את מתארת כאן משהו ממש קשה

ולא שגרתי בכלל

נשמע חלום בלהות

וכמו משהו שצריך פיתרון מכיוון אחר

טיפול אנרגטי...

נסי ותודי לי

לילה טוב ❤️

אני בדיוק באה להתלונן שהבנדיט שלי קם ב4 וחצי כל בוקר וזה ממש לא הגיוני לתפקד ככה 🥵

אז התיאור שלך נשמע בכלל הזוי!

אני בשוק שעוד יש לך כוחות לשאול 'מה עוד'.

אלופה!!

ממליצה לנסות בכיוון של טיפול אלטרנטיבי,

יש אין סוף דברים.

אני מכירה 'מח אחד' אבל יש עוד המון...

(ברור שלא תמיד זה עוזר אבל אם ניסיתם כלכך הרבה הייתי מנסה גם את זה...)

בהצלחה רבה ♥️♥️♥️

בנדיט שקם ב4.5 כל בוקר זה בהחלט קשה! אצלנו היא לפחות קמה מאוחר, הבעיה היא שאני רוב הימים צריכה לקום מוקדם...

תודה על העידוד!

תודה על העצה, אני פחות חסידה של כל האלטרנטיבי, אבל אולי הגיע הזמן לנסות... תודה!

אני אכתוב כאן משהו שבטח יקפצו עלי

אבל לפעמים אין ברירה ורק ככה אפשר לטפל בבעיה

מלטונין. זה הורמון השינה שניתן לתת כתוסף לפני השינה.

כמובן תדברי על זה עם רופא הילדים

אבל לפעמים צריך לתת את זה במשך תקופה כדי לסדר לילד את השינה ואחכ זה כבר יזרום לבד.

שמעתי על ילדים כאלו, וככה טיפלו בבעיה.

יכול להיות שיש לה באמת גם כל מיני עניינים רפואיים

אבל יכול להיות שזה דברים שבשגרה, אבל בגלל שזה מקשה עליכם מאוד מאוד ביום יום ובלילות אז אתם רצים מרופא לרופא לחפש את הפיתרון ואם היא רק תישן כמו שצריך תרגישו פחות צורך לרוץ לרופא על זה.

יודעת שזה נשמע רע

אבל זה טבעי

וזה יכול לעזור ברמות

היה לי אח כזה כמו שאת מתארת וזה מה שעזר

לקח תקופה וזה עזר לסדר את זה

היום הוא כבר לא לוקח..

הבת שלי מגיל שנתיים לא ישנה טוב. על צהריים אין מה לדבר, בלילות היה לוקח שעות עד שהייתה נרדמת..

רק בגיל שבע שמענו על מלטונין.. והיום היא נרדמת בקלות ב"ה. 

קמה פעם אחת לשתות/ לאכול (כן כן, היא עוד עם בקבוק והיא בתת משקל ככה שלא בטוח שחכם לגמול אותה)

אבל סה״כ ישנה 12 שעות עם יקיצה אחת ונרדמת מהר

הבעיה היא שסטטיסטית היא חולה 1/3 מהזמן ואני לא מגזימה, בדקתי.

דווקא ממש אין לי התנגדות למלוטנין, או לתרופות באופן כללי (היא כבר מקבלת ) פשוט כאן לא נראה לי שזאת הבעיה 

יש הרבה ילדים שלא ישנים יותר מ3 שעות רצוף עד גיל מסוים , גיל שנתיים זה לא כזה חריג.

לילות לבנים עם ילדים חולים בגיל כזה, זה דבר נפוץ.

לרוב לא תמצאי מידע מדויק על זה ברשת ואמהות לא יודו בזה, זה מפריע לציור האימהי המושלם.

מה שחשוב להנמיך ציפיות שיתאימו למציאות, רוב הסיכויים שזה יעבור לבד בחודשים הקרובים.

אני מסכימה עם מה שכתבת

כי כאילו מצופה שיהיה אחרת כי ככה נשמע מאימהות אחרות

אבל בפועל הגיל הקטן הזה הרבה פעמים לא קל (בלשון המעטה..)

ועדיין נשמע חריג המצב

וזה יכול להיות כתוצאה מזה

כי רוצים להגיע למצב שלכאורה נשמע שככה זה אצל כל התינוקות

ואז רצים מומחה למומחה למצוא פיתרון לבעיה,

ולרוץ לרופא הזה וזה כי אולי זה מה שמפריע לה לישון

וכל הדברים האלו לא רק שלא עוזרים

אלא מחריפים את הבעיות ואת התסכול של ההורים.

צריך קודם כל להבין שילדה בת שנתיים היא עדיין חצי תינוקת

כמובן שאם יש בעיה בריאותית צריך לטפל

אבל יש דברים שהם כרוניים ואפשר לנסות להקל אבל באיזשהו שלב להרפות

זכור לי עם אחד הבנים, שהיה מנוזל מהיום שנולד.

ברור שהשינה שלו היתה גרועה ביותר בגלל זה.

כמה ניסיתי ונתתי לו תרופות לאלרגיה עוד כשהיה פיצי.. שום דבר לא עזר (והוא רק ינק ככה שזה לא היה בעיה בתמל)

באיזשהו שלב הבנתי שזהו, אני צריכה להרפות. הילד ממשיך להיות מנוזל עד עצם היום הזה (בן 5) אבל הפסקנו להאבק בזה ולדמיין שזה מה שיביא את השינה הרצופה

ב"ה בגיל שנה וחצי למד לישון טוב למרות הנזלת והכל

ואל דאגה היינו גם אצל רופא אאג מומחה

ואף עשינו לו באיזשהו שלב ניתוח שקד שלישי כי אסתטית זה נראה לא טוב כל הנזלת.. כמו שכתבתי הוא עדיין מנוזל...

הנקודה זה לשחרר, ולהבין שככה זה ילדים

לא לכל בעיה יש פיתרון

והילדים לומדים באיזשהו שלב לישון טוב.

וכמו שכתבתי, אפשר לדבר עם רופא ילדים אולי לתת תרופה קצרה מלטונין כדי ללמד את הגוף שלה דפוס שינה נורמלי.

התינוקת שקמה בלילה? לא

התסכול שלה? לא

הוידוי שלה שתינוקת בת שנתיים זה קשה מדי? כן זה חריג, כנות עצמית ואי ייפוי למציאות.

ושכתוצאה מזה יש לה גם בעיות שינה

נכון שבגיל הזה יתכנו בעיות שינה בלי קשר לבעיות רפואיות אבל אצלה זה נשמע קשור

אבל אני חושבת שיש קשר בין התסכול הרב והרצון להגיע לשינה נורמלית איתה והבעיות הרפואיות הרבות שיש לה.. יתכן והם לא ככ רבות באמת אבל מרוב שרוצים להגיע לפיתרון רצים מומחה למומחה..

יכול להיות שיש לה בעיות בריאותיות קצת חריגות ויכול להיות שלא, זה לא מספיק ברור מההודעה, אבל השינה בכלל לא חריגה וזה הנושא העיקרי, הציפייה שזה יהיה אחרת, החשיבה שזה יוצא דופן, בזמן שזה פשוט לא חריג.

ואף אחד מהם לא היה כמו שהפותחת מתארת... (והייתה לי תינוקת מאתגרת והייתה לי גם תינוקת שהייתה חולה הרבה בשנתיים הראשונות שלה)

הפותחת אמרה שהבת שלה ישנה שינה רציפה אולי שלושה לילות מאז שנולדה - אז כן, בגיל הזה זה חריג. אצלי לרוב זה התחיל להתאזן בסביבות גיל שנה. וזה לא שאני מנסה לייפות את המציאות...

פותחת יקרה - את באמת נמצאת במצב מאתגר נורא! מתפללת בשבילכם שתמצאו את הפתרון במהרה, או שלפחות עם הגיל...

ובאמת - לא בטוח שכל הילדים שלך יהיו כך. כי זה באמת נשמע חריג, ורוב הילדים הם לא כך. מתפללת שתמצאו בבוא העת את הכוחות לילד/ים נוספ/ים, ושהם יהיו במצב הרבה יותר טוב... ❤️

וגם אפשר לספור על יד אחת את הלילות שהוא ישן ברצף מאז שהוא נולד.

ואין לו כלום, זה פשוט הילד.

הוא קם לבקבוק ונרדם חזרה, לא נשאר ער.

אס זה פחות מתיש.

אבל כן בגדול, אני בעייפות מתמדת.

הורדתי סטנדרטים בבית, והתפוקה שלי בעבודה מאד ירדה...

יש לה מחלת עור, מחלה בדרכי הנשימה, רגישות במערכת העיכול, ועיכוב גדילה מרוב שהיא חולה ומקיאה הרבה ולא אוכלת מספיק

זה לא חריג עכשיו ברמה של מחלה נדירה, והרבה כאן יכול לעבור עם הגיל (ויכול גם שלא) ועדיין אני מאמינה שזה לפחות קצת חריג.

אני מדברת על זה שהילדה אשכרה חולה בין 1/3 ל1/4 מהזמן!!! בדקתי!

לא תמיד היא חולה עם חום, אבל גם שיעולים ברמה של הקאה מה שגורם לה להיות ערה שלוש שעות בלילה זה סיוט, או שילשולים שגורמים להתעורר כמה פעמים בלילה כי שורף לה הישבן, או פריחה בעור שמגרדת לה ברמות שהיא מתעוררת או נזלת כתוצאה מאלרגיה ככה שהיא לא נושמת טוב ומתעוררת לשעתיים/ שלוש/ ארבע באמצע הלילה.

אשכרה כל לילה שלישי או רביעי!!! זה באמת נורמלי? אם כן זה מאוד יקל עליי להפסיק להתרוצץ מרופא לרופא, ויעזור לי לקבל החלטה שאני מסתפקת בילדה אחת חמודה וזהו כי ממש אין לי כח לעבור את הסיוט הזה עם עוד ילדים.

של בעיות בריאותיות

זה כן קצת חריג כשיש הרבה בעיות בריאותיות וזה מאד קשה.

נשמע שאת מנסה לטפל כפי יכולתך.

ניסית לבדוק התאמה של תזונה? רגישות יכולה לנבוע ממוצרי חלב/ ביצים/ בשר/ גלוטן/ מעובדים/ סוכר/ מטוגן ועוד.

המחלות בדרכי הנשימה מטופלות במניעה?

עם הגיל הבעיות יכולות להתאזן וגם השינה.

המצב יותר טוב ממה שהיה בעבר...

ניסינו לבדוק התאמה של תזונה, לא ראינו שיפור והיא גם ככה בררנית במזון אז הרפנו

פשוט להחזיר אותה לישון אלא נשארת ערה,

וזה קורה ממש כל לילה, בגיל שנתיים זה כן חריג.

אם הכוונה לתינוקת שמתעוררת למוצץ/מים וכו' וישר נרדמת חזרה, זה כבר פחות חריג.

וכאן בפורום אני לא מרגישה בכלל שמציירים' ציור אמהי מושלם', דווקא יש שיתוף בהרבה תחומים בגלל האנונימיות.

גם בפורום מייפים הרבה דברים ומשתיקים חלק מהקשיים שלא מסתדרים עם אידאולוגיה מסוימת.

לא פלא שבעיניך זה לא חריג,

ובעיני דווקא כן.

ומנסיון עם ילד קשה, לי היה מאוד מרפה ידיים לשמוע ש'ככה זה אצל כולם'. כי לא, לא כל התינוקות קשים לגידול באותה מידה... 

שהילדה ישנה שלושה לילות רצופים בחיים. היא בת שנתיים. זה לא חלק מהלילות, זה לא מידי פעם, וזה סופר חריג.

שאר הילדים שלי לא היו ככה, אבל 1 מתוך 4 זה לא חריג, לא כל מה שלא קורה אצל כולם נחשב חריג, רק מה שקורה אצל אחוז מאד קטן.

במשך שנה שלמה בין גיל שנה לשנתיים, זה בהחלט חריג.

למה את חושבת שזה לא חריג? את מכירה הרבה נשים שככה הילדים שלהן?

אפשר לעשות סקר כאן בפורום

של מי הילד הכי מאתגר וכו'.. מי הכי לא ישנה בלילה. .

מי הילד שלה הכי עושה בלאגנים ושטויות

וכו כו

אוהבות להגזים עם הפרטים המאתגרים, ורק אחרי חקירה מבינים שהגזימו.

למשל, הבן שלי היה צורח בנסיעות, אי אפשר היה לנסוע איתו.

לפעמים כשמישהי הייתה אומרת משהו כמו: וואי סיוט לנסוע עם תינוק, הוא כל הזמן צורח ולא מפסיק, הייתי שמחה שהנה יש עוד מישהי עם החוויה שלי, ואחרי חקירה קצרה הייתי מגלה שכשהיא אומרת 'התינוק צורח כל הזמן' היא מתכוונת שהוא צרח נניח 10-20 דק'( בזמן אמת זה באמת מרגיש נצח), ואחר כך נרדם וכשהגיעו הביתה המשיך לישון במיטה שלו.

וכשאני הייתי אומרת שהתינוק צרח כל הזמן התכוונתי כפשוטו, צרח במשך נסיעה של שעתיים, וכשהגענו הביתה עוד היה צריך להרגיע, להאכיל ולהשכיב וכו'.

וכאמור, גם כאן בפורום הרבה נשים מעלות הרבה בעיות. תיאור של תינוק כמו שאת כתבת, שמתעורר במשך שנה שלמה כל שעתיים הוא בהחלט חריג מאוד. 

שאני מרגישה שיש פה הרבה אמהות שמודות בקשיים האלו ואף משתפות אותנו בהם

ויחד עם זאת גם מעודדות שזה נכון שקשה מאוד ומטלטל מאוד השנה-שנתיים-שלוש הראשונות אבל זה עובר, הילד גודל, אפשר יותר להבין אותו וגם לומדים להסתגל לחיים החדשים עם ילד/ילדים שתלויים בנו. 

רוב מוחלט של התינוקות בגיל שנתיים ישנים לילה שלם כברירת מחדל, ופה ושם קמים לשתות/פיפי/לילות קשים יותר באופן נקודתי בתקופת מחלה.

המצב שהפותחת מתארת הוא חריג.

זה כמו שמישהו תספר שהיא ובעלה כל היום רבים, לא היתה להם שיחה טובה כבר כמה חודשים, והיא מרגישה שאין לה פרטנר

ואת תנרמלי לה את זה ותגיד שכל הזוגות רבים, נישואין זה סיוט וסתם עושים אידאליזציה כדי לשכנע אחרים ליפול בפח ולהתחתן (?).

ועל זה דברתי בשקר הגדול של האמהות

גם הילדים שלי שישנו יותר טוב בגיל שנתיים, לא ישנו לילות שלמים. אם אצלי אף ילד לא ישן בגיל שנתיים לילות שלמים, המשפט שלך לא יכול להיות נכון, גם אם את חווית אחרת או חושבת אחרת.

אבל לא היו לי לילות לבנים כי הוא חזר לישון כשהחזרתי אותו.

זה מבאס לקום פעמיים בלילה לתינוק גדול, אבל אם היא צריכה להישאר ערה איתה זה כבר משהו אחר וזה באמת גומר...

זה מאד מאתגר ובד"כ סביב גיל שנה כבר מתחילים לישון לילות, מקסימום לקום להנקה / בקבוק 10 דקות...

לפותחת, חיבוק. קשה מאד!!! שווה לחזור ליועצת שינה.

ודווקא חשוב שתדעי שזה חריג, שאת מתמודדת עם קושי לא נורמאלי.

שבעזרת ה בילדים הבאים יהיה קל הרבה יותר, 

וגם עם הנוכחית מקווה שתכנסו לשגרה שפויה...

בהצלחה!!

 כל האמהות בארץ משקרות לכולן 

גם אם זה אמיתי זה לא היה מחזיק

אם היא רוצה, שתפנה אלייך מהניק שלה.

זה ממש לא אמור להיראות ככה..

הגיוני שתינוקות קמים, אבל לא עד גיל שנתיים ולא רצוף ולא במצב שאי אפשר להרדים אותם שוב.

נשמע ממש קשוח, ואת נשמעת מאוד עייפה ולא מצליחה להחזיק את התקווה.

ממש מתסכל שלא מוצאים בעיה. כנראה משהו פיזי שהוביל להתנהגותי,

אבל צריך מאוד להיזהר עם קביעות כאלו כי ממש יכול להיות שזה לא זה.

אולי שווה לשקול ייעוץ שינה נוסף אצל מדריכת הורים, ככה תקבלו את כל המעטפת, ועדיין להתייעץ עם רופא מתי לחשוד בבעיה שהיא לא התנהגותית (כמו חוסר נוחות לפני השינה, שינוי בתיאבון ומדדים אחרים)

יש ילדים שמפתחים חולי מסיבות רגשיות, הכל יכול להיות.

היא נמצאת במסגרת במהלך היום?

היא מקבלת מעטפת של חום, ביטחון, אהבה ותשומת לב? (לא בקטע מאשים, פשוט למצוא אם יכול להיות חסר ומהו)

האם היה איזה עיסוק מיוחד עם בן משפחה אחר? (מחלה או אבל לא עלינו)

התערבות של אנשים אחרים בחיים שלכם?

השלכות מלחמה? מילואים?

כלומר, חוץ מזה שאת לא ישנה כי את ערה איתה, יש עוד איזה משהו משמעותי אצלך או אצלה שקרה בשנתיים האחרונות?

אם הכל ממש תקין וגם רפואית תקין, שווה ללכת על תהליך שילמד אותה לישון טוב. הגוף שלה גם זקוק לזה.

לא פירטת על התהליך של היועצת שינה, לא ברור אם זה עבד או לא עבד, איך היועצת ומה ההנחיות שהיא נתנה. עם יועצת שינה טובה בתהליך את אמורה לישון. אם היא ישנה או לא, זה כבר עניין אחר, אבל למה את לא ישנה? משהו בתהליך נשמע לי לא עד הסוף.

או ששווה להחליף מדריכה/ שיטת הדרכה, או שאתם באמצע התהליך וצריך לדבוק בו, או שאת צריכה להתחזק יותר ביישום התהליך שהוא לטובתכם.

קשה להבין מה בדיוק לא עובד שם.

בכל מקרה, מקווה ממש שישתפר ככל שהיא תגדל יותר ותלמד לעבור מחזורי שינה בצורה טובה.

לגבייך, זה לא הזמן לחשוב מה יהיה הלאה ולקבור חלומות או להביט בפסימיות על החיים.

תסתכלי על החצי שנה הקרובה ותקבלי החלטות רק לגבי תקופת הזמן הזו, בתקווה שעוד חצי שנה החיים שלכם ייראו אחרת, וממש יש מצב שזה יקרה!

שווה לשקול טיפול רגשי/ שיחות בשבילך.

יכול להיות שזו רק העייפות שמדברת מגרונך, וככל שתשני יותר זה יעלם, אבל זה יכול להיות שכבר הקושי הוא מעבר, וצריך לתת לזה התייחסות ומענה.

מסגרת חמה וטובה, ואנחנו מאוד מרוצים. הכנסתי אותה לשם עם הרבה חששות... עד גיל 9 חודשים היא הייתה איתי בבית ומאז היא באותה מסגרת.

במהלך השנתיים האחרונות לא היה משהו חריג מלבד המלחמה ומילואים כמובן, אבל זה היה גם לפני המילואים. במהלך ההריון שלה חווינו אירוע משפחתי מטלטל, לא יודעת כמה זה קשור.

היועצת שינה מאוד עזרה! ממצב שהילדה נרדמת רק על הידיים, היא נרדמת לבד לגמרי כשהיא בריאה. והיא מתעוררת רק פעם אחת בלילה שהיא בריאה ולא המון פעמים. לי אישית קשה לגמול אותה מהפעם הזאת כי היא בתת משקל מרוב שהיא חולה הרבה והרבה פעמים בלי תאבון ועם הקאות ושילשולים (יש רגישות במערכת העיכול, ויש אלרגיה מאובחנת ומטופלת, היה בינקות ריפלוקס שעדיין נותן את אותותיו, זה אשכרה ממשיך בקטנה גם בגיל הזה כל הרגישות במערכת העיכול)

רפואית יש כמה מחלות רקע, ככה שלא בדיוק הכל תקין. ברוך ה' זה לא משהו איום ונורא, היא מטופלת תרופתית ובערך 2/3-3/4 מהזמן היא בסדר, כלומר קמה רק פעם אחת בלילה וחוזרת לישון מייד אחרי הבקבוק.

תודה יקרה על העידוד, תודה, הלוואי ואת צודקת

השאלה מה גורם לה להיות חולה הרבה.

הייתי מתמקדת בזה ולא בשינה.

תנסי לזהות דפוסים מתי היא נהית חולה, בהחלט יכול להיות גם רגשי.

לא הבנתי אם המחלות רקע הם הגורמות למחלות הרבות או שזה לא קשור.

בכל מקרה, יכול להיות נגיד שבתקופת הריפלוקס היא עשתה הקשר ששווה לה להיות חולה כדי לקבל תשומת לב בלילה והיום היא נהיית חולה כדי לקבל את זה.

שמה סימני שאלה כי לא ממש הבנתי את כל ההשתלשלות וגם לא תמיד ניתן לדעת בוודאות.

אני חושבת שהדרכת הורים תסייע לך, יחד עם תמיכה רגשית עבורך,

וגם טיפולים אלטרנטיביים בשבילה.

זה ממש יכול לעזור לכם לעצור את המעגל הזה.

מבחינת רפואה מערבית אתם עושים הכל, ממליצה לך לתת לזה צ'אנס.

אבל זה צריך להיות בשילוב של טיפול אלטרנטיבי לה, ושחרור רגשי אצלך, כי אם כל פעם שהיא חולה את משליכה על המחלה הזאת את כל ההיסטוריה וכבר רואה איך את לא הולכת לישון בלילה, זה יקשה על הילדה להתגבר על ניצני המחלה ולחזור לקו הבריאות, כי מבחינת הילדה אם אמא מפחדת שאחרי האפצי הזה אני אמורה להיות חולה שלושה ימים, היא בטח יודעת. אז אני בטח אהיה חולה עכשיו שלושה ימים.

ואז התגובה הרגשית שלנו גורמת למציאות להתגשם.

שתדעי שמערכת חיסונית מושפעת מאוד ממצב רגשי. אז יכול להיות שהכל יעבור מעצמו עוד עמה חודשים, ויכול להיות שלאור העבר, צריך לעשות פעולה אקטיבית כדי לעלות על דרך המלך.

אז אם לא קשה לך זה הצעדים שהייתי עושה:

1. הדרכת הורים

2. ממשיכה עם היועצת שינה (אם היא מדריכת הורים אז עדיף מישהי אחת שלא תתבלבלי עם מיליון שיטות)

3. טיפול רגשי לך, וטיפול אלטרנטיבי לה.

4. המשך מעקב רפואי ותזונה רק כדי לסגור את הפינה שלא מפספסים משהו חשוב, אבל בלי להסתחרר רגשית.

חלק מהטיפול הרגשי, זה להסיר את האשמה וחוסר הביטחון בהורות. אני לא חושבת שעשיתם משהו לא בסדר או לא נכון, אבל אני כן חושבת (במגבלות מה שהצלחתי להבין) שיש לכם יכולת לשנות את הכיוון ולהשפיע אקטיבית על המציאות עכשיו.

זה כמו שנתקע לך האוטו, את לא אשמה בזה, זה לא שעשית משהו לא נכון, רצה הגורל שזו תהיה ההתמודדות שלך, אבל זה לא אומר שאין לך את היכולת לצאת מהבוץ ולהזמין גרר...

מקווה שכתבתי מובן..

בהצלחה!

הדרכת הורים שתתמקד במה? אשמח לקצת הכוונה כי לא כל כך הבנתי איך זה קשור

איזה טיפול אלטרנטיבי למשל היית מציעה? עתבו פה מוח אחד שאני לא מכירה, טיפול אנרגטי שאני במחילה אבל ממש לא מאמינה בזה... על איזה כיוון לברר? חשבתי אולי דיקור סיני, אבל לא יודעת אם זה מתאים.

המחלות רקע בהחלט קשורות וגורמות להרבה חולי ובכללי להחלשה של מערכות ויותר רגישות. תראי, זה מדעי.. גם הרופא אומר את זה.....

תודה רבה על התגובות המושקעות, בכללי אני מאוד נהנית לקרוא אותך

בחלק שלך בתהליך מול החלק שלה.

יכול להיות שהדרכת שינה נותנת מענה לזה, אבל בגלל שיש את כל המחלות אני לא בטוחה שזה מספיק.

מבחינת טיפול אלטרנטיבי אני גם חשבתי על דיקור סיני, אבל לא בטוחה מה כדאי, אפשר להתייעץ עם רופא ילדים מה נותנים בגיל הזה.

הרבה פעמים מצב רפואי אובייקטיבי גורם לקושי רגשי שמזין בעיות רגשיות ואז כדי להתגבר על הבעיה צריך לפתור גם את הבעיה הרפואית וגם את הבעיה הרגשית.

לפעמים הבעיה הרפואית כבר לא רלוונטית אבל ההתנהגות ממשיכה כי הרגשי/ נפשי ממשיך את זה.

נגיד אם היא סבלה מריפלוקס והקיאה הרבה, וכל הקאה את קמה אליה, אז היא עושה הקשר שבשביל שתקומי היא צריכה להקיא. ואז גם אחרי תקופת הריפלוקס היא תמשיך להקיא.

ולכן הטיפול במב כזה יהיה לא לקום אליה כשהיא מקיאה.

זה נשמע נורא, אבל בסוף זה מה שעוזר למצבים כאלה.

היה פה לא מזמן שרשור על הפסקות נשימה בדיוק מהסוג הזה.

כלומר זה יכול להתחיל מגיל ממש ממש קטן.

אז הדרכת הורים עוזרת לדבר הזה.

וגם אם המצב הוא 100% מדעי, יש צעדים שצריך לעשות עכשיו (ברמה המנטלית) כדי למנוע מהמצב הרפואי להפוך לכרוני.

כלומר כשכותבים שבהמשך זה משתפר, זה בתנאי שאין התניה שלילית שהורסת את המצב הטבעי שבו ילד ישן לילה שלם.

בקיצור, כל עוד יש בעיה רפואית שמטופלת עם תרופות, יכול להיות שכדאי לחכות ולראות איך מתפתח,

אבל אם את חושבת שיכול להיות שכבר נכנסתם למערבולת רגשית (והאמת קשה מאוד לא להגיע לשם לאורך שנתיים לכן אני מניחה שאתם כבר שם)

אז הדרכת הורים יכולה לסייע להחזיר אתכם למסלול לפחות מהבחינה הזאת.

הרבה פעמים כשאני לא בטוחה אם יש מעורבות רגשית, אני בודקת את התגובה כשאני לא בסביבה בכלל. למשל ילד שנרדם יפה אצל סבא וסבתא בלעדי, אני אבדוק כמה פעמים, ואם אני רואה דפוס שאצלם ישן יפה, אז אני יודעת שפיזיולוגית הוא יכול לישון לבד והעבודה פה היא יותר במישור הרגשי.

למשל יש לי ילדה גדולה שמפספסת, מחוץ לבית היא לא מפספסת. זה נותן לי מדד חשוב בתמונה.

תראי, בסוף תעשי מה שאת מרגישה שהכי נכון ג'י את מכירה את במציאות לאשורה.

אנחנו יכולות רק לזרוק כיוונים לבדיקה..

מן הסתם בדקתם...

אבל רק שואלת כי הבת שלי הייתה תקופה מאד ארוכה לא ישנה כמו שצריך בלילה ובסוף גילינו שהיו לה תולעים.

וחיבוק גדול! זה לא פשוט

מתוך כל ה103839 פעמים של יקיצות בלילה, פעם אחת הייתה תולעים.

תודה על החיבוק

נשמע מורכב ממש,

לא פירטת מה יש לילדה ומה כבר ניסיתם,

אולי אם תפרטי יהיו כאן הצעות קונקרטיות מה לעשות.

למשל, אולי לתת לה לישון אתכם במיטה/על מזרון על הרצפה קרוב אליכם? אולי לחלק את הלילה בינך לבין בעלך כדי שלכל אחד יהיו לפחות כמה שעות שינה רצופות? וכדו'...

וחיבוק גדול!

ותדעי שזה כן משתפר בהמשך, גם אם כרגע זה לא נראה ככה... 

יש לה רגישות במערכת העיכול, משהו בדרכי הנשימה, ועוד משהו בעור... היא מטופלת תרופתית ויש הטבה, אבל עדיין קשה ממש

מתלבטת, יתכן שאיתנו בחדר יהיה לה קל יותר? מעניין לשקול את זה

תודה על החיבוק והעידוד!

אם היא ערה כל הלילה, היא ישנה ביום הרבה בגן? היא מדברת קצת או מתקשרת בצורה סבירה?

איך היא מבחינה התנהגותית? גם מולכם וגם במעון (היא במסגרת?)

גם לי נשמע חריג, וששווה לדבר עם מדריכת הורים שהיא גם יועצת שינה בגישה שמתאימה לכם ולנסות לפרק את הסיטואציה ולהבין איך לגשת לזה.

פרקטית כרגע הייתי דואגת שמישהו יהיה איתה בערך שעה שעה וחצי ותשני לפני הלילה כדי שתגיעי ללילות כרגע פחות מותשת. מנסיון זה מציל חיים ואת השפיות.

ודבר אחרון, רק שתדעי שיש ילדים שיותר מאתגרים אותנו בצורות שונות, וכשזה ילד ראשון זה מפחיד ואולי מרתיע מלחשוב על ילדים נוספים. לא אומרת שאת חייבת ואם תרצי תגיעי לשם רק כשאת מוכנה כמובן, אבל תדעי שכמו שילד נוסף יכול להיות כמוה (ותגיעי לזה הרבה יותר מוכנה..), הוא גם יכול להיות הרבה יותר קל ונוח. אז אל תחשבי על זה כרגע כי נשמע שאת על הקצה, אבל רק תשמרי את העידוד הזה כשהמחשבות קופצות קדימה

היא לא ערה כל הלילה

היא ערה בערך 1/3 או 1/4 מהלילות, למשך שעה, שעתיים, שלוש, ארבע... נגיד שעתיים בממוצע.

אחרי לילה כזה לפעמים מתעוררת מאוחר ולפעמים לא

סתם ככה ישנה 12 שעות בלילה

במעון עושה שנצ של שעתיים

מתקשרת מהמם, ממוצע ואפילו מעל הממוצע

את יודעת, בודקת גבולות כמו כל ילדה בת שנתיים אבל סה״כ אופי מדהים ונוח, פעלתנית, סקרנית, ילדה מחבקת ומהממת, אנרגטית וגם יודעת לשבת ולהתרכז כשהיא מציירת או משחילה חרוזים, מאוד אוהבת ספרים ויצירות, מבשלת לבובות שלה מלא ואוהבת להיות איתי במטבח, מותק של ילדה במהלך היום!

אפשר אולי לבקש מרופא שיתנו לכם בדיקה בשבילה במעבדת שינה?

אולי במעבדת שינה יראו אם השינה שלה איכותית או לא, מחזורי השינה שלה וכו'..

השאלה אם זה בכלל פרקטי בגיל הזה?

והאם זה באמת בעיה בשינה או בכל המסביב והעניינים הרפואיים 

ממה שחשבתי בהתחלה.

מחרפן בהחלט, אני חווה את זה כרגע עם ילדה יותר קטנה. זה באמת קשה. מאד מאד. אבל זה שזה לא כ-ל הלילה זה פרט משמעותי.

הבת שלי הולכת לישון סביב 20-20:30, קמה לשעה עד 4 שעות באזור 12-1, וקמה ב6 כזה.

יש גם לילות טובים שהיא אוכלת וחוזרת לישון, ויש קיצוניים של 4 שעות ערות, אבל בממוצע, כמו שאת מתארת - שעה וחצי שעתיים ערות. יכול גם להיות בין 1 ל3 בלילה.

כשאני כמובן צריכה לקום ב6 לעבודה אם לא לפני.

וזה ממש משפיע. אני עייפה, אני מפלצת, אני לא אפילו בחצי מהתפוקה שלי בעבודה, אני עצבנית ואין לי כח לכלום. יש ימים שאפילו רק החרדה מזה שהיא תיכף תתעורר לא נותנת לי לישון מוקדם יותר.

מה עוזר לי -

- לנסות לסיים את כל מה שדחוף למחר לפני שהיא הולכת לישון, ולהירדם יחד איתה. ככה שהלילה שלי מחולק ללפני ואחרי חלון הערות שלה, אבל במצטבר הוא ארוך יותר מ3 שעות.

- לשנוצ בערב כשהיא באחריות מישהו אחר

- לקחת מדי פעם יום מחלה ולישון

- להעיר את בעלי כשזה קיצוני לי (גם אם זה לילה ממוצע, אבל אם אני על הקצה)

- להפריד חדרים!!! היא היתה עם אחיה באותו חדר וזה ממש הפריע לשניהם לישון. אין לי הסבר הגיוני כי הם לא נוחרים או מדברים מתוך שינה אבל השינה שלו פשוט השתפרה פלאים אחרי שהפרדנו אותם. (היה קם באמצע הלילה לבקבוק וחוזר לישון ועכשיו הוא ישן רצוף)

היא ישנה איתנו ואני חושדת שלהפריד אותה לחדר אחר יעזור, אבל קצת חוששת כי היא קטנה ומפחדת לא לשמוע אותה אם כן תקום.

- לדאוג לטמפרטורת חדר נעימה בשבילם - אצלנו הם מתעוררים יותר כשקר או חם להם

- להחליף חיתול באמצע הלילה כשהיא ישנה - היא מתעוררת יותר כשהוא מלא.

שום דבר ממה שכתבתי הוא לא פתרון קסם, ואני עדיין עייפה תמידית וצמאה לשינה ולקצת שקט.

הדבר היחיד שעוזר זה הידיעה שגם תקופוץ ממש קשות ותובעניות עם הילדים בעבר נראו לי כאילו הם לא ייגמרו לעולם (זה באמת התחושה הכי מיאשת שיש), אבל הן עברו. וגם זה יעבור, עם השפיות שלי או בלעדיה 😅

אז אני פה בשביל להראות שאפשר לעבור אתגר כזה עצום, להשאר שפויים, ולרצות עוד....

עד שהתאומות היו בגיל רבע ל3!!! לא ישנתי יותר מחצי שעה ברצף.

וגם הן...

הן רק ינקו, לא לקחו בקבוק ולא מוצץ. הייתי המוצץ שלהן עד גיל שנתיים ורבע.

אין לי מושג איך באמת שרדתי והלכתי יומיום לעבודה.

כשהן קצת גדלו והילדים בבית יכלו לעזור, הייתי נחה בצהריים.

בעלי- לא רלוונטי בלילות, אבל אם בעלך כן- לעשות תורנות, לילה-לילה או חצי לילה את חצי הוא.

לנצל כל רגע במהלך היום לשינה. וגם לזמן אישי ומפנק עבורך וגם לכם באופן זוגי 

(אני יודעת שלא ציינת את זה בהודעה שלך, אבל מנסיון- זה פוגע בזוגיות ובאנטימיות. אני הייתי בטוחה שלעולם נשאר אבא ואמא. ולא נדע יותר איך זה להיות בעל ואישה)

ולהבין שזה בסוף יעבור

יש תינוקות שבשנותיהם הראשונות הגידול שלהם קשה יותר

אבל בהמשך הם נרגעים, מתפתחים, גדלים ומביאים הרבה נחת.

בהצלחה יקרה

שיהיה לכם ממנה הרבה נחת

ושיהיה לכם הרבה כח וסיעתא דשמייא

תודה רבה על התגובה הזאת

וואי איך שרדת?? ונשמעת סיטואציה הרבה יותר מאתגרת משלי! באמת שואלת, אני לא מצליחה לתפקד בעבודה בימים שהיא קמה מיליון בלילה! אני גמורה! מותשת! המוח שלי לא עובד, אני רעבה כל הזמן ואפילו מדוכדכת...

כמו שכתבת לגמרי משפיע על הזוגיות והאינטימיות, משפיע על המעגל החברתי שלי, משפיע על כל החיים...

באמת מרגישה שהחיים סוגרים עליי, שזה כל עולמי במובן השלילי של הביטוי..

הלוואי הלוואי שזה עניין של זמן ושהישועה מעבר לדלת, תודה על התקווה

בעז"ה

כמובן שלא הכל יפתר מיד. אבל דברים ישתפרו לאט לאט

הבת שלי עם אוטופיק דרמטיטיס וכשהיתה תינוקת קטנה (4-10,12 חודשים)

היתה המוןןןן בוכה מתוך שינה

כי מסכנה גירד לה ממש

ואני חשבתי טוב זה יובש שמתי לה קרם לחות

אבל אז זה כבר נהיה לא סבבה

לקחנו לרופא עור שנתן סטרואידים חזקים לתקופה קצובה

וברוך ה׳ זה ממש איזן אותה

היא הצליחה לישון בנחת…

עדיין העור שלה רגיש מאוד (עכשיו היא עם הרבה עקיצות ואם אני שמה לה קצר בלילה היא מתחילה מתוך שינה להתגרד ומתעוררת צורחת) אבל ברגיל זה ממש עזר לה לשינה… מניחה שניסיתם כבר רופאי עור אבל עדיין מעלה

ובקשר לרפואה אלטרנטיבית

דיקור סיני יכול מאודד לעזור לבעיות נשימה

מאוד

וגם אוסטאופתיה

ממש תודה, כיוונים מעולים!

סטרואידים היא כבר מקבלת במינונים משתנים לפי עונות השנה חחח

אבל אולי באמת דיקור או אוסתאופתיה

תודה רבה יקרה 

בגדול סטרואידים של הפה לא תמיד עוזרים לשל העור זה לא אותו טיפול. הבת שלי טופלה במשחה שהרופא רקח לה מ2 מסוג מסויים של משחת סטרואידים, סוג מסויים של ווזלין, ואיזו משחה אנטיביוטית כדי שהפצעים שלה לא יזדהמו

בהתקפים הקשים רק זה עזר לה מסכנה…

ותבררי על אלטרנטיבי בקופה

במכבי יש ממש רופאת הכוונה את באה אליה עם הילדה מסבירה את הבעיות והיא מציעה לך את הטיפולים שיכולים לעזור באותם נושאים

מזה עזר

חמודי זה היה לו ממש קשוח

הוא לא הפסייקק לפלוט אבל ירד ממש בתדירות וגם פחות בכה, נהיה יותר רגוע

לתינוק (היה בזמנו כשאובחן בן חודשיים וחצי) פניסטיל/טינדן

והוא הורה לי לתת לו את המינון של כל היום לפני השינה.

לדבריו- התינוק חייב לישון לילה וגם ההורים שלו

ותינוק כאוב/מתגרד לא יכול לישון.

אז בתקופות של התפרצות אכן עשיתי כך (זה מרדים מאד)

אבל את חייבת אישור רופא בשביל זה, כי זה לקחת מינון משולש לפני השינה.

נותנים רק לתקופות קצובות כי זה עובר את מחסום הדם מוח משהו כזה וזה ממש לא בריא

מעבר לזה היא מקבלת תרופה נוגדת אלרגיה ללא אנטיהיסמינים אז אין את ההשפעה המרדימה

על האתגר וההתמודדות.

לא קראתי את התגובות אז מקוה שלא חוזרת על מה שכתבו לך.

הבן שלי בגיל של הבת שלך היה חולה בלי סוף כל שני וחמישי כמעט לא היה במעון, והלילות היו בהתאם.

התחלנו לתת לו מידי יום דובון ברזל של אלטמן, ויטמין סי גם בפלחי תפוז ג'לי, ופרביוטיקה בדובוני שוקולד כאלה. הוא ממש אוהב את זה. והפלא ופלא ב"ה הבחור התחזק ב"ה כבר כמה חודשים טובים לא חולה בכלל אפילו לא צינון.  שמח ואנרגטי. תודה לה' שנתן לנו את העצה והרעיון. תנסי ממש ממליצה

את התוספים. אבל חשוב לקחת בקביעות יום יום, אחרי שבועיים כבר ראינו שיפור

בהצלחה רבה יקרה

גם אצלנו תאבון זה חלק מהעניין

מחר נלך לסופר פארם בע"ה!!! זה דורש התייעצות עם רופא או שאפשר על דעת עצמי?

הראשון שיש כזה אופי של ילד..  

יכולה להגיד לך שהילדים שלי לא ישנים טוב, ויש חי גם מתבגרים.. אז נכון שזה לא לילות לבנים, אבל הקימות האינסופיות של כל אחד בתורו, עד שהגדולים נרדמים מתחיל סבב ב עם הקטנים.

יש לי גם בת שנתיים שעדיין יונקת וקמה בלילות, ולפעמים ערה גם שעות, ממש לא בתדירות שאת מתארת, אבל עדיין מעייף. ובכל זאת מפרספקטיבה של שנים יכולה להגיד לך שזה שווה ומשתפר ויש ביניהם גם ילדים נוחים יותר.

אז את לא צריכה להילחץ מעכשיו ממה שיהיה.

ודבר שני, מסכימה עם מי שכתבה פה שהייתי חושבת להעביר אותה לישון אתכם, אם את מצליחה לישון איתה, יכול להיות שזה כל מה שהיא צריכה. גם אם היא קמה מכאבים או שיעולים, יכול להיות שהנוכחות שלכם תרגיע אותה מספיק כדי להסתובב לצד השני.  

אתם הורים טובים לא דפוקים בכלל וברטר אבל ברור שאת מרגישה ככה כשלא ישנה.

הייתי שם

הרגשתי שכבר בא לי למות מחוסר שינה.

לא יכולתי חהשלים ביום וגם אם כן קצת פה ושם השתוקקתי ללילה שלם או לפחות ליותר משעתיים רצוף.

מזדהה איתך כל כך.

אצלנו השתפר משמעותית בגיל שנה וחצי.

הגענו כבר כמה פעמים למיון מרוב שלא ידענו מה יש לה.

היתה צורחת בלילות וזו ילדה לא ראשונה..

בדיעבד מה שאני חושבת שאצלנו היה שהיציאות שלה לא היו סדירות ואומנם לא היתה לה ממש עצירות אבל היתה עושה פעם בכמה ימים ואני חושבת שבכללי המערכת של העיכול והמעיים שלה פשוט התפתחה לאט והתחלנו לתת לה בקביעות נורמלקס וזה שיפר פלאים את המערכת עיכול שלה בעקיפין גם את השינה.

שוב זו לא אבחנה רפואית רק לב של אמא.

זה סיוט ורק כשהתחלתי לישון שוב הבנתי כמה חיתי על אויר ואיך בכלל שרדתי.

בחודשים האחרונים לפני שהשתפר כבר בעלי נרתם להתעוררות בלילות והיינונעושים לילה לילה זה קצת עזר לשפיות הזמנית.

שולחת לך חיבוק גדול זה באמת קשה מנשוא לא לישון

אולי היא התרגלה לישון במשך היום (במעון) והיום והלילה הפוכים.

אולי כדאי לראות איך לחזק אצלה את מערכת החיסון, או להעביר למסגרת קטנה יותר שתידבק פחות.

חוץ מזה כמו שאמרו לפניי - למצוא זמנים שבהם את כן יכולה לישון כי אפשר לאבד את השפיות ככה...

ילד שלישי שלי

חולה המון.

אני יכולה לספור על כף יד אחת את הלילות שישן לילה רצוף.

מסתובב בלילות.

מתלונן

לפעמים פשוט מתעורר.

לאו דווקא קשור לוירוסים.

לא יודע לישון רצוף. כל לילה הפתעה חדשה.

סיוט.

והוא גם קם ב5 או 6 בבוקר בשגרה.

במצבים חריגים 7 או 7 וחצי.חריגים 

הכי קשוח שלי מבין השלושה.

וכן, גם אני כרגע לא שוקלת יותר ללדת בדיוק בגלל החוסר שינה הפסיכי הזה.

זה לא שפוי. את נורמלית לגמרי.

והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה

לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה

ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד.. 

נניח בפיקוח או הנהלה או משהו. לא בממשק עם תלמידים…

זה עדיין בתחום החינוך, אבל העבודה היומיומית יכולה להיות מאודדדד שונה

וגם מניחה שישמרו לך על הותק…

תחום אחר

פחות אחריות

פחות ימים

כל אחד מהדברים האלה שונה.

לעבוד חצי מהזמן ולקבל אותה משכורת ידרוש ממך הסבה למקצוע שמרוויחים בו משמעותית יותר וגם אז זה יקרה רק אחרי כמה שנות לימוד+התמחות (גם אם אין התמחות רשמית, נגיד בפיתוח תוכנה יש דרגות שונות לפי ותק והמשכורת בהתאם). יכול להיות שכבעלת עסק כן תוכלי להרוויח יותר, לא מכירה את השדה הזה

מקצוע אחר או עם פחות אחריות יכול לתת לך את אותו שכר, אבל לרוב עם משרה מלאה אמיתית - כלומר 5 ימים בשבוע ובלי החופשים וההטבות של התחום שלך.

נראה לי שאם את רוצה פחות ימים בלי לפגוע בתנאים האחרים שלך הכי סביר זה להתקדם בתוך התחום - בין אם להפוך לעצמאית (מורה מתקנת פרטית, מאבחנת וכו) או לעבור למקצוע נוח יותר בתוך המערכת כמו יועצת וכו.

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!

אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

אולי כדאי להחליט על זמן קבוע נגיד כשקמים משנ"צ, לתת לו כל יום קוביה (עדיף מריר).

ככה שיקבל את הצורך באיזון ולא יצפה כל הזמן אלא לאט לאט יבין שזה מועד קבוע.