צד אחד צודק.

ואני חושבת שהרבה אנשים הרגישו מול חיסוני הקורונה את חוסר האמון במערכת שמראה צד אחד בלבד כשצודק, כשבפועל אף אחד לא אוסף תופעות לוואי, ושמים פס על נשים שמתלוננות על מלא שיבושים במחזור בעקבות החיסון, ושיתוקי פנים, וכאבי שרירים, ודלקות שריר הלב, ואף אחד מהמערכת לא אוסף וחוקר את התופעות לוואי האלו...

אז את צודקת שרק המחקרים מגובים מחקרית,

אבל במציאות אפשר לראות את ההטייה ומה רוצים שיצא.

אם מתעלמים מהצד השני באופן מוחלט ולא נותנים שום אפשרות להטיל ספק וביקורת.

מכירה הרבה אנשים ונשים שסבלו מאד מתופעות לוואי ולא היה שום גוף רשמי שאסף את התופעות וחקר. 

אחרי שהתאגדו קבוצות פייסבוק וכו של אנשים שסיפרו תופעות לוואי מהחיסון וכו אז מכון פועה ניסו לתת מענה ולבחון את זה.

אבל באופן רשמי, אמרו לכולנו שזה בטוח להתחסן, כל מי שהתלונן על תופעת לוואי אמרו שזה לא קשור....

אין  בעיה שיקח שנים לערוך מחקר, יש בעיה שמראש לא מעוניינים לחקור באמת.

אם לא הקשיבו לאנשים מבוגרים שחוו תסמינים

איך יקשיבו ובכלל יבינו תינוקות שלא יכולים לדבר ולהגיב ולספר אילו תופעות הם חווים?

והפרק זמן שעבר מאז שהם חוסנו ועד שחיסנו םה את כולם היה קצר מאד.

אז גם אנחנו פה היינו "חלק מהניסוי"..

הייתי מצפה, ממי שרוצה באמת לחקור ולדעת מה יעילות החיסון (ולא לבהוכיח דווקא שהחיסון הוא מועיל)

שיבהירו עד כמה הוא חדש ובפרספקטיבה מחקרית עבר כלום זמן,

ושירצו לאסוף כמה שיותר מידע בשבילם, לא כי אני צריכה שיתקשרו אלי, כי מי שרוצה לחקור באמת, ירצה לראות איך החיסון השפיע על כל כך הרבה אנשים שהתחסנו...

אישית בתקופת הקורונה ממש הבנתי איך זה לא כזה נקי...

איך את מצפה שיוכיחו לך שבאמת באמת רוצים לחקור ולדעת על החיסון, או שמה בעצם? רוצים להזיק? מה האלטרנטיבה? זה שהחיסון חדש זה ידוע לכל העולם, הקורונה רק הופיעה בעולם ב2019 וכל כלי התקשורת עסקו בזה שעובדים מסביב לשעון לפתח חיסון ופרסמו כשהצליחו לייצר חיסון יעיל. מה לא נקי בזה?

בינתיים חיסנו מליוני אנשים ולא התגלה שום דבר שהראה שהנזק עולה על התועלת. גם הסיבוכים שהזכרת הם כולם דברים חולפים שלא גורמים נזק לטווח ארוך. גם הטענה לגבי אוטיזם מחיסונים (שאמנם הופרכה) היא מגוחכת בכל מקרה, בלי קשר לזה שאוטיזם זה משהו מולד, כי זה לא שעדיף מוות או נכות על פני אוטיזם. 

אני מצפה שיסכימו להודות בתופעות לוואי

שירצו לשמוע ולחקור

וזה לא מה שהיה בתקופת הקורונה

על כל דבר אמרו לא קשור (ואחרי תקופות פתאום הודו שכן קשור).

ומה שהתכוונתי שהיה לא נקי היה עם כל ההקשר הרחב של תו ירוק ועוד ועוד (וואו זה מרגיש לפני מינימום עשור!! חח קשה להזכר)

כשהביאו את החיסון של הקורונה

היא הייתה ממש פעילה במחקר והכל

והיא אמרה שזה שאומרים שזה חיסון חדש זה לא מדויק בכלל

כבר שנים עבדו על הפיתוח של החיסון הזה

וייעדו אותו למשהו אחר

וכשהגיעה הקורונה פשוט הסבו את זה לזה

(אני לא מבינה בזה כלום כן? אני לא יודעת איך עושים הסבה אבל היא הסבירה ככה פחות או יותר שנבין)

שתוך חצי שנה בום יצאה לשוק...

זה כן משהו שעבדו עליו שנים ובדקו אותו טוב

שהיא לא מבוססת על פיתוח ספציפי לוירוס ספציפי

אלא פיתחו שיטה שהיא יחסית גנרית וקל להתאים את התהליך לוירוס חדש די בקלות .

וזה חשוב כי הוירוסים גם מתפתחים כל הזמן (כמו שראינו המון עם הקורונה...דלתא ואומיקרון וכו)

בגדול החיסונים האלה נחשבים יותר בטוחים ויותר אמינים מהחיסונים הסטנדרטיים. החסרון הוא כמובן שיש פחות נסיון... אבל הוא נצבר עם הזמן

ואין לי כוח להמשיך.

יש מחקרים.

יש מחקרים שהיה ראוי אם היו נעשים ולא עושים אותם

ואמת , בדברים האלה, יש יותר מאחת...

טיפה מן הטבע - מדירוז -ד

אפשר להיפגש איתו לייעוץ אישי בנושא חיסונים. נשמע מאוד מקצועי וקראתי המלצות

יש לו הסמכה קונבנציונלית וגם לא- קונבנציונלי

הוא לא נגד טוטלי ולא בעד לקחת הכל וזה מבחינתי אומר המון.. כי אני לא מאמינה שזה יכול להיות כזה חד משמעי לאף אחד מהכיוונים

מודה שאני באותה התלבטות

בגדול מחסנת אבל בקצב שלי ובלי הרבה בטחון

תכננתי לפנות אליהם אבל עוד לא הגעתי לזה

אולי בזכותך אעשה את זה בקרוב 😉

אני כן בכיוון אלטרנטיבי אבל עד כאן 😁

אבל השאלה אם הוא דוחף את הכיוון הזה גם בנושא החיסונים.

אני חשבתי שזה התמחויות נפרדות

כי לפי האתר הוא כן בונה תוכנית עם חיסונים "אמיתיים" פשוט בקצב אחר ולא כל חיסון

אבל אם את אומרת שמהיכרות אישית ההתרשמות היא שונה זה מעניין...

שלילת רישיונו של רופא מתנגד חיסונים - שמירה על הציבור או פגיעה בחופש הביטוי? | כלכליסט

לא הכרתי אותו לפני, אבל מההתרשמות שלי הוא די נגד טוטאלי (ונזהר בלשונו בגלל התביעות..).

כתוב באתר שהוא נגיד ממליץ לא לחסן נגד פוליו כי אין בארץ - ועינינו רואות התפרצות של פוליו...

בנוסף, הוא עונה על כמה קריטריונים של מאיפה *לא* ללמוד על חיסונים: 

איפה לא כדאי לחפש מידע – מדעת

הוא גם כותב מפורשות באתר:

"כל ההמלצות המובאות כאן מבוססות על ידע ונסיון רב של ד"ר חיים רוזנטל שנצברו במשך 35 שנה בהם טיפל באלפי מטופלים. ההמלצות הללו אינן מגובות עדיין על ידי מחקרים רפואיים.
משרד הבריאות מתייחס לרוב ההמלצות כאל "מיתוסים" ואינו מסכים איתן.  לכן כדאי להתייעץ גם עם רופא נוסף כדי לקבל החלטה מאוזנת. בכל מקרה של ספק או אי בהירות יש להתייעץ עם ד"ר רוזנטל"

זה לא שהמדע הקונבנציונלי אומר שכל החיסונים הם מושלמים. מי שקראה אי פעם עלון מידע, אפשר לראות פירוט של תופעות לוואי שדווחו, ובד"כ יש לא מעט. וגם יכול להיות מצב שילד אלרגי לדוגמה לחומר מסוים שיש בחיסון, ואם יודעים את זה, נותנים חיסון חלופי ולא את מה שכולם מקבלים.

מההתרשמות שלי עולם המדע מתייחס ברצינות לכל טענה, ובודק את העניינים, ורואים שבמהלך השנים נעשו שינויים בחיסונים, ושאין באמת מחקרים של המתנגדים, ויותר מסתמכים על חוויות אנקדוטיאליות.

בעיני יש הרבה בורות, חוסר הבנה במושגים (ודוגמה מההודעה של @מאמאמיה 3)

ככל הידוע לי,

חיסון הוא לא רעל.

אין בו נוגדנים (אלא תפקידו ליצר נוגדנים אצל המתחסן). (אפשר לקרוא עוד על מה מכילים חיסונים כאן: סוגי החיסונים – מדעת)

גם לסמוך על הקב"ה לא נראה לי שייך, הרי הוא נתן רשות לרופא לרפא. הקב"ה ברא לנו עולם של טבע, ונתן לנו את החכמה להבין את הוא פועל, וב"ה החיסונים מצליחים למנוע מחלות נוראיות. מי אמר שוויטמין סי יעזור נגד פוליו?

דווקא בגלל שמילארדי אנשים בעולם התחסנו במהלך עשרות שנים, יש מקום לבטחון (בניגוד נגיד לחיסון לקורונה, שזה חיסון חדש ויותר מלחיץ לדעתי). על אף שכולנו היינו קטנים ורגישים, התמודדנו עם התופעות לוואי של החיסונים... בעיני עדיפים כמה ימים של תופעות לוואי מאשר הסיכוי למחלה.

לכאן ולכאן

ואת צודקת, בתגובה שלי זה לא היה מפורט.

הגוף לא מקבל נוגדנים.

התכוונתי שכל התהליך הזה קורה בגיל כל כך קטן- נכנס חומר כימי עם אלומיניום וה' יודע מה עוד לגוף הקטן הזה, מכניסים חיידקים מומתים לגוף הקטן הזה, והגוף הקטן הזה צריך תמיד לייצר נוגדנים ולהתמודד עם מה שהכניסו לו.

הרבה אחריות לגוף של תינוק בן פחות משנה.

הקטע שיש מקרים של תינוקות שחוסנו, ומחיסון לחיסון מצבם הבריאותי התדרדר עד שבגיל שנה כבר היו משותקים/עם אוטיזם.

והמדינה לא מפצה את המשפחה כי לטענתם 'בדיוק בגילאים של החיסונים יש תסמינים לאוטיזם וכדומה' - במילים אחרות מסירים אחריות ואומרים שהילד כנראה היה ככה גם בלי החיסונים , למרות שבפועל עד גיל 4 חודשים הוא חייך, הגיב, הזיז עיניים, אז איך המצב התדרדר?

אגב, ה' ברא גוף חכם, והרפואה מודעת לזה ולכן היא מפתחת חיסונים כי החיסון גורם לגוף לייצר נוגדנים כדי שהמחלה האמתית תבוא זה יהיה פחות קשה.

אז הגוף חכם ויכול להתמודד.

ואולי התינוק הזה יצטרך להתמודד עם המחלה האמתית רק בגיל 13 אם בכלל? כשהגוף עבר דבר או שניים והתחסן טבעי בכוחות עצמו.

חוץ מהשלכות טרגדיות מחיסונים כמו אוטיזם ושיתוק- יש גם השלכות שקטות מאז החיסונים.

נגיד, מאז חיסון אבעבועות רוח יש יותר אסטמות עור בקרב ילדים. בדור שלנו לא היה דבר כזה, לא הכרתי את זה בכלל, ועכשיו יש לפחות לילד אחד במשפחה שלנו.

ובקיצור, זו לא בורות.

מקרים של חברים האירו אותי, כי עד לפני המקרה שלהם ושל אנשים שהעידו בעקבותם- אני הייתי תמימה אחרי הרפואה.

ועדיין יש דילמה, כי יש נפגעי פוליו, ויש גם נפגעים כאלה ואחרים מהמחלה.

בדיוק כמו הקורונה- יש פחד מהשלכות החיסון(בעיות פוריות , בעיות בשריר הלב) אבל גם יש פחד מהסתבכויות של קורונה, חוסר נשימה ומוות...

כל מה שקשור לעולם החיסונים זה ריזיקה.

ולכן כל אחת צריכה לעשות בדיקה מעמיקה לפני ההחלטה אם לחסן או לא  , או מתי לחסן או כמה לחסן.. ולהתפלל לה' שיכוון אותה להחלטה הנכונה והבטוחה ביותר לילדיה.

למשל על הקשר בין חיסונים לאוטיזם

או היכולת של הגוף להתמודד

ממליצה לך לשאול גורם מוסמך ולא להסתכל באינטרנט 

לחקור לחקור לחקור!

לקרוא על המחלות, לבדוק כמה הן באמת קשות (ספוילר: לא בטוח, למשל אבעבועות) למול הסכנות שבחיסונים-שהן כתובות בעלון, רק שאנחנו בדרך כלל לא קוראים

שאין אף מחלה שיש כנגדה חיסון, שהיא לא עלולה להביא למוות או לנכות. אחרת למה שישקיעו משאבים כדי לייצר חיסון?? אין חיסון נגד הצטננות למשל.. אם כי זה יכל להיות נחמד. מה את יודעת על אבעבועות רוח?

אכן לרוב מחלה קלה, אבל יש סיבוכים, בין היתר דלקת במוח. חוץ מזה אם אשה בהריון נדבקת זה יכול להדביק את עובר ולגרום למומים או למוות של העובר. 

מי שבאמת חוקר דברים כאלה- אי אפשר לאדם הרגיל והממוצע להבין את הניסוחים והניסויים שלו. עבור האדם הפרטי מחקרים ברפואה או מיקרוביולוגיה וכדו- הם פשוט סינית.

אנחנו אפילו לא מבינים את מבנה התא, אז להתיימר להבין ברפואה מבלי שאת רופאה? נשמע לי רחוק מהמציאות.

מה שיקבל האדם הפרטי, הוא לכל היותר השערה.

אני לא אסכן את ילדיי בעבור השערה שלי.

אני כן מאמינה לרופאים, כי זה התחום שלהם.

ואני גם מבינה את מגבלותיי בכל הקשור בהבנה של רפואה.

ואת לוקחת ממקרה אחד ומחברת לו סיבה. (כלומר את רואה תוצאה ונותת סיבה לדעתך ) העולם השתנה בהמון תחומים, ומי אמר שאלרגיה של העור זה מחיסון? זה יכול להיות מסבונים שמרגישים אליהם, מחומרים ששמים בבגדים ועוד ועוד..

מה הכוונה שהגוף התחסן בכוחות עצמו? לרוב הנוגדנים בחיסונים הם למחלות קשות, ולא " נמצאים סתם כך ברחוב" . מה גם שצריך להבין איך פועלת מערכת החיסון ..זה דבר מורכב עם הרבה מנגנונים 

היה חשש כזה אבל זה לא נכון. הזמן הקורונה הייתי בטיפולי פוריות אז שמעתי קצת מהרופא שלי וגם מכון פוע"ה עשו בזמנו זום על זה אבל אני כבר לא זוכרת פרטים, זה היה מזמן 😉 גם יש בנות שזה עשה להם בלאגן במחזור אבל לא הוביל לבעיות פוריות.. ולהיות חולה בהריון (לפחות בזנים מסויימים) לא היה פיקניק וגם יכול לפגוע בעובר..

מדעית, לא מסיקים מסקנות לפי מקרים של חברים, זה לא מספיק אנשים בשביל שיהיה אמין

הוכח מחקרית שאין קשר. זו דווקא אחת הטענות שהכי נחקרה. המחקר המקורי, שהוביל לכל הקונספירציה הזו הוכח כמזוייף על ידי רופא עם אינטרס. נעשו מאז אינספור מחקרים אובייקטיבים, עם קבוצות ביקורת, שניסו לשחזר את הממצאים שלא ובכולם בלי יוצא מן הכלל לא נימצא קשר לאוטיזם.

לצערי אין לי כרגע מקור, אבל בטוחה שלא יהיה קשה למצוא.

ולגבי המקרה שאת מכירה. לא מסיקים ממקרה אחד. אבל אני יכולה לספר לך על מקרה שאני מכירה שההורים לא נתנו חיסון ובגיל שנה וחצי הילדה פתאום הפסיקה לדבר, חזרה לחיתולים והתחילה כל הזמן לנופף בידיים. לפי מה שקראתי בעבר זה קורה כי באזור הגיל הזה הלמידה התקשורתית משתנה מחיקוי ללמידה פעילה ויש ילדים על הרצף שלא מצליחים לעשות את המעבר הזה.

שזה לא עניין של "אלומיניום וה' יודע מה עוד"

זה לא רק ה' יודע מה עוד

מי שפיתח את החיסון גם יודע מה עוד...

וזה אחרי מחקרים וניסויים ובדיקות

זה לא באמת יאללה בוא נרעיל את בני האדם קצת 

כל הטענות שהעלית אין שום הוכחה שהן נכונות. 

ויש הוכחות אינספור שחיסונים מצילים חיים...

לפני החיסונים כל תינוק שנולד היה ספק גדול אם הוא ימשיך לחיות

ובהחלט יש תופעות לוואי והכל... ואין מה להפסיד מלקרוא מידע ולברר

אבל טענות כאלה של אוטיזם ובעיות פוריות וכו' זה טענות שלא באות מאנשי מקצוע אלא יותר מקונספירטורים

אוטיזם הרבה פעמים מתאפיין ברגרסיה. עצוב מאוד וקשה... תינוקות שהתפתחו תקין לחלוטין, ובמהלך החודשים הראשונים של החיים מפתחים תסמיני אוטיזם ויש רגרסיה בהתפתחות שהיתה.

העניין הוא שהתופעה הזאת קיימת גם באוכלוסיות מחסנות וגם באוכלוסיות לא מחסנות, ככה שזה לא קשור לחיסונים.

ומסכימה עם התגובה של יעל בהמשך, שגם מתנגדי חיסונים זה עדר (ועדר שנהיה פופולרי ונחשב, שמאוד קל ללכת אחריו).

תראי, יש פה הרבה בנות בשרשור, שהן לא חלק מה"עדר" של מתנגדי החיסונים, הן באמת ובתמים רוצות לברר,

וקשה מאד למצוא מידע אובייקטיבי.

אז הרבה אנשים מטילים ספקף שואלים שאלות, והם דווקא ממש לא חלק מ"העדר" של הטבעיים וכו, אבל אין מידע אובייקטיבי, זה מורכב.

אז יש את אלו שבוחרים להאמין לרפואה ולהתחסן, ויש את אלו שבוחרים להאמין לצד השני ולא, ויש הרבה גם בין לבין

טוב לשאול ולברר

אבל זה לא נכון להגיד שהמחסנים הם עדר ולכן צריך לא ללכת עם העדר.. כי גם להתנגד לחיסונים זה עדר.

טוב לשאול ולהיות עם יד על הדופק ולא סתם ללכת אחרי העדר, כל עדר.

אני בדיוק באותה דילמה

מצד אחד- תינוק קטן בן פחות משנה מקבל כל כך הרבה רעל לגוף, נוגדנים, חיידקים מומתים..

אולי לחכות שיגדל ויתחזק? ולא שהוא כזה קטן ורגיש?

מצד שני- בגלל שהוא קטן ורגיש אז צריך לשמור עליו מההתחלה שחלילה לא יינזק כי המערכת חלשה

מצד שלישי- יש את המקום של לסמוך על בורא עולם שברא לנו גוף שיודע לרפא את עצמו, או לטפל במחלות באופן טבעי כמו ויטמין סי או לא יודעת מה ..

זו הדילמה הכי גדולה שלי, באמת

כל החלטה שלא תהיה - תהיה מלחיצה

חיידק מומת למשל כשמו כן הוא. הוא מומת. זה כביכול  רק המעטפת שלו , שגורמת לגוף לייצר נוגדנים.

ומאחלת לך ולנו לא להיות בעולם בלי חיסונים, וילדים קטנים ותינוקות מתים ממחלות מאוד פשוטות ( נכון שגם תנאי ההגיינה היו מזעזעים אבל הגיינה וחיידקים זה הולך ביחד חוסר הגיינה מאפשר התרבות חיידקים)...

יש מחלות שנעלמו או כמעט נעלמו מן העולם באמצעות החיסונים..

נעלמו כמעט לגמרי עוד לפני החיסונים. תבדקי בגרפים שמתעדים תחלואה או מוות מהמחלות הידועות ותראי שהיתה ירוידה תלולה בגרף עוד לפני שנכנס החיסון למחלה. בחלק מהמקרים היתה ירידה של 90% והחיסון הוסיף עוד כמה אחוזים. לפעמים הירידה המשמעותית היא בגלל עליה ברמת ההיגינה, ועוד סיבות. 

אז הטיעון הזה שעף באוויר כל הזמן "הכל בזכות החיסונים" הוא עובדתית, הסטורית פשוט לא נכון לגבי חלק מהמחלות.

יש נתונים וגרפים מסודרים וברורים. 

ולא, אין לי כוח לחפש ולקשר ולהביא. ראיתי את הגרפים האלה בספרים ובאתרים. רק צריך קצת לנבור ולמצוא. 

ואני מחסנת בחיסוני ילדים (כן מנסה לפצל ולא לתת במכה אחת). עם כל המחקרים שבעד עדיין מתפללת לה' שישמור על הילדים.

נגד קורונה לא התחסנו ולא חיסנו את הילדים. 

וגם חיסון נגד שפעת לא רואה בו טעם, כל פעם יש סוג חדש.  

שהגוף יודע לרפא את עצמו? איך את מסבירה אז מחלות? באמת שאני לא מצליחה להבין את התאוריה הזו. את חוששת שהתינוק שלך יקבל חיידקים מתים, אבל מחיידקים חיים, שלא מחיסון אלא מחשיפה טבעית את לא חוששת?

דרך אגב גם לגבי מה שכתבת על אלומיניום- טענה נפוצה של מתנגדי חיסונים. לא מדובר באלומיניום של הנייר כסף... אלומיניום זה סוג של חומר, מלח, שנמצא בהרבה דברים שאנחנו צורכים באופן יומיומי. למה את חושבת שזה מסוכן? גם מתנגדי חיסונים זה עדר.. זו לא חשיבה עצמית. עדר מאוד מסוכן. כשיש תקלה במכשיר חשמלי קוראים לטכנאי, רכב לוקחים למוסך. אני לא מבינה בזה ולא יכולה לתקן בעצמי. אותו דבר לגבי גוף האדם, צריך להקשיב לאיש מקצוע שסומכים אליו ולא לנסות לייחס מושגים מהחיים שלנו לתחום שלא למדנו (כמו למשל שחיסון "מעמיס על הגוף"- את יודעת באמת איך מערכת החיסון פועלת?). הלוואי ואפשר היה לרפא הכל עם ויטמין סי, הרבה אנשים לא היו מתים.

שרופאים כ'כ אוהבים להציג..

אז אני יכולה להגיד על עצמי שהקשבתי ל'טכנאים' שאת כ'כ מייצגת ביושר וכמה שהם מבינים ויש להם ידע ונתנו לי קוקטילים של תרופות וכו' וזה פשוט לא הסתיים וואו בוא נאמר ככה כשהיו לי תופעות לוואי (הנדירות) פתאום כל 'טכנאי' שהגעתי אליו והצפתי את הבעיות ידעו ולא למדו ממש ירד במיקוד ואני לא אשכח רופא שחירטט אותי שאני מקרה נדיר בכל העולם והספרות הרפואית ואיך זה יכול להיות..

מאז אני ביקורתית מאוד למה שרופאים אומרים!

חובה לשמור על אורח חיים בריא וטבעי עד כמה שניתן על מנות לחזק ולמנוע מחלות וסיבוכים!

הרפואה המערבית טובה לרפואה דחופה יש הרבה יתרונות ויש הרבה חסרונות.

נוכחתי לראות שגוף יכול להבריא באופן טבעי ולתקן את עצמו בטיפול טבעי ללא התערבות רפואה מערבית.

הגיוני שנפלת על רופאים לא משהו

לא כולם מוצלחים בעבודה שלהם

גם לא כל הטכנאים מצליחים לתקן את כל המכונות שתביאי להם.

אבל הגוף לא יכול לרפא את עצמו מכל מחלה

וגם אם מצינון ושפעת הוא מתאושש יפה

אז מסרטן ודלקת קרום המוח למשל, הוא לא.

אם תגידי לחולה סרטן לא ללכת לרופאים כי הם מבלבלים במוח, הוא ימות.

לפני המצאת האנטיביוטיקה כמה אנשים מתו מדלקת ראות?? המון!!! ומכל דלקת וזיהום...

ולפני המצאת החיסונים כמה אנשים מתו?

פעם הסיכוי של תינוק לשרוד היה נמוך

הרפואה המתפתחת זה מתנת שמים

וצריך לדעת להשתמש בה, ועדיין לא להכל יש תשובות

ויש אנשים שמתים ממחלות למרות כל ההתפתחות של הרפואה המערבית

ונכון, גם הרבה פעמים לרפואה אלטרנטיבית יש מה להציע...

אבל ממקרה של רופאים שלא הצליחו לטפל במקרה ספציפי שלך ועד לצאת נגד כל עולם הרפואה זה מגוחך...

לא מטפלים בבעיה כרונית רק נותנים פתרונות לתסמינים.

ואובחנתי אצל המון המון המון המון רופאים במהלך חיי מגיל קטן שלא תגידי 'נפלת' על כמה מעטים

ואף רופא לא איבחן את הבעיה המרכזית אז שלא נדבר על טיפול 'יעיל' שרק יצר בעיות אחרות או בכלל חוסר תגובה של הגוף ואז עושים ניסויים עלייך עם מיני תרופות וטיפולים.

את פשוט מזלזלת במקרה שלי שלצערי אני לא היחידה (וגם לא בין מיעוט) שמצאה טיפול יעיל דווקא טבעי ומותאם שהגוף מגיב מצויין באופן 'מפתיע'.

יש ניסיונות השתקה בתחום הזה וזה גם מה שתורם לתגובה בסגנון כמו שכתבת.

השירשור מדבר על חיסונים עוד לא קראתי תגובה אחת של אימונולג מוסמך בנושא כך שגם מי שכן יש לו רקע רפואי הוא לא למד וחקר ואין לו ידע מספיק לחרוץ דעה באופן אבסולוטי בנושא.

ברפואה טבעית ואלטרנטיבית

אני עצמי נעזרת הרבה בזה

אבל מכאן ועד לצאת נגד הרפואה המערבית באופן גורף... הדרך ארוכה

אבל יש הבדל בין לתת אנטיביוטיקה במקרה שמגיע לסכנה,ובע''ה האנטיביוטיקה יכולה להציל.

לבין המצב היום שנותנים אנטיביוטיקה באופן אוטומטי על כל חיידק קטן

ככה הגוף לא לומד להתמודד וגם האנטיביוטיקה מחלישה מאוד את כל המערכת של הגוף.

אני חושבת שצריך הרבה חכמה כדי להשתמש ברפואה באופן נכון .

ורואה את זה גם בלימודים שלי וגם במחקר סביבי. ממש לא ממהרים לתת אם אין צורך אמיתי

וחיידק "קטן" לא מטופל כמו שצריך יכול להגיע למסתמי הלב למשל ולגרום לנזק רציני. אז זה לא סתם שמטפלים בחיידקים בכובד ראש ונותנים אנטיביוטיקה. אבל יש הרבה יותר מודעות ליצירת חיידקים עמידים, לטיפולים שונים שאפשר לתת שיקצרו את משך הטיפול ולסוג ומינון האנטיביוטיקה. הרפואה משתפרת ב"ה וגם מסיקה מסקנות, לפעמים קצת לאט מדי

חשיפה טבעית היא דרך מערכת העיכול

חיסון הוא ישר לשריר.

להסביר?

מרק עוף דרך מערכת העיכול הוא נהדר. דרך השריר- קטסטרופה. 

ארס של נחש בהכשה לשריר- מסכן חיים. בבליעה- ממש לא. מערכת העיכול מפרקת אותו.

הגיון פשוט שכל בר דעת יכול להבין אותו. 

את מעדיפה לבלוע את חומר ההרדמה במקום לקבל זריקה?

מרק עוף במערכת העיכול הוא אחלה, אבל בשום אופן לא נטפטף אותו לעין.

אם נמשיך את ההיגיון בהודעה שלך, כשצריך להשתמש בטיפות עיניים נבלע אותן, ולא נטפטף לעין.

יש דברים שהדרך הבטוחה לצרוך אותם היא בבליעה, ויש דברים שהדרך הבטוחה לצרוך אותם היא בזריקה.

אין שום יכולת להסיק ממרק עוף על חיסונים, כמו שאי אפשר להסיק ממרק עוף על טיפות עיניים.

אבל מה שכתבת לא סותר מה שכתבתי

כל דבר שנכנס לגוף צריך להיכנס דרך מערכת העיכול.

כולנו מבינות שיותר בטוח לצרוך טיפות עיניים דרך העין ולא בבליעה, וזה לא סותר את ההיגיון הפשוט.

באופן דומה, יותר בטוח להיחשף לוירוס דרך זריקה של וירוס מומת לשריר, ולא דרך בליעה של וירוס חי (אגב, לא כל הדבקה טבעית היא דרך הפה. יש וירוס שעוברים במגע, בנשימה - כל אחד והדרך שלו). אין פה שסותר את ההיגיון הפשוט.

בחשיפה טבעית יש סיכון לנזק בלתי הפיך, עד כדי מוות. רוב הילדים שיחלו יבריאו, אבל אלה שלא - ישלמו מחיר כבד.

חיסונים בטוחים הרבה הרבה יותר מאשר חשיפה טבעית, בלי השוואה בכלל.

כשהביאו לארץ את החיסון הראשון לפוליו אנשים עמדו בתורים ארוכים כדי לתת אותו בהקדם לילדים שלהם. הם לא חשבו שעדיף להיחשף באופן טבעי לווירוס, כי הם ידעו איזה השלכות נוראיות עלולות להיות לחשיפה הטבעית הזו.

אפשר לחשוב שעדיף להיחשף לווירוסים באופן טבעי רק כשחיים בעולם שבו רוב הילדים מחוסנים, ונדיר לפגוש נפגעי מחלות.

אנחנו צורכים נכון אבל אנחנו גם פולטים

אי אפשר להשוות את זה לכמות אלומיניום שמוחדרת בפעם אחת ועמוק לתוך הגוף.

אני באמת שואלת

איך את יודעת? 

ויותר מזה אני שמחה שעושה ראש קטן

נכון שאני יכולה גם להתפלסף

למצוא בעיות

ולהיכנס לזה בכוח

שמחה שאני שייכת לקהילה בה יש רב

לא בקטע שמחליט בשבילנו

אבל יש לו את הבירורים שלו

אני בטוחה שלא עושה משהו בכוח לרעתנו

במסגרת הברורים שלו בעניין הוציאו הנחיה גורפת כן להתחסן

וזהו, מורידה את הראש מתחסנת (או שלא מי שמחליט לא לעשות את זה) וממשיכים הלאה..

דבר נוסף,

מתוך מעל 10 הילדים של ההורים שלי,

יש לי 2 אחים שהחליטו לא לחסן את הילדים שלהם

הם גרים בחול ושם יותר מקובל לא לחסן

לאחד הילדים יש אוטיזם..

לעומת זאת, יש להורים שלי עוד מעל עשרות נכדים ונינים!!!!! בלי עין הרע שכולם יהיו בריאים. כולם מחוסנים ואין מקרה של אוטיזם

כן יש בעיות קשב

יש בעיות אחרות

דבר נוסף,

בעלי היה עם אזוספרמיה לפני הקורונה כבר

הרבה לפני

כבר ב 2017 אבחנו את זה

בתחילת הקורונה התחלנו עם שינוי תזונה ועוד כמה דברים

פלוס התחסן כרגיל לקורנה 2 או 3 חיסונים

ודווקא לקראת 2022-2023 היה שיפור מטורף עם איכות הזרע

אז אם כבר בעד או נגד חיסונים, בניסיון האישי שלנו זה היה מעולה!!!!

אולי באמת יש פה פטנט חדש לטיפול בבעיות פריון

אחרי הכל,

תגידו שאני מטומטמת שעושה ככה ראש קטן,

אבל כזה כיף שיש משהו אחר שמקבל עבורי את ההחלטות האלה

ואם הרב אמר שאין בעיות עם חיסונים אז הוא אמר ועושים את זה בהודיה ענקית שזה קיים

אשרינו שזכינו!!!

חשיפה למחלה, יוצרת נוגדנים (תאי דם לבנים) שיודעים איך להתמודד עם המחלה. הפעם הראשונה מסוכנת, כי הגוף לא מכיר את המחלה ולא יודע איך להתמודד איתה. במחלות מסוכנות, הזמן שלוקח לגוף להכיר את המחלה, יכול להיות הזמן שבו הבנאדם ימות מהמחלה, כי היא תתקוף אותו חזק, ועד שהגוף ידע להתמודד עם המחלה, כבר לא יהיה בנאדם.

החשיפה לחיידק מומת/מוחלש, מייצרת לגוף המכירות מוקדמת, ואז גם אם האדם ידבק במחלה, הוא או לא ירגיש אותה כ''כ, כי היא לא תשפיע עליו, או שיחווה אותה בצורה קלה.

כל אותם אלו שלא מתחסנים, יכולים להרשות לעצמם לא להתחסן בגלל שהסביבה מחוסנת. בזכות החיסונים יש מיעוט ההתפרצות של המחלות והרבה פחות הדבקה, ולכן זה מוריד את הסיכוי גם של אותו אחד שלא התחסן- להידבק במחלה.

מקווה שכתבתי מספיק מובן...

חיידקים ממומתים או מוחלשים

אם זה היה ככה ההתנגדות לא הייתה עזה כל כך

יש גם חומרים משמרים וכו'. לא ציפיתי שניתנו לי רק חיידקים, הם צריכים להיות בתמיסה כלשהי.

אם יש לי דרך להגן על עצמי ועל המשפחה שלי ממחלות קשות, ברור שאעדיף להגן עליהם.

את לא היית מעדיפה?

היעילות של החיסונים הוכחה לאורך השנים, ואין ספק שלא מעט מחלות כמעט ולא מופיעות בזכות החיסונים.

גם בתרופות שאנחנו לוקחים יש עוד דברים חוץ מהחומר המטפל עצמו. אז לא ניקח תרופות שיכולות לרפא אותנו?

אני באופן אישי מעדיפה להגן על עצמי ועל המשפחה שלי, ולקחת ''סיכון'' של כמה חומרים אחרים שנמצאים בחיסון, וגם את התופעות לוואי שלו.

לא בא לי שהילדים שלי יחלו במחלות קשות שעלולות לגרום להם לנזקים חמורים או מוות.

גם בשלל ההורמונים שאנחנו כנשים לוקחות (מגלולות מניעה ועד טיפולי פוריות) יש עוד מרכיבים.

האם הם טובים לנו או לא? לא יודעת

השאלה בעיני היא של הנזק מול התועלת.

מה אני מרוויחה מול מה שאני מפסידה/לוקחת בו סיכון מסויים.

ובטח שבהורמונים אני נורא נזהרת מזה אישית ולא מכניסה הורמונים לגוף שלי.

הרפואה היא מדהימה במצבי חירום

אבל במניעה ובאורח חיים היא על הפנים

ויש המון תחומים שהרפואה נותנת פלסטר על פלסטר על פלסטר ולא פותרת מהשורש

וכמה שמזלזלים ברפואה האלטרנטיבית, כי זה תחום פרוץ, וזו באמת בעיה שזה פרוץ!

אבל נמצא שם פתרונות למצבים רפואיים חסרי פתרונות!!

אנשים עם מגרנות, אלרגיות, סכרת, ועוד ועוד

שהרפואה נותנת פלסטר מפה ותרופה על התופעת לוואי משם

מייצבים את המצב שלהם באמצעים טבעיים בצורה שלא הייתה אפשרית באמצעות  תרופות

מכירה אישית 2 חולי סכרת מאוזנים שהרופאים הקונבנציונאליים אפילו הורידו להם תרופות אחרי שינוי תזונתי שקיבלו מכל מיני מטפלים אלטרנטיבים,

תזונה שלא תואמת בשום אופן פרוטוקול קונבנציונלי של תזוה מותאמת לסכרת.

אלרגיות, דלקות אוזניים  חוסר איזון הורמונלי

כל כך הרבה מצבים שהרפואה האלטרנטיבית מעלימה לעומת רפואה סטנדרטית שלא מצליחה בזה כלום~! לא הכל מחקרים, יש מציאות שמוכיחה.

אבל חולקת עלייך לגבי רפואה מונעת. מה יותר מונע מחלות מחיסונים?? חיסונים זה אחד הפתרונות הכי מוצלחים של הרפואה אם לא ה-מוצלח ביותר.

לרפואה המשלימה יש את מקומה ותפקידה אבל אין לה תחליף לחיסונים.

הגבתי ספציפית לטענה שאנחנו מכניסים לגוף שלנו עוד הרבה דברים יחד עם החיסון- בכך שכל דבר שאנחנו מכניסין לגוף מורכב מעוד דברים.

גם בוויטמינים ותוספי תזונה יש עוד כמה חומרים שיוצרים מזה כדור שאפשר לקחת.

ויפה לך שאת נמנעת מהורמונים אבל אם לצורך העניין היית צריכה לעבור טיפולי פוריות, אחרי שניסית את כל הדרכים האלטרנטיביות היית נמנעת מלקחת הורמונים או שהיית אימרת שהילד שיצא בסוף שווה את הלקיחה של ההורמונים?

וזה עניין של נזק מול תועלת.

בעיני ה'נזק' (שלא בטוחה כמה הוא באמת נזק) בלהכניס לגוף כמה חומרים קטן מהתועלת שבלהמנע ממחלות קשות וסיבוכים שלהן. 

ב"ה שלא נזקקתי, הייתי לוקחת

אבל זה מוצא אחרון

לאחרונה היו לי שיבושים במחזור וביוץ יצא על שבעה נקיים וב"ה בבאופן טבעי הסתדר, אם הייתי כבר בלחץ על הריון הייתי בוודאי נעזרת בהורמונים.

אני לא אומרת שחיסון לא שווה או כן שווה את התועלת

אני נותנת מקום להטיל ספק ולשאול שאלות

מוחקת. סליחה

אני טיפוס שיכול להשאב לפורום, אז משתדלת להגיב כמה שפחות.

אני אכתוב בכמה מילים: אני לא מנהלת בנושאים האלה דיון שלא מכבד אותי.

לא מוכנה שיתייחסו אלי כאל טיפשה. אמירות כמו: את לא מבינה בזה, חבל שאת קשובה לקונספירציות, את לא יודעת מה שאת אומרת. את מסכנת את הילד שלך. הן אמירות שמוציאות אותי מדעתי בכל הקשר ובטח כשהשיח הוא על הילד שלי. ולכן לחלוטין לא מסכימה לשיח כזה.

כן, גם עם אחיות טיפת חלב / רופאת ילדים/ מגיבים בקבוצת ''מדברים על חיסונים'' וכו'.

ולשאלתך: את ההחלטות שלי עשיתי על סמך הספר ''האמת על החיסונים'' והמידע באתר משרד הבריאות.

(ועם כל מה שכתבתי כאן, מחסנת את רוב החיסונים)

1. יש פה כמה הודעות בשרשור מהניק האנונימי. אין פה שום סיבה 'להתחבא' מאחורי ניק אנונימי. מי שכותבת את דעתה יכולה לעמוד מאחורי הדברים שהיא כותבת.

את ההודעות שכבר נכתבו אנחנו משאירות, הודעות נוספות מאנונימי יימחקו (אלא אם כן יש לזה סיבה אמיתית מחשש לאאוטינג וכדו').

2. בבקשה שכל אחת תחשוב עם עצמה האם זה באמת נכון לה להשתתף בדיון הזה.

בסופו של דבר יש פה נשים עם דעות שונות, ולא נגיע למסקנה אחת מה האמת. רוב מי שכותבות פה ימשיכו להיאחז בדעה שלהן ולהיות בטוחות שהאמת אצלן.

3. בינתיים אנחנו מאפשרות לשיח להמשיך.

אבל בבקשה תשמרו על דיון נעים.

ומי שמרגישה שלא מתאים לה להמשיך - ממש לא חייבת להישאר בדיון.

וכמובן - נשמח שתדווחו לנו אם יש הודעות שבעיניכן לא מתאימות.

אם נראה שהשיח פה גולש לכיוונים לא מתאימים, ננעל את השרשור.

כותבת מאנונימי כי אאוטינג, וכי לא רוצה שיירשם בכרטיס האישי. כותבת מאנונימי כי כבר קיבלתי תגובות בעבר לכרטיס האישי.

כותבת מאנונימי כי זה שרשור ככ ארוך וכולן פה בערך עם אותה דעה חוץ מ2-3 בנות ויש הרגשה שאי אפשר להגיד באמת מה אני חושבת כי אז אהיה עדר או קונספירטורית.

אז אני כמה ימים חושבת אם להגיב בכלל, כי כל תגובה תגרור אחריה מלא תגובות של הצד "הנכון".

מותר להטיל ספק, מותק לקרוא (ואגב "מדעת" ו"מדברים על חיסונים" הם ממש לא אובייקטיביים, וממש מוטים לצד אחד).

מי שרוצה לחפש את האמת (שלה, כמובן) יכולה למצוא אותה בהרבה מקומות ברחבי הרשת, בפייסבוק, בספרים, ורק שתדעו שאין אמת אחת ושמותר לחקור ולהטיל ספק. ואגב לגבי הטענה שאין שום עניין כלכלי בחיסונים, מי שנמצא במערכת הרפואה יודע טוב מאוד שיש הרבה תגמולים למי שמחסן יותר. ככה שלהגיד שרופאים שאומרים לא לחסן מרוויחים מזה יותר כסף מרופאים קונבנציונליים נשמע לי פשוט לא נכון

אני ספרתי פה עכשיו לפחות 9 נשים חוץ ממך שמטילות ספק בחיסונים. ממש לא רק 2-3.

את מרגישה שלא נתנו פה לדבר? שתקפו את מי שכתבה נגד?

אני לא ראיתי פה תקיפה. אני ראיתי תשובות ענייניות.

ונכון - הדעות פה מאוד שונות, וכל אחת מאוד משוכנעת באמת שלה ורוצה לכתוב את מה שהיא מאמינה בו. אבל מכאן ועד להגיד שאין פה מקום למי שחושבת נגד - אני ממש לא חושבת שזה נכון.

כרופאה. מעולם לא קבלתי תגמול על זה שהמלצתי כל חיסון, או רשמתי מרשם לחיסון. לא מקבלים שום תגמול על המלצה או רישום של תרופה כלשהיא. זה היה לא חוקי אם זה היה ככה. אסור לנו לקבל מתנות מחברות תרופות או להתחייב לרשום תרופה של חברה ספציפית.

אני כן מקבלת תגמול על השעות שעובדת, פר מטופלת (אחת לרבעון), על פעולות שעושה (אולטרסאונד, הכנסת התקן, הוצאת התקן, בדיקת פאפ) וגם לזה יש תקרה. על תרופות/מרשמים/הוצאת הפניות לא מקבלים כלום.

באופן כללי, שזה שאנחנו בכלל יכולות לנהל כאן כזה דיון על האם חיסונים יעילים / מסוכנים / נצרכים רק מוכיח את היעילות שלהם.

פעם זו בכלל לא הייתה שאלה, כי האפשרות האחרת הייתה מגיפות שמחסלות אנשים בקצב וקוטלות אחוזים גבוהים מהאנשים בעולם, גבוהים בהרבה מהנזק מחיסונים (אם אכן נניח שיש כזה).

ולגבי הטענה שרופאים מסתירים מידע - מישהי באמת ישבה עם רופא פעם פנים אל פנים?

אני לא שמעתי אף טענה שחיסונים זה משהו ללא נזק בכלל או תופעות לוואי. אין דבר כזה מושלם. אבל בשקלול של מיליונים שמתים ממגיפה מול תופעות לוואי נדירות בעקבות חיסון ומיליוני אנשים שחיים בזכותם - החיסון מנצח.

הייתי בשני הריונות צפופים

בראשון התחסנתי לשעלת

בשני שאלתי את הרופא אם צריך שוב כי לפני פחות משנה התחסנתי, האם יש עדיין נוגדנים? איך זה הולך

הרופא אמר לי כל הריון צריך לא משנה הרווח

אמרתי לו רק אשמח להסבר כי לפי ההגיון שלי אם כבר יש נוגדנים אז יגיעו נוגדנים לעובר

תגובתו מילה במילה:

"גברת, גם ההגיון שלי אומר כמו שלך, אבל אז תבואי ותתבעי אותי, אז כל הריון צריך חיסון שעלת"

אמרתי לו תודה והלכתי הביתה בלי החיסון

הייתי מבררת היטב לפני שמחליטה לא להתחסן.

הוא התכוון להגיד שזה שההיגיון אומר ככה זה לא אומר שזה נכון

והילד יכול להידבק והוא בתור רופא לא מעוניין לקחת סיכון.

אבל ההנחיה היא כל הריון, גם אם הוא צפוף, אז צריך לברר לעומק למה זאת ההנחיה ולא לסמוך על ההיגיון שלנו

הנחיה כל הריון

ואין כל הסבר על נוגדנים או איך שהחיסון הזה עובד

אם יש לך מידע על זה הסבר

אני באינטרנט לא מצאתי ומהרופא התרשמתי שזה כסתח אומרים כל הריון לא לפי ההגיון ולא לפי המרווח בין ההריונות שלי והוא לא יכול לייעץ לי אחרת כי הוא לא יגיד בניגוד להנחיה

(ועוד דבר שעצבן אותי בזה, שגיליתי שזה בא עם טטנוס ללא ידיעתי חיסנו גם בטטנוס כי זה מחובר)

כשאת מקבלת את החיסון הגוף שלך מייצר כמות גבוהה של נוגדנים שעוברים דרך השליה לעובר. הנוגדנים שעוברים יכולים לשמור על התינוק אחרי הלידה עד שיוכל לקבל בעצמו את החיסון.

זה שקיבלת בעבר את החיסון לא עוזר כי כמות הנוגדנים שיש לנו בגוף בלי חשיפה היא נמוכה בדרכ, רק בעקבות חשיפה חוזרת כמות הנוגדנים היא גבוהה. 

הוא בשביל העובר.

שעלת זו מחלה שמאוד מסוכנת לתינוקות קטנים, שיכולה לגרום למומים ולמוות.

כשאת מתחסנת נגד שעלת, הנוגדנים עוברים לתינוק דרך השלייה, וכך את מגנה על העובר מפני המחלה.

כך שאם התחסנת בהריון הקודם, הגנת על התינוק, אבל בהריון הנוכחי העובר לא קיבל את הנוגדנים. (זה נמצא בזכרון החיסונים של האם, אבל אין נוגדנים פעילים בדם)

רופא לא ידע לענות לי (הגיוני סהכ לא ההתמחות שלו)

אבל גם לא מצאתי על זה מידע

בקורונה למשל אני זוכרת שהיה בדיקת נוגדנים

ולפעמים מחלימים או מחוסנים טריים היו בלי ולפעמים עם

אני לא יודעת בדיוק, כי זה בטח משתנה גם בין חיידק לחיידק, אבל משערת שזה באזור השבוע, פחות או יותר. בנוגע לשאלת ספיציפית- אני לא יודעת.

בכ''מ, מספיק שהגוף של העובר יכיר את החיידק, וזה יהיה לו בזיכרון החיסוני. הוא לא צריך נוגדנים פעילים בשביל להתמודד עם המחלה. ברגע שהגוף שלו נחשף לחיידק, והוא מקבל את הנוגדנים מהאמא, זה מספיק למקרה שידבק בשעלת.

כדי שהעובר יקבל מקסימום נוגדנים

וגם זה לא באמת מספיק

ולכן ממשיכים לחסן אותו גם אחרי הלידה

אני לא אומרת שהייתי מתחסנת שוב, לא יודעת....כל הריון אני מתלבטת מחדש (ובסוף מתחסנת 😉 )

אבל יש בזה הגיון מסוים

רופאים מאודדדד חוששים מתביעות וזה ידוע.

אחר כך הלכתי לאחות שהסבירה לי את מה שכתבו לך כאן ובסופו של דבר כן התחסנתי שוב.

אבל גם יש לי את היכולת לקרוא את המאמרים שהם מביאים שם אז הרבה פעמים קוראת בעצמי מחקרים.

וגם יצא לי לשאול בקבוצה "מדברים על חיסונים" ולחפש שם מידע.

באופן כללי חשוב לשים לב מי כותב, מה ההכשרה שלו, האם מה שהוא כותב מבוסס עובדות או הפחדות/שמועות. 

של דר' חנה גבאי

היא גם מסבירה על עניין החיסונים ואפשר להתייעץ איתה

ד'ר גיל יוסף שחר שאפשר לעקוב אחרי

ויש את הספר צבים כל הדרך למטה שתמכו בו כמה ד'ר ונתנו ביקורת מצויינת שהמידע בספר אמין ומבוסס על מחקרים אמינים מבחינת ספרות רפואית

מלהפחיד הורים. סליחה שאני ככה בוטה. גם היא מרוויחה כסף מ"תוכניות מותאמות אישית של חיסונים" וכל מיני דברים בסגנון.

אבל כשמעמתים אותה עם שאלות אמיתיות היא עונה דברים לא קשורים, לא מבוססי מדע. 

אסור לפקפק במערכת הרפואית פה במדינה

שבעיניי, זה שרופאים הולכים נגד הזרם הקונבנציונלי המוכר, לא אומר בעיניי כלום חוץ מזה שזה תוקע מסמרים בגלגלי משרד הבריאות וגורם לאנשים להטיל ספק

הם השקיעו ככ הרבה בלימודים שלהם, ומוכנים לסכן את התואר - זה אומר בעיניי דרשני.

הרפואה הקונבנציונלית מבורכת ונצרכת. ועם זאת, יש בה המון אינטרסים כלכליים. במיוחד כרפואה מונעת שניתנת בשגרה להמונים

היום לדעתי אין הרבה רופאים 'רגילים' (משפחה/ נשים. ודווקא אלה שהכי פוגשים את הציבור המתחסן) שמבינים בחיסונים. שאלה ככ פשוטה כמו כמה זמן נוגדנים של שעלת מהחיסון נמצאים בגוף שלא מקבלת מענה, זה פשוט מגוחך.

לא כי החיסון כזה רע בהכרח.

כי יש את הזכות לציבור להחליט אם מתאים לו או לא בצורה מושכלת. וזה מידע בסיסי בשביל בחירה מושכלת. והזכות הזו נשללת מאיתנו, מכולנו, מי שבוחר להתחסן ומי שלא.  כי אם לא צריך,אז למה..?

ונכון שרוב הסיכויים שיש יותר תועלת בלהתחסן מאשר להימנע, והכל בסדר ואין קשר מוכח (כמו עם כל החיסונים בערך. כמו ששללו קשר בין בעיות בווסת עם קורונה/ דלקת שריר הלב בהתחלה. ודוח מבקר המדינה אגב התייחס לעניין איסוף תופעות הלואי של הקורונה בצורה לא מחמיאה)

אבל אם נשאיר את הדיון ענייני - אין את מי לשאול ככ במערכת הציבורית הרגילה. וחבל שכך.

לוואקום הזה נכנסות קונספירציות שעושות נזק אדיר

ולא רק שאין מענה

אלא שיש התנשאות וזלזול מרוב מוחלט של הרופאים

כשאישה מבקשת לשאול ולהבין, כשמטילים ספק,

הרבה רופאים מתנהגים כאילו הם מלכי העולם 

ונותנים הרגשה כל כך לא נעימה למי שבוחרת אחרת, או אפילו רק שואלת.

בפגישה של 10 דק

חומר שצריך 10 שנים של למידה משמעותית כדי להבין אותו לעומק. ולכן כשדורשים לדעת תשובה קצרה לשאלה קצרה כשבפועל השאלה אולי קצרה אבל התשובה- לא אפשרית באמת לתת בצורה מקצועית. זה כמו לבקש מתכון של עוגת מוס סופר מורכבת של 10 שעות הכנה שיהיה כתוב ב3 שורות. לא רלונטי.

אימונולוגיה זה אחד התחומים הכי מסובכים שיש בעולם המדע והרפואה. ולכן קשה לקצר ולהסביר למי שאין את הרקע המתאים, ולרוב ההורים אין אפילו ידע בסיסי של ביולוגיה... 

ובעיני היא לא נובעת מחוסר יכולת להסביר חומר של למידה של שנים

אלא מהתנשאות של הרופאים

ומגישה (שב"ה הולכת ונעלמת) שהרופא מחליט עלי והגוף שלי ברשותי

כמו שפעם נשים שילדו היו לוקחים להם את התינוק כאילו הוא לא שלהם 

והיום זה ברוך ה משתנה והאמא חותמת על כל פרוצדורה שעושים לו, ויש אפשרות לאפס הפרדה, ובכללי יש יותר מודעות לדבר הבסיסי ביותר- שהתינוק של אמא שלו ולא של הרופאים

אין אמון ברפואה.

אבל נניח בניתוח, את תסמכי על הרופא לחלוטין לא? את לא תתחילי לעבור שלב שלב של הניתוח, לשאול למה דווקא משתמשים בקוקטייל הרדמה הספציפי הזה ואם נעשו מחקרים על ההשפעה של חומר ההרדמה הזה אצל ילדים ספציפית, והאם הסכין הזו יותר טובה מהשניה ואיך הוא יודע שדווקא שיטת החיתוך הזו היא הנכונה...וכו. כי איו לנו יכולת אמיתית להבין את זה בלי ללמוד את כמות השנים שצריך כדי להבין את זה. וכראיה, גם לרופאים עצמם אין את הידע לפעמים. לרוב זה ידע שיהיה לאימונולוגים שעובדים בתחום החיסונים.

כנל לגבי תמ"ל. אף אחת מאיתנו לא חוקרת לעומק מה בדיוק מכיל כל תמל כל אחד מהרכיבים קוראת את המחקרים לראות למה בחרו לשים ריכוז ספציפי של משהו מסוים. כי אנחנו סומכות על המומחים פה.

וגם בשאר הדברים בחיים. לא רואה שמישהי פה חוקרת לעומקי עומקים את יצרני הרכבים והאם אפשר לסמוך על המנוע ועל הבלמים של הרכב שקנתה אלא סומכת בכללי על זה שזה רכב טוב. כי לכי תלמדי עכשיו כל דבר שם כדי באמת להצליח להבין את זה. למרות שזה קריטי! אם הרכב לא יתפקד פה תקלה ברכב באמצע נסיעה עלולה להיות קטלנית.

אז למה פתאום כאן לא סומכים על אנשי המקצוע? 

ברצינות

גם המלצה רפואית לניתוח לא תמיד אלך עליה

ויש ניתוחים שממליצים אותם באופן גורף באוכלוסייה ואני אשתדל להמנע מהם אלא אם לא יהיה לי ברירה

היום אני במקום שבהחלט שואל.

אם לא היה מקום להטיל ספק - הוא לא היה צץ🤷 הרשת העלתה מודעות, לטוב ולרע.

כמו ששואלים פה איזה אינטרס יש לרופאים (יותר נכון לחברות המייצרות)  לחסן אם לא להציל חיים, אני שואלת הפוך - איזה אינטרס יש לרופאים בחו"ל ובארץ להסתכן בללכת נגד הזרם, להיות מאוימים בשלילת רישיון ולהתפרסם כשרלטנים..? כסף בטוח לא. לדעתי לפחות.

לחברות התרופות כן יש אינטרס. כלכלי כמובן. ענק. גם למשרד הבריאות, הם תורמים לו המון המון כסף.

כמות החיסונים השגרתיים מאוד עלתה עם השנים, למרות שרמת ההגיינה עלתה פלאים. הרפואה התקדמה. אנחנו כבר לא מדינות עולם שלישי..

ואני באופן אישי עשיתי את השיקולים שלי בעניין לפי ההגיון שלי

שמתנגד בפומבי לחיסונים ולא מרוויח מזה כסף.

אחד אחד הם עושים מזה משהו, בדרכ שקשור לנושא. חיסונים אלטרנטיביים/תוכניות חיסונים מותאמות אישית במאות שקלים/וכו'. תמצאי לי אחד שלא מרוויח מזה ואשמח לקרוא אותו ולשמוע מה יש לו להגיד.

אני כן מכירה מהצד השני לא מעט אנשי מקצוע שממש מומחים לתחום(למשל רופאים+חוקרים) ואין להם שום אינטרס כזה או אחר לצדד בחברות התרופות, הם לא יקבלו מהם כסף אם ימליצו בעד ולא יתבעו אותם גם אם יצאו נגד, והם חקרו וקראו וביררו מאוד לעומק עם כלים אמיתיים שיש להם, והם לחלוטין בעד. 

התלבטתי אם להיכנס לדיון הזה.

כי אני לא באמת חושבת שזה ישכנע פה הרבה.

אבל לאלה שמתלבטות אולי זה כן יכול לעזור. אז כותבת פה, בתקווה לא להישאב לדיון יותר מידי...

אני פעם חששתי מהחיסונים. האמנתי להפחדות ולסיפורים נגד. בפועל כן חיסנתי את הרוב, אבל פיצלתי הרבה והיו גם כמה שלא חיסנתי.

ודווקא סביב הקורונה, נכנסתי לנושא יותר לעומק. בהתחלה הייתי חשופה רק לתעמולה נגד חיסונים (כי זה מה שחשבתי שהכי אמין) ומאוד חששתי להתחסן.

אבל היו כמה דברים שגרמו לי להתחיל לקרוא גם את ההסברים והתשובות שנתנו מכיוון הרפואה והמחקר (בין השאר בעקבות דיונים פה בפורומים...).

ואז גיליתי שנתונים שמועברים בצורה מאוד משכנעת ושנראית מאוד אמינה יכולים להיות שקריים לגמרי.

אחת הדוגמאות הכי בולטות לזה, זו טענה שכתבו פה הרבה באותה תקופה, שיש נתונים ממחקרים שהחיסון נגד קורונה מעלה את הסיכון להפלה מוקדמת באחוזים ניכרים מאוד (למי שקיבלה את החיסון במהלך ההריון).

ואז מישהי הביאה טבלה מתוך מחקר, שבאמת היה נראה שזו המשמעות שלה. וזה היה נראה באמת די מפחיד.

אבל היא גם הביאה את הקישור למחקר עצמו. ולמרות שהוא באנגלית, השקעתי וקראתי אותו בפנים, וראיתי את הטבלה בתוך ההקשר הנכון שלה.

ואז התברר שמדובר פשוט בשקר של ממש.

זה מסובך קצת להסביר פה מה בדיוק היה שם (אולי אני יכולה פעם לנסות למצוא את זה, אם מישהי רוצה...). אבל זה היה מחקר שדווקא הראה שאין שום עליה בסיכון לנשים שהתחסנו במהלך ההריון.

(אני לא חושבת שזו אותה אישה ששיקרה. אני כן חושבת שמי שלקח את הטבלה הזו מתוך המחקר הזה, ונתן לה את הפרשנות הזו, שיקר ביודעין, או שבכלל לא קרא את המחקר ורק מתוך הסתכלות על הטבלה חשב שהוא מבין על מה הוא מדבר. לא יודעת מה מבין השניים גרוע יותר...).

וזו רק דוגמא אחת. היו עוד שקרים או נתונים שהציגו בצורה מעוותת, שנראים משכנעים למי שלא מבין, אבל מי שקצת יודע מיד רואה למה זה שקר.

בקיצור, מאז איבדתי מאוד את האמון בכל אלו שמדברים בביטחון גדול נגד חיסונים. התחלתי לבדוק דברים בצורה עצמאית, והאמון שלי במערכת הרפואית גדל משמעותית.

אני עדיין לא אחת שרצה לחפש התערבויות רפואיות בכל מצב (אפשר לספור את מספר הפעמים שלקחתי אקמול בחיים שלי על יד אחת...), ואני כן נעזרת גם בסוגים שונים של רפואה אלטרנטיבית. אבל בחיסונים אני סומכת על ההמלצות של משרד הבריאות.

ורק מוסיפה עלייך, שאפילו כאן בשרשור, מישהי נתנה דוגמא ל'אתר אובייקטיבי' שמביא אמת מאוזנת ואובייקטיבית, וגם הוא בעצם אתר של מישהו שמוכר חיסונים הומאופתיים.

אז גם כשמנסים לחפש מידע באינטרנט, צריך לשים לב מי כתב את המידע הזה ומה האינטרס שלו... 

יותר סיכוי שיקבל קידום בעבודה וכו

לעומת רופא מתנגד שמתעמרים בו ושוללים את הרשיון וכדו'

על רופא נשים שפתח מרכז עם צימרים שמציע לידות בית עם ליווי רפואי בצמידות לבית חולים

ושללו לו את הרשיון והכניסו אותו לכלא.

כמו שיש התעמרות בימין לעומת השמאל

הפגנה של נוער גבעות ישר יעצרו לעומת הפגנה בקפלן,

או יהודי שיזרוק אבן לעומת ערבי שזורק אבן

ככה רופא שיבטא מדי בקול דעות נגד הממסד הרפואי,

נכנסים בו בכל הכח, מפחדים מזה מאד.

ראיתי את זה בחיסוני קורונה ממש!!

עכשיו יש בי צד שמבין את המערכת, הוא נגדה, ברור שיכנסו בו

מצד שני, זה יוצר עולם רפואי שאנשים מתוכו מפחדים לומר דעות כאלו.

את רופאה, ולא פגשת את זה,

אבל זה הגיוני, כי את לא אומרת ונוקטת בדרכים האלו.

אני לא יודעת אם הוא הוכנס לכלא, לא שמעתי על זה, נניח שזה נכון, את חושבת שיכניסו לכלא מישהו בגלל שהתנגד לממסד? אנחנו באיראן?

לא, מה שקרה זה שהוא הואשם ברשלנות חמורה, לא עצם זה שיילד מחוץ לבית חולים היא הבעיה, אלא שיילד נשים בהריון בסיכון גבוה, וגם גרם נזק בכמה מקרים לנשים או לתינוקות בגלל התנהלות רשלנית. חוץ מזה שהוא בכלל לא מומחה ברפואת נשים על אף שמציג את עצמו ככזה. 

מכירה נערי גבעות שנכנסו בצו מנהלי לכלא ללא כל הרשעה?

אני  מכירה כמה

אז לא מופתעת שעוד תחומים שאנשים בצד הלא נכון ככה עושים להם

זה הזוי

אבל קורה במדינה

איתם בנושא.

אני לא חושבת שרופא יוותר כל כך בקלות על רישיון שהוא עמל עליו רבות.

רופאים בקופת חוליפ.

חוץ מזה, כמו בכל תחום, גם בתחום הרפואה יש שרלטנים, או לא יודעת איך לקרוא להם, שנהנים בעיקר מההרגשה שהם' גורו' של אנשים אחרים. 

אולי באמת כדאי שעולם הרפואה ישאל את עצמו את השאלה הזו. 

(אגב, לפני שקונים רכב ברור שעושים תחקיר יסודי...לפחות אנחנו. "רכב טוב" זה ממש לא מספק. ובטח שיש לא מעט אנשים שודקים היטב עוד דברים בחיים שלהם, בוודאי מה שקשור לבריאות)

אולי כי זה הנושא שהוא ה"פרה הקדושה" של הרפואה.

אולי כי תעשיית החיסונים מגלגלת מיליונים אז ברור שיש גם אינטרס כלכלי

אולי כי המוני אנשים ראו בעיניים שלהם נזקים שנגרמו אבל הרופאים נפנפו אותם שוב ושוב ושוב ושוב בטענה שזה לא קשור לחיסון, אז כבר אין אמון בטיעון ש"החיסונים בטוחים", כי אם אין תיעוד של כל תופעות הלוואי איך אפשר לטעון שמשהו הוא בטוח?

אולי כי מי שאומר שהוא מעדיף לא לקחת אקמול אז זה בסדר, אבל מי שאומר שהוא מעדיף לא לקחת חיסון עושים עליו אמבוש, רצח אופי ודה לגיטימציה? (חוויתי על עצמי, על ילדה שהיתה מאושפזת, והיתה מחוסנת חלקית. רופאה אחת חשבה שמותר לה לפתוח עלי את הפה שלה ולצעוק עלי)

אולי כי יש לא מעט רופאים בתוך המערכת שחושבים ששגרת החיסונים היא מוגזמת, ושאפשר לוותר או לדחות חלק מהחיסונים, ושיש בעיה במחקרי הבטיחות של חלק מהחיסונים, אבל משתיקים אותם.

ואולי עוד סיבות.

מה שבטוח, שאם הפקפוק בבטיחות או בנחיצות החיסונים הוא דבר שקיים אצל מיליונים בעולם- אז כנראה שזו תוצאה של מה שהרפואה עשתה מהחיסונים. פרה קדושה, ואוי למי שיגע בה. 

יותר מזה, קונים מליון בגדים משיין ודומיו, משחקים לילדים מעלי כולל נשכנים וכלי אוכל, שברור שמאתרים כאלה הדברים לא עוברים מבחנים ובדיקה כמו שצריך. (נכון, הכל מיוצר בסין אבל יש מקומות מפוקחים יותר)

אנחנו לא יכולים להיות מומחים בהכל וצריך להבין שבשביל זה אנשים מתמחים בדברים שונים וכמו שיש לנו אמונה בקב"ה צריכה להיות לנו אמונה בידע שהוא נתן לנו

אבל ברור שיש מקרים שיותר אקבל את דעתם ומקרים שיותר אברר ואנהג בביקורתיות.

זה נובע בין היתר גם מכמות הידע שיש לי בנושא (אם אין לי ואני חייבת לקבל החלטה אני אאלץ להקשיב יותר בהכנעה)

וגם לאמון שיש לי בהם בנושא הזה

למשל בנושא הנקה, פניתי לרופא עם תינוק שלא עלה כמו שצריך במשקל כי רציתי את חוות דעתו אבל את השטויות בנושא ניהול הנקה זרקתי מהראש ברגע שיצאתי מהחדר ופניתי ליועצת הנקה.כי היה לי ברור שהידע שלו בנושא עוד פחות מהידע שלי והוא מדקלם אלוהים יודע מאיפה (יש רופאות שמבינות.אבל ממש לא כל רופא ילדים למרות שהם כאילו הכתובת לבעיות עם תינוק קטן)

כנ"ל בנושא אמצעי מניעה.  אז הם יודעים אולי רפואית את המנגנונים וכו אבל ההמלצות של רופאי נשים לפעמים מוציאות אותי מדעתי כמה שזה מנותק ולא טוב (שוב, ברור שיש כאלה שכן מבינים אבל ממש לא כולם ורחוק מזה)

אז בנושא חיסונים רופאים לא עוברים התמחות מעמיקה, הם כמובן לומדים ויודעים יותר מהאדם הממוצע בטח בפן המקצועי רפואי של זה אבל לא הרבה יותר

ובאמת את רואה שההנחיות בנושא הזה הן לגמרי גורפות וזהות לכווולם אולי חוץ מחריגים ממש ממש (כבר נתקלתי ברופאים שהמליצו לא לחסן חיסונים מסוימים אבל זה נדיר ולא "לפרוטוקול", הם לא יעזו).

אני לא מכירה הרבה תחומים כאלה

וזה אומר משהו....

ואני אדגיש- אני לא "מתנגדת" חיסונים ולא נמנעת ובסוף אפילו חיסנתי כמעט הכל. אבל זה לא רציני להגיד שלחששות האלה אין שחר. להפך

יש בהחלט החרגות בחיסונים מסוימים שאומרים לא לחסן במצב x או אחר.

זה נכון שרופאים לא עוברים התמחות בחיסונים. אבל אני לא מדברת פה האמת עליהם. אלא על מי שפיתח אותם. או על מדענים שמבינים לעומק את מערכת החיסון ואת מרכיבי החיסונים ואת תופעות הלוואי וכו, ובוחרים לחסן את ילדיהם (שזה כל מי שאני מכירה שהוא כזה).

אף אחד לא אומר שזה חף מסיכון. פשוט כאמור כמו שזה חזר על עצמו כאן, התועלת עולה על הסיכון. אבל כמו שכתבתי פה בפורום שוב ושוב, אנחנו דור מפונק שיכול להרשות לעצמו להתלבט על זה בדיוק מהסיבה שרוב האוכלוסיה מחוסנת אז אנחנו כבר בקושי מכירים את המחלות האלו. כשיצא החיסון לפוליו אף אחד לא התלבט על זה בכלל, כולם ראו את ההשלכות הקטלניות של המחלה ורצו להתחסן, וב"ה באמת היא נעלמה. אבל אם כולם לאט לאט יפסיקו להתחסן, כי כן- בסוף אחת ל כמה אלפים יהיה ילד שיקבל תופעת לוואי, אז אנחנו עלולים לראות את המחלות האלו שוב. מי שלא מחסן היום בעצם נהנה מהמוגנות של חסינות העדר. שזה קצת סוציומטי. הוא לא מסכן את הילד שלו בסיכון הנמוך מאוד שתהיה לו תופעה לא נעימה, אבל גם מוגן בזכות אחרים ש"מסכנים" את ילדיהם.  אבל אם כולם יהיו כאלה, היא כבר לא תתקיים. ואז אני לא רוצה לדעת מה יהיה. ולכן השיח על חיסונים כזה מתלהם. כי מעבר להגנה האישית יש כאן עניין של הגנה על כלל הציבור ועל יצירת חיסון עדר שיכול להגן גם למשל על אוכלוסיות מוחלשות שאסור להן לקבל את החיסון. 

שאף אחת לא בודקת כלום וזה פשוט לא נכון.

אני מניקה למרות שזה קשה מאוד והיה ממש בלתי אפשרי בהתחלה-כי לא רוצה לתת תמ"ל.

אני משתדלת לבדוק רכיבים של מוצרים ויש מוצרים שלא אקנה ולא אתן לילדים שלי.

כשאני בוחרת רכב אני בודקת שהוא מבין היותר בטוחים.

בשל רשלנות רפואית עברתי ניתוח דחוף. הייתי צריכה לחתום על כל שלב ושלב והם שאלו אותי-את מסכימה?? ואמרתי-כן, אין לי ברירה

כי הכניסו אותי למצב בלתי אפשרי!!

ובדרך לניתוח התפללתי לשליחים טובים ושלא ייפגע שום איבר אחר בדרך…

ודווקא כן ניסיתי לחקור ולהבין מה היה בניתוח ולא ממש קיבלתי תשובות (קשה לכם להגיד מה בדיוק עשיתם? שחתכתם? שתפרתם? למה להשאיר אותי באוויר?)

בקיצור יש כאלה שכן בודקים וכן חוקרים, ולפעמים גם מחליטים להגיד לא.

אלא שלא בודקים לעומק כמו שטוענים לבדוק בחיסונים (גם פה לדעתי זה לא באמת בדיקה מעמיקה אלא רוב מי שאני מכירה שמתנגדת לזה קראה באתרים של מתנגדי חיסונים עדויות של הורים והקשיבה להרצאה של אחד מהמובילים שמתנגדים ועל סמך זה החליטה. למה להם להקשיב אבל לכלללל שאר אנשי המקצוע לא? למה אריה אבני אמין וצודק וכל השאר לא?

אני אישית לא מכירה אף אחת שקראה לעומק ממה בדיוק מייצרים את הרכבים ולצורך העניין את מסתמכת על מבחני הריסוק של הרכבים, מי אמר שזה לא מושחת? למה זה כן אבל משרד הבריאות לא?

וגם כנראה שאת חריגה לטובה ובאמת עושה השתדלות לברר. אני מכירה הרבה נשים שבחרו לא לחסן בקלות יחסית, אבל הילדים שלהם יאכלו ג'אנק פוד, יהיו עם בקבוקי פלסטיק זולים וכו'. וזה עוד דברים שאנחנו יודעים בוודאות שהם לא טובים. 

בדיוק בשביל האינטרס הכלכלי. לא כי הם כאלה גיבורים גדולים. איזה אנטרס כלכלי יש לרופא להמליץ להתחסן?

מה זה להבין בחיסונים? זה לא תחום בפני עצמו. זה כמו להגיד האם יש רופא שבאמת מבין באקמול. מי שהכי מבין לגבי פעילות של חיסונים זה אימונולוג.  גם מומחים למחלות זיהומיות  יחסית די מבינים. מי שבאמת רוצה לדעת יכול לברר, יש אימונולוגים שעונים ב"מדברים על חיסונים".

איזה חיסון יכול לקרות למוות או נכות? אני לא מכירה. אבל באמת שגורם, לא שמישהו מת בסמיכות לחיסון והחליטו לקשר את זה...

אני לא שמעתי שהופרך קשר בין שיבושים במחזור לחיסוני קורונה. למיטב ידיעתי עוד לא פרסמו מסקנות של מחקרים אלה.

אתמול כתבתי לך הודעה ארוכה ואז החשמל קפץ והכל נמחק...ואני לא יכולה לכתוב מחדש, לקח לי הרבה זמן לכתוב.

אבל לקרוא לנו עדר זה לא הוגן בכלל וגם שקרי.

יש מילוני אנשים בעולם שלא רוצים לחסן את ילדיהם, או שרוצין לחסן אותם אבל לא לפי שגרת החיסונים המומלצת. יש להם כנראה סיבה לזה.

ולא, אנחנו לא מטומטמים

ולא טפשים

ולא עדר.

קראתי ושמעתי על הנושא הזה בערך עשר שנים (בכמה שנים האחרונות פחות התעסקתי עם זה) אני יכולה לזהות, בדרך כלל, אם הכותב או הדובר הוא אמין או לא, משני הצדדים, ואני מבטיחה לך שיש המווון חומר מענין בנושא, גם אם מורידים שני שליש מהמאמרים או מהסרטונים שיש בגלל חוסר אמינות. יש הרבה מידע אמין. ומי שבאמת רוצה להבין יכול להגיע למידע הזה, זה לא סוד. יש מחקרים. יש גם מחקרים שחבל מאוד שלא נעשו (כמו למשל מחקר ארוך טווח שמשווה בין אלפי ילדים מחוסנים לאלפי ילדים לא מחוסנים- לאורך שנים, ובודק כל מיני דברים- החל מבעיות קשב וריכוז וכלה באלרגיות, צליאק ומחלות אוטואימוניות. מבטיחה לך שאם היה כזה מחקר- איכותי ואמין שהיה מראה שאין כמעט הבדל בין שתי הקבוצות, הייתי נותנת חיסונים בגיל צעיר יותר והרבה יותר ברוגע)

אבל לבוא ולהגיד "הם עדר"?? ככה, בהנף יד מלא בטחון עצמי? כאילו- מה????

 אני יכולה להגיד בדיוק אותו דבר על הרופאים. "אתם: עדר של הרפואה הקונבנציונאלית, שלוקה בחוסר ענווה וחושבת שכל הידע הרפואי בעולם נמצא אצלה. העדר שלא מוכן לשמוע שום דבר שהוא מחוץ לקופסה שלו". 

איזה חיסון יכול לגרום לנזק?

יש חוק פיצויים לנפגעי חיסונים. מה, סתם המציאו אותו?

יש מערכת לדיווח על נזקי חיסונים בארה"ב. (מערכת בעייתית אבל זה ענין אחר)

יש בארה"ב יש בית דין לענייני חיסונים (סוג של כסת"ח אבל גם במצב הזה הוא משלם מיליונים לנפגעים)

למה אם יש נזק מתרופה אז אפשר לתבוע את יצרנית התרופות, ואם יש נזק מחיסון אז התביעה היא כלפי המדינה שרכשה אותם מהחברה? לא רק בחיסון הקורונה. בכל החיסונים.

האם קיים מחקר שבדק בטיחות של סל החיסונים הכולל ולא של כל חיסון בנפרד? (ספוילר: לא. כי אין כזה. אז תוסיפו עוד ועוד ועוד חיסונים, ועוד עשרים שנה ילד יקבל ארבעים חיסונים עד גיל 3 ויהיה אפשר להמשיך לטעון שזה בטוח, למרות שאין מחקר שמוכיח שהסל השלם הוא בטוח) 

מה שיש לי לומר זה: לכו תלמדו. ברצינות. לכו תתעמקו. זה נושא מורכב. כל חיסון הוא סיפור בפני עצמו- הנחיצות, המחלה, הסיכון, היעילות, הבטיחות. זה לא שחור לבן וזה לא הכל או כלום.

לכו תלמדו. לפני שפוסלים ומזלזלים באנשים אינטלגנטים שבדקו (יודעת שבגיל 8 עשו לי מבחן איי קיו במסגרת מחקר ב"שערי צדק" וגילו שרמת המשכל שלי גבוהה במיוחד?)

לכו תלמדו לפני שאתם מביעים את דעתכם הנחרצת על דברים שלא למדתם אותם לעומק.

כן, לכן תלמדו. אם אני מלמדת הסטוריה וצריכה ללמד נושא שאני לא מכירה, אני לומדת אותו. האם רופאים שאינם אימונולוגים למדו כהוגן ולעומק אז הנושא?  

מחילה על החריפות. זה לא מכוון אישית אלייך. אני בטוחה שאת רופאה ואישה נהדרת ומקסימה. וגם היינו יכולות להיות חברות אם היינו מכירות. זה בכלל לא אישי. אני כותבת כלפי התפיסה, כלפי הגישה.

אבל כשאחרים מכנים אותי בשם עדר, שלא יודע לחשוב, ולא מבין כלום, ועושה נזק

רק בגלל שהם רופאים ואני לא

רק בגלל שאני מעיזה להטיל ספק במשהו שנחשב לפרה הקדושה שלהם

זה מטריף אותי.

כי זה עושה עוול להמוני אנשים נחמדים, אינטלגנטים ומשכילים. שכל חטאם היה בזה שהם רוצים לבדוק טוב טוב מה מכניסים לילדים שלהם. 

וזה גם גורם למצב שבו הנושא הזה לא "בודק את עצמו" מספיק, ולכן בהחלט יכולים לקרות נזקים. ע"ע החיסון לקורונה, שעכשיו ברחבי העולם יש המוני תביעות לנזקים משמעותיים. (אבל בישראל לא.)

מהי ההנחה/תפיסת העולם העומדת מאחורי פיצול/מתן חיסונים בעיתוי מתאים, ומה הקריטריונים לעיתוי מתאים?

סקרנית לשמוע תודה!

.

יש את דר' דניאל מישורי שהוא לא מתנגד חיסונים והוא נתן ביקורת טובה על הספר ודווקא נתן המלצה לקריאה

הספר לא מתנגד לחיסונים אלא מביא עובדות מחקרים מספרות רפואית מקצועית כדי לקבל החלטה מושכלת כן לחסן או לא

מוות או נכות יכולים להיגרם מחיסון וזה כתוב בעלון למשתמש.

צריך לחקור לשאול ולבדוק ולא לצדד רק במה שרופאים אומרים היום האנשים יותר ביקורתיים וטוב שכך פעם הרופאים היו האלוהים וכל דבר שאמרו מהפחד וחוסר הידע אמרו אנשים אמן

אני כן מודעת לכך שכיום אנשים יותר מתחברים לעצמם וקשובים לגוף שלהם יש יותר ידע לאורח חיים בריא לשמור על הבריאות ולסייע לגוף במניעת המחלות או לעבור מחלות ילדות באופן קל.

"ד"ר דניאל מישורי חוקר בפילוסופיה, חשיבה סביבתית, ביואתיקה ואתיקה עסקית."

אין סיבה להניח שהוא מבין בחיסונים יותר מאשר ד"ר לספרות אנגלית או עובד סוציאלי. 

אני יודעת

הביקורת שלו הייתה לגבי אמינות מקורות המידע של הספר

וזאת למרות שהוא בעד חיסונים.

חיפשתי ומצאתי את זה:

https://www.gov.il/he/pages/28082022-03

מקווה שהקישור עובד. בכל אופן כתוב בגדול שזה בגלל הכפשה של רופאים אחרים ומערכת הבריאות והתנהלות שלו בתקופת הקורונה, המליץ לא להקשיב להנחיות. נשמע שלא קשור לנושא החיסונים בכלל.

ויש סיכוי שהייתי שמחה להיות מטופלת שלו אם היה לי כסף לשלם לרופא פרטי

אפשר לקרוא כאן: 

ה"מרשם" של הרופא למטופל: נערת ליווי

אני שמחה שמשרד הבריאות מטפל ברופא שמתנהל בצורה כל כך הזויה.

זה הרבה הרבה מעבר לדעות לא קונבנציונליות, ובעיניי זה לגמרי מצדיק שלילת רשיון, בטח כשזה מגיע עם עוד דברים לא אתיים שהוא עשה. 

אבל הזעזוע שלי דתי / ערכי.

ובאמת לא אלך לרופא שאומר לי לעשות דברים נגד הערכים שלי.

אבל דווקא החשיבה הרפואית מבחינתי יפה

אני ממש לא מתירה מה שהמליץ  זה נוראי

אבל רפואית נטו

מאמינה שברפואה לאדם עם גוש לא ברור בגוף היו עושים מינימום ניתוח,

והחשיבה הכוללת של גוף ונפש היא יפה.

כמובן שהחשיבה הזו לא יכולה לגרום לנו לעשות מעשים מגונים.

זה מזעזע מכל כך הרבה בחינות!!!

אם כבר לעבור על הדת יש דרכים שלא מנצלות נשים....

ועדיף ניתוח!

זה מזעזע בהחלט ברמת השלילת רישיון

שישללו גם לכל הרופאים המטרידים.

רק שהיא הכניסה את זה בתור שלא ארצה לקבל את העצות הרפואיות שלו

בדיום על חשיבה קלינית של רופא אלטרנטיבי

את סגנון החשיבה אני אוהבת.

אם בגלל זה באמת שללו לו- מעולה וטוב שכך.

אבל בעולם כזה מעוות שמעודד זנות בהרבה מישורים קשה לי להאמין שבאמת שללו לו בגלל זה.

עולם צבוע שעוצרים חיילים שהרביצו לנוחבות שאנסו נשים.

קשה לי להאמין  שזו השסיבה ששללו לו..

זה לערבב שני דיוינם לא קשורים.

איך אפשר בכלל לבחון את כיוון החשיבה שלו???

אבל הדיון היה על התנהלות מקצועית רפואית

ולכן אם תספרי לי שממציא החיסונים הולך לנערת ליווי, זה יגרום לך לא ללכת אליו?

לא, זה לא קשור לחיסונים שהמציא שנראים לך מועילים וממגרים מחלות.

כיוון החשיבה של ממציאי החיסונים מתאים לך ללא כל קשר להשפותיהם.

באותו אופן, אני מתחברת לכיוון חשיבה שבוחן גוף ונפש

ורוצה לרפא מהשורש ולא פלסטרים לתופעות לוואי.

ולכן אני מתחברת לכיוון החשיבה הרפואי ממה ששמעתי של ד"ר אבני. (לא כל כך מכירה אבל לצורך העניין)

היום התוודעתי להתנהגויות שסותרות את ערכי ולכן לא אלך אליו אישית,

אבל לכיוון החשיבה המקצועי אני מתחברת.

ועדיין לי זה לא נראה כך.

לא רואה שחיסון קורונה מנעה את הקורונה,  מוזר לי.

ובאמת שאין לי מספיק ידע בשביל לומר ולהסביר, רק מוזר

אם הוירוס שורד את הנוגדנים של הגוף, הדנ''א שלו משתנה ואז הנוגדנים כבר לא ''מכירים'' אותו.

לכן גם לשפעת יש חיסון חדש כל שנה, כי זה וירוס, והוא משתנה.

אני באופן אישי חושבת החיסון נגד וירוס פחות יעיל, ולכן לא מתחסנת לשפעת. החיסון נגד הזנים הכי אלימים, שחושבים שיתפרצו, ורק נגדם מחסנים.

לעומת זאת חיסון נגד חיידק יעיל בהרבה, כי הדנ''א של החיידק לא משתנה.

מקווה שדייקתי.

זה שמישהו התחסן זה לא אומר שהוא לא יהיה חולה, אלא שהגוף שלו מכיר את המחלה, ויש לו נוגדנים אלייה, ולכן אם ייחשף למחלה או שהוא לא ירגיש אפילו כי המחלה לא תתפתח, או שהוא יקבל אותה באופן קל.

במקרה של שעלת, אם התינוק לא מחוסן והוא ידבק, הוא עלול למות ממנה (שיעולים חזקים+ צלעות של תינוק בן יומו= שבר בצלעות). חיסון שעלת אפשר לקבל רק אחרי חודש/חודשיים, לא זוכרת. לכן התחסנתי אני לשעלת בהריון, כדי שהתינוק יהיה עם נוגדנים, ולא יקבל את המחלה באופן כזה שיגרום לו למות ח''ו.

זה ממש הצלת חיים...

שחקרו ושולחים לי כל היום מהכללית להתחסן לשפעת ובהריון בכלל חשוב.

מודה שלא ביררתי.

נשמע לי שטויות

מכירה אנשים מחוסנים שתפסו שפעות קשותתת

מעדיפה לחזק את עצמי בויטמינים

ואם אני חולה לשמוח שהגוף מתחסן ומחזק את עצמו

גם כשנותנים לי טופס במרפאה, אני אשאל על מה אני חותמת. אם יש לי שאלה- אשאל.

לא אמרתי לא להפעיל חשיבה ביקורתית, פשוט בקשר החיסונים יש צד אחד שהוכח כיעיל מאוד במהלך השנים, וצד שני שהוא לא מוכח בדיוק.

בנושא החיסונים ה''בסיסיים'' אני לא רואה כאן שאלה, כי זה להגן על עצמי ועל המשפחה שלי מול לסכן אותם לחלות באופן קשה.

אני לא מכירה לעומק

וכששמעתי על המקרה פה אמרתי שטוב שפוטר

אם כי אני מאמינה שבאמת פיטרו אותו לא מהסיבה הזאת, אבל אני שמחה בכך.

סיבה ממספיק טובה לשלילה...

אישית עולות לי הרבה שאלות, לא מצליחה להאמין ולסמוך על מערכת הבריאות ואני לא היחדיה אז כנראה יש פה כשל רציני שלהם.

ומודה הייתי שמחה לפצל או לדחות אבל ממה שקראתי והצלחתי להבין, לא חיסנתי בכלל וזהו

אכשהוא יותר מריע אותי מלחסן, וכמובן שעדיין עולות לי תהיות במחשבות

ובעיקר כאב, שאני אזרח שלא יכול לסמוך על מערכת הבריאות שלו

היא כן בעד לפצל ולדחות כמה שאפשר

אבל למשל אמרה שיש חיסונים שהם ייהרג ובל יעבור- חייבים לעשות אותם , מצילי חיים חד וחלק, ונגיד את הרוטה היא ממליצה לא לעשות.

ומנגד, שלחה את בעלי לעשות חיסון שהיה לו חסר והוא חשוב.

ועוד משהו חשוב

למשל היא אמרה

אם רוצים לדחות חיסונים צריך לשים לב שבינתיים הילדים לא נחשפים לאוכל תעשייתי/בחוץ, לבריכה ולים ולעוד משהו שאני לא זטכרת- כי יש חיידקים עמידים עם מחלות שנגדם מחסנים כמו שיתוק ילדים וכו...

יש הרבה במדינה שלא מחסנים בכלל ובגלל זה מגפות חוזרות עם סיכוני חיים הרבה יותר ברורים מאשר החיסונים, כאין וכאפס לעומתם..

לעניות דעתי יש בחיסונים סכנות כלשהם, הם קטנות יותר מאשר לא לחסן כלל.

עדיף לפצל ולתת כל פעם נגיד אחד

לשים לב שלא נותנים תוך כדי שהתינוק בטלטלה פיזית או רגשית, או קצת לא מרגיש טוב..

אבל ממ שלא להיכנס לגישת הכל כסף לא עוישם כלום.

אם רוצים לא לחסן או לדחות צריך להתייעץ היטב.

אפשר עם דר ליאורה אוליאל

רופאה מתוך המערכת שחושבת אחרת מהמערכת?

ה' ישמור.

יש כזה דבר?

עדיף לא לפרסם את השם שלה. שלא לפגוע לה בפרנסה. 

כן, אני מכירה אותה. ואת ההנחיות שלה. וזה פחות או יותר מה שאני עושה, עוד לפני שהכרתי את ההנחיות. 

לרוב אנשים לא מכירים וזה סופר חשוב

וגם שהיא אומרת שיש חיסונים שחייבים לקחת ועדיף לא לדחות בהרבה ...

לרוב כשקוראים חומר באינטרנט נשמע משם לא לחסן בכלל וזה בעיה...

יש המון שמחסנים חלקית, או מפצלים או דוחים.

תמיד יש קולות של הכל או כלום.

הרוב לא

מישהי בדקה לעומק את כל נושא התרופות הפסיכיטריות?

כי לפי קריאה אקראית פה בפורום, זה גם דבר מאוד פופולרי.

ובכל זאת אף אחת לא קורית לחקור את חברות התרופות הפסיכיאטריות.

למה?

לחברות התרופות האלו אין אינטרס כלכלי?

לא ראיתי דיון כזה בחודש האחרון.

האם יש קונצנזוס על התרופות הפסיכיאטריות?

ואני אשמח לדעת איך זה שהחברות תרופות האלו מוסריות ללא רבב,

ודווקא חברות החיסונים תאוות כסף בצע?

אבל בעיקר מהמקום אם צריך או לא.. מלא כותבות שהם לא רוצות להתחיל לקחת, כי מתמכרים, כי אז צריך לכל החיים וכו'.. הרבה פעמים בנות מבקשות עצות לדברים טבעיים או מאכלים וכזה. לפעמים זה נובע מהפחד שיסמנו אותה כמישהי שלוקחת תרופות כאלה, לפעמים מיתוסים כמו שכתבתי בהתחלה ולפעמים סתם בנות שלא ממהרות לקחת תרופות.. הבעיה שאפילו בשביל להתחיל טיפול לא תרופתי לא ממהרים בגלל זה ללכת..

אז יש המנעות מהתרופות האלה אבל לאו דווקא מהסיבות האלה..

נניח בונג'סטה.

כל הריונית שניה פה לוקחת.

מישהי חקרה לעומק את החברה שמייצרת את הבונג'סטה?

אולי היא מסכנת את העובר, ובעצם משווקת את עצמה היטב כדי לקבל את הכסף שלנו?

גם הרופאה שלי המליצה לי עליה. יכול להיות שרופאים מקבלים כסף מחברת בונג'סטה?

מגדלים כבשים

גוזזים צמר

מכינים בדים בתהליך כלשהו

ואז תופרים בגדים טבעיים בלי שמחדירים לך חומרים מסוכנים

צעצועים? רק מעץ שמגלפים!

לענין החברתי, העדרי.

מה שמענין את רובם זה הנושאים ה׳מדליקים׳ שיש בהם אקשן בשיח החברתי ולא הנושאים הבריאותיים שמשפיעים הרבה יותר.

אני לא קונה פלסטיקה וצעצועים מעלי אקספרס,

חושבת על הפלסטיק במים ולכן עברתי לבקבוקים רב פעמיים כמה שאפשר,

קונה רק בגדי כותנה מנקסט לילדות ולא סיני בגלל הצביעה,

חושבת לעבור למוצרי ניקוי אלטרנטיביים ולא לנשום אקונומיקה,

זורקת קרמים שהיו בשמש ובאופן כללי מודעת להשפעת השמש על מוצרי טואלטיקה,

וזה פשוט בכל מקום המוח שלי לא עומד בזה!

העולם מתקדם טכנולוגית...

יש מוצרים מלאים חומרים וכו'

אבל אותו אחד שניהל את העולם כשהכל היה טבעי

מנהל אותו גם עכשיו

אז אפשר לסמוך עליו ולתת לו להוביל

גם אני לא יכולה/ רוצה להתעסק כל היום בעניינים בריאותיים, אז אני עוסקת בחשובים ביותר כמו תזונה ודברים יומיומיים.

לכן השרשורים הללו מגוחכים בעיניי, כי דנים פה על ענייני בריאות ברומו של עולם, בשעה שעניינים בריאותיים הרבה יותר קריטיים אינם במודעות בסיסית.

לא צריך לעצום עיניים

אבל בהחלט כשמגיעים למצב שהמוח לא עומד בעומס...

אז אפשר להרפות ולסמוך על ה'

מי שבוחר להתעסק בזוטות, אלוקים לא מנהל לו את הדברים החשובים, הם פשוט מתנהלים לבד ואז אנשים מתפלאים למה הבריאות הפיזית/ הנפשית שלהם נפגעת.

כמו שאת סומכת על הגננת.

הקב"ה נתן לבני אדם להתפתח ולפתח את העולם, ליצור דברים שמקדמים בריאות, הם התמחו בפן הזה של העולם שהוא ברא

אני לא חוקרת ומעמיקה בצורות שאין לי את הידע,

אני כן עם נטייה לשאול ולברר ולא לקחת כמובן מאליו.

אישית אני לא אמהר לקחת תרופות פסיכיאטריות, וגם כשחוויתי דכאון בהריון ברוך ה הצלחתי להתמודד בטיפולים טבעיים.

אבל אני עם יד על הדופק,

ואם יהיה צורך אני כן אקח.

וודאי שיש להם אינטרס, ויש תופעות לוואי נוראיות נוראיות! עבדתי במחלקה פסיכיאטרית וראיתי גם את אותה התרברבות שתיארתי מקודם של הרופאים כלפי כל מי שמעלה תהיה, (לדוג מטופלת שלא רצתה להפסיק להניק וזה אמר שהיו מאד מוגבלים בתרופות שאפשר לתת לה, והפסיכיאטרית מנהלת המחלקה פשוט התנהגה בהתנשאות ופטרונות כלפי המטופלת, בצורה שממש ציערה אותי, לגיטימי שתחשבי שטוב שתפסיק להניק, אבל אל תתנשאי ותגידי עליה בישיבות צוות אמירות משפילות שהיא סתומה ולא מבינה כלום ולא יודעת לבחור וכו וכ)

לא יוצא לי להזמין צעצועים מעלי אקספרס ולא יודעת מה, אבל מודה שזה פחות מפחיד אותי, לא רואה בעיה בזה.

בסוף מסכימה עם אלו שאמרו פה שהכל שאלה של תועלת מול נזק,

ובנושא החיסונים לא ברור לי מספיק מה עולה על מה, משהו שם לא נקי בעיניי.

ובאמת נורא קשה למצוא מידע אובייקטיבי כי יש רק  מידע ממתנגדים חריפים או תומכים נלהבים. ופחות באמצע.

כי יש הרבה חששות מהמסביב,

מה אני חולת נפש?

פסיכיאטרית?

לא יודעת להתמודד?

ומול הקולות האלו יש הרבה נרמול ועידוד לקחת.

ועם הקולות האלו אני מסכימה, אין סיבה שמישהי/ו לא יקחו כדור פסיכיאטרי מחשש מה יחשבו עליהם ושהם חולי נפש,

יש סיבה שלא יקח מחשש לתופעות שונות אם הוא מוצא דרך להתמודד עם זה בדרכים שונות

גם לחברה לייצור בונג'סטה, גם לטבע, ולכל חברה בעצם.

השאלה היא לא האם הן רוצות כסף, כי ברור שכן,

אלא מה טיב המוצר שהן מוכרות לנו.

לא הבנתי למה נטפלו לחברות החיסונים דווקא? כאילו המוצר שלהן פגום ויש שם רק תאוות כסף.

למה?

איפה ראינו סטטיסטיקה של הדבר הזה? כמה, סטטיסטית, רופאים אמרו במפורש שהם מזריקים את החיסונים בשביל לממן את החברה ולא בגלל טיב החיסון?

כדי לצאת ב"האשמה" כזאת את חייבת נתונים סטטיסטיים שמוכיחים מעבר לכל ספק שאכן יש פה שחיתות שמתנהלת על גב הציבור.

לא נתקלתי בשום עדות של שום רופא.

רק בתאוריית קונספירציה שאומרת שלחברות החיסונים יש איזה אינטס אפל למכור לנו חיסןנים שיסכנו אותנו.

מחילה, זאת קונספירציה וזה הכל.

עולה שאלה-

האם לחסן?

יש תופעות לוואי, יש כל מיני דעות בעניין, בוא נברר

מחפשים מידע

הופפ מחקרים ממומנים של חברות החיסונים

אה- לא אובייקטיביץ

אם נחפש מחקר על יעילות ובטיחות של בונג'סטה, מן הסתם נמצא מחקרים שמימנה החברה שמייצרת את בונג'סטה, לא?

כנ"ל על יעילות ובטיחות של תמ"ל וכן הלאה... 

אני משתדלת להמנע מלקיחת אפידורל. בנתיים ב"ה הצלחתי בלי.

ואני יןודעת את החסרונות שלרוב זה יעכב את הלידה ועלול לגרור סיבוכים,

יודעת שלידה צריכה כמה שיותר תנועה פעילה.

אם בסוף אסבול מאד ולא אמצא דרך להקל עלע עצמי אקח.

אבל באמת מציירים את זה כדבר הרבה יותר טוב ממה שהוא. ופחות מראים את הצדדים האלו.

אותו דרך אשתדל מאד ממתן תמ"ל, מאמינה שזה לא מחקה הנקה בכלל.

אם בסופו של דבר והיה לי פעם כזאת נתתי לבן שלי.

בונג'וסטה אני מתייחסת לזה כאל אקמול, היעילות מבחינתי היא מדד הסבל שלי שנעלם.

אשתדל מאד להמנע ולהתמודד בעצמי, אם כבר קשה לי מדי לתפקד- אקח.

חקרת את כל ההשפעות האפשריות שלהם?

למה בונג'סטה ואקמול זה בסדר במקרה הצורך, וחיסונים לא?

( זה לא מופנה דווקא אלייך, אלא למי שלא מתחסנת בגלל שחושדת בחברות החיסונים ובמערכת הבריאות וכו' )

אבל מרשה גם לפקפק.

מבינה??

אני לא נגד בכל מצב

אני מעדיפה בלי

ואקמול פעמים ספורות ספורות

הדיון פה לא נועד לשכנע אחת את השניה.

ולכן גם פחות שייך פה שאלות ופניות אישיות.

גם אם מישהי פועלת בצורה שנראית למישהי אחרת לא עקבית או לא הגיונית - אלו החיים שלה והיא לא צריכה לתרץ שום דבר לאף אחת..

(נכון שכתבת שזה לא אישי כלפיה, וחשוב שכתבת. אני רק רוצה לחדד ולהזכיר).

אפשר להעלות שאלות למחשבה.

כל אחת יכולה לבדוק עם עצמה אם נכתבו פה דברים שגורמים לה לחשוב אחרת על האמונות שלה.

אבל מותר גם להישאר עם האמונות שלנו בלי לתת על זה דין וחשבון לאף אחת.

ומותר גם לעצור ולהפסיק להשתתף בדיון, אם זה כבר פחות מתאים. בסופו של דבר לא תהיה פה שורה תחתונה לדיון, כי תמיד ישארו שני צדדים ולכל צד יש את הטיעונים שלו. אז כל אחת צריכה להחליט מתי היא מיצתה (ומותר לעזוב אפילו אם יש לך עוד מה להגיד...)

אבל מודה שלא עברתי מחקר מחקר.

בתואר עשיתי עבודה על חיסונים אז המחקרים שעברתי עליהם שם הם היחידים שקראתי.

כי את לא מסוגלת להתמודד

נכון לעכשיו את צריכה עזרה וזה אקוטי, אז זה לא בא בחשבון. ושיתמודד

פרנסה לא מעל הכל. לדעתי.

גם הבוס לא

ואם היא הייתה מאושפזת חלילה? החיים קורים, יש בלתמים

זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

הוא יראה כעובד מאוד לא רציני אם יבטל פתאום בלי סיבה.

לק"י

יודעת מה?

שינסה לפחות.. אולי אפשר לקחת עובד אחר?

מבאס שהוא רוצה לנסוע בזמן כזה

מצד שני

אולי יש הרבה זמני השרדות בבית וזה לא מאפשר מרווח נשימה

כדאי באופן כללי בלי קשר למקרה הספציפי הזה

לבדוק איך לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית (אולי מניעה של תקופה ארוכה עד להתייצבות)

ברור שהיא מונעת

מסכימה עם המסר הכללי לגבי ניהול אנרגיה וכוח, אבל נשמע שהיא רגע לפני קריסה רצינית. כבר הרבה זמן. זהכבר מצב נתון, תכנון קדימה מעבר לשעות הקרובות/ ליום הבא זה משהו שכנראה אין לו היתכנות כרגע

כדאי למצוא כוחות פנימיים לנהל את החיים בצורה פחות הישרדותית

גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך

כדאי לבקש ממנו מפורשות להישאר

אבל אם הוא מתעקש לנסוע

כדאי לשחרר

כי תלותיות כזו כנראה לא תשפר את המצב

גם אם הוא בפועל יעזור בעשיה הטכנית

לק"י

מבינה שקשה לך להגיד לו בפירוש שלא יטוס. גם לי לפעמים לא נעים להגיד לבקש מבעלי בפירוש שלא יעשה משהו מסויים. אבל לפעמים אין ברירה.

כמו שאת לא תשאירי אותו עם דלקת ריאות לשבוע עם הילדים ותסעי לבלות או לא יודעת מה.

אני ממש חושבת שאת צריכה להגיד לו שלא יטוס. בטח אם הוא אומר שהוא לא באמת רוצה. שיגיד לבוס- שאשתו לא מצליחה להתאושש מהלידה. 

לא להתעצבן וא בכעס שהוא לא מבין.

'' נחום, אני יודעת שהחלטנו שתסע, המצב בבית לא מאפשר את זה ולכן אני מבקשת שתישאר בבית ולא תטוס, אני יודעת שזה קשה. אבל זה מה שאני והבית צריכים'' 

עם הבוס?

ואולי גם היא מרגיש צורך להתאוורר קצת.

כשאני ילדתי ואמא שלי בדיוק עברה ניתוח,

שכנה המליצה לי לבקש ממנה כסף לבייביסיטר כי היא לא יכלה לעזור.

התביישתי מאוד,

אבל אמא שלי עשתה את זה בשמחה רבה ממש.

היא גם כעסה על עצמה שלא חשבה להציע את זה מיוזמתה- אולי שייך לבקש מאמא כסף?

ואולי אם אמא לא יכולה לעזור מסיבה רפואית היא יכולה להיות איתך בבית?

עצם הנוכחות של גורם נוסף, ובמיוחד אמא,

זה דבר שממש מקל, אפילו נפשית.

היא יכולה אולי לעשות דברים כמו לקפל כביסה,

לשחק מונופול עם הילדים, להחזיק קצת את התינוק,

ואפילו סתם להיות שם להכין לך כוס תה ולהחזיק לך את היד.

אני לא יודעת אם זה רק אצלנו,

אבל הסיכוי שבעלי יגיד לבוס שלו או למישהו מהעבודה שאשתו לא מאפשרת לו משהו שהוא מאוד רוצה הוא קלוש מאוד, במיוחד אם הוא כבר אישר והבטיח.

זה לא אומר שבבית הוא לא ישאל את דעתי.

הוא ישאל את דעתי ויעשה לבקשתי.

אבל בחוץ גבר אוהב להיות קצת גבר.

בבית הם חוזרים להיות עצמם.

זה עניין שגם אם הוא היה רוצה הוא לא יכול לבטל ברגע האחרון.

אולי זו הזדמנות בשבילך למצוא מה יכול להקל עלייך כדי שהיום יום יהיה אפשרי יותר?

אני ממש מבינה את הקושי. אני חודשיים אחרי לידה בלי קיסרי ואני ממש מרגישה שהחיים בבלגן.

אבל אני חושבת שכדאי למצוא דרך. זה רק שבוע.

תגידי לו שילך וישתדל גם להנות ויחזור לעזור לך יותר ואת בנתיים תנסי למצוא כל דבר שיעזור לך לעבור בשלום את הזמן הזה.

אולי באמת כמו שמישהי. כתבה כאן כבר לא נעים לבטל טיסה ברגע האחרון ..

אם באמת אין אפשרות כזו אז הייתי משחררת מכל הבחינות , מה זה אומר ? לקנות אוכל מוכן ואם את ביישוב שאין בו אופציות כאלה אז לקנות אוכל מוכן מהסופר- צ'יפס, נקניקיות , בורקסים קנויים , פיצות דברים שרק לזרוק לתנור !  

לוותר על מקלחות כל יום לילדים אם הם לא מטונפים מידי וגם התינוק כמובן אפשר לקלח בבוקר ולא להעמיס על ערב שגם ככה עמוס  ,לנוח בבקרים ולא לנסות להספיק דברים כי המשימה הכי חשובה בשבוע כזה זה לאגור כוחות לקראת הזמן עם הילדים.

כמובן חד פעמי כדי לא לצבור לך כלים.

סמרטוט חד פעמי לתת הרגשה טובה רק אם חייב ובאזורים שחייב.

סרטים לילדים למקרים שצריך.

עכשיו ברור שכל הדברים האלו זה לא לכתחילה וזה דברים שאני אישית נמנעת מהם ביום יום אבל בתקופות כאלה בעיניי זה לכתחילה.

בהצלחה וחיבוק גדול גדול!!!! 

הייתי מתכוננת כמה שאפשר לשהיה בלעדיו ורק לשרוד. תגידי לו שיקנה הרבה אוכל שקצר להכין כמו שניצל תירס צ'יפס וכאלה, ואם הוא יודע לבשל שיעמיד כמה סירים ותקפיאי. או לחלופין שיחליף אותך ויתן לך פנאי להעמיד סירים ולהקפיא לפני הטיסה.

שיקנה פרסים קטנים לילדים. תעשו אפילו טבלה שמי שמקשיב לאמא ואוסף/ הולך לישון/ נכנס להתקלח מקבל מדבקה ובסוף הוא יביא להם הפתעה מחו"ל.

לא חייבים לקלח את הילדים כל יום, עכשיו בחורף בכלל סבבה.

שידאג שכל הכביסה תהיה מכובסת ומקופלת כדי שהכל יהיה זמין כמה שיותר זמן. וכל דבר אחר שאת מצליחה לחשוב עליו שיחסוך לך עבודה.

אפשר לקבוע עם אמהות של חברים שיאספו את הילדים אחרי הגן ויהיו אצלם איזה שעה שעתיים כדי שתוכלי קצת לנוח.

מה שלא יהיה, גם אם יטוס וגם אם לא, אני יודעת שאת תעברי את זה כמו גדולה!!

א. זה מובן ולא פוגע ולכולן מותר להתלונן בשמחה..אין מכסה לתלונות..חח

ב. אני עונה בתור מגוייסת כי כשאני קוראת אותך אני שומעת את התחושות שלי ואולי לא רק שלי בשנתיים האחרונות -

בהלה

פתאם יש אין ברירה כזה

שמגיע בהפתעה גמורה

חוסר אונים גדול

תחושה דל אני לא מסוגלת

אין מצב.

לא יכולה

חייבת איזו תמיכה

ומלא מחשבות של-אבל איך אסתדר עם...ועם..ואם...

וברקע הכי כואב זה

אבל איך הוא מסוגל

איך הוא לא רואה כמה קשה לי

וכמה אני לא יכולה

אני בחיים לא היתי עושה לו דבר כזה

גם אם הסיבה מוצדקת

בגדול אלו הם החיים לפחות שלי בצל המילואים כבר שנתיים וחצי..

ולכן מאודדדד מבינה את ההצפה

פוגשת אותה מחדש עם כל צו שמגיע

מה המסקנה

הסיבה הרגשית העלבון תחושת השקיפות- זה הלב של הסערה

יכולה להגיד לך שעברנו טיפולים..ומלא טלטלות עד שהגענו למצב הנוכחי שב''ה שנינו חזרנו להרגיש בטוחים שרואים אותנו..

זה לא היה ככה בכלל

והרגשתי בול כמוך

אפילו שלכאורה סיבה כמו מלחמה היא אכן מוצדקת והכרחית

ועדיין..

עכשיו כשהוא מגוייס וזה בבחירה משותפת ובטוב ביננו אז הקושי הוא בעיקר ההתמודדות עם הלבד והבית והילדים והאחריות

אבל כשהלב פגוע זה הההכיי קשה ועושה הכל קשה

אז ממליצה לעבוד בעיקר על זה

יש פה הנחות יסוד של שניכם לא מדויקות ובעיקר לא מדוברות נכון בינכם..

לדבר לדבר לשקף מה זה גורם לך להרגיש

ולשמוע אותו גם

ושוב לדבר

לא להאשים לדרוש לבקר

לשתף וללבן עד שמגיעים למרחב שהלב כן מרגיש שרואים אותו

ג.

באמת המצב שלך נשמע מורכב מאוד

אני לא יודעת מה יהיה בסוף אבל אם הוא יסע רוצה להרגיע גם..כי מה שאת מרגישה עכשיו סה הבהלה הסירה הפחד העלבון העייפות והעומס בעיקר

מנסיוני תוך כדי..מתגלים בנו כוחות שלא הכרנו

באמת היו לי מצבי קצה הזויים בשנתיים האחרונות בחיים לא דמיינתי שאהיה מסוגלת להם

הם היו קשוחים גם תוך כדי אבל התגלו בי המון כוחות שלא ידעתי שישנם

זה לא משהו שיודעים מראש

וגם כשהבהלה יורדת תמיד אפשר לחשוב פרקטי יותר

ואני לא מסכימה שאין שום אופציה לשום דבר

גם אני לבד בעולם בלי מדפחה או קהילה לעז'רה..אף אחד

ומינוס ענק בבנק אז לא שיש לי תקציבים

גם אני לרוב לא נעזרת במנקה או בייביסיטר..

אבל חושבת שלחשוב מגביל זה עצת היצר

גם התוך המרחב התקוע יש איזה ברירה ובחירה

כמו שענו לך להתנהל אחרת ..

לא לקפל כביסות למיין לסלים ושיקחו משם 🫣

חד פעמי

מדיח

ג'אנק פוד

לחם עם שוקולד זה אחלה

אין לשטוף רצפה

לשים את הילדים מול סיפורים או מסך -אני אומרת כאחת שאף פעם אין אצלינו מסכים ובמצבי קצה כאלה לפעמים מצווה בעיני

לקנות ערכות יצירה או משחק חדש מעניין

ואולי לחפש שפרה ופועה או ארגון תמיכה ליולדות

או כן להשקיע בבייביסיטר או מנקה .כן גם אם אין כסף

וזה באמת רק שבוע

זה בסוף יגמר

אז לאט לאט נסי לאסוף לפרופורציה

אבל עכשיו

חיבוק לעצמך וללב הפגוע

תנסי עדיין להסביר ולשקף אולי לא יסע בסוף

אבל גם אם לא יסע

הכי חשוב ללבן בינכם

שלא ישארו משקעים גם אצלו

וגם אצלך

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.

נראה לי שאם הוא יישאר, הוא לא יעזור "כמו שצריך" ואולי גם יעשה פרצופים, ורגשי, ומתח...

את בטוחה שהוא יעזור לך אם הוא לא יטוס?

שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן...

מצד שני- אם הוא יטוס ויהיה לך קשה, את בטח ממש ממש תכעסי עליו.

אני חושבת שהייתי מפרגנת לי משהו גדול, כדי לאזן.

ואני חושבת שבאמת צריך פה הרבה רגישות ועדינות בסיטואציה, כי אף אחד מכם לא רוצה לוותר....

לא לחפור בזה הרבה, כי הוא יודע את עמדתך ואת יודעת את עמדתו. כל חפירה היא מתכון לפיצוץ.

ובמקביל להכין את עצמך שאחרי תקופה שנתן הרבה, יכול להיות ששווה "לפרגן" לו בשבוע הזה שימלא מצברים להמשך...

תחשבי איך אפשר לשרוד את זה בכל זאת

כי יכול להיות שישאיר אצלו הרבה משקעים אם הוא ככ רוצה לנסוע ואת תכריחי אותו להישאר

שייסע לקניות גדולות למלא את כל הבית בדברים לפני הנסיעה

או שיכין אוכל ויקפיא אם הוא בתחום

שידאג לך לעזרה כלשהי לפי ימים או לחלק מהשבוע

תדברו איכשהו, חייבים למצוא זמן לדבר ואז לפתוח את הדברים וראות מה על אחד יכול לעשות בשביל השני

וכן לשקף לשקף לשקף שוב ושוב ושוב את המצב שלך

לא לייפות ולא להדחיק...

בהצלחההה

קודם כל, לשחרר אותו.

לשחרר אותו במחשבות, ברגשות בהכל.

הוא לא קיים.

לא כועסת, לא דואגת, לא שופטת.

הבן אדם נעלם מהרדאר.

למה זה שלב ראשון? כי זה חוסך מלא אנרגיה שהולכת לאיבוד.

אם הטיסה היא עובדה, אז היא עובדה. זהו נקסט.

אז מה שעשיתי:

אספתי את הילדים והסברתי להם שמעכשיו זה רק אני והם.

זהו.

אם הם רוצים שניצלח את זה, הם חייבים להיות חלק.

לא לריב האם החלוקה הוגנת או לא,

אלא שכל אחד יעשה את המקסימום האפשרי..

דיברתי איתם על גודל השעה והשליחות והכל,

אבל בסוף מה שהכי עזר, להבין שאנחנו במצב "מלחמה על הבית"

ואם אין אני לי, מי לי.

זהו.

שיחררתי את כל מה שהוא לא קריטי

יש לך שבוע, יש לך הרבה מה לשחרר שהןא לא קריטי.

כביסות, לא חייב

מקלחות, מי שדואג לעצמו ירוויח, מי שלא, בעיה שלו. תבהירי להם שאת מציעה פעם אחת, מי שנכנס יופיב מי שלא, הולך לישון בלי מקלחת.

תאמיני לי גם ילד בן 5 מבין מצויין את המסר בכזו סיטואציה. ומי שלא נכנס, בלי כעס רמצ בהשלמה לומר, אני מאודממבינה שאתה מתחרט שלא נכנסת להתקלח בזמן והיית מאוד רוצה לעשות זאת עכשיות לצערי אני לא פנויה לעזור לך להתקלח, נתקלח מחר. לילה טוב חמוד.

אוכל תכיני סיר מרק אחד גדול עם עוף וירקות.

שאר השבוע:

נקנקיקיות

שניצל תירס

פיצה

פסטה

לחם עם ממרח

קרונפלקס

ירקות שלמים/ חצויים.

תבקשי מבעלך שיעשה קניות לפני הנסיעה, שיהיה מספיק אוכל קנוי בשפע

שלא תצטרכי בכלל לצאת לקניות.

שיעורי בית, אסיפות הורים שחררי.

ימי הולדת, חוגים- שהילדים (יסודי ומעלה מן הסתם) ידאגו לעצמם או יוותרו שבוע אחד.

שירותים אם אין ילד משלשל או מקיא- שיתמודדו.

תנקי רק את שלך.

מצעים אין צורך להחליך דווקא בשבוע הזה..

סדר ושטיפת חדרים- גם אפשר לוותר או להסביר לילדים שמי ששומר יהיה לו נעים, ומי שלא, לא..

נראה לי הבנת את הרעיון.

הכי חשוב תיאום ציפיות עם הילדים מראש, מי שלא מתעלה על עצמו, שלא יצפה לתפקוד רגיל של הבית.

הבית יוצא לשבוע הישרדות, שיחליפו דיסקט.

מי שמתקשה לעשות זאת, הכל בסדר. אפשר לחיות בתת תנאים שבוע.

ואם יש לך שכנה שאפשר לבקש ממנה כל יום לפנות את הזבל זו הצלה..

לגהי כל ה:"מה הוא חושב לעצמו"

את כל זה אפשר אחרי החזרה לשגרה. שוב דבר לא בורח. כמובן שצריך לטפל בזה, אבל אי אפשר במקביל גם לשרוד, וגם לחפש אותו על הרדאר.

בהצלחה!!

כשהם החליטו שהוא הולך הם חשבו שהיא כבר תתאושש ויהיה בסדר.

לבטל ברגע האחרון זה ממש לא פשוט 

אני לא יודעת איך אוכל להחזיק מעמד לבד

זה נשמע יותר אבל יש עוד סיבה מהותית מאוד שאני לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג

אני רוצה עצה איך לומר לו פשוט לא מבלי לפגוע

הבוס יודע על המגבלה ועל הסביבה עדיין החליט להתעלם

בעלי כמובן לא אמר לו שזה מגביל אותו.נאבל זה הגביל בכל כך הרבה דברים אחרים,אז איך טיסה יכולה להיות אופציה

את יודעת מה הצרכים שלך ושל הבית ואומרת לו.

אין לו סיבה להפגע (אלא אם כן, תהיי מאוד כועסת, מאשימה, תוקפנית וכו').

אם קשה לך להגיד לא בלי כל זה, אולי כדאי לכתוב.

תזכרי שהלא הזה הוא גם בשבילו, בשביל התינוק והילדים שלו, בשביל שלמות הבית שלו, בשביל בריאות הנפש של האישה שלו

יש בזה יתרון שיש לו זמן לעכל את זה בלי שהוא רציך להגיב מיידית כמו פנים אל פנים

יש פה צורך שלך שהוא יהיה בבית

כדאי לומר את זה בפשטות

אני צריכה אותך ואני מבקשת שלא תסע

במילים

לא בעקיפין ולא ברמיזות

זה אך שיש לי בעיה עם הרעיון אם לא היה *** אז אין בעיה שהיית נוסע אבל בגלל *** אני פשוט לא מסוגלת

זה יעזור לדעתך?

מהפותחת אני מבינה שזה המצב. לא שקשה לה והיא מסתדרת.

לא הוא לא יודעת שאת קורסת

כולם לא יודעים את זה חוץ ממך

להיות בקריסה זו תחושה אישית אינטימית עם עצמך

אם אין אני לי מי לי

אם את יודעת שאת קורסת תביעי רצונות באופן קונקרטי

אם מבחינתך יעזור לך שהוא לא ייסע אז תגידי לו את זה באופן ברור ולא מהסתכלות של אני מסכנה מה אתה לא רואה??

את לא מסכנה את פשוט רוצה עזרה תכל'ס, אז פשוט תגידי לו אני צריכה עזרה במה תוכל לעזור לי? ומכאן זה בידיים שלו להחליט איך לתת לך פתרון

אם היה מרגיש לי שהמילואים שלו מיותרים גם אני הייתי כועסת ומתבאסת שהוא ילך

ובמיוחד שאת בכזה מצב קשוח ורגיש, נשמע שיותר מאשר אחרי לידה רגילה.

חיבוק 🩷🩷

תשתפי אותו ברגשות.

לא בהטלת וטו אלא בבקשה שימצא לך מעגל תמיכה.

אולי סטודנטית שתבוא לגור איתכם בשבוע הזה?

ואפילו עם יש עוד קטנים שלא יכולים להשאר אצל קרובים תקחי איתך.

את תוכלי להתארגן ולהתסדר עם הנסיעה לפחות לא תהיה ממורמרת

אני חושבת שזה בסדר שפעם ב לא תהיה לו את השבת המושלמת.

אם הם לא מתנהגים אליו יפה, זאת סיבה הגיונית לוותר, אבל אם רק משעמם לו או אין לו עם מי לדבר - שיקח ספר או משהו.
 

גם אני לא מוצאת את עצמי בכל מיני מפגשים חברתיים / משפחתיים מהצד של בעלי, ואמנם הורדתי תדירות אבל פעם ב כשחשוב לו, אני יושבת עם עצמי וקוראת או עם הילדים.

בכל מקרה אל תוותרי על זה, גם אם הוא לא מגיע, תסעי עם הילדים.

ותדברו מראש על הדברים הבוערים ותחשבו איך אפשר להמנע מהם/להסתדר איתם.

זה בהחלט חבל לוותר.. סהכ זה משפחה שלך, וגם אם לא תמיד הכל מושלם צריך להסתדר ולהפגש..

לא כמאבק כוחות או אטימות לרגשות שלו

ממ שלא

אבל בעיני אם זה חשוב לך מאוד כמו שתיארת

את צריכה לדבר גם את זה

בלי האשמה

לומר שאת זקוקה לזה שזה מאוד מאכזב אותך לפספס ולא להיות חלק

ושאת מבקשת ממנו כן להגיע הפעם

אבל שתשמחי שתחשבו יחד מראש מה יכל להקל

ושיבקש מה בוא זקוק ממך כדי להרגי שטוב יותר ותמשחי לעזור לו

ככה אני ביתי עושה לפחות

מאמינה שבקשר זוגי לא נכון לוותר בכזה לב חצוי בלי לנסות לפחות לדבר את הצורך

אבל באופן מחבר ולא מפריד 

אלא לחשוב מראש על פתרונות

ספרים לחדר

שתקבעו מראש נגיד מתי הולכים לישון שלא תיתקעי בשיחות וילך לישון לבד

תקבעו שיוצאים יחד לסיבוב

אחרת לא הבנתי את הסיפור…

אפשר פעם בשנה לעבור שבת לא מהנה.

באותה מידה שהיא לא יהנה אם תסעו, את לא תהני להישאר בבית.

אבל כנראה שיש פה משהו שפספסתי, אולי תתני עוד קצת רקע… המשפחה שלך שיכת למגזר שונה מהמגזר שלכם?

הוא סופר חברתי

איפה שתשימי אותו הוא יסתדר חוץ מעם אופי מאוד ספציפי של אנשים

ומה לעשות המשפחה שלי היא בדיוק האופי הזה...

הם כבר בנו עליו סטיגמה כזאת והוא נכנס אליה תמיד אז זה יותר קשה.

זה עוד יותר מתסבך אותי, כי אני יודעת שהוא יכול להיות כוכב האירוע תוך שניה, אז למה אתה לא מתאמץ על זה יותר?

אבל הוא באמת לא מסוגל כרגע.. הוא היה נראה ככ כנה ואמיתי כשדיברנו

אין דבר כזה לא מסוגל.

בצבא אומרים- אין לא יכול

יש לא רוצה.

בחור צעיר, בריא בנפשו, מיוחד במינו וסופר חברתי כמו שאת אומרת- יתכבד ויתגבר על עצמו בדבר שחשוב כל כך לאישתו.

אפילו לכי לבד.

שילך למשפחה שלו ויהיה שם מסמר ההשבת.

לצערי אין לי שום הערכה לאמירה- לא יכול.

אם חייל יכול לשכב במארב בלבנון בקור ובבוץ שעות ארוכות,ואם נשים יכולות לתפקד חודשים ארוכים לבד כשהבעל במילואיןם אז גם בעלך יכול לעשות שבת עם משפחתך.

ומחילה על ההשוואה.

עם הקושי שלו. את מרגישה שזה רק מול המשפחה שלך או שזה דפוס שלו באופן כללי שמקומות המוניים שהוא לעיתים לא מוצא מקום בטוח בסיטואציה כזו

אני מציעה שכן כדאי ללכת לשבת אבל זה ידרוש ממך להיות איתו במחשבה עליו ולדאוג לו לכל מה שהוא שצריך כדי שהוא לא ירגיש לבד

אל תדרשי ממנו להביא לו תעסוקה כי זה לא העניין

אלא לתת לו הרגשה שהוא לא יהיה 'רואה ובלתי נראה'

תייצרי לי הרגשה של ביטחון במהלך השבת שהוא לא לבד ריגשית, ומנטלית שיש לו מקום, תכניסי אותו בשיח, תדאגי לו שיהיה לו נוח, אוכל וכד'

תני לו הרגשה שאת רואה אותו והוא חשוב לך

מידי פעם תשאלי אותו- למזוג לך לשתות? להביא לך משו טעים?

תדברו. תסבירי לו שאת רואה אותו, ומבינה כמה קשה לו, אבל זו הזדמנות נדירה וחשוב לך להיות עם המשפחה שלך. תחשבו על דברים שיקלו עליו שם. אולי לבקש את החדר הכי צדדי או אפילו לישון בדירה נפרדת? אולי שישתתף רק בסעודות עצמן ובכל המסביב יסתגר? אולי שיקנה לעצמו ספר חדש?

זה שזוגיות מעל הכל לא אומר בעיניי לוותר על עצמך ועל כל מה שחשוב לך בשבילו. גם את חלק מהזכויות הזו,  ואם זה יתפוצץ בסוף גם תריבו...

תתכונני לבוא עם נשימה עמוקה, ולהיות סבלנית מעבר לרגיל ולהכיל את הקושי שלו, ועם זה לא לוותר על המשפחה שלך ועל מה שחשוב לך 

קוראת את מה שאת כותבת ומרגישה שהכעס מתחיל לפעפע בי. הכעס על בעלך.מרגישה שהוא ממש קטנוני ומתנהג בצביעות.

יופי טופי שהוא איש מיוחד.הכי קל להיות מיוחד ורגיש במקום המתאים לך.אם אנשים שחושבים כמוך, שנעים לך בחברתם, שהם במנטליות שלך וכו...

אדם נמדד גם בדברים אחרים.אדם שיודע לצאת מאזור הנוחות שלו למען האחר.שרואה ורוצה בטובת אישתו ומוכן לוותר על רווחתו לשבת אחת.שרואה כמה אישתו נותנת יחס טוב למשפחתו.

אדם מיוחד נמדד גם ביחס שהוא נותן לבני משפחתה של האישה שהוא אוהב.ושהם גידלו אותה למענו.

הרי לא מדובר חלילה במשפחה של עברייני צמרת, אוכלי טריפות ונבלות.

זו המשפחה של אשתו.

הוא אדם בוגר.

יהיה לו משעמם? שימצא תעסוקה.

לא רוצה לשבת ולדבר איתם? שישאר בחדר.

ששבת אחת יעשה למען אשתו.

את מתוקה כל כך, לא רוצה שיסבול....

מבינה שהוא אדם צעיר.

אם הוא יסבול זו בחירה שלו.

שיעבוד על מידותיו.

את- חייבת להיות שם.

את באמת מיוחדת.

מאחלת לך הרבה הצלחה.

מחילה אם הייתי בוטה.

אפשר לנסח אחרת

התנצלתי מראש על המילים שהן חריפות.אבל גם המצב שהוא מעמיד אותה הוא מאוד מאוד קיצוני.ולפעמים צריך להעמיד מראה מול הפנים ולקוא לילד בשמו.זה באמת לא כל כך יפה והתנצלתי מראש.

מספיק קשה לה עכשיו עם הסיטואציה.

היא לא צריכה שיסבירו לה למה לכעוס על בעלה. את זה היא כבר מבינה בעצמה.

למה את חושבת שזה עוזר שתוסיפי עוד מילים חריפות נגד בעלה? גם אם את מתנצלת שאת בוטה, בסוף את כותבת מילים חריפות, והשאלה הם זה באמת מוסיף פה משהו...

יש דקויות שזה עניין של סגנון, אבל לא ראיתי מילים מתלהמות שאינן ראויות מצד עצמן.

ולגבי זה שהיא ממילא כועסת עליו, תראי למשל מה אפונה כתבה,

כשמסתכלים עח כל הדינמיקה של הקשר

בעל- משפחה מורחבת,

הכף תמיד נטה לכיוון מסויים וזה כנראה לא סתם, ולכן גם הפעם לא בטוח ש"הכעס" בהודעה הפותחת, יחזיק מעצמו בקונפליקט בסופו של דבר.

ולכן דווקא נראה לי שיש מקום לתת תמונת מצב מבחוץ כדי לחזק את העמדה הנפשית ולא לוותר עליה כמו שבד"כ בסוף קורה.

(לגבי המונח עצמו של כעס מצד עצמו הוא שלילי, אבל כעס שמביא לידי בירור ואמת בסופו של דבר יכול להיות חיובי, כלומר התחושה הראשונית היא אמנם כעס, אבל אפשר להפוך את הכעס למנוע שמזיז את הגבינה בסופו של דבר)

לק"י

מצטטת: "מרגישה שהוא ממש קטנוני ומתנהג בצביעות.

יופי טופי שהוא איש מיוחד..."

אפשר היה לכתוב את זה בצורה אחרת.

אני לא מרגישה נעים לדון על התגובה הזו באופן ספציפי ככה בפומבי.

באופן עקרוני אני חושבת שכשמישהי כותבת על קושי מול בעלה - אפשר לשקף לה איך זה נראה מבחוץ (כמו שהרבה פה כתבו), אבל לא הייתי כותבת למישהי אחרת כמה אני כועסת על בעלה, כי בעיני זה לא מה שיועיל להם.

בכל מקרה, נראה לי אפשר נעצור את הדיון פה.

גם את ההסתייגות וגם את עצירת הדיון

וגם @יעל מהדרום

לק"י

ולפותחת- אני מסכימה פה עם כולן, שאל תוותרי על השבת.

שימצא מראש תעסוקה ושיהיה כל השבת בחדר אם זה מה שנוח לו.

אבל כן הייתי משחררת אותו משבת כזו.

שיסע לחבר רווק,או להורים שלו....

לאן שעושה לו טוב.

או מבקשת מפורש שיבוא לעשות לי טובה.

האמת שממש מבינה אותו כי זה דומה ליחסים שלי עם הצד של בעלי,

וכן זה נפשית ממש קשה לו ולך וזה משאיר משקעים אבל אם באים עם הכנה מראש הכרה בקושי והבנה בלי צפיות ליצור מקום של הכלה,אפשר למזער נזקים.

ובסופו של דבר אי אפשר כל פעם לברוח ולהמנע ממפגשים כאלו ואחרים.כן אפשר ללמוד להפיק לקחים לא לברוח מהבעיה אלא להתמןדד איתה פעם במלא זמן.

ומה שחשוב שהוא ירגיש שיש לו גיבוי מלא ממך ולא משנה מה יקרה או מה יעשה או איך אחריח יגיבו.

המשפחה שלו

לא האיש לאישה

ולא האישה לאיש

אלא אם כן יש מקרה קיצוני ביותר

אני מאמינה שצריך להתאמץ בשביל המשפחה של בן הזוג, וזה צריך להיות הדדי
 

אם לא נוח לו הוא יכול להביא ספרים או לישון הרבה או דבר אחר

אבל לגיטימי מאוד מאוד שתרצי להיות באירוע כזה של המשפחה שלך

נקודה שכדאי להתעכב עליה -

נשמע שאת ממש לא מסוגלת לשאת את הקושי שלו

ומרגישה חייבת לרפד ולמנוע ממנו את הקושי.

אם הוא אומר שיהיה לו קשה -

או אפילו אולי יהיה לו קשה, 50 50 כמו שכתבת -

את כבר באכזבה על התכניות שמשתנות.

קשה לך לשמוע כמה קשה לו עם המשפחה שלך -

בודאי שקשה, כי בחוויה שלך זו אשמתך, כי מתפקידך למנוע ממנו את הקושי ולרצות אותו.

ברור שככה את לא יכולה להיות אמפתית...

שימי לב לרגע לפני

שניה לפני שאת מוותרת או מחפשת פתרון לעזור לו ולרצות אותו ולדאוג שיהיה לו טוב -

איך את מרגישה?

יש שם איזה רגע של חוסר נוחות, חוסר ודאות, פחד,

יש שם משהו קשה ולא נעים

משהו שאת לא רוצה לפגוש

ואת ממהרת לברוח ממנו עם ויתור, פשרות או כעס.

מציעה לך לחפש את הרגע הזה

לתת לו להיות, לא לברוח

לשהות בו

להתבונן מה יש בפנים

לתת לרגש הזה להציף אותך

לזהות אותו בשם

לחפש את המחשבה שעומדת מאחוריו

להבין מה הרצון המהותי שמניע אותך באירוע הזה (ובאחרים).

כדאי לעשות את זה בכתב...

באופן כללי לתגובות כאן, וספציפית גם לתגובה הזו.

תנסי לעשות את ההפרדה בין הקושי שלו, לבין האחריות שלך למצוא פתרון.

או בין הקושי לבין תחושת האשמה שזה מעלה בך.

ברור שאת רוצה שיהיה לו טוב, אבל אנחנו לא אחראים על השמחה או האושר של בני הזוג שלנו.

וכמובן שנרצה לא לעשות דברים שייפגעו בהם או יגרמו להם אי נוחות, אבל זה עדיין לא הופך את זה לאחריות שלנו.

לי בהתחלה היה קשה עם המשפחה של בעלי

זה מאוד העציב אותו והוא ניסה לחשוב איך לגרום לי להרגיש יותר בנוח

אבל בסוף בסוף, השינוי הגיע מעבודה שעשיתי עם עצמי, מאחריות שלי על המצב.

ואת יודעת מה, אפילו אם לא היה שינוי, זה גם בסדר. ואפילו אם אני לא תמיד מרגישה בנוח, זה גם בסדר. זה מספיק חשוב בשביל להשקיע בזה. לא תמיד אנחנו מרגישים בנוח בכל סיטואציה. החיים לא מושלמים.

אז אותו דבר כאן, בהנחה שאין משהו חריג שעומד מאחורי חוסר הרצון של בעלך להגיע לשבת, זה לא נורא. באמת. זה לא נורא שתהיה לו שבת פחות כיפית.

זה לא נורא, וזה בוודאי לא אחריות שלך. בטח אחרי כל הוויתורים שלך.

לא תמיד הכל מסתדר כמו שאנחנו רוצים, לא תמיד לבן הזוג תמיד הכי נוח ונעים. אנחנו נעשה מה שאפשר בשביל שיהיה טוב, אבל אם זה לא אפשרי - זו לא אחריות שלנו ולא אשמתנו.

ואני כן אגיד אופן כללי, אני לא יודעת מה בדיוק הסיפור בין בעלך לבין המשפחה שלך, אבל לצד זה שאת מוותרת לו כדי שמרגיש בנוח, חשוב ממש לחשוב איפה הגבול כדי שלא תוותרי על עצמך ועל המשפחה שלך.

קשר עם משפחה זה דבר חשוב, מכל מיני בחינות.

זה יכול להיות עוגן בזמנים מאתגרים, זו שייכות, זה כיבוד הורים (וסבתות) ועוד הרבה דברים.

כדאי לשים לב שבשביל הנוחות שלו, את לא מוותרת לגמרי גם על כל מה שהמשפחה בשבילך.

והוא מסוגל לשרוד 30 שעות במקום שלא בא לו בטוב.

שיביא ספרים, שישלים שעות שינה, שינשום עמוק לפני הארוחות ויהנהן בנימוס לאנשים וישתדל להגיע למינימום שיחות שיעשו לו רע.

אבל לוותר לגמרי נשמע לא סביר. ממה שאת מתארת אתם גם ככה בקושי אצל המשפחה שלך. עזבי שניה מה קורה עם המשפחה שלו - את המשפחה שלך הוא לא פוגש הרבה.

אז יפה שהוא מעדיף לא לפגוש אותם בכלל. אני הייתי גם מעדיפה לזכות בלוטו ולא לצאת לעבוד. אבל החיים הם לא רק מה שמעדיפים, והוא ממש מסוגל להתגבר על זה.

אבל חשוב לי להדגיש-

זה ממש מסוכן לזוגיות ההקרבה שעשית עד עכשיו

זה עלול להתפוצץ בצורה מאוד כואבת

ולמעשה זה מתחיל להתפוצץ לפי התיאור של הבכי והכאב שאת חווה עכשיו

לדעתי תעצרו את זה עכשיו!

הוא לא סובל ואת לא סובלת

שניכם מתמודדים יחד

ומנסים לגשר על הפערים

לא רק בעלך רגיש כלפי הצד שלך גם את רגישה לגבי הצד שלך וחשוב להתייחס לזה לא פחות מהחשיבות שניתנה לרגישות שלו

גם אצלינו בעלי לא הכי מתלהב מפגשים משפחתיים בצד שלי והיו לא מעט מקרים שבאתי לבד ואם היה נחוץ בעיני שיגיע עדכנתי אותו שזה חשוב והוא התמודד, גם אם זה היה לשבת בצד, הכל בסדר, המשפחה שלי למדה לקבל אותו ככה, באהבה.

גם בשבתות משפחתיות הוא הביא לו ערימת ספרים או מצא לו חברים באזור שהשבתות התקיימו ונפגש איתם

התחתנתם זה אומר שמתמודדים גם עם מצבים לא הכי נעימים, לא רק בהקשרים משפחתיים יכולים להיות סתם ארועים שלך הם חשובים ולו לא אבל הוא יעשה זאת בשבילך וכן ההפך

לא יתכן שיהיה רק צד אחד שיקריב

בעיני זה הכח של זוגיות שרואים אחד את השני גם אם לא עושים הכל ביחד כל הזמן, מאפשרים לכל אחד מהצדדים להתפתח ולעשות דברים שהוא אוהב ככל שניתן.

בעיני חובה שתתקיים פה שיחה זוגית שבה אתם רואים איך אתם מתמודדים יחד לא רק לגבי השבת הזו אלא בכלל לגבי ביקורים ומפגשים בצד שלך

(ויכולים להיות מצבים שבהם לא תגיע חג או חוה"מ לצד שלו כי תבלו עם הצד שלך, הם משפחה לא פחות...)

בהצלחה

מאחלת לכם לצמוח יחד מהמצב הזה🙏🏻

זה ממש מעורר השראה

לגבי השאלה וואלה האמת שלדעתי את לא צריכה שוב לוותר.

זה לא נשמע שהוא סובל שם כי מישהו פוגע בו כי ממש רע לו אלא כי הוא פחות מוצא את עצמו שם ופחות יהיה לו מה לעשות ואולי יהיה לו קצת משעמם.

ולדעתי זה ממש בסדר והוא ממש יכול להתמודד עם זה שבת אחת.

כמות הפעמים שאני עשיתי דברים כאלה בשביל בעלי והוא עשה דברים כאלה בשבילי היא לא יכולה להיספר כמעט... וזה חלק מהדברים שעושים בשביל הזוגיות ודווקא לדעתי פה את ממש לא צריכה לוותר והוא יכול להסתדר שבת אחת והכל טוב...

ב"ה שיש עדיין את האפשרות לעשות ככה שבת מורחבת איתה.

זה מביא המון נחת לראות את הצאצאים יחד, שמחים ונהנים אחד עם השני. וגם כיבוד הורי-הןרים וגם סבתות לא חיות לנצח.

וזה גם פעם בכמה שנים, מניחה שבין לבין זה מפגשים קצרים יותר. אפשר להתמודד. לא חייב להנות (בעלך), אבל ברור שלא למנוע ממך.

תלכי! אפילו בלעדיו.

ואם הוא בא תעשו סימן. נניח שהוא נוגע לך בברך כשהוא רוצה ללכת.

(אצלנו היה קושי ממש של סבתא והאיש שלי. לא היה לו כיף, אבל היינו מגיעים אליה לקצת גם רק שנינו, גם לו היה חשוב לכבד אותה).

שני הצדדים מובנים

הוא לא רוצה להיות שבת שלמה במקום שלא נוח לו

ואת לא רוצה להפסיד בגללו

אממה את לא חייבת להפסיד כי את יכולה לנסוע לבד

זה אמנם פחות נעים

אבל גם אם הוא יגיע

לו יהיה פחות נעים

אני תמיד נוטה לתת לאנשים לבחור ולא לכפות

אז הייתי מעדיפה לנסוע לבד

(יש נטיה לחשוב שבזוגיות הפתרונות מגיעים מויתורים

בעיניי רוב הפתרונות מגיעים מהבנת המצב של שני הצדדים ובחירת הפתרון המתאים ביותר)

בשבילך

לא יקרה לו כלום

חי ושלם ובריא

שבת כזו להפסיד?? פעם בכמה שנים?

שיתגבר על החששות

לא הייתי מכילה את זה 

שהמחשבה שלך:

"תמיד אני מוותרת והולכת לצד שלו, שפעם אחת הוא יוותר"

זה לא עובד ככה.

אנשים הולכים אחרי ההרגל.

אם אין לו מספיק חיכוך עם המשפחה שלך, ההקרבה שלו להיות איתם יותר גדולה למעשה, כי זה לצאת יותר מאיזור הנוחות שלו.

אז שחררי את המאזניים,

הן לא שוות, ובדיוק בגלל זה קשה מאוד לאזן אותם.

עכשיו נסתכל רק על השבת הזאת בלי כל הרקע.

יש לך הזדמנות פז לפגוש את המשפחה שלך אבל את חוששת שבעלך לא ימצא את עצמו שם.

האם הוא לא אדם מבוגר מספיק בשביל להתמודד עם שבתות "שהוא לא מוצא את עצמו"

ובכלל, מה זה אומר לא מוצא את עצמו?

תפרקו את החשש:

חושש שלא יהיה לו עם מי לדבר?

חושש שהילדים שלכם יתחרפנו?

בעיות צניעות?

בעיות פרטיות?

כשרות?

קדושת שבת?

לכל בעיה אפשר למצוא מענה, אבל חשוב להבין שהוא ילד גדול ויכול להתמודד.

לדוגמה,

מה היה עושה אם היה צריך להתפנות על ילד לבי"ח חילוני לגמרי בשבת?

מה היה עושה אם היה נתקע בחו"ל?

מה היה עושה בצבא עם חבר'ה שהוא "לא מוצא את עצמו"?

אנשים מצאו את עצמם גם בתוך המנהרות של עזה..

כלומר, אין דבר כזה שאדם מבוגר "לא מוצא את עצמו"

עם הכל אפשר להתמודד. צריך רק להבין למה מראש להיכנס לזה- ופה את זאת שצריכה לעמוד מול המראה ולפתח שריר ולעמוד על שלך.

(אם ההכנות מלחיצות אותו כדאי לעשות זאת בצנעה)

טיפים פרקטיים:

לברר מראש על בית כנסת בסגנון שלו בקרבת מקום

אם יש בעיות כשרות, לקחת על עצמך לבשל/ לקנות את האוכל העיקרי שאפשר לשבוע ממנו

להביא הרבה נשנושים לחדר: קרקרים, עוגיות, פירות, פיצוחים..

לדאוג לתעסוקות: ספרי קריאה, משחקים, עלוני שבת וכד'

אם יש חוסר פרטיות קיצוני כדאי לבדוק דירת אירוח באיזור.

אם יש בעיות צניעות: אפשר להפריד בין הארוחות לבין הזמן החברתי.

כלומר ברכת המזון אחרי האוכל העיקרי. ואח"כ מוציאים עוגות ופיצוחים ועושים פעילויות חברתיות, ובזמן הזה לא כולם חייבים להיות נוכחים.

אם יש הרבה חילול שבת (טלפונים של המשתתפים, טלויזיה וכו') אז לבקש מראש ואפילו להציע לכתוב כללים חברתיים לשבת.

חוץ משמירת שבת, יש ערך גדול מאוד בשבת משפחתית נטולת טכנולוגיה..

אם עושים כללים, תכניסו רשימת תפקידים לשבת ותכניסו גם דברים מצחיקים כדי להקליל.

אם כלום לא עוזר, בכנות, הייתי נוסעת בלעדיו. לא הייתי מוותרת על ההזדמנות שהילדים שלי יפגשו את המשפחה שלי, וגם בשבילי, מותר מדי פעם להעדיף את טובתי האישית, ומי שלא מצליח להשתלב בתוכנית, לא חייב להצטרף. זה לא שאת עושה את זה בתדירות גבוהה, הכל טוב.

סביר להניח שגם לי היה מאוד קשה לזרום לשבת כזו, מטעמים אחרים אבל בכל זאת.

אני מציעה שתתפצלו והאמת והשלום אהבו

שייסע להורים שלו או משהו. לא הייתי רוצה שבעלי יפסיד בגללי וזה פתרון שהייתי מציעה

בעומק הדברים אני מניחה שהיית רוצה שהוא יהיה שם בשבילך ויירתם למה שחשוב לך וכדאי לדבר על זה. אבל בפרקטיקה - לבחור את המלחמות

החלטות טובות יקרה❤️

שאם זה מאד חשוב לך. תדברו על זה.

מצידך תגידי שאת לא רוצה לוותר על ההזדמנות, במיוחד שאין הרבה כאלה כמעט

ואתם תעשו יחד מה שאפשר שירגיש בנח, או שלפחות לא יסבול. תבקשי ממנו לבוא לקראתך ולהתכונן כבר עכשיו.

זוגיות זה שניים ואי אפשר שרק צד אחד יוותר... 

קודם כל אמירה כלפיי עצמך- הייתי מעדיפה שבעלי ייהנה ויבוא איתי בשמחה, אבל לאור המצב אני מבינה שהןא יצטרך להקריב מהנוחות שלו. אני מאמינה בו שהוא יוכל להסתדר.

וגם כלפיו- להגיד לו שמבחינתך אתם זוג, ושאת מצפה ממנו להזיז הצידה את התחושות השליליות, ולבוא למענך.

שאת רוצה שהוא ייהנה, אבל לא יכולה להבטיח לו את זה.

אני חושבת שזה יפה מאוד שאת מרגישה אותו ומתחשבת בו,

אבל תחשבי מה יקרה אם באמת לא תסעו.

את מאוד תעלבי ותכעסי, והאמת שבצדק.

כי בצדק את אומרת- זוגיות זה מקום שבו אני מוכן לספוג דברים על מנת שלבן הזוג שלי יהיה טוב.

וזה צריך להיות הדדי, כי אם זה לא הדדי, יש תחושה קשה של פגיעה, של אכזבה, ושל חוסר יחד.

בקיצור, לא ללכת זו אופציה שיכולה להשאיר חותם שלילי על חייכם הזוגיים, ולא כדאי

(לידה שמינית, קיסרי רביעי)

ורק בחמשת הימים של האשפוז.

זה מה שהרופאה שלי (פרטית ומקצועית) אמרה לי לעשות.

בלידה השישית (קיסרי שני) רצו שאקח קלקסן (צוות בית החולים) וסירבתי.

**אין בדבריי התוויה רפואית, רק מספרת מה אני עשיתי.**

לק"י

ונראה לי שהאחות אמרה לי שמקסימום נתחיל ונראה. אז הבנתי שאין חובה לסיים.

אולי תתייעצי עם רופא הנשים שלך בקופ"ח?

לק"י

לא סגורה על כמה זה נצרך בכל מצב.

אבל העדפתי לקחת וזהו.

(אבל הייתי מאושפזת 5 ימים. אז רק זריקה אחת הזרקתי לעצמי. ודוקא אז נראה לי שלא כאב כמעט. בבית חולים חלק כאבו וחלק לא).

לק"י

לפעמים כאב לי ולפעמים לא.

מכירות את זה שאתן אומרות - היום אבשל רק את זה לשבת ואז מגזימות?

אז היום בישלתי "רק את זה" והכנסתי את הכירות למדיח

אין איך לבשל עוד!

ממליצה בחום

איזה קשה זה ההסתכלות העקומה..

זוג לא מביא עוד ילד או כי היא לא יכול

או כי הוא לא רוצה

ושניהם סיטואציות מוצדקות לחלוטין, אז מה העניין לשאול??

מה זה משנה אם זה על רקע זוגיות, פוריות או נפשי או כלכלי או דתי או וואטבר.

צאו לאנשים מהרחם! אנשים מספיק בוגרים כדי לקבל החלטות בכוחות עצמם.

ולגבי השאלות, זה כאילו סשן שאלות ידוע מראש.

אולי כדאי לנסח את התשובה באופן שיסתום את השאלה הבאה..

בעלי נגיד אומר ואני מוכן לנכדים חח (למרות שהבכור רק בן 14)

אז נגיד אפשר לומר זה בדיוק הזמן לנוח/ לבלות/ לדאוג לעצמי או משהו כזה..

צודקת

בדרכ אני משיבה שלא להיכנס לי לרחם/ מה זה עניינך כי יש כאלה שכבר אוכלות לי תראש

הפעם זו מישהי שאני לא ממש מכירה וזה היה בפורום של עוד אנשים...

מוכן לנכדים זה טוב🤣

שהתגובה הכי טובה לאנשים טפשים/ חסרי מודעות זו שתיקה מביכה

אני פשוט לא עונה

מקסימום מהמהמת

והשיחה מתמוססת

(וכנראה לא תחזור שוב כי זה היה מביך עבורם)

מאמצת חח

איך לא חשבנו על זה קודם... שאפשר פשוט לשתוק

מ @אם מאושרת שכלכך חסרה כאן בפורום...

היא כתבה פעם אחת שצוות רפואי ממש חפר לה על הצעה לא רלוונטית אז היאמפשןט החליטה לא לענות והסתכל עליהם בעיני עגל.. מקסימום לחייך... אמרה שמאוד יעיל, הם לא חוזרים.. רעיון דומה של להביך את המביך

ולי זה עוזר ההבנה הזאת שלא חייבים לענות.. לפעמים גם כשאנחנו בטוח צודקים אין דרך להסביר את זה במענה לשון ושתיקה זו תשובה מאוד חזקה..

לק"י

אם אני רוצה ולא הולך, אז מה את מציעה שנעשה?

ואם אני לא רוצה/ לא יכולה- אז השאלה שלך לא תגרום לי ללכת על זה.

ושמעתי את ההמלצות להביא עוד ילד אחרי הלידה הראשונה.

נשים משום מה מרגישות חופשי להגיב ולהעיר לכל הכיוונים

למרות שהן נשים ואמורות איכשהו להבין כמה שזה לא שייך!!

יותר כמו ילד שצריך משהו וצועק עד שיתנו לו. הגיוני לגמרי בגילו.

כשאת כותבת לא ניגשים אליו או לא מקבל מה שהוא רוצה הכוונה שזה לא קורה מספיק מהר לטעמו (נגיד הוא רעב והאוכל לא מגיע מיידית כשהתעורר) או בכללי (נגיד שהוא רעב אבל את לא רוצה שיאכל בלילה אז לא מביאה לו)? כי זה פער די משמעותי, אם זה סתם לא מספיק מהר אז בדכ הם נרגעים כשמקבלים מה שהם צריכים, אם הוא ממשיך לצרוח יכול להיות שרצה משהו אחר, או שפשוט התעורר מחלום רע והיה צריך חיבוק. אם באופן כללי לא רציתם לתת לו אז הגיוני שיצרח כמו שאת מתארת. הוא קטן ועדיין עם צורך בכל מיני דברים גם בלילה.

לא הבנתי מה הכוונה שלא יחשוב שהוא מרוויח משהו מהבכי, זו הדרך שלו לדבר.. זה כמו לא לתת לילד אוכל כשהוא מבקש כדי שלא יחשוב שהוא מרוויח מהבקשה. אמנם הוא עושה את זה בצורה קצת מטריפה אבל זו פשוט הדרך שלו לתקשר..

אגב זה גם די הגיל שמתחילים טנטרומים שזה מה שאת מתארת אבל כי משהו לא קורה כמו שהם רוצים. אבל בגלל שאת מתארת שזה רק סביב שינה אז נשמע שבעיקר יש לו צרכים סביב השינה שכדאי להבין מה הם וזה יעזור

לק"י

באותה מידה שאת לוקחת תמיד, גם הוא יכול.

אולי תציעי לו להתחלק- קחי את מי שקרובה. וככה אולי הוא ירגיש שהוא לא לבד בזה. וגם לך זה יהיה בסדר

המצב הגבולי הזה יכול לגרום לתנודות, כי זה לא שממש אסור, אבל גם לא שממש מותר.

מכיוון שכם הוא כבר אחרי תקופה ארוכה שהוא סוחב את האלונקה,

העצה שלי- תהיה חכמה, אל תהיי צודקת.

כלומר את צודקת, עקרונית הוא עדיין אמור לתמוך בתהליכים כמו לפני כן כדי להבטיח החלמה מלאה לרגל.

אבל שחררי את זה.

הוא מרגיש פראייר או שכבא מיצה?

תשאלי אותו (או שאת יודעת) מה הנקודות שהכי קשה לו, ותעבירי למיקור חוץ.

עוד קצת ואתם חוזרים לשגרה, חבל חבל חבל

לצבור משקעים בזוגיות בגלל תקופה כ"כ קצרה.

הכי חשוב לגלות אמפטיה אמיתית כלפי התחושות שלו,

זה באמת מבאס שגם אחרי חודשיים הוא עוד צריך להמשיך לתת פול טיים כשהפתרון נראה ממש בהישג יד (אבל מה לעשות שהוא לא בהישג יד.. אבל זה נראה שכמעט כמעט כן, וזה מבאססס)

חשוב להביע הערכה כלפי מה שעשה ועוד עושה,

לנסות לחפש איפה את יכולה להקל עליו בתוך הבית (נניח לשבת על שרפרף בזמן שאת מקלחת את הילדות)

שיראה שמשהו מתחיל לזוז..

לגבי איסופים ופיזורים, אם הגן כ"כ קרוב אולי אפשר למצוא הורה שמוכן להסיע את הילדות או לאסוף ברגל.

תחכי להם למטה,

או אולי אפילו אל תרדי במדרגות אלא תבקשי מהורה מזדמן להוציא/ להכניס את הילדה מהמדרגות ועד הגן עצמו.

בטוחה שתמצאי פתרון לטובת כל הצדדים,

ותשמרי על עצמך. הרגל צריכה להחלים כמו שצריך

בהצלחה ורפואה שלמה!!

התחלנו לדבר

מפה לשם הזכרתי שיומיים אלרי הלידה שטפתי כלים

תגובתו:

מה הבעיה בזה? למה שלא תשטפי כלים?

אין לי עם מה לעבוד אפילו אחרי תגובה כזו

די נו

מה נדפק איתו

אין לי כוח לפרט אץ כל הדיון אבל פשוט לא באלי להמשיך את השיח הזה

לפני כמה שנים, בעלי היה עם גבס לתקופה.

לא היה יכול לעשות כלום בבית

רמת המתח שזה הכניס לזוגיות שלנו, הייתה נוראית

ברמה שזה כמעט פירק אותנו

אני טורטרתי ללא הפסקה

טיפלתי בילדים קטנטנים, כולל ניקיונות לפסח ועבודה

כולל לדאוג לו

הוא מצידו, היה בבית כל הזמן אבל לא יכל לעשות כמעט כלום ולעזור לי

זה סיר לחץ מבעבע

ממש ניסיתי לעזור לו ולהבין אותו

אבל בפועל כנראה שכמעט לא הבנתי כלום

וכל הכוונות לטובה שלי יצאו הפוך

ובאמת באמת עמדנו על פסע מעוד רגע הבית שלנו מתפרק

בסוף הגבס ירד

עשיתי עבודה עם עצמי בכל מיני מישורים

גם הוא

והיום ב"ה אנחנו שמחים ומאושרים

למה אני כותבת את זה?

קודם כל, כי גם אתם על הקצה.

לא משנה אם המקרה שלכם והזוגיות שלכם היא לא כמו שלנו.

בן זוג שנפצע וכל העומס עובר לבן הזוג השני, זה ממש ממש מאתגר.

גם אם את מנסה כמה שיותר עכשיו

אני בטוחה שהוא עבר / עובר תקופה לא פשוטה

וברגע הזה, זה לא הזמן לוויכוחים עקרוניים.

וגם לא לשאלה מי צודק

כי את האמת?

שניכם צודקים

אבל אתם לא צריכים צדק

אתם צריכים (כל אחד מכם), שהשני יראה אותו ויכיר בקושי שלו.

עזבי ויכוחים עקרוניים

הוא בעצם בא ואומר שכבר קשה לו מידי. הוא לא יכול.

הוא אומר את זה בצורה לא נחמדה אולי, לא נעימה.

אבל זה המסר.

תנסי קודם כל להקשיב למסר.

אחר כך אפשר לחשוב פרקטית מה עושים כדי שגם את תשמרי על עצמך.

אבל אני חושבת שמה שחשוב כאן זה היכולת לראות אחד את הקושי של השני

וכן, ברגעי קצה, זה קשה מאוד

אבל אם לומדים, זו מתמה

רוצים לפתור קונפליקט

זה לא עוזר שכל אחד יציג ויראה את הצד של עצמו

אלא חייבים לראות ולהבין את הצד של האחר

הוא רואה שהלכת ונהגת לראיון

אז הוא מצפה שתעזרי לו עם הפיזורים

הוא רואה שאת שוטפת כלים אחרי לידה (לא רואה שום סיבה בעולם לעשות את זה גם שבוע אחרי לידה)

אז הוא מבין שאת יכולה לתפקד יומיים אחרי לידה

המחשבות שלו די הגיוניות בהתחשב בהתנהלות שלך

אם את רוצה שינוי כדאי לך להתחיל בהתנהלות שונה שלך

או לחילופין להבין שהמחשבה שלו הגיונית וצריך להתחשב גם בה

אם ראיון חשוב, למה הצורך שלו לא?

פשוט לא להיות גיבורה!

תחשבי שבעלך, כמה שהוא בעלך, מסתכל עלייך מבחוץ בסהכ. לא להרבה יש את היכולת להבין בכמה מאמץ זה כרוך או שזה לא מובן מאליו או שזה היה דחוף והגן והצורך שלו לא

(בעיניי אגב, היה עדיף לנסוע במונית כי זה מסוכן)

עזבי עכשיו את המשכב לידה חבל לריב על זה אם לא רלוונטי עכשיו..

בפעם הבאה בע"ה תתני לו לקרוא על משכב לידה, יותר קל להם להבין שמישהו איר מסביר

לגבי הגבס תשבו רגע תדברו מסודר ותחליטו איך לחלק ביניכם... חבל שנשאר ככה תת קרקעי ועושה לכם הרבה מתח...

ומבינה ממש ממש את התסכול שלך!!!!!♡♡♡

חיבוק!!